מאמר מערכת
לפני שבועיים הוקדש העלון לאמריקה, לכבוד יום העצמאות של ארצות-הברית.
על אף שבמאמר המערכת של אותו עלון, הבעתי יחס אמביוולנטי כלפי
ארצות-הברית, לא הגיעו אלי תלונות וטענות מצד אוהביה, אולי מלבד הנשיא טראמפ
שהודיע השבוע, כי מי שארצות-הברית לא מוצאת-חן בעיניו, מוזמן לעזוב (עזבתי). עם
התנופה הזאת, קבלו השבוע את חלק ב' של עלון אמריקה.
חלק זה נכתב לפני מספר שבועות, אבל פרסומו נדחה בגלל כמות החומר הגדולה
בעלון הקודם.
לפני שבועיים הובאו בעלון סיפוריהם האישיים של בני/בנות וחברי עין-שמר
בארצות הברית. השבוע מובאים שני סיפורים אישיים נוספים ומאמרים על אמריקה בקולנוע,
במוזיקה ובהיסטוריה (גם של הספורט). וגם מתכון הכרחי וחידונים.
שימו לב! החידונים בעלון נושאי פרסים.
בין הפותרים נכונה, יוגרלו שלושה (אחד לכל חידון) זוכים מאושרים, להם
יוענק חטיף אמריקאי מהכולבו של עין-שמר.
בשבועות הקרובים יוקדשו עלונים לשכונת שפירא ולחופשות הקיץ.
מאוד מזמינה את כולם להעביר לעלון סיפורים מהשכונה הוותיקה ומחופשותיהם.
בוודאי שמתם לב, שסיפור טוב הוא לא בהכרח סיפור גדול וחד פעמי. דווקא
סיפור קטן, אישי, שמזכיר לקוראיו את עצמם ואת חוויותיהם – הוא מרגש ומשמח אפילו
יותר.
אז אל תגידו "זה לא מעניין" – בואו קחו חלק בעלון.
בעקבות "לוח-מודעות" של השבוע, יוקדש בקרוב עלון לנושא
"לידות". מוזמנות וגם מוזמנים, לשתף בחוויה הכי מרגשת בחיים שלכם.
סיגל דקל
אמריקה של עודי דגאי
מה עשית בארה"ב?
ניהלתי חווה לגידול אבוקדו.
כמה זמן הייתם בארה"ב?
חיינו בארה"ב במדינת קליפורניה, בעיר קטנה בשם מורו ביי. שהינו שם
פעמיים: לראשונה בשנים 1982-84 ופעם שנייה בשנים 1997-2000.
בפעם הראשונה כי רצינו שילדינו ילונו בבית, ועל רקע אי-אישור המעבר ללינה
משפחתית באותה עת, חיפשנו לצאת מהקיבוץ ולחיות במסגרת אחרת.
בפעם השנייה יצאנו על רקע "אורחות החיים", מתוך תחושה שהשינוי
והקיבוץ תקועים.
איך הגיבה המשפחה?
עודדה אותנו למרות שהיה להם קשה, בעיקר בגלל המרחק. גם הוריה של רותי וגם
הורי, באו לביקור בתקופת שהותנו הראשונה. בכלל בתקופה הראשונה עצרו אצלנו
חברי-קיבוץ רבים, שבאותה עת נסעו לארה"ב לפי "תור חו"ל" על
חשבון הקיבוץ.
ספר על יתרון וחסרון בחיים שם?
היתרונות הגדולים הם חופש, נוחות ושלווה. בניגוד לישראל, הייתה תחושה בכל
מקום שנוהגים בך כאזרח מכובד וששים לשרתך.
החסרונות: בדידות ברמה של מעגלים מעבר למשפחה הגרעינית, ומחסור ברובד של
משהו עמוק יותר מעבר לקיום היומיומי שהוא כאמור נוח מאוד.
משפחת דגאי באמריקה 1998
אמריקה של דוד בן אשר
כדורעף
בשנות ה-70 הייתי מאמן כדורעף של קבוצת בית-הלוחם ת"א, קבוצת נכים
ששיחקה בהצלחה בליגת המשנה בארץ. ערכנו מסע משחקים בארה"ב ומשחק אחד היה בניו-יורק.
מתוך כבוד לנכי צה"ל נסעו לפנינו ואחרינו ברחובות ניו-יורק, 12 אופנועים ושתי
מכוניות משטרה, כשהם צופרים ומפנים את הרחובות.
בהמשך שיחקנו נגד צוערי ווסט-פויינט, ביה"ס לקצינים של ארה"ב.
הפסדנו 3:2 לצוערים במשחק הקרבה הירואי של שחקנינו, חסרי הרגל או היד. כבוד ישראל
היה בשמיים.
