חיפוש חומר בעלונים: קודמים

Loading

עלון 32 (5803) כד' אלול תש"ע
















עם פתיחת שנת הלימודים
ב"רעות" וב"מבואות עירון"
נברך את הדור הצעיר



העמיקו חקר וידע
ועלו עלינו פי שבע

 
הרחיבו השכלה
כי בהמשך - הדרך לא קלה

 
הגדילו ראש
הקפידו לגלוש

 
"צייציו", "סמסו", "like" (או שלא)
ואל תדאגו – בסופו של יום הורים תמיד פה

 
שנת לימודים מעשירה לכולכם







 

 

 

 

הן אפשר...

 
בואו נשתעשע במשחק אסוציאציות: איזה פעמון מצלצל כשאומרים לכם "גבעת חביבה"? השמו"צ, סמינר י"ב, סמינר מדריכים, סמינר רכזי תרבות, ארכיון, מרכז יהודי ערבי, קורס ערבית למודיעין, יהודים וערבים. נוער יהודי ערבי. נרי דנון ונוי גורן? לא בטוח.
בשנה האחרונה, נרי ונוי נותרו סיכוי האחרון, לקשר ולגשר עם דגלי העבר והסיסמאות.
שתי בנות מוסד, שכבר שנה, משתתפות בפעילות של נוער יהודי-ערבי במסגרת המכון בגבעת חביבה.
בראיון לשבועון הקהילה היהודית "The Jewish Week ", נרי סיפרה על מפגשים ושיחות, שלא תמיד היו קלים, בנושא הזהות הערבית-יהודית-ישראלית. אבל "ברגע שהדיונים במפגשים הסתיימו – בום! הכל חוזר להיות נורמאלי. חוזרים לצחוק ביחד ולבלות כאילו כלום. מבחינתי זה מאוד מוזר שלא נשארו משקעים של כעס".
אכן, יש מוסדניקים שנוסעים בחופש לאירופה הקלאסית או לתורכיה. נרי ונוי נסעו למחנה קיץ של השומר הצעיר באפ-סטייט ניו יורק בארה"ב. יצאו איתן במשלחת גם בני נוער ערבים שהיו חלק מהקבוצה, שנפגשה במהלך השנה פעם בשבוע. על קצת מהחוויות סיפרה נרי דנון:

 
לראות "בעיניים אחרות"
במהלך השנה נפגשנו פעם בשבוע למפגשים של 3 שעות. בפגישות עבדנו על ההיכרות בינינו, כשהכלי שניתן לנו היה הצילום. הסידרה נקראה "בעיניים אחרות" ובאמצעות המצלמה עבדנו וגיבשנו רעיונות משותפים. לאחר שלמדנו להכיר אחד את השני ואת המצלמה והגענו לצלם ברמה מקצועית יותר, ביקרנו בבתים של שני הצדדים.
מדי שבוע היינו מתארחים באחד הבתים, ובמהלך הביקור צילמנו את המשפחה, הבית והכפר – וזכינו לאירוח נפלא.
גם אנחנו אירחנו אצלנו בקיבוץ את הקבוצה, בחממה, בפנימייה במוסד ובבית הפרטי. גם ביקורים אלה הונצחו בצילום.
כל זה נאסף לתערוכה, שהוצגה במהלך הביקור בארה"ב, גם בבניין האו"ם וגם במרכז לאומנויות בניו ג'רסי. אני מקווה שתוצג בתחילת השנה הבאה בגבעת חביבה.

 
שיחות קרבה
השיחות בארה"ב היו בסיטואציה מבודדת ולכן התקרבנו יותר. חיינו יחד 3 וחצי שבועות וזה אפשר להכיר ולהתקרב באופן אישי ועמוק יותר.
הגענו למחנה השוה"צ בעיירה הנקראת ליברטי, 16 בני נוער יהודים וערבים, הצטרפנו למחנה כקבוצת חניכים. התנהלנו לפי סדר יום שנקבע לכולם. נוער אמריקאי יהודי. היו פעילויות עם כל המחנה והיו פעולות ייחודיות לנו, הישראליים, שעסקו בנושא הערבי יהודי.
המחנה עצמו הוא מקום מאוד מיוחד ומאוד התחברנו לאווירה ולאנשים.
אישית, התחברתי מאוד ל- 5 הבנות הערביות שהיו חלק מהקבוצה. גיליתי שברגעים של קושי או משבר, הן ידעו לתמוך ולשתף, באופן שריגש אותי על החברות שנוצרה.
היה כל כך מוצלח, שלא היה קל כשהגיע הרגע להיפרד.
מהמחנה יצאנו ל- 3 ימים בניו יורק ובין השאר ביקרנו בבניין או"ם, שם גם הצגנו את הפרויקט והתערוכה וכמובן שלא פסחנו על השופינג.
היום, לאחר שחזרנו, חברי הקבוצה ממשיכים לשמור על קשר - למרות שהפרויקט הסתיים.







