חפש בעלונים קודמים

עלון 21 (2018) (6130) יא' סיוון תשע"ח

עלון 21 (2018) (6130) יא' סיוון תשע"ח 25.5.2018

לַפָּרָה הָאֲדֻמָּה
יֵשׁ עֶגְלָה קְטַנָּה חוּמָה.
אֶת רֹאשָׁהּ הִיא לִקְּקָה
וְנָתְנָה לָהּ נְשִיקָה.
(פניה ברגשטיין)

מאמר מערכת

יום חמישי האחרון היה יום מרגש מאוד במערכת עלון המשק.
חג הקיבוץ הוא יומו הגדול של העלון, והוא יצא במהדורה חגיגית ומהודרת. אריזת העלון בשקית צלופן עם תמונת המגנט של החברים, נעשתה בעזרתם הנהדרת של כלנית חדוותי, רונה וטל בדרק. תודה גדולה מאוד.
כאשר השעה התאחרה ונשארתי לבד, חלה ירידה דרמטית ברמת הגימור של האריזה... אם יש מי שלא קיבל את תמונת המגנט מסיבה כלשהי, יפנה אלי בבקשה ואמלא את החסר.
כמו כן מצורפת כאן, לבקשת מספר חברים, זכוכית מגדלת... למי שלא הצליח לזהות את עצמו בתמונה


העלון השבוע מוקדש לחג השבועות, שאחד ממנהגיו הוא אכילת מאכלי חלב, ומכאן הבחירה לעסוק ברפת שלנו. חשבתי שלכתוב על הרפת יהיה עניין קל ופשוט, שהרי יש לי אח בלב העניין. אשב עם גלעד ונכתוב יחד, ויהיה מצחיק וכיף ויאללה בלגן...
  
אבל נדמה שאין בעולם דבר פשוט. תוך כדי הכתיבה הבנתי שהרפת לא רק שהיתה פה תמיד, אלא שדורות של רפתנים יצרו בה לאורך השנים מיתולוגיה ענפה של סיפורים ותמונות, המרכיבים יחד גאוות יחידה ומורשת מפוארת.
וכל זה לפני שמדברים על תעשיית הבשר והחלב ועל זכויות בעלי חיים. ובלי לגעת במושג הטעון "פרה" המופנה הרבה כלפי נשים ומבטא לעג וסלידה. כל זה אולי בשנה הבאה... הפעם קצת על הרפת שלנו היום וקצת על זו מפעם, בלי דילמות ושאלות מוסר. פשוט-פשוט מגובה העיניים של פרה אחת, שקיבלה שם עכשווי ומתנשא – רוֹם, יומנה של פרה.
בכתיבת "יומנה של פרה" לקחו חלק רפתני ההווה והעבר: חגית בורלס, עדנה חרודי, גלעד דקל, משה שפירא, נעמן אפשטיין, אבישי גרוסמן ואילן לוטן. תודה מיוחדת לצוות הארכיון: שלומית דקל ותמי מור על העלונים מפעם והתמונות.

ולקראת העלונים הבאים:
עם חלוף הימים הקרים ובואם של הימים החמים (הקשים והמעיקים), יתווסף לעלון מדור חדש: "טיסות חוזרות". חברים ששבו מנסיעות ומסעות לחו"ל ומסכימים להתראיין לעלון, בבקשה עדכנו אותי. תודה.


יומנה של פרה
1.5.18
יומני היקר שלום.
היום יום ההולדת שלי, לכבודו קיבלתי אותך, וכל-כך שמחתי שמיד אני ניגשת לכתוב. אולי אתחיל בזה שאספר לך קצת על עצמי.
קוראים לי רוֹם. האמת היא שלרוב הפרות ברפת בימים אלו אין בכלל שמות. כשהן נולדות עובדי הרפת שמים להן באוזן עגיל עם מספר, ובגיל 4 חודשים בערך בא קבלן הטבעות וגם מטביע להן מספר על הגב. זה קצת כואב אבל לא נורא. תכלס בני האדם עושים דבר דומה ואפילו יותר כואב, לתינוקות שלהם עצמם בגיל 8 ימים. המספרים המוטבעים הם ארציים, ומאפשרים למשרד החקלאות לעקוב אחרי כל הפרות בארץ. רק אני באופן יוצא דופן קיבלתי בנוסף למספר גם שם, כי בדיוק ביום שנולדתי, נולדה גם לאחד העובדים פה בת בשם זה, והוא קרא לי על שמה. לפעמים אני מהרהרת בשאלה למי משתינו מחכים חיים טובים יותר... אתה יודע, בעולם הזה יש אנשים שמתייחסים לבני אדם שחלשים מהם כמו לבהמות, ומתייחסים לבהמות כמו לחפץ חסר תחושה ורגש שכל ייעודו לשרת את צרכיהם... אוי-אוי-אוי הרבה סבל יש בעולם הזה. אבל על זה אכתוב אולי בפעם אחרת...
נולדתי לאמא שלי מספר 5332 ולמזריע דוד שהוא אחד המזריעים הנחמדים פה, לפני 4 שנים בדיוק, ברפת של קיבוץ עין-שמר. זאת רפת גדולה שיש בה 9 סככות – ראה תרשים בעמוד הבא שלך. בכל סככה יש שתי קבוצות פרות, ובכל קבוצה 70-100 פרות.
העגלים נמכרים בגיל חודשיים... כך שאין אף פר ברפת, אנחנו כמעט רק בנות. מעין הרמון כזה.
זהו בינתיים, חייבת ללכת לחליבת צהרים. ביוש


