חפש בעלונים קודמים

עלון 47 (2014) (5993) כ כסלו תשע"ה


 

חנוכה תשע"ה

מסיבת חנוכה

יום שלישי 16.12.14

19:00 הפרחת כדורים פורחים באצטדיון

20:00 מסיבת חנוכה בחדר האוכל


 

צוות חנוכה: חן חדוותי, עודד גרנדיר, עידו בן-דור, ענת אלון

מיטל תיבון, רוני גלעד וענתי קצנלנבוגן

כל משפחה מביאה עמה חנוכייה למסיבה

ומדליקה נרות בתחילת הערב

נרות וגפרורים יחכו על השולחנות


 

פותחים שבת

השבוע בקבלת השבת - שירים על כותונת, בגד ושמלה, על פרשת "וישב" – אורי שפירא.

----------------------------------------------------------------------------------------

אורי ליס דרש לפני שבוע את פרשת "וישלח", הפרשה אמר, עמוסת אירועים ורוויית קונפליקטים. מסופר בה על מאבק יעקב עם המלאך, על פגישת יעקב ועֵשָו, אונס דינה, נקמת האחים, מעבר המשפחה לבית אל, פטירת רחל, מעשה ראובן והשפחות, מות יצחק ותולדות בית עֵשָו.

לדעתו של אורי גדולתו של התנ"ך היא בכך שהוא מתאר בפנינו דמויות אנושיות עם יֵצרים וחולשות לצד רוממות נפש. מול גישה זו ניצבת גישת הברית החדשה והקוראן שגיבוריהן ישוּ ומוּחַמַד הן דמויות פלקטיות, נטולות כל חולשות או פגמים מוסריים.

בהתאם לגישה התנ"כית גם גיבורי פרשת "וישלח" אינם מושלמים. מתוך שלל ענייני הפרשה בחר אורי לעסוק בשני נושאים:

המאבק עם המלאך: " וַיִּוָּתֵר יַעֲקֹב, לְבַדּוֹ; וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, עַד עֲלוֹת הַשָּׁחַר...". במעבר נחל יבוק פגש יעקב "איש" שנאבק עמו, יעקב גבר עליו, והכריח אותו לברכהו.

זהו סיפור בעל גוון מסתורי ועלום, מי האיש הנאבק עמו, האם הוא מאנשי עֵשָו, או שמא מלאך, שליח ה'?

אורי הביא בפנינו פירוש מעניין הטוען שמאבק זה הוא למעשה מאבק פנימי של יעקב עם עצמו, מאבק עם פחדיו וחששותיו לקראת המפגש הצפוי עם עֵשָו. ויש המפרשים שיעקב עובר בלילה זה מטמורפוזה, שינוי אישיות, כי התעשת וגבר על עצמו.

באישיותו החדשה מקבל יעקב שם חדש - ישראל. עתה הוא כשיר להיפגש עם עֵשָו, ואם צריך גם להיאבק עמו ולהיכנס לארץ.

העניין השני שאורי דן בו היה סיפור אונס דינה והשלכותיו: מעשה דינה שייך לסיפורי התנ"ך המספרים על מאבקים עם יושבי הארץ, זהו סיפור קיצוני ואכזרי המעלה שאלות מוסריות קשות. מסופר כאן על דינה בת לאה שנאנסה ע"י שכם בן חמור (בנו של נשיא הארץ) שלאחר מכן רצה לקחתה לאישה. בני יעקב נקטו במעשה מרמה, הם הסכימו לבקשת הנישואין בתנאי שהחתן וכל גברֵי שכם יעברו ברית מילה, וכשהם כואבים ומוחלשים התנפלו עליהם שמעון ולוי, הרגו את כל הגברים ובזזו את רכושם.

מעשה דינה הינו סיפור מורכב, יש בו אונס אך גם רומנטיקה, (שכם אהב את דינה ורצה לשאתה), אך ההמשך איננו רומנטי וגם לא פסטורלי. יש כאן אולי קדימון ל"תג מחיר"... מעשה הרמייה, ההרג ההמוני והביזה שבאה בעקבותיו חמורים ומבישים, עמדתו הלא ברורה של יעקב גם היא מאכזבת, הוא אינו מגנה את המעשה אלא רק מעלה טיעון פרקטי של חשש מנקמה של יושבי הארץ. למזלנו יושבי הארץ לא היכוהו, שאחרת הסיפור של עם ישראל (שרק מתחיל לעלות על במת ההיסטוריה) היה מסתיים בנקודה זאת.

