עלון 14 (12) (5876) יב' אייר תשע"ב

מוזיאון "החצר הישנה"

מזמין למפגש חברים בנושא:

מיכון חקלאי וחנוכת מוזיאון הטרקטורים החדש

ביום ד' 9.5.12 בשעה 16:00 (באתר הרכבת)

בתכנית:

16:00 -  התכנסות וכיבוד קל

16:30 –   חנוכת תצוגת הטרקטורים החדשה והדגמות

17:30 –   ברכות

18:00 -  מוקי צור, היסטוריון וסופר "חוצבים, עודרים, בונים 

             בית ושדה"

18:30 –  אמיר ג'יבליק מסיפורי הימים ההם

מנחה: טובית שפירא

המפגש ילווה בקטעי שירה        "החברים של רינה" (יוצאי הגבעטרון)

במפגש תוצג תערוכת צילומים "נקודות חשיפה"  של הצלמים דני יגר ובני הנגאל

                     

בין שני דקלים: מצב הזבל

טובית שפירא	מה השאלה?	ריקה שדה
בהחלט אנחנו משפחה מפרידה, המשתמשת גם בניילונים מתכלים.	את שותפה למהלך הפרדת אשפה ביתית?	בשלב זה בחרתי שלא לקחת חלק במהלך.
ההפרדה חשובה למען איכות הסביבה והקטנת היטלי ההטמנה של האשפה אותם כולנו משלמים	האם חשוב לדעתך להפריד אשפה?	בעיקרון – בוודאי שכן. אבל  לא כמו שזה נעשה אצלנו.
פינת האשפה בשכונת החממה ליד פינת החי  לשעבר משביעת רצון.	האם המקומות המיועדים לכך מוסדרים לשביעות רצונך?	לחלוטין לא. לא יצרו אזורים מגודרים וסגורים, המרוחקים מבתי המגורים. הצמידות של פחי האשפה למגורים הופכת את פחי האשפה למטרד אקולוגי ולמפגע תברואתי.
למיטב ידעתי לפינוי אחראית המועצה האזורית ולתחזוקת הפינה אחראי הישוב	ידוע לך מי אחראי לנושא פינוי האשפה ותחזוקת איזור פחי האשפה?	לא לגמרי ברור לי. כל מי שפניתי אליו היפנה אותי אל ממלא תפקיד או חבר אחר. לדעתי – אין כאן "מבוגר אחראי".
להקת חתולים, חלקם נראים לא בריאים בעליל, השוכנים בפחי האשפה הפתוחים ומבהילים את המגיעים לזרוק אשפה. זה מגיע לרמה שיש חברים וילדים (במיוחד) הזורקים את השקית ממרחק כדי לא להיתקל בחתולים המזנקים בבהלה מהפח.	תמונת הפרדה מהזמן האחרון שעולה בראשך	מי שלא ראה בפסח את שמחת הטינוף – לא ראה שמחה בחייו... ערימות אשפה וגרוטאות בראש חוצות ובדרכים המרכזיות ליד הפחים – תוצאה של מעברי  דירות וניקיונות אחרים. על כל דשא ירוק ותחת כל עץ רענן חונות מכוניות פרטיות – למרות שיש אזורי חניה מוסדרים.
קנסות לא יעזרו למרות שמקובל להגיד שבלוטת הכסף היא הכואבת ביותר. לא ניתן לאכוף הפרדה.    לא נציב שומרים ליד הפחים.	קנסות יעזרו?	אישית אני לא אוהבת את האיומים בקנסות. אני חושבת שמי שחי כאן, צריך לחיות על פי כללים שקבענו לעצמנו.
לעולם  בריא יותר, נקי יותר, טבעי יותר	למה את מתגעגעת או למה את שואפת?	אני מתגעגעת לימים שהקיבוץ היה נקי, הנוי היה מטופח על ידי צוות הנוי – איגנץ ועלית, הגינות גם הציבוריות וגם הפרטיות היו מושקעות. לצעירים ומבוגרים היה איכפת ולא הייתה תחושה  של הזנחה סביב הרבה מאוד דירות.
כדי שאנשים יפרידו יש לעלות את המודעות של חשיבות הנושא. לשמירה על הניקיון יש לדאוג לפחים סגורים ולמיגור החתולים הגרים  בתוכם, ולריקון תדיר יותר.	מה לעשות כדי להסדיר את עניין הפרדת האשפה ושמירת הניקיון בסביבת פחי האשפה הציבוריים?	ניתן לחנך ולהרגיל לפנות אשפה בצורה נכונה, ע"י יצירת נקודות מחזור מגודרות ואסטטיות מחוץ לשטח שכונות המגורים (זה קיים בארץ ובעולם). הכל עניין  של חינוך ותרבות.

אשפה לא זורקים.

אשפה ממחזרים // נוה תומר   

דוח המועצה האזורית בנושא הפרדת הפסולת בעין  שמר, מראה תוצאות יפות מאוד ומעיד על כך שהציבור מודע לנושא ומוכן לקחת אחריות אישית בשמירה על איכות הסביבה.

בסבב השני של ביקורי הבית שערכו נציגי המועצה, במהלכו ביקרו לפני מספר שבועות ב- 212  דירות, התברר כי:

• מפרידים: 130 משפחות (61% מהמשתתפים בסקר)

• מפרידים חלקיים: 27 משפחות (13% מהמשתתפים)

• לא מפרידים: 55 משפחות (26% מהמשתתפים)

בדוח נמסרו המסקנות הבאות, שעל חלקן אוסיף כמה דברים משלי:

-                     74% מתושבי עין שמר, שנשאלו, מפרידים פסולת אורגנית. הנתון המרשים הוא זה המעיד על כך ש- 61% מתוכם מפרידים הפרדה מלאה!

-                     הסוקרים התרשמו שיש בקיבוץ אנרגיה טובה לגבי הפרדת פסולת ומחזור בכלל. יש שיתוף פעולה של הציבור והדבר מורגש במיוחד בשכונת לוינסון.

-                     הצעירים, בשכונת שפירא ושכונת "העוני", כמעט ולא בעניין. לטענתם הם לא נמצאים רוב שעות היום ובדרך כלל אוכלים אצל ההורים. (בתיאבון!)

-                     עכשיו מגיעה המסקנה המרשימה מכולן: ניכר שיפור אדיר (כך כתבו בדוח) ברמת שביעות הרצון ממרכזי המחזור,  הנגישות אליהם וממגוון אפשרויות ההפרדה. זה מעודד לשמוע ולפעול להעמיק את המודעות בכל שכבות הגיל והשכונות.

-                     עם זאת, התושבים העלו את בעיית האסטטיקה בנקודות פינוי האשפה והמחסור בתיחום וקירוי מרכזי המחזור. העניין הועלה גם בפגישה עם  יוסי בוריס, רקפת זהר ונציגת המועצה האזורית.  הוחלט לייעד כספים בתקציב ועדת איכות הסביבה ל-2013 לקידום מהלך תיחום, קירוי והסדרת אזורי המחזור והאשפה בשכונות המגורים.

-                     נמצא, שבעין שמר יש לחלק מהתושבים נטייה להשליך פסולת אורגנית לפחים החומים בתוך שקיות הניילון הביתיות.  זה המקום לפנות בבקשה: כאשר זורקים פסולת אורגנית שנאספה בשקית ניילון, יש לרוקן את הפסולת אל הפח ואת השקית, בנפרד, להשליך לפח המיועד לניילונים (הפח הצהוב).

-                     תושבים ביקשו להתקין פחים חומים (לפסולת אורגנית) עם רגלית. לצערי, הדבר לא אפשרי כי אין פחים קטנים עם רגלית. מטפלים בפתרון נוח אחר.

>> 

-                     הסוקרים ציינו שהיו חברים שהתלוננו על מנהגו של דודי להשאיר את פחי האשפה פתוחים, דבר הגורם להתרבות להקות החתולים, יוצר בלאגן וחוסר ניקיון וכן עימותים קולניים איתו. אני יכול רק להצטער על כך ולקוות שנצליח להגיע עם דודי להסכמות.

-                     פח האשפה ליד מפעל הגומי נמצא ריק. דבר המעיד, כנראה, על כך  שבמפעל הגומי לא מפרידים. כמו כן אלו"ט לא שותפים למהלך ההפרדה. יתכן ואפעיל כאן קשרים אישיים כדי לחזק  את המחויבות לשמירה על איכות הסביבה.

-                     במערכת החינוך סוכם עם עידית עזר, שבהשתלמות מטפלות בימי ההערכות לשנה הבאה, תהיה הדרכה מסודרת ונדאג שבכל בית יהיו פחי אשפה מתאימים.

-                     "המבצע" הבא העומד לפנינו הוא  ביצוע  הפרדת שאריות האוכל ליד מכונת הכלים בחדר האוכל. לא נעים להגיד, אבל בגן שמואל כבר התחילו ואנחנו לומדים מהם איך לעשות את זה נכון. ניידע את הציבור כאשר זה יהיה מעשי.

לסיכום: כל הכבוד לחברים ומשפחות שכבר מקפידים להפריד. לאלה שעדין לא הצטרפו אומר, שאף פעם לא מאוחר מדי. מוזמנים להצטרף למפרידים.

שאלה לנורית משיח, מייסדת האתר "ספסל המציאות",  שניצב מספר שנים ליד חדר העלון ולאחרונה נעלם מהנוף: מ ה    ק ר ה?

הוא הפך מספסל משמח שניתן למצוא בו מציאות, למטרד תברואתי במקום ציבורי. חברים התחילו לשים בו חפצים שלאיש אין עניין בהם ולמרות שראו שאף אחד לא לוקח את מרכולתם, לא העבירו אותה לפחי האשפה. וכך, בצער אך בנחישות, הוא סיים את תפקידו בעולמנו.

שתי שאלות לרוז'ה אלבז:

א. באיזה ימים עוברת אצלנו משאית האשפה? שלישי ושישי בשבוע.

