חפש בעלונים קודמים

עלון 1 (2017) (6091) ח טבת תשע"ז



מתחילת ינואר 2017
ירדו 24 מ"מ
גשם בעין שמר
ומתחילת החורף 305
מ"מ גשם
"תן לנו גשמי ברכה שירוו את הארץ"
הודעות ושונות
מזל טוב
לשירי וליאור
אפשטיין
להולדת הבן
אח לאייל.
ברכות לאסתר ונעמן
להולדת הנכד
ולכל המשפחה אושר
ושמחה

מזל טוב
לשלמה קציר
שחגג השבוע 90
חורפים
!
תשמור על הרוח
הצעירה
וחוש ההומור
לעוד הרבה שנים
של טיולים
והנאה מהנכדים
והנינים

השבוע בפותחים שבת:
מפגשים בשירים.
בקבלת שבת זו נארח
את
טלי אשר
מנחת סדנאות ויועצת
אקדמית
במוסדות להכשרת
מורים
.
טלי כותבת דרשות
מעניינות במיוחד
,
בערב זה היא תדרוש
את פרשת "וַיִגַש
".
בפינת ה-90
מפגש מן העבר

לחיילינו היקרים
והוריהם

אני מבקשת עדכון
לגבי תאריכי גיוס ושחרור על מנת שאוכל להעביר את האינפורמציה הנחוצה לכל חייל,
לעדכן סטטוסים בקיבוץ, להעניק מענקים וזכאויות המגיעות להם וכמובן לברך אותם כראוי
.
כמו כן, יש תקנה
ממשרד התחבורה שכיוון שאין אוטובוס שנכנס לקיבוץ החיילים המתגוררים בעין שמר זכאים
לתוספת במשכורת. מי שמעוניין בזה אמור לפנות לאוריין גנדלמן ולקבל ממנה טופס
לחתימה
.
בברכת המשך שרות קל
וימים חמים
יהודית גרוסברג,
ועדת קשר

הצגה "הבית של
יעל
"
ביום רביעי 11.1.17
בשעה 17:00 במועדון
לחבר
תתקיים ההצגה
"הבית של יעל
"
בחסות
"תיאטרון סודות מהספרים
"
עלות לילד/ה: 30 ₪
הורים ללא תשלום
ניפגש ליאור בורלס

עדכוני טלפונים
 מספר טלפון חדש למפעל הגומי
יש לחייג בקו חוץ
מהקיבוץ
:
6371037
ולאחר מכן לחייג את
מספר השלוחה הפנימית במפעל
            בקרוב תצא חוברת טלפונים חדשה
לקיבוץ
בחוברת תהיה עמודה
של יזמויות מקומיות
מי שמעוניין לפרסם
את היזמות שלו בחוברת הטלפונים
מוזמן לכתוב למייל
של עלון המשק

alon@ein-shemer.com
עינת תומר
קבוצת תמיכה להורים
לילדים

בעלי זהויות מיניות
ומגדריות שאינן הטרוגניות
אם אתם הורים של
להט"ב לסביות, הומואים ,טרנסג'נדרים וביסקסואלים
ומתמודדים עם
שאלות, חששות ובושה
,
אתם לא צריכים
להיות לבד
.
זוג הורים מכרכור
מזמינים אתכם לפגישות תמיכה והזדהות
 כל שבועיים, הפגישות בחינם.
אריאלה 054-6878250חובב
054-6878250

פינת המילה הטובה
לרותם ארליכמן
היקרה

שבימים אלה סיימה
את עבודתה במרכז הצעיר עקב גיוסה לצה"ל
אנו רוצים להודות
לך על תקופה קצרה אך קסומה
.
תודה לך מקרב לב
שקיבלת את ילדינו כל בוקר עם חיבוק ועם חיוך – זה לא מובן מאליו
!
מאחלים לך גיוס קל,
נעים ומשמעותי
!
באהבה רבה, מהורי
המרכז הצעיר

סינמה מלוא
ביום חמישי
12.11.17 בשעה 9:00 באולם "יהלום" במלוא
יוקרן הסרט: פלורנס
המוסיקה היא אהבת
חייה של פלורנס פוסטר ג'נקינס, אשת חברה ניו יורקית במאה שעברה. היא נושמת מוסיקה,
מעריצה גדולה של העוסקים בתחום, פילנטרופית נדיבה של אירועי מוסיקה, וזמרת חובבת
בעצמה, אבל כשפלורנס שרה יוצאים מגרונה צלילים שקצת פחות מיטיבים עם הסובבים איתה.
בעלה ומנהלה האישי מפרגן ותומך בתשוקה העזה של רעייתו למוסיקה. אבל כשפלורנס
מחליטה לשכור את ה"קרנגי הול" העצום והמכובד ולתת הופעה חגיגית בפני כל
גדולי העיר, הוא, יחד עם הפסנתרן המלווה והנאמן שלה, ניצבים בפני אתגר קשה במיוחד
.
שחקנים: מריל סטריפיו
גרנט,רבקה פרגוסון במאי: תסטיבן פרירס
אורך הסרט: שעה
וארבעים דקות
מחיר: 20 ₪ כולל
קפה ומאפה
         מיועד לכל קהל המבוגרים, גם למי שלא במלוא