 
ראש השנה קרב ובא
נחוג את החג ביום רביעי ה – 8.9.10
בדשא הגדול ליד חדר האוכל
נפגשים ב – 20:00 לכיבוד קל
והערב יחל ב – 20:30
כולם מוזמנים.
שנה טובה - צוות החג














תוצאות הקלפי - מיום א' 30 באוגוסט 2010


1. אושר מינויה של שלומית מילמן כממונה על מניעת הטרדה מינית בקיבוץ.
אושר מינוים של החברים הבאים להנהלה כלכלית:
ישראל עזר

הראל יגודה
גדעון  מגן
אברהם שחם


3. פרסום תוצאות של בחירת ממלאי תפקידים: אושרה הצעה שהובאה לשיחה (122 בעד, 15 נגד). 4. נדחה ערעורו עידו ספקטור על החלטת הנהלת קהילה בנושא העברת ירושות (43 בעד, 87 נגד)
קלפי "שמר"
1. החברים הבאים נבחרו להנהלה הכלכלית של הקיבוץ:
חוה כהן

אורי ליס
לימור גרוסמן







 
מזל טוב
לעידו ספקטור
לנישואיי שרון עם רחל
ברכות חמות לטל, שמרית ובני המשפחה










עצות מארגז הכלים של "תותי"
והפעם:– איך להבטיח מקומכם בהיסטוריה

 

 
תותי: "שוטי שוטי ספינתי, הים כל כך גדול"...
סגנית: מה נהיה? אז המשט כן יוצא או לא יוצא?
תותי: תקשיבי טוב! זאת הזדמנות לשמוע משק כנפי היסטוריה ואף
להיכנס אליה!
סגנית: כשאומרים לי היסטוריה - אני נזכרת בצ'רצ'יל.
תותי: אני לא יכולה להגיד מילה עם כל כך הרבה צדיקים עם

צ'ופצ'יק למעלה.
סגנית: צדיקים זה אנחנו.
תותי: למה? אנחנו בסדום?
סגנית: עזבי. מה קורה -מוכרים כרטיסי כניסה להיסטוריה?
תותי: מתחמם... זאת אומרת מתקרר... הזדמנות חד פעמית!
סגנית: דברי איתי.
תותי: אפשר להגיע לגלידה שתקרא על שמכם. בימים אלה יוצאת

החלבייה המקומית במהדורה מוגבלת של גלידה הנקראת
"מנגו אברהמי".
סגנית: שמעתי על טנגו אברהמי.
תותי: "מנגו אברהמי" - גלידה המבוססת על פירות המנגו תנובת

העץ של פיט וגדעון אברהמי.
סגנית: יש מדבקה?
תותי: מדבקה את בעצמך! כתוב על המכסה וזה מספיק!
תודיעי לציבור: מי שרוצה שהחלבייה תייצר גלידה על שמו, מוזמן להעביר לגלי יגודה וצוותה מפירות גנו. גלי מבטיחה לרקוח טעם ייחודי שיקרא על שמו או על שם משפחתו.

 
"תותי", שמקומה בהיסטוריה כבר שמור לה, יצאה לרחרח
ולהביא הצעות מגן העדן הפרטי שלה. מה איתכם? גלי מחכה.








נר זכרון ל:

יהודה ויינשטיין .... 7.9.93
ברטיקו דגן .......... 8.9.87
שרה גולדמן ....... 11.9.04
אברהם לוי ......... 11.9.05
מיה סגולי .......... 22.9.89
טובה גנדלסמן .... 25.9.01
אהרון לביא ....... 29.9.65
רגינה שמי .......... 29.9.91
סוניה איתן ......... 29.9.91
בלנקה וילן ......... 30.9.73
מרי סלמה .......... 30.9.88





אזכרה לרונה
במלאת חמש שנים למותה של
רונה ויסברג ז"ל
נעלה את זכרה ביום שלישי, 7 בספטמבר 2010, בשעה 17:30 בבית הקברות
מוקירי זכרה מוזמנים
צביה ומשה ויסברג




רקפת שלום
מפנה אלייך, כמזכירת עין שמר, שוב תודה והפתעה על הכספים ששלחתם לי ולתמי אחותי באוגוסט 2010, בזכות שנות החברות של סלה בעין שמר.
כל פעם אני מופתע מחדש וכמובן לטובה. תעבירי בבקשה את התודה וההפתעה לאנשי עין שמר שנה טובה! יאיר ועדנה רביד. קבוץ להב







פותחים שבת
תשוב ב 24.9.10

בקבלת שבת חגיגית בסימן חג הסוכות



צוות פותחים שבת









בקשה ממערכת החינוך - פנו את אזור חניית האוטובוסים
שנת הלימודים החלה. אוטובוס ההסעות של בית הספר "רעות",
מגיע בבוקר לאסוף את הילדים ולהחזירם בסוף יום לימודים – במקום המיועד לו.
אנא הקפידו שלא להחנות כלי רכב באזור השמור לחניית האוטובוס.


בתודה - סמדר שם טוב

 

 

חדר כושר – "מכון אבשי"
לאחרונה לקחתי על עצמי את האחריות על ניהול ותחזוקת "מכון אבשי".

 
עקב תופעת גניבות חוזרות ונשנות, נפגשתי עם יוסי בוריס מנהל הקהילה ונשקלות חלופות לפתיחה מחודשת של המכון ותפעולו.
אם יש למישהו מידע על ציוד שנלקח מהמכון – אנא ידעו אותי או החזירו.

