חפש בעלונים קודמים

עלון 41 (5812) כח' חשון תשע"א 5.11.10



 
וערב.
ערב יפה בעולם.
שקיעה –
הפרות שבאחו געוה.
וסוף אין לדרך הזאת העולה.
סופי הדרכים המה רק געגוע.

מתוך "אל הפילים" מאת נתן אלתרמן

המלצת השבוע -– "התייעלות אנרגטית"

 
יואל גרוסברג העביר למערכת רשימה בנושא: התייעלות בתחום השימוש בנורות חשמל.
כפי שנכתב בגוף הכתבה: "תדליקו אור וקראו את הסכומים הבאים" ותבדקו מה אתם עשיתם "בשביל מדינה" ומה "בשביל כיס שלכם"? להלן קטעים נבחרים:

 

"לפני ש"האחרון מכבה את האור" אולי כדאי להחליף אותו... את האור זאת אומרת.
מדובר על משנה סדורה הדורשת חשיבה, יוזמה מערכתית, תמריצים, חדשנות, חשיבה מחוץ לקופסה וגם בקרת ביצועים.
עם זאת המהלך חייב להתחיל עכשיו בכל בית בישראל – אין צורך להמתין לרגולאטור.
צריך פשוט ללכת לחנות מוצרי החשמל הקרובה – זוהי תכנית חיסכון מובטחת.

 
תעריף קילו-וואט לשעה (קוט"ש) של נורת ליבון קלאסית, מהסוג הישן והמוכר צורכת 100 W = 47.93 אג'. (כחצי שקל). כ- 90-95% מהאנרגיה הופכת לאנרגיית חום ולא לאנרגיית אור.
בנוסף הנורה גורמת לפליטת CO2 לאטמוספרה.

 
נורות CFL באותה עוצמת תאורה צורכת רק 20 w (חיסכון של כ- 80% ).

 
וכמה שעות עבודה (תאורה) אנחנו מקבלים מנורת ליבון רגילה? כ- 1000 שעות ואורך חיים של שנה (אם נעריך שהיא דולקת 3 שעות יום).
בעוד שנורת CFL, שמחירה אמנם גבוה יותר, אך אומדן זמן העבודה שלה מסתכם בכ- 12.000 שעות עבודה.
אם גם אותה נדליק 3 שעות ביום – נצטרך להחליפה כל 11 שנים... מדהים!

 
ציינו למעלה את כמות החום הנפלטת מנורה רגילה, ולכן ניתן לומר שהיא פועלת כתנור חום קטן.
מכאן – שנדרשת אנרגיה רבה בקירור החדר בקיץ, אנרגיה העולה כסף רב. מדובר בעלות כוללת עצומה.
חישובים שנעשו מצאו שהעלות הכוללת לתקופת השימוש בנורת ליבון 1,186 ₪ בעוד שעלותה של נורת CFL
135 ₪ .
לא צריך מחשבון כדי להגיע שמדובר בחיסכון ישיר של 1,071 ₪!

 
צריך לקחת בחשבון שהחיסכון אינו רק בעלות הצריכה הישירה – מה עם ההשפעה על איכות הסביבה?
אם השימוש בנורות CFL חוסך בצריכת חשמל אזי תקטן פליטת גזי החממה. גם כאן מדובר בחסכון שיכול להגיע עד כדי 1.7 מיליארד שקל למשק.

 
לסיום, ולפני שאתם מכבים את האור, תחשבו על זה:
7 שנות חיסכון שקולות לעלות הקמת תחנת כוח פחמית חדשה.

 
ואחרי כל זה – פלא שהמלצת השבוע היא לעבור לנורות CFL? (אם עדיין יש בינינו שלא עשו זאת).


 

 

לקראת ההצבעה
החשובה, שתתקיים בשבוע הבא, פניתי לבני ובנות עין שמר, החיים בקיבוצים מתחדשים, בבקשה לחלוק איתנו מניסיונם.
הועברו שלוש שאלות כלליות:
1. איך השפיע השינוי על חיי משפחתך?
2. האם בקיבוצך, יש שביעות רצון מהשינוי? ממה מרוצים וממה פחות?
3. אם אחד מילדייך חי בקיבוץ - איך הושפעו חייו?
ניתנה אפשרות להתייחס גם לנושאים החשובים להם.
התקבלו תגובות מגוונות ומעניינות והן לפניכם. דבר אחד וחד משמעי עולה מהן:
תוך זמן קצר יחסית מהמעבר למודל החדש, חל חיזוק הקהילה הקיבוצית וצמיחה דמוגראפית.

 
(המידע במשבצת: "עניין לציבור" - מהאלבום שיצא לרגל 100 שנות קיבוץ).
 
אביגיל לוין (חדוותי)
נתוני פתיחה:
בתם - של רגינקה וחיים חדוותי; אחות - לרן ואהרון חדוותי ולחוה כהן; מקבוצת - "אשל"; פרנסתה - מורה בחינוך המיוחד; בנגבה - 34 שנים; אם - ליפעה נשואה לאורן (חיים בתל אביב) ויעלה הנשואה לרועי (חיים בנגבה).



 

לנירה שלום רב!
קיבלתי את השאלות שלך, ואנסה לענות עליהן. יחד עם זאת, ניסיתי להיזכר מה הטריד חברים בנגבה באותה תקופת מעבר שבין הקיבוץ הישן לקיבוץ המתחדש ואענה גם על כך.

 
כיוון שאני מאוד תמכתי ורציתי בשינוי, חששתי שלא יהיה זה הוגן להציג רק את עמדתי ולכן שוחחתי עם מס' אנשים שבזמנו לא ראו בעין יפה את התהליך. מקווה שזה מה שרצית.

 
* * *
נגבה החל בתהליכי הפרטה לפני יותר מ- 10 שנים. תהליך המעבר היה מאוד איטי, ומהתחלה הוגדר כשינוי אורחות חיים. כמו בכל חברה, היו תומכים והיו מתנגדים ובהחלט ניכרו קשיים חברתיים, ניגודי אינטרסים וכל מה שעובר על חברה קיבוצית או על כל חברה אחרת, העומדת בפני שינוי מהותי כל כך.

 
ההצבעה על השינוי האחרון, שפירושו הפרטה מלאה, הייתה ב – 23.12.2003.
(ההחלטה עברה ברוב מיוחס גדול מאוד).
לאחר שנה התקיימה הצבעה נוספת ומתחילת 2004 אנו בהפרטה מלאה.

