הילדה חיותה רואה ממותה/חנוך לוין
הילדה חיותה, הגרה ברחוב ז'בוטינסקי,
מול בית-החולים ליולדות אסותא,
נסעה אל הדודה בלונדון לראות ממותה.
עמדה לה חיותה ליד הממותה,
הביטה מבסוטה,
פתאום נפלה הממותה, ישר על מי? – על חיותה.
הדודה צועקת: חיותה! חיותה!
ואין חיותה.
בערב בא מנוף גדול, מרים את הממותה,
שני פועלים מן הרצפה מקלפים את חיותה,
מקפלים לארבע בניחותא,
שמים במעטפה, מדביקים בול
ושולחים להורים של חיותה,
הגרים מול בית-החולים ליולדות אסותא.
מוסר השכל, אמרה אמא של יָקי לְיָקי:
אם כבר לראות חיות, מוטב לראות תולעים בקָקי.
גשם גשם בוא
ביום שני 26.2.18 ירדו 24 מ"מ,
סה"כ מתחילת העונה – 621 מ"מ.
מאמר מערכת
למרות שגם פורים, כמקובל אצלנו, הוא חג שהיה צריך הרבה דם
שפוך כדי שיכנס ללוח החגים (והפעם לא דם יהודי אלא דמם של כל שאר נתיני האימפריה
הפרסית של אחשוורוש), הרי שהוא מיוחד בכך שעיקרו צחוק וכיף. "יום ללא צחוק
הוא יום מבוזבז" אמר צ'ארלי צ'פלין, ולנו, היהודים, יש רק יום אחד כזה בשנה
שבו אנחנו נדרשים לצחוק ולהשתחרר, וכל השאר הם מאבק בלתי פוסק בשונאינו הקמים
עלינו תמיד להשמידנו, וציפייה נחושה לאסון שאם לא בא עדיין זה רק משום שפקד גם את
השליח, וצידוק הדין הקשה שנגזר עלינו בהכנעה...
אז חשבתי שמוכרחים לנסות למצות את היום הנדיר הזה ככל האפשר
גם בעלון, שלכבוד החג מוקדש לצחוק ובעיקר לאנשים המצחיקים בעין-שמר:
שלומית דקל, ליאת תוינה, אבנר ארבל, איריס ארבל וחיים חננאל.
חשבתי שיהיה פשוט וקל למצוא חומר מצחיק לעלון, אבל במהרה
התברר שצחוק זה עניין רציני ומורכב. ואל מול הקשיים איתם התמודדו הכותבים להלן,
פתאום חשבתי לעצמי שאולי זאת הבעיה הגדולה שלנו. לא המחסור התמידי בכסף, לא
התוקפנות וחוסר האמון כלפי בעלי תפקידים, לא העיכובים בקליטה ובשיוך... אלא עודף
רצינות עצמית. העובדה שפחות מידי אנחנו מצליחים להביט על עצמנו בצחוק. צחוק פשוט
כזה, שמציף את הנשמה בהנאה, שמשחרר ומקל את עומס החיים על הכתפיים, ושמקרב אנשים
זה לזה כשהוא מזכיר להם שזה לא סוף העולם ואף אחד לא מושלם וזה בסדר. ממש-ממש בסדר.
הרבה בדיחות מצחיקות שמעתי וסיפרתי בחיי, והמשותף לכולן
שתמיד שכחתי אותן תוך זמן קצר. רק 3 משום מה נשארו אצלי בזיכרון, הנה אחת מהן
הפחות גסה:
איש אחד נכנס לבית שכנו לבקש סוכר, והוא רואה שעל השולחן
בסלון מונח זית ענקי.
איש: מה זה? מאיפה יש לך זית בגודל כזה?
שכן: אתמול הלכתי לדוג ותפסתי דג זהב. הדג אמר שאם אשחרר
אותו, יגשים כל משאלה שאבקש.
איש: וזה מה שביקשת?
שכן: לא, זה מה שהוא שמע.
חג מלא צחוק לכל קיבוץ עין-שמר.