4.5.18
יומני היקר שלום.
היום חשבתי לכתוב קצת על הקיבוץ שלי ששמו עין-שמר.
הקיבוץ שבו אנחנו גרות, חוגג בימים אלו 91 שנה להיווסדו. כששאלתי את הרפתנים, גם הוותיקים, הם לא ידעו להגיד מתי הוקמה הרפת. היו שאמרו שהוקמה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ואילן לוטן אמר שהיא פשוט היתה פה תמיד. כשבאו ראשוני החלוצים מעין-גנים, הם מצאו פה חול-וחול ורפת.
בעצם הסיבה שלא כתבתי מספר ימים, היא שהלכתי לברר בארכיון... לא יאמן... אילן צודק. עוד לפני שעין-שמר נוסדה, היתה לקבוצת החלוצים בכרכור רפת קטנה. השנה היא 1923 (כנראה השנה שבה הרפת נוסדה) והיו בה 7 פרות ערביות חולבות, שהיו רועות במרעה. כשהמרעה התדלדל קיבלה כל פרה הקצבה של 5-10 רוטל (= 2.5 קילו בערך) דלעת ליום.
בהצעת התקציב של קבוצת "ברנר" לשנת תרפ"ו (1925/6) בכרכור, נכתב: קניית פר – 20 לי"מ (לירה מצרית). לשנת תרפ"ז מוצע ומאושר להשקיע סכום זהה בתיקון הרפת.
הרפת הראשונה של הקיבוץ היתה איפה שהיום נמצאים משרדי החצר הישנה, משם היא עברה לאיפה שהיה מיניפלסט (נקראה רפת א'), ומשם למקומה הנוכחי.
באפריל 1936 מדווח בעלון הקיבוץ, שהפרה הדמשקאית "כוכבה" אשר הצטיינה בכל התכונות הטובות (תנובת החלב, רמת השומן בחלב, המלטות) חולה בגלל אינפקציה של העטין, וזה גורם לירידה בכמות החלב. עוד נמסר שהתנובה היומית ברפת קרובה ל- 240 ליטר, הנחלבים מעטיני 14 פרות חולבות. 200 ליטר נשלחים ל"תנובה" והשאר עובר למטבח לשמנת, חלב רזה וגבינה.
בפברואר 1938 מדווח העלון על ירידה בתנובת החלב, בגלל מחסור באוכל לפרות. בימי גשם חסר תלתן, ונעשה ניסיון להאכיל את הפרות בתפוחי זהב (10 ק"ג לפרה), אבל לא ידוע עדיין מה ערכו של מזון זה. הפרה "ורדית" המליטה עגלה (שלישית שלה), וחבל שהיא נותנת חלב רזה. העגל "רולנד" הועבר לארמונו (כך נכתב במקור) ומקבל טיפול מיוחד כדי שיגדל מהר ויקבל צורה יותר מוצקה (כל הניסוחים במקור).
באוגוסט אותה שנה נשבר שיא – 300 ליטר חלב ביום. 240 ליטר נשלחים ל"תנובה", והמחיר טוב - 12 מיל ברוטו לליטר. בשכונה הגרמנית נקנתה פרה בשם "נחמה" בת 6 בסכום של 22 לא"י, והיא מניבה 18 ליטר ביום.
היום יש ברפת שלנו 400 פרות בוגרות ו-300 עגלות בגילאים שונים. ביום ממוצע נותנות כל הפרות ברפת יחד כ- 11,000 ליטר חלב, שהם 4 מיליון ליטר בשנה.
ביי בינתיים.


5.5.18
שלום יומני. היום אספר לך קצת על עובדי הרפת.
הרפת הוקמה כפי שכתבתי בשנת 1923, לפני 95 שנה. מטבע הדברים אין לי אפשרות לברר מי היו כל הרפתנים לאורך השנים, אבל שמעתי מהעובדים פה את השמות הבאים:

אבי כץ
אבישי גרוסמן, עידן גלעד
אדם זרטל
אורי ארסטר
אורן אדר
אידה פלגי
אילן בורלס, חגית בורלס
אילן לוטן
אלי שלזינגר
אלעד רימון
אמנון חרודי, עדנה חרודי
גלעד דקל, נועה דקל
דב אנגל
דבורהל'ה בן משה, דן קישיק
דרורה בונה-אלתרוביץ
זלמן צמח
חגית לוריא, יובל לוריא
חילקה סגולי
יגאל קצנלנבוגן
יהודה ברכה, קלרה ברכה
יהודה ריפתין
יואב שועלי
יובל בן מיור
יובל טל
יוסף אשכולי, אלי אשכולי
לוי אדיב
מיכאל יריב
מנקה שוורצברד
משה מור, גיורא מור, צבי מור, אוהד מור
משה שפירא, ביריט שפירא
נדי מילשטיין, ינאי מילשטיין
נמרוד בן יהודה
נעמן אפשטין, עידית עזר
נרדו זלקו
פרומה ז'ורנה, רביב שחר
רובי משיח, קרן משיח
רחל מאסטרו
רן אדליסט
שלמה לוי, נירית לוי


אילן לוטן עבד ברפת 24 שנה (ברוטו), מתוכן כעשור היה רכז הענף. אבישי גרוסמן זוכר בעיקר את צוות הרפת, שהיה צוות איכותי ועבד באווירה נעימה. אבישי מספר שהחליבות היו ארוכות מאוד (חליבת בוקר בין 3:00-8:30) וכללו את כל ימי השבוע כולל השבתות. חגית בורלס זוכרת גאוות יחידה, חולצות צוות והווי מיוחד. נעמן אפשטיין זוכר איך היו מוציאים תחמיץ מהסילו, תוך כדי עמידה על הסולם. החום והלחות בפיר של הסולם היו בלתי נסבלים והעבודה היתה קשה מאוד.
באותם ימים הפרות עסקו בעיקר בבריחה. היו ביניהן פרות חכמות שידעו לפתוח את השערים, ותמיד בחרו לעשות זאת בערבי שבת קרים וגשומים בשעה של ארוחת ערב. את

הטיולים שלהן בקיבוץ, אהבו הפרות לעשות תמיד לגינה של ז'ניה ריפתין, שהיתה נחרדת מההרס שהיו זורעות סביבן. הרפתנים נאלצו בכל שעה ומזג-אוויר לרוץ לאסוף את הפרות שצריכות היו להגיע לחליבה.
זהו. לילה טוב.
  
6.5.18
שלום יומן.
אתמול כתבתי על העובדים ברפת לאורך השנים, והיום אני רוצה לספר על העובדים ברפת שלנו עכשיו
משה שפירא – הוא ה"בָּלָבָּית" (בעל הבית) - עובד ברפת מאז שהשתחרר מהצבא בשנת 1971. מאמצע שנות ה-80 הוא מנהל את הרפת. מוישהל'ה עוד זוכר את הימים שחילקו אוכל וניקו את הסככות בידיים.
ג'ו – מהגר עבודה מניגריה וחברה שלו מורין, גם היא מניגריה. שניהם גרים ברפת בחדר במבנה של מכון החליבה.
אפישן – עובד זר מתאילנד, גר בקרוון ברפת.
חמודי – פלסטיני מכפר יעבד, שגר בקרוון ונוסע הביתה בסופישבוע.
עלי – ערבי ישראלי שגר במועאוויה ליד אום אל פאחם.
עוז שפירא – אחראי על האכלות.
גלעד דקל – גר בגבעת עדה, ושני עוזריו עודד ורועי שבימים כתיקונם מתפנקים בגן ולא בעבודה.
  
7.5.18
יומני היקר שלום.
נזכרתי בעוד קצת סיפורים שמספרים אצלנו על הימים מפעם:
•           מכון החליבה היה פרוץ לרוחות, לקור ולגשם. כשאדם זרטל היה חולב, הוא נהג למלא שני דליים במים חמים, ולעמוד בתוכם עם המגפיים על קצות האצבעות, כדי להתחמם.
•           הרפתות לא היו מרוצפות, והבוץ היה מגיע לפעמים עד מעל הברכיים. כדי לאסוף את הפרות, היו הרפתנים הולכים על הגדרות, ולוי אדיב היה שולח את הכלב שלו אמיץ להביא את הפרות.
•           הפרות שהתבוססו בבוץ, היו נוהגות בזמן החליבה להצליף בזנב רטוב ומלא בוץ בפניהם של הרפתנים, ולהפוך את העבודה הקשה גם למשפילה.
ביי.