הפרטה מלאה פירושה – כל משכורות החברים נכנסות לחשבון הבנק של הקיבוץ! כפי שהיה תמיד. בהנהלת חשבונות מורידים לחבר את חובותיו לחברה ובעיקר את המיסוי לקהילה שעליו הוחלט. 

 
כדי שלא ליצור פערים גדולים בהתנהלות הכלכלית של החברים, הוחלט בנגבה על מיסוי פרוגרסיבי מאוד גבוה, שפירושו לקחת הרבה
מהמשתכרים הרבה ומעט מהמשתכרים מעט. מס הקהילה הוא אחיד ומאוד נמוך. ההחלטה הייתה תקפה לשנה, כך יכולה הייתה כל משפחה לבחון את מצבה
.

 
תהליך שינוי אורחות החיים, היה נרחב יותר וכלל עוד שני מרכיבים:
א. תכנית השבת הבנים הצעירים לנגבה. (שלא כמו אצלכם, אצלנו נוצר "חור" דמוגרפי מכאיב). התהליך מאוד הצליח והיום אין לנו מקום לכל הפונים.
ב. שיוך הבית לחבר וכל הכרוך בכך. סופו של תהליך זה, לצערנו, לא תלוי בנו.
חשוב לי לציין כי השינוי אינו מיטיב או גורע במידה שווה עם כלל החברים. יש שכבות שנראה היה כי יהיה להן קשה

 
יותר, כמו למשל הורים צעירים למספר ילדים קטנים. התמודדות עם בעיה זו נעשית ע"י סבסוד החינוך (דבר שלא היה בנגבה אבל קיים בהרבה קיבוצים אחרים).

 
לגבי שכבת הבוגרים, אלה הנושקים לפנסיה או כבר בתוכה- להם צריך כמובן לדאוג לפנסיה הוגנת (אני יודעת שחוה, אחותי, מאוד נלחמת על כך), לזכויות וותק וכל מה שייתן חיים מכובדים לכל חבר!

שורה תחתונה: לא נמצא היום חבר אחד בנגבה, שאינו מרוצה מהשינוי או שהיה רוצה לחזור למה שהיה קודם!!

לחברים יש יותר תקציב ויותר שליטה לגבי הבחירות האישיות של כל אחד.
אבל הכי חשוב - שיהיה לכם בהצלחה בכל דרך שתבחרו. אביגיל לוין

 

עניין לציבור: נגבה הוקם ב – 1939; מקור השם - "ימה וקדמה צפונה ונגבה"; אוכלוסיה – 195 חברים באגודה, 120 חברי קיבוץ 260 בנים הצטרפו במסגרת "בנים בונים ביתם בנגבה"; מקורות פרנסה – גד"ש משותף עם משואות יצחק ורפת משותפת עם גבעת ברנר; תרבות וספורט – חגים כמיטב המסורת היהודית וערבי שירה לילדים ואירועים לילדים; חברה וקליטה: ב-2007 הצטרפו כ – 82 חברים בני נגבה, שחזרו הביתה עם משפחותיהם והתקבלו לחברות. שכונת הרחבה נבנתה ובה מתגוררים הבנים וגם אנשי קבע, שילדיהם השתלבו במערכת החינוך.
פרט מעניין: הקיבוץ השני בתנועה, שעבר ללינה משפחתית. (הערת המערכת: אומץ לב היה שם עוד מ- 1948).
שוקי סיטנר
נתוני פתיחה:
בנם
של - אסתרקה וקלמן סיטנר; אח - ליגאל סיטנר ומירה כהן (במענית); מקבוצת - "ערבה"-"שדה"; נשוי - למאיה; הורים: ל 4 בנות בוגרות; סבים - ל – 3 נכדים בנים ועוד שתי נכדות בדרך (אם ירצה השם); פרנסתו - מנהל מחלקת הזמנות ומשלוחים באמבר מ- 1994;

בחורשים - מ- 1974.
        
 


 
עברנו להפרטה בנובמבר 2003. כשנה לפי השינוי בפועל, המצב הכלכלי בחורשים היה על סף קריסה, תקציבים אישיים הוקפאו, הייתה אבטלה גלויה וסמויה באחוזים גבוהים והשינוי היה מחויב המציאות.לא היה זמן ל"משחקים". התהליך עצמו הצריך פשרות וויתורים מכל סוגי האוכלוסייה. נסגרו ענפים מפסידים ושירותים שלא הייתה הצדקה כלכלית להחזקתם. החברים שעבדו בהם נדרשו למצוא עבודה שיש עמה תמורה. בזמן התהליך עצמו, שלקח כשנה, לא היו "מלחמות" משמעותיות והשינוי התקבל ברוב של מעל מ -90%. מאד חשוב באיזה מצב מבחינת הפרנסה "תופס" אותך השינוי. כשנכנסו אליו, אני וגם מאיה (זוגתי שתחייה) עבדנו בחוץ. השינוי העלה, במידה רבה, את רמת החיים שלנו, והוריד את התלות במערכת הקיבוצית.
נקבע מינימום להשתכרות, ומשפחה שלא הגיעה לסף נעזרה ברשת הביטחון. בתחילת התהליך היו כ-17 משפחות (מתוך 50) שקיבלו עזרה. כיום נותרו 2-3 משפחות בלבד. המצב הכלכלי של הקיבוץ השתפר מאד.
בוצע שיוך דירות פנימי, שיאפשר הורשה לבנים בעתיד וכן נקבעו כללים לשיוך הנכסים. הפנסיה גבוהה מהרף של התק"ם ויש כוונה עוד להעלות אותה בהמשך. הקיבוץ כיום מאד אטרקטיבי. מתוכננת בנית 50 יח' דיור לבנים, שמבקשים לחזור (אבל לא רק לבנים). הקליטה תהיה לחברות.
שורה תחתונה:. רוב החברים מרוצים מהתוצאה . אין רעבים ללחם ולרובם יש כבר מכונית ליד הבית.


 

עניין לציבור:
חורשים - הוקם ב- 1955; אוכלוסיה - כ 280, מתוכם 100 חברים; מקור השם - חירבת חרש הסמוכה; מקורות פרנסה - מפעל תרמוקיר המייצר לענף הבנייה, רפת, אבוקדו, לול; תרבות - בעבר פרחה. מאז ההפרטה נפגשים בשיחות קיבוץ, חגים וטקסים אחרים; חינוך – גיל הרך במקום, יסודי בעינת ותיכון בבית חינוך ירקון.


