חפש בעלונים קודמים

עלון 42 (2013) (5945)

אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ  
בראשית ט יב-יז

בהפוגה בין הגשמים העזים, נצפתה ביום רביעי קשת מרהיבה בקיבוצנו.
לפניכם תמונות הקשת שצולמו במקומות שונים בקיבוץ.



 התמונות צולמו ע"י חן שוורץ ואמיר תומר 11.12.13
צום י' בטבת

חנה בן-גידה ומירי אדליסט                                     
משתפות אותנו מהו צום י' בטבת עבורן // עינת תומר

באילו צומות אתן נוהגות לצום?                                                        
אנו נוהגות לצום בי' בטבת וכן בכל שאר הצומות של עמנו והם: תענית אסתר, י"ז בתמוז,      ט' באב, צום גדליה וצום יום כיפור.
האם בי' בטבת אתן ממשיכות בשגרת היום הרגילה?                                                           ממשיכות בשגרת היום אך מטבע הדברים עסוקות בתוכן הרוחני של היום הזה.
האם נדרשות הכנות לפני צום?  
בוודאי שנדרשות הכנות כי זוהי מהות הצום. נדרשות מעט הכנות פיזיות ויותר הכנות רוחניות. מבחינה פיזית- טוב לשתות הרבה ביום שלפני יום הצום, וגם לאכול לשובע.
 מבחינה רוחנית- ללמוד, להתבונן מה תפקידנו מה יעודנו, בנקודה זו של ההיסטוריה לאור האירועים שקרו בזמנו. בעשרה בטבת התחיל המצור על ירושלים בימי הבית הראשון. מאחר וזו נקודה ראשונה שהובילה לתהליך, זו נקודה מעניינת למחשבה... לעשייה...לתיקון
.
האם יש תפילה מיוחדת?                                                                                                   יש תוספות לתפילה הרגילה (אפשר לראות בסידורי התפילה).
מה אתן אוכלות לפני הצום?                                                                                             משתדלות לאכול מאכלים מזינים ונמנעות מדברים מתוקים או מצמיאים.
כמה זמן נמשך הצום? הצום הזה הוא הקצר ביותר מכל הצומות ונמשך כ-12 שעות. מ5:30 בבוקר, מעלות השחר, ועד 17:14, צאת הכוכבים.
מה אתן אוכלות דבר ראשון כשמסתיים הצום? קפה ומאפה.
לשם מה צמים בי' בטבת?     י' בטבת נקרא צום העשירי על שם החודש העשירי (טבת הוא החודש העשירי כשמתחילים לספור מניסן). בעשרה בטבת נבוכדנצר שם מצור על ירושלים, מצור שנמשך למעלה משלוש שנים, תקופה מספקת למחשבה...למעשה...אך בסופו של דבר בית המקדש חרב והצום הנו אבל וכפרה על החורבן. אמר הרב זמיר כהן בשיחתו על י' בטבת בערוץ הדברות: "כתוב שכל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בשמחתה". הרמב"ם כתב שעיקר הצום הוא לעשות חשבון נפש: "ביום שאינו אוכל ופורש מענייני החומר מתבונן בעניין הרוחני שלו". להרבות באהבת חינם וכו'... בכך מזרז ומקרב את הגאולה ועל כך אמר זכריה הנביא: "צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהודה לששון ושמחה ולימים טובים". לאחר השואה קבעה הרבנות הראשית של ארץ ישראל את העשרה בטבת "ליום הקדיש הכללי". כל מי שאינו יודע באיזה יום בדיוק נהרגו קרוביו היקרים על קידוש השם, אומר "קדיש" לעילוי נשמתם ביום זה. יהי זכרם ברוך.
מה ההבדל בין המנהגים של צום י' בטבת לבין צום יום כיפור?                                               יש הבדלים רבים. לא נפרט פה הכל. צום יום כיפור מתחיל בערב יום כיפור עם צאת הכוכבים ונמשך 24 שעות עד צאת הכוכבים למחרת. יש לפניו סעודה מפסקת. יש חמישה איסורים ביום כיפור. בי' בטבת שניים בלבד. איסור אכילה ושתייה. יש תפילות מיוחדות ליום כיפור. יום כיפור הוא צום שיש בו התעלות ושמחה שבו הקב"ה מכפר על עוונותינו ואינו קשור לחורבן. ומכאן כל ההרגשה שונה.
מדוע לדעתכן צום י' בטבת פחות "פופולרי" בקרב האוכלוסייה בארץ לעומת צום יום כיפור או תענית אסתר?                                                                                                                            כדי להבין לעומק יש להיכנס למהות של כל צום וצום ותקצר היריעה להרחיב בכך כאן. על פניו נראה שיום כיפור ותענית אסתר הם צומות שיש בהם שמחה, אינם קשורים לחורבן, לכן קל יותר לציבור הרחב להזדהות איתם. ביום כיפור יש שבתון ויש בו נגיעה אישית לכל אחד בעצם קבלת ההזדמנות לתיקון עוונותיו. תענית אסתר קשור לפורים, חל ביום שלפני פורים. חג שהייתה בו הצלה ליהודים אורה ושמחה וששון ויקר.    
יהי רצון שנזכה בע"ה להרבה אורה ושמחה וששון ויקר, שנגדיל אהבת חינם ונזכה לגאולה השלמה ולבניין בית המקדש במהרה בימינו, אמן.  באהבה חנה בן-גידה ומירי אדליסט
                                                        

