חפש בעלונים קודמים

עלון 16 (2018) (6125) ג' אייר תשע"ח


עלון 16 (2018) (6125) ג' אייר תשע"ח 18.4.2018



רק הד קולך  //  איתן פרץ


ממרחבים נישא הגל פרוע,
ים מלחך את כף רגלך,
ובצמתך שוב תשחק הרוח
ותזמר את שמך.

הקשיבי איך מעל שחפים
ישיקו הכנפיים
ונותר רק הד קולך.

במדרונות חפזו פרחים לפרוח,
לך כלנית בשערך,
ועם האביב מיהרת גם את לברוח
ואין יודע איך.

הביטי איך הברוש מעל
מניע הצמרת
ונותר רק הד קולך.

כל השירים מצאו דרכם הערב,
מן הנירים אל סף ביתך,
וכל תקוותי היו איתן לטרף
כי לא פתחת דלתך.

הביטי איך כוכב קורץ
אלייך משמיים
ונותר רק הד קולך.

כל הגלים נשקו לחוף ברוח,
כל הימים נשאו דמותך,
ורק צמתך על הכתף ברוח
תשמע המיית ליבך.

הקשיבי איך מן המשעול
קורא התן לערב
ונותר רק הד קולך.



פנינה דגן
25.7.1931 – 10.4.2018




תם פרק,
לא קל לכתוב מילות פרידה על אדם שהיה חלק ממך כל חייך, שעיצב את אישיותך, והעניק לך אהבה וביטחון אין סוף.
סיפור חייה של פנינה דגן שהונצח בספר המקסים "מחרוזת פנינה", הוא סיפור מופלא על ארץ ישראל היפה. בת לחלוצים שהרהיבו עוז לעזוב את חייהם בארצות נכר, ולעבור לארץ בלתי נודעת, נפגשו בשדה טבק, ולמרות כל הקשיים הקימו בית להם ולילדיהם.
זהו סיפורה של תינוקת שהוברחה לפלסטינה בתיבת מסע, על מנת שהבריטים לא יגלו כי משפחת התיירים אינם באמת תיירים, אלא מהגרים שחזרו הביתה לאחר מספר שנים של חיים בבולגריה, שם נולדה אמא.
אמא עזבה את בית הוריה בגיל 15, הצטרפה לפלמ"ח ללא ידיעת הוריה, לאחר שזייפה את תאריך הלידה בתעודת הלידה שלה, והגיעה להכשרת הפלמ"ח בקיבוץ עין-שמר, שם הכירה את ברטיקו, למורת רוחם של חבריה הגברים בהכשרה.
פנינה דגן אשת ספר, אשר עד ליומה האחרון, ערימה של ספרים ליד מיטתה. ובכל יום שהייתי מתקשר ושואל: "אמא מה את עושה?", היתה משיבה: "אני קוראת ספר".
אוהבת טבע בכל רמ"ח אבריה, שבכל שבת בבוקר היתה לוקחת אותנו הבנים, כל אחד בתורו, לטיול בשדות, בוואדי הקטן או הגדול, או בגבעות (עבורנו הם היו הרים) מענית. מוציאה את מדריך הציפורים של מנדלסון או מגדיר צמחים, מצביעה על פרח או ציפור, ומלמדת או בוחנת את אשר לימדה שבוע קודם לכן. ולא עזרו התחנונים, מדי פעם כאשר פשוט לא רצינו לקום מוקדם בבוקר, שבת בבוקר היה הזמן של אמא עם הבנים.
לעיתים התעמרו החיים באמא, תחילה כשאיבדה את אחיה הבכור אהרון על שמו אני נקרא, כאשר התאלמנה בגיל צעיר, וזמן קצר לאחר מכן כשאיבדה את איתן בתאונה טרגית. אך למרות מנות המרורים שספגה, מעולם לא התלוננה, וסירבה כי הטרגדיות האישיות שלה יעצבו את חייה.
סיפורה הוא סיפור נפלא של אהבה גדולה לברטיקו, לילדים ולשאר הצאצאים. מסירותה הקנאית למשפחה והרצון להמשיך ולהיות חלק ממשי בחיי בניה, לא מנע ממנה לתת לנו הבנים לבנות את חיינו על-פי דרכנו.
עכשיו הכל השתנה. שוב לא אוכל לצלצל כל בוקר לשאול: "מה שלומך?", ולקבל תמיד את אותה התשובה: "אני בסדר, אבל מה שחשוב באמת הוא איך אבי ואיתן", ואחר כך: "מה שלום עומר ומיה?" ורק בסוף: "תמסור ד"ש לחניתה".
נותר חלל שגם הוא יתמלא במשך הזמן בצהלות של נכדים ונינים, כי זו דרכו של עולם - דור הולך ודור בא. נוחי בשלום אמא יקרה, אישה אצילית  ומיוחדת. זכיתי. אוהב אותך.                                              אהרון דגן
אני אהיה בסדר אמא, אל תדאגי.
ידך רכה וחמה. בחוזקה אני אוחז בה ושנינו צועדים כך אל בית הילדים. אל תמהרי אמא, דבר לא יקרה אם פעם אחת נאחר. אל נא תמהרי גם לסגור את הספר, רק עוד פרק אחד אחרון ודי ודי, אני מבטיח.
בחוץ חושך וכל הילדים כבר מזמן ישנים. אז מי זה שאת צעדיו על המדרכה אני שומע? אני מזנק לחלון האם זאת את? שובי אליי אמא... אל תלכי.
בוא ילד את אומרת, בוא נלך לבדוק האם סביב הבאר בחרבת כרכור פרח כבר אירוס הארגמן, ואולי אפילו יאיר המזל וניתקל באדום החזה ששב מאירופה. אתה לא פוחד מהבאר העמוקה, נכון ילד?
אני אהיה בסדר אמא, אל תדאגי.
צר המקום עליי, אני מתקשה לשבת בכיתה אמא. המרחבים קוראים לי בוא... בוא אלינו ילד, אתה שלנו. אני יודע שראש המורה שלך רוצה אותי תלמיד שקדן, אבל אני לא עומד בפיתויי השדות הזהובים וההרים הכחולים שבמזרח. האם אני גורם לך צער? את תושיטי לי שוב יד חמה ולא תגידי מילה אחת של תוכחה.
אני אהיה בסדר אמא, אל תדאגי.
בעל-פה אני מכיר כל רחוב וסמטה במסלול הזורם לים, ממאיר ציון 1 שבפלורנטין ועד לבית ספרך בנוה צדק. אני מכיר את קולות הרוכלים, את עגלת מוכר הקרח, את צלילי פעמון איש הנפט מתחת לגזוזטרה שבקומה השנייה, ואת שוטר הסיור הבריטי ברחוב הרצל. אני יכול לדקלם על נקלה את שמות הנופלים בקסטל, בנבי סמואל, מנזר סן סימון, הר ציון ובית מחסיר. הלמות פטישי חוצבי הקברים המכים באבן הגיר של קריית ענבים, הולמת גם באוזניי. אני יודע עם מי לנת באוהל הברזנט, או בחדר הערבי הנטוש בדיר רפעת, בדיר עמר ובבית ג'יז, ואני יודע מי יצא לסיור הלילי ממערב ללטרון.
אל תפסיקי לספר, אין צורך לרחם על הילד, הוא יהיה בסדר אמא, אל תדאגי.
רוח אימתנית מייללת בלילה על פסגת ג'אבל ברוך, סערה של ממש וקר לי. מה למען השם אני עושה במקום המפחיד הזה, ואיפה עכשיו ידך החמה שתבלום בי את הרעד?
ממה את חוששת? למה את לא ישנה בלילות? אני אהיה בסדר אמא, אל תדאגי.
את שוכבת במיטה מחוברת לצינורות ומסכה על פנייך. קצב נשימותייך הקשות דועך לאיטו, ידך החמה מתקררת עם כל רגע שחולף, ואני היטב מבין שיותר כבר לא אוחז בה. שובי אליי אמא... אל תלכי.
אני אהיה בסדר אמא, אל תדאגי.
תמיר דגן

