מאמר מערכת
אין כמו כתבה על
אוכל כדי להרגיע את התיאבון בימי החורף הקרים.
הזמן הזה בשנה, שיש
בו יותר חושך מ-אור, יותר קור מ-חום, ויותר רטוב מ-יבש – מעורר אצל כולנו חשק
למשהו חם ומנחם. הבעיה היא שכבר לפני שנתיים הקדשתי את העלון בתקופה הזו לסופגניות
של "רולדין", ואם אעשה זאת שוב אני עוד עלולה להתפתות לאכול אחת. אז
הלכתי על משהו יותר בטוח, אבל גם הוא עוסק באוכל – המקרר. יצאתי לחטט לאנשים במקרר
ולהפתעתי התקבלתי בברכה. יש אפילו מרואיינת אחת שזו פעם ראשונה שלה בעלון (ולא
בגלל שלא ביקשתי בהזדמנויות קודמות), ורק זה כבר הופך את הנושא הזה לשווה מבחינתי.
נתחיל ב-9 עובדות
על מקררים, שלא חייבים לדעת (המידע על עין-שמר שלא מצוין מקורו בגוף הכתוב,
באדיבות מנו אלון ושלומית דקל):
1. בשנת 1856 יצר ג'יימס האריסון האוסטרלי את המקרר הראשון שפעל על עקרון
דחיסת גזים. המקרר הביתי הראשון יוצר בשנת 1913 בשיקגו.
2. המקרר החשמלי הגיע לארץ בשנות ה-30 של המאה ה-20, אך עדיין נותר מוצר
לאמידים. במפקד שנערך בתל-אביב בשנת 1946, נמצאו מקררים חשמליים בכ-10% מהבתים.
אלישע שמרי מספר,
שלפני ימי המקרר, היו מביאים קרח מהחרמון באמצעות גמלי-ריצה.
3. בשנת 1956 היה מקרר ל-37% מהמשפחות היהודיות של שכירים בישראל, ובשנת
1960 עלה השיעור ל-54%. בשנת 2010 היה מקרר ב-99.8% ממשקי-הבית בישראל.
4. בשנים הראשונות של הקיבוץ היו שני מקררי-קרח במטבח חדר-האוכל ובמטבח
הילדים. את הקרח היו מביאים מבית-חרושת לקרח בכרכור ובחדרה. חנה דנון זוכרת את
הגלידה הראשונה שאכלה, בזכות המקרר החדש של מטבח הילדים, כשהיתה בת 6.
5. המקרר הפרטי הראשון בעין-שמר, היה שייך לאמא של סוניה מילשטיין - אמא
גורביץ (סבתא של נדי מילשטיין). הילדים שלה מארה"ב, קנו לה מקרר בשנות ה-50
והיא היתה עושה גלידה ביתית.
6. בעלון המשק מתאריך 18.6.1965 דווח: "אושר מקרר נוסף לקבוצת הילדים
שבצריף". באותה שנה חילק הקיבוץ לכל החברים שוויתרו על הנופש השנתי - מקרר של
חצי מטר על חצי מטר – "סיביר" (בתמונה). ל"סיביר" היה אפילו
מקפיא קטן. בעלון המשק מתאריך 16.7.1965 נכתב ביומן המזכירות מתחילת החודש:
"ועדת חברים הביאה את הצעתה בדבר רכישת מקררים על-ידי הקיבוץ. הוחל בדיון
במזכירות". עד אז היו בבית רק דברים שלא מצריכים קירור.
