כל אחד הוא אור קטן
וכולנו אור איתן
יום שישי 3.12.10
ב- 13:00 בדשא הגדול
כולנו בונים ביחד עם קרקס שבזי - את אוהל הקרקס
שבת 4.12.10
10:00-12:30 בוקר יצירה לחנוכה! - בחממה
יהיה גם מרק טעים
17:00 חנוכה מיוחד ושונה לכל המשפחה-בדשא הגדול
שיהיה לכולנו חג אורים מואר!
צוות החג!
פרטים מלאים לאירועי החג – בעמוד האחרון
הפקולטה למדעי הסופגנייה
כמה עניינים הקשורים בחנוכה
ה כ ו ח ה נ ש י
אירוע חשוב שהשפיע על מנהגי החג, הוא סיפורה של הגב' יהודית ושר הצבא הולופרנס. לא ברור מדוע דווקא בחג החנוכה מזכירים את הסיפור הזה, מכל מקום אין לנו התנגדות כי הוא סיפור גבורה נשי.
הולופרנס שר הצבא של נבוכדנצאר הגיע לאזור השומרון, לאחר שכבר כבש את פרס וסוריה, הוא הגיע לבתוליה (בית אל של היום) שהייתה העיר האחרונה לפני ירושלים. הולופרנס היה ידוע באכזריותו וצבאו היה חזק מאד. כמובן שהיהודים בעיר הקטנה היו די מבוהלים וחסרי אונים מול העוצמה הרבה. אבל, כידוע, נשים הן מלאות תושייה וחוכמה וטוב שכך!
הגב' יהודית, אלמנה עשירה, יפת תואר ואמיצה, כמובן, פנתה אל פרנסי העיר והבטיחה להם ישועה! רק דבר אחד ביקשה: עליהם להתאזר בסבלנות, עד שיבוא סימן ממנה. היא יצאה למחנה הולופרנס ובתחבולות ושקרים הצליחה להתקבל לאוהל המפקד שמיד נשבה בקסמיה.
כמובן הולופרנס הזמין אותה להישאר. יהודית לא סירבה. אחרי 3 ימים המפקד ערך לכבודה מסיבה ענקית, היא דאגה להאכיל אותו במו ידיה בהמון גבינה
מלוחה, מה שגרם לו לשתות הרבה מאוד יין עד שאיבד את הכרתו כאחרון הטוראים.
יהודית לא חיכתה הרבה - שלפה את חרבו, ערפה את ראשו, ארזה אותו בתיקה וחזרה לעיר נעוריה. לזכר הניצחון והאומץ נוהגים להגיש בחנוכה לביבות גבינה ומאכלי גבינה.
ת צ א י ב ח ו ץ!
ספר "יהודית" נשאר כאחד הספרים החיצוניים, שלא הוכנסו לתנ"ך.
יום ניצחונה של יהודית נחוג עד המאה הרביעית.
יש סברה, שנחוג באחד מימי חנוכה, לכן גם משוייך מעשה הגבורה שלה לזה של החשמונאים.
יש אפילו כאלה הרואים בה את בתו של מתתיהו ואחותו של יהודה.
מ ה ל ס ב י ב ו ן ב ב י ת ה מ ק ד ש ?
השערות ואגדות רבות מנסות להסביר, מתי ולמה נכנס הסביבון לכל הסיפור.
בהן אגדה המספרת, שכאשר אסרו היוונים על היהודים להתכנס לצורך לימוד ותפילה, התאספו הילדים כביכול לשחק בסביבון. המשחק היה רק מסווה ללימוד. יכול להיות שהביטוי: "סובבו את היוונים על האצבע" מגיע מכאן?
השערה אחרת טוענת, שילדי היהודים בגרמניה היו הראשונים ששיחקו בסביבון, שעליו היו האותיות נס – גדול - היה – שם, שהן בגימטרייה "משיח".
מאוחר יותר הפך ה"שם" ל"פה" – הגימטרייה הסתבכה עם עצמה וילדי ישראל כבר לא צריכים לסובב סביבון ולהעמיד פנים שהם "כאילו לומדים".
ט ו ב ל ת ו ש מ ן ב י ד י ה
למילה "סופגנייה" יש פירוש יהודי מעניין: "סוף-גן-האלוהים". יש טוענים, שמי שאוכל סופגנייה שנשלפה כרגע מסיר השמן הרותח, מרחף בענני עונג של טעם גן-עדן.
בהונגריה (תשאלו את ציפי גנדלמן), נהגו היהודים לאכול בחנוכה, לחם מטוגן עם המון שום, וזאת, אולי, כדי להרחיק את השכנים הנוצרים מפתח דלתם – שלא יפריעו במהלך החג.
מ צ ו ו ה ח ב י ב ה ו ל ב י ב ה ב צ י ד ה
עם ישראל לדורותיו – אוהב מחלוקות. כי אחרת איך יקימו רבנים חצרות ויקיפו עצמם במאמינים? אחת המחלוקות החביבות הייתה, איך יש להדליק את החנוכייה: מסורת אחת קובעת, שיש להתחיל עם שמונה נרות – ומדי יום להוריד נר. השנייה, הנוהגת במקומותינו, מתחילה באחד ומוסיפה כל ערב נר. גם כאן בית שמאי ובית הלל עומדים זה מול זה: בית הלל – מדליקים נר נוסף כנגד הימים הנכנסים (שכבר היו), ובית שמאי – מחסירים נר כנגד הימים היוצאים (שעוד יהיו). הטבלה לא משקרת: בית הלל מובילים.