לסבתא האהובה שלנו

פנינה דגן, בעבור חלק גדול מהנוכחים כאן, היא אישה של רגעים גדולים: התל-אביבית האופנתית, הפלמ"חניקית הלוחמת, המחנכת הטובה, חברת הקיבוץ האהובה, הספרנית שתמיד יודעת להמליץ על ספר חדש; אבל בשבילנו היא סבתא. סבתא של הרגעים הקטנים:
של רעש הכלים הנשטפים מוקדם בבוקר, שמעירים אותנו משינה ערבה ישר לצלוחית מלאה גבינה לבנה עם עגבנייה טרייה מרוסקת - מעדן מלכים עבורנו.
של הכנת בואיקוס, עת סבתא "התגנבה" יחד עם סבא בשקט אל ביתנו מוקדם בשבת בבוקר, מניחה להורים לנמנם עוד קצת ומעסיקה אותנו בגלגול הבצק ובהמתנה מתוחה לעיגולי הבואיקוס הזהובים שריחם התפשט בכל הבית, וגרר אפילו את המבוגרים אל מחוץ למיטה.
של הלחם מטוגן המפנק ומלא הסוכר שנח על צלחת, לצד כוס שוקו חם בדיוק במידה הנכונה.
של עוגת התפוזים שמחכה לעומר ומיה בכל פעם שבאים לבקר.
של צלחת עם פירות טריים, שנקטפו עבורנו במהלך הצעידה היומית ב-5:00 בבוקר.
סבתא שזוכרת בדיוק מה כל נכד אוהב (אפילו שנים אחרי שבגרנו) - מילקי לעומר,  חלב עם בננות לשגב, גבינת חמד לנוית, פרווה לארד ושני, וביצי קינדר במגירה הסודית עבור הנינים.
סבתא הייתה מקור גאווה גם בשאר התחומים:
לא לכולם הייתה סבתא כל כך אופנתית, שתמיד הסתובבה (וגם סובבה אחריה...) עם שמלות יפיפיות ובגדים מיוחדים ממחוזות רחוקים, שמתאימים בדיוק לחגורה, לנעליים, לתיק ואפילו לתכשיטים ולשפתון.
סבתא שמטיילת עם סבא בכל העולם, ושתמיד הם חוזרים עם סיפורים מרתקים, אך חשוב מכך, עם מתנות מופלאות שאין לאף אחד.
סבתא שמכירה את תל אביב כמו את כף ידה. לוקחת למוזאונים, לסרטים, מראה את הבית והרחוב בו גדלה, ומספרת על ילדותה בעיר הגדולה, על קום המדינה, על הפלמ"ח - סבתא צברית לוחמת.
מתנה מסבתא, זה כבר ידוע, מקבלים ספר. בתוך הספר, באופן קבוע, מצאנו תמיד בפינה השמאלית של העמוד הראשון, הקדשה שנכתבה במיוחד עבורנו ומתוך מחשבה רבה, בכתב ידה היפה והמסודר של סבתא. 
לישון אצל סבתא זו תמיד חוויה:

הולכים לאכול את האוכל של חדר האוכל, שבעיני סבתא הוא הכי טעים בעולם, רוכבים על האופניים לספריה, שם סבתא ממליצה על עוד ספר חדש ומרתק שיצא, מטיילים בקיבוץ אל המשפחה והחברים והולכים לזרוק כביסה. שיגרה אצל סבתא היא חשובה ומוקפדת, וכוללת גם שנת צהריים שעליה אין לוותר (ואנו שירשנו את חשיבות שינה זו ממנה, מנחילים אותה הלאה לדורות הבאים). טיול בקיבוץ עם סבתא תמיד לוקח שעות, ולא כי הקיבוץ גדול, זה פשוט כי כל 5 צעדים סבתא נעצרת לדבר עם מישהו אחר. מחייכת, אומרת "שלום עליכם", ושואלת "מה נשמע" מתוך עניין אמיתי (ולכן פעמים רבות גם זוכה לתשובה כנה, מה שמאריך את הטיול עוד יותר). אנחנו, הנכדים, צועדים לצידה בגאווה - איך סבתא מכירה את כולם וכמה כולם אוהבים אותה.
הכי חשוב בעיני סבתא כשבאים לעין-שמר, ועל זה יש להקפיד ללא ויכוחים, זה להביא משהו חם. כי לסבתא תמיד קר ולכן חשוב שגם לנו יהיה חם (גם אם יש 30 מעלות בחוץ).
הייתה לנו סבתא של המון רגעים קטנים, שהרכיבו לנו את הסבתא הכי גדולה מהחיים!
סבתא יקרה ואהובה, איך נפרדים? מבטיחים לספר לדורות הבאים על כל המאורעות המרתקים שחווית בחייך, להעביר הלאה את האהבה לספרים וסיפורים, והכי חשוב, מבטיחים לשמור על המשפחה החמה והמלוכדת שכל כך הייתה חשובה לך!
אוהבים וכבר מאוד מתגעגעים, הנכדים: ענבר, נוית, עומר, מיה, שגב, ארד ושני.