מזכירות טכנית -
דואר
לחברים שלום
המזכירות הטכנית
(דואר) עוברת למשרדי המשק החל מיום ראשון 8.1.17כרגע שעות הפתיחה הן 8:00-13:00.בשל
המעבר לא יתאפשר לתת מפתח לתאי הדואר הסגורים, אנא התארגנו בהתאם.בברכה, נגה ויפעת

לעובדות המזכירות
הטכנית היקרות
ענת גרוסמן ונעמי בן-חיים
ותמי צמח (בתקופה
האחרונה)
תודה רבה על שנים
רבות של שרות מאיר פנים לכולנו
.
על עזרה בכל תחום
ותמיכה בשליחת חבילות, פקסים, מילוי טפסים למשרדי הממשלה
,
תשלום על קנסות
ועוד
.
היה נעים מאוד
להיכנס, תמיד החיוך והרצון לעזור היה נר לרגלכן
בהוקרה הנהלת המשק
והחברים

שינוי במבנה
הניהולי
לחברים שלום
ההצעה לשינוי המבנה
הניהולי עברה בקלפי ואנו ממשיכים קדימה ליישום השינוי
.
פורסמה מודעת
דרושים לחיפוש יו"ר קיבוץ וצוות מש"א הרכיב צוות איתור אשר יהיה אמון על
סינון קורות החיים, ראיונות המועמדים ובסופו של התהליך הבאת המלצה לאסיפת הקיבוץ
.
הצוות יתכנס בשבוע
בקרוב בכדי להחליט על דרך הבחירה
.
צוות האיתור כולל
את החברים הבאים
:
יפתח אלון, אייל
תומר, רפי ארליכמן, עודי דגאי, ביריט שפירא ושרית אלימלך
.
בברכה, צוות
מש"א

מחפשים מייצר/ת
לגלידה
!
בבלוברי במתחם
הצומת אנחנו זקוקים למייצר/ת לגלידה שיעבדו יחד איתי
.
עבודה כייפית,
טעימה, עם צוות מעולה וגלידה משובחת
!
לא צריך ניסיון
קודם, אחרי צבא, עם ידיים טובות ורצון לעבוד
!
אפשר לפנות אלי או
למשה חזן 0507538962
גלי יגודה

דרוש/ה
יו"ר/ית קיבוץ
עומד בראש המערכת
הניהולית של הקיבוץ ומפקח על תפקודה התקין, יוזם ומוביל תהליכים אסטרטגיים ארוכי
טווח משולבים (חברה וכלכלה) לטובת צמיחת הקיבוץ, שגשוגו וחוסנוהן במישור
החברתי-קהילתי והן במישור הכלכלי
.

תחומי אחריות
כלליים
:
•           מנהל את שיחות הקיבוץ.
•           מנהל את הישיבות של ועד ההנהלה.
•           אחריות כוללת על האסטרטגיה החברתית
כלכלית של הקיבוץ: יוזם, מובילומפקח על ביצוען של תכניות אסטרטגיות רב שנתיות
בראיה חברתית כלכלית משולבת
.
•           מלווה, מנחה, מפקח ותומך בפעילות
ובתפוקות של ממלאי התפקידים המרכזיים האמונים על הקהילה והעסקים
.

פורומים בהם
משתתף/פת
:
•           ניהול ישיר – יו"ר ועד הנהלה.
•           חבר/ה ב: צוות תאום, הנהלת קהילה, הנהלה
כלכלית
.

כישורים נדרשים:
•           תואר אקדמי רלוונטי – (יתרון).
•           ניסיון בפעילות ציבורית וניהול.
•           הבנת הקיבוץ כמערכת וכאורח חיים.
•           יכולת הובלת תהליכים מורכבים.
•           יכולת ניהול מנהלים.
•           יכולות ייצוגיות וניהול מו"מ.
•           הבנה ויכולת למידה מהירה בתחומים מורכבים.
•           יחסי אנוש טובים גמישות, יוזמה ודינמיות.
•           יכולת עבודה בתנאי לחץ.
•           אמינות ויושרה.
•           יכולת ניסוח בעל פה ובכתב.
•           יכולת עמידה מול קהל.
•           שליטה במחשב.
היקף משרה: יומיים
בשבוע -40%

בחירה: צוות איתור
יביא המלצה לאסיפת הקיבוץ. הבחירה בקלפי
.
אחראי חדש לענף
המזון
רענן הרמן // עינת
תומר

ספר קצת על עצמך:
נולדתי בקיבוץ מעוז
חיים בשנת 1949. הוריי עזבו את מעוז חיים
בעקבות האסון שקרה
במעוז חיים בשנת 1953שארבעה ילדים כבני שלוש טבעו בבריכת השחייה בקיבוץ, כשאחת מהם
הייתה אחותי שהייתה צעירה ממני בשנה.ולאחר הפילוג בתנועת הקיבוץ המאוחד ב- 1954
עברנו לגור בקיבוץ
גבעת חיים איחוד ומאז אני שם
.
אני נשוי לעליזה,
אחות במקצועה, היום בפנסיה. אב ל-3 ילדים: יאיר בן 40 אוטיסט, גר איתנו ומטופל
בקיבוץ, ילד אהוב על כולם. נועם בת 37 גרה בקיבוץ ומאיה בת 31 בדרך ללימודי
דוקטורט בארה"ב
.

