מסיבת קיץ בבריכה
לגילאי 30 עד 100
ביום שישי
5.8.11
החל מהשעה 21:00
ריקודי שנות ה –
60-70-80
על התקליטייה ה-–DJ –
יגאל כץ
בר חופשי, כיבוד
ומצב רוח קיצי עם שחיה לילית
(אל תשכחו להביא בגדי ים!)
הכניסה לחברי ותושבי עין שמר בלבד
עניין לציבור
מבצע פינוי אסבסט
אנו שמחים לבשר לכם שמבצע פינוי גגוני האסבסט
ממרפסות ביתכם יוצא לדרך.
בכוונתנו לפנות בתחילת חודש ספטמבר בהתאם להרשמה
המצויה בידינו..
במקום גגוני האסבסט יותקנו גגוני PVC לבנים.
חברים המעוניינים לבנות בהזדמנות זו פרגולה באופן
עצמאי יודיעו לנו
עד ה-7.8.11 ויזוכו בעלות ה-PVC.
בעלי גגוני אסבסט במחסנים (בעיקר שכ' הקוטג'ים)
מתבקשים לכסות את
תכולת המחסן בניילונים על מנת להגן על התכולה.
כמו-כן יעברו עובדי הנוי ויורידו צמחיה שתפריע למהלך
העבודה.
נשמח לענות על כל שאלה - הראל יגודה ונאוה גור
מכירת חזיות
ביום שישי 12.8.11 מ 10:00 עד 13:30 תתקיים בהדרן מכירת חזיות.
חזיות איכותיות של החברות
המובילות (פמינה, טריומף, בודי פורם ועוד) ובכל המידות ובמגוון עיצובים.
עלות כל החזיות בתצוגה - 85 ₪. ניתן
לשלם במזומן או בצ'קים (לא ניתן לשלם דרך התקציב).
מומלץ בחום
לפרטים נוספים ניתן לפנות לאוריין
דו"ח הפקדות פנסיה וקופות גמל
בימים הקרובים יגיע פירוט הפקדות לפנסיה /קופ"ג
עבור רבעון שני של השנה.
הדוח נכון לתאריכים 1.1.11-30.06.11
בבקשה, העבירו לחיה חרודי /ענת אלון בהנה"ח
לצילום על מנת שנוכל לעדכן את תוכנת הפנסיה
ואנו נשיב לכם את המקור בהקדם.
תודה - חיה
משפחת סוזין במזרע מבקשת למסור,
שביום א' - 14.8.11 בשעה 18:30
תתקיים אזכרה לצבי במלאות 30 לפטירתו.
נשמח לראות חברים
מעין שמר במפגש זה.
מזל טוב
לסבים
הטריים חלי וחגי זוהר - להולדת הנכד
בן לנוגה ונתי
ברכות חמות לדודים ולכל המשפחה
רשמו ביומנים
ביום שני ט"ו
באב 15/08/11 החל מהשעה 18:00
ערבית חגיגית בבריכה
וריקודי עם בהנחיית דרור המרקיד
תבואו יהיה שמח
עדכון מועדת תכנון – אוגוסט 2011
1. התקיימה פגישה במשרדי המשק עם
לאה פרי מהנדסת המועצה בנוגע לכביש כניסה הדרומי.
א- אושר לקבל את הצעת יהודה (מהנדס
תנועה העובד עם המועצה) ולבצע מעגל תנועה בסמוך לשער הדרומי בתוך הקיבוץ.
ב- להתחיל בתכנון עמדת שמירה בכדי
לקדם את נושא הרישוי והכנת התשתיות.
ג- יהודה ישלח קבצים מעודכנים של
אזור מעגל התנועה לוודא שאין הפרעה לבניית המפעל החדש של מיניפלסט.
ד- עד שלא יהיו חלופות, לשמור על הכביש
הדרומי הפנימי עד לאזור דירת מש' רונן.
ה- חברים מתבקשים לא להשתמש בכניסה
הדרומית עד לפתיחת הכביש.
ו-
מועד מתוכנן לסיום, בעוד כ- 4 חודשים.
2. התקיימה פגישה עם משה מ"מודדי
טבעון".
סוכם על התקשרות עם "מודדי טבעון" לצורך מדידה של דירות
המשק כהכנה לפרצלציה. התחלת עבודה ב-17 לאוגוסט. השכונה הראשונה תהיה שכונת החממה.
רשם יובל בן מיור
רכז הועדה
אז איך
ממשיכים? / אורי ליס
"פו הדב בא בין המיצרים"... למי שמכיר את סיפורי פו הדב.
