חפש בעלונים קודמים

עלון 27 (5798) יב' אב תש"ע 23.7.10


יב לְכָה דוֹדִי נֵצֵא הַשָּׂדֶה, נָלִינָה בַּכְּפָרִים.  יגיד נַשְׁכִּימָה, לַכְּרָמִים--נִרְאֶה אִם-פָּרְחָה הַגֶּפֶן פִּתַּח הַסְּמָדַר, הֵנֵצוּ הָרִמּוֹנִים; שָׁם אֶתֵּן אֶת-דֹּדַי, לָךְ.  הַדּוּדָאִים נָתְנוּ-רֵיחַ, וְעַל-פְּתָחֵינוּ כָּל-מְגָדִים--חֲדָשִׁים, גַּם-יְשָׁנִים; דּוֹדִי, צָפַנְתִּי לָךְ. שיר השירים - פרק ז'

 
בגמרא נאמר, שלא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב, שבנות ישראל יוצאות ומחוללות בכרמים ואומרות: "בחור, שא עיניך מה אתה בוחר לך. אל תיתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה "שקר החן והבל ביופי אשה יראת ה' היא תתהלל".


ברוח ט"ו באב, יצאנו לחפש לנו רב ורבנית מקומיים. מורי דרך ובני סמכא. מצאנו המלצה שבועית לאהבה ורומנטיקה וגם תובנה קבליסטית.

 

 
המלצת השבוע הזמנה לרומנטיקה - מנוגה ודני שורר
עבורנו זוגיות ואהבה זה מקצוע. צריך כל הזמן להשקיע, ללמוד ולעבוד, כדי לקטוף את פירות היחד. איך עושים זאת? המתכון שלנו כולל:

  • פירגון, אהבה, נשיקות ומגע - כן! גם בחדר האוכל, בכלבו ובעצם בכל מקום שאפשר וכמה שיותר.

  • בילוי משותף עם חברים. לצאת לסרטים, פאבים, דאנס-בר, מסעדות וגם לבד לערבי גבינות ויין.

  • יום הנישואין - קודש הקודשים. חובה לקחת חופש ולעשות משהו מיוחד השובר את השיגרה. השנה הרחקנו עד למלון דן קיסריה... כן רבותי, לא צריך להרחיק כדי ליהנות. המלון מדהים, ממוקם בסביבה יפהפייה. והעיקר - קרוב עם תחושה של רחוק. (לא לשכוח חיוב זמן וק"מ...).
לזה מוסיפים: שמפניה, נרות, שוקולדים בשפע, פינוקים והמון רומנטיקה.

  • להתמיד בפירגון ועזרה הדדית. בכל זמן, שעה, יום וחודש - להיות שם למען השני.

  • זמן איכות לעיסוקים האישיים: לפנות זמן איכות כל אחד לעיסוקים החשובים לו או לה. אני בגינה ונוגה צובעת בבית. בשעה 20:00 הילדים בחדריהם ואנחנו שנינו נהנים מעוד ערב של זוגיות ואהבה. מוזמנים לנסות את זה בבית.

 
אהבה על פי הקבלה
אהבה אמיתית מתקיימת כאשר אדם מרגיש את הרצונות והתשוקות של הזולת כאילו היו שלו. כמעט כולנו אוהבים דגים, אבל לא באופן רומנטי – אלא בעיקר נהנים לאכול אותם. אהבה אגואיסטית משולה לאהבת דגים. זוהי הרגשת התענוג והסיפוק שמפיק האדם מניצול הזולת, מכך שהזולת מספק את תאוותיו, הנפשיות או הגופניות. דוגמא לאהבה על פי הקבלה, היא אהבת האם לילדיה. האם תופסת את ילדה כחלק בלתי נפרד ממנה, והוא הופך עבורה לחשוב יותר ממנה. לכן, באופן טבעי, היא עושה כל שביכולתה כדי למלא את צרכיהם ואף מציבה אותם מעל לשלה. וכשילדה נהנה, היא מתמלאת בסיפוק ובתענוג. רובי משיח

אנחת רווחה
100 שנים שדגל הקיבוץ נישא אל על ועליו הסיסמה: "מצאת החמה - עד צאת הנשמה". סוג של בדיחה פנימית, המקפלת בתוכה תפיסת עולם של התגייסות חסרת פשרות (ופשר?). אידיאולוגיה נוקשה, שכמו שמש יולי-אוגוסט, בוערת בלבבות, שורפת כל תא במוח.

כמו הרבה דגלים במחננו, גם דגל זה אט אט, אך בביטחה, מורד כדי לפנות מקום לדגל אחר.

מה כתוב בדגל החדש? חכו! ... מתלבטים. עדיין מנסחים את הסיסמא.
אצל רבים יש יותר סימני שאלה מסימני קריאה. איכשהו בלי ששמנו לב, במהלך מהפכת האינטרנט, נפרצו גם חומות בועת הסוציאליזם ומושגים אחרים מסתננים פנימה. מתמקמים בפינה כדי לקבוע נורמות חדשות.
הדיסקט הקולקטיבי נמצא בתהליך טעינה מחודשת. יש עדיין החוששים מלצאת בראש מורם ולומר: זה בסדר וזה נכון. אנחנו את שלנו תרמנו, עשינו, מגיע לנו לנוח וליהנות מהגיל השלישי. הלכתי לשמוע "איך זה" מחברות שעשו את הצעד האמיץ - ובחרו לצאת לפנסיה.

אין דרך טובה יותר, מלתאר את האווירה בה התקיימו המפגשים מאשר במילה: כיף.
ולמרות זאת - לא כל אחת מוכנה לתת לזה פומבי.

דבר אחד ברור:, אצל כולן כבר אין ספקות. מה כן יש? יש פתיחות ונכונות ליהנות מכל רגע.
כדי להרחיב את המבט, דיברתי גם עם שלומית צימרינג, המטפלת בתחום משאבי אנוש בתנועה הקיבוצית ומארגנת סדנאות הכנה ליציאה לגמלאות.








לגמור יפה

שלומית צימרינג גיל- 52; קיבוץ- מגל; השכלה- תואר שני במינהל עסקים, התמחות במשאבי אנוש; תפקיד נוכחי- מנהלת היחידה למשאבי אנוש בתנועה הקיבוצית

אמרת שהנושא חם היום. כמה חם? ולמה דווקא היום נעשה חם?
מה שקורה, שעד לאחרונה ציפו מחברי הקיבוץ לעבוד עד יום מותם.
וכל הרעיון, שאולי מגיע לוותיקים קצת פנאי לעצמם בגיל השלישי - לא היה לגיטימי. בשנים האחרונות, עם הסדרת נושא הפנסיה בהרבה קיבוצים השתנתה גם התפיסה.
מצד שני - בקיבוצים המתחדשים עלה ביתר חריפות נושא המשרות לחברים צעירים בגיל העבודה.
כאשר חברים מבוגרים, בגיל הפנסיה, עדיין ממשיכים לעבוד, מצטמצמות אפשרויות התעסוקה לצעירים. הדבר מעלה את הצורך להיכנס לתהליך מערכתי, שיענה על הצרכים של כל הגילים בלי לפגוע במרקם החברתי.


למי מיועדת סדרת הסדנאות שלכם?
בעיקר למנהל מש"א ולהנהלות קיבוצים ויש בהם הן הרצאות על צרכי הגיל השלישי, תהליך פרישה הוגן והמלצות התנועה בנושא הפנסיה ובהן, למידה משותפת של כל המשתתפים והתחלקות בידע על הנעשה בקבוצים השונים. בתהליך פרישה נכון אנחנו מציעים לשקול 4 אפשרויות ולהעמידן לפני הענף והחבר:
ממשיך לעבוד מלא ובשכר וכל שנה לבדוק מחדש.
 

  • ממשיך לעבוד בחלקיות משרה, רק בתחומים מוגדרים מתוך התפקיד שביצע או בתפקיד אחר ובתימחור מחודש, שלא נגזר ממשכורתו לפני הפנסיה.

  • עבודה בהתנדבות.

  • לצאת לפרישה מלאה.
איזה מסר חשוב לך להעביר?
המסר המרכזי, שזה בסדר וזה נכון להתכונן ליציאה לגמלאות. עם זאת חשוב למנוע מצב, שקיבוץ או מנהליו, יחליטו יום אחד להודיע לחבר בגיל 67 או מבוגר יותר ש"הגעת לגיל" ואתה מחויב לפרוש. זה נותן תחושה קשה של פיטורין וזו ממש לא הכוונה.
חייב להתקיים תהליך מסודר שיוזם רכז/ת מש"א. צריך לבדוק שנה קודם, מה הגדרת התפקיד שלו ומה תרומתו. טיפשי לתת לו ללכת - אם יש לו ידע ייחודי, או יכולת להמשיך ולתרום.
מה המצב בקיבוצים הדיפרנציאלים?
בקיבוצים, שיתופיים ומתחדשים, בהם יש מערכות רווחה מפותחות, ופנאי לגיל השלישי, זה מאוד מקל ומרכך את המעבר מקיבוץ שיתופי לקיבות מתחדש. אפשר להניח שקיבוץ שבו מערכות הרווחה התנהלו טוב, הגיל השלישי מטופל היטב גם לאחר השינוי.

 

 
איפה הקשיים?
הוותיקים, שהיו מסורים לקיבוץ, חלקם לא התפנה לפתח תחביבים או עיסוקים של שעות פנאי.
הכול היה מכוון ומוקדש לבניית הקיבוץ. אחת הדרכים להתמודד ולסייע - היא לקיים סדנאות לפיתוח מיומנויות פנאי.
שמעת על העניין הזה של פנסיונרים- קיבוצניקים המחטטים בפחי אשפה ולא גומרים את החודש?
יש היום תנועה שנקראת "פנסיה בראש", המציגה תמונה קשה של חברים ותיקים המחטטים בפחי אשפה, לא גומרים את החודש ובעצם כאילו נזרקו לכלבים.
זו תמונה שמאוד מעוותת את המציאות. בדיקות שנעשו ע"י הרכזים בתנועה, ניתן לומר, שברוב מוחלט של קיבוצים מתחדשים, ההפרטה דווקא שיפרה משמעותית את מצבם הכלכלי.
במקום מ- 300 ₪ פנויים בסוף החודש, חיים מ - 3000 ₪ פנויים.
כמעט בכל הקיבוצים יש מנגנוני ערבות הדדית, שמבטיחים קיום בכבוד לכולם. לכן, צריך להתייחס לפרישה מעבודה - כהזדמנות.
מניסיונך - ראית פנסיונרים מאושרים בקיבוצים?
בהחלט! ברגע הראשון אתה אומר אוי מה אעשה עם עצמי. אבל בסופו של יום - הרוב הגדול מוצא את מקומו ועיסוקיו. זה הרי תלוי אישיות. אלה שתמיד ידעו להעסיק עצמם ולכן גם באופן מודע או לא מודע הכינו עצמם למלא את הזמן הפנוי - עוברים את התהליך באופן חלק יותר.

 


























יהודית סגולי

לפני 4 שנים, הניחה יהודית את הטלפון בחדר המזכירה של המזכירים, כיבתה את המחשב, סגרה את דלת המשרד, העבירה לנוגה שורר את השרביט, ובלי להביט לאחור ועם הרבה סיפוק - יצאה לפנסיה.

 
"כל 10 שנים, בערך, החלפתי מקצוע או עיסוק. הייתי גננת 12 שנים, עברתי לחינוך מיוחד ל-8 שנים , מלאתי את תפקיד רכזת הגיל הרך, רכזת קשישים, מזכירת קיבוץ, שימשתי בתנועה רכזת חינוכית ואח"כ רכזת חברתית לקיבוצים צעירים במשך 5 שנים .
כשחזרתי מהפעילות יצאתי ללמוד מזכירה בכירה, עבדתי כמזכירה במבואות עירון, בקוקימן ובין לבין הייתי אחראית על תחום בריאות הנפש, ועדת ייעוץ ורכזת בריאות - במשרה מלאה.
ולאורך כל השנים והתפקידים - למדתי והשתלמתי. ובשנים האחרונות עבדתי כמזכירה טכנית בהנהלת הקהילה.

 
אז מאיפה בכלל נחשפתי והפנמתי את הרעיון של יציאה לפנסיה?
כששרה'לה סיטנר ואני היינו ועדת רווחה וועדת בריאות, (תחילת שנות ה- 90) התחילו לדבר בפורומים התנועתיים על רעיון היציאה לפנסיה בקיבוצים . שתינו הבנו שזהו תהליך בלתי נמנע גם בקיבוצים, ושבעתיד זה יהיה אחרת. החלטנו להתחיל לדבר על זה בפורומים של מועדון וותיקים ולהכין את החברים הוותיקים דאז לכך.
לוותיקים של שנות ה-90 היה מאד קשה לקבל את המסר הזה. דור הוותיקים שידר, שלהפסיק לעבוד זהו אות קלון.
האמונה של הדור הראשון, כי יש לעבוד עד סוף החיים, יצרה מעמסה כלכלית וחברתית על הקהילה, שהייתה חייבת ל"המציא" תעסוקה לחברים בתקופה שכל הענפים עברו כבר התייעלויות מכניות ואוטומטיות.
במהלך שיחות ומפגשים שארגנו לוותיקים, גם אנחנו הפנמנו שלא רק שאין בכך חטא, יש בזמן הזה בחיינו, הזדמנות לצמיחה והתפתחות.

