חפש בעלונים קודמים

26/04/2010 עלון


 

המת על החי - מאת יוסי בן מיור


 

פרק א' - רצח בצנרת

יום ו', 22:00. לילה. צוק קורא לי למחסן המים: "בוא! יש צפע בגג".

אני מגיע. ומה רואות עיניי? אז זהו שקשה לראות...

אבל אני מצליח להבחין שאולי זה צפע אך אולי זעמן מטבעות. דומים - אך שונים.

היה קשה. לראות, זאת אומרת.

למרות שהנחש היה שמן במיוחד. או כמו שאומרים: ממש "צפע".


 

ברגישות אך בנחישות (ונחשות) - הוכה הזוחל למוות!

הפלנו את גופתו מהגג - ולתדהמתנו התברר שזהו זעמן מטבעות חביב וידידותי.

אך עם זאת - שמן וגדול כצפע. הו! כמה הצטערנו על טעותנו הפאטאלית.

בלית ברירה ביתקנו גופתו לחצי - ומתוכה נפלטה חולדת ענק ששילמה גם היא בחייה.


 

עכשיו היו כבר שתי גופות בזירת הפשע.


 

פרק ב' - ניתוח האירוע

שאלה ראשונה - מדוע יש תקנה מחמירה בארץ ישראל שלא להרוג נחשים?

מטבעות הזעמן סיפקו את התשובה: כדי שלא לטעות ולהרוג גם את הטובים שביניהם.


 

פרק ג' - חומר למחשבה

אורי ליס אומר: " טוב שלושה זעמני מטבעות מתים - מצפע אחד חי, בועט ומסתובב בין

ילדי עין שמר"... ברשות שמורות הטבע מחפשים את אורי ליס - עם אזיקים אלקטרוניים.


 

פרק ד' - סיכום עם מוסר השכל

לצוות הניהול של הזר"ש/צל"ש:

אם אבחנתם שמדובר בצפע - אולי איננו צפע כלל.

ואם בכל זאת מדובר בצפע - אל תמהרו לבצע חיסול מיידי.

חכו! אולי זהו צפע טוב, שאפילו אם עבר בבית זרע בדרך אלינו, עדיין טוב הוא.


 

* * * *

קח גלידה - ועוד אחת ...

יש כאלה שקשה להם, ויש כאלה שרך להם. בכל מקרה לכולם קר וטעים בפה.

הגלידה המקומית החדשה, התקבלה בתגובות נלהבות.

בקרוב ניתן יהיה לרכוש בכלבו - באריזה משפחתית.

גלי יגודה אשר על החגיגה, למדה את המלאכה מבחור נחמד,

"שהעביר לי את כל התורה על רגל אחת והשאיר עוד מקום ליצירתיות.

התמכרתי למנטה - אבל שווה לנסות את כל הטעמים.

תודות והוקרות למשה שפירא וניב רונן (מרכז המשק) - על העזרה בקידום היוזמה.


 

תרשמו ביומנים ...


 

יום ב' 26.4.10 - נועם הספר - מקצץ, מספר מגלח ומיישר.


 

יום ב' 26.4.10 - הכלבו סגור בשעות הבוקר לרגל ספירת מלאי.

אחה"צ יהיה הכלבו פתוח בשעות הקבועות 17:00-19:00


 

יום ב' 26.4.10 - 20:30 שיחת קיבוץ


 

יום ד'
28.4.10 - 16:00-18:00 - תערוכת נעליים וסנדלים


 

יום ה' 29.4.10 - ב - 20:30 במועדון לחבר מפגש רב -גילי בסדרת הפגישות

עם יפתח עממי על הצעת מודל השינוי.


 


 

השבוע בפותחים שבת:

"שירי מולדת" על פרשת "אחרי מות קדושים" – סיגל דקל.


 

תודות ל: פנינה דגן, שלומית תומר, נעמן אפשטיין, יואל גרוסברג, שרה אבל,

אבישי גרוסמן, שלומית דקל וקובי גרוסמן על ההקראה הנאה של קטעים פרי עטו של חיים חפר.

חן, חן לשלישיית הקבוץ הארצי אילן קובי ויואל על שירת "שיר הנשים" ענה.


 


 

עדכונים - התקנת מדי מים:

סיימנו להתקין בשכונת לוינסון ובשכ. הרכבות. ביום א' הקרוב נסיים בשכונת שפירא ונתחיל בשכונת קומתיים מרכז (מול חדר האוכל). הבאים בתור: קוטג'ים ושכונת החרסינה.

ההתנהלות היא לפי התוכנית והתכנון המוקדם.

אני פונה שוב לחברים: אם נתקלתם, לאחר התקנת המדים בשכונתכם, בבעיות הקשורות למים קרים בברזים בבית - דבר ראשון יש לנקות את פיית הברז ואם עדיין יש בעיה אתם מוזמנים ליצור איתי קשר. יוחאי יגודה


 

עדכון חיוב זמן בסידור רכב

תיקון טעות מהעלון הקודם

עלות ק"מ 0.76 אג.' עלות שעת נסיעה 2 שקלים.

בימות השבוע מ 6:00 עד 22:00 יש חיוב על זמן.

