חפש בעלונים קודמים

עלון 16 (11) (5835) ה' אייר תשע"א 9.5.11



י ו ם ה ז י כ ר ו ן ל ח ב ר י נ ו ו ב נ י נ ו
ש נ פ ל ו ב מ ע ר כ ו ת י ש ר א ל


 
יום ראשון ד' באייר תשע"א 8.5.11
ט ק ס ה ז י כ ר ו ן
באנדרטה ב"בית הבנים" בשעה 20:00

 
הציבור מוזמן להניח פרחים בפינות הזיכרון ברחבי הקיבוץ.
חדר הזיכרון פתוח לקהל.
ביום שני ה' באייר תשע"א 9.5.11
בשעה 11:00 בבית הקברות
הציבור מוזמן להניח פרחים על קברי הנופלים

 
חגיגות יום העצמאות
יום שני ה' באייר תשע"א 9.5.11
במגרש הספורט בשעה 20:15 טקס הדלקת המשואות ומפקד אש מסורתי
מופע זיקוקים ואחריו
הרקדת עצמאות.
ביום ג' 10.5.11 בשעה 10:00-13:00
הפנינג על הדשא הגדול עם כיבוד קל,
פעילויות יצירה, קישוט אופניים וטיול.
ח ג ש מ ח !

 
נזכור את חברינו

בנינו ובנותינו

 

 

דב הנדל - נרצח בחצר הישנה בעין שמר - 1938
דוד שניידר - נרצח בחצר הישנה בעין שמר - 1938
יצחק פרלברג - נפטר בעת שירותו בצבא הבריטי - 1942
מקי שטיינברג - נפטר ממחלה בעת שירותו בפלמ"ח - 1943
אלימלך שטרקמן - נהרג במצור על גבעת חיים - כ"א בכסלו 1945
ישראל שטרק - נהרג כפלמחניק, בדרך לירושלים - 1948
אמנון חרודי - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
חנן בוך - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
יוסי ניידס - נפל במלחמת יום כיפור ברמת הגולן - 1973
אבשלום בן יהודה - נפל במבצע ליטני - 1978
יפתח מור - נהרג בתאונת אימוני טייס - 1987
מיה סגולי - נהרגה בתאונה בעת שירותה הצבאי - 1989
צבי מור - נפטר ממחלה כתוצאה משירותו הצבאי - 1999
לואיס גורן - נהרג בעת שירותו במשמר הגבול - 2001

 

י ה י ז כ ר ם ב ר ו ך

 



 

קצר פה כל כך האביב

מילים: דוד גרוסמן
לחן: יהודה פוליקר

 


 

יש רגע קצר בין אדר לניסן
שהטבע צוהל בכל פה
הוא שופע חיים
שיכור ומבושם-
איך שיופי יכול לרפא!

נסער ומשולהב ומתיז
ניצוצות-
אך עוד רגע ייבּול ויצהיב
כי הנה בשוליו כבר הקיץ ניצת -
קצר פה כל כך האביב.

קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח
.





 


 


 


 


 


 


 


 


 

אביב עול-ימים וסוער
וסופו-
כבר כתוב בעלי ניצניו,




אבל הוא מסתחרר
כפרפר במעופו,
וכמוהו-נצחי בעיניו.


קצר וחטוף ושובר את הלב
לחשוב שהוא תכף ידעך
מבטו רק נפקח
אך התחיל ללבלב -
רק ניתן לי ותכף נלקח
.


ואת ואני היודעים
ונורא הדבר שרק הוא לא -
עד כמה קצרים החיים,
החיים הקצרים שניתנו לו.



נדיב ונסער ומכאיב
קצר פה כל כך
האביב.



 


 

 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

תודה שצפיתם בנו. ואל תשכחו - יש לנו ארץ...

 

לפני מספר שנים, ברגע הצפירה של יום הזיכרון המקדים את יום העצמאות, מצאתי עצמי בצומת המוכר לכולנו בהרצליה. כביש החוף והצומת כולו – עצרו. אנשים יצאו ממכוניתם. את האוויר מילא קול הצופר.
מעלינו כמו תמיד, ניצב בראש הבריכה, שלוב ידיים כהרגלו – בנימין זאב. כן, זה מרחוב הרצל.