 
לא היו חששות?
לא. הרגשתי שלי זה יתאים מאוד, וזה יהיה מהלך שזורם עם החיים.
יצאתי לפנסיה בזמן שהנהלת הקהילה עברה מבנה, ושינוי ארגוני בעבודת מזכירות ההנהלה. ראיתי שלי זה כבר לא מתאים, והייתי מאוד שלמה לסיים .

 
הסופר הצ'כי מילאן קונדרה מדמה את המחצית הראשונה של החיים לכביש שייעודו להביא מנקודה לנקודה. והמחצית השנייה משולה לדרך, שעצם ההימצאות בה - היא החוויה'.
כך גם אני מרגישה....כל יום הוא חוויה מהנה.
* * *
להתארח אצל יהודית ועוזי ולשאול "איך ממלאים את הזמן?" - כמעט מביך.
הבית מוקף בגינה מטופחת להפליא, הדירה עצמה מרווחת, מוארת והאירוח של יהודית, איך נאמר זאת בלי להישמע שמאלציים? "ידיים ושפתיים יישקו!". מהקפה ועד העוגות, מהתמונות ועד נגיעות היד הדקורטביות - הכול מעשה ידיה להתפאר.
"לפני שיצאתי לפנסיה, חשבתי איך אמלא את הזמן? חשבתי בכיוון של התנדבות בתחום החינוך או ער"ן. הרי לא חסרים מקומות. בתחילה התנדבתי להיות מקשרת של הקיבוץ עם "מילוא". מהר מאוד התברר שב"מילוא" מחפשים מתנדבים לעזרת מורים בשעורי יצירה והתנדבתי לעזור למורה המפעילה את מכון הכושר.

 

 

 

 
בין לבין, כשהנהלת "מילוא " עסוקה וצריך מישהו ליד הטלפונים שאלו אם אני מוכנה – התנדבתי...
ההפתעה הייתה שיחד עם השיעורים שבחרתי, לא נשאר כבר זמן להתנדבויות שתכננתי... אבל כן נשאר זמן להתנדב ומדי פעם להסיע חברים לבתי חולים או לביקור אצל רופא".

 
נהנית?
אני מאוד מאוד נהנית בפנסיה. לאור ה"רזומה" שלי הנ"ל ניתן להבין שכל השנים השקעתי הרבה עניין, מחשבה והשקעה בעבודה ובתפקידים, לקחתי הרבה אחריות. עכשיו יש לי זכות שלא להיות מחויבת ולחוצה. לבנות לי את סדר היום המתאים לי, להמשיך ללמוד, להתנדב, לבלות עם חברות, לארח את המשפחה מחו'ל, לנסוע לבקר את הנכדים, בלי ייסורי מצפון בגלל העבודה. והכול מבחירה - אז כמובן אפשר ליהנות.

 
את יכולה להבין חברות או חברים שלא קופצים על ההזדמנות לצאת לפנסיה?
כן, אני חושבת שיציאה לפנסיה זו בחירה מאוד אישית. יש כאלה שזה מתאים להם מאוד, יש כאלה שזה מתאים להם חלקית ויש כאלה שמתאים להם להמשיך ולעבוד.
אני יודעת להעריך מאוד את העובדה שאין כמו פנסיה בקיבוץ וכיף לצאת לגמלאות חסרי דאגות, וגם להעריך את העובדה שיש אפשרות בחירה אישית ואפשר גם להמשיך לעבוד.

 

 

 

 

 

 

 

 
ואם כבר נגענו בעניין השינוי, מה יחסך לנושא ולהשפעות שיהיו לו על קבוצת הוותיקים?
אני שותפה לדברים שאמר מוקי צור בראיון: למרות שלא תמך במהלך השינוי
בקיבוצו, הוא מאמין שצריך לתת לצעירים להחליט על עתידם ועל עיצוב החיים על פי רצונם.
לדעתי, השכבה הוותיקה צריכה להיאבק על זכותה לחיים הוגנים בגיל השלישי, להילחם על פנסיה הוגנת ומעוגנת בחוק ושאי אפשר יהיה לשנותה ע"י הצבעה בקיבוץ, או בהחלטות הנהלה כלשהי. ולתת לצעירים להחליט על צורת החיים המתאימה להם.
המציאות לעולם איננה עומדת במקום, היא זורמת קדימה בהתאם לצרכים של האדם, לתהליכי השתנות של החברה ולהשפעות הסביבתיות בארץ ובעולם.

 
* * *
יסודית כדרכה, יהודית מציידת אותי בעוד ציטוט אחד לדרך:
"הזמן הפנוי מונח כערמת לבנים הממתינה לשימוש שנבחר לעשות בה.
נוכל לבנות קומות רבות של איכות חיים:
קומה של תיפקוד גופני
קומה של תיפקוד אינטלקטואלי ורוחני
קומה של חיים משפחתיים
קומה של חיי חברה ותרבות עשירים
קומה של פעילות התנדבותית ותחביבים"
אם רק נשכיל לעשות שימוש נכון בלבנים, יהיו לנו שנות פנסיה נפלאות".

 

 







סימה ריפתין

"ממש לא חששתי. חיכיתי ליום שבו יהיה לי זמן לתחביבים ולא אחרי העבודה כשעייפים. מגיע לי ליהנות ממתנת הכישרונות שקיבלתי. הרי העולם לא נגמר - בעצם מתחיל עולם חדש".
בלקוניות ישירה ובפשטות, סימה מסכמת את ההחלטה לצאת, לפני כמעט 6 שנים, לפנסיה.
מגוון התפקידים ומקומות העבודה, בהם לקחה חלק לאורך השנים, מעידים על קשת רחבה ומעניינת של עיסוקים ותחומים: מאחראית אבטחת איכות במיניפלסט (10 שנים) ועד לבורנטית שיניים; ממזכירת קיבוץ ורכזת בריאות ועד לפעילות תנועתית במחלקה הפרסונלית בקבה"א ומש"א המקומית; מריכוז מחסן הבגדים ועד עמדת ניהול המחשב והחיובים בתהליך הפרטת המזון.
"תמיד אהבתי את העבודה בגינה - אבל היום כבר אין לי כוח. הגינה זה לא מה שהיה פעם".
כמי שעסקה בהיבטים שונים של ניהול מש"א, יש לך הסבר מדוע גברים מתקשים יותר לצאת?
כן! הפחד שלא יהיה מה לעשות חזק יותר אצל גברים. נשים מפתחות תחביבים בנוסף לעבודה. לעומתן, אצל רוב הגברים העבודה היא העיקר, אז לפחות יש למה לקום בבוקר.
הקירות בבית משפחת ריפתין, מספרים בצבעוניות רבה, את סיפור האהבה המתמשך של סימה עם עבודת הטלאים "אני חברה באגודה של "מעשה טלאים". יחד עם שולה חדוותי הן מקפידות להגיע אחת לחודש בימי ב' לפגישות אזוריות. "זה מפגש חברתי של קבוצת נשים שעם השנים הפכו גם לחברות טובות. נפגשים בחיבוקים ונשיקות"
איך זה עובד?
חוץ מהמפגשים החודשיים יש השתלמויות וקורסים מיוחדים. ובמפגשים, המתקיימים כל פעם אצל מישהי אחרת, יש לימוד הדדי, החלפת ידע ורעיונות. אם יש ראש פתוח אפשר להמשיך ולהתפתח כמעט בלי גבול.
אבל זה לא רק זה. אני קוראת הרבה מאוד ספרים, עיתונים. פותרת תשבצים וכמו שאת שומעת - ערוץ mezzo תמיד ברקע, עם מוסיקה קלאסית טובה.
מהמקום בו את נמצאת היום - איזו תובנה מתפתחת?
יציאה לפנסיה זו איכות חיים. באופן אישי אני מרגישה אסירת תודה על התמיכה והזכות לבחור. זו הרגשה נפלאה להיות משוחררת ממטלות, חופשייה מהחובות והמחויבות, שהיו עלינו כל החיים.
איך הגיבו הסביבה והמשפחה?
הילדים מאוד פירגנו לי: "אמא לכי על זה! מגיע לך לנוח". אני מאוד ממליצה לא להסס. אם אדם מרגיש שתרם את חלקו - זה צעד שיש בו הרבה טוב.
היות וחלק מהתפקידים שמילאתי, היה בהם הרבה מגע עם אנשים, למדתי ליהנות מ"הלבד".
כשאת מביטה קדימה - יש חששות?
יש בינינו כאלה החוששים, שעם שינו אורחות החיים, תיפגע גם איכות החיים.
צריך להקפיד שאיכות החיים של הוותיקים לא תרד וזכויותיהם לא יפגעו. עם זאת דברים צריכים להשתנות - ואני לא מצטערת על כך. הרבה יותר חשוב לא להיתקע במקום. כשאדם סיים לתרום - צריך לדעת לפנות את השטח.
לשמחתי תמיד ידעתי לסגור את הדלת בלי שיהיו לכך ספיחים.
בחיים חשוב לאפשר לדברים להיפתח לכיוונים חדשים, להשתנות ולזרום.







מהדרן מוסרים:
אנו זקוקים לכריות ושמיכות חורף. נשמח לקבל.


וחוץ מזה - מי שלא בא לקנות בהדרן - מפסיד.
בואו ליהנות ממבצע כובעים לפעוטות בנוסח
"בית קטן בערבה". ממש כדאי!




סיפורם של רגינה ויצחק שמי - בספר חדש
אנחנו, אביה, הגר ושלומית לבית שמי, משתייכות למספר הולך וגדל של משפחות מייסדים, שנעלמות מנוף הקיבוץ.
ספר זה הוא ספר זיכרון להורינו, חברי קבוצת "שומריה", סיפור חייהם המלווה בלוח זמנים של התקופה בארץ ובחו"ל.
את הספר כתבה ותיעדה הגר, לפי מסמכים, מכתבים, מקורות וצילומים הנוגעים ל: רגינה שמי (לבית קורמן) ויצחק שמי (לבית בלאך).
הספר
נמצא בחדר ההנצחה לחברי עין שמר, שבמוזיאון החצר הישנה.

 
עבודת מחקר נוספת תופיע בסוף השנה והיא תתעד את תקופת השרות של יצחק שמי (מפקד האזור בתקופת מלחמת העצמאות) בשורות ההגנה.
עבודה זו הוזמנה עבור ארכיון ההגנה והארכיון הציוני בירושלים.




סעפ"שים


טלפונים סלולאריים
לחברים שלום! בשנה וחצי האחרונות מלאתי את תפקיד אחראי טלפונים סלולאריים. לאחרונה נוצר עלי עומס רב ואינני יכול להמשיך ולתת את השירות שאני חושב כראוי. לכן החלטתי לסיים את תפקידי, אותו אמשיך למלא עוד כחודש ימים. תקוותי, שימצא בהקדם מחליף ואני מאחל לו הצלחה. תומר גורן


ט.ל.ח.


בשבוע שעבר הושמט בטעות שמו של נועם גרוסמן מרשימת המשתלמים, נועם ילמד תקשורת המונים במכללת ספיר ונאחל לו בהצלחה. ועדת השתלמות



 




תרשמו ביומנים


יום א' 25.7.10 מועד אחרון לפינוי מחסן ריהוט
הזדמנות אחרונה לפנות את הרהיטים השייכים לחברים ממחסן "התערוכה".
מיום א' 25.7.10 - כל הרהיטים יפונו החוצה ובשלב מאוחר יותר - ימסרו לנזקקים.
באחריות החברים - להגיע לקחת את הפריטים השייכים להם. דנה שחר


יום ב' 26.7.10 - נועם הספר עובד








שאילתא האם קיימים קריטריונים לגבי אישור תוכניות שיפוצים בדירות החברים? (כיווני התרחבות, תוספת חדרים, מרחק מהמדרכה, הבדלים בין דירות על מיקומן וכד'?). אם יש - מהם? פנינה גלעד


תשובתא לועדץ תכנון אין חוברת מסודרת של קריטריונים.אנו פועלים לפי החלטות שהתקבלו בעבר ונוהגים מקובלים ולפי ההיגיון הספציפי למקרה. הנה כמה מהכללים שאנו פועלים לפיהם: 1. עמידה בקריטריונים של רשויות התכנון של המדינה (לדוגמה, כל הרחבה של בית
במעל 12 מ"ר, מצריכה בניית ממ"ד). 2. גודל הדירה אינו עולה על 120 מ"ר (מוסכמות שהתקבעו בקיבוץ). 3. הימנעות מפגיעה בזכויות של השכנים (לדוגמה: איננו מאפשרים לבנות מעבר
ל"קו הבית", שמסמן את השטח ש"שייך" לבית. מעבר לקו זה – השטח "שייך"
למעשה לשכן, בין אם הוא בונה בו בפועל או לא). 4. פגיעה מינימלית בתשתיות ביוב , תקשורת, מים וחשמל (כמובן תוך בחינת
האלטרנטיבות הריאליות). 5. פגיעה מינימלית בשטחי ציבור, וזאת מתוך תפיסה שהשטח הציבורי, מדרכות
ודשאים, הוא חלק בלי נפרד מאיכות חיינו, וצריך לשמר אותו. גם כאן – נעשית
בחינה של האלטרנטיבות. 6. המבנה משתלב בארכיטקטורה הכללית של השכונה.
השוני הגדול בגדלי הדירות בקיבוץ ובמיקומן, מכתיב למשפחות "דרכי התרחבות" שונות ומשונות... וכמעט אין שיפוץ אחד זהה למשנהו. בתנאים אלה אנו משתדלים לגלות גמישות ולהתחשב ברצונות החברים ובעקרונות שמנינו, כדי להגיע לפתרון המיטבי. בברכה ועדת תכנון

 




מש"א - מכרזים למקומות עבודה ותפקידים


דרוש/ה -מנהל/ת לאולם הייצור – מיניפלסט


דרישות התפקיד:
  • הכנת תכניות עבודה
  • מעקב אחר מלאי
  • אחריות להפעלה תקינה של מערך הייצור.
  • אחריות על תכנון כוח האדם ואיוש המשמרות, במערך הייצור.
  • אחריות לזרימת התוצרת ותיאום בין המחלקות.
  • שמירת קשר רציף עם העובדים לצרכיי תיאום.
  • דיווח למנהל התפעול על בעיות תפעוליות במערך הייצור.
  • תיאום עם מנהל האחזקה על טיפולים שוטפים במכונות.