ביום שישי מ 14:00 בצהריים עד יום א ב 6:00 בבוקר, אין חיוב על זמן.

הנסיעה מחויבת על שם המזמין ולא על פי הכפתור המניע.

רכזי הועדות המזכים חברים - מוזמנים ליצור קשר ללמוד כיצד לזכות דרך המחשב. אוריין


 

שאילתא


 

לחיים - שלום רב,

ברצוני לדעת, מהי תגובתך לאופן בו אורגנה ובוצעה התכנית

בערב יום העצמאות בני צמח


 

תשובת חיים:

אני חושב שהתכנית אורגנה ובוצעה על הצד הגרוע ביותר. אני מתנצל על כך ומקווה,

שרכז התרבות הבא יעשה עבודה יותר מוצלחת.


 

יחד עם זאת, ברצוני לציין את מי שעסק במלאכה מכל הלב:

דגנית חננאל, איריס ארבל, עידן יגודה, אורלי ארליכמן, רפי ארליכמן, חגית בורלס, אלעד יגודה. ומעל לכל את דור ההמשך שעבד לכל אורך יום העצמאות עד הסיום- רותם ארליכמן, עטר ארליכמן, אופיר חננאל, גל יגודה ואמיר משיח. ואם מישהו חשב שהיינו צוות קטן- טעה. עוד רבים וטובים תרמו, עזרו, ליפפו, ניפנפו, העיפו זיקוקים לשמיים ועוד. תודה מיוחדת לאמיר תומר וישראל עזר על המפקד ולנווה תומר על קישוט האופניים.

ואדגיש, בתודה, כי אוריין גנדלמן התנדבה לעזור בהנחיה - בהתראה של שניות. חיים חננאל


 


 


 

תודה גדולה ומיוחדת שלוחה לכל המבצעים והעוזרים, בערב יום הזיכרון תש"ע.

כולם עשו זאת ברוח המקום והזמן. כל הכבוד! הייתם חמוטל ותמי


 


 

תרועת הפסטיבלים

סרטו של אורן תירוש, (בתרגום חופשי: ארץ מקלט) Escapeland

התקבל לתחרות הבינלאומית של Milleneium film festival, שיתקיים ביוני בבריסל.

כזכור, אורן מלווה בסרטו, את אשל ומשפחתה, בניסיונם להתאחד עם אב המשפחה ולחיות יחד על פי בחירתם.

הפסטיבל מתייחד בסרטים של יוצרים מרחבי העולם, המתמודדות עם שאלות יסוד בקיום האנושי. בסרטים מתועדים חייהם של יחידים, שבחרו לחיות על פי דרכם - ולא תמיד בהתאם לכללי החברה הסובבת. בהצלחה לאורן ולסרט.


 


 

אשראי מאוחר

בהכנת העלון המיוחד, שיצא ליום העצמאות, סייעו משמעותית, שתי עוזרות המלוות אותי בנאמנות מאז כניסתי לתפקיד:

נורית משיח - בעיצוב דפי הזיכרון לבנים.

צביה ויסברג - בהגהה ובעברית מדויקת ומדייקת, כמדיי שבוע.

שעל כך נאמר: מוטב קרדיט מאוחר - מאי מתן קרדיט בכלל... וכן, גם תודות.

נירה

כמה מילים לפתיחה מיוסי בוריס


 

לחברים שלום,

נתחיל בכמה מילים אישיות, אם יש ביניכם שעדיין לא נחשפ למידעו:

אני חבר קיבוץ טירת צבי, נשוי לענת.

יחד אנחנו הורים ל: עמית (15) שגיא (13) הודיה (9) ועידו (4).

לאחר שירותי הצבאי הייתי מדריך חברתי של חברת הנוער בטירת צבי ולאחר מכן ריכזתי את הלול (פיטום הודים) מספר שנים. ריכזתי קדנציה אחת את החינוך הבלתי פורמלי.

יצאתי ללימודים ואני נושא בתואר: הנדסאי תעשייה וניהול עם התמחות בייצור.

לאחר לימודיי, עבדתי במפעל הבשר שלנו, טיב טירת צבי, באגף הקפואים

(מקום פנטסטי: בשר כל היום, יום יום).


 

ואז, הוצע לי להיות מנהל קהילה.לאחר מספר בדיקות והתלבטויות של טירת צבי ושלי הסכמתי לקחת את התפקיד, כאשר לנגד עיניי ראיתי את ערך השליחות והעשייה לביתי הקיבוצי. התקופה לא קלה בטירת צבי. בתקופה זו מדברים על שינויים, תקציב הקהילה לא מאוזן ויש קושי חברתי וכלכלי, בלשון המעטה. לאחר שלוש שנים בתפקיד התבקשתי להמשיך לקדנציה נוספת. ביקשתי הצבעת אמון – והפלא ופלא, עם השנים גברו ועלו התומכים.


 

בינתיים בטירת צבי, ברוך השם, השינויים עברו (במודל המתאים לנו בטירה), וכבר שנתיים תקציב הקהילה מאוזן, מפקידים לפנסיה, משפצים דירות חברים וכן קולטים חברים חדשים.

