עלון מס' 38 (3711) יום כיפור י' בתשרי תשס"ט 9.10.2008
סליחה...
שתיים בצהריים. עוד רגע
כיפור.
רגע לפני, בקשת הסליחה על כך שפגעתי, ששכחתי, שלא התחשבתי. סליחה גלעד, על כך שלא עשינו מספיק כדי לשחרר אותך. סליחה על כך שגירשנו את הערבים. וגם את היהודים. סליחה מהאימהות על כך שאנו שולחים את בניהן למות, ועוד בכזו קלות, סליחה נשים, על כך שהפלנו אתכן. סליחה שזיהמנו את כדור הארץ. סליחה שהחלטנו לא לעשות את שכר הלימוד דיפרנציאלי. סליחה.
איכשהו, עם השנים, למרות השימוש הרב, המילה הזאת כבר לא משכנעת. הלכה לאיבוד איפשהו, במשעולי הרחובות החשוכים של המציאות המודרנית. והפכה חלולה. איבדה את הקסם. את התוכן, את המשמעות. סליחה. הנה, גם אני אמרתי, אבל למי פניתי, והאם יש מישהו שבכלל הקשיב?
כבר צהריים. שתיים בצהריים. עוד רגע כיפור.
במה את/ה מאמין/ה?
פותחים שבת
לפני שבוע, בימים שבין ראש השנה ליום כיפור בחרנו לשיר שירי דבש. את השיר "מרדף" הובילה דלית אייזנברג, את השיר "בחולות" זימר חיים חננאל והקהל ענה לו בשמחה. אמיתי ששון וזמיר גולן לימדו את שירו היפה של זמיר "שנה טובה", ולאחר מכן שיתפו את הקהל בביצועו. תודה, תודה לכל הזמרים והנגנים על תרומתם המבורכת.
את פרשת "וילך" דרשה במחשבה רבה מירי אדליסט. בתחילה אמרה שהפרשה קצרה אך משמעותית, ומסופר בה על היום האחרון בחיי משה.
ביום זה מדבר משה אל העם ומספר לו שלא יכנס איתו אל הארץ, הוא מעודד את בני עמו ומבטיח שאלוהים ילך איתם ויעזור להם בכיבוש הארץ. וכך הוא נוהג גם לגבי יהושע, הוא מחזק אותו במילים דומות כשהוא מוסר לו את ההנהגה.
לאחר שמשה כתב את התורה ונתן אותה לכוהנים ולזקנים הוא ציווה לקרוא אותה באזני העם אחת לשבע שנים בשנת השמיטה. מצווה זו, הדגישה מירי, היא מצוות הַקְהֵל והיא רבת חשיבות, כי היא מבטאת את אחדות העם סביב יראת אלוהים וסביב התורה, ויש בה התייחסות לדורות הבאים וגם לדור שלנו החי על האדמה הזאת כיום.
בהמשך, דיברה על ההתגלות של אלוהים אל משה ויהושע שבה הוא אומר להם שלאחר מותו של משה יחטא העם, יפר את הברית והוא (אלוהים) יגיב בכעס ובהסתרת פניו, ועל ישראל תבואנה צרות ורעות רבות. בנקודה זו מצווה אלוהים על משה לכתוב שירה המתארת את עתידם של ישראל, שירה זו תשמש עדות כי ה' הודיע לעמו מראש מה יהיה גורלו אם יפר את הברית איתו. הפרשה נחתמת בהסבריו של משה את פשר השירה שכתב ואת תפקידה.
כאן עברה לדבר על "עשרת ימי תשובה" שבהם אנו נמצאים עתה. אמרה שאלה ימים של חשבון נפש שכל אחד עושה עם עצמו, על דרכו ועל הדברים שהיה רוצה לשנות ולשפר. הוסיפה שהדבר שהיא הייתה רוצה שנגיע אליו הוא אחדות ישראל. סיימה דבריה בברכה הנאמרת בתפילות של ראש השנה:
"בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, וגזרות טובות, ישועות ונחמות, נזכר ונכתב לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל, לחיים טובים ולשלום".
והשבוע, "שירים על שירים", בעקבות "פרשת האזינו" שבחלקה הגדול כתובה בצורה שירית וקרויה גם שירת האזינו. על הפרשה עדה גבע.
הכרות עם ד"ר נגב בר
תולדות חייו, כיצד הוא מבין את רפואת המשפחה, מהם מגוון הטיפולים שהוא עושה, דעתו על הרפואה המשלימה, מה עשה באפריקה ועוד…
ת ו ל ד ו ת ח י י ם
נולדתי בדימונה לפני 41 שנה ומשם גם שמי, נגב. בגיל 5 עברתי עם הורי לרמתיים. הורי התגרשו כשהייתי בכתה ג' אז עברנו לירושלים שם חייתי רוב ילדותי. בגיל 14 הלכתי לקורס מגישי עזרה ראשונה של מד"א וכבר ביום הראשון של הקורס גמלה בי ההחלטה שיום אחד אהיה רופא. לאחר התיכון הלכתי לשנת שירות במסגרת גרעין "רעים" של הצופים בגבעת-המורה שבעפולה. התגייסתי לגולני תחילה כחובש ואחר-כך כקצין חי"ר ומ"פ. את הילה, זוגתי הכרתי כאשר ביקרתי בגבעת המורה, שם הייתה בשנת שירות של הצופים ומאז אנו ביחד יותר מ 20 שנה.
לאחר שחרורי מצה"ל וטיול בעולם התחלתי ללמוד רפואה בחיפה. בשנה השלישית של הלימודים עברנו לקיבוץ כפר-מכבי שם עבדתי כ"אח תורן" וכ"אחות טיפת חלב". בסיום לימודי הרפואה התחלתי התמחות ברפואת המשפחה, ועברנו לקיבוץ רמת יוחנן שם עבדתי כרופא תורן של הקיבוץ בשעות הערב. בקיבוצים גם נולדו ילדינו - הבת הגדולה, דרור (בת 10.5), נולדה בכפר-המכבי. הבת האמצעית, שחר (בת 7.5), נולדה ברמת-יוחנן. הבנים נולדו בקיבוץ דליה גור (בן שנתיים) ושיר שנולד ביום ה' האחרון.... אתנו חיים גם הכלבה "אַישַאשָה" (פארק מדהים באוגנדה) והחתולה "דוֹדוֹ" (מאכל מסורתי אוגנדי).
ספר משהו על אוגנדה
בשנת 2004 נסענו במסגרת פרויקט התנדבות לבית-חולים מיסיונרי בכפר קטן בדרום מערב המדינה, ליד משולש הגבולות עם רואנדה וקונגו. הנסיעה הייתה החלטה משותפת שלי ושל הילה ובמבט לאחור, זו הייתה שנה מאד משמעותית מבחינתנו כמשפחה ושלי כרופא. כידוע, הרפואה באוגנדה שונה מאוד: המחלות העיקריות שם הם תת-תזונה, איידס ומלריה שכמעט ולא קיימות בארץ. וגם עבודת הרופא שונה בתכלית. באוגנדה הייתי רופא אחד מבין חמישה רופאים בכל ביה"ח, ועל כן הרופא שם צריך לעשות הכל: אורטופדיה, מיילדות, רפואת עיניים, אוזניים, רפואת נשים וילדים ולעיתים אף רפואת שינים... נאלצתי ללמוד שם לבצע ניתוחים קיסריים וניתוחים כלליים, להיות רופא "טיפול נמרץ" ורופא פגים ולעיתים אף רופא מרדים או פתולוג.... והכל באמצעים מאוד דלים (אפילו מרפאת הקיבוץ מצוידת יותר...).
