חפש בעלונים קודמים

עלון 2 (2014) (5948) ט שבט תשע"ד

הפנינג פתיחת
שבוע הסביבה
  
בשבת, 11.1.14 בשעה 10:00 בחממה
הכניסה חופשית, מוזמנים להזמין אורחים.
  
•          הכנת קומפוסט
•          גינת ירק      
•          דוכנים של ביה"ס
•          יצירת משחק
•          סדנאות קרקס שבזי
•          סיור בטרקטור
•          דוכן פיתה דרוזית (בתשלום)

  
בשעה 12:30 מופע סביבתי מרהיב לכל המשפחה    "ליצנים ללא קרקס"


הודעות ושונות

פותחים שבת
השבוע נערוך קבלת שבת בסימן ט"ו בשבט. בשירים, בצלילים מגוונים,
עם פירות החמישה עשר, ועם יוסי בן מיור - על מכמני הטבע בארצנו.

מכירת רקפות וצמחי תבלין לט"ו בשבט
היום, יום שישי ה- 10.1.14 בשעות 11:00-13:00 מול הכלבו, תתקיים מכירת עציצים לקראת ט"ו בשבט. הקנייה תערך ברישום דרך התקציב האישי.
חג שמח! ענבל הגלעדי

כתובת הכניסה לסידור רכב מכל מחשב בקיבוץ או מחוץ לקיבוץ הינה :
www.ein-shemer.org.il

הקרנת סרט
הסרט הבא  "להעיר את נד"  ביום רביעי 15.1,  בשעה 20:15 במועדון לחבר.                            קומדיה אירית, שחקנים  וסיפור  שלא רואים כל יום.                                                               פרטים נוספים במודעה בחדר האוכל.                                                                                              בואו ליהנות, א.ש. הפקות

שיחת קיבוץ
שיחת קיבוץ הקרובה תתקיים ביום שני  בתאריך 13/1/14
בשעה 20:30 במועדון לחבר


הצעה שאי אפשר לסרב לה

בזמן האחרון אנו נמצאים במשא ומתן עם "הוט" כדי להיטיב את הקשר ביננו. ההצעה שעומדת על הפרק היא: כל בית אב שיש לו ממיר דיגיטלי יקבל 6 חבילות אקסטרא בנוסף לערוצי         ה- HD. מדובר בחבילות: סרטים, העשרה ופנאי, בידור ומוסיקה, ילדים, ספורט וחדשות ושפות. בנוסף, יינתנו ההטבות הבאות לכל המינויים:
1.         ממיר ראשון מסוג HD – ללא עלות.
2.         פטור מעלויות התקנה.
עלות החבילה היא 99 ₪ + מע"מ לחודש.
מבחינת המחיר ההצעה טובה מאוד. שימו לב, אין את ערוצי הספורט 1 ו-2 ואין את חבילת הפרימיום. מי שירצה ערוצים אלו יזמין באופן אישי דרך כרטיס האשראי.
אופן התשלום – הקיבוץ משלם ומחייב את החברים.
חברים שלא מעוניינים להצטרף צריכים לפנות אלי והם ימשיכו לשלם כפי שהם משלמים עד היום, חבילת הבסיס 77 ₪ + מע"מ.
חברים שאין ברשותם ממיר דיגיטלי ימשיכו לשלם רק על חבילת הבסיס שהמחיר שלה הוא    77 ₪. אני מציע למי שרוצה להזמין ממיר או להחליף לממיר HD להמתין עד שנסגור את ההסכם ואז לא תצטרכו לשלם על ההתקנה. אוהדי הספורט – אני מזכיר לכם כי ניתן לרכוש את ערוצי הספורט 1 ו-2 ב-30 ₪ במידה ונרשמים 25 מנויים. אתם מוזמנים לפנות אלי לברורים וכדי לקבל יותר פרטים.         יגאל כץ 054-5627505


2014 נפתחה עם חיוך גדול (ומובשם...) // גלי יגודה                                ביום שישי במועדון לחבר קיבלנו ספתח נפלא לשנה והצצה לחגיגות פורים. יותם מרקם, טל גולן יחד עם תמי צמח ועוד מתנדבים נהדרים ארגנו מסיבת ריקודים כמו שצריך. המועדון הואר ונצנץ כמו דיסקוטק של פעם, כיבוד כיד המלך ובר משקאות עשיר ורב השפעה. על הרחבה ניצח עתיד המרקידים המקומי שלנו, עומר ארליכמן, שקלע לטעם של כולנו. מיד נחתם אתו חוזה העסקה אפשרי לפורים. היו הרבה חברי קיבוץ והרבה צעירים שרקדו ושתו יחד בכיף. תודה למארגנים ואנחנו כבר מחוממים למסיבה הבאה!



