טקס
שבועות
פיט אברהמי- ספגטי צ'יז
עבודה עברית
שירו של עלי אלון
"נקודה קטנה" לקוח מתוך "בין עדן לקהלת"
ערב
חג יום שלישי 7/6/11
שעה
16:30 בחצר ראשונים
ומה בתוכנית:
פינות
ליטוף, אפייה, יצירה
טקס
ביכורים שבסופו ריקוד המוני
ו......טיול
טרקטורים בשדות
נאמר במקורותינו
בן עשרים לרדוף
בן עשרים לרדוף
בן שלושים לכוח
בן ארבעים לבינה
בן ארבעים לבינה
בן חמישים לעצה
בן שישים לזקנה
בן שבעים לשיבה
בן שמונים לגבורה
בן שישים לזקנה
בן שבעים לשיבה
בן שמונים לגבורה
ביום הולדנו המשותף, בגיל 84 המופלג,
גילינו גבורה אמיתית, והחלטנו לשנות
כיוון.
זה לא פשוט. הרבה אומץ צריך אדם, בכל
גיל, כדי להתרומם מחיי השיגרה, להתבונן בעצמו מן הצד ולומר – אפשר לעשות את זה טוב
יותר. מגיע לי טוב יותר. אני יכול טוב יותר.
ואם אדם צריך גבורה לכך – על אחת כמה וכמה קיבוץ שלם.
לא שאין בעיות. יש, ויהיו עוד בעיות חדשות...
לא שהדרך החדשה מובטחת. העתיד לעולם אינו מובטח... אבל הוא נמצא שם. גם כשאנחנו בני 84 יש לנו עתיד משותף, וביום
ראשון 5.6.2011 החלטנו "מה אנחנו רוצים להיות כשנהיה גדולים" – מתוך
אמונה אמיתית בעתידנו המשותף.
תודה מעומק הלב לכל החברים שנטלו חלק
בתהליך הדמוקרטי המרשים שהתנהל פה בשלוש וחצי השנים האחרונות. מגוון החברים העניק
לתהליך את כוחו – שהוא ביכולת לראות את הדברים באופן מורכב: את האינטרסים האישיים
והשכבתיים, את עקרונות היסוד, את השינויים החברתיים והתרבותיים בתוכנו וסביבנו, את
המציאות הכלכלית ואת החלומות – כל אלה לקחו חלק בדיון, והעניקו לו עומק ומשמעות.
לא כולנו שמחים ביום ההכרעה. חלקנו התנגד
להצעה ומאמין כי אלטרנטיבות אחרות עדיפות עליה.
אמונתנו כי זה הרגע להתאחד סביב הכרעת
הרוב, ולעבור ביחד את משימת שינוי תקנון הקיבוץ.
אנו בטוחים וסומכים על חברי עין שמר שידעו לצלוח ביחד גם את
המשוכה הזאת.
יום הולדת שמח
לכולנו!
יוסי ורקפת
חג שבועות תעשה לך... מוצרי חלב!
סוף סוף
הוא הגיע. החג הלבן. החג שלנו בחלבייה.
עברה
עלינו שנה מדהימה של גידול במכירות, גידול במגוון, שינויי צוות והרבה עניין.
אנו
מציגות את ביכורינו לשנת 2011 בגאווה והתרגשות, והפעם במתכונת שונה. לפניכם כמה המלצות
ומתכונים לשימוש עם המוצרים שלנו. כל הכתוב הוא מפי הצרכנים עצמם:
לימור גרוסמן - טוסט קממבר
לוקחים לחם לבן, חותכים פרוסות קממבר ומניחים על הלחם. שמים בטוסטר אובן/תנור.
כאשר הלחם הפך לצנים והקממבר מותכת המנה מוכנה, בתאבון!
מרתיחים מים ושופכים את הפסטה לסיר, ניתן להוסיף קצת מלח. לאחר שהפסטה מוכנה,
מגרדים בולגרית ומניחים בתבנית אפיה (עדיף תבנית פיירקס עמוקה) שכבה של פסטה שכבה של בולגרית.. ושוב
שכבה של פסטה ושכבה של בולגרית.. לבסוף מפזרים מעל גבינה צהובה מגורדת או מניחים פרוסות
שלמות ומכניסים לתנור ל-180 מעלות עד שהפסטה מזהיבה בקצוות. בתיאבון!
לילך גרנדיר - עוגת גבינה
עם פירורים
לבצק:
200 גרם חמאה
2 חלמונים
30 גרם סוכר
260 גרם קמח תופח
קליפת לימון
אופן הכנת הבצק:
1. מרככים חמאה , מוסיפים קמח ,סוכר, קליפת לימון וחלמונים.
2. עוטפים בניילון נצמד ומקררים.
3. מרדדים מחצית מבצק לקוטר התבנית.
4. דוקרים במזלג ואופים עד שמזהיב.
5. במקביל אופים את שאר הבצק , מקררים ומפוררים.
למילוי:
500 גרם גבינה לבנה 9%
150 גרם אבקת סוכר
תמצית וניל
250 גרם שמנת מתוקה + 2 כפות סוכר
אופן הכנת המלית:
6.מערבבים את כל חומרי המילוי.
7. מקפלים עם השמנת המוקצפת ויוצקים על הבצק האפוי
8, מקררים לילה.
9. ומפזרים את הפירורים ומעט אבקת סוכר.
ניתן להוסיף למילוי חתיכות פרי
פשטידת
פסטה וגבינות
קילו פסטה יבשה וקצרה
(קונכיות או "פפיונים")
3 ביצים גדולות
500 גרם גבינה לבנה כחושה
150 גרם גבינת קשקבל
120 גרם פרמז'ן מגוררת
7 שיני שום כתושות
2 כפיות מלח
פלפל שחור גרוס
מעט אגוז מוסקט
אופן ההכנה:
1. מבשלים את הפסטה
במים רותחים, מסננים ומצננים.
2. מערבבים בקערה גדולה את כל המרכיבים, כולל הפסטה המבושלת.
3. יוצקים לתבנית פיירקס (או כל תבנית אחרת עמידה לתנור) ואופים בחום של 180 מעלות למשך כחצי שעה, עד להשחמת פני השטח העליון של הפשטידה
2. מערבבים בקערה גדולה את כל המרכיבים, כולל הפסטה המבושלת.
3. יוצקים לתבנית פיירקס (או כל תבנית אחרת עמידה לתנור) ואופים בחום של 180 מעלות למשך כחצי שעה, עד להשחמת פני השטח העליון של הפשטידה
בתאבון!
אנחנו
מזמינות עוד חברים וחברות לספר לנו איך הם אוהבים לאכול את מוצרינו ומה הם עושים
איתם.
