הָאִשָּׁה בָּאֲבַטִּיחַ// נורית זרחי
אִשָּׁה אַחַת גָּרָה בְּתוֹךְ
אֲבַטִּיחַ
גָּדוֹל, נוֹרָא.
הָיוּ לָהּ שְׁנֵי שְׁרַפְרַפִּים
וְכִסֵּא וּמְנוֹרָה.
הִיא חָתְכָה לָהּ חַלּוֹן
וְחָצְבָה לָהּ סָלוֹן,
וְתָלְתָה שָׁם תְּמוּנָה
וְהִכְנִיסָה אָרוֹן,
וְחָתוּל שֶׁיָּצוּד עַכְבָּרִים
הִיא גִּדְּלָה בַּפִּנָּה,
וּפִתְאֹם –
נִסְתַּיְּמָה הָעוֹנָה.
כשחיפשתם "בית" האם התכוונתם ל...
- בית מגורים - מבנה המשמש למגורי אדם
- בית משותף - בית שיש בו שתי דירות
או יותר
- מבנה - גוף אדריכלי שנוצר על ידי אדם במקום קבוע
- בית - יחידת אחסון מידע במחשב
- בית - בשירה
חלק מובחן מתוך שיר שלם
- האות ב' (בי"ת)
- האות השנייה באלפבית העברי
- בית (אסטרולוגיה) - גזרה של מפה אסטרולוגית
- בית (סרט, 1980) - סרט בבימויו של עמוס גיתאי
- בית - ספר
מאת מרילין רובינסון
בית בעין שמר – מעכשיו גם 6 דירות חדשות בשכונת
לוינסון
בראשית היה האוהל.
צעירים חדורי
אמונה וחזון – היו מגיעים אליו בסוף יום
ארוך של בניית הארץ החדשה, קורסים הלומי עייפות וצרובי שמש אל תוך מיטה מאולתרת.
והיה להם טוב.
אחר כך היה הצריף.
"היכל
מגורים" לזוג אוהבים ו"פרימוס". והחיים היו בעיקר בעבודה, בחדר
האוכל ובמקלחת הציבורית או על הדשא. והייתה
גאווה.
אז הגיע "החדר" שקירותיו לבנים ובטון וגגו רעפים.
דירת פאר
למשפחה עם ילדים, שבסוף הבילוי הלכו לישון "בבית".
והחיים היו
בעיקר בעבודה, בחדר האוכל, במקלחת הציבורית ובבתי ילדים.
נבנו שכונות המרכז והדרום, הקוטג'ים, שכונת המזרח, חממה א' וחממה ב',
לוינסון, השכונה האמריקאית.
והחיים היו
גם בחדר האוכל, גם בעבודה, גם במועדון לחבר, גם בבתי הילדים – והמקלחת הציבורית
עברה לאגף הזיכרונות.
ואז נפער חור גדול. מעל 25 שנים לא בנו. רק שיפצו ותיקנו והרחיבו
וחילקו קצת אחרת. וכדי להתאים ללינה משפחתית - העבירו מפה לשם ומשם לפה. והחיים
היו קצת בעבודה, קצת בחדר האוכל, קצת בבתי הילדים. ובעיקר מול הטלוויזיות והמחשבים.
וכל הזמן הזה
הינו קצת פחות ביחד – וקצת יותר במשפחתי ובפרטי.
וכשבאו, לפני מספר שנים, לתכנן ולבנות 6 יחידות דיור חדשות, לא הייתה
מסורת מקבעת ומחייבת. ניגשו לפרויקט עם חשיבה עדכנית המתבססת על מרכזיותו של התא
המשפחתי ומקומו של הבית הפרטי בחיינו.
לא עוד מרפסת
ליד מרפסת, שהכל מדוד עד לרמת הסנטימטר כדי להתאים לערכי השוויון והקולקטיב, אלא
הכרה שכל משפחה תהיה מאושרת על פי דרכה, כאשר הבית מותאם לצרכיה ומידותיה. עכשיו נשאר
לחכות לתפנית הבאה בעלילה.
בנייתן של 6 יחידות דיור חדשות איננה רק אירוע משמח לכשעצמו בחיי
הקהילה, היא גם איתות למקום החשוב שנושאי בניה פרטית כבר תופסים בחיינו ועוד יתפסו
בעתיד.
5 משפחות ושני אנשי מקצוע שהיו חלק מהבנייה – משתפים בהתנסות שעברו
בבניית בית חדש בקיבוץ של היום.
לא נותר אלא לברך את המשתכנים החדשים: בשעה טובה! תיהנו מבתיכם
היפים.
ולהוסיף
איחול לתקווה, שתהיה זו תחילתה של תקופה בה יבנו פה בתים חדשים
להרבה משפחות וותיקות וצעירות.
רואה בחבר – לקוח // נוגה תירוש-אבלגון
בשנים הראשונות, מאז פתחה נוגה תירוש-אבלגון את משרד האדריכלות שלה,
היה פרויקט הדירוניות הפרויקט היחיד שתכננה בעין שמר.
ואז, פנתה אליה אילת מוזס (מנהלת הקהילה) עם בקשה קצת אחרת.
"ב- 2007 התבקשתי ע"י אילת, כחלק
מתקציב התכנון, לתכנן 6 דירות חדשות, כשעדיין לא היו תקציב וכספים לבנייה עצמה.
עברנו מסלול ארוך מאוד שכלל תחרות עם אדריכל
נוסף כשהתוכניות המוצעות הוצגו בחדר האוכל ובמועדון לחבר.