לסיום אמר שהשאלה המוסרית כאן קשה ומקוממת, שהרי נאמר "לירושלים עירך ברחמים תשוב", על כך התחנכנו... השאלות של צדק ומוסר המלוות את השיבה לארץ האבות אקטואליות מראשית הציונות ועד היום . אתגרים עתידיים לא יחסרו לנו...

תודה לאורי על הדרשה רבת החקר והעניין

ענה.

הודעות ושונות

שיחת קיבוץ הקרובה

ביום שני 15.12.2014 בשעה 20:30 במועדון לחבר


 

מועדי הקלפי:

יום ו' 19.12.14 בשעות 11:30 – 12:30

יום א' 21.12.14 בשעות 13:00 – 11:30

יום א' 21.12.14 בשעות 17:30 – 18:30


 

הקרנת סרט -– שימו לב לשינוי השעה

הסרט הבא -"מרי ומקס" יוקרן ביום רביעי 17.12.14 בשעה 20:00 וכך יהיה כל החורף.

סרט שמביא חיים שלמים בפלסטלינה, מריר - מתוק ונוגע ללב.

במאי הסרט האוסטרלי אדם אליוט.

השחקן הנפלא פיליפ סימור הופמן ז"ל מדובב הסרט.

בואו ליהנות א.ש. הפקות


 

טיפול בכרטיסי אשראי

נושא הטיפול בכרטיסי האשראי

של החברים אשר נמצאים בחשבון הקיבוץ

עובר לעינת תומר.

בכל בקשה, שאלה, בעיה בנושא

ניתן לפנות לעינת בטלפון 4324 (במשרדה של צביה).

אני רוצה להדגיש שוב

שהטיפול הוא רק לכרטיסים של

חשבון הקיבוץ ולא של כרטיסים בחשבונות בנק פרטיים.

תודה, משה רונן


 

ברכות לטל שחם

שהשתחררה לפני חודשיים מהצבא.

בהצלחה באזרחות

ובכל מעשי ידייך.

ועדת קשר


 

ברכות

לדור מורג

שהשתחרר מהצבא

אחרי שירות צבאי של 5 שנים!!!

המון הצלחה בחיים האזרחיים.

ועדת קשר

ברכות ליוגב מור

הגיבור שלנו,

שנפצע והחלים

והשתחרר משירותו הצבאי.

רק בריאות

והרבה אושר בחיים.

ועדת קשר


 

ניצחון המקומיים על המכבים // אמיתי ששון


 

ביום שלישי בערב באולם 'בית הבנים' בעין שמר התקיים משחק ליגה בין הקבוצה שלנו (הידועה כיום כמנשה/חדרה/עמק חפר) לבין מכבי תל אביב הצהובה.

תמיד כשמכבי מגיעה לעין שמר זה מעניין, אבל הפעם זה לא היה סתם עוד משחק ליגה, זאת הייתה החזרה הביתה של המוסר האגדי שלנו רביב "סמבה" שחר שעבר אחרי 27 שנים (בגיל 45!!!) למכבי תל אביב.

אחרי טקס קצר שארגנה עמותת האוהדים לרביב וקינן קופץ' (הידוע בכינויו הג'ינג'י) עלו על המגרש שתי הקבוצות למשחק שלא ישכח. הפתיחה הייתה צמודה אך מכבי תל אביב הצליחה להתעלות ברגעי ההכרעה וניצחה במערכה הראשונה 24:26. מכבי המשיכה את המומנטום לתוך המערכה השנייה ולאחר חצי שעה התוצאה כבר עמדה על 0:2 למכבי תל אביב!

ואז החל המפנה. בעזרת נחישות בהגנה ושיפור במשחק הקבלה ובהתקפה ניצחנו את המערכה השלישית. במערכה הרביעית למרות יתרון גדול של מכבי, הצלחנו להפוך את התוצאה ולהשוות את המשחק ל2:2!!!