שנת 2014 נפתחה עם מצב רוח טוב ואווירה נהדרת // מאיה שפירא
כשהגעתי למועדון ישר היה מצב רוח טוב ואווירה נהדרת, ראיתי אנשים רוקדים וצוחקים. הדיג'י עומר ארליכמן השקיע ונתן לכל דור שבקיבוץ את המוזיקה שהוא אוהב. היה כיבוד, שזה תמיד חשוב. הרחבה לא התרוקנה לרגע וגם אם 2014 הגיעה כבר ביום שלישי תמיד כיף לחגוג עם אנשי עין שמר שבכל מצב עושים שמח. הארגון היה ללא רבב וזה מה שנתן לנו את האפשרות ליהנות בלי דאגות. מקווה בהחלט שתמיד נמשיך לחגוג ולשמוח מהחיים ומי ייתן וימשיכו להתקיים אירועים כאלו בקיבוץ. שנה טובה ומלאת שמחות לכל בני עין שמר.





אתמול בערב בזמן שישבנו בסלון, אשתי ואני, דיברנו על כל מיני דברים.
השיחה גלשה לנושא חיים ומוות.
אמרתי לה: אף פעם אל תתני לי לחיות במצב של צמח, תלוי במכונה חשמלית ונוזלים מטפטפים מבקבוק. אם אגיע למצב שתצטרכי לראות אותי במצב שכזה-תנתקי את המכשירים שמחזיקים אותי בחיים. פתאום היא קמה, ניתקה את הטלוויזיה, ניתקה לי את המחשב וזרקה את הבירה לפח... (מהאינטרנט)

קר....
 ניתן לרכוש בהדרן כריות חימום במילוי כוסמת ולבנדר ב25 ₪

מקהלת הקיבוץ הארצי בהופעה "מסביב לעולם" ב- 40 קולות
ביום שישי 17.1.14 בשעה 21:30 בחדר האוכל
מקהלת הקיבוץ הארצי בהופעה: שירי צוענים מאת שומן, קודאי וברטוק, שירי עם מדרום אמריקה, שירים ישראליים ועוד.
הכניסה חופשית










גינת שולה                                                            כפי שבטח שמתם לב, קמה לה לאט לאט גינה יפה עם ספסלים לישיבה מתחת לעץ פיקוס השקמה הגדול והמרשים על יד בית דורות, לזכרה של שולה רומנו, שהתגוררה בבית דורות כ-6 שנים והמקום שימש לה לבית לכל דבר. ברצוני להודות ליעקב רומנו על היוזמה הנפלאה והתרומה הגדולה להקמת הגן. כמו כן, תודה גדולה לוועדת תכנון שנתנה את בירכת הדרך, לאסנת לוטן על הליווי, לעטר שנפלד וצוות הנוי שתמכו, שתלו ועזרו בכל בעיה שהתעוררה. לטל חזון שפיקח מלמעלה ולמרב, מנהלת הקהילה, שעמדה מאחורי. לכולכם תודה גדולה ואני בטוחה שכולנו נהנה מהגינה היפה.                                                                                          קרן משיח
  



