חפש בעלונים קודמים

עלון 16 (2014) (5962) יח ניסן תשע"ד

הטברנה מגיעה לקיבוץ!
החלטורה בהופעה                                              
בהשתתפות זמרים ונגנים מקומיים

יום ראשון, 20.4.14, בשעה 21:30 בחדר האוכל.                         

החברים מוזמנים לחג שני של פסח באווירת הטברנה! להקת "החלטורה" תופיע עם שירים ונעימות מקוריים בסגנון יווני ים-תיכוני, ותארח זמרים ונגנים מקומיים בשירים מוכרים.
           
בהשתתפות זמרים ונגנים משלנו:

חיים חננאל - "הכל בגלל האהבה"
אמיתי ששון - "שכשנבוא"
אילן זהב - אורח אושפיזין - "סיגל סיגל"
קובי גרוסמן - "ערב ביפו" (שיר מקורי של החלטורה)
מירי גרוסברג - "הופה" (נעימה מקורית של החלטורה)

בואו לשמוח איתנו!
מוזמנים להזמין אורחים!
מרב, מנהלת הקהילה // עינת תומר

כחלוף שנה מאז נבחרה ברוב קולות למנהלת הקהילה של עין שמר
ראיון עם מרב הדר-פרומר על השנה החולפת ועל תכניות לעתיד

את בתפקיד כשנה, כיצד היית מסכמת את השנה החולפת?  
                                                           