מה העבר התעסוקתי
שלך
?
הרבה שנים הייתי
מדריך טיולים בסיני. עבדתי במוסך, בגד"ש. משנת 1980 אני עובד בענף המזון מהן
8 שנים כאיש אחזקה. משנת 1988 ניהלתי את ענף המזון בגבעת חיים איחוד עד לאחרונה.
בין השנים 2011-2000 הקמנו מטבח משותף בגבעת חיים איחוד שסיפק אוכל גם לעין החורש,
המעפיל, מצר, ברקאי, מבואות עירון, גרנות ועוד. לאחר 11 שנים של הצלחה, נאלצנו
לסגור את המטבח המשותף בגלל בעיות ביורוקרטיות. מאז המטבח הצטמצם ונשארנו עם מטבח
שמאכיל את אותה כמות אנשים כמו בעין שמר
.

מה הביא אותך אלינו?
לאחרונה הוציאו
אותי לפנסיה. אצלנו בקיבוץ נהוג להוציא לפנסיה את מי שמגיע לגיל פנסיה, לי נתנו
עוד שנה חסד (הגעתי לגיל פנסיה לפני שנה)
.
למרות זאת, החלטתי
שאני ממשיך לעבוד. אני עדיין מלא אנרגיה ורענן. רוצה להמשיך לעבוד ולתרום. התחלתי
לעבוד כאן בתחילת השנה החדשה (2017) כמחליף של מרתה מור, שמסיימת את תפקידה לאחר
שנים רבות של עבודה מסורה
.
הלוואי שנצליח
להרים את ענף המזון בעין שמר להביא את חבריו לאכול פה וגם להציע את האוכל לכל מי
שרוצה מהסביבה
.
ענף המזון בתנועה
הקיבוצית בכל הארץ הוא במצב של מלחמת קיום והישרדות והסיכוי היחיד לקיים אותו הוא
להגדיל את מספר האוכלים על אותו תקן קיים ואותו מספר עובדים
.

נאחל בהצלחה לרענן
בתפקיד חשוב זה
!

מרכזת הגיל השלישי
(רווחה)
לחברים שלום!
עם פרסום המכרז
לתפקיד רכזת הרווחה פנו אלי חברים בשמם ובשם אלה"שאמרו" להם
...
ששמעו שכנראה..
שנשברתי או שהתעייפתי מהתפקיד ופניתי לסיימו
.
אז לא נשברתי, לא
התעייפתי, לא פניתי לסיים ואני לא זורקת את המפתחות
.
הסיבה לכך שאני
מסיימת את תפקידי כפי שהתפרסם במכרז היא
שאוריין גנדלמן
שעסקה בבעלי צרכים מיוחדים מתחילה לכהן במשרה מלאה כמנהלת הקהילה
וקרן משיח בעוד
מספר חודשים מסיימת קדנציה כרכזת בריאות והוחלט לאחד את כל המשרות למשרה אחת
.
יחד עם זאת, אני
רוצה לומר לכל החברים למטופלי ומשפחותיהם בקיבוץ ומחוצה לו שדלתי(והטלפון שלי)
ממשיכה להיות פתוחה
לכולם ואעזור גם בהמשך ככל יכולתי וככל שתידרש מעורבותי
.
[פעם הייתי מטפלת ומה לעשות
התסמונת נשארה
].
ובינתיים שימו לב
להרשמה לסיור במוזיאון הפלמ"ח ותירשמו

•           אני צריכה את עזרתכם לליווי חברים
הנזקקים להגיע למוסדות בריאות שונים
.
הרכב על חשבון החבר
הנעזר ואתם תתוגמלו לפי השעות שתשקיעו
.
בתודה גדולה, רבקה
שדה


