חפש בעלונים קודמים

עלון 34 (5805) ט' תשרי תשע"א 17.9.10


 


 


 

6 באוקטובר 1973. שבת. יום כיפור. מלחמה איומה פורצת.

רק לאחר שלושה וחצי שבועות מגיעים אל קו הפסקת האש.

יוסי ניידס, בנם של מרגלית ויעקב, נופל בקרבות הבלימה ברמת הגולן.


 

נובמבר 73'. ישראל עדיין קוברת את מתיה ובבתי החולים –מתחיל תהליך החלמה ושיקום. יש הטוענים שלא הסתיים עד היום. מתחילים לספור מחדש.


 

דצמבר
73'. חיילי המילואים עדיין מגויסים. בחברת הילדים הילד עידן יגודה כותב מכתב לחיל, ומצרף לחבילה של ועדת קשר.

התשובה לא מאחרת להגיע:


 


 

יום רביעי – 19.12.73


 

עידן שלום

קיבלתי את מכתבך בשמחה רבה.

מכתבך הגיע אלי עם החבילה

ששלחה לי ועדת קשר. ולכן

שימחתי הייתה כפולה ומכופלת.

שמחתי לקרוא שחייכם בחברת

הילדים מתנהלים כרגיל. לומדים, מבלים

ומשחקים כדורגל. גם אנחנו כשהיינו

בגילכם קצת למדנו ובעיקר שיחקנו

כדורגל. ורכבנו על חמורים. אני

משרת מתחילת המלחמה ועד היום

ברמת הגולן. כאן עברתי את ימי

הקרבות וכאן אני מחכה ליום

השחרור. החורף מתקרב ובא ....

ובייחוד הלילות הולכים ונעשים קרים.

אנו מתארגנים לקראת החורף היטב

ונקווה, שעד יום השחרור לא נסבול

מהקור יתר על המידה. אני מקווה שנתראה

בבית באחד מימי החנוכה. ושוב תודה. אבישי.


 

(תודה ליוסי יגודה שהעביר למערכת את הגלויה)


 


 


 


 


 

תרשמו ביומנים


 

19.9.10 יום א' – 20:30 שיחת קיבוץ במועדון לחבר.


 

20.9.10 יום ב' - נועם הספר עובד. הרשמה על הלוח


 

22.9.10 יום ד' – סוכות בדשא הגדול (פרטים בעלון).


 

25.9.10 שבת - "יום הילד" - בבריכה.

בין השעות 10:00 – 14:00.

הכנת עוגות – הרשמה חדשה נתלתה

רשימת תורנים – פורסמה אנא בידקו מתי תורכם.


להתראות – גלי וחמי


 


 


 

סדנה להתמודדות עם מחלה של בן/בת משפחה

"מילוא" וקופ"ח כללית, מקיימים סדנה המיועדת לנושאים בעול הטיפול בבן משפחה חולה.

הסדנה מיועדת לבן/בת המשפחה עליהם בעיקר מוטל העול הרגשי של הטיפול.


 

בסדנה 6 מפגשים קבוצתיים שיתקיימו ב"מילוא", בימי ראשון אחר הצהריים

בשעות 16:00-17:30 .

מפגש ראשון יתקיים ב- 10.10.10 (אחרי החגים).

הסדנה – ללא תשלום!! מנחה: עמליה ליבנה (עו"ס) מומחית בנושא .

לפרטים נוספים מילוא – 04-6177351/2 // עמליה - 050-6264944


 

מניסיון אישי: הסדנה מאוד מומלצת ומעשירה והמנחה מצוינת. (אוריין ונירה)


 


 


 

הודעה מטעם ועדת תכנון     

במתחם שבין הנפחייה לאולם הספורט אושרה הקמת דום נוסף, לטובת מגורים לתלמידים של חופי. תנאי להקמת הדום הנוסף הוא שיפור פני האזור, וצעדים בכיוון זה כבר נעשו השבוע. כמו כן נוסף למתחם פאנל סולרי שייתן מענה לצורכי החשמל של הדיירים.


 


 


 


 

על הרהורים והכרעות

רותי בן מיור


 

 

עם בואם של חגי תשרי מצפה לנו גם בואה של עוד אבן דרך בחיינו: אחרי עומס של מפגשים, דיונים והסברים, נאלץ או-טו-טו לקבוע את גורלנו כקיבוץ. חודשים רבים אני עומדת בצד, מתבוננת, מקשיבה, שוקלת ומתלבטת וכעת אני חשה צורך להגיב. עלי להסביר בקצרה:


 

גדלתי עד גיל 19 בארה"ב, בחברה מאוד חומרנית, וכמי שבאה מרקע של המעמד הבינוני הייתי מודעת לאי-השוויון הבסיסי והאכזרי של החברה האמריקאית, בה עשירים מופלגים חיים ברמת החיים הגבוהה בעולם בעוד שאחרים באותה מדינה סובלים מתת-תנאים בדיור, מזון, טיפול רפואי, השכלה ועוד. כילדה נחשפתי לסיפוריהם של רובין הוד ואוליבר טוויסט
והושפעתי עמוקות.