מהלך התכנון ארך זמן רב גלל שהרבה שנים לא
בנו בעין שמר דירות חדשות. אפשר לומר, שהיינו צריכים להמציא את כללי המשחק: מה
הגודל, מה הסטנדרט, למי מגיע ועוד.
וכמובן ההחלטה החשובה מכולן, שגם היא ארכה
זמן רב - קביעת 6 המשפחות. זה לקח לא פחות
מ-4 שנים.
נקטנו בגישה חסרת תקדים אצלנו בשלב התכנון
ובשלב הבנייה. ערבנו יועצים בתחום החשמל,
פיתוח ותשתיות ופיקוח צמוד על הבנייה.
6 יחידות הדיור תוכננו ונבנו בתקופת מעבר
בין קיבוץ ש יתופי לקיבוץ משתנה,
כשהבית העתידי שואף להגיע למקסימום. האתגר
שלי היה להגיש תכנית של בית שמתחיל ב- 80
מ"מר, כגודל בסיסי, ויכול להגיע עד כדי 160 מ"מר, ומתוך אותה תכנית
בסיסית, יכול לעבור כמה גדלים לפי הצורך ובעלות נמוכה.
כמו כן שמתי לעצמי מטרה, שקנה המידה יהיה
צנוע ויוכל להשתלב במרקם הקיים של הקיבוץ.
הבחירה בגג שטוח משכה הרבה ביקורת. הסיבה לבחירה זו הייתה לאפשר גדילה לקומה שנייה
בלי לפרק את הבית במקביל, אם יבחרו, להגדילו לגובה ועדיין לשמור על
מראה הומוגני.
הרעיון היה לייצר משהו שישתלב בנוף הקיים ולא
ינקר עיניים.
ישבנו עם כל משפחה על התוכניות והכנסנו
שינויים לפי בחירתם ולאנשים הייתה שליטה מירבית על התוצאה בתוך הבית.
אני רואה בחברי קיבוץ קליינטים כמו כל קליינט אחר. אמנם מרחב
התמרון בדגם נתון הוא מוגבל-ועדיין אני מרגישה שיצרנו לכל בית ייחוד משלו,והתאמה
מירבית בין רצון הדיירים לאפשרויות.
במבחן התוצאה אני מאוד מרוצה. אך זה לא
יישפט בשביעות הרצון שלי אלא של הדיירים. עדיין לא הספקתי לראות את הבתים לאחר
כניסת הדיירים ואני מחכה בכיליון עיניים להזמנה.
עידן
יגודה
הניסיון המועט שהיה לי בבנייה
(בעבר שיפצתי בית) לימד אותי, שכבר בשלב
התכנון והבנייה החדשה חשוב לתת את הדעת ותשומת לב מרובה לפרטים הקטנים (אלוהים
נמצא בפרטים...).
להחלטה להיכנס למהלך של בנייה חדשה
התלוו חששות והיסוסים רבים, שרובם נגעו לעלויות הכספיות הנגזרות מכך ולשאלת מקור
המימון לפרויקט שכזה. לאחר בדיקת הצד הפיננסי יצאנו לדרך...
חברתי לחיים, סיגל, הייתה שותפה בכל
תהליך הבנייה - החל משלב התכנון הראשוני על הנייר וכלה בקדיחת הבורג האחרון בקיר. היא
הייתה מעורה בכל הפרטים וגילתה הבנה מדהימה בכל נושאי הבנייה. ניתן לומר ,שהיא הייתה
הרוח החיה בפרויקט. היא הייתה המנוע,
המתכננת, המעצבת והמנהלת של פרויקט סבוך זה (ובדרך אף הצליחה לגרום למספר אנשים
להשתגע...). אני מרגיש, שיחד תפקדנו כ"צוות מנצח" כשחלוקת העבודה
והמטלות בינינו היו ברורים וגזלו מאיתנו שעות רבות לאורך זמן הבנייה.
למרות הקשיים והריצות האינסופיות
בין חנויות ואנשי מקצוע, הרי שזהו תהליך של יצירה והתחדשות ונהנינו מכל רגע.
בנית בית חדש הינו פרויקט מורכב
ביותר ולכן חשובה מאוד עזרתם המקצועית של מלווי הפרויקט ואנשי מקצוע נוספים. חברים
טובים
ומשפחה גם הם תרמו בעצה טובה,
בעידוד ובתמיכה.
אני רוצה לנצל הזדמנות זו ולומר
תודה רבה לנדב קושניר, שניצח על בניית שש היחידות בצורה נפלאה וגילה סבלנות וכבוד
לכל דייר, שאלה, בקשה או שינוי . כמו כן תודות שלוחות לקבלן הבנייה, מנהל העבודה
והפועלים, ששיתפו פעולה עם הדיירים והיו קשובים לרצונותיהם וגחמותיהם.
בתכנון הבית היה לנו חשוב
לשמור על חללים פתוחים ומוארים ועל עיצוב
פרקטי. כעת נותר פיתוח השטח החיצוני, שיעניק לבית את הטאץ הירוק הסופי (עטר,
ממתינים לך...).
פרויקט הבנייה לווה בהצלחה ע"י
ועדת דירות, נאוה ואסנת, וכמובן נוגה שנתנה חופש יצירתי לדיירים והכניסה לפרויקט
סטנדרטים של בניה מודרנית ואיכותית.
ברוח החג אני רוצה להוסיף ולומר
שהתחושה הינה של יציאה "מעבדות לחירות". ילדיי המקסימים ואני עברנו
מהקוטג' האפל והזעיר לבית גדול, מואר ומודרני ועל זאת אני רוצה להודות לעין שמר.
