חפש בעלונים קודמים

עלון 40 (2018) (6149) כו' תשרי תשע"ט




הערים האמתיות ביותר בעולם  //  חן ישראל קלינמן

הֶעָרִים הָאֲמִתִּיּוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הֵן הַמִּשְׁחָטוֹת.
אֵין הַעֲמָדַת פָּנִים, מִרְמָה וְדִבְרֵי חֲלָקוֹת.
בֶּעָרִים הָאֲמִתִּיּוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הַסַּכִּינִים וְהַכַּוָּנוֹת גְּלוּיוֹת,
יֵשׁ בָּהֶן לְהָבִים חַד מַשְׁמָעִיִּים
וֶאֱמֶת אַחַת נוֹקֶבֶת בְּרֵאוֹת הַלֵּב.
הֶעָרִים הָאֲמִתִּיּוֹת בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם הֵן הַדִּירִים, הָרְפָתוֹת,
הַלּוּלִים, הַמִּכְמוֹרוֹת וּסְפִינוֹת הַדַּיִג.
אֵין הֶסְתֵּר פָּנִים, מִרְמָה וַחֲלָקוֹת.
הַצִּינוֹקִים, הַגְּדֵרוֹת וְהַדּוֹקְרָנִים אֵינָם מִצְטַדְּקִים תַּחַת
מַעֲרֶכֶת מִשְׁפָּט,
וּמִשְׁפַּחַת הָהַכָּאָה, הַדְּחִיסָה, הַכְּרִיתָה, הַקִּטּוּם וְהַחֵרוּר
אֵינֶנָּה נֶחְבֵּאת בְּחַדְרֵי חֲדָרִים.


מאמר מערכת

שמי ניר מורג ואני ארנב.
בדרך כלל אני רובץ על השמיכה שלי בפינה של חדר העלון, ומחכה בשקט שסיגל תסיים לשכפל ולחלק את העלון לתאי הדואר; אבל השבוע, באופן חד פעמי, משום שהעלון מוקדש לחיות, אני משתתף גם בכתיבה. הזדמנות לומר דברים אחדים מנקודת מבטם של אלו הקטנים, החלשים וחסרי הקול. אלו שלבני האדם נדמה שנועדו לשרת אותם - בגופם, בצאצאיהם ובחייהם, ללא כל מגבלה וגבול; ולשם כך עושים בני האדם בנפשם הפרדה והרחקה בינם לבעלי החיים, עד שנדמה להם שבעלי החיים אולי לא מרגישים את אותו כאב ופחד כפי שבני האדם מרגישים. 
על מנת להבהיר את מנגנון ההפרדה וההרחקה הזה, שנראה טבעי ומובן מאליו, אביא שתי דוגמאות קיצוניות. אינני מתכוון לטעון שהן זהות, אלא רק לחדד בעזרתן את העניין:
1.         רודולף הס היה מפקד מחנה אושוויץ. תחת פיקודו הוצאו להורג בדם קר מיליוני בני אדם – ילדים, נשים, זקנים, חולים... ביומנו האישי מתאר הס את התנהלות המחנה שבפיקודו, ובמקביל את חייו האישיים ובהם את מאבק הגירושים המשפטי הממושך והקשה מול אישתו. בעודו רוצח בני אדם מידי יום, הוא נמנע, למרות הכל, מלפגוע פיזית באשתו, שמהווה עבורו ככל הנראה, בעיה גדולה הרבה יותר מכל אסיר במחנה. רודולף הס מפריד ומרחיק בין אשתו ובני גזעו ובין אסירי המחנה, וההפרדה הזו היא שמאפשרת לו להיות אדם נורמטיבי ורוצח קר רוח בו זמנית.
2.         נפתלי בנט הוא שר החינוך במדינת ישראל. במסגרת תפקידו אסר בנט על מתנדבים מפורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני להיפגש עם תלמידים. לפני שנאסרו, הביאו מפגשי הפורום לכיתות בני משפחה - אחד ישראלי ואחד פלסטיני - שאיבדו מישהו מבני משפחתם (בן, בת, אח, אחות, הורה...) במסגרת הסכסוך הישראלי-פלסטיני. המתנדבים סיפרו לתלמידים על המקרה שגרם לאובדן שלהם, ועל הכאב והשבר במשפחתם; ומתוך הסיפור ביקשו להעביר מסר של פיוס, שאיפה לשלום והפסקת שפיכות הדמים בשני הצדדים. אבל נפתלי בנט מצא במפגשים האלו איום על ההפרדה וההרחקה בין יהודים וערבים. אם חיילי צה"ל יחושו בליבם את כאב השכול של האויב, הם עלולים להסס, להתמהמה, לסרב חלילה... ללחוץ על ההדק בעת הצורך.
מנגנון דומה של הפרדה והרחקה, פועל גם על כל אדם שאוכל בשר או פוגע בבעל חיים. אם בני האדם יחשבו שהפרה, התרנגולת, הכבשה, הדג... שבצלחתם (ולא משנה אם הם נקראים לשם כך: בקר, עוף, פירות ים...) הם נשמות כמותם, שחוות פחד וכאב כמותם, הם לא יוכלו להשתתף בהרג ההמוני-התעשייתי שלהן, לאכול אותן ולפגוע בהן; בדיוק כפי שאינם מסוגלים לרצוח המוני בני אדם ולאכול אותם.
ניר מורג – ארנבון מחמד