כנערה קראתי ספרים אודות סבלם של אזרחים מאוקלהומה בשנות ה-30 (כולל ענבי זעם המהולל) ושל השחורים באמריקה ולבי יצא אל מוכי הגורל. היה לי ברור מגיל צעיר שחברה קפיטליסטית, שבה הרדיפה אחרי הכסף, הצרכנות המוגזמת והחומרנות לשמן מהוות יסוד, אינה הדרך הנכונה לאנושות ובוודאי לא לי. האלטרנטיבה הסוציאליסטית קסמה לי מאוד, וכשהגעתי לישראל (לראשונה בגיל 17) התאהבתי ברעיון הקיבוצי.


 

ברור לי שהשיטה אינה מושלמת ואף רחוקה מלהיות כזו, ובמשך 37 שנותיי כאן אף חטפתי לא פעם מהלומות ממה שנראה לי כאי-צדק וכאטימות המערכת. ועדיין אני מאמינה בצדקת הדרך הזו. אני רואה מה שקרה וקורה לנו בשנים האחרונות, מאז הרמיזות הראשונות לבאות, ואני נחרדת. נדמה לי שהכסף הפך ל"ערך" העליון בקרבנו ולנושא הראשון בחשיבות בחיינו! כסף, להזכירנו, אינו ערך אלא רק אמצעי – אמצעי להשיג עוד ועוד חומר. זה נחמד שיש רווחה כלכלית אך כסף זה לא מטרה. הלא איבדנו קצת את הכיוון?


 

אני מודה שהיו פעמים בחודשים האחרונים – בעקבת לחץ מכיוונים שונים – בהן כמעט השתכנעתי, או אולי כמעט התפתיתי להיכנע, לקבל את הרעיון ולהצביע בעד השינוי, אבל משהו תמיד עצר בעדי. המשהו, הבנתי בסוף, הוא ההרגשה הפנימית שלי ש"השינוי" (מילה קטנה

המכילה בה הרבה) אינו הדבר הנכון והצודק לעשות.


 

אני אישית לא יכולה להבין כיצד לשרי אריסון "מגיע" לאכול גלידה מתובלת בפתיתי זהב טהור, סתם בשביל הדאווין,

בעוד שבחצר ביתה, בדרום תל-אביב ובאור עקיבא למשל, ילדים מתקיימים על לחם אחיד במרגרינה כי אין למשפחותיהם כסף לקנות אוכל מזין יותר. היא מרגישה עם זה נוח? מה היא עשתה בחייה שמגיע לה יותר מהם, חוץ מאשר להיוולד במשפחה אחרת

מהם? אני באמת לא מבינה ולא מקבלת את כל העניין הזה. לפעמים אני חושבת שאילו היו מגיעים ייצורים נבונים מהחלל החיצון, הם היו נדהמים מהדרך בה מתנהלים החיים

עלי אדמות בשיטה הקפיטליסטית. הדבר בלתי הגיוני ובלתי הוגן לחלוטין.


 


 


 

האם אנחנו רוצים להיראות כך בעתיד? האם נתנו לעצמנו את הדין לגבי צביון החברה שאנחנו רוצים לעצמנו ולדורות

הבאים? האם ניתנה לחברי הקיבוץ הזדמנות להביע זאת? האם ניתנה לנו ההזדמנות לשקול ולהתלבט – לפני שנצביע אם אנחנו מקבלים את סכום הפנסיה המוצע לנו או התמחור הספציפי שהוענק לנו – אם אנחנו בכלל מוכנים ורוצים להיכנס למערבולת של כסף והרדיפה אחריו? האם עוד ועוד תיקונים בחוברת השינוי, המיועדים לשכנע אותנו שהקיבוץ המופרט לא כל-כך רע ואפילו טוב, יכפרו על העובדה שאנחנו בעצם נהפוך לחברה

מעמדית ומנוכרת? האם אנחנו באמת מעכלים שאנחנו עומדים לזנוח את כל

היפה בחיי שיתוף ולהפוך לחברה ככל החברות, עם כל הכיעור והאכזריות שבהן? האם שכחנו שהחברה הקפיטליסטית משחיתה ויוצרת פערים גדולים וניכור בין

אנשים? האם אנחנו חפצים בחברה בה כסף הוא מה שמגדיר אותנו וקונה את המעמד


 


 


 


 


 


 


 

שלנו?
האם לא אכפת לנו שמקימי המקום היפה והמיוחד הזה בוודאי מתפתלים באי-נוחות בקבריהם בימים אלה ויתהפכו לגמרי אם יוחלט בהצבעה הקרובה להפוך את הקיבוץ ללא-קיבוץ?

