עלוני עין-שמר: עלון 5 , 29 לינואר 2010

עלון 5 , 29 לינואר 2010

לכל איש יש עץ

מהו העץ האהוב עליך - שאלנו ואלה התשובות שקיבלנו:

הדסה רוטמן

כל משפחת הדקלים בעלי הגזע האצילי, שנקלטה כאן והפכה לחלק מנוף הארץ. אפשר להגיד עליהם שהם נישאים מעל, אך לא מתנשאים על. הדקל, שלא כמו עצים אחרים, מתייחד בכך שניתן לשתול על ידו צמחים אחרים שהוא מפתח איתם יחסי גומלין. הצמיחה ההדדית מוסיפה חן ויופי לגן.

רותי בן מיור:

הלימון. בעיקר בגלל השיר שליווה את ילדותי "עץ הלימון" של פיטר פול ומרי. וגם כי לימון מוסיף המון לכל מאכל.

אוריין גנדלמן

הזית. עץ בעל מראה מיוחד שגזעיו תמיד נראים

כאילו יד אמן התערבה לטבע בעבודתו.

איה מלומן

הברוש, עץ אצילי עם "גאווה עצמית". הוא שואף לשמיים ומזכיר לי קתדראלה בסגנון גותי.

שלמה שחר וגם חגית בורלס

עץ הליצ'י, שהוא יפה ומיוחד וגם בזכות פריו הטעים.

נורית משיח

את כל עצי הפרי. חבל שלא נוטעים אצלנו יותר עצי פירות במקום כל כך הרבה שיחים. כך יכולנו באמת להלך בגן עדן.

טובית שפירא

אוי השאלות המכשילות שלך... כליל-החורש והאלמוגן בזכות הפריחה. אבל למה להעליב עצים אחרים? הרי גם הם נאים ויפים. למשל עץ הבומבקס עם הפריחה המדהימה, הנמצא בתחנת הרכבת בארלזורוב.

משה ויסברג

הקטלב - בזכות צבעם המיוחד של גזעו וענפיו שהם חלקים, כאילו מזמינים לגעת וללטף. מתבלט ביופיו בחורש בין שאר העצים תמיד נדיר גם ביופיו וגם בתפוצתו. פריו חמצמץ-מתוק אך אפשר לטעום רק בעונה הנכונה. אגדות מספרות שצבע הגזע הוא מדם אב שנרצח ע"י בנו (השם מרמז: קטל אב).

עץ מאוד מיוחד ואפילו יש לי אחד בגינה...

סעפ"שים - מקומות עבודה

מהמוזיאון

למיצג הפתיחה בתערוכה החדשה, הנמצאת בימים אלו בהקמה במוזיאון, דרושות תמונות משפחתיות של משפחות בקיבוץ מכל התקופות (צבעוני ושחור לבן).

נדרשות תמונות באיכות צילום טובה.

נשמח לקבל מהחברים תמונות כאלה בשני אופנים:

להעביר לנו את התמונות ואנחנו נסרוק אותן ונחזיר לחברים.
תמונות סרוקות או שצולמו במצלמה דיגיטאלית באיכות של 300 DPI.
למייל rishonim.es@gmail.com

בשאלות נוספות ניתן לפנות לטובית

תודה - צוות המוזיאון

מהארכיון

מבוקשים עותקים של הספר "הם היו אנשים פשוטים" שכתבה בת עמי יוגב (בן אשר)

על הוריה חנה וניומקה בן אשר. אם יש לך ואת/ה מוכנ/ה להעביר לארכיון - נודה לך.

שלומית דקל - ארכיון

מועדת דירות

שיפוצים... שיפוצים.. שיפוצים...

אחרי תקופת יובש בשיפוצים בשעה טובה אושר התקציב ואנחנו מתחילים לבצע

את תכנית השיפוצים לשנת 2010. הראשונים בתור בשכונת לוינסון הן משפחות אדליסט ושדה. ברור שבנייה בחורף מגדילה את הנזק הסביבתי, אך על מנת לעמוד בלוח זמנים ולתת מענה למשפחות זכאי השיפוץ לשנת 2009 שנידחו ומחכות זמן רב לשיפוץ המיוחל, הוחלט להתחיל כבר עכשיו.

נדב והקבלן הנבחר ישתדלו למזער את הנזק הסביבתי, מתוך מודעות והבנה שהבנייה המתבצעת בתוך שכונת מגורים תגרום אי נחת לגרים בה.

השכנים קיבלו הודעות על תחילת העבודה ואנחנו פונים בהזדמנות זו שוב לגלות אורך רוח וסבלנות ומתנצלים מראש.

נאוה גור

מסידור הרכב

חיוב זמן: התוכנה עדין לא עודכנה לצרכי עין שמר,

ולא ברור אם נצליח לעמוד בלוח הזמנים ולהתחיל בחיוב זמן ב- 1.2.10 - כמתוכנן.

אנא עיקבו בימים הקרובים אחר פרסומים בלוחות המודעות, הערוץ הפנימי ואתר הקיבוץ. אוריין גנדלמן

פניה לציבור

בתקופה האחרונה אני, כמנהלת הכלבו, חשופה לתופעה מכוערת המעוררת בי כעס רב: חברות או חברים עשו לעצמם מנהג להשתלח באמצעות מכתבים אנונימיים בעובדי הכלבו, בחברי קיבוץ תורני משמרת הערב בכלבו ובחברי קיבוץ בכלל.

במכתבים אלה הוטחו האשמות קשות, אשר אין לנו יכולת להתייחס אליהן כאשר הן מועלות במכתב אנונימי.

אין לי אלא להשתמש בדפי עלון המשק על מנת לבקש בכל לשון של בקשה,

שמנהג דוחה זה יפסק. לא אשמש כלי לחיסול חשבונות אישיים בין חברים.

אם לחבר או חברה יש בעיה, אנא פנו אלינו ישירות פנים אל פנים ודברו איתי כדי שאוכל לענות ולהתייחס.

אני רואה בפניה זו סוף פסוק. בעתיד, מכתבים אנונימיים לא יזכו לכל התייחסות מצידי.

דגנית חננאל - מנהלת כלבו עין שמר

לאנשי עין שמר שלום רב,

חשבנו שראוי לנהל דיון על נורמות ניהוליות. על דוגמא אישית של בעלי תפקידים, על זכותם של חברים לדון בהחלטות הנהלת הקהילה, ולא לקבל אותן כמו מן מהשמיים.