הסוסים של אילן בורלס


מי בעדר – נקבה + סייח + 2 זכרים מסורסים (הזכרים מסורסים כי כך יותר נוח לעבוד איתם).

שמות 
לסוסה קוראים טיקה (בת 10, 3 שנים אצלי, מאז שפתחתי את החווה), כי יש לה מעין סימן הודי במצח. קניתי אותה אחרי הרבה חיזורים ומאמצים, עד שהצלחתי לשכנע את בעליה למכור לי אותה.
לסייח קוראים טנא (בן 3 חודשים), כי הוא נולד בחג הביכורים.
נדיר (במלעיל, בן 15, 5 שנים אצלי) נקרא כך כי הוא סוס מיוחד.
אקו (בן 18, נמצא אצלי 2.5 שנים) הגיע אלי עם השם הזה. אותו ואת נדיר קיבלתי מחבר. מאוד שכיח בתחום הסוסים, לתת סוס לאדם אחר, שיכול להעניק לו בית טוב. מאוד קשה ויקר לגדל סוס, ואנשים מעדיפים לתת את הסוס, במקום למכור אותו לאדם זר.

תוחלת החיים של סוס היא כ- 30 שנה.


חיות אחרות – אין, מלבד הכלבה של הבן שלי.

חיות בעבר – לפני המון שנים היתה לי כלבה.

מגורים - בגדרה (מרעה) ובלהקה. אני חושב שלהחזיק סוס באורווה זה צער בעלי חיים. במרעה יש לסוסים מחסה מהשמש ומהגשם, ובימי סערה אני מעביר אותם לאורווה. הסכנה היחידה במרעה היא סכנת גניבות.

אוכל - חציר/שחת/שיבולת שועל – 10 ק"ג ביום + תערובת לסוסים – 5 ק"ג ביום.

הרגלי ניקיון – כל יום מברישים את הסוסים ושוטפים עם מים, מנקים פרסות ומוציאים מהן דברים שנתקעו... הסוסים נקיים מבוץ ומזיעה.

בריאות – הסוסים עוברים פעמיים בשנה תילוע, פעם בשנה מקבלים חיסונים (כלבת, טטנוס, שפעות שונות) ונבדקים ע"י הווטרינר, שבמידת הצורך משייף ומיישר להם את השיניים תחת טשטוש.
6 פעמים בשנה מפרזלים את הסוסים ושמים להם מנעלים חדשים, כי יש שחיקה גדולה.

אוהבים - להיות חופשיים, שמלטפים ומנקים אותם, מרעה גדול, ירק ולהקה.

אוהב - לרכוב, לקפוץ מעל מכשולים וללמד ילדים לרכב. יש לנו 4 מדריכות + אני + 70 תלמידים. בחלק מהמקרים הרכיבה היא טיפולית.

יודעים – לתת שירותי רכיבה וללמד ילדים לרכב.