אני מוחה, בתוקף ובצער, על כך שעד היום לא נערך דיון אמיתי בסוגיות אלו, ולא הגענו ביחד להסכמה (אם הדבר בכלל אפשרי) בשאלה האם אנחנו רוצים לחיות בחברה קפיטליסטית, בה עשירים ועניים, בני מזל ומוכי גורל, אנשים בפסגה ואנשים בתחתית הערימה. אנחנו חייבים לדעתי לראות את התמונה הגדולה (הכוללת את מצבם של אחרים ולא רק את מצבנו הפרטי, והמצב בעתיד הקרוב והרחוק של כלל החברים) ולא רק את מסך המחשב המדגים לנו שהשיטה החדשה תיטיב עמנו אישית. אני תקווה שכאשר תינתן לנו סוף-סוף ההזדמנות להביע את דעתנו, נעשה זאת בתבונה וברגש. אני תקווה שלא נחשוב רק על הכיס וכמה מטבעות הוא עשוי להכיל, אלא גם – ובעיקר – על הרוח. שלנו ושל הבאים אחרינו.

שבת שלום ושנה טובה, רותי בן מיור


 


 


 

 


 

מעברים בחיי הילד - מפגש עם מיכל דליות

במועדון הברלה בלהבות חביבה ביום א' 19.9.10 פגישה עם מיכל דליות.

ההרצאה תעסוק במעברים בחיי הילד בכלל, ובמעברים בין גן לגן, או לבי"ס מכיתה לכיתה - וכד'.


 

משך ההרצאה: כשעה וחצי, ומיכל משתפת את הקהל במהלך ההרצאה.

עלות כניסה לתושבי מועצה אזורית מנשה - 60 ₪ (70 ₪ למי שלא)


 


 


 


 


 

רותי שנה טובה (שוב)


עמי גלעד


 

קל לי מאוד להתחבר לתחושות הצער והשבר שמלוות את התהליך עבור רבים. גם אני חושב שהעקרונות והערכים עליהם הוקם הקיבוץ הם טובים ונכונים ומוכן לחתום על כל אחד מהם.

אך כן, איבדנו את הכיוון. וזה לא קרה בחצי שנה האחרונה.


 

לצערי "המסגרת השיתופית-שוויונית", שמוזכרת בעלון זה, כבר מזמן אינה התיאור האמיתי של מה שקורה בקיבוצנו. כמה דוגמאות:

  • איפה השיתוף, אם אלה מאיתנו שנולדו בקיבוץ חולקים את ירושתם (נכסי הקיבוץ) עם כולם, בעוד אחרים הגיעו מבחוץ עם ירושות ונכסים שנשארים בחשבונם הפרטי?
  • איפה השוויון אם חלקנו נהנים מתקציב גדול יותר מפי שלושה מאחרים - וזאת ללא קשר (ולרוב קשר הפוך) - לתרומתם?
  • איפה הצדק אם חבר קיבוץ שילדיו עזבו את הקיבוץ אינו מסוגל לעזור להם - לא משנה עד כמה הוא מוכן לעבוד ולהתאמץ בשביל זה?

אחד הדברים הראשונים שמנסה תכנית השינוי לעשות, הוא לאזן את עיוותי ה"שוויון והשיתוף" של השיטה השיתופית.


 

מראה מראה שעל הקיר

נכתב רבות, בעלון זה ולפניו, על כך שהכסף אינו המוטיבציה העיקרית לעבודה. בכל זאת, עצם החיפוש אחר "דרכים מתקדמות לתגמל ולתמרץ את החברים" מראה כי המוטיבציה הפנימית שאמורה להיות אצל כל אחד מאיתנו - כבר לא מספיקה. חברים רבים עובדים כי "חייבים" ועושים את המינימום הנדרש. לעומת זאת הם מוכנים להתאמץ מאד כשהם מתוגמלים ישירות לכיסם... מכירה את התופעה? אז אולי כדאי לנו להביט במראה ולהודות באמת?


 

לשמחתי, הפחדת הציבור באיומים על העתיד השחור הצפוי אינה חלק ממסע ההסברה של תומכי השינוי. לעומת זאת הפחדה הפכה חלק בלתי נפרד מדברי המתנגדים לשינוי. מושגים כמו "קיבוץ מעמדי" והבטחות כי אנו הולכים להיות חברה קפיטליסטית מושחתת, שתיצור בתוכנו מוכי גורל ומשפחות ג'ואד (ע"ע "ענבי זעם") – אין להם שום קשר למציאות.


 

 

כמה עובדות על פערים

ושוב, הנה כמה דוגמאות לצמצום הפערים בהצעת השינוי:

- היחס בין התקציב הגבוה ביותר לנמוך ביותר בקיבוץ ה"שוויוני" של היום הוא 3.6!


 

- לאחר השינוי, היחס יעמוד על (הפתעה!) 3.5! ז"א שלא רק שלא יגדל, הוא אפילו יקטן.


