עלון 7 –, 19/02/2010
המלצות השבוע
חיה חרודי ממליצה על "עיניה התכולות" מאת לואיס באיארד
לאוהבי ספר בכלל ולאוהבי ספרות מתח טובה בפרט, אני רוצה להמליץ על
"עיניה התכולות" מאת הסופר האמריקאי לואיס באיארד. בכתיבתו מתחבר
באיארד לגיבורי ספרות וסופרים כמו דיקנס ואדגר אלן פו. כאן הוא טווה
סיפור בלשי גותי על פי מסורת ספרי פו, חדור אימה ומלנכוליה, שבו -
כדבריו של פו בספר זה - "אין נשגב יותר ממותה של אישה יפה".
בספרות מתח הגרוע ביותר הוא לספר את העלילה ולכן לא אעשה זאת.
רק אומר שמדובר בספר בלשי עם דמויות רומנטיות וציטוטי שירה נפלאים.
העלילה נפתחת בהתאבדות צוער באקדמיה הצבאית ווסט פוינט, והופכת מטרגדיה לתעלומה מבעיתה, כשמתברר שלבו של החייל הצעיר נכרת מגופתו. ברררררר....
העלילה נפתחת בהתאבדות צוער באקדמיה הצבאית ווסט פוינט, והופכת מטרגדיה לתעלומה מבעיתה, כשמתברר שלבו של החייל הצעיר נכרת מגופתו. ברררררר....
בלש ניו יורקי קשיש, גאס לאנדור, מוזמן לפענח את הפרשה ומגייס לעזרתו את אחד הצוערים,
שהוא גם משורר צעיר וסוער בשם... אדגר אלן פו.
- אין הוראות חד משמעיות מטעם המשטרה לגבי האופן שבו יש לנהוג במקרה של שוד.
- אם מדובר באירוע בו מעורב נשק חם - מומלץ לא להתנגד.
בכל מקרה יש לנקוט באמצעי זהירות ולדווח על כל אירוע או מראה חשוד באזור הקיבוץ - לרב"ש רועי פרילינג .
משולחנה של רכזת רווחה
- השבוע הגיעה לקיבוץ, על פי הזמנתנו, אוריין קייזר - יועצת לניצולי שואה בנושא
מיצוי זכויות. אוריין קייזר נפגשה עם חברים, והציגה בפניהם, מגוון של שירותים
ומקורות כספיים המגיעים להם על פי דין לניצולי שואה.
חברים זכאים, שלא הוזמנו לפגישה או שלא הצליחו להגיע, מוזמנים ליצור איתי קשר ואקבע להם פגישה עם היועצת. מוזמנים במיוחד יוצאי רומניה ובולגריה, שמקבלים פיצויים ושהו בתנאי עוצר בתקופת הרדיפות בשנים - 39-45 ועלו לארץ עד שנת 1953.
- ועדת רווחה ממליצה בחום, לחברים מבוגרים הגרים לבד, להחליף את מנעול
הבית למנעול הננעל מבפנים ללא מפתח, כדי שבמקרה חרום יהיה ניתן
להיכנס לבית להגיש עזרה. בקרוב אחלק לתאים נייר ובו הסבר. המעוניינים
יאשרו ונתקין בביתם את המנעול המדובר.
אוריין גנדלמן
משולחנה של ועדת רכב
בחודשים האחרונים התקבלו תלונות רבות של חברים, המקבלים בבוקר את טויוטה 71 לאחר לילה שבו השתמש ברכב השומר השכיר שהוא מעשן כבד ולכן הרכב נותר אחרי השמירה - מסריח ומלוכלך.
ועדת רכב עשתה מאמצים רבים להתייחס לפניות החברים ולטפל בנושא.
פנינו להחליף את השומר, רכשנו רכב מיוחד לשומר וכמובן קיימנו שיחות ודיונים עם ועדת בטחון ומנהל הקהילה - וכל זאת במטרה לפתור את בעיית העישון הכבד והזוהמה ברכב ציבורי, עליה התלוננו החברים.
לצערנו הגורמים המעורבים בטיפול, לא קיבלו את הפתרונות שהצענו והבעיה נשארה בעינה.
ביום ב' הקרוב, תתקיים פגישה של ועדת רכב עם ועדת בטחון ומנהל הקהילה, בתקווה לפתור את הבעיה אחת ולתמיד. נמשיך וניידע לגבי תוצאות הטיפול.