לפני
איחולי הסיום, ברצוננו להודות לכמה יקרים לנו:
למשהל'ה שפירא, שמלבד היותו צרכן מכובד ביותר, מספק לנו חלב
איכותי בכל תנאי, ליגאל סיטנר וטוביה פוקס על ההתגייסות המדהימה
לתיקון מיכל החלב שהתהפך בדיוק בזמן לחג, לצוות המטבח שמעניק לנו
בית חם וחברה חשובה ביותר, לצוות הכלבו שמטפח את לקוחותינו המתרבים
ומאפשר לנו לכבוש עוד מקום במדפים... לבר דנון, סטפני אברהמי וגדעון אברהמי
שהתגייסו לעזרה לפני החג. תודה לחנצ'ה יגודה, שרהל'ה סיטנר, איה מלומן, ניצה
ליבנה, נורית משיח, ושלומית תומר, שגלגלו וגלגלו לחג עד בלי די, ולבסוף
לבני משפחותינו היקרים התומכים, עוזרים, סוחבים ומוקירים תמיד – תודה!
אנו
מאחלות לחלבייה שתגדל ותפרח עוד ועוד, שנצליח להמשיך לספק את תיאבון החברים
והאורחים מבחוץ ושהעניין בעבודה ימשיך ויגדל.
חג שמח, לבן וחלבי לכל בית עין שמר - גלי ולילך.
מצוות הנוי מבקשים מאוד
חברים שעשו להם מנהג מרגיז, לרחוץ את מכוניתם ליד הנוי –
מתבקשים בכל לשון להפסיק זאת!
זה פוגע בסביבת העבודה שלנו – קצת התחשבות לא תזיק.
תודה – צוות הנוי
את אדמתנו שחרחורת
עוד חג שבועות ועוד
יום הולדת. עין שמר קשישא שלנו כבר בן 84.
מאז 1927 - שני
דקלים, שער אבן וחמור עם עגלה. באר המים והשדות, חלומות שהתגשמו – וכמה שלא. שכונה
ועוד שכונה, שדה ועוד שדה, מפעל ועוד יזמות. מבית התינוקות ועד בגרות.
וגם השורות המתארכות
בבית הקברות – מספרות סיפורו של מקום.
כבר דור רביעי
בתפילה שלא נגמרת,שתאיר לנו פניה אדמתנו
השחרחורת.
בנים ובני בנים והנה
עוד מחזור שמסיים את "מבואות עירון". פורש כנף ויוצא לחיים. מה קיבלו בשמונה
עשרה שנות חייהם עד כה? מי טבע בהם את חותמו? מה הם לוקחים איתם לדרך? שישה בנים
ובנות – כל אחד ואחת עולם. שונים ודומים.
כל אחד ואחת – טנא
מלא תקוות וחלומות. גם הם ביכורי תבואתנו.
נברכם, שיזכו לחיות
חיים מלאים ומעניינים ותמיד ישאו את הבית הזה איתם.
בהבאת הדברים של כל בני הכיתה לקחו חלק חשוב - נרי, טל ואילון
אילון אדר
גיל: 17
הורי: טל ואסנת אדר
סבים: אסתר ויחיאל נבו -
מצד אמא
אורה אדר ז"ל ובנקו אדר ז"ל - מצד אבא
אח "סנדוויץ'" ל: ניצן ושגב
השנה המוצלחת ביותר בשנותיי במערכת
החינוך:
השנה המוצלחת ביותר מבחינתי במערכת החינוך היא שנה שעברה,
כיתה י"א, בה לקחתי חלק במגמת
הרובוטיקה של בית הספר. במהלך שנה זו למדתי דברים משמעותיים מאוד מבחינתי,
גם מבחינה לימודית
וגם מבחינת התנהלות בצוות, מה זה אומר להיות חלק מצוות שעובד תקופה לא קצרה
ביחד שעות ארוכות
מאוד... בשנה הזאת למדתי על עצמי דברים רבים שלא למדתי בכל שנותיי
ב"מבואות עירון". כמובן
שבסוף השנה הזאת ניצחנו בתחרות בארץ וטסנו לתחרות העולמית באטלנטה – USA.
המורה או המחנך/ת שאזכור:
המורה והמחנכת שאני לא אשכח אף פעם
היא מריסה ..... בתחילת דרכנו ביחד לא בדיוק
התחברנו ולא הרגשתי שקיבלתי את המחנכת שרציתי לקבל. אך כשזמן עבר
והדברים
אצלי בראש מתחילים "להסתדר", התחלתי להבין את כל הדברים שהיא
עושה בשביל
התלמידים שלה, כמה היא מקריבה בשביל שלנו יהיה יותר טוב. בערך באמצע
י"ב,
התחלנו להבין אחד את השני טוב יותר ובלעדיה אני בטוח שלא הייתי מסיים את "מבואות
עירון" בצורה שבה אני מסיים היום. לא יכולתי לבקש מחנכת יותר טובה
ממנה. המשך ←
הדבר החשוב שלמדתי על עצמי
– עד היום:
יש אינסוף דברים שלמדתי על עצמי בשנתיים האחרונות במבואות
עירון. הדבר העיקרי שלמדתי על עצמי
זה שאני לא נשבר בקלות, לא משנה כמה המצב קשה, ולא משנה כמה כואב הגוף
(בעיקר בכושר הקרבי)
אף פעם לא נשברים כי הכל בראש!! (כושר קרבי).
גם שאין כוח לזוז ואין חשק והשרירים צועקים הצילו – הראש ממשיך לעבוד ונותן
פקודה אחת ויחידה
לגוף – להמשיך להילחם ולא להפסיק לעבוד עד שאומרים לך. דבר זה ישמש אותי
לכל אורך חיי בכל דבר
שאני לא אעשה כי אף פעם לא מוותרים עד הרגע
האחרון...
עיסוק הכי כייפי בשעות הפנאי:
עיסוקים בשעות הפנאי זה לא דבר שחסר לי. רכיבה על אופניים
(לבד או עם אבא),
ריצות בים ובשטח עם דוד אורן שביחד אנחנו דוחפים אחד את השני לתת עוד
ועוד, אבל מה שאני הכי אוהב זה הבילויים עם החברים הכי טובים מהקיבוץ -
שזה
כדורגל במגרש או באצטדיון, להעביר זמן בבריכה, נסיעות ל – -BBB
בורגוס בורגר בר (דבר שהפך לסוג של שיגרה עם כל הנהגים החדשים שעוברים
טסטים ראשונים על ימין ועל שמאל), או סתם לשבת ביחד בחדר אוכל או בכולבו
ולדבר על כל דבר מעניין או סתם לספר בדיחות שלא נפרט כאן.
חברים כאלה באמת שלא מוצאים באף מקום ואני אנצל את ההזדמנות הזאת לומר כמה
אני מעריך ואוהב כל אחד ואחד מהם, על הדברים הטובים והרעים שבהם, ועל זה
שגם ברגעים הכי קשים
שיש, תמיד הם יהיו איתך לא משנה מה יקרה.
