חפש בעלונים קודמים

עלון 8 (2015) (6003) א אדר תשע"ה


אינטרנט אלחוטי משותף
בשל בעיות בתפקוד האינטרנט האלחוטי ועל פי החלטת ועדת צעירים
החל מיום 1 באפריל ייסגר שרות האינטרנט האלחוטי במבנים הבאים:
2 בתי החיילים
בית הביטחון
בית הנוער
מי שמעוניין להתחבר לאינטרנט בתשלום מוזמן לפנות אלי
בברכה, אבי בן אדיבה
050-3769837

   קוסמטיקה - עדה
אני עדיין לא עובדת, אך כל מי שצריכה קרמים,
אנא שימו את הקופסא בארון הקבוע,
אני מגיעה מדי יום למכון הקוסמטיקה
וממלאת את הקופסאות.
  עדה שפירא


פורום העסקים של מועצה אזורית מנשה
מפגש ראשון בסדרה יתקיים ביום ראשון 22.2.15 בשעה 17:15 בבניין המועצה.
נושא המפגש: "איך להביא יותר לקוחות לעסק שלך?"
17:15- התכנסות וקבלת פנים
17:30 – ברכות: מר אילן שדה, ראש המועצה האזורית מנשה עו"ד נתי אוסטר, מנהל פורום העסקים של מנשהגב' מירב אזולאי, מנהלת מרכז מעברים כרמל-מנשה
17:45- הרצאה: גב' ורד ברלל, מנכ"לית "וי תקשורת", בהרצאה מרתקת בנושא שיווק
הפורום מיועד לכלל בעלי העסקים והיזמים במועצה.
ההשתתפות ללא תשלום, אך מותנית בהרשמה מראש
טלפון להרשמה: 04-7709536

נתקעתם עם רכב של הקיבוץ -– מה עושים?

כל רכבי הקיבוץ ורכבי מיניפלסט מבוטחים
בביטוח גרירה של זברה
אם נתקעתם עם מכונית של הקיבוץ
יש להתקשר למספר
2113*
משאית גרר תגיע לחלץ אתכם תוך שעתיים,
תגרור את המכונית למוסך הקיבוץ
ואתכם תסיע לקיבוץ.
ניתן להתקשר 24 שעות ביממה מכל טלפון.
השירות אינו בתשלום,
שכן אנו מבוטחים בזברה.
שמרו את מספר הטלפון 2113*
בטלפונים הניידים – שיהיה לשעת חירום

בקרוב יודבקו מדבקות עם מספר הטלפון של זברה בכל רכבי הקיבוץ.
נסיעה בטוחה ושקטה
עינת תומר – ביטוח עין שמר

ועד הנהלת שמר מסיים קדנציה

דרושים לשמר אגודת חברים
חברים לוועד ההנהלה של האגודה.
דרישות התפקיד
•           אישור מאזנים
•           קביעת מדיניות חלוקת רווחים והבאתם לאישור אספת חברי האגודה
•           מספר ישיבות בשנה
ניתן לפנות לשרית אלימלך עד תאריך 3.3.15

מפעלון בעין שמר
הזדמנות לפנסיונרים לעבודה והכנסה נוספת   יצרנו קשר עם מפעל מאזור התעשייה קיסריה,  שמייצר מוצרים רפואיים. המפעל מציע עבודה לפנסיונרים, יש מספר עבודות קלות ומגוונות.תמורת שכר.  מי שיהיה לו הספק נאה יוכל להרוויח 20 ש"ח לשעה.   העבודה תהיה אצלנו בעין שמר.
מפגש הסבר יתקיים ביום רביעי 25.2.15 במועדון לחבר בשעה 17:00כולם מוזמניםאוריין גנדלמן