המצב נראה תקוע, אך בכל זאת חייבים
להמשיך. אז איך עושים זאת?
המטרה הראשונה בשלב זה לדעתי היא
לשמור על שלמותנו כקהילה ולמנוע פירוק המסגרת. סכנה שאנו עלולים להתגלגל אליה.
זה עלול לקרות אם תומכים או
מתנגדים יעשו דין לעצמם באופן אישי, או אם נבחר לעקוף את הכלים והכללים הדמוקרטיים
שהם החישוק המרכזי המחזיק אותנו יחד. אם כל אחד יעשה דין לעצמו - העסק יתפרק.
לשם כך, על התומכים בשינוי להבין
שמבחינה דמוקרטית ולפי כללי המשחק (התקנות התקנון והחוק) השינוי לא אושר בשלב זה,
זאת כאשר התהליך בוצע כנדרש.
על התומכים להתאזר בסבלנות, ולהתייחס
בסובלנות, למצב ולמתנגדים, שהתנגדותם היא לגיטימית, בחזקת זכותו של המיעוט. יש
להימנע מקיצורי דרך עוקפים או משנים נהלים
ותקנות.
מאידך, על המתנגדים להבין שרוב
מוצק בקיבוץ אכן רוצה שינוי.
עמירם אפרתי מקיבוץ דן, חבר רציני
ומוערך שהיה בעבר מזכיר הקיבוץ הארצי והוזמן (במסגרת ערבים חשובים, ראויים
ומעניינים) על ידי מתנגדי השינוי לפגישה במועדון אמר: (הציטוט על פי זיכרוני)
"הייתי מזכיר קיבוץ דן, התנגדתי לשינוי, אך כשראיתי שיש-60 אחוז מהחברים
תומכים בשינוי הבנתי שלא יהיה זה נכון לעצור אותו, והחלטתי לקדמו ולבצעו."
נראה לי שיש ללמוד מתבונתו של
עמירם.
שמענו במסגרת הדיונים, וזה נראה לי
נכון, שמעשית יהיה זה קשה (בלשון המעטה) לקיים קיבוץ "שיתופי" כאשר רוב
החברים אינם רוצים בו ורוצים שינוי.
אז בכל זאת מה עושים?
א.
בלי מחטפים וקיצורי דרך, תוך סבלנות, סובלנות וכבוד
הדדי.
ב.
לומדים מניסיונם של קיבוצים אחרים שנקלעו למצב זה.
ג.
ממשיכים במהלך המוביל להצבעה חוזרת תוך הידברות ושכנוע
במטרה להגעה לרוב הנדרש.
תגובה
למחזה במערכה אחת ע"י הבריכה
לגדליה שלום!
קראתי את
המחזה שלך, שפורסם ב"במקום", וראיתי שהוא לא כל כך גמור. נושאים חשובים
ועקרוניים – לא נכללו בו.
גם מה
שכתוב, הוא חד צדדי ולא מדויק. יכול להיות שזהו "חופש היצירה" שלך?
לדוגמא:
"אלדד" שלך, שעזב את הקיבוץ השיתופי ומנהל את עסקיו הפרטיים, ממליץ לנו
לשמור על הקיים ולהישאר במתכונת הקיבוץ השיתופי.
האם הוא,
שעשה כל כך הרבה לביתו ומשפחתו וחי בוילה לא קטנה במושב השכן, מוכשר יותר
מ"צור" – שנשאר בקיבוץ?
ל"צור" אפילו לא מאפשרים אצלנו לקבל על עצמו תפקידי ניהול. במחזה
של החיים האמיתיים – אצלנו, לא סומכים עליו.
למה, במחזה
שלך, כל המנהלים שלנו עם המשכורות הגבוהות – אינם חברי קיבוץ?
האם בנינו
פחות מוכשרים מהם? למה רק אחרי שעוזבים את הקיבוץ השיתופי, מתברר שהם דווקא בעלי
כישורי ניהול וגם זוכים להצליח ולהתקדם בחיים? נכון, הם עושים זאת תוך הרבה שעות
עבודה קשה, בעוד המקביל שלהם, במחזה שלך, מבלה בבריכה ואפילו לא מנסה להשקיע קצת
מאמץ בפרנסת משפחתו המתרחבת.
במחזה שלי
הוא יעבוד הרבה יותר וזה יעשה לו ולמשפחתו רק טוב כפי שזה עושה טוב
ל"אלדד" במושב השכן.
במחזה שלך,
יש הרבה חברים שיודעים איך לעשות לביתם מהצד, דואגים לא להעביר את כל הכנסתם
לקיבוץ כמתחייב בחוק. חבל שבמחזה זה – חלקם נגד השינוי.