 
רותי בן יעקב (מילשטיין)

 
נתוני פתיחה:
בתם - של סוניה ואברהם מילשטיין; אחות - לנדי (של ענת...) ומיכה מילשטיין;
מקבוצת - "הדס"-"שקמה"; פרנסתה - פיזיותרפיסטית; בעין החורש - 35 שנים; נשואה: למיכה; אמא ל- 3 ילדים,  סבתא לנכדה; ועוד משהו - גם אחרי 35 שנים בעין החורש, תמיד אראה בעין שמר את הבית שלי וכור מחצבתי. "טבור העולם" כפי שאומר עלי אלון.


 
בעין החורש לאחר השינוי:
1. מכיוון שמיכה ואני קרובים מאוד לפרישה ויציאה לפנסיה, אפשר להגיד כי המצב לא השתנה בהרבה, מלבד העובדה שאנחנו עובדים יותר הרבה ויותר קשה...

 
2. בעין החורש עדיין מחכים להסדר נוסף עם הבנקים ולכן עדיין לא נהנים מפירות השנוי. אםזה יקרה בקרוב, כך אני מקווה, נוכל להתקדם.
בדרך כלל יש שביעות רצון מן השנוי,
בעיקר נהנים ממנו הפנסיונרים, וכל אלו שיש להם מקום עבודה מסודר (גם בקבוץ).
הנפגעים הן משפחות חד הוריות, בעיקר נשים מבוגרות ללא מקצוע או עבודה מסודרת ומשפחות יותר צעירות מרובות  ילדים .

 
3. השינוי השפיע לטובה על חופש בחירה אישי בכל תחומי החיים. פחות לחץ וצפיפות חברתית, יותר אחריות אישית ופחות באים בדרישות למערכת.  פחות מרוצים מהנהלה (שכירה ברובה) שרוצה כל הזמן להפריט ולחסל כל דבר שאינו כלכלי.

 
יש לזכור שלמרות השנוי אנחנו עדיין קיבוץ.

 

 
4. לגבי הבנים – הם בעצמאות כלכלית. יש להם מעמד של "גרים במקום" אך לא חברים. יש להם נציגות
במזכירות והם מעורבים בכל התחומים. יש ביקוש גבוה לחזור לעין החורש אך אין דירות פנויות. מאוכזבים שעדיין אין בניה של שכונת בנים, נקווה שגם זה יגיע.

 
שורה תחתונה: אני עוקבת בכאב לב, דרך העלון, במאבק שלכם לשינוי. ואם מותר לי להביע את דעתי... כנראה שאין ברירה אלא לשנות. אם לא נשתנה לא נשרוד.
אבל, לא לוותר ולשמור על ערכי הליבה, השתתפות בחנוך, בריאות וסיעוד, השוואת תנאי מגורים לכולם לפי וותק, קליטת בנים.
על כל זה צריך להחליט לפני ההחלטה על שינוי כדי למנוע את הסחף לאחר מכן.

 

עניין לציבור: עין החורש - הוקם ב- 1929; מקור השם – עיברות השם "וואדי חווארית" כשם שבט בדואי באזור; מקורות פרנסה – מפעל פחמס לאריזות קשיחות, קמפקטוס חברה לייצור מדפים לכל מטרה, גד"ש, רפת, מטעים, פרדס ועוד; אוכלוסיה – כ 700 נפש; תרבות – מאז ומתמיד גאים להיות מרכז יצירה תרבותית, ערבי זמר, ריקודים, כתיבה וכו'; השינוי יצא לדרך – ב 2005.

 
 
רובי שדמון

 
נתוני פתיחה: בנם של - אסתה ואהרון שדמון; אח - ליעל קציר ז"ל ומרדכי שדמון ז"ל; מקבוצת - "אשל"; נשוי – לנילי; בעמיר: 43
שנים (מאז 67'); אב ל - רם, מיה, רועי, נוגה;
סבא ל - 5 נכדים מתוכם 3 נכדות בעמיר; פרנסתו: מנכ"ל החברה לחקלאות במועצה אזורית גליל עליון. רכז תחום החקלאות במועצה כולל ניהול 3 חוות חקלאיות ופרויקטים חקלאיים
ועוד משהו: לצערי, ממשפחת שדמון, נותר רק שלמה קציר בעין שמר. אך הקשר עם הבית נותר עמוק. כמי שנולד בעין שמר, אני שומר את חוויות הילדות החיוביות והמיוחדות, כולל החינוך המשותף וחברים רבים. על אף המרחק הפיזי, הקשר, מצידי, הוא חשוב.

 

בעמיר החלו הליכי ההפרטה לפני כ- 10 שנים ולוו במשבר כלכלי קשה. למרות שההחלטות על המהלך התקבלו מוקדם יותר, הרי שהליך ההפרטה בוצע בתנאי רקע קשים ביותר. ככלל, מומלץ אם אכן הכוונה להיכנס למהלכי שינוי, לעשות זאת כשהקיבוץ עדיין חזק ובעל יכולות לפתור בעיות.
כיום, הליך ההפרטה נמצא בשלבי סיום. החברים חיים על משכורתם, משלמים מיסוי משמעותי לקהילה, קיימת רשת ביטחון, ובונים הליך של פנסיה הוגנת.

 
נמשכת פעילות תרבותית, חינוך, ובמסגרת רשת ביטחון נשמרים צרכי הקשישים והנזקקים.

 
היתרון העיקרי – חופש כלכלי ואפשרות בחירה. כמובן שהסכנות הן רבות ורק העתיד ייקבע את היכולת לשמור על היתרונות הקיבוציים: חיי קהילה, והבטחת יכולת קיום הוגנת של הנזקקים.

 
יתרונות נוספים: התייעלות משמעותית בהוצאות בקיבוץ. מסתבר שחלק גדול מ"העוסקים החיוניים" במסגרת הקיבוץ, ייאלצו למצוא עבודה המפרנסת את בעליה. ובדיעבד החיים מלמדים, שכנראה ניתן לשנות.