וכפי שנאמר: אישה נאה דירה נאה
וכלים נאים מרחיבים דעתו של אדם
בערב, על ארוחת ערב, כוס קפה או
יין אנו מתרווחים במרפסת הפונה אל נוף השדות היפים שלנו ומביטים אל הרי מענית
ואום-אל-קוטוף ונהנים מהבית שלנו בעין שמר.
מרתה
ואמנון
גם עכשיו,
לאחר מספר שבועות בבית החדש, אמנון מתלבט ולא שלם עדיין שזו הייתה החלטה נכונה. מי
שעזר לנו בהחלטה היו דווקא השכנים מסביב. לאמנון יש הרגשה שאולי רצו לראות איך ואם
שורדים אירוע כזה.
בעיקר קשה
להתנתק מהפינה שהשקענו בה וקשורה
לזיכרונות הילדות בבית ההורים וגם לשנים של גידול הילדים שלנו. יש מין חשש
קטן כזה, שמה שנשתול עכשיו – לא בטוח
שנזכה להגיע לפירותיו.
בתחילת
הדרך היו לנו המון התלבטויות היסוסים ושאלות. אתה מקבל קירות חיצוניים וצריך למלא
אותם בהחלטות תכנוניות, כשנוגה- עוזרת,
מציעה ומובילה אותנו בין המלצות ואופציות וצריך להחליט מהר. מרתה
נכנסה לתהליך ביסודיות, ולקחה את
רוב ההחלטות.
כדי
לחסוך בעלויות התאמנו את הבית לרהיטים הקיימים ולטעם שלנו, בכללי – קבענו תקציב ועשינו כל
מאמץ לעמוד בו ולא לחרוג בהרבה מעבר למה שהקיבוץ נותן.
אנחנו עדיין
מתארגנים על עצמנו ועל הבית ומתרגלים למיקום החדש. צריך להיכנס למוד של הכיוונים
החדשים בבית ובסביבה ולהיזהר לא להיתקל בפינות בלתי צפויות.
אם קמנו
בבוקר יצאנו לבושים ומצאנו את הכיוון לעבודה – זה כבר טוב.
מבין ההחלטות
שעשינו, אנחנו נהנים מאוד מהפרדת המקלחות לאחת רק שלנו ואחת לילדים ולנכדים. אי
אפשר שלא לציין את החלוקה בבית באופן שיש איזור כניסה, אזור המטבח וכמובן – החיבור
של הסלון למרפסת עם הנוף הפתוח לשדות. במקרה שלנו זו חוויה אחרת לאחר שגרנו הרבה
שנים באזור סגור יחסית המרחב שיש כאן מסביב הוא שינוי שצריך להתרגל אליו.
אנחנו מוצאים
עצמנו חיים באוריינטציה חדשה ועומדים באתגר. או כפי שמרתה אומרת 'מתברר שלטוב
מתרגלים מהר'. ולמרות הזמן הקצר יש רגעים שנדמה שאנחנו פה כבר זמן רב.
.נורית ורובי
כרגע אנחנו
בשלבי הסתגלות לבית החדש ועדיין קשה לנו להעריך את הדברים. למשל, טרם כניסתנו לבית
חשבנו על מקום מסוים שהוא מיותר והתברר שזהו המקום השימושי ביותר בדירה וכך גם
הפוך. יש דברים שהם מאוד שונים מביתנו הקודם: יש המון אור בתוך הבית, וכשפותחים את
ברז המים החמים יוצאים מים חמים, ושמעבירים לקרים – יוצאים מים קרים... עברנו
ממקום אינטימי אך במרכז, לשכונת מגורים קרובה יותר למענית ולגלעם ... אנחנו גרים
עכשיו בחיק הטבע וחיות רבות מבקרות אותנו, יתושים גדולים, זחלים וחיפושיות. רוצים
לומר תודה לנוגה תירוש על התכנון היפה, לועדת דירות ונציגתה אסנת אדר ולמי שתמך
בזכותנו למעבר. למרות החששות הכבדים מהתהליכים הקשורים בתכנון ובבניה, העסק זרם
חלק ובנעימות, הרבה מאוד בזכותו של נדב קושניר הסבלן וחברת הבניה שביצעה את
העבודה.
אנחנו מוקירים את
הזכות שנפלה בחלקנו ומקוים לאהוב את הבית ולהרגיש בו בנוח.
צביה
ומשה
נהנים
מהמרחבים שישנם בבית וממרחבי השדות והנוף הנשקפים אלינו ממזרח.
לשבת
עם האדריכלית, נוגה, ולהתאים את תכנון הבית לצרכינו, זאת אפשרות שלא זכינו לה
במעברי דירות קודמים בעין שמר. במפגש עם נוגה מצאנו אוזן קשבת, מאור פנים וסבלנות.
מצאנו
את עצמנו מחלקים את ההחלטות באופן כזה,
שצביה מעורבת יותר בנושאי הפנים ומשה יותר בנושאי חוץ. ובכל מקרה – הכל נעשה תוך
התייעצות ושיתוף.
בכל
זאת הרגשנו שחסר ליווי וייעוץ מקצועי במהלך הבנייה. להעביר את התכניות מהנייר
למציאות זו לא בדיוק המיומנות שלנו. בלית ברירה פנינו לעזרה מקצועית. הוצאה לא
קטנה אך בלתי נמנעת, שבדיעבד – מאוד
השתלמה. נעזרנו בה לאורך כל הדרך בפתרון
בעיות שצצו.