במחזה שלי
אני שואל: למה?
לא ברור
לי, אם הם כבר עשו את השינוי למה שלא יאפשרו לכולנו ליהנות גם כן?
ולגבי
"שושנה", שנוסעת פעם בכמה שנים לחו"ל, האם ידוע לך על כמה דברים
חשובים ויתרה? היא עושה ותורמת למען הקהילה בשקט ולא בפרהסיה, האם לא מגיע לה לצאת
מדי פעם לחופש?
ועל זה אתה
בונה את המחזה שלך. אבל בסך הכל – זהו איננו מחזה שלם כי התמונה שאתה מצייר איננה
שלמה ואיננה מציגה את כל הצדדים. היא חד ממדית.
יכול להיות
שלמחזאי לא נוח להציג תמונה רחבה יותר? חבל.
המחזה שלך
לא אובייקטיבי ומציג מציאות מעוותת.
ולסיום,
במחזה שלנו כל חברי הקיבוץ אוהבים אותו באותה מידה. אהבה גדולה.
למתנגדי
השינוי אין מונופול בלעדי על האהבה הזאת.
בברכה,
החבר של
"שושנה" מהמחזה.
היום שאחרי ההצבעה - תמונת מצב /יפתח
אלון
לאחר שהרוחות נרגעו
במקצת כדאי שכולנו נפנים היכן אנו עומדים, לאור תוצאות ההצבעה השלישית על השינוי,
ונתמקד בעיקר - אורחות החיים בקיבוץ עין
שמר אמורים להתנהל מעתה על פי עקרונות המנוגדים לרצונם של כ70% מחברי הקיבוץ.
זהו מצב בעייתי ולא בריא
בכל חברה דמוקרטית ועל אחת כמה וכמה בקיבוץ המושתת ביסודו על עקרונות של שיתוף
וערבות הדדית.
טועה מי שסבור, שמצב
מעוות זה בו נמנע מרוב מכריע של החברים, בחברה כשלנו, לעצב את אורח חייו באופן
דמוקרטי יוכל להמשך לאורך זמן מבלי שיהיו לכך השלכות שליליות על תחומי חיינו השונים.
ההצבעה השלישית שבמהותה
הייתה אמורה להתמקד ביצירת הסכמות להליכה למודל בו בחר רוב גדול של הציבור , הוסטה
למקום אחר בעקבות העלאה מחדש של טיעונים ונתונים (שחלקם הוצגו בדרך מעוותת
ומגמתית) בעד ונגד השינוי.
זאת, על אף שסוגיית כן או לא שינוי הוכרעה באופן חד משמעי בשתי ההצבעות הקודמות שקדם להן תהליך
ארוך של דיונים ציבוריים.
מי שהכשיל את העברת השינוי בהצבעה השלישית, נתן יד למהלך לא מוסרי ולא
דמוקרטי הסודק את בסיס השותפות בינינו והוא אחראי ישיר למצב שנוצר והשלכותיו.
אני מקווה שכל אותם
חברים (חלקם ממלאי תפקידים בעבר, שאמרו לי לא אחת באופן אישי, שאם יהיה רוב משמעותי לשינוי הם יקבלו את הדין
- אך לא עמדו בדברם) אכן מבינים לאן הם
מוליכים אותנו.
כפי שכבר פורסם בעלון הקודם, התארגנה
קבוצת חברים עצמאית (שאינה קשורה בהנהלה) והציעה לחברים לחתום על עצומה התומכת
במובילי התהליך ובהמשכו.
שמות החותמים (פרט לאלו שביקשו
לא לפרסם את שמם) – מופיעים בעמוד הבא.
אנו מזכירים לכל המעוניינים,
שביום שישי 5.8.11 ניפגש במועדון
בשעה 10:00 (בבוקר!) לחשוב ביחד
איך לקדם את התהליך, כדי שנצליח להעביר את הצעת השינוי בהצבעה הבאה.
זוהי הזמנה פתוחה – לכולם.