שיחה אישית עם אלי שלזינגר
ראיון שני עם אדם יקר נוסף מוותיקי קיבוצנו כעת // שיר מור
ילדות ומשפחה:                                                                                                                 נולדתי ביוגוסלביה בתאריך 12.12.1922 (ב-12.12.2012 מלאו לי 90 - אומרים ש-2 הוא מספר מזל!). היו לי שתי אחיות. אני הבן היחיד והאמצעי בין שתי אחיותיי. גרנו בעיר גדולה הקרובה לגבול עם סרביה. משפחתי הייתה במעמד מכובד וגבוה. לאבי היו נכסים: ליד ביתנו הייתה טחנת קמח. תושבי הכפרים בסביבה היו מביאים חיטה ולאחר מכן היו קונים מאבי את הקמח שהיה טוחן בטחנה. מלבד זה הייתה למשפחתנו חווה חקלאית, כשבעה ק"מ מהעיר. היו בה מטעים, פלחה, דייש... האיכרים היו עובדים בה כל השבוע ואבי היה מגיע לשם בערך פעם בשבוע לנהל את העניינים. אהבתי מאד להצטרף אליו. סבי היה אדם מיוחד וחשוב. הוא רצה לבנות לעצמו בית גדול, אולם אסור היה לבנות בתים עם שתי קומות. הוא התעקש לבנות בביתו עוד קומה וכך היה הבית שלו הבית הבולט ביותר ברחוב, שהיה רק של יהודים ונקרא "וילה גארסה". סבי בנה שם גם בית כנסת ובי"ס מעורב שלמדו בו ילדים מתרבויות שונות, כולל ילדים גרמנים. ככלל, מעמד היהודים אצלנו היה מאד טוב.
הייתי ילד מאד שובב שקשה היה להשתלט עליו. רכבתי המון על אופניים ולפעמים פשוט הייתי נעלם להורים שלי. היה לי טוב בילדות ואהבתי את משפחתי. לקן השומר הצעיר הצטרפתי כבר בגיל 7, וחוץ מזה הייתי גם בתנועה ספורטיבית שנקראה "סוקול", שלמדו שם סוגי ספורט תחרותיים. הייתי טוב בריצה והשתתפתי בתחרויות ריצה ל-1500 מ'.
בשנת 1938 רצו הורי שאלמד טקסטיל בצ'כוסלובקיה, אולם קיבלנו ממנהל המפעל שם מכתבים חוזרים בהם נאמר שזה לא זמן מתאים. הסיבה העיקרית למעשה הייתה ששם כבר הרגישו היהודים את האנטישמיות, ולכן לא רצו שאבוא. גם אצלנו התחילו בהדרגה להרגיש פה ושם דברים לא טובים מהשכנים הגרמנים, אולם לא משהו קיצוני. אמנם שמענו שבגרמניה התחילה מלחמה אנטישמית, אולם אף אחד לא שיער שזה יגיע אלינו, ולכן היהודים לא מיהרו לברוח.