הייתה לי שנה מאוד מעניינת ומאתגרת. לצד קבלת פנים חמה ומברכת חיכו לי דרישות רבות לטיפול מתחומים שונים ותחושות של לחץ שמאוד מאפיינות קיבוץ בהליכי שינוי. אני מרגישה שחברי עין שמר חמים ועוטפים ויחד עם זאת, מדברים ישירות, מבקשים ורוצים שאפעל ואשנה דברים.
בניגוד לקודמייך, את שואפת לסיים קדנציה מלאה של 4 שנים?                                                     
יש ימים יותר טובים וקלים ויש ימים מלאי אתגרים עם לחצים מאוד קשים. בחודש האחרון ירד ממני עול התשתיות והבנייה ואני מרגישה שאני יכולה להמשיך ולקדם ולעבוד פה עוד שנים.
מה הקושי העיקרי בתפקיד מבחינתך?                                                        
חברים פונים אלי הרבה בשאלות ובקשות ואני צריכה לתת להם את המענה המתאים ולפתור את בעיותיהם בצורה הטובה ביותר. אני פועלת בגישה מעשית, מטרתי היא לקדם ולעשות. כשחבר מבקש להיפגש איתי אני מבקשת ממנו שיידע אותי על נושא הפגישה כדי לראות אם אני היא זו שיכולה לתת את המענה או להפנות לבעל מקצוע אחר. כמו כן, כדי להגיע כבר עם תשובה או ללמוד ולהתכונן לנושא אליו הגיע. בשל העובדה שלא תמיד יש מקורות כספיים ומקצועיים למתן תשובות ולפעול בנושא, נוצר לעיתים קושי לתת את המענה הרצוי. אני מאוד תלויה בבעלי המקצוע שעובדים אתי. לשמחתי אנו מצליחים יותר ויותר להתנהל ולטפל בנושאים השונים באופן מסודר ואז מרגישים את השינוי.                
את אוהבת לעבוד אצלנו?                                   
טוב לי כאן, אני באה בשמחה לעבודה. אני לומדת להתנהל בתוך הנוהג של יידוע חברים בכל דבר. אני מבינה כי- העלון הוא כלי מאוד חשוב בעין שמר, ודרך העלון והראיונות שמתפרסמים בו אני מכירה טוב יותר את האנשים, זה יוצר לי חיבור חזק יותר עם הקהילה.
התפקיד שלך רחב וכולל תחומים רבים, מהם?   
התפקיד מורכב ממספר נושאים: יש את הנושאים השוטפים: הכנת תקציב ועמידה ביעדי התקציב, מענה לפניות חברים, תמיכה במנהלים בקידום השוטף אצלם. סדר יומי מורכב מהמון ישיבות ו- ועדות, וכמובן שעלי מוטל גם לקדם את הטיפול וביצוע של כל הנושאים והתהליכים שהוחלט עליהם. תחומים אחרים חשובים לא פחות הם תחום הקליטה וקדום החלטות מתהליכי השינוי.
איזה תחומים היית רוצה לקדם בקיבוץ?                                                              
* נושא הקליטה והבנייה הוא נושא חשוב שעכשיו עומד על הפרק. זה תחום חדש בקיבוץ ולוקח זמן עד שלומדים לבנות את התהליך. הקמנו משהו חדש לגמרי: ועדת קליטה, מנהלת בנייה, זה מאוד מאתגר אך גם מאוד חשוב לעתידו של הקיבוץ. אני מקווה שבסוף 2014 כבר נקלוט את קבוצת המעומדים הראשונה.
* בנוסף, אני שואפת ליצור גוף ניהולי מקיף שהחברים יידעו למי לפנות באיזה נושא וממי לקבל תשובות.
* אני שואפת לקדם עבודה עם יעדים בכל תחומי הניהול בטווח של כמה שנים. להציב חזון למערכות שונות, תכנית שיפוצים מסודרת, תכנית שכר מסודרת. יש פה מנהלים מצוינים, מעורבים, מחויבים, רציניים, אכפתיים לעין שמר. תפקידי לעזור להם, לתת להם את כל הכלים כדי לעבוד נכון, כדי שבאמת יעבדו מתוך תוכנית ויקדמו, ולא רק ייכבו שרפות.
אילו הצלחות את זוקפת לזכותך מהשנה החולפת?                                                               
הבאת מנהל תשתיות ובניין ובניית מערך שירות תחת אדם מקצועי אחד- זה בעיניי ההישג הכי גדול. בנוסף, יצרתי קשר עם כל המנהלים ואנו עובדים בשיתוף פעולה מלא וכך ארגנו את התקציבים כדי שיוכלו לנהל את התחום שלהם בשליטה יותר ברורה. אני שמחה שסיימנו את שנת 2013 בתקציב מאוזן ואולי אפילו בזכות קלה.. בנוסף, הכנסנו ממונה בטיחות חדש לקיבוץ                 בשם אורי ארבל מקיבוץ מעין צבי, הוא אמור לעבור בקיבוץ יחד עם שביט שפירא, אחראי הבטיחות בקיבוץ, ומנהלי הענפים ולהתריע בפנינו על מפגעי בטיחות ודברים שצריכים שיפור וטיפול, כדי שנהיה יותר מסודרים ומאורגנים. אני לוקחת על עצמי לקדם את נושא הבטיחות. עוד יש לי הרבה מה לעשות כדי שארגיש מרוצה מהתפקוד שלי.
כיצד את מצליחה להישאר שלווה ורגועה ולטפל בכל הנושאים באיפוק גם כאשר הפנייה אלייך פחות מאופקת...  
אחרי שהייתי מזכירה בקיבוץ שפיים בו אני גרה, אני כאן בקיבוץ שהוא לא הבית שלי ויותר קל לי להפריד בין הצד האישי לצד המקצועי. בנוסף, אני תמיד מנסה להסביר, לתקן ובודקת את עצמי. אני יודעת את הגבולות, את התפקיד שלי.                                                                        
אנשים באים אלי כי אני האדם שצריך לפנות אליו. אני מנסה לתת מענה מקצועי ולא להיפגע או לקחת את הדברים באופן אישי.
כיצד מתנהלת חלוקת העבודה מול רקפת זהר?          
אנחנו עובדות בשיתוף פעולה גדול ויידוע הדדי.                                                                                                           
רקפת מובילה החלטות, שיחות קיבוץ, ישיבות. ותפקידי ליישם ולבצע את ההחלטות.              
כשלחברים יש בעיה הם יכולים לפנות אלי או אליה לפי העדפה אישית וגם לפי תחומי האחריות אשר מחולקים ביננו.