חברים תומכי שינוי
ענת מילשטיין
פנינה גלעד
אורנה אלון
שאול גלעד
זיו חדוותי
רוז'ה אלבז
מרלן אלבז
נאוה גור
מליק גור
חנה דנון
יצחק דנון
גלי יגודה
יוסי בן מיור
שלמה בורלס
דגנית חננאל
ענת גרוסמן
אילן בורלס
פנינה דגן
דבורה רוזיו
עדה שפירא
אורי שפירא
עטר שנפלד
רחל זמיר
נירה כהן
רעיה האולינג
ניבה גולן
לאה מרקם
נילי ארבל
דנה שחר
שרה אבל
קובי גרוסמן
אבנר ארבל
שביט שפירא
טובה בן מיור
טל חדוותי
עודי דגאי
פינו כהן
אילן יגודה
חנה יגודה
ישראל עזר
יגאל סיטנר
שרה'לה סיטנר
מרגלית ניידס
יעקב ניידס
שרית אלימלך
צאלה מור
בני צמח
תמי צמח
אסנת אדר
רפי
ארליכמן
אסתר אפשטיין
מרים שנפלד
ענתי קצנלנבוגן
אורי ארסטר
נורית כהן
איציק כהן
סמדר שם טוב
אלברט שם טוב
נירה קישיק
ניסים קישיק
דרורה בן פורת
שמעון בן פורת
עדנה חרודי
אלי שלזינגר
הראל יגודה
אורלי ארליכמן
יגאל ישראלי
מילכה תיבון
ליאורה מאסטרו
אבינועם גולן
יאיר קצנלנבוגן
דני שורר
נוגה שורר
מרים בן מיור
אדם אלון
ענת קצנלנבוגן
רותי דגאי
נורית בורלס
רותי גורן
מרתה מור
שולה חדוותי
מנו אלון
יובל בן מיור
תמנע דגאי
עידו בן דור
דאלין מקגרגור
אולגה ברצלבסקי
מרק ברצלבסקי
מיכל גולן
יגאל כץ
נדב מילשטיין
פיט אברהמי
גדעון אברהמי
צילה ליס
משה שלזינגר
נגה נרקיס
חלי זוהר
דלית גרנות
יפתח אלון
יוסי יגודה
יואל גרוסברג
עלוית מרקם
איריס ארבל
ביריט שפירא
משה שפירא
שמוליק בן דור
דלית בן דור
נוגה האולינג
ת.מ.
מיכאל יריב
דני אבנר
מרה אבנר
שגיא גרנות
חיים חננאל
צעירים:
עינב שם טוב
עומרי שם טוב
עודד חדוותי
מרינה פרילינג
אסף כהן
עדי גור
יותם מרקם
גדי גלעד
גל בן פורת
רז בן פורת
דור מרקם
השבוע חגגה
פנינה דגן יום הולדת 80. חברותיה הקרובות ציינו את האירוע ושלומית תומר כתבה וקראה את הדברים הבאים:
לפנינה, לכבוד
שמונים שנותייך.
פנינה יקרה, "שאי סביב עינייך וראי,
כולם נקבצו באו לך..."
כולנו פה באהבה, בחיבה, בהערכה - אלייך ואל
פועלך, כי רב.
נערה בת שש-עשרה וחצי מזייפת את גילה, יוצאת
מהבית ומתגייסת לפלמ"ח. זאת ראשית דרכך בעין-שמר. אוהלי הגדוד שלך ניטעו די
קרוב לבתי חברת-הילדים ואי-אפשר היה שלא לשים לב לנערה בעלת החיוך הקורן, שחורת
העיניים והשיער הגולש בבקבוקים, שבין הפלמ"חניקים. בעיני רוחי אני רואה את
תמונתך מתקופה זו.
בשרותך בפלמ"ח במלחמת השחרור היית קרבית
בחטיבת הראל וכמזכירה של דדו. נשארת בעין- שמר בעקבות חתונתך עם ברטיקו, ומאז היו
חייך כאן מלאי עשייה ותרומה:
- עלית על מסלול חינוכי על כל שלביו –
ממטפלת דרך מורה, מנהלת בית-ספר, מרכזת ועדת חינוך ואחר-כך ספרנית ילדים, מעודדת
קריאה ומובילה יחד עם הצוות מבצעי "שבוע הספר" הבנויים סביב מפגשים עם
סופרי ילדים.
- יצאת לפעילות במחלקת החינוך של
הקבוץ הארצי למשך שלוש שנים.
- לקחת על עצמך ריכוז תרבות והובלת בו
חידושים כמו "צפרירים" – חוגי לימוד והרצאות אליהם השכמנו עם שחר, ערבי
תרבות חודשיים שנקראו "בין הדקלים" שהיו הפקות הבנויות על כוחות
מקומיים, ועוד.
כיהנת בועדות שונות, היית גם קריינית
בטקסים, ופעילה במועדון הוותיקים, אירחת בביתך שני נשיאים שכבדו את עין-שמר
בנוכחותם... אהבת טיולים בארץ ובעולם, הדרכת טיולים וגם בחצר הישנה, צעדת ושחית...
בודאי לא את הכול זכרתי ולא על הכול סיפרתי.
