חפש בעלונים קודמים

עלון 41 (2014) (5987) ז חשון תשע"ה


הזמנה
ביום ראשון 2.11.14 בשעה 20:30
יתקיים במועדון לחבר מפגש עם
מיכה מילשטיין
על נושא שעבוד הקרקע להלוואות משכנתא.
כל מי שיש לו שאלות ומעוניין ללמוד –מוזמן.

מפגש למידה עם בארי הולצמן מעין חרוד
ביום רביעי 5.11.14 בשעה 20:30     יתקיים במועדון לחבר
מפגש למידה על נושאי שיוך דירות, ההסכם עם המנהל והשעבוד.
כולם מוזמנים

הודעות ושונות
במזל טוב מיכה שוורץ הגיע לגיל הפנסיה,
ולכן אנחנו עוברים לשלושה ימים בשבוע שבהן יישלחו בדיקות
ויהיו נסיעות לקופת חולים.
החל מה-1.11.14
הימים שבהם מיכה ימשיך לנסוע הם:
ראשון שלישי וחמישי
אנא שימו לב והתארגנו בהתאם
בהצלחה קרן משיח ו.בריאות

תרומה לאגודה למלחמה בסרטן
חברים שלא צריכים את  הקבלה  על תרומה לאגודה למלחמה בסרטן,
 מתבקשים להעביר אותה להנהלת חשבונות.
תודה
צביה ויסברג

למכירה במחיר סמלי
ארון טלוויזיה
אורך 2 מטר, גובה 60 ס"מ
2 דלתות מהצדדים, 3 מגירות, 3 מדפים
במצב מצוין
משה שלזינגר  054-7740744

אנו זקוקים לוילונות ישנים
מי שיש לו מוזמן להביא לחממה.
תודה, צוות החממה

פותחים שבת
השבוע בקבלת השבת, "הולכים בשירים", על פרשת "לֶך- לְךָ" – אבישי גרוסמן.
לפני שבוע דיברה סיגל דקל על פרשת נח. הפרשה, אמרה, מספרת על המבול שהביא אלוהים על העולם כדי להשמיד את האנושות המושחתת, על נוח הצדיק שאותו בחר ה' להציל מן המבול והורה לו להכין תיבה אטומה למים, על סיום המבול, היציאה מהתיבה, ההבטחות והברכות, על חטאו של חם וקללת בנו כנען, על בניית מגדל בבל ועל תולדות צאצאי נוח עד אברהם.
עשרה דורות בלבד מאז אדם הראשון, מאז שברא אלוהים את העולם והביט בסיפוק על הבריאה שיצר: "והִנֵּה-טוֹב מְאֹד", עשרה דורות אחר כך נוכח אלוהים: "כִּי-מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס..." והוא מחליט: "... וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם, אֶת-הָאָרֶץ".
להחלטה הדרמטית קדמו אירועים אחדים שפרשנים מוצאים בהם מידה של הרחבה והחמרה:
אדם וחוה אכלו מעץ הדעת, הפרו את צו אלוהים – ונענשו בגירוש מגן העדן.
קין רצח את הבל – ונענש בקללת האדמה עבורו ובכורח להיות נע ונד.
למך מתפאר בשירתו כי רצח איש וילד.
בני האלוהים לקחו להם לנשים את בנות האדם-ונענשו בקיצור והגבלת משך חייהם ל- 120 שנה.
ודורו של נוח חוטא ומושחת.
סיגל סיפרה שלאחרונה ביקרה בברלין, בווילה ואנזה השוכנת באחד מפרבריה המפוארים. בעשרים לינואר 1942 התכנסו שם 15 נציגים מבכירי המפלגה הנאצית. נושא ההתכנסות היה "הפתרון הסופי של הבעיה היהודית". עותק הפרוטוקול היחיד ששרד מלמד שנדרשה למשתתפים שעה וחצי בלבד על מנת להסדיר את דרכי הביצוע. כל המשתתפים הבטיחו את שיתוף הפעולה המלא של המשרדים והמחלקות בראשם עמדו.
מדהים באיזו מהירות וקלות מתקבלות החלטות נוראיות כאלו.
כמה שנים, כמה דורות, נדרשים למדינת ישראל כדי לנסח ולחתום על הסכם שלום, וכמה דקות נחוצות לה כדי לקבל החלטה על יציאה למלחמה.
סיפרה שאיש אחד המרבה לעסוק בתקופת השואה אמר לה שכאשר בוחנים את הכנסים השונים של הנאצים לאורך התקופה, מתברר שבכל התכנסות כזו, כאשר הם נדרשים לקבל החלטה על מהלך נוסף , ההחלטה תמיד מחמירה מקודמתה.
בהמשך, התייחסה סיגל למאפיין ההחמרה: מעניין להבין את המאפיין האנושי הזה של ההחמרה, של כדור השלג. המאפיין הזה הוא אוניברסאלי, וניתן לפגוש בו בחברות שונות על פני הגלובוס - אולי גם אנחנו איננו מחוסנים מפניו; למשל באופן שבו אנו מנהלים כאן את תהליך השינוי - בכל פעם בכיוון של העמקת ההפרטה, הרחבת הפערים והגדלת הניכור.  
אלוהים בניגוד אלינו עוצר בעד עצמו. משנה כיוון. בסיום המבול הוא פונה אל הצדיק היחיד שנותר בעולמו ומבטיח לו: "וַהֲקִמֹתִי אֶת-בְּרִיתִי אִתְּכֶם, וְלֹא-יִכָּרֵת כָּל-בָּשָׂר עוֹד מִמֵּי הַמַּבּוּל; וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד מַבּוּל, לְשַׁחֵת הָאָרֶץ...".
תודה לסיגל על הדרשה רבת העניין, הגיוון והדעת.
ענה.
     
טיול לאיטליה עם דלית קצנלנבוגן
עד לפני כ 30 שנה הייתה נסיעת טיול לחו"ל בגדר מותרות לחבר קיבוץ.  לפי תור וותק היו חברי הקיבוץ מקבלים נסיעה, בטיול מאורגן, לאירופה הקלאסית. בגלל העלות הגבוהה היו נוסעים מדי שנה כשני זוגות בלבד. "צעירים" בני כארבעים עדיין חיכו לתורם - כמובן. ואז הגיע תור ה"הפרטות" הראשונות . ב- 1984 בוטל הסדר התור ותקציב הנסיעות לחו"ל חולק. לכל משפחה – שעדיין לא ניצלה את תורה – נוסף סכום שתוכל לנצלו לנסיעה כרצונה ולפי יכולתה.
אנחנו, החתומים מטה, ניצלנו את האפשרות ומאז נסענו כל מספר שנים לטיול פרטי.  ידענו לתכנן היטב את התקציב ואת הטיולים ורובם היו מיוחדים ושמורים היטב בזיכרוננו. רק לפני כ - 7 שנים , כשהתחלנו להרגיש את כובד הגיל, התחלנו לטייל בטיולים מאורגנים.  ואנו מודים – גם בטיולים אלה נהנינו מאד. בין השאר למדנו מה הם התנאים הדרושים לטיול מאורגן מוצלח: ראשית – כמובן – תכנית הטיול צריכה להיות יפה ומעניינת ומותאמת לטעמו של המטייל. ההרכב האנושי חשוב, כי מטייל אחד או שניים יכולים לקלקל לכל השאר את ההנאה בצורות שונות. אך חשוב לא פחות הוא המדריך של הטיול. ונתנו בו סימנים: עליו להכיר היטב את מסלול הטיול ובעל ידע בכל הנושאים הקשורים בו. יחד עם זה אסור שיהיה לטורח על המטיילים ולא ינסה להפגין את כישוריו ואת הידע שלו מעבר לנדרש – הרי באנו לטייל ולא לאוניברסיטה. המדריך חייב להיות בעל כושר ארגוני שיאפשר לו להתגבר במהירות על כל תקלה. חשוב מאד שהוא יהיה גם "פסיכולוג" וידע להכיר את המשתתפים ולהתייחס אליהם  בהתאם.
לפני שנתיים נסענו לטיול מאורגן לסיציליה והיה זה טיול מוצלח מאד. וכאן אני – אורי – מוכרח להוסיף בשבחה של עדה, שאתם מכירים כבר זמן רב. היא יודעת לקשור קשרים ועם רבים מהמטיילים איתנו נשארנו ביחסים מיוחדים. לסיציליה  נסענו עם חברה הנקראת "סולו איטליה" המתמחה בטיולים לאיטליה בלבד.  אחרי טיול זה החלטנו (בייחוד עדה) שגם את הטיול הבא נקיים באיטליה אך בצד הצפוני שלה, לרגלי האלפים בארץ אגמים וערים עתיקות ויפות. להחלטה זאת נוספה גם ידיעה שבת קיבוצנו – דלית קצנלנבוגן – מדריכה טיולים בחברה זאת ויש לה שם טוב כמדריכה. עדה צלצלה לסולו איטליה  וחיפשה טיול מתאים וזה אמנם הגיע: טיול לצפון מערב איטליה (אזור טורינו, אלבה וג'נובה, הריביירה האיטלקית ומספר אגמים יפים. ואת הטיול מדריכה דלית . נרשמנו לטיול ולפני כשלושה שבועות יצאנו.
ומה נגיד: ציפינו לטיול יפה אך התכנית לא כללה מספר מקומות מפורסמים בצפון איטליה כמו האגמים גרדה וקומו והרי האלפים. כבר מהיום הראשון "התאכזבנו" לטובה. הערים יפות, מיוחדות ומעניינות. הנופים מרהיבים. אטרקציות מיוחדות חופים מדהימים וכ"ו. אך מעל הכול -  המדריכה. דלית עונה על כל ההגדרות שלנו כמדריכה טובה. אנחנו היינו היחידים, כמובן, שהכרנו את דלית מקודם. הקבוצה הייתה גם היא מוצלחת יחסית.  עד שנגמר הטיול הייתה הסכמה כללית בקרב המטיילים (שרובם כבר השתתפו בטיולים מאורגנים בעבר): במדריכה טובה כמו דלית עדיין לא נתקלו. היא עשתה הכול מעל ומעבר, בשקט ובסבלנות אין קץ. ידעה לתת תשובות לכל השאלות ולהתייחס לכל משתתף באופן אישי התואם את דרישותיו ורצונו.  היא ידעה לתת עצות בנושא סוגי המזון והמשקאות האופייניים לכל אזור והמליצה לטעום. ידעה להדריך היכן לבקר בזמן חופשי. ואמנם דלית מדריכה נדירה.  אנו ממליצים על טיול לאזור זה, שפחות מתוייר אך יש בו מקומות מיוחדים. ובמיוחד תיהנו אם תבחרו  בדלית כמדריכה. זה שווה כל יורו.
עדה ואורי שפירא