פנינה אחותי האהובה,
ביום עצוב זה ובמעמד כל כך כואב, אני רוצה לחגוג את חייך ולא את העצב של לכתך מאיתנו. היית לי כאם - אוהבת, תומכת ומלווה, בכל שלבי התפתחותי בחיים. את וברטיקו הבאתם אותי לעין-שמר בגיל 12, בהסכמת הוריי כמובן, וכאן הנחלת לי שלוש אהבות שהשפיעו על חיי עד היום:
את האהבה לעין-שמר, למקום הזה, שליוותה אותי כל חיי, כולל חיי בחו"ל. אהבה זו שלך ושל ברטיקו, החזירה אותי ואת משפחתי לכאן, לבית שאת נתת לנו עד יומך האחרון.
את האהבה למחול, מאז אותו יום שלקחת אותי לראות מופע מחול ב"הבימה". אהבה שנשארה איתי, ליוותה ועיצבה את חיי ואת דרכי.
את האהבה במעטפת המשפחה, את בנייך שהפכו להיות אחיי, ואת הדוגמה לחיים של אופטימיות ומשפחתיות, שאני נושא איתי כל הזמן.
כן כזאת היית - מלאת אופטימיות, אהבה ורצון למצות את החיים. כמורה שגידלה דורות של תלמידים, נתת להם תמיד את התחושה שהם בנייך, והיית מורתם לחיים. היית מלאת רצון לחבוק ולראות את העולם, וטיילת בלי סוף בארץ ובחו"ל. יחד עם ברטיקו גידלתם משפחה מפוארת. גם ברגעי הקושי בחיים, כשברטיקו ואיתן נפטרו, התגברת ונשארת עם החיוך וראיית החיים היפה שלך.
עברת הרבה בחייך, מאז הילדות בפלורנטין, הפלמ"ח, ההגשמה בקיבוץ, גידול המשפחה ועד ימיך האחרונים, תמיד הייתה לך האמירה ש"יהיה בסדר". היית הילדה הכי יפה בפלמ"ח והילדה הכי יפה בעין-שמר, אבל נפשך הייתה יפה יותר והקרינה דרך עינייך את האור שנתת לבנייך, לכלותייך ולמשפחתך כולה. את היופי הזה, את האור הזה, אני רוצה לזכור, עלינו לזכור, ויודע שכולנו נזכור. תמיד תהיה נפשך וזיכרונך עטופים באורך. נוחי בשלום אחותי היקרה.                גדעון אברהמי

פנינה באה אלינו מאוהלי הפלמ"ח, שהיו ממוקמים בפאתי חורשת האורן. לצד בתי הילדים הלבינו האוהלים בהם גרו חבריה ליחידה של פנינה. מדי פעם היו חבריה יוצאים למשימות קרביות, ולעיתים חלק מהם לא חזרו. חברים רבים איבדה פנינה במהלך מלחמת השחרור, והיא נצרה את זכרם בליבה.
במהלך השנים בנתה פנינה משפחה ביחד עם ברטיקו, ונולדו להם שלושה ילדים: אהרון, איתן ותמיר. נראה היה שהחיים מחייכים לזוג השמח ואוהב החיים. פנינה הפכה למורה, לימדה בחברת הילדים, והיתה פעילה בחיים התרבותיים של הקיבוץ. אוהבת ספר ותרבות, ועד ימיה האחרונים נהגה לקרוא ולהפיק מכך הנאה רבה.
שנים רבות חיו לצידה בקיבוץ, אחיה גדעון והוריה.
במהלך השנים באו עליה אסונות כבדים. מותם של איתן וברטיקו, קטע את רצף החיים האופטימיים והשמחים של פנינה.
יחד עם גדעון ופיט ומשפחותיהם, המשיכה לבנות את חייה בקיבוץ. גם כשחלתה המשיכה למצוא עניין בקריאה ובפעילות תרבותית בקיבוץ ומחוצה לו. עד שלא יכלה יותר.
פנינה היתה חלק משמעותי בפאזל חיינו בעין-שמר. נזכור אותה כפרח יפה, ייחודי ומעשיר בגן הפרחים האנושי שלנו. יהי זכרה ברוך.
אבישי גרוסמן

פנינה
אם ישאלו את בני קבוצתי מי הדמויות שהשפיעו  עלינו ועיצבו אותנו, אני חושב שאצל כולם פנינה תככב בראש הרשימה. פנינה חינכה אותנו יחד עם מרים בן אברהם ז"ל, מכיתה א' עד סוף כיתה ו'. אנחנו כילדים קטנים שלא היתה לנו יד בדבר בחירתה לחנך אותנו, זכינו בפנינה האמיתית, פנינה הפלמ"חניקית, החכמה והיפה, שידעה בכישרון רב לעצב אותנו כקבוצה, ויחד עם זאת למצוא ולטפח אצל כל אחד את חוזקותיו וכישרונותיו. פנינה לימדה אותנו את אהבת המילה הכתובה והספר. זכורים לי הסיפורים שקראה לנו, גם כשכבר למדנו לקרוא בעצמנו. לשמוע מפנינה סיפור, היה תמיד מרתק ומעשיר יותר. כחובבת טבע וטיולים, הנהיגה טיול שבועי, וכך מצאנו את עצמנו כל יום שלישי גומאים מרחקים, כשפנינה בראש עם המשקפת תלויה על הצוואר ומגדיר צמחים ביד. כל שבוע למקום אחר ולפי עונות השנה, לאלון הנבוב ולמאגרים, לפרדס ולהרי מענית. טיולים המעשירים את הידע על הסביבה, הצמחייה והחי. למדנו מפנינה לזהות פרחים, פרפרים וציפורים, ולמדנו מהדוגמא האישית של פנינה ערכים של עזרה הדדית ואהבת האדם. פנינה החדירה בנו את אהבת המקום והארץ, והכל היה בליווי סיפורי מורשת וידע עצום, הרי היה לה חלק בבניין הארץ והגנתה. לפנינה היתה יכולת להבדיל בין עיקר לטפל, למרות שמה שהיה בעינינו הילדים העיקר, לא בהכרח היה כך גם בעיני המערכת החינוכית הדי קשוחה, שהיתה נהוגה בקיבוץ בשנות השישים והשבעים. פנינה, בחוכמתה, תמיד ידעה למצוא את שביל הזהב, לשים גבולות וגם לאפשר. אני יכול להגיד בביטחון שחלקה של פנינה בילדותנו המאושרת והעשירה בקיבוץ, היה גדול.
גם אחרי שנפרדנו, פנינה המשיכה ללוות כל אחת ואחד מאתנו, ותמיד היתה מעודכנת בפרטים והכירה את המשפחות שהקמנו ברבות הימים. "הרי אתם הילדים שלי" נהגה לומר. לימים, כשחגגנו 50, הזמנו את פנינה ומרים למפגש נוסטלגי. סיפרנו שם בין היתר גם על "הפשעים" הקטנים שלנו, שהיו נעשים בדרך כלל בשעות הלילה, לאחר ההשכבה, כאשר היינו נשארים לבד. בגיל 50 כבר אפשר היה לספר לפנינה על ההתגנבויות לסרטים של המבוגרים, על סחיבת הסיגריות מהמתנדבים והניסיון הראשון לעשן אותן, ועוד כל מיני מעשים שהשתיקה יפה להם גם היום. פנינה חייכה ואמרה: "מה, באמת חשבתם שלא ידעתי?".
בשנים האחרונות היינו שכנים, ויצא לנו להיפגש על המרפסת שלה. פנינה היתה מספרת לי על ספרים שקראה, על טיולים שעשתה בחו"ל, סיפרה על משפחתה שאותה היא כל כך אוהבת וגאה בה. למרות הקושי שהגוף הציב בפניה, היא היתה אופטימית וחיונית, וכמו תמיד היה לי כיף לשוחח איתה ולשמוע עוד פעם סיפורים כמו אז בילדותנו... פנינה היתה ישראל היפה תרתי משמע, מלח הארץ והקיבוץ.
היי שלום מורתנו האהובה.                                
עידן יגודה