היקף משרה - מלאה המעוניינים יפנו לרוני גלעד עד 3.8.10




דרוש/ה - אחראי/ת פלאפונים

דרישות התפקיד:
  • קשר עם חברת סלקום
  • הכרת החוזה
  • מעקב אחר חיובים מסלקום
  • חיובי החברים
  • נתינת שרות חברים
  • זמינות לחברים / לסלקום
   

התפקיד הוא חלקי, אך דורש זמינות רבה לחברים. המעוניינים יפנו לרוני גלעד עד 3.8.10





דרוש/ה- עובד/ת לבית דורות
התפקיד כולל:
  • אחריות על הכנת ארוחת בוקר
  • הגשת ארוחת בוקר לפי הצרכים של כל דייר
  • ניקיון וחיסול ארוחת בוקר
  • אחריות על קניית מצרכים בכולבו ומטבח
  • הבאת ארוחת צהריים (רק במשרה מלאה)


היקף עבודה: 6 ימים בשבוע
אפשרות לחצי משרה 4 ש"ע ביום / או משרה מלאה 7 ש"ע ביום
המעוניינים יכולים לפנות לרוני גלעד או לנילי ארבל עד ה – 3/8/10






מה נשתנה?
שאלות ותשובות בנושאי משכורות ומיסוי


במה תשתנה ההתייחסות לתחום העבודה?
תחום העבודה לאחר השינוי משתנה בעיקר בהתייחסות לנושא השכר והתגמול.
כיום, כל אחד עובד לפי כישוריו, נטיות ליבו, צרכי המערכת וכו'  ומקבל תקציב לפי גודל משפחתו.
לאחר השינוי כל אחד מקבל את משכורתו לאחר הורדת המיסים, מבלי שמתייחסים לגודל המשפחה. ההתייחסות היא אך ורק לגובה הכנסתו.


איך בכל זאת בא לביטוי גודל המשפחה?
מרכיב גודל המשפחה בא לידי ביטוי ברשת הביטחון ובסיבסודים השונים (למשפחות צעירות - בתחום החינוך, לוותיקים - בתחום הרווחה וכד').


איזה מיסים ישולמו דרך השכר?
מס הכנסה – עובדי החוץ משלמים אותו בתלוש השכר החיצוני שלהם למדינה, ואילו חברי הקיבוץ משלמים לפי אותם מדרגות דרך הקהילה.
ביטוח לאומי – כנ"ל, עובדי החוץ למדינה, עובדי הפנים משלמים דרך הקיבוץ.
מס איזון – מס פנימי של הקיבוץ. שמשולם לפי גובה השכר במדרגות שיקבעו בחוברת השינוי (ככל שהשכר גבוה יותר, כך גם המס גבוה יותר).
מס עזרה הדדית – מס פנימי של הקיבוץ. 1.5% מהשכר.
מס אחיד - מס פנימי בסך
680 ₪ לחודש.


מה ההבדל בין המס האחיד למס איזון?
אגרת הקהילה היא תשלום אחיד אותו משלם כל חבר קיבוץ בין אם בגיל העבודה או פנסיונר.
מס זה עומד על 680 ₪ ומשולם מהנטו (ההכנסה הפנויה שנשארת לאחר כל הורדת המיסים), ומטרתו לאפשר הפעלת כל שירותים / ענפים שהקהילה מספקת לחבר.


מס איזון משולם מהנטו (לאחר תשלומים לביטוח לאומי, מס הכנסה ועוד). הוא מס משפחתי – מחברים את הנטו של בני הזוג ועל כל 200 ₪ מעל רשת הביטחון  של המשפחה משלמים 5%.


איך השכר יגיע לחבר?
בין אם החבר עובד פנים או עובד חוץ - יכניס את כל משכורתו לקיבוץ.
המשכורת תוחזר לו, לאחר הורדת המיסים שצוינו לעיל (ביטוח לאומי, מס הכנסה, מס איזון, מס אחיד, מס עזרה הדדית 1.5%).


למה לא משלמים דרך חשבון בנק רגיל?
נושא זה אינו קשור בהכרח לשינוי. זו החלטה שצריך להחליט עליה במשותף:
האם הקיבוץ משמש כבנק לחבריו או שעוברים להתנהל מול בנק חיצוני.


עלון 26 (5797) ה' אב תש"ע 16.7.10

 בבוקר יום ב' השבוע, גבר מקומי, שנקרא לו בראשי תיבות "שב"פ", מצא את המכתב הבא:


לבעלי היקר והאהוב...                                          
תם ונשלם לו "עידן המונדיאל".... ברוך השם!!!!
ואיתו נדמו הצעקות, רעש פיצוחי הגרעינים, בקבוקי הבירות שהסתובבו חופשי בכל הבית, הררי קליפות הגרעינים שהפכו לדיירות קבועות בפינות הספות ועל הרצפה. די לרביצה האין סופית מול המרקע ולשאגות הקרב אחרי כל גול שנכנס בטעות לרשת...
די לדרישות הבלתי פוסקות: "תביאי!  תהיי בשקט, לכי לטלויזיה אחרת" ועוד ועוד...

מהיום, וארבע שנים קדימה,  הבית חוזר לשפיות ולחוקים חדשים:
1.       הטלויזיה פנויה רק "לכוכב נולד", תחזית מזג האוויר, חדשות, "השרדות", "המירוץ למיליון" "האח הגדול" ו"הרווק".
2.       אתה אחראי לדאוג לפיצוחים, קולה, גלידה ופרי לטובת הצופים בתוכניות שצוינו למעלה.
3.       שעות העבודה חוזרות למתכונתן המלאה! לפני 19:30 - אין כניסה לבית... ומשעה זו יש להתחיל בהכנת ארוחת הערב, רחיצת הכלים וכיבוד הרצפה!
4.       כולנו כאן בחופש... נא להתנהג בהתאם, לשרת ולפנק אותנו, לא להרעיש בבוקר על-מנת לאפשר לנו לישון היטב. להביא פיצות, עוגות, עוגיות  וכמובן לארגן יציאות למסעדות, בתי קפה, הופעות וסתם בילויים... הרי אנחנו בחופשה וחובה עלינו ליהנות ולבזבז כמה שיותר כסף!

                              זהו! אחרי חודש קשה שדרש מאיתנו הקרבה         
                   והתחשבות - הגיע תורנו לזכות לאותו יחס לפחות.
                    
                                                                    
                                                     נראה אותך!
                                                   אשתך האוהבת
                                                                        דרורה





  למורן תומר
   המתגייסת לצה"ל
   שירות קל, מעניין ומעשיר
                                         ועדת קשר וצעירים


לניצן אדר
לצליל רוזיו
לעמית מאסטרו
שסיימו שירותן בצה"ל - אנחנו מצדיעים לכן בתודה
ומאחלים התאקלמות מהירה באזרחי
                                                         ועדת קשר וצעירים

ג'וקים? לא בבתינו - חיים חננאל
השבוע צץ בביתנו אורח בלתי קרוא העונה לשם: "תיקן". שזה ממש שם תואר הנותן לגיטימציה ליצור המזעזע שמגיע אלינו הישר מהביובים. אנחנו מכנים אותה בצווחות בשם "ג'וק" ואני ממשיך משום מה לכנותה "מקק". בכל אופן, לפני כשנתיים סבלנו ממכה נוראית של גן חיות קטן, שהתנחל אצלנו כמו נוער הגבעות. הבאנו מדביר אימתני, שעשה בהם שפטים וגרם להם לטראומה פסיכולוגית,עד כדי כך שהם ממאנים להגיע גם אם אני מזמין אותם בנימוס. ולמה נזכרתי? כי לאחרונה נתקלתי בבחורה מקסימה (!) העונה לשם איריס בראון. היא ובעלה, ג'נטלמן בריטי, פיטר בראון שמו, שאינו סובל את החום הישראלי על שלל חרקיו וזוחליו, החליטו להכריז מלחמת חורמה במזיקים. איריס למדה היטב את הנושא ובעיקר למדה שאפשר לרסס בחומרים שמעצבנים מאוד את הג'וקים, כלומר, פוגעים בעצבים שלהם, אך ממש לא מזיזים לנו ילודי האנוש ולא בידידנו הכלבים והחתולים ובמיוחד - שימו לב - בפעוטות המזדחלים על הרצפה. מזה כמה שנים שאיריס מרססת בחדווה תוך שהיא מסננת קללות עסיסיות באנגלית בריטית ומצילה נפשות. אז אם יש מי שסובל ממכה כלשהי של איזה יצור בלתי רצוי, ואני לא מתכוון לשכנים, מוזמן לפנות אלי או ישירות לאיריס ופיטר בראון
077-6264626 / 052-58422201. המחירים ידידותיים כמו החומרים...    



סעפ"שים


חוברות טלפון קטנות
כפי שהובטח, חודשה אספקת חוברות טלפון קטנות לנשיאה בתיק. 
המעוניינים - ישימו נא פתק בתא הדואר של נורית משיח.
יקבלו לתאם - ויחויבו בתקציבם בסך 3 ₪ (שלמים!!).





מפתח למשק חי
המנעול במשק החי הוחלף. ניתן לקבל את המפתח החדש אצל אוריין.





דוד שמש ואנטנה גם... עניין לציבור: אנרגיה ירוקה לתפארת!                  ליד ביתם של שרית וגבי אלימלך, (בפינת דרום-מזרח) הותקן דוד מים חמים חדשני - לתקופת ניסיון.
הדוד פועל כמשאבת חום (מזגן) ואוגר 150 ליטר מים חמים. ללא ספק , רעיון כביר לניצול חום מן האוויר (גם כשבחוץ רק 4 מעלות צלזיוס). מוזמנים לבוא להתרשם.




מהכלבו
1. המעוניינים לבצע קניותיהם בכסף מזומן וליהנות מהנחות הניתנות לקנייה
   בתקציב - יכולים, מעתה, לעשות זאת.

2.  לאחרונה הותקנו מצלמות נוספות המכסות אזורים נרחבים ומדווחות באופן
שוטף על תנועת הקונים ועל הנעשה בחדרים ובפינות הכלבו.
אנו בודקים את שנקלט במצלמות על בסיס יומי, וראינו שיש חברים שמידי פעם "מתכבדים" בשעות הבוקר, בטרם נכנסו הפירות והירקות לכלבו.
אנחנו מבקשים להפסיק מנהג זה, כי המצלמות רואות הכול.

אנא סייעו לנו לשמור על התנהלות תקינה - כדי להימנע מאי נעימות.




פותחים שולחן        

ועדת רכב חם החודש בסככת הרכב... שבע(!) מכוניות אושפזו אצל הפחח בעקבות תאונות. חלקן במצב קשה וחלקן במצב קל. העלויות גבוהות מאוד וכל טיפול משבית רכב לארבעה ימים לפחות.
מערכת התראה בנסיעה לאחור: לנוחיותכם, הנהגים, היתקנו בכל הרכבים הגדולים מערכת המזהירה את הנהג מפני פגיעה באובייקט בנסיעה לאחור. המערכת מצפצפת ככל שמתקרבים ותכיפות הצפצופים גוברת כל שמתקרבים לרכב או אובייקט.
למרות זאת, נפגעה דלת של אחד הרכבים הגדולים, שכמה ימים קודם לכן חזר מהפחח.
רוב התאונות נגרמו בשל חוסר תשומת-לב. אז בבקשה, תפעילו מזגן, קחו נשימה, הביטו במראות ובעיקר: תתרכזו בנהיגה. הנייד יחכה כמה שניות.  סעו בזהירות.

חיובים: גם החודש היו רכזי ועדות וחברים שלא נכנסו למערכת ולא אישרו/דחו בקשות עבורם. באחריות כל החברים לבדוק האם הבקשות שלהם זכו להתייחסות (עד ה-4  לחודש). יש לפנות ולבקש אישורים.
על נסיעות שלא זכו להתייחסות, תאלצו להזדכות דרך החבר/רכז הועדה.

הזמנות רכב: חשוב להבהיר ולהזכיר, שרכב שהוזמן מהיום למחר (אחרי השעה 10:00 בבוקר), גם אם המערכת אישרה את ההזמנה יתכן והיא תעבור להמתנה.
וזאת משום שהזמנות "וותיקות" יותר, שונו ועלולות "לזרוק" את ההזמנה שלכם מהמערכת. לכן, השתדלו לא לחכות לרגע האחרון וקחו בחשבון שיתכן וההזמנה תעבור להמתנה. איתכם הסליחה.