תספרי קצת פרטים אישיים - כיצד את מצליחה לתמרן בין שלל מטלותייך, מנהלת קהילה, מטפלת ומדריכת הידרותרפיה ואמא ל-4 ילדים?                                                     
אני בעלת תואר שני בפיזיותרפיה בהתמחות שיקום ילדים ומבוגרים ובהידרותרפיה (פיזיותרפיה במים) עובדת בזה ומלמדת. ניהול קהילה זו הפרנסה שלי והדרך שלי לעזור ולשנות דברים. אני עובדת בתפקידים ניהוליים כבר 20 שנים. הטיפול ההידרותרפי זה הלב, האהבה שלי. אני באה מעולם המים, שחיתי מגיל צעיר.                                                                         
בנוסף לעבודה אני גם בעלת משפחה, נשואה לאורן ואמא לארבעה ילדים:                                                           
רותם, בני הבכור, השתחרר מהצבא, חזר מטיול גדול  ובדרך לטיול הבא.                                                     
נטע, בני השני, סיים שנת שירות בכרם שלום, התגייס לאחרונה וכעת עושה טירונות בנחל.                                                                                       
גלי,  בתי השלישית,  תלמידה בכיתה י"א, עוסקת בתחום האומנות.                                              
מיקה, בת הזקונים שלנו, תלמידת כיתה ח', עוסקת הרבה בתחום הספורט.                                        
ובנוסף להם יש גם את מייסון בן השנתיים, בנו של אחי מנשואיו לאישה מפיג'י, יש לי איתו קשר מאוד מיוחד, הוא האהבה של המשפחה ולכן הוא מצטרף אלינו לאירועים שונים כולל לפעילויות שונות שמתקיימות פה בקיבוץ.
כיצד היית רוצה לראות את עין שמר בעתיד?                          
הייתי שמחה לראות בחמש שנים הקרובות סימני שיפוץ והרחבה בכל דירות הקבע.                     
חברים מרגישים שהבית שלהם לא מספק ולא עונה על צרכיהם, והייתי שמחה לראות שהחברים יגורו בבתים ראויים וטובים, כל אחד לפי צרכיו. בנוסף, הייתי רוצה לראות את המקטע הראשון של השכונה החדשה פועל וחי, משפחות צעירות עם ילדים נקלטות. וכמובן שהייתי רוצה לראות שעול המיסים יורד מכתפי החברים ואנו מצליחים להמשיך בסבסודים המיוחדים וברשת הביטחון מתוך הכנסות הקהילה השונות ולא מן המיסים.                                       
תודה רבה למרב והמשך חג פסח שמח
הידעת?
                            
שביעי של פסח                    
התורה ציוותה על יום טוב (שביתה מעשיית מלאכה) גם ביום השביעי של פסח (כ"א בניסן), אך לא ציינה את הסיבה. ניתן היה להבין כי יש לכך קשר לתכונת המספר 7, אשר ממלא תפקיד מרכזי במועדים ובכלל (החגים המרכזיים הם בני שבעה ימים, ונמצאים בחודש הראשון ובחודש השביעי, ועוד). עם זאת, לפי חז"ל, זהו היום שבו התרחשה קריעת ים סוף ונאמרה שירת הים. לפיכך, קוראים בתורה את שירת הים בשביעי של פסח.
הודעות ושונות
השבוע
בפותחים שבת:
קבלת שבת חגיגית
לכבוד
חג הפסח


מכירת חזיות

ביום שישי 25/4/14 מ 9:00 עד 12:30
חזיות איכותיות של החברות המובילות
(פמינה, טריומף, בודי פורם ועוד)
בכל המידות ובמגוון עיצובים.
עלות כל חזייה בתצוגה 85 ₪.
ניתן לשלם במזומן או בצ'ק.

המכירה תתקיים בבית משפחת גנדלמן
לאור הניסיון: מומלץ להתקשר ולהירשם,
לפעמים יש תור ארוך. אם יש בקשות מיוחדות צרו קשר במהרה כדי שאוכל לבקש מבעוד מועד

לשאלות ניתן להתקשר לאוריין גנדלמן              
 נייד: 0523750954
בית: 4419


           תודה                                                               
לקרן משיח השבוע
בפותחים שבת:
קבלת שבת חגיגית
לכבוד
חג הפסח
על העזרה בהכנת הגפילטע פיש
        לחג הפסח  
       צפי גנדלמן


