חפש בעלונים קודמים

עלון 15 (2014) (5961) יא ניסן תשע"ד

הגיע ליל פסח


יום שני
 י"ד בניסן תשע"ד 14.4.14
בשעה 19:00
נתכנס להרמת כוסית
בלובי חדר האוכל
בשעה 19:30
נסב כולנו לחוג
את ליל הסדר
חג אביב שמח!
כריכה עוטפת


בתום כל שנה אזרחית נכרכים עלוני השנה שחלפה לספר.
לכבוד חג הפסח ביקשתי מקוראי עלון קבועים להיזכר בשנה החולפת ולשתף במה שאהבו או זוכרים במיוחד // עינת תומר

יגאל ישראלי: לפני מספר חודשים הייתה כתבה שמאוד מצאה חן בעיניי, על חמש הנשים מהדירוניות. בעיניי זה היה יפה שהן סיפרו מה מוצא חן בעיניהן. הן היו מפרגנות ומלאות תודה וניכר מהכתבה שאמנם הדירונית קטנה אך ההנאה שלהן מהחיים פה גדולה, הן נמצאות בסביבה מפרגנת ותומכת וטוב להן.
נדי מילשטיין:  אני זוכר מספר כתבות שנהניתי לקרוא: הייתה כתבה על מורים ומורות, על שתי בנות צעירות שהיו בחו"ל (סטפני אברהמי ושקד חננאל) ועל מנו אלון כקברן.                      
הכתבות האלו פתחו את העיניים. מעבר לכתבות היפות אני רוצה לציין שהעלון חשוב,              
 הוא מזכיר לנו איפה אנחנו חיים. בעיניי כל כתבה היא טובה. אני נהנה לקרוא את סיכומי קבלת השבת, מפני שאני לא מגיע וכך אני נמצא בעניינים. למרות שאנחנו גרים כאן וחושבים שאנחנו מכירים את כולם זה לא תמיד כך. הקיבוץ אפילו שעשה שינוי הוא עדיין חי ונושם ואנחנו כקהילה עדיין מחפשים את דרכנו וזה דבר טוב.
אבישי גרוסמן: אני חושב שהכתבה על מנו אלון שעסקה בנושא הקבורה הייתה מאוד מעניינת. גם אני עסקתי הרבה שנים בנושא הקבורה ובכתיבת הספדים. מנו עושה עבודה מאוד קשה וחשובה, הוא עושה זאת באהבה רבה ובהתנדבות. הכתבה הזו חשפה את עולמו של הקברן ואת עולמן של המשפחות שיקיריהן נקברים. זה בד"כ נושא שלא מדברים עליו. אנחנו שותקים את הכאב והאבל שלנו. זה תפקיד מאוד חשוב ומנו עושה זאת במסירות בלתי רגילה.
יהודה ריפתין: מבחינתי, הכי חשובים ההודעות והעדכונים הטכניים: מתי, איפה..  מתקיימים אירועים שונים. חשוב לי להיות בעניינים ולהגיע לדברים שנוגעים בי או מעניינים אותי. למשל, היה חשוב לי לקבל פרטים על יום הילד כדי שאבוא עם הנכדים.
דגנית חננאל: מאוד עניין אותי וקראתי בעניין רב את הריאיון עם בנות החינוך, מאיה שפירא, מורין מור וזוהר מור. הן סיפרו דברים שמאוד עניינו אותי.
כמו-כן, אני אוהבת לקרוא דברים שחיים, בעלי, כותב בעלון. אני תמיד צוחקת, נהנית ומפרגנת לו. למשל שכתב על תכנית המרוץ למיליון שצולמה בעין שמר או שהתראיין לכתבה בנושא שנתיים לשינוי.

דנה ריפתין: אהבתי את הכתבה על מזכירות הקיבוץ. היה מעניין לקרוא על החוויות שחוו אז ועל התקופות השונות.
שלמה בורלס: העלון עוזר לי להיות בעניינים, להבין מה שקורה בקהילה, בקיבוץ. אני אוהב לקרוא דעות של אנשים ודעות משתנות של אנשים. אני בד"כ אוהב כל מה שכתוב בעלון. כשלא יצא עלון מדי שבוע זה היה חסר לי.
תמי צמח: אני אוהבת שמראיינים אנשים שנמצאים פה ואנחנו לא מספיק מכירים אותם. זו הזדמנות נהדרת להיפגש איתם ולעשות הכרות דרך העלון ואולי אף ליצור קשרים חדשים עם אנשים לא מוכרים. לדוגמא, זכור לי לטובה הריאיון עם אסא גיארי.
אדם אלון: אהבתי את הכתבה של יגאל ישראלי שפורסמה בעלון פורים בנושא אמריקה.           
 נגעו בי הפתיחות והסגנון שבדבריו. בתור אחד שגר בארה"ב התחברתי לנושא, לאווירה ולהוויה. שנות ה-60 וה-70 באמריקה מאוד מעניינות אותי והנושא קרוב ללבי.                             
יגאל ישראלי הוא אדם יקר שאני מאוד מחבב, וזה חיבר אותי עוד יותר לכתבה.

אורי תומר: מעבר לדיווחים של הנהלות וועדות שהם חשובים בפני עצמם אני אוהב שנותנים זרקור על אנשים ומקומות עבודה בקיבוץ. זה נותן לי הרגשה טובה של הביחד של עין שמר והכרות טובה יותר עם אנשים שונים בקיבוץ שלא תמיד מזדמן לי להכיר אותם מקרוב. אחד הנושאים הזכורים לי במיוחד הוא על נשים כמזכירות קיבוץ (שהופיע בעלון יום האישה הבינלאומי) היה מאוד מעניין להיזכר בתקופות בהן המזכירות כיהנו, וגם כי נושא המגדר מאוד קרוב לליבי בהיותי מורה בתחום זה במוסד. כל זאת איפשר הצצה אל תחום הניהול הנשי בקיבוץ.

