חפש בעלונים קודמים

עלון 30 (2020) (4241) ח' אלול תש"ף



מאמר מערכת     

"כָּל עוֹד הַכֹּל מַתְחִיל פֹּה שׁוּב מֵהַתְחָלָה"... אבל הפעם פחות. הפעם לא בדיוק הכל מתחיל שוב ובוודאי שספק רב כיצד ימשך...
ביום שלישי הקרוב תפתח שנת הלימודים תשפ"א. אלפי תלמידים ומורים יחזרו באופן חלקי לבית-הספר, אחרי חופשה מוזרה שלא ברור מתי התחילה ואיך תסתיים.
הדרך לבית-הספר, המסדרונות, הכיתות, תוכנית הלימודים, ההפסקות, הפעילויות... הכל משתנה באופן כזה או אחר.
התחושה מוזרה ומבלבלת, קשה להתכונן לקראת מציאות כל-כך לא ברורה.
אולי בשנה הזו כולנו קצת ילדים בכיתה א', שמתחילים השנה משהו אחר.
הזדמנות לגלות אפשרויות, להתחדש, להתרענן, לחשוב על הכל מחדש, לפעול ביצירתיות ובפתיחות, להתנסות, להשתפר, להשתנות... הזדמנות להמון דברים נהדרים.

העלון השבוע מוקדש לילדים שעולים השנה לכיתה א':
לביא מזרחי
טל פולק
עופר בדרק
תומר פרילינג
ים מור
הדר מרקם
גיא אברג'יל
עומר שלג
אייל אפשטיין
עופר גורן

לתלמידים החדשים ולכל התלמידים והמורים
שנת לימודים מלאת עניין, צמיחה וחברות.
שנת בריאות, שמחה ושלום.
שנה-טובה!
סיגל דקל




בנם של נעמה ועזרא מזרחי

אני אוהב ללכת עם המשפחה שלי לבריכה בקיבוץ ולשחק עם החברים שלי כדורגל.
אני אוהב ללכת לתפוס פוקימונים ברחבי הקיבוץ ומאוד אוהב לקפוץ על מתנפחים וטרמפולינות.

ללביא המקסים והבוגר שלנו,
לקראת עלייתך לכיתה א',
נאחל לך הצלחה והנאה בבית-הספר, עם החברים ובשיעורים. שתלך בשמחה ותחזור בשמחה.
שתהיה לך הנאה וסקרנות מעולם האותיות, המספרים והסיפורים.
תלמד, תחכים, תרכוש ערכים ותגיע להישגים. 
שתמיד תהיה סקרן לדעת עוד-ועוד וזכור תמיד כי אין כמוך!
מאחלים לך שנה טובה ונהדרת בכיתה א',
אוהבים אותך וגאים בך תמיד
אבא, אמא, ליה, נויה ומוריה.

בנם של אפרת ואסף פולק

אני מאוד אוהב לבנות כל מיני מבנים מקוביות או לגו - בעיקר מבצרים, חלליות ותחנות-כוח עם ארובות (באמת!). אני אוהב לטייל עם אמא בקיבוץ (ולנווט ממש כמו בסיירת), לדבר איתה על ציפורים ופרחים ולחקור על מקומות ותופעות בעולם עם אבא. בדרך כלל אני מאוד אוהב את אחותי הקטנה ומשתדל להיות אח טוב. בדרך כלל. אני מאוד מתרגש להתחיל כיתה א' ולהצטרף למרכז הצעיר!

טלטול האהוב שלנו,
בסלון תלויה תמונה שלך בגיל 12 שעות ולידה מונח תיק בית-הספר החדש שלך, שאתה כל-כך מתגאה בו. אנחנו פשוט לא מאמינים שהזמן טס כל-כך מהר בין האפרוח שבתמונה לילד הנפלא, הבוגר והמבריק שגדלת להיות.
אנחנו כל-כך מתרגשים לקראת עלייתך לכיתה א', כי אנחנו יודעים כמה אתה סקרן, חכם ואוהב ללמוד ולהבין את העולם שמסביבך. אנחנו מאחלים לך שתפיק מלימודיך בדיוק את הדברים הללו ושתמשיך לגדול ולהיות אדם טוב, ערכי, מוסרי, שמאמין בשוויון וצדק ונלחם עבורם גם מול המפלצות הכי גדולות ומפחידות. אבל לאט-לאט... יש עוד זמן לזה... בינתיים אנחנו בעיקר מקווים ומאחלים, שיהיה לך כיף ללמוד ושתעשה זאת בהנאה ובשמחה - אם תצליח בזה, לא יהיו מאושרים מאיתנו.
אנחנו אוהבים אותך מאוד והכי גאים בך בעולם ובחלל החיצון, אמא ואבא.