מכירת חזיות
ביום שישי 27.2.15 מ 9:00 עד 12:30
תתקיים מכירת חזיות איכותיות של החברות המובילות
(פמינה, טריומף, בודי פורם ועוד)
במגוון מידות ועיצובים.
עלות כל חזייה בתצוגה 85 ₪.
ניתן לשלם במזומן או בצ'ק.
המכירה תתקיים בבית משפחת גנדלמן
לאור הניסיון: מומלץ להתקשר לפני שבאים.
לשאלות ניתן להתקשר לאורייןנייד 052-3750954
בבית 04-6374419
צוות יולדות- ילדים זה ברכה, ילדים זה שמחה,אך גם עבודה רבה......
לאחר ההודעה המרגשת שמקבלים על הריון בפעם הראשונה, השנייה, השלישית, הרביעית... מתחילים להכין את הנפש והבית לקראת הגעת התינוק החדש לחיק המשפחה.
עם צאת התינוק לעולם מתמודדת האם עם חששות, הורמונים ומכאובי הגוף שלאחר הלידה. יש צורך בתמיכה ומידע, ואוזן קשבת עוזרת מאוד בהתמודדות הראשונית עם השגרה החדשה שעוברת כל המשפחה והאם בפרט.
לשם כך, הקמנו לפני מספר שנים צוות מיוחד במינו אשר נקרא " צוות יולדות", המורכב מאימהות מנוסות אשר עברו קורס במסגרת תוכנית "אם לאם בקהילה" . תפקידן ליצור קשר עם האימהות לעתיד, לשאול לשלומן ולהעביר מידע רלוונטי לתקופה הראשונה של האימהות כמו: רשימת קניות ממומלצת, יועצות הנקה, מוהלים וכו'.
לאחר הגעת האם והתינוק הביתה, הצוות מברך אותה ומעניק לה שי צנוע מהקיבוץ וממשיך להיות איתה בקשר לכל עצה או תמיכה הנחוצה לאם הטריה.
במהלך השנים האחרונות צוות היולדות כלל את אדוה תומר וטובית שפירא, אשר ניגשו ברגישות ונעימות לכל היולדות והאימהות. בימים אילו מתקיימת החלפת תפקידים  וטובית שפירא מסיימת ומעבירה את השרביט לרוני גלעד - נאחל הצלחה והנאה רבה.
ברצוני להודות לטובית על כל השנים בהן הייתה אוזן קשבת ביום ובליל לאימהות חדשות ו"ותיקות" חיבקה כל תינוק ובאהבה גדולה העניקה לאם כמה דקות של מנוחה.
כן ירבו ילדים בשבילים ובגנים
עידית עזר- מנהלת גיל רך