ליותם שורר ושגב אדר,
ברכות על זכייתכם במקום הראשון בתחרות ארצית ליוצרי מוזיקה במחשב.
מתוך 85 מתמודדים שהגישו רימקסים נבחרתם למקום הראשון. כול הכבוד!!
שופטים רבים ממדינות שונות כמו איטליה, הולנד, ארה"ב וכמובן מישראל שמעו את היצירות שלכם ופסקו חד משמעית - קיבוץ עין שמר!
המשכו בדרכם,  ממועדון המעריצים וההורים הגאים.


משפחת פרל –- נעים להכיר
שיחת היכרות עם ורה פרל שגרה עם בעלה ויקטור ושני ילדיהם בעין שמר    // עינת תומר
ספרי קצת עליכם:
אני בת 26 עליתי לארץ מבלרוסיה לפני 3 שנים, אני אמא ל-2 ילדים: יאן בן 6 לומד בכיתה א' וראדה בת שנה וארבעה חודשים. בבלרוסיה למדתי באוניברסיטה תואר ראשון בהוראת רוסית ועבדתי בגן ילדים. גם בארץ עבדתי כ-3 חודשים בגן בפרדס חנה, בנוסף למדתי עברית באולפן 4 חודשים בגן שמואל.
בעלי ויקטור עלה מרוסיה לפני 10 שנים, הוא בן 27, שירת בצבא, לאחר שהשתחרר מהצבא חיפש מקום לעבוד בו עבודה מועדפת, כך הגיע למפעל הגומי ונתנו לו לגור בחדר במבנה שהיה של אלו"ט וכבר נהרס. כיום אנחנו גרים בקראוון בעין שמר.

איך הכרתם?
יש לי אחות שגרה בחדרה ועלתה לארץ כשנתיים לפני, היא נשואה לאח של ויקטור. הייתי משוחחת איתה ועם בעלה הרבה בסקייפ ודרך זה הכרתי את ויקטור ובאתי לארץ בעקבותיו.

אתם פה כבר הרבה שנים בעין שמר אבל לא מספיק מכירים אתכם בקיבוץ:
זה נכון, ויקטור עובד באמבר במפעל ליצור תערובת לבעלי חיים, בגרנות. הוא בודק חומרים ועובד במכבשים, הוא עובד הרבה שעות ובמשמרות. אני הרבה בבית עם הילדה. אני נהנית ואוהבת להיות איתה, אבל רוב הזמן אנחנו לבד. יאן היה בגן "ורד" בפרדס חנה ובאמת לא יצרנו קשר עם חברי הקיבוץ חלק מזה זה בשל הקושי שלי עם העברית שהיא לא מספיק טובה לדעתי. אני בקשר קצת עם ג'ני יגודה ואנה ברומברג.
השנה יאן עלה לכיתה א' עם ילדי הקיבוץ ועכשיו הקשר שלכם לקהילה גדל:
יאן עלה לכיתה א' ולומד בבית ספר "ניצני רעות" לומדים איתו בכיתה חלק מילדי עין שמר.
זו פעם ראשונה שהוא מתחבר לילדים מהקיבוץ. יש לו פה כבר חברים. הוא משחק עם גיא בן-מיור וילדים נוספים. כמו-כן, יאן התחיל ללכת לחוג קונג פו פה בעין שמר, מאוד נהנה ויוצר גם בחוג קשרים עם ילדים מעין שמר.
מה את אוהבת לעשות בזמנך הפנוי?
לפני שנתיים התחלתי לעסוק באפייה ובבצק סוכר. אני לומדת לבד, מהאינטרנט ומהתנסות אישית ומכינה עוגות מושקעות.
את העוגה הזו אפיתי לכבוד יום הולדת 60 של     משה שלזינגר שעובד עם בעלי באמבר. העוגה בצורת מזוודה ועליה ציור של מפת העולם, בגלל שמשה מאוד אוהב לטייל. לדברי נוגה ומשה העוגה הייתה גם טעימה מאוד.
איך אתם מרגישים בעין שמר?
טוב לנו פה. שקט פה, מזכיר לי את ילדותי. כשהייתי קטנה משפחתי גרה בכפר קטן עם סוסים, פרות, תרנגולים וכלבים. אני מאוד אוהבת את זה. בקיץ אהבנו לבוא לבריכה בקיבוץ.
חברים שלום                                                 
בזמן האחרון נפתח מרכז מעברים שהוא מרכז תעסוקה קהילתי המשרת את תושבי                 המועצות האזוריות מנשה וחוף כרמל.
המרכז עוסק בהשמת עובדים, מתן עזרה והכוונה ליזמים, הכוונה לקורסים, שרותי השמה למעסיקים ועוד.
חברים יכולים ליצור קשר ולהיעזר בשירותים חשובים אלו מספרי הטלפון בדפים
שפורסמו בעלון.
למיידע נוסף ניתן לפנות לעידן יגודה
עדיין נשארו מקומות פנויים לקורס הבישול במסגרת קרן מעגלים בואו ללמוד וליהנות
עידן יגודה