על מצוות הדלקת הנרות אמר הרמב"ם: "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאד"...
מ י ה ד ל י ק א ת ה א ו ר?
הדיון מי התחיל עם עניין האור והנרות קודם, היהודים או הנוצרים – לא ייסגר כאן. בית הלל ושמאי לא התווכחו – אז עדיין מחכים להחלטת השופטים ולקולות הימאים.
דבר אחד ברור: את מנהג המתנות או דמי חנוכה, כנראה לא היהודים המציאו. כל אחד בגולתו הוא – אימץ את מנהג הגויים המקומיים. באיראן, למשל, הילדים עברו מבית לבית, שרו שיר וקיבלו מטבע (לא שניים, רק מטבע אחד!... בכל זאת איראנים).
ק צ ת צ י ו נ ו ת
התנועה הציונית מראשיתה, הפכה את חג החנוכה לסמל לגבורת אדם וחברה - הלוקחים את גורלם בידם. אמרו החלוצים: הניסים – לאלוהים; המעשים – לאדם. לכן, המעיטו והקטינו את ערכי ה"נס האלוהי ", ואימצו את מעשה המרד ביוונים, כביטוי לכוחו של המעשה על פני ההמתנה הפסיבית לנס. אהרון זאב כל כך התרגש מהמעמד, עד שיצא לו שיר ברוח זו: "אנו נושאים לפידים", אותו מרדכי זעירא. עד היום השיר הוא חלק בלתי נפרד משירי החנוכה, והוא מסתיים בשורות: נס לא קרה לנו / פך שמן לא מצאנו
בסלע חצבנו עד דם - / ויהי אור!
בנות בבית - אור בבית
מזל טוב
לעדה ואביטל גבע - להולדת הנכדה
בת לרינה ועומר
אחות לנועם ועידו
ברכות חמות לדודים, לבני הדודים ולכל המשפחה
לנחמה ודני רימון
להולדת הנכדות התאומות - איה ונרי
הכי מקסימות בעולם
בנות לרעות ולירז
ברכות חמות לכל המשפחה
לדנה ושלמה שחר
להולדת הנכדה - הילה
בת לטל ולשגיא
ברכות חמות לכל המשפחה
ח ו ר ף ח כ ם
ההרשמה החלה! ההרשמה החלה! איפה אתם? נרשמתם כבר?
מה זאת אומרת למה נרשמים? לא ראיתם? לא שמעתם?
עכשיו אופים בתרבות "חורף חכם"!
החוברות כבר בתאים, הפתקים מוכנים ורק מחכים לכם...
הירשמו עכשיו לחוגים של המחזור הראשון ואנו מתחייבים להביא מתישהו גשם...
ההרשמה עד יום שני 6.12.10 – אין עוד הרבה זמן!!!
הצוות הרשמי של החורף
ב- 26 לחודש נובמבר כ"א כסלו, השבוע לפני 65 שנים, הושם המצור על גבעת-חיים. לפני זמן קצר גילינו עדויות חדשות על מה שהתרחש. אחת מהן אני חושף כאן לראשונה.
יהיה זכרם של הקורבנות סמל להקרבה וגבורה עילאית, לשמירה על חירות האדם וכבודו. (עמי בארי- עין החורש)
דו"ח על פעולות הצבא והמשטרה נגד גבעת-חיים
הוגש למטה ההגנה ע"י המא"ז אפרים גילאי מעין-החורש
"משך שעות הבוקר הוסיפו להגיע אנשים מנקודות שונות, מספרם הגיע ל 400 – 450. כל מפקדי היחידות עלו על מגדל המים כדי לקבוע את דרכי הגישה וההתקדמות לג"ח. סוכם בין כל המפקדים צריך לנסות לפרוץ. נוכחנו לדעת שאין כל אפשרות של כניסה בהסתר ותמרון ובחרנו בדרך קצרה ביותר – בין שפת החורשה המערבית של עין-החורש דרך הביצה לגבול המזרחי של ג"ח. סיור המפקדים לחורשת עין-החורש נערך בשעה 11:30. עוד לפני כן נותק הקשר הטלפוני. בשעה 11:25 קבלתי מברק מג"ח: "אמבולנס דחוף".
ניסיתי לענות שאין לי קשר טלפון, אך מברקי לא נתקבל בג"ח . בין המפקדים הייתה סברה, שפרוש המברק בקשת עזרה.
מפקדי פלוגות העזרה ערכו את יחידותיהם, יוסף מעין-שמר נאם לפניהם קצרות, על חובתם לפרוץ ולא להיבהל מאש. את היחידה ניהל יוסף.
בשעה 12:00 בדיוק החלו האנשים לצאת מהחורשה לכיוון עמדות הצבא. אנשים התקדמו במרוכז. מצד הצבא נקרא אדם דובר אנגלית. נתנה שהות של 5 דקות. לשוב לחורשה, ולא יפתחו באש. מצד היהודים נשמעה קריאה: "קדימה". האנשים החלו להתקדם והצבא פתח באש מקלעים, תת-מקלעים ומכונות-ירייה. נפלו אנשים פצועים, בחורה מקבוצת "שלוחות" נפגעה בלב ומתה במקום. כמאה איש הצליחו לעבור בין העמדות. הצבא פסק לירות עליהם. אך הם נתקלו באש בהתקרבם לג"ח. שם נפצעו כ – 6 איש. האנשים שהתפרצו נעצרו ע"י הצבא. שאר האנשים נסוגו לפרדס עין-החורש אחרי אספם את הפצועים.