החוויה
הראשונה של המעבר לדירה החדשה היא המרחקים שגדלו. האופניים נוסעים ונוסעים...
לצביה זה מזכיר שנים רחוקות בהן התגוררה
בתל אביב בקומה 4 בלי מעלית.
כל
יציאה מהבית הצריכה מחשבה ותכנון – מה לקחת כדי לא לחזור ולטפס 4 קומות ...
אבל
עם הזמן גם לזה נתרגל.
השקענו
מחשבה רבה בהתאמה לצרכינו העכשויים. וכמובן שלנכדים, שמרבים לבקרנו, מקום מיוחד.
הרבה
תודות מגיעות מאיתנו לכל העושים במלאכה. יונס הקבלן ונדב קושניר, מנהל הפרויקט –היו
מאוד סובלניים לחוסר הניסיון שלנו בהעברה מהנייר לשטח. הם גילו פתיחות ונכונות
ללכת לקראתנו. ותודה לועדת דירות ובמיוחד לאסנת אדר, המקשרת, שליוותה אותנו
בנעימות ובמסירות לאורך כל הדרך.
נדב קושניר -
מנהל הפרויקט
נכנסתי
לתמונה לפני 3 שנים. הפרויקט היה מחולק לשניים:
שלב
א' – תשתיות; שלב ב' - בנייה .
ההליך
היה לפי הספר, דבר שהיה לי מאוד חשוב החל בתכנון והוצאת היתרים ועד קבלת טופס
אכלוס (טופס 4) כולל כל האישורים הנדרשים.
הפרויקט
התנהל תחת בקרה תקציבית, איכות ולוח זמנים. עמדנו בכל היעדים ללא חריגות תקציב
כמרכזת
הפרויקט מטעם ועדת דירות מונתה אסנת אדר, שהייתה לעזר רב. ובנוסף התקיים קשר רצוף
עם כל משפחה בנפרד.
הקבלן
נבחר במכרז מסודר עוד בתקופת ניב רונן. אנחנו מרגישים שהבחירה הייתה נכונה ובמבחן
התוצאה מאוד משביעת רצון. פרט למשפחה אחת, כל הדיירים עברו לבתים החדשים.
כשמדובר
בסטנדרט גבוה הכוונה למוצרי הגמר: סוג המטבח, המיזוג, כלים סניטאריים, קרמיקות,
חלונות וכד'. והכל על פי היכולות של
הקיבוץ והמשתכנים.
סך
כל הפרויקט הוא כשלושה מיליון ₪ לבניה.
עם
סיום הפרויקט השאיר הקבלן ערבות בנקאית לטובת עין שמר באשר לכל תיקון או תקלה
במערכות הבניין לתקופת הבדק.
ביריט
ומשה
"אנחנו
זוג שבאופן כללי שונא לקבל החלטות – והנה מצאנו עצמנו צריכים לקבל החלטה אחרי
החלטה. כך קרה שבדרך פספסנו כמה דברים, אבל אנחנו מתנחמים בדברים שצילה ליס אמרה
לנו 'בכל בניה יש תקלות – אבל עם הזמן שוכחים אותן'.
מקומנו
בתור היה שמור ואם איננו טועים – למעשה היינו אפילו בראש התור. כל כך חיכינו לזה
שלא היה לנו אפילו חלקיק של היסוס כשהגיעה ההצעה מועדת דירות. בדרך היו כאלה שדאגו
לייאש אותנו שלעולם לא יבנו אצלנו, אבל לא הפסקנו להאמין שזה יגיע.
עם
ההחלטות העיצוביות זרמנו והן התקבלו בהתאם לחוזקותיו וחולשותיו של כל אחד מאיתנו.
למשל, סידור המקלחת. היה חשוב למשה'לה שתהיה מסודרת וקלה לתחזוקה – אז הלכנו אחרי
רצונו. לביריט היה חשוב המטבח – אז היא הובילה את הבחירות בפינה זו כולל הגשמת
החלום למשטח שיש כתום.
בכל
מקרה, דבר אחד לא השתנה: בשמונה בערב כיבוי אורות והולכים לישון.
זה
חוסך את הצורך בוילונות. שהרי אם הכל מוחשך בשמונה בערב, לשכן שלנו ממילא אין מה
לראות.
הרגשתנו,
הייתה גמישות מצד הקיבוץ וגם מצידה של נוגה בתכנון הפנימי ובכל הקשור לתוספות מעל
80 מ"מ שנקבעו כבסיס. בחרנו לקבוע עוד דלת כניסה לבית כדי לאפשר כניסה נפרדת
(שבדיעבד ביריט מצטערת שלא דבקה במסורת הסקנדינבית לקבוע אותה ככניסה אחורית).
ההברקה
התיכנונית מבחינתנו, הייתה איחוד המקלחת עם
השירותים כך הוגדלה המקלחת וניתן לומר שאנחנו כבר מוכנים ל"ימי
הפיליפינית" המחכים מעבר לפינה...
מהרגע
שעברנו השינוי המשמעותי ביותר אצל ביריט – שהבית החדש מחייב לנקות קצת יותר וזה לא
בהכרח קל יותר.למרבה הפלא גם בבתים חדשים מצטבר לכלוך בפינות.
מבחינת
משה'לה הבונוס הגדול ביותר, שאפשר לעלות על האופניים ובשני סיבובי פדל אני על
המסלול בשדות.
מילת
סיכום של ביריט: אני מרגישה שברגע האחרון הקיבוץ פרע את שטר החוב למשה'לה, ואחרי
42 שנות חברות (לא כולל שנה בדנמרק ...) זכה להגיע לבית חדש".