עיקרי דבריי בשיחה שדנה
 במגבלות תגמול העובדים // אילן לוטן
החלטתי לכתוב את עיקרי דבריי בשיחה כיוון שהנושא הגיע לדיון בשעה מאוחרת ולהערכתי חברים רבים לא נחשפו להגיון שבהצעותיי.
עיסוקי החוזר ונשנה בנושאי טובות ההנאה שגופים מסוימים מחלקים לעצמם נובע מתוך דאגה לפני חברתנו בעתיד. השאלה היא האם ניישר קו עם מה שקורה באר? כאשר כל מי שחזק ויכול לוקח לעצמו וכמה שיותר (בחסות נימוקים שהנייר עליו הם כתובים, מסמיק) או, שננסה לשמר חברה ללא פערים ההולכים וגדלים שהם אחד מהגורמים העיקריים המפוררים את הלכידות החברתית.  הזמן הנכון להתמודד עם תהליכים שליליים הוא בתחילת דרכם ולפני שהם גדלים לממדים שלא ניתן לעוצרם.
 בעבר הצעתי להנהגה החברתית שלפני שמתחילים לחלק בונוסים רק לחזקים, תיבנה תכנית שתפורסם ותהיה שקופה לציבור, בה ייקבעו קריטריונים למתן בונוס הכוללת גם את מגזר השירותים בו נעשית עבודה לא פחות חשובה ולא פחות תורמת לחברה. הצעתי זו לא זכתה לתגובת המערכת החברתית אולם היא עדיין חיונית בעיניי והלוואי שהדיון שהיה יהיה צעד ראשון ליישומה.
לא אכחיש שהדחף להצעותיי אלה היה ההתנהלות הלא מידתית של מפעל הגומי בחודשים האחרונים וגם לפני זמן רב יותר. ידוע לי לפחות על עוד מקרה אחד של התנהלות דומה שלא במפעל הגומי. ובכלל, אני לא מרגיש עצמי רדוף ע"י מפעל הגומי שבסך הכל מספק פרנסה מכובדת למספר לא קטן של חברים ושמהצלחותיו בשנים האחרונות כולנו נהנים.
חשוב להבהיר שכאשר ארגון השייך לקיבוץ מחליט לתגמל את עובדיו מעבר למקובל (נושא שבו עוסקות הצעותיי), הוא עושה זאת מכספי הרווחים שהוא היה אמור להעביר לבעלים/לחברים, כך שלמעשה מי שמתגמל את העובדים בפועל הם לא החברים שלא החליטו על כך אלא מנהלי הארגון הם שהחליטו במקום החברים. נכון שקיימת מועצת מנהלים שגם אמורה להגן על האינטרסים של הבעלים, אבל כשהיא לא מגיבה לאירועים כל כך חמורים (לדעתי) כמו חלוקת בונוסים ביחס של 1:15, נופש ארוך ויקר שאין דומה לו בשום מערכת אחרת בקיבוץ ומתן רכבים בניגוד להחלטות שהתקבלו בחוברת השינויים וכאשר המערכות החברתיות לא רואות חשיבות לעסוק בנושאים אלה (כפי שקרה במקרים האחרונים), חובה על הבעלים/החברים לעמוד על זכויותיהם.
לא מתקבל על דעתי שבנושא זכויות, יהיו חברים שייהנו מאזרחות כפולה ויגזרו קופון גם ממדינת עין שמר וגם ממדינת הארגון בו הם עובדים (כך למשל מי שמקבל משכורת 13 הנלקחת מהרווחים שיש להעביר לחברים, ייהנה גם מבונוס שהקיבוץ מחלק לחבריו).
אני מביא כאן את ההיגיון העומד מאחורי 3 הצעותיי לתוספות להחלטות המופיעות בחוברת השינויים בנספח העבודה (נספח ה') ושבכוונתן להגביל את תגמול העובדים ושאינן שייכות למשכורתם (בזה מטפלת חוברת השינויים)
(את הנוסח להצבעה של הצעותיי ניתן ליראות בדף הקלפי.)
ההצעה בנושא הבונוס הינה תוספת ולא סותרת את הכתוב בחוברת בנושא הבונוס.
הנימוק שהבונוס הוא כלי לעידוד עובדים מצטיינים מחוויר בפני המציאות בה תמיד הבונוסים הגבוהים ניתנו למנהלים (ולעיתים גם בהסתר) ללמדנו שתמיד העובדים המצטיינים הם המנהלים, ומי שקבע את זה הם המנהלים בעצמם.
אירוע גיבוש ציוותי (שכשלעצמו הוא דבר חיובי ורצוי) יתקיים לא יותר מפעם בשנה, בתחומי הארץ ועד למשך של שני לילות ושלושה ימים ובכך לא יחרוג בצורה לא מידתית מהנהוג בשאר מקומות העבודה שבקיבוץ.
ההחלטה בנושא הרכב הצמוד לא דורשת החלטה חדשה כיוון שהיא מנוסחת בחוברת השינוי (בנספח ה' – עבודה   בסעיף 5.11.3) , על פיו רשאים לקבל רכב לשימוש פרטי רק מי שיש לו רכב מכוח עבודתו והוא אמור לשלם עליו את שווי הרכב על פי הכללים למיסוי. הצעתי נסמכת על התובנה שהמילים "מכוח עבודתו" משמעותן למי שניתן רכב לצרכי העבודה.
מי שרשאי לפרש את הכוונה שמאחורי  המילים "מכוח עבודתו" הוא מי שקיבל את ההחלטה, היינו, החברים שהצביעו על חוברת השינוי.  במידה והשיחה תקבל את הפירוש הזה של "מכוח עבודתו" אזי על פי החלטת החוברת, לא ניתן לתת רכב ע"ח הענף לשימוש פרטי לפי התפקיד שממלא העובד (רכב סטטוס) אלא רק למי שמשתמש ברכב לצרכי עבודתו.
אני מניח שתשלום המס המוגדר בהחלטת החוברת, מתקיים כלשונו.
אם מפעל הגומי היה מתנהג בהתאם לכללים המופיעים בהצעותיי, הכסף הנוסף שהיה מגיע לחברים הוא כמה מאות אלפי שקלים בשנה (להערכתי).
אתייחס כאן בקיצור לכמה הערות שהושמעו במהלך הדיון.
1.       לדעתי מקור חילוקי הדעות בנושא תגמול העובדים מקורו בראיה השונה של הקשר בין המפעל לקיבוץ. להבנתי המפעל, כמו שאר הפעילויות (הכלכליות והשירותים) הוא של הקיבוץ וחברי הקיבוץ עובדים בו ומקבלים את משכורתם ממנו. בראיה זו יש לשמור על מדתיות ופרופורציה (לא בהכרח שוויון) בין צורות התגמול השונות בין החברים. הראיה האחרת גורסת שאין שום קשר בין התגמולים שנותן המפעל לבין שאר החברים (רואים בו ישות עצמאית המנותקת ממה שקורה בקיבוץ). 
2.       יש לזכור שאנחנו, החברים הננו הבעלים של המפעל ועומדים מעל ההנהלה ומועצת המנהלים במפעל ורשאים להכתיב להם את תנאינו כאשר אנחנו מתרשמים שהם עושים שימוש לא מידתי בכסף שאמור להגיע אלינו מהרווחים, כל זאת בתנאי שאנחנו לא מתערבים בהחלטות הקשורות לתפעול הכלכלי של המפעל.
הטעונים שהמפעל הוא תאגיד ושלהנהלתו יש עצמאות ניהולית אינו מסרס אותנו מהיכולת לדרוש את הדרישות הנ"ל.
3.       הטענה שיש להשוות את התנאים לתנאים החיצוניים ריקה מתוכן כיוון  שבעבר החלטנו לצ'פר כמה משרות מעבר למקובל בחוץ ואני מכיר גם משרות בהן משולם הרבה פחות מהמקובל בחוץ (הכל בהתאם לרצוננו).
4.       הטענה כאילו המשכורת, הבונוס, הרכב ואירוע הגיבוש הם מרכיבים שונים של המשכורת, פשוט אינה נכונה. (בנספח העבודה בחוברת השינוי הם נידונים בסעיפים שונים ויש להם כללים שונים).
5.       להצעותיי יש שתי רמות: הרמה הערכית – המנסה לשמור על קשר ברמת החיים בין חברי הקיבוץ, והשנייה, כספית – בה אנו מנסים לקבל את המגיע לנו כבעלים מהפעילות הכלכלית הזו.

לבסוף כמה מילים על העברת השליטה על מפעל הגומי לגורם חיצוני:
כיוון שהצעדים שאני מציע לא מתערבים בניהול הכלכלי של המפעל אלא רק מחדדים את העובדה שהחברים העובדים במפעל הם חברי עין שמר וחלים עליהם הכללים החלים על שאר החברים, אם נרצה, לא תהיה שום בעיה להגיע עם השותפים החדשים להבנה שאלה הם הכללים החלים על חברי הקיבוץ העובדים במפעל הגומי (כללים אלה יגרמו להקטנת הוצאות התפעול ולהגדלת הרווחים). אבל כאמור, צריך לרצות שכך יהיה ולא לחפש נימוקים כדי למנוע את ההתנהלות הזו.
משפט סיום – חברה שאין לה אנרגיות להיאבק על אורחות חייה ועל מה שמגיע לה, היא חברה מתנוונת.