9.5.18
שלום יומני.
אז אני כאמור – רום, והפרווה שלי שחורה ברובה מלבד כוכב לבן יפה על המצח. כתבתי כבר שאני בת 4 וזה גיל ממוצע פה, כי הפרות החולבות ברפת הן בנות 2-5 שנים. במהלך השנים האלו אנחנו ממליטות 3-4 עגלים (כל יום יש ברפת 1-10 המלטות, תלוי בעונת השנה. כמות העגלים והעגלות שנולדים שווה), ואחרי כן מוכרים אותנו. נראה לי לפי מה שמספרים, שמי שנמכרת מגיעה לאחו ירוק וגדול, מלא פרות ופרים שמחים ושלווים.
ברפת שלנו מספרים שני סיפורים מיוחדים על פרות שנמכרו:
פעם היתה אצלנו פרה מדהימה – נתנה המון חלב (100,000 ליטר שזה 4 מיכליות של נתן לרר), והמליטה 10 עגלים בריאים ויפים. עד שיום אחד הרופא אמר שכבר קשה לה ללכת והגיע זמנה וצריך למכור אותה. מוישל'ה המנהל הוציא את הכרטיס האישי שלה, וראה שקוראים לה... עוז. הוא החליט להשאיר אותה. טיפלו לה ברגליים, והיא נשארה עוד שנתיים שלמות שבהן המליטה ונתנה עוד הרבה חלב.
סיפור נוסף שמספרים אצלנו, הוא על פרה שנמכרה וכשהלכה בשביל המוביל למשאית שבאה לקחת אותה, עמדו שתי פרות והביטו בה. אחרי שהמשאית נסעה, נשכבה אחת משתי הפרות וסירבה לקום. שוב הלך מוישל'ה למשרד, ושוב הוציא את הכרטיס של הפרה, ואז גילה: הפרה שסירבה לקום, היא אחותה התאומה של הפרה שנמכרה... אחרי יומיים היא הצליחה להתגבר על הפרידה הקשה, קמה וחזרה לעדר.
עצוב.

11.5.18
שלום יומני.
היום אני רוצה לספר לך על סדר היום שלי. סדר היום שלי עמוס מאוד: כל יום אני קמה בשעה 3:30 בבוקר והולכת למכון לחליבה. עד שאני חוזרת לסככה עוברת כשעה, במהלכה אני נותנת כ-10 ליטר בממוצע. יש לנו 3 חליבות כאלו ביום בשעות: 3:30, 12:00 ו- 17:30. כאמור, ביום ממוצע נותנות כל הפרות ברפת ביחד כ- 11,000 ליטר חלב, שהם 4 מיליון ליטר בשנה. החלב עובר מהעטינים שלנו, למיכל גדול ומקורר, ומשם נלקח במיכלית לתנובה (בתמונה למטה רואים את הצינור המוביל את החלב מהמיכל, למיכלית של נתן לרר, בזמן שנתן יושב במשרד ושותה קפה. בלי חלב). בתנובה, כמו שגם פלוטו הכלב יודע, מייצרים מהחלב שלנו המון מאכלים טעימים כמו גבינה, קוטג', מעדנים, חמאה ועוד-ועוד.
אחרי החליבה אני חוזרת לסככה לאכול, לשתות ולנוח. בקיץ בגלל החום הקשה, לוקחים אותנו מידי פעם לעשות צינונים – מתיזים עלינו מים ומפעילים מאווררים כדי להקל עלינו.
הרפת שלי היא מהסוג הקטן יחסית של הרפתות – 4 מיליון ליטר בשנה. רפת של קיבוץ אחד, כמו שיש גם למענית, ברקאי ומצר.
בארץ יש גם רפתות מאוחדות של 2 ישובים, בסדר גודל של 7 מיליון ליטר בשנה. למשל הרפת של המעפיל ונורדיה. ויש רפתות של 3 ישובים בסדר גודל של 900 פרות ו- 11 מיליון ליטר בשנה, כמו הרפת של כפר גליקסון, החותרים ולהבות חביבה, או הרפת של רגבים, נחשולים ובחן.

14.5.18
יומני היקר שלום.
רציתי לספר לך שחוץ מהעובדים שלנו, יש לנו ברפת גם יונים, שנקראות יונות. עכשיו אין הרבה כי הן מוצאות הרבה גרגרים בשדות, אבל בחורף הן באות לרפת מלכלכות ואוכלות את האוכל שלנו - התערובת והגרעינים. בנוסף ליונות יש פה סיקסקים, מגלנים, עכברים, כלבים ואורחים מהמוזיאון. פעם בשבוע מגיע הרופא, והמזריע בא כל יום. באות לכאן גם הרבה משאיות שמביאות בשבילנו אוכל למרכז המזון.
בנוסף באים לבקר אותנו הרבה ילדים שרוצים לראות את הפרות. כל טיול של ילדים בקיבוץ כולל ביקור אצלנו. אפילו החמורה של אביטל, היתה מביאה את העייר שלה לרפת לראות את הפרות. אי אפשר לגדול פה אחרת.
זהו יומני להפעם, כי אני חייבת ללכת עכשיו. שלך, רום.