הרבי מלובביץ'
בשנות ה-80 הייתי שליח בניו-ג'רסי 3 שנים. הרבי של חב"ד במקום, לקח
אותי להתוועדות של הרבי במרכז קהילתו בברוקלין. חצרו של הרב היא אולם גדול, אשר
לאורך קירותיו ארבע קומות של ספסלים מדורגים. על הספסלים האלו עומדים כ-3,000
אברכים בצפיפות ומחכים לכניסתו של הרבי. הרבי שניאורסון (ז"ל) נכנס עם פמליה
של 20 רבנים, בהדרת קודש, מתיישב מאחורי השולחן, מרים יד, וכולם פוצחים בשירה
אדירה. הרבי מתחיל בדרשה באידיש (יש תרגום סימולטני), והשידור מועבר ישירות ל-50
מדינות בעולם. האברכים נעים כלולבים, מאזינים בחרדת קודש לדברי הרבי. שרים שלושה
שירים ואז דרשה של 50 דקות, כך במשך 4 שעות. מדי פעם מרימים כוסית יין עם הרבי.
לכל אחד כוסית ביד והרבי לוגם במבט חודר, שותה עם כל אחד (גם איתי) באופן אישי
במבט בעיניים. אחרי ההתוועדות מתפזר הקהל העצום בתחושת התעלות הנפש והתרוממות הרוח.
עלי לציין את דמותו של הרבי הזה – קורן, יפה תואר, בעל כריזמה מופלאה,
שליטה ומנהיגות ללא עוררין בצאן מרעיתו. האמת, חזרתי מוקסם עם לא מעט חמלה על אלפי
החסידים חדורי האמונה העיוורת, ללא כל שאלות וספקות.
נימוסים וצביעות
מדי בוקר הגעתי למשרדי הקהילה, שם עבדתי כשליח. בנימוס רב וסבר פנים יפות
אני מתקבל על-ידי צוות העובדים. יום אחד אני נכנס וכרגיל מברכים אותי: האו אר יו
טודיי, WATS-UP? ואני משיב: אוי, אשתי מאוד חולה
היה לנו יום קשה אתמול. O VERY NICE אני
מקבל כתגובה. הברכה - מן השפה ולחוץ וכך גם התגובה, לא מתוך רוע, אלא פשוט מתוך
חוסר תשומת-לב, נימוסים כלאחר יד. במידה רבה זהו הנוהג ביחסים אישיים, הם לא ממש
אמיתיים, הניכור כהתנהלות אנושית, מה שאצלנו (עדיין) שונה למדי.
אמריקה של תעשיית הקולנוע
מתחיל בווטסאפ מסיגל.
ווטסאפ מסיגל. או, או...מה עכשיו? "תכתוב בבקשה מאמר על
הוליווד" אוקיי. אני מבין למה אני, ולא שואל למה דווקא אני...אבל מה? סתם
לכתוב על הוליווד? מתי נוסדה, מתי התחילו לעשות סרטים? כמה שחיתות יש בהוליווד?
נו. יש ויקיפדיה, לא צריך אותי בשביל זה. אז מה עושים? הרי לסרב לסיגל זו לא
אופציה, אז מה עושים? לפחות אם היה איזשהו קשר לעין-שמר אז... רגע! בינגו! נכתוב
על הוליווד והקשר לעין-שמר!
מהוליווד לעין-שמר // חיים חננאל
שנת 1927
אז בואו נתחיל מ-1927. מה היה בעין-שמר? נקודה מבודדת, בית אחד מאבנים,
חומה, שני צריפים... שממה מוחלטת. ובהוליווד? אז רגע. חוזרים קצת אחורה. בסוף המאה
ה-19 תומס אלווה אדיסון פיתח לראשונה מצלמה שיכולה לצלם תנועה. אלא שהוא נכשל
ברישום הפטנט, והאחים לומייר רשמו פטנט עם מצלמה יותר משוכללת ו... זכו בבכורה.
לימים, הוליווד הפכה לעיר הסרטים הרשמית של העולם, כשהקו המוביל הברור היה
עיסקי-קפיטליסטי. אמנות? עשו באירופה. עד כאן ויקיפדיה. אבל הבטחתי הוליווד
ועין-שמר, מה שלא קיים בויקיפדיה... אז מה קרה בכל זאת ב-1927? פשוט. הומצא
הקולנוע. כן. אני לא מתבלבל. הקולנוע. מכיוון שקולנוע פירושו קול ותמונה, הרי שכל
מה שהיה לפני כן היה ראינוע. בחור ליטאי יהודי ששינה את שמו לאל ג'ולסון, היה
הבדרן המצליח ביותר בארצות-הברית ונהג להופיע כשפניו צבועות בשחור, בשירים שהם
מחווה לזמרים השחורים הנהדרים שמודרו מאולמות התיאטרון. לידי מפיקים הוליוודיים
התגלגל תסריט, שהיה סיפור על בנו של חזן יהודי שהופך לזמר ג'אז. בעיה. זמר? סרט
אילם? המפיקים העזו להשתמש בטכנולוגיה חדשנית, שמחברת את הקול לתמונה בצורה
מדויקת. אל ג'ולסון היה הבחירה הטבעית, הסרט נחל הצלחה ענקית והיה לסרט המדבר
הראשון. צ'רלי צ'פלין סלד מהקולנוע. הוא חשש שהסרטים יהפכו לראשים מדברים, והאתגר
האמיתי של לספר סיפור ללא מילים יעלם. תכל'ס? הוא צדק...