 
ההשפעה על המשפחה: דגם השינויים שעברו בעמיר השפיעו לטובה על המשפחה. הן על נילי ועלי והן על שני בניי ומשפחותיהם, שחיים בעמיר. שניהם מצאו את היכולות לשפר את רמת הדירות, הם בעלי מכוניות ושולטים בגורלם. וכמובן - נאלצים לעבוד קשה.
רם ורועי (שני בניי שנשארו לחיות בקיבוץ עם משפחותיהם), ככל שאני יכול לשפוט, שמחים על השינוי ולא רואים כאפשרות, לחזור לקיבוץ הישן.

 
האם המאפיינים הקיבוציים הבסיסיים כגון פעילות קהילתית ושמירת רשתות בטחון לאוכלוסיות נזקקות – יישמרו? או שמא ההליך מוביל ליישוב קהילתי פתוח?
רק העתיד יוכיח, ובהחלט תלוי כיצד נבנה הליך ההפרטה.

 
שורה תחתונה: למרות הקשיים המיוחדים, להערכתי 90% ומעלה מחברי עמיר, מברכים על ההפרטה ולא היו רוצים לסובב הגלגל לאחור.


עניין לציבור: עמיר הוקם ב- 1939; מקור השם – ערימת אלומות; אוכלוסיה – כ 580 ילדים, חיילים, חברים ותושבים; אימרה מיוחסת לעמיר – "מה שהקיבוץ לא פותר - החבר מאלתר".

 
 
רביב (סמבה) שחר

 
נתוני פתיחה:
בנם של - דנה ושלמה שחר; אח - לטל נוי (שחר) ; מקבוצת – "אגוז";
מתגורר במצר - 8 שנים; נשוי – לאוריין; אבא ל – 3 ילדים (גילאים: 8, 5, וחודש – מזל טוב!)
פרנסתו - רפתן במצר ושחקן בקבוצת הכדורעף האיזורית.


 
השפעת השינוי על המשפחה: עד לידת הבת השלישית השינוי לא השפיע עלינו באופן קיצוני. מבחינה כספית מצבנו אפילו השתפר. לפני המהלך – חששנו. אך היום אני יכול להגיד שנשאר לנו בסוף החודש - יותר כסף פנוי ממה שהיה נשאר לנו בתקציב לפני השינוי.
עכשיו, עם 3 ילדים, אנחנו לומדים את העניין. זה לא מבהיל אותנו. נסתדר.

 
התפרנסות: זה לא גרם לנו לעבוד יותר (כי ממילא שנינו עבדנו). כן גרם לחשוב, איך אפשר לשפר את מצבנו ע"י הגדלת מקורות ההכנסה.
אני עושה זאת כשחקן בקבוצת הכדורעף. אוריין מעבירה שיעורי אירובי. מנסים למצות את היכולות שלנו וגם לשקול אחרת לגבי הוצאות המשפחה.
חינוך: החינוך מסובסד ב- 30% (כפי שמוצע בעין שמר). מבחינתנו - אין שינוי ממשי במה שאנחנו יכולים לתת לילדים. ונראה לי שכך המצב אצל שאר הזוגות הצעירים במצר.
דיור: יש לנו בית חדש, שחשוב להגיד שזה במסגרת הבניה מטעם הקיבוץ.
קיבלנו מהקיבוץ דירת סטנדרט 80 מ"ר. אנחנו משלמים למצר, כדי להשלים את שנות הוותק שהיו חסרות לנו לזכאות לדירת סטנדרט.

הוספנו על חשבוננו 50 מ"ר – וכיום יש לנו דירה חדשה של 130 מ"ר.

 
מצר לאחר השינוי: השינוי עבר, בהצבעה ראשונה, ברוב גדול. אני חושב שיש שביעות רצון רבה. למצר זה עשה רק טוב. חשוב להגיד שנכנסו לשינוי במצב כלכלי טוב - דבר שהשפיע על הפנסיה והבונוסים.
יש כבר שיוך ערך הדירה, שהיה חלק מ 3 הדלתות למהלך: תמחור \ שיוך נכסים \ שיוך ערך הדירה.
אמנם בהתחלה הייתה ירידה בתחום התרבות - אבל אחרי תקופת הסתגלות, המצב חוזר לקדמותו. יש חגים ויש תרבות - כמו פעם. ואולי אפילו קצת יותר.
כרגע יש בעיית דיור, בעיקר לצעירים שרוצים לחזור. אז לאט-לאט מתחילה בנייה. אבל זה סוג של בעיות טובות.

 
שורה תחתונה: כאחד שהאמין בקיבוץ הישן – השינוי לא עשה רע: יש קהילה, יש תרבות, יש חינוך ויש חזרה של משפחות צעירות. יש פחות תלות במערכת, שזה לדעתי טוב.
אהבתי את הקיבוץ הקודם ואנחנו שנינו לא מרגישים שמשמעותית הוא שונה היום.


עניין לציבור: מצר הוקם ב- 1953; מקור השם – מצר פירושו גבול. בגלל הקרבה לגבול; אוכלוסיה – כ 450 חברים ותושבים; מקורות פרנסה – מפעל מצרפלס, מטעים, רפת, לול, גד"ש; מעבר ל"רשת בטחון" – 2007.

 
מזל טוב
לדליה ושלמה ברכה, לחנה ואילן יגודה
להולדת הנכדה - יובל
בת לשלי ואלמוג ואחות לפלג
ברכות חמות לכל המשפחה

 
 
תרשמו ביומנים

 
5.11.10 יום שישי – בשעה 9:00 בבוקר במועדון לחבר
"מפגש צעירים"
עם צעירים החיים בקיבוצים מתחדשים.
יהיה מעניין. יהיה כיבוד.

 
8.11.10 יום ב' – 20:30 שיחת קיבוץ מסכמת לקראת ההצבעה.

 

 
9.11.10 יום ג' – 20:00 בגוס פאב – "בעיקר ג'אז"

מסע משותף ממחוזות הילדות אל האהבה והידידות.
ג'אז ובלוז, קלאסיקות של הזמר העברי ושירה מקורית.