המתנה החשובה או הערכית ביותר שקיבלתי ממשפחתי
או ממערכת החינוך:
המתנה החשובה ביותר שקיבלתי בכלל, זאת הזכות
לגדול במקום כמו עין שמר, את הערכים והחינוך שקיבלתי מהמקום הזה אני לא אנטוש
לעולם, את הכבוד לאנשים שסביבך, לחברים שלך, למשפחה שלך. את הכבוד והיחס האנושי
שאני קיבלתי מהאנשים בקיבוץ זה דבר שילך איתי לכל מקום. ובכלל המקום, השקט,
האווירה, האיכות של האנשים בקיבוץ – זאת המתנה הכי טובה שיכולתי לבקש.
זיכרון מסוים ומיוחד – משנות הילדות או הנעורים:
כמות הזיכרונות שיש לי מהילדות והנעורים היא
אינסופית. זיכרון אחד מסוים ומיוחד אין לי כי בשבילי כל זיכרון שיש לי
מהילדות/נעורים הוא מיוחד בפני עצמו.
איפה אני בעוד שנה מהיום?
כרגע אני לא בדיוק יודע להגיד מה אעשה בעוד
שנה, אני מאמין שבצבא, אך קיימת אפשרות לשנתיים לימודים בעתודה אקדמאית. שום דבר
עוד לא סגור.
אם אחיה בקיבוץ בעתיד – באיזה מין קיבוץ הייתי רוצה לחיות?
הייתי רוצה לחיות בקיבוץ שאני יודע שיש בו
אנשים טובים, שלא חושבים רק על עצמם אלא גם על מי שסביבם ועל המקום שבו הם חיים
ולא רק על הגינה הפרטית שלהם. קיבוץ יציב, שלא נמצא בתקופה של תהליכים כל שהם -
בין אם הוא מופרט ובין אם לא.
אבל מה שבטוח זה שאני ארצה לחיות בקיבוץ עין
שמר ולא באף קיבוץ אחר.
טל שחם
גיל: 17
וחצי
הורי: חיה ואברהם שחם
סבים: שושנה ז"ל וזאב שטיין ז"ל , חנה ז"ל ואברהם
רוזנצוויג
אחות צעירה ל: אורי והדר
אחיינים ואחייניות: תום בן 3, מיקה בת
שנה
השנה
המוצלחת ביותר בשנותיי במערכת החינוך:
אין ספק שי"ב.
המורה
או המחנך/ת שאזכור:
סיגל מימרן ממענית, מורה לספרות 3 שנים, איתה
היה ההווי הכי טוב. תמיד קשובה ועוזרת, אישה מעניינת, חייכנית, תמיד מדברת בגובה
העיניים, ובעיקר זרמה עם הראש היצירתי שלנו. מורה מדהימה.
העיסוק הכי כייפי בשעות הפנאי:
בעיקר
חברים והפנימייה שהייתה חלק בלתי נפרד מכל השנה הזאת, הרבה שנים חיפשתי איזה
כישרון לנגן לשיר או לרקוד מה שלא הצליח, אז אני ממלאה את הזמן עם חברים באירוח
ויציאות.
המתנה
החשובה או הערכית ביותר שקיבלתי ממשפחתי או ממערכת החינוך:
המסע לפולין היה הדבר החשוב והערכי ביותר בכל 12
השנים. מאוד קשה עדיין להפוך את כל התחושות וההתפתחות למילים שיסבירו מה עברתי,
אבל בכמה מילים היה מאוד חזק, חשוב ומלמד.
איפה
אני בעוד שנה מהיום?
בעוד שנה אני אהיה במכינה קדם צבאית בני ציון
בת"א.
אם אחיה
בקיבוץ בעתיד – באיזה מין קיבוץ הייתי רוצה לחיות?
אני חושבת שקיבוץ מופרט. הרעיון של הקיבוץ
השיתופי כבר אינו תואם את סגנון החיים כיום. ועם השנים, אין מה לעשות, צריך
להתפתח.
יוגב מור
גיל: 18
הורי:
מרתה ואמנון מור
סבים:
לאה ז"ל ומשה מור ז"ל, אניטה
ז"ל ופיטר בק ז"ל
אח
צעיר ל: קארין, רם ומורין
אחיינים
ואחייניות: איתמר וכרמי
השנה המוצלחת ביותר בשנותיי במערכת
החינוך:
השנה בה עברנו מ"רעות" ל"מבואות עירון".
המורה או המחנך/ת שאזכור:
אמירה רוכסר המחנכת שלי. בזכותה יש
לי תעודת בגרות. היא
"הצילה" אותי מספר פעמים.
הדבר החשוב שלמדתי על עצמי:
למדתי שאין דבר העומד בפני הרצון
העיסוק הכי כייפי בשעות הפנאי:
ספורט. אני אדם תחרותי שמתעניין בכל תחומי הספורט.
המתנה החשובה או הערכית ביותר שקיבלתי ממשפחתי או ממערכת החינוך:
מוסר עבודה. מגיל צעיר מאוד לימדו אותי בבית ובמערכת החינוך להיות
חרוץ ולעבוד קשה.
זיכרון מסוים ומיוחד משנות הילדות
או הנעורים:
הנסיעה לסין עם נבחרת "מבואות עירון" בכדורעף לאליפות
העולם לבתי ספר תיכוניים.
איפה אני בעוד שנה מהיום?
חייל קרבי בצה"ל.
אם אחיה בקיבוץ בעתיד – באיזה מין קיבוץ הייתי רוצה לחיות?
בקיבוץ מופרט אשר בו אנשים בשביל לאכול ולגדל ילדים – צריכים לעבוד.
לא כמו היום שיש "אוכלי חינם" שרוכבים על גבם של אחרים.
נרי דנון
גיל: כמעט 18
הורי: אורון דנון
ושלומית מילמן
סבים:חנה ויצחק דנון, שרה ודב מילמן ז"ל
אחות צעירה ל: בר דנון
אחות צעירה ל: בר דנון
השנה המוצלחת ביותר בשנותיי במערכת החינוך:
בהחלט כיתה
י"ב הייתה הכי משמעותית ומוצלחת עבורי, כי אתה כבר הכי בוגר במוסד, אתה מבין
מה חשוב,לומד להחליט החלטות חשובות ולקחת אחריות, והעשייה בשנה זו הכי כייפית
(פורים למשל) וגם מבחינת לימודים-הרבה פחות לומדים כי אנחנו כבר חצי רגל בחוץ אז
נורא נהנים במוסד.
המורה או המחנך/ת שאזכור:
אזכור את
המחנכת שלי מריסה שתמכה בכיתה שלנו למרות שלא היה קל ושדאגה לנו לאורך כל
3 השנים.
ואת המורה שלי לספרות יעלי שכ"כ נהניתי בשיעורים שלה והיא הייתה מאוד מיוחדת
ומעניינת.