לפני 20 שנה עמדה המדינה ברגע של מפנה. 980.000 עולים מברה"מ לשעבר שינו את פני החברה הישראלית לתמיד.
המקומון הפופלארי שלכם לא עובר על כך לסדר היום - ומקדיש את עמודיו לאנשי פרויקט נעל"ה - ג'ני יגודה ונווה תומר (ראו שיחה במדור
כנס מחזורים) ולמשפחת ברצלבסקי - נציגת העליה מחבר העמים אצלנו.
א-ב של מולדת ובית
במסגרת פרויקט "בית ראשון במולדת" עברו אצלנו מספר משפחות,
אך רק אולגה, מארק, מרינה ואנה ברצלבסקי - נשארו והיו לחלק
מק"ק עין שמר.
היום, כשהם כבר קיבוצניקים לכל דבר, עברנו על מושגים
מא' ועד ת' לנסות לגעת בחלק מהחוויות, שעברה המשפחה
מאז ועד היום.
אוזבקיסטן
אולגה: רק דברים טובים. הרבה לחם, הרבה ירוק - והכל פורח. והמון אוכמניות שחורות.
מארק: כבוד לאדם המבוגר, רוחב לב אבל גם צביעות (מאחורי החיוך לא יהססו לתקוע סכין).
אנטישמיות
אולגה: ידענו את המקום שלנו. כדי לקבל ציון עשר היינו צריכים להוציא 12...
מארק: בבית הספר היו ילדים שהרביצו להם, לא בהכרח בגלל יהדותם. ובמקומות העבודה
גם אם היית יהודי הכי מבריק - תמיד נשאר הסגן של המוסלמי.
בית
אולגה: הורים, דודים, בני הדודים ילדי נעל"ה - הבית הזה הוא ביתם.
מארק: בחגים ובשמחות גם 30 אנשים מסתדרים כאן.
היום גם השכונה והשדות והואדי - הם כבר בית בשבילי.
געגועים
אולגה: לחברים שלנו שהיו עבורנו כמו משפחה. לנסיעות הבילוי לסנט פטרסבורג, שאפילו את
ירח הדבש עשינו בה...
מארק: לטשקנט העיר בה התגוררנו ולטיולים לאגם הגדול בראש הר גבוהה - תופעת טבע
מיוחדת ומקום לפיקניקים וטיולים.
דגל
מארק: היום זה דגל ישראל. ובכלל כשמנגנים את התקווה זה מאוד מרגש.
החלטה לעלות לישראל
אולגה: כשהתחיל להיות מפחיד ברחובות והקיצונים השליטו פחד - ידענו שצריך לזוז.
מארק: גם אם לא קרו דברים ממשיים, האווירה השתנתה. הסתובבה בדיחה:
את הרוסים - נהרוג, את הארמנים - נכה והיהודים כבר יברחו לבד.
היה ברור שצריך לצאת.
הישג
מארק: הבנות שלנו! אני מאוד גאה בהן. ובכלל שהתחלנו מאפס, במקום חדש בלי לדעת את השפה, ולאט לאט התקדמנו והגענו למה שאנחנו היום: בעבודה, במשפחה וגם מבחינה חברתית.
ועידת המפלגה הקומוניסטית
אולגה: זה היה קצת רחוק - אבל ידענו ושמענו.
מארק: במהלך הועידה אמצעי התקשורת דיווחו רק על הועידה.
ה"פראבדה" יצא בעובי של התנ"ך עם כל הנאום של ברז'נייב
(5 שעות!).
אחר כך היו מלמדים את הנאום בבית הספר במסגרת
שיעורי המקצוע "ההיסטוריה של המפלגה הקומוניסטית"
זיכרון מסוים
אולגה: שרה ושאול מרקם שהיו ממש כמו סבים עבורנו ועבור הבנות.
מארק: בימים הראשונים הגעתי לחדר האוכל לפגוש את מנו כדי להסדיר את השהייה שלנו.
בלובי פגשה אותי אישה בלתי מוכרת ושאלה אל מי אני. עניתי. אמרה לי: ראשית בוא
תאכל משהו! ולקחה אותי בכח לאכול. זו הייתה שרה מרקם.
