חפש בעלונים קודמים

10/02/2006

עלון מס' 6 (3577) יב' בשבט תשס"ו 10.2.2006
עלון 6 עין שמר 10.2.06
עין שמר
שרים
שלום
חנוך
ביום שישי האחרון התברכנו במופע מוזיקלי של זמרי ונגני עין שמר בשירי שלום חנוך. לטעמי היה זה ערב מרגש ומופת של כישרון ושתוף פעולה מקומי.
על ההפקה המוזיקלית וכל העיבודים אחראי זמיר גולן אשר יחד עם להקתו הנהדרת, עבד במשך מספר חודשים על השירים, גייס את הזמרים ויצר את המופע ששרבים רבים נהנו ממנו.

תודות גדולות שלוחות –
לזמרים – מיכל לבנה, תומר גורן, אמיתי ששון, ליאור גולן, חמוטל גלעד, עידן בורלס, בר דנון, יותם חרודי, חיים חננאל וזמיר גולן.
לחברי הלהקה – זמיר גולן, יותם חרודי, אריק סיוון ואורי שחר.
לעדי רון שהצטרף ללהקה ברגע האחרון.
לתמי צמח ורותי בן מיור על הלוח המבשר המקסים שיצרו לנו.
ליגאל כץ, עידו בן דור ועופר אשד אשר על ההגברה והתאורה.
לדלין מקגרגור על רוח ההתנדבות הנפלאה,
לקרן משיח על העוגות המשובחות,
לאבנר ארבל על הסיוע בקיפול הבמות,
למרים שנפלד על כל העזרה והחיפוי,
לכל מי שנשאר לסדר בסוף הערב – תודה גדולה!
לחיים חננאל ששר, הנחה והיה שותף להפקה.
והכי תודה – לזמיר גולן –
על היוזמה, העיבודים, ההפקה, השירה והכישרון –
תודה גדולה על ערב מרגש באמת.
להתראות בשנה הבאה,

ג ל י י ג ו ד ה










פותחים שבת
לפני שבוע, שרנו שירי לילה יפים בעקבות מכת החושך שהופיעה בפרשה. חבורת בנים שרה את "מה יפים הלילות בכנען", וחבורת בנות את "מעל המגדל סביב אשקיפה", לשתי החבורות הקהל הצטרף בשמחה. רפי שפירא זימר בקולו היפה את "אגדת דשא" של מאיר אריאל ושלום חנוך.
גם הדרשה שנשא יורם תומר עסקה במכת החושך. ברוח קונדסית הגיע יורם למקרופון כשהוא חובש כובע קסקט וזרועו עמוסת ספרים.
הוא דרש את הפרשה במחשבה רבה עתירת הומור ורעיונות.
בתחילה דן בטיבו של החושך שאפף את מצרים, אמר שהיה זה חושך מאיים וסמיך עד כדי כך שהיה בר מישוּש:"וְיָמֵש חושך..."(שמות י' 21). בהמשך עסק בהיבטים שונים של החושך, ובאסוציאציות שעורר אצל בני האדם. התחיל באדם הקדמון, המשיך בתנ"ך וסיים בבית- הילדים. יורם חתם את דבריו בשירה של אנדה עמיר פינקרפלד "מתחת לארון החושך מתחבא...".

והשבוע, לקראת ט"ו בשבט נערוך קבלת שבת חגיגית עם כיבוד מתאים, שירים על עצים, ותכנית מיוחדת:
"עצים מספרים" שבה יוקרנו תמונות של עצים בעין שמר שמאחריהם סיפור מעניין. עם עלית מגן.

שבת שלום!























דברנו בשיחה על החוברת הירוקה שתפקידה היה להקל ויצרה בלבול, מנו הסביר מדוע בניגוד לעבר, היום הוא מתנגד להתחיל בשיוך דירות. הוא עזר להתיר את הפלונטר: למי פונים כאשר רשת החלון נקרעת, ולמי כאשר רוצים להביא נושא לשיחה. הביע דעתו על התייעלות המערכת הארגונית, שיער להיכן התהליכים מובילים ועוד. והרי הדברים לפניכם:


האם החוברת הירוקה שנכנסה לתוקף בשנת 2001 – הפרדת המשק מהקהילה - שיפרה את המערכת הארגונית?
התשובה כן. חל שיפור במערכת הניהולית ארגונית של הקיבוץ. היום המשק והקהילה מופרדים בצורה די מובהקת והרבה פחות מבעבר נכנסים ומעורבים שיקולים לא ענייניים לתהליך קבלת ההחלטות.
לדוגמא: הנהלת הקהילה מקבלת החלטותיה על פי התקציב העומד לרשותה ואין יותר התערבות של הגזבר או רכז המשק בהחלטות החברתיות כפי שהייתה בעבר. עצמאות זו של הקהילה שהולכת וגוברת, משפרת מאוד את התנהלות הקהילה. ולהפך - המערכת העסקית של הקיבוץ, שולטת על מקורותיה מבלי שהקהילה (המזכירות בעבר) תוכל לרוקן את קופתה. ראה החצי הראשון של שנות השמונים, בהם בנינו בניה צרכנית מאוד גדולה וסיכנו את המפעל.

האם אין היום מצב שהקהילה ערבה להלוואות המגזר העסקי?
אין. האגש"ח (אגודה שיתופית חקלאית – גוף שהקמנו על מנת לבודד את הקהילה מהמערכת העסקית) היא שערבה להלוואות. הבעיה היא, שעד שנת 2013 מחייב אותנו הסדר הבנקים, ויש ערבויות צולבות בכל המערכת ועל כן ההפרדה אינה מלאה.

נעבור לחוברת הירוקה - האם לא יצרה בלבול ועמימות ואין יותר יודעים מי אחראי על מה, ואל מי פונים?
נוצר בלבול אצל חלק גדול מהחברים עקב השינוי ורבים לא הפנימו ועדיין רגילים שהמזכיר והמזכירות הם הכתובת כמעט לכל דבר - למרות שתפקיד המזכיר השתנה ואת מקום המזכירות תפסה הנהלת הקהילה, שעוסקת בתחום החברתי.
בנוסף לכך, בגלל היותי מזוהה עם תפקיד המזכיר, שעסק בעבר בכל התחומים, רבים המשיכו לפנות אלי. וכדי לא להוסיף על הבלבול, במקרים רבים לא שלחתי אותם למנהל הקהילה.
לגבי ההמשך – נראה לי שעכשיו הדברים יהיו הרבה יותר ברורים; חמי יהיה בקיבוץ יומיים בשבוע והוא אינו מזוהה עם עיסוק בבעיות הפרט ולכן החברים יפנו את פניותיהם למנהלת הקהילה, או לבעלי תפקידים בקהילה. המזכיר יעסוק בעיקר בחיבורים שבין המשק והקהילה ובשיחת הקיבוץ.