הרבה אנשים, קרוב לחצי מבעלי זכות הבחירה בעין שמר, הביעו רצון לקיים דיון ציבורי בעניין, בין אם בחתימת ידם ובין אם באמירה ישירה. הגשנו נייר עמדה לדיון בהנה"ק שחלקו נוסח בחריפות ועל כך אנו מצטערים. לצערנו בהנה"ק העדיפו להשתמש בכך כדי להפוך את הדיון לעניין אישי במקום ציבורי.

הופעל עלינו לחץ לא קונבנציונאלי שלא משתמע לשתי פנים ונאלצנו למשוך את ההצעה.

נשמח לשתף את הציבור בפרטים שמאחורי האירוע, בשיחה פנים אל פנים ולא מעל דפי העלון.

בברכת חברים

כותבי המכתב

תגובת עמית, רכז קהילה:

החברים החתומים ביקשו לקיים דיון, הוזמנו לדיון, אולם החליטו לא להגיע אליו...

נראה לי שלא מדובר על נורמות של ניהול, אלא על נורמה של התנהלות חברית.

בשביל מה לאסוף חתימות, להוציא מכתבים ולפזר השמצות, אם בסופו של דבר לא מוכנים

להגיע להנהלת קהילה ולדבר? עמית

מה נשתנה?

עדכונים מצוות שינוי

ממשיכים להסביר לחברים את דפי התקציב לאחר השינוי.

ב"חוברת":

דיור ושיכון – יצא נוסח מתוקן לפרק (חבל שאי אפשר להדפיס כסף במהירות שמדפיסים נוסחים חדשים)... בקרוב נחלק לחברים.

בעלי צרכים מיוחדים – תחום שדורש תשומת לב מיוחדת. לעין שמר יש תקנון די חדש בנושא זה, ואנחנו עובדים על התאמתו למודל השינוי, בעזרת עופרה ארנון מאירגון "אהדה" של התנועה, ובהמשך גם בעזרת המשפחות הרלוונטיות.

פרסונלי:

יפתח עממי ערך את טבילת האש שלו בשיחת קיבוץ (וטוען בתוקף שהיה ממש בסדר!) מחכים להצבעת הקלפי שתאשר את מינויו למלווה התהליך, וניכנס לעבודה נמרצת.

להתראות מצוות השינוי

השבוע בפותחים שבת:

קבלת שבת המוקדשת לט"ו בשבט עם שירי עצים ופרחים, תקרובת מתאימה, וסרטון קצר על תנשמות ובזים המשמשים מדבירים ביולוגיים.

חגי ארליכמן יקדים את הסרטון בדברי הסבר קצרים.

רוב תודות ליסמין בן מיור גבע על הדרשה האורגינאלית שנשאה על פרשת "בא". בעקבות ציוני הזמן המופיעים בפרשה: "ובחודש האביב בארבעה עשר בו..." דנה יסמין בגורמים ובסיבות שהולידו את הצורך בעיבור השנה בלוח העברי. את דבריה המחישה במדרשי אגדה יפים.

חן, חן לזמרים: סהר חופי, הדס זרטל ופז הנחמודת, ולשלישייה: אילן, קובי ויואל על תרומתם האיכותית לקבלת השבת בשבוע שעבר.

כך היינו - כך נהייה

"כל העולם פתוח לפנינו" ענתה בטבעיות עומר גרנות בסוף הפגישה ותמצתה את כל ההבדל כולו בין עולמם של ילדי המוסד היום לזה של חניכי הדור הראשון בשנות ה- 40 של המאה ה- 20.

אחרי 60 שנות, כשב"מבואות עירון" סופרים דור שלישי של סבים בנים ונכדים הלכנו לבדוק איך היינו? מה חלף ומה נשאר? איך היה ואיך זה היום?. נפגשתי עם שלושה דורות של משפחת גרנות:

כיתה גדולה זה:

גיורא: "תומר" (רק מענית ) = 16

נטע: "שקמה חבצלת" = 52

שגיא: "ניצנים" (רק עין שמר) = 21

עומר: מי סופר?... אין לי מושג. אולי 150 ב- 6 כיתות י"ב מכל יישובי הסביבה

הכי בראש ללמוד:

גיורא: בעיקר מקצועות הדשא... כדורגל למשל. כמעט ולא היינו בכיתה.

נטע: המקצועות הריאליסטיים – מתמטיקה, ביולגיה וכד'.

שגיא: מקצועות ריאליים וטכנולוגים.

עומר: אף מקצוע, אבל צריך ללמוד לבגרות כי בלי בגרות אי אפשר היום. אז אני משקיעה.

מורה לחיים:

נטע: אהבתי את אידה פלגי (מתמטיקה וביולוגיה). אבי אלון היה מחנך ומורה

אהוב על הרוב וגם עלי.

גיורא: מורדי לביא ואלי שדמי (היסטוריה) .

שגיא: אלי מנדה (כימיה ביולוגיה) כי היה אכפת לו ולדעתי הוא מיצג תקופה במוסד שאיננה.

עומר: צילה ליס (אומנות) ויעל פרי (ספרות) - שהיא גם המחנכת שלי.

ומה אומר לכם הקול הבא? "חדר מטפלת"...

גיורא ונטע: שם מתכנסים לשמוע את הרדיו היחיד שהיה

שגיא: כוס קפה עם עוגה לפני השיעור הראשון

עומר: חדר מטפלת אין אבל יש "חדר מחנכת" בלי רדיו ושום

דבר, ולפעמים - יש שם מחנכת.

ארון הבגדים:

נטע: חולצה אחת חדשה לחורף. חולצה אחת חדשה לקיץ – וזהו. את החזיות קיבלנו מהמחסן

של חנטקה.

גיורא: סט בגדי ערב ובוקר, זוג נעליים אחד לחורף וזוג סנדלים לקיץ.

שגיא: אלכס הכניס תלבושת אחידה בשיעורי ספורט. חוץ מזה בגדים חדשים בתחילת

עונה ואת השאר ירשנו מ"הגדולים" שהיו לפנינו.

עומר: יש לי בבית ארון משלי מלא בגדים ועוד הרבה במחסן...אם חסר הולכים לקנות חדשים.

אבל תראי מה אני לובשת רוב הזמן! טי-שירט של "מבואות עירון".

דרור: גם לי יש כבר חולצת מוסד!!!