ב. איך נכון לפנות קרטונים, חפצים ומכשירים? הכי חשוב, אני מבקש:    לא לזרוק אותם לפח האשפה. יש להניח ליד ומחוץ לפח האשפה.

     דודי ואני עוברים כל יום ודואגים לנקות סביב פחי האשפה ולהניח חפצים ומכשירים בפח       המיועד לכך. 

פותחים שבת

                   השבוע: "אומרים בשירים", על פרשת "אֶמוֹר" אדם זרטל.

                                         -------------------

אבישי גרוסמן דיבר על פרשת "אחרי מות קדושים". בדבריו ציין שיש התאמה יוצאת דופן בין פרשה זו (המורכבת משתי פרשות) לבין חג העצמאות. הפרשה, אמר, עוסקת בשאלת השאלות הנוגעת לחגנו הלאומי: מהי הזכות של עם להיות ריבון בארצו, האם הזכות לעצמאות לאומית קשורה למחויבויות מוסריות או אולי הזכות נובעת מהבטחה אלוהית?

ציין שהתשובה כאן היא חד משמעית: יֵשֵב בארץ רק עָם שהתנהגותו בעלת נורמות   גבוהות, הן מבחינה דתית והן מבחינה מוסרית-אנושית. הזכות לריבונות אינה אוטומטית, היא נובעת מקיום מערכות מוסריות נעלות. מודגש מאד בפרשה הציווי להתייחס אל הגֵר בהתייחסות שוויונית, ללא התנשאות וללא קיפוח.

קיימים ציוויים שהם ברמה של הִתְכָּוונוּת, שהם מעבר ליכולת האנושית, (כמו: "ואהבת לרעך כמוך") אך הם מסמנים מטרה  גבוהה שאליה יש לשאוף.

הרבי מקוצק אמר שתפקידו של האדם הוא ל"הגביה" את הרקיע, כלומר עליו כל הזמן לעשות מאמץ ולהתכוון לטוב יותר, נכון יותר וגבוה יותר.

לסיום דן בשאלה האקטואלית: האם היום, על פי התפיסה המקראית העולה מן הפרשה, אנו ראויים למדינה עצמאית משלנו? בספק גדול! ולכן, המלאכה כולה עדיין לפנינו...

רוב תודות לאבישי על הדרשה היפה והקולחת.                                                                       ענה

נר זיכרון ל:

יחיאל הררי  ..........   1.5.84

לאה פלומן ............    8.5.75

קובה ריפתין ..........   14.5.78

מכס בראון ............   14.5.83

צביה פוקס ............   15.5.88

רמי דקל ................    16.5.93

חגי ארליכמן ..........  19.5.11

צבי לוריא ..............   21.5.68

שרה אשכולי .........   24.5.89

משתתפים בצערה של קלרה ברכה

על מות אחיה

תנחומים למשפחה

כמה מילים על חוק חינוך חינם

 עידית עזר - מנהלת החינוך

בעקבות המחאה החברתית בקיץ האחרון, החליטה הממשלה ליישם חוק שעבר כבר לפני מספר שנים, "חוק חינוך חינם לילדים מגיל 3", שכרגע תלוי בכמה קריטריונים ובעוד שלוש שנים, כנראה, יהיה מחייב כמו גן אורן אצלנו.

החוק קובע שהורים זכאים למסגרת של גן במתכונת גני החובה של משרד החינוך. המתכונת היא 35 ילדים בגן עם גננת מטעם משרד החינוך + סייעת מהשעה 7:50 עד 13:20 (לא כולל ארוחות, חוגים, עוד מטפלות וכד'). 

כדי לקבל תקן של גן מטעם משרד החינוך צריך שיהיו בגן מעל 35 ילדים בגילאי 3 עד 6

שהם תושבי המקום. אנחנו לא במשחק מכיוון שאין לנו מספיק ילדים לעמוד בקריטריונים.

לכן אנו כרגע צופים מהצד, לומדים את הנושא ואם וכאשר נמצא עצמנו מתאימים לתנאי החוק – נפעל בהתאם.

חשוב לציין שהחוק והמשתמע ממנו עדיין בערפל מוחלט. כל יום שומעים על החלטות חדשות.

התנועה הקיבוצית אינה שבעת רצון מהחוק ופועלת נמרצות לקבל הכרה של זרם חינוכי ייחודי במשרד החינוך.

שאילתא // בני צמח 

עכשיו, כשכביש הכניסה הדרומי עומד לפני סיום, אני מבקש לדעת האם מישהו נותן דעתו על הכניסה המזרחית לשכונת החממה?  כביש הכניסה הפנימי מצד מזרח לשכונה הוצר וכרגע הכניסה מהווה סיכון גם לרכב וגם לנוסעים בו. האם לא ניתן להזיז את עץ הברוש "התקוע" שם כדי לפתוח את הדרך למעבר נוח ובטוח?

תשובתא: יובל בן מיור (רכז ועדת תכנון):

נוהל עקירת עצים בעין שמר: מזה זמן מה קיימת חרדה אמתית, ובצדק, לכמות העצים, היערות והשטחים הפתוחים במדינת ישראל.המצב הזה נתן לפקחי קק"ל כוח עצום.  והעונשים הקבועים בחוק כיום הינם גדולים.

עין שמר יוצא מהכלל בנוף הכללי בכמות ועושר הצמחייה שיש בקיבוץ, בעיקר תודות לגננים הוותיקים שחלקם כבר לא אתנו. נטיעת עצים בקיבוץ הייתה יותר מעבודה ואת

התוצאה רואים היום בצל הרב, ובעושר הצמחייה שגדל כאן.  פגש אותי קבלן מבקה אל גרביה שאמר לי בהתפעלותי:  אני לא מבין, הגעתם לפני פחות ממאה שנה, וכמות העצים אצלכם גדולה פי שניים מכל בקה.               אבל הבירוקרטיה  מטבעה אינה בנויה להפרדה כזאת ועקירת עץ גדול הינה משימה קשה מאוד.

קרן קיימת לישראל אינה מתחשבת בקיבוץ ששותל כל שנה עשרות רבות של עצים וכשהוא מגיע לנקודה בה עץ בודד מפריע לכביש כניסה שסוללים פעם ב-80 שנים, קק"ל עושה שרירים.

אנחנו כרגע בדיונים מחודשים לקבל רשות לעקור את העץ, והיום כשתוואי הכביש קיים, בולט יותר מתמיד המיקום האבסורדי  של העץ, שמפריע לכניסה לשכונת החממה.  העץ, כנראה,  בסופו של דבר ירד.  אולם הזמן  והאנרגיה הדרושים לטיפול בכך הינם גדולים וללא כל פרופורציה.

בכדי לתמצת: הנושא בטיפול ונקווה לטוב.

נקודת זכות

בימים אלה רואה אור רומן חדש מאת אדם זרטל - "נקודה" (בהוצאת כנרת, זמורה – ביתן).      את עטיפת הספר עיצב, מי אם לא, אמרי זרטל, שבחר לשער את הצילום הנפלא, המוכר לכולנו, החלוצים הרוקדים סביב הגרמופון בחצר.                                     בגב הספר נכתב:

"ארבעה סיפורי אהבה מגיעים לשיאם בקיץ 1938, על רקע האלימות הגוברת בין יהודים לערבים ותוכניות החלוקה של ארץ ישראל. ורה [...] מתמסרת לווינר הלוחם, בעודה נאבקת למלט את הוריה הזקנים מברלין הנאצית; רומן נעורים סוער בין דוד הרועה וסוניה [...]; קונפליקט חריף מתגלע בין סלע, מנהיג התנועה, לדוד בן גוריון [...]. במצור קשה ותחת התקפות בלתי פוסקות עומדים האנשים הצעירים בספר במבחן מכריע.

נקודה מגולל בלשון קולחת סיפור אנושי מכמיר לב בתקופה רחוקה, שהדיה נטועים בחיינו עד היום. ביד אמן נשזרים תיאורי תל אביב הקטנה ונופי טבע קסומים. החיים ההרואיים ביישוב נידח והעסקנות המפלגתית. ובראש וראשונה – ההתנגשות הבלתי נמנעת בין אידיאולוגיה ואהבה". 

דיווח מפורום הקיבוץ המתחדש                                                                 

פורום הקיבוץ המתחדש הוא התארגנות וולונטארית של חברים מקיבוצים מתחדשים ברחבי הארץ, השואפים לעצב את הקיבוץ החדש כחברה קואופרטיבית בת קיימא בישראל, ולא רואים בו תופעה חולפת.

הנושא המרכזי שהעסיק את הפורומים האזוריים בשנה האחרונה, הוא גיבוש תפישה כוללת של הקיבוץ החדש –  תוך אפיון מערכת היחסים המורכבת בין: החבר – הקהילה (הון חברתי) – העסקים – הדיור – וההרחבות.

בכנס השנתי של הקיבוץ המתחדש, שיתקיים 10.9.12 בדרום השרון

יוצג דגם הקיבוץ המתחדש כתפישה כוללת.

נושאים אחרים בהם עוסקים חברים בפורום והם משלימים את המטרה המרכזית:

ובכיוון אחר – העצמת מנהיגות מקומית, שבלעדיה לא ניתן להוביל מהלכים משמעותיים וארוכי טווח של בינוי הקהילות בקיבוצים פנימה. זאת כנגד תהליכים סטיכיים שעלולים להוביל אותנו למקומות אחרים. הנושא הוא רב מימדי והדילמות מורכבות:

-          מנהלים חיצוניים או הצמחת פנימיים (ואם כן איך)?

-          מהן מערכות ההכשרה והליווי הנדרשות?

-          באחריות מי הראיה הכוללת של הקיבוץ על כל מרכיביו?

-          היחסים בין מנהיגות חברתית וכלכלית וכו'.