יובל לוריא: אני שמח לקבל את העלון מדי שבוע ולקרוא בו. קיבוץ עין שמר נשאר עבורי ביתי לשעבר, והוא עדיין מקום הקרוב ללבי. העלון שאת עורכת מביא עמו ניחוח מקומי ערב, שבחלקו עדיין מוכר לי ובחלקו הוא חדש עבורי. אני מתרשם שעם סיום הדיון על ההפרטה, העלון שב למי מונחות קיבוציים הרחק מזירת הפולמוסים הקשים. הוא מייחס תשומת לב לסיפורים אישיים של חברי קיבוץ: על החיים ועל המתים. כיוון שלפני 53 שנים ערכתי, הדפסתי ושכפלתי את העלון של הקיבוץ (על מכונת השכפול בבית האבן), אני רואה בך מי שממשיכה מפעל מבורך שהייתי פעם שותף לו. אני מאחל לך המשך יצירה קיבוצית ועיתונאית ברוכה.

איה מלומן: היה מעניין לקרוא על מפגשים בארצות במסע של התמודדות אישית עם אתגרים חדשים של הבנות לאחר צבא שקד חננאל, סטפני אברהמי ומאיה שפירא.

נעמי בן-חיים: היה יפה ומעניין שהציגו את דיירות הדירוניות וסיפרו על כל אחת מיהי ומהי. לכל אחת יש סיפור מעניין משלה.

הגר צ'נסקי: אני אוהבת ראיונות עם אנשים מהקיבוץ שלא יודעים בדיוק מה הם עושים ביום יום ודרך העלון מקבלים יותר אינפורמציה. וכמו-כן אני אוהבת שיש קורטוב של הומור בכתבות לדוגמא: הכתבה על הדרן. חשוב לי לקרוא בעלון את הפרוטוקולים של ההנהלות השונות ואת הדיווחים על הנעשה בקיבוץ. זה הכלי הכי חשוב שדרכו אפשר להישאר בעניינים.
דוד בן-אשר: אני מקבל את העלון באימייל כשנה, ואפשר לומר שאני קורא נאמן של העלון. בעיקר אני אוהב לקרוא קורותיהם של חברים, וזה נכתב לרוב על חברים שהולכים לעולמם, אבל לא רק. תולדות חייהם של חברי עין שמר מרתקים ומאד מעניינים. כילד אני זוכר את החברים האלה כגדולים וגיבורים, ונזכר שאז קיבלנו אותם כדבר המובן מאליו. עכשיו עם קריאת ההיסטוריה האישית של כל אחד מתגלים חיים עצומים, עם ילדות בגולה והגשמת חלוציות במלא מובן המלה. הרקעים הללו של חברים מגשימים שעבדו כל חייהם בעבודה קשה תוך הקרבה כל כך גדולה, זה ממש מרגש לקרוא ולהעריץ אותם. אני תמיד כורך את הסיפורים האלה עם חייהם של הורי חנה וניומקה, שהיו חלק מהחבורה המופלאה הזאת.
מלבד זה אהבתי לקרוא דברי תרבות, שהקיבוץ כל כך מעורה בהם, גם המשכיות של הצעירים במגוון תחומי תרבות ובידור. בשלב מסוים עקבתי בערנות אחר הוויכוחים לפני ההפרטה, על דעותיהם השונות של החברים. העלון סיפק יריעה רחבה של התהליכים, שעינינו אותי (זה בשנה הקודמת). אינני מחסיר שום אינפורמציה על קבוצת הכדורעף וממש מתלהב מההצלחות שלהם, ומייחל שתכריזו כבר בעלון על זכייה באליפות המדינה.

שיר מור: בין סיכומי חג הפורים של הילדים, מאד נגע לליבי מה שעשו השנה ילדי המרכז הבוגר במצוות משלוח המנות: שהכינו והביאו משלוחי מנות לילדי בית אקשטיין.
פנימיית בית אקשטיין ממוקמת כה קרוב לשטח המרכז הבוגר, אולם בפנים קיים עולם כה שונה ומרוחק מעולמם של הילדים שלנו (גם הגדר המקיפה מבחוץ מעידה על כך). חיים במקום ילדים אוטיסטים שהמשפחות שלהם לא מסוגלות לגדל ולטפל בהם. אין לי ספק שמאד לא פשוט לראות ילדים במצב כזה, במיוחד לילדים שאולי עדיין לא נחשפו למצבים כה חריגים וקשים בחיים. מצד שני נראה לי כה חשוב להתקרב ולהכיר את הילדים המיוחדים האלו כבר מגיל צעיר, כדי שאפשר יהיה להבין, לקבל ולחיות גם עם האדם/ילד השונה מהמוכר וה"רגיל". אני מלאת הערכה לצוות וילדי המרכז הבוגר שהתגייסו למצווה המיוחדת הזו ומקווה שיהיו להם הזדמנויות נוספות גם בעתיד להתקרב לילדים השוהים בפנימיית בית אקשטיין.

ניר אלון: מאוד אהבתי את הדברים שיהב בן-דור כתב במדור הראשון של הח"צוצרה הרגשתי שהוא בן משפחה, שיש לי קשר אליו כמו לבן משפחה. מאוד הופתעתי שיש צעירים שמרגישים כך. הפתיע אותי לטובה. כל משפחת אלון-צ'נסקי שולחת ליהב בן-דור לייק גדול ומחבק.


כולכם מוזמנים להגיע לחדר עלון לדפדף, לקרוא ולהיזכר

הודעות ושונות
תודה                                                                   לקרן משיח ולכל צוות בית דורות,                                                              
תודה מקרב לב על הטיפול המסור ביהודה ברכה ז"ל.                תודה שהייתם לצדנו בימים האחרונים של חייו נתתם לנו הרגשה של בית חם ואוהב.              
יישר כוח בהמון הערכה,                                               
קלרה ברכה ומשפחתה

תזכורת: זמני ארוחות בחדר האוכל בחג הפסח
יום שני, 14.4.14 ערב פסח - אין ארוחת צהריים                                                                                   
יום שני 14.4.14 הרמת כוסית בלובי ב- 19:00, ליל הסדר ב- 19:30
יום שלישי 15.4.14 חג הפסח- חדר האוכל סגור
יום שישי 18.4.14- פתוח כרגיל, ארוחת צהריים וערב
יום ראשון 20.4.14 ערב חג שני - ארוחת צהריים בין 11:30-12:30, אין ארוחת ערב
יום שני 21.4.14  חג שני - חדר האוכל סגור
מי שהזמין אוכל לחג, נא לבוא לקחת ביום שני, 14.4.14 בשעה 10:00