 
כמו בצפירה לזכר ששת המיליונים, כך, רגע לפני שחוגגים עצמאות, מדינה שלמה עוצרת את עצמה ואת נשימתה - כדי לזכור.
את זה, כנראה, לא עושים בשום מדינה. ציות קולקטיבי המוסכם על כולנו. כל כך לא ישראלי. אולי לא?
שהרי הישראלי המצוי, כידוע, הוא לא פראייר של אף אחד.

 
ולמרות הכאב מלאכת הבנייה לא עוצרת לרגע. לא מפסיקים לבנות מדינה. על הפיגומים ניצבו, בתחילת הדרך, בנאים עבריים. היום העבודה מתבצעת ברובה ע"י מחמיד מוחמד ושות'.
תתקשרו. זה בסדר – גם הוא ישראלי. תיכף מגיעים הפועלים הזרים מסין, תיאלנד והודו.

 
והרצל עומד ומביט בנו. עושים פה נפלאות – וגם מפשלים; כלכלה לתפארת – עם פערי משכורות מבהילים; מעצמת על צבאית – שאזרחיה לא מוצאים לעצמם בטחון. יהודים, ערבים ונוצרים מתנצחים ביניהם - מצאת החמה ועד צאת הנשמה – מי אוהב את הארץ יותר חזק?
ככה רצית? ככה חזית? כך או כך - חוזה אל תברח. זה מה שיש וזה הרבה.

 
ובסופו של יום - מהי הישראליות? מיהו ישראלי?
פניתי לחברים רבים, לנסות להשיב על השאלה מנקודת מבט אישית ופרטית.
ביקשתי שיר, טקסט, תמונה, מראה מקום, זיכרון אישי, או כל דבר שעולה על הדעת.
כמו לתורה, כך גם לישראליות – פנים רבות. לכל אחד ואחת – ישראל שבלב.
חג עצמאות שמח נירה כהן

 

 

 


 

דמיינתי ישראל // יהודית סגולי

 
הקשר הראשון שלי אל ישראל מתקשר לחיפה והכרמל. הטקסט שייצג עבורי את הקשר לארץ היה: "אצל חיפה יש כרמל, שם בארץ ישראל".

 
בשלהי מלחמת העולם השנייה אחרי נדודים ומסתור, הגענו לאיטליה שהייתה כבר משוחררת. באיטליה איתרו אותנו שליחי העלייה של הסוכנות שאספו את הילדים היהודיים והכינו אותנו לעלייה לישראל.
שליחי העלייה סיפרו לנו רבות על ישראל , ארץ זבת חלב ודבש, לימדו אותנו עברית באמצעות שירים
וריקודים ישראלים. ואני, ילדה בת 7.5, נתפסתי לשיר ששרנו ורקדנו :
"אצל חיפה יש כרמל, שם בארץ ישראל".

 
כאשר הגעתי לעין שמר בגיל 8, יחד עם קבוצה של עוד 4 ילדים מיוגוסלביה, ביניהם גם אחי בנקו (היינו ילדי הגולה הראשונים שהגיעו לקיבוץ ללא הורים), אספו את כל חברת הילדים והציגו אותנו בפניהם. כשהגיע תורי להציג את עצמי, מה שידעתי בעברית זה לשיר ולרקוד, כמובן, את השיר:
"אצל חיפה יש כרמל שם בארץ ישראל"...
וכך חיפה והכרמל התקשרו אצלי לקשר ראשוני עם המדינה, וייצגו עבורי את ישראל.

 
כל השנים של ילדות נעורים ובגרות, אחרי מה שעברנו, ידעתי והאמנתי שהנה הגעתי לארץ שלנו, כאן נחיה בשקט. אף אחד לא ירדוף אותנו יותר, כאן נוכל לגדל משפחות רב דוריות, סוף סוף יש לנו מולדת שלנו.

 
אבל בשנים האחרונות אני כל הזמן תוהה האומנם?
ותמיד עולות בראשי מילים משירה של רחל המשוררת: "ההיית או חלמתי חלום"?

 

 
ריחות הדרים וריח עדרים // גדעון אברהמי

 
בשבילי ישראל היא לא תמונה, לא טקסט, לא שיר, כי אם ריח, ריח פריחת ההדרים וריח עדרי הצאן.
בשנות שהותי בחו"ל, כאשר הייתי מגיע לביקורים בארץ, בדרך כלל פנינה וברטיקו היו אוספים אותי מנמל התעופה. ובדרך לעין שמר, לצידי כביש חיפה הישן היו עדיין המון פרדסים וריח הפריחה היה ממלא אותי. אז ידעתי שאני בבית. הריח הזה נצרב בתודעתי עד היום ומעורר כל פעם מחדש את כל התחושות והזיכרונות הללו.