כמה ימים אח"כ נפגשנו שוב ומאז הפכו לנו למשפחה. תמיד הזמינו אותנו עם הבנות.
אולגה: שאול אהב וודקה ומאחורי גבה של שרה תמיד הזמין אותנו לכוסית.
מארק: האמון המלא שקיבלתי מהיום הראשון בקוקי-מן. אורנה נתנה לי את המפתחות
ואמרה תבוא מתי שתוכל בין שיעורי העברית בגבעת חביבה והטיפול במשפחה. כנראה
שגם היינו בסדר אבל זה מאוד ריגש אותנו ואני מאמין שבזכות זה נשארנו בקיבוץ.
מתגעגע ללואיס גורן, שהיה חבר הכי קרוב כמעט כמו אח. עזר לנו ולהורים שלנו עם כל
הלב. הוא מאוד חסר לי.
טלביזיה
שניהם: רואים ערוצים בעברית אבל מעבירים לערוצים ברוסית ברגע שמתחילות תוכניות
הריאליטי שאנחנו לא סובלים.
ישראל/ישראלים
אולגה: מנטאליות שונה בדברים היומיומיים. כשעלתה לאחרונה ההצעה שילדים יקומו למורים
לא הבנתי איך אפשר להתנגד. זה הרי מובן מאליו.
מארק: מאוד חסר לי הנימוס בדברים הקטנים.
כבוד
מארק: לדעתי אין כאן מספיק כבוד לאנשים מבוגרים. ואני לא מתכוון לדאגה כלכלית, אלא
להתנהגות יומיומית כלפי אנשים מבוגרים, ולא רק בקיבוץ. כנ"ל לנכים או נשים וכ"ו.
מוסיקה
אולגה: בעיקר שירי ארץ ישראל. מורידה עם אנה שירים ישראלים
מהאינטרנט ולומדת אותם.
מארק: מאוד אהבתי את יהודה פוליקר אבל גם מוסיקת רוק.
נועם
אולגה: הוא גאות המשפחה.
מארק: אצלנו היה נהוג לקרוא ילדים על שם הסבים... אבל גם נועם זה שם נפלא.
נעל"ה
אולגה: אנה בעבודת שורשים כתבה שיש לה 4 אחים, והתכוונה לילדי נעל"ה שהיו חלק
מהמשפחה שלנו. לא נפרדנו מהם עד היום. (מצביעה על שקית מתנה ענקית בפינת
החדר) - זאת מתנה ללידה לאחד מבני נעל"ה שלנו.
מארק: יחד עם נועם יש לנו עוד כמה נכדים, ובחתונות של ילדי נעל"ה שהיו אצלנו, תמיד
מושיבים אותנו בשולחן החשוב ומעלים אותנו לבמה כ"הורים".
ספרים
אולגה: פושקין ולרמונטוב וכל מה שלימדו בבית הספר.
מארק: שם קראנו הרבה. לארץ הגענו עם 4 מזוודות - ובדואר שלחנו חבילות עם ספרים.
עליה לארץ
אולגה: לא בטוח שהייתי חוזרת על זה. מפחיד ללכת אל הלא הנודע עם 2 ילדות קטנות.
אבל אין לנו חרטות, אנחנו שמחים שעלינו ארצה ואף פעם לא חשבנו לחזור.
מארק: ידעתי שנסתדר. וחוץ מזה צריך לזכור שויתרנו על האזרחות כדי לקבל ויזה לישראל -
כך שלא הייתה דרך חזרה.
פסנתר
אולגה: סמל סטטוס בכל בית יהודי שמכבד את עצמו. סבא שלי סחב על גבו את
הפסנתר שלי כל פעם שעברנו דירה (ועברנו כמה פעמים), ואני בתמורה
סיימתי עם תעודה מכובדת.
מארק: גם אני התחלתי - אבל לאחר קונצרט סוף שנה אחד, המורים הסבירו
להורים שלי שזה כנראה לא ילך - אז ויתרו לי.
פרסטרויקה
אולגה: זה היה מאוד מוזר איך תוך זמן קצר מאוד העולם שהכרנו - עבר שינוי.
מארק: לאחר שנים של שתיקה והשתקה פתאום דיברו על נושאים "אסורים". זוכר בבהירות את
גורבצ'וב מציג בגלוי תוכנית להתמודדות עם האלכוהוליזם, נושא שאיש לא העז לדבר
עליו. היה חופש והייתה אי ודאות מה לעשות איתו.