 
בביצוע:
קובי גרוסמן – שירה וקריאה
טל קדוש – שירה
נדב פלד – גיטרה
רגב יאירי – סקסופון

 
לחברי עין שמר מחיר כניסה מיוחד – 20 ₪ באמצעות חתימה לתקציב

 
לקראת סיום
אבישי גרוסמן

 
התהליך הולך אל סיומו ולקראת חצות ברצוני להעיר את ההערות הבאות:
  1. שלוש שנים זחלנו ובחודש האחרון התחלנו לרוץ. החוברת המוגשת לנו להצבעה כוללת בתוכה נושאים חיוניים שלא נבדקו ונבחנו בצורה מעמיקה ואחראית.
  2. ברצוני להצביע על מספר נושאים העונים לקביעתי זאת.
  3. "היום הקובע". מטרתו של היום הקובע הוא להבטיח שחברים השייכים למסגרת הקיבוצית עד קביעת המועד של היום הקובע, יהיו זכאים להוריש לקרוביהם דירות או רכוש אחר בהתאם להחלטות הקיבוץ בעתיד. מחברים חדשים, שיצטרפו לקיבוץ בעתיד, תימנע בדרך כלל אפשרות זאת. השאלה הנשאלת שלא נבחנה כלל היא, האם אין דרכים אחרות, יעילות יותר, פשוטות יותר, לאפשר לחברים להוריש לקרוביהם רכוש כאשר ילכו לעולמם? יתכן שקיימים בתוכנו חברים החושבים שקיימת רק דרך אחת ואין אחרת לקיים את רצונם להוריש משהו לקרוביהם. בקיבוצים המתנהלים בדרך שיתופית ניתנו תשובות אחרות לרצונם של חברים להוריש משהו לקרוביהם. לדוגמא, לראות את החבר שהלך לעולמו כאילו עזב את הקיבוץ ולכן הוא זכאי לדמי עזיבה בהתחשב בשנים בהן היה חבר קיבוץ, אותם הוא יכול להוריש לקרוביו. ויש גם דרכים נוספות. לצערי,לא התקיים דיון מעמיק בנושא ולכן לא ניתן ללמוד ולהשוות את האפשרויות השונות הפתוחות בפני חברי הקיבוץ בנושא רגיש זה.
  4. "תמחור משרות". במהלך תהליך הדיונים על ההצעות הדיפרנציאליות לא התקיים אפילו דיון מעמיק אחד בכול הקשור לתועלת, או לחילופין הנזק, שכרוך ברעיון תמחור המשרות שהופך את קיבוצנו לקיבוץ בעל אופי אחר. מרגע קבלת ההחלטות על השינוי יהיו בינינו חברים ששווים יותר ואחרים ששווים פחות. זאת בהתאם לתפקידיהם וגובה משכורותיהם. תהליך "הבליץ" אותו אנחנו חווים בשבועות האחרונים, "מהר, מהר פן תאחר", מכסה בערפל כבד את משמעות הנהגת שיטות המדידה החדשות, שיטות הבאות להחליף את המקובל בקיבוץ במשך עשרות שנים, כוונתי להתייחסות לחבר הקיבוץ בהתאם למכלול אישיותו ותרומתו לכלל בתחומים רבים ושונים. התרומה הכלכלית לקיבוץ היא רק אחת מהן.
  5. "דיפרנציאלי נושק לשיתופי החיים בכפיפה אחת" במשך שנים הביעו התומכים בשינוי שיתופי את רצונם להגיש תוכנית אלטרנטיבית לתוכנית השינוי הדיפרנציאלית, תוכנית שניתן יהיה להכינה כראוי ולהציגה כאלטרנטיבה לחוברת השינוי. כול הפניות נענו בשלילה גורפת. לפתע, במסגרת הדיון על ההסתייגויות נשמעה מפי התומכים בשינוי הדיפרנציאלי תמיכה ברעיון החיים בכפיפה אחת באותה מסגרת קיבוצית של חברים
הבוחרים לחיות במסגרת דיפרנציאלית לצד חברים הבוחרים להמשיך ולחיות במסגרת השיטה השיתופית. ושוב ללא בדיקה, ללא לימוד מסודר של המשתמע מהצעה זאת, הביעו תומכי התפיסה הדיפרנציאלית תמיכה גורפת ברעיון זה. אני סבור שיש לבחון כול הצעת שינוי, אם היא על בסיס דיפרנציאלי או שיתופי, כולל על בסיס "דו – ראשי" בצורה

 
 
מעמיקה, משתפת, תוך לימוד של מודלים הקיימים בקיבוצים שונים בניסיון כן ואמיתי להגיע להסכמות בין בעלי הדעות השונות.
  1. "צרכים מיוחדים". כול חבר יכול להיקלע במהלך חייו בקיבוץ לקשיים אישיים המצריכים התייחסות מיוחדת של המסגרת הקיבוצית אל צרכיו המיוחדים. לדוגמא, זוג חברים שהיו נשואים שנים רבות, יש להם ילדים משותפים, המחליט להיפרד. בקיבוץ עין שמר מקובל לאפשר לכול אחד מבני הזוג להתגורר בדירה המאפשרת לכול אחד מבני הזוג לחיות ברמת דיור נאותה כך שניתנת לו/לה האפשרות לארח את הבנים ללינת לילה בצורה מסודרת ושוויונית ככול האפשר. ברוב הקיבוצים שעברו להתנהל על פי המודל הדיפרנציאלי, אם לא בכולם, הנוהג הוא שונה. אחד מבני הזוג נשאר בדירה שהייתה משותפת בעוד הקיבוץ לא מתחייב לספק לבן הזוג השני דירה המאפשרת לו לארח את ילדיו בצורה נאותה. הדוגמא שלפנינו מהווה רק עדות לגישה מתחשבת הנהוגה במשך עשרות שנים בקיבוץ שלנו. גישה שבאה לידי ביטוי בתחומים רבים ושונים, רובם כאלה שהשתיקה יפה להם.
    האם אנחנו רוצים לוותר על הנוהג האנושי המקובל בקיבוצנו ולהחליפו בנהוג בקיבוצים שעברו את תהליך השינוי? במהלך כול השנים בהם התקיימו
    הדיונים על הצעות השינוי לא נערכה השוואה בין המוצע בתחומים אלה
    בקיבוץ השיתופי לבין המוצע בתוכנית השינוי הדיפרנציאלית.
  2. שלוש שנים של תהליך דיונים לוקה בחסר, יכול להוליך את חברי הקיבוץ לקבלת החלטות שחלקן אינן בדוקות ויש בהן כדי לגרור את כולנו למקומות שאיש מאתנו לא רוצה להיות בהם.
    חשוב לזכור, שהשיטה השיתופית מספקת גם בימים אלה תשובות טובות
    למישורי החיים החשובים ביותר: דאגה לבריאות, לסיעוד,לחינוך, לדיור,
    ומספקת ביטחון מלא שאם וכאשר יקלע מי מחברי הקיבוץ לקשיים מיוחדים,
    המערכת הקיבוצית תסייע לו ברמה גבוהה ביותר ושוויונית לכולם. בוודאי, יש מקום לשיפורים וכאלה נעשו במשך השנים הרבות מאז קיים הקיבוץ שלנו. ויש להניח שייעשו גם בעתיד. תהליך אבולוציוני ומחושב עדיף על תהליך מהפכני. כך נהגנו כול השנים ואני מציע לעצמנו לנהוג כך גם בעתיד. אבישי