עוד שעות ספרות וחג
החנוכה יהיה מאחורינו אבל "סיפור קטן-גדול" זה יישאר בקרבנו וילווה
אותנו גם בעתיד
.
סיפור היסטורי קטן-גדול
/ החלק היומי / סיון רהב מאיר
:
דצמבר 1931, חנוכה
תרצ"ב. העיר קיל בגרמניה. רחל, רעייתו של הרב ד"ר עקיבא פוזנר, מצלמת את
התמונה המדהימה הזו: החנוכייה של המשפחה, ובה שמונה נרות, על רקע דגל המפלגה
הנאצית שמתנוסס מול ביתם. מאחורי התמונה היא כותבת: "יהודה תמות – כך אומר
הדגל. ויהודה לעולם תשב – כך עונה הנר". זמן קצר אחר כך הרב פוזנר עלה
לישראל, ואמר לכל בני הקהילה שמקומם בישראל ולא בגרמניה. בביתו שבשכונת הבוכרים
בירושלים נהג להדליק מדי שנה נרות חנוכה בחנוכייה הזו. אחרי פטירתו מוזיאון
"יד ושם" ביקש מהמשפחה לתרום את החנוכייה למוזיאון, כדי לספר את סיפורה,
אבל לבני המשפחה היה תנאי מעניין. חנוכייה, הם הסבירו, היא לא רק מוצג מוזיאוני.
החנוכיה נתרמה למוזיאון, אבל מדי שנה בחנוכה מגיע אחד הנכדים ל"יד ושם"
ומוציא את החנוכייה לשמונה ימים, כדי להדליק בה נרות. במוצאי שבת היא הודלקה בכפר
המכבייה (מקום סמלי למדיי) באירוע של השר גלעד ארדן. אתמול בקבר יוסף, והיום
בהדלקה של בני המשפחה, צאצאי הרב פוזנר. ויהודה לעולם תשב, כך עונה הנר
.
הביאה לעלון: בת
עמי יוגב