אורי מרגלית – מרכז הפורום

השבוע בחממה

אהוד ברק – בחממה

ביום ו' 4.5.12 בשעה 09:30 מפגש עם

שר הביטחון - אהוד ברק 

בנושאי השעה, המקום והזמן

חברים מוזמנים 

הזמנה לאירוע הקולטורה במוצ"ש 5.5.12

שיתקיים במתכונת מיוחדת - בחממה האקולוגית

באירוע משתתפים: תלמידי בי"ס ארטנס, תלמידי ביה"ס לאמנות עכשווית של עתר גבע לצד אמנים עצמאיים פעילים

20:30 - פתיחת דלתות ותערוכה

21:00 - הופעות ומיצגים                      נשמח לראותכם - צוות ארטנס

       ל"ג בעומר בפתח!

                 נחגוג במדורה משותפת מול החממה

               ביום רביעי 9.5.12 (ערב ל"ג בעומר) בשעה 18:30

כל משפחה מביאה איתה דבר מאכל (פיתות, חומוס, ירקות חתוכים, מרשמלו, חמוצים, פשטידה, פרי לקינוח או כל העולה על רוחכם!)

הנקניקיות והכלים על חשבון הברון.

כדאי להביא חץ וקשת ובגדים שאין בעיה שיתלכלכו.

כולם מוזמנים!

להתראות, עתר גבע וגלי יגודה

עניין לציבור

ממוזיאון החצר: שבועות בפתח                       

אירועי המוזיאון לקהל הרחב יערכו ב- 26.5.12   וב- 27.5.12.

חברים, בנים בעצמאות כלכלית, בני נוער – המעוניינים לעבוד בתאריכים אלו מוזמנים לפנות אל טובית שפירא או רקפת לסטון.

התפקידים המבוקשים: סדרני חניה, נהגי טרקטורים, קופאיות/קופאים  מפעילי פינות יצירה שומרים, עובדים כללים.

מועדת בריאות/מרפאה:

החל במאי ישונו זמני פתיחת המרפאה בימים רביעי ושישי.

ביום רביעי: 09:00-12:00

             ביום שישי: 08:00-10:00

חשמלאי חדש

מוחמד עומר, מאום-אל-פאחם, חשמלאי מוסמך בוגר אורט "הרמלין" נתניה, התחיל לעבוד אצלנו כחשמלאי. 

מספר הטלפון הנייד שלו:  052-8510448

איך פונים?

-  פניות הקשורות בדירות פרטיות יש להעביר דרך נאוה גור             

    באמצעות פתק לתא הדואר של החשמליה או של נאוה.

-  פניות בנושא תאורת רחוב (עמודי החשמל במדרכות), התקנות ותיקונים בתעשיות וענפים אפשר לפנות בכתב לתא של החשמליה.

נאחל למוחמד התאקלמות מהירה אצלנו ונקווה לשירות טוב ומקצועי.

הודעה:

לאחרונה אירעו מספר מקרים של ירי חיצים על חתולים השייכים למשפחה בקיבוץ. העניין הובא לידיעת מזכירת הקיבוץ והוחלט שבמידה והתופעה תחזור תוזמן משטרת ישראל לסייע באיתור היורים.

דו"ח הנהלת קהילה – 9.4.12-23.4.12

1.      נוהל קדנציות. השתתף: אורן תירוש

אורן הסביר כי לדעתו לאחר השינוי בקיבוץ יש לבצע שינויים גם באופן הבחירה של ממלאי תפקידים, עם דגש על מתן הזדמנויות לחברים לגשת למכרזים הפנימיים של הקיבוץ.

הוחלט: אורן יגבש הצעות ממוקדות לתיקון הנוהל הקיים ויגיש אותן להנהלת משאבי אנוש.

2.     פיצוי לבנים שעזבו אחרי מועמדות ארוכה

דיון זה התפרש על פני כמה חודשים ושלוש ישיבות של הנהלת קהילה. בחלק מהישיבות נטלו חלק: עידו ספקטור, אבישי גרוסמן, קובי גרוסמן, פיט אברהמי, עו"ד יוני אייזן, עו"ד אסתר קויפמן.
הדיונים התקיימו לאור בקשתו של עידו ספקטור לתת לשרון פיצויי עזיבה בגין השנים שהיה מועמד, וזאת למרות שלא היה חבר קיבוץ. בהנהלת קהילה הקודמת נדחתה הפניה. לפני כמה חודשים היתה פניה נוספת של עידו, ובהנהלת קהילה הוחלט לדון על הנושא באופן עקרוני, כך שכל החלטה תתייחס גם לבנים אחרים שעזבו לאחר שנות מועמדות, ומבלי שהתקבלו לחברות. בדיונים עלה מצד אחד הרצון לעזור לבנים, וכן תחושת הצדק העקרונית בכך שמי שעבדו בקיבוץ זכאים לקבל פיצוי אם עזבו. מצד שני עומד תקנון הקיבוץ שקובע מתן פיצויים רק למי שהיו חברי קיבוץ. החלטה שונה עלולה ליצור חשיפה משפטית וכספית, שכן היא מתייחסת לעשרות בנים שעזבו בינתיים את הקיבוץ, ואין עליה התיישנות. כמו כן עלו הקשיים הטכניים: גיבוש קריטריונים לפיצויים (תקנון עזיבה של התנועה אינו מתייחס למצב המיוחד של צעירים שאינם חברים, סטודנטים וכו'), וכן מציאת נתונים מפורטים משנים קודמות.
דיון נוסף התקיים לגבי בקשתו של עידו ספקטור להעביר את הנושא של שרון ספקטור לבוררות של התנועה, ובכך לאפשר לו התייחסות נפרדת.
הוחלט:

א. הנהלת קהילה דבקה בהחלטה העקרונית של הנהלות קודמות, שלא לאשר פיצויי    

    עזיבה למי שלא היו חברי קיבוץ.

ב. הנהלת קהילה דוחה את בקשתו של עידו לקיים בוררות נפרדת עם שרון.

3.     סיכום תמחירי 2011. השתתף: גיל עמל

גיל הציג את סיכום שנת 2011. זה הסיכום האחרון שאנו רואים במתכונת של הקיבוץ המסורתי. גיל הדגיש את הנקודות הבאות:

• בתחום המקורות ניתן להצביע על גידול יפה בהכנסות מעבודת חברים, שביחד עם זיכויים מביטוח לאומי סיפקו כ-85% מתקציב הקהילה.
• בתחום השימושים – ענפי השירות עמדו בתקציבם ואף חסכו.
• בתחום האנרגיה, המים והדלק הייתה עליית מחירים משמעותית
• בתחום הבריאות - בבריאות השן הייתה חריגה משמעותית, הנושא יובא לדיון.
• בתחום רווחת הקשיש - בית דורות סיים טוב מהתוכנית. כל הכבוד!

לסיכום: השנה הסתיימה טוב יותר מהתחזית, וזאת בהתחשב בכך שהושקעו 1.5 מליון ₪ מתקציב הקהילה בשכונה החדשה!

בדברי חברים הובעה הערכה למנהלי הפעילויות אשר עמדו ביעדים, וכן הובעה הערכה רבה ליוסי  שהוביל את ענפי הקהילה להתייעלות ועמידה ביעדים.

כמו כן סוכם להבא, להזמין לדיונים חצי שנתיים ושנתיים את רכזי הפעילויות.

בהמשך מסר גיל דווח ראשוני מתוצאות הרבעון הראשון. לדבריו הוא עוקב בקפידה אחר תוצאות הענפים, ורואה שהקהילה עמדה בתקציב והקיבוץ לא מתמוטט.

יוסי הוסיף שזוהי שנת השינוי הראשונה, שמנהלי הפעילויות נפגשים איתו אחת לחודש- מגלים אחריות ראויה, בודקים במשנה זהירות את השימושים, בוחנים את המשמעויות ומעדכנים במידת הצורך.

4.      צמצום חובות הקיבוץ לחברים לקראת יציאה לבנקים. השתתף: גיל עמל

זה המשך לדיון קודם, בו הוחלט להוציא את חשבונות החברים לבנקים, והוטל על יוסי להציג תוכנית לכיסוי חוב הקיבוץ לחבריו. יוסי הציג תוכנית שאלה עיקריה: פיקדונות החברים בתקציבים האישיים עומדים על כ-8.2 מליון ₪. כאשר יועברו הפיקדונות לבנק, יש להעביר את מלוא הסכום, וזה יוצר חוב של הקיבוץ. בידינו כ-4 מליון שאותם נוכל להעביר באופן מיידי. שאר הסכום ייפרש וייפרע במהלך ארבע השנים הקרובות על ידי הקהילה והעסקים יחד.
הוחלט: להמליץ לשיחה להוציא את חשבונות החברים לבנקים, בהתאם להחלטתנו הקודמת ועל פי לוח ההחזרים שהציג יוסי. הנושא יגיע לשיחה, ולפני כן יתקיים ערב הסברה לחברים.

   

5. כללים לחופשה מיוחדת . משתתפת: עו"ד אסתר קויפמן

אסתר תהיה מעכשיו אשת הקשר שלנו במשרד, במקום יוני אייזן שעוזבת. אסתר היא מנהלת מחלקת האגודות השיתופיות במשרד קנולר. בת וחברת קיבוץ חצור.
רקפת הציגה את הצורך בתקנון חופשה מיוחדת (שנת חופש). תקנון זה לא היה קיים עד היום, למרות שהיה הסכם אישי סטנדרטי. לאור דוח הביקורת האחרון החלטנו לנסח תקנון שיתבסס על המקובל עד היום ובהתחשב בשינויים שחלו בקיבוץ.

הוחלט: לקבל את התקנון עם תיקונים, ולאחר בחינה נוספת להביא לשיחה ולקלפי.

6.   נועם גבע – בקשה לחברות. השתתף: נועם

נועם הסביר כי החברות היא המשך טבעי למגורים בקיבוץ, ממנו יצא עד היום רק לשנת שירות ושנה אחת בחו"ל. שירת שנתיים בקבע. עד לפני שנה היה בעצמאות כלכלית ואחר כך נכנס למועמדות. הוא מסיים לימודי תואר ראשון בכלכלה ומדע המדינה באוניברסיטת תל אביב. עובד בחממה כרכז הדרכה (נחשב כעובד חוץ). כמו כן עובד עם רכז המשק, על פרויקט שדרת האמנים (מלווה את השוכרים במגעים עם הקיבוץ וההתאקלמות). לאחרונה נכנס לוועדת צעירים.
יוסי מסר כי נועם עומד בתנאי הסף (יציבות אישית, תקציבית ותעסוקתית לאורך זמן).