תיאום כוונות
הצעותיו של אילן לוטן עליהן נצביע השבוע בקלפי אינן באות לבטל את השינוי באורחות חיינו, אינן באות לבטל את פערי המשכורות הקיימים במציאות הקיבוצית שלנו ואינן באות כדי לחדול ממתן בונוסים ויציאות לנופש של עובדים בענפים שונים. מטרתן היחידה היא למתן את הפערים ההולכים ונפערים בין חברי הקיבוץ שהם שותפינו בכול מכלול החיים ואמורים להיות קבוצת ההתייחסות הראשונה שלנו. הצעותיו של אילן הן המשך ישיר של הרצון להגביל את  הפערים במשכורות החברים עליהן החלטנו במשותף.  אני מקווה שרוב החברים יתמכו בהצעות אלה ובכך נשמור עד כמה שניתן על אופיו המיוחד של הקיבוץ שלנו.  אבישי גרוסמן
                             
ניצחון הרוח -– ושוב עין שמר על המפה
אודי בן-אליהו מדריך סוסים באורוות עין שמר ניצח בתחרות ריצה יחד עם ילד הסובל משיתוק מוחין. הילד כן-יה ידין, בן 12 וחצי, מקריית עקרון, סובל מאז לידתו משיתוק מוחין. כן-יה התמודד בתחרות כשהוא יושב על גבי כרכרה שאותה מוביל סוס פוני, כשלידו מדריך הרכיבה אודי בן-אליהו. התחרות התקיימה במושב בית יצחק. לדברי אודי: "ישבתי לידו והתרגשתי".

קולנוע אוריון –
סיפור חיי החברה והתרבות של כרכור של שנות ה-30 ועד ה-70
מתוך אתר האינטרנט "[מקום שמור] אדריכלות, היסטוריה ומרחבי מחיה בפרדס-חנה-כרכור"
הסיפור על קולנוע אוריון הוא הסיפור על חיי החברה, חיי הלילה וחיי התרבות הענפים שהיו בכרכור בשנות ה-30' , 40' ועד סוף שנות ה-60'. מבעד לחלוציות בערה פה חיות ותשוקה לחיים. בתי הקפה שקקו צעירים ובתי הקולנוע אוריון – כן, היו שניים באותו שם, אחד ליד השני אחד חורפי ואחד קיצי, כיכבו במייסדים פינת אחוזה עד שדעכו.
סוג המבנה:  בית קולנוע
גוש  :10074 חלקה 265
כתובת:  רחוב המייסדים (קבצע'נסק), כרכור
שנת הקמה:   1932-1940
אדריכל:  קובה גבר     
סגנון אדריכלי:  מודרניסטי פונקציונאלי
יעקב אופנהנדין (האופה הידוע מכרכור) הגיע מפולין לחדרה בתחילת שנות ה-20'
עם משפחתו המורחבת, משפחת בעלי תחנות קמח. בחדרה פתחו מאפיה גדולה. יעקב נהג להוביל לחם כל יום על חמור לתושבי כרכור, אחוזת לונדון, ולקבוצת עין שמר ועל הדרך הביא גם דואר מחדרה.
ב-1929 החליט לעבור לכרכור, השאיר את המאפיה לבני משפחתו ובנה מאפייה קטנה בשכונת הפועלים החדשה (בה אפו 80 ככרות לחם ביום) שברבות הימים קיבלה את הכינוי 'קבצענסק', כיום מרכז כרכור.
הנגר משה שטרום זרמי, השכן ממול, אהב קולנוע. הוא פתח קולנוע ביתי בנגריה שלו (החסידה) והזמין את השכנים להקרנות. אופנהנדין נדבק בחיידק והחליט להקים קולנוע ליד המאפייה, כמו בחדרה השכנה שהייתה אז מרכז שוקק חיים. את העבודה יעשו קבוצת הבניין של עין שמר הסמוכה שהיו בעלי חוב לאופה על הלחם שסיפק להם כבר מ-1927.
כך, קובה גבר, שעמד בראש קבוצת הבניין של הקיבוץ, התחיל לתכנן כבר ב-1932 את הקולנוע.
הרבה לחם עבר בבארטר הזה, שהתבצע כשמונה שנים! "באותם ימים היה רעב בארץ ובקיבוץ, ותמורת עבודתנו סיפק לנו אופנהדרין ככרות לחם לפי צרכי הקיבוץ". סיפר קובה. 
מאוחר יותר בנה להם האופה תנור ולימד אותם לאפות בחצר עין-שמר. (בהמשך, קובה גם תכנן ובנה את בית המשפחה על הגבעה בקיר הדרומי של הקולנוע(.
הבניין היה מן הגדולים שנבנו בכרכור בתקופתו (גם תקופתנו). סגנון מודרניסטי פונקציונלי נטול קישוטיות. עמודים מרובעים לחלוקת השטח ותמיכה אלמנט שחוזר גם בחזית. שורת חלונות למעלה וגג שטוח. בהמשך נבנו תוספות חיצוניות, כמו חדרי שירותים וגגון לבמה. בתוכנית משנת 1938 יש 246 מקומות ישיבה באולם, חדר הקרנה, כניסה מחזית הרחוב לחדרי המתנה ומזנון, מדרגות ליציע ובו עוד 108 מקומות ישיבה וגם חדר זריקת הפילם. את החשבון על יציקת הגג בסך 190.467 לא"י הגישה קבוצת 'אשרי' מעין עירון ב 1940. מחוסר כסף את הקולנוע אף פעם לא גמרו לבנות. קבוצת עין שמר בנתה רק עד שווי החוב  ואז פרשה. לאופה לא היה את יתר הכסף להשלמת הבנייה ולכן גם לא הוקם היציע, לא נבנו חדרי ההמתנה והמזנון, הכניסה הייתה ארעית מהצד והמבנה מעולם לא טויח.
מאחר ואופנהנדין היה במקצועו אופה והסרטים היו רק תחביב, את הפעלת הקולנוע נתן לאליעזר ויינר שהפעיל כבר את הקולנוע באמפי פרדס חנה ואת קולנוע אסתר בכיכר דיזינגוף.
ב-1940 נחנך הקולנוע בשם 'עין אור". לחנוכת בית הקולנוע ב-5.10.1940 הוזמנו התושבים לשמוע את ברכת באי כוח המוסדות, 'תזמורת הרוח' מחדרה והקרנת הסרט 'על מזבח המדע'. ועדיין המשיך הקולנוע לעמוד ריק כי לא היה כסף למכונת הסרטה וכסאות, והוא שימש לאכסון תפוחי אדמה ובוטנים שסיפקו התושבים לצבא הבריטי שישב במושבה ואת הסרטים הסריטו אז על קיר הצרכנייה של מושב כרכור (היום רחוב המושב).
רק ב-42' החלו להקרין סרטים – שלושה סרטים שונים בשבוע, וגם סרט לילדים – " הקופה של הקולנוע הייתה ממגורת פח מהחצר בבית, הותקנה בה דלת ונפתח אשנב קטן למכירת כרטיסים. במלחמת העצמאות נפתח אשנב נוסף עבור חיילים ללא תור."
  במוצאי שבת כל נפת כרכור התלבשו יפה ומילאו את הקולנוע, אחרי הסרט רקדו ושתו בקפה טיצ'ר הסמוך. גם תיאטרון האוהל, המטאטא, לי-לה-לו וכל ענקי הדור הגיעו לקולנוע אוריון בכדי להופיע. השחקנים התאפרו והתלבשו בביתו הסמוך של האופה. הבריטים התערבבו עם התושבים והתושבות ולא מעט סיפורי אהבה פרחו שם. האולם שימש לעיתים גם כאולם חתונות והצגות של בית הספר.
היה זה מרכז הלחם, התרבות והשעשועים של כרכור', כתב בזיכרונותיו שמעון אופיר ז"ל, בן האופה שאסף, תיעד, צייר וכתב עשרות חומרים על כרכור שאהב. בחוברת האחרונה שהשאיר 'כרכור בטעם של פעם' ב-1995 סיפר "ליד בניין הקולנוע היה מגרש משחקים. אחר הצהריים היה בו צל ותמיד נמצאה חתיכת פילם עם שחקן אהוב- גרי קופר היה שווה שלושה בולים של מלך אנגליה… בחורף הייתה תמיד שלולית גדולה, קרקרו בה צפרדעים, השטנו סירות וניהלנו קרבות ים. סרטי ילדים הוקרנו רק פעם בשבוע, אחה"צ. הוקרנו סרטים כמו 'הגנב מבגדד', 'פרח הסלע', 'לאסי שובי הביתה', 'טרזן' ודיסני, צ'רלי צ'פלין ולפניהם היו השמן והרזה. בסרטי הערב הייתה תורנות של מורי ביה"ס בכדי לבדוק האם מישהו התחכם והתגנב לסרט...
יעקב אופנהנדין נפטר ב 1944 ולא זכה ליהנות מהקולנוע ומהבית. אחרי שהבריטים עזבו קמה המדינה והכל השתנה. בשנת 1951 הגישה חיה אשתו בקשה להרחבת הקולנוע. להוסיף את הקיוסק… את התכניות הגיש האדריכל צ.סולקין, תכניות שלא יצאו לפועל. בשנות ה- 50' במאפיה הייתה המספרה של עדינה בר, ובשנות ה-60'  שמעון אופיר אופנהנדין פתח בה את הצלמנייה שלו 'פוטו אופיר'.
במסמך דיווח לרשויות על מספר המבקרים. כתב ויינר המקרין כי בקולנוע היו 400 מקומות ישיבה, (לפי התוכניות רק 246+108 ביציע שלא נבנה!), וביקרו בו ב-1966- 18,000 צופים, בשנת 1967 5,900 צופים, בשנת 68' 5000 צופים ובשנת 69' 3000 צופים בלבד. (תחילת שידורי הטלוויזיה!)
קולנוע אוריון (אף פעם לא קראו לו בעצם 'עין-אור') פעל עד שנות השבעים ואז דעך, נסגר וכיום הקולנוע נהרס והמאפיה לפני הריסה.
אמיר תומר
מה שהיה קולנוע "אוריון" בכרכור בשבילנו
בשנות הארבעים יציאה לסרט בקולנוע "אוריון" הייתה בשבילנו הילדים ממש חגיגה.
פעמיים-שלוש בשנה היינו מתלבשים חגיגית, עולים על משאית או הולכים ברגל דרך
הפרדסים (יש שתי גרסאות...) ומגיעים לכרכור לראות סרט.
אז היה עוד רק הקולנוע החורפי.
זכורים לי במיוחד שלושה סרטים שראינו שם: הסרט הרוסי האגדתי "פרח הסלע", 
שהיה ממש מרהיב במושגינו אז, הסרט האומנותי המרשים "פנטסיה" והסרט "הסייח
המעופף", שגיבורו היה איוונושקה... לאחר הסרט איגנץ צייר לי, ונדמה לי שגם לילדים
נוספים, את הסייח הזה שהיה יפהפה – גם בסרט וגם בציור.
כשלא היו אז סרטים, טלוויזיה ובהתחלה גם רדיו – יציאה לסרט הייתה חוויה אדירה!
בחגיגות 110 לכרכור, סיירנו בין אתרי הזיכרון במושבה. ביניהם היה גם קולנוע
"אוריון". על השלט הצמוד סופר על חלקם של חברי עין-שמר בבניינו, שאת שכר
עבודתם קבלו בכיכרות- לחם מבעל הקולנוע. אותו אדם היה גם האופה של כרכור...  
נכתב שם שהוא מיועד להריסה. הצטערנו, הבנו ונכנסנו לתוכו להיזכר ולהיפרד.
היו זמנים...
שלומית תומר