העיסוק הכי כייפי בשעות הפנאי:
הכי כיף לי
לנצל את שעות הפנאי בפנימייה במוסד. מכיתה ט' התחלתי לישון שם, התגבשנו וגדלנו
כקבוצה, למדנו להבין מה כוחה של קבוצה, ונהיינו לחברים הכי טובים. בשעות שלנו שם,
חוץ מלעשות כיף ולצחוק אחד עם השני, גם מרימים ערבי שישי או חגים.
אני ריכזתי
את ועדת העלון, שהייתה חוויה משמעותית עבורי, עוברים פעולות, הרמנו את פורים,
סמינרים וכו'. בקיצור - חווים הרבה חוויות שניתן לקחת מהם הרבה לחיים.
המתנה החשובה או הערכית ביותר שקיבלתי ממשפחתי או ממערכת
החינוך:
לדעתי
המתנה שלנו היא סמדר שם-טוב!
סמדר ליוותה אותנו ממש מבית תינוקות, ועד סיום י"ב, הייתה לצידנו תמיד, ענתה
לשאלותינו, דאגה להסביר לנו מה הולך להיות, תמיד הקשיבה וגם חינכה אותנו כשצריך. אני
רוצה להגיד לה: היית לאדם משמעותי ומוערך עבורי לאורך כל השנים האלו.
זיכרון מסוים ומיוחד – משנות הילדות או הנעורים:
יש לי שני
זיכרונות מאוד מיוחדים ולא נשכחים מהשנתיים האחרונות:
האחד הוא הנסיעה
שלי כחלק ממשלחת לארצות הברית- 10ערבים ו-10 יהודים. במסגרת פרויקט צילום - נסענו
להתארח 3 שבועות במחנה קיץ של השומר הצעיר ליד ניו-יורק, זו הייתה חוויה הכי כייפית
וטובה שהייתה לי בחיים.
השנייה היא
המסע לפולין עם משלחת "מבואות עירון". היינו קבוצה של הפנימייה והיה לנו
מדריך מעולה. זו הייתה חוויה חזקה ורגשית שתישאר לעד.
איפה אני בעוד שנה מהיום?
אעבוד כחצי
שנה בקיבוץ במרכז הצעיר ואתגייס לצבא בינואר לתפקיד משקי"ת נפגעים.
אם אחיה בקיבוץ בעתיד – באיזה מין קיבוץ הייתי רוצה לחיות?
זו כבר
שאלה קשה מידיי...
שחר זהר-סל
גיל: 18
וחצי
הורי: רקפת וחמי זהר-סל
הורי: רקפת וחמי זהר-סל
אח
בכור ל: יונתן אבשלום ואורי
סבים: סבא זכריה ז"ל וסבתא גניה, סבתא עליזה וסבא יענקל'ה
סבים: סבא זכריה ז"ל וסבתא גניה, סבתא עליזה וסבא יענקל'ה
איזו
שנה אני מציין/ת כמוצלחת ביותר בשנותיי במערכת החינוך?
שש שנותיי
במוסד הם השנים הכי יפות ומשמעותיות שהיו לי עד כה בחיי, אבל המוצלחת מכולם היא
י"ב.
המורה
או המחנך/ת שאזכור:
את המחנכת
שלי הניה שפירא, שעזרה לי
להישאר בתלם, ונלחמה עבורי בדברים שחשובים לי.
הדבר
החשוב שלמדתי על עצמי עד היום:
שאני
אופטימי ואכפתי וסובלני, למדתי להנהיג ולהוביל במוסד, למדתי אחריות מה היא.
העיסוק
הכי כייפי בשעות הפנאי:
להיות
במוסד במהלך היום והערב הם כל מה שאני עושה בשעות הפנאי, שם אני מתחנך, לומד, לומד
להוביל, בונה חברת נעורים ונהנה עם חבריי.
המתנה
החשובה או הערכית ביותר שקיבלתי ממשפחתי או ממערכת החינוך:
המתנה הכי
טובה שקיבלתי איננה משהו פיזי, אלא התמיכה בי והרצון לסייע ולעזור, ולדעת מה טוב
בשבילי.
זיכרון
מסוים ומיוחד – משנות הילדות או הנעורים
מהילדות-
מסיבת בני המצווה וכל השנה של כיתה ו' במרכז הבוגר.
מהנעורים-
החיים במוסד בכלל ופורים פרה היסטורי 2011 בפרט.
איפה
אני בעוד שנה מהיום?
בחודשיי
האחרונים כי"ג בתנועה (יוצא עוד חודש).
אם
אחיה בקיבוץ בעתיד – באיזה מין קיבוץ הייתי רוצה לחיות ?
בקיבוץ
מפרגן ותומך ושכיף לחיות בו, ושיישאר כמו שהוא, עם אנשים אכפתיים, ערכיים ונעימים.
נוי גורן
גיל: 18
הורי:
לואיס ז"ל ורותי גורן
סבים:
הרצל אקדסמן ז"ל ואינס
אחות
צעירה ל: תומר, גלעד ואלון
השנה המוצלחת ביותר בשנותיי במערכת החינוך:
י"ב
המורה או המחנך/ת שאזכור:
שרון שקד חינכה אותי ז' עד ט' וממש אהבתי אותה.
הדבר החשוב שלמדתי על עצמי:
עד היום, למדתי שאם אני רוצה משהו אני יכולה להצליח בו.
העיסוק
הכי כייפי בשעות הפנאי:
לישון, כי
בלי 10 שעות שינה אני לא מתפקדת.
זיכרון מסוים ומיוחד – משנות הילדות או הנעורים:
ערב סיום במוסד.
איפה אני בעוד שנה מהיום?
בצבא.
אם אחיה בקיבוץ בעתיד – באיזה מין קיבוץ הייתי רוצה לחיות?
עוד לא כל כך יודעת איפה אחיה בעתיד.
תערוכה
מעניינת ומיוחדת תוצג במהלך חודשי הקיץ בגימנסיה הרצליה. חניכי הגמנסיה, יחד עם
אמנים, מציירים על גבי תמונות שצולמו בתחילת המאה ה- 20 ומתארות את חיי היישוב אז. בין האמנים
המשתתפים גם
עתר גבע.
התערוכה תהיה פתוחה לציבור במהלך חודשי החופש הגדול בשעות היום
והערב. כשאתם בתל
אביב
מומלץ מאוד להיכנס.
מהמוזיאון ...
שבועות הולך
וקרב ואנו רוצים לעדכן אתכם:
אירוע שבועות לקהל הרחב
יתקיים בחג השבועות
ביום רביעי 8/6/2011, בין השעות:
10:00-18:00. טכסי ביכורים יערכו ב13:30 וב- 16:00.
חברים מוזמנים להגיע לאירוע ולהזמין אורחים. עלות לאורח של חבר- 40
₪, (ילדים משלמים מגיל 3). ניתן לשלם במקום או לעשות חיוב בתקציב.
חברים ואורחיהם מתבקשים להגיע ולהיכנס דרך השער הראשי בכדי לקבל
מדבקה/צמיד יד וכן מקום על סיור בטרקטור.