 
אנחנו מקווים שיהיה תקציב לרכישת ציוד שנגנב או ציוד חדש. כרגע – אין וודאות שאמנם יגויסו המשאבים הכספיים הנדרשים.
בכל מקרה, עד שלא יקבע נוהל חדש של פתיחה ושימוש במכון – לא נחדש ציוד.
בכל עניין ונושא – חברים מוזמנים לפנות אלי. אלעד יגודה



חדר האוכל - שעות פתיחה בחג

יום ד' – 8.9.10 (ערב ראש השנה) יוגשו הארוחות:
ארוחת בוקר - 7:30-9:00
ארוחת צהרים (בשרית) – 11:00-12:30
ארוחת ערב חגיגית ויפה – 18:15-20:00


יום ה' – 9.9.10 – שבתון. חדר האוכל סגור.


יום ו' – 10.9.10 - שבתון.
ארוחת ערב תוגש 18:15-20:00
שתהיה לכולנו שנה טובה וחג שמח - צוות חדר האוכל






רק העוסק בעבר - יודע להרחיק ראות


הייתה כבר שעת ערב מאוחרת. גם לאחר שעתיים ב"סדנת שועלי", בצל האורנים שבאתר הרכבת, רן חדוותי עדיין לא סיים למנות את כל הפרויקטים המעסיקים אותו בתקופה זו.
"לפני 16 שנה ירדתי מהג'ון דיר, בגלל כאבי גב, ועכשיו יש לי כאבי לב".

 
בתפקידו הנוכחי, משמש רן כמנהל אזור חיפה-נתניה במועצה לשימור אתרים. באחריותו אתרים בזכרון יעקב, חפציבה (חדרה), בנימינה, מחנה מעפילים עתלית, עין שמר, בית פיינברג בחדרה וזו רק רשימה חלקית. "התכונה החשובה ביותר למילוי תפקיד כזה - היא האהבה והאמונה, שעם שלא שומר על עברו - עתידו לוט בערפל.
"אני אחראי, בין השאר, על שילוט האתרים. כל שלט עובר אין ספור בדיקות ואישורים מעיצוב ומיקום הסמל ועד ניסוח ואימות היסטורי. ההיסטוריה, כידוע, יש לה יותר מגירסא אחת, והיא מאוד חשובה לאנשים הקשורים בה - עד כדי צורך בועדת בוררות. גם כשנדמה לך שסגרת את כל הפינות, והשלט מוצב - יש חילוקי דעות על הכתוב בו".

 
נשמע שלא משעמם אצלכם...
רן: העבודה מרתקת. כל אחד מ- 10 רכזי האזורים לקח על עצמו תחום נוסף.

 
תן לי לנחש- אתה לקחת משהו שקשור במנועים, שרשרות וחידושים
רן: אני לקחתי על עצמי את כל נושאי המיכון. כל דבר שיש בו מערכת שנעה או נוסעת - אני שם. ו"סדנת שועלי" היא מחלקת השיקום שלנו.

 
כדי לנסות להבין ממה מורכבים ימיו ולילותיו של רן, ביקשתי שייקח אותי מהספסל באתר הרכבת, "לסיור" בשניים או שלושה אתרים נבחרים בהם הוא עסוק כרגע.
הוא לא מהסס בחירת האתר הראשון:


 
מפעל המלח בעתלית
המפעל הוקם ב-1922. אזור החוף מתאפיין בקרקע רדודה ואטומה, ואין חילחול של מים. לכן האזור מתאים מאוד לבריכות מים שאינם מחלחלים ומתאדים באור השמש, בעוד המלח נשאר על הקרקעית ונאסף למפעל המרכזי.
איסוף המלח נעשה בתחילה במריצות, לאחר מכן בעגלות סוסים. ובסופו של דבר ברכבת עם פסים וקרוניות ספיגה.
המפעל ריכז סביבו אלפי עובדים, חלוצים עולים, שמצאו בו את ביתם. הוא מהמפעלים הראשונים שהוקמו ע"י המדינה בשנות התקומה. המפעל שהוקם באותן שנים – קרס, ולמעשה בנינו אותו מחדש מגל האבנים שנותר במקום.
השנה יפתח המפעל המשוחזר מחדש וישמש מרכז מבקרים לתולדות ייצור המלח בארץ.

 

 

 

 

 
המנוף בנמל תל אביב
התקשר אלי צביקה האוזר (היום מזכיר הממשלה), שביקר אצלנו ב"סדנת שועלי" ובמוזיאון המיכון. ביקש שאגש למנוף הגדול בלב נמל תל אביב ואראה מה מצבו. מצאתי את המנוף אמנם עומד על הרציף – אך מצבו קשה ביותר. המלח ורוחות הים עשו בו שמות. 70 שנה הוא עומד במקומו אך הפלדה מתפוררת והמערכת הרוסה לגמרי וקורות הפלדה אינן יכולות עוד להחזיקו.
אבל המנוף הוא סימן ודגל: דגל לנמל ודגל העיר תל אביב.
כתבתי מכתב לצביקה. אין מנוס! צריך למדוד ולמפות כל חלק, להכין תיק תיעוד לפירוק והרכבה מחדש.
זהו פרויקט לא קל ויקר: כ- 950.000 ₪. היו קשיים עם הדירקטוריון ועם פרויקטור ממונה שלא הבין בדיוק את המשימה שלפניו.

 
זכינו להרבה עידוד, טלפונים ופגישות עם תושבי תל אביב שתמכו בביצוע הפרויקט במלואו.
המפגשים היו מלאי רגש ואהבה ותמיכה מכל אלו שעבדו בנמל והפעילו את המנוף.
היום הוא עומד במערב הרציף, בטיילת של עיר סואנת וסוערת – כשבמערב מרחבים עד אין סוף של ים גדול.

