חפש בעלונים קודמים

עלון 28 (2020) (4239) יז' אב תש"ף




































מאמר מערכת     
בחג הקיבוץ האחרון התפרסמו בעלון ראיונות עם חברי עין-שמר שהגיעו לכאן מקיבוצים אחרים. פניתי אז לרבים, אך חלק מהראיונות הבשילו באיחור ולא התפרסמו באותו עלון. בגלל העניין הרב, אני מנצלת את העלון הנוכחי, המוקדש לנקלטים חדשים, כדי לפרסם עוד שלושה ראיונות עם נקלטים ישנים: רקפת זהר מברעם, עירית שפירא מתל-עמל ומיכאל יריב משריד. הם לא עומדים להצבעה ובכל זאת מביאים איתם נקודת מבט ייחודית ומעניינת, גם אחרי שנים רבות כחלק מהמקום, על עין-שמר ועל קליטה.
יחד איתם מובאים השבוע הראיונות עם המועמדים החדשים לחברות:
שיר מור – אשר לחבר לשמה את המילה "חדשה" כ-דור שלישי בעין-שמר נשמע צורם, ומי שמכיר מקרוב את מהלך חייה, מכיר אישה מעוררת השראה. ואיתה גם יעל ואיתן בר און.
עניין אחר
אילוצים מעוררים יצירתיות – האילוץ לחסוך בהוצאות העלון ולא לשכפל שערים צבעוניים, הביא את טל בדרק להכין תמונת שער-קיץ שחור-לבן חדשה ומקסימה. תודה רבה.
ועוד עניין אחר
בעקבות החלטת ועד ההנהלה להחזיר לדיון את תוכנית-האב של עין-שמר, הוקם צוות הסברה שצורפתי אליו כאחראית על העלון. לאורך השבועות שעברו מאז ההצבעה על תוכנית-האב, נערמו על שולחן העלון שאלות שונות בנוגע אליה, אשר דחיתי את פרסומן במחשבה שבבוא הזמן יוקדש עלון לנושא ובו ירוכזו כל השאלות, התשובות וההסברים.
למרות רצוני ואמונתי בכך שחשוב לדון שוב בנושא בפתיחות, נתקלתי בעוצמות כל-כך גדולות של כוחות ורגשות כמו גם האשמות אישיות, שאני חוזרת בי מהניסיון לעסוק בנושא. המחיר כבד מידי ביחס לתועלת. את השאלות שנאספו העברתי לצוות והן מתפרסמות בהמשך העלון ככל שאילתא, ללא ניסיון להרחיב ולהקיף את הנושא באופן עמוק יותר.
ועוד משהו
העלון בשבוע הבא יוקדש למחאה האדירה ששוטפת את הארץ. חברים המוכנים לשתף בעמדותיהם (לכאן ולכאן), בחוויותיהם (מכאן ומשם) ובתמונותיהם – מוזמנים מאוד.
בהמשך יוקדש עלון למסלול טיול בעין-שמר מס' 4, והפעם בנושא בעלי-החיים בקיבוץ. אנחנו מחפשים מידע וסיפורים על הרפת, האורווה (סוסים וחמורים), הלול, הדיר, משק-החי והכלבים בעין-שמר. בבקשה שתפו... דווקא הסיפורים הקטנים לכאורה, הם אלו שמאפשרים לחוות את החיים בקיבוץ באופן הקרוב והמוחשי ביותר.                                                             

סיגל דקל

רקפת (זהר) מקיבוץ ברעם

בשנת 1992 חמי עבר לברעם ל"שנת ניסיון", שבמהלכה הגיעו אלינו משלחות מעין-שמר לוודא שהניסיון לא צולח... את החתונה עשינו גם בעין-שמר וגם בברעם, כדי לא לקפח אף צד, ואחרי שנה עברנו לעין-שמר, גם הפעם ל"שנת ניסיון", שאחריה כבר לא הצלחתי לסובב את הגלגל לאחור, למרות שמאוד רציתי.

אני זוכרת שפעם דרורה בן פורת אמרה לי: "זה לוקח איזה עשר שנים להרגיש פה בבית...". לי זה לקח קצת יותר. בשנים הראשונות הרגשתי זרות רבה. גם הביקורת וגם ההתפעלות שלי מהקיבוץ, באו מעמדה של תיירת. חלק מרשמיי ביטאתי בטור "עלילות ג'וזפינה" שהתפרסם אז ב"ידיעות הקיבוץ", וסיבך אותי כמה פעמים עם אנשי המקום, למרות שהשתדלתי להיות יצירתית. מה שעזר לי להיקלט היו חברים טובים, הופעות בחגים ובאירועים, והעבודה במוסד שממנה נהניתי מאוד וחיברה אותי יותר למקום. כמובן שככל שהבנים גדלו והפכו להיות בני המקום ופטריוטים גאים, כבר לא היה טעם להמשיך ולהיאבק, וכשנהייתי רכזת ועדת תכנון כבר הרגשתי את ה"אחריות על הבית". בתקופת המזכירות הרגשתי שוב את הזרות היחסית שלי. זה לא פשוט להוביל מהלך חברתי גדול בלי חיבור לקבוצה או חמולה או חברים מהסיר.

