הנהלת קהילה פתוחה
ביום שלישי 19.1.16 בשעה 17:00
במשרדי המשק,
תתקיים הנהלת קהילה פתוחה
בנושא: תקציב 2016
• חומר כתוב יישלח בימים הקרובים
כולם מוזמנים
להתראות אוריין גנדלמן
הזמנה לחברי עין שמר
לערב הסברה
בנושא: מענקי עזיבה ופטירה
יחד עם עו"ד אחינועם זליגמן
הערב יתקיים ביום רביעי 20.1.16 בשעה 17:00 במועדון לחבר.
• חומר חולק לתאי הדואר
חברים מוזמנים בשעה 16:30 לקפה ומאפה
מרב הדר-פרומר ועומר גבע
הודעות ושונות
מזל טוב
לאופיר חננאל
שהתגייסה לצה"ל
כמש"קית חוויה
(רכזת חינוך וידיעת הארץ (
שיהיה לך שירות מלא בחוויות מיוחדות
והרבה הצלחה והנאה
זיכוי על משקפיים
לחברים שלום
כדי לקבל זיכוי על משקפיים יש להביא קבלה המפרטת
כמה עלתה המסגרת וכמה עלו העדשות.
קבלה ללא פירוט לא תתקבל
אנא שימו לב בעת התשלום.
בברכה, קרן משיח
הבהרה מהעלון הקודם - בנושא תשלומי כבלים
לחברים שלום
בעקבות פניות של חברים, אני מבינה שיש צורך בהסבר נוסף בנוגעלתשלום
החודשי עבור הכבלים.
עד היום החברים לא שילמו על אחזקת מערכת הכבלים ושכר עבודתו
של יגאל כץ.
מי ששילם היו התושבים ובנים, הסכום שנגבה לא כיסה את העליות
ולכן קיימנו ישיבה במטרה לחשוב כיצד ניתן להתנהל בעתיד.
ההחלטה הייתה: כל מי שיש בביתו ממיר ישלם סכום קבוע של 20
שקלים בחודש.הסכום הזה אמור לכסות את אחזקת רשת הכבלים ועבודתו של יגאל.
הסכום לא בא להחליף סכום אחר ששולם.
אם יש שאלות ניתן לפנות אלי במייל
שבת שלום אוריין
פותחים שבת
השבוע, "יוצאים בשירים", על פרשת "בֹּא"
עדה גבע.
-------------------------------------------------------------------------------------------איריס ארבל דרשה לפני שבוע את פרשת "וארא", וזוהי דרשתה המקוצרת
מעט:
הפרשה מגוללת את תולדות המעשה ביציאת מצרים, עד לאחר שבע
המכות הראשונות.
כנרטיב סיפורי, כל המכות נועדו למלא תכלית אחת ויחידה: האדרת
שמו של הקב"ה.
הסיפור כולו הוא דוגמא רודפת דוגמא לכוחו של האל וליתרונו על
פני האלים המצריים. שוב ושוב חוזר אלוהים ומדגיש: אני אוציא, אני אעניש, אני אתן,
אני אנווט...
כדי שיצליח להוכיח את כוחו ואת עוצמתו, צריך ה' לדאוג שדבר
לא יפגום בתכניתו. לכן הוא מוודא שפרעה לא יעשה את הבלתי נתפס ויסכים לשחרר את בני
ישראל מוקדם מדי...
כמו ילד שלא מוכן שייקחו מידיו צעצוע אהוב, מתכנן ה' את
ההתרחשויות: אתה תלך לפרעה,אני אקשיח את ליבו, וכך תוכל הפורענות מעשי ידי לחול על
ראש העם המצרי.
חישבו איזה סדר פסח קצר יכול היה להיות לנו לו אלוהים היה
משאיר את ההתנהגות האנושית בידי בני האדם ולא מהנדס את התנהגות פרעה לתועלתו! אולי
משה היה מגיע אל אחיו לשעבר, המלך פרעה הצעיר, ושוטח את בקשתו, המלך היה אומר:
"אתה יודע מה מושיק, יש משהו במה שאתה אומר, ממילא כבר בניתם לי את פיתום ואת
רעמסס. יאללה תתארגנו לתזוזה..." כל ההגדה הייתה מתבטלת!