שאיפות לאומיות בדלניות לעצמאות ושפה של כל אחת מהרפובליקות - השתלטו על
סדר היום. זה היה חדש וגם מאוד מאיים - כי לא היה ברור לאן זה יוביל.
ציונות
אולגה: לא היה מושג כזה. הציונים (הישראלים) היו עבורי כובשים וכילדה הייתי
מדווחת עליהם בשיעור קריאת עיתון - ולאו דווקא בחיוב. זה היה המידע
בעיתונות הסובייטית.
מארק: לא היה חלום לעלות לארץ ורעיון הציונות לא היה מוכר לנו כלל. אבל לדקה אחת
לא שכחנו (ולא נתנו לשכוח) שאנחנו יהודים. משפחות יהודיות היו תמיד שונות.
קצונה
אולגה: אני לא מבינה איך קרה ששתי הבנות שלנו הן קצינות בצה"ל. זה לא בית של צבא.
מארק: לא הובלנו אותן לזה, אבל זה נותן סיבה לגאווה גדולה - כי חינכנו לשאוף להכי טוב.
מרינה: לבית בוודאי יש השפעה. עם זאת הייתה השפעה גם לחינוך בקיבוץ ולמסר שזה חלק
מהסטנדרטים של תרומה לחברה. אנה עשתה גם שנת שירות לפני הצבא.
רושם ראשון
אולגה: הגענו באמצע יולי - ואני זוכרת שאי אפשר היה לנשום מרוב חום.
מארק: זוכר המון פקידים ודוכנים ושאלות וטפסים בנתב"ג ... ואח"כ נסיעה לקרובים
בקרית ביאליק שגרו בקומה 4 - ואני סוחב בעצמי ארבע קומות את כל המזוודות.
מרינה: המון אנשים שעומדים בשורה ומנופפים בדגלי ישראל קטנים.
תרבות
אולגה: מאוד אוהבת ערבי שירה בציבור. לפעמים אנחנו הולכים לערבי גבינות
ויין ושירה בציבור.
מארק: אנחנו אוהבים ללכת להופעות ואירועים תרבותיים, לצערנו היום
העלויות גבוהות מדיי.
כשהבנות היו קטנות דאגנו לקחת אותן להופעות שחשבנו שאי אפשר
לוותר על זה, כמו בלט קירוב שהגיע לארץ עם "מפצח האגוזים", דאגתי שהן ילכו. היום
אנחנו הולכים מעט מאוד.
תודה רבה לאולגה, מארק ומרינה ובעיקר לנועם הקטן שישן כל כך יפה במהלך הפגישה.
תרשמו ביומנים
תרשמו ביומנים
יום ה' 25.2.10 - התרמת דם מיוחדת
בנק הדם זקוק בדחיפות למנות דם ופונה לציבור להיענות ולהגיע להתרמה שתתקיים בין השעות 16:00-19:00 במועדון לחבר. כיבוד ושתייה לתורמים - מובטחים.
מלווים ובני משפחה מתבקשים להימנע מהכיבוד - המיועד לתורמים בלבד.
יום ה'
25.2.10 - פורים במוסד
25.2.10 - פורים במוסד
יום ו' 26.2.10 - מהו דיקור סיני?
הרצאה מאלפת בליווי המחשות מפי רותם גופר מומחית לרפואה סינית.
יום ב' 1.3.10 - פורים ילדים בחדר האוכל.
יום ה' 4.3.10 - ערב סרטוני נוסטלגיה
"רומה הפקות" מרימים ערב סרטוני נוסטלגיה במועדון לקראת פורים. לאחר כוסית אחת - ותראו את עצמכם בתלת-מימד גם בסרטים ותמונות שמעולם לא צולמתם בהם.
יום ו' 5.3.10 - פורים חברים קרב התחפש לעורב!
פורים של החברים יתקיים ביום שישי 5.3.10 והשנה בסימן
נוסטלגיה. זוכרים איך שהיה פה שמח לפני שנולדנו?
אז לשריין בייביסיטר, לוודא יציאה מהצבא ולכתוב ביומנים!
כנס מחזורים
"פרויקט נעל"ה התחיל במוסד ב- 1992 ועד היום (למעט שנה אחת) עברו אצלנו בסך הכל 16 קבוצות ובהם כ - 350 חניכים מחבר העמים.