7. אניטה שפירא כותבת במאמרה "הקיבוץ והמדינה": "עליית רמת
החיים לֻוותה בשינוי שיווי המשקל בין הפרט לכלל בקיבוץ. יותר ויותר ביקשו החברים
מקום לפרטיות במסגרת השיתוף. תחילה הגיע לחדר הקומקום החשמלי, אחר–כך הגיעו פטפון,
רדיו, ובמהרה גם הטלוויזיה. דירת הוותיקים בקיבוץ גדלה כדי להכיל גם את הילדים
הבאים להתארח. הפרהסיה הקיבוצית נחלשה והלכה: עם בוא עידן הטלוויזיה ירדה ההשתתפות
באספות הקיבוץ. הלינה המשותפת ניהלה קרב מאסף ונכנעה ללינה המשפחתית, תחילה
באיחוד הקבוצות
והקיבוצים ואחר-כך בקיבוץ המאוחד, ולבסוף גם בקיבוץ-הארצי. מקרר 'סיביר' שהופיע
במטבחונים זכה להלצה: טוב 'סיביר' בחדר מאשר חדר בסיביר. המצרכים החלו זולגים
מחדר-האוכל אל הדירות הפרטיות, שבהן התכנסו בני-המשפחה, וזו נהפכה למוקד של
הזדהות. מעתה הזיקה לקיבוץ נשמרת לא באמצעות האידאולוגיה שהתמוססה, אלא בזכות
האינרציה וכוחו המושך של הבית".
8. השלב האחרון לפני ההפרטה של המקררים, היה חלוקת מקרר אמקור 5 (בתמונה)
באמצע שנות ה-70, לכל משפחה שיש לה ארבעה ילדים. הרבה ילדים רביעים נולדו באותן
שנים והם נקראו "ילדי המקרר". בעלון המשק מתאריך 7.2.1975 דווח:
"בשבת שיחת-קיבוץ על תוכניות ההשקעה הצרכניות – החגורה הדוקה ביותר וצריך
להשתדל מאוד שלא תתפוצץ... חלק מהחברים ייאלץ גם להבא להסתפק במקרר 'סיביר'...".
9. קרמבו לא הצליח לקבל מקרר מדבורה, כי לפי התקנון תושב-חוץ לא מקבל מקרר.
באחד מימי הקיץ החמים בבריכת הקיבוץ, הוא הזמין מתנדבת לחדרו ל-
"Cup of coffee fuck of tea"אבל נאלץ לבטל את הצעת הקפה, כי
נזכר שאין לו חלב בחדר. שני אחיו קנו לו בסוף מקרר, תוך כדי מבצע סבתא, פשוט כי
הוא כבר היה בן 35 ועוד לא היה לו מקרר.
המקרר של פרידה
אבלגון
תמיד יש במקרר -
–הכל. המקרר שלי וגם המקפיא תמיד מלאים באוכל מבושל שאני מכינה, מוצרי חלב, מרק,
סלטים, ממולאים, דג מלוח וכל מה שהנכדים שלי אוהבים כי הם אוכלים אצלי הרבה.
לעולם לא ייכנס
למקרר -– עוגות ופירות, כי אני לא אוכלת.
יש הכי הרבה -
–ירקות מכל הסוגים, כי אני אוכלת הרבה ירקות מבושלים.
הכי טעים - –איקרה
וזיתיי קלמטה.
הכי מיוחד - –אין.
רק סלט סלק וסלט חצילים ולימון כבוש לארוחת צהריים.
טיפ - המקרר זה דבר
מאוד חשוב בשביל מי שאוהב לבשל, כמוני. יש לי מקרר ענק וכך אני לא צריכה להתאמץ
לסדר אותו והכל נכנס.
המקרר של מרלן
(ורוז'ה) אלבז
תמיד יש במקרר -–
חלב, גבינה, ירקות, ביצים, בשר טחון, עוף, קציצות, שניצל, בשר בקר, קפה שחור,
קטשופ, מיונז, ריבה, חרדל, טחינה, שתייה קלה, קולה, בירה, קמח, שלוקים, יין,
תרופות, גלידה, קווקר... הכל, כי הילדים באים לאכול.
לעולם לא ייכנס
למקרר -– חזיר ועירוב של בשר וחלב.
יש הכי הרבה -
ירקות וביצים לבישולים.
הכי טעים - –מרק
ירקות וקציצות.
הכי מיוחד - יין
לבן ויין אדום ובירה.
טיפ -–
לנקות את המקרר ולא
להשאיר בו דברים להרבה זמן.
לשים כפית נירוסטה
יחד עם המלפפונים.
להניח את העגבניות
על הראש שלהן.