אלוהים לא יכול להסתכן בכך, הוא לא יכול לסמוך על רשעותו או
עקשנותו של פרעה, והוא דואג שפרעה יסרב שוב ושוב לתחנוני משה. משאבים רבים אפשר
היה לחסוך אם לא היה דחוף כל כך להוכיח את גדולתו של האל האחד והיחיד: ניקוז הדם
מהיאור ומהבארות, המלחמה בצפרדעים, טיפולי הכינים האין סופיים. וחיי האדם גם הם
היו נחסכים - הברד והערוב לא היו קוטלי נפשות, אנשים לא היו גוועים מרעב בגלל
הארבה.
אבל לא, האדרת האל חשובה יותר, ולכן מוכנה היהדות לסבול
גרימת עוול משווע לעם אחר, ובלבד שנצא מנצחים בוויכוח הגדול הנערך במזרח התיכון
כבר 4,000 שנה: האבא של מי חזק יותר. וכנראה שלא למדנו דבר, כי 3,000 שנה אחרי עשר
המכות, אנחנו עדיין מוכנים לגרום עוול לכל מי שלא מאמין באותו האל שלנו, ובלבד
שההיסטוריה תכריז ששלנו גדול יותר...
ומחשבה נוספת בשולי הפרשה: משה מרגיע תחילה את בני ישראל
ומודיע להם שאלוהים לצדם. במקום לעלוז ולשמוח על ההצלה הצפויה, עם ישראל אדיש,
ופונה לדרכו "מפאת קוצר רוח ועבודה קשה" אומרת התורה.
לו רק היו בני ישראל מקשיבים בסבלנות למשה, לא צריך היה
אלוהים לארגן את כל ה"בוג'ראס" הזה כדי להוכיח את גדולתו. כמה סֵבֶל היה
נחסך לוּ היו האנשים אומרים לעצמם – יש כאן אדם שמדבר איתי. נכון שאני עמוּס וקשה
לי: הילדים, העבודה, המשכורת, הישיבות, שיחות קיבוץ, בן הזוג, מלא דברים על
הראש... אולי כדאי שאקשיב לאיש הזה שרק רוצה בטובתי. אקח נשימה ארוכה, ואעשה את
המעשה האנושי "הקשה" כל כך: אפנה דקה מזמני היקר כדי להקשיב לאדם אחר,
כך לא יהיה חייב אותו אדם לצאת מגדרו כדי לגרום לי להבחין בו.
תודה לאיריס על הדרשה הנאה המשלבת תוכחה ואמירה אישית עם
נצנוצי הומור.
ענה.
עדכונים מהנעורים
לפני מספר שבועות נעורים עין שמר זכו בתואר "מאסטר שף" ובמנגל
ענק בתחרות "מאסטר מנשף" של המועצה!! כבוד!!
בשבוע שעבר קיימנו אירוע פתיחה חגיגי של "המשחקייה
הקהילתית" בחממה. נועם גבע הגה את הרעיון ובא אלינו לראות אם נרצה לקחת -
ולקחנו!במשך מספר חודשים קבוצה של נערים הגיעה פעם בשבוע לחממה ובעזרתו של אורי
ניר,בנינו משחקים מעץ והדפסנו להם חלקים במדפסת תלת מימד!
הכל עבודת ידם של הילדים!
הפרויקט היה מהנה והתוצאה עוד יותר נהדרת!
"המשחקייה הקהילתית" פתוחה בכל יום
בחממה וכולם מוזמנים לבוא ולשחק!!
איתמר מרקם וסטפני אברהמי
שאלות בנושא הביטוח הסיעודי // עינת תומר
כל נושא הביטוח הסיעודי הצטייר בעיניי כמחטף. הכל נעשה מהר,
תחת לחץ- "שבקרוב המבצע יסתיים" אפילו בעלון המשק כמעט ולא הייתה
התייחסות לנושא מצד ההנהלה, המידע נשלח במייל או בדפים מצולמים בחדר הדואר ולא
הגיע לכל החברים באופן מסודר. החלטה בנושא שכזה צריכה להיות שקולה ולא תחת לחץ. מה
דעתך בנושא?