תודה וחג שמח, מצוות המטבח
מנהג בית
ביום שני, 14.4.14 - ערב חג פסח                                                                                               
 וביום ראשון, 20.4.14 - ערב חג שני                                                                                               
לא יהיו נסיעות של נהג בית                                                                                                        
אני חוזר ומזכיר: אין להסיע כלבים ברכב נהג בית
וברכבי הקיבוץ בכלל.                                                                                                                
 חג פסח שמח, יהודה בן-גידה
הקרנת סרט
ביום ד'  16.4.14  יוקרן הסרט "יסמין הכחולה".                                                                       
סרטו  האחרון של וודי אלן. 
מעתה ואילך
לקראת הקיץ
נתחיל את  הקרנת הסרטים בשעה 20:30                                                                                    
 על לוח המודעות יהיו פרטים נוספים בשבוע הבא.
תיהנו, א.ש. הפקות
חיסון כלבת – תזכורת:                                                         
 ביום ראשון, 13.4.14 בין השעות 12:00-11:00 יערכו חיסוני כלבת בקיבוץ.
החיסונים יהיו ברחבת חדר האוכל והרישום לחיסון יהיה בחדר העלון.
 ניתן יהיה לשלם ביום החיסון עצמו במזומן או בצ'ק בלבד.                                                 
ניתן לחסן גם חתולים                                                                                           
לפרטים נוספים, עינת תומר
לעובדי החוץ                                                                                                                           עקב החג אנא הזדרזו להעביר את תלושי השכר להגר צ'נסקי עד יום ראשון.
תודה, עידן יגודה

צעירות וצעירים יקרים,
שי לפסח יחכה לכם מיום שישי בתאי הדואר של ההורים.
השי כולל שובר אישי למנת חומוס + לימונדה בחומוס אליהו, 
בתחנת אלונית ליד בניין המועצה.
החומוס פתוח בימים א'-ה' 9:00-18:00, ביום ו' עד 14:30. בחול המועד סגור.
שיהיה לכולכם חג אביב שמח (וכשר).
ועדת צעירים

בקשה קטנה (ותודה גדולה) ממועדון הנעורים
אנו שמחים שאתם חושבים עלינו ותורמים לנו חפצים ורהיטים שאין בהם צורך – המון המון תודה! רק בקשה אחת קטנה: במידה ואתם מעוניינים להעביר לנו משהו, בבקשה תאמו זאת מול המדריך שלנו, אסף פולק, לפני שאתם משאירים את זה בכניסה למועדון... שוב, המון תודה! וחג שמח! מועדון הנעורים

                                  ביצוע לא תקין של תקנון הדיור                                                                                               תקנון הדיור התקבל ואושר לפני מספר חודשים. יצא לדרך  לביצוע עם תחילת השנה.              
 התקנון בנוי בצורה המאזנת בין סעיפיו השונים. האיזון מחייב ביצוע בו זמני של סעיפי התקנון. במצב הנוכחי התקנון מבוצע בצורה חלקית, דבר המפר את האיזון, מעוות את התקנון ופוגע בחברים. דוגמא והסבר: נתייחס לשני סעיפים מרכזיים בתקנון:                                                        
 1. הפרטת אחזקת הדירות.                                                                                                     
2. פיצוי במסגרת השוואת דירות.                                                                                                
שני הסעיפים מאזנים אחד את השני. מצד אחד תשלום עבור אחזקת הדירה. מצד שני פיצוי שמאפשר את תשלומי האחזקה וגם מאפשר שיפור הדירה והשוואה לתקני הדיור. מכאן ששני הסעיפים חייבים להתבצע בו זמנית.                                                                                             
מה שנעשה בפועל הוא שהופעל רק סעיף ההפרטה ונזנח סעיף הפיצוי. זה כמובן ביצוע לא תקין. מנוגד לרוח התקנון וכמובן פוגע באופן חמור בחברים.                                                         
סעיף השוואת דירות הוא חלק חשוב  בתקנון. הדבר לא מתבצע. דובר על ועדה שתשלים את עבודת השמאי .הועדה לא קמה ולא פועלת. חברים לא יכולים להביא את בעיות השמאות שלהם. נקבע שתשלומי  השוואת דירות יתחילו בהתחלת שנת 2015. דרוש שתהיה הבטחה חד משמעית שאכן יהיה ביצוע. כעת התקנון מתבצע באופן חלקי וזה לא תקין ופוגע בחברים. בברכה, עידו ספקטור
תשובת מרב, מנהלת הקהילה לדבריו של עידו ספקטור:
תקנון הדיור נדון ארוכות ואושר בקלפי, ואנו מבצעים אותו ככתבו וכלשונו.
ל"השוואת פערי דיור" יש יעדים שונים, ולא רק מימון אחזקת הבית, אלא בעיקר פיצוי על שנות ותק.
פותחים שבת
                