חוויה – פעם בזמן רכיבה, הסתבכתי עם סוס בחוט תיל. הסוס נפצע קשה, עורק גדול נחתך והשפריץ המון דם. התקשרתי לווטרינר שהגיע מיד, תפר את הפצע והציל את הסוס. מאז אני עובד עם הווטרינר הזה עד היום.




צמחונות - מעל לשנה שאני לא אוכל בעלי חיים. אף פעם לא הרגשתי טוב לאכול בעלי חיים, בגלל הסבל הגדול שעוברים בעלי חיים בתעשיית הבשר. לא מתאים לי לאכול צלעות טלה.



הפרפרים של יוסי בן מיור

סוג – פרפרים מסוג "דנאית תפוח סדום".

מין – זכרים ונקבות.
תוחלת החיים של הפרפר היא שבועיים-שלושה, במהלכם יעמיד 50 צאצאים-ביצים ויעוף עד תורכיה. שבועיים-שלושה הוא זחל, שבועיים-שלושה גולם, ואז פרפר.

חיות אחרות – וואוו: דגים, נחשים, חרדון, צפרדעים, הכל...
לפני שנתיים היה לי נחש גדול ושחור באורך מטר וחצי, והוא ברח. אחרי 4 חודשים הוא הופיע פתאום על הכביש ליד הבית שלי, חזר.
ביום ההולדת האחרון שלי, תלמידים קנו לי חרדון אוסטרלי ב-400 ₪.
עכשיו אני יותר בעניין של גידול צמחים.

מגורים - בכלוב אצל הנכדים שלי.

אוכל - תפוח סדום. גידלנו את הצמח הזה כדי שיהיה לזחלים מה לאכול. הזחל גדל פי 2,000 מהבקיעה ועד ההתגלמות. פרפר לא אוכל אלא רק שותה צוף ממגוון פרחים.

אוהבים - לשחרר לחופשי.

חוויה – הקמתי חממת פרפרים בבית הספר הדתי "נטעים", שם לומדים מכיתה ד' בנים-בנות בנפרד.

צמחונות - אני אוכל כל דבר. אני שוקל 62 ק"ג, ואם אני לא אוכל בשר, ארד עוד יותר במשקל. לאחרונה אפילו אכלתי צפרדע גדולה שלמה בתאילנד.




החתול של יהודית זרטל

מין – זכר.

שם פרטי – פיליפ. מסורת אצלנו לקרוא לחתולים בשמות של נסיכים.

גיל – 10

מאיפה – היה לנו חתול בשם ג'וני, שלא היה מסורס ונפצע קשה בקרב חתולים. נאלצנו להרדים אותו, והחלטנו לא לגדל יותר חיות. אחרי חצי שנה רותם הביאה גור חתולים קטן, ואדם לא היה יכול להיפרד ממנו.

חיות מהעבר – תמיד היה לנו כלב או חתול. כשהיינו באפריקה היה לנו כלב בשם סנדי, שלא יכולנו להיפרד ממנו והבאנו אותו איתנו לארץ. בחניית ביניים באנטבה, סנדי שבר את הכלוב שבו הוחזק בבטן המטוס, והתחיל לרוץ בשדה התעופה. 5 מקומיים רדפו אחריו ותפסו אותו. את המשך הטיסה הוא עשה בכלוב ברזל. כשחזרנו שרנקה ומיטק התאהבו בו כמונו.

מגורים – פיליפ גר בחוץ. הוא חתול חופש. אוכל בבית ויוצא החוצה.

אוכל – אוכל חתולים יבש. גם אם נותנים לו בשר עוף הוא לא אוכל. לשתות הוא אוהב מאחד הכלים שבתוך הכיור, שנשארו בו מים.

ניקיון – חתולים הם נקיים. הם חופרים בור, עושים בו את צרכיהם ומכסים. לא כמו כלבים שמשאירים צואה בכל מקום, ובעליהם צריכים לאסוף אחריהם.

בריאות – פעם כאבה לו השן ועקרו לו אותה.


אוהב – לעמוד ליד הטוסטר ולראות את הלחם קופץ, שאני מסרקת אותו במברשת ושמגרדים אותו באוזניים ובראש (ולא בשום מקום אחר, אז הוא שורט).

אוהבת – שהוא יושב לי על הברכיים.