לא נעשה מחטף! התקיים ערב הסברה, לצערי מעט חברים הגיעו והיה
ייצוג נמוך מאוד של החברים הצעירים וחבל! לאחר ערב ההסברה הגיעו אלי מספר שאלות
מהציבור, ריכזתי את כל השאלות בדף ועניתי עליהן.הדף נשלח לחברים במייל וכל החומר
הודפס והושם בתאי הדואר לטובת מי שאין לו מייל, אני לא מכירה עוד דרך לפרסם
אינפורמציה (באותו שבוע לא יצא עלון). היו שתי התייחסויות בעלון המשק וגם עליהן
ניתנה תגובה והסבר מפורטים. בהמשך, בשיחת הקיבוץ,ניתנה שוב האינפורמציה וענינו על
שאלות. כל מי שהיו לו שאלות כתב לי מייל או התקשר והייתה אף משפחה אחת שקבעה פגישה
וקיבלה הסבר בעל פה. אני חושבת שנעשה תהליך מספק, משתף ולא קצר ובטח שלא מחטף. היה
הרבה זמן לקבל אינפורמציה, הידע היה חשוף ונגיש. לא היה חבר שרצה הסבר ופירוט ולא
קיבל. מאוד נוח להגיד: לא הסבירו, לא אמרו, עשו מחטף...
לגבי הלחץ בזמן של החתמה על הטפסים, היו שתי אופציות: אחת
לחכות ואז לשלם יותר כי ב- 2016 התעריפים עולים או להחתים את החברים ולזכות
בתעריפי 2015. בכל מקרה נאמר מספר פעמים כי, במידה והתקנון לא יאושר הטפסים
יושמדו! נראה לי צרכנות נכונה ואחראית.
להצבעה בנושא הביטוח הסיעודי הצביעו כ-90 חברים לעומת 288
חברים בעלי זכות הצבעה. מדוע לדעתך החברים נותרו אדישים להחלטה שנוגעת לכולנו
באופן ישיר?
אחוזי ההצבעה הנמוכים מאוד הפריעו לי, קשה לי להבין מדוע
חברים לא מצאו לנכון להגיע ולהשפיע על עתידם, את השאלה צריך להפנות לחברים, לא אלי.
מתוך כ- 90 חברים שבאו להצביע כ-60 הצביעו בעד הביטוח
הסיעודי וכ-30 הצביעו נגד. בעצם רבע מהחברים החליטו בשביל כולם. כשהיו מקרים דומים
בעבר לדוגמא בהצבעה על שינוי אורחות חיים, הוחלט על הצבעה חוזרת, האם המקרה הזה לא
מצדיק הצבעה חוזרת?
יש מספר הצבעות שעל פי התקנון מחייבות רוב מיוחס ואחוזי
הצבעה גבוהים. במקרה הזה לא היה צורך. זו הדמוקרטיה שבחרנו לחיות בה, מסתבר שהרוב
אדיש. הבחירה לא להצביע היא סוג של אמירה, מה שיוחלט מקובל עליהם. בכל מקרה תהיה הצבעה
חוזרת כי הוגש ערעור. אני קוראת לחברים לבוא לשיחה, להיות מעורבים וכמובן להצביע.
הביטוחים שאנו משלמים:
ביטוח בריאות מושלם- 67 ₪ביטוח שיניים - 70 ₪ ביטוח
קטסטרופות- 15 ₪ביטוח בריאות מורחב (לחברים שנרשמו) – 57 ₪ וביטוח הסיעודי – 115 ₪
בסה"כ 324 ₪ ליחיד לזוג 648 ₪ בחודש.
יש תחושה של חברים שכל נושא הביטוחים הרפואיים בקיבוץ קצת
מוגזם, מה דעתך בנושא? זה עניין של תפיסת עולם. אני אישית חושבת שכדאי להיות מבוטח
על מנת להיות רגוע ובטוח שבמקרה של משבר רפואי יהיה לי גב כלכלי להתמודד איתו. אני
ומשפחתי כבר מבוטחים בביטוח סיעודי ובביטוח בריאות. במקרה הזה של הביטוח הסיעודי
נכנס עוד מרכיב חשוב המתייחס למחויבות הקיבוץ לחבר, בדומה לפנסיה. לאחרונה קיבלנו
מהתנועה המלצה חמה לדאוג לביטוח סיעודי לכל החברים ולא להסתמך על יכולתו הכלכלית
של הקיבוץ וחבריו היום ובעתיד.
אנחנו רואים בתקשורת, חדשות לבקרים, על אנשים ששילמו כל
חייהם ביטוח סיעודי וכשהגיע רגע האמת הביטוח התנער מהם. איך נוכל לדעת שלנו זה לא
יקרה? באמת מדאיג. היתרון שלנו בגודלנו - אנו מגיעים כקבוצה גדולה לביטוח ולא
כיחידים ולכן יש לחברת ביטוח אינטרס לשמור אותנו מרוצים. בכל מקרה, כשני שליש
מהחברים יבוטחו במסגרת קרן מילואים של הקיבוץ ולא יהיה שום מחסום לספק להם קצבת
סיעוד במידה וימצאו זכאים.