עדכוני מש"א

1. עובדים למיניפלסט:
דרושים עובדים לייצור לעבודה במשמרות.
מתאים לחבר'ה צעירים אחרי צבא.
המעוניינים יפנו לרוני גלעד או למארק ברצלבסקי במיניפלסט.

2. רכזי ועדות:
עדיין חסרים רכזים לועדות הבאות:
ועדת תרבות – חגי תשרי בפתח..... (חצי משרה)
ועדת בטיחות - התנדבות
ועדת ביקורת – התנדבות
יעוץ מבוגרים – התנדבות
וגם חדר הכושר מחכה "לאם או אב" אוהבים.

מעוניינים או מתלבטים ורוצים לשמוע עוד פרטים? פנו לרוני גלעד בהקדם.





לנוחיות הציבור, אנו מפרסמים את תקנון הקלנועים המעודכן.                התקנון הינו חלק מסל הבריאות והרווחה. 

תקנון קלנועים
צוות קלנועים: רכזת רווחה, נציג ועדת בריאות, אחראי קלנועים.

נוהל רכישה:
-        קלנועים ירכשו על פי יכולת הקיבוץ, בכפוף לאישור מנהל הקהילה ורכז/ת ועדת רווחה.
-        בהתאם לפניית חברים, תישקל גם רכישת אופניים חשמליים, קורקינט וכו' – כחלופה לקלנוע ובכפוף לתקנון זה.
-        חבר שרכש אופניים חשמליים וכד', בהשתתפות הקיבוץ, ובוחר להחליפם לקלנוע, השתתפות הקיבוץ ברכישת הקלנוע תחושב יחד עם הסכום שכבר ניתן.
-        עלות הרכישה תמומן: 50% ע"ח החבר ו 50% ע"ח הקהילה.
-        רכישת קלנוע משומש – רק באישור האחראי על הקלנועים.
-        אם  מתפנה קלנוע – חבר יוכל לקבלו לשימוש, תמורת תשלום 50% מערכו, שיקבע ע"י אחראי קלנועים.
-        כל הקלנועים ירכשו בהסדר זה פרט למקרים חריגים, בכפוף לאישור בריאות ו/או רווחה.
-        מימון כיסוי חורף - ע"ח החבר.
-        במקרה שיש צורך ליצוק משטח חנייה (כשאין אפשרות להחנות על המרפסת) או הרחבת שביל גישה - הקיבוץ יממן 50% מהעלויות.
נוהל מכירה:
-        החבר או יורשיו יעזרו באחראי קלנועים במכירת הקלנוע.
-        סכום המכירה המלא יועבר לרשות הקיבוץ.
-        רק לאחר מכירת הקלנוע. תזוכה המשפחה בחצי הסכום ע"י הקיבוץ.
-        במקרה של פטירת חבר, אם יורשיו או אחד מהם לוקח את הקלנוע לרשותו, אחראי הקלנועים יעריך את מחירו, וחלקו של הקיבוץ ינוכה מתקציב או מירושת החבר.
-        יש לשאוף לתאום מלא עם בני המשפחה בהליך  המכירה.







בעלות ושימוש:
-        הקלנוע הוא לשימושו הבלעדי של החבר כל עוד ירצה בכך.
-        חבר המעוניין לסיים להשתמש בקלנוע. (מכל סיבה שהיא), החבר ימכור את הקלנוע בשיתוף פעולה מלא עם אחראי הקלנועים. לאחר המכירה הקיבוץ יזכה את החבר        ב- 50% מסכום המכירה.
-        הזיכוי יעשה לתקציב החבר.
-        קלנוע שנקנה בהסדר ע"י זוג חברים, יחול ההסדר הנ"ל על שני בני הזוג, כל עוד ירצו להשתמש בקלנוע.

אחזקה ותיקונים:
- כל הקלנועים בקיבוץ מטופלים ע"י אחראי הקלנועים ומוסך עין שמר.
- עלות התיקונים: 50% ע"ח החבר ו- 50% ע"ח ו. רווחה.
- לתיקונים גדולים, תינתן הצעת מחיר לחבר לפני ביצוע התיקון. התיקון יבוצע לאחר                    אישור החבר.
- קלנוע משומש, שהחבר ירצה לרכוש בהסדר זה באופן פרטי, יטופל על פי תנאי הסדר זה בכפוף לכך שהרכישה אושרה ע"י אחראי קלנועים.

שימוש לצרכי בריאות – (קלנועים של ועדת רווחה):
- חבר שזקוק לקלנוע מסיבות רפואיות יפנה לועדת בריאות לקבלת אישור.
-        ו. בריאות תעמיד לרשות החבר קלנוע לתקופה של עד חודש, בהתאם לצורך,
ע"ח ועדת בריאות. יש אפשרות להאריך לעוד שבועיים ע"ח ו.  בריאות.  הארכה נוספת תהיה בתאום עם צוות המרפאה ועל פי הגדרת הצרכים.                                                                          
-        לאחר תקופה זו, אם ירצה החבר להמשיך ולהחזיק בקלנוע  יהיה זה על בסיס שכירות יומית כשהעלות היא 15 שקלים ליום. הסכום יעודכן מעת לעת.
-        פרק הזמן להסדר זה, על כל מרכיביו, לא יעלה על שלושה חודשים.
-        לאחר תקופה זו יומלץ לחבר לרכוש קלנוע.
  -  הקלנוע מיועד לשימוש החבר בלבד ואין להעמידו לשימוש בן משפחה אחר.
- אם נגרם נזק לקלנוע– עלות הטיפול בכל מקרה היא על חשבון החבר.

מכירת קלנוע ורכישה של קלנוע חדש:
-        חבר המעוניין למכור את הקלנוע הנמצא בראשותו, לצורכי שדרוג בלבד ולא מסיבות אחרות. השדרוג הוא על חשבון החבר. אין הקיבוץ מחויב בהפרש עלויות השדרוג.
-        החבר ימכור את הקלנוע הישן בשיתוף פעולה מלא עם אחראי הקלנועים. לאחר המכירה הקיבוץ ישלם לחבר 50% מסכום המכירה.
-        החבר ורכז ועדת רווחה יחתמו על מסמך המבהיר שהקלנוע בבעלות החבר בלבד.
-        במקרים של צורך בשדרוג עקב: סיבות רפואיות, מכאניות, גנבה, שרפה וכד',
ועדת קלנועים תתכנס לאשר את תנאי הרכישה בכפוף לתקנון (השתתפות של  50%).



 
הזמנה לפגישה עם בועז אפלל                                                                      הצוות השיתופי מזמין את החברים לפגישה עם בועז אפלל שתתקיים
ביום שני 19.7.10 בשעה   20:30 במועדון לחבר
הפגישה תועבר בערוץ הפנימי לחדרי החברים. בועז הוא חבר קיבוץ יפתח והוא מראשי הפעילים של "פנסיה בראש" שהיא התארגנות של מספר חברי קיבוץ ששמו להם למטרה להלחם על פנסיה הוגנת לחברים המבוגרים בקיבוצים שעוברים להתנהלות דיפרנציאלית.
בועז מכיר היטב את התנהלות הקיבוצים הנ"ל בנושא הפנסיה, את כל המאבקים סביב נושא זה, את כל מה שמנסים לא לספר לחברים, את צורות ההתנהלות השונות בקיבוצים השונים ועוד.
בועז וחבריו מובילים את המאבק שמטרתו לשפר את תנאי הפנסיה ולהבטיח שלא יוכלו לפגוע בה בעתיד. הוא מרבה להתבטא ולהעלות הצעות בכנסים, במועצות של התנועה הקיבוצית ובעיתונות הקיבוצית.
מומלץ מאוד לכל הפנסיונרים ולכל מי שמתכוון בעתיד להיות פנסיונר, לבוא , לשמוע ולשאול.

           
  ZOOM  בעין שיתופית
אבנר ארבל נתפס על חם בבוקר שבת נתפס אבנר "על חם" בשעת מעשה, כשהוא אוסף את הפסולת הרבה שזרקו אורחי ,הפאב של אשר" ליד הגדר המערבית. יצחק גור אמנם מת – אבל לא צריך להתייאש: יש ממשיכים. חוץ מזה ברכות חמות לאבנר החוגג השבוע יום הולדת.
מעתוני הקיבוצים
קראנו השבוע בעלון יטבתה: בונוס לחברי הקיבוץ עובדי המחלבה "בנוסף למשכורות החודשיות וכפועל יוצא של עמידה ביעדים, הכלליים והאישיים, משלמת המחלבה לעובדיה בונוסים שנתיים.. הסכום שהועבר בחודש אפריל השנה בגין 2009 לקיבוץ, בעבור כל החברים עובדי המחלבה הוא 516.830 אלפי שח. בשם קיבוץ יטבתה – תודה והמשיכו להצליח!!!"  מה, עובדי המפעל שם השתגעו? להעביר את הבונוס לקיבוץ?!
מי מנהל את הקיבוץ?
בעלון טירת-צבי קראנו את סיכום עבודתו של יוסי בוריס כמנהל הקהילה במשך חמש שנים. זוהי הצלחה גדולה, מה שהוא עשה שם בתהליך משתף ונכון – ואני בטוח שגם בעין-שמר יזכה להצלחה בדרכו השקטה והאמינה. גם "הרצאתו" אצלנו היתה מרשימה. דא-עקא: תוצאות המעבר ל"רשת הביטחון" נמדדות רק לאורך זמן, למשל השכונה הקהילתית שהם החליטו עליה, שתאוכלס בתושבים שאינם חברי קיבוץ. דווקא השבוע מתפרסם ב"ידיעות הקיבוץ" מאמר על טירת-צבי (מתוך העלון הפנימי?). הכותב טוען "שמאז מודל רשת-הבטחון מאויישים מרבית תפקידי ההנהגה וההנהלה על-ידי שכירים. למעט מנהלת הקהילה ומזכירת-הפנים – רכז המשק, רכזת החינוך, משאבי אנוש, מנהל הנה"ח ומרבית עובדיה ועוד – כולם מגיעים לקיבוץ מדי בוקר ועוזבים לעת ערב. לדברי זיו כרמל, חבר הקיבוץ, גברה המגמה הזו עם השינוי באורחות החיים. פחות ופחות חברים בקיבוץ המשתנה מוכנים לשלם את המחיר המלווה בעל תפקיד. לטענת מנהלת הקהילה אין קשר בין השינוי לבין אי-מילוי התפקידים, בעייה שהיתה קיימת גם לפניו".
הרבה תקוות והבטחות נתלות ב"שינוי". אחת מהן היא המוטיבציה למלא תפקידים שתִימחורם. גבוה. לפחות בטירת-צבי תקווה זו לא התגשמה...




מה כיוון התנועה ברכה לחברי הצוות לצמיחה דמוגרפית, בתקווה שימצאו את הפתרונות הנכונים לעין-שמר.
בהקשר זה התפרסמו השבוע "שלושה לאווים" שאמר וולוולה שור, מזכיר התנועה הקיבוצית: לא לשיוך דירות, לא להרחבה קהילתית ולא לקליטה שאינה לחברות מלאה בקיבוץ.
'לאור הניסיון בשיוך דירות – וולוולה שינה את עמדתו. השיוך, וכן שכונות ההרחבה לצד הקיבוץ לתושבים שאינם חברים מהווים סכנה להמשך הקיבוץ. המחלוקות שנוצרו בין השכונות הקהילתיות על אופי הישוב, הוועדים והבעלות על העסקים מחלישות את הקיבוץ'. וולוולה טוען שצריך לקלוט רק לחברות מלאה בקיבוץ".                                                                                   ע"א

הכס הקדוש  


תודה. אני רוצה לומר תודה גדולה, לעובדות המכבסה ומחסן הבגדים בשבתות, שמכבסות ומקפלות, מחלקות ומאירות פנים.
חייל מגיע לשבת אחרי חודש, ובארבעים השעות הקרובות צריך להספיק הכול –לנוח, לטפל בפצעים, להיפגש עם חברים, להיות עם המשפחה, לבלות, לישון... וגם להחזיר לשימוש את הערמה [מה זה? רק 4 זוגות גרביים בחודש?] הרטובה [איך הגיע חצץ-ים לתוך הכיס של החולצה?] המלוכלכת [הרגל בפנים או שזה התקשה?], שממלאת את התיק שלו [איך מרימים את הדבר הזה?]. בכל מקום אחר בעולם זה היה מעסיק אותנו שעות ארוכות בעבודה רבה, אבל כאן, מוציאים מהתיק בערב ושמים בתאי הכביסה של החיילים, ולמחרת בצהריים באים ולוקחים את הכול נקי, ריחני ומקופל יפה. 10 דקות סה"כ. כולל הטיפוס עם האופניים בעלייה.

עכשיו בואו ננסה לתמחר את זה, כי הרי למדנו שהכול כלכלי:
כמה כסף שווה עבודת הכביסה המהירה והמקצועית, הקיפול הישר והמדויק?
כמה תשלמו על הזמן היקר כל כך שהתפנה בחופשה הקצרה והנדירה?
מי חכם וימדוד את ערכם של מאור הפנים וההתעניינות הכנה בשלום החיילים?
מי יידע לשקלל את החום ותחושת הבית?