מהם החיבורים הללו?
יש נושאים לא מעטים שקשה להגדיר אותם, אם הם שייכים לקהילה או שייכים למשק. למשל, נושאי הפנסיה והביטחון הסוציאלי; ההגדרה כאן אינה מובהקת והנושא שייך לשני המגזרים. בדיוק לכאן נכנס המזכיר, שמכנס את צוות התיאום שהרכבו: מזכיר, רכז קהילה, רכז משק, יו"ר כלכלי ומנהלת מש"א ובפגישה – מבהירים מי עושה מה. כלומר המזכיר אינו מטפל, אך מכנס את צוות התיאום לפי הצורך ומנהל אותו.
נושא נוסף השייך למזכיר, ייצוג הקיבוץ כלפי חוץ; בתנועה, כלפי המשטרה והעיתונות.

אנחנו עדיין בחוברת הירוקה ותעזור בבקשה לכוון את החברים לכתובות המתאימות:
בגדול, רוב הבעיות שמתעוררות קשורות בכסף.
בנושאים הקשורים לאחזקת הדירות – (נקרעת רשת בחלון, המנעול התקלקל, נזילות בקיר) - הם באחריות ועדת דירות ויש לפנות לאיריס ארבל – שמורה לשאול גלעד לבצע.
בעיות במבנים הציבוריים – הם באחריותם של שאול גלעד ומנהלת הקהילה ויש לפנות לאחד מהם.
כאשר קיימת אי שביעות רצון מתפקוד ועדה או בעיה אישית שמתעוררת –
יש לפנות למנהלת הקהילה. לכאן נכנס גם צוות פרט. בעובדה עדיין לא מצאנו לצוות את מקומו המתאים ובחודשים האחרונים לאחר שהצוות הקודם סיים כהונתו אנחנו מתפקדים ללא צוות פרט.
כאשר רוצים לערער על החלטה, התנהלות ועדה או בעל תפקיד – דבר ראשון יש לערער בפני הועדה עצמה, ואם לא עוזר, לפנות למנהלת הקהילה.
במקרים של השגות על התנהלות הקיבוץ בתחום הקהילה או העסק – יש לפנות להנהלת הקהילה או להנהלה המשקית – לפי העניין.
כאשר חס וחלילה ננשכת על ידי כלב - התייצב בלשכת הבריאות בחדרה (בסמוך לעיריה) והנושא יועבר לטיפולה. אם כל החברים היו פועלים כך, חלק גדול מהכלבים המסוכנים לא היו פה.

וחשוב לדעת, שמעל ההנהלות קיימת שיחת הקיבוץ. כאשר יש בעיה שאין לה מענה, פונים למזכיר שבסמכותו להביא הנושא לדיון כללי בשיחה. במידה והמזכיר לא מוצא לנכון להעלות הנושא, החבר יכול לאסוף 30 חתימות וזה מחייב להעלות הנושא בשיחה.


האם אין החוברת הירוקה אחראית לכך, שכל העול נופל על מנהל הקהילה, ואת התפקיד יכול למלא רק אדם שמבין גם בכלכלה גם בחברה והוא/היא חסינים בפני ביקורת - וכאלה אין בנמצא?
כלל וכלל לא. האשמה אינה בחוברת אלא בסיטואציה שבה אנחנו נמצאים. אנחנו בשלב מעבר בין התנהלות קהילתית בדגם הקיבוצי ההיסטורי – לבין המודל שהולך ותופס תאוצה בתנועה הקיבוצית, כאשר שני שליש מהקיבוצים מתנהלים על פיו ואנחנו בדרך אליו.
תקופת הביניים נמשכת אצלנו מעל מה שנראה לי כסביר (מהסיבה שיש תיקו מתמשך בין העמדות השונות). מצבי תיקו גורמים להרבה מאוד בעיות, כיוון שהפתרונות אינם נמצאים ב"שולחן הערוך" כפי שהיה בעבר ומנהל הקהילה נדרש לפסוק בנושאים רבים, שבכל דגם אחר בחברה המערבית הפרט מחליט עליהם בעצמו.

לדוגמא:
חבר נזקק להוצאה מיוחדת לבקר את ילדיו בחו"ל. בעבר היה ברור מאוד, פנו למזכירות והיא פסקה. היום התקציבים הם ברשות החבר, אבל עדין רמתם כזו שבמקרים רבים החברים צריכים עזרה מהמערכת. ואז הבעיה עומדת לפתחו של מנהל הקהילה – שתקציבו מוגבל. במודל רשת הביטחון, הבעיה הופכת להיות של החבר וברוב המקרים יש לו מקורות ועליו להחליט כיצד ינצל אותם.

מה תפקיד ועדת הביקורת והאם השפיעה במשהו במהלך השנים?
כיום אנו מחויבים לועדת ביקורת על פי חוק. חברי הועדה שלנו הם: אורי שפירא - רכז, חנה פיפנו, מליק גור ויגאל קצנלנבוגן. תפקיד הועדה להחליט איזה נושאים בעדיפות לטיפולו של מבקר הפנים של הקיבוץ נועם קדמן. לאחר שהמבקר מגיש דו"ח לועדה, תפקידה להפיץ אותו למוסדות ולנוגעים בדבר ולאחר מכן להביאו לשיחה. תפקידה גם לעקוב אחר ביצוע הסעיפים עליהם הצביע המבקר כדורשים תיקון.
כללית, כמו כל מוסד חדש, יש תקופה של הסתגלות. הנושאים שטופלו ע"י המבקר הועברו לגורמים המבוקרים ונעשה מאמץ לשפר את הטעון שיפור, כך במערכת קבלת ההחלטות, בהתנהלות הכספית ובנושא הדיור.

ההתנהלות הייתה משמעותית או סתם הוצאנו כסף?
לדעתי זה הולך ותופס את מקומו ובעתיד יהיה משמעותי יותר.

כיצד לדעתך מתרחשים שינויים, האם אפשר לחזות ולמצוא פתרונות למצבים מראש, או ההחלטות רודפות אחר המציאות?
בעבר המציאות השתנתה כל הזמן ואנחנו היינו בעקבותיה; זה היה בולט ביותר בנושא הלינה המשפחתית. אבל תמיד עסקנו ואישרנו בדיעבד מצבים הקשורים לרכוש הפרטי, בהתחלה קומקומים אחר כך טלויזיות והיום מכוניות ושיפוץ בתים.
בשנים האחרונות הקמנו שני צוותים שעסקו בשינויים והגענו להחלטות מוסכמות שמקדמות אותנו בתחום הזה. מבחן הביצוע עוד לפנינו ואני מאחל לאילת ולנו שב-1 ליולי 2006 מרבית ההחלטות של חוברת ההסכמות יכנסו לשלב הביצוע.


מהן השלכות מצב התיקו המתמשך והאם העמדות קשורות בגיל?
התיקו הוא גורם שמצד אחד מביא אותנו לקבל החלטות לא טובות, כי הן פשרה בין שני כוחות המושכים לכיוונים מנוגדים. מצד שני, מאפשר לנו עדיין להתקיים כחברה אחת עם רמת סולידריות גבוהה. לאורך זמן זה לא יוכל להתקיים ולפי הערכתי קצב השינויים יגבר בשנתיים שלוש הבאות ונושא השתכרות החבר יהיה יותר ויותר משמעותי בחיינו. כבר כיום לקהילה חסר סכום גדול מאוד בתקציב עקב ירידת ההכנסות מעבודה. ללא מוטיב ההשתכרות בתקציב, לא נצליח לקדם ולהעלות את תקציב הקהילה.
אשר לגיל, קשה להגיד שהעמדות אצלנו במובהק הן על פי גיל, למרות שאני מזהה יותר מבוגרים בין המתנגדים. אבל בהחלט יש צעירים והיה להם ייצוג בצוות ההסכמות, שהביעו התנגדות מאוד גדולה לתשלום עבור עבודה.