לעטוף את האבוקדו
בנייר עיתון שלא ישחיר.
לא לערבב סוגי
ירקות יחד.
המקרר של עידית
(ומשה) רונן
תמיד יש במקרר -–
מכל טוב הארץ. ירקות, פירות ולחם קפוא.
לעולם לא ייכנס
למקרר - –דגים, בגלל הריח. פעם בשנה אני מכניסה גפילטע-פיש ואוטמת אותו היטב שלא
יהיה ריח במקרר.
יש הכי הרבה -–
ירקות ושני קילו קמח.
הכי טעים - –סלט
פירות.
הכי מיוחד - –אוכל
טבעוני קפוא לנכדה שלי.
טיפ -– אני קוראת
על כל מיני טיפים, אבל אין לי כוח ליישם אותם.
המקרר של צפי
(ואוריין) גנדלמן
תמיד יש במקרר -
–ביצים וירקות
לעולם לא ייכנס
למקרר - גויאבות
יש הכי הרבה - –בשר
וירקות
הכי טעים - –תבשיל
בשר (עוף או בקר)
הכי מיוחד -
–שוקולדים
המקרר של יותם מרקם
תמיד יש במקרר -
–מי ברז קרים
לעולם לא ייכנס
למקרר - –כוסברה
יש הכי הרבה - מים–
הכי טעים – גלידה
צאנקי מנקי של בן אנד ג'ריס–
טיפ - לא לשים את
החלב במדף העליון כי הוא קופא.
המקרר של שלומי
(ומורין) אליהו
תמיד יש במקרר -
–ביצים, חלב וירקות.
לעולם לא ייכנס
למקרר -– אין אצלנו חרמות.–
יש הכי הרבה -
–ירקות ופירות.
הכי טעים - –עוגה
של מורין.
הכי מיוחד - –חלב
שקדים (בגלל שכשמניקים הלקטוז בחלב הרגיל עושה כאבי בטן לתינוקת).
טיפ - גבינות
ונקניקים לאטום היטב אחרת הם מתקלקלים מהר.
המקרר של לילך
(וזיו) חדוותי
תמיד יש במקרר -–
במקרר יש תמיד קוטג' (שטראוס) ובמקפיא יש תמיד עוגות.
לעולם לא ייכנס
למקרר - –כבד ואיברים פנימיים.
יש הכי הרבה -
יוגורט וחסה.
הכי טעים - –שוקולד
(מכל סוג מלבד שוקולד לבן ומנטה).
הכי מיוחד -
–מרגרינה לאפייה ולא חמאה. זה הטעם שאני מכירה מהבית ובעיני הוא יותר טעים מחמאה,
ואגב גם יותר בריא כי חמאה זה מהחי ומרגרינה זה מהצומח.
טיפ - המקרר חייב
להיות נקי, זה לפני הכל, והאוכל המבושל מאוחסן בכלים סגורים.
המקרר של שרית
(וגבי) אלימלך
תמיד יש במקרר -
–חלב, ביצים, ירקות.
לעולם לא ייכנס
למקרר -– חזיר ופירות-ים.
יש הכי הרבה -–
פירות.–
הכי טעים -– קובה
צהוב.
הכי מיוחד - –אגוז
קוקוס (מהישרדות).
טיפ -– (לא יודעת
מהחיים שלה)
לוח מודעות
בתגובה על מאמרי
המערכת האחרונים // עודי דגאי
על מנהלים מול
רכזים
-
הקיבוצים קמו כעסק
שהיה בעיקרו חקלאי. מטבע הדברים, הענפים החקלאים הללו כללו בעיקר עבודת-כפיים
שבוצעה על-ידי צוותים של 3-6 חברים. באירגון חד-שכבתי כזה, לא היה צורך לעסוק
בנושאים מורכבים כמו שיווק או כספים (זה היה באחריות "תנובה" וארגונים
אזורים), ולכן היה מספיק רכז, ומידי כמה שנים הייתה תחלופה סיבובית בין אנשי הצוות.