אולי מישהו ימליץ על יועץ חיצוני – מומחה עולמי שיוכל לתחשיב הזה?
אני מניחה שאין בנמצא כזה. כי ישנם דברים שגם אלופי התחשיבים יהיו מוכרחים להודות שהם יקרים מפז. כביסת החיילים בשבת היא אחת מהם, אבל היא אינה היחידה. כל אחד מאיתנו מהמקום האישי שבו הוא פוגש את הקיבוץ, ימצא עוד כאלו.
מקומות שמכנים אותם "כמו פעם", או "קיבוציים", או "לסגור כי זה לא כלכלי"...
אבל כשצריכים אותם ופוגשים בהם, מקווים מאוד שלא יפגעו ומרגישים מאוד חזק – תודה !                                                                                  סיגל דקל





דשאים של אחרים - חבר היפנה למערכת את "המעפיל פינת קינג ג'ורג", טורו השבועי של יונתן שרון ב"ידיעות קיבוץ". יונתן שמח לאפשר פרסום בקיצורים קלים.

יש חשק למשק


עשר שנים בדיוק אני לא גר בקיבוץ. בעשר השנים שחלפו ניתקתי כל מגע עם המקום, כקיבוץ... עזבתי קיבוץ שהיה בסוג של פרפורי גסיסה. גם הרופאים הטובים ביותר לא נתנו לו יותר משנתיים. רוב העסקים התרסקו, אחד המפעלים קרס והשני מכר חצי ממניותיו לגורם חיצוני. השירותים המוניציפאליים בקושי תפקדו, חיי החברה דעכו, ואולי הדבר העצוב ביותר היה העובדה שהצעירים שסיימו צבא עזבו בקצב מסחרר. התחושה הייתה שאיש לא עושה דבר כדי לעצור את מחול השדים הזה. בקבוצה שלי כמעט כולם עשו בשנה ההיא עלייה לעיר הגדולה. חלקם עזבו בטריקת דלת.
איש לא רב עם אף אחד (בוודאי שלא בזדון), אך עזבנו עם כעס, שדי דומה לכעסו של ילד על הוריו: איך אפשרתם את הלינה המשותפת? למה לא נלחמתם עלינו מספיק כדי שנישאר? איך שלחתם אותנו לחיים האמיתיים בלי שקל על התחת? בלי בגרות, ועם מעט מאוד תובנות על החיים האמיתיים? 

השנים חלפו. אנחנו, העוזבים, פצחנו בקריירות "בחוץ"... הדברים שאירעו בקיבוץ היו בגדר זיכרון חמוץ-מתוק, שבחלקו הכרנו תודה על השנים היפות שלנו שם, ובחלקו נעצבנו על כך שהדברים היו יכולים להיות אחרת.
מסתבר שבעשור שבו חבריי ואני פתחנו בחיים חדשים ומנותקים, מישהו בעמק חפר עבד קשה. מתישהו ב - 2007 החלו להצטבר בתל-אביב שמועות אודות המהפכה המתחוללת בקיבוץ. לא הייתה עוד ברירה וניגשנו לבחון את העניין לעומקו. יש אנשים יקרים שיכולים לספר טוב יותר מה אירע בקיבוץ שלי בעשר השנים ההן: ההפרטה שעבר, פרויקט בנים חוזרים, ההרחבה המואצת, חיי החברה, השגשוג הכלכלי, ובעיקר הצעירים שחזרו.

זה התחיל מקומץ מחבריי ששבו לשכור דירה בקיבוץ, מלווים במשפחותיהם... הם דיווחו על שיפור ניכר באיכות חייהם. השתקעותם בקיבוץ גרמה גם לנו, הגרעין הקשה, להרבות בביקורים שם, ולאו דווקא ביקורי משפחה עלומים.

ביקורינו התכופים חשפו בפנינו יישוב משגשג עם חיי חברה שלא נראו זה שנים: עשרות משפחות, חלקן מוכרות יותר וחלקן פחות, שוטפות את שבילי הקיבוץ כל אחר צהריים,  פעילויות  התרבות  מזכירות את תור הזהב של קיבוצי השוה"צ. בריכת השחייה עמוסה ילדים, הפאב המקומי ממלא עצמו בסופי שבוע לטובת הופעות... המחשבה המפחידה, שאולי יום אחד ניאלץ להודות בכישלוננו בעיר ולשוב לקיבוץ עם הזנב בין הרגליים - התחלפה בתקווה לעתיד טוב יותר דווקא באותו קיבוץ שעזבנו... נראה שגם החשבון הפתוח והכעס על הממסד מתחילים אט-אט להצטמצם, ובלבנו מתחילה להתגבש מעין השלמה עם מאורעות העבר.

... קיבוץ המעפיל של 2010 בהחלט עושה חשק. אני רק מקווה שישמרו לי, ולחבריי העוזבים, פינה חמה בלב, גם אם אין לנו עדיין מספיק כסף בעובר-ושב.  






בעקבות סיסרא - שלב התגובות:























... ויש עוד. עיתון "הארץ" פנה לסופרים, בבקשה לציין ספר שהיו לוקחים לחופשת הקיץ.

יורם קניוק: בעקבות סיסרא
 "אני לא נוסע לשום חופשה. אבל אם הייתי נוסע לחופשה-אני עכשיו בעניין הפניקים, אז הייתי לוקח ספר על הפניקים שיצא לפני 40 שנה. חוץ מזה הייתי לוקח גם את ספרו של אדם זרטל    'סודו של סיסרא'. זה ספר נפלא על מי היה סיסרא.

 הוא כתב ספר שלם על סיסרא ושירת דבורה מהצד של הארכיאולוגיה. זה פשוט בלש נפלא,      כמו תעלומה כזאת שנפתרת והולכת. הוא החוקר הכי מעניין היום בשדה הזה בארץ".     09.07.10









מבנה ארגוני ל"רשות הבניה"
כבר כמה חודשים אנו עוסקים בשאלת הארגון של תחומי התכנון, הבניין והדיור בקיבוץ. סיום תפקידה של רקפת בוועדת תכנון וסיום תפקידה הקרוב של נאוה בוועדת דירות, כמו גם הערות שוטפות של חברים על בעיות בתחומים הנדונים, הביאו אותנו להציע להנהלת הקהילה מודל אשר משלב את שלושת התחומים.
המודל מבחין בין גוף "אזרחי" שמקבל החלטות עקרוניות לבין גוף מקצועי, שהוא המבצע. הגוף המחליט יהיה "רשות הבנייה" – שתאחד את סמכויות ועדת דירות וועדת תכנון, והגוף המבצע יהיה רכז בנין.
רשות הבניה
הרכב: רכז, 4 חברים נושאי משרה ו-4 נציגי ציבור.
תפקידים: הכנת תוכנית מיתאר, תוכניות בניה, מבני ציבור, ופיתוח הנוי, וכן ניהול תור הזכאים לשיכון הקבע, שיפוצים ואחריות כוללת על התקציב.
רכז הרשות: בראש הרשות יעמוד רכז, נבחר ציבור בהיקף של כ-20% משרה, שתפקידו לנהל את התקציב השנתי, ולקיים מעקב ובקרה על ביצועי רכז הבנין.

רכז בניין
איש מקצוע במשרה מלאה, שמנהל את הבנייה בפועל, החל מפניות החברים והפעילויות ועד אישור ופיקוח ביצוע, וכן  אחראי על ענפי העזר (חשמליה, מים, ביוב, תקשורת וקיטור). מנהלו הישיר הוא רכז "רשות הבנייה".

המודל התקבל בהנהלת הקהילה, ובמידה שלא יהיו לגביו תגובות או ערעורים, יוצאו מכרזים ונתחיל לעבוד על פיו בהקדם.



                                   שאול    מים/ביוב  קיטור   שרברב    חשמליה  תקשורת
           







מה נשתנה?

שאלות רבות וחשובות, נשאלות בימים אלה לגבי מאפייני השינוי המוצע.
במהלך פגישות המתקיימות עם חברים, עלו נושאים המבקשים הבהרה והסבר.
כדי לסייע להתמצא בסבך הסעיפים ותתי הסעיפים, נביא כאן בשבועות הקרובים, התייחסות פרטנית לתחומים שונים בהצעה העומדת לדיון.


מה ישתנה בתחום הרווחה והסיעוד לאחר השינוי?

לא הרבה.
לפי תוכנית השינוי המוצעת לחברים, הסיעוד לא יופרט כמעט כלל.
א. חברים בבית הסיעודי יקבלו את כל צרכיהם. תקציבם האישי יהיה 950 ₪ - כמקובל היום .
ב. חברים הזקוקים לסיעוד מלא ואינם מתאימים לבית סיעודי, יקבלו עזרה של עובד זר, 
    כמקובל היום. תקציבם האישי יעמוד על  כ-  3000 ₪ .
ג. עלויות המנקה בבית - על חשבון החבר. ועדת רווחה תמשיך לנהל את סידור עבודת 
    המנקות.   
ד. המרפאה תמשיך לעבוד במתכונתה כיום.
ה. ועדת רווחה תמשיך לסייע ולטפל ברווחת ותיקי הקיבוץ.



אם יש לכם שאלות או בקשות להבהרה - אתם  מוזמנים לפנות אל צוות השינוי, או להעביר שאלתכם באמצעות העלון. התשובות יפורסמו במסגרת מדור "מה נשתנה?".       הצוות השיתופי






ט.ל.ח.
בדו"ח השיחה שחולק לתאי החברים - נשמטה תגובתו של עודי דגאי לדברי אורי אשכולי. להלן הדברים, שיש לקורא בהקשרם בשיחה:

עודי:
א. אורי, כהרגלו, משמיץ.
ב. בדירקטוריון האחרון הסתבר, כי חוץ מאורי, כולם חשבו שהפרוטוקול משקף 
    נכונה את הדיון וההחלטות.
    ג.  מוטב שאורי ימלא התחייבויותיו כדירקטור בגומי  - כהלכה.

עלון 25 (5796) כז' תמוז תש"ע 9.7.10


 

ביום א' 11.7.10 - 21:30

האווז מזמין למונדיאל

ספרד או הולנד

הולנד או ספרד

לא חשוב בעד מי אתם

פאב האווז מזמין את החברים לצפות ביחד

במשחק גמר המונדיאל


 


 


 


 

בואו לשתות, להתרגש להריע

ולהניף גביע


 


 


 


 


 

המלצת השבוע של תמי צמח


 

ביקור ב"מרכז נא לגעת"


 

לאחרונה עברתי במרכז "נא לגעת" בנמל יפו-ת"א חוויה יוצאת דופן, , שהייתי רוצה להמליץ עליה.


 

"מרכז נא לגעת" הוקם מתוך אמונה, שלכל אדם באשר הוא יש זכות לקבל על עצמו את חובת התרומה לחברה. מועסקים מעל 70 אנשים, מרביתם חרשים, עיוורים וחרשים-עיוורים.

יש בו תיאטרון של אנסמבל שחקנים חירשים-עיוורים, בית קפה "קפיש" - בו כל המלצרים חרשים, ומסעדת החושך:BLACK-OUT עם צוות מלצרים עיוורים.


 

מתי הגעתם למקום שבו אנחנו, כלקוח, אמורים ליזום גישה אחרת הבאה להתאים לצרכיו ומגבלותיו של הזולת? מתי הייתם אתם צריכים לתת שירות לנותן השירות?


 

על השולחנות פרוש בריסטול, ובו מצוירות המילים בשפת הסימנים.

הלקוח, אמור לחקות את התנועה שבציור כדי לבצע הזמנה.

אתה מוצא עצמך, לוקח חלק בחוקי משחק ותקשורת חדשים.


 

במסעדת החושך לא ביקרתי - אבל אני מאמינה שגם שם עוברים התנסות מיוחדת.

הארוחות מוגשות בחושך מוחלט, ומלצרים עיוורים מלווים אותנו, הסועדים הרואים, ומסייעים להתמודד בעולם בלתי מוכר.


 

צפינו בהצגה: "לא על הלחם לבדו", בה משחקים רק חירשים ועיוורים. במהלך ההצגה, מלווים את השחקנים חונכים, המובילים אותם בהתאם להתפתחות העלילה. זוהי הצגה שלישית שהתיאטרון מעלה, והיא לוקחת אותנו למסע ייחודי אל מחוזות החושך הדממה והלחם, על ידי לישת הבצק, התפתחותו ועד לאפייתו. בסיום מתכבדים הצופים בלחם שנאפה - אקט המעצים את חוויית המופע.


 

כמו כל המבקרים במרכז, יצאתי בסופו של הביקור חזרה לרחוב, מסתכלת, שומעת וחשה את החיים סביבי במבט חדש ושונה.

לכן אני ממליצה בחום לבקר ולחוות את "מרכז נא לגעת".

_________________________


 

לתיאום ביקור טלפון: 03-6330808 או באתר: "מרכז נא לגעת"


 


 


 


 


 

(תר)גיל הזהב


 

אחד התחומים הדינאמיים ביותר במחוזותינו, בשנים האחרונות, הוא תחום הרווחה והטיפול בוותיקים. האחראיים על התחום, מחויבים לעדכן ולהתעדכן מדי שנה, על מנת לענות על כל הצרכים, ולהבטיח לוותיקים תנאים אופטימאליים.

אוריין גנדלמן (רכזת ועדת רווחה), בשיתוף צוות המרפאה וצוות הרווחה, מתמודדים בהצלחה רבה עם עומס התפקיד והאתגרים האנושיים והמקצועיים שהוא מציב. באחה"צ חמים ונעים, זומנה היו"ר לחדר המערכת - לשיחה קלה על רווחה.