סיגל דקל
מצחיקני עין שמר מצחיקים לכבוד פורים
מיומנה של אם אופטימית
הימים ימי פוסט סילבסטר וטרום פורים, ובשיחות עם הילדה את
מכוונת בעדינות אל הנושא שעל הפרק: "למען השם תחליטי כבר! אי אפשר כבר להזמין
תחפושת מ'עלי אקספרס' כי היא תגיע אולי בפורים הבא, אז חייבים לצאת לקנות! אבל את
ח י י ב ת להפסיק להחליף רעיון כל שניה!"
היא מבטיחה, משנה שוב, עורכת סבב שיחות בהול עם החברות שלא
היה מבייש את מזכירות תפוצת נאט"ו ומחליטה. לא. בעצם מחליטה משהו אחר. שוב.
הפעם זה באמת סופי. כן. בטוחה.
מיומנה של אם סבלנית עם אופק קל לקימוץ שפתיים
נוסעים לקנות תחפושת. כמובן שאין את מה שהיא רוצה. בחנות נוספת
– מוצאת חניה רק במרחק חצי קילומטר - יש את מה שהיא מחפשת אבל היא רוצה משהו אחר.
בחנות השלישית "בדיוק, אבל בדיוק כרגע נגמר!" היחס האוהב והאימהי התחלף
מזמן במשפטים בני הברה אחת. בעיר הסמוכה יש עוד חנות. גדולה, מרווחת ומאובזרת,
ומתגאה ב-100 ילדים ו-100 אימהות קפוצות פה כמוך. יש שם את מה שהילדה רוצה, אבל
למי יש כוח לעמוד בתור. בחנות החמישית נמצאה התלבושת המושלמת ונקנתה. לראשונה
באחר-צהרים זה, שני הצדדים המעורבים בתהליך מחייכים.
מיומנה של אם שמנסה. באמת מנסה
מודדים. מורידים. מתקנים. מודדים. מוסיפים. פורמים. מודדים.
"והשיער?"
"נצבע. לא. נאסוף. לא. בעצם קוקיות כאלה
בצדדים עם גומיות צבעוניות. לא. נאסוף עם חוט ברזל ונלפף ונשחיל ואז נאסוף
ונצבע".ואז את מבינה שבמקום תואר שני, היית פשוט צריכה לקחת קורס אצל חופי.
כל שאר הידע שיש לך חסר ערך לחלוטין.
זעקה איומה מעירה אותך משרעפייך: "אימא!! נקרע!!"
מצוידת בחוט ומחט, את נזכרת בסבתא שלך שיכלה לתקן ולתפור כל
דבר עלי אדמות בחמש דקות, ושוב מבינה שאין לך שום כישורים לתפקיד אותו את מבצעת
כבר כך וכך שנים. השחלת. תפרת. הבנת שתפרת את הרגל של התחפושת במקום את הקרע.
פרמת. השחלת. תפרת. הילדה בהתמוטטות עצבים מתקדמת הגובלת בהיסטריה. סבב שיחות
נאט"ו נוסף. עובר בך החשש שהיא מבררת אם יש בית לאימהות שהילדים רוצים למסור
לאימוץ.
(המשך)
מיומנה של אם טרוטת עיניים
היום פורים. הילדה כיוונה שעון ל- 05:30. התעוררה שעה קודם
והחזיקה בגבורה מעמד רבע שעה שלמה לפני שהעירה אותך.מתלבשת. מסתכלת. מסתרקת.
אוספת. חוט התיל כבר מוכן וגם הצבע והקוקיות. "אמא! תראי איזה יפה זה פזור
ובצבע הטבעי שלי!", "אז לא צריך חוט ברזל/קוקיות/גומיות/ספריי
שיער/כובע/בנדנה/קישוט?" ואת לא יודעת אם לנשום לרווחה על שלא נדרשת להפגין
את כשורייך הדלים בתחום איסוף השיער, או לבכות על הזמן המבוזבז. כוורת היו אומרים
לך לשפוך חלב על הרצפה.