כיצד הקשר בין ההשתכרות לתקציב ישפר המצב?
כשחבר ידע שגודל תקציבו קשור ביכולת השתכרותו, על פי המוכח בקיבוצים המופרטים, תגדל המוטיבציה וכך גם המשכורת. החברים גם ידרשו צמצום של המנגנון הניהולי כדי להקטין את הוצאותיהם.

גם היום קיימת דרישה כזו.
היא לא ממוקדת.

האם בזמן כהונתך הצלחת להביא להתייעלות המערכת?
הצלחנו הרבה פחות ממה שקוויתי.

מה עמדתך לגבי שיוך הדירות?
בעבר הייתי מאוד ברור בנושא וחשבתי שחשוב וניתן לקדם אותו. חיוני לדעתי שלחבר תהיה בעלות על דירתו ויהיה לו נכס שהוא זכאי לו. היום ברור לי שהנושא הרבה יותר מורכב וייתכן שיש ללכת לפתרונות אחרים, שונים מאלה הנעשים בקיבוצים שהחליטו על שיוך. מוסדות המדינה מערימים קשיים גדולים ביותר וייתכן ונהיה חשופים גם לתביעות נוסח מענית. ואולי העלות הגבוהה של השיוך במודל הזה, הופכת אותו לבלתי אפשרי ויהיה צורך ללכת על מודלים שונים - כמו שיוך הנכסים דגם כפר מסריק, שאותו אנחנו בודקים כרגע (מטפל בנושא יהודה ריפתין שעמד בראש הצוות לביטחון סוציאלי בצוות ההסכמות).
המודל מדבר על הקמת אגודה שאליה שייכים כל הנכסים. חברי הקיבוץ שייכים לאגודה וזכיותיהם נגזרות מהוותק בקיבוץ.

מה דעתך על עמותת "כאן ביתי" מיסודו של יעקב בכר, הקוראת לחברי הקיבוץ לקחת את הכוח לידיהם ולהלחם נגד מוסדות השלטון שמתנכלים לקיבוצים?
הדעה שלי חיובית, אבל יש כבר גוף שעוסק בנושאים דומים - "אדמתי" - שאנחנו חברים בו. "אדמתי" עוסקת בזכויות הקיבוצים והמושבים בקרקע, בעיקר אלה שקמו לפני קום המדינה וחלק גדול מאדמותיהם נרכשו על ידם. עמותת אדמתי בעזרת אנשי מקצוע בתחום המקרקעין ובליווי יועצים משפטיים, מייעצת לקיבוצים ולמושבים החברים בה, כיצד להתמודד בתחום המשפטי על זכויותיהם. אני מקווה שלא יהיה פיצול מאמץ ותתקיים עבודה משותפת.

מהי דעתך על מעמד התושבים בקיבוץ? האם הוא רצוי, מה החליט הקיבוץ,
מה אתה קולט מהשטח?
בדומה לדעתי על השינויים, אנחנו עדיין בתפר בין העבר לעתיד. בעתיד תושב ישלם מלוא הסכום ולא יהיה לו יתרון על פני החבר שייהנה ממשכורתו. לאנשי הקיבוץ יהיה כדאי להיות חברים עקב בעלותם על נכסי הקיבוץ. כיום בחלק מהמקרים יש יתרון לתושב, ולכן למרות החלטתנו על קליטת תושבים, בני זוגם של בני הקיבוץ, החברים בהצבעות מבטאים התנגדות.

נכנסת לנהל את המגנטים, מה עושה אותך מתאים לתפקיד ומה הם השגותיך בנושא?
התפקיד אינו כלכלי נטו, סך הכל ההכשרה שלי היא 3 חודשים לימודי מבוא לכלכלה לפני עשרים שנה במסגרת לימודי באפעל, ניהול שתי מחלקות במפעל הגומי וניהול הקיבוץ 14 שנים. מפעל המגנטים עצמו נועד להיות מפעל תעסוקתי לגמלאים, הוא צריך לשנות את פניו ולעסוק כמעט אך ורק בקבלנות משנה.

בתור מי שהיה מעורב ב-25 שנה האחרונות בקבוצה המובילה של הקיבוץ, אני מזהה אצלנו טעות בסיסית בהקמת מספר גדול של מפעלים, כשהמשאבים שלנו מוגבלים בתחום כוח האדם והכספים. אסור היה לנו להתפרש על כל כך הרבה תחומים ובמקום להשקיע בשני מפעלים מובילים. יצאנו להרפתקאות שהובילו להקמת מפעל המגנטים הכושל ולהקמה ומכירה של קוקי מן. שני הדברים עלו לנו מיליוני שקלים וההפסדים בהתאם.

מה לימד אותך התפקיד?
בשנת 90 כשנכנסתי לקדנציה השניה שלי כמזכיר, הייתי משוכנע שתוך מספר שנים (עד 5) נעבור ברוב התחומים להפרטה מלאה. למדתי, בעיקר בעזרת ידידי הטוב אבישי, שתהליכים חברתיים הם הרבה הרבה יותר איטיים וכניסה מהירה ובלתי מבוקרת לשינויים, טומנת בחובה סכנות גדולות, שבר פנימי שקשה אחר כך להתמודד אתו. דבר שקרה בחלק מהקיבוצים, שבכורח המציאות עברו שינויים מהירים עקב שבר כלכלי. עם זאת, נראה לי שאצלנו התהליך איטי מדי ו- 15 שנה אני מחכה לשינוי "המבורך".

בכללי, אני רואה את הקיבוץ כחברה שיש לה יתרונות על החברה החיצונית - אם נדע לעכל את השינויים ולהישאר חברה עם רמת סולידאריות גבוהה. בעולם המערבי יש חיפוש אחר חיים במסגרת קהילתית שאינה כובלת, אבל מאפשרת לחבריה ליהנות מיתרונות חיי קהילה.

אתה שמח לסיים התפקיד?
אין אצלי עליות ומורדות במצב הרוח והרגשות. הקו די ישר ולכן אין לי התרגשות גדולה שאני נכנס לתפקיד ולא שמחה גדולה כשאני מסיים. אני רואה זאת כהמשכיות לפרק הבא. בקדנציה הקודמת שסיימתי במאי 95, למחרת התייצבתי בחדר האוכל לארבע וחצי שנים שבמהלכן ביצענו את הפרטת המזון. כך גם חזרתי לתפקיד המזכיר. מובן שיש הרגשת הקלה מסוימת מהמעורבות בכל כך הרבה דברים, שבחלקם הגדול הם דברים אישיים, ומכך שלא אצטרך להתאמת עם חברים כאשר הם מקבלים תשובה שלילית. אבל ההקלה הגדולה היא לגבי המשפחה, בפרט באגף הנשי, שהיה להן קשה מאוד לקרוא ולשמוע ביקורת עלי והן מרגישות הקלה גדולה.