כעת הכל היה ערוך ומוכן למערכה החמישית והמכרעת. מכבי פתחו חזק והיו בדרכם לניצחון, וכשהתוצאה הייתה 11:6 הצליחה הקבוצה שלנו להשיב מלחמה ולעשות מהפך מדהים ולנצח במשחק כולו 2:3!!!

האולם המלא, האווירה המחשמלת, החזרה של רביב לעין שמר והמשחק המרתק הפכו את הערב הזה לערב נוסף של כדורעף גדול בעין שמר שייכנס לפנתיאון הכדורעף הישראלי.

הברכה של עמותת האוהדים לרביב "סמבה" שחר: (קרא יהב בן-דור)

"סמבה,

בדיוק כמו שאתה, שקט וצנוע, לא נכביר במילים גם בגלל שאנחנו יודעים כמה המעמד מרגש גם אותך.

סמל שלא היה ולא יהיה פה אף פעם. סמל של צניעות, נועם הליכות ורוח ספורטיבית, ספורטאי שרק משתבח משנה לשנה.

כל טווח הגילאים של האוהדים שיושבים פה באולם עודדו אותך וזכו לראות אותך באחת מ-27 שנותיך בקבוצה. יש דברים שלא ניתן לכמתם בכסף ואתה הדוגמה הכי גדולה לכך.

מקווים שאת התואר המיוחל שתיקח, תיקח פה במגרש בו גדלת ועם האוהדים שכל כך אוהבים אותך."


 


 

כל אחד וה"מיגל" שלו...חווית אירוח מסוג אחר...


 

...הכל התחיל כשראינו את המודעה של מירב חופי בדבר חיפושיה אחר משפחות שיארחו סטודנטים מחו"ל הלומדים ערבית בגבעת חביבה למשך מספר חודשים. המודעה התאימה בדיוק למחשבותינו ורצוננו, לאדם שיוכל לפתוח לנו ולילדנו פתח לתרבות קצת אחרת והזדמנות נהדרת לשייף את האנגלית שלנו...את גלי בננו הבכור, הנושא הלהיב מההתחלה והוא דחף וחיכה שכבר ניפגש ונבחר את הסטודנט "שלנו". ...וביום שישי אחד הביאה מירב את הסטודנטים שלה מגבעת חביבה לחדר האוכל. כבר שם גלי שלנו "סימן" את מיגל הסטודנט מפורטוגל ונוצרה ביניהם כימיה מצוינת בלי שהיו צריכים לדבר יותר מידי...קשר שהתחזק עוד באותו ערב דרך משחק כדורגל ששיחקו יחדיו בדשא שליד המועדון לחבר. כך התחלנו את המסע המרתק והנהדר שלנו עם מיגל, שהתחיל בגישושים הדדיים והמשיך באהבה גדולה. מיגל הפך אט אט לבן בית אצלנו: תחילה הזמנו אותו לקפה אחר הצהריים ומהר מאוד המשכנו בארוחות שישי משותפות תוך כדי, שהילדים מנסים ללמד אותו עברית (כמעט כל מפגש איתו החל "בבוחן" שגלי עשה לו בספירה עד עשר בעברית...) והוא מצידו, מלמד אותם ואותנו – לספור ואפילו כמה מילים בפורטוגזית. בשלב מסוים, ביקש מיגל להכין ארוחה עבורנו – וקנה מצרכים ועמל במשך ערב שלם עד שהעוף יצא מתחת ידיו...(הילדים קצת "התייבשו" בדרך עד שהגיע האוכל אבל היה שווה לחכות...). בילוי נוסף שאהבנו מאוד לעשות איתו היה לצפות במשחקי המונדיאל שהתקיימו באותה תקופה, ובייחוד את המשחקים של פורטוגל, שלצערו הגדול לא הצליחה להעפיל לסיבוב השני. נפגשנו סביב פיצוחים וצעקות של: "יאללה רונלדו" הדהדו ברחבי הסלון לאורך כל המשחק... החיבור המיוחד של מיגל לגלי התבטא גם בפרויקט משותף שעשו במסגרת המטלות שגלי היה צריך להגיש בשיעורי הגיאוגרפיה שלו. גלי התעקש לעשות עבודה על פורטוגל למרות שהמטלה הייתה בכלל על ארצות הים התיכון... במסגרת העבודה ראיין גלי את מיגל ונעזר בו בשלבים שונים של הכתיבה ובכל המידע הכללי על פורטוגל. בנוסף, מיגל התארח במקביל, כחלק מהפרויקט, אצל משפחה ערבית מבקה. מתחילת הקשר ביננו הוא לא הפסיק לחלום להפגיש ביננו ובין אותה משפחה. וכך, לאחר מספר שבועות נוצר הקשר, שהבשיל, לבסוף, לכדי ארוחת יום שישי משותפת בבקה. המפגש היה חם ולבבי ובמהלכו ילדינו והילדים מבקה התחברו דרך משחק כדורגל מאולתר, שכלל בעיטת כדור חצי מפונצ'ר אל עבר שער בדמות המכונית הגדולה שבאנו איתה... במהלך התקופה בה אירחנו הביא מיגל לביתנו, לא פעם, את אחד מחבריו לפרויקט לארוחה או לכוס קפה, כך שנפתחנו ופתחנו את ביתנו לסטודנטים נוספים והשמחה הייתה רבה... לסיום – עם פתיחתו של מחזור חדש של סטודנטים בגבעת חביבה – אנו ממליצים בחום – זו חוויה לכל המשפחה, שתישארו איתה עוד שנים רבות מאוחר יותר, וזו גם הזדמנות לפתוח את הלב אל אנשים מתרבות אחרת המנסים ללמוד ולהבין קצת יותר על הנעשה בישראל...