בית ספר לאומנויות לחימה -– כאן בעין שמר!!!
בספטמבר האחרון נפתח בעין שמר בית ספר לאומנויות לחימה  "סאנשו ישראל". נפגשתי עם צוות המדריכים המוכשר כדי לשמוע איך בעין שמר ולמה כדאי ללמוד אצלם // עינת תומר
איך ההרגשה להיות  בעין שמר? תענוג בעין שמר, החיים יותר קלים. לפני כן היינו במענית באולם ספורט שלא היה  שלנו,וזה לא היה פשוט. עכשיו יש לנו מקום משלנו, שפועל 6 ימים בשבוע וזה כיף גדול,חלום שהתגשם.
למה מומלץ ללמוד אצלכם?ראשית, מאוד כיף פה. שנית, הילדים מקבלים שליטה עצמית, דימוי גוף חיובי,  גבולות ברורים, תיעול אלימות בצורה נכונה, שליטה בלחצים, כושר גופני, טכניקות לחימה, זריזות, גמישות, זיכרון תבניתי, הגנה עצמית והכרת סכנות. בנוסף, יש פה אפשרות אמיתית להתפתחות מקצועית. אנחנו מוכרים ושולטים בתחום ברמה העולמית. המורים והתלמידים מאוד מקצועיים. בתחרויות בינלאומיות אנחנו מגיעים למקומות ראשונים.
הקשר בין אומנויות לחימה ומשמעת: ישנם ילדים שיש להם בעיות התנהגות בבית הספר ואצלכם הם מאוד ממושמעים:   יש אצלנו משמעת חזקה שבאה בכיף. אנחנו מתאמנים וצוחקים איתם אבל יש גבולות מאוד ברורים. אם בכיתה המורה עוטפת את הגבולות בכל מני מתודות, אצלנו לכל מעשה יש תגובה והילדים יודעים את התגובה. יש גם המון הכלה, כל דבר דורש התייחסות. בנוסף, השיעור שלנו מאוד פורק עצבים, מוציא מרץ ובסופו של דבר מרגיע את הילד. אנחנו מקבלים תגובות מהורים על ילדים שהיה להם קשה בבית הספר ובזכות האימונים שלנו קל להם יותר להימנע מעימותים. ההורים מאוד אוהבים את הגישה שלנו.
השיעורים שלכם מתאימים רק למי שחובב אומניות לחימה?  ממש לא, הוא יכול להתאים לכולם. אנחנו מלמדים 4 סגנונות – כך שכל אחד יכול להתחבר לסגנון שמעניין אותו יותר:  סאנשו: איגרוף סיני, חיבור בין קיקבוקס להאבקות.  שוואי ג'יאו: האבקות מסורתית, מעמידה עד להפלה.   גראפלינג: כל מה שקשור למה שקורה על הקרקע.חוו צ'ואן: הסגנון המסורתי כולל תבניות תנועה ועבודת נשקים
אנחנו מלמדים ילדים, מבוגרים, חינוך מיוחד, חיילים, שוטרים.  כל מי שמגיע ומתנסה – לרוב נשאר.

צוות המדריכים:צוות המדריכים כולל  5 מדריכים בוגרים ומספר מדריכים צעירים
עמית הימלשטיין, מייסד ומקים בית הספר לאומניות לחימה: במקור מקיבוץ יד מרדכי, בשנים האחרונות גר במענית, נשוי לבת מענית  חגית פלד, ואבא לתינוקת עומר.  "הייתי ילד מופרע, לכן הוריי רשמו אותי לחוג קרטה, לפרוק אנרגיות. במשך הזמן  החוג התרחב לפול-קונטקט, הנגיעות הראשונות של לחימה משולבת בארץ. ב-94' נכנסתי לנבחרת ישראל.  ייצגתי את ישראל, הייתי הרכז של נבחרת ישראל, התחריתי בעולם. בצבא שירתי עם עודד חדוותי בעורב. כשהשתחררתי מהצבא טסתי לסין. הייתי הרבה זמן בסין, למדתי והדרכתי אומנויות לחימה. כשחזרתי לארץ הקמתי את בית הספר לאומנויות לחימה -סאנשו ישראל".צחי בלצקי: במקור מרעננה, כיום גר בעין עירון. "התחלתי בתור ילד צעיר להתאמן באומנויות לחימה ובהישרדות. הכרתי את עמית באחת התחרויות ומאז אני פה, כבר שנה שישית."
נועה טילר:  במקור מנהריה, בחודש האחרון גרה בעין שמר. "התחלתי להתאמן בקרטה בגיל 10. אחרי הצבא טסתי לסין והתאמנתי באומנויות לחימה במנזר, שם הכרתי את עמית. עבדנו יחד בסין כמדריכי לחימה וכשחזרנו לארץ המשכנו לעבוד יחד."
עוז נגבי: מפרדס חנה. "כילד הייתי בחוג ג'ודו. עם השנים בדקתי כל מיני אומניות לחימה. בצבא נפצעתי ברגל, ולאחר השחרור הגעתי לעבוד במבואות עירון כמחנך ערב. הייתי מגיע עם חניכים שלי לאימוני קונגפו ונכנסתי לזה חזק בעצמי. עשיתי קורס מדריכים בת"א וכיום אני מלמד פה."
אדם כהן: ממגל. "בשנתיים האחרונות לשירותי הצבאי עברתי מתפקיד לחימה לתפקיד הדרכתי ופתאום היה לי זמן פנוי. האחים שלי התאמנו בקונגפו, הבטחתי להם שאבוא איתם לאימונים, באתי ונשאבתי."
מזמינים את חברי עין שמר לבוא להתרשם ולהתאמן.