מברעם הייתי מביאה את ההרים ואת הוואדיות (האמיתיים, לא כמו "הרי מענית" ו"הוואדי הגדול"), את האוויר הצלול והיבש, את השקט והלילות החשוכים והקרירים, את ההורים והחברים שלי, את חדר-האוכל והמועדון-לחבר המלאים מפה-לפה, את האוכל ואת חוש


האופנה (ככה זה כשקולטים גרעין אירופי).
ומה קיבלתי בעין-שמר? את המוסד שהוא יחיד ומיוחד, את בית-העלמין המרהיב והמלהיב, חברים טובים שבמשך השנים צברתי ולא הייתי מוותרת עליהם, את הקירבה למרכז הארץ שעושה את החיים הרבה יותר קלים, ואת ההיסטוריה המרתקת, שבאופן אישי קיוויתי להנחיל אותה לכלל ישראל דרך המוזיאון הלאומי, אבל לצערי זה לא צלח...



עירית (שפירא) מקיבוץ תל-עמל

לעין-שמר הגעתי בגיל 31, מקיבוץ עמיר בו חייתי 7 שנים. קיבוץ עמיר היה בשבילי בית חם במיוחד. קיבוץ מחבק ואני פרחתי בו. שם חוויתי חוויות ראשונות של אמא צעירה (עם הדס בתי מנישואי הראשונים לגיורא), גננת בפעם הראשונה וחברת אנשים נהדרת. בכל בוקר קמתי וראיתי מהחלון את החרמון מציץ אלי.
ההחלטה לעבור לעין-שמר היתה אולי ההחלטה הקשה ביותר עבורי, משום שחששתי שעוד מעבר (לפני כן עברנו לתקופה קצרה לקיבוץ ילדותי תל-עמל) יפגע בהדס.
אבל באותו זמן נפטר בנק, אביו של רפי, ורפי הרגיש שעליו להיות בעין-שמר קרוב למשפחה ולסייע.
בתקופה הראשונה בעין-שמר הייתי צריכה להתחיל הכל מחדש והיה לי לא קל, אבל החברים עטפו אותנו בחום, התעניינו ועזרו לנו מאוד. במיוחד זכורים לי עדה ואביטל גבע ומשפחתו של רפי, שליוו אותנו לאורך הדרך.
הדבר שעזר לי יותר מהכל להרגיש בבית, היה המפגש היומיומי עם האימהות והמטפלות בבית-התינוקות, אליו הבאתי את תרזה.
כשחזרתי לעבודתי כגננת בגן "זמיר" (בהמשך "שיקמה"), חזרה אלי הרגשת הבית במלואה. גן-הילדים הוא המקום שלי וכשאני בגן אני פורשת כנפיים וממריאה.
מהקליטה בעין-שמר זכורות לי במיוחד שתי חוויות:
שובו של גדעון מגן מהכלא הסורי – כאן ראיתי את הקיבוץ ברגעיו היפים ביותר. כולם לבשו חג, לאורך דרך הכניסה לקיבוץ עמדו ילדים עם זרי פרחים, שער הקיבוץ היה מקושט וכל החברים עמדו וחיכו. גדעון הגיע ונבלע בהמון החברים שחיבקו אותו, ואחר-כך רקדו ברחבת המועדון. היו שם המון שמחה והתרגשות.


החוויה השנייה היתה מופע יובל ה-50 של עין-שמר. אהבתי את התהליך יותר אפילו מהתוצאה. קיבוץ שלם לקח חלק בהפקה, במדרכות אפשר היה לשמוע חברים מזמזמים את שירי המופע, והחזרות על מגרש הספורט נמשכו עד שעה מאוחרת. לא פעם הילדים נשארו לישון על המדרגות בטריבונה עד הבוקר. כולם חוו חוויה גדולה ומשותפת, וגם אני שזה מקרוב באתי, נשאבתי לתוך החגיגה.
מקיבוץ עמיר הייתי רוצה להביא לעין-שמר את הפתיחות והחום המשפחתי, שמאפיינים קיבוצי פריפריה קטנים.
היתרון של עין-שמר בעיני, הוא בשורשיות ובמסורת התרבותית העשירה, וגם ההיבט האירגוני חזק.
בכל תחנה בחיי השתדלתי לתרום וגם קיבלתי הרבה. אין לי העדפה לקיבוץ אחד על האחר, מבחינתי כולם תחנות שמרכיבות את חיי.