משפחת תומר – גפן, ליה, שקד, גלי, אדוה ואורי.

מרים אשכנזי בן-מיור


 

1924-2014


 

מרים בן-מיור, אשכנזי

מרים נולדה בבולגריה ב – 1924, לפני כתשעים שנה. אביה היה רב ומורה והמשפחה נדדה והתגוררה בכמה ערים לרגל עבודתו. בהיותה בכיתה ג', התיישבה המשפחה בסופיה הבירה. שם הצטרפה מרים לשומר הצעיר ובהמשך הדריכה בתנועה. בשנת 1941, והיא נערה בת 15 וחצי, פלשו הגרמנים לבולגריה, ובעיצומה של מלחמת העולם השנייה, עלתה מרים לארץ במסגרת עליית הנוער, והגיעה לעין שמר עם הקבוצה הבולגרית. זמן קצר לאחר עלייתה חלתה בצהבת. אברהם, לימים, בן זוגה, נגן מפוחית וחובב מוסיקה קלאסית, עלה בעלייה ב', כבית"ריסט, והגיע כשנה מאוחר יותר. כאשר השתחרר אברהם ממאסר האנגלים שתפסו את 'דוריאן', הספינה בה הפליג, והצטרף לקבוצת הבולגרים, שמע על מחלתה, ובא לטפל בה. שם נרקמה אהבתם, כך סיפרה מרים, והם הקימו משפחה חמה בעין שמר. לאחר קום המדינה הגיעו לכאן הוריה, ויקטוריה וחיים, עם העלייה הגדולה של יהודי בולגריה. לפני כארבעים וחמש שנה נפטר אברהם ממחלת לב, ומרים דבקה בחיים ואהבה את החיים ואת יצירותיהם המופלאות ביותר - את הטבע והילדים. בצעירותנו הייתה שם דבר בידענותה ואהבתה לטבע. אהבה שפיעמה בה כל חייה ואף הורישה לילדיה. היא למדה בקורס לגננות באורנים והייתה גננת בעין שמר, ובהמשך בגן שומרון, במשך ארבע עשרה שנה, וגידלה שם ילדים רבים, "גננת נשמה". מרים הייתה מוסד בפני עצמה. לא מפחדת מקשיים וסוללת לעצמה את דרכה. מעורבת בחיי הקיבוץ, עצמאית ויצירתית, ומשאירה את רישומה. יוזמות רבות, קטנות כגדולות קידמה, ותמיד הביאה אותם לביצוע. הכיסאות לקטנטנים בחדר האוכל שאנחנו משתמשים בהם עד היום – פרי יוזמתה הם, עצי ארץ ישראל שניטעו במרכז גן שומרון, ליד גן הילדים שלה, פרי יוזמתה הם. היום, יום המתנדב הבין לאומי, וראויה גם מרים, האישה הצנועה, לתואר זה. מפעל חייה - המשחקייה. קשיי התקציב, הצורך באישורים ובהסכמות, והתנגדויות למיניהן שאפיינו את אותם ימים, לא הרתיעו אותה. אישה כמוה, לא תתייאש. עם פרישתה לגמלאות, התחילה לבנות משחקים בעצמה, בביתה. לאחר שהיו לה כבר כשמונים משחקים, פנתה וקיבלה תקציב קטן ומקום במקלט, והמשיכה לבנות מאות משחקים בעצמה, ממציאה, בונה, משייפת וצובעת. רובם מחומרים שמצאה ואספה מן הגורן ומן היקב, שאריות עצים מהנגרייה, שאריות עור מנרדי, מגנטים וקופסאות קרטונים שסיימו את תפקידן. "כל משחק", אמרה, "פותח לילד, דלת של סקרנות ושעה של שמחה". לאחר חמש שנים גדלה המשחקייה, מפעל גדול של אישה קטנה אחת, ומרים עברה לבית הילדים שמול המועדון. עדיין המסדרון צר חמשת החדרים קטנים, אבל בפנים - עולם ומלואו. כל ילדי עין שמר והוריהם שחקו כאן. לוטו ודוקים, משחקי-עם ידועים, ומשחקים שהמציאה, והמשחקייה הייתה לשם דבר. חברי עין שמר, כיתות בית הספר והגנים, ילדים של חברינו מבית ראשון במולדת, בנים שהיו מבקרים כאן, נכדים, והאזור כולו. לאחר כעשרים שנה, כשנסגרה המשחקייה, כמה אופייני היה לה להזמין את חברי עין שמר לקחת מהמשחקים כרצונם ולתרום משחקים לגנים של החינוך המיוחד בתל-אביב. ומשם כתבו לה: "הילדים נהנים! בכבוד ובהערכה אנחנו מודים לך על כך, מפעל חייך נמשך!" עד ימיה האחרונים המשיכה מרים בקו שאפיין אותה כל חייה, נלחמה על עצמאותה, מעורבת בחיי הקיבוץ ובנעשה בארץ, עצמאית ובעלת דעה, וזכתה להיפרד בביתה, כשהיא מוקפת במשפחתה החמה, ילדיה, נכדיה, ניניה ואחותה. יהי זכרה ברוך.