רופא לא היה במקום. את - 4 המקרים הדחופים ביותר העברנו באוטו עם דגל לבן דרך המצור לביה"ח.
המתים אשר הועברו לעין-החורש: שטרקמן אלימלך – עין-שמר (*), טננבאום איילה – "שלוחות" משה מוסייב – נתניה".
ד"ר איבל, הרופא המקומי של גבעת-חיים וישובי הסביבה במשך שנים רבות. היה הסמכות הרפואית האחראית באותו יום במצור ובפריצת הבריטים אליו. על פיסת נייר צהבהבה, בכתב ידו, השאיר דין וחשבון ומסקנות על הטיפול הרפואי בזמן האירוע:
(*) אלימלך שטרקמן ז"ל - הוא אביהן של שלומית תומר ועדה גבע.
עזרה ראשונה
"עד הרגעים האחרונים המכריעים, נמצאנו במצב של התרגשות ושל חרדה: האם גדלנו לתפקיד המוטל עלינו? אך בבוא הרגע היינו כולנו שקטים ומילאנו את תפקידינו באמונה, ועל כך יש להודות קודם כל לעוזרים ולעוזרות. שקטם השפיע על הפצועים שנשאו את כאבם בגבורה מפליאה.
כשנשאלתי אחר-כך על-ידי רופאים שביקרוני, כיצד קרה שלא היו אצלנו מקרי הלם קשה, השכיחים במצבים כאלה, יכולתי לענותם בגאון: התנהגות העוזרים היא שהשפיעה השפעה משקיטה על הפצועים. יתכן ששגינו פה ושם. בדיקה מדעית מדויקת, העומדת להיערך, תורני מה רבו שגיאותינו. אבל אחת ברור: כל אשר היה באפשרותנו עשינו. את קורבנות
המערכה לא יכולנו להחזיר לחיים גם בעזרה הטובה ביותר.
מה עלינו ללמוד לעמוד במקרים האלה?
יש להחיש את בואם של האמבולנסים והרופאים למקום. עוד בטרם הוקף הישוב כולו הקפה גמורה. נוכחנו שהסימן של המגן דוד אדום, מגן על נושאיו. עלינו לדאוג כי גם אנו נכבד אותו. אל ימצא איש שישא את הסימן ללא צורך. אין אפשרות להקים בבת-אחת כמה תחנות לעזרה ראשונה. במקרה הנידון (?) הספיקה תחנה אחת ללא נזק כלשהו לפצועים.
העברת הפצועים בוצעה יפה, אבל בשטח זה עלינו עוד ללמוד וללמוד. עד כה היו מבקרים בשעורים לעזרה ראשונה רק חברות. מעתה גם על החברים לבקר בשעורים אלה וללמוד את המלאכה של העברת הפצועים".
לחברי הקיבוץ, נעריו וילדיו... בזה עוד לא נתקלנו...
ביום שני בשעות הערב או הלילה כאשר ילדי גן אורן שהו בנעימים בביתם, הגיע מישהו לחצר הגן, ובצורה שיטתית הפך, זרק ופירק בניות שנבנו בעמל רב ומחשבה על ידי ילדנו באזור חצר הגרוטאות. פיזר את כל כלי המשחק של ארגז החול ואף השליך כל קופסא שעיניו נחו עליה, בקיצור לא חס על אף פינה.
אנו, לצערנו הרב, נתקלים לעיתים בבלגן שמשאירים אחריהם הורים, אשר מבלים עם ילדיהם בחצרות. אך במחזה כזה של הרס וונדליזם לא זכור לנו.
אז אם אתם שומעים "דיבור במדרכות, או התיאור הנ"ל מתקשר לכם לסיפור ששמעתם, נשמח עם תיידעו אותנו.
לילדי גן אורן נאחל, שיוכלו כל בוקר לצאת לחצר מסודרת כפי שהשאירו אותה יום קודם.
צוות הגן והנהלת החינוך
מונופול על אהבת הקיבוץ
לקחתי השבוע ליד את עיתון אוהבי הקיבוץ. לא הצלחתי להחליט מה אני קורא:
עלון פרסומי או מונופול על אהבת הקיבוץ.
בואו נבהיר לעצמנו: כולנו אוהבים את הקיבוץ!
יחד עשינו אותו, יחד עמלנו ובנינו – ויחד הרסנו אותו כדי להקימו שוב.
הרסנו, כדי לשפר לנוחיות כולנו.
זוכרים איך הכול עבר דרך "סידור עבודה" – "תורנויות" – "גיוסים" – "התנדבות"?
מילים שנמחקו מהלקסיקון הקיבוצי, כי כבר לא התאימו.
מחקנו – ויצרנו לקסיקון חדש. מתאים יותר לחיים שלנו כיום.
"התנדבות" יש – אבל רק תמורת כסף או שעות עבודה. זה בסדר כי אחרת אין מפגש בחדר האוכל ביום שישי בערב. זה בסדר – כי זה שקוף וידוע לכולם.