צלילי המוסיקה:

נטע: מוסיקה קלאסית שלמדתי לאהוב מאמא ושחרזדה שלמדתי על-פה מאבא,

להקות צבאיות (בעיקר להקת הנח"ל) וכמובן - קליף ואלביס .

אני זוכרת את היום שבתיה שטראוס השמיעה לנו

פעם ראשונה תקליט ואמרה: "אלה יהיו מאוד

חשובים וידועים!".

זה היה תקליט של "הביטלס"...

שגיא: פינק פלויד, שלמה ארצי שהיה בתחילת הדרך, וכבר הפציעו תיסלם, בנזין וגזוז.

עומר: ביטלס, פינק פלויד, קווין, הדלתות, The Killers. ישראלים לא שומעת.

דברים אסורים ופשעים קטנים :

גיורא: פריצות למטבח בלילות (היינו נורא רעבים כל הזמן) וגניבת הווספה של

מורדי לחארקות ליליות. לפעמים גם את הג'יפ של הפלחה.

שגיא: פה ושם גניבות קטנות – אבל בס"ה היינו די חנונים.

עומר: עכשיו העיפו שני חבר'ה על אלימות. מעיפים גם על היעדרות משיעורים.

מעשנים מאחורי בית הקברות אבל אני לא יודעת על מישהו שהעיפו בגלל זה.

השריקה של התנועה:

נטע: לפחות 2 פעולות בשבוע. המדריכים היו אלילים, ראש הקן היה יותר מאלוהים ואף אחד

לא העז ל"הבריז" מפעולה או טיול בלי אישורו של ראש הקן. וסמל בוגרים - היה הכי

גיורא: לא הייתי מדריך אבל הייתי ראש הקן. התנועה הייתה הרבה יותר חשובה מהלימודים.

עומר: אני לא בתנועה. זה לא מעניין אותי. לתנועה הולכים בעיקר ה"פנימיסטים" (מהפנימייה).

יתכן ולא תקבלי סמל בוגרים?...

עומר: מה זה סמל בוגרים?

כשאהבה פורחת:

גיורא: בשביל זה היה חדר אוכל. כולם הסתכלו, שלחו מבטים, ובדקו מי

מסתכל על מי. השתמשנו גם בשליחים שיבקשו בשמנו "חברות".

נטע: מתחיל במבטים ופתקים ונמשך בהרבה הליכות לילה אין סופיות

שגיא: חוץ מפתקים גם אנחנו שלחנו שליחים שיבקשו "חברות".

עומר: צ'אטים, SMS , פייסבוק, טוויטר. אין דבר כזה "דרך מקובלת" כל אחד עושה איך שבא.

חלומות ושאיפות לחיים:

נטע: מי חלם? בטח לא על לימודים או חיים אחרים. הקיבוץ הכתיב ואנחנו הלכנו בתלם.

גיורא: אני כל הזמן חלמתי על נטע...

שגיא: חו"ל בכלל ודרום אמריקה בפרט. ה"טיול" כבר היה חלק ממה שצריך להספיק בחיים.

עומר: מבחינתי כל העולם פתוח לפנינו. אנחנו נהיה בחו"ל, נלך לאוניברסיטה (כי בלי לימודים

גבוהים אי אפשר) ונחייה כמו שנרצה ואיפה שנרצה.

דרור: ... ואני רוצה ללמוד וטרינריה.

בשלב התודות למשפחת גרנות ורגע לפני שנפרדנו, עומר עוד אומרת לי:

"את יודעת אין כבר שמות לכל כיתה. יש שם לשכבה והכיתות נקראות י"ב-2 י"א-3 ח-5".

כנראה בדרכה שלה מנסה עוד פעם לעזור לנו להפנים

"שזה לא כמו שהיה בתקופת הסבים".

לעצמי חשבתי: טוב שכך. עדות ש"מבואות עירון" איננו מוסד סגור, ולהתברך שלאורך השנים ידעו לחדש ולהתעדכן, כדי להיות אבן שואבת ומקום למצוינים ומצויינות.

לכי תשאלי את איגנץ ועלית

כמו צמחיית הגן המקומי גם צוות הנוי מתפרס על פני שמונה עשורים של חברים שנולדו כאן, נטעו שורש והקימו בית.

מנהל הנוי עטר שנפלד (הנדסאי אדריכלות ונוף), אורי אשכולי,

שלמה ברכה (בוגר קורס גינון ונוף) וגיא משיח.

ט"ו בשבט, הזדמנות חגיגית לברר עם הגננים סוגיות שורשיות וענפות של עבר, הווה ועתיד.

אתם פועלים באחד התחומים החשופים והרגישים הנוגעים לכל האוכלוסייה

עטר: כשנכנסתי ב-2009 שמתי לעצמי למטרה לצבוע את הגן בצורה אחרת.

במהלך השנה התמקדנו בהורדת צמחיית גינות וותיקות ומנוונות. אפשר היה לראות את זה בגינות שליד הקרוונים, ליד האנדרטה ובניין הארכיון, בשכונות מגורים ועוד.

בכל מקרה הכיוון הוא לפתוח את הנוף ולהכשיר גינות לנטיעה חדשה.

יתכן שאצלנו הצמחייה צפופה מדי וגבוהה מדי?

אורי: זה קיבוץ של פולנים שכל אחד רצה שיראו אותו אבל שלא ידעו על כך...

ולכן נטעו עצים שמטרתם להסתיר את מה שרצו להראות...

גיא: כאשר אנחנו מנקים וגוזמים נחשפת בניה, איך לומר זאת בעדינות, שאיננה משיאי האדריכלות. אפשר ללמוד מזה, שהצמחייה שנראית צפופה מדי, משמשת

גם לכיסוי מבנים מוזנחים.

עטר: צפוף זה עניין יחסי. לכל אחד נטיית הלב שלו. לדעתי הצמחייה לא צפופה.

מכיוון שאינני חי כאן לבד צריך למצוא את שביל הזהב שבו רוב החברים יהיו מרוצים.

שלמה: קיימת בעיה שעצים רבים נטועים בצמוד לקירות בית המגורים - דבר שאינו נכון. פעם הם היו קטנים ולא ראו קדימה שיגדלו להיות ענקיים. אבל מה לעשות שחלקם מוגנים בחוק ולא ניתן להורידם.

איך קובעים סדרי עדיפות בין הציבורי והפרטי?

עטר: בהגדרת התפקיד אנחנו אמורים לתת פתרון לבעיות מאסיביות כמו גיזום עצים גדולים או שיחיה גדולה או עבודות גינה שמחוץ ליכולת החבר.