סיימתי בטירת צבי תקופה משמעותית של 5 שנים עם טעם של עוד...מי יודע אולי עוד אשוב.


 

כבר שבועיים אני כאן בעין שמר . בימים אלה אני מקיים שיחות הכרות ותאום ציפיות עם מנהלי הפעילויות, מרכזי הוועדות וחברים מן המניין. אני מגדיר תקופה זו כתקופת היכרות שבעקבותיה אכין יחד עם הנהלת הקהילה תוכנית עבודה לטווח ארוך.


 

הערכים המנחים אותי בעבודתי: אומץ, אמונה, אמינות, דבקות במטרה, קיום דיאלוג בגובה עיניים, הקשבה,יושר, כנות, שימחה ונשמה.


 

שאיפותיי:

  • שעין שמר תקיים מערכת קהילתית (הוצאות הקיום) מאוזנת.
  • טיפוח תרבות ארגונית מקצועית (עבודה מול יעדים,שיחות משוב למנהלים,

תכנון ובקרה).

  • עשייה תרבותית - רואה בכך ערך וכלי מן המעלה הראשונה ללכידות חברתית.
  • וכמובן - יישום החלטות ותקנונים.


 

ימי עבודתי בעין שמר – א' ב' ד' ה'.

חברים הרוצים להיפגש איתי, מוזמנים לתאם עם נגה שורר.

טלפון לשעת הצורך: 050-6622160

יחד- נעשה ונצליח!

יוסי

עדכוני מש"א


 

ועדת ביקורת

"לאור חוסר הצלחה במציאת מועמד להחלפתי, כבר תקופה ארוכה, אני מסיים את תפקידי

כרכז ועדת ביקורת. כמובן שאשתף פעולה עם כל מי שייבחר בעתיד ואסייע לו


 

תודה ליפתח אלון ולוועדה, על השנים בהן מלאו תפקיד חשוב זה, ובכך סייעו

בניהול הקיבוץ בתקינות עבודתו.


 

חבר/ה המעוניינים לרכז תחום זה מוזמנים לפנות אלי. שבת שלום - רוני גלעד


 


 


ZOOM

בעין שיתופית


ככה עושים את זה בקיבוץ שיתופי ועשיר

אנחנו מביאים כאן משולחן מש"א בקיבוץ בארי (ההשמטה בסעיף 1 היא מטעמי צנעת הפרט של בארי) "שני עניינים נמצאים על שולחן מש"א כעת:

  1. טיפול ב ... חברים שלא סיימו את מכסת ימי העבודה בשנים 2009 – 2008 .

    לאחר סבב השיחות עם החברים נקזז להם את הסכום היחסי מתקציב ב' כמתבקש מתקנון העבודה.

  2. נושא לימודים לשנה הבאה.

... זו השנה השנייה בה אנו נוהגים בשיטה זו עם חברים שלא מילאו את מכסת ימי העבודה ...

... אנו נוהגים ברגישות , אך במקרים בהם אין הצדקה לאי עמידה במכסת ימי העבודה, יקוזז החלק היחסי של תקציב ב'.

שיטה זו מהווה אמצעי להגברת מוטיבציה ואחריות של החבר על פרנסתו." אילן לוטן


 

* * * * *


 

חוברות טלפון קטנות

על לוח המודעות מצויה רשימה של המעוניינים בחוברת טלפון קטנה לבנה המתאימה לנשיאה בתיק האישי.

מחיר החוברת - 3 ₪ .

בחוברת זו כל המספרים מעודכנים נורית משיח


 

לכולם שלום!

איזה כיף היה להיפגש בכנס המחזורים, להתרגש, לפרגן וליהנות בשמחת המפגש. עבורנו, היה זה ניסיון מרגש ורב משמעות.

עתה, הנכם מוזמנים ליהנות מתמונות מהכנס -הנמצאות באתר המוסד

www.mevoot-eron.org. ולהוריד ישירות למחשבכם הפרטי.

בהמשך נעלה לאתר גם את הסרט של הכנס.

 
 

ועוד משהו: אנו עדיין מנסים להשלים את ארכיון המוסד וזקוקים לתמונות של הקבוצות והמחזורים. כל מי שיש לו תמונה של קבוצתו מימי המוסד ועדיין לא העביר לנו - מוזמן לעשות זאת דרך האינטרנט לאורי תומר - tomeroriori@gmail.com


 

להתראות בחגיגות ה - 70 למבואות עירון.... אורי תומר מטה חגיגות השישים.


 


 

כנס ארגון מורי היוגה בישראל

בשישי-שבת 30.4-1.5, הכנס השנתי של ארגון מורי היוגה יתקיים במתחם המועצה ובשיתוף עם מח' הספורט של המועצה. לרווחת תושבי המועצה ועל מנת לחשוף בפני הקהל הרחב את פלאי תרגול היוגה, מורי היוגה מהמועצה מזמינים להתנסות בשתי מסגרות ביום שישי:

  • חלק מהמורים יפתחו את שיעוריהם לתושבי המועצה
  • חלק מהמורים ילמדו במסגרת הכנס
  • שיעורים נוספים בכנס ייפתחו לתושבי המועצה ביום שישי


 

פרטים נוספים ניתן למצוא באתר: www.isyoga.co.il/sites/honi   או אצל הני במשרד – 6372323


 


 


 


 

מצוינות ברעות

בבי"ס רעות קיימת כיתת מצוינות, בה לוקחת חלק ליפז חרודי מכיתה ו'.