בשנה זו למדתי להעריך את איכות שירותי הבריאות בארץ ולהוקיר את הפריבילגיה של חיים במדינה מפותחת כשלנו (למרות שכולנו נהנים לקטר על מצבנו ה"קשה" בארץ...)
למה בחרת להיות רופא משפחה ?
כשרק התחלתי ללמוד חשבתי שאהיה רופא ילדים, אבל מאז היכרותי את חיי הקיבוץ בכלל ואת הרפואה הכפרית בפרט, הבנתי שאני רוצה להיות רופא משפחה בקיבוץ, ולמעשה כבר 12 שנה אני חי ועובד בקיבוצים - עין שמר הוא הקיבוץ החמישי בו אני עובד.
אחת הסיבות לבחירתי ברפואת המשפחה היא הקשר הממושך עם המטופלים והיכולת להכיר אותם במכלול שלם של חייהם; לעומת רופא בבית החולים המכיר את המטופל לזמן קצר בלבד ובהקשר המאוד צר של המחלה הנוכחית שבגללה אושפז.
סיבה נוספת לאהבתי את רפואת המשפחה, היא המגוון העצום של התחומים, המחלות וקשת הגילאים בהם אני מטפל - מעוללים בני יומם ואפילו עוד בהיותם עוברים בבטן ועד קשישים ומטופלים בשלבי הפרידה מהחיים.
מה כולל תחום אחריותו של רופא המשפחה בקיבוץ ?
רופא המשפחה ביחד עם צוות המרפאה והבריאות אחראי על 3 תחומים עיקריים: רפואה מונעת, רפואת מחלות כרוניות ורפואה ראשונית.
1.רפואה מונעת –
כוללת את כלל הפעולות שלנו על מנת לשמור על המטופלים בריאים, בתחום אנו מאמצים את האמרה "גרם אחד של מניעה חשוב מק"ג רבים של טיפול".
ראשית, אנו מעודדים פעילויות שונות לקידום הבריאות, למשל, עידוד הפסקת עישון וירידה במשקל, איזון גורמי סיכון כגון כולסטרול ולחץ דם.
שנית, אנו משקיעים משאבים רבים על מנת לגלות מחלות שונות בשלבי המחלה הראשוניים (עוד לפני שהמטופל מרגיש חולה), וזאת על מנת לשפר את אחוזי הריפוי ולצמצם את הסיבוכים מהמחלה, למשל, בדיקת דם סמוי בצואה לגילוי סרטן המעי הגס, בדיקות שד וממוגרפיה לגילוי סרטן שד, בדיקת צפיפות עצם לגילוי בריחת סידן וכד').
אנו גם מזמנים את כלל האוכלוסייה הבוגרת ל"בדיקות יום ההולדת", בה אנו "תופרים" לכל אחד סדרת בדיקות התואמת את גילו, ומצבו הבריאותי. כמו כן אנו מבצעים מעקב "טיפת-חלב" בנשים הרות ובילדים ועידוד הנקה בתינוקות.
2. רפואת מחלות כרוניות –
לכל מחלה כרונית נדרש מעקב כדי לוודא שהיא "מאוזנת" – כלומר איננה גורמת לסבל או סיכון מיותר למטופל . על פי אופי המחלה וניסיוני בטיפול בה וכמובן גם רצון המטופל - אנו קובעים את אופי ותדירות השיתוף של הרופא המקצועי המטפל במחלה (למשל נוירולוג למחלת הפרקינסון וכד').
3. רפואה ראשונית -
עלי להסביר קודם במה מדובר. רופא המשפחה, כמי שמכיר את המטופל ואת עברו הרפואי, וכן כרופא שזמין ונגיש למטופל באופן יחסי, אמור לתת מענה ראשוני למגוון רחב מאוד של תלונות וסימפטומים. ב"עיבוד" הראשוני אנו משתדלים להקל על הסבל הנגרם מהתלונה, ובמקביל להחליט האם נדרש בירור רפואי נוסף (בדיקות צילומים וכו'). על כן הרפואה הראשונית היא רחבה מאוד ומקיפה תחומי רפואה רבים: מחלות זיהומיות, רפואת חירום, רפואת ילדים, כירורגיה אורטופדיה , רפואת נשים, פסיכיאטרייה ורפאה פנימית ולמעשה כל שטחי הרפואה. בכל התחומים הללו אנו נותנים מענה ראשוני למקרים השכיחים והפשוטים – אלו הם רוב המקרים... אם זאת, רוחב היריעה בא בד"כ על חשבון העומק, ועל כן במקרים הנדירים, המורכבים או המסובכים תמיד נערב רופא המומחה לנושא הספציפי...
ואם מישהו מבקש ללכת למומחה?
מטופל שמבקש להיבדק בכל תחום ע"י רופא אחר תמיד יקבל ממני הפנייה. עם זאת, אני תמיד אציע קודם את עזרתי הרפואית (באותם תחומים ומצבים שאני יודע ויכול לטפל בהם). אבל אם החולה רוצה, או לחילופין המקרה מסובך או מורכב – אני מפנה לרופא מומחה. לעיתים הגבול מאוד דק ואחד האתגרים של רופא ראשוני הוא לדעת את גבולות הידע, הניסיון והיכולות שלו...
לדוגמה: בא אלי מישהו עם נקודת חן "חשודה". חלופה א': רופא המשפחה מפנה לרופא עור, משם הוא מופנה לפגישה לקראת ניתוח עם כירורג-פלסטי, נוסע שוב להוצאת הנקודה החשודה, וחוזר פעם נוספת לקבלת התוצאות, שאיתן הוא צריך לחזור אל רופא העור, ש"מחזיר אותו" אל רופא המשפחה... סה"כ מעורבות של 3 רופאים ב 5 פגישות.
חלופה ב': המטופל בא אלי, אני מאבחן את הבעיה, קובעים מועד קרוב לביצוע הפעולה ומוציאים את נקודת החן כאן, במרפאה. התוצאות מגיעות ישר אלי וברוב המקרים כל הפרוצדורה מסתיימת בזה...
זו רק דוגמה קטנה איך ניתן למצות טוב יותר את "סל" הרפואה הראשונית של הרופא ושל המרפאה במקום, ואיך ניתן לנצל טוב יותר את המשאבים של כולם. אני רואה בזאת חובה מקצועית שלי כרופא. על כן אני שוקד תמיד על הרחבת והעמקת "הסל" האישי שלי, על מנת שאוכל להעניק למטופלים בקיבוץ את הרפואה הראשונית הטובה והמקיפה ביותר שאני יכול.
מה כולל "סל" הבדיקות והטיפולים שלך ?