בנם של טלי וטל בדרק

אני אוהב לקרוא, לרכב על אופניים ולשחק עם חברים.

עופר אהוב שלנו,
שמחים ומתרגשים איתך לקראת כיתה א'.
מאחלים לך שתכיר חברים חדשים, שתלמד דברים מעניינים ושתקום בחיוך ובשמחה כל בוקר.
אוהבים אותך, גאים בך וסומכים עליך, אבא ואמא.


בנם של חביבה ועופר פרילינג


תומרוני שלנו, ילד אהוב בעל לב ענק.
רגיש, אכפתי וחייכן...
אוהב לטייל עם המשפחה, לבנות "מחנה" עם האחים שלו, לשחק בפליימוביל, להרכיב בלגו ובעיקר לשחק עם חברים.

ילד מופלא שלנו,
מאחלים לך הרבה הצלחה בכיתה א', שתכיר חברים חדשים, תלמד דברים חדשים, ושתהנה בדרכך החדשה בבית-הספר.
אוהבים ומתרגשים מאוד
אמא, אבא, עדי ולביא.

בנה של שיר מור

ים מאוד אוהב לפגוש את הסבים, לשמוע סיפורי עבר שלהם ולטייל איתם. לפני הקורונה סבא היה לוקח אותו לטיולי אופניים ברחבי הרצליה, בעיקר ליד הים, וזה היה הכיף הכי גדול שלו.
מאוד אוהב להיות בבריכה (שנקראת בפיו "הבריכה של גן-יוסי"), לצלול, לקפוץ ולהשתעשע במים עם חברים. 
אוהב לשחק ולצפות בכל מיני דברים בטאבלט, כאשר הכל הוא מוריד בעצמו (מעריץ את רוי בוי).

ילד מתוק שלי,
המון בהצלחה בכיתה א'.
שתהיה לך מחנכת טובה, רגישה ומכילה, שתוכל להרגיש איתה בטוח וטוב.
שתכיר במשך השנה חברים חדשים (לא במקום הקיימים).
שתדע למצוא את עצמך ומקומך במגוון הרב של הילדים, השיעורים והפעילויות בבית-הספר ומחוצה לו. והכי-הכי חשוב והקודם לכל - שתהיה בריא ומאושר!
אמא


בתם של לי ורונן מרקם

הדר אוהבת לשחות בים ובבריכה. שחיינית וצוללת מעולה, עם מסיכה ושנורקל משלה.
אוהבת בעלי-חיים, ואת הכלבות שלה מיילי ולאבי במיוחד.
אוהבת לצייר וליצור, ומצפה ומחכה לתחילת הלימודים בבית-הספר.
הדר היא גיימרית בהתהוות, ואלופת המיינקראפט לגילה ומשקלה.


מאחלים לך הדר,
שתיהני מהתקופה החדשה בבית-הספר. מהחברות והחברים והמורות והמורים.
שיהיה לך מעניין ומאתגר, ובעיקר כייף.
אבא, אמא, יעל וכל המשפחה.


בנם של אדווה ושאול אברג'יל

גיא מאוד אוהב, מגיל צעיר, את עולם הדינוזאורים. מכיר את כל הדינוזאורים והפרטים עליהם.
אוהב משחקי דמיון ודרמה - בעיקר יחד עם עידן אחיו הגדול.
אוהב לרקוד ואוהב מוזיקה, אוהב מאוד את החיות שלו ומשקיע בהן - כלב, חתולה (בוני), ארנבים ושרקנים...
אוהב לחקור כל דבר, לשמוע ולראות על עולם הטבע ובכלל לצבור עוד ידע.
ואוהב את החוגים אליהם הולך - בעיקר כדורגל ורכיבה על סוסים...