על שומרים, גנבים וסיכונים בפתחי שערי עין שמר
בעיתונות ההיסטורית ובסיפורי מקום
הכתבה באתר YNET, שפורסמה לאחרונה, עוסקת האם כישלון הפאב בקיבוץ דפנה קשור לשומר הקיבוץ. בית המשפט בוחן ודוחה תביעת פיצוי של 800 אלף ש"ח נגד הקיבוץ והשומר. בית המשפט עסוק לבחון האם צריך היה שומר הקיבוץ להיות "נחמד" אל באי הפאב שהיה בקיבוץ דפנה?  כלום היתה עליו חובה להמליץ או לעודד אנשים להיכנס ל"פאב ג'נגו" שהפעיל התובע, הדורש עתה מהקיבוץ 800 אלף ש"ח פיצוי על כי שומר הלילה, לטענתו לא היה נחמד לבאי הפאב וכתוצאה מכך כשלו עסקי הפאב; או שמא הסיבות לחוסר הצלחתו של הפאב לא היו תלויות בקיבוץ? שאלות אלו עמדו בפני השופטת רבקה איזנברג מבית משפט השלום בצפת.
נראה כי סוגיות "בטיחותיות" וסיכונים "מקצועיים" מעט שונים העסיקו את השומרים של "אז" לעומת השומרים בשערי הקיבוץ בימים אלו...
לפניכם סיפורו המיוחד של אלי משיח ז"ל, בעריכתה האדיבה של חנה דנון ושני קטעי עיתונות היסטוריים המתייחסים לחייו ומותו של אלי משיח, שומר שערינו.
מרה אבנר
ליקו - שומר השדות
מתוך ספרו של צבי סוזין: מתוך בחירה
אחד הנושאים החשובים ביותר בהתארגנות הישוב לקראת הבאות הייתה פעילות המודיעין על הנעשה בין שכנינו וגם אצל השליטים האנגלים. פעולה זו נעשתה באין ספור דרכים ואופנים, אך בדרג המקומי בשטח היה בה תפקיד חשוב גם לשומרי השדות, מלבד השמירה לצורך הגנה על היבול והשגות גבול למיניהם על ידי עדרים וחקלאים. לשומר השדות היה תפקיד באיסוף מידע על הנעשה בין הערבים השכנים. חצר הקיבוץ מצפון ומדרום הייתה מוקפת בבדואים ובכפרים ערבים והייתה חשיבות גדולה ליצירת יחסים של אמון גם לצורך איסוף מידע חיוני. לשומר השדות הייתה ניידות בעזרת סוסו שעמו היה מגיע לכל מקום שבו נוכחותו חשובה. הוא היה חגור באקדח ברישיון, יצר לעצמו מעמד חשוב בקרב השכנים וקיבל בשל כך את הכבוד הראוי מצדם תוך יחסי ידידות ותוך כדי איסוף המידע החשוב. מידע זה לא נשמר אצלו בלבד כי אם זרם לדרגים אחרים, שיצרו את הפסיפס המודיעיני החשוב וההכרחי.
ליקו משיח, אלי, היה השומר-רוכב מבנינו. הוא היה בחור גבוה בעל שפם האומר כולו סמכות. ליקו למד מהר את המקצוע וגם את השפה הערבית וכן את התפקידים הנוספים המוטלים על השומר כפי שתוארו לעיל. אישיותו הקורנת והיכולת ליצור יחסי אנוש של חיבה ואמון עם הסובבים אותו, יהודים וערבים, סייעו לו בתפקידו זה. עם הקמת המדינה היה הוא המועמד הטבעי הראשון מבנינו, להישלח לקורס קצינים בצה"ל, שאותו סיים בהצטיינות ואף זכה להתקבל אצל הנשיא דאז במסגרת מחווה לחיילים מצטיינים.