השעה כבר 06:30. את האיפור – תודה לאל – לקחה על עצמה הקדושה המקומית. היא
– להבדיל ממך – כן לקחה את הקורסים המתאימים לאימהות. הילדה עומדת בדום מתוח
כשהקדושה מחוללת את קסמיה.וכשהילדה מסתובבת אלייך, עולה לך חיוך ענקי ומטופש על כל
הפנים. ואחרי שסיימת לצלם מכל זווית אפשרית וחיבקת – מרחוק, כדי לא לפגוע באיפור –
וליווית אל בית הספר, וראית את כל הילדים יוצאים מחופשים ועליזים והאימהות מחייכות
לידם בגאווה ורק טיפ טיפה בעייפות, את נזכרת שאולי בעצם זה כן שווה את זה. רק
שבשנה הבאה תתחילי להתארגן כבר מראש השנה.
הנייד שלי מצלצל. יותר נכון שר בקולה של הבת שלי. על הקו
עורכת העלון. "פורים. כתוב לי משהו מצחיק". אוקיי. אז הבקשה לא מופרכת.
זה לא שחוה כהן ביקשה ממני לעבור על הדו"חות הכלכליים לשנת 2017 ולהציע
חלופות. אלא שמתוך כוונה ראויה סיגל, מבלי לדעת, פגעה לי באחת מנקודות החרדה הקשות
של חיי. אחת לזמן מה אני מקבל פנייה לסרט בר-מצווה, חתונה, יומולדת 70 של איש
רציני שהיה מנכ"ל של מפעל לתריסים חשמליים, ובפי כולם אותה דרישה:
"ושיהיה מצחיק". זכורה לי אישה מקסימה אחת מתלמי-אלעזר שביקשה סרט
לחתונת בנה, ובערך כל ארבע שעות התקשרה לאיים "אבל דיר בלאק שלא יצחיק".
ובדיוק בימים אלה יש לך שפעת קלה, קושי כלכלי מסוים בבנק כי צריך לסייע לילדים עם
שכר הלימוד, ואתה יושב בפנים חתומות מול המחשב ו...יאללה
(המשך)
תצחיק אותנו. אז סיגל כאמור, בלי כוונה רעה, הלמה בבטן הרכה
של החרדה הגדולה שלי. ומה אם לא אצליח להצחיק? אז מכיוון שכך, החלטתי דווקא לא
להצחיק, אלא אולי, לרגש. פורים מגיע. שנים רבות (בכיוון של 10 שנים) יצרתי את חגי
פורים מאלף עד תו. חלק בלתי נפרד מפורים, מה לעשות, הוא לצחוק על אנשים. לחקות את
הדיבור שלהם, את ההליכה שלהם; לצחוק על המזג שלהם, על סגנון ההתבטאות. תמיד העסיקה
אותי השאלה: ואם יעלבו? מה שעשיתי לאורך השנים היה ליידע ולבקש רשות. אני זוכר
מקרה אחד של מערכון (מה שקרוי בפי הקיבוצניקים: סקץ'), שחברה שרציתי לצחוק על
עניין הקשור אליה אמרה לי: "בשום אופן לא". וכמובן שהמערכון נזרק לפח.
דווקא בגלל זה אני מעלה על נס חברה שאיננה איתנו יותר, שאם היה "פרס יעקב חזן
להומור עצמי" היא הייתה זוכה ובכלל, מן הראוי שהיה הפרס על שמה. וכוונתי
כמובן למרים עין דור ז"ל. מרים, שהייתה מבריקה לכל הדעות, אהבה לעצור אותך
בשבילי הקיבוץ ולספר לך בדיחה ששמעה לאחרונה. אלא שבין כישוריה הרבים לא נימנו קול
רדיופוני ודיקציה משובחת, וההקשבה לבדיחה עד לפאנץ' היתה אתגר. ואני, רשע מרושע
שכמוני, החלטתי להפוך את החוויה למערכון. גייסתי את שותפי הקבוע, נווה תומר, מצאתי
פאה נוכרית מדובללת במחסן התחפושות, והלכתי כמובן למרים. בזהירות ובטקט סיפרתי לה
שבכוונתי לעשות חיקוי שלה מספרת בדיחה. להפתעתי היא שמחה, וסיפרה לי שבקיבוץ שלה
נהגו תמיד לחקות אותה. רק מה? יש לה תנאי: שהיא עצמה תשתתף. וכך היה המערכון: נווה
ממהר לאיזה שהוא עניין, אני בדמות מרים עוצר אותו: "שמע, יש לי בדיחה",
והוא משיב: "לא, לא, אני ממהר מרים". "רק שניה" אני מתעקש,
"בדיחה אחת". "טוב נו" נווה משתף פעולה. ואז אני מפגיז את
נווה בשטף ג'יבריש לא מובן. נווה מזהה את סוף הבדיחה וצוחק צחוק מלאכותי. ובו ברגע
מתפרצת מרים אל הבמה: "בכלל לא מספרים את הבדיחה כך" (תוך שהיא מתאמצת
לגייס את מיטב הדיקציה שלה). אנחנו מביטים בה נבוכים, ואז היא פוצחת במונולוג ג'יבריש
במהירות כפולה, ואנחנו כמובן מגיבים כאילו הבנו. מאז, כשמדברים איתי על האתיקה של
הופעות פורים, אני מספר את הסיפור הזה. אז נכון, לא לכולנו יש עור כזה בלתי חדיר,
ואני חייב לומר שגם אני מהבלתי נעלבים, אבל אני לא יכול שלא להעריץ אנשים עם הומור
עצמי, ולא יכול שלא להבין אנשים שיותר קשה להם. פורים שמח.