לגיא המהמם שלנו,
מאחלים לך שנת למידה משמעותית ומהנה, קליטה מהירה וקלה בבית-הספר.
שתכיר חברים חדשים ותיצור חברויות חזקות, שתלמד לנוע בתוך כל השינויים והאתגרים ולהפיק את המירב,
והכי-הכי חשוב שתהנה מהתקופה הזו, מההתבגרות, האחריות...
לגבי הלמידה - סומכים עליך, אתה כל-כך אוהב ללמוד דברים חדשים וליישם.
אוהבים המון, עידן וההורים.

בנם של ליאור ושרון שלג

אני אוהב לבנות, לשחק עם אמה אחותי, לקפוץ בטרמפולינה, לשחק במשחק ממוחשב ששמו ברולסטארס, לבלות בבריכה ולשחק עם בן הדוד שלי – נדב.

לעומר אהוב שלנו,
איך עברו להן 6 שנים במהירות מופרזת ואתה עולה לכיתה א׳...
מתחיל דרך חדשה ומופלאה...
נפרד מהגננת ומהסייעת, ונפתחת עבורך דלת חדשה שתאפשר לך ללמוד, לצמוח, ליצור, לפגוש חברים חדשים ולגלות עולם חדש וקסום...
אנו מאחלים שיהיה לך טוב ותמיד תפיק את המירב מכל דבר שתעשה,
מאחלים לך שתפגוש חברים טובים ואמיתיים, ותהיה אתה חבר אמיתי גם כן...
שתהנה מהדרך גם אם לעתים היא מפותלת ולא ברורה...
תראה בכל קושי אתגר ותזכור שבסופו יש אור... אור גדול
והכי חשוב... תמיד תזכור שאנחנו אוהבים אותך כל-כך, מאמינים וגאים בך על מה ומי שאתה, ותמיד-תמיד שם בשבילך...



בנם של שירי וליאור אפשטיין

אייל הוא ילד חברותי ואהבתו הגדולה ביותר היא לצחוק וליהנות עם חברים. את מלאי האנרגיה שלו הוא אוהב להוציא בכדורגל, טיולי אופניים, צלילה בבריכה, רקיחת שיקויים, ריקודים והשתובבות עם נועם אחיו הצעיר. נהנה להרכיב פאזלים, לפתור ולחוד חידות, למיין קלפי פוקימון ולאפות מיני מאפים.

איילי האהוב שלנו,
בפתח המסלול האקדמי שלך, אנו רוצים לאחל ששנה זו תהיה ראשונה מני רבות, ובפחות פולנית: שתדע להשביע כל סקרנות, למצוא את מקומך ולא לשכוח את מקום חבריך הישנים והחדשים. שתתגבר על האתגרים גם אם תאתגר את המבוגרים. תלמד, תגדל ותתעצם, לכל שאלה תמצא מענה ובעיקר תהנה.



בנם של אורית ותומר גורן

אני אוהב לשחק בטאקי ובכדורגל, לצייר, להכין מטוסי נייר, לבנות בלגו, לבלות עם חברים ולאכול המון שוקולד.

עופר שלנו,
לכבוד המעבר לכיתה א', מאחלים שתהיה לך שנה נפלאה, מלאה בשמחה, חיוכים, למידה וחברים.
שתעשיר את עצמך בתכנים חדשים, תאסוף חוויות מרגשות ותגשים את עצמך.
תמשיך להיות סקרן ולשאול שאלות, כי רק ככה מצליחים לגלות.