מוסף תרבות
פגישה עם ענת וניר אלון
על דרכם במוסיקה
מלווים בפסנתר ובחליל
יום חמישי, 13.11.14, בשעה 20:30
 במועדון לחבר
בואו לפרגן
מוזמנים כולם
  
 בשבת הקרובה -– כולנו בכיכר

עלון 40 (2014) (5986) ל תשרי תשע"ד

שעון חורף


שעון חורף 2014 ישתנה ביום ראשון בתאריך 26.10.2014.
כלומר בין יום שבת (25.10.14) ליום ראשון (26.10.14) השעון יוזז שעה אחת אחורה כך שבלילה זה  (בין שבת לראשון) השעה שהייתה שתיים בלילה הופכת להיות אחת בלילה.
ריאיון עם הדס זרטל
שעולה להצבעה לחברות בשבוע הבא // עינת תומר

קצת עלייך: 
 אני בת 37, נשואה לנבות שהוא חבר קיבוץ כ-8 שנים, עובד במטעים כמנהל השקיה ומאוד אוהב את עבודתו. אני אמא ל-2 בנות פז בת 10 ושי בת 6, גרה בעין שמר 6 שנים, מתוכן 4 שנים כמועמדת. גדלתי באילת עד גיל 10 ולאחר מכן עברנו לגור ברעננה. יש לי אחות אחת בשם הגר שגדולה ממני ב-3 שנים, אני בקשר מאוד הדוק גם עם אמא שלי, אנחנו משפחה קטנה אך מאוד מלוכדת.
הקשר לקהילה: 
 בזמנו כשעליתי למועמדות היה חשוב לי להתקבל לקהילה ולהיות רכזת תרבות. אני באה מתחום התרבות, אני אדם קהילתי. הייתי רכזת תרבות כשנתיים, זה עזר לי מאוד להתחבר לקהילה, להכיר את חברי הקיבוץ ולהבין את התמונה הכוללת. עד היום אני חלק בלתי נפרד מהתרבות: שרה באירועי התרבות ועוזרת בכל דבר שמתבקש.
משיכה לעולם היופי והבמה כבר מגיל צעיר: 
כבר מגיל 16 למדתי את תחום בניית הציפורניים. אמא שלי בשנות ה-80 הביאה את המקצוע לארץ ופיתחה מאוד את התחום. בצבא שירתי בנח"ל כמ"כית בנים וסמלת מחלקה, סיימתי שירות צבאי מלא. לאחר הצבא נסעתי והרחבתי את לימודיי בניו יורק ועסקתי בתחום היופי ותחום הבמה. הופעתי כזמרת בבמות של קהל ישראלי שצמא לשירי ארץ ישראל. כשחזרתי לארץ למדתי 3 שנים רפלקסולוגיה בווינגיט.
"הדסי" מכון בריאות ויופי:
לאחר שסיימתי את תפקידי כרכזת תרבות החלטתי לפתח את המקצוע שלי- טיפולי בריאות ויופי. פתחתי מכון יופי בשם "הדסי כשבריאות ויופי נפגשים" בקיבוץ לפני כ-3 שנים. המכון התפתח הוא מצליח וממשיך להתפתח. יש לי חוג לקוחות קבוע ותמיד מצטרפות חדשות.
בנוסף לכך, יום בשבוע אני עובדת במכון המשפחתי ברעננה עם לקוחותיי הקבועות והנאמנות מזה שנים.                                                                                                                                 
הכנסת לימודי הבריאות והיופי לבתי ספר תיכוניים, למניעת נשירת תלמידות:
במקביל לעבודתי עסקתי בפרויקט של נערות בסיכון ופתחתי מגמת לימודיי יופי בתיכון ברעננה בשיתוף משרד החינוך. המטרה הייתה למנוע נשירה של בנות מתקשות ממערכת החינוך, להכניס לתיכונים תחום נוסף שיעניין אותן ויגרום להן להישאר. לימדתי עיצוב גבות, בניית ציפורניים, שילבנו את תחום הבריאות עם תחום היופי. כרגע העברתי את השרביט למורות נוספות כדי להעמיק ולהרחיב את העסק שלי.
 איך את מרגישה בקיבוץ? 
אני מרגישה טוב מאוד בקיבוץ, שמחה בחלקי אוהבת את משפחתי. נהנית לגדל פה את בנותיי, מאושרת שהבנות זוכות לחיות בקאנטרי הקסום הזה. אני מאוד מעריכה את האפשרות שהקיבוץ מעניק לאנשים לחיות בכבוד. אני מיודדת עם רוב אנשי הקיבוץ ומרגישה בקיבוץ בבית. כמשפחה אנחנו אוהבים לטייל בשדות ובפרדסים, לנסוע לאילת יחד אבל הכי אוהבים כדברי השיר של אריק איינשטיין, פשוט להיות בבית.