ראשית הדרך בארץ:                                                                                                               היה לי בן-דוד שעלה לארץ ורציתי להצטרף אליו. ב – 1940 קבלתי "סרטיפיקט" (אישור הגירה מהאנגלים) והחלטתי להצטרף אליו. זאת הייתה החלטה שעשיתי לבדי, ללא שיתוף ההורים,  וכך עשיתי גם בהמשך חיי. פשוט לחצתי על ההורים והתעקשתי למרות שהם לא היו מרוצים מכך. אגב, בדיוק טרם עלייתי, כשכבר הכל היה מוכן והיה לי כבר כרטיס עליה, התקבל פתאום אישור ללימודים בצ'כוסלובקיה. היה לי כנראה מזל גדול שהייתי נחוש לעלות ארצה, מפני שאם הייתי נוסע ללמוד שם, כנראה לא הייתי נשאר בחיים. גם הורי ואחיותיי התכוונו לעלות לישראל, אולם החליטו להישאר ביוגוסלביה כדי לשמור ולטפל בסבתי שהייתה מאד חולה, ותכננו לעלות לאחר שתמות.
לאחר עלייתי לישראל המשכתי להיות בקשר עם ההורים דרך מכתבים עד שנת 1941, אז פלשה גרמניה ליוגוסלביה. את רוב יהודי יוגוסלביה השמידה התנועה הפאשיסטית המקומית  ולא הנאצים. הפשיסטים רצחו את היהודים, את הצוענים ואת הסרבים בפטישים וגרזנים. רבים נרצחו ממש בבתיהם. את הוריי ואחיותיי העבירו למחנה השמדה בקרואטיה, שם נרצחו. למדתי על כך לאחר שמצאתי את שמותיהם בספר על מחנה ההשמדה.
מיד עם עלייתי לארץ הלכתי לביה"ס החקלאי "מקווה ישראל", שם למד גם בן דודי. בכיתה איתי למד גם חיים בר-לב, שלימים היה הרמטכ"ל השמיני בצה"ל. היה לי שם טוב, אהבתי מאד לעבוד בחקלאות, ולמרות שהייתי נער גולה שאפילו לא ידע עברית, ורוב החבר'ה שם היו בני מושבים, התיידדתי איתם מהר, בזכות העובדה שכמו בילדותי, הייתי שובב, לא וותרן וידעתי לעמוד על שלי.
הייתי במקווה ישראל כשנה וחצי עד שגויסתי לפלמ"ח, בשנת 41. אז גם הגיעו חברים נוספים מהקן שלי בחו"ל, ביניהם: אסתר אנגל, יצחק מאסטרו, אח של דדי מאסטרו, ז'קי רומנו וגם דדו (דוד אלעזר). בפלמ"ח למדנו לתפעל כלי נשק וסיירנו בארץ להכירה יותר טוב, למקרה של מלחמה.
הקיבוץ הראשון אליו צורפתי לחברת הנוער היה שער העמקים. לא היה לי ראש ללימודים, מלבד אהבתי למתמטיקה, ורציתי רק לעבוד בפלחה.  זאת על אף שבחברת הנוער חייבים היו ללמוד חלק מהיום ורק אחה"צ לעבוד. התעקשתי לעבוד יום שלם בפלחה ובכל זאת נשארתי בחברה באופן "בלתי חוקי" לכאורה.

הקליטה בקיבוץ עין שמר:                                                                                               לאחר שנגמרה מסגרת חברת הנוער נשארנו עוד שנה בקיבוץ שער העמקים כגרעין ומשם עברנו לקיבוץ עמיר. רצינו להיות עצמאיים, לבחור לחיות היכן שנרצה, אולם התנועה דרשה מהגרעין שלנו ללכת להשלמה של קיבוץ, וכך בשנת 1944 נשלחנו לעין שמר. היינו 56 חבר'ה בגרעין, אולם הרוב לא נשמעו להחלטת התנועה ועזבו, ונותרנו כ-20. הצטרפנו למספר חבר'ה שכבר היו פה ונקראו נוער ב', ביניהם היו קלרה וברטיקו דגן. היינו מעין שכבת השלמה בין הוותיקים המייסדים לבין הבנים הראשונים.
די קשה היה להתאקלם בקיבוץ כי הוותיקים התקשו לקבל אותנו. הרגשנו שהם בעיקר מעוניינים לטפח את הבנים הראשונים של הקיבוץ. אנחנו היינו עבורם זרים ורק כעובדים. עבדנו בכל הענפים במטרה לעבור לעצמאות, כלומר לעזוב את הקיבוץ. לא רצינו להישאר כי לא הרגשנו שייכים, אולם לא נתנו לנו לעזוב. צבי ארד היה המקשר שלנו עם הקיבוץ ולזכותו יאמר, שנאבק עבורנו לא מעט עם הקיבוץ כדי שבכל זאת יקלטו אותנו בצורה יותר טובה. ואכן, במשך השנים השתנה המצב, הצלחנו להתיידד עם הבנים הראשונים ובכלל להתקשר ולהתאקלם בין חברי הקיבוץ. גרנו בשכונת אוהלים. הייתי בקיבוץ מעט, מאחר שזמן רב עבדתי עם טרקטור בנגב בהנחת קו מים לדרום והייתי מגיע הביתה פעם בחודש. במשך השנים, בהיותי כבר חבר קיבוץ, עבדתי במגוון ענפים: בפלחה, נהג משאית, במפעל הגומי מאז היווסדו- ריכזתי בעבר את מחלקת הצינורות, ברפת, באקונומיה של המטבח יחד עם רות עצמון, במפעל המגנטים. לבסוף עברתי למיניפלסט, ושם אני עובד עד היום.