 
"צריך למתוח המושכה - וקצת לקחת חזרה"
המועצה לשימור אתרים עבורי היא הובי. הלב היה ונשאר בגידולי השדה. כי אמונתי ודרכי היא שמי אשר פותח תלם - בסופו של דבר יזרע זרע.
ב- 1967 היה רן מזכיר קיבוץ. "כאשר החלה בנייתו של חדר האוכל "החדש" (זה הקיים היום), אמרתי לעצמי, שעל מקומו של חדר האוכל הישן - אקים מוזיאון. עם המעבר לחדר האוכל החדש, גם הנהלת חשבונות עברה ובית האבן התרוקן. איגנץ פלגי חיפש שנים "פראייר" שירים את רעיון החצר. רות עצמון ואבישי גרוסמן כמזכירים נתנו או.קיי - ואני מצאתי את עצמי שקוע עד צוואר בהגשמת החלום.. אמרתי: אני מוכרח להקים משהו שיקשור לאהבת הארץ ואהבת האדמה שינקנו מההורים - וזורמת בעורקים.
לפני 22 שנים - פתחנו את "חצר ראשונים" שמאז רק צומחת, גדלה ומתחדשת.

 
ואני, מדי פעם רואה את זמיר גולן מדריך בחצר - ונזכר בסבא שלו.
בתחילת הדרך, כשהייתי חוזר מהפלחה בערבים (כי אצלי החצר אף פעם לא הייתה "מקום עבודה"), הייתי מכין כסא לחיים גולדמן, שהיה מחנך שלי. הוא היה מגיע, מתיישב, מארח לי חברה ולא מפסיק למלמל: "לא ידעתי שיצא ממך משהו כזה...".

 
לפרוס שיש כמו לחם
סיפור אתר מחצבת השיש מתחיל לפני 3 שנים. עובד דרורי מבית השיטה מזמין אותי לעלות איתו לגלבוע. מגיעים לאתר מחצבה שפסק לפעול ב-1956. אני רואה סלע שיש חתוך יישר כמו פרוסת לחם. הבנו שהיה כאן מסור, אבל מסור בקוטר של 8 מ' - זה כבר לא כל כך מסתדר.
איך בכלל חתכו כאן שיש ואיך כל העסק עבד? זה מציק ולא עוזב אותי עוד ימים רבים.

 

 

 

 
יום אחד אני בבית זרע והטלפון מצלצל. על הקו עו"ד של חברת "אבן וסיד" שאומר לי "אולי מצאתי את האיש שלך. אחד שנקרא זאב פל שהיה מנהל המחצבה.. קח בחשבון הוא צריך להיות בן 92".
בידיים רועדות אני מחייג למספר שקיבלתי. עונה פיליפינית "זאב יצא העירה. הוא יחזור ב- 12:00".
ב- 12:05 אני מחייג שוב. עונה לי קול של איש צעיר. אני מספר לו את הסיפור. "יפה מאוד" הוא אומר לי "אבל אין לכם מה לעשות בחיים?"
אני דוחק בו שרק יענה איך "פרסתם" שיש בסדרי גודל כאלה? אין לי סבלנות לחכות.
הוא מספר לי שהסוד היה כבל פלדה ענקי, שניסר בסלע השיש לאט ובסבלנות- עד שנכנע.

כעבור מספר ימים אני נפגש עם זאב פל - והאיש לתדהמתי זוכר כל בורג, כל שרשרת וכל מכונה. הגענו איתו לאתר, דלינו ממנו כל פרט מיידע, והוא עוד אומר לנו בסוף: "מה זה אנשים כבר לא עובדים במדינה הזאת?".
גם כאן, "סדנת שועלי" והצוות נכנסו לאמביציה, וגם כאן הכבל חזר לעבוד באתר. הפעם למען המבקרים ומורשת עם.
* * *

 
עד כאן סיפורם של שלושה אתרים מתוך שורה ארוכה. יש עדיין "תור המתנה" ללב הענק ולידיים המשקמות של רן ואנשי המועצה לשימור אתרים: בניית האונייה באתר המעפילים בעתלית, מבנה בית המעיין בזיכרון יעקב, מחנה העובדים בסדום, ליווי פרויקט זרעונייה בבנימינה, גבעת הפועל בבנימינה שהתקווה היא להופכו לאתר מורשת הזמר העברי לזכר אהוד מנור....

 
רן: "אני עובד בהרבה אתרים, אבל היפה והגדול מכולם הוא האתר שלנו - "חצר ראשונים". כרגע אנחנו עומדים לפני מפנה גדול, שיביא את "החצר" להיות אתר מורשת לתנועה הקיבוצית כולה, עם הפנים לקהל בני נוער ותיירים מחו"ל. עובדים יום ולילה בעבודה אדירה. רק צריך לזכור ולהזכיר - ששום דבר אינו מובן מאליו. בכל אתר נדרשת עבודה קשה כדי להגיע לסיום".

 
* * *
זהו! השמש מנדבת טיפות אחרונות של אור. גם דפי הפנקס כמעט ואזלו. עוד מעט ייתם עוד יום עבודה של רן, שמן הסתם התחיל לפני 15 שעות.
אתה חושב שאי פעם תוריד מהלך? אולי תנוח קצת?
רן: לא בטוח... בכל אופן את הכל תיעדתי בצורה מסודרת
ואני מקווה לשלב את הכתיבה בהמשך העשייה.
והמשפחה?
רן: אם הגעתי למשהו - זה בזכותם. שולה והילדים הרי מגויסים לא פחות ממני.