ה י וה י ה
חנן בן יהודה משעשע את החבריים, עלון הקיבוץ מרץ 1992
האכילה ככל דבר אחר בקיבוץ, זו זכות וחובה כאחת. כולם ממלאים
חובה זו כלפי הקיבוץ ובאים לאכול יום-יום באותה מסעדה. אני ניגש אל עגלת המנות, שם
מתנדבת מדנמרק מחלקת רבעי עוף. אני מבקש רגל, אך היא אינה מבינה, עד שאני מרים את
הרגל שלי לשם המחשה. מצבי כאן יותר קל משל חברי, אשר שואל אותה: תגידי, אולי יש לך
חזה לבן?
יום אחד בא אלינו אורח והייתה אפשרות של בחירה בין כבד קצוץ,
קציצה ופשטידת גבינה לצמחונים. האורח לפי שיטת השירות העצמי, לקח כבד קצוץ למנה
ראשונה, קציצה כמנה עיקרית ועוגת גבינה לקינוח.
אני עקרונית לוקח מנה אחת, כי זה ביתי. פיטר האולפניסט קיבל
חינוך חופשי, והוא לוקח חופשי 4 מנות, ואיש כמובן לא נותן לו מנה, או מנה אחת
אפיים. בולעים הכל.
אני מתיישב על יד השולחן ומתחיל לאכול. סועד מולי בחור מפותח
והאוכל טעים לו לחיך. איך אני יודע שהוא מפותח? רואים. כי הופיע בגופיה, כולו
שרירי ושעיר. ושטעים לו? בזה פשוט מבחינים לפי קולות המיצמוצים.
לוח מודעות
מוזמנים לסדרת הרצאות בנושא גיל ההתבגרות
ההרצאות מתקיימות באולם ההרצאות בבניין המועצה, בשעה 20:30.
מחיר הרצאה – 30 ₪, מחיר הסדרה כולה – 60 ₪. הרשמה ופרטים:
Bard@menashe.co.il Dudu@menashe.co.il 052-5523523
בתוכנית:
4.3.18 תמיר לאון – אנתרופולוג יישומי, על
דור המסכים.
8.4.18 חן מילר – מילדה שקופה למרצה מבוקשת.
8.5.18 גלית זיגמן – הסמכות ההורית החדשה של חיים עומר.
חבילה שהיתה מיועדת לגל יגודה, לא הגיעה ליעדה.
החבילה חשובה במיוחד.
מי שראה, שמע, יודע דבר על מקום המצאה,
מתבקש ליצור איתנו קשר בדחיפות.
תודה,נגה שורר ותמי צמח
במשימה של המדור מהשבוע שעבר, זכה יקיר העלון עומר תומר.
עומר יקבל פרס יוקרתי מהכולבו.
להלן החידה של עומר:
יש בעולם 7 מדינות שבשמן אין אותיות א.ה.ו.י. מי הן?
יוסי וחיות אחרות
והשבוע: עריוני צהוב
לכו ליד הבית של גדעון מגן, שני מטר מזרחית לכוורות שלו, על
גבעה קטנטונת ליד מגרש החניה...