ברשותכם, הערה קצרה לדבריו של אבישי:
80 שנים ויותר, ניסה קיבוץ עין שמר פתרונות "שוויוניים" לבעיות חיינו, במידת הצלחה חלקית.
לפני שלוש שנים החליט הקיבוץ לבדוק דרך אחרת: שמירה על ערבות הדדית יחד עם הגדלת החירות האישית.
תהליך של 3 שנים בא אל נקודת המבחן שלו. אם ההחלטה תהיה חיובית – ניגש לטפל בנושאים שעדיין דורשים חשיבה וגיבוש. וכמו שעשינו זאת יחד עד היום, כך נמשיך גם הלאה: צוותי עבודה, הסתייגויות, שיחות קיבוץ – אלה הכלים שלנו.

 
ההצבעה הקרובה היא רגע בלתי נמנע של הכרעה. לא בליץ, לא מחטף. הצעה רצינית ואחראית. הזדמנות להתוות ביחד את גורלנו לשמונים השנה הבאות.
רקפת

 
 
מועדת בריאות

 
  1. אני חוזרת ומבקשת מחברים, לא לנסוע ללא הפנייה למיון. אם אינכם רוצים להעיר את האחיות בלילה - ניתן לפנות ל- 2700 * 24 שעות ביממה והם מפקססים הפנייה למיון.
  2. אנחנו לקראת סיום שנת 2010 – וכמקובל אנו פונים לחברים המעוניינים להעיר או להציע עדכונים ו/או שינויים בסל הבריאות 2011. את ההצעות יש להעביר בכתב באמצעות דוא"ל של ו. בריאות או לקרן משיח בתא ועדת בריאות. ועדת בריאות תדון בפניות – אך אינה מחויבת לקבל את כל ההצעות.
שימרו על עצמכם – קרן משיח

מהמרפאה מוסרים: יש חיסוני שפעת – כדאי להתחסן

 
פותחים שבת
השבוע, בקבלת השבת "שירים מסביב לבאר", על פרשת "תולדות" אורי שפירא.
---------------------------------------------------------------------------
רוב תודות למירב חופי על הדרשה הנאה והמרגשת שנשאה על פרשת "חיי שרה". בדרשתה אמרה מירב שהפרשה סובבת סביב הקשרים החזקים שיש במשפחה שבניה חיים אלו בצד אלו. היא הצביעה על דמיון בין החיים של אבותינו ובין חיינו כאן בקהילה הקטנה שלנו. למעשה הקשרים בין בנים להורים וסבים אף פעם לא ניתקים רק הולכים ומתחזקים. הקדישה את דרשתה להוריה האהובים, לסבים שלה שאליהם היא מתגעגעת, ולכל הבנים וההורים בקיבוץ. הביאה מספר דוגמאות מן הפרשה: 1. אברהם, שלא בכה כשעקד את בנו, סופד לשרה, בוכה עליה מרה וקונה לה אחוזת קבר בכסף רב.
2. אברהם שולח את עבדו אליעזר למרחקים, אל ארצו מולדתו, להביא ליצחק את הכלה בעלת הסגולות הטובות ביותר: כלה עברייה, נדיבה, מכניסת אורחים, יפת מראה ועוד...
3. כשיצחק נישא לרבקה הוא מביאה אל אוהל אמו שרה, ורק בזרועותיה הוא מצליח להתנחם על אובדן האם האהובה: "ויאהבה וינחם יצחק על אבדן אמו".
מירב תיבלה דבריה בסיפור ערבי יפהפה המדבר אף הוא על בחירת אשה נכונה לישמעאל.
לבסוף סיפרה על ניצולת השואה המבוגרת ביותר בעולם, מוסיקאית בת 107 הקורנת אהבה ואופטימיות, שמכל העולם (וגם מגרמניה) באים אליה אנשים לקבל ממנה השראה. כשנשאלה אם אינה שונאת את הגרמנים ענתה שהיא לא שונאת אף אחד כי משנאה נולדת רק שנאה.
לסיום איחלה לכולנו שנזכור את המילים הללו של ניצולת השואה, וגם אם יש בינינו מחלוקות קשות כדאי שנתייחס אליהן ממקום של ידידות ואהבה ולא ממקום של שנאה.
---------------------------------------------------------------------------------
חן, חן לאמיתי ששון, חיים חננאל, קובי גרוסמן, יואל גרוסברג ואילן לוטן על שירתם היפה בקבלת השבת האחרונה. ענה

 

שאילתא - צביה ויסברג:

השבוע הופיעה ב"ידיעות אחרונות" ידיעה, לפיה מנכ"ל "פסגות", רועי ורמוס, יקבל 50 מיליון ₪ במסגרת עסקת המכירה של פסגות ופרישתו הכפויה.
ורמוס יחד עם עוד כמה מנהלי פסגות, הואשמו בהרצת מניות בחשבון התאגיד.
עבירה חמורה ביותר.
למרות שטרם הוגש כתב אישום – ורמוס אולץ ע"י פרקליטות המדינה לעזוב את פסגות, כתנאי לביצוע מכירת החברה לאייפקס.

 
גדעון עשת מסביר: "איך צומחת הרעה החולה הזו? בעיקר מ"גילוי עריות". מי שבוחן את שכבת הניהול מוצא עד כמה מין מעורב במינו. איך מנכל של א' יושב בדירקטוריון של ב' שממנכ"ל אותו מי שיושב בדירקטוריון של א' והרכבו נקבע – איך אפשר שלא – בידי מנכ"ל א'.
בשם הלקוחות כמובן.
שכבת הניהול מורכבת מכמה עשרות אנשים, שכולם מבלים עם כולם ועם פוליטיקאים. כל אחד דואג לחברו. וכולם, בפגם גנטי משותף, לוקים באובדן זיכרון. כאשר ערך את הסדר החובות של "אפריקה-ישראל", ורמוס "שכח" להגביל את שכר המנהלים של התאגיד שעמד לפני פשיטת רגל.
בבתי ספר למינהל עסקים נוהגים ללמד על ניגוד עניינים שבין המנהל המקצועי לבין בעלי המניות".
עד כאן הציטוט מידיעות אחרונות.