 

 


 


 


 


 


 


 


 

מהם גבולות הגזרה שבאחריות הועדה?

בטיפולנו שני תחומים עיקריים:

החברים בקבוצת גיל פנסיה - 65 ומעלה. ודאגה שהזקוקים לעזרה מכל סוג שהוא, ברמות שונות - יקבלו אותה.

התחום השני: בנים וחברים בעלי צרכים מיוחדים.


 

את יכולה לנסות להגדיר מה השתנה בתקופה מאז כניסתך לתפקיד?

נושא הטיפול בגיוס ובהתאמת עובדים זרים לחברים הזכאים לכך - התרחב באופן משמעותי וצורך אנרגיות והתעסקות רבה.

אין מנוס מלהכיר בכך, שהעובדים הזרים יהיו הפתרון אליו נפנה בעת הצורך.

ב"הדרן" גייסתי את נורית משיח לניהול, מהלך שמוכיח את עצמו כחיובי ביותר.

פעלנו לקליטת חברים (ולא רק חברות) לעבודה ב"הדרן", השקענו (מעט!) בשידרוג המבנה והתנאים במקום. השיפור ניכר בהגדלת מספר החברים המוצאים עניין במקום ובהכנסות ממכירת המוצרים.


 

עם איזה תקציב שנתי עושים את זה?

מעל 1.000.000 ₪. קשה לדבר בהקשר זה על תקציב מוגדר, כי לא ניתן להעריך בתחילת שנה את הצרכים שיתעוררו במהלך השנה והמשמעות הכספית שלהם. כפי שהדברים כרגע - התקציב גמיש.


 

למה הדירוניות ובית דורות לא זוכים לפופולאריות?

אמנם חבל שיותר חברים לא נוטים לראות בדירוניות מענה טוב. מדובר במבנים מצוינים שיש בהם גם פרטיות והם מותאמים לצרכי הדיירים. המיקום מרכזי, עם אפשרות ליהנות משירותים שונים שמספק בית דורות. נכון שאין תחליף לבית ולדירה הפרטית, אך כדאי לזכור, שהדירוניות הן מענה באיכות גבוהה.

לגבי בית דורות, אנחנו מכירים בכך, שלא לכל אחד הוא נכון. האוכלוסייה בבית דורות ברובה סיעודית, ולכן לא מתאימה לכולם.


 

את מתרשמת שנושא הדיור של חברים וותיקים - מטופל היטב?

זה לא מתפקידי לעסוק בתחום זה, אך מביקורי הבית, אני מתרשמת שכל קבוצת הותיקים שלנו, מתגוררת בדירות מספקות, העונות על צרכי אדם מבוגר. להרגשתי - הנושא טופל היטב על ידי הקהילה בשנים האחרונות.


 


 

 


 

מה בעיקר מעסיק אותך ואת הצוות?

אני רואה חשיבות בכך שנהיה אוזן קשבת, טיפול שוטף בעובדים הזרים ובחברים, במנקות בדירות וטיפול בנושאים בריאותיים.


 

אתם מעורבים בטיפול הבריאותי?

לא. זהו תחום עליו אחראית המרפאה. אנחנו נכנסים לתמונה כשהחבר מאשר למרפאה לשתף אותי במצבו הרפואי. אם יש צורך בעזרה - אנחנו לשירותם.


 

אם וכאשר תוגש תכנית השינוי - האם תחום הרווחה והטיפול בחברים וותיקים עומד בפני שינוי מהותי?

על פי החוברת לשינוי אורחות חיים - לא מוצעים שינויים מרחיקי לכת, למעט העברת התשלום עבור שירותי ניקיון בבית, והעברת חלק קטן מהוצאות העסקת עובד זר.

זה עומד מול העובדה, שלאחר המהלך תגדל משמעותית ההכנסה החודשית של חברים וותיקים.

חשוב להדגיש ולומר שהקהילה תמשיך לדאוג ולטפל בתחומים רבים כמו מרכז התעסוקה ב"הדרן", הטיפול הרפואי, השמת עובדים זרים וכד'.


 


 


 


 


 

לדעתך, חברים היוצאים לפנסיה - זוכים לאיכות חיים טובה אצלנו?

ההזדקנות בעין שמר היא הזדקנות בכבוד. למזלנו הגדול - אנחנו קרובים פיזית ל"מילוא" וחברים רבים גם מנצלים זאת היטב לרווחתם. וטוב שכך.

בהקשר זה אי אפשר שלא להזכיר שוב את "הדרן", המשמש כמקום תעסוקה ומפגש חברתי, ומאפשר לחברים המעוניינים למצוא תעסוקה מגוונת ומעניינת.

הגיל של החברים הבאים היום להדרן, הוא צעיר יחסית לאוכלוסיה שהייתה בו בעבר. ולמעשה, הוא מהווה תחליף למגנטים.


 

מה מייחד את החברים הוותיקים לדעתך?

נראה לי שהדבר המאפיין והבולט ביותר, הוא היותה של קבוצת הגיל המבוגרת, צרכנית תרבות פעילה וסקרנית. הם לא מוותרים על חגים, מפגשים ואירועים, ממלאים את חוגי "אקדמיית חורף חכם" - ובקיצור יודעים ליהנות ולהעריך את האיכויות התרבותיות והחברתיות שיש לנו.


 

ומה איתך - את נהנית בתפקיד?

ב- 90% מהזמן אני בהחלט נהנית. 10% הנותרים מקורם במשברים - אז אני פחות נהנית.


 


 


 

 


 


 


 


 

היה זה אחר צהרים קסום. הנייד של אוריין לא צלצל אפילו פעם אחת במהלך השיחה... האם לזאת לא תקראו איכות חיים? ונותרה רק שאלה אחת לבירור:

מתי את מחליפה את הרינג-טון המעצבן שלך? כבר מזמן מיצה את עצמו...

דברי עם צפי. הוא לא מסכים לי. מאיים, שאם לא אקבל כל כמה דקות תזכורת, שאנחנו

"כמו כלים שלובים" - הוא עוזב את הבית... שלום-בית קודם לעצבים הרופפים של הציבור.


 


 


 


 


 


 

תרשמו ביומנים


 

מיום ד' 14.7.10 עד 4.8.10 - דר' נגב יוצא לחופש.

לגבי רופא מחליף, ימי ושעות קבלה נפרסם כשנדע יותר פרטים.


 

יום א' 11.7.10 - 21:30 בפאב האווז

כולם מוזמנים לצפייה משותפת במשחק גמר המונדיאל.


 


 


 


 

ביטוח לרוכבי אופניים לאחרונה קיבלו גורמים הנוגעים בדבר, מכתב/ הצעה מטעם "משקי קיבוצים" סוכנות לביטוח. את עיקרי הדברים אנו מביאים כאן.


 

לנוכח ריבוי תאונות האופניים בעת האחרונה, והפציעות הקשות העלולות להיגרם לרוכבים, אנו ממליצים לבטח את רוכבי האופניים - כביש ושטח - בביטוח מיוחד.

מטרתו, לתת הגנה ביטוחית לרוכבים ולשלם פיצוי כספי במקרה של פגיעות גוף חמורות ופיצוי על הוצאות רפואיות ואשפוז שנגרמו עקב תאונת רכיבה במסגרת חובבנית (הביטוח אינו מכסה תחרויות ומרוצים).

מסלול קבוצתי: קבוצת רוכבים פעילים בקיבוץ , מגילאי 16 ועד 67 , יכולים לבטח עצמם, בביטוח תאונות אישיות והוצאות רפואיות. הפיצוי ישולם ישירות למבוטח או לשאריו (לא לקיבוץ). הגביה במרוכז דרך ח-ן הקיבוץ, בעלות של 245 ₪ לחבר לשנה.

מסלול פרטי: תאונות אישיות לרוכב עקב תאונת אופניים/ אפשרות לבטח את האופניים עצמם כנגד אובדן, גניבה וצד ג' או נזק - עד ל 30.000 ₪ / צד ג' נזק גופני תאונתי או נזק פיזי לרכוש לצד שלישי.

לפרטים אפשר להתקשר אל: קטי שרעבי 03-7616243 / ketis@bth.co.il


 


 


 


 


 


 


 


 


 

סעפ"שים


 


 


 

חוג צילום במרכז הצעיר מבקש: אנו זקוקים למצלמות דיגיטליות פשוטות, בהשאלה, לשלוש פגישות של חוג צילום סטילס, המתקיים פעם בשבוע במרכז הצעיר בהנחיית פנינה גלעד.

המצלמות ימסרו לילדים רק בשעות החוג - ויישמרו בין המפגשים אצל פנינה בבית.

נשמח לקבל מחברים המוכנים להשאיל ומבטיחים לשמור ולהחזיר באוגוסט.


 


 


 

מסעות "אסקיייפלנד" - לפני שבועיים שב אורן תירוש מפסטיבל בבריסל המאורגן ע"י האו"ם, בו הוצג סרטו - "אסקייפלנד" (על אשל רוזיו ומשפחתה).

למרות אירועי המשט, שהתרחשו בסמוך לפסטיבל, התקבלו הישראלים והסרט בעניין רב, שהביא קהל סקרנים גדול להקרנת הבכורה ולדיון שהתנהל אחריה.

האירוח לקבוצה שכללה במאים וצלמים מחמש יבשות, היה חם ולבבי,וייצר אווירה לא שגרתית גם בעקבות מגוון הסרטים שהוצגו בפסטיבל, וגם בעקבות ערבי האוכל והיין על רקע משחקי הגביע העולמי.

מפגש מרתק במיוחד, נוצר עם במאי לבנוני, שישב בחבר השופטים והפתיע ביחס חם וסקרן, מתובל בהומור משובח על יחסי יהודים וערבים.

לאחר ששב מהפסטיבל בבריסל, קיבל אורן תירוש הזמנה להשתתף עם הסרט בפסטיבל חשוב נוסף, שיתקיים בתחילת יולי, בעיר פארנו באסטוניה. כן ירבו!!


 


 


 

עט סימון בתאי הכביסה: בגלל ריבוי הבגדים הנשלחים לכביסה כשאינם מסומנים, תלינו עט סימון על הקיר הצפוני בחדר תאי הכביסה. אם הגעתם עם פריטים שאינם מסומנים, אתם מוזמנים לסמן במקום - רגע לפני השלכת הבגד לתא. מקווים שהסידור החדש יסייע לכם ולנו צות המכבסה והמחסן


 


 


 


 


 


 

פותחים שולחן


 

מועדת בריאות בישיבה עלו מספר נושאים, בעקבות פניות חברים:

  1. נערך דיון על השתתפות בעלויות ניתוחים קוסמטיים למתבגרים. הוחלט: ועדת בריאות אינה משתתפת במימון ניתוחים מסוג זה, לא למבוגרים ולא לנוער. אינו כלול בסל הבריאות.
  2. בקשת השתתפות במימון "שומרי משקל" מטעמים רפואיים. הוחלט: לצערנו לא ניתן מבחינה תקציבית לממן דיאטות.

    הועדה ממליצה על סדנאות דיאטה במסגרת קופת חולים, בעלי "כללית מושלם" זכאים להנחה. אופציה נוספת: לפנות לדיאטנית בקופת חולים.

  3. מכסת מימון ייעוץ רופא מומחה בשנה. ה"מושלם" מחזיר שני ייעוצים בשנה. בתנאי שהמומחה שייך לרשימת רופאי הקופה המשתתפת בהחזר. יש לפנות לקרן משיח לפני שהולכים לייעוץ פרטי. חברים שיפנו לייעוץ פרטי מבלי לקבל אישור מראש - לא נשתתף בעלויות.
  4. ועדת בריאות ממליצה בחום למעשנים להצטרף לסדנה להפסקת עישון בקופת חולים בחינם!! שווה וכדאי מאוד לנסות. פרטים במרפאה.

שרק נהיה כולנו בריאים - קרן משיח ו. בריאות


 


 


 

מועדת רווחה בישיבת הועדה האחרונה, עלה נושא התרבות של 60+. הדיון היה בשאלה: האם קיים צורך לארגן תרבות עבור 60+, כפי שנעשה בעבר.

לפני הישיבה נפגשה אוריין עם מספר אנשים שפעלו בתחום בעבר. הוחלט שאין צורך לקיים פעילות נפרדת ל 60+. וזאת משום שמילוא והמועצה מארגנים פעילויות מגוונות, טיולים בארץ ובחו"ל, סדנאות, חוגים וכו'. הפעילויות מוצעות במחיר שווה לכל נפש, והקרבה הפיזית מקלה על השימוש.

בנוסף התרבות בעין שמר רבה ומגוונת: קבלות שבת, חורף חכם, חגים, ערבי תרבות וכו' - עונים על הצרכים. זו הזדמנות לשוב ולהזמין, לפנות אלי בכל שאלה, בקשה או הערה. אוריין


 


 

לבנינו - עומרי, תומר ומאור - עם פתיחת "פאב האווז"

הגיע הרגע הגדול - אחרי תהליך של שנתיים, עם הרבה למידה ועבודה מאומצת.

אנו, המשפחות, מאחלות לכם הצלחה בהגשמת שאיפותיכם. גאים בכם על יכולתכם המדהימה. מודים למוסדות הקיבוץ ולחברי הקיבוץ על העידוד.

לצעירים שעזרו להם במלאכת השיפוץ, לחברי המוע"א שסייעו וליוו לאורך כל הדרך.