לפעמים חלומות מתגשמים... // חופי

השבוע נרשמה לקורס נפחות בחורה בת 25, בשם גבריאלה
שחסכה פרוטה לפרוטה
בשביל לבוא לקורס,
והביאה את חסכונותיה בשקית בד, עם שרוך מעור.
הסכום: 2,500 בשטרות של 50 ₪ ומטבעות של 10 ₪.
זה היה בהחלט נחמד ומרגש.


כלבים –- את צרכיהם מרימים
לאחר 2 מקרי הנשיכות של תלמידות ממבואות עירון,
נראה כי חברים מקפידים יותר לקשור את כלביהם
וללכת איתם לטייל קשורים ברצועה.
יחד עם זאת, הגיעו אלי מספר תלונות
לגבי כלבים שעושים את צרכיהם בגינות/ דשאים / מדרכות.
גם בנושא זה אני מבקשת להקפיד יותר.
כלב שעושה את צרכיו בגינה או במקום ציבורי
בעליו מתבקשים להרים ולזרוק לפח.
לאף אחד לא נעים לדרוך או להריח...
תודה מראש על ההתחשבות
עינת תומר – ועדת כלבים

מייל מעודכן לעלון המשק
נא לעדכן את מייל עלון המשק ל alon@ein-shemer.com
פותחים שבת
עקב מזג האוויר הסוער השבוע לא תתקיים קבלת שבת
----------------------------------------------------------------------------------------
לפני שבוע דרש אורי שפירא את פרשת "משפטים". בתחילת דבריו ציין שלא כרוב הפרשות שהתרגלנו לדון בהן, פרשה זו אינה רבת עלילות המספרות על קורותיהם של אבותינו, אלא כל כולה ספר חוקים ודינים שנתן האל למשה כדי להעבירו לעמו ישראל.
החוקים מתחלקים למצוות שבין אדם למקום ולחוקים שבין אדם לחברו. ההוראות הנוגעות בעבודת האל (בין האדם למקום) באו להבטיח את קיום מצוות הדת כדי שאלו ישמרו על ייחודו של עם ישראל ועל אמונתו באל אחד.
החוקים המדברים על היחסים בין בני אדם (בין אדם לחברו) מהווים את ספר החוקים המבטיח צדק לכל אדם ושוויון לכל בפני החוק.
אורי בחר לדון בחוקים שבין אדם לחברו. חוקים אלה, אמר, נועדו לשמור על כבוד האדם וחירותו (קדמו למגילת העצמאות הצרפתית בשלושת אלפים שנה). המאפיין אותם הוא הדאגה לחלש, ושמירה עליו מפני שוד, גזל והתעללות.
החוקים כוללים: 1. דינים העוסקים בעבד ובאמה, כמו למשל החוק האוסר להחזיק עבד למעלה משש שנים, או החוק שאומר שאדם עברי לא יחזיק בעבדות אדם עברי אחר, ועוד...
2. איסורים חמורים על רצח, שוד ופגיעות נוספות. 3. איסורים על ניאוף והטרדה מינית.
4. איסורים על ריבית נֶשֶך שתגרום לאדם לרדת מנכסיו. ומצוות ודינים בנושאים נוספים.
כל הכתוב בפרשה מהווה את חוקת ישראל במשך כל הדורות. במשך השנים נוספו עוד חוקים על פי הכלל "קל וחומר", כלומר: "נְהַג תמיד בחומרה ולא בקוּלָא".
במאה ה- 19 נוסדה תנועת ההשכלה באירופה. יהודים רבים הושפעו מתרבות ה"גויים", קמו סופרים ששאלו היש לקבל את כל המצוות כלשונן או להתייחס אליהן במחשבה רציונלית המטילה ספקות. אחד מסופרים אלה היה אשמן שכתב סיפורים שהסתמכו על פרשת "משפטים". כשהיינו תלמידים במוסד, סיפר אורי, למדנו את סיפוריו. זכור לי הסיפור "עבד צא לחופשי", המספר על עבד שכשמלאו 6 שנים לעבדותו, והגיע מועד שחרורו אמר: "איני רוצה, אהבתי את אדוני". והאדון שהיה נאמן לציוויי פרשת "משפטים" רצע את אוזנו למשקוף הדלת. וכך מִצְוָה שבאה להיטיב, גרמה לעוול גדול...
ובימינו אלה יש למדינות מתקדמות חוקה. חוקה הינה ספר חוקים בו נכתבים חוקי יסוד השומרים על חירות האדם ללא אפליה על בסיס דת, גזע ומין. כמובן שמלבד החוקה נחקקים גם חוקים רבים נוספים הבאים לתת תשובות לבעיות ספציפיות, אך הכלל הוא שכל חוק הנחקק, אסור שיהיה מנוגד לחוקי היסוד שבחוקה.
והנה לנו בישראל אין חוקה, אף על פי שכבר שנים רבות יש תנועה למען חוקה בישראל.
הדבר לא מתאפשר כי אנשי הדת והרבנים טוענים שפרשת "משפטים" היא החוקה שלנו.
וכך עלינו להמשיך לחיות לפי חוקים שנכתבו לפני שלושת אלפים שנה. חסר לנו רק – למשל- שנוציא להורג בסקילה באבנים כל אישה נואפת... זה מזכיר לנו מדינה אחרת, נכון?
תודה לאורי על דרשתו הנאה רבת העיון ותשומת הלב.   ענה.