 
שנה חדשה. פרויקטים חדשים.
אצל רן חדוותי כל יום הוא רק סיבה לעוד חלומות, שהגשמתם היא רק עניין של זמן.

 

 

 

 
"חברה שמאבדת את רוחה וייחודה
תמורת מצג שווא"
עלי אלון משוחח עם איתי משיח


בבית של איתי וקרן פורטרט גדול של... סוס, שעושה פרצוף לועג לנו, בני האדם. אולי הוא צודק. גם כלב חדש מלקק את רגליו של איתי. אומרים שגם "מותר הכלב מן האדם". זה רקע לא רע לשיחה על המתרחש היום בעין-שמר.


איך אתה רואה את האווירה שנוצרה בעין-שמר עם "השינוי"?


התהליך היה – בלשון המעטה – מאוד לא הוגן. התוכנית הייתה קיצונית
ומופרכת ומישהו היה צריך לקום ולצעוק. בקיבוצים כמו עין חרוד או ניר עוז היה שיווין הזדמנויות לצדדים להוכיח את צידקתם. ההתייחסות לצוות השיתופי אצלנו הייתה מגוחכת, לא מכובדת ולא הגונה ולא הוסיפה כבוד לחברה שלנו. בקיבוצים אחרים ישבו בצוות השינוי גם שיתופיים. היה חשוב לצרף אותם, אפילו למראית-עין.
היום נפתחה כבר "מלחמת אינטרסים". זה הרי בבסיס השינוי. זה לא ספקולציה – זה מה שקורה בשוק הפתוח. אני נדהם מכך שקבוצה של 20-30 שירוויחו מהשינוי בגדול מצליחה לשכנע קיבוץ שלם, כשרבים יורע מצבם. "איזהו חכם – הרואה את הנולד". אנחנו לא רואים את מה שייוולד? איך אפשר לסחוב לכיוון כל כך מופרך?
אני לא בטוח שהחברים כבר הפנימו שאנו כבר שם. המהלך הזה מרגע שהוא הופך למעשי – כדאי לכל קבוצה להבין שמה שלא תשיג ביום הקובע לא תשיג יותר אחר-כך. עכשיו עוד רוצים לקנות את הקולות שלנו. אחר-כך כוח המיקוח אובד, קבוצת מקבלי ההחלטות שולטת – מרגע שהוחלט על קיבוץ מעמדי הם ירגישו שהם המפרנסים את בעלי המשכורות הנמוכות.

 

מה דעתך על הפנסיה שהוצעה לוותיקים?
אין שום הצדקה שהפנסיונרים – כולל אלה שהיום בני 50 - צריכים להסכים לפנסיה המינימלית הזאת – וזה בלשון עדינה. כל הסכמה לכך תאפשר לבעלי התפקידים המרכזיים משכורות עתק.
אין שום הצדקה לפנסיה כזאת לא הוגנת. הם זכאים לפנסיה החציונית, פחות 80% שזה 4400. זה מהווה תמונת מצב למה שהקיבוץ מרוויח. אם מחלקים את העוגה כדאי שנשמור על חלקנו שהרווחנו בזכות ומגיעה לנו בצדק. אם נפחית – מישהו אחר ירוויח. את הפנסיה שלנו בחרנו להשקיע באמצעי היצור שלנו. שם היא נמצאת ולא בקופות הגמל. אני בתור פנסיונר לעתיד נאלץ לוותר על הרבה אידיאולוגיות ולדרוש את חלקי בעוגה. הביטוח הלאומי לא שייך לפנסיה הוא מילא שלנו – אף אחד לא נותן לנו אותו.

 

 

 

 

 
מה דעתך על ה"שפן החדש" שנשלף מהכובע של צוות השינוי: "מסלול שיתופי לפנסיונרים"?
אחרי שקראתי את הדפים שפורסמו "שהושקעה בהם הרבה מחשבה ואחריות עליונה" אני מתקשה להבין את ההיגיון של הרעיון החדש: איך יישמר אי "של המצב הקיים היום" בתוך קיבוץ שבו כל המערכות ישתנו לחלוטין? פה נעשה – בשפה עדינה – ניסיון להשיג קולות לא ממש ביושר, תוך מצג שווא. זה ערבוב מין בשאינו מינו. הלחץ הכלכלי והחברתי לא יאפשרו להישאר בשיטה הקודמת – ומי שכתב את המסמך יודע את זה.