בנוסף היו לנו 3 קבוצות מאמריקה הלטינית ו - 3 קבוצות של אתיופים. בברכה, אסתי"
כך, בנתונים יבשים בהתכתבות אינטרנטית, תמצתה עבורי אסתי (מזכירת "מבואות עירון") 18 שנה של פרויקט נעל"ה, שעבור אלפי נערים ומשפחותיהם היה ויהיה מהתחנות החשובות ביותר בחייהם.
אנחנו מכירים היטב את ילדי נעל"ה: מהכלבו, מחדר האוכל, משבילי הקיבוץ. חוגגים את הנעורים ביופיים המיוחד הניכר לעין, מבטם רציני ובוגר ונימוסיהם טובים ומעידים על תרבות אחרת. אך מאחורי כל זה מסתתר עולם של ילדים שעזבו בית ומתמודדים כל יום לבנות זהות חדשה, שתהפוך אותם חלק מהחברה הישראלית.
נפגשתי עם ג'ני יגודה ונווה תומר לבדוק איך זה נראה מבפנים.
ג'ני יגודה - בוגרת מחזור 4 ילידת העיר קאזאן שבצפון רוסיה ,
הגיעה לישראל ב- 1995, בת למשפחה בת 4 נפשות.
הוריה חיים היום בגרמניה ואחותה הבוגרת בקאזאן.
נשואה ליוחאי ואם לדור.
תואר ראשון - במנהל עסקים ושיווק.
נווה תומר - מחנך "שבגר" 4 מחזורים של נעל"ה,
יליד עין שמר נשוי לקאתרין ואב למאי ואלה.
ג'ני: "האווירה בבית הייתה בעד הרעיון, עד שקיבלנו תשובה חיובית שעברתי את המבחנים. ואז כשכבר ארזתי ועמדתי לנסוע - אבא שלי אמר: אין מצב שאנחנו נותנים לך לנסוע. היה הזוי למדי. אבל אני התעקשתי - ונסעתי. היום לא הייתי עושה את זה, כי את מוצאת עצמך לבד במאבק של הישרדות וגם אם המוסד הוא חממה, עדין יש הרבה רגעים שרע וכל מה שיש לעשות זה לבכות להורים בטלפון. אבל אז לא שאלתי יותר מדי.
נווה: באת ממשפחה עם רקע של יהדות?
ג'ני: ידענו שאנחנו יהודים, אבל לא היה שום דבר בחיי היומיום
כי לא היה מקובל. לא חגגנו אף חג יהודי.
ברוסיה מאפשרים לבחור בדרכון לפי איזה הורה לרשום את הדת -
ואני בחרתי לרשום בדרכון יהודיה.
נווה: אני רואה את התפקיד שלנו ביצירת קשר רגשי עם ישראל והיהדות.
מתחיל בזה שהמחנך חייב לראות בתפקיד שליחות ומהמקום הזה
לנסות לבנות את החיבור לארץ ולמסורת היהודית דרך קבלות שבת, חגים, טיולים, סרטים וכד'. לא בהטפה אלא דרך החוויה.
ג'ני: אני זוכרת את הפעם הראשונה בספטמבר, כשהגענו בכביש המוביל למוסד. בצד אחד גן שומרון ובצד שני הקיבוץ וחשבתי לעצמי: מה זה המדבר הזה?
בהתחלה, מעבר לקשיים הרגילים של שפה ומעבר לחיי פנימייה, היה קושי כספי ומחסור במצרכים בסיסים כמו שמפו וכד'.
נווה: במחזור הראשון שחינכתי, עדין כתבו מכתבים והייתה הקצבת שיחות טלפון הביתה. נהגנו לעשות טקס שלם סביב שליחת המכתבים וקבלת מכתבים מהבית כדי לעזור בקטע הרגשי. בכלל יש הרבה דילמות יומיומיות נפשיות, לימודיות ואתה כמחנך בעצם מחליף כל הזמן כובעים: לפעמים אתה אבא-אמא, לפעמים קצת רופא או פסיכולוג ותמיד שם - בשבילם. ועם כל זאת - אין תחליף אמיתי לבית ההורים. עדין יש חבר'ה שעבורם היציאה מהבית היא חבל הצלה.