על סם שפיגל ועין-שמר
קשר נוסף מופיע בספרו של יוסף בן פורת "כברת דרך" על קיבוץ
עין-שמר, בפרק קצרצר העוסק במדריך של השומר-הצעיר שמוצאו מוינה ושמו שמואל (סמואל)
שפיגל. בין חניכיו של שפיגל נימנו גם מי שלימים הקימו את קבוצת עין-גנים. בשנת
1927 הוא
דווקא גורש מישראל, היגר לארצות-הברית, ובשם סם שפיגל (בתמונה) הפך למפיק
מצליח ועתיר פרסים, שבין סרטיו: "הגשר על הנהר קוואי" "לורנס איש
ערב" ועוד. כשהייתי מדריך במוזיאון החצר-הישנה, נהגתי לשלב את דמותו של סם
שפיגל בסיפורים, במיוחד לקהל אמריקאי. חדלתי כשראיתי שמשום מה זה לא עורר את
ההתפעלות לה קיוויתי. סם שפיגל היה תורם גדול, מלבד לשומר-הצעיר, גם לעיר ירושלים,
ובית-הספר לקולנוע בירושלים נקרא על שמו. תלמיד אחד מצוין מעין-שמר, יצא משם
לאחרונה וזהו ליגל מור, ששמו מופיע לעתים כעורך בתכנית "עובדה".
מי את הדי לאמאר?
סיפור הוליוודי אחרון, דווקא לא קשור לעין-שמר, אך מסתיים בקשר ישראלי.
בחרתי בסיפור כי אני פמיניסט ללא מירכאות, ואוהב סיפורי סינדרלה ולא בסגנון
"אישה יפה" הבזוי והדוחה. אם רוצים, אפשר להגיד שבשנת 1933, כשחלוצינו
נאבקו כאן בתנאים הקשים, בחום הנורא, עשתה את צעדיה הראשונים שחקנית ממוצא יהודי
גליציאני בשם הדי לאמאר, בסרט צ'כי שנקרא "אקסטזה". היא הייתה השחקנית
הראשונה שבסרט מיינסטרים, צ'כי דווקא, הצטלמה חשופת חזה ועוררה סערה עולמית. מה
שיפה בסיפור הוא ההיפוך הגמור לאישיותה של לאמאר. למרות התדמית ההוליוודית (הופיעה
בגרסה הוליוודית ל"שמשון ודלילה") של הכוכבנית הנועזת והיפה (היא נחשבה
בזמנו לפנים היפות ביותר בקולנוע), היא הייתה גאון טכנולוגי, והתשוקה האמיתית שלה
לא הייתה למשחק אלא להמצאות. יחד עם טכנאי קול פיתחה המצאות בתחום גלי הרדיו,
ששימשו את הצבא האמריקאי (חלקה בהמצאה לא הוכר), ויש אומרים שהמצאה זו היוותה את
הבסיס לבלוטוס. הקשר הישראלי הוא סידרה שנמצאת בתהליך הפקה, והמפיקה-שחקנית הראשית
שלה היא גל גדות. אני מרשה לעצמי קצת לעקם את האף, אבל זה רק בגלל שאני מחרב שמחות
חמוץ. תתעלמו ממני וחכו לסידרה. דמות מרתקת.
איך אומרים באמריקאית? //
רותי בן מיור
אף כי איננו חיים באמריקה, הרבה מילים באנגלית משמשות אותנו בחיי היומיום,
עד שלעיתים איננו מכירים את המילה העברית לאותו עניין.
לפניכם רשימה של מילים באנגלית, ומולה רשימה של מילים בעברית.
התאימו לכל מילה באנגלית את המילה העברית התואמת לה.
א. חומיות deadline
ב. מצנם timeout
ג. נתיך close-up
ד. מועד אחרון להגשה fuse
ה. וסת-חום thermostat
הסעדה overdraft
ו. משיכת יתר offside
ז. פסק-זמן jetlag
ח. חישכון brownies
ט. תקריב blackout
נבדל primaries
י. תקליטן catering
סיסמה deejay (d.j.)