מכיוון שהפניות רבות - לא תמיד נשאר זמן לתפקיד העיקרי שהוא הגן הציבורי.

גיא: בעיות תקציב מכתיבות סדר יום. שעות עבודה מוגבלות וצריך לחלק בין טיפול בחברי קיבוץ ותחזוקת בית-קברות, וכך לא נשאר מספיק זמן לשטחים ציבוריים.

פתרונות אפשריים לרוחב היריעה וקוצר הזמן?

גיא: הפרטה חלקית של שירותי הנוי לגינות פרטיות, תאפשר לחברים לפנות לצוות הנוי לסייע לחברים לתחזק גינותיהם ברמת הוצאה נמוכה ולצוות הנוי לתגבר עצמו בעובד או שניים. נראה לי שכולם יצאו נשכרים.

עטר: מגמה נוספת בגינון ציבורי היא לנטוע צמחים חסכוניים בעבודה רבה וצריכת מים, וכך להתגבר על מחסור בכוח אדם ותקציבים.

עם כל תנופת ההתחדשות הנראית לעין נדמה שהצמחייה אצלנו לא משתנה.

עטר: אין ספק שב- 10 השנים האחרונות יש פריצת דרך בתחום איקלום וצמחים חדשים.

אצלנו היסטורית צוותי הנוי והתקציבים - קטנים, כך שרוב האנרגיה הופנתה לשימור הקיים וכמעט לא הייתה השקעה בשינוי וברענון מגוון הצומח.

מאז כניסתי לתפקיד אני מנסה לצבוע את הגן בצבעים ובגוונים אחרים.

בכל מקרה על פרחים או צמחים עונתיים, שמוסיפים כידוע הרבה צבע, אין מה לדבר, בגלל עלויות גבוהות במים ותחזוקה.

אם היו נותנים לכם לעצב את גן העדן המקומי - מה הייתם בוחרים?

שלמה: שלד הגן העכשווי - יפה ונכון. הייתי רוצה עוד צבע ובפינות צמחיה משתנה כדי להוסיף גיוון.

אורי: אני מעדיף מרחבים פתוחים. לכן הייתי מוריד שיחים כדי לגלות את האופק אם אפשר עד גלעם ועד בכלל.

גיא: כל בית צריך עץ גדול על ידו. אבל אם לבחור - אז עצי פרי. הייתי שמח אם נגיע לטפח מספר אזורים ציבוריים כמו פינת הזיכרון שליד מגרש הספורט הפתוח,

את הגינה שמעל המקלט ליד חדר האוכל - ובכלל להגיע לגינון עם נראות בולטת להנאת הציבור.

עטר: במועדי הנטיעה הקרובים, ננסה להוסיף עצי פרי וצמחיה, שיעמדו בקריטריונים של שינוי והתחדשות תוך שמירה על מסגרת תקציבית.

לסיום האם תוכלו להרחיב על "מגמות חדשות בכיסוח הדשא" שנראו כאן לאחרונה?

אורי: בשמחה. קוראים לה עיזית והיא צורפה לצוות במסגרת ניסוי חדשני שמגלגל רעיון לפיו "עיזה לכל שחת - וחסל סדר רעש מכסחת". כנראה שהניסוי והעז הקדימו את זמנם ועכשיו רק נותר להחליט מתי נגלגל את הניסוי על האש.

שיחת קיבוץ

השכרת אולם הספורט למ.א. מנשה

ניב רונן: מונחת לפנינו הצעה מטעם המ.א. מנשה, שתיקח על עצמה את הטיפול באולם הספורט שלנו תמורת שימוש במבנה ללא תמורה כספית ל-10 שנים.

האולם פועל כרגע ללא היתרים ורישיונות. מצבו לאחר 30 שנה, לא טוב וכל שנה שעוברת רק מריעה את המצב. המועצה מוכנה להשקיע במקום כ- 600 אלף ₪ לטובת שיפור הציוד, התאורה, המושבים, המשטח וכו'. עין שמר יהיה זכאי להמשיך ולהשתמש באולם לכל מטרה - עם עדיפות לאירועים שלנו. אני ממליץ לשיחה לקבל את הצעת המועצה האזורית מנשה.

אמיר תומר: מה מעמדו של חדר הכושר בעסקה?

ניב רונן: בשלב הראשון חדר הכושר אינו כלול בהסכם וימשיך להיות באחריותנו.

שלמה שחר: מצבו הבריאותי של האולם בכי רע. אם לא ישופץ, בעוד כמה שנים כבר לא יהיה בר שימוש. אם רצוננו שהאולם ימשיך לתפקד, אין ברירה אלא ללכת להסכם זה, שרק ניהנה ממנו. לכן אני ממליץ לקבל ההצעה.

מרק ברצלבסקי: מה עם אתר הזיכרון הצמוד? האם המועצה מתחייבת לשמור עליו?

רקפת זוהר: האתר נשאר באחריות עין שמר, אולם ההסכם מכסה את כל סוגי הנזק שעלולים להיגרם לאולם או לסביבה.

ההסכם יובא להצבעת הקלפי הקרובה.

מועמדות הראל יגודה למנהל קהילה

רוני גלעד: הצוות שמינתה הנה"ק למציאת רכז קהילה חדש, כלל את ענת גרוסמן, רוני גלעד, רקפת זוהר, אילן לוטן ועומרי כנען מגן שמואל המלווה החברתי של עין שמר מטעם התנועה.

בשלב ראשון החלטנו להוציא מכרז פנימי, והראל הציג מועמדותו. לאחר שנפגשנו עם הראל החלטנו להמליץ עליו ולא להמשיך בחיפוש מועמדים נוספים בתוך הקיבוץ או מחוצה לו. הסיבות להחלטתנו: להראל מוטיבציה גבוהה למילוי התפקיד. הוא אוהב את

עין שמר ואת אנשיה, והוא מכיר היטב את הקיבוץ לאחר שנים רבות של חברות בהנהלות הקיבוץ (כלכלית וקהילה), בצוותים שונים, כולל צוות הסכמות אותו הוביל. יתר על כן, קיבלנו מסר חזק מהציבור (בשיחות קיבוץ ואחרות) שקיימת ציפייה לפתח דור מנהיגות חדש ולתת צ'אנס למנהיגים מקומיים. גם לדעת הצוות אנו נמצאים בסיטואציה ובנקודת זמן בחיינו, בה יש חשיבות רבה למנהל קהילה מקומי שיכול לקחת חלק בהנהגת הקיבוץ. נראה לנו שהנושאים העומדים על סדר היום שלנו הם כאלה שמחייבים הכרעה אישית ואחריות אישית כלפי המקום.