מיכאל (יריב) מקיבוץ שריד

לא נולדתי בקיבוץ שריד, הגעתי אליו אחרי מסע חיים ארוך...
נולדתי בשנת 1941 בעיירה קטנה בהרי אורל שברוסיה, לאמי פלה (ציפורה). את אבי ששמו שמעון ליברמן מעולם לא פגשתי.
כשהייתי בן ארבע שברתי את הרגל והגעתי לבית-החולים. באותם ימים של סוף מלחמת העולם, עברו שליחי הסוכנות לחפש ולהציל ילדים יהודים. הם ראו את השם ליברמן ולקחו אותי. כשאמי הגיעה לבית-החולים היא לא מצאה אותי.
היינו קבוצה של ילדים, הלכנו דרך יערות, שטנו באוניה ולבסוף הגענו לקיבוץ עין-חרוד. שם קיבלתי משפחה מאמצת וגדלתי עד כיתה ד'.
אני אוהב לספר לילדים שלי, איך שכשהייתי בגן בעין-חרוד, הגיעו חיילים בריטיים לחפש נשק מוחבא בגן. אני שהייתי שובב גדול, נתתי בוקס לאחד החיילים והוא רדף אחרי.
יום אחד עצר אותי אדם זר ליד בית-הילדים ושאל אם אני מכיר ילד בשם מיכאל ליברמן. אמרתי שזה אני והוא הראה לי תמונה של אישה. זיהיתי שזו אמא שלי, אבל לא הסכמתי ללכת איתו.
מסתבר שאמי הגיעה לארץ בשנת 1948 עם בעלה השני ואחי הצעיר אהרל'ה והתגוררה ביפו. האיש שפגשתי היה אחיו של בעלה.
פיתו אותי לבוא ללונה-פארק בעיר ואז השאירו אותי אצל אמא שלי. בכיתי נורא.
שנתיים גרתי ביפו, אחר-כך עברנו לרמת-גן, כשסיימתי כיתה ח' הצטרפתי לחברת-נוער והגעתי לקיבוץ שריד.
אחרי התיכון התגייסתי לצנחנים ועשיתי קורס קצינים. בתקופת השירות הצבאי נדרשתי לעברת את שם המשפחה, ובחרתי בשמו של אלוף אהרון יריב אותו הערכתי.
כשהקיבוץ דרש שאחזור, חזרתי לעבוד ברפת. לאורך השנים עבדתי גם ארבעה חודשים ברפת ביוון, בכפר-יהושע ועוד.
אחר-כך נסעתי עם שני חברים לטיול בכל אירופה וכשחזרתי לשריד נירה היתה שם.
התחתנו ועברנו לפתח-תקווה. משם עברנו לעין-שמר בשנת 1972, כי נירה התקבלה פה כמורה שכירה. הייתי אז בן 31.
עבדתי על משאית מלט במשך חמש שנים, מארבע בבוקר ועד עשר בלילה. בסופי שבוע הייתי מוביל מלט לאילת ולבקעת-הירח. את הילדים ראיתי רק בסופי-שבוע.
בעין-שמר אהבו את נירה המורה שיודעת לשיר יפה ולהופיע. אותי פחות הכירו כי עבדתי בחוץ. רק כשעזבתי את הנהגות ונכנסתי לעבוד פה ברפת, התחילו להכיר אותי וגילו שאני אדם רגזן שאומר את מה שהוא חושב.

כל החיים אני מצטער שלא חזרנו לשריד. בשריד המייסדים הם מצ'כיה ולא מפולין, והיו לי שם המון חברים. הייתי משחק כדורגל, הייתי רקדן בצוותא יזרעאל...
לעין-שמר יש בעיני שני יתרונות על שריד:
אחד זו הקירבה לבית-החולים שער-מנשה שנירה היתה מאושפזת בו,
והשני הם הילדים והנכדים שלי, שהם הכי יקרים לי בעולם.

נעים להכיר
שיר מור

נולדתי בעין-שמר, דור שלישי בקיבוץ. סביי, לאה ומשה מור, היו מדור המייסדים, והוריי הם דינה ועוזי מור. רוב ילדותי גרנו בבית בו גרים עכשיו ז'קלין ורונן ברכה. הבית הזה נחשב אז לגדול בהרבה מדירות החברים, ונבנה על-ידי משרד-הביטחון לאדם זרטל ולאבא שלי, שנפצעו במלחמת יום-כיפור.
יסודי למדתי בקיבוץ בקבוצת "אמירים". כאשר היתה לינה משותפת, הכיתות היו בתוך בית-הילדים. תיכון למדתי ב"מבואות-עירון" בקבוצת "רשף", וביחד עם הקבוצה המקבילה לנו "שלהבת", היינו הכיתה הגדולה ביותר שהיתה עד אז ב"מבואות-עירון", שהיו בה מכל ארבעת קיבוצי הבעלות.
משך רוב שנות בגרותי, עבדתי בקיבוץ בענפים שונים: כולבו, הנה"ח, גנים, עלון-המשק, חדר-אוכל בקופה, מחסן... כמו כן עבדתי בהתנדבות עם ילדים אוטיסטיים ב"קשתות" ובבית-אקשטיין. בשנים האחרונות עבדתי כסייעת/משלבת אישית בבתי-הספר של המועצה. לאחר הגל הראשון של הקורונה, ונוכח מצוקתם הרבה ובדידותם של קשישים רבים, עשיתי הסבה וכיום אני עובדת בסיוע לקשישים (לא סיעודיים) בביתם.
אני אם יחידנית לים (6) ואופק (3).

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא מגיל שנתיים בערך: אבא לקח אותי על האופניים שלו להשכבה בבית-הילדים. ישבתי בכיסא מקדימה ולפני שהגענו לגן הוצאתי את המוצץ מהפה, זרקתי אותו לשיחים ואמרתי שאני כבר לא תינוקת, כי יש לי אח קטן תינוק (אוהד, שהיה אז בן 4 חודשים). הייתי מאוד זקוקה למוצץ, במיוחד בלילות ללא הורים... ואכן, סיפרו לי שלילות שלמים בכיתי והתקשיתי להירדם, אבל מוצץ לא הסכמתי יותר להכניס לפה.





מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
אבא שלי. עבורי הוא היה ועדיין, דמות מלאת עוצמה, יכולות, נתינה וקבלה. ההתמודדות שלו עם דברים כה קשים, כמו פציעה במלחמה ומוות של בן, והיכולת להתרומם ולהמשיך עם הנכות, עם החלל הנורא, להתקדם ולהתפתח בעבודתו, בחייו, בכוחות בלתי נלאים, לפעול במשך כל השנים למען האחר כמו גם עבור עצמו. הוא השפיע עלי מאוד במשך השנים, במובנים רבים, גם אם לא כולם דווקא חיוביים.

מה הכיף שלך?
לחבק ולנשק את ילדיי, להרגיש את חום גופם, ריחם ומגעם הרך והנעים, במיוחד בערב לאחר המקלחת, כששערם רטוב וריח גופם – ד"ר פישר!

מתי בכית לאחרונה?
בכי עבורי נחשב למותרות וקורה לעיתים רחוקות, אם הכוונה לבכי הנראה לעין (לא פנימי). ביום הזיכרון האחרון מלאו עיניי דמעות, כאשר הילד שלי התעניין ושאל על אחי יפתח.

ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
אם הייתי יכולה הייתי מבקשת סליחה מסבתא שלי. בילדותי היה לי קשר עמוק ומיוחד איתה, ודווקא בשנות חייה האחרונות, כשהיתה כל-כך בודדה וחולה, לא יכולתי להיות לצידה.

הרגל שאני רוצה להיגמל ממנו:
אני נוהגת לשטוף ידיים המון פעמים ביום (זה התחיל אצלי הרבה לפני הקורונה). הייתי שמחה להיגמל מהצורך ולהפחית במינון.

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
שהבאתי שני ילדים לעולם והקמתי משפחה, משפחה משלי שעיצבה את זהותי מחדש.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
אני לא חושבת במושגים של עבודה גרועה. אולי העבודה הכי משעממת היתה בקופה בחדר-אוכל. לא הרגשתי כל תוכן ועניין.



מה אנחנו לא יודעים עלייך וחשוב שנדע?
אני מומחית בהרכבת פאזלים! השיא שלי היה הרכבת פאזל של 1,000 חלקים תוך 4 שעות בלבד! זהו התחביב האהוב עלי מילדות, אבל עכשיו אין פנאי לזה. אולי אחזור אליו בזיקנה, אם אזכור...

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
לו הייתי נשאלת את השאלה בילדותי, היתה לי תשובה אחת ברורה: רופאת ילדים. זה היה חלום ילדות שבאמת התכוונתי גם לממש. אך לצערי הרב, נוכח נסיבות חיי, לא יכולתי להגשימו.

אם לא היית גרה בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
אני אוהבת את המקום הזה מבטן ולידה, תרתי משמע, ולא הייתי רוצה להחליף אותו בשום מקום אחר בעולם!

מה את אוהבת בעין-שמר?
אני אוהבת את האנשים, הילדים, הכלבים והחתולים, הטבע והנוף סביב. גני-הילדים המעולים, קבלות-השבת המקסימות בניצוחה של ענה ששון, החגים ופעילויות התרבות השונות (עם הערכה ענקית לגלי יגודה!).
ו ל ס י ו ם: "כאן נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי, כאן בניתי את ביתי בשתי ידיי".




נעים להכיר
יעל לפיד בר און

נולדתי בשנת 1979, באבן-יהודה, להוריי גילה ומיקי לפיד.
יסודי למדתי בבית-ספר "בכר", ובתיכון בכפר הנוער "הדסים" הסמוך לאבן-יהודה.
בצבא שרתתי כקצינה בבית-הספר לטיסה של חיל-האוויר כמדריכת לימודי קרקע.
למדתי תואר ראשון במשפטים, תואר שני במנהל-עסקים וכן לימודי תעודה באימון אישי.
מעולם לא עסקתי במשפטים. עיקר ניסיוני המקצועי הוא מתחום משאבי-אנוש, בעיקר בחברות היי-טק וגם כיועצת חיצונית. בשנה האחרונה שיניתי כיוון וכיום אני מנהלת מוצר בחברת סטארט-אפ שמפתחת מוצר למשאבי-אנוש - הזדמנות מדהימה עבורי להשתמש בידע שצברתי וליצור משהו חדש ובעל ערך.
נשואה לאיתן ואמא לתמר (כמעט בת 6), עומר (בן 3.5) ורפי הכלב כמובן!

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
סבא מאיר, אבא של אמא, שהיה חולה עוד לפני שנולדתי, שוכב במיטה ודופק על השידה הצמודה כדי שאחשוב שמישהו דופק בדלת וארוץ לפתוח. זה הצחיק את שנינו מאוד בכל פעם מחדש. סבא נפטר כשהייתי בת 6.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
תמר, בתי הבכורה, שהפכה אותי לאמא ועל הדרך לימדה אותי שיש בי הרבה יותר רוך, חום וחמלה ממה שחשבתי לפני בואה. אני עדיין לומדת.

מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת? 
הגינה בבית הוריי - שם אני תמיד מוקפת בירוק, פרחים וחיבוק (בימים כתיקונם).

מה הכיף שלך? סוסים (וגם חמורים) ובאופן כללי חיות.

מתי בכית לאחרונה ולמה? בסגר הראשון של הקורונה, כשפתאום הבנתי שייקח עוד הרבה זמן עד שאוכל לחבק את ההורים שלי שוב.

ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
מכמה אנשים שהיו חלק משמעותי מחיי בעבר וכשדרכינו נפרדו, לא נפרדתי מהם כמו שצריך. פרידות קשות לי, במיוחד מאנשים שחשובים לי, ואני לפעמים נמנעת מהן.

מה ההרגל שאת רוצה להיגמל ממנו?
הטלפון הנייד שלי, בעיקר כשאני פותחת את העיניים בבוקר וכשאני נמצאת עם הילדים.

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך? המשפחה שלי, ללא ספק בכלל.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
אחד ממקומות העבודה האחרונים שלי, שהרגשתי שכיבה את היצירתיות שלי ולא איפשר לי להיות משמעותית ולייצר ערך בדרכי.

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
אני עדיין לא יודעת, עובדת על זה. בעיקר מקווה להמשיך להיות פתוחה להזדמנויות שיקרו בדרכי ולבחור באלה שיאפשרו לי להיות משמעותית וליהנות מהדרך.

אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור?
כנראה ביישוב קהילתי אחר, עם הרבה מרחבים וירוק בעיניים.

מה את אוהבת בעין-שמר?
את המחשבה על להיות חלק מקבוצה של אנשים שרוצים גם הם להיות חלק מהקבוצה הזאת. את המקום שניתן ליוזמות פרטיות בתוך הקהילה, ואת הפריחה הצהובה של הצאלון (כמו בבית ילדותי).

איתן בר-און

נולדתי בירושלים בשנת 1975, להוריי יהודית (נתניה) ומיכה (רחובות).
בהמשך גרנו במעלה אדומים, ולמדתי ביסודי בבית-ספר "תומר רחל" ובתיכון ב"בויאר" בירושלים.


בצבא שרתתי בחיל-האוויר כמעט שמונה שנים.
למדתי תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ותואר שני במשפטים. בנוסף, יש לי תעודת הוראה במתמטיקה.
עבדתי בעיקר בהיי-טק, ניהול מוצר, ניהול לקוחות, אבל גם כמחנך בפנימייה ומורה למתמטיקה בתיכון.
נשוי ליעל ואבא לתמר ועומר.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
זיכרון הילדות הראשון שלי הוא עם ההורים בסיני כשהייתי בן 5, ישן בבגאז׳ של הרנו ארבע שלנו, ומיד אחרי זה מאושפז ב"יוספטל" לשבוע עם דיזנטריה חמורה.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
מדריך שהיה לי בטייסת, שהיה גם מנהל בית-ספר תיכון, שאחרי המון מפגשים בבית שלו על כוס יין, הצליח לגרום לי להבין שאם אני לא אלחם ואצא מהמצב שנקלעתי אליו, אני אתחרט על זה כל החיים - ואכן הצלחתי לצאת מזה.

מה המקום בעולם שאתה הכי אוהב? יוון על הים

מה הכיף שלך?
להיות עם אנשים/איש/אישה רגועים וקלילים שאני מרגיש איתם חיבור - אין כמו חיבור טוב עם אנשים.

מתי בכית לאחרונה ולמה?
אני תמיד בוכה באזכרות לחבר שלי שהתאבד בצבא. כל שנה, כשאחותו מדברת אני בוכה.

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
מהילדים שלי שלפעמים אני ממש מתעצבן עליהם, ומאנשים בעבודה שלפעמים אני לא מצליח להיות סבלני מספיק לתת להם לעשות דברים בדרך שלהם...

מה ההרגל שאתה רוצה להיגמל ממנו? אכילה בלילה

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך? יעל אשתי


מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
כמה חודשים בחברה לאוטומציה, אלוהים יודע איך הגעתי לשם, הייתי כל-כך משועמם שהתחלתי אפילו ללמוד לתכנת.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
מנהל מוסד חינוכי, אפשר פורמאלי אבל לא חובה.

מה אנחנו לא יודעים עליך וחשוב שנדע?
אני אוהב לחלום ולנסות להגשים את החלומות שעוברים לי בראש. אני חושב שאנשים סביבי ברוב הזמן זורמים ונהנים מזה. מצד שני, החלומות לפעמים לא מתגשמים ואז קצת קשה לי עם עצמי.

אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור? קיבוץ ברמת הגולן - מת על רמת הגולן.

מה אתה אוהב בעין-שמר? שיש קהילה סביבי, שיש אנשים עם סט ערכים דומה לשלי, שיש מקום להשפיע על החיים שלי ועל חיים של אחרים.