עניין לציבור
מזל טוב
לנילי ואבנר
להולדת הנכד
בן לרוני
ומיקי
ברכות לכל
המשפחה
מועדת
בריאות
1. מזכירה
לחברים, שכאשר מקבלים התחייבות לתשלום ממד"א על הזמנת אמבולנס לבית החולים יש
להעבירו מיידית למרים פוקס (מזכירה רפואית) ולא לדחות טיפול בעניין, כי במרחק הזמן קשה
לחזור ולטפל בהחזר כספי.
2. לאחר
קבלת התלושים (דוח תקציב) של חודש מרץ, יש לבדוק אם עברתם את המכסה המשפחתית שלכם
לחודשים ינואר-פברואר-מרץ. אם עברתם את
המכסה ואתם זכאים להחזר, בבקשה העבירו אלי קבלות ואזכה אתכם בתקציב.
לתשומת לבכם: הקבלות מתייחסות, כמובן, רק לתרופות שבסל הבריאות. מי
שההתנהלות הזו עדיין לא מובנת לו מוזמן לפנות אלי ואשמח להסביר.
3. עדכנו
את מספר הטלפון שלי ל: 052-3796622
בהצלחה
– ואני תמיד לשרותכם
קרן משיח
פותחים
שבת השבוע, חוזרים לקבלות השבת,
ביום שישי (מוצאי פסח שני), בשירי אביב, ועם עדה גבע על מושג האביב
המשתקף מדבר חכמים. חג שמח!
ענה
שלום רב
לא עברו 3 חודשים
ובמערכת הרכב קורה את הצפוי. נסתכל על התהליך:
1. העלאה משמעותית של מחיר הק"מ.
2. חברים, בעיקר ברמות שכר נמוכות, מצמצמים נסיעות באופן
דרסטי.
3. ירידה בנסיעות
מורידה את יעילות המערכת. כל רכב מנוצל פחות.
4. עליה דרסטית בעליות , כל
ק"מ עולה יותר.
5. בתגובה העלאת מחירים נוספת וצימצום
צי הרכב.
כעת, בעקבות העלאה נוספת, קבוצת חברים נוספת לא תוכל
להשתמש ברכב.
הגלגל ימשיך להסתובב:העלאת מחירים, צימצום נסיעות, הורדת
מכוניות, עד שהמערכת תגווע מעצמה. חברים ברמות השכר הנמוכות יפסיקו לנסוע ויישארו
בבית. בעלי היכולת ירכשו מכוניות בהוצאה גבוהה.
באפשרותנו לעצור את התהליך. לקבוע שכל שינוי במחיר הוא רק
באישור השיחה והחברים.
חשוב לציין, שרכבים לא מעטים של הקיבוץ משמשים לנסיעות
פרטיות חינם דבר שמגדיל עוד יותר את הפערים.
בברכה, עידו ספקטור
צילומים
בעין שמר
בשבוע האחרון נהנתה / סבלה השכונה
האמריקאית (כל שכן והשקפתו שלו בעניין זה) מפעילות נמרצת במיוחד, בשל צילומים
שנערכו במקום. הצילומים היו עבור חברת סלולר, במסגרת פרסומת לטלביזיה הרומנית.
חברת ההפקה ביקשה את אישורנו לצילומים,
והאישור ניתן, בין היתר מתוך חוסר הבנה לגבי היקף ההפקה (עליה קיבלנו בסופו של דבר
פיצוי כספי צנוע). אני מתנצלת בפני החברים שנפגעו. נלמד מכך להמשך.
חג שמח, רקפת
עם רותי גורן
והילדים
בצערכם על מות
האם והסבתא
אינס אקדסמן
תנחומים לכל
המשפחה
אחד אני
יודע // ניצה חופי
אחד אני יודעת, ליל הסדר שלנו השנה היה ערב
מקסים, תרבותי, חברתי, מלא שמחה אור וצבע. קולות שירה ונגינה אומר וצליל ליוו את
קריאת ההגדה המקוצרת והמותאמת להבנת הקהל, שיש בה אזכור לכל: האביב שהגיע
ו"ניצנים נראו בארץ"... הגשם חלף, הגיע הזמן לטיולים בארץ הפורחת בשלל
צבעי האביב הקצר שלנו.
ארבעת
כוסות היין הורמו כדת וכדין לכבוד האביב, היציאה ממצריים, לא כעבדים אלא כבני
חורין לח רות וגאולה, לכבוד הניסים
והישועות. ביקשנו גם שלום וסוכת שלום לישראל ולכל העולם כולו. לא נשכחו גם החיילים
העומדים על משמר הביטחון של ישראל.
ברכנו את
העולים החדשים מבני עמנו שנקבצו ושבו מארצות הפזורה לארץ המכורה. כוס רביעית הרמנו
לכל מעשי ידינו ולפרי האדמה ולתנובת האדם.
לא פסחנו על שירת ה"חד גדיא" שהומחזה בחן רב על ידי ילדינו. ולבסוף,
שירת "אחד אלוהינו", בשמחה עם נפנוף הדגלונים הצבעוניים עם הרבה שיתוף
ושמחת כל הקהל, כשענה סוחפת אחריה את הקהל בדביקות חסידית להרבות שירה , שחוק
ושמחה. איך אפשר לא להזכיר את קישוטי
החג. את הציורים היפים על הקירות מספר האגדה, שציירו אדווה בראון והילדים. את
הפרחים הזוהרים על השולחנות הערוכים למופת, את האוכל הנפלא שהוגש לנו הפעם
מהדוכנים.