הסל מגוון מאוד והוא כולל בין היתר: סריקת נקודות חן והוצאה כירורגית של נקודות חשודות, מעקב הריון ובדיקת תינוקות וילודים, הערכות פסיכיאטריות ונוירולוגיות, בדיקות גריאטריות וקוגניטיביות , הזרקה למפרקים כאובים, בדיקות גניקולוגיות והתאמת גלולות למניעת הריון, טיפול לסחרחורת התקפית, תפירת חתכים, בדיקות שד, הערכה קרדיולוגית וגם הוצאת כירורגית של ציפורן חודרנית.... ועוד מגוון רב של בדיקות וטיפולים למצבים שונים מכל ספקטרום הרפואה הראשונית.
בעיות רבות עמדו בפני היהודי בגלות כשהחליט להיות חולה: קודם כול, האם ללכת לרופא יהודי או גוי; שנית, האם ללכת לרופא קרוב משפחה או לרופא שהוא לא מכיר; שלישית, האם ללכת לפרופסור שדורש הרבה כסף או לחובש שאפשר להסתדר איתו בעזרת תרנגולת.
בקיצור, לפעמים העדיף היהודי לא לחלות כלל כדי לא להתמודד עם הבעיות הרבות, מה גם שרופא, ואפילו פרופסור חשוב, יכולים גם לטעות.
לכל רופאי המשפחה "סל" מקצועי שכזה ?
לרוב רופאי המשפחה העובדים ברפואה הכפרית ובקיבוצים במיוחד יש "סל" מקצועי משלהם, אותו הם שואפים להגדיל ולהרחיב על פי הכשרתם וניסיונם.
לבדיקות ולטיפולים ב"סל" שאני מבצע עברתי הכשרה ממושכת ויש לי כבר לא מעט ניסיון.
האם כולם שמחים לקבל מענה כ"כ מקיף במרפאה פה בקיבוץ ?
בהחלט לא. יש מטופלים שמעדיפים שרופא המשפחה יצטמצם לתחומים "מסורתיים" יותר ולא יחתוך או יתפור אותם פה במרפאה הקיבוצית. יש כמובן גם נשים שמעדיפות לא לעבור בדיקת שד אצל רופא שהן יפגשו לאחר מס' דקות בחדר האוכל.
לי כמובן אין בעיה עם כך ואכבד כל רצון של המטופל/ת לקבוע את המינון וסוג הטיפול שהוא מעוניין לקבל על ידי.
לנושא אחר, איך אפשר לקצר את הזמן שמחכים לתור?
מבחינת קופ"ח, בקיבוץ אוכלוסייה מאוד מצומצמת ועל כן המרפאה זכאית לפחות מעשרים שעות רופא שבועיות - וזו כמובן שמיכה קצרה מכל הכיוונים.
ישנם 3 פרמטרים עיקריים בניהול משק הזמן של הרופא בקיבוץ:
1. אורך זמן הפגישה של המטופל עם הרופא.
2. כמה זמן חיכה המטופל לקבלת התור המתוכנן.
3. כמה זמן חיכה המטופל על הספסל לפני הכניסה לרופא.
אם המפגשים יהיו קצרים, אוכל לקבל יותר אנשים בכל יום וזמן ההמתנה לקבלת תור רגיל - יתקצר.
אך מצד שני במפגשים קצרים איכות המפגש עלולה להיפגע ואנשים לא יקבלו מענה רפואי ונפשי נכון ומתאים.
בגלל שמטופלים רבים זקוקים לזמן רב על מנת לקבל מענה הולם לבעיותיהם המורכבות, הקצבנו יותר זמן לכל מפגש עם הרופא, אך המחיר הוא שבכל יום יש פחות מוזמנים מראש וזמן ההמתנה לקבלת תור מתוכנן לעיתים ארוך מדי.
ועל כן בכל יום ישנו "אל-תור" שזהו בעצם תור לבעיות דחופות ופשוטות שניתן לקבל מענה במקום (ילד עם חום, כאבי גב, חבלות וכד') כל מטופל שיגיע לאל תור יתקבל בו ביום, אך הכניסה לפי סדר ההגעה ולעיתים ההמתנה מייגעת.
על מנת לנסות להקל על העומס הרב ולנסות להרחיב מעט את השמיכה, פתחנו ערוצי תקשורת נוספים: הטלפון שלי פתוח תמיד ואני זמין לחברים בכל שאלה דחופה (גם בימים בהם אינני עובד בעין-שמר ואף בשבתות וחגים). כמו כן אני תמיד שמח כשניתן לעזור למטופלים באי-מייל. למשל בשאלות שונות או בקשות פורמאליות (חופשת מחלה ובקשות לאישורים שונים) – ניתן לשלוח אלי בקשה בדוא"ל ואני משתדל לענות תוך זמן קצר יחסית מבלי שהמטופל צריך לבוא למרפאה. (בהסתייגות אחת, אישורי בריאות ורישיונות - אינני רשאי לתת למטופל שלא נבדק על ידי בשנה האחרונה כולל בדיקה גופנית).
ידך קלה על תרופות לבריאות הנפש?
כן! אני מאמין כי בימינו התרופות לדיכאון וחרדה נותנות מענה מצוין גם למצבים קלים של חרדות ומצבי רוח ירודים. אלו תרופות שמשפרות מאוד את איכות החיים. ישנה סטיגמה נגד "תרופות פסיכיאטריות" אך זה אינו מוצדק. התרופות של ימינו הן מאוד "עדינות" ובמינונים נמוכים ביותר יכולים לעזור מאוד. לפעמים התוצאות הן הרבה יותר מהירות ומתאימות למטופל מטיפול פסיכולוגי נפשי ארוך ומייגע. לכן, במקרים המתאימים, אני מציע טיפול נפשי תרופתי בשלבים מוקדמים יחסית.
מה יחסך לרפואה האלטרנטיבית, אתה ממליץ להיעזר בה?
אני רופא מערבי ועוסק רק ברפואה מערבית. אם זאת אני מאוד מעריך את חברי הקולגות מתחומי הרפואה המשלימה ויודע כי פעמים רבות הם יכולים לעזור לא פחות (ולעיתים אף יותר) מהרפואה אותה אני מייצג.
לכן אף פעם אינני מתנגד להתייעצות נוספת של המטפל עם כל תחום מהרפואה המשלימה. במקרים המתאימים, נדרש אף סנכרון ביני למטפל האלטרנטיבי – ואני תמיד שמח לשיתופי פעולה שכאלו, במיוחד אם המטופל נהנה ומרוויח.
אם זאת, הידע שלי ברוב תחומי הרפואה המשלימה בסיסי ביותר ולכן אין לי את היכולת להמליץ איזה טיפול אלטרנטיבי מתאים לסימפטום או מחלה מסוימת, ואני משאיר את בחירת סוג הטיפול ושם המטפל הספציפי למטופל עצמו.
לסיום, ברצוני לנצל במה זו לאחל לכל חברי ותושבי עין שמר שנה טובה,
חתימה טובה ובעיקר הרבה הרבה בריאות.
נגב
טלפון נייד: 0546747611
דוא"ל: negevba@clalit.oirg.il
למשפחת בר
מזל טוב להולדת הבן והאח החדש - שיר
שמחה בריאות ושלום
מזל טוב!
לאפרת ואיתן בן מיור
להולדת הבן
נכד לרותי ויובל
נין למרים בן מיור
ברכות לכל המשפחה הרחבה!
ברכות לבביות
לתום גרנות
המתגייסת לצה"ל
הרבה הצלחה ועניין!