            הוחלט: הבקשה תובא בפני שיחת הקיבוץ והקלפי.

7.  עדכונים - פנסיה

כל החברים חתמו על טפסי "גילוי נאות" בנושא הפנסיה, להוציא את אורון דנון.

רשם: יוסי בוריס.

בישיבת הנהלת הקהילה ביום שני הקרוב 7.5.2012  בשעה 17:00 מורן בן דור תציג את בקשתה להיקלט בקיבוץ.   

חברים מוזמנים להגיע ולחוות דעתם על המועמדת.

חג שבועות תעשה לך?   החג הלבן והחקלאי מתקרב בצעדי הורה קלילים ואנחנו עדיין מחפשים מתנדבים נוספים לארגון.                                                                                             3 בנות חביבות כבר התנדבו אך יש צורך רב בנוספים (גם גברים מוזמנים). העניין דחוף ביותר כיוון שיש עוד לקבוע היכן ומתי בדיוק נקיים את הטקס שלנו.

אני מציינת שחג הקיבוץ כבר בעבודה רצינית עם הצוות שלו ויתקיים במועד שונה משבועות החקלאי.

אשמח לקבל טלפונים או אפילוSMS  בימים הקרובים כדי שלא נפספס את המועד.

מחכה לכם, גלי יגודה   052-3795049

פרידה

לחברי עין שמר,

בימים אלה אני מסיים את תפקידי כמנכ"ל מיניפלסט ומעביר את ניהול החברה לידי תמיר גלילי.

הגעתי למיניפלסט בשנת 2004.

באתי לכאן מקיבוץ שכן, אך למרות שבמסגרת תפקידי הקודמים במצר הצטלבו דרכיי עם עין שמר בצמתים שונים, כמו המועצה ומבואות עירון, ועל אף הקרבה והשכנות – לא ממש הכרתי את עין שמר.

מצאתי במיניפלסט צוות מקצועי ומסור.

צוות שקיבל אותי בזרועות פתוחות וברצון רב.

תוך זמן קצר מצאתי במיניפלסט ובעין שמר מעין בית שני.

זכיתי ולמדתי להכיר את קהילת עין שמר ולהוקירה.

עברתי אתכם ולצדכם ימים רבים; רגעים משמחים ומספקים, זמנים קשים ומתסכלים, שעות יפות וגם עצובות.

נהניתי לעבוד כאן, לשתף עימכם פעולה וגם ללמוד מכם שיעורים חשובים, אותם אשא עימי גם להמשך דרכי.

עכשיו הגיע זמני לפרוש כנפיים ולצאת לדרך חדשה, לפגוש ולהתמודד עם תפקידים ואתגרים חדשים.

אני מבקש להודות לכם, חברי קיבוץ עין שמר, על התמיכה והפירגון שקיבלתי במהלך שנים אלה.

אני בטוח שגם בהמשך, במסגרת תפקידי החדש במצר, יצטלבו שוב דרכנו.

אהיה שגריר אוהד לקהילת עין שמר בכל אשר אלך.

עמרי שוהם

משולחה של ועדת צעירים – מס' 5

בתאריך 1/4/12 התקבל בקלפי ברוב קולות גדול, עדכון תקנון צעירים, המתאים אותו לשינוי שעבר הקיבוץ ומסדיר עניינים נוספים שהתגלו בהם קשיים. בשעה טובה ומוצלחת, אנחנו יוצאים לדרך חדשה, אשר התקנון אמנם מגבה אותה, אך בשום אופן אינו מאפיין אותה - תקוותנו שתהיה זו דרך של הקשבה והבנה, אמון ומעורבות, יוזמה ועשייה, התקדמות ושביעות רצון.

כדי לחגוג את ההתחלה החשובה הזו, התכנסנו ביום שישי 6/4 בצהריים בגוס פאב, על פיצות "כשרות" (להשיג בערב פסח רק בכפר קרע) ובירה משובחת, וחילקנו לצעירים שי יוקרתי מתנת הקיבוץ – תרמיל גב גדול ואיכותי, עליו רקום סמל ח"צ עין שמר. בהזדמנות זו חתמנו על הסכם הרשאה למגורים, טופס התחייבות וטופס ערבות; כנדרש בתקנון שהתקבל. אלו שלא הגיעו במועד הראשון, הוזמנו למועד חתימה נוסף בחג השני, ועדיין נותרו צעירים שלא חתמו על הטפסים ולמעשה לא הצטרפו להסדר. עלינו להשלים מכבר את ההחתמה של כולם, ולשם כך העברנו לאחרונים הנחיות כתובות מפורטות דרך תאי הדואר והזכרנו טלפונית. את הטפסים החתומים נא החזירו אלינו מידית בדואר, את השי לחג תוכלו לקבל אצל ענת במזכירות הטכנית. 

במהלך חול המועד הוזמנו על ידי סמדר שם טוב, למפגש עם תלמידי יב' המסיימים בקרוב את חוק לימודיהם ומצטרפים לח"צ עין שמר. עדכנו אותם בתקנון החדש על הזכויות והחובות שבו; ציידנו אותם ב"טופס טיולים" המשתדל

לעזור בהתמצאות בהתנהלות מול בעלי התפקידים בקיבוץ; וכמובן הענקנו להם

מתנת "ברוכים המצטרפים" - תרמיל גב גדול ואיכותי, עליו רקום סמל ח"צ עין שמר.

בנוסף לכך עסקנו בחודש האחרון בקידום נושא אחזקת דירות הצעירים, שהוא הנושא המרכזי בין גורמי אי שביעות הרצון של הצעירים, וועדת צעירים הציבה אותו בראש הנושאים שבתוכנית העבודה שלה.

הזדמנות נפלאה עלתה בפנינו בתחום זה, ואנו מנסים לקדם אותה ככל האפשר דרך מוסדות הקיבוץ.

פגישה שנייה בנושא ה"צעירוניות" (בניית דירות להשכרה זולה) התקיימה במהלך חול המועד, בהשתתפות עודי דגאי, עודד ויזל, יובל בן מיור, נוגה תירוש, רקפת זהר ונציגי הצעירים. בפגישה זו סומן בית האולפן כאפשרות מתאימה ביותר לפרויקט, על פי מפת התב"ע המעודכנת הצובעת את אזור האולפן לשעבר כשטח קהילתי-ציבורי שאינו ניתן לשיוך. בעקבות הפגישה נוגה הכינה סקיצה לשיפוץ, הכוללת 10 דירות של 40 מ"ר בערך כל אחת, כולל חדר שינה מרווח נפרד, המתאימות גם לזוגות עם ילד + שתי דירות חדר. בישיבת צוות תאום זכתה ההצעה לתמיכה עקרונית ונראה כי ביכולתה של הקהילה לבצע את הפרויקט גם מבחינת מימון. כעת חזר הנושא לשולחן העבודה

של נוגה, להכנת תוכנית מפורטת על פיה יובא לאישור בערכאות השונות.

גם נפגשנו עם אדווה בראון האחראית על דירות הצעירים בועדת דירות. יחד עם אדווה למדנו את השינוי בהתנהלות התור, כפי שנקבע בתקנון החדש, ובהתאם לכתוב פרסמנו את התור (ותזכורת על הקריטריונים להתנהלותו) בקבוצת הפייסבוק הסגורה של הח"צ. באופן זה התור ברור וגלוי לכל בכל עת, ניתן ורצוי להעיר על טעויות, ואפשר לדון מראש בבעיות במידה ויש.

בד בבד המשכנו להיפגש עם צעירים לפגישות אישיות שגרתיות ולנסות לסייע בעניינים אישיים במידה והתבקשנו. בפגישות אלו למדנו מדיירי שכונת המרכז, על בעיית המחסור בחנייה בסמוך לשכונה. נפגשנו עם שביט שפירא (ועדת בטיחות) ועם עומרי שם טוב (מנהל גוס פאב) בחיפוש אחר פתרון, וסיכמנו להקצות שטח שמור ליד המחסן של רוז'ה לחניית רכבי השכונה, ולמנוע בכך כניסת רכבים לתוך השכונה. דיירים מעוניינים מוזמנים לקבל מדבקת זיהוי לרכב מענת.

נפגשנו גם עם עידית עזר מנהלת החינוך, כדי לנסות לקדם הסדר פנימי של עבודה מועדפת בחינוך. בעזרת עידן יגודה רכז מש"א, הוסכם כי בהתאם לצרכי ושיקולי מערכת החינוך, יוכלו צעירים לעבוד שנה שלמה בחינוך בתנאי עבודה מועדפת (הסדר פנימי), כלומר יזכו בסיום השנה למענק כספי. הסדר כזה להבנתנו יאפשר למערכת החינוך ליהנות מעבודתם המסורה של הצעירים, ויאפשר לצעירים ליהנות מיתרונות עבודה מועדפת בלי להיאלץ לעזוב את הקיבוץ, או לרכוש רכב פרטי על ההוצאות הגדולות הכרוכות בכך.

בעקבות החלטת הנה"ק להשאיר בכל זאת את העדיפות השנייה של הצעירים בתור

לרכב, נפגשנו עם רקפת. היות והוחלט להסיר את הגבלת הרכבים ומעתה הצעירים

רשאים לנסוע בכל רכבי הקיבוץ, סיכמנו לא לערער בינתיים על ההחלטה בעניין התור, בתקווה שהסרת המגבלה תפתור את  הקשיים. צעירים – במידה ואתם נתקלים במקרים בהם הזמנה שלכם שנעשתה זמן רב מראש, נמחקת ברגע האחרון מהסידור – נא דווחו לנו.