לסיום - אני מאחל לעצמנו צמיחה בתחומים החברתיים והכלכליים והסימנים לכך הם חיוביים.

בתור המראיינת של מנו לעתים מזומנות, ובשם קוראי העלון - אני מודה למנו על נכונותו לענות לשאלות גם הקשות - בכל זמן ומצב ללא פחד ומורא.

נורית משיח









מועדון זמר – המועצה האזורית
א ה ב ה צ ו ע נ י ת
ניצה טרמין

חגיגה סוחפת של מוזיקה וזמר צועני
ביום שישי (10.2) בשעה 22.00
ב ח ד ר ה א ו כ ל ש ל נ ו

בחלק הראשון: שרים עם מוטי בניאס
ה צ י ב ו ר מ ו ז מ ן












הרסטוריה
[הר-סטורי – התשובה להיז-סטורי (ההיסטוריה)]

הסיפור שלא סופר
סופר בשתיקה,
בזעקה מתמשכת,
כלואה בגופה של אישה,
הוא סיפור מסגרת לחיים בצל הדיכוי
או נכון יותר לומר,
תחת השמש הקופחת
בצידה האפל של דת הגבר
(או דת וגבר),
דת שיכורה.

להיסטוריה סיפור אחד,
צד אחד
והוא שלו
לא שלה.
חיי האחרונה היו (וחלקם עודם)
אך כלי בידיו,
שבר כלי שנועד להיוולד
סתום ומוכתב על ידו.

אילו המציאות הייתה
מצוירת במכחול האישה
החמלה
הייתה נהוגה יותר, חופשייה יותר
ולא חורצת גורלות בקלות,
כמו חרבו שמחוץ לנדנה
כבר מאות בשנים.

היום אני מבחין בסימנים לקשת.
קשת בעלת צבעים מתוקנים,
שמפיגים את הערפל מהמשקפיים העכורים.

אמיר תומר



מכתב גלוי לרוב הדומם

תמכתי בהראל יגודה ואני תומך בו גם היום. מי יודע מה יולידו התהליכים שאנחנו מחוללים עלינו ובריחת המוחות והכוחות הצעירים.
הפור נפל. מזכיר הקיבוץ חמי הציע וביקש לתמוך באיילת והרוב תמך והכריע. אני מקבל את ההחלטה.
עכשיו צריך להבין ולחיות עם המחיר. גם למיליון ₪ ויותר שכר עבודה עבור הנהלה חיצונית יש מחיר. אבל אני מדבר על מחירים אחרים. אלה שקשורים בכניסה לניהול חיצוני גורף בדומה לקיבוצים אחרים שהולכים ונחלשים, תהליך שמולו צריך לעודד אנשים מקומיים לקחת תפקידי הנהגה ובמיוחד כוחות צעירים שיש סיכוי שבעתיד יוכלו לקחת את המושכות.

איילת דיברה בביטחון על קיבוץ דליה ושאפשר בקלות לחסוך פה 4 מליון ₪,
הכסף מקיצוצים והידוק חגורה ו"עשיית סדר בברדק שישנו בכל קיבוץ" זה פזמון מוכר, אך התפקיד החשוב האמיתי של המובילים הוא לייצר הכנסות נוספות ומקומות עבודה. לדליה יש גם תעשיות ואצלנו כבר שנתיים אין פריצת דרך, זו הבעיה האמיתית של עין שמר ושם חסרים המיליונים, ולא במכבסות ובדשאים ובמועדון לצעירים.

אני מבקש להזכיר, שהחלטנו ברוב גדול על "הסכמות". אני מקווה חמי, שתיאבק על ההסכמות גם אם הן נראו לך יותר מדי פשרניות ופחות מדי "קיבוציות".
אני מצפה שיהודה וחמי יקראו להראל להצטרף, ואני מקווה שהראל שהוביל את ההסכמות והצהיר בשיחה שיישאר בתפקיד זה גם אם לא יבחר להנהלת הקהילה, יכנס לממסד וישמור על ביצוען של ההסכמות.


אביטל


א ז א י ך ...
איך קוראים לפטמה של פולניה?
קצה הקרחון.


מתנצלת ומברכת

ביום ראשון 5.2 נגשתי לקחת רכב לעבודתי ב"אורנים", לראשונה בהסדר החדש דרך המחשב בלבד. בצעתי את הפעולות הנדרשות ו... הופתעתי לראות את המספר 73 מופיע ליד שמי... הייתכן? 73 הוא מהרכבים החדישים שאינם ניתנים לעובדי חוץ רחמא ליצלן. שיפשפתי את עיני, אבל לא טעיתי, זה היה 73. ובשני מקומות היה כתוב ליד שמי. אמרתי אם אני טועה הארון לא יפתח, אבל נפתח! הפלא ופלא... התנעתי ונסעתי בלב מתרונן לביתי להשלים את הסידורים האחורנים לפני יציאתי לעבודה, מהללת את הסדור החדש. בדקה האחרונה לפני יציאתי הטלפון צלצל, הבנתי שקרתה טעות, לצערי כבר לא נותר לי זמן להתעכב וגם לא נתבקשתי לעשות שינו כלשהו, ונסעתי, רק מאוחר יותר התברר שנגרם בלגן בסידור.

אינני יודעת אם קבלתי את 73 כתוצאה מהבלגן או נסעתי ב73 גרמה לבלגן. אני יודעת שדבר אחד עשיתי לא כשורה. הזמנתי רכב דרך המחשב לעבודתי בזמן שעובדי חוץ עם נסיעות קבועות צריכים להימנע מלהזמין רכב לנסיעתם. שאר הפעולות עשיתי בדיוק לפי ההוראות.
אז לא יודעת אם אני אחראית או לא אחראית לבלגן, גם אם רק באחוז אחד אחראית, אני רוצה להתנצל ולבקש סליחה מחנצ'ה ומהחברים שסבלו בצורה כלשהי מהעניין. זו גם הזדמנות להודות לחנצ'ה ולעמי על הפעלת המחשב, ולכל הטורחים ודואגים לציידנו במכונית זמינה לנסיעותינו. נתנחם בידיעה שבאותו יום עין שמר הייתה מיוצגת ב"אורנים" בצורה יפה וחדישה ביותר.
מ י ר י
בקשר לערב שלום חנוך -
הותיקים שבחורשה מחככים ידיים בהנאה, על המורשת התרבותית שהעבירו לדור שני וממנו לדור שלישי ורביעי וכל הכבוד לערב.
אבנר ארבל

סיכום הצבעת קלפי
מ- 3.2.06

1. גל מרקם- אי חזרה מחופש- הצעה
לביטול חברות בקבוץ
בעד- 122. נגד- 12.

2. אחריות הקבוץ והחבר בנושא ביטוח
נסיעות חו"ל – הצעת הנה"ק:
בעד- 114 נגד – 13.

3. גיל עשיית רישיון ע"ח הקבוץ
א. בנוהל הקיים, תחילת שנת הלימודים
(כמקובל היום)- 75
ב. רישיון בגיל 17 (הצעה חדשה) – 47.