עדה גבע מטעם הקיבוץ

מרים בן-מיור – תחנות בחייה

אמא נולדה בשנת 1924 בעיר וארצה שבבולגריה. לאחר שנתיים עברה המשפחה לניקופול על גדות הדנובה ושם נולדה אחותה רחל. חיים, אביה של מרים, שקבור פה בעין שמר, היה רב העיר וניהל את חיי הקהילה היהודית. הקהילה היהודית של ניקופול באותה תקופה מנתה כ-150 יהודים. מרים ספגה עברית כבר מגיל צעיר בשיעורים שהעביר אביה. בשנת 1930 עברה המשפחה לנובה זגורה, עיירה קטנה של כ-5000 תושבים. בשנת 1934, כשאימא בת עשר, הגיעה המשפחה לעיר הבירה סופיה. יהדות סופיה הנה קהילה שורשית ומבוססת ומתקיימת החל מהמאה ה-14. ועם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בה כ- 26,000 יהודים. בסופיה למדה אמא בבית ספר יהודי והצטרפה לשומר הצעיר. בית הספר שימש גם לאחר הלימודים כמקום מפגש ומועדון. תנועות הנוער היו לב הקהילה וחלק ניכר מחיי התרבות והפנאי התנהלו שם. בשנת 1937 כשהיא בת 13 קיבלה אמא להדרכה קבוצת חניכים ועם חלק מהם שמרה על קשר חם גם עשרות שנים לאחר מכן בארץ. בשנת 1938 נרשמה לגימנסיה ולמדה שם במשך שלוש שנים. לקראת סוף 1940 כשהיא בת 15 נרשמה לעליית הנוער הראשונה שעזבה את בולגריה. העלייה הוכנה בקפידה רבה עם שליח מהארץ, ובמשך שלושה חודשים למדו נושאים שונים הקשורים לארץ ישראל. בשנת 1940, ומלחמת העולם בעיצומה, נראה כי אין כוח המסוגל לעצור את המכונה הנאצית. היטלר כבש את אוסטריה, צרפת, פולין, הונגריה וצ'כיה. חייליו היו בתוך בולגריה ולא נתקלו בהתנגדות. בזמן זה, כמעט בת 16, עם קבוצה של צעירים וצעירות פחות או יותר בני אותו גיל, עוזבת אמא את הבית בבולגריה ומגיעה לישראל בדרך ארוכה ברכבת דרך טורקיה, מיצרי הבוספורוס ודרך דמשק ולבנון. לקיבוץ עין שמר מגיעים כ-25 צעירים וצעירות ב-18/3/1941. הקליטה בעין שמר לא הייתה קלה ובקיבוץ היה מחסור במוצרים רבים. המדריכה של קבוצת הנערים הייתה רבקה גורפיין. אברהם הגיע מאוחר יותר, לאחר שחרורו מכלא עכו, והם הכירו והתחתנו בשנת 1945. לאחר מכן חיים בקיבוץ. עבודה