הודעות ושונות
שיחת קיבוץ הקרובה                                              
תתקיים ביום ראשון בתאריך - 26/10/14
בשעה 20:30 במועדון לחבר.

חברים שלום,
שרות החלפת מסנני סילפוס (אבנית)  בדודי השמש  על ידי יואל גרוסברג ממשיך...
עלות החלפת מסנן הינה – 80 ₪ לשנה.
כל מי שאינו מעוניין בשירות  מתבקש להודיע לי בהקדם על מנת שלא נחליף אצלו.
תחילת הטיפול הקרוב הינה בחודשים דצמבר – ינואר.
תודה,
סיגל יגודה, בניין ותשתיות
052-3796645

ממחסן הבגדים
שוב אנחנו רוצות להזכיר להקפיד לסמן את הבגדים. 
מתאספים אצלנו הרבה בגדים לא מסומנים,
בבקשה להקפיד לסמן ולבוא לחפש בגדים לא מסומנים.
את הבגדים הלא מסומנים אנחנו מעבירות תוך שבועיים לנזקקים
  ולא יהיה החזר של בגדים אבודים לא מסומנים.
שינוי קל (לטובה) בשעות הפתיחה של מחסן הבגדים:
ימים א'-ב': 14:00-6:00
יום ג': 16:00-6:00
ימים ד'-ה': 14:00-6:00
יום ו' וערבי חג: 13:00-8:00

מבצע הקש בדלת 2014
ביום ראשון 26.10.14 ייערך מבצע הקש בדלת לטובת המאבק בסרטן.
המבצע ייערך בחדר האוכל בשעות ארוחת הצהריים.
האגודה למען הסרטן הינה ארגון מתנדבים ששם לו למטרה לצמצם את התחלואה והתמותה ממחלת הסרטן ולאפשר את איכות החיים של החולים המחלימים ובני משפחותיהם.
התרומות יאפשרו להעמיק את המודעות למחלה, לממן מחקרים נוספים לגילוי גורמי המחלה ולפתח תרופות מתאימות.
תודה מראש על תרומתכם,
יונתן קרני מנהל מחלקת סניפים ומבצע "הקש בדלת"

ביום א', ה- 26/10 בשעות אחר הצהריים יעברו ילדי כיתה ו'
בבתי החברים להתרים ל"הקש בדלת".

הקרנת סרט
בתאריך 29.10 יום רביעי  יוקרן הסרט "המשרת"
ההתחלה בשעה 20:30 במועדון.
פרטים  על הלוח בחדר האוכל.

בואו ליהנות
א.ש. הפקות

בשבת הקרובה 25.10.14
 ייערך בביתה של ג'ין מהשעה 10:00 בבוקר. 
תימכר תכולת הבית בכסף מזומן בלבד. 
מוזמנים לבוא. 
פרטים נוספים אצל ניבה גולן

אור בקצה המנהרה...

ב-6.10.14  השתתפנו, שגית ולגה ואני בטקס פריצת סוף מנהרת שפיר.
הטקס התקיים באתר בעמק הארזים, מצפון להר המנוחות בכניסה לירושלים.
מנהרת הTBM  (המנהרה הנחפרת על ידי מקדח ולה סיפקנו אטמי גומי) מסתיימת כקילומטר לפני היציאה מההר ובהמשכה יש מנהרה שנבנתה בשיטת היציקה, הטקס היה בחיבור בין שתי מנהרות אלו.
רגע מרגש של סיום פרויקט לאומי אדיר זה (ראשון אחרי 2000 שנה ...).
ורגע של גאווה על חלקנו בפרויקט באורך כולל של כ- 30 ק"מ מנהרה אשר עמדנו בו בהצלחה ללא תקלות, תוך הספקת מסגרות אטמים לחברות "שפיר"  ו"מנרב", עמידה בלוחות זמנים ועמידה בדרישות האיכות.
תוך כדי תנועה ביצענו מעבר ליצור בקו החדש בקצב יצור כפול , הקמת מערך חיתוך וסימון, קליטת  מכונות להזרקת פינות, תבניות חדשות לפינות, הקמת צוות עובדים, ביקורת איכות ואריזה.
על כל אלו מגיעה לנו טפיחה עצמית על השכם.
כל הכבוד לכולם, וישנם רבים שהיו שותפים להישג זה.
שנה טובה .
חגים ומועדים לשמחה וששון
אורי ליס
משולחנה של ועדת צעירים, מס' 14

שנה חדשה היא בהחלט סיבה טובה לעדכן בנושאים שעל שולחנה של ועדת צעירים. במיוחד אחרי קיץ קשה, ששיתק את כולנו בדאגה וכאב.
את סיומו של הקיץ הקשה הזה, חגגנו במופע סטנד-אפ מצחיק של יונתן ברק, על כוס בירה צוננת בגוס-פאב; בשי קטן לראש השנה (מטען חירום לסלולארי); ובמפגשים עם קבוצות הגיל השונות (טיול הקיץ "המסורתי" נדחה לחורף. שימרו על כושר).
את המפגשים ערכנו בפאב, והזמנו אליהם את הצעירים לפי קבוצות גיל: מסיימי יב' וחיילים, צעירים אחרי צבא (עד גיל 25), וצעירים וותיקים. רצינו באופן הזה להצליח לשמוע צעירים רבים, בלי ליצור את הלחץ שאולי מעוררת פגישה אישית. לצערנו הגיעו מעטים, ובסה"כ נכחו בכל שלוש הפגישות יחד פחות מ- 15 צעירים.
עיקר השיחה עסקה בבדיקת התוכניות האישיות של הצעירים בתחומי לימודים ועבודה, מתוך רצון לחבר בין צעירים לקראת לימודים או בלימודים וכאלו המחפשים עבודה, לבין ענפי הקיבוץ ומוסדותיו.
מיד נחזור לנושא מרכזי זה, אך קודם אנחנו רוצים לשתף אתכם בתחושות ומחשבות נוספות שעלו בשיחות:
•           העובדה שהוחלט על בניית בית כתנאי לקבלה לחברות בקיבוץ, גורמת לצעירים רבים שידם אינה משגת לבנות בית, לחוש שהקיבוץ לא רוצה אותם ודוחף אותם החוצה.
•           אלו שנשארים בכל זאת לגור בשכירות, לא רואים שום סיכוי לשדרג את רמת הדיור שלהם בעתיד.
•           בחלק מהענפים המשכורות נמוכות מאוד, גם בהשוואה לקיבוצים בסביבה (עיין ערך: מענית), וגם בהשוואה לענפים אחרים בקיבוץ (פערים של פי שניים: 25 ₪ לשעה בחינוך, לעומת 45 ₪ בגד"ש. תנחשו לבד על איזה מהם אנחנו מכריזים שהוא הכי חשוב, ואיפה עובדות בנות ואיפה עובדים הבנים).
•           בענפים לא נותנים עדיפות בקבלה ובשכר לצעירים מעין שמר על פני צעירים מבחוץ.
•           בגלל שבני הקיבוץ לא עובדים כמו פעם בענפים, לא נוצר שום חיבור או קשר לקיבוץ.
•           התחושה הכללית של הצעירים בקיבוץ, היא לא חמה ומזמינה.
בעקבות השיחות בגוס, התכנסה ועדת צעירים לדון בדברים שעלו. בישיבה החלטנו לקדם פתיחת ארבעה מסלולים לצעירים בעין שמר:
א.         מסלול לימודים – התנסות בעבודה באחד מענפי הקיבוץ, יציאה ללימודים מטעם אותו ענף, קשר עם הענף במהלך הלימודים, והתחייבות לשנת עבודה באותו ענף לאחר סיום הלימודים תמורת מלגת לימודים.
ב.         מסלול עבודה – השתלבות בענף בקיבוץ בתנאי שכר מועדפים.
ג.          מסלול ניהול – הצטרפות להנהלה משקית, הנהלת קהילה או דירקטוריון, תמורת התחייבות לנוכחות סדירה ולאחר תאום ציפיות.
ד.         מסלול יזמות – קידום יזמויות עצמאיות של צעירים, בעזרת צוות ליווי ותמיכה שיסייע בשירותי הנה"ח, פטור משכ"ד בשנה ראשונה, בדיקת התכנות כלכלית ועוד.
בימים הקרובים נכנס ישיבה של צוות מש"א, מנהלי ענפים, מנהלת קהילה, מזכירה ועוד, על מנת לקדם את ההצעה. בהמשך נזמין את הצעירים לפנות להשתלב במסלולים השונים.