אוּלַי זוֹ רַק פְּתִיחָה לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר
חיים גורי

אוּלַי זוֹ רַק פְּתִיחָה
לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר,
שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבוֹא.
אוּלַי זוֹ רַק שְׁתִיקָה
מְמֻשֶּׁכֶת
הַדּוֹמָה לְמָוֶת,
אֲבָל הִיא
לֹא הוּא,
כְּמוֹ מַחֲלָה שֶׁתַּעֲבֹר.
אוּלַי זֶה נִסָּיוֹן.
וַיִּקָּחֵהוּ שָׁם
וַיְנַסֵּהוּ שָׁם
בִּרְחוֹב אֵין שֵׁם
וְאֵין הֶמְשֵׁךְ
לְמַעֲנוֹ.
אוּלַי זוֹ רַק פְּתִיחָה
לְמַשֶּׁהוּ אַחֵר,
שֶׁיַּעֲלֶה וְיָבוֹא.
אוּלַי תָּשׁוּב כְּאַהֲבָה
לוֹהֶטֶת
בְּיוֹם הַדִּין
הַמְפֹאָר וְהָאָדֹם.
אוּלַי תַּמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
בְּעִקְּבוֹת הַמַּנְגִּינָה,
בִּרְחוֹבוֹת מְלֵאֵי שָׁמַיִם וְאֶפְשָׁר
וְיִהְיֶה לְךָ מָשִׁיחַ
שֶׁיָּבוֹא.


מאמר מערכת

חלקו הראשון של העלון השבוע מוקדש לזכרה של פנינה דגן. בשבילי פנינה נשארה תמיד המורה המיתולוגית של קבוצת "צבר", אישה אצילית, מרשימה וכריזמטית, חלק בלתי נפרד מנוף חברת הילדים של הימים שלפני בתי הספר האזוריים הגדולים מידי והתעשייתיים. העובדה שהלכה מהעולם בימים אלו של מאבק ועצמאות לאומית, סמלית יותר מכל המילים. לאהרון, תמיר, גדעון אברהמי וכל בני המשפחה – תנחומים.



המשך העלון מוקדש לשני המועדים המכוננים של מדינת ישראל. לכבוד יום הזיכרון מובאת רשימת הנופלים הכואבת של בני וחברי עין-שמר. לכבוד יום העצמאות ערכתי הכרות עם חיילנו היקרים, אלו שעכשיו זו המשמרת שלהם, והם נושאים בעול הקשה, המורכב והמסוכן של ביטחון המדינה.
עלון עין-שמר מצדיע ל-18 בנותינו ובנינו המשרתים בצה"ל:


           אבשלום זהר-סל
           אור ברכה
           אורי זהר-סל
           אוריין מור
           אמרי גלעד
           בר תומר
           גל יגודה
           דרור גרנות

           יואב חדוותי
           יותם שורר
           יפתח-חיים ברכה
           ליפז חרודי
           מאי תומר
           רותם ארליכמן
           תומר בורלס
           תמר ארליכמן


שתשמרו עלינו ועל צלם האדם תמיד, ובעיקר שתשמרו על עצמכם ותשובו במהרה בריאים ושלמים הביתה. תחי מדינת ישראל. תחי, תחי, תחי.

סיגל דקל

נזכור את חברינו בנינו ובנותינו
 דב הנדל - נרצח בחצר הישנה בעין שמר - 1938
 דוד שניידר - נרצח בחצר הישנה בעין שמר -  1938
 יצחק פרלברג - נפטר בעת שירותו בצבא הבריטי - 1942
 מקי שטיינברג - נפטר ממחלה בעת שירותו בפלמ"ח - 1943
 אלימלך שטרקמן - נהרג במצור על גבעת חיים - כ"א בכסלו  1945
 ישראל שטרק - נהרג כפלמ"חניק, בדרך לירושלים - 1948
 אמנון חרודי - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
 חנן בוך - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
 יוסי ניידס - נפל במלחמת יום כיפור ברמת הגולן - 1973
 אבשלום בן יהודה - נפל במבצע ליטני – 1978
 יפתח מור - נהרג בתאונת אימוני טייס - 1987
 מיה סגולי - נהרגה בתאונה בעת שירותה הצבאי - 1989
 צבי מור - נפטר ממחלה כתוצאה משירותו הצבאי - 1999
 לואיס גורן - נהרג בתאונה בעת שירותו במשמר הגבול  - 2001