לאורך כל השנה, למדה והתכוננה הכיתה לתחרות

ידע ארצית, שנערכה דרך האינטרנט.

בתחרות זכתה הכיתה במקום השלישי (!)

שסלל את דרכם לתחרות בין לאומית בהשתתפות מדינות רבות.

גם שם זכתה הכיתה במקום השלישי והמכובד.

לליפז וחבריה- כל הכבוד! גאים בך ובהישגיך. המשיכי בדרך זו.

ההורים ומערכת החינוך


 

מים מים בששון?

הימים מתחממים, מדי המים מותקנים במרץ והתהיות על מצב המים חוזרות וצצות.

יצאנו במשימה עיתונאית חשובה, לברר מה עושים, אצל צוק חרודי - מנהל משק המים שלנו

ועטר שנפלד - שעל הנוי.


 

ש: האם יש הנחיות אחרות משנה שעברה? האם יש מצב שניקנס?

צוק: משק המים הארצי השתפר בעקבות החורף האחרון, אולם המצב הוא, שאנו מחויבים לשמור על כמויות המים שמשתמשים בהם. עד שלא נקבל את הקצאות המים מהמדינה אינני יכול לשנות הנחיות שימוש במים משנה קודמת. לכן - יש לצמצם השקיית גינות למינימום.

אם "חוק הבצורת" לא יבוטל ויהיה שימוש חורג במים לשימוש ביתי, אזי ישנה אפשרות שנשלם קנסות. כרגע המצב לא ברור, ולכן יש לשמור על הקיים במידת האפשר ולהמשיך לחסוך במים.


 

ש: אנחנו באפריל – האם יש צורך להתחיל בהשקייה?

אם כן – מה ואיך להשקות?

עטר: אמנם לא ירד גשם זמן רב, אך האדמה עדיין לחה בשכבות העמוקות ולכן אין צורך להשקות גינות. חכו עוד כחודש. עציצים יש להשקות אבל רק במידת הצורך ולפי הנחיות שמקבלים בקניית העציץ. לכל צמח יש דרישות שונות.

דשאים - לא להתחיל להשקות. אם ראיתם ממטרות ציבוריות עובדות דעו כי אלו רק ניסויים של המערכת. בכל מקרה, כל השקיה יש לעשות מוקדם בבוקר בלבד ולא בשעות אחרות של היום. כך תקבלו השקיה אופטימאלית עם בזבוז מים מינימאלי.


 

ש: לדעתכם, יש מקום להנחיות ציבוריות ולהחיל על החברים החורגים חיובי קנסות בתקציב?

צוק: הנחיות ציבוריות והחלת קנסות על חברים חורגים אינן מענייני או אחריותי.

לכן יש להפנות שאלה זו למנהל הקהילה.

עטר: מצטרף לכל מילה של צוק.


 

הפנינו את השאלה גם ל"חדש שלנו" יוסי בוריס:

מברור שקיימתי, אין כיום מדידה לצריכת המים בבתי החברים. גם לאחר שתסתיים התקנת המונים, לא ניתן יהיה למדוד את צריכת המים בגינות. עם זאת, משק המים בישראל בכי רע, כמות המשקעים הממוצעת נמוכה, וקיים קושי לספק מים לביקוש ההולך וגדל.

במאקרו- בג"צ מצידו מעוניין לקדם את תקנון מי השתייה, יש קולות הרוצים לבחון שוב את העלאת תעריפי המים והויכוח הציבורי בעיצומו...

לכן, לא ניתן להתיר את הרסן. אנו נדרשים חד משמעית, להקטין את צריכת המים, אם במגזר הציבורי ואם בצריכה הביתית והשקיית הגינות.


 

ש: ומה עושים עם הדשאים?

עטר: מניסיוננו בשנה שעברה אדווח, שניתן בהחלט לעבור קיץ שלם עם דשא ירקרק ע"י השקייה קצרה פעם בשבועיים שלושה (חצי שעה בבוקר מוקדם לכל קטע דשא) והפניית המים משטיפת הכלים (גיגית בכיור, זה לא מסובך!) אל הדשא הצמא. גם לא מבזבזים וגם נהנים מדשא...

התענינה בדאגה, נוכח הממטרות הפורחות ברחבי הקיבוץ, גלי יגודה.

מה נשתנה –- 23.4.10


 

ממשיכים להתקיים מפגשים פתוחים של חברים מכל הגילים על תוכנית השינוי. אנחנו עוברים על התוכנית, פרק-פרק, מסבירים, מעלים שאלות, השגות והצעות. זהו שלב חשוב מאד, שכן הוא מאפשר לנו לדון על התוכנית לא במושגים של שיחת קיבוץ (הצעות / הצעות נגד / מאבק כוחות) אלא בדרך של הבנת הרציונל של הדרכים השונות, המשמעויות והמחירים שלהן.