יודע – לקפוץ על הגג של הקלנועית ולהשקיף משם.

חוויה – כשעברתי ניתוח ונשארתי בבית חולים במשך שבוע, הוא שיגע את אדם. אדם כמעט הביא לי אותו לבית חולים. כשחזרתי מבית החולים, והתחלתי לעשות הליכות קצרות, הוא הלך אחרי לכל מקום. הפך לחתול-כלב.





הכלבה של שלמה ברכה

מין – נקבה, מסוג ג'ק ראסל.

שם פרטי - לוסי

גיל - 6

מאיפה - אור קנה אותה לעצמו
לבר-מצווה.

מגורים - במלונה בחוץ עם מזרון
ושמיכה. לא נכנסת הביתה.

חיות בעבר - ארנבים, תוכים, ציפורי אהבה, איגואנה, ברברים, אוגרים, דגי נוי...

אוכל - מזון יבש-בונזו, אורז, בשר, חלב ועוד הפתעות שהיא מוצאת בעצמה.

ניקיון – כדורים נגד תולעים, פרעושים וקרציות.

אוהבת – לשחק עם כדור טניס, לרוץ אחרי סיקסקים, לנבוח על קיפודים.

אוהבים – לנסוע יחד בקלאב-קאר.

יודעת לעשות – שכחה הכל. פעם ידעה להתהפך.

חוויה – פעם נתפסה מתחת לרכב נוסע ונגררה איתו, אבל ניצלה בנס.


הארנבון של סיגל דקל

מין - זכר

שם פרטי - ניר

שם חיבה – צ'וצ'ו (זה שם שיותר קל לניר לשמוע ולזהות)

גיל – שנתיים וחצי. נולד בתאריך 1.5.2016.

ממתי - מאז שהפך עצמאי ויכול היה להיפרד מאמא הביולוגית שלו ולקבל הורים חדשים.

מאיפה – בהתחלה הייתי סבתא שלו והוא רק היה בא לבקר בסופישבוע, אבל בשלב מסוים לא הסכמתי להיפרד ממנו.

מגורים - בבית (בחדר השינה).

אוכל - גזר, פטרוזיליה, עלי סלרי, תערובת למכרסמים, טבעות בריאות (אוכל מועדף), קש, דשא.

ניקיון – יש לניר קופסת קרטון מרופדת בקש, ובה הוא עושה את (רוב) צרכיו.



בריאות – בשנה הראשונה היה במעקב טיפת חלב אצל גלעד הווטרינר, בגלל שחששתי שהוא רזה מידי. חוץ מזה, טפו-טפו-טפו, לא היו בעיות בריאות.

טיפולים – גוזרים לו ציפורניים בזהירות מידי פעם.

אוהב - בלילה-בלילה, ניר אוהב לקפוץ על המיטה שלי ולרוץ סביבי במהירות, לקפוץ מעלי, לכרסם לי את השיער (בגלל זה אני ישנה עם מצנפת), ואז להישכב לידי שאלטף אותו... וחוזר חלילה.

אוהבת - אני אוהבת מאוד לחבק את ניר, לנשק וללטף אותו, כי הוא היצור הכי נעים בעולם.

יודע לעשות – יודע לקפוץ מעל היד שלי ולשחק מחבואים: הוא מתחבא, וכשאני אומרת "איפה הוא, איפה הוא?" הוא יוצא בריצה.

חוויה – כמעט כל יום, אני יוצאת עם ניר לשעה בדשא, שם אנחנו פוגשים חתולים, עורבים, כלבים וגם הרבה חברים טובים מסוג בני-אדם.

צמחונות - כמעט. מאז ש-ניר אצלי ואני אוהבת אותו כל-כך, אני לא אוכלת חיות. אם נכנסת לי חיה לא רצויה הביתה (צרצר, נמלים...) אני מוציאה אותן החוצה ולא הורגת.



המקלונים, הכלבה והחתולים של עינת תומר

 משך זמן – המקלונים (סוג חרק) אצלי חצי שנה.

מאיפה - דרך קבוצת "השוות" בפייסבוק.