מכל הסיבות האלה מצאנו לנכון להמליץ לשיחה ולחברים לבחור בהראל יגודה כמנהל הקהילה, לקדנציה של 4 שנים כמקובל למשרה זו. לגבי היקף המשרה - מצאנו לנכון להרחיבה למשרה מלאה, מה שיחייב את הראל להפסיק תפקידו כמנהל הרכש במפעל.

יגאל סיטנר: האם זה יהיה התקן מעכשיו?

רוני: זה יהיה התקן לעכשיו.

הראל יגודה: מודה לרוני על הדברים. כמנהל קהילה אני רואה חשיבות להתרכז ולשים דגש על הנושאים הבאים:

אראה הצלחה בתפקידי אם לאחר 4 שנים הקיבוץ ירצה שאמשיך וזאת כתוצאה מהדברים שהצלחתי לממש ולא בגלל מה שעוד לא מומש. כמו כן אני מקווה שחברי הקיבוץ ילמדו לראות את התמונה הרחבה ושסירוב לבקשה אישית אינו משום טענה או חוסר רצון אלא מתוך שיקולים רחבים.

אני מבקש את תמיכת החברים ומקווה שנוכל לצאת יחד למשימה החשובה של המשך הדרך של עין שמר.

אורי שפירא: מצפה מכל בעל תפקיד בעיקר בכיר, לפעול במסגרת ההחלטות שלנו, ללא איפה ואיפה. מה עמדתך?

הראל: לאורך שנים נהוג היה ללכת על הסכמים אישיים, תופעה והתנהלות שצריך לצמצם. עם זאת צריך לזכור שקהילה היא גוף חי ואי אפשר להימנע לחלוטין מצעדים כאלה. לדעתי זה תלוי במידת הגיבוי שממלא התפקיד מקבל מההנהלות השונות.

יוסי אייזן: מה כוונותיך לגבי הרכב הנהלת הקהילה.

הראל: אין לי תשובה ברורה. אם אבחר ייקח זמן עד שאגבש עמדה. בשלב הראשון הנה"ק תישאר בהרכב הנוכחי.

נילי ארבל: תומכת בהצעת הצוות. מלווה את הראל כבר בכמה ועדות והוא נראה לי מתאים. זה הזמן להתחיל להעביר השרביט לבנים, וזו הצעה טובה וראויה.

אבישי גרוסמן: תומך בהצעה - כי לא לומדים שחיה בהתכתבות. יש לתת לחברים חדשים הזדמנות, ולתת להראל ולנו את ההתנסות הזו. רואה חשיבות עליונה שאנשים שלנו ימלאו תפקידים. מאחל להראל הצלחה.

ענת גרוסמן: כפי שרוני ציינה, רבים רוצים לראות חברים שלנו בתפקידים בכירים. מברכת את הראל שהציע את עצמו לתפקיד. הראל אוהב את עין שמר ואוהב את האנשים. לוקח על עצמו את התפקיד מתוך הכרות קרובה של הבעיות והקשיים. הראל לא פגיע כל כך וזוהי תכונה חשובה לממלא תפקיד. התפקיד קשה ומורכב ולא ניתן למלא אותו בצורה מושלמת. לכל אחד ואחת יש חולשות ואיש אינו מושלם. גם לא אנשים מבחוץ שיבואו למלא את התפקיד. מאחלת לך בהצלחה!

עמרי כנען: התבקשתי לסייע לצוות, שראה לנגד עיניו את טובת עין שמר. מניסיוני בליווי קיבוצים, מנהל שהוא גם חבר איננו מצב קל בגלל כפל נאמנויות בין היותו חבר מן השורה באגודה שיתופית ובין היותו בתפקיד המחייב לשמור על כללים, החלטות ומסגרות תקציב. נדרשת גישה מקצועית המפרידה בין השניים. הצטרפתי לעמדת הצוות, עם כל הזהירות, כי מניסיוני בשנים האחרונות חשוב שבעין שמר יהיה חבר בתפקיד זה. אנשים בעלי כישורים ואכפתיות כמו הראל לא נמצאים בקלות. אני מאמין שהראל מודע למחיר שיש בבחירת חבר והוא מועמד טוב.

עודי דגאי: מהיכרותי עם הראל, חושב שהוא מתאים. יש מקום גם לחזק מנהיגות מקומית. יש בו שילוב של חיספוס עם אוזן קשבת ואני מאמין שאחרי תקופת התחשלות בתפקידים קודמים - יעשה את התפקיד היטב. אעשה כמיטב יכולתי לסייע.

רקפת זוהר: מצטרפת לתומכים. חשוב לציין שנכנס לתפקיד קשה בתקופה קשה של קבלת החלטות תוך כדי תנועה, ירידה ברמת ההסכמות, והרבה מצבי קונפליקט. מצטרפת לאלה המאמינים שמתאים לנו כרגע אדם מבפנים, יחד עם זאת יהיה חסר אדם חיצוני המביא איתו יתרון בסיטואציה בין אישית נפיצה. נצטרך למצוא פתרונות למצבים לא קלים – ואני שמחה שהראל מצטרף להתמודדות

מרק ברצלבסקי: דיברת על שכונת בנים אבל לא הזכרת את בעיות הדיור הקשות שלנו.

הראל: יחד עם בעיות התשתית שציינתי, אין ספק שזוהי אחת הבעיות המרכזיות, שניתן לשפר יחד ע"י טיפול בשכונת הבנים.

ההצעה תובא להצבעת הקלפי הקרובה

מינוי יפתח עממי כמלווה השינוי במקום טל ישראלי

רקפת זוהר: טל נאלץ לפרוש מסיבות אישיות. פנינו ליפתח עממי שעבד עם טל באופן צמוד בשלוש השנים האחרונות וממשיך לעבוד איתו ובהדרכתו. עיקר תפקידו של יפתח יהיה לסייע בהעברת התהליך בציבור. יפתח ימשיך את עבודת טל ישראלי – והעסקתו לא תוסיף עלויות לתהליך.