הקמת משפחה – שמחה רבה המהולה גם בעצב וטרגדיה:                                                       סופי, אשתי לימים, הגיעה לארץ מבולגריה לקיבוץ מסילות, שם היו בולגרים. אולם מהר מאד עברה לעין-שמר בזכות יהודה ברכה, שהיה בן-דוד שלה. כשהוא שמע שהיא הגיעה לארץ ונמצאת במסילות, הוא מיהר ביחד עם ליקו ז"ל (אבא של איתי משיח) להביא אותה לעין שמר. סופי עברה לגור עם הקבוצה שלנו והרגישה מאד בודדה פה. עם הזמן, התפתח בינינו קשר ובהזדמנות אחת כשבאתי לקיבוץ מהעבודה בנגב הצעתי לה שנעבור לגור ביחד. כזוג קיבלנו צריף קטן, אשר עדיין עומד בשטח חומרי הבניין. בהמשך התחתנו באופן מאד צנוע, ללא מסיבה, רק עם מעט חברים בביתו של הרב זרצקי בכרכור. אפילו לא היה מניין אז הרב יצא מביתו וגייס כמה נערים בשכונה כדי שאפשר יהיה לערוך את החתונה כהלכתה.
סופי עבדה במטבח הילדים, בסניטריה וכמטפלת בגן. לסופי היה גם כישרון ציור מיוחד וציוריה תלויים במקומות שונים בקיבוץ. סופי נפטרה בשנת 2000. קשה לי מאד עם מותה, ועד היום קורה לפעמים שאני מדמיין שהיא נמצאת פה, ממש איתי.
נולדו לנו שלושה ילדים: דניאל, פנינה ומשה. כל הילדים התחתנו בקיבוץ. דני, בני הבכור, עזב את הקיבוץ עם אשתו וארבעת ילדיהם, מסיבות אישיות. הוא סבל מבעיות לב ועבר מספר צנתורים. עקב כך נקבעו לו 100 אחוזי נכות ואסור היה לו לעבוד. אולם הוא לא יכול היה לשבת בבית ובכל זאת התעקש לעבוד, בעיקר בעבודות בנייה. בשנת 2001, באחת הפעמים כשעבד על טרקטור בלילה באזור תחנת רכבת, שכחו לסגור את המסילה לתנועת רכבות וקטר עבר ודרס אותו למוות. עד היום קשה לי מאד עם מותו הטראגי והפתאומי, מתקשה בכלל לדבר עליו. ובכל זאת, אני שמח במשפחה שלי שנשארה פה. פנינה ומשה מאד עוזרים לי, במיוחד מאז שנותרתי לבד. יש לי מכל ילדיי 10 נכדים ו-18 נינים, שאני מאד אוהב את כולם.