לסיורים בטרקטור יעלו אורחי החברים בלבד, חברים יוכלו להצטרף על
בסיס מקום פנוי בלבד.
·
אנו חוזרים ומבקשים
לא לחנות לאורך שדרת הפיקוסים ביום רביעי.
·
אנו מבקשים להשתמש
בשער האחורי בלבד - לכניסה ויציאה.
·
ועוד בקשה קטנה: אנא
אל תשחררו כלבים להסתובב בקיבוץ ביום זה.
·
אנו מתנצלים מראש
בפני החברים ובמיוחד הגרים בסמוך לחצר על אי הנוחות שתגרם להם.
אנו, מצידינו, נעשה כל
מאמץ להקטין אותה.
בתודה מראש וחג שמח לכולנו
צוות המוזיאון
נר זיכרון ל ....
טולה בראון ........ 1.6.90
פסיה צמח ............ 1.6.03
חילקה סגולי ........ 2.6.91
לאה טל ............... 5.6.94
שרה גולן ............ 6.6.04
לאה מור ............. 6.6.01
חנן בוך ............. 7.6.67
אמנון חרודי ....... 7.6.67
פרץ קיפר ..........
7.6.67
יצחק גור ...........
10.6.03
מאיר בלילוס ....... 11.6.76
מנחם מגן ............ 11.6.80
לנה לאופר .......... 12.6.34
אהובה הרץ ........ 14.6.08
יצחק יגודה ........
14.6.89
סמדר בראון ........ 17.6.04
שמריהו רולניק .... 25.6.97
אלגרה אברהמי
... 29.6.91
אל תזרקו שמיכות – תנו לנו אותם!
כריות ושמיכות – בטח
שאנחנו מחפשים.
כריות שנמאס מהן וגם
שמיכות שיצאו מהשימוש.
כתבנו בעלון,
שאלנו בקיבוצי הסביבה,
וכל הזמן צריך עוד ועוד.
מה אנחנו עושים איתן?
קודם כל מכבסים, ואחר כך
ממלאים בהם את ה"נחשים"
שכל תינוק ופעוט זקוק להם
כדי לשמור על ראשו במיטה או בעגלה.
אז כמו שהחתולים מתרבים
באביב,
תוכלו להכניס את החפצים
לתא של הדרן במחסן הבגדים מס' 135
ו ת ב ו ר כ ו צוות
הדרן
מועדת בריאות
לאור פניות של מספר חברים
לקבלת מימון לניתוח פרטי. החלטתי לפרסם שוב את החלטות הקיבוץ בנוגע לניתוחים פרטיים.
כעיקרון, הקיבוץ אינו מממן ניתוחים פרטיים מי שבכל זאת
מעוניין בהשתתפות של הקיבוץ, צריך לענות על כמה קריטריונים:
התייעצות עם רכזת הבריאות,
צוות האחיות והרופא, על מנת לוודא שאין ברירה אחרת.
על הניתוח להיות ממומן ברובו ע"י המושלם.
רק לאחר שנעשו הצעדים
הנ"ל, ועדת בריאות תדון ותשקול השתתפות במחצית מהסכום הנותר לאחר השתתפות המושלם.
מאחלת לכולנו בריאות שלמה
ושלא נזדקק. קרן משיח
טרקטור הכבאית – לרשות הציבור
טרקטור הכבאית נלקח, ללא רשות, ביום שישי בצהרים - ע"י
אחד מנערי המקום.
למזלנו לא נגרם נזק לכבאית או לנער.
עם זאת אני מבקש להזכיר – שהכבאית עומדת לרשות הציבור, אך יש
לתאם
את קבלתה
והשימוש בה עם האחראי עליה - שביט שפירא.
ד"ר נגב יוצא למילואים
בתאריכים 13.6.11 – 6.7.11 ד"ר נגב יהיה במילואים.
לגבי רופא/ה מחליף/ה – ניידע את הציבור.
הרבה בריאות וחג
שבועות שמח – צוות המרפאה
מזל טוב
ליסמין ועתר גבע
להולדת הבת – רומי
אחות - למעין
נכדה - לעדה ואביטל
גבע, לרותי ויובל בן מיור
נינה - למרים בן מיור
ברכות חמות לכל הדודים ובני הדודים והמשפחה
אירועי שבועות – הודעות ועדכונים
מחדר האוכל
ביום ג'
7.6.11 (ערב החג) - תוגש ארוחת צהריים בשרית עד השעה 12:30.
בערב החג –
לא תוגש ארוחה. חדר האוכל יהיה סגור.
ביום ו'
10.6.11 – תוגש בצהרים ארוחה בשרית עד 12:30
בשעות
18:15-20:00 - ארוחת ערב חלבית לכבוד שבועות - כיד המסורת
כולם
מוזמנים
"שדה האפונים הירוקות" – בערוץ
10
ביום ג' –
7.6.11 ערב שבועות, בסביבות השעה 16:30 בערוץ 10, ישודר הסרט
"
שדה האפונים הירוקות " בבימויו של יגאל תיבון (יתכנו שינויים בשעת
השידור).
פרופסור אסא כשר על הסרט:
הסרט "שדה האפונים הירוקות" מצא חן בעיניי מפני שהוא סרט
על משמעות החיים של האדם. הוא לא סרט על הקיבוץ ולא סרט על הארץ ולא סרט על הסכסוך
היהודי-פלסטיני.
הוא סרט על האופן בו אדם בן ששים מביט באופן שבו יצר את סיפור חייו,
את העלילה, את המשמעות, מתוך החומרים שהזדמנו בדרכו כשהיה בן שש. בין החומרים האלה
היו גם הקיבוץ, גם הארץ, גם הכפר הפלסטיני השכן שנמוג במלחמה, אבל כל אחד מאלה לא
היה הפסיפס של משמעות החיים, אלא רק אבן אחת, גדולה או קטנה, בתוך הפסיפס הרבגוני.
מדי פעם הסרט הוא גם מרגש מאוד: אדם פותח לך חלון אל תוך משמעות
חייו ואתה רואה תמונה יפה שלא הכרת.
ממערכת העלון: העלון הבא יצא ביום ה' -
16.6.11.
המעוניינים להעביר חומר אנא עשו זאת לא יאוחר מיום ד' – 15.6.11
בצהרים.
מידע חשוב על
מצלמות מהירות חדשות
בכבישים
לאחר הכנות ממושכות, מצלמות
המהירות החדשות (המכונות "גטסו") נכנסות לפעולה. 14 מצלמות כבר הותקנו
ובשבועיים הקרובים יתווספו אליהן 7 מצלמות נוספות. בשלב הראשון, עד לחודש יולי,
יפיקו מצלמות אלה דו"חות דמה, ופעולתן תיבחן. אחר כך יתחיל קמפיין ויותקנו
מצלמות נוספות.