המעבר לתעשייה,
שנבע מהצורך להגדיל את הכנסות המשק ולענות על הדרישה להעלות את רמת-החיים, שינה את
המצב בצורה דרמטית. בתעשייה היה צורך בהתמקצעות, הן ברמה הטכנולוגית (כימיה,
פיזיקה, תפעול ואחזקה), הן ברמה הכספית (יבוא, יצוא, הלוואות ועוד) והן ברמה
השיווקית.
מערכת כזו, מטבע
הדברים, היא מרובת רבדים (פירמידלית). ההון המושקע כבד וכדי לעמוד בתחרות, מימד
שכמעט לא היה בחקלאות, יש צורך לייצר ערך ללקוח שמתורגם למכירות ולהקפיד על הקטנת
ההוצאות.
כניסת המנהלים לקיבוץ
אם כן, היא תולדה של מעבר לאירגונים רב-שכבתיים המצריכים טיפול בכמה רמות
ובדיסציפלינות שונות. מכיוון שמדובר בהתמקצעות גדולה והקיבוץ בראשיתו לא עודד
השכלה ולא ניתן היה לעיתים למצוא בקיבוץ את כל האנשים המתאימים, היה הכרח לחפש
אנשי מקצוע גם מחוץ לקיבוץ. בשלב הבא, כשהמפעלים התפתחו ולא עמדו באספקת הזמנות
הלקוחות, בין השאר עקב התלות בחברים שלא רצו לעבוד במשמרות, הגיעו עובדי ייצור
שכירים. עובדי הקו השכירים, הוסיפו עוד רובד לפירמידה.
כל ההסבר הארוך
למעלה, בא להדגיש כי התרפקות רומנטית על עבר סוציאליסטי, אינה רלבנטית בתהליך
אבולוציוני שעובר כל אירגון כלכלי ואחר, במיוחד קיבוץ שסיבך את החיים בהתעקשות
לחבר עסקים וקהילה תחת גג אחד. זה גם מה שהביא בסופו של דבר, עם שינוי בתנאי השוק,
לפשיטת-הרגל של 1989 והסדר הקיבוצים.
על חזון וקשר בין
תוצאות לתגמול מנהלים -
בעולם העסקים העכשווי,
מי שלא עוסק כל יום בעתיד, ממשכן אותו. לכן אחת התכונות הנדרשות ממנהל היא חדשנות:
לחפש את המוצר הבא, השירות החדשני והערך המוסף ללקוחות. מטבע הדברים זה מצריך
סיבולת של רץ למרחקים ארוכים ועומד בסתירה להצגת רווחיות מידית בכל מחיר. יש כאן
סתירה מסוימת, שלפעמים מבלבלת וגורמת לקבלת החלטות מוטעית, של מנהל משאבי-אנוש
ו/או ההנהלה הבכירה, בחיפוש מועמדים לניהול. למרבה הצער לא תמיד מצליחים למצוא את
האנשים המתאימים, גם מעצם מצב אובייקטיבי של מצאי מועמדים מתאימים וגם בגלל שכל
אירגון עובר תקופות שונות בהן נדרשים מהמנהלים דברים שונים כדי לקדם את האירגון.
בכל מקרה, מנהלים
שנכשלים עוזבים. בחוכמה של בדיעבד, לא פעם נראה שבאיחור של שנה-שנתיים. מי שמצליח,
בדרך כלל נשאר, לעיתים גם הרבה מאוד שנים. מי שמצליח, מתוגמל על תוצאות. למעט
מקרים בודדים ספציפיים, שבהם אולי היתה טעות בחלוקת בונוס, איני חושב שבונוסים הם
דרך מוטעית לתמרץ, בכפוף לכך שכל עובדי האירגון נהנים בצורה כזו או אחרת. לטעמי
התמונה שאת מציירת בנושא משכורות ואחריות, מתאימה אולי למערכות בורסאיות ובנקאיות,
לאו דווקא למציאות הקיבוצית.