מתכון לעוגת גבינה חלומית עם אוכמניות כמו בחלביה
פעם היתה בעין-שמר חלביה נהדרת, ובין המון המוצרים הטעימים שלה, היתה גם עוגת גבינה של נגה שורר. בערבי שבת אחרי ארוחת ערב בחדר אוכל, היינו מתכנסים מול החדשות בטלביזיה, מניחים את צלחת העוגה במרכז, תופשים כפיות, ומתחילים ליישר את העוגה (העגולה) עד שתוך מספר דקות לא היה נשאר פירור. עלון המשק יצא שוב למשימת ריגול נחושה, והשיג עבורכם הקוראים את המתכון הסודי מאז. קבלו אותו בחשיפה עולמית ראשונה:

המצרכים:
כמויות כפולות מאלו הדרושות לעוגה בגודל של זו מהחלביה. התאימו לפי רצונכם.
250 ג' גבינה לבנה שמנה (מינימום 9%)
3/4 כוס סוכר
שקית סוכר וניל
שקית 14 ג' ג'לטין (להמיס בחצי כוס מים קרים על אדים או במיקרוגל)
מעט גרידה מקליפת לימון
500 מ"ל שמנת מתוקה להקצפה 38%
חבילת פתי-בר (250 גר') טבולים בקצת חלב ותמצית וניל.
צנצנת אוכמניות

אופן ההכנה:
מערבבים בקערה גבינה, 1/2 כוס סוכר, סוכר וניל, ג'לטין מומס במים, גרידת לימון.
מקציפים את השמנת עם 1/4 כוס סוכר, ומוסיפים לקערת הגבינה.
מניחים על רצפת התבנית/צלחת עמוקה, שכבת פתי בר טבולים בחלב ותמצית וניל, שופכים מעל את תערובת הגבינה והקצפת, ומקשטים מעל באוכמניות.
מכניסים למקרר לייצוב ל-4 שעות לפחות.
מגישים ואוכלים בתאבון.

כפיים מדור תרבות וספורט
סיכום חג שבועות
חג שבועות התקיים השנה בדשא המוריק של פארק הרכבת, לאחר שהוזז לשם מהשדה בעקבות החום הכבד. החג כלל מפגש בפארק וכיבוד בנוסח שבועות – מאפים, שוקו, אבטיחים ותפוחים, טיול טרקטורים ברחבי הקיבוץ והאיזור, ויצירה של זרים ועפיפונים. לאחר מכן התקיימו תחרויות של משחקים חקלאיים, ובשיא החג התקיים הטקס המרכזי ובו הבאת הביכורים, ריקודי הילדים וברכתה היפה של חוה כהן יו"ר ההנהלה הכלכלית. האירוע התקיים תודות לחבורה גדולה של אנשים, אשר עשו ותרמו מזמנם וממרצם לטובתו. ראשונים הם אנשי צוות החג: רנה גבע שגם הנחתה בצורה מופלאה יחד עם בנה עדו, רעות מהר"ל, אשר עמלה רבות על העיצוב היפהפה של הבמה והשולחנות, אורן ארסטר אשר על קטעי הקישור בטקס המרכזי, מורן בן דור שארגנה את הפן החינוכי של ביכורי התינוקות ועזרה מאוד בסידור השטח, צור אבנר אשר עזר ותרם מאוד ביום האירוע, ואיריס ארבל אשר ניהלה ביד רמה את המשחקים החקלאיים וגם עזרה מאוד בסידור וארגון החג. בנוסף, תודות לעוד אנשים שנתנו כתף אחת או שתיים לחג: רכזי הענפים - חן שוורץ, יוחאי יגודה, גלעד דקל, חן חדוותי, נועם גבע, זיו חדוותי והדס זרטל; אורי ארסטר על העזרה בהבאת הציוד הכבד לשטח, שחר דגני ועינת תומר על ריקודי המרכז הצעיר וגן אורן, עתר גבע, עטר שיינפלד, אביטל גבע, נהגי הטרקטורים - נווה תומר, אורי תומר, אמיר תומר, אורן תירוש, חן שוורץ והראל יגודה, וטל בדרק ואדווה אברג'יל על העזרה בסיום.
ואם שכחנו מישהו, אנחנו מתנצלים מאוד. תודה ענקית לכל מי שעזר, תרם וסידר.
נתראה בשנה הבאה! גל ונועם גרוסמן.

מציינים עשור לזכר רפי שפירא שלנו

הערב לזכרו יתקיים ביום ג' 29.5.18 בשעה 20:30 במועדון לחבר.
החברים (בלי ילדים) מוזמנים.

המשפחה.