קשה הייתה המכה שניחתה על כולנו כעבור מספר שנים, כשליקו נפצע ונפטר עקב תאונת ירייה ברובה ציד שהשתמש בו בחוסר זהירות בשעת ציד לילי יחד עם דדו בשדות עין שמר. כדור ציד נפלט מרובהו ופגע בחזהו. הייתה זו פרשה כאובה. הוא הניח אישה, מטי ושני בנים, רובי ואיתי. מאחר וזה קרה בערב יום הכיפורים מצאו עיתונים שונים עניין לעסוק בפרשה זו "כהזדמנות פז" להשמצת הקיבוצים, על חטאי חילוניותם. אני איבדתי חבר ילדות אהוב וקרוב.
השנים 1948-1947, התאפיינו כימי המאבק של היישוב לקראת עצמאותו, ומלחמתו בכנופיות הערביות וצבא חצי מאורגן של הערבים, בנוסף למאבקנו בשלטון הבריטי על חופש העלייה וההתיישבות. היה זה מחמיא להימצא במחיצתו של ליקו, הרכוב על הסוסה היפה "סנפטה", אשר נתרמה לקיבוץ עין שמר, על ידי מפקד שדה התעופה הסמוך לקיבוץ. הלה, בן אצילים מאנגליה וקולונל בדרגתו, התיידד עם חברי הקיבוץ, אך הועבר להודו, מוקד אחר באימפריה הבריטית, ארץ שעמדה גם היא בפני קבלת עצמאותה שזכתה בה אחרי מאבקים עקובים מדם. אותו קצין אנגלי תרם את סוסתו ללוי אדיב "המוכתר" של הקיבוץ וידיד. לוי, שידע את שתי השפות, האנגלית והערבית על בוריין קיים יחסי ידידות עם האנגלים ועם הערבים, תוך כדי מילוי תפקידו הרשמי, אך הבלתי רשמי, כלפי הצינורות השונים של "ההגנה".
טבעי היה שליקו יקבל את הסוסה האצילה אשר הגדילה את יוקרתו בקרב ידידיו ומכריו הערבים, שהערצתם הייתה נתונה לו אם מתוך כבוד וחיבה ואם מתוך פחד. בדיוק באותה עת הגיעה אליי הצעה של סידור העבודה לשבצני בשמירת השדות לצדו של ליקו, כי בזמנים האלה לא טוב היות השומר לבדו בשדות וטובים השניים מן האחד. קיבלתי את ההצעה הזאת ברצון ואף בהתלהבות. לי הוקצה הסוס "לבן", שהליכתו האיטית הסגירה את גילו המופלג. הנכון הוא ש"לבן" יותר משהיה סוס דמה לאציל צרפתי שירד מנכסיו, כאותן דמויות המאכלסות את מחזותיו של מולייר.
כמובן שאי אפשר היה להשוותו ל"סנפטה" של ליקו, בוודאי לא בדהירתה המשאירה אותו ואותי הרכוב עליו, כשהוא מדדה על ארבעת גפיו, הרחק מאחור. מאחר והייתה זו האפשרות היחידה להרגיש IN ועוד בתפקיד של שומר שדות כ- Second driver לליקו, לא הייתה לי ברירה אלא לקבל את הדין ואת זקן הסוסים, "לבן".
קשה לדמיין הערכה והערצה של השכנים הערביים אליי, כנדרש בתפקיד זה, כשהנני רכוב על "לבן", הנמצא בסוף חייו ושירותו הסוסי, גם לו הייתי חגור "מאוזר" ארוך קנה. אלה ניתנו במלואן לליקו, ובצדק. לאחר מספר שבועות, נדרשתי לחזור לעבודה בצאן, שממנו נלקחתי, בנימוק שליקו מסתדר טוב גם בלי סיוע, ולא ניתן לתקצב "כוחות ורכב" נוספים למשימה מעבר למה שהוקצה ב"כוח" הנייד של "סנפטה" וליקו. למען האמת, הייתה זו יציאה בכבוד ממצב וממעמד שדמו יותר לתמונה של פיקאסו. הסתפקתי בחוויה אפיזודית שהייתה קצרה אך גם מבדרת. ליקו המשיך בתפקידו כשומר שדות, עד לפרוץ הקרבות בסביבת עין שמר.
ליקו היתה דמות אהובה בין חברינו בקיבוץ ומותו הטראגי היכה את משפחתו ואת ידידיו הרבים, באבל וצער שלא פגו שנים רבות.