היה זה ערב
נפלא, שמח עם כל הקהל הרב שנאסף לחג: ילדים, בנים, הורים וסבים צעירים ומבוגרים.
שנאמר: "הנה מה טוב ומה נעים, שבת אחים גם יחד".
תודה מכל
הלב לכל אלו שעמלו וטרחו להצלחת הערב החגיגי והמופלא הזה, לכל אלו שקישטו וערכו,
בישלו והגישו, שניגנו ושרו, ולבסוף לאלו שפירקו וסידרו את חדר האוכל לאחר החג.
אנו מחכים
להתראות בליל הסדר הבא.
רשימת מצאי לפסח // עדה גבע
אביב בא
ויהי בוקר,
המגוייסים-תמיד, נאספים שוב יחדיו
לשמח מקום על יושביו:
קובי, שלומית, אילן, מרתה, סיגל וגלי
צפי, צביה, ניר מירי ותמי,
וענה בראש כולם.
הכנת האולם,
תכנון,
שרטוט,
קריאה להתנדבות,
רשימת תורנות,
שחקנים, רקדנים, קריינים -
אנשים חברים שמחים.
ויהי ערב
נאום פתיחה:
הנמצאים איתנו כאן -ומי שלא נמצא בגופו,
נמצא קצת ברוחו-
רוקדים, מנגנים, קוראים ושרים,
משה מכה בסלע, עשר המכות,
ארבעה בנים, ארבע קושיות,
חד גדיא, אחד מי יודע,
אחד אני יודע,
קהל שלם קם על רגליו,
חג פסח נפלא,
חן המקום על יושביו.
ליל הסדר חלף עבר לו...ורבים הם החברים שתרמו
מכישרונם, כוחם וזמנם להצלחת החג. ההתנדבות הרקיעה שחקים, ועבודות ההכנה וגם
עבודות הפירוק התבצעו במהירות, ביעילות, ובתחושת שמחה. למתנדבים אלה נתונה תודתנו
הראשונית.
ונתחיל
את התודות האישיות מאקורד הסיום של הערב – הסעודה החגיגית. צפי
גנדלמן ומרתה מור ואיתם צוות המטבח עמלו והכינו ארוחה לתפארת. השנה
לראשונה הוגש האוכל במזנונים אלגנטיים ואנו נהנינו מאוכל חם ונפלא. אסנת
לוטן יחד עם מרתה שלטו ביד רמה בעיצוב ובהגשה של הסעודה. ראינו אותן
מתרוצצות יחד עם צפי השף המהולל, ועם סמיר הגדול וסמיר הקטן. ראינו והתמלאנו רגשי
הערכה ותודה.
וכעת
לחברים אשר על תכנית הערב: לניר אלון ומירי גרוסברג על הליווי המוסיקלי היפה לאורך
כל הערב. ליגאל כץ על ההגברה המקצועית, לתמי צמח על
העיצוב היפהפה של האולם, ופינת החג המרהיבה. לצביה ויסברג על
סידור המקומות היעיל והמתחשב. ליהודית ויואל גרוסברג על האירוח
הלבבי בלובי, לרקפת זוהר על הברכה החגיגית, לאבינועם גולן
– על הניצוח החינני והכובש על הקהל. למשפחות: חופי, גרוסמן, דגאי-כץ וגבע
על הקריאה הנאה והזורמת של קטעי ההגדה. לגלי יגודה על חד גדיא
מקסים, עתיר משתתפים נמרצים, ועל ארגון המתנדבים היעיל. לחמוטל גלעד והילדים
על "מה נשתנה" חמוד, ועל השיר "ואהבת לרעך" המרשים
והמשמח. לסיגל דקל על מופע חינני ואקטואלי של ארבעת האחים:
פיט וגדעון אברהמי, אורי ליס, ואבנר ארבל. לכל זמרי הערב: חבורת
הבחורים, סהר חופי, אילן זהב, זמיר גולן, קובי גרוסמן, רקפת זוהר, שירה גלעד, מאיה
אבלגון,
יואל גרוסברג והדס זרטל על יפי שירתם. ליותם חרודי על קסם צלילי
הדרבוקה, לאבנר ארבל על
קריאת "עשרת המכות". לשלישיית "שירת הים"
הנהדרת: גדעון אברהמי, אבישי גרוסמן ונעמן אפשטיין. לבני המשפחות
שזמרו והלהיבו ב"אחד מי
יודע", למוצאת האפיקומן ליפז חרודי . לצילה ליס על הארגון היעיל
והנעים של עריכת שולחנות החג. לאמיל ששון אשר על המקרן והמחשב, למוסדניקים
על ההכנות לקראת החג, ולאורי תומר שהוביל ברצון טוב כמדי שנה את
הציוד מן המוסד.
ואחרונים
יקרים מאד, לחברי הצוות: אילן לוטן, שלומית דקל, קובי גרוסמן, גלי יגודה
וסיגל
דקל
על עבודת צוות נעימה ועניינית שבה כל אחד תורם מיכולותיו וכישוריו הייחודיים.
לכולם, לכולם שאו תודה וברכה! ענה וגלי.
בתים קמים
ובית נופל ...
לפני כשבועיים,
לאחר שנקבע כי הוא מהווה סכנה ואינו ראוי יותר למגורים, נהרס הפעוטון שנבנה
ב–1950.
שישיות רבות של
ילדי הלינה המשותפת והמטפלות שלהם, עברו בו במשך השנים,
נושאים את זכר
הימים, ההשכבות והלילות של פעם.