בסוף המהלך, יהיו ברחבי ישראל
300 מצלמות חדשות, מהן 200 מצלמות מהירות ו-100 מצלמות רמזור. המצלמות יעברו בין
מספר עמדות.
המספר הכולל של עמדות למצלמות
מהירות צפוי להיות כ-600 ואי אפשר יהיה לדעת מתי מופעלת שם מצלמה. המצלמות יפיקו
תמונות באיכות 12 מגה פיקסל שישוגרו מייד למטה המשטרה. צוות שוטרים מיוחד ידווח
שבוצעה עברה ודו"ח מפורט יגיע לתיבת הדואר של הנהג תוך 96 שעות. מצלמות הרמזור לא יוכלו
לשמש גם כמצלמות מהירות.
עלות רכישת המצלמות היא 147
מיליון שקל ועלות התפעול היא 450 מיליון שקל ל-10 שנים. המשרד לביטחון פנים פרסם
היום את רשימת המיקומים של 14 המצלמות הראשונות, והנה היא לפניכם.
מיקומן
של מצלמות מהירות:
בכביש 4 :
קילומטר 166 לכיוון צפון - בין אור עקיבא לבנימינה
קילומטר 168 לכיוון דרום - בין בנימינה לאור עקיבא
קילומטר 158 לכיוון צפון – באזור חדרה
קילומטר 158 לכיוון דרום – באזור חדרה
קילומטר 158 לכיוון צפון – באזור חדרה
קילומטר 158 לכיוון דרום – באזור חדרה
בכביש 65 (ואדי ערה): קילומטר
33 לכיוון מערב (סמוך לביאדה)
קילומטר 20 לכיוון מערב (מערבית לכפר קרע)
קילומטר 22 למזרח (בין ערערה לאום אל פאחם)
קילומטר 20 לכיוון מערב (מערבית לכפר קרע)
קילומטר 22 למזרח (בין ערערה לאום אל פאחם)
מצלמות רמזור:
באזור הצפון: צומת אחיהוד (כביש 85 ו-70, לכיוון מזרח)
צומת אבליים (כביש 70 ו-781, לכיוון דרום)
צומת חנה – מחנה 80 (כביש 65 ו652, לכיוון מערב)
באזור הצפון: צומת אחיהוד (כביש 85 ו-70, לכיוון מזרח)
צומת אבליים (כביש 70 ו-781, לכיוון דרום)
צומת חנה – מחנה 80 (כביש 65 ו652, לכיוון מערב)
באזור המרכז:
צומת מורשה (כבישים 4 ו-5, לכיוון צפון)
צומת השבעה (כבישים 4 ו-44, לכיוון מערב)
צומת השבעה (כבישים 4 ו-44, לכיוון מערב)
באזור הדרום:
צומת
גבעתי (כבישים 35 ו-232 לכיוון מערב)
צומת פלוגות (כבישים 40 ו-35 לכיוון מצפון).
צומת פלוגות (כבישים 40 ו-35 לכיוון מצפון).
עם נירה וניסים קישיק
משתתפים בצערכם על מותה של
דבורה'לה פלג-בן משה
תנחומים למשפחה
דבורהל'ה פלג // עמי בארי
על שולחני
במרפסת מצאתי הבוקר פתק: "עמי, אני
לא יודעת אם מישהו חוץ מההורים יודע להעריך את המפעל של כביסת החיילים, זה שדבורה'לה
ניהלה בהתמדה עד לפני שבוע. כמה אכפתיות ואהבה אפשר לתת דרך נישה קטנה, נזנחת
כמעט, שכבר אינה קיימת ברוב הקיבוצים. היום כשהתקשרתי אל בני החייל ציין הוא שוב
ושוב את המתת הזה, האישי כל-כך, הכמעט אינטימי, שעשתה דבורה'לה. תרומה קטנה להלכה אך גדולה ומשמעותית לציבור קטן שלא מופיע בכותרות
המקומיות."
היום אנו נפרדים
מדבורה'לה, פרידה קטנה, חצי פרידה, קרן אור שמבקיעה ומאירה לפתע על אדם שעושה את
כל מעשיו בנישות קטנות אבל עולמו שלם ומלא מראשית ועד אחרית.
דבורה'לה חייתה
את כל חייה בפינות צנועות, חסודות כמעט, מרבה בעשייה אישית, נותנת את כל שיש בה עד
שהנתינה הזאת פלשה לבסוף אל תוך גופה ולקחה את
מה שהיה בו.
דבורה נולדה בעין-שמר
בספטמבר 1947. בת שנייה לזוג הורים חדורי אמונה וחזון שראו בקיבוץ ובציונות את
חזות הכול. אחותה הגדולה, נירה, שימשה תמיד כדמות חיקוי נערצת. מגיל צעיר אימצה
המשפחה אל ביתה את אסתר שהפכה לאחות שלישית אהובה ומסורה. שלוש אחיות שרק גבול החיים הפריד ביניהם.
ילדה יפה
ואהובה, מכנסי כתפיות, סרט לבן לשערה ורגליה קלות ויחפות. את נעוריה המאושרים עברה
בעין-שמר שומרת על רעות וחברות עם כל מי שהכירה.
בצבא התנדבה
לשרת כסמלת תנאי-שרות וכאן מצאה כר נרחב לרצונה לתרום ולסייע לאנשים שבמצוקה.
כל-כך הצטיינה בתפקידה עד כי נבחרה להתייצב בבית נשיא המדינה כחיילת מצטיינת. הצבא
רצה להשאירה בשרות קבע אבל הקיבוץ קרא לה ואימה החולה רצתה אותה לידה והיא עשתה מה
שתעשה לאורך כל חייה - תוותר על רצונה האישי למען לתמוך במי שזקוק לה יותר.
היא חולמת על
לימודי עבודה סוציאלית אבל נשארת לסעוד את אימה עד יום מותה ודבורה אז רק בת – 26.
עבדה בקיבוץ
ברפת, במפעל ובניהול-חשבונות, משם ממשיכה להיות מזכירת המזכירים בבית הקיבוץ הארצי
ומנהלת חשבונות במפעלי "גרנות" בתל-אביב.
היא מכירה את
ראובן פלג מעין-החורש אב לרן ורביב, קושרת קשר, מתחברת, רוצה בכל מאודה שראובן
יעבור לעין-שמר אבל, כמו תמיד, היא מוותרת למען אחדות המשפחה ועוברת לעין-החורש.
פה היא יוצרת את
קן ביתה עם ראובן וילדיו ואחרי זמן נולד בנם המשותף - נווה.
עובדת בבית-ילדים, הנהלת-חשבונות ומחסן הבגדים
בו התמידה שנים רבות. בין הזמנים היא לומדת בישול, לומדת שזירת פרחים ופותחת עסק
קטן שנקרא על-שמה "דבורנית", רבים פוקדים את חנותה, רבים מזמינים סידורי
פרחים לביתם ולאירועי שמחה והיא מפליאה במעשיה ובטוב טעמה וצוברת קהל מעריצים רחב.