 
ריח עדרי הצאן קדום יותר. האבק, היציאה למרעה, השקט של שדות השלף, חליבת הבוקר עם הקפה וחלב טרי ישר מהכד ומעל הכול - יצחק גור. תקופת העבודה בצאן הייתה אחת המאושרות בחיי ויצחק היה בשבילי - הקיבוץ. פשטותו, ידענותו, אנושיותו עטפו אותי.
עדיין זכור לי בכל נימי נפשי אותו יום, שבו יצחק הרים חופן זבל חצרות הגיש אותו לאפי ואמר "תריח איזה ריח נפלא". מאז ועד היום - ריח הדרים וצאן זאת ישראל שלי.

 
מעלות השיר // מירי אדליסט

 
בתחילה התלבטתי בין ההמנון הלאומי "התקווה" ובין כמה משירי ההורה, איתם רקדנו סביב הבריכה בחגיגות יום העצמאות בימי נעורינו.

החלטתי, בכל זאת, לבחור במזמור תהלים פרק קכו:

 

 
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן
הָיִינוּ כְּחֹלְמִים
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה
הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים
שׁוּבָה ה' אֶת שְׁבִיתֵנוּ כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב
הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ
הָלוֹךְ יֵלֵךְ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ הַזָּרַע
בֹּא יָבֹא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו

 
המזמור הושר ע"י הלויים בבית המקדש והוא מדבר על הגאולה העתידית של עם ישראל.
יש בשורות אלו – הכל: התרגשות, חלום, שמחה ובעיקר תקווה גדולה. יש בהן כל מה שאנו חווים במדינתנו היקרה, החוגגת, בשעה טובה ובמזל טוב, יום הולדת 63 .
נאחל לה ולנו, שירבו בה השלום והאחווה, השמחה והאהבה, שפעת פרחים וחיוכים ולבבות פתוחים.
שנזכה לראות בשובו של גלעד שליט – הביתה, במהרה, בריא ושלם.
שנזכה לגאולה השלמה בקרוב – בע"ה.
בברכת חג עצמאות שמח ומהנה לכוווולם . באהבה - מירי

 

 


 


 

... "יודע אתה, לעתים בעת ערב, היה מתפוקק הראש ממחשבות ריקות, מייאוש... ופתע מתבהר הזיכרון, ועולה התמונה כיצד פעם, בעודנו יושבים בגולה, ציונים פעילים, בוערים ממרץ, התעסקנו בקטנות, תחבלנו בין כיתות מפלגתיות, כיצד לבחור בפלוני כנציג  לוועדונת, כיצד להוסיף ציר למשלחת, וחשבנו, בציון יהיה אחרת, בארץ ישראל נחיה בין מלך למשיח..... וכאן גרים, חדר, מחצית חדר, קרוע מחלקת המטבח, רק יריעת פח רותחת מפרידה בינינו לבין הכיריים, אך בפינו קולות מודרניים, שירת הנפש, מן המכבש –מנדלשטם, ביאליק, מרינטי.. הנה דמיין, יושבים חמישה בחדר, נושאים דקלום, שלג, ענף דובדבן, נערתי, הוי נפשי... ובעצם חם, משתגעים"

 



 

אֳנִי עִירָקִי-פִּיג'מה,  אִשְתִּי רוֹמָנִיָּה
וְהַבַּת שֶלָנוּ הִיא הַגַּנָּב מִבַּגְדָד.
אִמָּא שֶלִּי מַמְשִיכָה לְהַרְתִּיחַ אֶת הַפּרָת וְהַחִדֶּקֶל,
אֲחוֹתִי לָמְדָה לְהָכִין פִּירוּשְקִי מֵאִמוֹ הָרוּסִיָה
שֶל בַּעֲלָהּ.
הֶחָבֵר שֶלָנוּ, מָרוֹקוֹ-סַכּין, תּוֹקֵעַ מַזְלֵג
מִפְּלָדָה אַנְגְלִית בְּדָג שֶנוֹלַד בּחוֹפֵי נוֹרְבֶגְיָה.
כֻּלָּנוּ פּוֹעֲלִים מְפֻטָּרִים שֶהוּרְדוּ מִפִּגוּמֵי הַמִּגְדָּל
שֶרָצִינוּ לִבְנוֹת בְּבָּבֶל.
כֻּלָּנוּ חֲנִיתוֹת חֲלֻדוֹת שֶדוֹן קִישוֹט הֵעִיף
עַל טַחֲנוֹת הָרוּחַ.
כֻּלָנוּ עֲדָיִן יוֹרִים בְּכוֹכָבִים מְסַנְוְרֵי עֵינַיִם
רֶגַע לִפְנֵי שֶהֵם נִבְלָעִים
בִּשְבִיל הֶחָלָב.