ולסיום – תחושות אישיות ותובנות:                                                                                לאחרונה עברתי צנתור כתוצאה מבעיית לב ממנה אני סובל, ומאז אני מתקשה להתאושש, גם פיזית וגם נפשית. איני יכול לתפקד באופן עצמאי וחופשי וזה קשה, כי העצמאות מאד חשובה לי. אני מאד אוהב את הקיבוץ, ומעולם לא הצטערתי שנשארתי כאן ולא עזבתי כמו רבים מחבריי. למרות זאת, לפעמים כואב לי לראות כל מיני דברים שמתרחשים כאן בצורה לא נאותה, שניתן להבחין בהם היטב בעיקר לאחר ההפרטה, למרות שהצבעתי בעדה. היחסים שלי עם חברי הקיבוץ ובמיוחד עם הבנים הצעירים של אז, שעכשיו הם השכבות הבוגרות של הבנים, נשארו טובים וזה עושה לי טוב. לצערי, את השכבות של הבנים היותר צעירים (הדור של נכדיי פלוס מינוס) אשר רובם בעלי משפחות צעירות הממלאות קיבוצנו, איני מכיר, וכן גם הם אותי. עצוב לי שצעירים רבים כאן לא מכירים את דור הוותיקים ששמר ופיתח את הקיבוץ שנים רבות. אך חשוב לי להדגיש כי אם הייתי צריך לבחור שוב, הייתי בוחר באותה הדרך.                       אני מודה לחברים על ההתעניינות בי. זה נותן לי כוח להמשיך על אף הקושי.
תודה רבה לאלי שלזינגר על השיתוף מלא הזיכרונות והמרגש. מאחלת לו החלמה שלמה, ושימשיך לרוות נחת ממשפחתו הגדולה וליהנות מהחיים והחברה בקיבוץ.
                         
מכתב הזדהות ותמיכה בתושבי בקה אל גרביה
בעקבות פעולת תג מחיר בבקה אל גרביה הציעה מרה אבנר, העובדת בגבעת חביבה, שנעביר גם אנחנו מכתב הזדהות ותמיכה לאנשי העיר. הנהלת קהילה ברכה על הרעיון, וזה המכתב שהועבר בסוף השבוע לראש העיר בשם עין שמר.
11.12.13
לכבוד עו"ד מורסי אבו מוך, ראש עיריית בקה אל גרביה
שלום רב,                                                                                                                           אנו רוצים להביע צער, זעזוע ובושה על פעולת "תג מחיר" שבוצעה במסגד בעירכם. צר לנו מאד על החדירה הגסה לאתר התפילה ועל הפגיעה ברגשות התושבים. זוהי פעולה של אלימות, גזענות ושנאת-שלום, שמעוררת שאט נפש ואנו מגנים ומוקיעים בכל לבנו. מקיבוץ עין שמר אנו מושיטים לכם יד של ידידות, כי יחסי השכנות הטובה שמתקיימים בינינו זה שנים רבות, הם התשובה היחידה והם הסיכוי האמיתי לעתיד טוב יותר לכולנו.
בברכת שלום, רקפת זהר, מזכירת קיבוץ עין שמר

רשמים מהפגישה המעניינת                                                     
עם נוגה אבלגון תירוש – אדריכלית הקיבוץ
במסגרת ערבי "יצירה מקומית", קיימנו ביום חמישי שעבר במועדון לחבר, פגישה עם נוגה אבלגון-תירוש. התוודענו למקורות ההשראה שלה, הנעוצים בילדותה כילדת בר בעין שמר, המטפסת על עצים בחיפוש אחר קינים של ציפורים, מסייעת לרפתנים בחליבה כשהיא עומדת על שרפרף קטן שהיה שמור במיוחד בשבילה, כשהנוי בעין שמר, על פינות הסתרים שבו, עבודותיו של איגנץ ברחבת גן הילדים בו גדלה, והחממה בנעוריה, כל אלה נותנים בה רישומם. ראינו את עבודות השימור שלה בעין שמר, הכבוד שהיא נוהגת בתוכניות המקוריות, והדרכים בהן היא שומרת על התוכנית המקורית, תוך התאמת המבנה לצרכים החדשים. בין שאר המבנים בעין שמר, בהם זכינו לידה המקצועית והאוהבת - הבית הוורוד ובית אלימלך. בהמשך הציגה נוגה את שכונת הדירוניות ואת המחשבה העומדת מאחורי התכנון: ליצור מרחב לאדם עצמאי ובה בעת זקוק לעזרה – באמצעות דרכי גישה עוקפות לבית דורות, אך גם דרך ישירה, דירות קטנות ונפרדות, אך גם רחוב ראשי מגשר. למדנו גם על הפתרונות הנובעים מיכולת הצפייה לעתיד בה ניחנה נוגה, כגון האפשרות לבנות בהמשך קומה שנייה לדירוניות בשל המחסור בקרקע בעין שמר. נחשפנו לרעיונות המנחים לשכונה החדשה שנבנתה ליד השכונה האמריקאית ולרעיונות מקוריים לשכונה שלעתיד לבוא.
באמצעות עבודותיה הרבות שהוצגו בערב, בליווי הסברים קולחים, למדנו על העקרונות האסתטיים, החברתיים והאתיים המנחים אותה בעבודתה בכלל ובקהילה הקיבוצית בפרט. נחשפנו לקשיים העומדים בפניה ולפתרונות היצירתיים בעזרתם היא מגישה את התוכנית השלמה, היפה והנוחה לדייר, אותו היא רואה שותף לבחירות האסתטיות והפונקציונאליות, ולאחריות עליהן.                   
תודה לנוגה על ערב מרשים ביותר!
ענת גרוסמן, תמי צמח ועדה גבע
הבטחנו ולכן נקיים
ביום שישי הקרוב, 13.12.13 תהיה מכירת גלידות תוצרת מועדון הנעורים בלובי חדר האוכל, בתום ארוחת הערב, החל מהשעה 19:00 במחיר 3 ₪ ליחידה. ניתן לחייב בתקציב.
מחכים לכם, הנעורים
"בעיקר ג'אז" בשיתוף תרבות עין שמר וקרקס שבזי
מסע משותף של ג'אז ובלוז,
קלאסיקות של הזמר העברי,
ומוזיקה מברזיל.
שלושה קטעי קרקס אווירי
על רקע  המופע.
יום שישי 20.12.13
בשעה : 21:00
המקום : קרקס שבזי