יפתח עממי: אני חבר עין חרוד מאוחד. כיהנתי 4 שנים כמנהל קהילה בשנים בהן העברנו את התהליך בעין חרוד. היכרותי עם המודל של עין שמר מתבססת על הדמיון הרב למודל של עין חרוד. להבנתי, ההצעה והמודל אינם הצעה לפירוק הקיבוץ כי אם לשינוי הקיבוץ. אמנם, שינוי מעמיק ומשמעותי שיש לקחת אותו בכובד ראש ולהעניק לו את המשקל הציבורי הראוי. אני מודע לכך שלתהליך מתלווים חששות הנובעים בעיקר מחוסר מידע לגבי תוכן השינוי ולגבי ההשלכות שלו בעתיד. אינני מיסיונר שינוי. אני בא לתרום מניסיוני ולעזור להנהגה המקומית שמובילה את התהליך.

הלו"ז שאני צופה:

ינואר-פברואר : פגישות אישיות בבתי החברים להסברת המודל

פברואר-מרץ: פגישות עם קבוצות רחבות יותר, בעיקר קבוצות גיל, להסברת המודל

מרץ -אפריל:

אפריל-מאי:

שרה אבל: תרחיב על המצב בעין חרוד לאחר השינוי.

יפתח: אנחנו בשלב הטמעת היבטים טכניים ועדיין לא התחלנו בשלב המעשי. לגבי התהליך בעין חרוד – הוא ארך מעל עשר שנים. באמצע היה שלב שבו עבדו שני צוותים מקבילים, והוא נגמר בלא-כלום. לבסוף, המזכירות הקימה צוות שהחליט לעבוד עם טל ישראלי על מודל רשת ביטחון. המודל עבר בהצבעה ראשונה ב-64% ובהצבעה שנייה ברוב של מעל 80%.

אילן לוטן: להערכתי, בעין שמר כמחצית החברים תומכים בקיבוץ שיתופי וחצי בדיפרנציאלי.

הסיבות לתמיכה בכל דעה מורכבות ולא אחידות. בתחילת המהלך הציבור לא שותף ולא התאפשר לו לתת כיוון למהלך העתידי, גם החלטת הבסיס נמנעה לציין איזה סוג שינוי רוצים וזאת כדי להימנע מדיון, כמתבקש. בתהליך בניית ההצעה לא ניתנה לחברים הזדמנות להשפיע ולכוון.

גם בשלב ההצעות, הבא אחרי שנה וחצי של הסתגרות הצוות והוצאה של כ – 200000 ₪, הובהר לתומכי השיתופי שלא ניתן להעלות הצעות לשינוי שיתופי ועורמים קשיים על החברים להציע הצעות. ניתן לומר שכחצי קיבוץ מודר מהתהליך. על רקע זה אני שואל אותך איך אתה רואה את עצמך משתלב ומוביל מהלך כ"כ מעוות, חד צדדי, לא משתף וחסר תקדים בעין שמר ואולי בקיבוצים בכלל.

אורי שפירא: יפתח הוזמן לשמוע ולהשמיע איך מתקדמים. חבל להתחיל שוב את אותו דיון שאילן כל הזמן מנסה לקבוע בו את הכללים. יש כאן הצעות והצבעות ביניים שאינן מחויבות ברוב של 75%. אותן אפשר וצריך לקיים.

יפתח: בניסיון של עין חרוד, עבודת שני צוותים במקביל אינה יעילה ולא מובילה לשום מיצוי. כדי להכין הצעה - אי אפשר לערב את כל הציבור בכל סעיף. יש לאפשר לצוות לגבש החלטה שלמה שחלקיה תואמים זה לזה, ולהציג אותה לציבור.

אורי אשכולי: למעשה התחלנו כבר בתהליך. יש דברים שצריך לדון בהם לפני הגשת ההצעה ע"י הצוות. כל עוד לא דנו אין מקום להגיש דפי תקציב/משכורת לציבור.

יפתח: החשיבות בהצגת ההצעה בשלבים היא בכך שניתן להציג מניפה של "גבולות גיזרה". מגיע רגע בו צריך להניח על השולחן הצעה ולומר מה יש בה ומה אין בה - והציבור יכריע.

אבישי גרוסמן: לא סוד שיש אי שביעות רצון לגבי דרך הניהול. מן הראוי להציג שני מועמדים לתפקיד של יפתח כדי שהציבור יחליט. מציע להזמין את טל ישראלי לשיחת קיבוץ כדי לשמוע את הערכתו ולקחיו לגבי תהליך השינוי אותו הוא הנחה.

חנה יגודה: אילן צייר תמונה שחורה שאיננה נכונה ומדויקת. כן שותפנו בתהליך לכל אורכו. לגבי הצעת אבישי - למה שני מועמדים? צריך לומר באומץ שהגיע הזמן להתקדם. אני שייכת לאלו שעדיין לא החליטו - אבל מה לעשות צריך להגיע להכרעות. ברור שלא ניתן להחזיר את הגלגל לאחור לימי בית אלפא הראשונים. מברכת את יפתח שמוכן לנסות לעזור.

רקפת זוהר: היתרון ביפתח הוא בהיותו ממשיך ישיר של טל, באותה תוכנית, הן מבחינת התוכן והן מבחינת דרך העבודה. לחפש מועמד חדש פירושו לחפש דרך חדשה, תהליך חדש (והוצאות חדשות..). לדעתי אנחנו חייבים לעצמנו את מיצוי המהלך הנוכחי. דווקא עכשיו כשמגיעים לשלב של שיתוף כלל הציבור - לא נכון לעשות סטופ. מי שאינו מרוצה מהמועמד - יכול להצביע נגד.

נילי ארבל: הצעת אבישי היא עוד ניסיון שלא לדון בכלל. אזכיר כי הקיבוץ ביקש צוות שיוביל שינוי. לכן מה כל הדיבורים והטענות שעלו? הרי בחצי השנה האחרונה בטענות מטענות שונות, לא מאפשרים לקיים דיון בהצעה. בואו נקרא את החוברת - נדון בכל מילה, משפט וסעיף - ונכריע.

אורי תומר: מציע לבצע עוד מפגשים, כולל בהצלבות בין השכבות, כמו במפגשים עם גלעד לוי בהם עלו חששות, חרדות ושאלות - שתרמו רבות.

רקפת זוהר: יש הזדמנות לצאת לדרך ואני מקווה שהחברים יתנו אמון ומנדט ליפתח ולצוות לצאת לציבור.

מועמדות יפתח תובא להצבעת הקלפי הקרובה.