החלטה אחרת עליה כן ערערנו, היא ההחלטה להתקין בדירות הצעירים דודי חשמל במקום דודי שמש, משום עלות ההתקנה הגבוהה של האחרונים. טענו כי דודי החשמל ייקרו את המים החמים לצעירים, יהוו מפגע אקולוגי וממילא רשת החשמל הרעועה בדירות הצעירים לא תישא אותם. בישיבה שכינס יוסי בוריס עם בעלי המקצוע, הוחלט כי בשכונות הצעירים יותקן דוד שמש אחד לכל שתי דירות וכך תצומצם עלות ההתקנה. הדוד יתוכנת כך שיהיו בו מספיק מים חמים בהתאם לצורך, כדי למנוע מתחים בין השותפים (בשכונת שפירא תמשך אספקת מים חמים מדוד הקיטור המרכזי).  

ובנוסף לכל, גם חיזקנו את שורות וועדת צעירים בלילך גרנדיר - ברכות חמות !

ולבסוף: על אף ניסיונותינו הכנים להביא מידע מפורט ומעודכן לכל צעיר (דרך רשת סמס, קבוצת פייסבוק, מכתבים בתאי הדואר, מודעות בכניסה לחדר אוכל וכמובן עלון הקיבוץ), עדיין מהלכים בינינו צעירים שלא שמעו, לא ידעו, לא ראו... אמנם לפעמים יש שמעדיפים לא לדעת; ובכל זאת, הורים - בבקשה עזרו לנו להעביר לילדיכם את המידע והניירת, וסייעו להם בהתארגנות במידה ונדרש. במיוחד הפנו את תשומת ליבם לדחיפות בהסדרת החתימה על ההסדר.

       ועדת צעירים

ועדת בטיחות // שביט שפירא

1. לכל דיירי שכונת המרכז: על פי החלטת הקיבוץ יש להחנות רכבים רק במקומות חניה מוסדרים. מקומות החניה המוסדרים בסמוך לשכונת המרכז הם:

-  ליד המחסן של רוז'ה ליד הגוס פאב

-  במגרשי החניה באזור המוסך והחממה                                     

-  ליד מחסן הקירור הישן

   כאשר מקומות אלה תפוסים אפשר לחנות מול הדרן.

החניה ליד המחסן של רוז'ה שמורה עבורכם ע"י סדרני הגוס פאב.

תוכלו לקבל מענת גרוסמן מדבקות חניה, שהוכנו במיוחד עבורכם, לחניה ליד הגוס פאב.

ושוב נזכיר לכם: אסורה כניסה ונסיעת מכוניות, טרקטורים, טרקטורונים וכל כלי רכב ממונע - באזור בתי הילדים ובמדרכות הקיבוץ.

בבקשה הקפידו על ההחלטות למען הבטיחות של כולנו וכדי שלא נאלץ להטיל קנסות ולגרום אי נעימות

2.                  כביש הכניסה הדרומי נמצא בשלבי סיום. ניתן כבר לנסוע עליו בכניסה ויציאה מהקיבוץ.

3.                  לצערי, בתקופה האחרונה יש לא מעט אלימות, סביב נושא החניות, גם כלפי חברי ועדה וגם כלפי חברי קיבוץ. בין השאר עוקרים מגבים ממקומם ומפנצרים גלגלי מכוניות פרטיות של חברים.

אין צורך לומר, שאנו מתנגדים לכל צורה של אלימות. גם אם יש חילוקי דעות או אי הסכמות, הפתרון איננו פגיעה אלימה ברכוש.

ממש"א:  

1. מחודש מאי ניתן יהיה להיכנס ולצאת מהעבודה באמצעות הטלפון, רק ממקום העבודה הקבוע,

   לחברים שעובדים במקומות נוספים מלבד הענף הקבוע, יש אפשרות להיכנס גם בטלפון הענף בו     

   הם עובדים בנוסף, אם נתקלתם בתקלות ניתן לפנות לעידן או לצוק חרודי.

2. טופס 106: עובדי חוץ רבים עדיין לא הביאו את טופס 106 לשנת 2011 להגר.

    בבקשה לפנות למעסיק כדי לקבל את הטופס ולהביאו להגר בהקדם האפשרי.

3. דרוש נציג/ה ציבור להנהלת עסקים עצמאיים

דרישות התפקיד:

·        חברות בהנהלת העסקיים הפרטיים

·        פיקוח וליווי העסקים העצמאיים, קיימים וחדשים

·        ידע וניסיון כלכלי

·        דיסקרטיות

·        השתתפות בישיבות

             ניתן לפנות לעידן יגודה עד 13.5.12

                                                        יום העצמאות שלנו

השנה התקרבנו ליום העצמאות ללא צוות. האווירה נעכרה מעט אך לבסוף החלטתי לא לוותר על הטקס לפחות. סמדר שם טוב גויסה בשמחה עם המוסדניקים, אמיר תומר והראל שלי ויצאנו לדרך.

הטקס המסורתי שלנו צנוע אך מכובד ואיתו זרמנו.

אמיר תומר, יותם שורר, תמיר אלון, מיכאל אבנר, עומר ארליכמן, נאור מור, שחף יגודה, אילן שייביץ, איתמר מרקם ונוה כהן התגייסו לטובת המפקד המרומם ועבדו ללא לאות. נציין במיוחד את נווה כהן שגם הגיע לעזור לפרק את כל העבודה!

תודות גם לרעיה במכבסה אשר על כל הסמרטוטים הנחוצים ולנוי על ניקוי המגרש – שלא תגידו שלא ראינו...

הבנות הרציניות, אלמוג שמואל, תמר ארליכמן, תומר בורלס, גל יגודה, רותם ארליכמן ויובל שורר בהובלתה של סמדר שם טוב, ארגנו, קישטו, הקימו ופירקו את המזנונים הטעימים וכן עזרו בכל אשר היה נדרש.

את הנפת הדגל עשו בכבוד גדול נציג כיתה ו', שני אפל, יחד עם אביו היקר ערן.

שירה גלעד ונאור מור לקחו חלק בהדלקת המשואות בשם בני גילם וליפז חרודי וגל יגודה הופקדו על מגש הכסף הסוגר לנו את יום הזיכרון המרגש.

עומר ארליכמן ה-DJ המשובח ארגן סאונד נפלא לערב, היה קשוב לכל בקשה ועשה הכול במקצועיות ברמה גבוהה (ממליצה מאד להעסיק אותו בכל אירוע שמתוכנן לכם!!!).

בשיתוף פעולה מלא עבדה עם עומר עלווית מרקם, והרקידה אותנו במעגלים מגווני גיל ושמחים במיוחד – תודה לך עלווית!

מדליקי המשואות נבחרו על פי גילם השנה והטקסט ההולם נכתב על ידי חיים חננאל.

תודה שהענקתם לנו מכבודכם – תמר ששון, עופר גלעד, נאור ושירה, ניר בן דור, דור מרקם, אפרת ואיתן בן מיור, דגנית חננאל, מנו אלון והדסה ואלי רוטמן. תודה מעומק הלב להדסה של השיר היפה שהותאם בדיוק לערב זה.

התגלית של הערב היו ללא ספק יונתן גרוסמן ושי אלון בביצוע מרגש של ההמנון שלנו, זאת בהדרכתה של חמוטל גלעד.

על ריקוד עצמאות אי אפשר לוותר ולכך אספתי את ילדי גן אורן וילדי המרכז הצעיר להופעה מקסימה ונחמדת – הייתם נהדרים ילדים מתוקים!

ובל נשכח את גדי גלעד, מלך הזיקוקים של עין שמר, אשר ארגן לנו כמדי שנה תצוגה זוהרת שלא מביישת אף יישוב בסביבה! תודות גדולות.

אמנם חג צנוע אך השנה קרה לנו נס – האור במגרש לא נכבה. הרבה טלפונים וכסיסת ציפורניים קדמו לכך אך לבסוף הצלחנו!

תודה מיוחדת שלוחה להראל יגודה אשר ידו בכל סחיבה, תלייה, פירוק, דגלול, קישוט ושלל עבודות. ותודה נוספת לאורי תומר אשר יחד עם הראל קישטו את הקיבוץ בדגלי הלאום!

טקס יום העצמאות הוא בעיניי חשוב ביותר ומהווה סיום חגיגי ויפה ליום הזיכרון הטעון והמרגש. אל לנו לוותר על קיום החג הזה (והוא גם לא כל כך קשה לארגן...).

לפני סיום ברצוני להביע הערכה גדולה לצוות המטבח אשר הכין ארוחת חג כה משובחת!

הכובע יורד בהערצה גם לאורי אשכולי וישראל עזר אשר תמיד מוכנים ומזומנים לסייע עם הבשרים הנהדרים! לעונג לעבוד איתכם!

שוב תודה לכל המשתתפים העוזרים ולמי ששכחתי עמו הסליחה!

גלי.

גניה סל

12.5.24 – 1.5.12

היום בהיפרדנו מגניה לעולמים, אני מעלה את סיפור חייה.

לכולם היתה היכרות כזאת או אחרת עם גניה. למי עמוקה יותר ולמי חלקית בלבד. אני אשתדל להציג את התמונה היותר רחבה.  

גניה נולדה בפולין בעיירה בשם אופולה לובלסקי. היא הייתה השלישית מבין שש אחיות.

הבית היה, כמובן, בית דתי, שהקפידו בו על קלה כחמורה,  אך הדתיות בו לא הייתה נוקשה או מאיימת אלא דתיות נועם, מזמינה ומקרבת.

הבית המשפחתי, הוריה, והאווירה בבית עטפו אותה כל חייה. תקופת חיים קצרה ומוקצבת בחברת המשפחה העניקו לה צידת חיים ארוכה ובלתי נדלית. לכל סיטואציה או אירוע בחייה, שלפה גניה ציטוט של אמה או של אביה, שלא היה מתאים ממנו לאותה הזדמנות, ולא רק מתאים אלא גם סוג של מצפן עדכני.

כשהייתה גניה בת חמש, עברה המשפחה לוורשה, ושם בהמשך נחתה עליהם המלחמה.

הקורבן הראשון של המשפחה, עוד בטרם הוקם הגטו, הייתה אחותה הגדולה של גניה, שנלקחה בעת שהגרמנים חיפשו בבניין רופאה בעלת שם זהה.