ביתו של אדם כמותו

חברי עין-שמר שלום,
התקבלתי לחברות בחודש ספטמבר שנת 2014 בסיומן של 9 שנות מועמדות, לאחר שעמדתי בכל הדרישות ומבחני-הסף של בקרת הקליטה המקומית והחלטות הקיבוץ.
כחברה מן המניין, קיבלתי גם אני מגרש בגודל 350 מ״ר, הממוקם בחלקה הצפון-מערבי של שכונת שפירא.
לדאבוני, עפ״י הפרצלציה העדכנית, חלקו הדרומי של המבנה העומד במרכזו של המגרש אשר בו אני מתגוררת כיום, מתוכנן להיהרס עקב ״פלישתו״ למגרש בלתי-מבונה הנמצא בסמוך, עובדה אשר תחייבני להשלים את המטראז׳ החסר ע״י בניית יחידת-דיור חדשה מן היסוד,תוך שאני נכנסת למחויבויות-כספיות שאין ביכולתי לעמוד בהן. למותר לציין, כי בשנים האחרונות השקעתי לא-מעט משאבים ומאמצים על מנת לשדרג את ביתי הנוכחי, בעקבות מצבו ההולך ומתדרדר (להזכירכם, הנ"ל נבנה בימי סוף מלחה"ע השנייה וכל ניסיון להרוס חלק ממנו ע"מ לפנות את המגרש, עלול לגרום לשאר המבנה נזק בלתי-הפיך).
משהתברר לי מצב-עניינים זה, פניתי למוסדות הקיבוץ הרלבנטיים בבקשה הבאה: במקום להרוס את חלקו הדרומי של המבנה ולפצל את הקרקע לשני מגרשים נפרדים - שנו את הפרצלציה כך שהמגרש שלי ״יזוז״ מעט דרומה ויכלול את המבנה בו אני מתגוררת כיום בשלמותו. ע״י כך, אוכל להשתמש במבנה הקיים מבלי להיכנס להוצאות כבדות, כאמור.
בהתייחס לכך, חשוב להבהיר 4 נקודות מרכזיות:
1. בשכונת שפירא ישנם כבר מספר תקדימים שרירים וקיימים הזהים במדויק לבקשתי זו, כאשר כל חברי הקיבוץ החיים בשכונת-שפירא קיבלו לידיהם את המבנה בשלמותו. רוצה לומר: אותם מגרשים חושבו בזמנו כך שהמבנה העומד במרכזם יהווה את נקודת האמצע, והמטראז׳ להשלמת 350 המטרים החסרים ייגזר מסביבם בצורה מדויקת.
2. עפ״י עמדתו של איש המקצוע הרלבנטי העובד עם עין-שמר, ניתן להעתיק את המגרש הסמוך אליי היוצר את חוסר ההיגיון התכנוני המתואר לעיל, הן למקום פנוי אחר בשכונת שפירא והן למקום פנוי אחר בחצר המחנה. רוצה לומר: מהקיבוץ ומחבריו לא ייגרע דבר, ולי, החיה ביניכם, תוענק עם מעט רצון טוב שלוות-נפש ונחת-רוח גדולה.
3. התכנית המקורית לבניית פרויקט "חממה ג" כללה 8 יחידות, אך לבקשת דיירי השכונה הוותיקים ולרווחתם, בוצעו שינויים ובפועל נבנות בימים אלה 6 יחידות בלבד. רוצה לומר: המערכת כבר הוכיחה את עצמה כקשובה, מתגמשת וצופה פני רווחתו של החבר הבודד, בדגש ובמיוחד במקרים הנוגעים ישירות לביתו ולסביבת מגוריו הקרובה.

4. לפני מספר חודשים העליתי בקשתי זו מול חברי ועד ההנהלה, אך לצערי הפורום הנ״ל לא מצא לנכון לאשרה. מבירור שערכתי בנושא עלה, כי במהלך ההצבעה בין חברי הוועד הבקשה נפלה על חודו של קול, כאשר שני הגורמים אשר הכריעו את הכף לרעתי עשו זאת, כך אני מרגישה לפחות, משיקולים אישיים ובלתי-ענייניים. למותר לציין, כי שניהם סיימו את תפקידם זה מכבר ואינם חלק מוועד ההנהלה יותר.
מה הלאה? מכיוון שנושא זה נוגע ב״ציפור נפשי״ ולכן חשוב לי ביותר, בכוונתי להעלותו בפני שיחת הקיבוץ ואח״כ להביאו להצבעת הקלפי. לשם כך אני זקוקה לעזרתכם, חברי עין-שמר, בכך שאשיג 30 חתימות לפחות, אשר יאפשרו לי להמשיך בתהליך הקריטי מבחינתי ולהשיג את מטרתי, והיא לקבל את הבית הקיים בשלמותו כפי שקיבלו כלל חברי הקיבוץ החיים בשכונת-שפירא. כמובן, כי ככל שתיאספנה יותר חתימות (מעבר ל-30 המהוות סף-תחתון) כך אקבל ״רוח גבית״ חזקה ותומכת, אשר תיתן לי כבר עתה מדד כלשהו לגבי הצבעת הקלפי הצפויה.
בנוסף ולצורך הבהרת מצב העניינים בשטח לאשורו, אני מזמינה בזאת את ציבור החברים להגיע פיזית לביתי ולהיווכח עד כמה בקשתי הינה הגיונית ובת-ביצוע.
קפה חם ומאפה צנוע ע״ח הבית.
מודה לכם מראש על הקולגיאליות, האוזן הקשבת והנכונות לעזור לי לשפר ולשדרג את איכות-חיי - זה בהחלט לא מובן מאליו...
עדי גור. (סלולרי לצורך תיאום ביקורים: 052-3750922)

מההנהלה העדיפו לא להגיב.












משולחנות ההנהלה



הצבעת קלפי אלקטרונית
מיום שישי 25.5.2018 בשעה 9:00,
עד יום ראשון 27.5.2018 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה
ביום שישי 25.5 בין השעות 11:30-12:30 במשרדים,
וביום ראשון 27.5 בין השעות 12:00-13:00 בחדר-האוכל.