יא. בחירות מקדימות password
יב. יעפת toaster
אמריקה של רוק-אנד-רול
עם יגאל כץ
בסופו של דבר קיבלתי סמל בוגרים, כי הייתי מדריך בתנועה, אבל היו מי שחשבו
שאני לא צריך לקבל, כי אני אוהב מוזיקה אמריקאית. גם המחנכים שלנו, גם דעת הקהל
בקבוצה וגם ההורים - לא אהבו את המוזיקה הזאת.
הדור שלי היה הראשון שנפגש עם המוזיקה הלועזית. אלו שהיו לפנינו שמעו
בעיקר שירים ישראלים ורקדו ריקודי-עם ישראלים. תרבות הנוער אז היתה ההווי של תנועות
הנוער והקיבוץ.
גם הרדיו התחיל להשמיע מוזיקה לועזית בדור שלנו. באותן שנים של מחצית המאה
הקודמת, התחיל הרוק-אנד-רול - מוזיקה של צעירים, מורדת, מתעמתת עם המוזיקה
למבוגרים שהיתה יותר קלאסית ומחזות-זמר. שדרן יהודי בשם אלן פריד, המציא את המושג
"רוק-אנד-רול" והשאר היסטוריה... גם באנגליה אהבו את זה, ניסו לחקות
וככה נולדו החיפושיות והרולינג-סטון.
שמענו אז גם הרבה מוזיקה מאירופה – איטליה, סן רמו, צרפת - שירים רומנטיים
לצליליהם רקדנו סלואו.
ההורים שלי חזרו מביקור והביאו מאמריקה טרנזיסטור. הייתי הולך איתו ומקשיב
כל הזמן.
כשחזרנו מהצבא הקמנו את הדיסקוטק הראשון איפה שהגוס. לפני כן היו שם בורות
עם כל התערובות לרפת וללול ומכונות שארזו את זה בשקים. אנחנו בנינו את המדרגות
לקומה העליונה, יחד עם לני האולינג.
היום אני שומע מוזיקה בעיקר בטלוויזיה, דרך תוכניות כמו
"דה-וויס" ו"כוכב נולד".
יש לי בבית מערכת רצינית, אבל אני כמעט ולא שומע בה מוזיקה.
לאורך השנים נותבה אהבת המוזיקה שלי לצד הטכני של המוזיקה. בעצם כל מי
שהולך לצד הטכני, הוא מי שרצה לעסוק במוזיקה ולא יכול לעשות את זה על הבמה.
מבחן אמריקאי על אמריקה
בכל שאלה עליכם לבחור את התשובה האחת מבין הארבע שהיא הנכונה ביותר.
א. איך אומרים "מבחן אמריקאי" באמריקה?
1. מבחן קל
2. מבחן רב ברירתי
3. מבחן ישראלי
4. אין באמריקה
מבחנים מסוג זה
ב. מי גילה את אמריקה?
1. פוקהונטס
2. הדעות חלוקות
3. קולומבוס
4. מרקו פולו
ג. מה חוגגים בארבעה ביולי?
1. הכרזת העצמאות של
ארה"ב
2. תחילת הקיץ ביבשת
אמריקה
3. הניצחון על
האינדיאנים
4. גילוי יבשת אמריקה
ד. כמה מדינות יש בארה"ב?
1. 48
2. 50
3. 51
4. 55
ה. אלו מהבאות איננה מדינה בארה"ב?
1. ניו-אינגלנד
2. ניו-ג'רזי
3. ניו-יורק
4. ניו-המפשייר
ו. הנשיא טראמפ הוא נשיא מספר –
1. 42
2. 43
3. 44
4. 45
ז. מי מבין נשיאי ארה"ב, זה שנבחר לכהונה בגיל המבוגר ביותר?
1. טראמפ
2. רייגן
3. וושינגטון
4. קרטר
ח. כמה נשיאים לא סיימו את כהונתם (נרצחו, נפטרו, הודחו או התפטרו)?
1. 9
2. 11
3. 13
4. 15
ט. איזה מהדברים הבאים לא אמר טראמפ?
1. "אני חושב
שההבדל העיקרי ביני למועמדים האחרים, הוא שאני ישר יותר והנשים שלי יותר יפות."
2. "אם הילרי
קלינטון לא יכולה לספק את בעלה, כיצד תוכל לספק את אמריקה?"
3. "אם הייתי
עומד באמצע השדרה החמישית ויורה במישהו, הייתי מאבד תמיכה".
4. "אני לחלוטין
אקבל את תוצאות הבחירות!... אם אני אזכה בהן."
י. מי הם בן וג'רי?
1. עכבר וחתול בסרטים
מצוירים
2. יצרני גלידה
3. צמד הקומיקאים מהם
יצא ג'רי סיינפלד
4. הבעלים של מפעל
הרכב פורד
יא. מה חלף עם הרוח?