 
האם האנשים לא רואים מה שלפניהם?
יש רבים שבטוחים שעם השינוי הכל יהיה טוב. אבל הבעיות לא יקטנו אלא יגדלו. הדגש עובר לפרט. נכון שאיפה שחיים בני אדם יש בעיות וזה בסדר – השאלה היא איך מתמודדים איתן, כמה חמלה, כמה מוטיבציה לתמוך בחלש, בנזקק... כמה מוטיבציה כזאת השיטה המעמדית מאפשרת? במקום לעשות ביחד היא מגביהה חומות, יוצרת מעמדות, מפרקת את המכנה המשותף של היחד. "כולם ירוויחו" – טוענים. איפה שמישהו מרוויח מישהו מפסיד.
לאחר ההצבעה החוקים ישתנו. כדאי שנבין ונפנים, שביום שלמחרת הכללים משתנים להרבה מאוד שנים. יכולת ההשפעה של החבר על התהליכים מצטמצמת למינימום – וזאת על סמך ניסיון של עשרות קיבוצים. הניהול וההשפעה נמצאים בידיים של 20-30 איש שלא מתחלפים, שאין להם שום אינטרס לזוז מהכיסא. כדאי שאנשים יבינו – כי נצטרך לחיות עם זה.
להחלטה על השינוי יש משמעות גדולה. גם מי שמרגיש כרגע מסודר – זה לא אומר שמחר לא ימצא את עצמו זרוק בשולי הדרך. הנושא הזה הוא רציני מדי מכדי לנפנף בסיסמאות חסרות תוכן. חלק מהפנסיונרים עלולים למצוא את עצמם ללא תעסוקה כי לא "כלכלי" להחזיק פנסיונר במשכורת – עדיף במקומו בחור צעיר. הוא יוכל לצעוק שזה לא צודק, יענו לו ש"אלה כוחות השוק" ותגיד תודה על מה שאתה מקבל.

 
מה דעתך על התמחור?
התפרקנו מכל תמחור ערכי. "ערך" הפך למילה גסה. הכנסנו את ה"שוּק" לתוך חיינו בפערים שלא ייאמנו. אם לא ייעשה תמחור מחודש לפני היום הקובע כל חבר ייאבד את כושר המיקוח שלו. היום רוצים את הקול שלו כדי להעביר את השינוי – ביום שאחרי שום דבר לא יעזור לו. חייבים לפרסם את משכורות הבכירים – לפי חוק.


מה לדעתך יקרה לאחר שהשינוי הדיפרנציאלי יפול? האם תומכי השינוי יקבלו את ההכרעה הדמוקרטית?
זה יהיה מבחן אמת כמה הם דמוקרטים. עד כמה הם מכבדים החלטות. אנשים, בסופו של דבר, הסיכוי שלהם להשיג אושר ומשמעות בחייהם גדול לאין ערוך בקיבוץ השיתופי מאשר בקיבוץ המעמדי, שבו – באופן מוּבנה כל אחד נלחם בשני ומשווה עצמו לשני והתיסכול הרבה יותר גדול.
במחקר בארה"ב הציעו לאדם משכורת של 50 אלף ד' ולחברו 40, או לחליפין: אחד יקבל 100 אלף וחברו 110. מעל ל60% בחרו באפשרות הראשונה – למרות שיכלו לקבל כפליים. למה? נקודה למחשבה.
שוב ושוב מדהים אותי מחדש איך חברה זורקת מבעד לחלון את האוצר שיש לה תמורת מצג שווא של "להיות כמו כולם", ומאבדת את רוחה וייחודה. רשם: עלי א.

 

 






נושאים שעל סדר היום –
אילן לוטן





1. מסלול שיתופי לותיקים: הופתעתי לקרוא בעלון האחרון על הצעה חדשה לפיה יוכלו הפנסיונרים שהם קבוצה גדולה מאוד, להישאר במסלול השיתופי. הופתעתי כיוון שלאורך חודשים אנחנו עומדים על זכותנו להעלות לדיון והצבעה הצעות המבוססות על שוויון ערך ללא המרכיב הדיפרנציאלי. פעם אחר פעם נאמר לנו שאין אפשרות להעלות הצעות שמחוץ למודל הדיפ. אלא רק הצעות של איך להתנהל בתוך המודל המוצע, והנה לפתע אלה שנתנו לנו את התשובות הנ"ל מציעים הצעה שחלק גדול מהאוכלוסייה יתנהל במודל שנאסר עלינו להעלותו. אז מה אני צריך להבין מזה שאתם מעל לחוק או שהחוק הוא גמיש בהתאם לשיקולי הקלפי שלכם?
אני חוזר ושואל אתכם, מובילי השינוי, האם עכשיו גם אני רשאי להציע שחלקי אוכלוסיה נוספים יתנהלו מחוץ למודל הדיפ. או שזכות זאת שמורה רק לכם. אשמח לקבל את תשובתכם בהקדם. לא קשה לנחש שהצעה זו באה כדי לשכנע את הפנסיונרים להצביע בעד השינוי וזאת תוך התעלמות מהשינויים שיהיו בקיבוץ בעתיד וישפיעו גם על התנהלותם, כך למשל מוצע להם להמשיך ולסבסד את ח"א, המכבסה והרכב אבל מתעלמים מכך ששירותים אלו יסגרו בעקבות השינויים, כך שמוצע להם לסבסד שירותים שלא יהיו (זאת ניתן ללמוד מעשרות קיבוצים שעברו את השינוי לפני 6 שנים או יותר ) ואלה רק כמה דוגמאות.
בעצם מוצע לנהל כאן שני קיבוצים בעלי מאפיינים שונים דבר מורכב ומסובך שלא יחזיק מעמד יותר משנתיים, ואולי שלוש. כל הניסיונות לקיים קיבוץ מעמדי ע"י מודל משולב נפלו (היו כ – 25 כאלה ונשארו כ – 3 שגם הם יפלו תוך זמן לא רב) וזאת כיוון שלא ניתן לקיים לאורך זמן שני מודלים שונים, תמיד ההיגיון הבסיסי של המודל יגבר על כל פשרה.