לשמחתנו, חברים רבים מגיעים למפגשים, ואנו ממליצים בחום למי שטרם הגיע – להצטרף למעגל. התלבטנו אם להעביר את המפגשים בערוץ הפנימי, אולם בסופו של דבר החלטנו להימנע מכך, הן כדי לשמור על האווירה הלא פורמאלית (מעגל נטול מיקרופונים) והן כדי לעודד את החברים לבוא ולשוחח.

זו ההזדמנות להזכיר את הופעתו היוצאת מן הכלל ,של עוזי שמש, מזכיר קיבוץ מזרע, בערב שבת האחרון. עוזי, נכד גאה ושורשי בקיבוצו, מצליח לשלב גאוות מקום ואמונה קיבוצית עם גישה פרגמאטית ועניינית לשינוי. דבריו היו מרתקים וזכו להנהונים חוזרים ונשנים: "כן, גם אצלנו, גם אצלנו זה ככה..." קצת מהנושאים שהזכיר עוזי:

  • הקיבוץ לאחר השינוי הוא עדיין אותם אנשים. אם קודם רצו תרבות – הם ירצו גם עכשיו. אם קודם חשבו על הוותיקים – הם חושבים גם עכשיו. במזרע, שנה לאחר השינוי, יש קבלות שבת, סדר פסח משותף, שלוש ארוחות בחדר האוכל, בית אבות, ומערכת חינוך נהדרת.
  • אז מה השתנה? עשר שנים חברים הסתובבו עם כאב בטן. תסכול, חרדות, עוינות. היום הם מסתובבים קלים יותר. כאילו התפזר הענן.
  • בקיבוץ לא היה מעולם שוויון. עכשיו לפחות זה מונח על השולחן, ומי שיש לו פחות "מהבית", יכול להתמודד ולנסות לשפר את מצבו בעצמו.
  • חשוב לא להעמיד את הצרכים של הוותיקים מול הצרכים של הצעירים, במצב של "או-או". שתי השכבות יקרות לקיבוץ ונחוצות לו, והצרכים שלהן לגיטימיים. התוכנית צריכה לכלול פתרונות לכל הגילים.

בשבוע הבא יתקיים מפגש נוסף, ואנחנו מגיעים לפרקים של החינוך והדיור.

על מועד המפגש (יום רביעי או חמישי) תבוא הודעה בהמשך. כולם מוזמנים למועדון!

להתראות, צוות שינוי


 


 


 

שיחת קיבוץ

תתקיים ביום שני 26.4.2010 בשעה 20:30


 

על הפרק:


 

ערעור של אורי אשכולי וקבוצת חברים על החלטת הקלפי בנושא סדרי ההצבעות על השינוי.


 


 

חומר רקע – בחדר הדואר, במזכירות. כמו כן נשלח במייל לתפוצת החברים.


 


 

אם הבית


 

לתפוס את דנה שחר לשיחה קצרה, היה מן המבצעים המורכבים, מאז נכנסתי למערכת העלון.

כאחראית על אחד הענפים המשגשגים בדו"חות השנתיים - דנה נמצאת בכל זמן נתון בכמה מקומות, מטפלת בכמה דברים ביחד.


 

באחריותה, 48 חדרים ו- 12 קרוונים. כמספר הזה - חיילים ודיירים המשכירים דירות. את כל אלה, היא מנהלת כבר 10 שנים. דנה: "תרשמי שלא לבד! אני עובדת עם נאוה גור כועדת דירות, עם מרכזי המשק וממלאי תפקידים אחרים. כל תחום ההשכרה הוא מרתק - ואני מוצאת בו עניין עצום".

וחשוב לי לנצל הזדמנות זו כדי לומר לחברים, המפנים אלי שוכרים פוטנציאליים:

אין לנו דירות! עין שמר מקום מאוד מבוקש, ואין דירות להשכרה!!!!


 

אחד התחומים המשמעותיים - הוא הטיפול בחיילים הבודדים השוהים אצלנו בתקופת שירותם הצבאי. הסדרי שהייה של החיילים הבודדים, נעשים מול הצבא ובאמצעות המקשר הבלתי נלאה מטעם התנועה הקיבוצית - צביקה לוי (יפעת):

צביקה: "בחיים לא דאגתי, כי דנה שחר היא אם בית שאין רבות כמוה. יש לה עין בוחנת נדירה. היא מסוגלת להגיד לי, אחרי כמה דקות של פגישת הכרות עם חייל, צביקה זה לא ילך... אני יודעת שהלב שלך לא נותן לך לא לסדר אותו - אבל איתו זה לא ילך".


 

דנה: נכון. יש לי יכולת אבחנה ואינטואיציות מיוחדות ואל תנסי לבקש שאסביר לך.

להיות חייל בודד זה סטאטוס לא קל. לכל אחד סיפור אישי, מנטאליות ייחודית לארץ מוצאו, רקע משפחתי ומטען האיכויות האישיות. אך זהו אתגר עבורי, והטיפול בחיילים - זה הבייבי שלי".


 

צביקה: שמור לכם מקום מיוחד אצלי. לפני 17 שנה, טיפלתי לראשונה בחייל בודד שעלה במסגרת פרויקט נעל"ה. אותו חייל מצא בית חם בעין שמר.