חיות אחרות - כלבה בשם מוקה, שננטשה בקיבוץ, בימי הסערה בשיא החורף לפני חצי שנה, ואימצתי אותה לביתנו; 2 גורות חתולים – בלקי ומילקי.

חיות בעבר - כסטודנטית להוראת טבע וטיפול בעזרת בע"ח, יצא לי להתנסות בגידול מגוון בע"ח: ארנבונים, אוגרים, שלשולים, חולדות, גרבילים ועוד.

מגורים - באקווריום בסלון ביתנו.

אוכל - עלי תות, פיקוס, ורדים ודשא.

ניקיון - מנקה את האקווריום פעמיים בשבוע ומחליפה לעלים טריים.

אוהבים - הילדים ואני בעיקר נהנים להסתכל עליהם ולראות אותם מנהלים את אורח חייהם: אוכלים, הולכים, מטפסים.

יודעים לעשות - הם מתרבים ברביית בתולים, שמולידה צאצאות נקבות בלבד. כלומר, המקלונים הן מקלוניות, והן מתרבות ללא זכרים.

חוויה - למרות שהן גרות אצלנו באקווריום, ולא בטבע בסביבה הטבעית שלהן, הן הולידו מקלוניות. המקלוניות-תינוקות הן כ"כ זערוריות וחמודות, ממש ממיס את הלב.

החמורים של אבישי גרוסמן

בשנות ה-40 היתה בקיבוץ אורוות חמורים, שעמדה איפה שהיום נמצא הכולבו. היו בה 8-10 חמורים, שכל אחד מהם היה שייך לאחד החברים, שהיה יוצא איתו לעבודה, וגם נקרא על שם בעליו:
לאברהם מילשטיין היה חמור בשם אברום,
לשלמה פרבר (בן פורת) היה חמור בשם שלוימה,
לחיים חדוותי היתה אתון בשם חווה,
לעובדי הפרדס היה חמור בשם פרדס.
אחרי הצהריים ובשבתות, כשהחמורים לא היו בעבודה, היו הילדים רוכבים על החמורים בקיבוץ, בשדות, במטעים; יוצאים לטיולים באזור, בהרים, בכפרים הערבים בסביבה; נפגשים עם השכנים, מדברים...
בין הרוכבים היו יאיר רייכל-רביד (רכב קבוע על אברום), עמית וינשטיין, גדעון מגן, עמוס רולניק, יגאל סיטנר... ובראש אבישי (רכב קבוע על שלוימה).
אבישי מספר שהם אהבו את החמורים אהבת נפש והרגישו שותפות גורל איתם.
מיקו לוי, מחברת הנוער בה היה גם פינו כהן, המציא שיר על אבישי והחמורים:
"ישמחו, ישמחו, ישמחו החמורים
החמורים קוראים לאבישי
יום ולילה: אבישי".

מתוך עלון עין-שמר מתאריך 20.2.2015
"מלך החמורים"  //  עלי אלון
מוקדש באהבה לאבישי גרוסמן עם צאת ספרו "הדרך בה בחרתי".