4. גיל תחילת שימוש ברכב הקבוץ
א. החל מפסח בשנת הי"ב (כמקובל
היום)- 85
ב. לאחר קבלת רישיון נהיגה מגיל 17
(הצעה חדשה).- 37.



דרושים מתנדבים לטיפול בתינוקות נטושים

החל מבצע איתור אנשים בכל הארץ
(למעט תל אביב) שיבואו לבתי חולים משהו כמו 3 פעמים בשבוע לשעתיים בכל פעם, וישחקו/יחבקו/יגעו /ידברו/ישירו
לתינוקות שננטשו על ידי הוריהם.

יש לכתוב קורות חיים בכתב יד ולציין באיזה בית חולים את/ה רוצה להתנדב.
הפניות יעברו מיון ראשוני על ידי גרפולוג.
"אהבה לכל תינוק"
רח' יחזקאל 34 ת"א 62595,
טלפון: 03-6022457
info@tinokot.org.il




ש א י ל ת א
ל ה נ ה ל ה ה כ ל כ ל י ת

אני מבקשת הסבר יותר מפורט על ההחלטה לסגור את הפאב.
נראה לי שהפאב משרת קודם כל את הצעירים שלנו ובמקום שיסתובבו בלילות על הכבישים הם מבלים פה.
אז למה?

ע ל י ת


משיב יואב דרורי:

1. הפאב נוהל בשנים האחרונות כעסק בסמכות ובאחריות ההנהלה העסקית של עין שמר.
2. למעט המנהל (בעצמאות כלכלית) – כל מקבלי המשכורות אינם מעין שמר.
3. לפי מה שנמסר, הפאב שימש בעיקר אוכלוסיה מבחוץ ומעט מאוד את צעירי עין שמר.
4. לא נמצא אף מועמד/ת לניהול הפאב לתקופה מחייבת של מספר שנים.
5. למרות הגדלה משמעותית והשקעה רבה במאמצי ניהול – העסק גרם הפסדים ולא הגיע לרווחיות.
6. התקבלו הודעות מרשויות החוק לסגירת העסק בגלל חוסר במערכות יקרות של כיבוי אש, מטבח וכיוצא בזה.
7. לאור כל האמור הובא הנושא לדיון למועצת המנהלים שהחליטה ברוב קולות על סגירת העסק.
8. לאחר ההחלטה התברר גם כי המקום הנוכחי של הפאב מאפשר גם פתרון בעיה קשה ודחופה במיניפלסט תוך מניעת נזקים כספיים כבדים לעין שמר.

בגלל הרגישות סביב הנושא, ההחלטה התקבלה בשיתוף פעולה עם המזכירים (מנו שסיים וחמי שהתחיל), ועם מנהלת מש"א.

חשוב לציין: אשמח לסייע בפתרון חלופי למועדון/פאב לא עסקי לשרות צעירי עין שמר – ואף הודעתי זאת לחמי.
בברכה - יואב דרורי כז המשק.







חוג התעמלות לילדים והורים נגמר...
התאספנו בכל יום שני
השתוללנו, התגלגלנו
קפצנו ורצנו
שרנו ורקדנו
ועשינו כיף חיים.
רוצים להודות לאוריין "הדוחפת"
גנדלמן, ועידית "המבצעת" עזר, על פעילות מלמדת ומלאת הנאה לילדים וגם להורים.

נתראה בשבוע הבא בפעילות החופשית.

עומרי גנדלמן, אלה תומר, יונתן גרוסמן, מורן ואורי אלימלך, גל ושי אלון, גלי תומר, שני גלעד, עדי שאשא, טל עזר, עומרי שנפלד.

לאביטל מלומן
המשתחרר מצה"ל
כל הכבוד!
בהצלחה באזרחות בכל אשר תפנה.

מאחלת לך ועדת קשר




מהכלבו

תודה לרותי גורן על שנים רבות של ריכוז הכלבו תוך רצון טוב
ובאווירה טובה.
מאחלים לך הצלחה בהמשך דרכך.

- - -
החל מהשבוע הבא יהיו הביצים באריזות מוכנות של 12.
הסיבה לכך, שהרבה ביצים נשברות וגורמות לבלגן ולכלוך ולהפסד כספי. האריזות של 6 ביצים עולות כפול, ולכן אנחנו הולכים על האפשרות היותר זולה.
- - -
ברצוננו לידע את החברים על מחיר הסוכר שעולה משבוע לשבוע וזאת בגלל שהתחילו להשתמש בקני סוכר לתעשיית הדלק ולכן העלות שלו עולה כל הזמן.
- - -
אנו מתנצלים בפני אלה שחסרו להם מוצרי גבינה, אנחנו לומדים עכשיו את הנושא ומקווים שיהיה בסדר.






המוזיקה היא חיי



קמתי ממושבי בתום ערב "שלום חנוך" לפני שבוע בהרגשה מרוממת. בעיני זה היה ערב נפלא – מושקע, שופע כישרונות ומהנה ביותר. החלטתי ללכת לזמיר גולן, הרוח החיה והדוחפת מאחורי הערב ולשוחח אתו. רציתי לדעת מה הוא חש בסוף הערב, ובכלל לשוחח אתו על המוזיקה. לשמחתי הסכים זמיר ללא היסוס, ועוד יותר לשמחתי, הציע שניפגש אצלו בחדר. רציתי לראות אותו בסביבה הטבעית שלו.

זמיר ניסה להסביר לי איפה הוא גר, משימה קשה למישהי כמוני שלא מבינה בכיוונים. בסוף אמר: "אני גר בחדר של שמואל שועלי". אז הכל נהיה ברור. והדברים התבהרו עוד יותר בהמשך...

החדר של זמיר קטנטן ונחמד. פסנתר ישן ושחור ("לא טוב במיוחד", הוא מודה) תופס קיר אחד. על הקיר מעל הספה הנוחה ציור שמן, דומם עם גיטרה. על שולחן גדול באמצע החדר נר גדול, אבנים מלוטשות וקריסטל סגול. בפינה – טלוויזיה קטנה עם מסך מאובק, שדווקא מצא חן בעיני: כנראה לא בשימוש יתר.

בשיחה הארוכה שלנו נגענו בנושאים רבים, כולל הקבלה, הלימוד האוטודידקטי, השירה האנגלית, זיכרונות ילדות ועוד. אבל אתחיל מההתחלה.

אנחנו מתיישבים, לוגמים תה, וזמיר מתחיל במשפט הראשון שלו לספר על השיתוף היפה בינו לבין יותם חרודי, אתו הלך כבר דרך ארוכה ואתו נוצרו צורת עבודה ושיתוף פוריים במיוחד. הוא מעיד על יותם שהוא מוזיקאי נהדר. למעשה כל המנגנים שהופיעו על הבמה, שותפים אתם לדרך, אחד יותר ואחד פחות. מטבע הדברים נוצרים קשרים מוזיקליים ואחרים, שחלקם נמשכים וחלקם מתפרקים עם הזמן. זמיר מעיר: "ליותם חלק מאוד-מאוד חשוב בערב, ואנחנו משלימים זה את זה. תמיד יוצא משהו מוצלח בענינו."