על פרק:
•           בחירת חלי זוהר לצוות סיעוד
•           אישור עדכון תקנון צמ"ד
•           קליטה לחברות מותנת עזרא מזרחי
•           קליטה לחברות מותנת נעמה מזרחי

שבת שלום, אירית פואה

  

ישיבת ועד הנהלה מס' 8/18, מתאריך 21.5.2018

נוכחים: הגר צ'נסקי, רפי ארליכמן, אמיתי ששון, גדעון אברהמי, יפתח אלון, גדעון מגן, חווה כהן, שרית אלימלך, משה רונן.
משתתפים קבועים: מיכה טיסר.
חסרה: אירית פואה.

דיון והחלטות:
1.         סדר היום אושר.
2.         פרוטוקול קודם אושר.
3.         ערעור עידו ספקטור - עידו הציג את הערעור על החלטת ועד ההנהלה והנהלת הקהילה, להיעזר בכספי החזר מס הכנסה לטובת פתרונות דיור במקום להשוואת פערי דיור. משה רונן הציג את ההחלטות בנושא, האחרונה שבהן לגבי שיוך נכסים, קובעת חלוקה של 50% לפתרונות דיור ו- 50% לפערי דיור.
הוחלט: לקבל חלקית את הערעור ולחלק את הסכום שווה בשווה לפתרונות דיור ולפערי דיור, בהתאם להחלטות הקודמות של הקיבוץ.

4.         הרחבת הבית הסעודי - בהשתתפות קרן משיח ורבקה שדה. הוצג התחשיב לפיו רווחיות הבית כיום כ- 200 אלף ₪ בשנה, ולאחר ההרחבה כ- 1.5 מיליון ₪ בשנה. הוצגו היתרונות והחסרונות של המהלך, והוצג תכנון ראשוני לייעוד השטח לבית.
הוחלט: לאשר עקרונית את המהלך, ולהביא לאישור האסיפה אחרי בדיקה תכנונית מפורטת יותר, כולל הסדרי התנועה והחניה.

5.         חדר נשק - הוצגה הצעה לביטול חדר הנשק לטובת חדר דואר, בהשתתפות חברי ו. הביטחון: ערן אפל, חן שוורץ, אדווה בראון.


רקע לדיון: יש צורך בחדר לטובת הדואר, עם ההחלטה שיש להוציא את העיסוק בדואר מהמזכירות. בדיון שהתפתח הועלה הצורך במקום מרוכז לשמירת 17 האקדחים של הקיבוץ, לקראת תרחישים ביטחוניים אפשריים.
הוחלט: לבדוק אפשרויות למיקום הדואר בחדר-אוכל, ובמידה ולא ימצא מקום מתאים יוחזר לדיון בוועד ההנהלה.

6.         דו"ח ביקורת על הדיור: בהשתתפות מליק גור מרכז ו. הביקורת, עו"ד עזרא מזרחי מבקר הקיבוץ ואיתן שמואל רכז השכרות. עזרא הציג את הדו"ח. הדו"ח מקובל על ההנהלה, ויוצג לאסיפה לאחר שיעודכן בעקבות הפעולות שבוצעו מאז נערכה הביקורת בנושא.

7.         מנהלת לגיל הרך - מומלצת ענת קצנלנבוגן. שרית אלימלך הציגה את עבודת צוות האיתור והמלצתו. נשלחו לחברי ההנהלה קו"ח של ענת, וענת הציגה את ניסיונה ויכולותיה.
הוחלט לאשר את ההמלצה ולבחור את ענת קצנלנבוגן לניהול הגיל הרך. ההנהלה מאחלת לענת ולעין-שמר הצלחה.

רשם: מיכה טיסר יו"ר הקבוץ                      
מאשר: יפתח אלון יו"ר ועד ההנהלה




ביום שני 4.6.2018
בשעה 18:00 במועדון לחבר
שיחת קיבוץ מס' 5/18
על הפרק
1). מאזן 2017.
2). סיכום תמחירי 2017.
מוזמן לנושאים אלו רו"ח אופיר מרידיאן.
3). מינוי עומר גבע ליו"ר קרן מילואים.
4). אישור הסדר הביניים.

מדיוני הנהלת קהילה 2.5.18

1.         נוהל יציאה לחופשה -
אחד הנושאים שעולה בדיונים עם משפחות הנקלטים, הוא נושא החופשה המיוחדת. הצורך ביציאה מהקיבוץ למשך שנים אחדות, ללימודי המשך או לעבודה בחו"ל, קיים כיום במיוחד אצל משפחות צעירות. אנו נמצאים בשלב מעבר - מצד אחד המשפחות כבר בונות את ביתן, ומצד שני עדיין לא בוצע שיוך הדירות מול המנהל.
בהתאם לנוהל הקיים היום, חבר שיוצא לחופשה מיוחדת מעביר את הדירה לקיבוץ, הקיבוץ משכיר את הדירה, וכספי ההשכרה מועברים לקיבוץ כמו כלל הדירות המושכרות. נשאלת השאלה האם נכון להמשיך כך, או שלחילופין שכר הדירה יעבור לחברים בחופשה.
חלק מדיון זה, הוא הנושא החשוב של המיסוי, אותו על החברים בחופשה לשלם (אגרת קהילה, מס איזון).
הוחלט להמליץ לוועד ההנהלה לעדכן את תקנון "כללים לחברים בחופשה מיוחדת" (עדכון 5.1.15), כך ששכר הדירה יועבר לחברים היוצאים לחופשה מיוחדת. בעדכון יש לתת את הדעת על מנגנון ההשכרה במקרה כזה.