הגדרת אדם סיעודי בעינינו שונה מהגדרת אדם סיעודי בחברות
הביטוח. הקריטריונים שלהם מאוד נוקשים. יכולה להיות אפשרות שאדם זקוק להשגחה מלאה,
אך מבחינת חברת הביטוח הוא כשיר לחלוטין. כיצד הקיבוץ יעזור במקרה זה?
יש לשאלה מענה בתקנון- במידה וחברת הביטוח לא תאשר את החבר
כזכאי לקצבת סיעוד על פי הקריטריונים של החברה, קיימת האפשרות לפנות לגורם חיצוני
ומקצועי (על חשבון הקרן) לבחינת הזכאות על פי קריטריונים שיוגדרו על ידי צוות
הסיעוד והגורם החיצוני. במידה והגורם החיצוני יאשר זאת, החבר יקבל את קצבת הסיעוד
מהקרן. במקרה שהחבר לא יקבל אישור גם מהגורם החיצוני הוא יוכל לפנות שוב (על
חשבונו) לגורם מקצועי לקבל ממנו אישור התהליך הזה ייחודי לנו, יש פה התייחסות
אישית יותר מאשר זו של הביטוח הקיים.
ישנם לא מעט חברים שכבר עשו בעבר ביטוח סיעודי פרטי, הם בעצם
עכשיו ישלמו כפול.זה נראה לא הוגן כלפיהם. הם היו "ילדים טובים" ועשו
ביטוח כדי להבטיח את עתידם,מדוע דווקא הם "נענשים"?
חברים שעשו ביטוח סיעודי באופן פרטי, הקיבוץ ידאג לזמנם
לפגישות עם יועצת ביטוח, שתעזור להם להתאים את הביטוח שלהם בצורה המירבית לזה של
הקבוץ. ולהפחית את הסכומים שמשולמים בביטוח הפרטי לרמה הנמוכה ביותר.חשוב לדעת כי
בביטוח סיעודי הכספים ששולמו עד לסיום הביטוח נשמרים ובבוא היום יתקבל פיצוי יחסי
לתקופה בה הביטוח היה קיים. לחברים המבוטחים בקופת חולים זו כבר בעיה אחרת כי
ביטול הביטוח לא מאפשר שמירה על הסכום שנצבר עד כה משום שמדובר בביטוח קולקטיבי.
במקרה כזה כל חבר יעשה בדיקה אם הוא יכול כלכלית לשלם את שני הביטוחים ויחליט אם
להמשיך או לבטל. בכל מקרה אין לנו כל כוונה "להעניש" אף אחד, להפך כל
התקנון הזה בא להגן על חברי הקיבוץ ולדאוג להם. במיוחד לשכבות הצעירות יותר, לא
ברור מה יהיה מצבו הכלכלי של הקיבוץ ומה תהיה החובה של הקיבוץ כלפיהם כשהם יהיו חס
וחלילה סיעודיים.
אם כל חבר משלם בכל חודש 115 ₪ על הביטוח הסיעודי, כפול 288
חברים בעצם חברת הביטוח מקבלת מאתנו 33,120 ₪ בחודש שזה 397,440 ₪ בשנה. לא היה עדיף
לשמור את הכסף אצלנו ולהשתמש בו בשעת הצורך, מאשר לתת אותו לחברת הביטוח ויתכן
שברובו לא ייעשה שימוש?
בדקנו גם את האופציה הזו, לבסוף החלטנו לא לפעול כך, כי דרך
פעולה כזו משאירה את האחריות בידי הקיבוץ, הקיבוץ יצטרך לקיים את הקרן ולנהל אותה
גם עוד חמישים שנה ואולי יותר. חשבנו שחכם יותר לבנות מודל בו בשלב מסוים כל
החברים יהיו מבוטחים בביטוח פרטי ולא יהיה צורך בקרן יותר. נראה לנו יותר בטוח
ואחראי.
כמה חברים סיעודיים יש כרגע בקיבוץ? כמה מתוכם גרים בבית
דורות? לכמה יש עובד זר? האם כל האנשים מגיעים למצב סיעודי?
כרגע יש חמישה חברים עם מטפל אישי בבית. בבית דורות יש שני
חברים.