השבוע לא תתקיים קבלת שבת, להתראות בשבוע הבא.
לפני שבוע הוקדשה קבלת השבת לשיריו של נתן יונתן. הדובר היה הפעם קובי גרוסמן. בתחילה סיפר קובי על החוויה הייחודית שזכה לה בעת שלמד אצל נתן יונתן את שירת ביאליק. אמר שיונתן הילך עליו קסם, האופן שבו הוא לימד שירה היה כמו שמשורר מלמד משורר...
סיפר שבמבט לאחור, היווה יונתן לגביו מעין מודל להוראה, מודל שניתן לשאוב ממנו עוד ועוד.
בזכותו הפך ביאליק בעיניו למשורר מאד אישי, מיוחד ומעניין. משורר היודע לשלב את האישי והלאומי. יונתן "האהיב" עליו את ביאליק בפעם הראשונה.
בהשפעת משוררי דור המדינה (עמיחי, זך, אבידן...) השתנתה שירתו של נתן יונתן: הוא כבר היה לא כל כך מחורז, לא כל כך שקול, הדברים היו יותר שבורים ומקוטעים, הוא כבר לא היה הפזמונאי של ראשית דרכו.
קובי בחר להביא בפנינו את השיר "היה לנו הכל", להתבונן בו מזווית ראייתו האישית ודרכה לעמוד על כמה קווי מתאר אופייניים לשירתו של נתן יונתן.
השיר מתחיל ב: "היה לנו הכל..." אצל יונתן זה תמיד היה... משהו להתגעגע אליו... משהו שהיה פעם ואיננו עוד...
לנו - בגוף ראשון רבים, משקף חוויה קולקטיבית. (למרות שזה כבר שנות השבעים וה"אנחנו" כבר יותר מפורר ומפורק).
הכל –  אולי ה"הכל" של יונתן זו מין הסתפקות במועט, סוג של סגפנות בסיסית כמו "ארץ לא זרועה ושורפת".
אבל מתוך השיר עולֶה שאנו צריכים יותר מזה, אנו זקוקים לתקווה המגולמת כאן בפריחת הכלנית.
אך הזמן, מקונן יונתן, הזמן אוזל ואין לנו שליטה עליו... השיר הזה נכתב אחרי נפילתו של הבן ליאור: "אבל הזמן בכליהם פתאום אזל...".
לסיום אמר קובי שלצד מאפייני השירה היונתנית: געגועים, קולקטיביות, טבע, זיק של תקוה ועצב גדול, הייתה לנו כאן בעיקר הכלנית האדומה, הבוערת מתוך המדבריות, שהיא כלנית של הטבע, הכלנית של האדם והכלנית של שורות השיר.
תודה לקובי על דבריו הנאים עשירי הביטוי והדעת.                                    
 ענה.                                
הצד השני של המטבע
בעקבות פרסומים בשבוע באחרון באמצעות דפי מידע מיוחדים ועלון המשק ברצוני להעיר מספר הערות.
  1. הסכם הגישור בין תומכי השינוי ומתנגדיו נולד כתוצאה מרצונם של תומכי הקיבוץ השיתופי לתמוך בעמדת הרוצים בשינוי וזאת בניגוד לעמדתם האישית עליה נאבקו במשך תקופה ארוכה. הסיבות לתמיכתנו בשינוי אורחות החיים בקיבוץ נבעו מסיבות אלה:  א. רצון למנוע מצב בו רוב החברים רוצה בשינוי בעוד המיעוט החושב אחרת מונע מהרוב את הגשמת רצונותיו לשינוי אורחות החיים. 
ב. למנוע מצב בו חילוקי הדעות ימשיכו ואולי גם יתעצמו כתוצאה מהמציאות הנובעת מקיומו של רוב שאינו רוב מספיק כדי להעביר את השינוי. האם את ההחלטה הזאת ניתן לכנות "עריצות המיעוט" כפי שטוענת רקפת.
  1. חיוני לדעת שעל פי התאוריות של ניהול ישיבות, על מנהלי הישיבה לדאוג שימצאו חברים מקרב המשתתפים בישיבה, שיגבשו דעות השונות מאלה של הממסד במטרה להפרות את החשיבה של קבוצת מקבלי ההחלטות.
  2.  עריצות הרוב שבידו לנהל את החברה בהתאם להשקפותיו מסוכנת הרבה יותר לחברה  מאשר מה שקרוי עריצות המיעוט. טבע האדם מאפשר לו להסתגל למציאות בה הוא חי ולכן מי שמכהן תקופה ארוכה בתפקידים המקנים לו כוח וסמכות עשוי להתרגל למחשבה שהחלטותיו ועמדותיו נכונות יותר מאשר אלה של החברים האחרים שאינם שותפים לחוג מקבלי ההחלטות. כדי להימנע מתחושת כוח מוגזמת של בעלי התפקידים הבכירים במערכת, יש להקפיד על רוטציה ועל עידוד של דעות והשקפות  במגוון רחב ככול האפשר. חשוב להבהיר שבכול חברה דמוקרטית יש בנוסף לרשות מחוקקת ורשות מבצעת גם רשות שופטת. וזאת על מנת להישמר מקבלת החלטות שהן בניגוד לחוק או לחוקה. הכוונה להחלטות שהן פועל יוצא מרצונם או מהאינטרסים של בעלי הסמכות והכוח בחברה.
  3. בקיבוץ אין רשות שופטת ולכן חופש ההחלטה של הממסד הוא הרבה יותר גדול.
  4. שפת עורכי הדין המגלה טפח ולעיתים קרובות מכסה טפחיים, המקובלת בימינו אלה בקיבוץ שלנו, מקשה על קיום חיים דמוקרטיים אמיתיים במסגרת הקיבוץ. רוב החברים לא מבינים עד הסוף את הניסוחים המשפטיים המובאים לפניו, עובדה שמקילה מאוד על מקבלי ההחלטות הנעזרים בעורכי הדין להעביר החלטות בנושאים שונים ומגוונים.  מכאן שאנחנו מקיימים בקיבוץ שלנו דמוקרטיה אמיתית רק  לכאורה. וחבל.
  5. אמר כבר מישהו לפני " שעדיף לטעות עם הרוב מאשר לצדוק עם המיעוט".  ואני מוסיף שעדיף לתמוך בממסד הקובע את גובה המשכורת של החבר מאשר להביע עמדות השונות ולעיתים אפילו מנוגדות לעמדת הממסד. מכאן נובעת התופעה של "שתיקת הכבשים". חברים רבים שותקים את דעותיהם, את אכזבתם ואת תחושותיהם. והשתיקה הזאת יכולה להוליך למקומות קשים מבחינה חברתית ואישית שאינם רצויים לאיש מחברי הקיבוץ.
אבישי גרוסמן 5.4.14
תגובת אחד העריצים למאמרה של רקפת זהר
רקפת מסבירה לנו במאמרה לעיתון עד כמה נוראה ולא צודקת עריצות המיעוט ועד כמה לא נכון "לשעבד את עצמנו למיעוט לגבי החלטות שוטפות של התנהלות חיינו". בהמשך היא מונה חלק מההחלטות השוטפות (לא את כולן) בהם צוותי השינוי הציעו להשתעבד לעריצות המיעוט. כהגדרתה בתחילת מאמרה "ראיתי אנשים נבונים מגרדים את ראשיהם ...", גם אני גירדתי את ראשי אחרי קריאת דבריה. 
אם כל כך נוראה היא עריצות המיעוט למה לא היה לך בעבר ואין לך היום האומץ להציע שהנושאים יוחלטו ברוב רגיל? האם החלטתך נבעה משיקולים טקטיים? (שיש לציין שלא תואמים את בסיס עמדתך, וזאת בנוסף להאשמתי שאני מונע מהרוב להתנהל בעתיד על פי רצונו).
אם עריצות המיעוט היא דבר כל כך נורא, למה כל חברה דמוקרטית (כולל קיבוצנו) קובעת הגנות על חוקים הנראים לה חשובים והמעצבים את דרכה ?                                                         
קצת מתמטיקה: את מציעה ש – 33 עריצים יוכלו למנוע מ – 100 חברים את שינוי הרוב.          
אני הצעתי שהרוב יהיה הרוב הנדרש לשינוי תקנון (לאחר שהוא עבר ריכוך) היינו 25 עריצים ימנעו מ – 100 חברים את שינוי הרוב. סך כל ההבדל בין ההצעות הוא של 8 עריצונים ל – 100 חברים.
ההבדל בין התפישות שלנו מקורו לא באותם 8 העריצונים אלא בחשיבות שאני מייחס לשמירה על אי פתיחת פערים בין החברים. לתפישתי, במבט לטווח ארוך, זה אחד הנושאים החשובים ביותר שעלולים לפגוע באיכות חיינו ובתלכיד החברתי העתידי (שכל כך חשוב לך, כפי שהסברת במאמרך), אם לא נשכיל למנוע אותו עוד בתחילת הדרך.                                               
כפי שהסברתי בדף לקראת השיחה, אתם הוכחתם במעשיכם (הקטנת מס איזון, קרן השתלמות ואי רצונכם להקטין מס קהילה המקטין פערים, במקום את מס האיזון) שאתם לא מייחסים לנושא זה חשיבות. הגדלתם לעשות כאשר הסברתם בדף לשיחה שלמרות שהקטנת מס האיזון מגדילה פערים יש לנקוט בצעד זה כדי לעודד קליטה גם על חשבון הגדלת הפערים בין החברים (וזאת כיוון שאתם לא מייחסים לזה חשיבות).                                                                         
הערת אגב – בעבר דווח לנו על שיירות של נקלטים פוטנציאליים המחכים ליד השער. אחרי שכל אותם המונים נחשפו למודל הקליטה פתאום כמעט כולם נעלמו (כיוון שלא קיבלנו דיווח עדכני, זה מה שידוע לי) עכשיו אתם מציעים להתמודד עם מודל קליטה לא מוצלח בעזרת הגדלת הפערים בין החברים ועל ידי כך להוסיף חטא על פשע.  כדאי שתחשבי על זה.                                     
                                                                אילן לוטן