דבורה הייתה אחת
מחסידות הקיבוץ השיתופי ותמכה בו בכל ליבה. אבל כשהגיע השינוי הייתה בין הראשונים
שהבינו שהדרך משתנה ושצריך לדעת לא לבעוט בשינוי אלא ללמוד כיצד לחיות איתו ובתוכו
והיא הופכת את ענף הבגד לענף עסקי.
נולדים נכדים,
ביתה קורא להם לבוא והם נענים ברצון לקריאתו.
לפני למעלה משנה
אובחנה אצלה מחלת ריאות קשה אך היא לא מוותרת לרגע, גם כשלא נמצא אוויר לריאותיה,
גם כשנסעה לקבל טיפול בבית-החולים, אף פעם לא פסחה על ההתייצבות היום-יומית במקום
העבודה אותו ניהלה.
כך, כמו שבאה
בחטף הסתלקה מאיתנו. הנישה הקטנה האישית כל-כך נשארת לפתע מיותמת.
תנחומינו לנכדיה
עומרי, אביב, תמרי, ניתאי, כרמי ואלונה. תנחומינו לרן ומיטל, לרביב ונעמי ולנווה.
תנחומינו לנירה אחותה, לניסים וילדיהם ותנחומינו לראובן.
דבורה'לה שלנו
הלכה כפי שבאה: בצנעה חרישית, בקול דממה דקה והיא, הקטנה בקומתה, פוערת חלל ענק
שלא יירפא במהרה.
נוחי בשלווה על
משכבך, ימתקו לך רגבי עין-החורש, אנו נזכור בטוב את כל ימי חייך.
למערכת הועבר הקטע הבא, עם בקשה
לפרסמו:
נרדו זלקו
(1941-2011)
נרדו נולד בבואנוס איירס, ארגנטינה ב-1 באוקטובר 1941, שם סיים את לימודי
התיכון.
ב-1961, בהיותו בן 20, עלה לישראל (עם אחותו ואמו), והגיע לאולפן בעין שמר
–היה האולפניסט הראשון באולפן הראשון! 9 שנים חי
בקבוץ, התחתן עם הגר שמי, לחם במלחמת ששת הימים כצנחן בירושלים. במהלך שנותיו
בקיבוץ עבד ברפת ופירסם כתבות ב"על
המשמר". ב-1966 גם נולד בנו - דני.
ב-1970 נסעו נרדו, הגר ודני לפריס. נרדו המשיך את עבודתו העיתונאית ובשנת
1979 התקבל לעבודה ב"סוכנות הידיעות הצרפתית" Agence France Presse , מן המובילות בעולם, שם עבד בתפקיד בכיר מאד
עד לפני כמה שנים, עת יצא לגמלאות.
ב-1994 פרסם את ספרו הראשון , "בין ערביים בהוואנה".
נרדו היה היסטוריון של הטנגו, בעל מוניטין והערכה מקצועית ברחבי
העולם:
ב-1998 פרסם את ספר
"הטנגו" הראשון אשר יצא לאור בספרדית ובצרפתית בו זמנית.
ב-2001 פרסם את ספר
"הטנגו" השני, מילון מושגים וערכים מעולם תרבות הטנגו
נרדו הובא למנוחות ב- 9.6.11, בבית הקברות מונטפרנס בפריס, כשהוא מלווה בני
משפחה וחברים.
ילדי החממה
יום ה' 26.5.11
אחה"צ - בחממה אווירה חגיגית. הצוות המוביל, ילדי החממה, משפחותיהם, הדגיגים,
המלפפונים החסות והאצות - מציינים סיום של עוד שנה מוצלחת.
כמו בכל כך הרבה
פעמים קודמות ובשנים קודמות - יש תחושה של הישג.
בסך הכל הוצגו
בסיום כ- 30 עבודות מחקר שכל אחת היא דרך ותהליך למידה, שעשו חניכי "מבואות
עירון" ו"גוונים" במהלך השנה.
בראש צוות
המדריכים והמנחים – נעם גבע רכז
ההדרכה.
לקרוא רק חלק משמות העבודות ולהבין -
איזה עולם נפתח כאן לנערים ונערות, שמוכנים להגדיל ראש ולתת לסקרנות לקחת אותם להתנסויות
ולמקומות חדשים. בין העבודות יש פרויקטים כמו:
"גידול
אצות חד-תאיות"
"השפעת
הדשן על התפתחות האצות"
"גידול
ירקות בשיטה הידרופונית"
ועוד ....
כמה מהחניכים
שסיימו השנה, שיתפו אותנו בהרגשתם עם סיום השנה:
סתו טל (קציר) – כיתה
ט-2 ב"גוונים".
שלי תורן (קציר) – כיתה ט-4
ב"גוונים"
הפרויקט עליו
עבדו: גידול
ירקות בשיטת הידרופוניקה
מה נבדק: גידול צמחים במצע מנותק ללא
שימוש בהזנה דרך אדמה דשנה.
השתמשנו במקור
דשן דגים מתוך האקווריום. הדגים מפרישים דשנים וחומרים שטובים לצמח.
למדנו ש: עדיף לגדל צמחים שמקבלים
מים 24 שעות 7 ימים בשבוע, בהם חיים 15 דגיגים קטנים המעשירים את המים. למספר
הדגים יש השפעה על איכות המים המגיעים לצמח.
מלפפוני טעם:
ביום שקטפנו את המלפפונים, הגיעה משלחת מהולנד לביקור. גייסנו אותם למבחן טעימה
וביקשנו שידרגו את המלפפונים לפי טעמם.
מילה חמה על
החממה: היא
עבורנו מקום שאפשר ללמוד וגם ליהנות. הדרך היא מאוד יצירתית וזה מאוד נעים לשנות
קצת מהלימודים "המסודרים" בכיתה עם כל שזה אומר.
הפרויקט הבא: לשכנע את הנהלת בית הספר
וכל מי שצריך, לשנות את ההחלטה הקיימת ולאפשר פתיחת כיתה גם בשנה הבאה ...
המשך
←
אביגיל אדם (שדה יצחק) כיתה ט-1
ב"גוונים"
לנה לומברוזו (קציר) ט-4
ב"גוונים"
לומדות במגמה
ביולוגית
הפרויקט עליו
עבדו: טיפול
במים באמצעות פילטרים שונים.
לנה: למדתי כאן
גם בשנה שעברה בה הייתי מעורבת יותר
בפרויקטים אומנותיים.
השנה הגעתי דרך
מגמת הביולוגיה ועבדתי על דברים שונים.
אביגיל: הגעתי
לחממה לאחר שהגיעו אלינו לכיתה נציגים והציגו לנו את המסלול.
המפגשים: התקיימו פעם בשבוע בין
14:00-15:30. כל פעם עובדים על ניסוי אחר.