ועדת מס"א{מניעת סמים ואלכוהול} עוסקת בימים אלה באבחון הדעות, השאלות, התהיות בחתך גילאים, כדי להתוות את הדרך הרצויה והמתאימה לעין שמר. כל זאת בעזרת צוות מס"א של המועצה האזורית. כחומר רקע מציע קטעים מתוך כתבה מאת ארנון לפיד ב"קיבוץ". לידיעת ההורים הסבים וגם הצעירים.....כחומר למחשבה. שמוליק בן דור

מחקר: קיבוצניקים יותר מסוממים

לא נעים ומפתיע: שכיחות השימוש בסמים, בקרב צעירים מעל גיל 18, גדולה פי ארבעה בהתיישבות העובדת מאשר באוכלוסייה העירונית. רגע, זה עוד לא הכול: בקיבוצים נפוץ השימוש פי שניים מאשר במושבים!

הרשות למלחמה בסמים: הצעירים בקיבוצים משתמשים בסמים יותר מכל אוכלוסייה אחרת. ד"ר יוסי פלד מומחה לטיפול בהתמכרויות, מציע דרכי התמודדות

"צעירים ביישובים כפריים, ובפרט בקיבוצים, מעשנים הרבה יותר סמים מאלה הגרים בעיר" - ... 40% מבני הקיבוצים משתמשים במריחואנה ובחשיש, לעומת 8.5% מבני גילם העירונים.

ממצאים חשובים, ועגומים, נוספים שעלו מהמחקר: בקיבוצים משתמשים בסמים פי

שניים יותר מאשר במושבים, ומקום ההתנסות הראשונה הוא, בדרך כלל, דירת הנעורים בקיבוץ; 70% מבני הקיבוצים, היוצאים לטיולי תרמילאים שמשכם מעל חצי שנה, השתמשו בסמים, לעומת 32% בקרב אלה שטיילו פחות משלושה חודשים.

"השינוי בעמדת הצעירים מהמגזר הכפרי", אומר יאיר גלר, מנכ"ל הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול, "עומד בסתירה לזה של בני גילם העירונים. שם נשמרת יציבות לאורך שנים בהתנגדות לסמים, ועומדת על 85%. מגמה זו מדגישה עוד יותר את הצורך שלנו להתערב, באמצעות תוכניות מניעה והסברה, כבר בבית הספר היסודי".

סמים ואלכוהול כנורמה מקובלת

"מדובר בנתון סטטיסטי, שעלה במחקר של רשות הסמים, ואי-אפשר להתווכח איתו", אומר ד"ר יוסי פלד, סוציולוג חינוכי ומרצה באקדמיה.

העמותה, שמרכזה במבנה ששימש בעבר את "מקורות", בצומת גולני, מקבלת צעירים מגיל 18 ומעלה, המכורים לסמים, אלכוהול, הימורים ובעיות אכילה - לטיפול בשיטה ייחודית, שיטת 12 הצעדים. מדובר בהליך מקוצר ויעיל, שאנשי המקצוע מגדירים אותו כהצלחה פורצת דרך. וכן, בין המטופלים קיבוצניקים רבים.

ד"ר פלד מכיר את התופעה היטב, מפגישותיו עם בני נוער, מהעיר ומהקיבוצים ... העוברים שלבי גמילה ושיקום ומנסים ללמוד לחזור לחיים רגילים. "המטרה במפגשים האלה - לחנך למניעה ולהסברה, והמציאות בשטח מלמדת שבני הנוער העירונים חשים אמפטיה כלפי המטופלים, ולפעמים נתפסים לבהלה למראה התוצאה שגורמת ההתמכרות. בני הקיבוצים, לעומת זאת, מגיבים יותר באדישות".

הסברים והסברים

יוסי פלד: "הנוער מההתיישבות העובדת רואה בשימוש בסמים ובאלכוהול נורמה מקובלת, בדומה לעישון סיגריות. הסמים והאלכוהול נתפשים כחלק מהפעילות

החברתית. מבחינתם, זה נורמטיבי 'להיות בסוטול', 'להרגיש הי' ו'לדפוק את הראש'. זה כיף כזה".

"שורש הבעיה מצוי בעובדה שבמשך שנים רבות הקיבוץ ראה עצמו ישות נפרדת מהחברה הכללית, והרבה איסורים, שחלים על היחיד בחברה הזאת, נתפשו כמקובלים בקיבוץ, כי זה 'אצלנו בבית'. כך היה, לגבי נהיגה על טרקטור ללא רישיון, פריצה למטבח או ללול, ועוד. על דברים כאלה, ואפילו חריגים יותר, לא קראו למשטרה, כי 'את הבעיות שלנו נפתור בתוכנו, ולא נוציא כביסה מלוכלכת החוצה'. הקיבוץ, כחברה סגורה, ניסה לטפל במקרים, שהם עבירות פליליות, בכליו הוא, כישות האחראית".

אחת הרעות החולות, אומר ד"ר פלד, היא תרבות הפאבים, המשגשגת בקיבוצים. זה התחיל בסוף שנות השישים, לאחר מלחמת ששת הימים, ותחילת שנות השבעים, כשאת הקיבוצים הציפו "ילדי הפרחים" והמתנדבים מחו"ל "עד לאותן שנים עדיין היה לבני הנוער עניין בתרבות ישראלית מקורית (חברות נוער, ריקודי עם טיולים) כל אלה כמעט נעלמו לטובת תרבות הפאבים, המלווה בשתיית אלכוהול, ולעיתים גם שימוש בסמים".

אמא, אבא, יש לי משהו לספר לכם...

"... להורים קשה, כנראה, להתרגל לעובדה שהאחריות על התנהגות
ילדיהם חלה כיום עליהם באופן אישי ולא על הקיבוץ, ככלל. חלק מההורים, ילדי הלינה המשותפת בעבר, לא גדלו בבית ההורים אלא בבתי ילדים, כשהקיבוץ היה הכתובת העיקרית לגידולם ולחינוכם של בניו. תחושת הביטחון של מקום מרוחק, מגודר ומנותק, כביכול, ממוקדים של בעיות סוציאליות עירוניות - מקנה כיום להורים ביטחון מדומה, ותחושה שהילדים בידיים טובות, במקום בטוח. זה ממש לא כך. המציאות מלמדת, למרבה הצער, שהילדים עושים שטויות, ואין מי שימנע או ירתיע.