באהבה רבה - משפחות שם-טוב, גורן וגת


 


 


 


 


 


 

האווז שוב ממריא


 

הויכוח יימשך עוד שנים רבות: האם הייתה זו מתנדבת דנית שתויה או מתנדב שבדי מחורפן, שקיבעו לעד על קיר הסילו, בדיסקוטק של שנות ה- 70 - את האווז החרמן.

אך אין ויכוח, שמאותו היום, הפכו האווז והאווזה (או שמא זהו ברווז?...) לאות ולסמל.

דור שלישי של צעירים (לא חשוב מאיזו עדה) מנסה להטביע בכוס בירה, את סערת ההורמונים המשתוללים.

סיבוב ועוד סיבוב, צעירים מקומיים לוקחים על עצמם להחיות את "פאב האווז",

אלא שהפעם - האווז יצא ברבור. חודשים של עבודה והשקעה, מציבים את ה"גוס פאב" כמוביל סטנדרטים חדשים של מסבאות באזורנו.


 

ב - 14:00 אחה"צ, יומיים לאחר פתיחת הפאב, המקום נקי ומצוחצח - מוכן לחוגגים של הערב. תומר גורן, אחד משלושת השותפים, מארח אותי בגאווה מוצדקת.

"מאז שהפאב נסגר, לפני 4 שנים, זה היה חלום לפתוח אותו מחדש. לפני שנתיים וחצי, יחד עם שותפיי עומרי שם-טוב, ומאור גת (ממצר), העלינו את הרעיון, בלי שהיה מושג מה מחכה לנו. ידענו דבר אחד: נעשה את זה הכי טוב והכי נכון - עם גיבוי של האישורים הנדרשים.

לאורך תקופת ההתרוצצות להשגת הניירות, התגייסו לסייע רבים וטובים: ממיכל שקד (סגנית יו"ר המע"א מנשה) ועד אילן שדה (היו"ר). מנוגה תירוש שעזרה רבות בקבלת אישורי מנהל מקרקעי ישראל, דרך הנהלת הקהילה שאישרה. ממלאי תפקידים שהיו אוזן קשבת ועד לחברים שתמכו בקלפי - וכמובן החברים הרבים, והם באמת רבים".

בעצם מדובר בעסק פרטי שמופעל על ידכם?

כן. לפני חצי שנה חתמנו חוזה עם הקיבוץ. אני מודע לכך שיש הסתייגויות, אבל אנחנו קשובים לפניות ונעשה הכול להסדיר נושאים כמו חנייה, התנהלות המבקרים בקהילה, עדיפות לבני עין-שמר בקבלת עבודה וכל דבר אחר שיעלה.


 

האווז יחלק "ינשופים"

המדפים עמוסים במבחר משקאות עצום וברמה הגבוהה ביותר. בהתפעלות אני מחפשת את מדף היינות. תומר מחליט לרדת לפרטים: " את רואה את הבקבוק בצורת כומר בגלימה עם שרוך על מותניו? זה משקה שיש רק 4 אנשים בעולם שיודעים את סוד הנוסחה: 3 הכמרים שמייצרים אותו וקיבלו את המתכון מדור לדור - והרב שנותן לו הכשר. כן יש כאן סחורה מגוונת, ברמה גבוהה מאוד.

הלקוחות המקומיים יודעים להעריך אלכוהול?

אחת המטרות לפתח תרבות אלכוהול, גם בין החברים והצעירים. נשתדל להגביר מודעות לנושא השתייה והנהיגה שאחרי. באמצעות המלצרים נפקח שבשולחן בו יושבת חבורה ששותה, יהיה אחד/אחת שימנעו משתייה.

לפני שיצאו לדרך - נחלק "נשיפונים" לבדיקת רמת האלכוהול והנהג/ת יקבלו בסוף הערב, על חשבון הבית, כוס אספרסו ומים.

אפשר לומר שזהו עוד יתרון שהפאב הוא אצלנו בבית: החבר'ה שלנו לא צריכים לנהוג אחרי ששתו. מקסימום ללכת בזיגזג הביתה.


 


 


 


 

מאיפה כל הידע והמודעות שיש לך?

התמחיתי בעיקר בעבודה והתנסות בשטח, הדרכה בקורסים לברמנים ובקריאת חומר רב הנמצא באינטרנט ובספרים. אבל בסופו של יום (או לילה...) הכי חשוב זו אהבת המקצוע והנכונות לטעום כל משקה ולהתנסות בכל דבר.


 

תומר מציג את תפריט האלכוהול ותפריט האוכל "בנינו תפריט של מסעדה לכל דבר בעזרת גדי, שעבד בפאב בסיבוב הקודם שלו וכעת הוא סו-שף במסעדה תל אביבית.

עומרי שם-טוב ו-אב ברא"ס ממצר - הם האחראים על המטבח".

אם אני רוצה לקרוא למלצר/ית - למי אני קוראת?

מן הסתם תכירי היטב את אסף כהן, אלון גורן, זוהר משיח ואורית כץ (החברה שלי...) - אלה המלצרים המקומיים. ויש גם אחרים.


 

ארגנטינה על ראש שמחתנו

בחודשים האחרונים, הקפדתי לעצור בפאב , לראות איך מתקדמים. לפני שבוע העזתי להטיל ספק שנזכה לצפות בגמר המונדיאל בפאב. עומרי שם-טוב התערב איתי, שבערב הגמר אזמין משקאות בפאב. ניצח!

חוץ ממסך גדול, מוסיפים לאווירה צילומים פרי מצלמתה של שני סיני (חברה של עומרי ש"ט) ואביה. הכול אוריגינל.

"אנחנו בימים ראשונים של הרצה. אני מבקש סבלנות וסובלנות ומזמין לפנות אלינו אם יש הערות או הארות. יש תוכניות ורעיונות. מקווים בעתיד, להביא אמנים מבצעים, לציין חגים ותאריכים בלוח השנה ולארגן "ערבי נושא".

בנוסף - מתוכננים אירועים בשיתוף פעולה עם המועצה.

דגל ארגנטינה בקצה הסילו - זה לזכר התקוות שנגוזו?...

זה הרגע להזמין את כולם, בערב יום א', לצפות יחד בגמר המונדיאל. למרות שארגנטינה לא תשחק בו - אני טוען שהיא תזכה... רק בינתיים ויתרנו לגרמניה ולחן שוורץ.

להגיע עם ארנק או שניתן לחתום?

אנו פונים בבקשה להגיע עם כסף מזומן, כדי להשאיר טיפ למלצרים כנהוג. (לא ניתן להחתים על טיפ). את התשלום על חשבון התקציב, ניתן לחתום ולקבל הנחה של 10%. אפשר לשלם גם באשראי. הפאב יהיה פתוח 7 ימים בשבוע, כל יום מ- 21:30 עד הלקוח האחרון, לגילאים 18 עד 118 (לפחות...).

בקיבוץ פולני אתם מתכוונים לעבוד בלילות ולישון בימים?

כן... אבל לא לדאוג! גם ביום יש לנו מלא תעסוקה.


 

שנגיד לחיים?

אני לא מוותר לך על תודה לחברים שתמכו ועודדו ולבעלי התפקידים. ואם יורשה לי - גם למשפחות שלנו. בלי בתים תומכים, לא בטוח שהיינו שורדים. לחיים!


 

* * *


 

מבט נוסף לעבר האווז שעדיין מנסה ל…. ואם רק היו מזדמנים לכאן המתנדבים הסקנדינבים, היו רווים נחת למראה "פאב האווז", שמוכיח שהורמונים ואלכוהול לעולם אינם נגמרים - הם רק עוברים בירושה לדורות הבאים.


 


 


 


 

בעזרת השם ו...החברים

באחת משיחות הקיבוץ הסוערות, שקדמו לבחירת מנהל הקהילה יוסי בוריס, אמר זיו חדוותי: "טירת צבי זה לא עין שמר. מהיכרותי, טירת צבי הוא קיבוץ של ייקים. ואני חושש שניסיונו של יוסי בטירת צבי, לא יעמוד לו במים הסוערים של עין שמר". שלושה חודשים בתפקיד - ויוסי עדיין עם הראש מעל המים.

בסיומו של ערב במועדון ענה יוסי
לשאלה: כמנהל קהילה בט"צ אני מרגיש, שנפלה בידי זכות גדולה להיות שותף לתהליך. הרגשתי סיפוק רב, כשלפני מספר שבועות התקשרה חברה ותיקה, שחששה מאוד משהשינוי, והודתה לי על התפקיד שמילאתי ועל שקיימתי דיאלוג פתוח איתה ועם חברים אחרים. היא מאושרת לראות את המדרכות מלאות בצעירים ובמשפחות. מרגישה שהיא ובני גילה מוגנים. היום היא כבר במקום חדש והיא שלמה יותר עם השינוי.

* * *

ביום ב' השבוע, הזמין הצוות השיתופי את יוסי, לספר לחברים על תהליך השינוי בקיבוצו. להלן סיכום עיקרי הדברים:

טירת צבי קיבוץ בן למעלה מ - 70, עם כמאתיים חברים. בשנות ה-90 נכנס להפרטות, על רקע מצב חברתי קשה וקיפאון בקליטה ובצמיחה.

ב- 1996 התקבלו ההפרטות בטירת צבי: 50% במזון, מרכול, חשמל ועוד...

1997-2006 – נעשו ניסיונות לשינויים מינוריים, אך ללא הצלחה ועם החמרה במצב החברתי, היעדר קליטה והזדקנות האוכלוסייה.

2006 – מזכירות טירת צבי מביאה הצעה לאסיפת החברים להביא חברה חיצונית במטרה:
ליצור מכנה משותף רחב ככל הניתן על מנת לקדם שינוי. כמו כן הוקמה "מועצת השינוי" שייצגה את כל הגילאים והדעות והובילה תהליך ארוך, מקשיב ומשתף. המסר שלה היה: "בטחון לוותיקים - הזדמנות לצעירים": מצד אחד, לדאוג לצרכיהם של הוותיקים, מקימי הקיבוץ, ומצד שני להתחשב ברצונותיהם של הצעירים. ליבת ההסכמות היתה:

  • עצמאות ואחריות אישית לחברים בתחום עבודה והתנהלות כלכלית.
  • שמירה על שיתוף ולכידות חברתית גבוהה.
  • שמירה על ערכי ליבה: חינוך, בריאות וערבות הדדית.
  • הבטחת ביטחון סוציאלי על בסיס קרנות הפנסיה, והבטחת פנסיית מטרה לגמלאים.
  • כניסה הדרגתית לשינוי, על ידי תקופת מעבר של שלוש שנים, ואחריו רשת ביטחון.

2007 - בנובמבר אושרו ההסכמות ברוב של 73%.

2008 - הוקם "צוות מוביל" חדש, שנעזר בחברת ייעוץ חיצונית אחרת, ותפקידו היה לבנות תוכנית מפורטת בהתאם לרוח ההסכמות. מעל צוות השינויים פעלה במידת הצורך "מועצת השינוי", ומתחתיו הוקם צוות מטה ליישום השינוי. כמו כן הקמנו צוותים לתחומים שונים כגון בטחון סוציאלי, עזרה הדדית ושירותים משותפים.

התהליך כלל שיתוף הציבור על ידי שאלונים, שעסקו בהפרטת השירותים המשותפים. דפי מידע, ערבי הסברה וחוגי בית. חברים הוזמנו להגיש הערות והסתייגויות, ובסופו של יום הוגשה חוברת שינוי שנקראת "מודל טירת צבי", שהוא מודל ייחודי. למשך 3 שנים ראשונות יש מודל משולב עם שינויים רכים כל שנה, כדי לאפשר לחברים להסתגל וללמוד "לשחות". ורק לאחר 3 שנים - נכנסים למודל רשת ביטחון.


 


 


 

10.7.09 - בהצבעה ראשונה התקבלה ההצעה לשינוי אורחות חיים ברוב של 75%.


החלטה זו חותמת אחת עשרה שנות דיונים. החלטה זו הובילה לתוצאה מיידית:

קליטת 4-6 משפחות צעירות, שישבו על הגדר מחכות לראות לאיזה כיוון הולכים.

שנה לאחר ההחלטה:

למרות שמדובר "בעולם אחר", תחושות החברים טובות.

חלק מההפרטות כבר מיושם, על פי ההחלטות ולוחות הזמנים.

פנסיה: התחלנו ב3200 ₪ והשנה עלינו ל- 3600 ₪ + קצבאות הביטוח הלאומי. המטרה להגיע ל - 4000 ₪ נראית סבירה ואפשרית, הכנו תוכנית ארוכת טווח של ההפרשות הפנסיוניות מהקהילה ומהעסקים להשלמת החוב האקטוארי.

דיור: הוכנה תוכנית ארוכת טווח להשלמת השיפוצים לכל החברים.

בריאות: הטיפול לא נפגע. עומק ההפרטה בין 10% ל- 40% - תלוי בסעיף.

חינוך: משפחות משתתפות ב- 25%. למשפחות המתקשות הקיבוץ מסייע, כדי להביאן למצב, שכעבור 3 שנים - יכנסו להפרטה מוכנים וערוכים.

הפרטות: הפרטת מזון מלאה, ביטול ארוחת הבוקר, הפרטת כביסה, חיוב על זמן נסיעה ברכב, חיוב על נהג הבית, הגבלת שעות נהג תורן, ועוד כהנה וכהנה שינויים...