כל התנדבות – חברתית, כלכלית, חינוכית, בריאותית – יש לתגמל בתמורה הוגנת.
רק כך מוערכת ההתנדבות – וזה בסדר. ולא חשוב איך קוראים לזה.
אפשר לקרוא לזה בונוס, שכר, שכר דיפרנציאלי – איך שרוצים.
רק לא לחשוש לתת לזה שם. כן, קוראים לזה גם: "כסף".
אז מה?! זהו כסף טוב שפותר בעיות, כסף שמהווה תמריץ לתת, לתרום וגם מקדם אותנו בחיים. גם ביחד וגם לחוד.
פעם ראו "אוהב קיבוץ" דרך האידיאולוגיה.
היום אנו כולנו רואים את הקיבוץ שאוהבים דרך הבית והדירה:
70- 80 – 100 מ"ר + מחסן + פרגולה + גינה + שטח ציבורי. וגם מדרכת גישה או סככה לקלנועית, לאופניים או לרכב הפרטי.
גם זה בסדר. גם לי יש זכות שיהיה לי. ושיהיה לו וגם לה . זה בסדר. זהו הקיבוץ של היום.
חברים – הטרגדיה בחיים איננה שקיים מוות.
אלא מה עושים ואיך מתפתחים בעודנו בחיים (שרק נחייה עד 120!). איך חיים באומץ.
אני מאוד רוצה לעשות, לחיות ולראות את השינוי - בעודי בחיים.
שילדיי יספרו לנכדי כמה סבא אהב את הקיבוץ, שהיה בשבילו "טבור העולם".
באהבה - שלמה בורלס
להעמיד דברים על דיוקם: הקטע "זה יפרק את הקיבוץ", שהובא בעלון הקודם, הועבר ע"י שלומית דקל מהארכיון. הוא פורסם במלואו לראשונה, בעלון הקיבוץ בשנת 1972 כלומר לפני 37 שנים כשהקיבוץ היה בן 45 .
כנאמר: "יש שאני אומר דברים לאדם שאינם עושים פעולתם ומתגלגלים מאדם זה לאדם אחר, ומחברו לחברו ומגיעים לאותו אדם הנכון לקבלם מעומק ליבו ושם יעשו פעולתם בשלמות".
(ר' נחמן מברסלב). מליק גור
פותחים שבת
השבוע, קבלת שבת בסימן חג החנוכה, על פרשת "מקץ" וחג החנוכה עדה גבע.
-----------------------------------------------------------------------------------------רוב תודות לאורן תירוש על הדרשה האורגינאלית שנשא על פרשת "וישב". בדרשתו בחר אורן להתמקד בסוגיית מכירת יוסף, הוא הציג רעיון מעניין של הרב שרגא סימונס הטוען כי כל השתלשלות העניינים שהובילה להשלכת יוסף אל הבור כּוּונָה למעשה ע"י אלוהים. וכל זאת עקב אמירה ספקנית של אברהם אבינו לאחר ההבטחה האלוהית בדבר ירושת הארץ: "במה אדע כי אירשנה..." הערה זו של אברהם גורמת לאלוהים להחליט להביא על צאצאי אברהם אירוע שיגביר ויחזק את אמונתם בו ובהבטחותיו. ולכן מביא עליהם מאוחר יותר את גלות מצרים הארוכה והמפרכת רק כדי שיגאל אותם ממנה ויפגין את כוחותיו העצומים.
לסיום הקרין אורן קליפּ יפה של דנה ברגר וירמי קפלן "מדוע לא באת?" הנראה כשיר אהבה אך למעשה מקיים דיאלוג ספקני ומתגרה עם אלוהים.
-----------------------------------------------------------------------------------------חן, חן להדס זרטל
ולתזמורת החליליות על תרומתם המבורכת לקבלת השבת האחרונה.
ענה
משולחן מש"א
להנהלת קהילה דרושים:
לאחר ההצבעה על השינוי אנו מחדשים את הפריימריז להנהלת הקהילה.
בהמשך לאישור השיחה על מבנה הנהלת הקהילה, יבחרו 4 חברים/ות בפריימריז פתוחים.
אנו פונים לחברים/ות להציע את מועמדותם/ן.
החברות בהנהלת הקהילה פתוחה לכל חברי/ות עין שמר בכל הגילאים, אנו מצפים להיענות גבוהה.
המעוניינים מתבקשים לפנות בכתב לעידן יגודה עד ל – 15/12/10.
חדש באתר הקיבוץ:
מדור דרושים באתר הקיבוץ במדור משרות פנימיות וכן משרות חיצוניות שאנו מקבלים דרך חברות כוח אדם.
רופא שיניים נוסף:
לד"ר איתמר זלצמן מצטרף השבוע ד"ר רועי סקופסקי (בן וחבר מגל), שיעבוד בימי ג' בין 14:00-19:00. בכך אנו מרחיבים את ימי השירות במרפאת השיניים - לרווחת הציבור.
עידן
מהמטבח: ביום שישי בשבוע הבא 10.12.10 – לא תוגש ארוחת צהרים מחוסר עובדים. ארוחת ערב – תוגש כרגיל.