1. החמסין
2. הכובע
3. תהילת הדרום
4. תהילת הצפון
יב. איזו מהלהקות הבאות איננה אמריקאית?
1. האחים בלוז
2. ביסטי בויז
3. בקסטריט בויז
4. החיפושיות
יג. מה לא הומצא באמריקה?
1. רוכסן
2. רמזור
3. קריוקי
4. חוט דנטלי
היסטוריה אמריקאית // אדם אלון
מהבוץ הווייטנאמי ועד המותחן בפיליפינים –
שני נושאים מכוננים בתולדות האומה האמריקאית
כמו שמעולם לא ראיתם
(ובמילים אחרות: עכשיו הוא גם מבקר טלוויזיה - כמה נמוך זה עוד יכול לרדת...?)
אף כי עורכת העלון (היקרה לליבי) ביקשה ממני לכתוב כמה שורות בנושא ספורט
אמריקאי, בפרץ תעוזה בלתי-מוסבר לא מילאתי אחר בקשתה אחד לאחד (לא יקרה יותר -
מבטיח...), אלא בחרתי להתעמק בשני נושאים נפרדים (אך הקשורים זה לזה בעקיפין כפי
שתיווכחו בהמשך) בהיסטוריה של האומה החזקה בעולם. משום שהכי קל עבורי היה לעדכן
אתכם בשוטף, כי בפוטבול קבוצת הניו-אינגלנד ״פטריוטס״ הולכת והופכת לנגד עינינו
לאחת משושלות הספורט הגדולות מאז ומעולם; כי ב-NBA חווינו בשבועות האחרונים שני אירועים מרכזיים: האחד, זכייתה הראשונה
(והמפתיעה, יש לומר) אי-פעם של קבוצה קנדית (טורונטו "ראפטורס") באליפות
הליגה; השני, עונת ההעברות המשוגעת והדרמטית ביותר בהיסטוריה של הליגה, כאשר גדולי
הכוכבים חתמו ופוזרו על פני מנעד רחב של קבוצות מובילות – עובדה המבטיחה את העונה
הפתוחה והתחרותית ביותר מזה עשור; כי בבייסבול נחתם השנה החוזה היקר בהיסטוריה של
הספורט האמריקאי אשר יתגמל כוכב-על בשם ברייס הארפר בשכר חלומי של 330 (!) מיליון
דולר למשך 13 שנים; כי נבחרת הנשים האמריקאית בכדורגל ״שרפה״ את הדשא באליפות
העולם בפריז בחודש האחרון, זכתה בגביע הרביעי בתולדותיה, מטריפה את העם האמריקאי
לאין שיעור יותר מאשר נבחרת הגברים המקבילה והאפורה ומעלה על נס את הצורך בשוויון
זכויות אמיתי בין ספורטאיות לספורטאים; יכולתי ויכולתי ויכולתי, אך בפעם הזו אנסה
לקפוץ מעט מעל לחד-גוניות המאפיינת אותי בדרך-כלל, ולהפנות את הזרקור לאותם שני
נושאים אשר משכו את תשומת-לבי וריתקו אותי מאז שעמדתי על דעתי אי-שם
בפרה-היסטוריה, וביתר-שאת בשנה האחרונה עת נחשפתי לשתי סדרות טלוויזיה מצוינות
אודותיהם:
(*) מלחמת וייטנאם: אחרי שכבר חשבנו שקראנו, שמענו וראינו הכל אודות
אחת המלחמות הקשות והשנויות במחלוקת במאה ה-20, מגיעה הסדרה המטלטלת הזו בת עשרת
הפרקים (HOT VOD, כאן 11) ומביאה קטעי סרטים אותם צילמו עיתונאים וצלמים צבאיים אשר התלוו לכוחות
האמריקניים בשטח, תוך שהם מביאים את אימת הקרב והמוות לסלון ממרחק של פחות מחצי
מטר. מעבר לקרבות העזים, תנאי המחיה הבלתי-אפשריים בג׳ונגלים, כמות הפצצות שהוטלו
על ערי וכפרי צפון-וייטנאם (שהיתה כפולה ממספר הפצצות שהטילו האמריקאים במלחמת
העולם השנייה בכל אירופה), רוח הלחימה הבלתי-נשברת של הווייטקונג, יותר מ-58,000
החללים האמריקניים, וכל זאת יש להזכיר במרחק אלפי מילין מהבית, קפצו לנגד עיניי
שלושה נושאים עיקריים אשר טרם הייתי מודע לעוצמתם עד לאחרונה: הראשון,
נשיא ארה״ב ה-36 במספר, לינדון ג׳ונסון. מדהים ומכמיר-לב לראות כיצד נשיא דמוקרט,
ליברל ונושא דגל שוויון וזכויות אדם זה, נגרר למלחמת הברירה הזו (אותה קיבל בירושה
מקודמו, הנשיא ג'ון קנדי) על-ידי יועציו ומצביאיו, ולוקח איתו למטה אומה שלמה, עד