לוח מודעות



למה אנחנו, גברי עין-שמר, הצטלמנו במחאה נגד אלימות מינית?  //  אבשלום זהר-סל

בשבוע שעבר פורסם מקרה אונס של נערה על-ידי 30 גברים. אולי מדובר בפחות, אך גם אם היה מדובר רק בגבר אחד - זה מזעזע. מישהי בקיבוץ שאלה אותי למה הצטלמנו וזו תשובתי: בסופו של יום, גברים הם המדכאים באלימות הזאת. בעצם היותי גבר, אני הפריבילג שלא חווה את אותה אלימות ולא באמת יכול להבין (עד כמה שארצה ואנסה) איך זה להיות אישה בחברה שלנו. המציאות הישראלית מלאה באלימות מינית. הנתון המזעזע הוא שאחת מתוך אחת חוותה הטרדה מינית, כלומר סוג של אלימות בחייה, והמשוואה הזאת לא יכולה להתקיים ללא הצד השני, כלומר: אחד מתוך אחד הטריד, כן, כל גבר. כנראה שגם אני.
הצטלמנו כדי להודות בזה, כדי להראות כגברים של עין-שמר, שאין פה מקום לכל סוג של אלימות מינית, לכל הגברים בארץ ובשאר הקיבוצים. החברה שלנו בקיבוץ היא אינטימית יותר בהשוואה לעיר, ואנחנו רוצים שמגיל 0 ועד היום האחרון, אנשים ירגישו בטוח בקיבוץ שלנו. לצערנו גם פה ובשאר הקיבוצים, לא חסרים מקרים והם גדלים לאירועים כמו שראינו השבוע באילת.
לכן, גברי עין-שמר אומרים די לאלימות מינית!



קבוצת "כרמל" מסיימים את מרכז "אנפה" (המרכז הצעיר)  //  עידית יוקר-קמינר

קבוצת "כרמל" סיימו השבוע את מרכז "אנפה", לאחר שלוש שנים של פעילות. לכבוד הסיום התארגנו ההורים וילדי הקבוצה, להכין מתנת פרידה משמעותית והשארת חותם במרכז. את הפרויקט יזם עתר גבע, אבא של רומי, ביחד עם שאר ההורים.
הילדים וההורים נפגשו במשך מספר ימים ובנו אדניות לגינה - ניסרו, שייפו, קדחו וחיברו, עד אשר נוצרו אדניות לתפארת, אשר בהן שתלו צמחים. האדניות הונחו בכניסה למרכז הצעיר והן מוסיפות הרבה צבע.
אז תודה ל- עידן אברג'יל, גפן תומר, מיכאל גולובנוב, תמר ששון, שחר יגודה, רומי גבע, נויה מזרחי, אלון ברונשטיין, אליה חגי סלמן, בר קירמיאר (יריב), אביב בן מיור, שיר גבע, נטע גלעד, ליאור בן דור וגיא קרסנטי ולכל ההורים,
ובהצלחה במרכז "אופק" (המרכז הבוגר).