כשעברה המשפחה לגטו וורשה, הייתה גניה הרוח החיה והמשענת של המשפחה. היא הייתה התומכת והמחזקת גם עבור אחיותיה וגם עבור הוריה. היא הייתה זו שגילתה תושיה ויוזמה, כדי להביא כל מה שניתן לרווחת המשפחה. כשצריך היה לעמוד בתורים הארוכים ללחם, הייתה זו גניה שעמדה; כששמעה על מפעל שימורים שעולה באש, הייתה זו היא שחילצה משם קופסאות למשפחה.

בזה אחר זה חוסלו או נפטרו האחיות וההורים והיא נותרה לבדה עד לחיסול הגטו. אביה, שנשבר פחות ממעשי הגרמנים גופא ויותר בשל תחושת הכישלון, שהוא כראש משפחה לא יכול  למלא את תפקידו, השאיר מעין  צוואה לא כתובה.  הוא חזר ואמר שלפחות אחד, אחד מהמשפחה חייב להישאר. לא יתכן שהמשפחה כולה תימחה.

גניה אימצה את הצוואה כצוו מעשי,  ונשארה.

היא האמינה בכל ליבה, שהמחוייבות לקיים את הצוואה היא זו שהשאירה אותה בחיים, וגם אני נוטה מאוד מאוד להאמין  בכך.

ברמה הפרקטית, הוסיף אביה ואמר, שאם לא תהיה ברירה ומדובר יהיה בשאלת חיים, מותר לאכול בשר שיקוצים, אך בשום פנים ואופן לא ללכת עם שייגצים.

כשהייתה כבר גניה לבדה בגטו, היה אירוע שבו היא נכללה בשורה של יהודים לקראת הוצאה להורג, כשהרובים מכוונים אל גבם. גניה סובבה את ראשה לאחור לראות מה עומד לקרות לה, ואחד מהיורים הכה אותה בעורפה בקת הרובה תוך אמירה: "אל תפריעי לי לעשות את העבודה שלי". היא נפלה לערמת הגופות מבלי שאיש כבר יטרח לירות בה.

כשהגיעו השוטרים היהודים לפנות את הגופות, הרים אותה שוטר בשם קליין, טיפל בה ודאג לה, ואמר לה: "את, גם באש לא כבר לא תישרפי". בהזדמנות הראשונה שהתאפשר לה היא חיפשה אותו ולא מצאה.

הרבה פעמים, כשגניה הייתה במצוקה או בחולי, עשינו היא ואנחנו שימוש בשמו והיינו אומרים: " קליין אמר שיהיה בסדר", "שתצאי מזה", וכיו"ב.

מהגטו נשלחה גניה למיידנק, ושם, למזלה, אחרי מספר חודשים נכללה בקבוצה של אלף  נשים צעירות וכשירות לעבודה, שנדרשו למחנה העבודה סקראז'יסק,  לתעשיית הנשק הגרמנית. זה

אמנם לא היה זה מחנה השמדה, אך היה איום לא פחות.

המחנה הבא שלה היה מחנה העבודה צ'נסטוחוב, שבו הייתה עד השחרור.

לאחר המלחמה עבדה גניה בבית יתומים יהודי באוטווצק, ואת אחד מחניכיה שם, פגשה ברבות השנים כאן בעין שמר.

באוטווצוק הכירה גניה את זכריה,  שנשלח לשם כחייל, לשמור על בית היתומים. משם עברו לוורוצלב, וכעבור שנתיים עלו ארצה מטופלים בילדה.

בית ראשון במולדת היה מחנה העולים "מחנה ישראל". השהות בו הייתה ממש קצרה, ואז שיכנה הסוכנות את המשפחה בשכונת נווה שאנן בירושלים, שכונה שהתגלתה כשכונת עדן.

השכונה, האווירה, האנשים בה, שחלקם היו גם כן ניצולי שואה, יחסי הרעות והשכנות ששררו שם – יצרו מקום כל כך מנחם, מחבק ושיקומי, שאי אפשר היה לבקש מקום טוב ונכון יותר ממנו.

לזכריה זה לא הספיק. זכריה האידיאליסט, שנשם קומוניזם, מרקסיזם, סוציאליזם  ושאר איזמים, חיפש מסגרת שמושתתת על אידאלים אלה ומממשת אותם. ואיזו מסגרת מקיימת זאת אם לא הקיבוץ? הוא חתר לכך, הוביל לכך, והוא קבע עובדה: הולכים לקיבוץ!

וגניה, שרק התחילה להצמיח שורשים חדשים וכל-כך כל-כך לא רצתה קיבוץ, קיבלה את הדין, ופשוט נעקרה ונקרעה מהמקום. בשנים הראשונות בעין שמר ניצלה גניה כל הזדמנות אפשרית כדי לבקר שם, והיינו מבקרים שם לא מעט.

כשהגענו לעין שמר ב-1953, לצד כל קשיי הקליטה נאלצה גניה להתמודד עם מכה נוספת: הקיבוץ דמה למחנה. עצם היותו מתחם מתוחם, וכן הקיטור במטבח, הפונקציה שנקראת מחסן בגדים, הנסיעות במשאית ועוד בעמידה - כל אלה העלו אסוציאציות ישירות לחיי המחנה. ומעל לכל – הפרדת הילדים מההורים. זה כבר היה הרבה יותר מדי. מה גם שהיא עצמה נאלצה לקיים הפרדה זו ולמסור לקולקטיב את בתה בת השש ואת התינוקת בת חצי השנה בלבד, שהן כל עולמה, שהן דגל הניצחון שלה, שמהן היא שואבת כוחות ולומדת להפנות מבט קדימה ולא לאחור. מעולם, מעולם לא שיתפה גניה שום חבר קיבוץ בקושי העצום הזה, לחיות כאן ולהיזרק לשם בכל עת שהיא עומדת מול ישות קיבוצית שמדמה את ה"שם".

אבל דווקא גניה עם כוחות העל  שלה,  עם תעצומות הנפש, עם פילוסופיית החיים החכמה שלה, עם כושר ההסתגלות שלה, דווקא היא שכל-כך התנגדה לקיבוץ, למדה להיות קיבוצניקית,  ולא זכריה. זכריה, שהוביל את כל המהלך -  התרסק. שום דבר לא תאם את החזון האוטופי שלו.

גניה התאימה את עצמה לחיי קיבוץ ולדרישותיו, אך לא עמדה מנגד וכשהייתה לה ביקורת היא הטיחה אותה. היא התקוממה נגד עוולות,  נגד אי צדק ונגד שרירותיות. פעלה ועשתה ככל יכולתה לטובת מי שנזקק או נפגע או הוחלש. 

גניה הייתה מלכת הבסדריות. בסדר לא כדי לרצות ולא על מנת לקבל פרס. בסדר כי  צריך להיות בסדר והעולם צריך להיות בסדר.

כשגניה התאלמנה, לחמי עוד לא מלאו שנתיים. נאמר לה אז שבתור אלמנה, שאין לה למי להשאיר ילד רך כל כך , היא פטורה מתורניות ערב במטבח. אבל צריך, כאמור, להיות בסדר ואסור ליהנות מפריבילגיות ואסור להיות יוצא דופן,  והיא מילאה את התורניות.

בכל מקום שבו עבדה, היא קיבלה על עצמה את המרות המתחייבת, אך מעולם, מעולם לא פעלה בעיוורון או באוטומטיות. היא בעטה בפורמאליות, היא צפצפה על החלטות מטומטמות וחסרות הגיון.

כשאפשר לעשות טוב יותר, כשאפשר לשמח מישהו, למה להיות רובוט ולהיצמד לתקנונים נוקשים ומרושעים?

כך למשל יישמה זאת, כשעבדה כמטפלת בחברת הילדים, והגנה כמעט בגופה על ילדים שנפגעו או הושפלו ע"י המחנכת. כשעבדה תקופה מסוימת בבישולי הדיאטה, דאגה למנות מזינות ומבריאות למי שהיה זקוק לכך,  גם אם לא נכלל ברשימה הסגורה של זכאי הדיאטה.

כשהגיעה לעבוד בחדר האוכל של התעשייה גילתה, שהושרשו שם הטבות שמגיעות לחברי קיבוץ ולא לעובדים השכירים. חיש קל הנהיגה שוויון מלא בין שתי הקבוצות. ועוד כהנה וכהנה.

גולת הכותרת עבורה, משלל עבודותיה ותפקידיה בקיבוץ, הייתה ריכוז ועדת הבריאות. היא הביאה רוח חדשה לתפקיד ומילאה אותו בכל כך הרבה אנושיות, אהבה, חמלה, מקצועיות ויעילות, מבלי לכופף את הגבולות המחייבים. היא פתרה בעיות ברוח טובה ותמיד בהליכה לקראת הפונה. סמכויות התפקיד לא שינו את עורה.

אחד הדברים היפים שהנהיגה, היה סבב של חברים, שישבו ליד מיטותיהם של חברים המאושפזים בבתי חולים.

השנים, שבהן מילאה גניה את התפקיד, היו שנים  מאושרות עבורה.

חבל, חבל שלא היו לה הזדמנויות לעוד תפקידים מעין זה, שכל כך  התאימו לה ושגם לקוחותיה היו יוצאים נשכרים.

גניה המשיכה ועבדה הרבה מעבר לגיל הפנסיה, עד שנאלצה לעבור ניתוח בשל שבר בירך.

היא התגברה על הניתוח בצורה מופתית ,וגם כשלאחריו הייתה סדרה של פגיעות בריאותיות

היא נלחמה ולא נכנעה. היא נאחזה בחיים בכל מצב ולא ויתרה. אחרי שכל כך הרבה פעמים צחקה למוות בפנים, כמעט והשתכנענו שהיא חסינה בפניו.

ועכשיו אני פונה אליך, אמא גניה,

אני לא יודעת אם מספיק אמרנו לך כמה את יקרה לנו, כמה ייחודית ומופלאה את בעינינו וכמה אנו אוהבים אותך. ולא רק אנחנו אהבנו אותך. את היית אהובה על כולם. בכל סביבה ובכל קהל הטבעת את חותמך והתנחלת בלבבות.