יעקב רומנו
12.3.1926 – 11.4.2014

image (2).jpgדברי ההספד שכתב וקרא עלי אלון

המיוחד שבין המיוחדים

            ז'קי הלך לעולמו בגיל 88, גיל שֵׂיבה. כמה שנים קודם עוד ליווה את שולה החולה במסירות, יום-יום הביא אותה הביתה מבית דורות.
הוא ידע צער כששיכל את בתו הבכורה סמדר. בגיל ארבע התייתם מאמו.
חיים ארוכים מלאי מעשים, שמחות וכאבים.
הוא הקפיד מאוד שיקראו לו יעקב רומנו - שם משפחתו העתיק. "יש לי תעודה המוכיחה שהמקור הוא מיהדות ספרד, מתקופת האינקוויזיציה וגירוש ספרד. היהודים נדדו מספרד לאיטליה, לרומא, ומזה נלקח השם "רומנו". מאיטליה הגיעו לטורקיה, ליוון, לבולגריה וליוגוסלביה במאה ה-15, לבוסניה הרצגובינה ולעיר הבירה סרייבו, שם נולדתי ב-1926."                                                                                                     
היה חשוב לו להמשיך את המסורת העתיקה של משפחתו והיה קשור מאוד לעיר הולדתו בה ביקר כמה פעמים - פעם ראשונה אחרי ארבעים שנה כדי לפגוש את אחותו שלא ראה אותה מאז ילדותו.
כשהייתי זקוק ל"הגדת סרייבו" העתיקה - מצאתי אותה כמובן אצלו.
אבל אין מה לעשות - בשבילנו הוא ז'קי, שם החיבה שלו בפי הוריו, חבריו ובפי כולנו.
יש מאות חברים בעין שמר, כל אחד שונה ומיוחד אבל ז'קי יש רק אחד ומכל המיוחדים הוא היה מיוחד מיוחד. הייתי אומר שכבר בחייו היה לאגדה מאגדות המקום, עם עשרות סיפורים. אחד מאלה שאינך יכול לתאר לעצמך את הפסיפס המקומי בלעדיהם.
יש אנשים שנפטרים ואתה מחפש משהו בתיק שלהם בארכיון - וכלום. לא כתבו, לא אמרו בשיחה... כלום. לז'קי יש שני תיקים גדושים! הוא הגיב, תבע, עשה, נלחם על האמת שלו מול הממסד...
מישהו לקח שתי תמונות מתערוכת הצילומים שהציג... מישהו גנב את פרי עץ האבוקדו מגינתו, עשרות חברים מודים לו על עזרתו בתיקונים שונים - והוא אכן היה מרבה לעזור בכישוריו הטכניים ובידי הזהב שלו... המזכירות הורידה לו ימי חופש בגלל נסיעה לחו"ל... תעודת סיום בהצטיינות של לימודי אלקטרוניקה, סיום בהצטיינות של קורס טלוויזיות צבעוניות... מודיע לחברים מתי יוצא האוטו לטיול בתבור... רכז ועדת תרבות, מקלט הטלוויזיות עם העגלה הקשורה בשרשרת "אבל אל תשכח להחזיר את העגלה"... הקקטוסים, גינת התות עם שעוני המים המשוכללים, המעבדה לצילום... טיולים בארץ ובחו"ל... מה לא, המון שטחי התעניינות, המון כישורים והמון ידע...
לדור שלא ידע את ז'קי תישארנה האגדות, כמו האגדה איך בא לנחם את שולה שהחבר שלה ישראל מההשלמה היוגוסלבית נהרג במלחמת השחרור ויצא משם... מאורס...
הוא היה רגיש מאוד לזכויות החבר בכלל - כולל שלו, כמובן. הנה ויכוח עם המזכיר, אחד עלי אלון, שניסה להעביר תקנון נסיעות לחו"ל - נקודה מאוד רגישה אצל רבים אז - וגם במיוחד אצל ז'קי, שאהב לנסוע.