מאחלים ו. קשר וצעירים
מזל טוב!
לצילה ואורי ליס
להולדת הנכד
בנם של הדס וגיא, אח למאיה
ברכות לכל המשפחה הרחבה!
ש א י ל ת ו ת
לרוני גלעד מנהלת מש"א
האם נכון, שלמרות ההחלטות בנושא שעות נוספות ובונוס, יש שממשיכים לקבל הטבות שלא מגיעות להם?
( - )
משיבה רוני גלעד
לאחר בדיקה חוזרת שערכתי מול תלושי השכר, אין יוצאים מן הכלל שנוהגים כלפיהם בניגוד להחלטות תקנון העבודה.
לאיילת מוזס
לרקפת זוהר
הייתה בעיתון המשק ידיעה על ביטול מעמד האורחות.
1.האם ההחלטה הנ"ל צריכה אישור של
חברי הקיבוץ?
2. מאיזה תאריך מתחיל תוקף ההחלטה.
ע י ד ו ס.
מ ש י ב ה א י י ל ת
החלטת הנהלת הקהילה נסמכת על תקנון בנים בעצמאות כלכלית, בו מתאפשר לבנים להתקבל לחברות מגיל 25 והעדפה ברורה לקבלה לחברות בגיל 30.
הנהלת הקהילה החליטה לבטל את מסלול האורחות בישיבתה מיום 3.9.08 וזאת לאור הקושי של צעירים לעבור קלפי ולהתקבל למועמדות ולחברות.
יש צורך במעמד שבו יוכלו צעירים לשהות בקיבוץ על מנת שהציבור יוכל להכיר אותם ורק אז להתחיל במסלול קליטה של מועמדות וחברות.
לכן, החליטה הנהלת הקהילה, לחייב כל מי שמגיע לקיבוץ לאחר היעדרות ארוכה, לשהות כאן במעמד של עצמאות כלכלית לפחות 1/2 שנה.
בתודה לאלה
שתרמו ויתרמו דם
לדברי ד"ר ג'רום סליבן, רמות גבוהות של ברזל בדם מגבירות את הסיכון לחלות במחלות לב ושבץ.
לפי סליבן, רמות הברזל בדם מסבירות את מחלות הלב אצל גברים, שהרי ידוע שברזל מזרז את תהליך החמצון של הכולסטרול, תהליך הגורם נזק ויוצר בעיות קרדיולוגיות (אצל נשים המחזור מטפל במידה מסוימת בבעיה).
ועל כן, כאשר תורמים דם, עושים טוב
גם לגוף וגם לנפש – עזרתם לאחר ולכם.
על פי הצלב האדם, תרומת דם אחת לששה חודשים, מורידה את הסיכון למחלות לב ואירועים מוחיים, בעיקר אצל גברים
מעלון עין השופט
יומן פופקורן – למכירה !
בכל שנה לאחר הקרנת יומני עין שמר, משתרך תור ארוך של מפספסי חג, סבים גאים ועוד, שרוצים שרק להם אתן את הדיסקים של היומן.
הקרנת היומן בערוץ הפנימי בשנים שעברו רק הגדילו את תור המפספסים.
לכן, השנה אעמיד את היומן למכירה במחיר 25 ₪ בעטיפה אסתטית (די.וי.די).
הרשמה בחדר האוכל למשך חודש.
ח י י ם ח נ נ א ל
שיחת קיבוץ
תתקיים בשבת
11/10/08
בשעה 21:00
ב מ ו ע ד ו ן
סעיפי השיחה:
1. בחירת חבר נוסף לועדת ביקורת:
הנהלת מש"א ממליצה על איציק כהן.
2. החלפת חבר בועדת קלפי:
איה מלומן מסיימת את תפקידה
בועדת הקלפי ויוסי יגודה מחליף
אותה.
3. בחירת מנהל קהילה:
הצוות לבחירת מנהל קהילה
ממליץ על עמית דגן לניהול
הקהילה.
4. נוהל ערעורים.
תזכורת
אני מבקשת להזכיר שוב, כי כאשר משלמים חניה במכונה אוטומטית (למשל בבי"ח מאיר), יש לבקש קבלה.
במכונה יש כפתור מיוחד לכך, ומתקבלת קבלה בצבע ירוק.
כרטיס היציאה מהחניה (הלבן) אינו קביל בהנהלת חשבונות ואין באפשרותי לזכות על פי מסמך זה.
צביה ויסברג
עדכונים ממש"א
תקנון עובדי חוץ – הנהלת מש"א החליטה שכיום אין צורך בתקנון עובדי החוץ משתי סיבות עיקריות:
1. תקנון העבודה חל על כל חברי / מועמדי הקיבוץ ולכן כולל בתוכו גם את עובדי החוץ.
2. צוות שינוי עובד במרץ וחלק מדיוניו עוסקים בהסדרי העבודה של עובדי החוץ בקיבוץ המשתנה.
עבודת סטודנטים – הוחלט כי סטודנטים שלומדים במסלול צעירים הישן, וסטודנטים במסלול לימודים של חברי קיבוץ, ישבצו אחת לחודש במוזיאון או בחדר האוכל, וזאת משום שהקהילה סופגת חלק מימי העבודה שלהם. התמורה משיבוצים אלה תשמש כהשלמת לימי העבודה או כשעות נוספות לתקציב.
סידור רכב - פנינה גלעד מסיימת בימים אלה את תפקידה כסדרנית רכב ומעבירה את התפקיד למשה רונן.
תודה לפנינה על השנה בה טיפלת בכל בקשה או בעיה בסבלנות ובמאור פנים, ולמשה בהצלחה בתפקידך החדש.
הטלפון של משה 052-3795039
והמקוצר 8044
בקשה מעובדי הנוי
בקשות, שאלות ועוד...
יש לשים בתא הדואר של הנוי בחדר האוכל.
שנה טובה, גילי רכז הנוי.
חילופים בהנהלת החינוך
חיה חרודי סיימה שנה של חברות כנציגת הורי המרכזים בהנהלת החינוך ונוגה שורר מחליפה אותה.
תודה לחיה על לקיחת חלק וייצוג ההורים ובהצלחה לנוגה.
לגלי עם סיום
ריכוז התרבות
תודה על השנים בהן לקחת על עצמך לארגן את התרבות אצלנו. דאגת כי התרבות תגיע לכלל האוכלוסיה, מגדול ועד קטן, ועשייה זו לוותה חשיבה רבה, יצירתיות, מקצועיות וביכולת המופלאה שלך לארגן ולהפעיל את הסובבים אותך.
הרבה מזל טוב להולדת רועי,שתדעו רק נחת, אהבה ובריאות.
הנהלת מש"א
רוני גלעד
סדינים ישנים וציפיות
י ת ק ב ל ו ב ב ר כ ה .
אפשר להניחם בקופסא שעל הספסל, ליד חדר העלון, או לפנות לסרגיי או לטל איזן בחממה - עד ערב חג סוכות.