לשמחתי לא כולם מגיעים למצב סיעודי. חשוב לציין שבעקבות
הרפואה המתקדמת תוחלת החיים גדלה ולא תמיד נשמרת איכות החיים. כלומר, ככל שהשנים
חולפות יש סיכוי גדול יותר שיהיו יותר אנשים סיעודיים לאורך יותר זמן.
פורסם בעבר שעלותו של מטפל אישי היא כ-6,000 ₪ בחודש,
כשהתשלום מתחלק ל-3:
שליש ביטוח לאומי, שליש המשפחה ושליש הקיבוץ. לא חבל בשביל
2,000 ₪ בחודש שהקיבוץ משלם לעובד הזר לעשות ביטוח? האם אלו לא סכומים שהקיבוץ
יכול לעמוד בהם? עלות מטפל אישי היא כ- 7,000-7,500 שקל בחודש. ביטוח לאומי משלם כ
2,000 החבר משלם כ 2,000 והיתרה משלים הקיבוץ. כיוםהסיעוד משולם ממס האיזון שנגבה
מהחברים (יש דרישה להוריד אותו משמעותית) ובאמת ניתן לקיימו, אולם, אל לנו לשכוחשאין
לנו יכולת לדעת מה יהיה המצב בעוד מספר שנים. כיום הקיבוץ מחויב, יכול להיווצר מצב
שבעוד 10-20 שנה יוחלט אחרת ואז ימצאו את עצמם רוב החברים ללא ביטוח סיעודי ובגיל
מבוגר בו פתיחתביטוח סיעודי תהיה כבר יקרה מאוד.
115 ₪ בחודש או 230 ₪ לזוג זו
בעצם העלאת המיסים אבל בשם אחר. זה נראה קצת תמוה לחייב קיבוץ שלם בעוד תשלום
חודשי קבוע. איפה חופש הבחירה שלנו?
יש מקומות בהם הקיבוץ מתוקף המחויבות שלו לחבר מחייב (באישור
הציבור – אישור קלפי) את החבר לדאוג לכל מיני סוגי ביטוחים הבולטים שבהם זה
הפנסיה, ביטוח לאומי והמושלם. חופש הבחירה קיים במה שלחבר יש אחריות מלאה ובלעדית.
חשוב להזכיר שאם ההצעה תתקבל "יתפנו" 240,000 שקל ממיסים ויהיו ניתן
להוריד מיסים. צריך לקיים דיון אם ירד ממס איזון או מס קהילה או משניהם.
נשמח לשמוע את יתרונות הביטוח הסיעודי על פני המצב הנוכחי
שקיים בקיבוץ:
היתרון העצום הוא שאין תלות במצבו הכספי של הקיבוץ וחבריו או
בהחלטות הקשורות לשינוי אורחות חיים. הניסיון מלמד אותנו שיש לדאוג לעתיד ולא
להסתמך על יכולת הקיבוץ לדאוג לנו. לדוגמא ראי צבירת פנסיה. רוב האוכלוסייה יכולה
למצוא את עצמה במצב סיעודי בעוד 20-30 שנה ולגלות שאין ביכולתה לממן את הסיעוד של
עצמה ויאלצו לפנות לילדים לעזרה. אני לא מאחלת מצב כזה לאף אחד. לצערי אנחנו
חשופים לסיפורים כאלה כל הזמן, המדינה לא דואגת לאזרחים הסיעודיים שלה. בעקבות
השיחה וערב ההסברה פנו אלינו חברים והציעו להוסיף לשני סעיפים הבהרה/ תיקון. להלן
התיקונים שהוצאו (מסומנים בקו) שני התיקונים נראים לנו הגיוניים ונפעל להוסיף אותם
לתקנון: סעיף 3.4: הוכר על ידי גורם מקצועי חיצוני, אשר מונה על ידי הקיבוץ, כחבר
סיעודי, בשל היותו תלוי במידה רבה מאד בעזרת הזולת ובלבד שהוצגו בפני הגורם
המקצועי כל האסמכתאות המתאימות בכתב. הקיבוץ יגדיר לגורם מקצועי זה מהם תנאי
המינימום להגדרה כחבר סיעודי, על פי סעיף זה. הצוות הסעודי יפרסם את הקריטריונים
לכלל החברים.