נספחים מהעיתונות

עיתון:    על המשמר  
תאריך:  8 אוקטובר 1954
עמוד מספר:7





           

אסתר אנגל















דברים שקרא מליק גור לזכרה של אסתר:
                                             אסתר אנגל מאסטרו                                                                                              אסתר נולדה ב 19.2.1925 (כה' בשבט) בעיר סרייבו שביוגוסלביה. לאביה יעקב ממשפחת סוחרים ואמה בלנקה. למשפחה חנות מכולת ששני ההורים עובדים בה. סבה מצד אביה היה רופא וסבתה תופרת כובעים מיוחדים לנשים ספרדיות. הוריה נשלחו לאושוויץ ב 1944 כשהיא כבר בארץ. לאסתר אח בשם שלמה, הגדול ממנה בחמש שנים (נפטר לפני 10 ימים) איתו נפגשה בארץ אחרי 45 שנים שלא התראו ואח"כ נסעה לעיר מולדתה ופגשה את נופי ילדותה. אחיה שלמה ניצל כשברח מאושוויץ והצטרף לפרטיזנים. בית מסורתי כשבחגים מתאספים כל המשפחה אצל הסבתא לסעודה חגיגית. ההורים דיברו לדינו-ספניולית וכתבו את שפת הלדינו באותיות רש"י. הילדים דברו סרבית וקרואטית. הבישול היה ספרדי ובמשחקי הקלפים מי שזכה שם את הכסף בקופת קק"ל, גם בשמחות, חתונות ובר מצוות היו תורמים לקופת קק"ל. השירים ששרו היו רומנסות ספרדיות ופתגמים בספרדית מלווים אותה כל חייה. נוסף לביה"ס היו הולכים לשומר הצעיר כשהמשימה היא עליה לארץ ישראל. כשהיא בת 16, חודש לפני ההגבלות על היהודים עם התקדמות הנאצים, ההורים הבינו שהעלייה לארץ היא המפלט לילדים. אספו כסף והכל נעשה בשקט בשקט ובבית הכנסת נעשתה תפילה מיוחדת ליוצאים להגשים את החלום. בתחילת מרץ (3.3.41) קבוצה של נערים ונערות דרך עליית הנוער עושה את דרכה ביבשה מיוגוסלביה לבולגריה ליוון, תורכיה, סוריה ולבנון הם נכנסים לארץ דרך ראש הנקרה. אסתר מספרת שכמו שנכנסו לארץ זרחה השמש לכבודם. הקבוצה מגיעה לשער העמקים שבו חברים שבאו מיוגוסלביה. הם בחברת נוער. הימים הראשונים וההתאקלמות בארץ קשים והניתוק מההורים היה מוחלט. לפחות מצאו חברים הדוברים את שפתם. במשך שנתיים הם מוצאים בשער העמקים בית שני. וכעבור חצי שנה הם מדברים רק עברית. כשאת הבסיס לעברית הביאו עמם משם. הם מצטרפים לשומר הצעיר ומקבלים חולצות כחולות. (לא אפורות כמו שם) וגם מתגייסים בהמשך להגנה ומתחילים אימונים תחת אפם של האנגלים. הם עובדים ולומדים ומתגבשת חבורת צעירים תוססת. במחנה השומר הצעיר שהיה ביער גנוסר הם נפגשים עם הבולגרים של עין שמר. פה חסרות בנות ושם חסרים בנים כך שהעסק חוגג וחדוות נעורים ובטמפרמנט של ה"בלקנ"זים" בעלי דם רותח ועוד ליד הכנרת ובשייט לילי. הקבוצה עוברת לקיבוץ עמיר לתקופה ועקב החלטת התנועה שהמשימה היא להשלים קיבוצים קיימים ולא להקים קיבוץ חדש הם מיועדים לעין שמר ומגיעים באפריל 1944. בעין שמר נפגשים דב מחברת נצר ואסתר הם נישאים ומקימים משפחה  בשנת 22.2.49 (כג שבט)  וגרים בצריף הקרוב לבית האבן. שני יתומים שמנצחים את הנאצים. נולדות להם שתי בנות, לִיבְנָה ב1949 כשאסתר בת 24. לִיבְנָה הוא רשי התיבות של שמות ההורים של דב ואסתר: לאה, יעקב, בלנקה ונפתלי. ודלית נולדת שמונה שנים לאחר לִיבְנָה . לנכדיהם של דב ואסתר כבר יש משפחה גדולה. אסתר עובדת בגן הירק ובאחד העלונים מדווח שצוות גן הירק, ליבר ושלמה קציר ואסתר באו למזכירות לדווח על הכנות גן הירק לסתיו. חריש, יישור ומים. וכן הוחלט שהוצאת תפוחי האדמה תהיה בעבודה עצמית. היא עובדת גם במטבח, מכבסה, מחסן בגדים, מתפרה, מעורבת בחיי הקיבוץ וממלאת תפקידם של רכזת ועדת תרבות, רכזת מחסן בגדים, רכזת מתפרה (שגם למדה את הנושא הזה), חברת מזכירות הקיבוץ, ועדת עבודה, ועדת חתונות ומרכזת קניות של ענף הבגד. לא עבדה בחינוך אבל שתי בנותיה עובדות בחינוך.                                                                                      אסתר את עטופה וחבוקה בבעלך דב בשתי בנותייך לִיבְנָה  ודלית, בעליהן דובי וראובן, נכדייך ליטל, אוהד, תמיר, ארז, נופר ועידו.