בערב ההוא הופיעו על הבמה יחד עם זמיר ויותם עוד שלושה: אריק סיוון מברקאי, נגן בגיטרה באס, עדי רון מחדרה, נגן קלידים, ואורי שחר, נגן גיטרות וקלידים. עוד שותף, שהפעם עזר בהגברה ולא הופיע, הוא עופר אשד ממענית שיוזכר גם בהמשך. בערב הזה הם התאחדו מחדש לאחר תקופה שלא הופיעו יחד, וזמיר מקווה שזו תהיה התחלה מחודשת של ידידות מופלאה ופורה.

איך נוצר הרעיון? למה דווקא שלום חנוך?
אחרי ערב החיפושיות לפני שנה, היה לנו ברור שנמשיך ונרים עוד ערב. חשבתי על איזה אמן שיש לי קשר אליו, שאוכל ללמוד ממנו, ושיש לו רפרטואר. אני מאוד מכבד ומעריך את שלום חנוך. הוא גדול היוצרים בעיני. הגדול מכולם. הייתה לו השפעה אדירה על האמנים בארץ. למשל הוא היה הראשון שניגן רוק-אנד-רול ובלוז בארץ. הביא סולמות מאז'וריים לארץ – לפני זה ניגנו בסולמות מינוריים, השירים הרוסיים של פעם.

הערב נולד מתוך רצון לתת מחווה ליצירה של שלום חנוך. רציתי שהקהל ייהנה וילמד להכיר את האמן והיצירה שלו. אני מרגיש את הקשר אליו דרך המוזיקה. האדם מעביר את הפנימיות שלו דרך המוזיקה, ורציתי להעביר את זה לקהל. ויש לו כריזמה, איזה קסם פנימי שיוצא בשירים ובהופעות שלו.

נודע לי שחשבתם באיזשהו שלב אולי להזמין את שלום חנוך לערב...
כן, וטוב שלא עשינו את זה. אני חושב שזה היה מביך אותו, והוא לא היה בא. זה אמנם היה ערב של שיריו, אבל הערב היה שלנו. מעולם לא פגשתי את האיש. כמובן שראיתי אותו הרבה פעמים בהופעות, אפילו לפני שבוע. (כאן זמיר מספר על מפגש מאוד מאכזב בין בוב דילן לבין מעריץ מושבע שלו, יהונתן גפן, אחרי שנים רבות בהן רצה גפן להכיר את הגיבור שלו.)

כמה זמן עבדתם על הערב? איך התארגנתם?
עבדנו כחודשיים וחצי. היו לנו חזרות פעם בשבוע. כדי להכין ערב כזה אני בוחר את השירים שאני אוהב. אני מביא רעיון ומעבד אותו יחד עם יותם ועם הלהקה. מפתחים ביחד ונוצרת עבודת צוות. אני דוחף ואנחנו מפתחים ביחד. גיבשתי את הקונספציה הכללית של הערב, התוויתי איזו דרך כללית, ויחד עם האחרים בנינו את הערב כולו.

איך בחרתם את הזמרים? האם בכוונה יצרתם ערב של כשרונות צעירים?
בחרתי שירים שאני אוהב ואז חשבתי מי יכול לבצע אותם. לא הייתה כוונה לבחור רק צעירים, זה פשוט יצא ככה, ואני אפילו קצת מצטער על כך. בפעם הבאה (כן, יש מחשבה להעלות עוד ערב כזה בעוד כשנה!) אולי אנסה לבחור גם זמרים אחרים, מגילאים אחרים.

כל מי שפנינו אליו הסכים מיד. זה היה מאוד מרגש. לא היו היסוסים, פשוט האנשים שמחו ונענו. זה היה נפלא. הזמרים שהופיעו, חוץ מיותם וממני, היו: חמוטל ששון, בר דנון, חיים חננאל (קצת פחות צעיר בגיל אך צעיר בנשמה), ליאור גולן, תומר גורן, עידן בורלס, מיכל לבנה ואמיתי ששון. (כאן זמיר עובר על הרשימה אחד-אחד ומחלק לכולם מחמאות שהיו גורמות להם להסמיק). במסגרת החזרות אנשים התפתחו והשתפרו. אני ויותם עבדנו אתם והדרכנו אותם. אני הרגשתי גם איך שאני בעצמי השתניתי. אני מביא את עצמי לתוך השיר, ואני גם לומד מזה. הכרתי בתוכי יכולת חדשה, לכתוב שיר מחדש מתוכי. זה היה הפתעה אדירה בשבילי. התקדמתי והתפתחתי בתוך העשייה.

נראה לי שיש הרבה מאוד זמרים כשרוניים אצלנו.
כן! יש הרבה מאוד כשרונות בעין-שמר! לא רק זמרים, אלא אנשים כשרוניים בכל תחומי האמנות: סופרים, משוררים, אמנים, פסלים, מוזיקאים – הרבה יותר מאשר בכל מקום אחר לדעתי. יש כנראה משהו מיוחד במקום הזה, באדמה שלנו, שמצמיחה אנשים מיוחדים כאלה. אני מקווה שערבים כמו זה שהיה, יעוררו תסיסה של יצירה ועשייה. יש הרבה מאוד תרבות בעין-שמר וזה נפלא. אני מקווה שגם בהמשך יהיו ערבים כאלה ואחרים, שבהם אנשים יוכלו להביע את הכשרונות המוזיקליים.

ספר על עצמך...
אני זוכר את עצמי מגיל מאוד צעיר אוהב מוזיקה, אבל לא היה לי איך להביע את זה. למשל, כשהייתי בכתה ד', מכל הילדים בקבוצה שלי בחברת הילדים רק אני לא התקבלתי למקהלה בגלל הקול שלי ויכולתי להשתתף בתור נגן משולש. בכיתה ו' מאוד רציתי להתחיל לנגן בגיטרה. הייתה לי פגישה קצרה עם איזה מורה לגיטרה, שהסתכל על כפות הידיים שלי וקבע שהן קטנות מדי. וזהו – זה היה הסוף של הרעיון הזה. כנראה שלא היו אז גיטרות לילדים, או שלא היו בקיבוץ. רק בכיתה ט' בערך התחלתי ללמוד לנגן. היו לי שעורים, אבל למדתי בעיקר לבד. עבדתי מאוד קשה – כל מה שהשגתי, זה היה במאמץ גדול מאוד. יש נגנים שמרימים כלי, שומעים מנגינה, וישר יודעים לנגן אותו. אצלי זה לא כך. היום יותר, אבל זה דרש ממני מאמצים כבירים.

כתיבת שירים באה לי הרבה יותר בקלות – הקטע של לבטא את עצמי. בתקופת הצבא התחלתי לכתוב שירים. הכל התחיל מאוחר אצלי, אם משווים למשל עם שלום חנוך שכבר בגיל 14 כתב שירים.

איך אתה כותב? על מה?
אני יושב עם הגיטרה וזהו. זה יוצא ממני. אני לא מבין איך – זה פשוט זורם החוצה. כאילו לי אין חלק בזה. זה קורה לבד. אני יושב, מנגן קצת, עוצר רגע לרשום, וממשיך. כאילו אני רק הכלי והשיר נוצר לבד. השירים יוצאים ללא שום קשר אלי.