סיפור
על
אירוע
עגום
מעברו
של
קיבוצנו
יהודה ברכה
קראתי
והתרשמתי
מדבריה
של
נורית
בורלס בעלון
המשק. החמאתי
לה
על
הדברים
שכתבה, אבל
הרגשתי
שדאגה רצינית
הייתה
ביסוד
כתיבתה. שנאמר-
דאגה
בלב
איש –ישיחנה. החלפתי
עם
נורית
רק
כמה
מילים, אבל
הבנתי
שהיא
סוחבת
משהו
כבד
מן
העבר. מי
שלא
שמע
על
פרשת
הסנאיזם,
שהיא
פרשה
כאובה וקשה,
שהטביעה
חותם
בימים
ההם ,ישמע
כמה
דברים
וכמה
צלילים
לא
נעימים.
בתחילת
שנות
החמישים
של
המאה
הקודמת, קיבוצנו
עמד
לקבל
השלמה
גדולה
וכבדת
משקל
מהתנועה
במצרים. זאת
הייתה
שעת
כושר
היסטורית
לקיבוצנו
לגדול
ולהתרחב. קבוצה
של
אנשים
צעירים
רעננים
וחזקים
ברוחם
ובגופם... מימים
עברו
רבץ
על
קיבוצנו
צל
כבד
של
קיבוץ
שאין
לו
יכולת
לקלוט
גופים
שנועדו
להשלימו.
התקוות
של
כולנו
התנהלו
באפיק
אופטימי. והנה
שוד
ושבר,
עננה
כבדה
של
מחלוקת
אידיאולוגית
ירדה
על
חיינו
ואיימה
לשבש
את
מהלך
חיינו
היומיומיים.
היינו
עדים
להתארגנות
מחתרתית, לפגישות
חשאיות
בערבים, בחסות
החשיכה.
ראשי
"המחתרת
המצרית"
היו
אנשים
משכילים, דברנים
שידעו
את
מלאכת
התעמולה
והשיכנוע.
במהלך
ההתארגנות
הם
זכו
לתמיכה
ועידוד
מצד
חבר
ותיק
שהיה
ידוע
בנטיותיו
השמאלניות
ובתמיכה
ללא
סייג
בברית
המועצות
ובסטליניזם.
חברינו
הותיקים
נאמני
"השומר-הצעיר"
ותורתו
האידיאולוגית, יצאו
חוצץ
נגד
ההתארגנות
המסוכנת.
עברו
על
כולנו
ימים
קשים
מאוד. את
התבערה
שעמדה
להרוס
את
ביתנו
צריך
היה
לעצור
ולכבות
בכל
האמצעים
שאפשר
היה
לגייס. התייעצויות
קדחתניות
עם
הנהגת
התנועה
גיבשו
עמדות
ברורות. את
שוללי
דרכנו
הקיבוצית - חייבים
לסלק
פיזית
מהמקום. חברינו
הותיקים
נטלו
על
עצמם
משימה
קשה
ומפרכת. לקראת
סופה
של
הפרשה
התגבשה
תובנה
להגיע
לפתרון
מהיר
ושיביא
את
הצדדים
להסכמות
הגיוניות
לשני
הצדדים.
ההחלטה
הייתה
לתת
פיצוי
כספי
לעוזבים. התנועה
והנהגתה
התייצבו
בכל
שיעור
קומתם
האינטלקטואלית
והאידיאולוגית
לצדנו. התנועה
נענתה
לפנייתנו
ועזרה
כספית
בביצוע
ובזירוז
סילוקם
של
הפורשים. מעניין
לציין
שבין
העוזבים
היו
טרמפיסטים
שעלו
לרכבת
שדהרה
החוצה.
אני
בטוח
שכיום
מצבנו
שונה
תכלית
שינוי. כולנו
הפכנו
לזעיר-בורגנים
בגישתנו
לחיים. כל
המרבה
את
רכושו
ואת
נוחיותו, הרי
הוא
משתבח
בעיני
עצמו
ובעיני
זולתו
/ .שיתופיים
ואחרים, מטרה
אחת
משותפת
לכולנו, קיבוץ
טוב
המספק
צרכי
תושביו
בשמחות ,בחגים
ובחולין.
תזכורת חשובה: אנחנו במשמעת מים חמורה!
חברים – החודש חלה חריגה מסוכנת במכסת המים של קיבוץ עין שמר. בוודאי שמתם לב, שהפסקנו להשקות דשאים ציבוריים.
כל אחד מאיתנו מתבקש לחסוך גם בביתו הפרטי ובגינתו.
איננו רוצים להגיע למצב שיסגרו לנו את השיבר הראשי – לכן הקפידו:
- לא לשטוף מכוניות עם צינור
- להשקות במשורה ובחיסכון
- איפה שלא צריך – לא להשקות בכלל!
אם לא יחול שיפור במצב במהלך החודש הקרוב – נאלץ לפנות באופן אישי לחברים ומשפחות, שהחריגה אצלם בולטת לעין ולמונה המים.
בתודה - יוחאי יגודה
שיחת קיבוץ
תתקיים ביום ב' 6.12.2010 בשעה 20:30. על הפרק:
הודעות על עזיבה – נורית קישיק, עמוס חרודי
- קבלה למועמדות – הדס זרטל
- מינויים
- ריכוז ועדת תכנון – יובל בן מיור (יציג בשיחה את הרכב הוועדה המוצע).
- הנהלת מש"א – מועמדים: אבישי גרוסמן, חיה חרודי, רוני גלעד, שביט שפירא, אורן תירוש (יש לבחור 3 מתוך 5 המועמדים).