קטע מתוך שירה של חנה סנש: "יש כוכבים שאורם מגיע ארצה"
"רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם                                                                                                   יש אנשים שזיו זכרם מאיר                                                                                                      כאשר הם עצמם אינם עוד בתוכנו                                                                                              אורות אלו המבהיקים בחשכת הליל                                                                                     הם, הם שמראים לאדם את הדרך".
אסתר, את נאספת אל אדמת עין שמר, ביתך, 89 שנותייך שנים של עשייה ויצירה בצניעות ושקדנות, מחייכות אלייך באהבה. ימשיכו להאיר בנו לתמיד. נולדת בשבט, התחתנת בשבט ונאספת בשבט.
בנותיה של אסתר מספרות על הקשר המיוחד שהיה לאסתר עם אחיה שלמה:
אחיה חי כל חייו ביוגוסלביה. הוא עבד בבית חרושת ליצור מסמרים הוא יצר קשרים עם ארצות ערב. כדי לשמור עליו, היה אסור שידעו שיש לו קשר עם ישראל. באחת הפעמים, קובה ריפתין שהיה חבר קיבוץ עין שמר,  הצליח להיפגש אתו בסתר והביא לאסתר מכתבים ממנו. כששלמה יצא לפנסיה וסיים את עבודתו במפעל המסמרים הוא יכול היה להגשים חלום ולבוא להיפגש עם אסתר. לאחר 45 שנים שלא נפגשו הוא הגיע לארץ לביקור. ההתרגשות הייתה גדולה. הוא היה נשוי, לא היו לו ילדים. הם שמרו על קשר הדוק מרגע שהגיע לבקר בארץ. כל מתנה שאמא נתנה לנו כילדים היא הייתה כותבת בברכה שהמתנה מהסבים והדודים מיוגוסלביה. היא שמרה עמו על קשר ממש עד לתקופה האחרונה. לפני שלושה שבועות היא ניסתה להתקשר אליו ולא הצליחה. היא כבר הרגישה לא טוב בתקופה זו. ביום שני, כשניסינו להתקשר אליו לבשר לו על מותה של אמא, אשתו בשרה לנו שהוא נפטר לפני 10 ימים.
דברים שקראה דלית, בתה של אסתר:
אמא וסבתא יקרה שלנו!
תמיד האמנת באחווה, באהבה, בנתינה, בתמיכה, בלמידה, ביושר, כנות ובאחדות המשפחה.
"החיים יפים" תמיד אמרת. יש למצות כל רגע, כי החיים קצרים, וליהנות מכל רגע שלהם זו חובה! השמש זורחת מחייכת אליך אמא, את המלאך שלנו! עזבת את העולם פיזית אבל נשמתך תמיד תרחף ותהיה חלק מאתנו. תמיד שאפת שנהיה ביחד, וכשחלית חזרנו לתמוך ולעזור האחד לשני. "הלוואי", תמיד אמרת," שלעולם הייתה תקנה ולא נישא בלבנו שום שנאה" באמונתך גרמת לנו להרגיש שוב משפחה מלוכדת. אמא יקרה שלנו, עברת כברת דרך לא קלה בחייך ובסוף אף סבלת מהמחלה הזו פיזית. זעקת ימים ולילות לעזרה אבל מעולם לא ביקשת לעזוב את העולם. תמיד אמרת "אעזוב כשבורא עולם יחליט" הענקת לאבא ,לליבנה ולי הרבה אהבה, הגנה, תקווה, ותמיד דאגת שנרגיש נפלא. בשביל ילדינו , נכדייך  תמיד היית אוזן קשבת, חיבקת אותם ברכות לבבית, היית סבתא מדהימה. השארת לנו כל כך הרבה לתת לעולם, ואנו מבטיחים שניתן מעצמנו כמו שרצית והכי חשוב אמא יקרה לעולם לא נשכחך, ננצור אותך בלבנו לעד, והערכים שהקנית לנו. תמיד יהיו חלק בלתי נפרד מחיינו, ונעביר אותם לילדינו ולנכדינו. אמא , סבתא, שלנו אנו אוהבים אותך מאוד נוחי על משכבך בשלום בחורשת האקליפטוס הקסומה של קיבוץ עין – שמר.