 
2. דמוקרטיה: להרגשתי אנחנו נמצאים בניסיון מתמשך להנמיך את מעורבות החברים בהחלטות ולהעבירן יותר ויותר לבעלי התפקידים (יש מבין בעלי התפקידים גם שאומרים זאת במפורש). שתי דוגמאות למגמה זאת ראינו בשיחה שהתקיימה ב – 23.8 בה נידונו שני סעיפים חשובים (פרסום תוצאות הצבעה והסדרי ירושות) שנאמר עליהם שאנו נוהגים כך כבר תקופת זמן וזאת בהתאם להחלטות הנהלת הקהילה. האם נושאים אלה לא היו אמורים להגיע לשיחה לפני שמשנים את התנהלותם? האם החברים עלולים כל כך להפריע בניהול העינינים?

 
גם ההנמקות היו לא משכנעות כך למשל הוסבר לנו שבשנת 2003 הוחלט לא לפרסם תוצאות מספריות על "נושאים אישיים" . האם אנחנו כל כך לא מבינים מהם "נושאים אישיים" והאם מישהו המעמיד את עצמו לבחירה זה "נושא אישי" שצנעת הפרט חלה עליו?
גם ההסברים על נושא הירושות לא תאם את מה ששמענו כמה ימים מאוחר יותר מבעלי תפקידים מרכזיים בתק"צ הקשורים לנושא זה. חשוב לזכור שנושא השקיפות והדמוקרטיה הוא סם חיים לכל חברה בריאה ולקיבוץ בפרט,
כנראה שזה לא מקרה שהדמוקרטיה הוא אחד הנושאים שנפגעים מאוד עקב המעבר לקיבוץ מעמדי. את זאת שמענו גם מפי דוברים תומכי השינוי שהבאנו לערבים שיזמנו.

 

 

 

 
3. משכורות: קופת הקיבוץ שייכת לכל חבריו לכן זכותם לדעת איזה משכורות הם משלמים למשרות השונות וכמה. טענה זו נראית לי מאוד ברורה ולא דורשת הוכחה.
חובת פרסום המשכורות הגבוהות למשרות הגבוהות נקבעה גם ע"י רשם האגודות וגם
ע"י פסק דין שניתן בבית המשפט בנצרת בעקבות תביעה דומה של חבר קיבוץ הסוללים
כמו כן באחת הפגישות הראשונות עם טל ישראלי, בהן הייתי נוכח בנוסף לבעלי התפקידים המרכזיים בקיבוץ, הוא טען שחובת הפרסום הנ"ל אכן חלה גם על הקיבוץ.
בעזרת פרסום זה יוכל כל חבר לראות את
הפערים הכספיים אותם מציעים מובילי השינוי (אולי זאת הסיבה שבקיבוצים מעמדיים רבים עושים את הכל כדי לא לפרסם נתונים אלה).
מכל הסיבות הנ"ל אנו, צל"ש, מבקשים לפרסם את 10 המשכורות הגבוהות כולל הטבות נילוות (גלובלי ועוד) שהקהילה משלמת וכל זאת לפני ההצבעה על מודל השינוי.
אם בקשתנו/דרישתנו זאת לא מקובלת על ההנהלה אנחנו מבקשים להעלות לשיחה את הסוגיה הזאת בלוח זמנים שיאפשר את הפרסום לפני ההצבעות על השינוי. אילן לוטן


 

 
לאילן
1. המסלול השיתופי המוצע לפנסיונרים אינו טריק שיווקי אלא הצעה שבאה בעקבות שיחות
עם חברים, הקשבה ורצון ללכת לקראת. ההצעה נבחנה לגופה, כולל מבחינה כלכלית ועולה
בקנה אחד עם מודל השינוי. אם לאנשי הצל"ש יש הצעה ריאלית שניתן לקיימה במסגרת
מודל השינוי – אנא העבירו אותה בהקדם לצוות הסתייגויות.

 
2. אין ויכוח על חשיבות הדמוקרטיה לקיום הקיבוץ. כל אחת מהדוגמאות שהביא אילן הובאו
על ידי לשיחת קיבוץ, נדונו, והתקבלה החלטה בקלפי.

 
3. לבקשתו של אילן, הנה כמה נתונים על המשכורות בעין שמר:
10 המשכורות הגבוהות המשולמות על ידי הקהילה (מחציתן לנבחרי קהילה) נמצאות על
הסקלה: 5,800 – 10,000 ₪. אף אחד ממקבלי משכורות אלה אינו מקבל שעות נוספות
גלובליות (1000 ₪).
10 המשכורות הגבוהות בקיבוץ נמצאות על הסקלה 15,000 – 25,000 ₪. כמחציתן
משולמות לעובדים בתאגידי הקיבוץ והמחצית האחרת לעובדי חוץ.
רקפת

 

 

 

 

 