בקשה להבהרות //
עינת תומר
1. נציגי ציבור להנהלה כלכלית – שמחתי לראות כי ישנם שני מועמדים איכותיים
מאוד לנציגי ציבור בהנהלה הכלכלית. עוד יותר שמחתי שבסופו של דבר הוחלט כי שני
המועמדים (יוסי אייזן ותומר גורן) יהיו חברים בהנהלה. אך מדוע מלכתחילה הם הועמדו
להצבעה זה כנגד זה? יכלה להיחסך עוגמת-הנפש שבהתמודדות, אם בסופו של דבר שניהם
נבחרו.
2. סקר שביעות רצון – לפי מה הוחלט אלו ענפי שירות יכללו בסקר ואלו לא? בפעם הקודמת
שנערך סקר בסגנון זה, הוא כלל ענפים נוספים: הנהלת-חשבונות, תרבות, רכב ועוד. קצת
תמוה שהספרייה - ענף צדדי שמנוהל בידי פנסיונריות - נכנס לסקר, ואילו
הנהלת-חשבונות - ענף מרכזי עם הרבה עובדים – לא נכנס לסקר.
3. האם הסקר הודפס לאוכלוסייה המבוגרת שמתקשה למלא אותו באמצעים דיגיטליים,
על מנת שישקף את דעות כלל הציבור?
הבהרות //
שרית אלימלך
1. נציגי ציבור להנהלה כלכלית –
ההנהלה הכלכלית
בעין-שמר, מורכבת ממנהלת עסקים, יו"ר קיבוץ, 3 מנהלי פעילויות עסקיות, מומלץ
יו"ר ושני נציגי ציבור.
כשהחליט אמיתי ששון
(נציג הציבור) לסיים את תפקידו, התחלנו בחיפוש אחר נציג ציבור במקומו; וכאשר איתן
שמואל סיים את תפקידו כמנהל-השכרות, התחלנו בחיפוש אחר מנהל פעילות להנהלה הכלכלית.
רק לאחר הבחירה של
יוסי אייזן לנציג ציבור, כיוון שלא נמצא מנהל פעילות מתוך הקיבוץ שיחליף את איתן,
עלה הרעיון להגדיל את מספר נציגי הציבור על חשבון מנהל הפעילות החסר.
הצעה זו היתה חייבת
לעבור תחילה את אישור ועד-ההנהלה. רק עם אישור הוועד ניתן היה ליישם אותה בפועל.
אנחנו מנסים לעשות
כמיטב יכולתנו. אין, ואף-פעם לא היתה, מטרתנו לגרום עוגמת-נפש וצער לחברים
ולמועמדים לתפקידים שונים. שני המועמדים שפנו הפעם ראויים בהחלט וטוב שהציגו את
מועמדותם.
2. סקר שביעות רצון –
הסקר מכסה את רוב
ענפי-השירות. קיימים שיקולים שונים האם להכניס או לא להכניס ענף מסוים. הנהלת
החשבונות נשמטה בטעות מהסקר הממוחשב והטעות תוקנה.
3. בעלון וב"מקומי" פרסמנו (יותר מפעם אחת), כי את הסקר ניתן למלא
גם בדפים שיימסרו במשרדי המשק. חברים רבים הגיעו וקיבלו את הדפים.
אני עובדת שלושה
ימים בשבוע (יום א' – בביטוח, ימים ב', ד' - במשאבי אנוש). ניתן להיפגש איתי בימים
אלו. בימים בהם אני לא במשרד, ניתן להתקשר אלי, לכתוב הודעה, לשלוח מייל... מי
שניסה זאת, יודע שבדרך-כלל אני עונה ואפילו די מהר. אפשר לפנות אלי ולדבר, ואולי
הדברים יובהרו אפילו טוב יותר מאשר דרך שאילתות בעלון.
שאלה
מי אחראי ומפקח על
שדרת-האמנים?
מי אחראי ומפקח על
ההשכרות במקום והאם כל המשכירים עומדים בתנאי התשלום?
תשובה // חוה
כהן
שדרת-האומנים
מנוהלת על-ידי עתר גבע ועטר שנפלד, תחת ניהול-עסקים. עם כניסתה של עדי רובין,
מנהלת ההשכרות, תעבור שדרת-האומנים לאחריותה.