ת ו ד ה
פיסות הפאזל של חיי – סיפור חיים
מאת: רות עצמון
קראתי בעניין רב את את ספרה של רות שיצא בימים אלה לאור. בספר נפרשת מסכת חיים מרתקת, הנמשכת מילדות בגרמניה, דרך חברות בתנועת נוער, עלית הנאצים לשלטון והבריחה מגרמניה שבסופה הגיעה רות למחוץ החפץ, קיבוץ בארץ ישראל. אישיותה של רות, סגנון פעילותה בתחומים הרבים בהם עסקה במהלך חייה בקיבוץ ומחוצה לו, מתגלה לעיני הקורא בבהירות ובאומץ. רות הייתה והינה אישה פעילה, דעתנית, אשת משפחה ובעלת אישיות עצמאית, ומתאפיינת ברצון מתמשך לסייע לאדם במצוקתו. ככל שמצוקה גדולה יותר, נכונותה לסייע לו רבה יותר. קריאה בספרה של רות מאפשר לרבים מאתנו, וכוונתי בעיקר לבני קיבוץ חניכי החינוך המשותף, לאמץ לעצמם פרספקטיבות על החיים ככלל ועל דרכי החינוך והטיפול אותם קיבלנו בילדותנו ובנעורינו בפרט.
היכולת להמשיך ולתפקד תוך הסתמכות על אמונה באדם באשר הוא אדם, היא יכולת שכאשר קוראים את הביוגרפיה של רות, מעוררת הערכה רבה.
עם בוא הזיכרון
לפני שבועות אחדים התבשרנו שנתקבלו האישורים להרחבת המרכז המסחרי שלנו בצומת כרכור. כמו רבים מחברי הקיבוץ
שלנו התמלאתי שמחה. מרב הסיכויים שכתוצאה מהחלטה זאת יעלו ההכנסות
מפעילותו של המרכז המסחרי ומתוצאה זאת ניהנה כולנו. לפני ימים אחדים במהלך טיול עם
הכלבה חצב במרחבי שדותינו, קפץ לראשי זיכרון של אותה ועדת משק שהתקיימה לפני כתשע שנים, בה העלה ניסים קישיק הצעה להרחבת שטחו של המרכז המסחרי, הצעה שעל פי עדותם של שניים מהחברים שהיו מעורבים בקבלת ההחלטות בימים ההם, הייתה כמעט זהה לחלוטין להצעה שאושרה בימים אלה.
הצעתו של ניסים שהייתה מגובה בכל האישורים הדרושים נדחתה על ידי ועדת המשק שגם אני הייתי אז חלק ממנה. בדיעבד ניתן להניח שאי קבלת הצעתו של ניסים להרחיב את המרכז המסחרי שלנו פחות או יותר במתאר שהתקבל בימים אלה, גרמה על פני השנים להפסד רווחים שיכלו להיכנס לקופת הקיבוץ ולא נכנסו. מובילי ההתנגדות להצעת הרחבת המרכז המסחרי שלנו שגו ואילו עמדתו של ניסים שהיה גם אז מנהל המרכז המסחרי שלנו הייתה נכונה יותר. אני שלא תמכתי בהצעתו של ניסים מצטער מאוד על עמדתי בסוגיה זאת. נראה לי שטוב יעשו גם אלה שהיוו את ההנהגה הכלכלית של הקיבוץ בתקופה בה התקבלה ההחלטה השגויה, אותם אלה שהובילו בימים ההם את ההתנגדות לתוכנית ההרחבה של הצומת שלנו, אם יביעו חרטה על שתמכו בהחלטה שהתקבלה.
אחרי הכל החלטות נכונות וניהול נכון הם הגורמים העיקריים להצלחות או חלילה לכישלונות בכל התחומים, כולל התחומים הכלכליים. גם באיחור, במקרה שלנו באיחור רב, ראוי לנו, לכל מי שהשתתף בקבלת ההחלטה השגויה, להודות שטעינו ולהתנצל בפני מי שלחם על צדקתו, ונהדף. להודות בטעות אינה בושה. להפך, הודעה בטעות שנעשתה בעבר על ידי מקבלי ההחלטות יכולה להוות עדות לרצונו של האדם, החבר, בעל התפקיד, לתרום למערכת עליה הוא מופקד את המירב שביכולתו.
אבישי גרוסמן.
עדכונים מד"ר נגב
ביום ראשון 12.10 - לא יבוא.
במקום זאת יבוא ביום רביעי 15.10
בין 9:00-10:00 - קבלה דחופה
מ- 10:00-12:30 - קבלה לפי תור.
ר כ ב ב כ י פ ו ר
ארון המפתחות של הרכב ייסגר ביום רביעי בשעה 17:00 והמפתחות יהיו אצל משה רונן. יפתח מחדש בשעה 18:00 ביום חמישי.
משה 052-3795039
והמקוצר 8044
ראיון עם
אורן תירוש
עם הקרנת הבכורה לסרט
"אסקייפלנד" במסגרת תחרות
בינלאומית - בפסטיבל הסרטים בחיפה
איך הכל התחיל?
כל הזמן אני מחפש אחר נושאים מעניינים לסרט. כשהגעתי לעין שמר, נוגה סיפרה לי את הסיפור של אשל ועאדל, וזה נראה לי קצת כמו "אגדה אורבנית" ולא משהו ממשי.
ואז פגשתי את אשל ששהתה כאן בזמן האינתיפאדה הראשונה. היא סיפרה לי את הסיפור שלהם והראתה לי תמונות והכל פתאום נראה באור אחר לגמרי, מעניין מאוד ומסקרן.
כמה חודשים אח"כ נסעתי לסיני ופגשתי את עאדל בפעם ראשונה. התארחתי אצלו בחוף (שעל שמו נקרא הסרט "Escapeland" ) ומאוד התרשמתי ממנו, ומאז התחלתי לנסות ולשכנע את שניהם לעשות את הסרט, מתוך הנחה שעצם התהליך יוכל לעזור להם להביא את עאדל לארץ.
למרות העובדה שעאדל שהה בסיני במעמד של פליט או"ם, הם פחדו שמשפחתו בסודן תיפגע, ושהמצרים יגבירו את הקשיים עליהם כזוג, משום שאינם מעוניינים בקיום הקשר ביניהם, ואף היה חשש להתנכלות ישירה לעאדל. רק כשהשתכנעו שבדרכים המקובלות אין להם הרבה סיכוי להביאו לארץ הם הסכימו, והתחלנו לצלם פה בעין שמר.
בפברואר 2005 נסענו פעם ראשונה לסיני. אשל הייתה אז באמצע ההיריון השני, עם היולין, ומאוד רצתה להביא את עאדל לארץ שיהיה נוכח בלידה. לצערנו מהר מאוד התברר שמשרד הפנים לא יאפשר זאת, גם לא באישור זמני.
מאז אותו ביקור עקבנו אחריהם כשאנו מצלמים מדי זמן, פעם בארץ ופעם בסיני, עד שהתחילו
הפיגועים בסיני, הפסיקו להגיע תיירים, עאדל נשאר מחוסר עבודה והלחץ הכלכלי עליהם גדל. הם נדחקו לפינה שהביאה אותם למסקנה שעאדל צריך להגיע לארץ, גם אם ייאלץ לעשות זאת בדרך לא חוקית.
לאחר תקופה ארוכה, שבה הסתתר מהמשטרה המצרית בסיני, שניסתה למנוע את הקשר שלו עם ישראלית, השתכנע עאדל שאין מנוס, ולאחר שלושה ניסיונות לחצות את הגבול שלא צלחו, הוא הצליח לחצות את הגבול בשלום.