לחלקם אלו
הזיכרונות המוקדמים ביותר.
יובל בן
מיור שלף מאלבומו הפרטי והעביר למערכת את תמונת השישייה של רות אלון
בחזית הבית שנהרס. היא צולמה על ידי דדי מאסטרו בשנת 1953.
את תמונות השופל
שהגיע
לפני שבועיים
להרוס, צילמה פנינה גלעד חניכת השישייה של שרה ילינק "מהצד השני"
של הפעוטון שבתמונה
משמאל.
מדיוני הנהלת קהילה 26/3/12 – 2/4/12
1.
ערעור על תקציב
תרומות לשנת 2012
משתתפים: סמדר שם טוב וצוות תרומות: קובי גרוסמן,חיה חרודי , איריס ארבל
משתתפים: סמדר שם טוב וצוות תרומות: קובי גרוסמן,
סמדר הציגה את הטענה שאין מקום להקצות כספי מסים לתרומות
משותפות. כל חבר צריך לתרום לנושא שמתאים לו, ואילו המיסוי מיועד לצרכים פנימיים
של הקיבוץ כמו עזרה הדדית. כיוון שהתקציב לשנה זו סגור, ביקשה להתייחס לנושא לקראת
תקציב 2013. קובי וצוות תרומות תארו את פעילות הוועדה ואופן ההקצאה של התקציב (40
אלף ש"ח לשנה). ציינו שחלק מהתקציב מופנה גם לצרכים מיידיים, כמו לאחרונה אירוח
ילדים מהדרום. עד כה יצאו השנה 12 אלף ₪.
הוחלט:
א.
הנהלת הקהילה רואה לנכון להמשיך
ולהקצות סכום קטן מתוך המיסוי לצורך תרומות. יש בכך אמירה קהילתית של נתינה החוצה,
לחברה הישראלית.
ב.
לגבי שנת 2012 הוחלט להשאיר 10,000 ₪
כ"בצ"מ תרומות" לצרכים פנימיים של עין שמר. במידה שלא יהיה שימוש –
יופנו בדצמבר לתרומה חיצונית.
ג.
בספטמבר הקרוב יתקיים דיון בשיחת
קיבוץ על תקציב תרומות לשנה הבאה.
2.
דו"ח
ביקורת שנת חופש
משתתפים: גדעון
אברהמי , עו"ד עזרא מזרחי
גדעון (רכז ועדת ביקורת) הציג את פעילותה של ועדת ביקורת. עו"דעזרא מזרחי , מבקר הפנים של עין שמר , הציג את אופן עבודתו ואת
הנושאים שעל סדר יומו. לאחר מכן הציג את עיקרי הדו"ח הראשון שהכין – בנושא של
שנת חופש. רקפת דווחה על הליקויים שטופלו. כמו כן בהתאם להמלצות, יגיע בקרוב לדיון
נוהל מעודכן לגבי שנת חופש.
הנהלת הקהילה מודה לעזרא ולוועדת הביקורת על פועלם. עיקרי הדו"ח יוצגו לציבור על ידי המבקר בשיחת קיבוץ.
גדעון (רכז ועדת ביקורת) הציג את פעילותה של ועדת ביקורת. עו"ד
הנהלת הקהילה מודה לעזרא ולוועדת הביקורת על פועלם. עיקרי הדו"ח יוצגו לציבור על ידי המבקר בשיחת קיבוץ.
3.
ענת קצנלבוגן – שנת
חופש
ענת הציגה את פנייתה לצאת לשנת חופש.
הוחלט
א.
הנהלת הקהילה מאשרת את הפנייה, ומברכת
את ענת שתצא לשלום ותשוב הביתה.
ב.
לאור העובדה שאנו עומדים לעדכן את
נוהלי שנת החופש, יתווסף מעתה ואילך להסכם האישי הסטנדרטי, סעיף המתייחס לתיקונים
אפשריים בנוהלים.
4.
התנהלות עין שמר בנושא הסמים
אוריין הציגה הצעת החלטה שהכין הצוות שמינתה הנהלת קהילה לטפל בנושא (אוריין,רקפת זהר וענת גרוסמן ). ההחלטה ממליצה על
מגוון של תגובות אפשריות לתופעות ספציפיות, ומשתמעת ממנה הבחנה בין שימוש בסמים
קלים שאין בו הפרעה משמעותית לאדם או לציבור, לבין תופעות חמורות יותר של הדחה,
סחר או גידול וכן
אוריין הציגה הצעת החלטה שהכין הצוות שמינתה הנהלת קהילה לטפל בנושא (אוריין,
שימוש בסמים קשים. כמו כן משאירה ההחלטה מרחב ניכר לשיקול דעת,
לגבי מקרים ספציפיים של שימוש בסמים.
הוחלט: לאשר את ההצעה ולהביאה לאישור הקלפי. לשיחה יוזמן אהרון רוזנבאום מברקאי
שייתן חומר רקע.
5.
תקנון עסקים
משתתפות: עו"ד יוני אייזן, נוגה זינגר
כבר לפני השינוי באורחות חיים, ובוודאי אחריו, נוצר צורך להסדיר את דרך ההקמה וההתנהלות של יזמויות בעין שמר, בדרך של נוהל ותקנון מסודר. התקנון עבר כמה גלגולים, ובגיבושו נעזרנו בנוהלים של קיבוצים אחרים, וכן ביועצינו המשפטיים ובנוגה זינגר, כמנהלת הנהלת חשבונות. כמו כן התיחסו והעירו חברי הנהלת מש"א ורכז המשק.