המשכירים עומדים
בתנאי-התשלום. באחריות הנהלת-חשבונות – חשבוניות, גבייה וכו'. פיקוח שוטף – מנהלת
ההשכרות.
שאלות על
הקליטה // שלמה בורלס
ברצוני לברך את
החברים החדשים שהתקבלו לקהילה ולאחל להם קליטה טובה ומוצלחת. טוב לחיות בעין-שמר
גם לצעירים וגם לזקנים, עשיתם בחירה טובה.
חברים שואלים בשקט ולא
שומעים אותם, אני רוצה לשאול, בשמי, בשם חברים אחרים וגם בשם נקלטים:
1. למה משלמים כל-כך הרבה כסף כדי להתקבל לחברות? מה החישוב שנעשה?
2. חבר שהתקבל לחברות משלם מיד את כל המיסים וגם 50 ₪ על שיוך דירות. למה
חבר חדש משלם שכר-דירה וחבר ותיק (כמוני) לא משלם?
בתקווה, גם באהבה.
תשובות על
הקליטה // מיכה טיסר
חברים חדשים משלמים
כסף למספר מטרות וכולן לפי החלטות מסודרות שהתקבלו:
דמי כניסה/ הון
אגודה/שמר - חברים חדשים מתקבלים לחברות מלאה וזכאים מעת כניסתם לבית הקבע, לכל
הזכויות של חברים וותיקים. בין השאר הם שותפים בנכסים.
הנכסים של עין-שמר
שופרו מאוד במהלך השנים האחרונות, רווח העסקים הוא כ-15 מיליון ₪ בשנה. אחרי העברה
לפנסיה והחזר הלוואות והשקעות, נותר סכום נכבד לחלוקת רווחים. נעשתה הערכת שווי של
הנכסים על-ידי
BDO לקראת תחילת
הקליטה, והמסקנה היתה ששווי הנכסים לחבר כ-300 אלף ₪. אנו מטילים כמחצית מהסכום על
המצטרפים. כמו-כן הנקלטים משלמים את עלות התשתיות אחד לאחד והשתתפות חלקית בהוצאות
הקליטה.
לגבי שכר-הדירה,
אתה יכול לשלם במידה ואתה מעוניין, אך ככלל כל חבר שלא גר בבית הקבע שלו אמור לשלם
שכר-דירה.
אחזקת דירות
פנסיונרים // עידו ספקטור
יש לא מעט
פנסיונרים שגרים בדירות ישנות משנות ה-50-40, כלומר בדירות עם ותק של כ-70 שנה.
חלקם לא הספיקו לבצע שיפוץ לפני תהליך השינוי. דירות אלה במצב תשתיות ושירותים קשה
וירוד, דורשות אחזקה מוגברת.
עם תקנון הדיור,
נקבעו לחברים אלה זכויות כספיות (השוואת פערי-דיור) שמטרתן היתה לשפר את הדיור
לרמה תקנית. כעת, 6 שנים לאחר השינוי, החברים נשארו עם זכויות לא ממומשות ועם
דירות בעיתיות הדורשות השקעה כספית.
נוצר מצב לא תקין,
שבו חלק לא קטן מהחברים קיבלו סיוע לשיפוצים וגרים כעת בדירות מסודרות (כלומר לא
היה מחסור כספי בשבילם), ולעומת זאת יש חברים שלא יכולים לממן את אחזקת דירותיהם
הישנות והמתפוררות, למרות שיש לזכותם כספים.
אחזקת הדירות כאשר
החברים עדיין בחיים, קודמת לשיוך הדירות העתידי.
הדבר דורש הפשרת
כספים.
שפעת
מעלון המשק 7.2.1975:
"השפעת המפורסמת והחריפה A2, הגיעה לביקור בקיבוצנו למטרות קליטה.
כמעט כל הילדים חולים וכן חברים רבים מאוד. לאחר שגם בתיה (סוזין) – המטפלת
(חולים) המסורה – נפלה למשכב (גם צבי סוזין)... לא ברור מי יביא לה אוכל מחר..."