אז לאן הולכים מכאן?  //  אבישי גרוסמן

תומכי התפיסה החברתית המבוססת על שוויון ערך האדם והעבודה, הולכים ומתייאשים. רבים חיים בהנחה שהמציאות המודרנית, הקפיטליסטית, הנהנתנית, מחקה כל אפשרות לקיום חברה הבנויה על העקרונות עליהם נשען הישוב היהודי בראשית דרכו, ובמיוחד התנועה הקיבוצית. והשאלה הנשאלת היא האם מציאות חברתית הבנויה על ערכים מסוימים, יכולה לחזור על עצמה בשינויים מתבקשים במציאות היסטורית שהשתנתה.
בימים אלה סיימתי לקרוא את ספרם המצוין של החוקרים תמר ועוז אלמוג "דור ה-y כאילו אין מחר". הספר עוסק בדור ה-y - צעירים שנולדו בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת. חשוב לציין שהספר יצא לאור בשנת 2016, כלומר לפני שמגפת הקורונה התמקמה בארץ ובעולם כולו. החוקרים מנסים לשרטט את האיפיונים של חברת העתיד, אותה יבנו ובתוכה ישתלבו בני הדור אותו הם חוקרים. זהו דור שמתקשה לסמן לעצמו עתיד יציב, עתיד שראוי לחיות במסגרתו. וכך כותבים המחברים שהם בעלי שם עולמי:
"אם הכלכלה המודרנית חפצת חיים, היא תצטרך למצוא שיטה חברתית וכלכלית מעודכנת, שתהיה הוגנת ויעילה יותר מזו הקיימת. שיטה שבה אין פרולטריון מנוצל ובורגנות מנצלת. שיטה שבה האדם העובד בעבודה מפרכת ומונוטונית, מקבל מהחברה את התנאים לתפקד ולשרוד בה. הכוונה לא רק לשכר הוגן, אלא גם להפוגות  של ריענון ומנוחה, כמו גם רוטציה של עובדים ועבודות. כלומר, זו תצטרך להיות חברה שבה כל אחד מלכלך את ידיו ולא נסמך על חוטבי-עצים ושואבי-מים שיעשו בשבילו את העבודה השחורה. יידרש שינוי גם ברשתות הביטחון לקיום הוגן לכל אורך החיים, שהולכים ומתארכים.
השינוי הזה עוד רחוק, אבל דומה שצמיחתו של דור הy- מקרבת את בואו, ועל כל פנים מכתיבה את הכיוון". ומוסיפים החוקרים וקובעים: "לא רק שהצעירים מסרבים להשתתף במשחק הכלכלי הישן – הנצלני בעליל – אלא שהם מעבירים לכולנו את המסר העקיף, שהעבודה אינה העיקר בחיים, אלא כורח שצריך לצמצמו למינימום ההכרחי. עם זאת, בניגוד לתפיסת דור ה-y שהפנאי ההדוניסטי הוא המפתח לאושר, הם ובניהם יצטרכו להפנים שהאושר טמון ברוח: בלימוד, במחקר, ביצירה ובנתינה. האם הכרה זאת תתרחש בעתיד  הקרוב? ימים יגידו" (מתוך הספר "דור ה-Y כאילו אין מחר", הוצאת מודן 2016 מאת עוז ותמר אלמוג, עמוד 379).
קראתי את הדברים ונזכרתי. קראתי והתמלאתי תקווה. ואולי, חשבתי לעצמי, עוד יהיו הדברים שהאמנתי בהם בעבר ואני מאמין בהם גם בימים אלה, לרלוונטיים בהגשמה היומיומית של חברת העתיד? ואולי באמת הגלגל מסתובב לו והכל פתוח ועדיין אפשרי למימוש?  

הארכת העונה בבריכת-השחייה  //  עידו ספקטור
מטרת רשימה זו לפעול להארכת העונה בבריכת-השחייה, מהתאריך שנקבע 20.9.20 לחודש נוסף.
חשוב לציין שלפי התכנון הקיים, העונה הזו תהיה קצרה ביותר, כחודשיים במקום 4 חודשים כרגיל.
הבריכה משרתת ציבור רחב: משפחות עם ילדים, נוער וכ-30 שחיינים מתמידים והרבה חובבים.
כולנו מבקשים ודורשים את הארכת העונה בבריכת-השחייה בחודש נוסף, כלומר עד סוף אוקטובר.




בדיקות עיניים  //  עידו ספקטור
במשך שנים רבות ניתן לחברים שירות של בדיקת עיניים על-ידי אופטומטריסטים מעולים. השירות המעולה ניתן לנו בקיבוץ לנוחיות החברים.
לאחרונה השירות הופסק. לטענת האופטומטריסטים, מונעים מהם את הגישה למועדון-לחבר. זאת בזמן שבכל הקיבוצים בסביבה השירות נמשך.
הבקשה  והדרישה היא להמשיך את השירות באופן מידי. הדבר תלוי רק בנו.
האופטומטריסטים מוכנים לבוא מידית, לתת שירות כמו בעבר. כל מה שדרוש זה להזמין אותם. אין צורך בשום דיונים והסברים מיותרים.


בדיקות עיניים  //  שרית אלימלך
לא מונעים את כניסת האופטומטריסטים למועדון. תואם תאריך הגעה, אולם בגלל הנחיות הקורונה הביקור לא יצא לפועל.
לכשיתאפשר מבחינת ההנחיות, יגיעו האופטומטריסטים ויתאפשר להם להיכנס למועדון.
ההסבר נמסר לעידו גם בעל-פה ובאופן אישי.