לוח מודעות



שאלות בנושא תוכנית-האב ותשובות של מיכה טיסר

כיצד מתמודדת תוכנית-האב עם הגדילה המשמעותית באוכלוסיית עין-שמר בשנים הקרובות, מבחינת הרחבת הכולבו, שטחי החנייה ובית-הקברות?
תכנית האב לא עוסקת במבנים ספציפיים אלא רק מייעדת שטחים. בלי קשר לתכנית-האב, ניתן וצריך להתייחס לשטחי ציבור ולמבנים. לא נגענו ולא דנו בבית-העלמין והכולבו. ככל שידוע לי, שטח בית-העלמין תחום מכל צדדיו והוא באמת מצומצם. צריך לבחון איך לתכנן אותו כך שיוכל לשרת את צרכי עין-שמר גם בעתיד הרחוק. לכולבו, במידה ויעלה הצורך, נבחן הגדלה ואולי גם גיוון השימושים.
מגרשי חנייה קיבלו דגש בתכנון וגם עוררו גלים בייעוד מגרש הספורט לחנייה. כל הנושא נבחן שנית במסגרת תכנית החניות ויובא לאישור ציבורי - צוות חניות, רשות תכנון, הנהלה, אסיפה.

בקשה לפרסם מפה מעודכנת, גדולה וברורה יותר של התוכנית.
תפורסם מפה מעודכנת בשבועות הקרובים ויתפרסמו הסברים על הנקודות המרכזיות של התכנית.

האם יקבל הקיבוץ כסף או תמורה כלשהי עבור 10 דונם של שטח החממה, רחוב האומנים ועוד, המועברים לבעלות המועצה?
האם 10 הדונמים המועברים בתנאי חכירה למועצה האזורית, אינם בעלי חשיבות עד כדי כך שאנחנו מוסרים אותם ומוותרים עליהם בקלות כזאת?
רחוב האומנים לא יכול לעבור לפי ייעודו למועצה, והחממה לפי תכנית-האב לא עוברת למועצה. במידה ושטח כלשהו יועבר למועצה (אולם ספורט, מבני-חינוך, חממה,

מוזיאון  וכדומה), הוא יועבר רק לפי החלטה של אסיפת עין-שמר. במידה והאסיפה מאשרת, השטח עובר לרוב בצורה של הפקעה לטובת המועצה, ובתמורה המועצה בונה ומתחזקת את המקום האמור לטובת ורווחת עין-שמר. יש גם חלופה של השכרה למועצה. גם כאן תהליך כזה נעשה רק באישור מוסדות עין-שמר.

האם נכונה הטענה שלצורך הפיכת החממה לבית-ספר מטעם משרד החינוך, תידרש התקנת גדר מסביב בלב הקיבוץ? לא נכון.

האם בדיון בצוות תוכנית-האב נידונו הצעות חלופיות לשימוש בשטח החממה ואיזה הצעות, או שהדיון היה רק על חממה כן או לא?
נדונו חלופות לייעד את שטח החממה, שדרת האומנים והרפת למגורים. הוזכרה גם אפשרות להעברת המוזיאון או/ו חלק מהמוזיאון למגורים. היו גם הצעות להעביר חלק משכונת הוואדי לאזורים אלו. החלופה שנבחרה משמרת את נכסי התרבות והערכים של עין-שמר: מוזיאון וחממה במקומם, ובשדרת האומנים שימוש מעורב של עסקים ומגורים. הרפת נשארת במקומה ומשודרגת לרווחת השכנים ובעלי-החיים.

האם ניתן להעתיק את החממה ושדרת האומנים לאזור פארק הרכבת, בכניסה לקיבוץ, ולייעד את השטח הקיים לבנייה לבני קיבוץ/דור המשך?
אין מקום בפארק הרכבת להעתקת המבנים, ואין מקורות בעין-שמר להעתקה שכזו. פתרונות לבני עין-שמר מקודמים במסגרת בנייה רוויה, בנייה בשדרת האומנים ושדרוג יחידות קטנות לדירות.

איפה עומד הטיפול בערעור על ההצבעה בנושא תוכנית-האב? מדוע נידון הערעור על הצבעת הקלפי בוועד ההנהלה ולא בשיחת קיבוץ? האם הנושא יובא להכרעת החברים כפי שהוחלט בוועד ההנהלה או שהוא נסגר בהנהלות?
אין ערעור על החלטת הקלפי. יש אפשרות שמופיעה בנוהל הערעורים, לבקש דיון חוזר במידה והתגלו עובדות שלא היו ידועות בזמן ההצבעה או סיבות אחרות.
הוגשה בקשה של חברה לדיון חוזר. ההנהלה לא קיבלה את הבקשה אך החליטה לקדם תהליך נוסף בעניין תכנית-האב על מנת להסביר, להבהיר, לתקן היכן שנחוץ ולהביא  בסופו של דבר להסכמות רחבות יותר. בהחלטת ההנהלה נאמר: "במידה ויהיו הערות והצעות לשינויים ספציפיים, הם יובאו לדיון בצוות תכנית-האב ובהנהלה, ובמידת הצורך להחלטת החברים". אני וכולנו מחויבים ללא פשרות ועיגולי פינות להחלטות ההנהלה, ולכן במידת הצורך יובאו הצעות לשינויים בתוכנית-האב גם להחלטת החברים.