 

ולשם השוואה: הפער בין העשירון העליון לתחתון במדינת ישראל, הוא 1:14


 

אז איפה אנחנו – עם כל חילוקי הדעות שלנו – ואיפה הקפיטליזם החזירי?


 


 

עקרונות חשובים - נשמרים

כמי שהיה , ועודנו, שותף לגיבוש תוכנית השינוי אני יכול להבטיח לך, כי אלה העקרונות שאנו פועלים על פיהם :


 

  1. לא כל החוכמה נמצאת אצלנו – צריך להקשיב לחברים ולאחרים - וללמוד מהם.
  2. קיבוץ עין-שמר צריך חוברת מעודכנת - אשר תתאים לו.
  3. עלינו ליצור מכנה משותף, רחב ככול האפשר, בין הצרכים של קבוצות האוכלוסייה השונות.

אני מאמין שההצעה , מתייחסת בכובד ראש לעקרונות אלה וגם מציעה פתרון הוגן.


 

דווקא הצעות פופוליסטיות, כמו להעלות את הפנסיה ל-5,500 ₪ (למה לא 8,000? או 20,000?) - הן ההצעות שגוררות אותנו למלחמת גילאים ולהתחייבויות חסרות אחריות.


 

זהו הסיבוב השלישי (שאני זוכר) שלנו בבדיקת/עדכון/דיון על אורחות חיינו. שני הסיבובים הקודמים התאפיינו בהרבה דיונים, התלבטויות וחיפוש הסכמות מלאות. לצערי בעין-שמר זה הביא להצעות שאף צד לא יכול היה לחיות עימן. הדעות בקיבוץ חלוקות והגיע הזמן להציב את הדברים על השולחן ולקבל החלטה אמיצה על המשך דרכנו. כל החלטה שתתקבל היא לגיטימית, ותדרוש מכולנו סובלנות, ויתורים רבים ועבודה רבה.

שבת שלום, עמי.


 

 


 


 


 


 

שיחת קיבוץ ביום א' 19.9.10 ב- 20:30 במועדון

  1. בחירת ועדת פרט
  2. מינוי נציג התאגידים להנהלה כלכלית של עין שמר
  3. בחירת מרכז לועדת השתלמות
  4. בחירת נציגת קבוצת "עתודות" לנושא העברות פנסיוניות
  5. שינוי בהרכב הנהלת הקהילה

הקלפי יתקיים ביום ו' 24.9.10 וביום א' 26.9.10


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 


 

פנייה למנהלי הקהילה / אלי שלזינגר


 

  1. הצבעות רבות מובאות לאחרונה לקלפי. אך לדעתי, אין זה תקין, שחברים מובאים להצבעה ללא שהציבור מקבל מידע על כישוריהם או ניסיונם הקודם, הנוגעים למילוי התפקיד או הועדה אליהם הם מועמדים או הרקע בתחומים אחרים.

אני רואה בזאת טעם לפגם, וחושב שבעתיד יש לחייב חברים המועמדים לתפקידי

ניהול או חברות בוועדה או צוות, – להציג עצמם בשיחה או בדף מידע שיחולק

לחברים לפני ההצבעה.

אני חושב שעל מנהלי הקהילה, להקפיד שממלאי תפקידים בכל הרמות יובאו להצבעת

קלפי, רק לאחר שהציגו עצמם, או נמסר בשיחה או בדרך ציבורית אחרת, מידע רלוונטי

על כישוריהם וניסיונם. כך נוכל להצביע ולבחור - נכון יותר וטוב יותר.


 

  1. יש לי הרגשה, שמתוך ריבוי תפקידים ומקומות עבודה, נושאים רבים בחיינו נופלים בין

הכיסאות. כך למשל חבר המוצא עצמו מבקש לפנות לממלא תפקיד או אחראי על פינוי

פסולת בניין או צנרת. אל מי עליו לפנות?

חבר הרואה בשורת המכוניות החונה מדי בוקר לאורך כביש הכניסה שלנו מפגע חנייה

בטיחותי – אל מי עליו לפנות?

חברים המעוניינים שנושא פחי האשפה הפתוחים יטופל – אל מי עליהם לפנות?

ועוד נושאים ובעיות הנופלים בין הכיסאות, או נותרו חסרי כתובת מוגדרת וברורה.

מאוד אשמח לדעת: מה הנהלים? איך ניתן לדעת, מי אחראי ואל מי פונים?


 

תשובת רוני גלעד לסעיף מס' 1:


 

רכזי ועדות / פעילויות - כל המועמדים שהועלו ועולים לשיחת קיבוץ ע"י הנהלת קהילה, עברו את המלצתה לאחר דיון איתם ובלעדיהם. המועמדים מוצגים בשיחת הקיבוץ, ניתנת הזדמנות לכל החברים לשאול שאלות ולהביע את דעתם. לבסוף הבחירה נעשית בקלפי.

תהליך זה מאפשר הכרות עם התפקיד ועם המועמד/ת.