 
אצלנו, כמובן, הדברים אינם מגיעים למצבים האלה. אבל, ברצוננו להיות "כמו כולם שם בעולם הגדול", מי מבטיח לנו שלאחר השינוי, אנו בעלי המניות בענפי הייצור והתאגידים לא נתעורר בוקר אחד לגלות שכך קורה גם אצלנו?
האם לא נכון יותר להקדים תרופה למכה וליצור מנגנון, שיבטיח מפני ניצול לרעה של הקופה הציבורית ומפני פתיחת פערים גדולים מידי במשכורות?

 
 תשובתא:
לפני תשובה, הערה: לקשור בין השינוי בעין שמר לבין העבירות של רועי ורמוס, זה בערך כמו לקשור בין השיטה השיתופית לבין הטרור של סטלין בברית המועצות. או במלים אחרות, כדאי לשמור על פרופורציות.

 
ולעניין. לגבי פערי משכורות: כזכור, הגבלת הפערים בין החברים בקיבוץ לא תיעשה דרך תמחור עבודתם (שהוא בעיקר תמחור שוק), אלא דרך המיסוי.
לגבי ניצול לרעה של הקופה הציבורית – בתוכנית השינוי (2.5.1) מובהר כי שכר הבכירים במפעלים יאושר על ידי מועצת המנהלים של המפעל – גוף שרוב היושבים בו חברי קיבוץ, ועליהם מוטל להשגיח מפני חריגות. מעבר לכך, כל תאגידי הקיבוץ חשופים לפיקוחה של ועדת ביקורת של הקיבוץ.
ולכן, עם או בלי שינוי, צביה צודקת. חשוב לעדכן ולשפר את מנגנוני הבקרה והפיקוח. מסיבה זו, וביוזמת עדה גבע, נכנס לחוברת השינוי סעיף 11.3: "תוך שנה מיום ההחלטה יעודכנו ויובאו לאישור נוהלי בחירת דירקטורים, בקרה ופיקוח על התאגידים והפעילויות."
----
נ.ב. וחומר למחשבה: האם בעין שמר השיתופית לא היו גנבים (חברי קיבוץ!) שרוקנו את הקופה הציבורית לכיסם? שלא לדבר על קיבוצים שיתופיים מפוארים כמו הזורע, שפיים, ועוד.

עמי גלעד וצוות השינוי

 

 
אצה להם הדרך...
משה ויסברג

 

יום אחד, ניסיתי לעשות קצת סדר בבית, ונתקלתי באחד מהעלונים הישנים בראיון עם שלומית אלפרוביץ. (עלון עין-שמר לקראת יום הולדת הקיבוץ-83).
ארשה לעצמי לצטט כמה מדבריה, שהרשימו אותי והזדהיתי עימם.
"אכן, לא נוצר בקיבוץ "אדם חדש". בסופו של דבר כולנו בנויים מאותם חומרים ורוצים דברים דומים. אבל נדמה לי, שבהבדלים הקטנים העושים אדם נבדל מחברו - יצרה החברה הזו, הנקראת קיבוץ, אדם שערכיו הבסיסיים צודקים יותר.
גדלתי על כך שכל בני האדם שווים, ראויים להתייחסות הוגנת ושווה ללא קשר למינם, מוצאם, כמה הם מרוויחים, או באיזה עבודה הם עובדים. גדלתי על כך שכל עבודה - ממש כל עבודה - מכבדת את בעליה. גדלתי על כך שעלי להיות ערה לסביבתי, לחברה בה אני גרה ולמדינה שלי. גדלתי על כך שלחברה יש מחויבות לדאוג ליחיד, בעיקר בשעת צרה. גדלתי בחברה שאני זוכרת אותה ואת החברים שלה בחום רב ובהערכה."
ואני שואל את עצמי, לאן הגענו? לאיזה שינויים אנחנו רצים באמוק? לקראת מה אנחנו הולכים?

 
נראה לי, שהכל נובע בעיקר משינוי ערכי. זורקים את הערכים הישנים והטובים למען משהו קורץ, חומרני, מתנכר ואגואיסטי יותר. אז, לפני ששופכים את "התינוק יחד עם מי האמבטיה", אנא חישבו פעמיים לפני שתצביעו.
בסוף אולי יהיה לנו המון כסף, אבל לא יהיה לנו קיבוץ.
כשרקפת נבחרה למזכירה, מאד שמחתי, כי אני חושב שלתפקיד חשוב כזה ראוי לבחור חבר/ת קיבוץ בעלת כישורים ויכולות. ועובדה, ראו איזו יכולת מרשימה של דבקות במשימה, מנהיגות, הובלה וקידום מהלכים. דבר מאד לא פשוט.

 
אילו רק הייתה מוליכה את כל המרץ הזה לשינויים לכיוון הקיבוץ השיתופי, היינו נשכרים כולנו והיינו הולכים לקראת עתיד טוב יותר.

 

פנסיה ומשכורות - עידו ספקטור
הכספים עבור הפנסיה והמשכורות לעובדים בקיבוץ, באים מאותו מקור. לכן משכורות גבוהות מגבילות את צבירת הפנסיה ופנסיה גבוהה יותר מחייבת הקטנת המשכורות. מכאן שצריך למצוא את נקודת האיזון בין גובה הפנסיה וגובה המשכורות. מול הטענה שהגדלת הפנסיה פוגעת ביציבות המשק, ניצבת הטענה שמשכורות מוגזמות עלולות לפעול בצורה דומה. במשק קימות משרות מיותרות שמתומחרות בשכר גבוה. ייעול וביטול משרות יתרום לאפשרות לצבירה לפנסיה ולחיזוק המשק .

 

גורם הזמן

 

לפתע, התקשר השבוע לראש ממשלת ישראל נשיא איראן ואמר: "מצטער. עבדנו עליכם. רון ארד חי ונמצא בידינו. אנחנו מוכנים לשחררו מיד, תמורת אותה רשימה בדיוק, שהגשנו כתנאי לשחרור גלעד שליט".
סביר להניח, שממשלת ישראל וכל אחד מאזרחי המדינה, אמר באותו רגע: צריך "לחטוף" עסקה כזאת ללא היסוס. רק שלא יבקשו עוד. חותמים!