שירותים מחודשים
השירותים בלובי
חדר-האוכל עברו שיפוץ, וכעת הוסדר תא-שירותים גם עבור נכים. מוזמנים לנסות וליהנות.
סוס נדנדה מחודש
סוס הנדנדה
המיתולוגי נצבע מחדש בהפתעה, על-ידי משפחת אברג'יל בהנהגת אדווה.
תודה לכם מכל
הרוכבים הצעירים.
משולחנות ההנהלה
ביום שני 6.1.2020,
בשעה 20:00 במועדון-לחבר
שיחת קיבוץ מס'
1/20
סדר היום:
1. אישור מיזם מיקרו אצות
2. קבלה לחברות מותנית: רעות ותומר סולנה. ראו ראיון הכרות להלן.
3. אישור תקציב קהילה 2020
4. אישור תקציב עסקים 2020
חומר לאסיפה ניתן
למצוא במייל ובמשרדי המשק.
הצבעת קלפי
אלקטרונית
מיום שישי 10.1.20
בשעה 9:00, עד יום ראשון 12.1.20 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס
לקישור:
Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע
ולקבל עזרה ב-הנהלת-חשבונות אצל הגר צ'נסקי
ביום ראשון 12.1
בין השעות 9:00-13:00.
נעים להכיר –
משפחת סולנה
רעות שנער סולנה
נולדתי בקיבוץ
דברת, בשנת 1980, להוריי אילנה ואורי שנער.
יסודי למדתי בקיבוץ
גניגר ותיכון ב"משגב" (עברנו לגוש-שגב).
בצבא הייתי מדריכה
בחברה להגנת הטבע.
למדתי תואר ראשון
בחינוך גופני בווינגיט ומדריכת פילאטיס.
עבדתי כמדריכת
טיולים, מדריכת פילאטיס ומאמנת בהתעמלות קרקע.
היום אני עובדת
ב"בית-אקשטיין" כמורה לספורט בחינוך-המיוחד.
נשואה לתומר ואמא
של מעין-7, אימרי-7, אדר- 4 ובארי – 9 חודשים.
מהו זיכרון הילדות
הראשון שלך?
בקיבוץ בו גדלתי,
היינו הולכים הרבה לגבעה הבתולית שליד הקיבוץ, רצים בתוך צינורות בטון גדולים
ומשמיעים צעקות וקולות שרק ילדים שנותנים להם חופש יכולים. עד היום
כשאני עוברת ליד
אותה גבעה, אני מתמלאת בגעגועים לחוויית הילדות הזו... היום המקום מלא במפעלים.
מי האדם שהשפיע
עליך הרבה?
הוריי שמלווים אותי
עד היום וכמובן מצבים שונים בהם נתקלתי בדרך ודרשו התמודדויות שונות.
מה המקום בעולם שאת
הכי אוהבת?
אני הכי מתחברת
למדבר ולדרום הארץ - נוף עוצמתי שעושה לי שקט בלב ומכניס אותי לפרופורציות של
החיים. מחכה ליום בו ארגיש שגם הבית שלי, זה המקום שאני הכי אוהבת.
מה הכיף שלך?
לעשות ספורט, לזוז,
להיות עם המשפחה האהובה שלי וללוות את ילדיי בנקודות שונות בחייהם. לצאת לטיולים
של יום או מספר ימים, ולחזור מאושרת מעוצמת הטבע. לעבוד בגינה ולראות שהכל נובט
ופורח. ליהנות מהרגעים הקטנים - שלא תמיד יש להם שם - עם עצמי, בן-זוגי וילדיי.
מתי בכית לאחרונה
ולמה?
אני לא נוטה לבכות
הרבה, אלא אם זה קשור לילדיי באיזו דרך, או אם אני רואה סרט קיצ'י.
ממי את צריכה לבקש
סליחה ולמה?
לרוב אני מבקשת
סליחה באותו רגע שפגעתי.
מה ההרגל שאת רוצה
להיגמל ממנו?
אני משוגעת על
מתוק, וזה מתנגש עם היותי אוהבת ספורט. משתדלת לאזן עם אוכל בריא במקביל...