 

בהמשך לעלון הקודם, שהוקדש ליום השואה, הגיעו תגובות והשלמות:
הגלויות היו מאותה תקופה ונשאו את אותו הבול. הן היו ממוענות לשתי משפחות בקיבוץ עין שמר ממוצא וילנאי (כמו אבא שלנו) – משפחות רודניק ובן אשר.  כנראה שבאותה תקופה קיבלו יוצאי וילנה גלויות דומות בקיבוץ עין שמר. היות והמראה ושמות הנמענים היו מוכרים לנו, הגשנו, דני ואני, הצעת מחיר לרוכשן (באתר זה ניתן לקנות את המוצגים).  חשבנו לתומנו שההצעה הייתה מספיקה. אך כנראה שבסופו של דבר היא לא הייתה הגבוהה ביותר והגלויות נרכשו, להפתעתנו הרבה,  על ידי אספן אחר. זו הסיבה, שלצערנו, יכולנו לשלוח רק את הצילומים ולא את המקור. 

 

רוב תודות לאדם זרטל על הדרשה המרתקת שנשא על פרשת "קדושים" בקבלת השבת שהוקדשה ליום השואה. בדרשתו אמר אדם ששני פרקי הפרשה עוסקים במוסר האנושי, יש בהם בעצם חזרה (מורחבת) על עשרת הדברות, והם מורים לאדם כיצד להתנהל בדרך מוסרית. המסקנה המעניינת של הפרשה היא שמי שמתנהג באופן מוסרי הופך לקדוש, והמגיע למעלת הקדושה מתקרב לאלוהים. כלומר, למרות שאלוהים לכאורה הוא בלתי מושג, ניתן למעשה להתקרב אליו ע"י התנהגות מוסרית. אך יש כאן תוספת בעלת גוון גזעני: "והייתם לי קדושים... ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי", כלומר, הזכות הזאת להגיע לקדושה שמורה רק לכם בני ישראל.

 




נתון נוסף – בכל הקיבוצים המתחדשים נרשמה עלייה דרמטית ברמת החיים של כל החברים, ובעיקר ברמת החיים של הפנסיונרים. היום זאת לא בושה לדבר על רמת חיים, ואם הקיבוץ המתחדש יודע ליצור הטבה דרמטית כזאת – יש לכך חשיבות רבה. בייחוד אם זה נעשה תוך שמירה על ערבות הדדית, דאגה לחינוך, דאגה לוותיקים. שימו לב שבקיבוץ המתחדש העזרה ההדדית לא תלויה במצב העסקים אלא במסים שמשלמים החברים, ומתברר שגם חברי קיבוץ לאחר שינוי מעוניינים להמשיך ולשלם כדי לשמר את מערכת הערבות ההדדית.


 



ארץ קטנה עם שפם
חצי סיכה על מפת העולם
שחקן קולנוע דופק על שולחן
אנחנו תיכף נרגיש את זה כאן

ארץ קטנה עם חלוק
אנחנו פקק בפתחו של בקבוק
צריך לבלוע כפית בדיוק
לפני בחירות ובין שיהוק לפיהוק

כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לבנות חלום
אפילו הימים קשים
יותר קשים מיום ליום

ארץ קטנה עם תבלול
ורוב העם מתעסק בריגול
הכל מוכן כאן למכירת החיסול
הכל גלוי דרך חור המנעול



 


 

ארץ קטנה עם שעון
שמתקדם בצעדי חילזון
סוחר הנשק בונה לו ארמון
המדינה זה הוא בגוף ראשון

כל המקומות קדושים
סיכויים קלושים לתפוס מקום
אפילו הימים קשים
יותר קשים מיום ליום

ארץ קטנה עם שפם
חצי סיכה בין סעודיה לים
קליפת בננה על מפת העולם


כל השחקנים זרים
השופטים שולפים כרטיס אדום
אפילו הימים אומרים
יותר קשה מיום ליום