מאז ועד היום מייחדים אותך, פנינה, אהבת אדם ופרגון, לקיחת אחריות, מעורבות בנעשה
סביבך, סקרנות ואהבת לימודים, בילויים והצגות.
מה שהעליתי על הכתב דיו לייצג שנים רבות של
חיים תוססים של עניין והנאה, מלאי פעילות ותרומה לקהילה שלנו כאן וגם בחוץ.
כשסיימתי את הצבא, נתבקשתי לבוא למוסד ולדבר
אל הנערים כחברה צעירה בקבוץ אל מי שעתידים להיות ממשיכיו. אני זוכרת שאמרתי להם
שיחיו את חייהם כך, שכשיעצרו ביום מן הימים להביט אחורה ירוו סיפוק מכל מעשיהם
והישגיהם.
אני חושבת, פנינה, שיש לך במה להתגאות ועל מה
לשמוח!
בשם כולנו כאן - ב ר כ ו ת י ה ח מ ו ת
ל ך!
שלומית תומר
בחוג המשפחה, צוין השבוע יום ה- 30 לפטירתו של
חנן בן יהודה ז"ל.
הכנת המצבה עדיין לא הושלמה, והעלייה לקברו תהיה
כאשר תושלם המלאכה.
אנו מביאים כאן דברים שכתבו לזכרו של חנן, שני
בניו וכלתו – יחיעם, נמרוד ונאוה.
לזכרו של אבי – חנן
ממרום 88 שנות חייו וצלול עד יומו
האחרון, היה חני איש אוהב אדם, איש משפחה למופת ומעל לכל – איש עקרונות.
סוציאל-דמוקרט ברמ"ח אבריו. עקרונות אלו מימש בחייו כחבר קיבוץ עין שמר.
מסכת נדודיו כילד ואחר כך כנער,
השאירה בו חותם נעורים בל ימחה, ורק טבעי היה שהחליט לעלות לארץ.
תחנות חייו היו ברוח של נתינה
למדינה, לקיבוץ ולכל אדם באשר הוא.
כציוני וחלוץ עבד בצאן, בריכוז קן
התנועה ברחובות, מורה ומנהל בחברת הילדים,
מזכיר המפלגה בסניפים בת-ים, רמת גן וירושלים. 3 שנים שליח הסוכנות באוסטריה, מזכיר קיבוץ עין שמר.
ו – 15 שנים נציג התנועה הקיבוצית
ביד לבנים.
משפחתנו היתה לו מקור לגאווה, עם
הרבה אהבה לנו, בניו, אך מעל לכל – לנורי שהיתה אהבת חייו.
נפילתו של אבשי היה הצער הגדול של חייו. עד יומו
האחרון הוא נשא בשתיקה את צערו.
ועם כל זאת, היו למשפחתנו תקופות
של ימי שמחה ואושר לצד ימים קשים וכואבים.
היתה לי הזכות ללוות ולסייע לחני
בחודשים האחרונים של חייו. למדתי ממנו רבות בעיקר על החיים וגם על המוות.
תובנות רבות וחשובות הפנמתי מאותן
שיחות שהיו לנו – ועל כך אני אסיר תודה לו.
אומר את אשר נהג לומר: "היו
לי חיים נפלאים"
באהבה
– יחיעם
לאבא
אבא, סבא חנן לא זקוק לאיזה שורה
של הספדים מהללים, כי הוא חי, נושם ופועם בכל אחד שנגע בחייו. אבא היה מורה ומחנך
מהזן המושך אותך להתפעל, לשאול, לחקור, לחשוב, לדון ובעיקר, מתוך כל זה, לצאת
ולפעול, להעז ולהגשים.
אנחנו כולנו חכמים גדולים בלהספיד
את יקירינו ולגלות את הפנים הנפלאות שלהם, שעה שהם מורדים אל קבר, במקום להגיד להם
עוד בחייהם כמה שאנחנו אוהבים אותם ומרגישים בזכייה שזכינו לחיות עמם בשעותינו
היפות.
ואכן חני האב והמורה, שרעה עדרי כבשים במשעולים לא סלולים, חינך
דורות של ילדים שבגרו להוביל את חייהם
בנתיבי הבחירה אישית, אל עבר הביטוי המלא של אישיותם, העניק לנו, ילדיו
ונכדיו, את ההזדמנות לחבק ולנשק ולהביע את מלוא עצמת אהבתנו לאיש ישר דרך, תמים,
יוצר, קשוב, חכם, רגיש, נדיב, תומך ומעצים בכל קושי או נפילה במהמורות החיים.