חברי ועדות – חברי הועדות נבחרים ע"י רכז הועדה הרלוונטית ומאושרים בהנהלת הקהילה, פרוטוקול הנהלת קהילה  מפורסם בעלון וכל חבר יכול לערער ולבקש דיון בשיחת קיבוץ. לשיטת בחירות זו של חברי ועדות שתי סיבות עיקריות:

  1. חשוב שרכז הועדה יעבוד עם אנשים שנוח לו איתם כדי שהועדה תצליח לתת את השירות המקסימאלי לחברים (כי זו הרי המטרה).
  2. חברים רבים רוצים לתרום מיכולתם ומזמנם, אך חוששים מאוד מהקלפי. (חבל לדעתי להפסיד חברים אלו....).


 

תשובת יוסי בוריס לסעיף 2

- פינוי פסולת- הכתובת היא: שאול.

- מפגע בטיחות, מכוניות חונות- הכתובת הייתה בעבר אצל רכז/חברי ועדת הבטיחות. (כיום

אין ועדה העוסקת בזה. חברים המעוניינים לקחת תפקיד זה - מוזמנים לפנות לעידן)

- פחי אשפה פתוחים- הכתובת היא: מחלקת התברואה במועצה האזורית.


 


 


 


 

 


 

מזל טוב

לפנינה דגן

להולדת הנין

נכד לרחלי ואיתן

ברכות חמות לכל המשפחה


 


 


 

לנעמה פוקס

לרגל השחרור מצה"ל

ברכות חמות

וקליטה מהירה באזרחי

מועדת קשר ובנים

 


 


 

חג סוכות


 


 

חברים שלום! בעקבות שמועות כי לא יתקיים השנה חג סוכות, התארגן לו צוות – ואנחנו שמחים להודיע כי יהיה גם יהיה לנו חג. והנה הלו"ז:


 

ביום א' – 19.9 – הקמת הסוכה על הדשא הגדול ע"י צוות החממה, מתנדבים יתקבלו בשמחה!

ביום ג' – 21.9 – פעילות להכנת קישוטים לסוכה בשעה 16:00 בדשא הגדול.

הקמת הבמה וסידור שולחנות וכסאות – מתנדבים יתקבלו בברכה!

ביום ד' – 22.9 – ערב החג, נתכנס בשעה 20:00 תחת הסוכה, 20:30 – מתחיל החג,

ולאחר מכן יוקרן סרט לכל המשפחה.


 

נשמח לכל עזרה - החל מהתנדבות להופעות, דרך סידור הכיבוד בערב החג וכלה בפירוק כמובן!!!


 


 


 


 


 


 


 


 


 

תודה מראש, צוות החג המאולתר: אורן תירוש, הגר צ'נסקי, עלי אלון, אבנר ארבל וחיה חרודי.


 


 


 


 

"החוק היבש לא נרטב אף פעם"(*)

שיחה עם שלומית מילמן, שנבחרה לאחרונה לרכזת צוות למניעת הטרדה מינית


 

אוטופיה מס' 1: הקיבוץ מקום מוגן. חברה סגורה שחברים וחברות מוגנים בה.

עובדות החיים: זו בדיוק הסיבה, שגם בקיבוץ אנחנו זקוקים לגוף מטפל. אם לא מטפלים –אין הגנה.

אוטופיה מס' 2: הקיבוץ זו משפחה מורחבת. בבעיות מסוג הטרדה מינית – צריך לטפל "בתוך המשפחה".

עובדות החיים: משפחה לא יכולה לטפל גם בקורבן וגם בתוקף כאשר שניהם "משלה". כך משמרים מעגל של הזנחה וחוסר טיפול.

אוטופיה מס' 3: נשים הן באופיין "פתייניות" ובעצם מתגרות ומזמינות את התוקף, אם בצורת לבוש ואם בהתנהגות "מזמינה".

עובדות החיים: אין קשר בין צורת לבוש או התנהגות הקורבן. עובדה: בחוף הים כמעט ולא מתרחשות תקיפות. רוב התקיפות מתרחשות בבית, בשכונה – בסביבה המוכרת לתוקף ולקורבן.


 

נתחיל בפרט מעניין: בהצבעה שהתקיימה בסוף אוגוסט 2010, נבחרה שלומית מילמן, ברוב חסר תקדים של 87 בעד מול מתנגד יחיד, לרכזת צוות למניעת הטרדה מינית.

הנתון הזה מעלה מחשבה: או שאנחנו אדישים לחלוטין לנושא, או שהפנמנו את החשיבות של קיום גוף שיעסוק בהטרדות מיניות. נקווה, שהאפשרות השנייה - נכונה.


 

הוגה הדעות תומס מור טבע את המושג "אוטופיה" בניסיונו להגדיר חברה מושלמת אך היפותטית. גם מייסדי הקיבוץ יצאו לדרך, לבנות חברה חדשה ואדם חדש. המציאות הייתה (ועודנה) – שונה. הקמת צוות למניעת הטרדה מינית הוא צעד בכיוון הנכון לטפל בעוד פינה אפלה בחיינו.