- ריכוז ועדת תכנון – יובל בן מיור (יציג בשיחה את הרכב הוועדה המוצע).
- גן אירועים - (אישרור החלטה קודמת). מוזמן: היזם, אלי בוכניק
- "קרקס שבזי" – אישור הקצאת שטח לקרקס בין הנפחייה לאולם הספורט. מוזמן היזם: אמנון ברי. הופעת הכרות של הקרקס תתקיים בשבת הקרובה.
- שינוי אורחות חיים – עידכון על המשך התהליך
הקלפי יתקיים - ביום ו' 10.12.10 וביום א' 12.12.10
מדיוני הנהלת קהילה 27/10/10
- הצעת ועדת רכב – הגדלת השתתפות החבר בקנסות
דני שורר ואוריין גנדלמן הציגו את המצב הקיים, שהוצאות הביטוח גדלו מאוד עקב ריבוי התאונות ורשלנות הנהגים. לאור זאת הציגו הצעה שעיקריה :
- חובת דיווח על החבר (הנהג האחרון נושא באחריות על התקלה אם לא דיווח עליה).
- הגדלת השתתפות החבר בקנסות.
הוחלט: ועדת רכב תכין הצעה על בסיס תקנון הרכב הקיים ותוסיף את השינויים המתבקשים.
- מועמדות לחברות - הדס זרטל
הדס נשואה לנבות זרטל. יש לה ילדה מבעל קודם וילדה משותפת עם נבות. כיום היא עובדת במכוני טיפול ויופי ברעננה והרצליה. במידה ותתקבל היא תרצה להמשיך לעבוד בכך, ובמקביל לקבל על עצמה את ריכוז התרבות של הקיבוץ, ובכך להשלים משרה (פלוס). לדבריה, הדס אוהבת מאוד את הקיבוץ רוצה לתרום, טוב לה כאן והיא רוצה לבנות את ביתה בקיבוץ.
הנהלת הקהילה ממליצה לקבל את הדס למועמדות.
- משאבי אנוש
ועדת ביקורת - גדעון אברהמי נבחר כיו"ר בקלפי. הסכימו להיות חברי ועדה: אורי תומר ומרק ברצלבסקי. עדיין מחפשים חברה שתשלים את הוועדה. הנהלת קהילה אישרה את החברים ומציעה כי הוועדה תתחיל לפעול ובהמשך תצטרף חברה נוספת.
צוות ירוק – טל אייזן נבחרה כמרכזת. הסכימו להיות חברי צוות: רעיה האולינג, עתר גבע ונווה תומר. הצוות אושר.
ועדת תכנון – יובל בן מיור מוצע לריכוז הועדה. הנהלת קהילה מאשרת את מועמדותו ומציעה שיגיע לקלפי עם רשימה של חברי ועדה שנתנו את הסכמתם.
החלפת הנהלת הקהילה – בדצמבר מסתיימת כהונת ההנהלה, ואז יודיע עידן על פתיחת רשימת המועמדים, לפי ההרכב שאושר בקלפי.
- שמוליק בראון – סיום חופש
שנת החופש השלישית של שמוליק הסתיימה ביוני 2010. למרות זאת שמוליק לא חזר לקיבוץ, לא העביר את משכורתו לקיבוץ והתחיל בשיפוץ עצמאי של דירתו. לאחר תקופה ארוכה של ניסיונות הידברות, נענה שמוליק לפנייה של יוסי בוריס וקיים איתו פגישות, בהן הובהרו חילוקי הדעות שלו עם הקיבוץ (נושאים כספיים ונושא מועד החזרה לקיבוץ). הנהלת הקהילה החליטה להציע לשמוליק תהליך של בוררות, אולם הוא דחה את ההצעה ואף דחה את ההזמנה להגיע לדיון בהנהלת הקהילה. לאור זאת החליטה הנהלת הקהילה כי במידה ששמוליק לא יחזור לקיבוץ לאלתר ויכניס לקיבוץ את מלוא משכורתו מאז יולי 2010, ניאלץ לפתוח בהליכים משפטיים מולו.
רשם: יוסי בוריס.
החיים הם עכשיו
לפני 8 שנים, יצא אמנון ארליכמן לבקר את חברו קלוד החי בדרום צרפת. שנה אחת חלפה ועוד אחת. באחד המפגשים החברתיים הכיר את ורוניק – ומאז הם ביחד.
נתוני פתיחה:
אמנון:
בנם של: כרמלה וחגי ארליכמן
אח צעיר ל: רפי ואורלי
מקבוצת: חצב (של: צפי גנדלמן, קרן משיח, הראל יגודה,
יואש חופי, שביט שפירא).
ורוניק (סוסיו - soussieux ):
ילידת העיר אקס-א' פרובאנס. שנייה מבין 3 אחיות. הוריה ממוצא צרפתי –איטלקי- ספרדי. אביה היה יערן באלפים. בילדותה, המשפחה נדדה מספר פעמים בעקבות עבודתו.
אקס-א' פרובאנס - בירת חבל פרובנס. מרכז תרבותי ואקדמי של החבל. נודעה גם בזכות
היותה עירו של הצייר פול סזאן ומרכז לציירי הזרם האקספרסיוניסטי.
השכלה: בוגרת לימודי עבודה סוציאלית באוניברסיטת מרסיי.
ביחד: מגדלים את שני הבנים – שי (3.5 ) ויהל ( 1.8).