בימי ילדותנו, כש"חמורי החממה" של אביטל גבע טרם הומצאו, וגם אביטל עצמו טרם למד ללכת, בימים שלפני עידן המכוניות, וכמעט לפני הטרקטורים – היה לכל ענף ולכל עובד-שדה כלי תחבורה: חמור אישי משלו. לאברהם מילשטיין הירקן היה חמור קטן, אפור וזריז, שקראנו לו "זָריז" (במלעיל) וגם "איבְּרוּם". הוא דהר בצעדים קטנים ומהירים שהיו משגעים את הרוכב בקפיצות על גבו החד, ולכן היה מנת חלקם של אלה שלא השכימו קום בשבת לתפוס להם חמור נוח יותר. מובן שרכבנו ללא אוכפים, ממש בשיפוליו האחוריים של החמור הרזה, מעל לעכוזו, שם חלה התרחבות, וזאת כדי להימנע מחוט שדרתו החד כסכין.
לחיים שפיץ (חדוותי) המספוייניק, אביהם של כל "משפחת האדמה", הייתה אתון שחורה, גבוהה וארוכת-רגליים שקראנו לה "גברת" או "חסידה", והיא הלכה מעדנות ובצעדים גדולים ומעולם לא דהרה, גם בגלל שלרוב הייתה מעוברת. לשלמה-של-חנטקה, היה חמור אפור וחזק בגובה בינוני, פס חום מצויר לו משני צדדיו בחיבור בין הצוואר לגוף, שקראנו לו "שלויימֶה" – הוא היה ה"קדילאק", מלך ה"גאלוֹפים". מאידך גיסא היה עקשן גדול ובעל אופי עצמאי, ולא קל היה לשכנע אותו ללכת לכיוון שלא רצה - והכל רק בעזרת חבל קשור לצוואר...
לאיגנץ הענק ולעובדי הפרדס היה חמור קפריסאי גדול, שהוביל עגלת-חמור דו-אופנית עד לפרדס המרוחק. היו לו שני שמות: "דיגניש" ו"פרדס" (במלעיל). הוא היה קשור במנעול, כמו מכוניות ה"פעילים" שלא רצו לחלוק אותן עם אחרים. גם ללולנים הייתה אתון קטנה - רחל - שהובילה בעגלונת את הביצים; אבל היא עבדה גם בשבת, ללא זכויות סוציאליות, כמו הפיליפיניות והתאילנדים היום.
... הרוכב הטוב היה מכוון ומדהיר את חמורו אך ורק בקריאות זירוז, שידול בשמו הפרטי, הטיות גוף ונענועי רגליים...
אז מדוע הוכתר אבישי ל"מלך החמורים"?
בימי החג והשבת, כאמור, כשהחמורים נחו מעבודתם, הם היו שייכים לנו הילדים, לרכוב עליהם לשדות ולשיפולי ההרים. "לתפוס" חמור בשבת היה הרבה יותר קשה אפילו מאשר לתפוס רכב כיום. היית צריך להשכים קום לפני שאר הילדים ולרוץ לאורווה. לפעמים לא היינו ישנים כל הלילה, מפחד שמישהו אחר יתעורר לפנינו. אבישי, שהתענה כל השבוע בכיתה, כפי שעוד יסופר להלן, ועסקי החמורים – ובייחוד "יום שבת הגדול" –

היו לו לפיצוי על כל סבלות השבוע, המציא רפואה למכה: הוא היה הולך לישון בסככה ליד החמורים כבר בערב שבת, כך שתמיד היה ראשון ותפס את החמור האהוב עליו. מכאן השורה בהמנון:  "גם ביום וגם בלילה – אבישי!"
פעם אחת, כשחיים גולדמן המורה יצא מהכיתה וצעק לכולם להיכנס לשיעור, מופיע פתאום אבישי בחברת חמורו האהוב, נכנס איתו לכיתה ואומר: "חיים, החמור יישב בכיתה במקומי. הוא הרבה יותר חכם ממני".


הכלב "של" אבינועם גולן

כלבי אהובי


על מרפסת ביתי ספון בפינה, 
כלבי אהובי אזוק רצועה,
רובץ על בטנו מקשקש בזנב,
ראשו ולסתו שטוחים על רגליו.
עיניו עייפות, דומעות מוגלה,
לאחר שהלילה נבח ברחבי השכונה.

עם עלות השחר, בהנץ החמה,
יוצאים כלבי ואני לשוטט בשכונה,
הכלב מושך ואני אותו,
על כל  שורש וציץ גינה,
רגלו מרים להשתין ברינה.

במהלך הטיול, לקראת סופו,
מחליט כלבי לכבד את שכני
 ולחרבן בגנו.
מקמר גבו, זוקף זנבו,
מנמיך אחוריו, ומותיר אחריו
מנה הגונה סמוך לביתו.




בתום הסיבוב, הכלב נרגע,
אני מחליק לו ליטוף בחיבה.
עכשיו הוא ישוב לאותה הפינה,
ירבוץ על בטנו, יקשקש בזנב,
ראשו ולסתו מונחים על רגליו.

אני ממהר, צהריים בפתח,
קורן, מאושר, יושב לשולחן,
סועד קציצה ותפוח מטוגן,
בעוד ששכני הליצן, ברגל יחפה,
דורך על מה שכלבי הותיר בגינה.