 
אז מדוע לא לשחרר את גלעד שליט כבר היום, תמורת אותה רשימה? הרי ברור שתהיה עסקה. גם המחיר ידוע. למה לחכות 20 שנה או יותר?
* * *
זהו תרגיל שמציג דר' אהוד פוקס מומחה לקבלת החלטות. איך זה מתקשר לשינויים אתם שואלים, וחלקכם, באותה נשימה, גם עונה. החלטות אמיצות צריך לדעת לקבל. ועדיף בזמן.

 
אף אחד, כבר לא מערער על כך שאמנם יהיה שינוי. ברור שיהיה.

 
מונחת לפנינו הצעה, המכסה כל תחום בחיינו. מבוססת על ניסיונם של עשרות קיבוצים מתחדשים. ההצעה לא מושלמת, אבל מתונה, הוגנת ולוקחת בחשבון את החרדות והחששות של כל קבוצת גיל. יש בה מחיר וגם רווח:

 
פנסיונרים ירוויחו שנים חשובות של פנסיה הוגנת, עם סיכוי להגדילה תוך שנה שנתיים.
בתחום הבריאות והרווחה – הקהילה שומרת על הקיים, בשינויים מינוריים ביותר.
והכי חשוב, מרוויחים את יום ההצבעה, שיהיה ליום הקובע. גם אם, חס וחלילה, ילכו לעולמם.

 
גילאי הביניים (50-70) זוכים להבטחת הקהילה, שמישהו סוף סוף עושה משהו בעניין הפנסיה. אחרי שנים ארוכות של דיבורים - עוברים גם למעשים. מתחילים עם פנסיה סבירה, אך עם סיכוי שתגדל (כפי שקורה בכל הקיבוצים).
בתחום ההתפרנסות – לרבים יש סיכוי ליהנות מהגדלת ההכנסה החודשית.
בתחום הדיור – מקבלים התחייבות שתוך 10 שנים הקהילה תשווה את תנאיהם.

 
הצעירים (30-50) מקבלים סבסוד נדיב בחינוך, עם בטחון והבטחה, שאף ילד לא נשאר מאחור.
הם מקבלים הזדמנות חשובה, לבנות לעצמם קופת פנסיה, שתבטיח את זקנתם ללא תלות במצב הקהילה.
אלה שירצו, יוכלו להגדיל את הכנסתם, ובדרך גם לצמוח ולהתפתח מקצועית ואישית, בפחות תלות בממלאי תפקידים.
ובתחום הדיור – כנ"ל.
* * *
עובדה היסטורית: ב-1971 הוגשה לישראל, הצעה לחוזה שלום עם מצרים, ע"י מתווך האו"ם גונאר יארינג. ישראל, כידוע, סירבה.

ב- 1978 נחתם חוזה שלום בין ישראל למצרים. באומץ לב הבין בגין, שהזמן אינו לטובתנו. החוזה היה כמעט זהה לחלוטין(!) לחוזה השלום שהוצע לישראל כבר ב- 1971. מה ההבדל? מלחמת יום כיפור על תוצאותיה הקשות.

 
* * *
ועכשיו, גם אנחנו צריכים לקבל החלטות.
אין זו אמת, שההצעה גובשה בחיפזון או מישהו כאן ממהר. מעטים הקיבוצים, אם בכלל, שעסקו בכך לאורך 3 שנים.
זוהי הצעה שקולה, זהירה ומאוד מתונה. יש אומרים – מתונה מדיי.
החיים עוד יעמידו אותנו בפני עדכונים.

 
ועכשיו, אחרי שנים ארוכות של דיונים, שהכול כבר נאמר בהם - יש לנו הזדמנות
לקחת אחריות על חיינו.
הזדמנות לצאת לדרך חדשה. לבנות קהילה, שחברתית וכלכלית תהיה איתנה יותר. נכון, קצת אחרת, אבל עדיין קיבוץ ועדיין קהילה בכל מובן.
* * *

 
לסיום - עוד עניין היסטורי קטן:
השבוע, במהלך הכנת העלון, למדתי עובדה מעניינת: נגבה היה הקיבוץ השני בתנועה, שעבר ללינה משפחתית.
כשהם עברו, אצלנו, גם זה הלך קשה. נדרשו עוד שנים ארוכות של התלבטות, בניסיון לשמר את ערכי הקיבוץ של פעם.
ואז הגיע סאדם חוסיין ועזר לנו להחליט.

 
במבט לאחור, ניתן היה למנוע סבל רב מילדים והורים. אבל התלבטנו בדיונים אין-סופיים ובמחיר מתחים חברתיים וכלכליים.
כאז כן היום, המהלך הוא בלתי נמנע.
וצריך לעשותו – כדי לשמור על היחד.



ואיך אפשר שלא לחזור לשורותיו הקסומות של
נתן אלתרמן, שבשער העלון:
וסוף אין לדרך הזאת.
סופי הדרכים המה רק געגוע.

 



נירה



העלון הבא יופיע בעוד שבועיים – 19.11.10

 

ראוי לציון:
השבוע הגיע מכתב אל עודי דגאי, ששמח לשתף אותנו:

 

עודי שלום!
מדי שנה, מגיעה אלי אישה מקסימה מעין שמר, צביה ויסברג, המטפלת באופן מקצועי באישור תקינות הצהרונים. (עין שמר) הקיבוץ היחידי במועצה שמטפל. והבנתי שבזכות הטיפול, התמ"ת משתתף בסכומים לא קטנים.
ראוי להערכה. ראיתי לנכון לעדכן אותך.
לאה פרי (מהנדסת הועדה המקומית)

 

הודעה חשובה מועדת רכב

 

חברים שימו לב!
החל מהשבוע - חובה להדליק אורות בכל שעות היממה.

נסיעה בטוחה – אוריין גנדלמן


 

חדשות האווז

1. מכרז לשומר בשער:
ל"גוס פאב" דרוש, במשרה מלאה, שומר לשער הדרומי של הקיבוץ.
שעת התחלת עבודה: 22:00 כל ערב, שעת סיום – דינאמית.
תחילת עבודה ב- 1.12.10
המעוניינים, מוזמנים לפנות אל עומרי שם- טוב או תומר גורן.

 
2. היכונו: במוצ"ש 27.11.10 - תתקיים הופעה של גבע אלון. פרטים יבואו.