שלא היה מסוגל יותר ופינה את מקומו; השני, העם הווייטנאמי. מרתק להבין איך עם שלם
אשר ארצו נחצתה וחולקה לשניים על-ידי מעצמות-העל בשיא המלחמה הקרה (הצפון נתמך
על-ידי ברה״מ וסין, בעוד הדרום נחשב לפרו-אמריקאי), לא באמת מתעניין בקומוניזם,
מרקסיזם ודמוקרטיה. מאווייו ושאיפותיו האמיתיים הינם בראש ובראשונה לעצמאות,
להגדרה-עצמית, לאיחוד עם אחיו ושאר חלקי מדינתו השסועה; והשלישי, השפעת המלחמה על
הציבור האמריקאי. עוצמת הקרע והפילוג שנוצרו בארה״ב במהלך המלחמה, שהגיעו לשיאם
בשנת 1968 והמוצגים בהבלטה בסדרה, לא פחות מהממו אותי: תנועות-מחאה, הפגנות-ענק,
אלימות כוחות הצבא והמשטרה כנגד מפגינים, הרג סטודנטים בקמפוסים ברחבי המדינה,
הדרדרות מוסרית וכאוס אשר כמעט ופירקו את האומה הגאה והחזקה בעולם מבפנים והביאוה
אל סף אובדן שליטה מוחלט. צחוק הגורל, כי דווקא הנשיא הרפובליקני ריצ׳רד ניקסון
הפנים את חומרת המצב, "סובב את הספינה", הביא לסיום המלחמה והוציא את
אחרון החיילים האמריקניים מסייגון בירת הדרום ב-30 באפריל 1975. לו היתה מוצבת
״מכונת-זמן״ בלובי של חדר-האוכל והיתה ניתנת לי האפשרות לבחור תקופה אחת בהיסטוריה
לחזור אליה בזמן ולשהות בה למספר ימים - קיץ 1968 בארה״ב היתה בחירתי ללא כל היסוס...
(*) מוחמד עלי: ביוגרפיה נהדרת אודות ימי הזוהר והתהילה של אחד
הספורטאים הגדולים בכל הזמנים וללא-ספק המתאגרף הטוב אי-פעם, אייקון אמריקאי, גדול
מהחיים, ״מרחף כפרפר ועוקץ כדבורה״, אתלט-על, ״הפה הגדול״ ואגדה בחייו.
עלי צוטט כה הרבה בכלי התקשורת במהלך הקריירה שלו, כך ששני הפרקים
המצוינים (״What’s My Name״, HOT VOD, ערוץ 8) כלל לא זקוקים לקריינות, אלא מתבססים על המלל הבלתי-פוסק אותו הוציא מפיו
במהלך חייו. אלוף אולימפי בן 18; אלוף עולם בן 22; ההתאסלמות ושינוי שמו מקסיוס
קליי למוחמד עלי; ההרחקה מאיגרוף מקצועני בשל סירובו לשרת בווייטנאם (״האדם הלבן
שולח את האדם השחור כדי להרוג את האדם הצהוב״); הקרבות הגדולים לכיבוש התואר
העולמי מחדש; קטעי ראיונות נדירים; מסיבות העיתונאים המשוגעות; הפעילות ההומניטרית
והמאבק למען שוויון-זכויותיהם של חלכאי ונדכאי העולם, וכל זאת תחת הצל הכבד של
החלטתו וניסיונותיו להגן על תוארו פעם אחר פעם, גם בגיל מבוגר כשהרגליים והאגרופים
כבר לא מהירים וחדים כמו פעם, כשברקע הולכת ומשתלטת על גופו מחלת הפרקינסון
האכזרית - כנראה כתוצאה מאין-ספור המכות שראשו ספג במהלך הקריירה הארוכה והמפוארת.
באולימפיאדת אטלנטה ב-1996 עוד הספיק עלי לרגש מאות-מיליוני צופים ברחבי העולם,
כאשר התבקש להחזיק את הלפיד האולימפי, ובמאמץ רב הדליק את המשואה כשידו וגופו
רועדים מהמחלה. הוא נפטר ב-3 ביוני 2016 בבית החולים בסקוטסדייל שבאריזונה בגיל
74, כתוצאה מזיהום חמור בו לקה. ואגב אותה ״מכונת-זמן״ דימיונית המוצבת בלובי של
חדר-האוכל מהסעיף הראשון, לו היתה ניתנת לי אפשרות נוספת לבחור נקודת-זמן אחרת
בהיסטוריה ולהיות נוכח בה - הייתי ללא-ספק לוחץ על הכפתור שייקח אותי לאחד
באוקטובר 1975, למנילה בירת הפיליפינים, לקרב שנודע כ-״Thrilla in Manila״ הניצב בראש רשימת קרבות האיגרוף הגדולים בהיסטוריה, בו ניצח עלי
את ג׳ו פרייזר והגן על תוארו העולמי.