עו"ד יוני אייזן הציגה את עיקרי התקנון באמצעות מצגת, עמדה על חשיבות החיץ בין עסקי החבר לעסקי הקיבוץ, ועל ההבדלים בין עסק בתוך הקיבוץ לבין עסק מחוץ לקיבוץ. ככלל, כוונתנו לעודד יזמויות, ויחד עם זאת לשמור על הקיבוץ מפני חשיפה, וכן להבטיח שקיפות הכנסות החבר מול הקיבוץ.
כבר לפני השינוי באורחות חיים, ובוודאי אחריו, נוצר צורך להסדיר את דרך ההקמה וההתנהלות של יזמויות בעין שמר, בדרך של נוהל ותקנון מסודר. התקנון עבר כמה גלגולים, ובגיבושו נעזרנו בנוהלים של קיבוצים אחרים, וכן ביועצינו המשפטיים ובנוגה זינגר, כמנהלת הנהלת חשבונות. כמו כן התיחסו והעירו חברי הנהלת מש"א ורכז המשק.
עו"ד יוני אייזן הציגה את עיקרי התקנון באמצעות מצגת, עמדה על חשיבות החיץ בין עסקי החבר לעסקי הקיבוץ, ועל ההבדלים בין עסק בתוך הקיבוץ לבין עסק מחוץ לקיבוץ. ככלל, כוונתנו לעודד יזמויות, ויחד עם זאת לשמור על הקיבוץ מפני חשיפה, וכן להבטיח שקיפות הכנסות החבר מול הקיבוץ.
הוחלט: להמליץ לשיחה לקבל את התקנון כלשונו.
6.
קנס על
"מסב הפוך"
משתתפות: עו"ד יוני אייזן, נוגה זינגר
בהחלטת השינוי נאמר שחבר חייב להעביר את הכנסותיו דרך חשבון הקיבוץ. הקיבוץ מקזז מהסכום את המיסוי ואת ההוצאות, ומעביר את היתרה לתקציב החבר. יש מספר עובדי חוץ שלוקחים את משכורתם לחשבונם האישי בבנק ומעבירים משם לקיבוץ את סכום הנטו ולפעמים בקיזוז סכומי הוצאות. זה נקרא "מסב הפוך".
נוגה זינגר הסבירה את הנזק של מסב הפוך לגבי התנהלות הקיבוץ מול גורמים חיצוניים (מס הכנסה, ביטוח לאומי ואחרים) וכן את הקושי להנהלת חשבונות (צורך במעקב מיוחד, ופתח לטעויות ואי סדרים).
הנהלת הקהילה רואה חשיבות רבה לאכוף את התקנון. לגבי פנסיונרים, הניסוח בתקנון הפנסיה מאפשר מסב הפוך, ולכן נאפשר זאת, למרות הבעייתיות.
בהחלטת השינוי נאמר שחבר חייב להעביר את הכנסותיו דרך חשבון הקיבוץ. הקיבוץ מקזז מהסכום את המיסוי ואת ההוצאות, ומעביר את היתרה לתקציב החבר. יש מספר עובדי חוץ שלוקחים את משכורתם לחשבונם האישי בבנק ומעבירים משם לקיבוץ את סכום הנטו ולפעמים בקיזוז סכומי הוצאות. זה נקרא "מסב הפוך".
נוגה זינגר הסבירה את הנזק של מסב הפוך לגבי התנהלות הקיבוץ מול גורמים חיצוניים (מס הכנסה, ביטוח לאומי ואחרים) וכן את הקושי להנהלת חשבונות (צורך במעקב מיוחד, ופתח לטעויות ואי סדרים).
הנהלת הקהילה רואה חשיבות רבה לאכוף את התקנון. לגבי פנסיונרים, הניסוח בתקנון הפנסיה מאפשר מסב הפוך, ולכן נאפשר זאת, למרות הבעייתיות.
הוחלט: להמליץ לשיחה לקנוס חבר שלא מעביר את משכורתו דרך הקיבוץ בסך
של 1,000 ₪ לחודש.
7.
שונות
אמנת שרות : עידן יגודה (מש"א) מסר על
כניסה לתהליך גיבוש אמנת שרות בנושאי הבניין והתקשורת.
שמוליק בראון: רקפת עידכנה על השלמת תהליך
הגישור בין הקיבוץ לבין שמוליק, לשביעות רצוננו.
החברים ברכו על המהלך והביעו תקווה ששמוליק יחזור במהרה להשתלב בקיבוץ.
רכב: יוסי הציג את הצורך בעידכון המחיר עקב
התייקרות מחירי הדלק. העידכון אושר.
רשם: יוסי בוריס
ממש"א:
1. שמו של החשמלאי החדש הוא מוחמד ולא כפי שפורסם בטעות בשבוע שעבר.
2. דרוש/ה מזכיר/ה לענף הבניין והאחזקות
התפקיד
כולל:
·
ניהול מוקד פניות החברים ובעלי התפקידים ומתן תשובות
חוזרות.
·
ניהול המשרד וקשר מול הנה"ח.
·
עבודה משותפת עם רכז בניין ותשתיות.
·
עבודה משותפת עם צוות אחזקת הדירות.
·
חבר בועדת דירות.
כשורים
נדרשים:
·
תודעת שרות גבוהה מאוד.
·
יכולת לתת מענה אדיב ומקצועי לחברים ולצעירים.
·
הבנה בניהול תקציב.
·
שליטה בסיסית במחשב.
·
יושר ואמינות.
היקף
משרה – חצי משרה
ניתן לפנות לעידן יגודה עד 25/04/12