דברים שכתבה הנכדה נופר סוקניק (בתם של דלית וראובן) בשם הנכדים:
שמי ארז ואני רוצה להקריא לכם את מה שכתבה אחותי נופר הנמצאת בלוקסמבורג הרחוקה:
"מאז שאני זוכרת את עצמי, סבתא הייתה חותמת את כרטיסי הברכה באמרה: "מהסבים המשוגעים". כשפעם העזתי לשאול אותה למה "משוגעים"?  - היא אמרה, כי אנחנו משוגעים עליכם, הנכדים.
אז לסבתא המשוגעת שלנו,
זאת שמאז שאני זוכרת את עצמי שוחה כל בוקר בבריכה,
זאת שהסיעה את כולנו בסל האחורי של האופניים שלה,
זאת שיש לה (ולסבא) ערימות על ערימות של ספרים מהספרייה,
זאת שלא אוהבת כלבים, אבל כל הכלבים שלנו כל כך אהבו אותה.
זאת שפותרת ערימות של תשחצים ותמיד שמחה ללמוד עוד ועוד דברים.
זאת שבכל שעה יכולנו להגיע אליה הביתה ובמקרר היו את כל המאכלים שאהבנו (לכל אחד ואחד מאתנו).
זאת שתמיד דאגה, התקשרה וגזרה עבורנו כתבות מעיתונים.
זאת שתמיד היינו גאים ללבוש את כל הבגדים שתפרה וסרגה.
אני לא באמת יודעת איך נפרדים מאדם שמאז שאני מכירה את עצמי, לקח חלק כל כך משמעותי בחיים שלי.
אבל אני כן יודעת שיש הרבה דברים שאנחנו עושים ביום יום שלמדנו ממך.
אני יכולה לספר לך שאצלי בבית תמיד יהיה שולחן חג ושולחן יומולדת, כמו שסבתא שלי תמיד עשתה.
ואני מקווה שגם אני ובעלי, בגיל תשעים, נשב ליד השולחן ונחזיק ידיים, כמו שהסבים שלי החזיקו.
אנחנו בטוחים שאיפה שאת נמצאת, טוב לך ואת מוקפת באנשים שאוהבים אותך ודואגים לך,
כבר מתגעגעים,
הנכדים המשוגעים".