הנושאים שלי הם מאוד אישיים, אבל אני חושב שהם בעצם אוניברסאליים. אני כותב שירים על עצמי וכל אחד יכול להתחבר אליהם, כי בסופו של יום כולנו עוברים אותם דברים. אני פשוט אוהב מוזיקה בכל הלב, ויש לי יכולת לבטא את עצמי. קיבלתי ביטחון מבוב דילן, שאין לו קול מי-יודע-מה. הבנתי שאתה לא חייב להיות וירטואוז – חשוב גם מה שיש לך בפנים. אני שואב הרבה ביטחון מהיצירה האדירה שלו.

בעבר כתבתי בעיקר באנגלית. ככה זה יצא. לא יודע בדיוק למה. לא כולם אהבו את זה, והיו אומרים לי: תכתוב בעברית! אבל היו לי הרבה השפעות מוזיקליות באנגלית: בוב דילן, החיפושיות, ניל יאנג ועוד – וככה זה יצא לי. בשנים האחרונות אני עושה מאמץ לכתוב יותר בעברית. בט"ו באב הלפני אחרון שרתי שיר שכתבתי באנגלית והתרשמתי שהוא התקבל בתגובות מעורבות.
לא כולם אוהבים את השירים ואת השירה שלי, וזה מובן. אם הייתי מקובל על כולם, לא היה בזה עניין. אם לא עוררת שום תהייה, שום מחשבה, לא דיגדגת את האנשים שיחשבו קצת, אז מה עשית? אני דווקא מרוצה שלא כולם אוהבים את היצירה שלי, שלא קל לקבל אותה.

איזה קהל יש בקיבוץ?
הקהל הקיבוצי הוא לא קל. יש הרבה גילאים ולכל אחד יש העדפות אחרות. זהו קהל מורכב עם הרבה ציפיות. להופיע עם הדברים שלי, לשיר – זאת האהבה הכי גדולה שלי. כשאני על הבמה אני כולי שם. ואנשים יודעים להעריך השקעה ומוזיקה טובה. אחרי הכל בקיבוץ הקהל מוזיקלי, קהל מפרגן. לעומת הנגינה בפאבים, שם אף אחד לא מקשיב לך, כאן כל תשומת הלב עליך על הבמה.

בכלל, אני מאוד-מאוד אוהב את עין-שמר. אני פשוט אוהב את המקום הזה. כשהייתי בחו"ל, באירופה, מאוד התגעגעתי לקיבוץ. לא רק למשפחה, לחברים – למקום הזה, לעין-שמר. יש באדמה כאן בעין-שמר משהו מיוחד... (רק אחר-כך עלה בדעתי שמי שגר בחדר שהיה פעם של שמואל שועלי, חייב לאהוב את עין-שמר. איך אפשר אחרת?)

איך הרגשת בסוף הערב?
יותר מהכל הרגשתי ציפייה. הרגשנו טוב על הבמה, ידענו שנתנו הופעה טובה, למרות שהיו כמה פאשלות קטנות, אבל לא ממש ידענו איך הקהל מקבל את זה. כשאתה עומד על הבמה אתה לא רואה את הקהל. האורות מסנוורים ואתה כמעט ולא רואה אנשים – פה ושם פנים. אתה שומע מחיאות כפיים אבל זה לא אומר לך מספיק. אז חיכיתי בציפייה לקבל את התגובות, מהאנשים שייגשו אלי. זה תמיד מאוד חשוב למי שמופיע, לקבל את הפידבק. וישר אני יודע אם זה אמיתי או שאומרים סתם.

איפה היית בחו"ל?
הייתי לפני כמה שנים בצרפת, איטליה וצ'כיה. רק אני, הגיטרה והתיק הקטן. זה היה בערך ששה חודשים, עם המון חוויות, מאוד אינטנסיבי. ניגנתי ברחובות וככה קיימתי את עצמי. ישנתי באכסניות נוער, ולפעמים אנשים הציעו לי לבוא אליהם הביתה לישון כמה לילות, כי ידעו שאין לי איפה לישון. נסעתי בכל מקום בטרמפים והכרתי המון אנשים. שם החלטתי שאני רוצה להיות זמר. זה נתן לי כוח ואמונה.

במזרח הרחוק לא ביקרתי, למרות שכולם חושבים שכן ונורא מופתעים כשמתברר להם שלא הייתי שם. אבל יש לי משיכה אל הצד הרוחני של החיים, לממד היותר עמוק. למדתי המון על דתות ואמונות שונות, והתעמקתי במיוחד בשנים האחרונות בקבלה. אני לומד ומלמד קבלה. זה עולם מרתק. (זמיר יעביר חוג בנושא הקבלה במחזור השני של חורף חכם ולפי השיחה שלנו, נראה לי שזה הולך להיות מעניין ביותר.)

שמעתי שיש לך להקה...?
כן, יש לי להקה בשם "קוואן". לפי הזן-בודהיזם זו "חידה שמכוונת להארה רוחנית". (באתר האינטרנט של הלהקה קראתי הסבר הנוסף זה: "אך אין מדובר בחידה רגילה. תלמיד הזן נדרש למצוא פתרון הגיוני לשאלה אבסורדית לחלוטין ובכך לנסות להשתחרר מן הכבלים השכליים שקושרים את רוחו. קוואן היא כוונה, חיפוש דרך, השתוקקות אל הבלתי מושג"). הלהקה קיימת כשש שנים, בהרכבים שונים של נגנים. עם הזמן, ועם העבודה ביחד הדורשת הרבה שיתוף פעולה, נוצרו גם אי-הסכמות, כמו בלהקות רבות. תהליך היצירה אינו קל וקורה שכל אחד מושך לכיוון אחר, כך שנפרדו דרכינו והתחברנו בהרכבים אחרים. אחד הדברים הכי מרגשים בערב שלום חנוך היה, שזה היווה מין איחוד מחדש של חברי הלהקה שנפרדו לזמן-מה. אני מאוד מקווה שנמשיך לנגן ביחד, כל ההרכב שהופיע בערב.

הופענו בהרבה מאוד מקומות – בפאבים וערבי תרבות. כמעט בכל קיבוץ כיום יש פאב והופענו בכולם. ההופעות די קשות – מי שבא לפאב רוצה לדבר עם החברים ואנחנו לא הרבה יותר ממוזיקת רקע בשבילם. הם לא ממש באים כדי לשמוע אותנו. גם הוצאנו דיסק, אותו אנחנו מוכרים בהופעות שלנו.

למעשה הלהקה היא שלי ושל יותם. אנחנו עובדים ביחד. אני כותב את השירים ושר אותם, וכולנו מנגנים. היו פעמים שאחרים רצו לשיר אבל לי יש צורך לשיר את השירים שלי. כך אני רואה את הלהקה. אני מבטא את עצמי דרכה. מי שמנגן אתנו מבין את זה. מאז שאני זוכר את עצמי אני טוב בלשכנע אנשים... (כאן אני נזכרת במקרה שקרה לפני כ-28 שנה, כשזמיר היה בן שלוש או ארבע. היה בחצר גן הילדים כלוב קטן וריק. הוא הצליח לשכנע את הילדים האחרים בגן שיש תוכי בתוך הכלוב, ולא סתם תוכי, אלא תוכי מדבר! אני מספרת לו את הזיכרון שלי, ששמעתי בזמנו מאמא שלו, והוא מחייך וממשיך). עד היום אני כנראה מצליח לשכנע אנשים שיש תוכים בכל מיני כלובים. אני טוב בזה.