יומיים לאחר שהגיע, הוא קיבל מעמד של פליט או"ם, שפירושו מעמד חוקי; על פיו מותר לו לעבוד, אך עליו להסדיר את ענייניו מול משרד הפנים תוך מספר שנים.
אתה אומר אנחנו, מי זה אנחנו?
אנחנו זה אני וחברת הפקת סרטים בשם "סינימקס", שמפיקה את הסרט ואני עובד איתם כבר כמה וכמה שנים. החברה מורכבת משני בוגרי "קמרה" שאחד מהם - יורם עברי הוא גם הצלם וגם המפיק של הסרט.
החברה מימנה את הפקת הסרט, ובהמשך אנו מקווים שיגיעו גם הרווחים. אחת הדרכים לעשות זאת היא השתתפות בפסטיבלים, כמו למשל פסטיבל חיפה. לפסטיבל הוגשו 60 סרטים דוקומנטאריים ישראלים ומתוכם נבחרו 14 סרטים.
גם אם לא נזכה בפרס, עצם ההשתתפות מהווה מנוף לקידום הסרט בפסטיבלים נוספים ובמכירה לגופי שידור בעולם.
האם כל המימון הוא של חברת ההפקה?
לא. אני הרגשתי שיש לנו סיפור מרתק והייתי בטוח שנוכל להשיג לו תמיכה כספית כדי להפיקו כראוי. להפתעתי לא הצלחנו, ולאחר הרבה ניסיונות, ולמרות האמפתיה שזכינו – לא הצלחנו להשיג מימון. זה יצר בעיה, כי סרט בהיקף כזה עולה כ-60,000 יורו (מדובר על כשבעים ימי צילום,חלק גדול מהם בסיני, ומשהו כמו 50 משמרות עריכה). ועדיין המשכנו וצילמנו, כי האמנו בסיפור וחשבנו שזו תהיה טעות להפסיק. הדילמה שלנו הייתה כפולה: נגמר הכסף, ובנוסף גם לא ידענו כיצד הסיפור יסתיים – ואם יסתיים.
למזלנו, ובעיקר למזלה של המשפחה, עאדל החליט לחצות את הגבול ולהגיע לישראל. ולשמחת כולנו המבצע הסתיים בהצלחה, כי בקלות רבה היוזמה הזאת הייתה יכולה להיגמר באסון. כך "נוצר" לנו "הפי אנד" לסרט.
אם עאדל היה נשאר בסיני אינני יודע מה היה גורלו של הסרט ואם היה מסתיים בכלל.
בסרט דוקומנטרי הולכים אחר המצולם עם המצלמה?
בקולנוע דוקומנטארי ישנן שתי גישות עיקריות; האחת הקלאסית, זו שבה הצלם או הבמאי הם כ"זבוב שעל הקיר", וצוות הצילום מנסה שלא להשפיע על ההתרחשות. ככל שחולף הזמן המצולמים פחות ופחות חשים בנוכחות המצלמה ולכן מתנהגים ב"טבעיות".
הגישה השנייה היא של קולנוע יותר אקטיבי – סובייקטיבי, שבו הבמאי יותר מעורב במתרחש; שואל שאלות, יוזם, ומדי פעם "מכוון" את הסיטואציה.
לדוגמא אם אשל יוצאת עם התיקים לסיני, אני יכול לבקש ממנה שתחכה רגע ותצא יותר מאוחר מהבית, כדי שאספיק לצלם אותה בפריים מתוכנן ומעוצב יותר.
אני בחרתי באפשרות השנייה, קולנוע יותר אישי, שבו יש אינטראקציה עם הגיבורים, מיקוד במה שמעניין אותי יותר, אבל יחד עם זאת חשוב היה לי להמשיך ולהיות קשוב ופתוח לנושאים שעלו.
ובפועל, איך צלמתם?
בחלק מהמקרים כשידענו מראש על אירועים שיתרחשו, קבענו יום צילומים והזמנו את יורם. חלק אחר ומשמעותי, צולם בזמן השהייה עם המשפחה, כאשר חיינו אתם. ביקרנו אותם לעתים תכופות תוך כדי צילום שגרת החיים שלהם. באותה תקופה גם הייתי מסתובב בעין שמר עם המצלמה ומדי זמן נכנס אליהם הביתה ומצלם.
יש ודאי תהליכי הכנה...
ראשית עשינו תחקיר. ראיונות עם אנשים קרובים, איסוף אינפורמציה על נושאים הקשורים לסרט; כמו זכויות הפליטים ומצב הפליטים הסודנים במצרים, על סודן עצמה,על עמדת החוק בישראל מול זוגות מעורבים ועוד. יש כמובן גם את הצד של אשל ומירי שעליו למדתי משיחות איתן ועם אנשים קרובים להן, וכמובן המון שיחות עם לוהייה.
לאחר מכן יש להחליט במה להתמקד, ותוך כדי הצילומים כשיש התפתחויות ועולים דברים חדשים, צריך להחליט איך להמשיך, במה לבחור.
ברור שלא ניתן לצלם את כל ההתרחשויות והיו המון אירועים שפספסתי. למעשה זו הפעם הראשונה שעבדתי עם צלם. את כל הסרטים שלי עד היום צילמתי בעצמי או עם מעט עזרה מצלם נוסף. עבודה עם צלם מחייבת המון תיאום ואמון. למזלי ליורם יש המון ניסיון והכימיה בינינו עבדה מצוין כמעט בכל המקרים.
המקצוע הזה מתחיל מהמון סקרנות ועניין בבני אדם. אבל בלי לדעת להקשיב ולהבין את הגיבורים (גם אם לפעמים קשה לך להתחבר למניעים שלהם),אי אפשר להגיע להישגים דוקומנטאריים. אני יכול להעיד כי בתחילת הצילומים לא תמיד הרגשתי בנוח ועם הזמן למדתי מהגיבורים של הסרט הרבה דברים חדשים, נוצרה קירבה שהייתה מאד נוגעת ללב מבחינתי, והאינטראקציה הפכה נוחה וזורמת יותר.
לא הרגשת מציצן? לפעמים כן, אבל עשייה דוקומנטארית, אם היא באה מתוך אמפטיה וכבוד למצולמים – כמעט כל אי הנעימויות נפתרות.
פרט לבעיית המימון היו קשיים נוספים?
כבר מהרגע הראשון המצרים לא אהבו את הנוכחות שלנו עם מצלמה מקצועית בסיני. בפעם השנייה שניסינו להיכנס, הם עצרו אותנו, שאלו שאלות וכמעט שהגענו לבית המעצר באל עריש. בכלל היינו צרכים להיזהר והשתדלנו כמה שפחות לבלוט בשטח, מה שאילץ אותנו לעבוד עם ציוד פחות איכותי שימשוך מעט תשומת לב.
מעבר לזה, כשהיו תקלות בציוד זה מאד מתסכל, שלא לדבר על כך שבשעת הצילום עין אחת בלשה כל הזמן אחר שוטר או סתם מישהו שעלול להלשין...
בפעמים האחרונות שנסעתי לסיני, פורסמו אתרעות ברורות שלא להיכנס ועאדל כבר הסתתר מהמצרים. אבל הבנתי, שאם לא אסע, אני עלול להפסיד חלק מאד משמעותי ומרגש של הסיפור. וכך החלטתי לנסוע לבד, כי יורם הצלם לא היה מוכן לקחת את הסיכון.