סעיף 6.5: במקרה והחבר העוזב אינו מבוטח בפוליסת ביטוח
סיעודי במסגרת הקיבוץ והוא אובחן כסיעודי על פי חוקי המדינה (ביטוח לאומי/משרד
הבריאות), יהא זכאי לקבלת סיוע מהקרן, כמענק חד פעמי, בגובה של 6 תשלומי פיצוי
חודשי. מענק זה ישולם לעוזב ובלבד שהעוזב הפקיד הפקדות חודשיות, כנדרש בסעיף 6.1 לעיל, במשך 10
שנים לפחות.פנייה לשנות את ההחלטה מכיוון שגם אם החבר שילם 7 שנים ועזב עדיין הוא
אגר זכאות, ולכן הפנייה היא לשנות לכך שיהיה זכאי לקבל החזר 6 תשלומי פיצוי אם היה
10 שנים וכל שנה פחות תרד הזכאות באחוזים בהתאם.
לסיכום אני חוזרת ומבקשת, תגיעו לשיחת קיבוץ, תקראו את החומר
שנשלח, תהיו מעורבים ותבואו להצביע! מאחלת לכולנו בריאות שלמה ואריכות ימים.
שבת שלום אוריין גנדלמן
בהמשך למאמרו של שלמה בורלס מהעלון הקודם
שמחתי לקרוא את דברי שלמהבורלס שחיזקו את דעתיבנושא הקליטה
של הבנים. לאור המצב הקיים, יהיו מעטיםבעתיד, שיוכלולעמוד בדרישות התשלוםלפי
החלטות השיחה האחרונה שדנה בנושא. (לפני 3 שנים).הנטלהכלכליהוא גדול ולעיתיםההוריםנושאים
בעולהכבד וללא שוםיכולות לעמוד בדרישה. חברים שחיולאורך השניםבקיבוץולא יכלו לחסוך
כסף מתקציבם כדי לעזור לילדיהם עומדים בפני שוקת שבורה וחוסר אונים.אם חפצי חיים
אנחנו כקיבוץ, עלינולראות את המציאותולהתפשרעל גובה התשלום המבוקש כדי שנוכל
להתחילבקליטהמסיבית.אשמחשיצטרפו לדעתי הרבה חברים שדעתם כדעתי כדי שהדברים יתחילו
לזוז.
איה מלומן
מהתרבות
רשמו ביומנים:
ביום שני 25.1.16 ט"ו בשבט בשעה 16:30
נפגש לפעילות שתילות ונטיעות.
על המיקום ופרטים נוספים יבוא פרסום...
ובאותו יום, מיד אחרי הפעילות יוצאים
לריצת ליל ירח מספר 5
נפגשים בשעה 18:30
בחממה לכוס קפה ויוצאים בשני מסלולים כרגיל.הקדמת השעה היא
להימנע מהקור...
להתראות בפעילויות וחג פורח, גלי יגודה
דיוויד בואי. מותו של חייזר
בסרט "בית ספר לרוק" מטיח המורה המחליף המתחזה ג'ק
בלאק בתלמידים: "מה מלמדים אתכם בבית ספר הזה?" כשהם לא יודעים מי אלה
"לד זפלין". וזו שאלה חינוכית מעניינת. הרי חינוך היא מערכת פוליטית.
במהלך ההיסטוריה התרבותית שלנו נערמו דמויות חשובות, אירועים הרי גורל שמוסכם
עלינו שהם החשובים. רחובות נקראים על שם המשורר הלאומי, על שם שר החקלאות הראשון,
על שם מלך קדמוני.
ביום שאופיר התגייסה, בחזרה הבית, אלון חננאל מסמס לי:
"דיוויד בואי מת". אוקיי. מודה שזה פחות אישי וקרוב מ"אריק
איינשטיין מת", אבל אני מיד נזכר בשיר על מייג'ור תום או על האיש שמכר את
כדור הארץ והלב נחמץ.
באותו יום, לימדתי במבואות עירון. חיברתי את הנייד למערכת
ההגברה (כמה שהטכנולוגיה עושה חיים קלים- אבל זה למאמר אחר) והשמעתי לילדים את
מייג'ור תום. גילוי נאות: הם לא נפלו, בני ה- 14. לא הכירו. הקדשתי כמה דקות
לתקליט המדהים "זיגי סטארדסט" והמשכנו הלאה.
יותר מאוחר, ניהלתי דיון מעמיק עם האחיינית שלי בפייסבוק.
היא מעריצה של דיוויד בואי מילדות. של כל שיריו. אני מחובר לתקליט אחד בלבד. שלא
כמו הביטלס שמאות משיריהם הרטיטו את ליבי, דיוויד בואי הוציא יצירת מופת אחת. אבל
איזו יצירה!!! תקליט שהינו "תקליט קונספט" שכולו עוסק בעולמות חיצוניים,
במרכזו דמות של חייזר הקרוי זיגי, אלטר אגו של בואי. כשצריך בערך 20 שנה של האזנה
להבין שלא מדובר בחלליות ומאדים אלא בדמותו של בואי המוזר, החריג, הדו מיני שאי
אפשר לתייג אותו לשום מקום.