תייר בנפאל // יואל
גרוסברג
הקדמה קלה אך
חיונית, אנשים רבים בכל הגילאים מאפשרים ומאתגרים עצמם במסלולי טיול על פני כדור
הארץ. אני רואה עצמי כמי שבחר בנתיב מאורגן ובטוח יחסית להיצע ולמגוון האפשרויות.
כוונתי למעטפת התומכת ביודעין או שלא ביודעין, כגון: 1. רכבת ישראל לנתב"ג.2.
טורקיש ש"הביאו" טיסות ישירות מנתב"ג לקטמנדו ובחזרה. (תפילה נגד
פיגועים בתורכיה עוזרת). 3. איש קשר וארגון נפאלי + מונית שהעבירה אותי מהשדה
למלון. (מעבר לצפיותיי). 4 . עם נפאלי ידידותי ושוחר תיירי חוץ, מפרגן ודובר
אנגלית מסוימת ( עם הזמן ניתנת לאבחון והגדרה). 5. מסלול טיול מתוכנן ש
"נבדק" על ידי אלפי "צלייני נוף" ונפאלים מובילי סחורה מזה
מאות בשנים. 6. "פורטר", נפאלי וחבר למסע, (אותו אחד) שעושה הכול. כמו
למשל שאלך בביטחון ויציבות, שאקבל אוכל טוב, שתהיה לי קורת גג, מיטה ומזרן. 7.
נפאל מספקת אווירת ביטחון אישי וכבוד לזולת. 8. ויש ווי פיי (הו ! הווי פיי)
.
 מכל הנאמר הובן בוודאי שמה שנותר לי זה לנשום עמוק, לטפס מעלה ומטה,
להתלבש כנדרש (קור – חום) וליהנות
.
אך עוד רגע
בבקשה... 9. ברכת המשפחה ותמיכה מרחוק (וכל כך קרוב ללב)- היא יא שם המשחק.10. קצת
מזל תמיד עוזר, וכוונתי למזג האוויר ואדמה יציבה (לא רועדת)
.
שהויתי בנפאל כללה
22 יום מתוכננים ומשולמים לטובת טרק "סובב אנאפורנה", (יש 4 פסגות של
בערך 7,000 מטר ומעלה, כל פעם שתגיד "ראיתי את פסגת האנאפורנה" תצא
צודק. אנאפורנה א' ב' וכן הלאה
.
ישנה באזור פסגת
הגנגה פורנה שמוסיפה לחדוות הבלבול. ולעומת כל הפסגות האחרות, מתנשאת לה פסגת
המטסה- פוטסרה . (זנב הדג) המזדקרת בפיתול לשמיים. על הר זה אסור לטפס ובימים בהם
הראות טובה נעמדים אנשים ברחובות העיר פוקהרה ומשתאים למראהו ופסגתו המושלגת. ההר
נראה קרוב אך בעצם שוכן כ-50 ק"מ בקו אוויר מהעיר. (מדדתי ברגליים מתחתית
ההר)
.
הביטוי "גם
סיוט זו חוויה" קיבל משמעות מושלמת בבוקרו של היום הראשון. ירדנו מהכביש
והצטרפנו לג'יפ "טאטא" (גיבור הודי הג'יפ הזה) עשוי ללא חת. הדגם הזה
הוא סגור ומיועד ל- 8 נוסעים כולל נהג. הג'יפ הוא על תקן מונית-שטח ומחיר הנסיעה
גבוה בשל התנאים. "בוא מהר" אמר לי ידידי הנפאלי (הפורטר), "מחכים
לנו
".
שיתפתי פעולה,
העמסתי התרמיל והגעתי לג'יפ שעד לפני דקה ידעתי שהוא רק לנו ועבורנו ו"הכל
שולם מראש" כך נאמר לי. פותח הדלת והג'יפ עמוס באנשים, נשים טף +ציוד
ו"אשכרה" אין מקום. אני פונה ושואל "לאן בדיוק להיכנס? מלא פה עד
הגג"! הנפאלי עונה בעדינות ומסביר: "זהו הג'יפ האחרון לבוקר זה, מחכים
לנו שנעלה." הנהג העליז הפעיל את מערכת ההגברה לרדיו בעוצמה ראויה לשמיעה
(אפשר היה לראות את הקולות) ופרץ בנסיעה כשבג'יפ
 12 נפשות לגופים המעוכים
 כל אחד לשכניו.
 עובדה, אפשרי.
והנה כלל אנושי חשוב:
"תמיד יכול להיות יותר גרוע".
 מה שהיה קודם נורא נראה
עכשיו פחות נורא.
עוד כמה משפטים
ונגיע
 ל"כלל". כעבור 10 דקות
 בנסיעה מטלטלת ודחוקה
הגענו
ל"סדנה" שבה נבדקים
הג'יפים לפני מסעם
המפרךמבסי-סאר למנאנג
.
(כ-12 שעות). הצצתי
מהחלון לסדנה ובדיוק באותו רגע
 התחשמל צעיר שנגע בחלק מתכתי שעבר ריתוך- תיקון על ידי רתח מקצועי. הצעיר
עף-קפץ מטר אחורה, צחקק, התגבר וחזר לעמדתו, אך הפעם נזהר. הרתח, אגב, עבד (ועובד
כך לדעתי עד היום) ללא מסכת ריתוך. ג'יפנו נבדק ונמצא כשר, 5 שעות ארכה הנסיעה
למחוז חפצינו, (טסאמה) בנסיעה מטלטלת זו, הג'יפ על נוסעיו קיפץ על סלעי הדרך,
הנוסעים הועפו מצד לצד וחוזר חלילה. כיניתי אותו:" הג'יפ המרקד והמפזז, ומדי
פעם המרחף
".
כמו שבאומנות
"אין דבר כזה שאין דבר כזה" כך גם בנפאל. הדרך הזו היא בלתי אפשרית אך
היא הדרך ואין בלתה. כולם עושים בה שימוש: ג'יפים בשני הכוונים, הולכי רגל
וטרקיסטים, אופנועים (עשרות רבות) ושאר דו- גלגליים לסוגיהם, בהמות משא, כבשים,
עיזים ותרנגולות. אכן, הייתה נסיעה רעה לתפארת
.
בשמחת- אמת נפלטנו
ונפרדנו מהג'יפ, (שנשאר מלא) כדי לפסוע ברגלינו שלנו בדרך
.
בבת אחת נטמעת הווייתנו
בפנינת הטבע והנוף הנפאלי וכל החושים "נצרבים" ישירות בגירויי הסביבה
הקרובה-הנוגעת וזו המקיפה והמחבקת במרחקים. זוהי זכותו הגדולה של הולך הרגל המטייל
.
בוקר רביעי לטרק,
אני מנסה להתארגן (לי לוקח שעה ולידידי הנפאלי רבע שעה), לא מוצא "ידיים
ורגליים", הכל קפוא, אולי זאת הסיבה. אנחנו מתקרבים לגובה 3,000 מ"ר ויש
לי רצון עז להמשיך כמתוכנן, לחזור למיטת הקרש במלון הרעוע, בוודאי שלא. ישנתי
כשעתיים מתוך 10 אפשריות. מה הפריע לישון? התכווצויות שרירים, כדור גבהים שבלעתי?
מיטת הקרש, אוויר צח מידי, מי יודע
?
באחת יצאתי בלית
ברירה להשתנה לילית. הודות לצורך הפיזיולוגי זכיתי בהפתעה, לחזות בשמיים שחורים
(אין תאורת רקע מלאכותית כבמקומותינו) זרועי כוכבים נוצצים באלפיהם וללא הפרעות
מזהמים באטמוספרה. מודה, חלף בי רגש נוסטלגי וגעגוע לישראל שהייתה פעם חשוכה בלילות
.
וחזרה למציאות
הבוקר הקר ביו שלוליות הקרח (מים שקפאו בלילה). בעוד אני תוהה כה וכה, קורא לי
"פולמן", ידידי הנפאלי לטרק, ובתנועות נמרצות מזמין אותי לתוך חלל שחור
שעשן מתמר מעל גגו, והנה הפתעה נוספת ומחממת, תרתי משמע: המשפחה, הוא והיא, הזמינו
אותנו לקודש הקודשים של הבית: מטבח המבוסס על מוקד אש מרכזית בין אבנים מסותתות
ומאורגנות היטב. כל כלי המטבח, הבישול וההגשה מסודרים, פחות או יותר, על מתלים
ומדפים. מיד כשנכנסתי עטף אותי חום נעים ומחייה ותוך דקה גם יכולתי לראות איפה אני
נמצא. הושיבו אותי ברוב כבוד מול האש כשקומקום ענק תלוי ומתחמם מעליה, טעמו של תה
הג'ינג'ר (הגדל בגינת הבית) עם לימון ודבש חרוט אי שם בזיכרון החווייתי
.
מים לצריכה ושימוש
זורמים לכיור מאולתר מחוץ למטבח. המים מגיעים בגרביטציה ישירות מההרים בעזרת
צינורות פלסטיק. (ההרים נוטפי נחלים ופלגים בעונה החמה. בחורף הכל קפוא). הצנרת
ממלאה מכלי אגירה או מזרימה מים למשטח הכביסה ולבתי שימוש "בול פגיעה".
כך זה ברוב בתי התה והמלונות בכפרים. במקומות רבים גם אין ברז והצינור מזרים
ומזרים
.
לפני חוויית
ג'ינו-דנדה אני מרגיש צורך לציין ברוב כבוד את מפעל הדרכים- שבילים והמדרגות
("סינגלים" להולכי רגל וסבלים בנפאל). ככל שחלפו הימים ופסעתי עוד ועוד
במדרגות ובשבילים התחלתי להפנים, להעריך ואף להעריץ את גודל ההשקעה והמאמץ לאורך
מאות בשנים. זוהי תרבות של נוודות וסבלות של חלק גדול באוכלוסייה (הרבה יותר בעבר
אך בהחלט גם כיום) שתפקידו להעביר מצרכים מכל סוג לשם קיום המשפחה והכפר, פשוטו
כמשמעו, וכמובן לצרכי מסחר. במסלולים הארוכים ישנן נקודות עצירה בנויות באופן כזה
שנוח לסבל להניח את התרמיל או הסל (סלים מיוצרים בקליעה גם כיום) ישנם מאות דוכני
אבן לשם מנוחה, בנקודות מחושבות לאורך השבילים (במשקל חמישה עד עשרה טון) שנבנו
כבמה רבועה עד גובה 80 ס"מ ומעליה תוספת של כחצי מטר במה רבועה קטנה יותר, כך
שנוצר מדף ומשענת לתרמיל או הסל. ישנן נקודות חנייה ומנוחה שבהן 15 עד 20 סבלים
יכולים להניח ציוד.בכפרים, לפני בתים או לאורך הכביש המרכזיבנויים ספסלים מעץ או
אבן להנחת הציוד. איש לא יגע בתרמילו או מקלו של ההלך או הטרקיסט. התיירים היגעים
כמו הנפאלים מניחים ציודם ללא חשש ונכנסים למסעדה או אזור אירוח בשמש להשיב נפשם
ולנוח. נוצרת אווירת רגיעה ואמון בנושא הציוד, כך גם בחדרי האכסניה המשותפים לארבעה
ויותר אנשים המזדמנים ומתארחים ללילה. למרות ההזהרות לא שמעתי ולו תלונה אחת. נחמד
וחיובי, נכון
?
עוד כלל בנפאל: אדם
(איש או אישה) ההולך כפוף ונושא על גבו מטען גדול וכבד אינו מרגיש מושפל ולא
פראייר. גם כאשר רצועה תומכת צמודה למצחו ומבטו מופנה לאדמה הוא עשוי להפתיע בחיוך
כלפיך וקריאת "נמסטה" לברכה. בשבילי ומשעולי ההימליה ( הימל פירושו הר
מושלג) נשמעת ברכת הנמסטה והיא מילת הקישור הראשית והמאחדת בין כולם לכולם
.
הכפר ג'ינו –דאנדה
הוא כפר קטן שמרחוק קשה להבחין בו בסבך היער- חורש. הדרך המסומנת כ"סובב
אנאפורנה" יורדת ממחנה הבסיס הדרומי (4,100 מטר) . פסגת האנפורנה 1 מתנשאת
ארבעה ק"מ מעליו. דרך מחנה הבסיס של המטסה-פוטסרה (זנב הדג) וכשמגיעים
לצ'ומרונג פונים בזווית חדה כלפי מטה ומזרחה (זהירות במדרגות) לכוון לנהר מודי-
קולה, שהמייתו ונהמותיו נשמעות כל העת ברקע. כעבור כשעתיים של מורד תלול (מעלה
תלול לאלה שבאים ממול) וכשנהמת הנהר הרוגש- גועש כבר נהיית מוחשית, מגיעים לג'ינו
דאנדה, או בקיצור ג'ינו. נאמר וסופר לי עוד קודם שיש מעיינות חמים במרחק הליכה של
כ-25 דקות, אכן צ'ופר נהדר. לשמחתי הגענו והתמקמנו במלון בשעה 14:00. הניסיון לימד
אותי לא להתבלבל כשראיתי נפאלים בכפכפים ובנעלי אצבע. נשארתי נעול בנעלי המסע,
הצטיידתי במקל הליכה,בגד ים ומגבת ויצאתי אל השביל הארוך והמפותל למעיינות החמים.
כעבור 1.5 ק"מ זניחים, בתוך יער טבעי, עשיר, בליווי ציוצי ציפורים (ומדרגות,
כמובן!) מגיעים ממש לגובה פני הנהר השוצף ונוהם בקול אדיר בין הסלעים ומהדהד בין
קירות הגיא הנישאים מכאן מאות מטרים כלפי מעלה. מתלולי ההרים, משני צידי הנהר,
מכוסים בצמחייה רוויה שנתפסת בקירות הקניוניים ונוצרים מעין גנים תלויים מרתקי מבט
ומצלמה
.
שלוש בריכות חמות
במידות 5 על 5 מטר בערך בנויות אבן, גובה המים 50 עד 60 ס"מ וזרימת
"החמים והנעימים" קולחת ותמידית. יש תאי החלפת בגדים (הנפאלים מקפידים
מאוד על צנעת הפרט). תאים פשוטים ביותר אך מאפשרים פרטיות. כל שנותר הוא להתרווח
בישיבה או שכיבה במים, להתמסר לנועם, להירגע ולשתוק. (הנהר שואג בשביל כולם). ובכל
זאת נאמרות כמה מילות חברות נימוס עם השכנים המתמוגגים שהזדמנו לבריכות. הכול
מבקשים שהזמן יעצור מלכת. למלון הגעתי לבסוף לקראת ערב. רעב, עייף וקצת מעורפל
חושים. סדר היום המפנק אפשר לי למלא את החסרים הנ"ל (רעב, עייפות) ובסדר
הנכון
.
הלילה ירד, השעה
19:00, נשארו לי רק 11 שעות שינה. נתמודד עם השקט והשלווה ונצפה לחוויות ותלאות
המחר
.