ומשפחה – יוסי שנולד ב-1947, אני האמצעי בשנת 1950 ואיה שנולדה בשנת 1961. בשנת 1958 יצאה מרים כמטפלת עם קבוצת אלון למעברות ולאחר מכן ללימודי גננות באורנים – לימודים שעיצבו את עולמה כמחנכת והשלימו למעשה את לימודיה בתיכון שנקטעו בשל המלחמה. משנים 1960 ועד 1977 עבדה בגן השומרון כגננת. שנים רבות חייתה באומץ עם האסון שפקד אותנו עם פטירתו של אבא ב-1970 והתמודדה לבד עם גידולה של איה. בשנת 1981 הקימה את פרויקט המשחקייה שנתן דרך נוספת להגיע ללב הילדים וללמדם מיומנויות כהכנה לכיתה א'. שישים שנה לאחר שעזבה את בולגריה, חזרה לסופיה לביקור מרגש של שבועיים ועשתה הכרות מחודשת עם הידידים והנופים שהשאירה מאחור כנערה. עד יומה האחרון הייתה צלולה והצליחה לזכור בפירוט רב תאריכים ומאורעות הקשורים לכל המשפחה והחברים.

יהיה זכרך ברוך.

יובל בן-מיור

אמא –

תמיד חשבתי שבגיל 90 יותר קל להיפרד, אבל מתברר שמהורים זה תמיד קשה. ולמרות זאת, אמא, זכית לחיים ארוכים ומלאים. יש לך שלושה ילדים ממש לידך והרבה נכדים ונינים. היה לך מקצוע מצוין – קיבלת הרבה מאוד הערכה בגן שומרון; עד היום פוגשים אותי ילדי הגן שלך מגן שומרון, שהיום הם בני 40-50, ומספרים לי על הגן הנפלא שהיה להם שם. מהגן עברת להקמת המשחקייה שהיה פרויקט חדיש לגמרי. את זאת שנתת לי את האהבה לטבע ולבעלי חיים. הכל החל כשהתחלת ללמוד באורנים גננת. כל שבוע היית חוזרת מאורנים עם בעל חיים או צמח; למדנו וחזרנו יחד על השיעורים שלך שהיו כתובים במחברת. נסעתי איתך מספר פעמים לאורנים והייתי התלמיד הצעיר בכיתה שלך כשהייתי בכיתה ג'-ד'-ה'. אמא, יהיה לך פה צל נהדר של אקליפטוס והרבה חברים לידך. ואני עובד פה ממש לידך, כל יום אציץ לראות שהכל פה בחורשה בסדר. הגעת הנה באמת בסוף חייך הארוכים ועד יומך האחרון היית צלולה לגמרי. מה צריך האדם לבקש יותר מזה. נוחי בשלום באדמת עין-שמר, שהיה לך בית יותר מ-70 שנה.

יוסי בן-מיור

מה שנשאר בסוף – אלו הזיכרונות –

חלקם טובים וחלקם טובים פחות...