תשובות של עמרי מורג – יו"ר עמותת החממה
ונועם גבע - מנהל החממה

ראשית, אנו סבורים כי הדרך הנכונה היא הדרך הישירה.
נשמח להיפגש עם כל המעוניין ולדבר על הדברים, ולמי שפחות נוח בארבע עיניים

ביום שני הקרוב 10.8 בשעה 20:30,
נקיים בחממה מפגש פתוח בהשתתפות חברי ההנהלה של עמותת החממה.
זו הזדמנות לבוא ולשאול ולשתף.


בנוגע לתכנית-האב ומיקום המוסדות בקיבוץ
תכנית-האב קובעת להבנתנו את ייעודי השטחים השונים, כלומר היכן רוצים למקם בראייה עתידית שכונות, מוסדות ציבור, שירותים, תיירות או עסקים. במסגרת תכנית-האב הקיבוץ לא דן בשאלה איזה מפעל יהיה בשטח התעשייה הסגול, או איזה מוסד ציבורי יהיה בשטח החום, או איזה מוסד תיירות יהיה בשטח הוורוד. בתכנית-האב הוחלט שייעוד הקרקע במרכז הקיבוץ מיועד למבני ציבור וקהילה.

בנוגע לקשר של החממה עם המועצה ומשרד החינוך
1.         את החממה מפעילות תחת קורת-גג אחת עמותת החממה והמועצה האזורית מנשה, באמצעות חווה חקלאית (פירוט בסעיף הבא). שני הארגונים שוכרים את השטח מעין-שמר.
2.         לפני ארבע שנים, בתמיכה של ראש המועצה אילן שדה, בחר משרד החינוך להכיר בחממה כמודל ארצי למוסד-חינוכי, ונתן למועצה האזורית מנשה סמל מוסד של חווה חקלאית, הפועלת בחממה לצד העמותה. באמצעות מסגרת זו תומך משרד החינוך בארבע השנים האחרונות בתקצוב שכר מורים, שכר דירה ושיפוצים לצורכי בטיחות ותשתיות. כפועל יוצא, יכולה עמותת החממה לקיים יותר פעילויות לטובת קהילת עין-שמר (פירוט בסעיף האחרון).
3.         בהנהלת העמותה ומוסדותיה מעורבות גבוהה של חברי עין-שמר: עמי גלעד, שני מרצ'בסקי,
מושיקו אבלגון, הגר צ'נסקי, נעמי בן חיים ויפתח אלון.
4.         נושא שאינו קשור כאמור לתכנית-האב, הוא המבנה הארגוני-כלכלי של החממה, המוזיאון, אולם הספורט וגני הילדים. מכיוון שארגונים אלו עוסקים בפעילות חברתית/חינוכית/תיירותית/סביבתית,
שיתופי הפעולה שלהם עם המועצה מועילים לקיבוץ. לדוגמה, אם בעתיד יחליט הקיבוץ להחכיר את הקרקע של אחד או יותר מארגונים אלו למועצה, ניתן יהיה לקבל תקציבי פיתוח משמעותיים. בכל

מקרה, לפחות לגבי החממה, כל שינוי במצב הקיים ביחסים בינה לבין המועצה יובא למוסדות הקיבוץ ולשיחה באופן מסודר.

בנוגע לגדר
החווה החקלאית הינה, כאמור, גוף מוכר על-ידי משרד החינוך. לרוב, משרד החינוך דורש להקיף מוסדות חינוך בגדר. ראש המועצה אילן שדה והנהלת החממה, פנו למשרד החינוך באופן מיוחד כדי לקבל אישור לכך שקירות המבנה יתנו את המענה הנדרש, בגלל החשיבות שאנו רואים בשילוב החממה במרחב הקיבוצי. האישור התקבל. לשם כך, ביצענו ממש עכשיו תהליך של שיפוץ קירות המבנה, ובהזדמנות זו שיפרנו את הנראות החיצונית של החממה במרחב.

פעילויות החממה עם עין-שמר
בשנים האחרונות הצליחה עמותת החממה, בגיבוי של המועצה, להרחיב את שיתופי הפעולה עם קהילת עין-שמר. להלן מספר דוגמאות:
           עמותת החממה מקיימת תכנית לימודים למרכז הצעיר ולמרכז הבוגר ללא תשלום של עין-שמר, מכספי תרומות שהיא מגייסת.
           החממה מהווה עבור חברי קיבוץ רבים מרכז קהילתי הפתוח לאורך היום וכן בשבתות וחגים.
           החממה מקיימת אירועים קהילתיים ומשפחתיים ללא תשלום לחברי עין-שמר והמשפחות.
           החממה מהווה בית לנוער עין-שמר (מוסדניקים).
           החממה מקיימת מפגשים עם אנשי ציבור בישראל ואנשי רוח בנושאי השעה, וחברים רבים מעין-שמר באים לשמוע ולהשתתף.
           חברי קיבוץ רבים משתמשים בחממה לצורך אירועים קהילתיים שהם מארגנים.
           בקורסים למבוגרים ולנוער אותם מקיימת החממה, תושבי הקיבוץ יכולים להשתתף במחיר עלות, וככל שמתאפשר ללא עלות כלל.
           עמותת החממה מקיימת שיתופי פעולה עם יזמים, בהם שתי חברות שהמשיכו לפעול בעין-שמר ושילמו לקיבוץ שכ"ד בנפרד. באחת החברות הקיבוץ אף החליט להשקיע.
           עמותת החממה מקיימת שיתוף פעולה עם הגיל השלישי בעין-שמר, בהובלתה של רבקה שדה, ומתנדבים בני גיל הזהב מהקיבוץ משתתפים בפעילות החממה ותורמים לה.
           בשיתוף תרבות עין שמר מקיימת החממה אירועי אמנות ותרבות.