תגובת ניצה חופי לדבריה של רקפת מהעלון הקודם
"ברור שכל החלטה דמוקרטית, היא החלטת רוב, אבל לא כל החלטת רוב היא דמוקרטית", זאת תשובתי לרקפת זהר בנושא "עריצות המיעוט", שבמאמרה "בשולי ההצבעה",
אשר פורסם בעלון הקיבוץ בשבוע שעבר. ההתייחסות הזאת שלה, הפעם הייתה פוגעת, ואף הזכירה לי את הרוחות הלא טובות שנשבו בתקופת המאבק על השינויים בקיבוץ.
וכדי להזכיר לכולנו: "הזכות לדעה אחרת מהצעות של "מזכירות הקיבוץ, או של אחרים בהנהגת הקיבוץ, הנה לגיטימית ודמוקרטית", יש לה גם תפקיד חשוב, לעמוד כבלם בפני
הצעות חדשות העולות לבקרים אשר יכולות לפגום ביעדים שהצבענו עליהם ונאבקנו לגביהם על דמות החברה הקיבוצית ערכית, שאנו רוצים לחיות בה גם לאחר השינוי.
ניצה חופי
תגובה לאילן ואבישי
קראנו את המאמר שלכם לעלון ובחרנו להגיב:                                                                     
 ראשית, חשוב לומר שבהנהלת קהילה נערך דיון ונשמעו בדיון דעות ממגוון הקולות שנשמעים בקיבוץ ומתוך ראייה ומחשבה הוחלט להעלות את ההצעה, משום שלדעתנו שהיא הוגנת כלפי כל הצדדים ורוב החברים תומכים בה.                                                                                     
אילן שואל האם "עריצות הרוב" היא דבר נורא? תלוי את מי שואלים את הרוב או את המיעוט....כאשר יש רוב שמרגיש שמיעוט מכתיב לרוב כיצד ינהל את חייו, האם ניתן לשמור על תלכיד חברתי עתידי? לדעתנו לא ממש....                                                                           
מס האיזון בעין שמר גבוה לכל הדעות (מי שמשלם כמובן...) ויש דרישה רחבה מהשכבות הצעירות להורדת מס האיזון. וזאת כדי לשמור על רמת החיים שלהם, לתת את היכולת לעמוד בתשלומים שנוצרים עקב הצורך בבניית בית או שיפוץ. בנוסף, לגובה המיסים יש השפעה מכרעת על הקליטה. נקלטים לא יוכלו לעמוד כלכלית בתשלום משכנתא ומיסים. אנחנו מכירות אישית יותר ממשפחה אחת שמעוניינות מאוד להיקלט ונושא המיסים גורם להם לחכות. אם אנחנו חפצים חיים אנחנו חייבים לקלוט. אנחנו נחשבים "קיבוץ זקן" יותר משליש מהחברים בגיל פנסיה, ומהצד השני של החיים, גם אין ילודה גדולה ובשנה הבאה יהיו בסך הכול 37 ילדי תושבי המקום (אפילו לא רק של חברי קיבוץ) במערכת הגיל הרך מתוך 97 פוטנציאלים. ללא קליטה לא נוכל להפעיל את מדרג השימושים, אנחנו זקוקים ל"דם חדש" במערכת מהרבה סיבות וצריך לעשות כל מה שביכולתנו לקדם את הנושא. לדעתנו הבעיה אינה נעוצה בהסדרים אלא בגובה המיסים.                                                                                                                אבישי אנחנו מעריכות מאוד את היכולת שלך להבין שכשכופים דעה של המיעוט על הרוב, זה מביא לקרע חברתי, לדעתנו הצעד שעשית בזמן השינוי היה אמיץ וצודק. במה שונה הסיטואציה עכשיו?                                                                                                            אלה שאינם שותפים לדעות מקבלי ההחלטות מביעים את דעתם בשיחות קיבוץ, עלון המשק, השבילים, שולחנות חדר אוכל והכי חשוב בקלפי. אנחנו לא מרגישות שיש בעין שמר סתימת פיות. שמענו יותר מפעם אחת דעות שנוגדות את המלצות ההנהלה כולל הצבעות בקלפי וזו הדמוקרטיה שאנחנו רוצות שתהיה בעין שמר. לא נראה לנו שיש בעין שמר "שתיקת כבשים". אם חבר קיבוץ מרגיש שנעשה לו עוול יש לו יותר מדרך אחת להציף את הנושא, מי שבוחר "לקטר" ולא לפעול על מנת לשנות יכול לבוא בטענות רק לעצמו. אנחנו מסכימות שתפקידי ניהול צריכים להיות על פי קדנציות ואכן כך אנחנו מתנהלים. הלוואי שממלאי תפקידי היו שורדים יותר מקדנציה אחת... במבחן המציאות זה לא קורה בשנים האחרונות.                                
 נכון, אין לנו רשות שופטת, אבל יש לנו חברים שאכפת להם והם שומרים על מקבלי ההחלטות והכוח. אילן ואבישי הם בהחלט חברים כאלה.                                                                       
 ניסוחים משפטיים – גם לנו לא תמיד הניסוחים מובנים, לא ניתן לנסח מסמך משפטי בשפת העם. לכן יש לבוא לערבי הסברה לשאול שאלות, לקרוא בעיון את החומר שניתן ולהעיר הערות במידה שיש. אין לנו מושג כמה אנשים צופים בבית בשיחות קיבוץ. הנוכחות בערבי הסברה ובשיחות קיבוץ די קטנה יחסית לבעלי זכות הצבעה.                                                          
 אנו קוראות לחברים לבוא, ללמוד את הנושאים ולהשפיע תוך כדי לקיחה בחשבון את השפעת ההחלטות על חיי הרוב בקבוץ.                                                                                                           
עידית עזר, אוריין גנדלמן וענתי קצנלנבוגן