שאילתא בנושא תמיכה בקבוצת הכדורעף  //  עידן יגודה

האם נכונה הידיעה, שלא אושרה בקשה צנועה לשתי דירות קטנות לשחקנים הזרים של קבוצת הכדורעף המקומית לעונת המשחקים הקרובה?
זאת כדי לעזור ולתמוך בקבוצה שאנחנו כל-כך גאים ואוהבים אותה כאן בעין-שמר מאז נולדנו, וכאן הוא ביתה.
מיותר לציין את חשיבות הקבוצה לקהילה, לנו המבוגרים ולדור הצעיר בפרט, שסופג ממנה ערכים וחינוך לספורט שערכו לא יסולא בפז.
אנחנו שרואים בדאגה את מצב התרבות והספורט במדינה בימים קשים אלו, לא נעזור קצת לספורט שלנו?
מבקש מכם לשקול שנית את החלטתכם. אל תיפטרו אותנו בתשובה של "אין דירות" כי יש... וב"מצב כלכלי לא טוב" כי זו באמת עזרה שאנחנו יכולים ורוצים לעמוד בה.


תשובה בנושא תמיכה בקבוצת הכדורעף  //  שרית אלימלך

בשנת 2016 ביטלה הנהלת קהילה את תקציב התרומות והשאירה לכל אחד מאיתנו את ההחלטה לאלו מטרות הוא מעוניין לתרום. קיבוץ מופרט.
בדיונים לקראת תקציב 2020 החליטה הנהלת קהילה לא לחדש את תקציב התרומות.
לפני מספר חודשים הגיעה פנייה לוועד הנהלה לתרום 50,000 ₪ לכדורעף. ועד הנהלה החליט להעביר את הפנייה לדיון לקראת תקציב 2021 (הרי בוטל תקציב התרומות).
עברו חודשיים והפנייה הגיעה שנית לוועד הנהלה ושוב נדחתה על-ידי הוועד.
לאחר פחות מחודש הגיעה פנייה נוספת, הפעם להנהלת הקהילה, לתת שני חדרים לשחקנים זרים.
אם היה מדובר על חדרים בתשלום שכר-דירה כפי שמשלם כל שוכר, אז אין בעיה לאפשר זאת. כיוון שהבקשה היא לתת את החדרים ללא תשלום, נראה לנו שמדובר בתרומה ולכן נכון יהיה שהדיון יגיע לוועד הנהלה שהוא זה שדחה את הפנייה הקודמת.
בישיבתו הבאה של הוועד תגיע הפנייה לדיון.



הסתייגויות על ההצעה לעדכון מבנה ההנהלות
(מספר הסתייגויות שהגיעו למערכת בעילום-שם ונערכו יחד על-ידי,
במטרה לפרסם אותן בניסוח עקרוני ללא רמיזות אישיות. סיגל דקל)

בעלון האחרון התפרסם מבנה חדש להנהלות. אנחנו מבקשים להציע הרכב אחר שיהיו בו יותר אזרחים מכל שכבות הגיל, על חשבון בעלי-תפקידים.
ההצעה מתבססת על מספר טיעונים:
           בעלי התפקידים לא מתחלפים בתדירות גבוהה, וכך יוצא שאותם אנשים יושבים בהנהלות זמן רב מידי ואין התחדשות.
           לפעמים התפקיד בשמו יושב בעל התפקיד בהנהלה, לא רלוונטי לסעיפים הנידונים. אפשר לזמן את בעל התפקיד בהתאם לנושא הסעיף בדיון, כאשר הוא נוגע לתחום אחריותו.
           חשוב להרחיב את שיתוף הציבור בדיונים ובהחלטות.
           חלק מחברי ההנהלה יושבים ביותר מהנהלה אחת והדבר מצמצם עוד יותר את ציבור המעורבים.
           בחלק מההנהלות יושבים מתוקף תפקידיהם קרובי משפחה והדבר לא תקין.