כיום אנחנו מתרכזים בהקלטות. אני, יותם ועופר (שהוזכר למעלה) הוצאנו בינתיים דיסק אחד עם שירים שכתבתי באנגלית, ועובדים על עוד אחד, בעברית. אנחנו משתדלים לשווק את עצמנו אבל זה קשה מאוד. משמיעים אותנו קצת ברדיו, במיוחד שיר אחד, "בת יענה", ויש לנו אתר אינטרנט, שם אפשר לשמוע שירים ולראות את המילות השירים שבדיסקים שלנו: www.kwanband.com (נכנסתי לראות והוא בהחלט אתר יפה ומקורי, שמומלץ לבקר בו).




אתה מעיד על עצמך שאתה אוהב לבצע את השירים המקוריים שלך, אבל בערב ביצעת שירים של אמן אחר. איך זה מסתדר?
יש לי נטייה, כשאני שומע שיר של מישהו, ליילד אותו מחדש. משתדל לא לשנות יותר מדי, לא משפר, אלא מדגיש פנים אחרות ומבליט מה שהיה אולי חבוי בפנים. שינויים שאני חש שטבעי ונכון לעשות אותם. בשירים של שלום חנוך, וגם של החיפושיות לפני שנה, הרשיתי לעצמי להוסיף אקורדים (ואפילו מילים) כי הרגשתי שמותר לי. עבדנו כאילו במשותף, הוא במה שכבר כתב, ואני בשינויים שלי. אם אתה שר שיר שלא שלך, תשיר אותו מחדש, כאילו אתה יוצר אותו בעצמך.

תודה גדולה לזמיר על הכנסת האורחים היפה ועל השיחה המרתקת!
רותי ב"מ













.
..."וכל מה שבראתי, בשבילך בראתי. תן דעתך שלא תקלקל ותחריב את
עולמי שאם תקלקל אין שיתקן אחריך."
[קהלת רבה ט].
ט"ו בשבט

אל תאמרו נשב ולא נטע, אלא היו זהירים בנטיעות. כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם, שלא יאמר אדם אני זקן, כמה שנים אני חי מה אני עומד ומתייגע לאחרים? למחר על אני מת!... לפיכך אמר להם הקב"ה לישראל אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב לא יבטל אדם מן הנטיעות, אלא כשם שמצא ,עוד יוסיף ויטע, אפילו יהיה זקן".
מדרש תנחומא







ט"ו בשבט הגיע...
בשבת הבאה 18.2 נצא לטיול ט"ו בשבט באתר חפציבה בניצוחו של יוסי בן מיור. נבקר את הקורמורנים, נטייל לאורך הנחל, נפגש עם הים ונתפנק בפיקניק. ההליכה היא כשעה ומתאימה לכל הגילאים (כולל פעוטות).
יציאה בשעה 9.00, חזרה לקראת צהרים.
(הטיול תלוי כמובן במזג אוויר חיובי!).
הרשמה תלויה בחדר האוכל
בואו לחגוג בטבע,
ש ב ת ש ל ו ם , ג ל י .


תודה מקרב לב
ליואל גרוסברג, לרז ולדני שורר מהמוסך, שעזרו לי בהתנעת הרכב בשבוע שעבר. תודה גם לאלה שהתעניינו ורצו לעזור.
ס ב ר י ן


ג ש מ י ם
בין יום רביעי לחמישי בבוקר ירדו 15 מ"מ.



הסרט בשבוע הבא יתקיים בשעה 20.30
ו ש מ ו
"השעות"
שלושה סיפורי נשים בעקבות וורג'יניה וולף
עם מריל סטריפ, ג'וליאן מור וניקול קידמן.
יום רביעי במועדון



חורף חכם וחם
מחזור שני יוצא לדרך ביום ראשון 19.2.06

עדיין ניתן וכדאי להצטרף.





בשבוע הבא במוצ"ש
ולא כפי שפורסם.
שיחת קבוץ חגיגית לכבוד בעלי התפקידים החדשים.
סבתא שלי אמרה...

את זה עוד נראה

חילקה

























"לקבל את הילד ביראה
לחנכו באהבה,
לשחררו בחירות". (ר. שטיינר)

עמותת הורים לחינוך אנתרופוסופי
נרגשת להודיע על פתיחת בית ספר חדש באיזור
ומתכבדת להזמינך לשלושה מפגשים בנושא:

התפתחות הילד בראי החינוך האנתרופוסופי

המפגשים יתקיימו בתאריכים:
20/02/06 שעה 20:00
27/02/06 שעה 20:00
06/03/06 שעה 20:00
בכפר הנוער "אלוני יצחק" (ליד גבעת עדה).
לפרטים נוספים :
שירלי 057-8474782
שרון 052-4476363

- השתתפות 20 ₪ -



בענייני תוכנת הרכב:
יש עדיין בעיות היקלטות. אבל כבר עכשיו ברור בתכלית, שחייבים לעשות את כל הפעולות – כמו לקיחת מפתחות והחזרתפ - דרך המחשב בצורה מסודרת על פי ההוראות – שאחרת יש בעיות שממשיכות ומשפיעות על סידור הרכב כולו.


ע ל ו ן
אני שמחה מאוד לחומר שמביאים לעלון, אבל בבקשה עד יום רביעי אחה"צ ולא יאוחר מכך. לאחר מכן אין התחייבות לפרסם – אבל כדאי לשאול.

חוברות טלפון קטנות –
בזמן הקרוב ביותר אני מתכוונת להוציא את החוברות הקטנות.
נ ו ר י ת

שאילתא למש"א:
מה סדר גודל עלות העסקת מנהל קהילה שכיר? (לא המשכורת האישית) ומה סדר גודל העלות המצטברת של שלושת התפקידים ביחד: רכז משק, מנהלת מש"א, מנהלת קהילה?
( - )

משיבה דנה גורן:
לא נהוג לפרסם משכורתם של עובדים. גם איננו מפרסמים את משכורתם של חברי הקיבוץ.
עם זאת, סדר גודל עלות משרתה של אילת נלקח בחשבון ע"י שמונת חברי עין שמר שעסקו בנושא מציאת מנהלת קהילה ואני בנוסף להם.
זאת הזדמנות להזכיר כי ישנם אצלנו משרות לא מקצועיות המאוישות ע"י כוח אדם שכיר והיו יכולות אולי להיחסך. עמדתי היא, שבתחומים המקצועיים (רופא שיניים, אחות, גננת ועוד) לא תמיד יש לנו כוח אדם מתאים, או כאלה המוכנים למלא התפקיד ולכן אנו נעזרים בכוחות מבחוץ. אבל כמובן שחשוב מאוד להכשיר אנשים לכל התפקידים ונעשים מאמצים לשם כך.

ש ב ת ש ל ו ם !