ברקע, סיפורים קשים על פגיעה מתמשכת, שהתרחשה בקיבוץ זה או אחר, מתחת לאפם של החברים – שידעו ושתקו. כי "לא נעים", כי זה "אחד משלנו", כי "עדיף לטפל בזה בכלים שלנו" ועוד תירוצים יצירתיים שתפקידם היה להגן על שמה הטוב של הקהילה.


 

שלומית מילמן: החוק קיים 12 שנים (מ-1998), ומנסה, בין השאר, להקיף את בעיית הגדרתה של הטרדה מינית . מטרתו לסייע בידי נשים לעמוד על זכותן. או במילים אחרות: ללמד ילדים, מתבגרים ובוגרים לומר - "לא". גם אם החוק מתכוון לגברים ונשים – הרי שבמקור כוון לנשים.


 

_______

(*) הכותרת הוא שירה של להקת "מוניקה סקס", לאחר מקרה האונס בשמרת


 


 

איזה כלים מעמיד החוק בידי האזרח?

שלומית: על פי חוק מדינה, כל מקום עבודה המעסיק מעל 10 אנשים - מחויב במינוי "ממונה על מניעת הטרדה מינית". לכן קיבוץ, שיש בו גם מקומות עבודה, גם עובדי קבלן – נכלל בהגדרת החוק. פרט לצוות הקיבוצי, מונו במפעלי הקיבוץ (הגומי ומיניפלסט) חברים האמורים לשמש ככתובת לעובדים הרואים עצמם נפגעים על ידי עובד אחר או בעל סמכות.

זאת אומרת שהחוק מתייחס גם ליחסי מרות

שלומית: פרשיות
קצב, רמון, אקס שרי האריסון, איציק מרדכי – הם העלו למודעות את החוק וגם כלי בידי נשים להתלונן ולהשיג הרשעה.

הרי מדובר באזורים אפורים של יחסי אנוש שניתנים לפירוש כזה או אחר

אין ספק שבמקומות עבודה מתקיימים ממילא יחסי עובד-מעביד וגם יחסי מרות.

ובכל זאת קיימים 5 סוגי הטרדה מינית אסורה:

1. סחיטה מינית באיומים.

2. מעשה מגונה אסור (כל הקשור במגע פיזי שלא בהסכמת האדם).

3. הצעות מיניות (תוך ניצול יחסי מרות או קטינים – זוהי הטרדה מינית).

4. התייחסות חוזרת ונשנית של אדם לזולתו – המתמקדת במיניותו.

5. ביזוי או השפלה (התייחסות מבזה או משפילה ביחס למין האדם

או לנטייתו המינית).


 

מקומות עבודה הם רק "זירת פשע" אחת...

שלומית: גם בחיי חברה רגילים, יש מיקרים של הטרדה מינית.

במהלך השנים, היה קושי בחברה כמו שלנו להודות, שמדובר במעשה פלילי שיש לטפל בו על ידי אכיפת חוקי המדינה.

אנחנו חברה סגורה בעלת תפיסה עצמית אליטיסטית. "אצלנו – דברים כאלה לא קורים".

והרי ידוע על מקרים קשים בקיבוצים, שחשיפתם התאפשרה כשהעזנו להודות שאיננו מושלמים. עבירות מין מתרחשות גם כאן - וחוקי המדינה חלים גם עלינו.

בנות ובנים כיום כבר חיים במציאות אחרת?

שלומית: אני מאמינה שכן. גם בזכות העובדה שצוות כמו שלנו פועל בכל הקיבוצים והמפעלים אבל גם בגלל שקודים חברתיים השתנו באופן דרמטי בעקבות אותן פרשיות של "מפורסמים" שעזרו להגדיר מחדש את הקווים האדומים בכל הקשור להטרדה מינית .

מה המסר שהכי חשוב להעביר?

שלומית: חשוב להביא לידיעת נשים וגברים, שאינם לבד. היו כבר מיקרים ואנחנו כאן כדי לעזור. הקיבוץ נחשב כמקום מוגן – וזוהי בדיוק הסיבה שאנחנו זקוקים לגוף מטפל.

אם לא מטפלים – אין הגנה.

היו כבר פניות?

שלומית: טיפלנו במספר פניות של חברים, שהבינו שיש מה לעשות. פעלנו בעיקר בתחום המניעה ועצרנו תופעות לא רצויות.

איך "מעבירים מהלך" או "מחליפים דיסקט"?

שלומית: רוב הנשים ימנעו "מלפגוע ברגשותיו" של הצד התוקף. כדי להעביר מהלך אתה חייב להיות קיצוני. לגברים קשה לקבל את זה. כי על פי אמות מידה מוכרות "הם בסדר" "ככה זה היה תמיד". אנשים שהוגדרו כנורמטיביים – לפתע צריכים לבנות דפוסים חדשים עם הגדרת "נכון" ו"לא נכון" חדשה. זה לא קל.