מכבים את הנר
ומדליקים את האור לשנה חדשה // גלי יגודה
חנוכה הסתיים
במהירות וכבר הספקנו לעבור גם שנה. אצלנו במשפחה חוגגים גם את חג המולד אז בכלל
הכל צפוף וחגיגי במיוחד
...
צוות חנוכה הוא
משובח וכבר הולך יחד שנים. הוספנו לו השנה חיזוק ויצאנו לדרך: רוני גלעד, ענת
אלון, חן חדוותי, אסף פולק ואיתן שמואל
.
המסורת של עין שמר
בחנוכה חזקה ואנחנו נהנים איתה כל שנה מחדש. נושא הדלקת הנרות הוא השדרה המרכזית
של הערב והשנה, רגע לפני שקיבוצנו היקר סוגר עשור וחוגג 90, אספנו חברים יקרים שגם
הם יסגרו בשנה הקרובה עשור בחייהם ויחגגו יום הולדת עגול
.
למטה תוכלו לקרוא את
הברכות היפות שהקריאו עם הדלקת הנרות
.
אני רוצה להודות
מעומק הלב לצוות שהתגייס בלי להסס, עשה כל דבר והוציא לפועל ערב של אור. בל נשכח
גם את בוקר היצירה המקסים ואת הפרחת הכדורים שהצלחנו לבסוף לעשות (ותודה לגשם שפסח
עלינו לערב אחד...). איכות של אנשי עשייה, יצירה וקהילה – כיף לי
!
תודה גדולה גם
ליגאל כץ ועופר גלעד שעל הצד הטכני
,
תודה אישית לנעם
גבע, נעמה אייזן, עומר יגודה, מעין גבע ועדו גבע על ריקוד מדליק ומרגש (נעם גבע
ונעמה אייזן הפיקו וביימו בעצמן)
.
תודה רבה לחיים
חננאל על הסרטונים הקצרים שלכדו את רוח כל עשור בעולם, בארץ ואצלנו בטבור. תודה
טעימה לצפי גנדלמן על המרק הנפלא בבוקר היצירה
!
ולתמי צמח על
המבואה המקורית המוארת לחג
!
לפניכם הברכות:
שתהיה לנו שנה מבורכת ומלאה אירועי 90 איכותיים משלנו
!