מה ההישג הכי גדול
שלך לדעתך?
להיות מורה לילדים
עם צרכים מיוחדים, להגיע כל בוקר עם חיוך ובסוף היום להרגיש סיפוק על שהצלחתי
להגיע לעוד ילד. לרוץ חצי מרתון, להיות אמא לארבעה בנים... ולדעת שההישג הגדול עוד
לפניי.
אם לא לגור
בעין-שמר איפה היית רוצה לגור?
במשגב או בוונקובר
– קנדה.
מה את אוהבת
בעין-שמר?
המקורות שלי הם
בקיבוץ, הוריי הם בני-קיבוץ והזיכרונות שלי מהקיבוץ הם טובים.
אני רוצה את זה גם
עבור ילדיי.
היום כאדם בוגר,
אני יודעת גם להשתלב וכשצריך גם ללכת צעד אחורה.
בעין-שמר יש אווירה
של פעם, מרחבים ירוקים שכיף להתהלך בהם, אירועי תרבות כמו שאני זוכרת מילדותי,
אנשים שאני מכירה קצת ואת הסטודיו של ענבל משיח-קרטה בו אני מתאמנת.
תומר סולנה
נולדתי בקיבוץ
חניתה, בשנת 1979, להוריי חנה ויוחי סולנה.
יסודי למדתי בחניתה
ותיכון ב"סולם-צור".
בצבא שירתתי
ב"מגלן" ועדיין עושה מילואים בהתנדבות.
למדתי תואר ראשון
במנהל-עסקים ב"מכללת רופין".
ברופין גם הקמתי את
העסק הראשון שלי - "ולנסיה ברגוע", על גדות נחל אלכסנדר.
כיום אני בעלים של
קייטרינג שנקרא "הסועד הנודד" - הפקת אירועים קולינריים וחווייתיים בשטח.
נשוי לרעות ואבא של
מעין, אימרי, אדר ובארי.
מהו זיכרון הילדות
הראשון שלך?
כשהייתי בן שנתיים,
יצאנו כל המשפחה לשליחות של 4 שנים בארה"ב. אני זוכר משם את היום הראשון בגן,
שלא הסכמתי לשים כיפה.
מי האדם שהשפיע
עליך הרבה?
הוריי ואביתר רם –
מדריך הנעורים שלי, שהיה מאוד משמעותי עבורי ולצערי נהרג בתאונת דרכים.
מה המקום בעולם
שאתה הכי אוהב?
מאוד אוהב מקורות
מים, בעדיפות למים קרים – אני תמיד חייב להיכנס ואז איזה קפה קטן מהפינג'אן.
מה הכיף שלך?
ים-סאפ, לשחק
כדורגל, חוויות עם המשפחה, ספורט, טיולים, יוגה וכל מה שמרגיע את הנפש.
מתי בכית לאחרונה
ולמה?
כשראיתי כמה עולה
לבנות בית בעין-שמר.
ממי אתה צריך לבקש
סליחה ולמה?
משתדל לא לפגוע
באנשים.
מה ההישג הכי גדול
שלך לדעתך?
להיות אבא לארבעה
ובעל עסק בישראל כבר 9 שנים.
מה אנחנו לא יודעים
עליך וחשוב שנדע?
כל התחום של
איכות-הסביבה מאוד קרוב לליבי, ואני עושה מאמץ להיות תושב אכפתי ורציני בכל מה
שקשור לנושא. בבית אנחנו משתדלים כמה שיותר למחזר, ואני מנסה לשכנע בעלי-עסקים לא
להשתמש בכלים חד-פעמיים.
אם לא לגור
בעין-שמר איפה היית רוצה לגור?
בגליל.
מה אתה אוהב
בעין-שמר?
מיקום אידיאלי
ואווירה טובה, שנותנת תחושה של מקום שנעים לחיות ולהיות בו גם למבוגרים וגם
לילדים. אירועי תרבות משותפים כמו שאני מכיר מילדותי, קהילה מגובשת וחיבור למסורת
של חקלאות.