 


 

בעולם אינטרנטי, שבו יש זמינות ונגישות גבוהה לאתרי פורנו, המשימה שלכם נראית בלתי אפשרית

שלומית: הזמינות הגבוהה של אתרים פורנוגראפיים שבהם האשה היא אובייקט מיני יצרה דיסוננס בין התמונה המעוותת (תרתי משמע) המתקבלת בהם ובין המציאות. ברור שלילדים שלנו יוצבו שאלות לא קלות של הגדרה וגבולות בין מותר לאסור, נכון ולא נכון.

במערכת החינוך, חינוך מיני נתון בידי מחנכים שהתמחו בנושאי מיגדר, זהות מינית וכד' – ובשיעורים נפרדים לבנים ובנות, הם אמורים לדבר בפתיחות על המורכבות.

איך, ברגע האמת, כל אותם חוקים, הגדרות מחודשות ומסרים על "הזכות על גופנו" - אמורים לעמוד לרשותנו?

שלומית: נשים צעירות או בוגרות וחזקות עדיין "חוטפות שיתוק" כשנתקלות בתקיפה מינית או "רק" בהטרדה מינית. מעטות יתייצבו בתוקף מול גבר הנמצא על הגבול או חצה אותו.

זה רגע של הלם. לא ברור ברגע המקרה – שזוהי תקיפה.

אולי משהו מהשיח הציבורי והעובדה שאנחנו כאן – יגיע ויחלחל למודעות.

אנחנו חיים בעולם מאוד מבלבל. מה נחשב למשפטי הטרדה מינית או אחרת?

שלומית: למשל - הערות שמתייחסות לחלקי גוף מסוימים – "איזה ישבן חמוד וסקסי" או

"יש לך חזה לתפארת", או "אני לא יכול להוציא אותך מהראש שלי".

נערה או אישה חייבת להבהיר לו, שיפסיק עם אמירות כאלו. אם ימשיך - זו הטרדה.

ושוב אם יש יחסי מרות - זו הטרדה גם אם לא אמרה דבר.

כשהיינו ילדים, "טחנו" ברדיו שיר "כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת".

שלומית: נכון. אבל זה היה פעם. הגירסה המעודכנת, שכתב דן אלמגור נשמעת כך:

 

כשהיא אומרת "לא"

לזה היא מתכוונת,

לזה היא מתכוונת

כשהיא אומרת "לא".

לכן ה"לא" שלה סופי מוחלט

כי היא קובעת, לא שום בית משפט.

אז אל תהיה לי תרנגול

ואל תהיה חכם גדול.

היא לא אומרת "כן" "אולי" או "בוא"

כשהיא אומרת "לא"

היא מתכוונת "לא".

 


 


 

 



נכון/ לא נכון

- "רק ילדות נפגעות". לא נכון: בנים ובנות עד גיל 10 – נפגעים באותה מידה.

- "גברים כמעט ולא מותקפים מינית".


לא נכון. כל גבר שישי עובר תקיפה מינית. ב- 90% זה קורה עד גיל 18.

- "תקיפות מיניות או אונס לרוב מתרחשים במקומות מבודדים וחשוכים ע"י תוקף זר".


לא נכון. תקיפות לרוב מתרחשות בסביבה מוכרת וע"י אדם מוכר. (בבית, בשכונה וכד')


 

שלומית: אני מזמינה חברים וחברות שרואים עצמם נפגעים, לפנות לאחד מחברי הצוות

(תמנע דגאי, קובי גרוסמן, רקפת זוהר או שלומית) - ויזכו לטיפול דיסקרטי, תומך ומקצועי.


 


 


 


 

מדיוני הנהלת קהילה מתאריך 1/09/10


 

  1. ברכנו והתברכנו לשנה טובה ומוצלחת


 

  1. העברת קצבאות נכות של ביטוח לאומי לנפגעי תאונות עבודה

    דויד ואיה מלומן העלו הצעה להעביר קצבאות נכות של בטוח לאומי ישירות לחברים הזכאים, בדומה לקצבאות משרד הביטחון.


    הוחלט: במידה ולא תעבור ההצעה על שינוי אורחות החיים, נבחן בחיוב את ההצעה בתוך שישה חודשים מההצבעה.


     

  2. מסמך עקרונות להקמת גן האירועים בעין שמר

    הנהלת הקהילה מציעה לדחות את הקמת גן האירועים במיקומו המוצע. זאת לאור הקרבה למפעל הגומי, שיש בה פוטנציאל בעייתי בתחום זיהום ורעש. במידה ובכל זאת יקודם הפרויקט יש להבטיח כי היזם מתחיב להימנע מתביעות בנושאים אלה.