ג'ני: עם כל הגעגועים את לא מרשה לעצמך להתפנק או להישבר ולרגע לא הייתה מחשבה לחזור. הייתי מאוד נחושה להתמודד ולשרוד. גיבשתי גישה לחיים שצריך לתכנן ולכוון למטרה. עם המוסדניקים - היה נתק מוחלט. למדנו בכיתות נפרדות, נושאים אחרים. מאוד מנוכרים, כשהם שם ואנחנו כאן.
נווה: חל שינוי עצום באופי הקבוצות ובגישת המערכת לתהליך הקליטה שלהם.
הילדים שמגיעים היום, כבר נולדו למציאות של חברה פתוחה למערב ולכן מצוידים בכלים המאפשרים מיזוג מהיר עם הילדים בארץ. הם מגיעים יותר חשופים לעולם, מצוידים בכלים מודרניים (מחשב נייד וסלולרי) שמאפשרים היום שילוב מלא מיד בהתחלה, כשלמעשה כיתות נעל"ה הן חלק מכל הכיתות בשכבת הגיל שלהם.
ג'ני: צריך להבין שההורים שלנו ראו כבוד גדול לשלוח את הבן או הבת ללמוד בחו"ל. האמינו שהחינוך בחו"ל ייתן לנו אפשרות לרכוש השכלה גבוהה ולבנות חיים טובים יותר. לכן השקענו המון בלימודים ולא היה עולה על דעתי לאכזב ולא לעשות בגרות מלאה.
נווה: אין ספק שהחבר'ה האלה מביאים איתם גישה יסודית ואין מצב לחפף.
נווה: אין ספק שהחבר'ה האלה מביאים איתם גישה יסודית ואין מצב לחפף.
לפני מספר ימים ארגנו מופע מיוחד לוטרנים (פנסיונרים) רוסיים שמטרתו
גיוס כסף לנסיעה לפולין. היה ערב מתוקתק עד לפרט האחרון: אין לקרוא שיר
מהכתב - לומדים אותו בעל פה, לבמה עולים לבושים בצורה מוקפדת וחגיגית,
עומדים על הבמה בעמידה זקופה - לפי כל כללי הטקס. השקעה בחזרות אל תוך
הלילה- כדי שהרמה המקצועית תהיה הכי טובה. מאוד מרשים!
ג'ני: כי הוטרנים אנשים מבוגרים וצריך לתת להם כבוד. ככה זה ברוסיה אבל
ג'ני: כי הוטרנים אנשים מבוגרים וצריך לתת להם כבוד. ככה זה ברוסיה אבל
בישראל אנחנו מאבדים את זה.
נווה: למדתי מהם הרבה. למשל, יש כמה תאריכים שאין מצב שאעבור עליהם לסדר היום. ב- 14 לפברואר אני דואג לתת לכל חניכה שלי ורד ליום האהבה כי כך נהוג אצלם. ב- 8 למרץ אנחנו מציינים את יום המשפחה, ב- 8 למאי את שחרור אירופה מהנאצים. את כל זה למדתי מהחניכים. רק רוסית לצערי עדין לא למדתי.
ג'ני: משפחתו של יוחאי, משפחת יגודה, קיבלה אותי בחום ואהבה ואני מרגישה עם כולם נהדר. עם זאת יש עדין רגעים שאני מרגישה לבד והוריי ואחותי מאוד חסרים לי.
נווה: ההורים שקלו לעלות לישראל?
ג'ני: כן אבל אני לא הסכמתי להם. אני חושבת שיש פערי תרבות ומנטאליות עצומים וחששתי מקשיי ההסתגלות שלהם והרגשתי שלא יהיה להם טוב בישראל.
המחשבה שאמא שלי תנקה דירות כדי לשרוד או אבא יהיה מאבטח - הייתה קשה.
נווה: זה מעניין כי ג'ני לקחה את תפקיד המבוגר שמקבל החלטות עבור המשפחה. אני רואה את היפוך התפקידים הזה אצל החניכים שלי וזה לא קל עבורם ועבור הוריהם.
כנראה מחיר כבד, שמהגרים בכל הדורות ומכל המדינות - משלמים.
ג'ני: היום אני מרגישה מאוד ישראלית, רוב הספרים שאני קוראת הם בעברית.