וכך, מותו של דיוויד בואי לא עורר בי את הנוסטלגיה המתלווה
ולא את הקלישאה "הוא היה פסקול ילדותי" כי הוא לא, אלא את השאלה:
"מה לעזאזל מלמדים אותם בבית הספר?" והיום, באירוע ב"מבואות
עירון" קיבלתי דווקא מענה חיובי ואופטימי. קבוצת המוזיקה שרה שיר של דיוויד
בואי "קח אותי לכנסייה בזמן" לא זיגי סטארדסט, אבל היי- אתה לא יכול
לקבל הכל.
חיים חננאל
באהבה לילידי שנות הארבעים והחמישים...
הנה מבט לאחור ומילות הידד
לדור הזה שבכל זאת שרד
אם כי לפי הכללים המקובלים היום
זה פלא שבכלל הגיע עד הלום
ראשית להיוולד - כיצד היה זה בכלל יתכן
אם אימותינו בהריונן לא פסקו לעשן?
אכלו סרדינים מקופסא ולא נבדקו לסוכרת
לא עשו אולטרה סאונד ולא סקירת מערכת
כשגדלנו קצת מים שתינו מצינור בגינה
או מברז דולף שהיה חבוי בפינה
ולא מים מינראליים שעליהם קראנו רק
בספרים של מופסאן או של בלזק
ואם בקבוק "תסס" לידינו התגלגל
אסור מפה לפה כי בריאותך תתקלקל
חלקנו בו שלושה ילדים או ארבעה
ובאמת שום אסון לא קרה
בידיים מלוכלכות אכלנו פרוסות לחם עבות
מרוחות בריבה או גבינה בשכבות מאוד דקות
ואם היו עליהן קוליפורמים, לא ראינו אותם
ולא את תולעי המעיים שהיו שם מן הסתם...
אך כל אלה אותנו חיסנו כנראה
כי הסולפה בקושי הומצאה אז, ודרך אגב
דוקטור פלמינג על הפניצילין עדיין לא חשב
מגלגיליות וארגזים בנינו עגלות
ובלי לדעת פיסיקה את חוקי הכובד ניסינו לגלות
ורק כשנחבטנו לתוך קיר כואבים והמומים
גילינו ששכחנו להתקין גם בלמים
על אופניים רכבנו ללא קסדות, ואיש לא הבטיח
כי נצא מזה בשלום
אך שראש יבקע בגלל זה כאבטיח
לא עלה בדעתנו אפילו בחלום
ההורים לא הסיעו אותנו לבית הספר או לחבר.
ברגל הלכנו בכל מזג אויר, ואז גם התברר
כי לעיתים תפסנו טרמפ בחוצפה וללא היסוס
מאחורי איזו עגלה רתומה לסוס
שממנה לפעמים קפצנו בחיפזון
כדי לברוח משוטו הזועם של העגלון
נפלנו מעצים, נשרטנו ונחתכנו,
גם עצם לא פעם שברנו
אך אלה לא היו מעולם סיבה אמיתית
לפרנס עורכי דין בתביעה משפטית
ואם לא נבחרנו לקבוצת הכדורגל או הכדורסל
בלענו את העלבון, השתדלנו יותר, זה לא היה קל...
ואם נענשנו והעמידו אותנו בפינה בצד
הורינו ללא כל פקפוק עוד תמכו בממסד
ואת העונש החמירו, ועל דעתם לא עלה
למחות נגד המורה או לפנות למנהל בשאלה
לא שיחקנו בחדרים ממוזגים אלא בחוץ
נעלמנו לכל היום אך איש לא היה לחוץ
לא עקבו אחרינו בסלולרי מהדור האחרון
כי חוץ מבית מרקחת - למי היה אז טלפון?
לא הייתה לנו טלוויזיה עם מאה ערוצים,
בכל זאת היו לנו אלף סיבות להיות מרוצים.