כותב המזכיר: "מאז נכנסתי לתפקידי ולאור סיפורי הבלהות על גורלו של מזכיר הקיבוץ, תהיתי מי יהיה ה"נעלב" הראשון שלי - והנה הדבר קרה". והמזכיר כמובן מתנצל בפני החבר הנעלב, על שלא נתן לו את רשות הדיבור... אפשר לנחש מי היה ה"נעלב"... ז'קי עונה במאמר ארוך ומפורט ושוטח שוב את הצעתו לתקנון נסיעות לחו"ל על חשבון הקיבוץ שלא הובאה על ידי וועדת חו"ל... לא מזכיר מסכן יכול להתמודד עם ההיגיון החד והאלקטרוני המכֶה כמו מכת חשמל של ז'קי...
ז'קי החשמלאי בנה והרחיב את רשת החשמל בקיבוץ - מי לא זוכר אותו מטפס עם נעלי הטיפוס האלה על עמודי החשמל מעץ?...
בקיצור: אתה אומר "ז'קי" - ועולם שלם של זיכרונות מתעורר.
אבל יש ז'קי נעלם, הוא ז'קי הילד, הנער. מאיפה הוא הגיע, מאיזו משפחה, מאיזו תרבות? נפל בגורל היוגוסלבים והבולגרים שלנו להשלים קיבוץ פולני והזיווג של שתי התרבויות לא כל כך צלח. בעצם - מדוע לא נשארו בקיבוץ היוגוסלבי שער העמקים?
אתה מתבונן בתמונת הנעורים שלו: נער ממושקף פנים מאוד אינטליגנטיות.
תמונת הילדות הראשונה שהוא מתאר מזכירה גן עדן:
"בשנותי הראשונות הזכורות לי גרנו בביתנו ליד הנחל מיליצ'קה, עם גן עצי פרי גדול ועצום ועצים גדולים וגבוהים של שזיפים שחורים, דובדבנים ותפוחים. בקיץ כל שנה היינו מבשלים ריבת-שזיפים בדוד ענק ושומרים לחורף".
אבל מהר מאוד - מהר מדיי - בא הגירוש מגן העדן של הילדות: בגיל ארבע הוא מתייתם מאמו ואביו נאלץ להכניס אותו למוסד לילדים - עד שהתחתן מחדש.
הוא הולך לגן ילדים יהודי, בית ספר וגימנסיה יהודיים: "זכור לי המנהל-המורה האיום שהיה שולח את הילדים לקנות לו מקל מבמבוק דק כדי להרביץ לתלמיד שהיה מדבר בזמן השיעור או לא מתנהג כפי שהמורה רצה. לעמוד בפינה היה עונש קל. אנו הילדים מאוד פחדנו ממנו ועוד יותר התלמיד שהיה קונה את המקל, שגם היה הראשון שעליו המורה "ניסה" את המקל. אנו השתדלנו תמיד לגנוב את המקל ולהחביא אותו.. המשפחה הייתה ציונית, השומר-הצעיר, בגיל 16, ב-1941, מצליחה "עליית הנוער" להוציא אותו מיוגוסלביה ממש עם כניסת הנאצים - ואת השאר אנחנו כבר מכירים.
אמרו לי שכבר לפני עשור חלה ז'קי בסרטן - אבל אחרי הטיפול הראשון הפסיק את הטיפולים. בכל זאת הגיע לגיל מכובד, מטפל בשולה, בגינה, שותל קקטוסים בכל מקום...
אולי לא צבר, אבל קקטוס...
מתחת למעטה הקשיחות הקקטוסית העוקצת, ז'קי היה אדם עדין וטוב לב ואהב לעזור. בתור שכן, תמיד כשהחשמל או הטלוויזיה או מכשיר אחר שבק היינו קוראים לו.
אומרים: "תהיה נשמתך צרורה בצרור החיים"... ז'קי הוא אחת האגדות בצרור המיתוסים של המקום הזה שלנו. חרוץ, יעיל, מסור למשפחה ולקיבוץ, אוהב תרבות, מין עמוד חשמל ועליו ציפורים - סליחה על ההתפייטות. דמותך הכל כך מיוחדת תלווה את חיי הקיבוץ שלנו כל עוד יהיו פה מספרי אגדות...