יהודה ברכה
5.3.2014 – 3.8.1924
דברים שכתב וקרא מליק גור בהלוויית יהודה ברכה   
יהודה ברכה נולד ב 3.8.1924  בעיר קזנלוק שבבולגריה בלב הבלקנים בעמק הוורדים.             
הוריו יהודה לאון ואמו יוכבד שהכרנו כאמא ז'נבה שבאה לקיבוץ וחיה עמנו ונפטרה בתאריך הולדתו של יהודה. ליהודה שני אחים יעקב (ז'קי) ודניאל (דני).                                                 
בגיל שלוש עוברת המשפחה לצפון לגור ליד משפחת אמו, כשהיה בן תשע התייתם מאביו כשאמו רק בת שלושים, אם צעירה לשלושה ילדים קטנים. הוא כותב: חיפשתי מסגרת שתיתן לי משענת  בהעדרו של אבי ומצאתי אותה ב "השומר הצעיר". מהתקופה הזאת זכור לו           
 בר המצווה שחגגו לו. וששני אחיו לא זכו לחגוג בגלל המלחמה. המשפחה הייתה נוסעת לבילויים במקומות שונים ומהמאכלים המסורתיים שאהב במיוחד היה הסוטלז, מין אורז עם חלב. החג האהוב היה פסח חג החירות.                                                                                       
הוא לומד בבית הספר העברי בשפת המדינה ובעברית. הימים ימי עליית היטלר וסכנת מלחמה קרבה. בחושיו הבריאים הוא מבקש מדודו (אח אמו) שהיה פעיל ציוני לסדר לו עליה לישראל להגשים מטרה שהיא תוצאה של חינוך במשפחה ובתנועה.                                                        
בגיל שבע עשרה עם חבריו בשומר הצעיר מתארגנים לעלות לארץ. הוא כותב: נורי, שולמית, צבי סוזין ואני היינו בקבוצה האחרונה שעזבה את בולגריה כשנחסכות מאתנו הגזרות של הגרמנים (צבי ושלומית ניצלו כשהאנייה שבה שטו "סלבדור" טבעה).                                     
במרץ 1941 עולה יהודה עם הקבוצה במסע דרך טורקיה, סוריה לבנון ומגיעים לחיפה. הוא מגיע לקיבוץ שער העמקים. מצטרפים ליגוסלאבים  עובדים בחקלאות ולומדים. במחנות הקיץ נוצרים קשרים עם החבר'ה מעין שמר. הם עוברים לקיבוץ עמיר לעזרה לקיבוץ בן שנתיים, ובשנת 1943 מגיעים לעין שמר אחרי שמקבלים את דין התנועה. הקיבוץ שנחלם הופך למציאות. הוא כותב: השורשים צמחו בחוץ לארץ, העץ וענפיו ופרותיו ממשיך להתקיים בארץ ובקיבוץ". 