במלחמת לבנון השנייה, הגעתי לבקר פצועים ברמב"ם. מישהו קורא לי מאחת המיטות - אני מסתכל עליו והוא אומר לי "צביקה זוכר אותי? אני החייל הראשון שטיפלת בו

בעין שמר. גדלתי בעין שמר ותודות לקיבוץ ולך אני לא רק משרת - הקמתי משפחה והסתדרתי בחיים".

היו אז 119 חיילים בודדים. היום מעל 840. ב- 136 קיבוצים. מאיילות בדרום עד אור-טל בגולן.


 

דנה: לבית הזה באים אך ורק חיילים קרביים - כך קבעה התנועה הקיבוצית . ההתנהלות היא מול הצבא והגרומים המטפלים מטעם הצבא, כמו מש"קיות ת"ש, צביקה ואחרים. .

אני עושה זאת עם הרבה השקעה ונשמה.

אני מורידה בפניהם את הכובע. לא מבינה מהיכן המוטיבציה לבוע לעשות שירות קרבי תובעני וקשה שיש בו הרבה רגעי בדידות וקושי" .


 

צביקה: חיילים בודדים מתחלקים לשלוש קטגוריות:

אלה הבאים מטעמי נוחיות נטו. בארץ המוצא לא יותר טוב ולא יותר קל.

אלה הבאים מטעמי ציונות (בעיקר מארצות אנגלו-סכסיות) . הם כבר עברו את גיל 20, וחושבים שזה רמבו עם סכין בין השיניים. אז הם נשברים כי זה הרי לא רמבו.

ואלה שהם בני יורדים, שחלקם ההורים נולדו בארץ עם ת.ז. ישראלית, ובוחרים לשרת.


 

דנה: התפיסה שלהם אותנו ואת תפקידנו בחייהם, תלויה במידה רבה ברקע האישי ובארץ המוצא. יש כאלה שממש לא מעוניינים שנסדר להם משפחות מאמצות רק רוצים שנניח להם לנפשם. יש ביניהם המעדיפים את חברת אלה שבאו מאותה ארץ ועם אותה שפה ויש כאלה שפתוחים יותר ומחפשים קשר עם הישראלים הוותיקים.

אני לומדת להתאים את עצמי - ולמלא את הצרכים לפי מידתו האישית של כל אחד.

צריך ללמוד ללכת על החבל הדק של שמירה על פרטיותם ולכבד את הפינה שכל אחד בונה בחדרו, עם השמירה וההקפדה על התנהלות תקינה.


 

צביקה: אצל דנה, הבית תמיד נקי ומצוחצח ויש הכל - נייר טואלט, מגבות, אוכל במקרר.

אני רואה את אלה שהשתחררו מהצבא ובוחרים להישאר אצלכם - זה מעיד על היחס.

ואם אמא תופיע פתאום - יש לדנה חדר עבורה. זה מאוד מרשים.


 

דנה: לא הכל על מיי מנוחות ולפעמים גם טיפלנו בבעיות סמים, בעיות עריקות, ניהול כספים לקוי ועוד. אבל אלה הם היוצאים מן הכלל. בגדול - מדובר בחברה טובים.


 

צביקה: זה ג'וב לחיים!!! כל מה שאני עושה - זה מתוך ציונות, כי חשוב לי לראות אותם נשארים בארץ.


 

לפני כמה שבועות הגעתי עם הנכד שלי לחדר מיון בעפולה. הרופא מסתכל עלי ואומר: "צביקה'לה - אני היית (אין טעות) חייל בודד ואיך אתה טיפלת בי. עכשיו תורי לטפל בך".

מה אני אגיד לך - צמרמורת.


 

דנה: גם אני צריכה להזכיר לעצמי, שיש משפחה וצריך להשאיר מקום וזמן לנכדים הפרטיים.


 


 

השבוע חגגנו את יום העצמאות, מעלים על נס את חיילי צה"ל.

אוריאל סבח ונאואל וינברג - שניים "מהחיילים של דנה".

אינם מגיעים לסוף שבוע בבית עם ריח מוכר של האוכל של אבא-אמא, זורקים ערמת כביסה באמצע הסלון, בדרך החוצה צועקים : "אמא לקחתי לך את האוטו. לא יודע מתי אחזור".

ובכל זאת, בשיחות שקיימתי איתם, לא שמעתי מילת חרטה

או צער, על ההחלטה לבוא לעשות שירות קרבי בישראל.


 

רגע לפני שתעברו לקרוא את השיחות שקיימתי איתם - תחשבו עליהם ועל דנה שחר, שעושה עבודת קודש, בניסיון למלא ולו במקצת, את החסר במקום שנקרא "בית".


 


 


 

אוריאל סבח - השירות שלי עם "בודו"

נתוני פתיחה:

יליד ישראל - בן 21

בגיל שנתיים חזר עם הוריו לאורוגוואי ("אבא רצה להיות קרוב לאמו").

אח צעיר ל- 3 אחים בוגרים

שירות: 4 חודשים ביחידת הכלבנים - חיל אוויר

עוד משהו: מוסיקאי מוכשר שכבר התקבל ללימודי מוסיקה ב"רימון"


 

 

איך ולמה שירות צבאי בישראל?