ברור שאף אחד אינו מושלם ולפעמים
גם ילדים טובים חוצים גבולות. וכך, תמיד צחקנו שפעם אחת בחיי הצלחתי לעורר באבא
כעס מסוים. לא היו צעקות ולא מכות ולא ביקורת ולא עשו אותי "לא בסדר".
אבא נעץ בי מבט ובסבר חמור קרא לי בפעם אחת ויחידה במקום נימי – נמרוד!
וזה הספיק לי לכל החיים. זה בא מאדם,
שהסמכות שלו נבעה מסבלנות אין סופית, מאכפתיות למצוקות הזולת שבמשך 15 שנה, כאב
שכול, טיפל במאות הורים שכולים. שמחה גדולה, בוודאי, לא הייתה שם.
כאן הופיעה במלוא גדולתה הבחירה של
חנן ונורי, שאיבדו את אבשי בן אהוב ומוכשר, בחירה בחיים מלאים של ביטוי עצמי
ובחירה בשמחה ובאהבה במקום בדיכאון
ובייאוש.
אהבנו כולנו לשמוח ולצחוק ואבא אף
השקיע בנסיעות לאוניברסיטת תל אביב והפך לבוגר של קורס לחשיבה חיובית. ופעם, בשיחת עומק עם אמא ואבא על החיים ועל
המוות, כשטענתי שלתובנתי אכן הגוף מתכלה אך הנשמה היא נצחית ומתגלגלת לעולמות
ומימדים חדשים בצמיחתה אל המושלמות – הורי הביעו ספקנות שנשטפה בצחוק מתפרץ
כשהצעתי ש"נמות ונראה" ...
וברור לי בתכלית הוודאות, שאכן אבא
פגש את אמא ואת אבשי ואת הוריו ואת כל אהוביו ונשמתו החופשייה מכבלי העולם הזה,
חווה את הקיום הערטילאי של יישות של אור ואהבה טהורה, שמקרינה את השלווה האלוהית
הזו על כולנו.
אבא תמיד פתח כל מפגש משפחתי בפתיח
האלמותי" משפחתי היקרה", שכן כילד בגר במשפחות חצויות ומפוררות ומשפחתנו
היתה עוגן עולמו. ומכאן הרשו לי לפנות אל כל מכריו ומוקיריו בלשון משפחתי היקרה
ולומר שהציווי שהוריש לכולנו הוא לראות בכל יום חדש נס שיש לחגוג (אבא הרים מדי
לילה לפני השינה כוסית יין לחיי החיים). ויש לראות את הטוב ולשמוח לאהוב. המשך ›
אבא נפרד בחודש האחרון לחייו מכל
אחד מאיתנו, ילדיו, מכלתו ונכדיו. באופן אישי בירך את כולנו לחיים מלאי משמעות
ותרומה לעצמנו ולאנושות, מתוך התובנה שהחיים יסתיימו לכולם והשאלה היא רק באיזה
תוכן נמלא אותם.
זכינו כולנו לחוויה של חנן המורה,
המחנך, הבמאי, המדריך, הצייר, כותב הפיליטונים, השליח בסוכנות ובתנועה, המזכיר,
מבקר איכות במפעל, אוהב החיים שרקד עם נורי בכל פורים והיה אב וראש משפחה אציל
נפש. שיהי זכרו מבורך על כולנו.
אוהב
לתמיד - נמרוד
לחברי עין שמר היקרים לי מאוד
תמיד תלווה אותי דמותו של חנן כאיש
אשכולות, שאפשר לדבר איתו על כל נושא בעולם.
בעל יכולת הקשבה מופלאה וסבלנות אין קץ (מעולם לא ראיתי את חנן כועס או
מתרגז).
חנן ביקש לדעת ולהבין מה קורה
בחיינו ובחיי הנכדים. תמיד תומך ומעודד
ומוקיר את את המשפחתיות החובקת סביבו, אותה מעולם לא ראה כמובנת מאליה, בשל ילדותו
כפליט חסר זהות וללא חיי משפחה יציבים.
קשה לי הפרידה מחנן, שהיה אדם,
אבא, סבא וחם – אולטימטיבי. אפשר היה ללמוד ממנו המון. קשה יהיה לי בלעדיו כי כל
כך אהבתי אותו.
עם לכתו אנו נפרדים מסאגת חיים
שלמה של צבעים וקולות, אנשים ומראות, משבילי הקיבוץ שביקרנו חורף, אביב,קיץ וסתיו.
מילדות מופלאה של ילדינו. שאבני הפאזל של חייהם שזורות בביקורים אצל סבא וסבתא בעין שמר – המקום הכי כייפי בעולם.