במקום זה היו לנו חברים ממש ולא בצ'ט
כאלה שאיתם אפשר לרוץ ולהתרוצץ
ולא היה צורך לקבוע שבוע מראש
אם רצית את מישהו לפגוש
אלא פשוט דפקת בדלת ברחוב השכן
אם זו לא הייתה ממילא פתוחה - על פי רוב כן
הבה נזכר בשנים ההן ונחלוק החוויה והמזל
שזכינו לגדול כילדים בריאים לפני שהפור נפל
כשפסיכולוגים, מוסדות, ממשלות ושרים
על חיי הילדים החלו מפקחים ומשגיחים
עד שמרוב חוקים, פיקוח והשגחה
מחיי הילדים נעלמו החופש והשמחה.
ההורים מסיעים אותך לכל מקום
ומה נשאר כבר מכל הילדות והתום?
כאשר שום מראה תועבה ממך לא נחסך
ואם תרצה, הכל גלוי לך על המסך
ובמקום בושה וסומק, ושיחות על פושקין ונפש
מתחילים בשרותי המועדונים ישר עם כל הרפש
חווינו חופש, חברות תמה, ניצחונות גם כישלונות
ועם אלה למדנו איך גם לסבול ולהמשיך לחיות
ועל כל מעשינו, הגרועים וגם הטובים באמת
לקחת אחריות מבלי להשתמט.
הדור שלנו יצר בלי הרף ולא רק שרד
הוציא מקרבו יזמים, מהנדסים, חוקרים ויוצרים
ומשפחות חדשות, דורות חדשים וצעירים
ואם עדיין יש לכם קצת זמן ורגעי פנאי אחדים
ספרו את הסיפורים האלה לסבתא, ואם לא - אז לנכדים.
מהאינטרנט
יריד ט"ו בשבט בחממה
לכבוד ט"ו בשבט אנו, תלמידי החממה, עורכים יריד בו
נמכור את התוצרת החקלאית שגידלנו ויצרנו:
- חסות אורגניות שגודלו במערכת הידרופונית
ואקווה-פונית(מערכת עם גידול דגים)
- משחות עזרה ראשונה לעור- קלינדולה לבנדר
-שתילים של צמחי מרפא.
ההכנסות ישמשו לפרויקטים הבאים של התלמידים, לתרומה לקהילתי
ולחוויה חברתית לתלמידים.
יום שישי 22.1.16 בין השעות 11:00-14:00
הפנינג פתיחת שבוע הסביבה של מנשה
כמיטב המסורת, נקיים את הפנינג פתיחת שבוע הסביבה של מנשה
בחממה.
באירוע יהיו פעילויות חווייתיות בנושאי סביבה וקיימות:
- סדנת ג'גלינג מחומרים בשימוש חוזר
- סדנת בועות סבון
- חישוקי הולה הופ
- מגוון סדנאות סביבתיות
- סיור בטרקטור הקיבוץ
- פינת משחק והופעה מרכזית של הקרקס הירוק!
ביום שבת, 30.1.16 בשעות 10:00-13:30
טיול ט"ו בשבט יוצא לדרום אדום!!!
נצא ביום שבת 23.1.16 בשעה 8:00
עם המדריכה איריס זרטל
נבקר ב"שמורת פורה" הנהדרת ונצא לסיור רגלי קצר ונחמד.(הסיור לא
מתאים לעגלות ילדים)
נמשיך לאזור "בתרונות רוחמה" ונעבור גם ליד "חוות השקמים".
נפקוד את אתר "חץ שחור" הצופה אל עזה ונספר קצת על פעולות הגמול
של הצנחנים בשנות ה-50.
נסיים בביקור בישוב הכי קרוב לעזה – "נתיב השיירה"ניקח חלק
בפרויקט נהדר ואופטימי, יוזמה של אחת החברות במושב: הדבקת פסיפס צבעוני ומיוחד על
חומת הבטון(בתשלום - 25 ש"ח לאדם בתשלום מרוכז לכל הקבוצה).
ארוחת בוקר: באלונית של כביש 6 דרום (יש שירותים).
ארוחת צהריים: במקום שיאפשר פיקניק (אי אפשר לדעת מראש היכן
יהיה עומס מטיילים).
ארוחות כל משפחה מביאה לעצמה. התרבות דואגת לפרי, כיבודים
וקפה.
התשלום על פעילות הפסיפס הוא מרוכז וייעשה אח"כ חיוב
בתקציב (25 ₪ לאדם).התרבות משלמת על האוטובוסים וההדרכה.
אז מה להביא? ארוחות בוקר וצהרים, כובעים, מים, כל השאר מה
שבא...
ההרשמה תלויה על הלוח בחדר האוכל –
מהרו להירשם!