בעוד שעה יתרוצץ בשכונה,
ילעס נעלים, יקרע גרביים,
ידרוס ברגל גסה את פרחי הגינה,
ינבח, ינקב כדורים,
יבהיל ילדים,
יטרוף ציפורים,
יחשוף שינים...
כלב נחמד הכלב שלי, וחבל שרק
לעתים רחוקות הוא נמצא בביתי.






פתרונות
פתרון "קיבוץ בריחה"
ראשון הפותרים: עומר יגודה,
וגם: משפחת תומר (שלומית, יורם, אדוה, אורי, שקד, ליה, גפן, עינת, עמית, עומר וענבר), משפחת בדרק (טלי, טל, רונה, עופר ויהלי), משפחת שפירא (טובית, גילי ופלג).
1.         שם ראה יעקב את רחל לראשונה ואהבתו בערה, לנו יש אחת כזו ליד החומה - באר
2.         הוא בנו הבכור של דוד ואחותו היא תמר, באנדרטה עם שמו תמצאו עוד מספר - אמנון
3.         אף כי עזב את הארץ עם נעמי אשתו, יש בעין-שמר בית הנושא את שמו - אלימלך
4.         בגן היפה הזה יש נדנדות מיוחדות, והוא נושא את שמו של בעל החלומות
יוסף (גן יוסי)
5.         עומרי המלך קנה ממנו את הר שומרון, ובמשרדים של המקום הקרוי עליו נמצא חלק מהפתרון - שמר
6.         בין ענפי האלה בא המרד שלו באביו לסופו, יש מספר במכון הנושא את שמו - אבשלום