ניתנה לנו בחירה
באיזה פרויקט רצים להתמקד.
מה נבדק: מהי כמות הדשן האידיאלית
לגידול אצות.
לנה: היה מאוד מעניין להיחשף
לסוג אחר של צורת לימוד, ללמוד לעבוד בצוות. ובכלל – כל האווירה והגישה היו פתוחות
וחופשיות יותר.
הפרויקט הבא: לשכנע את האחראים לפתוח
כיתה גם בכיתה י'. אנחנו מבטיחות שאם כן –
נהיה פה גם בשנה הבאה.
נתן שאשה (קציר) – כיתה ח-1
ב"גוונים"
מעולם לא הייתי
פה באזור. לא ידעתי שקיים.
אני זוכר את
סרגיי מגיע ואומר "בא תראה רחפת".
זה היה לוח עץ
שהתיישבתי עליו, סרגיי הפעיל מפוח
ופתאום הרגשתי
שאני מרחף...
התחלנו קבוצה
גדולה – אבל הרוב לא סיימו. בחרתי להישאר – כי המקום ממש מגניב.
יתיר, המדריך
שלי, הסביר והרגשתי שהמקום מלא אנרגיות של עשייה. מראים לך שאתה יכול ונותנים לך
כלים לבנות בעצמך. זה שונה מבית ספר רגיל – ואני מאוד אוהב את זה.
החלום שלי הוא
להיות "ילד חממה". לכן, בשנה הבאה נראה לי שאמשיך. אפילו רק להיות כאן
גם אם לא אעבוד על שום פרויקט.
הולכים לראות את
הפרויקט עליו עבד: משטחים לגידול חיטה על מי השופכין של גלעם.
בדקנו תנאי
הגידול, באיזו כמות מים, או איזו השפעה יש למי שפכים לעומת מים רגילים.
תגלית השנה: למדתי שכאשר צמח הולך למות, הוא ממהר לצמוח עוד
יותר גבוה ולהוציא פרח – כדי שהפרח ימשיך אותו ...
עדיין בבדיקה: אם עדיף יותר או פחות
שפכים. הכוונה לטווח ארוך היא להגיע לכך שזה יהיה בר יישום בשדות גידול אמיתיים.
*
* *
אחרי שאקרובטית
מהקרקס עשתה קסמים מעל בריכת הדגים - הגיע תור הנאומים והברכות. ואביטל גבע הדגיש את השאיפה של צוות
החממה לפתח את הניצוץ בעיניים ולשמר שלא יכבה לעולם.
והייתה גם הבטחה
להקים בחממה מגמה אקולוגית לאיכות הסביבה שתהיה חלק מתכנית הלימודים התיכוניים.
פותחים שבת
השבוע
נקיים קבלת שבת חגיגית עם טקס
לכבודם של מסיימי י"ב.
----------------------------------------------------------------------------
רוב תודות לחופי
על הדרשה רבת העניין והצבע שנשא על פרשת "במדבר". מבין הדברים שאמר
אתמקד בנושא ההתארגנות של בני ישראל לקראת ההליכה במדבר, ובצורך שלהם להשתנות כדי
להפוך מעם עבדים לעם לוחם המסוגל לשרוד במדבר ולבצע את הציווי האלוהי לכבוש
ולרֶשֶת את הארץ. חופי התייחס אל השינוי שהיה על העם לעבור וציין שגם אנו עומדים
היום לפני שינויים בקיבוצנו. לדעתו, במסגרת החוקים החדשים שאנו יוצרים, עלינו
לשמור על עקרונות אוניברסלים של צדק, שוויון, עזרה הדדית וסובלנות. אם לא נשמור על
עקרונות אלה, לא שווה כל העניין הזה...
בנוסף לכך,
אמר, שהיום אנו נמצאים במרכזה של מהומה ענקית בתוך המזרח התיכון, ואין לדעת מה ילד
יום... מאד יתכן שכל החוקים החדשים שלנו לא יוכלו להתקיים עקב המצב, הדבר היחיד
שבכל מצב עלינו לשמור הם אותם עקרונות שהוזכרו למעלה, בלעדיהם לא נוכל להתקיים
כחברה. בנקודה זו הזכיר את חגי ארליכמן ז"ל ואמר שהוא מקדיש את דבריו
אלה לזכרו והוא מקווה שגם לרוחו...
----------------------------------------------------------------------------------------
לעדה
גבע
המון תודה על דבריה היפים והמאלפים על מגילת רות. המגילה, אמרה, עטופה באור של
אצילות, עלילתה נראית תמימה והגיבורים זוכים לגמול על חסדיהם. אך למעשה זוהי מגילה
מחתרתית המציבה עמדות מנוגדות לאלה של החוקים וההלכות. החוקים פונים לעולם המעשים,
הסיפור פונה ללב. כוחם של החוקים וההוראות, גלוי וחזק בשעתם, כוחו של הסיפור- סמוי
ונצחי.
התורה
מתנגדת לנישואין עם העמוני והמואבי: "לא יבוא עמוני ומואבי בקהל ה' עד
עולם" (דב' כג), את הקוטב הנגדי מספרת המגילה על נישואיי בועז לרות המואבייה,
נישואין שזכו לברכה שבעקבותיהם נולד דוד מלך ישראל, אשר ממנו יבוא המלך המשיח!
מאות שנים
לאחר מכן, ניצב יהודה גר עמוני לפני בית המדרש וביקש להיכלל בקהל ישראל. עתה עמדו
בפני החכמים בבית המדרש שתי עמדות מנוגדות: ההוראות שבספר דברים, למול הספור
שבמגילת רות, ואכן רבן גמליאל אמר "אסור אתה" ואילו רבי יהושע אמר
"מותר אתה".
חכמים
התייחסו למחלוקות מעין אלה בחיוב באומרם: "שבעים פנים לתורה ושבעים חכמים
בסנהדרין ובהצטרפות כולם תושג השלמות בבחינת האמת לאמיתה", מכאן אנו למדים,
כי אין חיים ללא מחלוקת ואין ציבור ללא מחלוקת.
לבסוף
התייחסה עדה לדברי קובי מהשיחה האחרונה ואמרה שדבריו אמנם נכונים אך יש להפנותם
לשני הצדדים, כך כל אחד מהמחנות יעניק למחלוקת לגיטימיות. לא אחידות עלינו לבקש,
אלא להשיג את האמת מתוך ריבוי הקולות.
כדבריו של
מרקוס אורליוס בעצה שיעץ לעצמו: "הרגל את עצמך להקשיב לדברי הזולת,
ולהבין ככל האפשר את נפשו של המדבר". אולי כך נזכה לתיקון שבועות בקהילתנו
הקטנה.
-----------------------------------------------------------------------------------------
חן, חן ליואל גרוסברג ודלית אייזנברג
על זמרתם הנאה. ענה
בהוצאת ספרית הפועלים
ובו אוסף שירים מהשנים 1966-2006