פורחים שם מספר פרחי עריוני צהוב, שמעולם לא פרחו אצלנו.
עריוני צהוב הוא פרח בר ארצ-ישראלי, שנפוץ בהרי מנשה, ונחשב
לאחד הפרחים היפים בארץ.
מי הביא אותו אלינו? תעלומה.
אבל אם אתם יודעים על עוד פרחים יפים בקיבוץ – ספרו לנו.
יוסי בן מיור
בדשא שלנו...
מקום בזמן
"מקום בזמן" הוא מרחב עבודה משותף
וחלל להשכרה לאירועים.
המקום הוקם לפני כ-5 שנים ומאז החליף בעלים.
כיום המקום בבעלות מאיר גוטרבוים, ומנוהל על ידי היועץ העסקי
תומר הנדל.
באווירה אישית ובסביבה ירוקה, אפשר לבוא, לפתוח מחשב ולעבוד
מכאן.
מתאים לעצמאים ולסטודנטים.
לאירועים בסופ"ש ובערב, ניתן לשכור את החלל כולו.
מתאים להרצאות, סדנאות או אירועים פרטיים:
· אח עצים
· מדפסת לייזר
· אינטרנט סיבים אופטיים (סופר מהיר!)
· מטבח מאובזר
· חדר דיונים ל-10 אנשים
ניתן ליצור קשרים עסקיים, לקיים סיעור מוחות ולמצוא הפריה
הדדית לעצמאים.
לכל שאלה - התקשרו לתומר הנדל 054-8000-321.
ביום שישי 9.3.18, תפתח ב"מקום בזמן" תערוכה חדשה
של זהבית כרמל.
הכניסה ללא תשלום.
משולחנות ההנהלה
הצבעת קלפי אלקטרונית
• בחירה לחברות של משפחות ארסטר, גורן ובן מיור
• אישור תקנון בנייה פרטית
• אישור הלוואת ביניים למבנה הלוגיסטי
מיום שישי 2.3.2018 בשעה 9:00,
עד יום ראשון 4.3.2018 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi
Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה בחדר האוכל
ביום שישי 2.3 בין השעות 11:30-12:30
וביום ראשון 4.3 בין השעות 12:00-13:00.
בהצלחה לנקלטים וכן ירבו, אוריין גנדלמן
מדיוני הנהלת קהילה 04-18 21.2.18
1. צוות יישוב מחלוקות בנושאי בנייה - בעקבות פניות של חברים בענייני
אי-הסכמות בין שכנים בנושאי בנייה, הוחלט להקים צוות מנציגי הרשות לתכנון ונציגי
הנהלת קהילה, שייפגש עם השכנים ויעזור להגיע להסכמות. הרכב הצוות: יובל בן מיור
(מרכז הצוות מהרשות), איתן שמואל (נציג הרשות) והראל יגודה (נציג הנהלת קהילה).
2. צוות סיעוד וצוות צרכים מיוחדים - רבקה שדה העלתה את הצורך בבחירת נציגי
ציבור לשני הצוותים. סוכם: רבקה שדה ושרית אלימלך יקדמו את התהליך בהתאם להחלטות
הקיבוץ.
מסרו: אירית פואה ואוריין גנדלמן
דרושים 3 נציגי ציבור לוועדת צרכים מיוחדים
הגדרת תפקיד ועדת צרכים מיוחדים
ייעוד:
ועדה במעמד סטטוטורי. על הועדה לפעול בהתאם לתקנון הקיבוץ
ותקנות הערבות ההדדית, על תקנה 4 לתקנות האגודות השיתופיות (ערבות הדדית בקיבוץ
מתחדש), תשס"ו-2005.
סמכות ותפקידים :
א. לדון בבקשות של חברים להכרה בצרכיהם המיוחדים ובהיקף הספקתם.
ב. לדון בטענות של חברים בעניין התניית הספקת הצרכים בשימוש בהכנסות ונכסים
של החברים.
ג. להמליץ לשיחת קיבוץ, לקבוע את עקרונות הערבות ההדדית ואת עקרונות ההסדרים
ליישומה, לגבי חברים ותלויים בחבר עם צרכים מיוחדים. העקרונות יתבססו על
קריטריונים שוויוניים.