יוצאים לריצת לילה והליכה לאור ירח מלא                   
יום שלישי, 17.12.13 בשעה 20:30
מיועד לכולם: לרצים ולהולכים מבוגרים, ילדים ואורחים
נפגשים בחממה לקפה ובננות
יהיו שני מסלולים שיהיו מסומנים בסטיק- לייטים
מסלול של 4 קילומטר ומסלול של 8 קילומטר
בשני המסלולים ניתן גם לרוץ וגם ללכת.
חזרה לחממה לכיבוד.
נתראה, תמי צמח, אלעד יגודה ועתר גבע
במידה ומזג האוויר יאפשר זאת.

הרשמה למחזמר גברתי הנאווה
תלויה הרשמה על לוח המודעות בחדר האוכל לנסיעה למחזמר גברתי הנאווה                 בתאריך 25.1.14, יום שבת. במחיר 149 ש"ח לכרטיס, מקומות ישיבה ביציע.
במידה ולא יהיו מספיק נרשמים עד יום ראשון, הנסיעה תתבטל. הזדרזו להירשם.


גשם, גשם בוא
מתחילת העונה ירדו 61 מ"מ גשם (נכון ל10.12.13)                                                                            לפי הימים האחרונים, נראה שהכיוון הכללי הוא טוב ושנזכה בעונה גשומה.

הודעות ושונות
אקטואליה בסנדלים                                                                                                עקב מזג האוויר המפגש נדחה לשבוע הבא,                                                        יום שישי 20.12.13, בשעה 10:00 בחממה                                                                                                מפגש עם חברת הכנסת שלי יחימוביץ                                                                    לשעבר יושבת-ראש מפלגת העבודה וראש האופוזיציה                                                    מגיעה לשוחח על כלכלה וחברה ובין האני ואנחנו.
הכניסה חופשית – החברים מוזמנים
הקרנת סרט                                                       
ביום רביעי 18.12 בשעה 20:15 במועדון לחבר יוקרן הסרט "צוצי" TSOTSI. הסרט תוצרת דרום אפריקה  קיבל את  פרס האוסקר לסרט הזר בשנת 2005. סיפור על מנהיג חבורת צעירים, החי בפאתי יהונסבורג,  ברגע לא צפוי אחד משתנים חייו. סרט דרמה מרתק.                                                   בואו ליהנות, א.ש.הפקות