One of his
kind...
תשבץ מדינות ארה"ב – CROSSWORD PUZZLE //
רותי בן מיור
יש להשלים את התשבץ באנגלית באותיות גדולות, מתוך מבחר המילים שלמטה
מאוזן ACROSS -
1. מדינה מדברית בה נמצאת עיר ההימורים הגדולה בעולם.
4. המדינה ה-50, באוקיאנוס השקט.
5. רוג'רס והמרסטיין כתבו מחזמר אהוב על מדינה זו: "התירס גדל
עד גובה עינו של הפיל".
9. וולט דיסני בנה כאן את ממלכתו השנייה.
10. כאן הכל יותר גדול ויותר טוב, לפי המקומיים.
11. בסרט אודות התנועה לזכויות האזרח, נאמר שיש למדינה זו "ארבע
עיניים אך אינה רואה" (רמז: יש כאן משחק מילים...). מאונך
- DOWN
2. הקניון הגדול נפער כאן.
3. בהלת הזהב של 1849 התרחשה בעיקר כאן.
6. דורות'י גרה כאן לפני שהגיעה לארץ עוץ.
7. שרה פיילין היתה המושלת של מדינה זו.
8. מדינה זו נקראת על שם המלכה אליזבת' הראשונה, שנודעה כבתולה.
Alaska,
Alabama, Arizona, California, Colorado, Florida, Hawaii, Kansas, Mississippi,
Nebraska, Nevada, Ohio, Oklahoma, Oregon, Tennessee, Texas, Utah, Vermont, Virginia
מתכון אמריקאי לבננה ספליט
ALL-AMERICAN
BANANA SPLIT
תרגמה והביאה לדפוס: רותי בן-מיור
מצרכים:
1 בננה, מקולפת וחתוכה לשניים (לא עד הסוף) לאורך
3 כדורי גלידה בטעמים וצבעים שונים
2 כפות תותים טריים (או קפואים)
2 כפות אננס חתוך (טרי או משומר) או ריבת אננס
2 כפות שמנת מוקצפת
1 כף בוטנים קצוצים
1 כף סירופ שוקולד
2 דובדבנים (טריים או משומרים) עם הגבעול
הוראות הכנה:
הניחו את הבננה החצויה בכלי הגשה מאורך (בגודל של בננה). שימו שלושה כדורי
גלידה על הבננה זה ליד זה. הוסיפו את שאר המצרכים בצורה שתהיה יפה לעין. הגישו מיד!
הערות:
• אפשר להוסיף
סירופ מייפל, ממרח חלבה, שוקולד-צ'יפס ועוד ועוד. העיקר שתהיינה בננה וגלידה.
• האמריקאי המצוי
יאכל את המנה הזאת לבד. אנשים מתורבתים יחלקו לעוד 2-3 סועדים.
• לאמריקאים יש
כלי הגשה מיוחד למאכל זה; אנחנו הלבנטינים נסתדר עם מה שיש...
לוח מודעות
אחד/ת יוצא/ת אחד/ת נכנס/ת
ענף יוצאת נכנס/ת
הנהלת חשבונות ליאורה מעודד עינת אלון - ממענית
מטבח - סלטים מאיה גליקסון אורון דנון
כולבו אוריין גנדלמן אופיר חננאל
"כל אחד לפי יכולתו"
דרמה תיעודית מוסיקלית על דור בני המייסדים. הופקה על-ידי קיבוץ עין-השופט
במסגרת שנת יובל ה-80 לקיבוץ. תסריט ובימוי: יגאל תיבון.
מפיק: גיורא ינאי, שירים: קובי לוריא, מוסיקה: אורי אופיר, צלם: ארבל רום.
הסרט משלב סיפורים של חברים על פרשיות מן העבר הרחוק, לצד שירים מקוריים
וסצנות ברוח קומית קלילה. הוא מביא מבט מחויך על החיים השיתופיים בקיבוץ הישן,
ותוהה מה מזמן לנו העתיד...
אצלנו במועדון-לחבר, ביום שישי 26.7.19, בשעה: 21:00.
אורחים: גיורא ינאי (מפיק) ועמוס כרמל (מצוות ההיגוי של הסרט). להתראות!
ועדת תרבות.
סיכום טד 13
ביום חמישי לפני שלושה שבועות, קיימנו את ערב ה"טד" מספר 13.