כל האירועים כל ההפקות, המופעים
המושקעים, האנשים המשקיעים, ארוחות שישי בחדר האוכל, המפגש והחיבוק עם אנשים שבלב.
איזה טוב זה עושה!
עבורי שום דבר לא היה ברור או מובן
מאליו. הכל היה מופלא בעיני ואהבתי להיות איתכם כאילו תמיד הייתי כאן ובאתי מכאן.
רוצה להודות לכם על הזכות שהיתה לי לחוות אתכם ואיתכם בטבור העולם, במקום שאהבתי
ואוהב לבוא ולהיות בו. שהוא חלק ממני – וכך יהיה תמיד.
אוהבת
אתכם המון
נאוה
בן יהודה
משפחת בן יהודה מבקשת להביע תודתה העמוקה לכל מי שליווה
את חנן וטיפל בו במסירות: צוות המרפאה, צוות בית דורות וצוות הבריאות והרווחה. כמו
כן תודה לחברים שתמכו בו.
ברשת הופץ השבוע המכתב הבא – אתם מוזמנים להקדיש לו כמה דקות:
רק חודש אחד
מצטער מראש על כך שזה הולך להיות ארוך, תשקיעו 10 דקות בקריאה
של הנאמר כאן!
גם אנחנו אתמול צעדנו ברחובות. יצאתי עם האישה והילדים להפגנה
שהייתה בחיפה, גם אנחנו צעקנו. הייתה אוירה מדהימה, אוירה של שינוי. ותוך כדי כך
התחלתי לחשוב. לחשוב על מה שאפשר וצריך להשיג.
במחאה הפגנו נגד המצב הקיים ודרשנו מהממשלה ומראש הממשלה לשנות
דברים.
זה אומר שהכדור נמצא במגרש שלהם. גם אם זה מלחיץ אותם, הם
עדיין אלה שמחליטים מה לעשות.
ולכן חשבתי מה אנחנו יכולים לעשות כדי להעביר את הכדור למגרש
שלנו, שאנחנו נהיה אלה שקובעים (קצת) את הכללים. והפתרון מאוד פשוט, לא ברחובות
ולא באוהלים.
המחאה הזאת נועדה לכל אותם אנשים שלא
יכולים להצטרף לאנשי האוהלים, למפגינים ולשאר הפעילים.
לאנשים הנשואים שלא יכולים להקים אוהל
בכל אחד מהמוקדים, שחייבים להגיע לעבודה במקום לצאת להפגין. ויש רבים כאלה.
הכוח בידיים שלנו, הצרכנים! ראינו את זה במחאת הקוטג',
אנחנו רואים את זה בשאר המחאות שקמו מאז. דברים מתחילים להשתנות, סדר היום משתנה,
זה לא משהו שיחלוף. בואו ונרחיב את זה מעבר לקוטג', מעבר למוצרי החלב.
הרי אנחנו אלה שמשלמים, אנחנו אלה שבעצם נותנים לכל החברות
הגדולות במשק לגזור את הקופון הענק שהם גוזרים. זה בזכותנו, או יותר נכון - באשמתנו!
הרעיון פשוט: במשך חודש אחד שלם לא רוכשים מוצרים או שירותים
מאחת החברות הגדולות במשק.
לדוגמא: חודש ראשון, לא מתדלקים בפז (בכל שאר התחנות אפשר לתדלק, במינימום ההכרחי), לא קונים מוצרים של שטראוס, לא קונים חיתולים של האגיס, לא קונים בשופרסל,
לדוגמא: חודש ראשון, לא מתדלקים בפז (בכל שאר התחנות אפשר לתדלק, במינימום ההכרחי), לא קונים מוצרים של שטראוס, לא קונים חיתולים של האגיס, לא קונים בשופרסל,
חודש שני, לא מתדלקים בדלק, לא קונים מוצרים של תנובה, לא קונים
חיתולים של פמפרס, לא קונים ב"מגה".
חודש שלישי, לא מתדלקים בסונול, לא קונים מוצרים של טרה, לא קונים
חיתולים של XXX,
לא קונים ברמי לוי.
חודש אחד בכל פעם. בואו נראה להם שנמאס לנו. לא צריך יותר
מזה. בכל חודש מסננים חברה / רשת אחרת, אף אחד לא יקופח במאבק הזה.
אנחנו אלה שמחליטים לאן הכסף שלנו הולך, הגיע הזמן לנצל את
הכוח הזה, הגיע הזמן להחזיר את הכוח לידיים שלנו.
אמנם ההתראה קצרה, וייקח קצת זמן עד שזה יתפשט, אבל זה
יתפוס, יש חודש שלם, ואח"כ עוד חודש ועוד חודש. אז החל ממחר, יום
שני, ה 01/08/2011, זה מתחיל!