מתפוגגים כעסים, נעלמות טינות, נשכחים פרטים – יש איזו מן שלווה ורגיעה, הרגשה שכבר לא צריך לשלוט במה שקורה והנה – נסגר לו מעגל. שנים אני בהמתנה לרגע הזה בפחד – הרגע של סיום חייך. מי שיתום כמוני מגיל תשע – תמיד מרגיש יתום, תמיד חושש מהרגע הזה שהמוות יכה בו שנית. היתמות ליוותה אותי תמיד, מין הרגשה תמידית של חֶסֶר, מעין גיבנת כזאת שמייחדת אותי מאחרים; תמיד הרגשתי שונָה. אני נזכרת הרבה בילדות – באירועים מסוימים ובימי שגרה. זיכרון אחד שחרוּת בי עמוק הוא שפעם בשבועיים-שלושה הייתי מתעוררת בבוקר בבית הילדים – קודחת מחום, שוב אנגינה... לא הסכמת בשום אופן שאשאר בבית הילדים (חלק מחוסר האמון שלך), והיית באה לאחר העבודה לקחת אותי הביתה. אני שמחתי לקצת מנוחה מהחיים המלחיצים בבית הילדים והייתי נשארת לבד בבית, בולעת עשרות ספרים שהיו מביאים לי מספריית הילדים. במרחק השנים אני מספרת בצחוק לחברות שדאגתי "להתחלות" ו"לאשפז" עצמי, בכדי להתמודד עם המולת בית הילדים. היה לך אופי חזק, התרגלת לסמוך על עצמך (בוודאי גם בגלל שנשארת אלמנה בגיל כל-כך צעיר), הלכת בדרך שלך – לפעמים נגד כולם. כילדה, זה היה לי מאוד קשה – התגובות של אחרים כלפייך והעימותים. מאוד כעסתי עליך, כי היית שונה בכל דרך, ובקיבוץ של שנות ה-60 לא היה מקום לשונים, ואני – רק רציתי להיות כמו כולם... העבודה שלך בגן השומרון כגננת הייתה לך חשובה ומספקת; התגאית בה מאוד ושנים אַחֲרֵי, כשפגשת באקראי ילד שהיה בגן שלך – הפגישה הייתה מרגשת. גם אני הייתי באה לגן באירועים ומצטרפת לילדים. כשסיימת לעבוד שם, לא הסכמת ללכת לעבוד במחסן הבגדים כפי שהייתה הדרישה הקיבוצית ממך; ישבת בבית תקופה ארוכה והכנת משחקים. היה לך קשה לשכנע את הסביבה בצדקת דרכך; חיפשת דרך מקורית לבטא את כישוריך והיצירתיות שבך ולא ויתרת. לאחר קשיים רבים, הוקמה המשחקייה – שהייתה הצלחה גדולה, מקור גאווה אישית וקיבוצית והפכה למפעל חיים. הגיעו אף מסמינר "אורנים" לראות אותה. ילדים באו לשחק, ליהנות ואף עשית להם הכנה לכיתה א'. עכשיו אני רואה את הכוחות שהיו לך והחוזק לעמוד מול כולם ואני מעריכה את זה. גם במשפחה, אהבת לדעת הכל על כולם, להיות בשליטה כל הזמן ולהיות מעורבת בחיינו. ידעת לפרטים באיזו נקודה בחיים נמצא כל אחד. וכך לא פספסת אף אירוע בחיי הילדים, הנכדים והנינים; הקפדת לכתוב ברכה אישית ולתת סכום כסף. אני יודעת שלבנות שלי היית משמעתית – הן בשל העובדה שהיית סבתא יחידה וכמובן בשל האישיות שלך והקשר האישי איתן. בשנים האחרונות השתדלתי פחות לשפוט אותך ויותר להיענות לצרכיך ואני מקווה שהצלחתי. בזמן האחרון – כשכבר כלום לא היה לך טעים – בישלתי לך מאכלים בולגריים וזה שימח אותך. אספת סביבך משפחה נהדרת; השתדלנו מאוד לא להשאיר אותך לבד. היית מוקפת בילדים, נכדים ונינים כל הזמן. דבקת בחיים; מצאת תמיד עניין חדש שנתן לך משמעות ומילא זמן ונפש. שמחה מאוד שהספקנו בקיץ לחגוג לך יום הולדת 90! אז זהו, מה שנשאר – אלו הזיכרונות, כמו תמונות: חלקם טובים, וגם אלו שפחות – צבועים כבר בצבעים בהירים.