בקומה שחוחה ובראש מורכן

הטקס המכובד והמרגש אותו עורך קיבוצנו זה שנים בערב יום הזיכרון, לזכר בניו ובנותיו אשר נפלו במערכות-ישראל ובשירות כוחות הביטחון המגינים על מדינתנו, תוך חירוף נפשם והקרבתה למען עם-ישראל, הינו תעודת-כבוד לקהילתנו בכלל ולאותם העוסקים במלאכת הפקתו בפרט. בחלקו המרכזי, מוקרנת מסכת בה נפרשים בקצרה קורות-חייהם של כל אחת ואחד מהם, ובעצם ניתנות מספר דקות של חיים-חדשים לשמות הניבטים אלינו שנים כה רבות מקיר ההנצחה, הממוקם בחזיתו של אולם הספורט - ״בית הבנים״.
מלחמות האין-ברירה שהיו מנת חלקה של מדינתנו בעשרות שנותיה הראשונות, במהלכן נאבקה על קיומה בכל גבול וחזית אפשריים, תוך שהיא מקריבה את הקורבן הגדול ביותר, היוו חלק בלתי-נפרד ממסע ארוך ומפרך אשר תכליתו הינה בנייתו ובמיסודו של בית מוגן, עצמאי ובטוח לעם היהודי באשר הוא.
ואני הקטן, שנולד לדור לו הוגשה המדינה על ״מגש הכסף״ אחרי מלחמת יום-כיפור וחתימת הסכם השלום עם מצרים, אשר בראש דאגותיו כיום נמצאות ״התחבטויות-קיומיות״ כגון זהותו של משחק הפוטבול שישודר הלילה מארה״ב, או מתי כבר תגיע איזו מסיבה הגונה בה אפשר יהיה לדפוק קצת את הראש; מרגיש לפעמים בוש ונכלם לנוכח גורלם של אלה, אשר בזכותם יש לי את כל הטוב והשפע הזה - אך הם, לרוע המזל, לא זכו לטעום מכך.
שרתתי כקצין-חי״ר בלבנון וביו״ש, עשיתי מילואים פה ושם ביחידה ביטחונית אשר ניתן לכנותה ״מסווגת״, בה עבדתי אחרי הצבא - כל אלה מרגישים לי כה חסרי-תוחלת ביום שכזה, כך שכל הנותר לי, הוא להרכין את ראשי בפני אותם בנים ובנות אשר אינם עמנו עוד, ולנסות להיות ראוי ככל האפשר לחיים שציוו לי...
(״וההרים עוד יבערו באש זריחות,
ובין-ערביים תנשב עוד רוח-ים,
אלף פרחים עוד יפרחו בין ובתוך שוחות,
הם שיעידו, כי זכרנו את כולם״).

אדם אלון
לוח מודעות

שימו לב! היציאה למרוץ לזכרם,
ביום רביעי 18.4.18 בשעה 17:30 בדיוק,
מרחבת הכולבו. נא לבוא בחולצות המרוץ.



לציבור לקוחותינו שלום,
משרדי ההנהלה והנהלת חשבונות,
יהיו סגורים ביום רביעי 25.4.18 עקב טיול צוות. אנא התארגנו בהתאם.
תודה ובברכה, הנהלת הקיבוץ





חדש בכולבו – בשר מצוין של דובל'ה מכפר יהושע.
בשר טלה, בקר, צלעות, שיפודים ועוד. חפשו במקרר הבשר ותיהנו.





זמני ארוחות
יום רביעי 18.4.18
ארוחת צהריים 11:30-12:30,
ארוחת ערב חגיגית החל מהשעה 18:15.
יום חמישי 19.4.18 - יום העצמאות חדר האוכל סגור.
יום שישי 20.4.18 - פתוח כרגיל:
ארוחת צהריים 11:30-12:30,
ארוחת ערב מהשעה 18:15.
כולם מוזמנים בשמחה, צוות המטבח


  

חיילינו -

אבשלוֹם זהר-סל
התגייס באוגוסט 2017 לחטיבת הנח"ל, מסלול בני גרעינים. אחרי ה-יג' בתנועה המשיך עם הגרעין לנח"ל, שאולי חלק מכירים את גילגולו הישן. מפני שגם אבשלום וגם אורי, כל אחד המשיך בגרעינו ושניהם בעלי פרופיל קרבי, הם נאלצים להעביר את השירות ביחד.
משרת כמעט שנה, ומתוכנן להשתחרר באוקטובר 2020 (המסלול מאריך את השירות). חובש קרבי בגדוד 50, לוחם בחטיבת חי"ר. בגדוד, אבשלום בפלוגה המבצעית ומשמש כחובש קרבי בחוליה של מפקד הגדוד, ביחד עם חבריו לשאר התנועות, לשומר הצעיר ולגרעין. מרוצה מההכשרה להיות חובש, מכך שלומד איך להילחם כשצריך וגם להציל חיים כשצריך, "בין אם אויב או אוהב" כפי שנאמר בשבועת החובש. הכי קשה המנטליות, להגיע לשבועות קשים, להתאמן עוד ועוד, לא להגיע הביתה הרבה ולא לעשות את מה שאוהבים לעשות באזרחות. הכי עוזרים ברגעים הקשים הם האנשים שאיתו, חברים לתנועה למחלקה ולפלוגה. האווירה בגדוד 50 לפעמים יכולה להזכיר את האווירה שהייתה במוסד, אחווה אמיתית וכנה.
ברכה למדינה ליומולדת 70: מבאס לאחל שוב ושוב אותו דבר - שיהיה פה טוב יותר, שהסולידריות תפרוץ פה, שנוכל ליצור קהילות חדשות וחזקות שיובילו, שתמיד נקדם את שלושת הערכים החשובים: ציונות, סוציאליזם ואחוות עמים. אבא חמי, מגיל קטן, האמין שעד שנגיע לגיל לא יהיה צבא (הוא עדיין מאמין), אז מאחל שיום יבוא וגם השלום יגיע, וילדיי יתגייסו לצה"ל קצת שונה.




אוֹר ברכה
התגייס בתאריך 13.3.2018 לחיל הנדסה. משרת חודש, וצפוי להשתחרר נובמבר 2020. לוחם בהנדסה קרבית. מרוצה מהסגל, בעיקר מהמפקדים, ומהיחס של כל צוות הפיקוד בחיל. הכי קשה הם המשמעת והעמידה בזמנים. הכי עוזרים ברגעים הקשים הם החברים במחלקה, ולדבר עם שיר (אחותו).
ברכה למדינה ליומולדת 70 – המדינה צעירה ואני יותר צעיר, ואני מאחל לנו להזדקן ביחד. מאחל יום עצמאות שמח לכולם מחיל הנדסה קרבית.