  

דברים שכתבה כרמית, בתו של ז'קי:

ז'קי, אבא שלי
נולד כבן הזקונים במשפחה של שני אחים גדולים ואחות. משפחה ששורשיה חוזרים אחורה לגירוש ספרד ולמגורים ברומא איטליה. המשפחה נדדה עם השנים ועברה את הים האדריאתי ליוגוסלביה או מה שהיום נקרא בוסניה. היות שהגיעו מרומא איטליה נקראו הרומאנוס, מכאן שם המשפחה רומנו. אבא גדל בבית שהשפה המדוברת בו הייתה לאדינו או ספניולית כמו שקרא לה, וגם במשך חייו הבוגרים אהב מאוד את השירים והמוסיקה הקשורים לתרבות זו. בילדותינו בבית שמענו לעיתים קרובות את יהורם גאון שר בלאדינו. אבא היה מחובר גם לסרבו-קרואטית ועד מותה של אחותו (שמעולם לא עלתה לארץ ונפטרה לבסוף בזאגרב שבקרואטיה), היה מתכתב איתה בשפה זו ומדבר עם אחותו ועם בנה כשנפגשו.
דרכו של אבא אל הקיבוץ החלה עוד בבית הספר היהודי בסרייבו, שם בכיתה ה' הוא הצטרף לתנועת השומר הצעיר. בשנת 1941 תוך כדי המלחמה מפעל 'עלית הנוער' הצליח להעלותו עם נערים יהודים נוספים לפלסטינה-ארץ ישראל, ובכך להצילו. את חווית הנסיעה והתלאות שעבר ברכבת במעבר במדינות הבלקן, סוריה, לבנון ועד שהגיע דרך המנהרה בראש-הנקרה לארץ- ישראל, סיפר לנו שוב ושוב.
אבא ניצל, אולם כל משפחתו המורחבת (לאביו היו תשעה אחים ואחיות וכולם היו נשואים ועם ילדים) נרצחה על אדמת בוסניה מידי משתפי פעולה עם הנאצים. שרדו רק שני אחיו ואחותו ועוד בן דוד רחוק שאיתם שמר על קשרים במשך כל חייהם. בכל פעם שאבא היה פוגש אנשים ששם משפחתם הוא רומנו הוא בירר אם יש קשר משפחתי, אבל לצערנו לא מצא קרובים נוספים במפגשים אלו.
אבא אמנם עזב את הבלקן, אבל הבלקן לא עזב אותו. הוא היה מאוד מחובר לסרייבו ולנופים של בוסניה-הרצגובינה. אם רצינו לפנק את אבא ידענו שכדאי להביא לו 'רחת לוקום' ובורקסים שונים שהזכירו לו את תרבות האוכל של בית ילדותו.
למרות חברותו בשומר הצעיר והצטרפות לקיבוץ חילוני, לאבא הייתה חשובה המסורת ובשנותיו האחרונות היה מספר שהוא הולך לבית הכנסת בחגים. כשעזבתי לדנמרק הוא נתן לי חנוכייה ושני פמוטים לנרות שבת וביקש שלא אשכח מאיפה באתי.
אבא אהב את הקיבוץ ואת ישראל והיה לו מאוד חשוב שאשאר מחוברת למה שקורה. באדיקות במשך שנים היה שולח לי מידי שבוע את 'עלון המשק', 'הדף הירוק' ועיתון 'הקיבוץ' כדי שאוכל לעקוב אחרי המתרחש. במסירות רבה גם היה מקליט בווידאו סדרות טלוויזיה ישראליות ואירועים חשובים ששודרו ושולח לדנמרק. זכורה לי במיוחד הקלטת ששלח עם סיקור הלוויה של יצחק רבין.
אבא שבגלל 'המלחמה ההיא' עזב את בית הספר ולימודים פורמאליים בגיל צעיר, אהב ללמוד, וכל חייו היה סקרן ללמוד דברים חדשים: אלקטרוניקה, מחשבים, שפות ואפילו קורס משפטים ב"מילוא".
הוא גם אהב חידושים טכנולוגיים והיה בין הראשונים בקיבוץ שהיה להם קומקום חשמלי, אופניים, טלוויזיה, וכשהגיעו ימי המחשב האישי עזר גם לי לקנות את המחשב הראשון שלי עוד בשנות ה80'.
אבא היה איש חרוץ ותרם מכישוריו בהרבה מקומות עבודה בקיבוץ ובמפעלי גרנות. זכורה לי במיוחד התקופה שבה עזר בהקמת המנפטה בגרנות ובנה שם את כל ארונות החשמל.
אבא אהב תרבות. ביקור במוזאונים, תאטרון, ומוזיקה קלאסית אהב במיוחד. מעט הידע שיש לי על אופרות הוא  על יצירותיו של המלחין ורדי, שאבא היה שומע בשבתות.