ד. לקבוע את אמות המידה להספקת הצרכים המיוחדים ואת ההסדרים.
ה. למנות צוותים ממליצים במידת הצורך, וליישם את ההמלצות.
ו. לוודא שיש הסכמים פרטניים ביחס לכל אחד מהבנים, בהתאם לצרכיהם ומצבם,
ובכפוף לביצוע הבן ו/או ההורים לגילוי נאות של מקורותיהם החיצוניים, הכנסותיהם
ונכסיהם, לפי הנוסח שתקבע הוועדה.
ז. לקבוע מסגרת תקציבית אחת לשנה, בשים לב להיקף הצרכים המיוחדים וליכולת
הכלכלית של הקיבוץ, אך תוך מתן עדיפות גבוהה לצרכים אלה, ולהספקתם בהתאם לעקרונות
שנקבעו בתקנון הקיבוץ. מעקב במהלך השנה על התקציב השנתי.
הרכב הצוות: מנהל/ת רווחה//מנהל/ת קהילה//איש מקצוע כגון
עו"ס, רופא, פסיכולוג וכדומה //
3 נציגי ציבור שאינם בעלי תפקיד ניהולי או
חברי ההנהלות השונות.
כישורים נדרשים לתפקיד:
• היכרות עם נושא הצרכים המיוחדים, עדיפות.
• דיסקרטיות
• אמפטיות
בחירה:
צוות איתור יביא המלצה. בחירה בקלפי.
חשוב לציין שצוות זה נבחר לתקופה ארוכה ללא קדנציה.
חברים הרואים עצמם מתאימים מוזמנים לפנות בצירוף קורות חיים
לשרית אלימלך
במייל sarit@ein-shemer.com, או בטלפון עד תאריך 09.03.2018.
צוות יישוב מחלוקות בנושאי בנייה – לידיעת הציבור
צוות יישוב מחלוקות בנושאי בנייה, הינו צוות המורכב משלושה
חברים. שני חברים מהרשות לתכנון – יובל בן מיור ואיתן שמואל, וחבר נוסף מהנהלת
הקהילה – הראל יגודה. הצוות מורכב מחברים שהתנדבו, והוא ללא סמכויות מיוחדות. כל
מטרתו הינה לעזור לחברים, בפתרון בעיות אשר מתעוררות מדי פעם בין שכנים בנושאי
בנייה ושיפוצים. להלן הגדרת התפקיד.
מטרת התפקיד: יישוב מחלוקות שכנים בנושאי בנייה ושיפוצים.
דרישות התפקיד:
דיסקרטיות
אמינות
רגישות
זמינות
סבלנות וסובלנות
אכפתיות ורגישות
התפקיד כולל:
קשר עם חברים
יישוב מחלוקות
קשר עם מוסדות הקיבוץ
כפיפות:
רשות התכנון / מנהלת קהילה
בברכת שכנות טובה, שרית אלימלך
ערב שבת 2.3.18
פורים מהאגדות
מהשעה 22:00 מסיבה בחדר האוכל.
מוזמנים מ-י"ב (עין שמר) ועד דלא ידע.
ריקודים, הופעות (משעה 23:00), אלכוהול, גלידות, אוכל והרבה
שמייח.
משה איתן 2.3.1964
שמואל שועלי 2.3.1988
לואיס גורן 5.3.2001
איז'ק לוטן 6.3.1989
רחל מצקין 6.3.1997
אהוד דקל 7.3.2013
מאשה יגודה 8.3.1996
אהרון שדמון 10.3.1970
צבי דקל 10.3.1989
מייטק זרטל 12.3.1993
אריה שמרי 13.3.1978
גברי חרודי 13.3.2017
זכריה סל 14.3.1963
שרה מרקם 14.3.2006
אבשלום בן יהודה 15.3.1978
אריה תלמי 19.3.1987
יעקב דז'יואן 20.3.1972
מרים דז'יואן 20.3.1987
שלמה לוי 21.3.1994
יצחק גרוסברג 23.3.1985
טובה לוי 24.3.2014
משה גרוסמן 26.3.1998
לוצ'יה איזנבלט 27.3.2006
שרנקה זרטל 30.3.1991
חנה ארליכמן 31.3.2006