נושאים נוספים בהם עסקנו:
•           ערעור על קדימות בתור דיור לצעירים עם ילד – לא התקבלה עדיין החלטה.
•           טיפול ועדת צעירים בבנים תושבים מעל גיל 30 – בטיפול.
•           ערעור על תשלום מס קהילה בעת נסיעה ארוכה לחו"ל - הוחלט לא לקבל את הערעור, משום שמס הקהילה הוא חלק מהתשלום עבור הדירה שהצעיר ממשיך להחזיק בה באותו הזמן, ומשום שמידת השימוש אינה קריטריון לחישוב המס.
•           הצעה להסדר שיפוצים בדירות משפחות צעירים עם ילדים. אושרה ההצעה בלשון זו:
בעקרון, אנו מעדיפים כי פתרונות דיור למשפחות אלו, ייעשו באמצעות מעבר לדירה זמנית משודרגת, ולא באמצעות שיפוץ הדירה הקיימת.
במידה ולא נמצא פתרון ברוח האמור לעיל, יתאפשר לצעירים לשפץ את הדירה בה הם גרים, לאחר חתימה על הסדר זה ועל כל ההתחייבויות שנדרשות בעין שמר בהקשר לשיפוצים (ביטוחים, אישורים, מימון וכו').
שיפוץ הדירה על ידי הצעיר, אינו מחייב את הקיבוץ להחזר כספי כלשהו במידה וכאשר יידרש הצעיר לצאת מהדירה.
ועדת צעירים תסייע למימון בניית חדר נוסף, בסך של 5,000 ₪. סיוע זה לא יינתן לכל סוג אחר של שיפוץ, כגון מטבח, מקלחת, מרפסת וכו'.
בעת כתיבת דברים אלו, עומדת להצבעת קלפי ההחלטה על בניית הצעירוניות. נאחל להן להתקבל, להיבנות במהרה ובסטנדרטים גבוהים, להביא רווחת-מה בתחום כאוב, ולהיות סמל לקליטה חמה ומוצלחת של צעירים בעין שמר.

שנה טובה, ועדת צעירים.

פותחים שבת
השבוע, שירים מן התיבה, על פרשת "נח" סיגל דקל.

לפני שבוע פתחנו את העונה בקבלת שבת של בראשית. פסוקי הבריאה נאמרו בחגיגיות ע"י חופי והשירים נשזרו ביניהם. את פרשת "בראשית" דרש אדם זרטל - הוא בחר להתמקד בסיפור בריאת העולם. לדעתו, סיפור זה הוא הסיפור הכי מרתק, הכי מסובך, והכי מלא ברבדים מבין סיפורי המקרא.
לא רק שהסיפור מכיל שני סיפורי בריאה שונים, אלא שגם בתוך שני הסיפורים מובלעים ניגודים וסתירות לא מעטות.
אדם עמד על ההבדלים השונים בין שני הסיפורים: בפרק א' שֵם הבורא הוא אלוהים ובפרק ב' הוא קרוי יהוה אלוהים. בסיפור הראשון הכל נברא במאמר ובשני במעשה.
התהליך של הבריאה שונה - בראשון ה' מכריז על הדבר שהוא עומד לברוא, בורא אותו, רואה כי טוב ונותן לו שמות, ובשני הוא פשוט יוצר את הדברים.
לא כל הדברים הנבראים בפרק א' מוזכרים בבריאת העולם של פרק ב'. גם סדר הבריאה שונה לגמרי בין שני הפרקים. בפרק א' האדם נברא אחרי החיות, ואילו בפרק ב' לפניהן. האישה בפרק ב' נבראת בסוף. אומרים שמי שנברא בסוף הוא נזר הבריאה...
בבריאת האדם ההבדל בין שני הפרקים הוא מהותי ביותר: בפרק א' בורא אלוהים את האדם בצלמו כשהוא ערוך ומוכן לחיים, "זכר ונקבה ברא אותם". בפרק ב' יוצר ה' את האדם מן האדמה, מן העפר, יצור אנדרוגינוס שרק מאוחר יותר מופרד לאיש ואישה. (זה מאד מזכיר את המסורות הבבליות והשומריות - גם שם נברא האדם מן העפר, גם שם הוא מופיע בתחילה כאנדרוגינוס המתפצל מאוחר יותר לשני המינים(
בספר איוב השתמר לנו תיאור נוסף של בריאת העולם. איוב קורא תגר לאלוהים. בין טענותיו הרבות מתלונן איוב גם על בריאת העולם ומפקפק בכדאיותה, אומר שבעולם הזה אין צדק ולכן חבל שנברא. אלוהים כועס על איוב: "איפה היית ביסדי ארץ?" איזו זכות יש לך לבוא אלי בטענות, אתה לא היית שם.
איוב הוא היחידי שמעז להתווכח עם ה' ולהטיל ספק בטעם הבריאה, עובדה המעלה עוד יותר את חשיבותו של הספר הפילוסופי הייחודי הזה. אז מהי מהות הבריאה?
הבריאה מתחילה בעצם מכאוס, תהו ובהו, שאלוהים מסדר אותו. זהו תפקידו בכל התרבויות –להיות המסדר הגדול של אי הסדר הקוסמי. סכנת הכאוס קיימת כל הזמן, וזה מביא אותנו לסוגיית המפץ הגדול. בעצם יש קונצנזוס שהעולם נברא במפץ אחד אדיר הדומה לבריאת העולם בתנ"ך, תהו ובהו שמתוכו הכל התחיל. לאחר מכן יתכן שהיה תהליך אבולוציוני, אבל ההתחלה נובעת ממפץ גדול.
מסתבר שהתפיסה הדתית די מתקרבת אל התפיסה המדעית של בריאת העולם, אך עדיין אין לנו תשובות על השאלות מה היה קודם, לפני הבריאה? כיצד כל זה קרה?
שני הסיפורים הללו רבי הרבדים באים לומר לנו שלכל סיפור פנים רבות. הסיפור לא קורה רק בצורה אחת - זוהי דיאלקטיקה. בכל דבר יש יותר מאמת אחת, יש יותר מהיבט אחד, הרשומון היפני הוא בעצם חזרה על התפיסה המקראית.
גם לבריאת העולם יש מספר היבטים, הרבה דעות, והרבה מסורות, ואין מסורת זו פוסלת את זו. זהו אחד הלקחים היפים מדרך סיפורית זו.
דבר נוסף הוא הגיוון: הסיפור הוא לא חד ערכי, יש התפתחות, אולי קרה כך או קרה אחרת. לדיאלקטיקה זו יש חשיבות עצומה. כל התלמוד בנוי על הסתירות הפנימיות, אף פעם אין דעה אחת, ונשמת היהדות היא הויכוח.
סיים בסיפור על שיחה בין הקיסר הרומאי אדריאנוס ועקילס (בן למשפחה רומאית מכובדת שהתגייר). פעם אחת אמר עקילס לאדריאנוס: "רוצה אני להתגייר ולהיעשות ישראל".
אמר לו אדריאנוס: "מה ראית בהם (ביהודים) שאתה רוצה להתגייר?
אמר לו: "הקטן שבהם יודע היאך ברא הקב"ה את העולם..."
תודה לאדם על הדרשה היפה עתירת הידע והעניין. תודה לחופי על הקריינות המשובחת.
ענה.


ניחוחות של קבלת שבת קייצית// עירית שפירא
תחת עץ האנטרילוביום,
השבת מקבלת ניחוחות חדשים
תחת עץ האנטרילוביום
השבת לוקחת אותי את מחוזות אחרים.
העץ הסוכך עליי ומעליו
כיפת שמיים זרועה כוכבים,
הגלריה הפתוחה והמוארכת
מזמינה אותך כבחבליי קסמים.
בוא ותציץ ותגלה את הפנים
שם המוזות שולטות, האומנויות מחליפות גוונים.
כאן פתוחה הבמה לכל היוצרים,
אומני הסביבה והמקומיים.
פסליו של אמרי גלעד מלאי ההשראה והיופי,
מפנים מקומם בשבת אחרת לסדנא של סהר עם הסבריו של חופי.
תחת עץ האנטרילוביום הורים וילדים מתכנסים.
על המסך מראות וקולות של פעם נשמעים ונראים.
"בעקבות התרנגולות", "המבוקשים" וניחוחות הפרדסים.
על המלאכה בשקט מנצחים שני העתטרים (עתר גבע ועטר שנפלד) הנמרצים.
תודה, תודה
ולהתראות בקיץ הבא!