עם דור משתדלת לדבר רוסית כדי שיוכל להבין את הורי כשבאים לבקר. אבל כשאני כועסת עליו - זה בעברית...
ג'ני יגודה ונווה תומר - שתי פנים למפעל עצום ומיוחד.
היום 18 שנה לאחר שהחל, עומד המשך קיומו בסימן שאלה. רק שאלה אחת איננה מוטלת בספק: תרומתה של העלייה הרוסית לחברה הישראלית ותרומת פרויקט נעל"ה למערכת החינוך שלנו הייתה ונשארה - משמעותית וחשובה.
חריש עמוק?
הם לא מוותרים.
השבוע נעשה ניסיון לבצע "מחטף". במסווה של דיון תמים בממשלה, המתעלם מהמלצות קודמות בנושא הקמת עיר חרדית בחריש, הגישה ש"ס ושר השיכון לממשלת ישראל "הצעה להחלטה בנושא קידום העיר חריש".
כל זאת בהליך מזורז של 3 ימים.
בין השאר כותבים המציעים "תוקם ועדת מנכ"לים לקידום העיר חריש ... הועדה תתבסס על ההנחה כי יעד התכנון של העיר חריש הינו בהיקף 25 אלף יח' דיור..."
ואם זה עדין לא מפחיד אתכם מספיק, נבהיר כי משמעות ההצעה ל"25 אלף
יחידות דיור" היא עיר של 150.000 תושבים חרדים (ולא 60.000 כפי שהמליצה הועדה). עכשיו נפל לכם האסימון?
ברגע האחרון נמנע הדיון "המעמיק" בממשלה, ונציגי המועצה אזורית "מנשה" הספיקו להגיש מסמך משפטי מפורט בו נכתב בין השאר "... שהרי לא יעלה על הדעת כי נושא כל כך מהותי כמו הקמת עיר חדשה יבחן ע"י משרד ממשלתי במסגרת זמן של 3 ימי עבודה בפועל!!!".
התקשרתי לאילן שדה (יו"ר המע"א מנשה) לשמוע על הדרמה:
"בעזרת שרי העבודה - הצלחנו למנוע את הדיון בשלב זה.
שר השיכון אטיאס הזמין אותי לפגישה שנמשכה שעתיים, ואני יכול לומר שבאופן כללי הצעתם הנוכחית יורדת מסדר היום. הוא אמור להגיע לסיור באזור, ונוסח ההצעה לפני שתוגש לממשלה יועבר אלינו לעיון מוקדם".
זה אומר, שתושבי האזור (ואנחנו ביניהם) לא יכולים להתרווח בסיפוק לצפייה בלתי מבוקרת בתוכניות ריאליטי, ובאדישות לתת למציאות מפחידה לקרום עור וגידים. אז כפי שכתבנו בעבר - אסור להירדם בשמירה!!
פורים
נוסטלגיה
2010 יוצא לדרך!
מסכות, רעשנים, שירים וריקודים
וגם:
סקופ! צוות סקצ'ים כבר עבר את גיל ה-30!
שזה אומר: כבר התקיימה פגישה ראשונה!
הכס הקדוש
מדור לתודות והוקרות
ט"ו בשבט הגיע...והלך
לאחר מזג אוויר ידידותי בטיול ט"ו בשבט קיבלנו מהדורה חוזרת ואף משופרת של מזג אוויר משגע לכבוד הפעילות של שבת בשבט. זו הפעם השניה שאנחנו מקיימים את הפעילות שמקורה ביוזמה ברוכה עד מאוד של ענבל הגלעדי (מהחממה) ומוקדשת לאבא שטיין, איש העצים, ז"ל. סרגיי סייע לנו בכל עניין, קרן משיח הכינה מרק משובח, עדה ואביטל גבע ביחד עם יורם ושלומית תומר ונווה תומר נתנו יד. עטר שנפלד שמפאת גילו הצעיר לא אפליג בשבחיו הכין לנו את הפינה לעצי הזית, נוי גורן ונעם בורלס איישו את הפינות השונות. הקהל טוען בתוקף שהיה כייף ואנחנו מוותרים על זכותנו לחלוק עליו...להתראות בשנה הבאה!
"שבת בשבט" בחממה
בין עשרות הנהנים מהשבת המיוחדת בשבט היינו גם אנחנו , ונהנינו הנאה מרובה.