קובי והאוצר // עינת תומר
קובי תוינה, בעלה של ליאת, אבא של אלונה ותמר   מצא אוצר אמיתי בים

ביום שלישי האחרון הופתענו לראות אותך בחדשות ערוץ 2:
הופענו בחדשות אחרי שלפני שבועיים, באחת הצלילות בקיסריה מצאנו אוצר מהסרטים, שכלל אלפי מטבעות זהב. צביקה פייר, שותפי לצלילה היה זה שגילה את המטבע הראשון. הוא חשב בהתחלה שזו עטיפה של מטבע שוקולד, הוא סימן לי, הרמתי את המטבע והבנתי שמצאנו משהו יותר גדול.
מה עשיתם ברגע שהבנתם שמצאתם אוצר?
סימנו את הנקודה כדי שנוכל למצוא שוב את המקום ודיווחנו לרשות העתיקות. שעה אח"כ הגיעו נציגי רשות העתיקות, נכנסנו אתם למים, התחלנו לחפור פנימה ולהוציא מטבעות, הוצאנו אלפי מטבעות זהב. זה היה מאוד מרגש.
מה שווי האוצר שמצאתם?
המטבעות עשויים זהב האמיתי, והם מהמאה ה-8 וה-9 לספירה. השווי הארכיאולגי שלהם נע בין 50-100 מיליון שקל. הם כנראה מספינה שטבעה באזור.
ואיזו תמורה אתם תקבלו?
לפי חוקי מדינת ישראל למוצא הישיר לא מגיע שום דבר, מפני שהמטבעות שייכים לרשות העתיקות. אך קיבלנו תמורה שלא נמדדת בכסף, תחושה מדהימה על ההתגלות ההיסטורית.