פתרון "נכון/לא נכון"
1.         ירושלים היתה מאז ומעולם (ועד עולם) בירתה של ממלכת ישראל – ירושלים היתה בירת ממלכת יהודה. לממלכת ישראל היו ערי בירה שונות והמרכזית שבהן היתה שומרון.
2.         לאדם וחוה היו שני ילדים: קין והבל – וגם שת: "וַיֵּדַע אָדָם עוֹד אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתֵּלֶד בֵּן, וַתִּקְרָא אֶת-שְׁמוֹ שֵׁת" (בראשית ד' 25).
3.         ישעיהו הנביא קרא לבנו - מהר שלל חש בז – "... וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, קְרָא שְׁמוֹ, מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" (ישעיה ח' 3).
4.         אלחנן בן יערי הרג את גָּלְיָת הענק מגת – "... וַיַּךְ אֶלְחָנָן בֶּן-יַעְרֵי אֹרְגִים בֵּית הַלַּחְמִי, אֵת גָּלְיָת הַגִּתִּי..." (שמואל ב' כא' 19). התנ"ך סותר את עצמו, כי בשמואל א' יז' מסופר על דוד שהרג את גָּלְיָת מִגַּת.
5.         מעולם לא מלכה בישראל אישה – היתה מלכה בממלכת יהודה בשם עֲתַלְיָה, עליה מסופר במלכים ב' יא'.
6.         בראשית נועדו בני האדם להיות צמחונים – "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת-כָּל-עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל-פְּנֵי כָל-הָאָרֶץ, וְאֶת-כָּל-הָעֵץ אֲשֶׁר-בּוֹ פְרִי-עֵץ זֹרֵעַ זָרַע:  לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה" (בראשית א' 29). כך גם בעלי החיים.
7.         מחלון וכיליון דווקא האריכו ימים – בניהם של נעמי ואלימלך, בעליהן של רות ועורפה, מתו בגיל צעיר ולא השאירו בנים.
8.         ציפורה אשתו של משה היתה אישה מצרית – היא היתה ממדיין. בתו של יתרו.
9.         בית המקדש השני היה מפואר אף יותר מאשר הראשון – שבי ציון התקשו לבנות בית מפואר כמו בימי שלמה, ולכן בנייתו התעכבה שנים רבות.
10.       לאבא של שכם קראו... חמור – "שְׁכֶם בֶּן-חֲמוֹר" (בראשית לד' 2).
11.       נוח הכניס לתיבה שלו 2 מכל מין, אבל כבשים הוא אהב במיוחד ולכן הכניס 7 – "וַיֹּאמֶר ה' לְנֹחַ, בֹּא-אַתָּה וְכָל-בֵּיתְךָ אֶל-הַתֵּבָה:  כִּי-אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהוֹרָה תִּקַּח-לְךָ שִׁבְעָה שִׁבְעָה אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ; וּמִן-הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר לֹא טְהֹרָה הִוא שְׁנַיִם אִישׁ וְאִשְׁתּוֹ" (בראשית ז' 1-2).
12.       כדי לסמל כי דבריו הם דברי אלוהים, יחזקאל הנביא בולע אש – יחזקאל בלע מגילה: "...אֱכוֹל אֶת-הַמְּגִלָּה הַזֹּאת, וְלֵךְ דַּבֵּר אֶל-בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל ג' 1).
13.       לא רק במדבר, גם בארץ בנו בני ישראל עגל מזהב. אפילו שניים – מסופר על ירבעם: "וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב..." (מלכים א' יב' 28).
14.       אברהם הגיש לאורחיו לאכול בשר וחלב – "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב, וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה..." (בראשית ח' 8).
15.       מי-המבול יבשו אחרי 40 יום – 40 יום ירד גשם ונבעו מעיינות, אבל ייבוש המים נמשך יותר זמן: "... וַיַּחְסְרוּ הַמַּיִם מִקְצֵה חֲמִשִּׁים וּמְאַת יוֹם" (בראשית ח' 3).
16.       אלוהים העניש את הפלישתים שלקחו את ארון הברית ב... טחורים – "וַתִּכְבַּד יַד-ה' אֶל-הָאַשְׁדּוֹדִים וַיְשִׁמֵּם וַיַּךְ אֹתָם בעפלים (בַּטְּחֹרִים)..." (שמואל א', ד', 6).
17.       אלישע הנביא הרג 42 ילדים באמצעות שתי דובים מהיער, משום שלעגו לכך שהוא קירח – "... וְהוּא (אלישע) עֹלֶה בַדֶּרֶךְ, וּנְעָרִים קְטַנִּים יָצְאוּ מִן-הָעִיר, וַיִּתְקַלְּסוּ-בוֹ וַיֹּאמְרוּ לוֹ, עֲלֵה קֵרֵחַ עֲלֵה קֵרֵחַ. וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵם, וַיְקַלְלֵם בְּשֵׁם ה'; וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר, וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים..." (מלכים ב' ב' 23-24).
18.       חמורים ונחשים יכולים לפי התנ"ך לדבר בעת הצורך - "וַיִּפְתַּח ה' אֶת-פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם, מֶה-עָשִׂיתִי לְךָ..." (במדבר כב' 28), "וַיֹּאמֶר הַנָּחָשׁ אֶל-הָאִשָּׁה:  לֹא-מוֹת תְּמֻתוּן" (בראשית ג' 4).
19.       על אדם וחוה נאסר לאכול מעץ החיים – רק עץ הדעת נאסר: "... מִכֹּל עֵץ-הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל. וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ..." (בראשית ב' 16-17).
20.       אז הם אכלו תפוחים אסורים – לא מוזכר פרי של תפוח בסיפור. בעקיפין מוזכרת תאנה: "וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה" (בראשית ג' 7).

לוח מודעות


משולחנות ההנהלה


מהתשתיות -

צוות נאמני נוי

בשבוע שעבר פורסם בעלון דו"ח הסיור של דני טל - יועץ ומדריך נוי מטעם המועצה. בהמשך לכך הוקם לאחרונה צוות נאמני נוי, שבו חברים: שרי חרודי, אסנת לוטן, דורון אשד, חוה כהן ועטר שנפלד. הצוות ייפגש אחת לחודש, וידון באופן כללי בענף הנוי ובאופן נקודתי בנושאים לשיפור.
 


מבצע ניקוי גגות לקראת החורף

לקראת החורף אנחנו מארגנים מבצע ניקוי גגות מרוכז, הכולל ניקוי הגג והמרזב. עלות הניקוי היא על חשבון החברים - 140 ₪ לבית.
במידה והנכם מעוניינים בניקוי, צרו קשר עם:
מוחמד אבו פאני - 052-3750967
דורון אשד - 054-2444035