יצחק דנון
אני, יצחק דנון,
אחגוג השנה 90 קייצים יחד עם ביתי קיבוץ עין שמר
.
בגילנו, כבר ראינו
ושמענו הכל. לא קל להפתיע אותנו ויש זמן להתבוננות
.
הלב מתרפק על
הזיכרונות היפים, על הגעגועים לאין והטעם המתוק של היש
.
הראש צופה אל
העתיד. מנסה לנחש את השבילים והפתרונות. לגלות את תמצית המסתורין
.
לכבוד העמידה
האיתנה עם קיבוץ עין שמר ביום חגו ה-90, אני מדליק את השמש הזה.שתמיד נהיה בעלי
משמעות ונחוצים. חג שמח
!

ניסים קישיק- ברך
בשם בני ה-80

יוסי בן-מור - ברך
בשם בני ה-70

נירית לוי דקל
אני, נירית לוי
דקל, אחגוג השנה 60 עגול ויפה יחד עם בית ילדותי עין שמר
.
60
זה ה-50 החדש, כמו
שאתם ודאי יודעים. בני גילי, עושים היום הכל, לא עוצרים לרגע. מטיילים, לומדים,
עובדים כמו חמורים, מגדלים ילדים בכל הגילאים, מגדלים גם נכדים בכל מיני שעות
וימים ומנסים ליהנות מהחיים. לכבוד כל סובבי ה-60, תמשיכו לחייך לעולם ולכבוש כל
אתגר! חג שמח
!