דרושים רהיטים וחפצי בית שונים                             
  בגבעת חביבה עומד להיפתח קורס ערבית לאנשי חו"ל דוברי אנגלית.                             כיוון שאין להם בית ומשפחה בארץ, אנחנו רוצים ליצור עבורם בית חם עם כל הדרוש לניהול חיים נעימים ולהרגשת בית. אנחנו זקוקים לציוד רב כדי שנוכל לתת להם הרגשה זו לכן אנחנו מחפשים תרומות בדרך של מסירת ציוד יד שניה במצב טוב.
רשימת הציוד הדרוש:
שולחן לפינת אוכל, כסאות, תנור וכיריים, מיקרוגל, טוסטר, קומקום חשמלי, כלי בית, מכונת כביסה, מראה גדולה, וילונות, ארונות לבגדים, מדפים, מיטות ומזרונים, שמיכות, כריות, מצעים ומגבות, מנורות קיר.
נשמח לכל עזרה. למבקשים למסור חפץ אנא צרו קשר עם חנה פלש 052-4475456 תודה

הזמנה להרצאה "חוויותיו של צלם טבע"- עם אייל ברטוב
במסגרת ערבי הסביבה שלנו, אתם מוזמנים להרצאה בנושא "חוויותיו של צלם טבע"-           עם אייל ברטוב.
ביום שלישי, ה- 24.12 בשעה 20:00 בערב, בבניין המועצה.
גם הפעם כדאי לכם לצאת מהבית ולבוא להתחמם אתנו ועם השבטים האפריקאים,
במארבים ותצפיות מרתקות על חיות בר, במסעות צילום יפהפיים באסיה, אפריקה והמזרח התיכון..
מחלקת קיימות וסביבה, מועצה אזורית מנשה

שיחת קיבוץ הקרובה תתקיים בעוד כשבועיים, ביום רביעי בתאריך 13/ 25/12  בשעה 20:30 במועדון לחבר.
שימו לב לשינוי היום!
ועוד על המרכז המסחרי החדש – מתוך העיתונות

 115 מיליון שקל יושקעו במרכז המסחרי בעין שמר







עין שמר קרקעות, חברה בבעלות דור אלון וקיבוץ עין שמר, ישקיעו הסכום בחידוש והרחבה של המרכז  יכלול 80 חנויות בשטח כולל של כ-13,000 מ"ר - כמעט פי שלושה משטח המרכז כיום  ייפתח בשני שלבים ב-2015 ו-2016

▪  ▪  ▪
עין שמר קרקעות, חברה בבעלות דור אלון וקיבוץ עין שמר, תשקיע כ-115 מיליון שקל, בחידוש והרחבה של המרכז המסחרי בעין שמר.
החברה קיבלה היתר בניה לפרויקט שיכלול כ-13,000 מ"ר שטחי מסחר וכ-6,400 מ"ר של חניה מקורה. מדובר בחידוש והרחבה של מתחם הקיים במקום מזה כ-20 שנה בגודל של כ-4,500 מ"ר, הממוקם בצומת כרכור על כביש 65 ומשמש כנקודת שירות, פנאי ובילוי לתושבי האזור והנוסעים בכביש. הפרויקט החדש יכלול שדרת קניות שתוקם באזור הכפרי בתכנונו של האדריכל אבנר שר. המרכז יוקם כקומפלקס של מבנים, בהשראת נווה צדק והמושבות של שנות ה-30 עם חנויות מותגים, אזורי פנאי ובילוי, בתי קפה ומסעדות.
המרכז המסחרי החדש ייבנה בשני שלבים, בניית ההרחבה בשלב א' ובשלב השני הריסה ובניה מחודשת של המתחם הקיים. שלב א' צפוי להיפתח בפסח 2015 ושלב ב' באביב 2016. עד כה הושכרו כ-70% מהחנויות הכלולות בשלב א' הכולל 9,000 מ"ר.
בסך הכך, המתחם יכלול כ-80 חנויות בגדלים שונים ובתמהיל חנויות מגוון 65% אופנה ואביזרי אופנה, 12% מסעדות בתי קפה וכן רשתות "עשה זאת בעצמך" מרכול ובית מרקחת. בין הרשתות נמצאות סגפרדו, ACE, אלונית, גולף, סופר-פארם, קסטרו, הודיס, קרולינה-למקה, TOP-TEN, תיבת החיות,  בלוברי, ICELL, ארטוי ועוד.
ישראל יניב, מנכ"ל דור אלון, מסר: "מדובר בפרויקט חדשני בסגנון כפרי ומעוצב, כחלק מתפיסת החברה לפיתוח שמוביל את עולם הנוחות בצדי הדרכים ובסמוך לישובים כפריים. אנחנו משלבים כאן תפיסות של שמירה על הסביבה ופיתוח עסקי ברמות הגבוהות ביותר ואין ספק שמדובר בפריצת דרך. "דור אלון עין שמר" המורחב צפוי להפוך למוקד משיכה על עורק התחבורה הארצי והציבורי (מקשר את הצפון עם המרכז ועם כביש 6, ציר חדרה-עפולה ופרדס חנה כרכור). המתחם הוותיק שבמקום זוכה כיום לכניסה תדירה של אלפי מכוניות ביום. לאחר החידוש וההרחבה, אנו צופים כי כניסת הרכבים למתחם החדש תוכפל".
לדבריו של האדריכל אבנר שר, הפרויקט ייצר חווית קניות עם תחושה של סמטה פריזאית, שדרה הנפתחת לכיכרות המשובצות בבתי קפה, שמשיות ועגלות מכירה. "החזון הוא כפר מותגים אירופאי קלאסי, יוקרתי ואותנטי". לדבריו, היזמים והמקימים מקפידים על גישה ירוקה לסביבה. במתחם ישולבו גינון חסכוני במים והצללות לשליטה במזג אוויר, ימוקם מתקן פינוי חומרים למחזור, שימוש חומרי בניה ירוקים ותכנון ארכיטקטוני ידידותי לסביבה.