לאסתר אנגל (מאסטרו) - כמה מילות פרידה
מאוד בשקט, בחרישיות, ליווינו השבוע את אסתר אל מקומה בחורשת האקליפטוסים. זאת הייתה פרידה צנועה שהתאימה לה כל כך.  להרגשתי, מגיע לאסתר שנלווה אותה בעוד כמה מילים, שיבטאו רק עוד קצת את מי ומה שהייתה.                                                                       בחירת המשפחה בשירת הלדינו שתתנגן בדרכה האחרונה, היה בה כדי להעיד במשהו על בית הוריה בסרייבו ותרבות הלדינו שהקיפה אותה בילדותה ואותה אהבה. אני לא יודעת אם ואיך לקשור את אלה באופייה של אסתר כפי שהכרתי אותה בשנותיה בקיבוץ – אבל נראה לי שיש קשר. פעם, ולא כל כך מזמן, היה כאן מה שנהגנו לקרוא: "תפירת בית". בניין המתפרה הגדול ניצב במרכז הקיבוץ, ואם חפצה הנפש בבגד חדש שיהיה יחיד ומיוחד ורק שלי, הגעתי אל אסתר ויחד התחלנו להפוך בהתרגשות את דפי התנ"ך של התופרות - ה"בורדה". נהנות לגלות בין דפיו עיצובים חדשים ולחשוב ביחד מה יהיה נכון ומה יהיה מתאים. כך יצא לי להכיר גם את טוב טעמה של אסתר. את האכפתיות ואת אופייה הקפדני היורד לפרטי פרטים, רואה במשימה המשותפת שלנו אתגר מקצועי. לא נרתעה לנסות דגמים חדשים אך גם ידעה להיות ישרה והגונה לסרב אם חשבה שהבחירה שלי היא מעבר ליכולותיה. כי אם לא תוכל לספק בגד ברמת ביצוע וגימור כמעט מושלמים – עדיף שלא תאכזב את עצמה ואת הלקוחה. ביידיש או בגרמנית מכונה אישה כמוה "פיינשמקר". ובעולם הרחב קוראים לעבודה מקצועית שכזו – תפירה עילית. אני נזכרת שכאשר הגעתי אליה למתפרה, כמעט תמיד על שולחן העבודה היה מונח בין חפציה ספר קריאה. כזה שסיימה זה עתה לקרוא או ספר שממש היום החליפה בספריה. כך למדתי על אהבת הקריאה שלה. במשך השנים החלפנו בינינו רשמים והמלצות קריאה. בשיחותינו אלו נחשפתי לאינטליגנציה שלה יחד עם תכונה נוספת: נדיבות ליבה. אסתר אהבה לחלוק חוויות הקשורות באירועי תרבות, טיולים ובכלל. וכאשר חוותה חוויה כזאת, נהגה לעצור אותי במדרכה, להודיע לי שאני חייבת ללכת לראות את ההצגה או המופע, להמליץ בפני על מאמר טוב בעיתון "הארץ" עליו הייתה חתומה עד יומה האחרון, על מוזיאון או אתר תיירות, סרט וספר טוב שכדאי לי לראות או לקרוא. ובעיקר, כל כך אהבה למצוא סיבה לומר מילה טובה. נהגה לאחוז בידי ובעיניים בורקות לומר כמה שנהנתה. ואם לא פגשה ברחוב, לא התעצלה להרים טלפון כדי להחמיא ולחזק כאשר לדעתה נעשתה עבודה טובה הראויה לשבח. באסתר, כפי שהכרתי, הייתה סקרנות, אהבת החיים ויכולת להעריך וליהנות מדברים קטנים שעושים את החיים טובים יותר. משחייה יומית בבריכה ועד לשוקולד איכותי. לא מנקרת עיניים אך גם לא מתנצלת על כך שידעה להתענג על אוכל טוב, בילוי משפחתי או כל פינוק אחר שמתבל את החיים בערך מוסף.                                                                                                  חברים וחברות שחשה כלפיהם קרבה, כאלה שעזרו לה ולדב או נענו לבקשתה בתחום מסוים, "סומנו" על ידה, ולאורך שנים רבות זכו לקבל ממנה בחגים או לרגל אירוע אישי - שי צנוע אותו הייתה מניחה בהיחבא בכניסת הבית או על ידית הדלת. וכך שנה אחר שנה אחר שנה. כמה נהנתה להכיר תודה, לתת ולהעניק – ותמיד בצנעה ובהיחבא. רק היא והצד המקבל ידעו על מה ולמה.                                                                                                                                        ואכן, כך בשקט ובחריצות, תוך אהבת המקום ואנשיו, חייה אסתר את שנותיה בעין שמר.         ומאז בחרו ליבנה ודלית להתגורר עם משפחותיהן במענית ואילת, אסתר בחרה  לזוז עוד קצת הצידה, לטפח עם דב את ביתם וגינתם, שמגע ידה, אישיותה החמה וטעמה הטוב ניכרו בהם בכל פינה.
זכרם של אנשים כמו אסתר – לעולם יהיה ברוך.
נירה כהן