הייתי בבית"ר. אני ימני וציוני. אז היה לי ברור שאני עולה, כי אני רואה בזה חלק מהיהדות.

באתי עם תכנית קודם ללמוד ורק אח"כ להתגייס. אבל עניין הלימודים לא הסתדר - אז הלכתי על הצבא.


 

מה תפקידך?

כרגע אני בקורס בבסיס חינוך ליד באר שבע. אני שייך ליחידת הכלבנים של חיל האוויר - וזהו גם הקורס. הגעתי לזה כחלק מהפשרה של אמא שלי עם הצבא. היא לא רצתה שאלך לגולני.

אמרו לי שגישוש זה רציני - אז הסכמתי.


 

במה התפקיד רציני ?

המשימה שלנו זה לאתר כל ניסיון פריצה ו/או פורץ לבסיס בו אנחנו נמצאים. באמצעות כלבי שמירה - שומרים על מטוסים, ועל כל המתקנים בבסיס.

זה מאוד מלחיץ כי הכלב הוא כמו כלי נשק, ככה מלמדים אותנו להתייחס אליו. צריך לדעת להכיר אותו ולהשתמש בו נכון.


 

איזה נשק, סליחה כלב, יש לך?

קוראים לו "בודו" וזהו כלב בלגי. בן 5 ענק וחזק. הוא כבר עשה סבב שירות - ועכשיו הוא שלי. כל בוקר מתחיל בטיפול וניקיון ונמשך אל שיגרה של תרגילים.


 

מוזר אבל הרוב הן בנות (9 בנות ו- 3 בנים) . בעייני בכלל מוזר שבנות משרתות בצבא כלוחמות. אבל אחרי 4 חודשים אני מתחיל להתרגל.


 

ומהו הקושי העיקרי בלהיות חייל בודד?

מאוד חסר לי שאין לי עם מי לחלוק ולשתף בחוויות. טלפון הביתה פעם בשבוע זה לא מספיק. ואין לי כסף ליותר. חסר לי האוכל של אמא ובכלל האווירה של הבית.

אבל, אף פעם לא הצטערתי על ההחלטה.


 

אתה רואה עצמך חי בישראל?

עדיין לא בטוח. בגלל שאני מוסיקאי - אולי החיים ייקחו אותי למקומות אחרים. אבל אני בטוח שבסוף אבוא למות בישראל. זו המדינה שקיבלנו מאלוהים. לא ככה?

]

מה אתה אוהב אצל הישראלים ומה לא?

גדלתי על הציונות ועל ישראל - אבל כאן אני מרגיש שיש זילזול בערכים האלה ובכלל במדינה.

אני מאוד אוהב את האנשים המבוגרים כאן - הצעירים זה כבר משהו אחר.


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

 


 

נאואל ויינברג - לא נותנים לגמור משפט


 

נתוני פתיחה:

יליד: בואנוס איירס.חלק גדול מילדותו עבר בברזיל בעקבות עבודת אביו.

גיל: 23.5

לימודים: תואר חלקי בעסקים בינלאומיים.

ועוד משהו: נאואל משמעותו "נמר" בניב מקומי של מחוז ברילוצ'ה בארגנטינה


 

 

אז למה לשרת דווקא בישראל?

מגיל צעיר ידעתי שיום אחד ארצה לעלות ולשרת בצה"ל. התחלתי לימודי עסקים בינלאומיים בברזיל, אבל אז הרגשתי שבא לי לחיות קצת. בעקבות ביקור בישראל - החלטתי שזה הזמן להגשים את חלום השירות בצה"ל.


 

וההורים, בטח לא התלהבו

נכון. העניין של הצבא לא נראה להם. עברו עליהם 3 שנים יותר קשות משלי.


 

מה זוכר מהמפגש הראשון עם הצבא?

לראות בנות עם נשק - היה מוזר ביותר! המפקד הראשון שלי היה מפקדת... בשבועות הראשונים לא הפסקתי לצחוק ולא הצלחתי לקחת אותה ברצינות.

היה גם עניין הגיל. הגעתי מבוגר יותר משאר החיילים ועם קצת ניסיון חיים. גם זה לא היה קל.


 

יש גם ציונות או אידיאולוגיה בבחירה לשרת בישראל?

בהחלט. זו הזהות שלנו וזה המקום שלנו. אני איש מאמין והחיים כאן מאפשרים לי להיות בקשר עם אלוהים ועם ההיסטוריה. אני גם מאמין, שחשוב ללמוד לחיות עם העמים האחרים והקבוצות האחרות בחברה הישראלית


 

מתי הגיע הדבר האמיתי?

בעופרת יצוקה. חטפנו קסאמים על הבסיס ומסביב, אז יצאנו למבצע במוטיבציה גבוהה מתוך הרגשה שממש מגינים על המדינה.


 

למה הכי מתגעגעים כחיל בודד?

לאווירה של בית. אבל אני רוצה שיהיה ברור שאני מרגיש לגמרי בבית בישראל.

לעין שמר הגעתי אחרי שהות בעין המפרץ. אני מרגיש כאן טוב ודנה שחר מדהימה. מטפלת בכל בקשה ופניה. עם חבר'ה צעירים מהקיבוץ - לא ממש יצרתי קשר, כי רוב הזמן אני לא כאן.