תימחור משכורות ותעסוקה: נעשה לפי שוק העבודה הקיבוצי (חוברת תימחורים מקובלת של "פילת"). תרגלנו "על יבש" שלושה חודשים, מה שאיפשר לחברים להתארגן בתחום הכנסות-הוצאות. כיום רק 6 משפחות עדיין נזקקות לעזרה.

קליטה: עם קבלת ההחלטה על שינוי בטירת צבי, קיבלנו לחברות שש משפחות נוספות, כמו כן בטקס מרגש חנכנו לפני שבוע את שכונת ההרחבה הקהילתית שלנו. בשעה טובה, יצאנו לדרך עם בניית 15 יח' ראשונות.

מיסוי: במודל משולב אין מיסוי, במודל זה חלק קטן מההכנסה מגיע לתקציב החברים לפי תימחור המשרה. במודל רשת הביטחון המתוכנן כרגע מסתמן מס אחיד של 1,000 ₪ לחבר, וענפי הקהילה צריכים להתייעל ולהצטמצם.

עסקים: לא נאלצנו לממש נכסים כדי לממן את הפנסיה.

הכנסות הקהילה: התייצבו ואף גדלו ומאפשרות לממש את ההחלטות.

עבודת חברים: במודל המשולב חלק קטן יחסית מההכנסות עובר לחברים, למרות זאת כבר ניכר שינוי משמעותי בדפוס העבודה של החברים, בנכונות למלא עבודות שבעבר לקחנו שכירים עבורן, ובכלל בנכונות להתאמץ יותר.

תרבות: טירת צבי השכילה למנף בשנים האחרונות את נושא התרבות בכלל והתרבות התורנית בפרט, על מנת ליצור את הדבק החברתי והיחד שיוצר לכידות חברתית וגאוות יחידה: כן, אנחנו, טירת צבי, חוד החנית של הקיבוץ הדתי.


 


 


 


 

גם לאחר השינוי באורחות החיים, טירת צבי ממשיכה לשמור על הצביון הערכי שלה, באימוץ חיילים בודדים, משלוח מנות לנזקקים, מתן בית לנערות דתיות במצוקה, קייטנת אילן ועוד...


 


 


 


 


 

מעופפים עם מזוודות

המשך עלילות מעופפינו בארץ סין (*)


 

יום שישי
2.7.10 היה יום מעניין. בבוקר החברה' נסעו לראות את משחק הבנות והרימו את האולם בעידוד. הם גם הצליחו להלהיב את הקהל הסיני שבא למשחק, יצרו גלים ושירה משותפת . גם בזכותם - הבנות ניצחו!!
לאחר ארוחת הצהרים התקיים משחק הבנים מול נבחרת בלגיה על מקומות 1-8. החברה' שיחקו טוב מאד ונתנו פייט אבל הפסידו 3:1, כשהמערכות כולן מסתיימות בהפרש נקודות בודדות. נותר עוד משחק אחד מקומות 7-8 וטקס הסיום. למען החברה' אני מקווה שינצחו כדי שלא ירגישו שהגיעו סתם לבית 7-8. למרות שאסור לשכוח שזהו הישג אדיר.
שבת 3.7.10 משחק אחרון מול הספרדים. החברה נלחמו והשתפרו מאד אבל למרבה הצער המשחק נגמר בהפסד - 3:0 לספרדים . כלומר אנחנו במקום ה-8.
בדקות אלה מתכוננים ליציאה למשחק הגמר של הבנים מקום 1-2 . אחריו טקס הענקת תעודות פרסים ועוד. בבוקר בסביבות 7:00 נצא בדרכנו לבייג'ין לחלק השני (והמהנה) של  הטיול .
ביי- הצוות הסיני

יום א' -
4.7.10 צפינו מהיציע בשני משחקי הגמר של הבנים והבנות. בבנים ניצחו האיראנים את הצרפתים, בבנות ניצחו הגרמניות את הסיניות.
לאחר תום המשחקים התקיים טקס חלוקת הגביעים והתעודות .

חולקו לקבוצות במקום 8-4 חולקו גביעים קבוצתיים.
ליאור בראס היה הנציג בחלוקת הגביע ויוגב מור הקפטן היה נושא דגל ישראל .
הטקס היה מרשים ומרגש מאד. הופתענו והתרגשנו,שגם לנו הוענק גביע. זה ממש כבוד .
תקלה רצינית ביותר התרחשה במהלך הטקס: כאשר הוכרז הזוכה במקום ראשון בנים, הקריין הסיני הזכיר 3 פעמים את  ישראל במקום איראן... מעניין מה האיראנים חושבים על כך.

אלופים שלנו! הרבה ברכות על הארגון הפרגון והלחימה! הוכחתם שאתם טובים, מסוגלים וגם רוצים ומצליחים! אמירה ותומר – הצלחת הקבוצה היא גם ומאוד בזכותכם! כה לחי! הלו, אתם מקום 8 באליפות עולם של בתי ספר! תתגאו ותשמחו! מפרגנים וגאים מרחוק - תמי ויובל ברא"ס

אפילוג:
יום ד' - 7.7.10 עם עלות השחר נחתה המשלחת בנתב"ג. להקת "האמהות והאבות" עם חברים שהשכימו קום, עלו על אוטובוס המוסד, ובהסעה מאורגנת ועל פי מיטב המסורת של "סל הפקות", קיבלו את פני הגיבורים בדגלי ישראל (7' מ' 4 מ'), כרזות, שירה וריקודים. משאית מיוחדת הובאה למזוודות הבנים, שחזרו עמוסות בחגיגת הקניות בבייג'ין. טרוטת עיניים ונרגשת, עצרה השיירה בסניף איקאה בנתניה, לרכישת ארונות בגדים חדשים... היכונו: בקרוב בצומת כרכור - פתיחת חנות בגדי עודפים מסין. יש למה לצפות.

__________


 

(*) יומן המסע בעלון הקודם ובעלון זה נעשה בעזרתו המאוד חשובה של איילון אדר


 


 


 

החומה הסינית בידינו

שחר זוהר-סל, דורון לסטון, עומר ארליכמן, יוגב מור, נאור מור ושחף יגודה - עם כל שאר חבריהם לנבחרת, שבו ממסע הקסמים בסין: "נחשפנו לארץ ותרבות שרחוקים מאיתנו שנות אור ועוד יקח זמן לעכל ולהבין מה עבר עלינו".

הרבה סינים עם כינורת ותופים: היינו בעיר פרובינציה "קטנה" של 2 מילון תושבים, שלא זוכים לביקורי תיירים מהמערב. קבלת הפנים הייתה בלתי צפויה ומאוד הפתיעה אותנו. אם לא עצרו אותנו כל 10 דקות לצילום - היינו שואלים עצמנו מה קרה? היחס שקיבלנו והארגון המקצועי והמופתי להם זכינו - היו עבורנו שיעור בהכנסת אורחים.

והיו גם משחקים: לאורך כל הטורניר ההרגשה היתה כאילו אנחנו במשחקים האולימפיים לפחות. האוטובוס הצמוד, המלווים המקומיים, הטקסים המפוארים ערבי התרבות - יצרו הרגשה שהם עושים הכל ויותר לתת למשתתפי הטורניר תחושה של כבוד השמור לספורטאים מקצוענים. לזה ממש לא ציפינו.

כל 12 השחקנים במשלחת - שיחקו. כולם הציגו רמה גבוהה ולכידות קבוצתית למופת. אחרי שראינו שבקבוצות אחרות המורל גבוהה, ואחרי כל נקודה הקבוצה התלכדה לעידוד, החלטנו שגם אנחנו מעצבים דגם עידוד משלנו ונכתב שיר לפתיחת החימום כדי להכניס לאווירה.

בסך הכול הייתה תחושה שעולים לתת את הכול ומייצגים בכבוד את המדינה, הדגל ואת מבואות עירון.

מצב האומה ומצב התזונה: עניין האוכל, להבדיל מכל השאר, לא הטריד אותם. הם לא הבינו שבשר נא, רגלי ברווז וכרבולת תרנגולות - הם לא התפריט הקבוע בקיבוץ. לכן עיקר התפריט היו אבטיחים, מלונים וצ'יפס עם קטשופ בטעם מוזר.

למזלנו נלקחנו לסניף הקרוב של kfc (קנטקי פרייד צ'יקן). התנפלנו על המזון בשמחה רבה, לא מודעים לנזק שיגרם בעוד כמה שעות... הניצחון על קפריסין כמעט הפך להפסד בעקבות אותה רשת מזון. אבל בין ריצה לשירותים לריצה לשירותים - הצלחנו גם את האי השכן לנצח.

הזדמנות לכושר: התגעגענו מאוד הביתה וכל בוקר צבטנו עצמנו מחדש לא מאמינים שאנחנו בסין. כמובן שהאתר שהשאיר רושם הכי גדול - הוא החומה הסינית.

אחרי שנסענו שעה וחצי בביג'ין מגיעים לרכס הרים שהזכיר את הרי הגליל. רק פרט קטן הבדיל - את הרכס חוצה חומה "קטנטונת" הלא היא החומה הסינית. תפסנו את ההזדמנות לעלות דופק וטיפסנו על החומה כחלק מאימון הכושר היומי.

לא מפתיע שגילינו כושר מדהים. אבל רק חלקנו "טרחו" להגיע לפסגה. חלק טענו שהם רוצים ל"התפעל מהנוף" .... ההישג והמעמד הונצחו ב- book של תמונות.

שיק-שוק: עיקר שלושת הימים בביג'ין הוקדשו ל"נקות" את החנויות. ביקרנו בשלושה שווקים סגורים, עמוסים בסחורה מזויפת, שמוזילה משמעותית את הקניה. הסינים כנראה הם אלופי העולם בזיוף מותגים. כילידי האזור - השתלבנו מיד בתרבות המיקוח והורדת המחיר. מה שהפך את הקניות לכייפיות אפילו יותר, והביא כבוד לתושבי המזרח התיכון כולם.

סרב אחרון - וחסימה: הבטחנו לעצמנו שגם בעתיד, נבחרת המוסד תיקח את ליגת העל של בתי הספר, כדי לשמור על המסורת, על מנת שבאליפות העולם בעוד שנתיים, גם אלה שיבואו אחרינו - ייהנו מחוויה דומה.

ואחרי כל מה שקראתם, כל מה שנותר לנו לומר: אין מילים!!!


 


 


 


 


 


 

נעים בגב
המדור היחיד שאינו חופר בעבר, אלא סתם חופר


 

שוליות אבל לא שוליים
במונדיאל 2002 ביפן ודרום קוריאה אמרו על קשר נבחרת ברזיל ז'ילברטו
סילבה, שהוא סחב את הפסנתר, עליו ניגנו רונאלדו וריבאלדו, כל הדרך עד
הזכייה בתואר. על סקוטי פיפן, שחקן קבוצת ה-NBA שיקגו בולס, אמרו שהוא
הפמוט שמחזיק את הנר – מייקל ג'ורדן. במונדיאל כל כך רווי הפתעות כמו זה
של דרום אפריקה 2010, הדבר היחיד שאפשר לצפות בוודאות כמעט מוחלטת, הוא עוד הפתעה. ובכן לרגל גמר אליפות אירופה... סליחה אליפות העולם. "נעים בגב" שם נפשו בכפו ומציג לכם את השחקנים הפחות מוכרים בשתי הפינליסטיות –ספרד והולנד – אלה שאולי יוסיפו את קמצוץ הטיח שישלים את האימפרייה.

מרק ואן בומל ההולנדי: בן 33, משחק בבאיירן מינכן הגרמנית. ואן בומל, שאחד משמותיו האמצעיים הוא חרטודה, הוא שחקן שלא מחרטט. הקשר האחורי של האוראנז' ילך תמיד או על הכדור (ברוב המקרים) או על הרגל (ברוב המקרים הזכורים) - כאשר הוא מתקל שחקן. גובהו ומראהו המאיים, מטשטשים לעיתים את הטכניקה המצוינת שלו ואת יכולתו הגבוהה גם בצד ההתקפי, למרות שאינו
מרבה להבקיע שערים. בשנה החולפת זכה הענק המתולתל בדאבל (אליפות וגביע)
בנוסף להגעה לגמר ליגת האלופות כקפטן קבוצתו הגרמנית.

מרק ואן בומל יכונה "הקצב" כי תמיד הוא חותך. השאלה כמה.

סרחיו בוסקטס הספרדי: בן 22, משחק בברצלונה הספרדית – אני מודה שאני עדיין לא
לגמרי מבין מה הבחור הצעיר הזה עושה בהרכב נבחרת ספרד, אבל שני חברים
טובים שלי, פפ גוארדיולה של בארסה וויסנטה דל-בוסקה מהנבחרת, כנראה
יודעים מה הם עושים. סרחיו בוסקטס (אביו קרלס היה במשך עשור שוער, לרוב המחליף, בברצלונה) הוא שחקן גבוה ואמיץ, ומה שבעיקר מרשים אצלו היא האחריות שהוא מגלה, אשר באה לידיי ביטוי בזה, שכמעט ואינו מאבד כדורים ותמיד שומר על עמדתו בקישור האחורי.

סרחיו בוסקטס יכונה "המוהל" כי הוא תמיד חותך. בתקווה שלא יותר מדי.

* * *

לפנינו עוד 90 דקות של משחק, ועוד 4 שנים ל"חפור" על מונדיאל קיץ 2010.

נועם גרוסמן