סיכום עיקרי תכנית הפנסיה בהצעת השינוי –
ביום שני בערב נפגשנו במועדון עם אדי קודלש, יועץ הפנסיה שלנו, לשיחה על פרק הפנסיה בחוברת השינוי. אדי הציג את הסעיפים והסביר את עקרונות התוכנית ואת ההתנהלות המוצעת:
  • מחויבות הקיבוץ לפנסיה - תהייה בראש סדר העדיפויות של הקיבוץ, ממקורות מוגדרים ויציבים. שינוי מחויבות זו -יהיה רק ברוב של שינוי תקנון.
  • גיל הזכאות לפנסיה - 67, לפי חוק מדינה. גם נשים בגיל המותנה (62-64, תלוי בגיל) שפרשו או יפרשו בשנים הקרובות מעבודה, יהיו זכאיות לפנסיה מלאה.
  • מסלול שיתופי - פנסיונרים שירצו בכך יוכלו להישאר בהתנהלות הקיימת היום.
  • חובת הפרשה פנסיונית - כל החברים בגיל עבודה מחויבים להפריש לקרן פנסיה מעבודתם, ובכל מקרה מעל סכום מינימאלי שיביא אותם לפנסיה הקיבוצית.
  • קצבאות – קצבאות ביטוח לאומי (זקנה ושארים) יועברו לחברים. חברים שלא בוצעו עבורם הפרשות מלאות, הקיבוץ ישלים את קצבת הזקנה לסכום של כ-1900 ₪.
  • גובה הפנסיה - במועד השינוי יהיה 3,200 ₪, כך שתקציב פנסיונר לא יפחת מ-5,100 (פנסיה + גמלת זקנה)
  • עבודה - פנסיונרים יוכלו להמשיך לעבוד באחד מהמסלולים המפורטים וההכנסה מהעבודה תתווסף לגמלת הפנסיה שלהם.
  • מיסוי - מס הכנסה: לפי חוקי המדינה (לפי הפנסיה המוצעת, לא יצטרכו לשלם כלל), מס איזון: ישלמו על הכנסות מעל הפנסיה האחידה (ולא על קצבאות), אגרת קהילה - ככל החברים.
  • סיעוד – יובטח סיעוד מלא לחברי הקיבוץ.


במהלך הערב העלו חברים כמה נקודות למחשבה:
  • קצבת הזקנה – האם להסתפק בהשלמה "מלמטה" (כולם יקבלו לפחות 1900) או לקבוע גובה קצבה אחיד לכולם?
  • תוספת ליחידים – אלמנים מקבלים גמלת שארים. מה לגבי גרושים ויחידים אחרים? האם על הקיבוץ להעניק להם תוספת בגובה של גמלת שארים? או נמוכה יותר? או בכלל לא?
  • מסלול שיתופי לפנסיונרים – כיצד נבטיח שהשירותים ימשיכו להתקיים?
  • תקנון פנסיה – האם לקבל את עקרונות הפנסיה המוצעים בחוברת, ולאחר ההצבעה לכתוב תקנון בהתאם להם, או לכתוב את התקנון לפני שהשינוי עובר בקלפי?
בימים הקרובים ישב שוב צוות הפנסיה לדון בנושאים שעלו, וביום שני הבא (6.9.10) נתכנס אחר הצהריים למפגש חברים, על מנת לדון שוב בחלק מן הנושאים שעלו, לשמוע את דעות החברים ולהגיע, ככל הניתן, להסכמות עמי גלעד


 


 

לחברים שלום
בתקופה האחרונה היו הרבה בעיות במרכזיית הטלפונים אשר הגיעו לשיאן בשבוע האחרון כאשר המרכזייה למעשה קרסה.
הבעיה שנותרה היא של מערכת היציאה מטלפון רגיל לטלפונים סלולאריים (052, 050, 054 וכו'). הנושא בטיפול ובימים הקרובים צריך להיפתר.
ידוע לי כי ישנה אי שביעות רצון ממערכת הטלפונים כפי שהיא, אולם אין באפשרותי לתת פתרונות ללא שיתוף פעולה של החברים. אני לא יודע על תקלות - אלא רק מי שנתקל בהן. אם החברים יפנו על כל תקלה שהם נתקלים בה (בכתב בבקשה לתא הדואר של הטלפונים ) אוכל לטפל בבעיות ביתר הצלחה.
אבקש להתאזר בסבלנות ובכל לשון של בקשה לידע אותי על כל תקלה בפירוט הרב ביותר, בכתב לתא הדואר של הטלפונים.
שיהיה לכולנו סופ"ש נעים, צוק.


הזמנה למפגש חברים
ביום ב' 6.9.10 בשעה 17:30 במועדון לחבר
דיון פתוח על הקיבוץ והגיל השלישי בתכנית השינוי
בריאות וסיעוד לאחר השינוי - האם הם מובטחים?
מסלול שיתופי לפנסיונרים – זה טוב או רע ליהודים?
תקציב הפנסיונרים לאחר השינוי - האם הגענו לפנסיה הוגנת?
מסים ואגרות – הטבות לפנסיונרים או השתתפות בנטל הכללי?
הבטחות ובטחונות - איך נדע שמה שכתוב אכן יתקיים?

 
במפגש ישתתפו ממלאי תפקידים: אוריין (רווחה), רוני (עבודה), עודי (עסקי עין שמר), חוה כהן והראל יגודה (פנסיה), יוסי (מנהל הקהילה), ניב (רכז המשק), רקפת (מזכירה).

 
לפני הדיון נרים כוסית לשנה החדשה
מזומנים – בני כל הגילים

 






שיחת קיבוץ לומדת

תתקיים ביום א', 5.9.2010 בשעה 20:30 במועדון
היבטים משפטיים
של השינוי
מפגש עם עו"ד מארי קושניר

 

  • מהי ההגדרה המשפטית של קיבוץ מתחדש?

  • מה הן ההגנות המשפטיות על החבר בקיבוץ מתחדש?

  • כיצד נוודא שהחלטות שאנו מקבלים אכן יישמרו?

    • כיצד נתמודד עם אכיפת החלטות בקיבוץ לאחר השינוי?

 
כולם מוזמנים