לילדים של אז, שהם ההורים כיום, קשה לתפוש ולהפנים את התמורות שחלו בחברה

כלל, ובחברה הקיבוצית בפרט, החשופה יותר מתמיד להשפעות מבחוץ.

בגלגולו החדש, עשה הקיבוץ תפנית של 180 מעלות: ממצב של אחריות טוטאליות לגבי הפרט, עברה
האחריות לידי ההורים, והם עומדים חסרי אונים מול המצב הזה".

לפני הנפילה

"ההורים חייבים לעבור שחבור מחדש (רה-סוציאליזציה), לגבי מקומם ואחריותם כלפי הילדים. עליהם להפנים שהקיבוץ כבר אינו אחראי, שאין יותר מטפלת, ולכן עליהם לגלות ערנות, לעקוב מקרוב אחר מעשי ילדיהם, ולעודד בדחיפות פעילות מניעה. כבר מגיל צעיר יש ללמד ולחנך את הילדים לניצול זמן פנוי, בחוגים ובהעשרה, וליצור עבורם מרכזי בילוי מעניינים, כתחליף לפאבים. חשוב מאוד להחזיר את הנוער לתנועות
הנוער, לעודד אותו למעורבות בחברה הישראלית, ולגנות, בלי טיפת סלחנות והבנה, את השימוש באלכוהול ובסמים. הייתי מאוד שמח לראות בהיעלמותם של הפאבים מהקיבוצים".

שפעת העופות

החל מיום ג' 26.1.10 נמצא נגיף שפעת העופות בלול הסמוך לעין שמר ומנוהל ע"י בני צמח.

במהלך היום של 27.1.10 הגיעו נציגי משרד הבריאות והחקלאות לבדיקה והערכת מצב.

נכון לעכשיו מומלץ לחברים ועובדים שבאו במגע עם העופות בשבוע האחרון להיבדק על פי פרוטוקול משרד הבריאות. היקף המגפה נכון ליום ד' 27.1.10 - נקודתי ומקומי ללול עין שמר.

הנושא נבדק והנחיות לגבי הסגר וכד' - יעודכנו מדי יום ע"י הרשויות המוסמכות.

על פי הנחיות משרד הבריאות - כל אדם ברדיוס של 3 ק"מ מלול הקיבוץ, שהיה במגע עם עופות ומגלה תסמינים של שפעת - מוזמן לפנות למרפאה לצורך שיקול למתן טיפול תרופתי.

בחדר תאי הדואר ניתן למצוא דפי מידע ורקע על המחלה, התסמינים והטיפול.

חברים מוזמנים להצטייד ולקרוא.

חשוב שתדעו:

צוות המרפאה וגורמי ניהול אחרים מתעדכנים מיידית ברצף המחלה וניידע את הציבור אם יהיה צורך.

בשלב זה יש להימנע מלהגיע לאזור לולים - כך תהיו בטוחים מפני הידבקות.

בברכת בריאות שלמה - צוות המרפאה

שאילתא - יורם תומר

מי קבע את המקום להטמנת העופות המתים בקרבת מקום למגורי החברים?

נאמר כי משרד החקלאות - האם זה יתכן?

האם ידוע מה השיקולים דווקא כאן ולא במקום מרוחק יותר?

תשובת - בני צמח

המקום נקבע לאחר בדיקה מקצועית של משרד הבריאות והחקלאות ונמצא עומד בכל הקריטריונים.

נדרש מקום במרחק של לפחות 300 מ' מהבאר, אך מצד שני גם לא רחוק מדי כדי לא להסתובב בארץ עם עופות מתים.

העופות נטמנים באדמה ומכוסים בשכבת סיד. מנהל השירותים הוטרינרים דר' משה חיימוביץ ציין כי עוף מת אינו מפיץ את המחלה.

תשובת ניב רונן - מרכז המשק

המיקום נקבע ע"י משרד החקלאות והמשרד להגנת הסביבה, כאשר המקום המדויק נקבע יחד איתי ועם אהרון חדוותי ותום גרוסמן (במסגרת עבודתו) שנכחו במקום.

המיקום נקבע תוך התייחסות למרחק מהלול, דרכי גישה, רדיוס מגן מהבאר, ופרמטרים נוספים שנקבעים ע"י המשרדים הנ"ל. יכולת ההשפעה שלנו בעניין נמצאת רק בשולים.

גשמי ברכה

מזל טוב

לשרי וגברי חרודי

וליהודית לביא

להולדת הנכדה והנינה - שני

בת ליותם ולירון

ברכות חמות לכל המשפחה

השבוע הגשמים נחו קצת

ביום ד' (27.1.10) ירדו - 24 מ"מ

סך-הכל עונתי 508 מ"מ

לרגל סיום תפקידי רציתי לאחל לצוק בהצלחה בתפקיד החדש והלא פשוט.

כמו שבטח שמתם לב, מרכזיית הטלפונים סוף סוף התייצבה ויהיו עוד שיפורים בקרוב (כולל החיבור המחודש למפעל הגומי).

בנוסף לכך, בימים אלו מוגדל בצורה משמעותית קו האינטרנט של הקיבוץ

ואני מקווה שהדבר יורגש בהקדם.

גדי גלעד

לשכנינו בגן שמואל המציינים היום את

חג הקיבוץ - יומהולדת 89

(אנחנו המומים! גם בגיל אתם משיגים אותנו?...)

איחולים לעוד הרבה שנים של שיגשוג

ואל תשכחו לבוא לבדוק "איך זה אצלנו"

תרשמו ביומנים

2.2.10 יום ג' בשעה 19:00 ב"מבואות עירון"

קונצרט "מורים תלמידים" של ה"מוזיכלי" - בקטעים מוסיקליים,

דואטים וסולו שיבוצעו בהרכבים מגוונים ע"י מורים ותלמידים ביחד

מוזמנים תלמידי ה"מוזיכלי", הורים, ואוהבי מוסיקה באשר הם.

6.2.10 שבת - פעילות שבת בשבט בחממה

עץ משפחה בשבת בשבט

אנחנו רוצים ליצור עץ משפחה

אנא, הביאו לחממה תמונות משפחה,

רצוי העתקים, אותם נשלב בעץ וניצור פסיפס שורשים מרתק

מי הסבים? מי בני הדודים? מי אח? מי קרוב משפחה?

חיים חננאל וענבל הגלעדי

עדכוני - חורף חכם

שיהיה לנו המשך חורף גשום ונעים!