מה הצלילה בשבילך?
אני נמצא בקבוצת צלילה כבר מספר שנים. אנחנו נקראים "קבוצת הזלילה", אנחנו צוללים כל סוף-שבוע ואח"כ מתכנסים לארוחה. חברי קבוצה נוספים הם: יואל מילר, שי מילנר, יואב לביא ואביבית פישלר שגם הם שותפים למציאת האוצר.

איך ההרגשה אחרי מציאת האוצר?
הממצא מאוד מרגש. מי מאתנו לא חלם כילד למצוא אוצר? זה משהו שאי אפשר לתאר אותו. צביקה פייר, שותפי לצלילה ואני בעננים מאז שמצאנו. ההערכה שקיבלנו מרשות העתיקות היא תענוג גדול, הרגשה נפלאה.

"מלך החמורים" // עלי אלון
  מוקדש באהבה לאבישי גרוסמןעם צאת ספרו "הדרך בה בחרתי"
בעיניי אבישי הוא דמות מיתולוגית. הסיפורים עליו הם מיתולוגיה מקומית. כזה למשל הסיפור איך מכר אבישי את הצאן, וסיפורי החמורים עליו.
ערב שבת. אבישי מולי...
"שבת שלום ליקיר עין-שמר!"
ליד חדר-האוכל אנו פוגשים את "החמורים של אביטל" אוכלים בנחת את הפרחים. "מה זה מזכיר לך, ידידי?"
ב"חברת-הילדים" שלנו היו "הִמנונים" רשמיים  (של צבי ארד בסיומי שנה) ובעיקר המנונים בלתי-רשמיים. אחד מהם היה זה:  "ישמחו, ישמחו, ישמחו החמורים!
החמורים קוראים לאבישי גם ביום וגם בלילה: "אבישי!"
אבישי, הילד הרזה והצנום כמו אמו אווה, כונה "מלך החמורים". למה?
אבל הסיפור מתחיל עוד קודם הכתרתו של ה"מלך".
בימי ילדותנו, כש"חמורי החממה" של אביטל טרם הומצאו וגם אביטל עצמו טרם למד ללכת, בימים שלפני עידן המכוניות, וכמעט לפני הטרקטורים – היה לכל ענף ולכל עובד-שדה כלי תחבורה: חמור אישי משלו. לאברהם מילשטיין הירקן היה חמור קטן, אפור וזריז, שקראנו לו "זָריז" (במלעיל) וגם "איבְּרוּם", והוא דהר בצעדים קטנים ומהירים שהיו משגעים את הרוכב בקפיצות על גבו החד, ולכן היה מנת חלקם של אלה שלא השכימו קום בשבת לתפוס להם חמור נוח יותר. מובן שרכבנו ללא אוכפים, ממש בשיפוליו האחוריים של החמור הרזה, מעל לעכוזו, שם חלה התרחבות, וזאת כדי להימנע מחוט שדרתו החד כסכין.
לחיים שפיץ (חדוותי) המספוייניק, אביהם של כל "משפחת האדמה", הייתה אתון שחורה, גבוהה וארוכת-רגליים שקראנו לה "גברת" או "חסידה", והיא הלכה מעדנות ובצעדים גדולים ומעולם לא דהרה, גם בגלל שלרוב הייתה מעוברת. לשלמה-של-חנטקה, היה חמור אפור וחזק בגובה בינוני, פס חום מצויר לו משני צדדיו בחיבור בין הצוואר לגוף, שקראנו לו "שלויימֶה" – הוא היה ה"קדילאק", מלך ה"גאלוֹפים", מאידך גיסא היה עקשן גדול ובעל אופי עצמאי ולא קל היה לשכנע אותו ללכת לכיוון שלא רצה - והכל רק בעזרת חבל קשור לצוואר...