תשובת מיכה טיסר להסתייגויות
           בעדכון שאנו מציעים יש תוספת של נציגי ציבור, חברים ותיקים וחדשים.
           מבין בעלי התפקידים בהנהלות, המנהלים החיצוניים אינם בעלי זכות הצבעה והחלטה.
           בעלי התפקידים כפופים לקדנציות מוגבלות בזמן.
           לעת הבחירה/מינוי מופיעה בהגדרת התפקיד השתתפות בהנהלה הרלוונטית, ולעת שבוחרים/ממנים נתון זה נלקח בחשבון.
           חשוב שבעלי התפקידים המרכזיים ישבו בהנהלות ויוכלו להביא ידע ומידע שיסייע להחלטות, יהיו מחויבים לביצוע ההחלטות בתחום תפקידם וייצגו אותנו מול גורמי חוץ איתם הם עובדים.
           יש איסור על קרובי משפחה מדרגה ראשונה באותה הנהלה (בני-זוג, ילדים-הורים), אבל בקיבוץ היום, שיש בו משפחות גדולות, בלתי-אפשרי להימנע מקרובי-משפחה מדרגות רחוקות יותר.

קלרה ברכה         6.9.2015
ברטיקו דגן         8.9.1987
יהודה וינשטיין     7.9.1993
שרה גולדמן        11.9.2004
אברהם לוי          11.9.2005
מיה סגולי           22.9.1989
טובה גנדלסמן     25.9.2001
אהרון לביא         29.9.1965
רגינה שמי          29.9.1977
סוניה איתן          29.9.1991
בלנקה וילן          30.9.1973
מרי סלמה           30.9.1988


נזכור


אהרון לביא נפטר ממחלה לפני 55 שנה. בן 38 היה במותו.
הוא נולד באלכסנדריה במצרים להוריו שרה ואברהם, התייתם מאביו כשהיה בן עשר ומאז גדל בבית-יתומים.
בשנת 1949 עלה לארץ והגיע בגרעין המצרי לעין-שמר, יחד עם אשתו יהודית.
בעין-שמר נשארו מלבד יהודית, גם בנותיו שרי (שרה) חרודי ורעיה האולינג, נכדותיו ונינתו. בתו הצעירה גילה עזבה את הקיבוץ.

בעבודת השורשים בכיתה ו', כותב יותם חרודי על סבא שלו:
"... במצרים היה פעיל בתנועת "השומר-הצעיר" והיה בין הנבחרים שנסעו לארץ להתאמן במחנה 80. כשחזר למצרים היה בין האנשים שעזרו להעביר יהודים לישראל. בתוקף תפקידו במצרים, היה נתון בסכנות רבות ואף סיכן את משפחתו, בכך שהטמין נשק ושמר מסמכים בביתה של אחותו. אהרון היה חייב לברוח ממצרים, כי נכנס לרשימה השחורה של השלטונות.
כשהגיע לארץ אהב אותה מאוד ואת הקיבוץ במיוחד. היה פעיל במחלקה הערבית של מפ"ם, בתקופה שכפרי המשולש היו תחת שלטון צבאי והיחסים עם הערבים היו עדינים ביותר..."


מנחם מגן שעבד עם אהרון בפרדס כותב:
"אם אינני טועה, עבד אהרון בפרדס מיום בואו לקיבוץ, מתוך הפסקות של פעילות במפלגה.
אין לך קשר יותר הדוק בקיבוץ, מהקשר עם חבר אשר הנך נמצא איתו יום-יום בעבודה. בפרדס בילינו יחד את רוב חיינו, מהתחלת העונה ועד גמר הקטיף וחוזר חלילה – עונה אחר עונה. אהרון היה שקוע כולו בענף. חריצותו ומסירותו לענף היו בלי גבול. זאת הוא דרש מעצמו וככה רצה לראות את כולנו. כל עבודה היתה ממש "נשרפת" תחת ידיו. החל מתקופת הנגרות והאריזה וגמור בעבודה האחרונה – נטיעת פרדס של 100 דונם בדרום. תוך כדי מסירות והשקעה בענייני הפרדס, מצא תמיד זמן להקדיש למשפחתו הקרובה והרחוקה.
איש לא יכול היה להעלות על הדעת את הדבר האיום והנורא של מחלתו.
באחד מביקוריי בבית-החולים אצל אהרון, ניסיתי לנחמו ולעודדו: "בקרוב תבוא הביתה", אמרתי לו. הוא ענה לי מניה וביה: "אתה צודק, בסופו של דבר הכל חוזרים הביתה".