בדיעבד זה השתלם, כי אלה היו סצנות חשובות מאוד לסרט. בניגוד לנסיעות קודמות,לא היה מדובר בחוויה נעימה בכלל. ברגעים מסוימים אפילו מפחידה. הכול היה ריק, המון שוטרים ואנשי צבא, מחסומים לאורך הכבישים ונהגי מוניות שמסתכלים עליך קצת מוזר.
ואחרי שעאדל הגיע לארץ
אחרי שעאדל הגיע לארץ צילמנו עוד תקופה מסוימת כי חשבנו שיהיה לסרט המשך גם בארץ. אבל די מהר הבנו שכדאי להפסיק לצלם ולהתחיל לערוך.
עדיין לא הצלחנו להשיג כסף והחברה החליטה לעצור את ההפקה, כשהמשמעות היא "לקבור" את הסרט.
ואז פניתי וביקשתי מעין שמר הלוואה עסקית כדי להתחיל בעריכה (כאשר רוצים לשווק סרט, יש חשיבות רבה לערוך אותו קודם לכן בגרסה הראשונית, כדי לתת תמונה טובה יותר למשקיעים). לשמחתי לא הייתי צריך להשתמש בהלוואה, כי בדרך מקרה נוצר קשר עם קרובת משפחה של ערן העורך, ששמעה על הסרט והצליחה להשיג תמיכה מקרן אירופאית העוסקת בזכויות האדם. התרומה הייתה מאוד משמעותית והיא שאפשרה לנו לערוך את הסרט כפי שרצינו וגם להראותו ללקטורים של פסטיבל חיפה שהתלהבו והזמינו אותו לתחרות הבינלאומית.
כמה ימים לאחר מכן פנו אלינו גם מ"YES דוקו" ובקשו להשקיע בסרט ולהקרינו אצלם.
מיד אחר כך גם קיבלנו מלגה צנועה מקרן "חבצלת" שעזרה עוד להרים את המורל ולסיים את הסרט. ועדיין לא כוסו כל עלויות ההפקה, אבל עכשיו יש סיכוי טוב מאד שזה יקרה!
חשוב לי לציין שלא פעם ולא פעמיים הייתי קרוב לייאוש.
היום קשה מאוד להשיג כסף לסרטים דוקומנטאריים היות ויש שפע של היצע, ולמרות שיש קרנות ותקציבים, קשה מאוד לקבל מימון.
העובדה שיש בסופו של דבר סרט, שאפילו זוכה להכרה מהממסד (למרות שזה ממש לא מה שחשוב...), זהו סוג של הפי-אנד שגם בחלומותיי הוורודים לא האמנתי שיתרחש.
מה הלאה?
אני מקווה שהסרט ירוץ בפסטיבלים ברחבי העולם (ואני איתו...).
אנו מנסים למכור אותו לרשתות זרות, הוא יוקרן ב"YES" בשלוש השנים הבאות ובהמשך
ייצא עותק די.וי.די למכירה. הסרט הבא, אינשאללה, בלי נדר, יהיה עלילתי.
תודות?
לאילת שנתנה הרבה מאד אשראי ועידוד, לחמי, למשה רונן, לדנה גורן - ששיתפו פעולה והצטלמו לסרט אך לצערנו (לשמחתם??) "נחתכו" בעריכה.
המון תודה לאשל ומירי שפתחו לי דלת לא רק אל ביתם אלא גם אל ליבם ועל כך מודה אני מעומק הלב.
והכי חשוב, למשפחה התומכת שלי שלא בקלות מתמודדת עם ה"ספק תחביב ספק מקצוע" שלי, כבר הרבה מאד שנים...
וקצת פרסומת לסיום...
משנת 1993 אני מלמד ב"קמרה אובסקורה"- ביה"ס גבוה לאומנות בת"א, ולפני שנה וחצי מוניתי כסגן ראש המחלקה לקולנוע וראש המסלול התיעודי.
בעיני הקולנוע הוא דרך חיים – דרך הקולנוע לומדים להסתכל על אנשים, להקשיב ולנסות להבין את תפיסת עולמם והמוטיבציות שלהם, ובעיקר מה חשוב להם ומה מרגש אותם.
בסופו של דבר כשאתה עושה סרט אתה רוצה לרגש אנשים - ואי אפשר לעשות זאת מבלי להתקרב לאנשים. אז בהזדמנות זו אני מזמין את כל מי שמעניין אותו קולנוע, לבוא ללמוד אצלנו במגוון מסלולים כולל: צילום סטילס, אנימציה וכתיבה.
ההקרנה תהיה בחול המועד סוכות, ביום ד',שעה 15:30
במוזיאון "טיקוטין" לאמנות יפנית בחיפה,
רח' הנשיא 89.
אורך הסרט 48 דקות.
הסעה תצא מעין-שמר ומחיר הכרטיס 40 ₪.
קבלת פנים החל מ-14:30
כולם מוזמנים!!
תודה לאורן ובהצלחה
ראיינה נורית
סיפור לילדים ולכולם, על פי מקרה שקרה..
לולן הלביש תרנגולת מרוטה
במשק קטן מידות
התנהלה קבוצת עופות
דבר לא חרג והפר
את שלוות הלהקה
בחצר החווה,
עד לאותו רגע,
כשתרנגולת אחת רגילה
נוצותיה התחילו לנשור ללא עצירה.
התרנגולות הזדעזעו, רגשו, קרקרו
וקראו תגר על תרנגולת מרוטה
שחרגה בהופעתה מתדמית רגילה
ופסקו: לא מתאימה חיצוניותה
ללהקת תרנגולות מכובדה
תכתים את שמה הטוב של הלהקה.
ניקרו ופצעו את עורה החשוף
שתסור מדרכם ותתנהל ביחידות.
מסכנה התרנגולת, התכנסה
בתוך עצמה בפינה,
וצפתה במר גורלה.
וכאן במפתיע, הגיעה הישועה.
הלולן, נכמרו רחמיו על תרנגולת פגועה
ופסק; לא יקום ולא תהיה אותה בושה
לפגוע בתרנגולת חפה מכל אשמה.
לקחה עמו לצל קורתו, ריפא פצעיה
הלביש מערומיה בבד צמר עבות
שתראה כנאות וכיאות
ואחר החזירה ללול העופות.
והתרנגולות צפו בתרנגולת המוזרה
קפאו במקומם
ולא ידעו כיצד לנהוג
בהופעה קצת תמוהה.
לפתע התעשתו וקבעו;
תרנגולת זו אמנם חריגה
אך יופייה מהמם כסינדרלה המלכה
וראויה היא להיות נציגת הלהקה!
וסוף הסיפור אולי דומה לתחילה,
התרנגולת האמורה
צמחה נוצותיה לתפארה
והשתלבה בכבוד באותה להקה
כאילו מעולם דבר לא קרה.
והמקרה נשכח ולא נשנה לעולם!
ה ד ס ה ר ו ט מ ן
חגי תשרי- מה היה ומה יהיה?
נתחיל בהערה מלומדת קטנה. המסקנה הראשונה שאליה הגעתי היא כי מי שהמציא את חגי תשרי לא היה רכז תרבות של קיבוצים. ועכשיו לסיכום ראש השנה.