זה המקום להגיד לאחים שלי – שלא יכולתי לבקש אחים טובים יותר, ולגיסות שלי – שהן כמו אחיות שלי. תודה על כך שאתם נמצאים בחיי; הייתם תמיד משמעותיים בגידולי ותודה על הטיפול הצמוד והמסור באמא. תודה נוספת למשפחתי האהובה – חגי והבנות, התומכים ונמצאים. לחברותיי הטובות – שתמיד זמינות; לצוות ביה"ס "יובלים" – כולכם מקורות כוח בשבילי. רוצה להגיד למיני שלנו היקרה – תודה על שנתיים בהן טיפלת באמא במסירות, בתבונה ובהומור – היית הכי טובה שיש! ידעת לעקוף קשיים, להגיש עזרה, והפכת את חייה לטובים ושמחים יותר. תודה אחרונה וגדולה – לצוות המרפאה המסור והסבלני, שליווה אותנו, הקל בכל דרך על אמא, גילה אוזן קשבת והוכיח שוב – שהכל בידי אנשים ושקהילה נמדדת ברגעים אלה. אני יודעת שזה לא היה קל, אבל נהגתם תמיד בצורה מקצועית ואנושית.

נוחי בשלום אמא,

נזכור אותך תמיד

איה בן-מיור


 

מרים, שעלתה לבדה לארץ ישראל בהיותה בת 15, השאירה אחריה כעבור 75 שנה – שני בנים ובת, שני נכדים ושש נכדות, שלושה נינים וחמש נינות. משפחה ענפה ממש. משפחה בה הייתה תמיד גאה מאוד וממנה שאבה כוח, אהבה ונחמה. השבוע הזכירה לי עדה גבע שמעין, אחד מניניה של מרים, כשהיה אולי בן שלוש או ארבע, ראה שהיא לא במיטבה ושאל מה קרה. היא הביטה בו בעצב ואמרה לו: "אין לי כוח". הוא ניגש אליה, נתן לה נשיקה בשפתיים ואמר: "הנה, סבתא, נתתי לך כוח". וכך – האדם בא לעולם, שוהה בו, עושה את מעשיו ומפנה את הדרך לדור הבא, כאשר זה מזין את זה, וזה שואב מזה כוח, אהבה ונחמה.

רותי בן-מיור


 


 

שנות חיי המאוחרות הן השנים הטובות בחיי

אני שמחה בכל שנה שחולפת. הידע שלי גדל, ואני מחוברת למקור התבונה.

שנות חיי המאוחרות הן השנים הטובות בחיי. אני יודעת איך לחיות. אני יודעת לשמור על מראי הצעיר ועל בריאותי.

אני שופעת חיוניות ומרץ ותורמת לסביבתי עד יומי האחרון. טוב לי עם הגיל שלי. אני יוצרת את השגשוג הדרוש לי. אני יודעת כיצד להצליח. שנות חיי המאוחרות הן השנים הטובות בחיי, ואני מגיעה לשיבה טובה. אני מעניקה לחיים בכל דרך אפשרית מתוך ידיעה שיש בי אהבה, עליצות, שלווה ותבונה אינסופית עתה ועד עולם.

(קטע שהעבירה לעלון המשק מרים בן-מיור ז"ל לקראת יום הולדתה ה-90)


 

איך מסבירים לילד בימינו, מה זה נס חנוכה?

אומרים לו: תחשוב שאתה מטעין את הסמארטפון שעה,

וזה מספיק לשמונה ימים!

(מהאינטרנט)


 

טיול חנוכה

בהר חורשן

בהדרכת ראובן כהן

יום שבת 20.12.14

שעת יציאה: 10:00

שעת חזרה משוערת: 14:00

יש להביא: ארוחה קלה, מים, כדור משחק ואולר

והעיקר מצב רוח טוב.

טיול מעגלי ומשחקים בסלע ב"גן ירון"

כיבוד קל ושתייה קלה מחכים לכם.

הטיול מתאים לכולם

הרשמה על לוח המודעות בחדר האוכל

הזדרזו להירשם