     

  3. הרכב הנהלת הקהילה החדשה

    רוני הציגה את המצב הקיים היום ויוסי הציג את ההרכב המוצע:


     

    מצב קיים                 מצב חדש

    מזכיר                    מזכיר

    מנהל קהילה                מנהל קהילה

    משאבי אנוש                משאבי אנוש


     

    ועדת פרט                מרכז ועדה / תחום

    ועדת חינוך                מרכז ועדה / תחום

    ועדת צעירים                מרכז ועדה / תחום


     

    3 מומלצי מנהל קהילה            4 נציגי ציבור

    3 נציגי ציבור


     

    סה"כ 12                 סה"כ 10    


     

    הנהלת קהילה מאשרת את ההצעה.

    יובא לשיחת קיבוץ.


     

  4. עדכונים

    שיפוצים : נאוה עושה מאמצים לקדם את השיפוצים.

    מרכז ועדת השתלמות: הוצע ערן אפל – הנהלת קהילה מאשרת.

    ועדת פרט: החברים הבאים מוכנים להיות בוועדה ולעבוד כקודמיהם, ללא מרכז: קובי גרוסמן, פיט אברהמי, ניבה גולן, דגנית חננאל. מבקשים לעמוד להצבעה כגוף אחד.

    הנהלת הקהילה מאשרת את ההצעה.

    תהליך השינוי: צוות פנסיה עבד בתקופה האחרונה בצורה אינטנסיבית ובצורה אחראית

    ויוצאת מן הכלל. כמו כן פורסם הלו"ז לחברים.


     

    רשם: יוסי בוריס.


 


 


 


 

מה נשתנה?


 

מתוך תוכנית השינוי – פרק הדיור


 

דירת קבע לכל חבר

בתוך עשר שנים!

  • כל מי שהיו חברי עין שמר ביום השינוי זכאים ל"דירת יחוס" מלאה. ("דירת ייחוס" = 80 מ"ר במצב טוב).
  • לוח זמנים - בארבע השנים הקרובות יועבר מליון ₪ בשנה לטובת שיפוצים / בניה – כל מה שיקדם את החברים לדירות ייחוס. בסך הכול יועברו 10 מ' ₪ להשוואת תנאי דיור – בתוך 10 שנים.
  • תור הדיור
    ייקבע לפי הפער בין ותק המשפחה לבין מצב דירתה. (+ קידום לצרכים מיוחדים כגון ילדים, בריאות וכו').
  • בניה פרטית – משפחות שישפצו או יבנו בעצמן, הקיבוץ יממן עד זכאות של דירת קבע. ההתחשבנות – לפי תור דיור.
  • שיוך דירות – אם הקיבוץ יחליט על שיוך דירות (או העמקה של שיוך נכסים) – המועד בו עבר השינוי בקלפי ייחשב ליום הקובע.
    משמעות השיוך: הגדלת הנכסים האישיים, הגדלת הביטחון הסוציאלי ויכולת הורשה.


 


 


 

אחרי שיחת הקיבוץ ביום א' 19.9.10 ב- 21:15

פגישה בנושא דיור

* מהי דירת ייחוס?

* איך נבנה התור?

* כמה זמן ייקח לקבל דירת ייחוס?

בואו לשמוע ולהתרשם


 


 


 


 


 

פותחים שולחן

מועדות בריאות ורווחה

לחברים שלום כידוע לכולם, אנחנו קיבוץ מתבגר והנסיעות לביה"ח לבדיקות וטיפולים מתרבות. אנו רואות חשיבות רבה בליווי משפחתי של החולה וכניסה של בן המשפחה עם החולה לרופא לשמוע חוות דעת ולתמוך בבן המשפחה. רק אם אין כלל אפשרות של משפחה, כולל כמובן בני משפחה שלא חיים בקיבוץ, ניתן לפנות אלינו לעזרה בהסעה ונשתדל לסייע כמיטב יכולתנו. בהזדמנות זאת אנו פונות לחברים וחברות שמוכנים לסייע בהסעות אלו לפנות אלינו. שרק נהיה כולנו בריאים ולא נזדקק קרן ואוריין

מסידור הרכב

א. אני מזכירה שוב: הזמנות שהוזמנו מהיום למחר - אינן בטוחות. גם אם הסידור אישר לכם רכב. השתדלו להזמין מראש.

ב. ארון המפתחות ייסגר ביום שישי בשעה 17:00 ויפתח בשבת ב 18:20. במקרה חירום ניתן להתקשר אלי. לצמים שבינינו- צום קל וגמר חתימה טובה.

ג. באתר הקיבוץ – מופיעה פריסת מכמונות מהירות חדשה בכבישי הארץ. תודה לעודי דגאי שהעביר לידיעתנו. אוריין


 


 

למש"א דרושים

נציגי ציבור להנהלת מש"א

דרישות התפקיד:

- נוכחות בישיבות

- דיסקרטיות

- התמדה

- רצינות

- רצון לתרום ניתן להציג את מועמדות לעידן יגודה עד ל – 4/10/10