מתגוררים: בסמוך לעירה קטנה בשם סיסטרון בדרום-מזרח צרפת. (ורוניק: "אמא התקשרה
וסיפרה, שהיום הטמפרטורה באזור מינוס 7, שזה מאוד חריג אצלנו" ).
פרנסות: ורוניק (שתיקרא מעכשיו "ורו") - כרגע בחופשת לידה של 3 שנים (החוק הצרפתי
מאפשר זאת) אמנון – עקר בית, מקבל עבודות נפחות וחקלאי (עוד נרחיב על כך).
איך מתחילים?
אמנון: הגעתי לצרפת דרך קלוד, שלמד כאן נפחות.
ורו: יום אחד הוא הופיע אצלי בגינה, עם חברים שהזמנתי לארוחת ערב ומיד מצא חן בעיני. שמתי לב שהוא נראה מצוין. מה שנקרא חתיך.
נו טוב – בשביל זה לא צריך אפילו כוסית יין צרפתי אחת...
אמנון: זה היה בראש השנה היהודי. התחלה טובה.
והופ! עברתם למה שנקרא בקיבוץ "חדר משפחה"?
ורו: שנה שלמה עוד היינו נפגשים לעתים רחוקות. רק לאחר שנה – אמנון עבר לגור אצלי.
היה לך מושג על ישראל, ישראלים, יהודים?
ורו: היות וגדלתי בסביבה שהיא ברובה תומכת פלשתינאים (כי הם המסכנים והם הקורבן) – היה לי אתגר ללמוד לאהוב את ישראל.
והמשפחה?
ורו: הדאגה הראשונה של אמא שלי הייתה, שנעבור לחיות בניו זילנד. רק אח"כ עלה העניין הישראלי, היהודי והחששות שאולי זה "מסוכן", שהרי יהודים וישראלים חשופים לטרור.
היום אני יכולה לומר , שאמנון עשה לי הכרות עם המשפחה שלי. הוא נהג להזמין את אמא שלי אלינו לעיתים הרבה יותר תכופות ממה שאני נהגתי. כמו כן האחיות שלי מאוד גאות בגיס "שפתח חלון" לתרבות ישראלית ויהודית.
זה מה שאתה מביא אתך מהחיים בישראל ובקיבוץ – המשפחתיות הזו?
אמנון: אני מביא בעיקר זה הקשר לאדמה ולטבע. יחד עם הזיכרונות הטובים מחיי הקיבוץ, יש גם חיבור לחיים בהוויה הכפרית ובסביבה חקלאית. אין אצלנו טלויזיה בבית, החיים הם פשוטים ומתבססים על מה שיש.
ורו: אני מוצאת כאן עירוב בין החברה המערבית (אמריקאית) והערבית (צפון אפריקה). מצד אחד - דגש על טיפוח קשר משפחתי, ארוחות משותפות, ערבי שישי. המשפחה כאן מאוד חזקה ומרכזית בחיים. מצד שני – קצב חיים אמריקאי, תרבות צריכה וקנייה והכול עטוף בפלסטיק. נראה שכאילו לא דופקים חשבון לסביבה ...
"אל מקום שהרוח הולך"
ביחס למה שמוכר ומקובל אצלנו, אתם נוסעים הרבה, שוהים תקופות ממושכות מחוץ לבית. זאת החלטה מודעת?
אמנון: במקום בו אנחנו חיים, קיים אורח מחשבה אחר. כרגע אנחנו מנצלים את
האפשרויות שהחיים מזמנים לנו, גם בגלל שורו לא קשורה במקום עבודה, וגם מפני שאני לא עובד מסודר וקבוע.
ורו: עבורי החיים זה לא משהו שכתוב מראש. זו איננה דרך חיים אלא הזדמנות של החיים. ואנחנו מנצלים אותה.
כרגע מאוד קר באזור הבית שלנו, אפשר להשתגע מישיבה בבית ללא אפשרות לצאת. אז מנצלים קצת חסכונות ונוסעים למקומות שיותר נעים כמו ישראל... ללכת לים בסוף נובמבר זה לא רע...
לאן עוד לקחו אתכם ההזדמנויות של החיים?
שניהם: כשנפגשנו, נהגנו לטייל עם אוהל באלפים הצרפתים והאיטלקים (לידיעת המתעניינים –אמנון עדיין לא עושה סקי חופשי).
בארצות מרכז אירופה (סלובקיה, הונגריה, קרואטיה וכד').
הייתה נסיעה אחת לגואדלופ – שבאיים הקריביים (ליד קובה – למתעקשים).
בשנה שעברה, נסענו עם הילדים למספר חודשים לתאילנד. מדינה שקל לטייל בה ולשהות בה: נקייה, מאורגנת היטב לתיירים ומשפחות. בתי חולים טובים, החיים פשוטים וזורמים. היינו בחמישה איים שונים, וזהו גן עדן לילדים ולמבוגרים.
בתכנית – נסיעה לכמה חודשים למכסיקו. נראה שזה דורש התארגנות אחרת.
מה מלמד המפגש עם תרבויות אחרות?
אמנון: במקומות שהייתי בהם שנה שלמה, יש משהו אחר ומיוחד לחוות את מעגל העונות השלם: כל עונה ומזג האוויר, הריחות ,המראות והאור שלה. זו תמונת חיים שלמה. אני מאוד אוהב את זה.