אוּרי זהר-סל
התגייס בתאריך 9.8.2017 לנח"ל. יצא למסלול זה דרך השומר הצעיר, אחרי יג' בתנועה. משרת פחות משנה, ותאריך השחרור עוד רחוק, רחוק מאוד. לוחם במסלול הנח"ל (בני גרעינים) - שנה וחצי משרת כלוחם בגדוד 50, לאחר מכן כשנה ב"פרק משימה" כמחנך בפריפריה החברתית, ולבסוף עוד תקופה קצרה כלוחם. מרוצה מהמסלול שנותן אפשרות לקחת אחריות במדינה בשתי צורות שונות למדי: מצד אחד אחריות ביטחונית בשגרה ובחירום, ומצד שני אפשרות, למרות הפרופיל הקרבי, לעשות את מה שאוהב - לחנך ולקחת אחריות חברתית. הכי קשה ההכשרה, ללא ספק ההכשרה. הכי עוזר ברגעים הקשים: האנשים, דווקא ברגעים הכי קשים, האנשים מוכיחים שהאדם טוב מיסודו.
מאחל למדינה ליומולדת 70 (בקצרה? אני הבן של חמי, אני יודע להאריך) - שנדע לשים את האדם במרכז.

אוֹריין מור
התגייסה בתאריך 18.9.2016 לחיל האוויר. משרתת שנה וחצי, וצפויה להשתחרר בתאריך 17.9.2018. מש"קית ת"ש – עוזרת לחיילים עם קשיים כלכליים ורפואיים של בני משפחה. הצבא מסייע מבחינה כספית ומתן אישורים לחופשות מיוחדות לעזרה בבית. אוהבת את האנשים שאיתם משרתת, את האפשרות להכיר אנשים חדשים שלא היתה מכירה אחרת, והאפשרות לעזור לחיילים להמשיך בשירות ולא לטפל בבעיות בבית. קשה לפעמים לשמוע את הסיפורים המשפחתיים הקשים, ובביקורי בית נחשפים לסיפורי חיים לא פשוטים.
מאחלת למדינה שנדע לקבל את השונה מאיתנו על גווניו, ולחיות בשלום בינינו ועם שכנינו.



אמרי גלעד
התגייס בתאריך 11.8.2016 לחיל הים. משרת שנה ושמונה חודשים, ומתוכנן להשתחרר בתאריך 10.4.2019. שרטט טכני - התפקיד כולל מתן פתרונות הנדסיים בתחום המכונות של כלי השייט בחיל, עם דגש על עבודה בתוכנת שרטוט בשם NX. מרוצה בעיקר מהאנשים איתם משרת, קצינים ואזרחים עובדי צה"ל, שאפשר ללמוד הרבה מהידע והניסיון הרב שלהם בתחום. הכי קשה זה העומס והלחץ של העבודה, והמון לימוד של דברים חדשים שצריך לדעת על מנת להשלים עבודות. הכי עוזרים ברגעים הקשים, הם החבר'ה שאיתם משרת וחברים מהבסיס.
ברכה למדינה ליומולדת 70 – שתהיה יותר תחושת חיבור, איחוד ושיתוף פעולה של אוכלוסיית עם ישראל, מעל השוני והמגוון של האנשים.

בר תומר
התגייסה בתאריך 18.9.2016, משרתת 20 חודשים, וצפויה להשתחרר בתאריך 17.9.2018. מש"קית קישור בחיל הים. מוצבת בבור בקריה, ואחראית על תחום המילואים של יחידת השליטה הימית. אוהבת את העובדה שהכירה במהלך השירות המון אנשים מדהימים שתיקח איתה לכל החיים, בין אם זה חיילים, מפקדים ומילואימניקים. הכי קשה כשיש תרגילים צבאיים וצריכים שהכל ידפוק טיפ טופ ... הכי עוזר ברגעים קשים זה שיחה עם חברות טובות.
מאחלת למדינה ליומולדת 70, עוד אין סוף שנים, ותקווה שנגיע לשלום ושלווה בינינו ובין שכנינו. יום עצמאות שמח לכל בית עין שמר!




גל יגודה
התגייסה בתאריך 13.11.2016 לחיל הטכנולוגיה והאחזקה (בעבר "חימוש"). משרתת שנה וארבעה חודשים, ומתוכננת להשתחרר בתאריך 13.11.2018. מפקדת ומדריכה בקורס חילוץ ונהיגה. הקורס מקבל אליו חיילים שהגיעו מבה"ד 6 מקורסי הנהיגה. בקורס החיילים מוסמכים על סוגים רבים של מנופים, ובסיומו הופכים אחראים על חילוץ רכבים, מטענים, ועוד בבסיסים ברחבי הארץ. גל היא המפקדת והמדריכה של החיילים במהלך הקורס, וגם לה עצמה יש תעודה שמסמיכה אותה להפעיל מנוף. מרוצה מכך שמתאפשר לה לעסוק במשהו שלא היתה עוסקת בו באזרחות, לפגוש חיילים שונים, גם מאתגרים, ולעבור איתם תהליך ארוך ששווה את הכל בסוף. משתדלת להסתכל על הדברים החיוביים, ומבינה שזה רק שנתיים וזה עובר. ברגעים הקשים עוזרים החברים לשירות. הם אלה שהופכים את הרגעים הקשים יותר, לפחות. גל פגשה שם חברות מדהימות שילוו אותה לאורך החיים.
ברכה למדינה ליומולדת 70 – מאחלת לכולנו אושר ואהבה גם במעגל הקטן שלנו. מאחלת שיהיה שלום בין כולם, בלי גזענות ושנאה. שתמיד נראה את הטוב ונעזור לחלשים מאיתנו.


דרוֹר גרנות
התגייסה בתאריך 7.3.2017 לחיל האוויר. משרתת שנה, וצפויה להשתחרר בתאריך 6.3.2019. רל"שית – מנהלת לשכת ראש מחלקת סגל בחיל אוויר. אחראית על כוח האדם בלשכה, ותאום עם כל גורמי המטה בחיל האוויר. אוהבת את החברה ואת האתגרים, אבל קשה עם התלות בנסיעות בתחבורה הציבורית. ברגעים קשים הכי עוזר טלפון לאמא.
מאחלת למדינת ישראל ביום הולדתה ה-70, שתתחלף בה הממשלה והשלום יהיה בר השגה.