ובכן, את טבילת האש בדבש הראשונה כבר עברתי, אני חייב לציין בלי יותר מדי קשיים ודרמות. לקחתי לידי צוות ותיק ומנוסה שמתי את גלי בשיחה ממתינה, כולל בזמן הלידה עצמה ויצאתי לדרך חדשה.
ואחרי הכל, כמיטב המסורת, כך לימדה אותי גלי מגיע שלב הסיכום והתודות.
בסך הכל, קיבלתי תגובות חיוביות, כמה הערות בונות ברוח טובה (אני עדיין במסגרת 10 ימים של חסד שנהוגים בעין שמר) ורשמתי בצד עם הבטחה לבוחר לשפר.
גם שלב התודות, גיליתי, לא נורא. כי יש כמה תודות כמעט אוטומטיות שהמחשב פולט לסיכום החג לאנשים שאין חג בלעדיהם.
אבל נתחיל כמובן עם הצוות: דליה ברכה, יואל גרוסברג ואבנר ארבל שלקח על עצמו לסייע לרכז תרבות טירון עם הרבה ניסיון ורצון טוב.
יגאל כץ וכל מילה מיותרת ולידו שז"ס (נו באמת- שחר זוהר-סל). תמי צמח על הלוח המבשר והיא גם נתפסה על חם מתגנבת בלילה לבמה לסדר את כפות התמרים שזזו עם הרוח. פנינה גלעד שבין סידור רכב אחד למשנהו צילמה את ילידי השנה. אורי תומר שהתירוץ הידוע: "אני לא נמצא בחג" לא הפריע לו לסייע. אמיר תומר, עידן יגודה ומרק ברסלבסקי מהמיניפלסט שעזרו עם השולחנות והכסאות. "הדבר הגדול הנוכחי" ארז קפלן שטען שהוא בא לעזור כי הוא מפחד מאמא שלו. עמי גלעד שמאוד נהנה לתלות את הגרילנדות, הראל שבא בסך הכל להביא חבל ונשאר לעזור לעמי כי הוא רגיל לקבל תודות בעלון. דלין מקגרגור שהתגייסה לסידור. כרמיה ברכה שעוד נשמע עליה הרבה שעזרה לדליה.
ו ה מ ו פ י ע י ם :
אמיתי ששון, זמיר גולן, שרה אבל, ילדי המרכז הצעיר בהדרכת יואל גרוסברג,שהיה כרגיל איש השופר, פיט אברהמי שהשמועות אומרות, שהגשמים שהחזאים לא ניבאו, ירדו לרוב בגללה - יחד עם הרקדניות: אופיר חננאל, גל יגודה, רותם ארליכמן ובר תומר בהדרכה של אוריה בן מיור והזמרים הצעירים: אופיר חננאל, אמרי גלעד, שירה גלעד ומאיה אבלגון בהדרכת חמוטל גלעד.
לכולם שלוחה תודה גדולה. ואם שכחתי מישהו...ההמשך ידוע.
ו מ ה י ה י ה ?
ע ר ב כ י פ ו ר
ביום כיפור נפגש במועדון לרב שיח בנושא המשבר העולמי בכלכלה וההתמודדות שלנו כחברה קיבוצית. נעסוק בפן היותר חברתי אידיאולוגי של המשבר. (ראה בעמוד האחרון).
ו ב ס ו כ ו ת
סיגל דקל לימדה אותי פעם שבארגון נכון של אירוע הולכים מהאירוע אחורנית ולכן, הנה הסדר:
ערב סוכות חל ביום שני 13.10. ניפגש בסוכה בדשא הגדול בשעה 20:30.
את הערב נתחיל ב-20:45. את החג נקדיש, כמעין המשך לראש השנה, לנח והמבול. צפויים מערכונים, שירים וכאילו אין משבר עולמי כלכלי- הרבה שמחה.
ביום ראשון ב- 12.10 תהיה לפיכך, פעילות יצירה שמטרתה יצירת קישוטים לסוכה. פרטים בהמשך.
מה שאומר שביום שבת, ביחד עם אביטל גבע, נבנה סוכה מרשת צל כמיטב המסורת של עם ישראל היושב בקיבוצים. אני מזמין בחורות חסונות ובחורים רגילים לסייע.
ו מ ה ב ה מ ש ך
ביום רביעי, לאחר החג- אירוע אקולוגי חשוב ביותר בחממה. יום שכולו סדנאות בנושא חברה וסביבה, חלק מהסדנאות עיוני וחלקן מעשי. האירוע מאורגן ע"י נעם גבע ונועה סגל (מאסטרו), בחסות מועצה אזורית מנשה ובמעמד השר להגנת הסביבה, גדעון עזרא.
קבלת שבת הסמוכה לחג תיערך בסוכה ולאחריה יוקרן סרט - אנחנו מחפשים אחר להיט קולנועי.
'סינמה חממה' יתרחש בחול המועד- על מועד מדויק- גם בהמשך.
שיהיו לכולנו חגים ומועדים שמחים
חיים חננאל
סוכה ירוקה
בחממה האקולוגית בעין שמר
יום ד' * ט"ז בתשרי * 15.10.08
יום עיון בנושא איכות הסביבה
10:00 - דברי פתיחה וברכות.
10:15 - שמירת הסביבה בראי היהדות – הרב יואל בן נון
11:00 - פאנל מומחים על משבר המשאבים העולמי
12:30 - מדיניות איכות הסביבה בישראל – השר גדעון עזרא
13:30 - הפסקת צהריים
14:30 - במה פתוחה בנושאים סביבתיים.
בשעה 17:00 יתקיים מפגש בני נוער מהסביבה, (כיתות י' – י"ב) שיעסוק בנושא מנהיגות סביבתית והצגת אפשרות לפרויקטים ועבודות גמר בחממה.
לאחר מכן סרט ומרק.
הכניסה לכנס ולמפגש הנוער - חופשית
באותו זמן ממש, משעה 9:00 עד 12:00 יתקיימו סדנאות לילדים (מכיתה ג' עד ו') שיעסקו במחזור, שתילה ואמנות סביבתית.
התשלום לילד 20 ₪.
במקום יהיו דוכני אוכל ואמנות של אמנים מהסביבה. מי שרוצה לשים דוכן
עם כל רעיון שהוא, יפנה אל מיי - טלפון 052-3684816
החשבון
והנפש
ערב כיפורים בצוותא
בערב כיפור ניפגש במועדון לחבר בשעה 20:30
לרב שיח בנושא:
המשבר הכלכלי העולמי:
איך הוא משפיע עלינו?
מטרת הדיון היא לעסוק דווקא בשאלות היותר מהותיות של המשבר: האם האידאולוגיה הקפיטליסטית פשטה רגל? האם יש בכלל מקום לאידאולוגיות גדולות? אילו משברים עולמיים צפויים לנו? איך המשבר משפיע על החברה הישראלית ובמיוחד עלינו בקיבוץ? ארצות הברית עומדת לבחור בדרך ההפוכה לדרך האמריקאית המסורתית ואנחנו? באיזו דרך נבחר?
הציבור מוזמן!
פתח לנו שער
בעת נעילת שער
כי פנה יום.
היום יפנה השמש יבוא
וחתמנו בספר החיים לברכה.