ורו: יש תרבויות שמפתחות חשיבה שונה כקבוצה. נחשפים לזה רק בביקור מתמשך של מספר חודשים לפחות. כשמגיעים למפגשים האישיים, בני אדם כיחידים, דומים בכל מקום.
אתם רואים אצל הילדים ביטוי למעבר ממקום למקום?
ורו: שי התחיל לדבר כבר בגיל שנה. היינו כאן בביקור די ארוך והוא עבר מצרפתית לעברית. כשחזרנו, דיבר בעיקר עברית וזה שיגע את אמא שלי.
אמנון: כאן בקיבוץ יש המון דברים שמדברים אליהם. אחת המילים הראשונות של שי הייתה "טרקטור רוז'ה". גם בצרפת הוא מבקש לנסוע ב"טרקטור רוז'ה"... הוא מתחיל להבין, שכשאנחנו שם – זה לא יכול להסתדר.
מטבח עם נגיעות ישראליות
איזו שיגרת חיים יש לכם בצרפת?
אמנון: אנחנו מתגוררים בבית המרוחק כ- 2 ק"מ מהכפר, בית אבן הבנוי מחלוקי נחל הזורם לא רחוק מאיתנו. ויש גם שני דונם אדמה.
וממה מתקיימים ומתפרנסים?
אמנון: מדי פעם, אני מקבל עבודת נפחות. בעתיד אצטרף לנפחיה שמקים החבר שלי קלוד. כרגע
אני מגדל גינת ירק גדולה, שיש בה גם "נגיעות ישראליות": לוביה ובמיה מגינת מרים בן אברהם ודויד ז"ל, מלפפונים – מזרעים אורגנים מישראל, 10 סוגי עגבניות, עצי שסק ורימון (ניסיתי להרכיב מעצים בקיבוץ, לא הכול הצליח),
עצי דובדבן, תפוח, מישמש ועוד המון. ויש גם אווזים ותרנגולות.
ורו: כשעומר האולינג ביקר אותנו, הוא אמר שאמנון עשה לו קיבוץ אצלנו.
אמנון: באזור שלנו, יש פריחה גדולה לחקלאות האורגנית. למעשה במהלך הקיץ – כל מה שאנחנו אוכלים הוא מגידולי הגינה שלנו.
ורו: אני כנראה אחזור לתפקיד הממשלתי שהיה לי לפני הלידה של יהל, כאחראית אזורית על השירותים הסוציאליים.
ועוד לא אמרנו כלום על האוכל הכי טעים בעולם...
ורו: אמנון נוהג להכין ארוחה גדולה, וכל סוף שבוע מנסה משהו אחר. הוא תמיד מכין כמויות שמספיקות להרבה אנשים. כנראה משהו שנשאר לו מהקיבוץ. הוא מאוד זקוק לקשר עם חברים ואנשים. ואם מכינים ארוחה – זה צריך להיות לחבורה. רק צריך להחליט - את מי מזמינים השבוע.
זה מעיד על געגוע מסוים?
אמנון: זאת בחירה שאני שלם איתה לגמרי. אני מאוד נהנה להיות "עקר בית" לגדל את הילדים. אנחנו שנינו שותפים בראיית העולם, שלא לחיות מעל היכולות הכלכליות שלנו ולתת לחיים להוביל אותנו בקצב שלהם.
הקיבוץ הוא בכלל אופציה עבורכם?
ורו: אני אדם סקרן. אבל אני לא בטוחה שחיי הקיבוץ מתאימים לי. אני מאוד מעריכה את העובדה שאתם מקיימים כאן תהליך חשיבה כל כך מעמיק לגבי השינויים. זה משהו שהוא בעל ערך עצום ולא מובן מאליו, שכל כך הרבה אנרגיה תושקע בעיצוב חיי קהילה.
אבל בכל זאת גדלתי להיות עצמאית, ונראה לי שהייתי מרגישה קלאוסטרופוביה.
אמנון: היום אחרי 8 שנים – אני כבר לא מעורב, ובטח לא במקום של שיפוט או עמדה. כמו שאמרתי, צריך לתת לחיים לזרום ולקחת אותנו לאן שמתאים ונכון.
נר זכרון ל:
אללי הררי .......... 1.12.84
יוסף גנדלסמן ...... 2.12.99
דוד צחור ............. 5.12.75
יצחק בן אברהם ... 7.12.74
משה מור ............. 8.12.84
לנה גרוסברג ........ 12.12.01
נחמיה דגאי ......... 13.12.90
חיים גנדלמן ........ 14.12.06
חיה אשכולי ........ 20.12.88
גצל ארליכמן ....... 25.12.55
שמואל זמיר ....... 28.12.81
יהודית בלוך ....... 28.12.99
לוי אדיב ............ 29.12.97
דדי מאסטרו ....... 30.12.97
אליהו כפיר ........ 30.12.05
הזמנה לחברי עין שמר
הנכם מוזמנים להדלקת נר עם
דיירי ההוסטל. בואו להכין וליצור ביחד חנוכייה אישית, להדליק נרות ולזלול סופגניות
להקת ילדי ההוסטל כבר מתכוננת ומתרגשת להופיע בפניכם,
ושאר הדיירים מחכים להכיר מקרוב את השכנים שמעבר לגדר.
הערב יום ה' בהוסטל ב2/12/10 בשעה 18:00
מחכים לכם..