תחביב הצילום היה חלק בלתי נפרד מחייו והעסיק אותו המון. סמדר, רויטל ואני הרגשנו שאנחנו הילדות הכי מצולמות בעין שמר. הוא השאיר אחריו אוסף אדיר ונדיר של צילומי משפחה, טבע, ומהווי הקיבוץ. טיולים גם הם היו חלק משמעותי בחייו, ואיתנו הבנות טייל בשבתות בחורף להרי מענית לראות את הפריחה ולאסוף פטריות וכמובן לצלם, לצלם ושוב לצלם.
למרות הטרגדיות בחייו ובעיקר מותה של סמדר בתו הבכורה בטרם עת, אבא לא ויתר, וניסה להכניס משמעות ועניין לחייו כמעט עד הסוף. על אף  כל הקשיים הוא המשיך לדאוג לאמא ולנכדים.
היו לו חיים ארוכים והוא הספיק בהם הרבה.
נוח על משכבך בשלום.
כרמית


דברי ההספד שקראה רויטל, בתו של ז'קי:
אבא,
התאספנו פה היום, בפתחו של ערב חג כאילו ביקשת פעם אחרונה לקרב אל שולחנך את כל המשפחה.
בעבודת צוות מושקעת וגם כל אחד לחוד – לא רק בערב חג – אלא גם בסתם יום חול, אימא הייתה מעמיסה מכל טוב על השולחן ואתה היית מתעסק בציוד הצילום והתאמת העדשות, כאילו כל יום זה סוף העולם.
דלת ביתכם הפתוחה קיבלה אורחים מכל העולם, אולם עין שמר היה עבורך מרכז העולם. ולמרות זאת נכון דרשת: צאו – ראו עולם. והוספת ואמרת שיש לרכוש השכלה על מנת שתהיה הדרך צלחה. אולם כשיצאנו למסעות לגילוי עולמות מיד הרמת קול: "מתי אתן חוזרות?"
ובינתיים בתשומת לב רבה, במו ידיך, אחד ועוד אחד איבקת את פרחי עץ האפרסק הוורוד. שעות רבות פיצחת את אגוזי הפקאן והגשת לנו אותם חמים ופריכים מהתנור.
ולאחר שקטפת את פרי עמלך, בזהירות רבה הענקת אותו לנו ולעומדים פה לפני ארונך כאות להערכה. וכעת, ידייך עדיין מוכתמות מקליפות הרימונים שקילפת לנכדים.
האם ילדותך בסרייבו ונוראות מלחמת העולם הם אלו שתרמו לנחישותך הבלתי מתפשרת בבגרותך?
נחישותך לתכנן את הצעד הבא: כאילו להיות תמיד בשליטה.
כאשר התכוננת לעזיבתך –  ליומך האחרון –שאלת "מי יאמר קדיש וברכה?"
התאספנו פה כולם, כמו שהבטחתי, חברים ומשפחה וכמו שביקשת אני אומרת בשמך תודה:
לצוות הרפואי שהיו עבורך כמשפחה: ד"ר נגב וצאלה מור. לאוריין גנדלמן ורקפת זהר נציגות מוסדות הקיבוץ, לאנשים הנהדרים העושים לילות כימים בבית-דורות. לקרובי משפחתך רחל ופרופסור אילן המל ושיפרה ורפי רומנו שעד יומך האחרון היו לצדך. ועוד רבים אחרים ששמם חקוק בזיכרונך.
אני מודה בשמך לאורחים, חברים ובני משפחה שבאו ללוותך בדרכך האחרונה.
יהיה זכרך ברוך.
הספד לסבא ז'קי, כתב נועם, בנה של כרמית:
לסבא שלי,
תמיד רצית לעזור לכולם, אבל לא תמיד ידעת איך.
בתור נכד שמגיע מחו"ל אני תמיד אזכור איך היית שואל שוב ושוב אם אני צריך משהו, ושתמיד הצעת לי גלידה ובננות.
היית מארח נהדר ולכל אורח שבא היית מציע את כל מה שהיה לך במקרר.
תמיד זכרת את ימי ההולדת של כולם, ואפילו זכרת כל חג מולד לשלוח לסבים הדנים שלי ברכה ומתנה. הם מאוד העריכו אותך והצטערו לשמוע על מותך.
מאוד היית גאה בעצי הפרי, בדלעות ובתותים שלך שאהבת לחלק למשפחה ולחברים בקיבוץ. בשנים האחרונות כשכבר היה לך קשה, שמחת שיכולתי לעזור לך לקטוף ארגזים על ארגזים של אבוקדו, פומלות ואשכוליות.
כל מי שהכיר אותך יודע שלא תמיד היה קל להיות איתך. עם השנים למדתי להעריך את המאמצים שלך ולהיות סבלני איתך. דרכך למדתי להבין את הקשיים של אנשים מבוגרים ואיך צריך להתנהג ולעזור, ושלפעמים העזרה הכי טובה היא פשוט להיות שם ולעשות חברה.
לחזור לקיבוץ לא יהיה אותו דבר בלעדייך.
תדע שאני גאה להמשיך את השם רומנו למענך.
נועם