יוֹאב חדוותי
התגייס בתאריך 26.7.2016 לחיל מודיעין. משרת שנה ותשעה חודשים, ומתוכנן להשתחרר במרץ 2019. התפקיד מסווג. מרוצה מהפעילות המעניינת ומהחבר'ה הטובים.
המסלול היה קשה, והכי עוזר ברגעים הקשים זה להיות ביחד עם הצוות.
ברכה למדינה ליומולדת 70 – שיהיה שקט...





יוֹתם שורר
התגייס בתאריך 14.7.2016 לחיל הים. משרת שנה + 8 חודשים (לפני כן למד יג'-יד' הנדסאי אלקטרוניקה), וצפוי להשתחרר בתאריך 14.3.2019. טכנאי אלת"מ – אלקטרוניקה תת ימית. חלק מצוות שאחראי על מערכת הסונאר בשתי ספינות טילים, ובנוסף עובד במעבדה על פיתוח ותיחזוק המערכת. אוהב את האנשים, התפקיד והחוויות, אבל קשות ההפלגות הארוכות ולא לדרוך על יבשה הרבה זמן. ברגעים קשים הכי עוזרים החברים שעוברים את אותן התמודדויות.



יפתח-חיים ברכה
התגייס בתאריך 27.5.2017 לחיל רגלים. משרת 9 חודשים, וצפוי להשתחרר בתאריך 25.3.2020. לוחם ביחידת "כפיר-נחשון", שומר על יישובי יהודה ושומרון. מרוצה מכך שמגן על האזרחים היהודים ביהודה ושומרון, אבל קשה לשמור במשך שעות רצופות בלי לשבת או לאכול. עוזרים החברים, המשפחה והמחשבה על משמעות התפקיד.
ברכה למדינה ליומולדת 70 – שתמשיך להיות מדינה יפה, ושיהיה שלום בזמן הקרוב כי זה מעייף את הלוחמים.






ליפז חרודי
התגייסה בתאריך 15.01.2017 לחיל הים. משרתת שנה ושלושה חודשים, ומתוכננת להשתחרר בתאריך 14.01.2019. חובשת ימית – חובשת שמטפלת גם בים, ואחראית מרפאה – אחראית על תפקוד המרפאה ביום-יום. מרוצה מהיחס, מהתפקיד, מהאנשים. הכי קשה לנהל את המרפאה על הצד הטוב ביותר, תוך כדי דאגה לחובשים ולמטופלים  שבאחריותה. הכי עוזר ברגעים הקשים הם האנשים שאיתם עובדת – הם מחזקים, מעודדים, תומכים ועוזרים.
ברכה למדינה ליומולדת 70 – מאחלת למדינה שלנו שתשאף לשלום ואחווה בין העמים, תראה את טובת האזרחים והחיילים, תחסוך מאיתנו את השכול והכאב, ושנגיע לימים טובים, מאושרים ובטוחים יותר.

מאי תומר
התגייסה בתאריך 17.11.2016 לפיקוד העורף. משרתת שנה וארבעה חודשים, ומתוכננת להשתחרר בתאריך 17.7.2019. לוחמת חילוץ והצלה, מ"כ טירונים, וכרגע מ"כ (מפקדת כיתה) בקו המבצעי בחטמ"ר (חטיבה מרחבית) בנימין. מרוצה מהאפשרות להכיר אנשים חדשים, ולעסוק ולאתגר את עצמה בדברים שלא הכירה לפני. הכי קשה זה האוכל המגעיל ומשימות ארוכות בקו. הכי עוזרים ברגעים הקשים הם החברים.
ברכה למדינה ליומולדת 70 – שיהיה שלום.


רוֹתם ארליכמן
התגייסה בתאריך 16.1.2017 לתותחנים. משרתת שנה וחודש, ומתוכננת להשתחרר בתאריך 15.1.2019. מש"קית תנאי שירות  - מספקת מענה לחיילים בתחום תנאי השירות שלהם. רוב אוכלוסיית החיילים בהם מטפלת, נמצאים במעמד סוציו-אקונומי נמוך, או שעלו ארצה ללא הוריהם, או שהוריהם לא מעורבים בחייהם. מרגישה סיפוק אדיר מהעבודה הישירה מול החיילים, ומנתינת מענה לבעיות שלהם גם במקרים הקשים. הכי קשה זה לשמוע את הסיפורים של החיילים ולדעת שככה חיות משפחות במדינת ישראל. הכי עוזרים ברגעים הקשים הן החברות במשרד, והאנשים הטובים שעובדת מולם.
ברכה למדינה ליומולדת 70 – מזל טוב מדינת ישראל.


תוֹמר בורלס
התגייסה באוגוסט 2016 לחיל רגלים. משרתת שנה וחצי, ונשארה עוד שנה לשירות של שנתיים וחצי. צפויה להשתחרר בפברואר 2019. לוחמת בגדוד קרקל - גדוד מעורב של בנים ובנות, ונמצאת בגבול מצרים (חזרה למקורות). אוהבת לחזור הביתה אחת לשלושה שבועות ולישון במיטה עם מצעים נקיים ללא חול; וגם את החבר'ה שהם נהדרים וחברים לכל דבר. קשה הכל: היציאות שהן אחת לשלושה שבועות, סיורים, שמירות ולישון עם חול, מדים, נשק ונעליים. אבל להכל מתרגלים וזה גם החלק המאתגר. הכי עוזרים ברגעים הקשים הם החברים הטובים, טלפון ואמא אחת!
ליומולדת 70 מאחלת למדינה גבולות שקטים, שגשוג כלכלי, שנדע לשים סוף לחילוקי דעות עדתיים ונלמד לכבד אחד את דרכו של השני.