כאן פוגש את קלרה כשהם עובדים יחד ברפת. חולבים ביחד, יוצאים עם הפרות למרעה ומתאהבים .. באוגוסט 1946 הם נוסעים בעגלה וסוס לכרכור לרב להתחתן.                                  
נולד בנם הבכור דודי (דוד) שכמובן נקרא על שם סבו. יהודה כותב: למסורת משפחתי יש תפקיד חשוב. השמות הפרטיים עוברים מדור לדור יש בנו נאמנות לדברים שאנחנו עושים ואמירת האמת ועשיית צדק הם ערכים שטופחו במשפחה". במלחמת העצמאות נהרג אחיו יעקב חבר קיבוץ נירים  (גם אחיה של קלרה נפל במלחמה). יהודה משתלב בחיי הקיבוץ ופעיל בכל התחומים. עובד חמש עשרה שנים במטעים וגם מרכז את הענף, בהמשך במפעל הגומי, בהנהלת חשבונות שכיעד ראשון שלו הוא כיבוש המחשב. הוא כותב: "את הכיבוש הזה אני זוקף כולו לזכותי ולכוח רצוני. מייקל הגולה מאוסטרליה השיא לי כמה עצות מועילות". ובהמשך במיניפלסט באריזה. הוא ממלא את כל התפקידים שאפשר לעלות על הדעת הוא ו. פוליטות, הנהלת המטבח, רכז אולפן, עורך עלון המשק שלוש קדנציות, מזכיר קיבוץ, ו. מוסד, ו,השתלמות, ו.תרבות, מרכז ו. חברים. הוא לומד בקורס שליחים בגבעת חביבה, בסמינר אפעל וברופין. הוא נשלח לפעילות וממלא את התפקיד "אחראי על כוח אדם זמני בקיבוץ הארצי, ובמחלקת הקליטה , ומחלקת מתנדבים". הוא מתמסר לאהבותיו למוסיקה הקלאסית ולקריאה. הייתה תקופה שיהודה היה עם שערות ארוכות. היו אומרים: מלפנים יהודה מאחור ברכה.      
נולדים ליהודה וקלרה ארבעה בנים כולם בקיבוץ וחמישה עשר נכדים ונינים.
העלון אותו ערך היה כלי הביטוי הקיבוצי שלו. הנה כמה קטעים שכתב בשנת 1979 הוא פונה למייטק :  מי לדעתך צריך לנער אותנו מהנמנום המתוק? אני בא אליך בטענות ואל הדומים לך ביכולתם האינטלקטואלית, מדוע במשך שנים רבות וארוכות נתתם לדורות ההמשך לראות בחומר את העיקר? אתה ודור הנפילים שלך, גדלתם על הסינטזה הגואלת בין הרוח והחומר, מדוע זנחתם אותנו, מדוע לא התמודדתם עם הרדידות הרוחנית שלנו הצעירים? מי אשם שלא מקיימים אצלנו לימודים השכלתיים ורעיוניים אלא רק תחביבים ועיסוקי ספורט למיניהם? בשנת 1963 במאמר תחת הכותרת "כוחו של הקולקטיב בוועדותיו": "לעתים נדמה שפרצנו כל גדר של שיתוף ושוויון ואיש הישר בעיניו יעשה. אך לא כן הדבר. במציאות לא פסו אמונים בקיבוץ, בימים אלה הוכיחה ו. חברים כי היא שולטת היטב במצב וביצעה החלטה בדבר מתן מזרוני גומ-אויר לכל החברים. היא ראויה לשבח בכל פה. מפעל כזה אינו דבר של מה בכך, בעיקר לגבי קטני אמונה ביכולת הארגון והביצוע של הועדה. על תפקיד המזכיר שמילא כתב: באו אלי עשרות חברים בהזדמנויות חוזרות רבות ולאיש מהם לא אמרתי שאיני מוכן לקבלו.   גם אני הייתי מזכיר קיבוץ וטיפלתי במקרים קשים וחריגים, גם בחבר שהיה ידוע בגסותו תמיד  חתרתי לפיוס ולשלום בית,  ובשום פנים ואופן לא לענישה קיצונית כפי שמזכיר הקיבוץ של היום מציע בכל מקרה פרובלמטי."  בשנת 1990: "איש לא יחשוד בי שנמנה אני עם שומרי החומות , השיתוף והשוויון הקיבוציים. לפני שנים רבות "חטאתי" כאשר הייתי בין הראשונים שרכשו רדיו מכספי הפרטי איני גאה במעשה שעשיתי ואף נענשתי על ידי חברה שעדיין הידקה את חישוקיה מסביב ללוחות החבית, שבמרוצת השנים הייתה מיועדת לרופף אותם עד לפרוקה הכמעט מוחלט." כמזכיר הוא פונה אל פרופסור מוריס לוי אחרי שמרגלית ויעקב מבקשים ממנו לעזור  לקדם ניתוחו של בנם עמי בן השלוש עשרה. בפנייה הוא כותב.. "בננו שרוי במתיחות נפשית גוברת והולכת .. אם ניתן ויעלה הרצון מלפניך להתייחס לפנייתי אנא עשה זאת למען הילד". במכתב תשובה עונה לו הפרופסור ממחלקת ניתוחי לב וחזה בבילינסון שהנער נותח ומצבו טוב. בביקורת על ממלאי תפקידים בעיקר בתחום הצרכני שעושים טובה לקיבוץ כאשר הם מועילים לקבל את התפקיד כותב: "מי שנראה לו שהחבר ה"חריג" הוא מטרד ייקח נא בחשבון  שכך עלולים לחשוב גם עליו כאשר ירד הוא עצמו ממרומי תפקידו אל העמק המוריק. למה צריך להפוך את מעט גן העדן שיש לנו לגיהינום?"
כשהוא מגיע לגיל שמונים מתפרסמת מודעה בעלון המשק:" ברכה אישית לאירוע חשוב.  השבוע מלאו לי שמונים ואני מברך את עצמי בשמי ובשם קלרה וידידים. אני מסכים לקבל את אמירתו של מארק טווין שחיינו יכלו להיות לאין ערוך מאושרים יותר, אילו נולדנו בגיל שמונים ובאופן הדרגתי היינו מתקרבים לגיל שמונה עשרה.  ותודה לוועדת החברים על הבונוס היפה לרגל האירוע החשוב.  על החתום  יהודה ברכה." ועוד התייחסות לחיינו : "לצערנו המוות הוא חלק מהחיים. כל פעם שמפורסמת מודעת  אבל על הלוח, הביטוי "יקר" או "יקרה"  אינו קבוע בכל מודעה...מי החליט מי יקר ומי לא?  בשם השוויוניות שהיא מיסודות חיינו אני מציע לקבוע נוסח אחיד ולא להשאיר אלמנט רגיש זה לגחמת מדפיס המודעה."      