אני מקווה שאת עצמך ידעת כמה ממי שאנחנו – עוצב ונטבע בנו דרכך.

בימי הזיכרון לשואה ולגבורה, כשהיית מספרת את סיפורך לילדי חברת הילדים, ידעת בחוש פדגוגי מופלא, איך לא להטיל על כתפיהם את הכובד ואימת הסיפור, ותמיד סיימת במשפט: "אתם רואים, ילדים, אני ניצחתי את הגרמנים".

את ניצחת. ניצחת בצורה מזהרת כל ניסיון שהחיים העמידו בפנייך, ולו גם הקשה ביותר.

אם יש שכר בעולם הבא, את מכולם ראויה לו. 

אנחנו מבטיחים לך, שתמשיכי לחיות בליבנו לעד. גם את  ציידת אותנו בצידת חיים שתלווה ותשמש אותנו.

שלך באהבה עזה,

ילדייך – יפה, ציפי וחמי

חתנך – חגי וכלתך – רקפת

נכדייך – מירב ובן זוגה טל, אביתר ובת זוגו נופר, יותם, שחר, יונתן, אורי ואבשלום

נינייך – נעמה, עמרי, אוריה ואיתמר.

נוחי על משכבך בשלום.

למה עומדות דמעות בעיני והלב שלי דופק כאלו רצה לצאת מסוגרו כשאני כותב לך, גניה אהובה, את המלים האחרונות האלה?

אולי מפני שהיית לי חברה טובה מאין כמוה, כזאת שכל מפגש עמה נשא בתוכו ניחוח של חג – שביטויו בעיניים מאירות (גם בעיתות מצוקה), חיבוק חם ומלים מתוקות היוצאות מן הלב.

אולי משום שהיית עבורי דמות מופת, שלא ידעה שהיא כזאת ולא עשתה במופתיותה מעולם קרדום לחפור בו – ועל כך חשתי כלפיך רגש שאינני מרבה לחוש: רגש של הערצה.

אולי מכיוון שחיזקת בי את ה"אף על פי כן ולמרות הכל" וקוששת לי עצים שהזינו בתוכי את לפיד האמונה באדם – דווקא כמי שסבלה מנחת זרועו של הרשע האנושי יותר מכולנו, אולם ידעה לעלות מנבכי התהום אל פסגת החיוניות והאופטימיות. או במלים שלך: "מרגישה מצוין שחבל על הזמן".

היית עבורי אחד מפלאי עולם – על אפו וחמתו של העולם; פרח בנזר הבריאה שבגדה בך – ורק בזכות שכמותך היא עדיין ראויה לשמה ולכבודה; לב שבור שאין שלם ממנו – והוא משלים בשלמי תודה וכל נתיבותיו שלום.

ואולי אני בוכה עליך עכשיו, מעבר לכל הסיבות שאני יודע לומר ושאינני יודע, כי פשוט אהבתי אותך  – חרף הבדלי הגיל, והמוצא, וניסיון החיים ומעגלי הקיום, נקשרו נשמותינו בקשר בל ינתק. והקשר הזה בעינו עומד וגם ימשיך לעמוד, למרות שלא נתראה עוד – כי את האהבה הזו, שלצדה חברות והערצה ופליאה נפעמת, אקח עמי כצידה יקרה לדרך שתאיר ותנחם אותי במבוכי חיי.

קובי גרוסמן

ג נ י ה

כשהציעו לה להצטרף ללוחמי גיטו ווארשה בבונקר, סירבה. כי אמא שלה ציוותה עליה להישאר בחיים. לפחות היא, האחרונה מכל המשפחה.  עליך הוטל לנסות להישאר, אמרה לה אמא שלה.

גניה, שיצאה מהתופת והאש וכל החיים עד שלשום בצהרים, הייתה האיש הכי אופטימי שהכרנו בכלל.

תמיד האמירה: יהיה טוב, זין גזונט.

אשה קטנה.  גדולה.  ענקית.

כשהייתי נער במוסד, עבדתי עם זכריה ז"ל, בפרדס. ושוב פקד את גניה אסון. ולמרות כל מה שקרה, מאז אותם ימים, ואחרי שחזרנו מהצבא והמלחמות, משתקפת גניה מעודדת את כולם, "יהיה שלום", ועוברת לנגד העיניים כדמות האופטימית, החמה. אפופה הילה של תקווה. הולכת מתנדנדת, עם המנשקה, ההומור, החכמה היידישאית והצחוק המתגלגל אל מישהו חולה שצריך לעודד ולעזור.

את הרוח הזו העבירה לכל חבריה וידידיה שסבבו אותה. אני מרגיש כאילו אני מדבר גם בשמם ואומר לך שלום. בין האיקליפטוסים שגם הם מצדיעים לך עכשיו, ואומרים הללויה לחיים עשירים ולאופטימיות שהצמחת על מדרכות עין שמר וגינותיה.

נפרדת ללא כאבים. בבית דורות, ליד חדר האוכל שכל כך אהבת לאכול בו, בשולחן השני ממזרח.

כך נפרדים מצדיקה, מאשה גאה, לוחמת ובונה לעצמה באצבעותיה הקטנות את שביל החיים עם פס של אור.

מתוך העשן, מהמנהרה הנוראה שממנה יצאת והופעת למרחבי החיים, בנית משפחה, בישראל, בקיבוץ, וסביבך כל כך הרבה אנשים פשוטים שאהבת ועודדת בכל מפגש, בכל יום, בכל מדרכה ושביל.

גניוש קטנה. קורנת. מעניקה. מלאת תקווה תמיד.

שלום  ואהבה  ונשיקה.

אביטל גבע

לגניה, עם מותה

גניה, את מאלה שנשארו אחרי המלחמה להפשיל שרוולים ולבנות את הגשרים מחדש. באופן מופלא הצלחת גם לחיות את השבר וההרס וגם את החיים החדשים. היה לי הכבוד להיות חלק מהחיים החדשים. ללמוד מקרוב איך את יוצרת את השילוב הזה. איך את משלבת ריאליזם נוקב עם אופטימיות, איך את רואה את האנשים בדיוק כמו שהם, אבל גם סולחת להם על כך שהם כאלה.

מלבד במקום שבו אסור לסלוח. ואותו זוכרים תמיד.

גניה, את האדם האמיץ ביותר שפגשתי בחיי, ואת סיפורי הגבורה שלך לא אשכח לעולם. איך רצת לבית חרושת בוער כדי להוציא ממנו שימורים לכל המשפחה, איך במיידנק, כשאחד הסדיסטים שאל, מי רוצה לקבל מכות תמורת נעליים, התנדבת, ואחרי חמישים הצלפות שכמעט הכריעו אותך ארצה, התרוממת, ועם הנעליים על הכתף צעדת בראש מורם חזרה לצריף. את הראש שלך אף אחד לא הצליח לכופף.

בשנה האחרונה נפרדת מאיתנו לאט לאט, כל פעם קצת, כאילו את מנסה להרגיל אותנו לחיים בלעדייך. אנחנו נמשיך לחיות בלעדייך אבל עם כל מה שאת משאירה לנו – ההערות השנונות, אמרות הכנף שנשמעות יותר טוב באידיש, היכולת הבלתי נדלית להתלוצץ עם רופאייך.

לפני שנסעתי עם שחר לפולין בשנה שעברה, סיפרת לנו הרבה על שנות המלחמה, אבל כשחיפשת איזה משפט לסכם את הסיפור, הבאת לנו משום מקום את הסיכום הזה: אני כמו דנה אינטרנשיונל,  אני ניצחתי! נפלתי, נכשלתי אבל קמתי.

והניצחון שלך היה יותר מכל יפה וציפי וחמי, וגם אנחנו שהסתפחנו למשפחה ונהיינו חלק ממנה, וילדינו ונכדינו, תמיד דאגת לומר לנו, ושנדע שאנחנו הניצחון שלך.

ביום שישי האחרון עוד שרת בשארית הכוח את המנון הפרטיזנים, רק בשביל להגיע לשורה האחרונה האהובה עליך – ומצעדנו עוד ירעים אנחנו פה.

ואנחנו באמת כולנו פה, ואת באמת ניצחת.

רקפת

pt;marg� �e t PT �B -align:right;direction:rtl;unicode-bidi:embed'> 

על תופעת ההשתמטות: כל אחד ודעותיו, אני אישית ממליץ בחום על השירות הצבאי מכיוון שזו חוויה בונה ומתקנת.
מי שלא מעוניין לשרת שיהיה לו בהצלחה.

הקשר עם הקיבוץ בתקופת השירות? תמיד נחמד לראות התעניינות ולשמוע שאלות מצד ועדת קשר וצעירים.

המשך המסלול המחכה לך בצבא:  בינתיים לימודים אולי קבע אולי קצונה בקבע... מי יודע.

איחולים וברכות למדינה: בריאות ועושר, ושלא נדע מצרות ☺.

ביום שאחרי: מתכנן טיול חוצה אירופה על אופנועים עם חברים.

  לחיילינו המשרתים בכל פינה במדינה בכל חייל ובכל תפקיד

אוהבים אתכם, דואגים לכם

ומחכים שתחזרו הביתה

בריאים ושלמים בגופכם ובנפשכם

בית עין שמר

עניין לציבור

      מזל טוב לסימה וגיורא ריפתין

      להולדת הנין (החמישי!) – אלון

       נכד לתמר ודני

                    ברכות לכל המשפחה

דחוף מהחלבייה:                                    לקראת שבועות אנחנו מחפשות עובד/ת לחודש מאי במשרה מלאה. מתנדבים מוזמנים לפנות אל גלי

מכירה מיוחדת:

חזיות ולבני נשים של החברות המובילות

ביום ראשון 29.4.12 בשעות: 16:00-18:00 במחסן הבגדים

מי שמע מי יודע:

נוגה שורר מבקשת לדעת, האם מישהו קיבל או לקח את מטול השקפים ושכח להחזיר? היא תשמח לקבלו חזרה

מפגש חברתי וחנוכת מוזיאון הטרקטורים:

ביום ד' 9.5.12 בשעה 16:00 יתקיים מפגש בנושא "מיכון חקלאי וחנוכת מוזיאון הטרקטורים החדש" ליד סדנת שועלי.