מתוך: אתר ניוז 1 4.12.13

פותחים שבת
                        
השבוע, שירי פרידה, על פרשת "ויחי" – נילי ארבל.
--------------------------------------------------------------------------------------------------------------
לפני שבוע, דרש עתר גבע את פרשת "ויגש". הפרשה, אמר, ממשיכה לתאר את מסכת סיפורי יוסף, הוא בחר לעסוק בסוגיית העדפת הצעיר על פני הבכור.
למרות שעל פי החוק מן הימים ההם הקובע שהבן הבכור מקבל פי שניים מהבן הצעיר, אצל אבותיו של יוסף התפתחה מסורת של העדפת הבן הצעיר על פני הבכור: אברהם העדיף את יצחק על פני ישמעאל (אף שלא רצה בכך תחילה). יצחק העדיף את יעקב על פני עשו (העדפה שהושגה במרמה), ויעקב ביסס מסורת זו והביא אותה לשיא- כאשר במודע העדיף את בני רחל הצעירים, יוסף ובנימין, על פני בני לאה.
יוסף שסבל מהמסורת המשפחתית הזו (הופרד באכזריות ממשפחתו וגורש לארץ זרה). מופיע כמי שמבקש לרפא את המשפחה הסוערת והמסוכסכת. הוא נוקט בשני צעדים: בצעד הראשון הוא מבקש מאביו שיברך את שני בניו כשהוא מציב את מנשה הבכור מול ידו הימנית של יעקב (היד החשובה, הראויה יותר לברכה) ואת אפרים הצעיר מול ידו השמאלית.יעקב, הדבק במסורת המשפחתית משכל את ידיו ומברך את אפרים ראשון ואת מנשה אחרון. יוסף אינו מצליח לשבור את המסורת.
הצעד השני: יוסף מנסה להרגיע את האחים החוששים שינקום בהם על שמכרו אותו, הוא מנחמם ומסביר להם כי מכירתו היא שאפשרה לו להגיע בסופו של דבר למעמדו הרם במצרים, ובזכותה הוא יכול עתה להציל את כל בני משפחתו הרחבה מרעב. ועל כן, למעשה, הביאה מכירתו תועלת ונעשתה רק לטובה...
דבריו אלה של יוסף מציבים אותו כ"סלחן גדול" שיכול עתה, ממעמדו הרם לבחור: לנקום באחיו, או להיטיב עמם. הוא בחר למחוק את העבר ולהתחיל התחלה חדשה.
עתר קשר את הפרשה לסרט המשובח לקטנים/גדולים של סטיבן ספילברג: קונג פו פנדה 2.
בסצנת הסיום של הסרט שהוקרנה לפנינו מתחולל קרב בין פו לבין הטווס הרשע ופו מצליח להתמודד איתו לאחר שהשיג שקט נפשי ואיזון. כשפו נשאל כיצד הצליח לזכות בשקט הזה הוא עונה: "סלחתי על כל מה שקרה ושחררתי את העבר כדי שאוכל לעצב את העתיד".
תודה לעתר על הדרשה הייחודית שהעניק לנו.                        
  ענה.