אתה נאסף עם תשעת עשורי חייך אל אדמת ביתך הקיבוץ, שנטלת חלק בעיצובו. אתה משאיר בנו את הגוון שלך. נוח יהודה מנוחת עולמים בשלום על משכבך ויהיה זכרך ברוך בחיינו. ניחומים לקלרה, לדודי, לניר, לרונן, לשלמה, כלותיך וכל נכדיך ונינך ולכל המשפחה.
                                   
סבא היקר,
במילים אלו אני מייצגת גם את יהודה וכרמיה שמכורח המרחק הפיזי, בצער רב, לא יכלו להיות אתך בימיך האחרונים.
למרות שבשנים האחרונות היינו רחוקים ממך, תמיד היית בליבנו והשארת לנו זיכרונות משפחתיים נעימים. 
אתה וסבתא הייתם לנו בית שני ודלתכם תמיד הייתה פתוחה בפנינו בכל עת ובכל שעה: בין הארוחות הטעימות, המפגשים המשפחתיים וימי ההולדת שארגנתם עבורנו בקפידה, ידענו תמיד שאנחנו בלבכם במקום הראשון.
לעולם לא נשכח את ימי שבת הנעימים עם המוזיקה הקלאסית שמתנגנת ברקע ואת קבלת הפנים החמה שחיכתה לנו כשפתחנו את דלת ביתכם. 
היית שם כאבן יסוד והיה חשוב לך להעביר את הידע הרב, הערכים והדעות שלך שעזרו לנו להרחיב את אופקנו. העברת לנו את המורשת הספרדית הכוללת מאכלים נפלאים, מסורות המשפחה וגאוות היחידה הבולגרית. כשהיינו זקוקים לעזרתך בהתחלות חדשות היית שם בשבילנו.
תמיד נזכור שבכל ביקור אצלך ואצל סבתא קיבלתם אותנו בשמחה וחיוך, ולאחרונה שבאנו לביקורים בארץ נתת את היחס האוהב והאכפתי לדור ההמשך. 
אנחנו, הנכדים הבוגרים, מרגישים גאים ובני מזל שזכינו לקבל את כל אשר הענקת לנו. 
אוהבים, יהודה עיינה כרמיה וסיון

מוסף תרבות
שבת מוסיקלית לילדים בחצר הישנה
יום שבת 12.4.14 בשעה 10:00 במוזיאון החצר הישנה בעין שמר

אירוע לכל המשפחה המשלב ביקור ופעילות בחצר הישנה עם מופע מוסיקלי מקסים.
"קשת הצלילים" - מסע מוסיקלי עשיר ומרגש אל תוך עולם המוסיקה הקסום.
שלושה אמנים מנגנים על כינור, ויולה ופסנתר יצירות קלאסיות, מוזיקה עממית ומבחר שירים של יוצרים ישראלים. הנגנים משלבים קטעי קישור ומשחק. מומלץ לגילאי 4 ומעלה.
סיור בעגלה רתומה לטרקטור ברחבי הקיבוץ והשדות, ביקור במוזיאון ההתיישבות,
אפיית מצות במאפיה משוחזרת, סדנת יצירה לילדים, פינת חיות ועוד...
כרטיס 30 ₪ בלבד לאדם (החל מגיל שנתיים)
כל הפעילויות כלולות במחיר הכרטיס - למעט מזון ושתייה
הכניסה רק דרך השער הראשי של המוזיאון,
האירוע הוא של המועצה. האורחים מעין שמר מחויבים בתשלום כמו כל אורח.
ערב טברנה עם ה"חלטורה"
אצלנו בחדר האוכל
ערב חג שני של פסח
יום ראשון 20.4.14
בשעה 21:00
החלטורה יוצרת ומנגנת מוזיקה מקורית בעברית
ההופעה כוללת שירים מקפיצים, הומור ואותנטיות.
בואו לרקוד ולשמוח וכמובן בלי לשבור צלחות אי אפשר אם לא תבואו – לא יהיה – אז תבואו
פסח בקיבוצים שונים // עינת תומר
האם רוח השינוי והפרטת הקיבוצים הביאה עמה גם שינוי בחגיגה המשותפת והמסורתית של ליל הסדר בקיבוצים השונים?

גן שמואל: קיבוץ שיתופי (מופרט חלקית), חוגגים יחד, כמיטב המסורת.
מענית: קיבוץ שיתופי, לא חוגגים ליל סדר משותף.
מצר: מופרט 8 שנים, חוגגים ליל סדר משותף אך צנוע.
ברקאי: מופרט כשנה, חוגגים במשותף.
עין השופט: בעיצומו של תהליך הפרטה, חוגגים ליל סדר משותף.
עין המפרץ: מופרט 7 שנים, חוגגים ליל סדר מפואר ומשותף בחדר האוכל.
יפתח: מופרט 12 שנים, לא חוגגים במשותף.
עין החורש: מופרט 4 שנים, חוגגים ליל סדר משותף.
בארי: קיבוץ שיתופי, חוגגים ליל סדר משותף.
רמות מנשה: מופרט 8 שנים, חוגגים ליל סדר משותף
העוגן: מופרט 14 שנים, לא חוגגים ליל סדר משותף.
שפיים: מופרט 4 שנים, חוגגים במשותף.
מעפיל: מופרט 10 שנים, לא חוגגים ליל סדר משותף.
מעיין צבי: מופרט 12 שנים, לא חוגגים במשותף.
חמדיה: מופרט 12 שנים, לא חוגגים במשותף כבר הרבה שנים.
דליה: מופרט 5 שנים, לא חוגגים פסח משותף.
שדות ים: קיבוץ שיתופי, חוגגים ליל סדר משותף.
גניגר: מופרט 15 שנים, הפסיקו לחגוג מספר שנים לאחר ההפרטה וחזרו לחגוג לפני 6 שנים ליל סדר משותף.
ואיך אצלנו? עין שמר מופרט כשנתיים וחצי ואצלנו חוגגים ליל סדר משותף כמיטב המסורת בחדר האוכל עם יותר מ-400 משתתפים!!!
קיבוצי או משפחתי שיהיה חג שמח עם כל אוהביי סביבי