מוסף תרבות
ברכה לחג הפסח // סיגל דקל
סיפור ההגדה פותח במילים: "עבדים היינו לפרעה במצרים, ויוציאנו ה' אלוהינו משם ביד חזקה ובזרוע נטויה. ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים, הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים".
לצאת מעבדות לחירות ועוד ביד חזקה ובזרוע נטויה. כולנו כך נדמה לנו, הרי היינו שם – כשהשתחררנו מהצבא, כשעזבנו הכל לטיול ארוך בחו"ל, כשיצאנו לחופשה ושנת שבתון, ויש אומרים גם כשהצבענו על השינוי באורחות חיי הקיבוץ.
אלא שחירות היא עניין שונה בתכלית, מהחופש שאנחנו משתוקקים אליו ומדברים בו.                
עם ישראל שיצא ממצרים, לא יצא לחופש. זמן קצר לאחר שקרע מעליו כבלי עבדות של 400 שנה, מצא את עצמו העם הזה מול הר סיני, מקבל על עצמו בהכנעה עבדות חדשה – מקבל את לוחות הברית עליהם חרוטים חוקי אלוהים ומצוותיו. ובכל זאת אנחנו חוזרים ואומרים בכל שנה "חג החירות".
במדרש במסכת אבות נאמר: "אל תקרא חרוט על הלוחות, אלא חירות על הלוחות, שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתורה". רוצה לומר, שאותה מערכת ערכים שעם ישראל קיבל על עצמו באותו מעמד הר סיני - היא החירות. חירות היא לא חופש מעול קשה שהכביד עלינו, אלא חירות היא קבלה של עול קשה, הדרוש לנו כדי לממש את אמונתנו ודרכנו.
הערב הזה, ערב חג הפסח הוא חג החירות, נאחל לעצמנו כיחידים וכחברה, את העוצמה הנחוצה כדי לשאוף תמיד לחיים של ערך, חיים של חירות.  
 לכל חברות וחברי קיבוץ עין שמר בני משפחותיהם ואורחיהם שכאן הערב מסבים יחד, לכל אלו החוגגים במקומות אחרים, ולאלו שנבצר מהם לחגוג הערב מסיבות שונות ועקב מילוי תפקידם -  חג חירות שמח.

ברכות ותודות
"חסל סדר פסח..."
כל העולם אומר הלל... הללויה לכל הציבור הגדול והמפרגן שטרח, עמל והשקיע בשמחה וב"חגיגה" תודה גדולה, תודה רבה לכולם.                                              
להתראות בליל הסדר בשנה הבאה
חג שמח ומועדים לשמחה.  תמי צמח
ערב יום הזיכרון  לשואה ולגבורה תשע"ד                                                                                  
 כ"ז בניסן, יום ראשון, 27.4.14
את טקס יום הזיכרון נציין בחדר האוכל כמדי שנה.
השנה אנחנו מארחים את ניצולת השואה והאמנית              
 ד"ר שרה מלצר

המדרכה הלבנה

בשעה טובה ומוצלחת הסתיימו עבודות החלפת המדרכה ממחסן הבגדים לבית התינוקות             
והתחדשנו לכבוד חג האביב במדרכה חדשה, לבנה ושלמה.20140417_081245.jpg20140417_081245.jpg20140417_081245.jpg