שביט שפירא
אני, שביט שפירא,
אחגוג השנה 50 ואצעד בשערי גיל הביניים הנכסף של עין שמר. כבר לא משפחות צעירות,
בטח שלא ח"ץ, עוד לא בפנסיה. מה נשאר? גיל הביניים.תופסים הובלה איפה שאפשר,
עובדים בכל מה שנחוץ, משתדלים להנחיל בדור הצעיר קצת

עינת תומר
ערב טוב לכולם,
אני עינת תומר
ואהיה בקרוב בת 40
.
בגיל 40 מצפים
מאיתנו

להיות בשיא הקריירה
אחרי תואר שני לפחות
להיות נשואים
והורים ל-3 ילדים – לא פחות
.
אנחנו כבר ילדים
גדולים, צריכים להיות בוגרים ואחראיים
לדעת מה אנחנו
עושים ללא היסוסים
.
צריך להיות לנו בית
יפה עם גינה ופרחים
וחסכונות וכספים -
אנחנו הרי בני 40
!
ואם אנחנו עוד רגע
בני 40
ועדיין לא בטוחים
מה נרצה לעשות בחיים
?
מה נותר לנו? להגיד
תודה על מה שיש
ולקוות שיתגשם כל
שנבקש
!
חג חנוכה שמח!

מליק גור (בשם
גילאי 30)
אנחנו הילדים של
אביב 1987-6
נולדנו לעולם שבו
יש כבר מחשב וכל ידע נשלים ממנו
אבל בעקשנות,השמש
ממשיכה לזרוח במזרח בהרי מענית
.
נרנו נדלק אז,
ואישנו נאחזת, מתרפקת על הפתיל – פתיל חיינו
.
ששום רוח לא תכבה
אותנו – כי אנחנו מגלים לאורו של הנר את העולם
.
נכון, יש לנו מעט
אתמולים אבל המון מחרים. וכדי שהמחר יהיה יפה יותר, טוב יותר, נחפש בכל קצווי תבל
את היפה, המיוחד את האור- את עצמנו
.
נוסיף עוד חותמת
בדרכון חיינו, נוסיף עוד קומה למפעל חיי הקיבוץ והחלד
.
אנחנו דור חומרי
אבל לא חמור

כדי להתרכז ולהקשיב
אנחנו חייבים מוזיקה רועשת – כי כך אנחנו משקיטים את תוכנו
.
בחלק מהזמן נלך
בנתיבים שכבשו אלה שלפנינו ובחלק אחר נטביע את טביעות רגלינו בנתיבים חדשים ונזכור
כי

:
"חכם השביל מן ההולכים בו"
ואנחנו נר
אינדבידואליסטי אבל זוכרים
:
ש"כל אחד הוא
אור קטן וכולנו אור איתן
"
בשם ההורים של שיר
בן ה-30

רותם ארליכמן
אני, רותם ארליכמן,
אחגוג 20 בשנה הקרובה יחד עם קיבוצי החם והעוטף החוגג 90. יחד עם בני גילי, עומדת
לפני שירות צבאי, נרגשת וגם חוששת. כמו דורות לפניי, מבקשת שלא נצטרך יותר להילחם
והשלום יגיע במהרה. חג שמח
!

אורי גרוסמן
אני, אורי גרוסמן,
חוגג יום הולדת 10 השנה יחד עם קיבוץ עין שמר שחוגג יום הולדת 90. חניך במרכזי
החינוך של קיבוץ עין שמר. אני מתכבד להדליק נר חנוכה לכבוד כל בוגרי וילדי חברת
הילדים בעבר, בהווה ובעתיד. כי העתיד הוא בחינוך המצוין והמיוחד שיש רק לנו. חנוכה
שמח לכל בית עין שמר
.

חברים וחברות,
שוחרי קולנוע ותרבות

החל מהיום ניתן
להגיש סרטים קצרים באורך מרבי של 55 ד
',
לתחרות הסרט הקצר
במסגרת "פק"ק" (פסטיבל קולנוע קיבוצי)
נושא התחרות הוא
"הקיבוץ שלי
".
התחרות פתוחה גם
ליוצרים שאינם אנשי קולנוע בהכשרתם
!!
שימו לב למועד
ההגשה הסופי 15.3.17
במקביל, אנו פונים
שוב לכל יוצר סרטים שחי בקיבוץ, בהווה או בעבר, או יוצר שסרטו עוסק בחיי הקיבוץ -
להגיש שתי עבודות לכל היותר, למסגרת תכנית הפסטיבל
.
 הסרטים ייבחנו ע"י צוות הפסטיבל ולנבחרים תועבר הזמנה להקרנה ושיחה
עם הקהל, במהלך הפסטיבל
.
 אנו מתנצלים מראש על מסגרת הפסטיבל המצומצמת לשנה (ולפיכך יש למה לצפות
בשנים הבאות...) מה שיחייב אותנו להקרין מעט עבודות יחסית
.
המעוניינים בתקנון
תחרות הסרט הקצר, מוזמנים לפנות במייל
tiroren@gmail.com
לפרטים נוספים ניתן
להיכנס לדף הפייסבוק
https://www.facebook.com/Pkakfestival-191809724571201/?ref=bookmarks

בברכה
אורן תירוש - מנהל
אמנותי
עדי רוזן - מפיק