לאיגנץ הענק ולעובדי הפרדס היה חמור קפריסאי גדול, שהוביל עגלת-חמור דו-אופנית עד לפרדס המרוחק. היו לו שני שמות: "דיגניש" ו"פרדס" (במלעיל). אבל הוא היה קשור במנעול, כמו מכוניות ה"פעילים", שלא רצו לחלוק אותן עם אחרים. גם ללולנים הייתה אתון קטנה - רחל – שהובילה בעגלונת את הביצים, אבל היא עבדה גם בשבת, ללא זכויות סוציאליות, כמו הפיליפיניות והתאילנדים היום.
וכך הסתובבו להם בקיבוץ אולי עשרים חמורים - כל אחד על שמו ושם בעליו, על אופיו ועל סיפורי עלילותיו. הם היו קשורים בסככות-הפח הלוהטות של גן-הירק, המִספוא והמטעים. הסוסים והפרדות זו הייתה קלסה אחרת, העשׂירון העליון - סיפור אחר... גם אצל החיות והבהמות – כמו אצל חברי הקיבוץ – היו מעמדות...
אבל החמורים שלנו לא היו כלבים נאמנים ממלאי פקודות אלא חמורים ציוניים גאים וחופשיים, נפש בריאה בגוף בריא, "חמורים חדשים" (כשם שאנו היינו "האדם החדש"), בעלי גאווה עצמית ומעמדית - לא לחינם נבחרו לשאת על גבם את משיח צדקנו - חדורים ערכים סוציאליסטיים, אוזניהם הארוכות והשעירות, היו קרויות לשיחות חובקות העולם של רוכביהם, חיים שפיץ, שמואל פוקסגלט, שלמה פרבר ואיצוּש גרוסברג, שהשכימו עם חמוריהם בדרך לשדות. חמורי הקיבוץ היו ממש בני דמותם של הצברים. צריך היה לראות אותם בשעת רוגזה, כשדוקרים אותם במקל בגב או אפילו סתם לוקחים מקל ביד (מָשָל למשה שהיכה בסלע במקום לדבר אליו), דבר שהם ממש שנאו כי הוא ביטא יחסים לא הוגנים של אדון לעבדו במקום יחסי חברוּת ושוויון-ערך-האדם-והבהמה. לכל אחד מהם היה אופי ורצון עצמי שדרש התייחסות. איך היו מַגְליפּים ובועטים וזורקים את הרוכב האכזר מעל גבם! אבל מי בכלל רכב ובידו מקל, אפילו לא רֶסֶן, סתם חבל קשור לצוואר; הרוכב הטוב היה מכוון ומדהיר את חמורו אך ורק בקריאות זירוז ושידול בשמו הפרטי, בהטיות גוף ובנענועי רגליים...
כשלא היה מתחשק להם בשבת בבוקר, לאחר שבוע עבודה, לצאת לרכיבה – הרי זו הייתה השבת שלהם, והם היו מוּדעים היטב לזכויותיהם הסוציאליות, שהרי שמעו בדרך למספוא ציטטות מלנין וסטלין - סירובם לדריסת זכויות השבת שלהם התבטא בכך שבדרך הלוך, במעלה הגבעה, ככל שהלכנו והתרחקנו מהקיבוץ בדרך לשדות, הם היו פוסעים לאט-לאט באי-רצון בולט – אבל רק היינו משנים כיוון ומסובבים אותם בחזרה בכיוון הביתה היו פותחים בדהרה פראית בפוּל גז ואי-אפשר היה לעצור בעדם - ואוי לרוכב שלא החזיק חזק ולא היה מאומן ב"גלוֹפּ"; מאידך: הדהירה הזו הייתה שיא השיאים של התענוג, הרוח מבדרת את הבלורית, כמו להחליק מפסגת דיונה לאחר שטיפסת לאט-לאט למעלה...
כן, אז מדוע הוכתר אבישי ל"מלך החמורים"?