כבכל מפגש הייתה אווירה נעימה מאוד, עם קהל חם, מעורב ומסוקרן.
ראשון הדוברים היה חמי סל, אשר סקר את קורותיו כמפיק אירועים מתחילת דרכו,
ולאחר מכן התעמק בתפקידו של המפיק באירועים בסדר גודל רב ובחשיפה תקשורתית גבוהה.
אחריו עלה אסף פולק וחשף אותנו לתיאוריית לימודים חדשנית בשם
"ההיסטוריה של הכל". דרך מודרנית ללימוד כלל המקצועות הפדגוגיים על ציר
זמן ורצף היסטורי.
שלישי וסוגר היה אבישי גרוסמן. בהרצאתו שיתף בחיי הסופר ובמחשבות
פילוסופיות מאחורי הצורך לכתוב, וכן על הכתיבה בקיבוץ על מורכבותה וההתמודדויות
שהיא מזמנת. כל הדוברים היו מרתקים ומגוונים ועל כך תודתנו הרבה להם מעומק הלב.
על הערב הבא תבוא כמובן הודעה, ולא נשכח להזמין את מי מכם המעוניינות/ים
לקחת חלק כמרצים באחד הערבים הקרובים, לפנות אלינו ויותר מנשמח לשבצכם.
חניית הורים בזמן פיזור ואיסוף הילדים
חניית בית אקשטיין - חנייה זו הוסדרה לטובת תושבי השכונה הקרובה. שימו-לב
כי כשאתם מביאים את ילדיכם, הנכם חונים בבטחה לכם ולאלה שמסביבכם. לאחרונה נתקלנו
בתופעה של חסימת רכבים חונים, והורדת ילדים בדרך לא בטוחה ואף מסכנת חיים. אנא
הימנעו מהשארת רכב מונע כאשר ילד נמצא שם ללא השגחה, אנו מזכירים לכם כי מדובר
בעבירה על החוק.
בכביש החינוך הוצב מחסום, אשר הוא סגור במשך שעות הפעילות של מערכת
החינוך. מחסום זה נועד ליצור אזור בטוח לילדים. גם סביב מחסום זה יש לחנות בצורה
בטוחה וכשנוסעים לאחור לוודא כי הדרך פנויה.
בטיחותם של הילדים חשובה מאוד, ואנו מבקשות מכם בכל לשון של בקשה להקפיד
על כללים אלו.
בתקווה לשיתוף פעולה מלא לשמירה על ביטחון הילדים.
כניסת נערים לבריכה לא בשעות הפעילות
הקיץ כאן ובני הנעורים מסתובבים בשעות הלילה ברחבי הקיבוץ. היינו עדים
לכניסת נערים לתוך שטח הבריכה מחוץ לשעות
הפעילות, ללא מציל. חשוב לציין כי בשעות הפעילות של הבריכה, האחריות היא על המציל
והקיבוץ, אך כאשר הבריכה סגורה אין לקיבוץ אחריות במידה וקורה אסון או אירוע חריג.
במקרים אלו האחריות היא על העובר על הכללים ונכנס לא ברשות (נערים ומבוגרים!).
נוער שטרם מלאו לו 18 שנים, האחריות היא על ההורים.
בואו תעזרו לנו ולכם לעבור את הקיץ בשלום.
אירית פואה
עידית יוקר קמינר
ענת קצנלבורגן
מידע והמלצות להתמודדות עם פריצות וגניבות – תקציר הועבר על-ידי השוטר
הקהילתי של המועצה
מידע –
• רוב הפריצות
לבתים מתרחשות דרך החלון בין השעות 22:00-5:00, כשבני הבית ישנים; או בבוקר כשהבית
ריק. במקרה השניכזה הפורץ יקיש תחילה על הדלת כדי לוודא שהבית ריק.
• הפורצים יחפשו
דברי ערך בארון הבגדים.
• רכבים נגנבים
בעיקר בין השעות 1:00-4:30.
המלצות –
• אם במהלך היום
כשאתם בבית, מישהו זר מקיש על דלת הבית, דווחו על כך.
• כדאי להתקין
סורגים בחלונות או להחזיק בבית כלב. מומלץ להתקין מצלמות ואזעקות.
• השאירו בבית
ובחצר אור כשאתם יוצאים.
• אל תסתירו דברי
ערך בארון הבגדים.
• אל תשאירו בלילה
את מפתחות הרכב גלויים.
• אל תשאירו
מסמכים ברכב, שיקלו על הגנבים לעבור מחסומים.
• התקינו ברכב
אזעקה ואימובילייזר.
• החזיקו נשק בבית
רק במידה והכרחי, ואם מחזיקים בבית לשים את הנשק בכספת מתאימה.
• אם אתם יוצאים
לחופשה למספר ימים, בקשו מהשכנים לשים לב.