לא מתדלקים בפז, לא קונים בשופרסל (בין אם זה דיל,
ביג, שלנו או כל פיקציה אחרת), לא קונים מוצרים של תנובה, לא קונים חיתולי האגיס.
המחאה
הציבורית כל כך מתרחבת, שהשבוע נראו גם כמה נציגים מקומיים משתלבים בה:
- שחר
זוהר-סל נראה בכתבה על מאהל המחאה בחריש בחדשות ערוץ 1.
- טל שחם
ונועם בורלס – נראו במחאת האוהלים. נועם הצטרפה לחניכי השוה"צ.
- חמי סל
- הפיק את מחאת הרפתנים.
ואפילו
הוצאנו אוטובוס משותף עם גן שמואל (!!) להפגנת הרפתנים, שהכותרת שלה הייתה: "ביבי הלחם בטייקונים ולא
ברפתנים"
החמאה מוחה
מאוד
שאלת השבוע למשה'לה שפירא – מנהל
הרפת
ש:
על מה הפגינו אתמול הרפתנים?
משה'לה: דבר
ראשון תרשי לי: כבוד לתומכים במאבק הרפתנים שהצטרפו והגיעו להפגנה בתל אביב. לצוות
החלבייה המקומי שהתייצב בהרכב מלא - ציון
מיוחד לשבח.
ועכשיו
לעניינו: ענף הרפת הוא ענף מתוכנן ומפוקח ע"י המדינה ולכן קל יותר לפגוע בנו.
הרשתות או המחלבות הם גופים שאינם מפוקחים ע"י המדינה.
הזרוע המבצעת
של המדינה היא מועצת החלב – שמפקחת עלינו ומקפידה שנעמוד במכסות, בעלויות, באיכות
וכד' - ואם צריך מטילה גם קנסות.
שר
התמ"ת שלום שמחון מתכוון ליישם בקרוב תכנית, לפיה ירד מיידית מחיר ליטר חלב
מ- 2.14 ₪ ל – 2.08 ₪. בתוך 3-4 שנים ירד המחיר בסך הכל ב–
20 אג' לליטר ויעמוד על 1.94 ₪.
בעין שמר זה
אומר, שתוך 3 שנים הרווח או העברה לקיבוץ- יקטנו בשליש. זהו סכום של מאות אלפי שקלים.
אם כיום מעבירה הרפת מעל מיליון ₪ בשנה זה ירד למשהו כמו 600 אלף ₪.
עניין נוסף
הוא החשיפה לתחרות עם מוצרים מיובאים. כבר יצאו צווים המאפשרים יבוא של מאות
גבינות מסוגים שונים בהפחתה של מכסים. שזה אומר מחירים נמוכים שהופכים את היבוא
לאטרקטיבי יותר ולכן עלול למחוק מהמדפים מוצרים ישראלים.
החשבון מראה,
שמה שרוצים להוריד מהרפתנים יחסוך למשפחה רק 4 ₪ ביום. לעומת זאת רווחי המחלבות
והרשתות – לא יפגעו כי הם אינם מפוקחים.
לכן הצרכן לא
ממש מרוויח - ואילו הרפתנים מפסידם בגדול.
גלי יגודה, הצטרפה עם כל 3 הבנים
שלה להפגנה ומדווחת:
יצאנו מהבימה, לאחר שסקרנו את המחאה בשדרות רוטשילד, פקקנו
את תל אביב יותר וצעדנו לעבר רחבת מוזיאון תל אביב ובית אריאלה. שם חיכתה לנו עצרת
המונים בניצוחו של חמי סל ויעקב בכר (יו"ר מועצת החלב).
הצעדה הייתה קולנית, לבנה כחלב ועמוסה שלטים, כובעים, דגלים
ואפילו טרקטור, שחילק שקיות חלב עליהן הודפסו סיסמאות המאבק (היוזמה של רפתני באר
טוביה).
זעקנו בקולי קולות: "העם! – דורש! – חלב ישראלי!"
ו "לא, לא, לא ניתן – על הרפת לחרבן".
הילדים "בתולי ההפגנות" שלי, קיבלו הסבר קל על
אזרחות טובה ומאבק חברתי וחקלאי צודק וייצגו אותנו בכבוד.
האווירה באוטובוס המשותף עם גן שמואל – הוכיחה שאין אמת
בשמועות ...
אבל חייבים לציין – שלעין שמר היה רוב מוחץ בייצוג הנשי.
נקווה שלא נצטרך לשפוך חלב ולבכות עליו ...