פרטים על התכנית – יפורסמו. בינתיים, סמנו ביומנים.

עדכונים מועדת תכנון // יובל בן מיור

בימים אלו נראות יותר ויותר מכוניות חדשות ברחבי המשק ולהערכתי אנו רק בתחילתו של תהליך.

לכן חברים, אנא מכם הקפידו לחנות במגרשי החניה שאושרו בוועדת תכנון והנהלת הקהילה. עוד כמה מטר הליכה עושים את כל ההבדל בין התנהלות תחבורתית אחראית ובטוחה לבין פריצת כל המסגרות.  גם הנהגים שבאים מבחוץ מתייחסים אחרת לקיבוץ מסודר.  יש לזכור כי אלמנט החינוך של כל אחד ואחד מאתנו הוא הגורם מספר אחד להגברת הבטיחות של כולנו.                              בנוסף, צוות הנוי יוצא מגדרו לשמור על הניקיון והיופי בקיבוץ, אבל כל זה לא יעזור אם עולים על הדשא פעם ועוד פעם להחנות מכוניות .   

אני רוצה לחזור ולעדכן על מיקום מגרשי החניה, כפי שאושרו לאחרונה:

שכונת החממה: מצפון/מערב למבנהRDP    ליד משק החי; מול מרים שנפלד, ובכניסה המזרחית ליד המקלט מיד אחרי הקרוונים.

בשכונת המרכז:  מול החדר של עלוית מרקם.  

קוטג'ים:  החניה המרכזית ליד ח"א.

לוינסון מערב:  לאורך הגדר של המוסד, (הקפידו שלא לחסום את שער הכניסה למוסד); בין אילן בורלס לדירתה של ג'ין סדווין; מקום חניה לרכב אחד על משטח הבטון מול עליזה לוי.

לויסון מזרח: במגרש החדש ליד דירת הדסה ואלי רוטמן.

השכונה האמריקאית:  בכניסה לשכונה מול יפעת וערן אפל; ליד הנגרייה הישנה.  ובבקשה, השאירו את הכביש פנוי.

כמו כן מגרשים המרוחקים קצת יותר ממגורי חברים:

ליד החממה, המגרש בכניסה למבני החינוך ליד הדרן, המגרש ליד המוסך. 

בעתיד, לאחר סיום סלילת כביש הכניסה הדרומי והעברת התנועה לקיבוץ וממנו,  נעדכן גם את מגרשי החניה ליד מוזיאון החצר.

ולבסוף- נושא התחבורה והחניות יגיע לדיון בשיחת קיבוץ עם המלצות מסודרות של יועץ תחבורה, שמקצועו להציע מהלך משולב ובטוח של כלי רכב והולכי רגל.

הבהרה:  לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה: חברים השותלים עצים או שיחים בניסיון "לתפוס שטח" כדי להשפיע על  גבולות המגרש האישי שיוקצה להם בעתיד.

אנחנו מבקשים להבהיר, שעצים או שיחים הנשתלים, לא קובעים ולא יקבעו בעתיד בשום צורה את גודל המגרש שיוקצה לכל משפחה או יחידת דיור. נטיעת עצים או שיחים לא תשפיע בשום אופן על קביעת גבולות הפרצלציה כאשר נגיע לשלב המעשי. 

לכן, אנא הימנעו מנקיטת צעדים או פעולות שעלולים להגביר את המתח בין שכנים או בין החבר/ה למוסדות ולועדת תכנון.

בשלב זה אין לנו תשובות ברורות, כי הנושא עדיין בדיונים ויתברר בחודשים הקרובים. אנא תאזרו בסבלנות וסובלנות הדדית – ואנו נשתדל לפעול במלוא ההגינות כפי שפעלנו עד היום.

לטל, אסנת וחברים

לנו, עובדי החוץ, יש יתרון. יש לנו קלף חזק ביד: תלוש המשכורת. כמה ספרות מפרידות בינינו לבין שאר החברים, וזה מספר חשבון הבנק. ההחלטות שלא נראות לנו, מצוקה כלכלית שמישהו מבני משפחתנו נקלע אליו – לנו אין בעיה!. אומרים למנהל לשנות את מספר הבנק בתלוש והמשכורת נכנסת לחשבון שלנו ולא לקיבוץ.

לנו יש פנסיה מהעבודה, שצריכה עד סוף  שנת 2011 לעבור לקיבוץ – ושוב הכוח הוא אצלנו: לא נרצה לא נחתום, לא נעביר.

האם הציבור מודע להבדלים האלה?

בקיבוץ שאנו ואתם בחרתם לחיות בו, יש חוקים והחלטות שנקבעו ע"י  רוב בקלפי, ומחייבות את כולנו. גם את אלה שההחלטות לא נראות להם. זו דרכנו הקיבוצית. מי שדרך זו לא נראית לו – עזב אותנו.

הייתי חברה בהנהלת הקהילה. "המשטרה" כפי שאתם מכנים אותה. האם אתם  יודעים איזו תחושה כבדה זו להיות שוטרת במשטרה? מניסיוני האישי אני יכולה לבשר לכם שזה עונג מפוקפק למדי.

כדי להפסיק את פעילות "המשטרה", נתנהג כולנו בהתאם להחלטות ולכולנו יהיה יותר טוב לחיות בביתנו הקיבוצי.

שוטרת בעבר ועובדת חוץ בהווה – אסתר אפשטיין 

עוד בנושא קנס על אי העברת המשכורת דרך הקיבוץ // צביה ויסברג 

ערב ההצבעה בנושא, חולק מכתב לתאי החברים החתום על ידי טל ואסנת אדר וקבוצת חברים ובו האשמות כבדות כלפי ממלאי התפקידים המרכזיים בקיבוץ. בחרנו את ממלאי התפקידים שלנו, על מנת שישמרו על האינטרסים של כולנו כקהילה וכיחידים.    אנו מצפים שינהלו את עניינינו בצורה המיטבית.

האם אפשר להציג את  ממלאי התפקידים, כמשתמע מהמכתב הנ"ל, כחבורה של אנשים שהכוח עלה להם לראש ובאמצעים  של "מאחז עיניים" כל מטרתם להציק לחברים ולשלוח יד לכיסם?

אין מקום בעלון להיכנס להסברים מקצועיים, אבל אשמח לעשות זאת באופן אישי למי שיפנה אלי.

פותחים שבת

         השבוע נשיר "שירי אֶרֶץ", על פרשת "אחרי מות קדושים" אבישי גרוסמן.

שתי דוברות עסקו לפני שבועיים ב"אביב": צילה ליס שדיברה על יצירתו של האמן האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי– "האביב". היא סיפרה מעט על האמן, והסבירה את המשמעויות הסמליות של הדמויות ביצירה. אמרה שזוהי אלגוריה מיתולוגית עם נגיעות נוצריות על בואו של האביב לגנה של וֶנוּס. לסיום ציינה שהיצירה נמצאת היום בגלריה "אופיצי" בפירנצה, והדגישה שמי שמגיע לשם חייב לראות את האורגינל שלה, כי הוא יפה להפליא.

עדה גבע דיברה על מהות המושג "אביב" במקרא ובעולמם של חז"ל. במקרא, אביב הוא שם תואר לצמחיה רעננה, ירוקה ופורחת, לקראת הבשלתה, וזו משמעות הביטוי "אל גינת אגוז ירדתי לראות בְּאִבֵּי הנחל": אלו הם השיחים הירוקים והרעננים שליד הנחל. וכך גם באשר לשעורה, עליה להיות במצב "אביב" לקראת קורבן העומר, ומשמעו שלא יקצרו את התבואה טרם זמנה, אלא כשהיא  ירוקה ורעננה. בהשאלה, עבר המושג לתאר את חודש האביב, ומשם לעונת האביב ולשיר השירים הנחשב לשירת האביב שבו הטבע כולו פריחה וצבע, וניחוחותיהם סוחפים בחגיגתם גם את בני האדם.

שירי האהבה של שיר השירים הינם למעשה שירי אהבה בלתי ממומשת, אלה הם שירי חיזור שלפני מפגש הדודים, וכדברי ד"ר מיכה גודמן זוהי שירת השתוקקות. זוהי מגילה שונה, מלאת תום וחיוניות, שאין בה תוכחות, חוקים, הלכות, ועונשים, וכמוה כל חגי ישראל, וקבלות השבת, שנועדו לסמן גבול לימי החולין ולשמור שלא יאטם ליבנו ליופי שסביבנו ולא נחדל מלהשתוקק.

לצילה ועדה רוב תודות על דבריהן הנאים והמאלפים, כל אחת בתחומה היא.

אורי שפירא דיבר על פרשת "תזריע-מצורע", סיפר שהפרשה העוסקת בטומאה וטהרה עוררה בו התנגדות. הלין שהתקופה היפה בחיי היולדת נתפסת בפרשה כטומאה. כשאין ביכולת כותבי התנ"ך להסביר תופעות שונות, הן מוכרזות כטמאות. דיבר על גדולתו של הרמב"ם שאמר שעל האדם מוטל לנסות להבין וללמוד עוד ועוד, ולא לדבוק באמונות שווא. כמו כן תהה מדוע תקופת הטומאה ארוכה יותר אחרי לידת בת מאשר אחרי לידת בן?

בהמשך דיבר על טומאת הצרעת. החולה בצרעת נחשב טמא, וחי מחוץ למחנה, בדד בשדה...

סיים בשאלה: למרות שיש הצדקה מסוימת למניעת מגֵפות, האם נוכל לקבל שמי שהטבע כה התאכזר אליו יסבול בנידוי ובטומאה גם מידי אדם?   תודות לאורי על הדרשה היפה.                             ענה