היחידה לקידום מעמד האישה מגישה
שתי סדנאות מומלצות
מחשבות והרהורים  מבית חולים
סגירת מעגל  
 כשתינוק נולד מלווים אותו בדאגה ובאהבה אין קץ. ולבריאותו עוטפים אותו בחיתולים, יש מצבים שאתה כאדם מבוגר נקלע למצב קשה, חוזר במחילה מכבודך ועטוף במה? בחיתולים. לא תיארתי לי כשפתאום גל רך של "יציאות" פורץ לפתע והוא כה חמים ונעים, ושוב יד רכה ואוהבת, רוחצת מנגבת מלטפת והכל טוב ויפה כבתחילה.
הכל אנשים.. 
הופתעתי בכמה אהבה ואכפתיות הוקפתי לפתע. חברים שהתעניינו, עובדי התעשייה שעזרו, צוות בית דורות שנענה במאור פנים, צוות המרפאה כולו שעקב, דאג ונרתם לקדם עניינים. ואשתי שתחיה צביה, עיקר העומס, הדאגה והטרחה  על כתפיה, הצליחה לשלב טיפולים ועבודה. ילדיי שנרתמו יחד עמה למשמרות סביב השעון, ללוות אותי בכל צעד ושעל בבית החולים על  אף שהם בעליי משפחות ועובדים לפרנסתם (דרוש לכך גם שיתוף פעולה מצד בני ובנות זוגם). ההפתעה הגדולה, עצמת האהבה והדאגה מצד הנכדים. הביעו זאת לא מעט ע"י ציורים וברכות ויצירות קטנות, והכל כדי לשמח את סבא. (מצורפת בזה דוגמא לציור וברכה של נכדתי בת 10, מאיה). מה אגיד לכם, על כולם תבוא התודה והברכה.
מעין צוואה ובקשה 
ששוכבים בבית חולים ומחכים לניתוח מתגנבות גם מחשבות על המוות, ובכן בקשה קטנה לי, מעין צוואה. כשתהיה הלוויה יום אחד שיקברו אותי ליד בתי רונה (וישאירו גם מקום לצביה), שישמיעו על קברי את השיר שהשמיעו בלוויה של רונה. השיר Suicide Is Painless  מתוך הסרט מ.א.ש. זה סרט שמדבר על המוות אבל יש בו גם הרבה שמחת חיים.
כשיינשאו הספדים, שיהיו קצרים כדי לא לייגע את הקהל. כל הרוצה לדבר ולהגיד הריי זה משובח, אבל לאחר מכן במועדון לחבר.
שלכם משה ויסברג

החממה בניו-יורק
החממה הוזמנה על ידי המרכז היהודי הקהילתי בניו-יורק (JCC)  להציג את הרעיונות שפותחו בה לאורך 37 שנות פעילותה, בתחומי החינוך, הסביבה, החקלאות, האמנות והשילוב ביניהם.
הקמנו תערוכה בעזרת גלעד גורן ועטר שנפלד, שהפליאו לעשות. את התערוכה אצר עתר גבע, שגם ניהל את הקמתה וארגן את כל הלוגיסטיקה, ויחד הקימו מיצג מדהים. הצגנו בשלושה מתחמים עיקריים: הראשון, בלובי הבניין, מיצג חי ובו מערכות גידול ועליהן נבטי חיטה בירוק עז, בריכות ומתקנים לגידול אצות מבעבעות, קיר גדול ושקוף של ביו-פילטר שעליו מפל מים עדין, הסברים, תמונות וסרטונים של תלמידי החממה. הרעיון היה להביא ללב מנהטן טעימה מהמחקרים והפרויקטים בהם עוסקים התלמידים בחממה
השני, ברחוב(!), בפתח הבניין על רחוב אמסטרדם במנהטן, סוכה קטנה אשר קירותיה עשויים מבקבוקים מבעבעים בהם גדלות מיליארדי אצות. סוכה זו משכה את תשומת הלב של מאות העוברים והשבים, שנעצרו, שאלו, צחקו, התרגשו, התפלאו והתעניינו, וחלקם אף מצאו בה מנוחה לרגליהם וחברים לשיחה ולמפגש.
השלישי, סוכה גדולה על גג הבניין, אותה הקים צוות החממה בעזרת ילדים הלומדים במרכז הקהילתי היהודי במנהטן. בסדנאות הכין כל ילד "בקבוק אצות", רשם את שמו על הבקבוק ושב כל יום לבדוק האם המים נעשו ירוקים יותר, כלומר האם האצות משגשגות ומצליחות להתרבות! במהלך סוכות נערכו כאן מספר רב של אירועים לחברי הקהילה.
על רקע התערוכה התקיימו שני אירועים בהשתתפות אמנים, רבנים, אנשי ציבור, אמנות, חינוך, חברה וסביבה.
באירוע הראשון שהיה קשור לשנת השמיטה, לקחו חלק ארגונים העוסקים בקיימות ואיכות הסביבה מארה"ב, ודוברים מטעם החממה, שהציגו את רעיונותיה המגוונים בתחום הקיימות, החינוך והאמנות.
האירוע השני, שנשא את השם: "צומחים יחד", עסק בחיפוש נרטיב מתחדש ואתגרים משותפים לחברה הישראלית, שיאפשרו לנו לצמוח יחד לעתיד ירוק. פתח את הערב דיויד ברוזה בביצוע מרגש לכמה משיריו הנפלאים. וכן נשאו דברים נציגים של ה – JCC, פרופ' יולי תמיר, שרת החינוך לשעבר והיום נשיאת מכללת שנקר, גארי ג'ייקובס, יזם ותורם בתחומי החינוך והחברה ומייסד רשת בתי הספר High-Tech-High, עו"ד מאי פונדק, פעילה חברתית העוסקת בנושאים הנוגעים לזכויות אדם, זאביק שפריר, יו"ר עמותת החממה, עתר, שהיה כאמור אוצר התערוכה, ונועם, שהוא כיום מנהל החממה. את הערב הנחה ג'ו פרלוב, נשיא חברת IsraelExperts, איש חזון ושלום.
באירוע הוקרן הסרטון "צומחים יחד" אותו צילם וערך חיים חננאל, ומשמש לגיוס משאבים לקיום תכניות חקר משותפות לתלמידים יהודים וערבים בחממה. תכנית כזו בהשתתפות שני בתי ספר ממנשה (אחד מהם הינו בי"ס "רעות") ושני בתי ספר מבקה אל גרבייה, קיימנו בשנה שעברה ואנו פותחים קבוצה נוספת ביום חמישי הבא.
התערוכה והאירועים משכו אליהם אלפי משתתפים וזכו לתגובות נלהבות ומתעניינות! ביניהם היו גם כאלה שהיו באולפן בעין שמר, וזכרו חלק מהחברים הוותיקים, ישראלים יורדים, יהודים אמריקניים שרבים מהם התעניינו "איפה זה עין שמר" ו"האם אפשר להתקבל לקיבוץ"... והיו גם תגובות בכתב כמו (בתרגום): "היה לנו לעונג ולכבוד להיות מעורבים וקשורים לפרויקט חשוב כל כך. תודה לכם שפתחתם את הדלת לפנינו", או: "הפרויקט שלכם מעורר השראה גדולה ואני מאחלת לכולכם הצלחה בהפצת הרעיונות שלכם. אני מקווה להיפגש שוב במהרה..."
כחלק מהאפקט שהושג בפרויקט, החליטה אוניברסיטת MIT כי תרחיב את פרויקט ההתמחות של בוגריה בחממה, ובינואר הקרוב אנו צפויים לארח 4 סטודנטים בחממה, אשר ינחו פרויקטים של בני הנוער מבתי הספר הלומדים בחממה
אנחנו מודים לחברי עין שמר שתמכו, התעניינו ופרגנו לנו. ולכל מי שתמך, סייע וליווה, מהארץ ובארה"ב, דרך הרשתות החברתיות, בתערוכה ובאירועים בניו-יורק!
צוות החממה


מוסף תרבות
30 שנה בגן אורן
בהוקרה לחלי זוהר
30.10.14 יום חמישי
בשעה 20:30
במועדון לחבר
החברים מוזמנים