תמר ארליכמן
התגייסה בתאריך 19.11.2015 לחיל איסוף קרבי. כבר שנתיים וחצי בצבא, ומתוכננת להשתחרר בתאריך 18.7.2018. לוחמת איסוף קרבי – עיקר התפקיד הוא לסכל אירועי חדירת מסתננים והברחות (סמים ואמצעי לחימה) לשטחה של מדינת ישראל מהגבול המערבי (מצרים), ובתקופה זו האיום הפח"עי (פעילות חבלנית עוינת) נכנס לתמונה בצורה חזקה. מקבלת מידע מודיעיני מהאוגדה שעובדת תחתיה (אוגדה 80) ולפי המידע נבנה אופי הפעילות. בדרך כלל זו תהיה פעילות בעמדה נמוכה, מה שאומר שהאויב אינו יכול לזהות אותה בשטח, אך היא יכולה לזהות אותו. כמו כן מכיוון שהן שוהות בעמדה נמוכה (בדרך כלל 48 שעות), הכל קורה בעמדה, מרמת השינה ועד אפילו לעשיית צרכים בשקית מיוחדת מותאמת. מה שהן רואות בשטח ומה שנעשה עם המידע שהן מביאות, אי אפשר לספר כאן, גם ההורים לא בדיוק יודעים ורק יכולים לדמיין. משתמשות באמצעי תצפית מיוחדים ובאמצעי הסוואה מהמתקדמים ביותר שיש בצה"ל (מה שנותן להן יתרון עצום על פני האויב), על מנת שבאמת ההסוואה בשטח תהיה מהגבוהה ביותר והאיכותית ביותר. מרוצה מהתפקיד כלוחמת איסוף, שהוא תפקיד ייחודי ושונה ונבדל משאר תפקידי הלוחמה שמוצעים לנשים בצה"ל. בנוסף, ההימצאות התמידית בשטח ותנאי האקלים הקשים בעת הפעילויות, עוזרים להעריך את עצמך בתור בן אדם, וגורמים לך להבין שאת מסוגלת להכל. הכי קשה התפקיד עצמו – להיות 48 שעות ומעלה בעמדה קטנה וצפופה עם ווסט ונעליים עליך, כשבחוץ מזג האוויר יכול להגיע למינוס 2 מעלות או מנגד ל-40 ומעלה מעלות, ולדעת שלא משנה כמה את מזיעה או כמה את קופאת מקור, את צריכה להיות ערנית ולהשאיר את העיניים בתוך התצפית, כדי לא לפספס אפילו שנייה ממשהו שיכול לקרות. הכי עוזרות ברגעים הקשים הן החברות. הידיעה שהן עוברות בדיוק אותו הדבר ומזיעות או קופאות בדיוק כמוך, מקלה את ההרגשה ואת דרך ההתמודדות. הן כמו משפחה שנייה.
מאחלת למדינה ליומולדת 70 - שגשוג ושפע ושנדע קצת יותר להתעסק בעיקר ולא בטפל, שנדע להשקיע את הכספים של מדינתנו  בדברים הנכונים כגון בקשישים, בנכים ובניצולי השואה שלנו, כי בלעדיהם לא היה מה לחגוג. וכן, שאולי גם השלום המיוחל יגיע יום אחד. ועוד בקשה קטנה – תעריכו את הצבא ואת החיילים המשרתים בו – החיילים שלכם. תעריכו את אלה שיושבים במשרד ואת אלה שנמצאים בשטח, את אלו שחוזרים כל יום הביתה ואת אלו ששכחו מה זה בית, תעריכו אותנו לא משנה לאן דעותיכם פונות, תדעו להודות ולהוקיר, כי מגיע לנו, אנחנו נעשה הכל, אבל באמת הכל, על מנת שאתם האזרחים תוכלו ללכת לישון בשקט, בידיעה שיש מי ששומר עליכם ועל ילדיכם.
חג עצמאות שמח!



פותחים שבת

לפני שבוע, בפינת "הוי ארצי מולדתי", דיבר אבישי גרוסמן על ארצנו באמצע המאה
ה – 19, על פי תיאוריו של מארק טוויין, שנכתבו כששב ממסעו לארץ הקודש.
וזהו סיכום דברי אבישי:
בחודש יוני 1867, יצאה קבוצת צליינים ותיירים מארה"ב כדי לסייר בארצות אירופה ובמזרח התיכון. למשלחת התלווה עיתונאי וסופר צעיר – מארק טוויין, שהתחייב לכתוב טורים לעיתונות האמריקאית על חוויותיו במהלך הסיור.
הטורים התפרסמו בזה אחר זה בעיתון בקליפורניה, והפכו ללהיט בזכות סגנונם העוקצני וההומוריסטי. הצלחתם הגדולה של הטורים הביאה להחלטה לקבצם יחד לספר, שלאחר שנים תורגם לעברית חלקו המתאר את הסיור בארץ ישראל. הספר נקרא: "מסע תענוגות לארץ הקודש", ובו מתאר מארק טוויין בעיניים פקוחות ובלגלוג שנון את רשמי מסעו, ומנפץ בהנאה אתיאיסטית את הַ"פַּרוֹת הקדוֹשוֹת" של העולם הנוצרי הישן.
על ירושלים הוא כותב: "ירושלים היא עיר קודרת, משמימה, חסרת חיים, מלאה מצורעים ונכים תובעי "בקשיש". לא הייתי רוצה לחיות בה". 
את ארץ  ישראל הוא מְכַנֶה: "שוממה ומכוערת...".
תיאוריו את הארץ כארץ ריקה, עלובה ומוזנחת, המופקרת בידי בדואים גזלנים הנודדים במרחביה, מבטאים את גודל אכזבתו מהמפגש שלו עם "ערש הנצרות". הספר הוא תיעוד חשוב ומרתק של מראות ארץ ישראל, לפני שהגיעו אליה ראשוני החלוצים.
אין ספק, אמר אבישי, שמבחינה פיזית, הציונות הצליחה לבנות ולשקם את הארץ ולהפכה לגן פורח. אך יחד עם זאת, מבחינת דמותה של החברה שנוצרה כאן, אנחנו עדיין רחוקים מלהבטיח את עתידנו הראוי בארץ הזאת, וכמובן רחוקים מאד מחזונו החברתי של הרצל, אותו ניסח בכתביו. וזהו התפקיד שלנו ושל בנינו אחרינו...
תודה לאבישי על דבריו המרתקים והחשובים.  
ענה ששון

  
עצמאות עין-שמר
ערב יום העצמאות 18.4.18
18:15-20:00 ארוחת ערב חגיגית בחדר האוכל.
בתפריט: צלעות בקר, סטייק פרגית על האש, דג סלמון עם עשבי תיבול,
טופו בירקות ועוד דברים טעימים.

20:15 טקס הדלקת המשואות ברחבת חדר אוכל.
ואחריו
בית קפה ברחבת חדר האוכל כולל שתייה חמה וקינוחים מפנקים.

21:30 סרט – "מכתוב", ברחבת חדר האוכל.

יום העצמאות 19.4.18
9:00-12:00 סדנה בסטודיו "כלולה".
נכין סיכות/מגנטים. ארבעת המגנטים הראשונים בחינם. כל מגנט נוסף 10 שקלים. יש להירשם מראש.