משולחנות ההנהלה
בהמשך לדיונים על התוצאות הכלכליות בחקלאות בשנים האחרונות,
הוחלט בהנהלה הכלכלית לאחד את ענפי הצומח תחת מנהל אחד.
דרוש/ה מנהל/ת ענף צומח
ייעוד: אחריות לניהול הכולל של ענפי הצומח (גד"ש, מטעים, חממות וכו') בעין-שמר. אחריות כוללת לתוצאות הענף, לפיתוח הקיים, הכנת הענף לעתיד וניהולו בכפוף לערכים והחלטות הקיבוץ.
הגדרת תפקיד:
-           הכנת תכנית עבודה שנתית ורב שנתית, כולל יעדים, פיקוח ועמידה בתוכניות.
-           אחריות כוללת לניהול ופיתוח הענף, גד"ש, מטעים.
-           בקרה, ליווי, הכוונה של מנהלי המשנה בענף.
-           פיתוח הענף להשאת רווחים, מתוך מבט ארוך טווח ומקסום יכולות ויעילות.
-           קביעת מדיניות לנושא המשאבים העומדים לרשות ענף הצומח.
-           בחינת הסכמים עם קבלנים, נותני שירותים, רכש, ציוד חקלאי.
-           תכנון שיווק ומכירת הגידולים השונים.
-           בקרה על תקינות הכלים החקלאים ומוכנותם לעבודה.
-           בקרה על כלל הפעילות בענף – איתור מזיקים, ניהול מים והשקיה, קטיף.
-           אחריות על רכש הענף.
-           ביצוע מדיניות הנהלות הענף והמשק.
כישורים נדרשים:

-           השכלה פורמלית רלוונטית (כלכלה/עסקים/חקלאות).
-           יכולת ניתוח והבנת דוחות כספיים, הסקת מסקנות וגיבוש המלצות לענף.
-           יחסי אנוש טובים ויכולת לעבוד בצוות.
-           יכולת קבלת החלטות באופן עצמאי.
-           ניסיון ניהולי קודם.
-           ניסיון בשיווק ופיתוח עסקי.
-           ניסיון בניהול מו"מ עם ספקים/לקוחות.
-           שליטה במחשב

היקף משרה: גמיש. כפיפות: מנהל/ת עסקים. קדנציה: תפקיד מקצועי, יבחן כל שנה, יעלה לדיון בהנהלה כלכלית לפחות אחת לארבע שנים. אופן בחירה: צוות איתור ימליץ על מועמד. בחירה בהנהלה כללית.
מועמדים הרואים עצמם מתאימים, מוזמנים לפנות בצירוף קורות חיים לשרית אלימלך במייל sarit@ein-shemer.com עד תאריך 16.8.2020.

מליק גור מסיים קדנציה כרכז ועדת ביקורת

דרוש/ה רכז/ת ועדת ביקורת

תחומי אחריות:
           ניהול ועדת ביקורת
           הכנת תוכנית שנתית ועמידה בתוכנית
           עמידה בתקציב הוועדה
           קשר שוטף עם המבקר
           קשר שוטף עם בעלי התפקידים ונבחרי הציבור/ההנהלה
           מעקב אחר החלטות הביקורת
           כתובת לפניות החברים

דרישות התפקיד:
           הקפדה על כללי האתיקה
           בעת מילוי התפקיד לא יהיה רכז ועדת ביקורת חבר בגוף ניהולי אחר בקיבוץ.

כישורים נדרשים:
           יושר
           דיסקרטיות
           אמינות
           אחריות
           יכולת עבודה בצוות
           אובייקטיביות

היקף משרה: ריכוז וועדה
בחירה: בקלפי


ניתן לפנות לשרית אלימלך עד תאריך 16.8.20.





סיגל דקל מסיימת קדנציה של שלוש שנים כעורכת העלון
דרוש/ה עורך/ת לעלון הקיבוץ


דרישות התפקיד:
           עבודה בהתאם לנוהל העלון
           אהבת תחום הכתיבה/עריכה
           אמינות
           רגישות חברתית לנעשה בקיבוץ
           יוזמה
           שיקול דעת
           יצירתיות
           ידע בהפעלת מחשב




התפקיד כולל:
           עריכת העלון ושכפולו
           שכפולים שונים לענפים
           ראיונות עם חברים מתחומים שונים
           מעורבות בנעשה בקיבוץ
           העברת כתבות/שאילתות לבעלי התפקידים הרלוונטיים
           יזום כתבות ונושאים בעלון
           שמירה על אתיקה מקצועית
           ניהול ועדת עלון


היקף משרה: תפקיד
קדנציה: 3 שנים
בחירה: צוות איתור ימליץ. הבחירה בוועד ההנהלה

ניתן לפנות לשרית אלימלך עד תאריך 16.8.20.