2.         מרפאת שיניים – דו"ח רבעוני -
חגית בורלס תיארה את המצב היום, בו האוכלוסייה המטופלת של החברים והילדים במצב טוב, הודות לטיפול משמר מסודר, ותארה את ההתנהלות בכלל.
מדו"ח תמחירי של הרבעון, עולה כי ב-3 החודשים הראשונים של 2018, נוצר גרעון של 12 אלף ₪.
הוחלט כי הנהלת קהילה רואה בפעילות מרפאת השיניים נכס חשוב לקהילה, אך פעילות זו חייבת להיות מאוזנת. באחריות חגית להכין תוכנית עסקית שתאושר בהנהלת קהילה.

3.         נושאים אישיים -
לעיתים נידונים בהנהלה נושאים אישיים בהתאם לפניות החברים. נושאים אלו אינם מדווחים בעלון.

אירית פואה
פותחים שבת

לפני שבוע ערכנו קבלת שבת שהוקדשה לחג השבועות וחג הקיבוץ. הדוברים היו מספר חברים, שכל אחד מהם בחר לספר סיפור או שניים ממאגר זיכרונותיו, וכך נשזר לנו זר של סיפורי עין-שמר. הדוברת הראשונה הייתה עדנה חרודי שסיפרה על העבודה ברפת, על החברים שעבדו בה, ועל המסיבה שהפיקו הרפתנים כשהגיעו לתנובת חלב של 10,000 ליטר. במסיבה הם שרו והציגו פזמונים שנכתבו ע"י אדם זרטל ואמנון חרודי. עדנה הביאה 2 פזמונים מהערב ההוא: את אחד מהם היא זימרה בפנינו, ואת מילותיו של השני הקריאה. במהלך דבריה הציגה עדנה תמונות מהאוסף הפרטי שלה.
הדובר השני היה אלישע שמרי, שהעיד שראה במו עיניו מנקודת התצפית בבית הביטחון, את הסיפור המופיע בספרו של מרדכי נאור, על המטוס שבעצם ימי מלחמת העצמאות נחת במסלולים ליד עין-שמר והביא כסף רב מארה"ב למדינת ישראל שזה עתה נולדה. סיפור זה העביר יורם תומר לעלון המשק בשבוע שעבר.
בהמשך סיפר אלישע על לילה מיוחד שבו ברחו כל הפרות מהרפת, ורק בזכות "אמיץ" כלבו של לוי אדיב, נאספו כל הפרות חזרה אל חצר הרפת.
אורי אשכולי סיפר על התקופה שבה לכל חבר שעבד מחוץ למחנה היה חמור, ולכל חמור היה שֵם. הוא ציין את שמות החמורים ואמר למי כל אחד מהם השתייך. לאחר מכן סיפר על סופו ה"טרגי" של החמור של שלמה בן פורת...
אורי סיפר גם על איגנץ שאמר על גנב שנתפס: "הייתה לו לסת קשה...".
בהקשר לשמות החמורים הוסיף אורי שפירא את שמו של "צ'ורילו" (החמור של הבננות). חכמי עין שמר- אשר שנפלד, אריה שמרי ושבתאי אבל - בחרו לחמור צ'ורילו את שמו הספרותי הייחודי הלקוח מן הספר "פנדריי הגיבור".
אחרון הדוברים היה אבנר ארבל שתרם מספר אנקדוטות, שכרגיל הבליטו את יכולת המבט רבת ההומור שלו. בפתיחת דבריו אמר: "תדעו לכם שאני יכול לספר כל מה שאני רוצה כי חוץ מנילי (אשתי) אף אחד לא זוכר..."
הוא סיפר על הילל קוק שהוחבא בחדרה של לוצ'יה, ועל שני חברי גן-שמואל ששאלו אותו מאין הוא, וכשענה שהוא מעין-שמר אמרו: "נו טוב, לא כולם מושלמים...". על חילקה סגולי סיפר שכשהוא נתבקש לכתוב את קורותיה של קבוצת עין-גנים, אמר: "אם ירשמו לי את השעות אכתוב..."ועוד, ועוד...
את כל הערב ליוו תמונות יפות מהארכיון. תודה לעובדות הארכיון.
רוב תודות לכל המספרים: עדנה חרודי, אלישע שמרי, אורי אשכולי, אורי שפירא ואבנר ארבל.
ענה ששון.