 

מה הרווחת בשירות?

הכרתי את ישראל דרך הרגליים. הגעתי למקומות שאין מצב שהייתי מכיר ללא הצבא.

רכשתי עקרונות לחיים, במיוחד בכל מה שקשור לדאגה לזולת.


 

איזה עתיד אתה מדמיין לעצמך?

כרגע ברור לי שארצה לחיות בישראל ולהקים כאן משפחה. אבל אי אפשר לדעת...

לגבי הלימודים מתלבט בין - פסיכולוגיה, דיפלומטיה או ממשל.


 

מה הכי אהבת ומה הכי לא - בישראל ובישראלים?

הכי אוהב את הרב גוניות בנוף, בתרבות, במגוון האנושי ובכלל שזאת חברה רב ממדית.

וממש לא אהבתי, שהישראלים לא נותנים לגמור משפט... חותכים אותך באמצע מילה או רעיון - ואתה כבר לא זוכר איפה היית ומה רצית להגיד. לצערי, היום גם אני נוהג ככה לפעמים. צריך להזכיר לעצמי שלא לעשות זאת.

 

בחממה יסדתי את המניפסט הכחול

יש משהו מעודד, באנשים הממשיכים להצמיח רעיונות ולחפש כיוונים.

ביום שישי 23.4.10 מתקיים בחממה מפגש, ממנו אמורה לצמוח תנועה חברתית חדשה. הכוונה להוסיף צבע, ולמלא ברוח את מפרשיה השמוטים משהו, של ספינת השמאל החברתי והמדיני.

תותי ובנות המערכת, הביטו בהזמנה, ואז הרימו שניים שלושה טלפונים, לברר מה מתבשל.

 

ערן בנימיני
(44) יליד ירושלים - מראשי התנועה הירוקה, מלמד בסמינר הקבוצים במסלול חינוך סביבתי, מראשי "הירוקים" בבחירות האחרונות ושותף במהלך:

"הקמתי את הארגון הסביבתי "מגמה ירוקה" וניהלתי אותו 6 שנים. פעילי סביבה ידועים ומוכרים כמו ניצן הורוביץ ודב חנין- הם בין בוגרי תכנית הלימודים שעיצבתי.


 

הארגון בנוי על מודל התנועות הירוקות באירופה, שעוסקות, לצד נושאים מדיניים,

גם בנושאים חברתיים, הנעים ממשפחות חד הוריות ועד להפרטת בתי הסהר.

בתפיסתה עולם שלנו יש מקום נרחב לערכים של תכנון ארוך טווח למען הדורות הבאים,

וערכים של שוויון, שקיפות ושיתוף הציבור בקבלת החלטות .

אנחנו כן רואים עצמנו בצד השמאלי - לבטח בנושאים החברתיים אבל המדיינים.


 

הערך המוסף, הוא מיצוב השמאל כפחות תוקפני, פחות אנטי יהודי ועם זאת מאוד מקומי ורלוונטי. מר"צ בירידה והדבר הגרוע אם תוקם מר"צ חדשה שתהיה רק עוד מאותו דבר.

צריך להיות חדש ואחר באמת.


 

לצערי, בישראל יש סל ערכים שלם, שהימין הצליח לנכס לעצמו והשמאל לא מזוהה איתו.

כל השיח ההומניסטי הוא גלובלי - ופחות מקומי. צריך להבין, שהשפה מאוד חשובה.

אולי בנוכחותנו, נצליח למתן את דימוי השמאל, וגם להשפיע על התכנים ולקדם סדר היום ציבורי - שירחיב את מעגל ההזדהות בחברה הישראלית.


 


 

הנרי אלקסלסי
חבר עין השופט וממקימי תנועת השמאל החדשה:" כולנו עברנו את שנת האבל על אסון השמאל בבחירות האחרונות. ניסיון שבמקום לשבת לבכות על מה שהיה, ננסה לבדוק אם אנחנו מסוגלים להיות הדבק של מהלך מסוג זה.

פעם ראשונה שמוקם פורום כזה. עבודה, מר"צ, קדימה והירוקים ולכן יש כאן איזו תקווה.


 

ניתן להקים כאן משהו חדש שהוא מעין שולחן יציב. וסביב שולחן כזה, העומד על ארבעה נושאים: חברתיים, כלכלים, מדיניים ואזרחים - יוכלו להסב רבים.


 

המילה הפרטה, המרחפת באוויר הישראלי ובחברה הקיבוצית, איננה טכנית. יש מהות ויש תכנים ויש אידיאולוגיה. לא ניתן לקחת את הגלגל אחורה אבל אפשר לעצור את התהליך.

למשל בתחומי הבריאות והביטחון הסוציאלי - בהם כבר הוכחנו שניתן להשפיע.


 

אנחנו רוצים שגם קהל שהתנתק מאיתנו - יבוא וישמע.


 

בחממת עין שמר כבר צמחו מספר מהלכים פוליטיים משמעותיים.

אני מקווה שמהלך זה יצטרף אליהם - ולא יחזיר אותנו ברברס.