בימי החג והשבת, כאמור, כשהחמורים נחו מעבודתם, הם היו שייכים לנו הילדים, לרכוב עליהם לשדות ולשיפולי ההרים. "לתפוס" חמור בשבת היה הרבה יותר קשה אפילו מאשר לתפוס רכב כיום. היית צריך להשכים קום לפני שאר הילדים ולרוץ לאורווה. לפעמים לא היינו ישנים כל הלילה מפחד שמישהו אחר יתעורר לפנינו. אבישי, שהתענה כל השבוע בכיתה, כפי שעוד יסופר להלן, ועסקי החמורים – ובייחוד "יום שבת הגדול" - היו לו לפיצוי על כל סבלות השבוע, המציא רפואה למכה: הוא היה הולך לישון בסככה ליד החמורים כבר בערב שבת, כך שתמיד היה ראשון ותפס את החמור האהוב עליו. מכאן השורה בהמנון:  "גם ביום וגם בלילה – אבישי!" לחיים גולדמן המורה לא היו הרבה הזדמנויות להעיף את אבישי "מלך החמורים" מהכיתה – ממילא רוב הזמן הוא היה בחוץ, בחברת אהוביו החמורים. אבישי, אחד האנשים החכמים, האינטליגנטיים והמשכילים שלנו, היום בוגר אוניברסיטה מדופלם בעבודה סוציאלית ומוסמך בתואר שני ביהדות – לא אהב ללמוד ולא ידע לקרוא (והיה קצת דיסלקטי, מום שלא ידעו עליו דבר בימים ההם).  אלמלא "שיטת הסוכריות" של אביו משה ה"פעיל", מי יודע, אולי היה נשאר עד היום ב"ארץ החמורים", והופך לחמור כמו פינוקיו. וכך פעלה "השיטה": "מתוך שלא לשמה בא לשמה", כשיטת משה אחר (הרמב"ם). משה - כשהיה בא מהעיר הגדולה, היה מביא סוכריות או שוקולד – דבר שהיה מותרות-שבמותרות שרק ה"פעילים" יכלו להרשות לעצמם - והיה מחביא אותם מבנו-בכורו במקומות מסתור בדירה, כשהוא כותב על הדלת פתק: "הסוכריות מתחת לכרית", או "השוקולד מאחורי הווילון". על הילד היה לקרוא את הפתק, ורק אם יצליח בכך – יזכה באוצר. אבל הילד הרי לא טיפש, כפי שאמרנו, אינטליגנטי לעילא ובנוסף לכך הריהו לודז'אי בן לודז'אי: מהר מאוד תפס שמקומות המחבוא בחדר הקטן, ללא שירותים וכמעט ללא רהיטים, הם מעטים, והיה מוצא את המתוק-המתוק הזה תוך שניות מבלי לקרוא. וכך הוא אמנם  ל מ ד  מהר...  אבל לא  לקרוא. את הסוכריות, אגב – היות והיה "ילד טוב עין-שמר" וחונך לשיתוף ושוויון – חילק בין ילדי קבוצתו.
פעם אחת, כשחיים המורה יצא מהכיתה וצעק לכולם להיכנס לשיעור, מופיע פתאום אבישי בחברת חמורו האהוב, נכנס איתו לכיתה ואומר: "חיים, החמור יישב בכיתה במקומי. הוא הרבה יותר חכם ממני".



נחגוג יחד את פורים ילדים -– קיבוץ עין שמר
ביום רביעי  4.3.15
בשעה 16:30 -– תצא תהלוכה שמחה וצוהלת מהכניסה לבית התינוקות
בשעה 16:45 –- תחילת המסיבה ברחבה מול חדר האוכל
בתכנית:
מתנפחים
פינות יצירה
קעקועים
צמר גפן מתוק
קפה ועוגה
הצגה –- פיטר פן (המרכז הבוגר)
תמונה על מגנט למזכרת

נשמח לקבל עוגות תוצרת בית
ניתן להזמין נכדים
נתראה בשמחה ובמצב רוח טוב

עידית עזר, גלי יגודה ועינת תומר