חפש בעלונים קודמים

עלון 13 (12) (5875)ד' אייר תשע"ב


 64
ערב יום העצמאות
 ג' אייר תשע"ב  יום ד' 25.4.12
ב- 20:15 אחרי ארוחת הערב החגיגית
 טקס יום העצמאות במגרש הספורט
מפקד אש בחסות המוסדניקים
 בתוכנית:
סיום אירועי יום הזיכרון, הדלקת משואות, מפקד אש, הופעות, ריקודים, הפתעות ...
וכמובן מופע זיקוקים מרהיב!
כולם מוזמנים!

חג שמח!
נזכור את חברינו
בנינו ובנותינו

דב הנדל - נרצח בחצר הישנה בעין שמר - 1938
דוד שניידר - נרצח בחצר הישנה בעין שמר -  1938
יצחק פרלברג - נפטר בעת שירותו בצבא הבריטי - 1942
מקי שטיינברג - נפטר ממחלה בעת שירותו בפלמ"ח - 1943
אלימלך שטרקמן - נהרג במצור על גבעת חיים - כ"א בכסלו  1945
ישראל שטרק - נהרג כפלמחניק, בדרך לירושלים - 1948
אמנון חרודי - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
חנן בוך - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
יוסי ניידס - נפל במלחמת יום כיפור ברמת הגולן - 1973
אבשלום בן יהודה - נפל במבצע ליטני - 1978
יפתח מור - נהרג בתאונת אימוני טייס - 1987
מיה סגולי - נהרגה בתאונה בעת שירותה הצבאי - 1989
צבי מור - נפטר ממחלה כתוצאה משירותו הצבאי - 1999
לואיס גורן - נהרג בעת שירותו במשמר הגבול  - 2001

י ה י   ז כ ר ם   ב ר ו ך

תחילה בוכים
אברהם חלפי

תחילה בוכים,
אחר כך הבכי מתאבן.
אחר כך זוכרים דבר אחד ויחיד:
את נפילת הבן.

ואין אומרים דבר.
או מדברים על גשם ועל מה נשמע.
ועל משהו עוד. ועוד על משהו
והאוזן בין כה לא תשמע.
ושותקים.
וקמים מן הכסא. ויושבים.
וקמים. ושוב.
ויודעים דבר אחד ויחיד:
לא ישוב.
בסיס צה"ל אי שם

בסוף שנות השישים, כשהביטלס היו ממשיים כמו מדונה, ליידי גאגא ואדל, הם כתבו ושרו שירים, שנכתבו, כנראה, לאחר ששאפו לריאות קצת מניחוח ועשן העלים "ההם". בין השירים היה גם שיר מוזר במיוחד, כמעט מופרך, שהבית הראשון שלו בתרגום חופשי מאוד, נשמע בערך כך: 


כשאזדקן ואקריח,
עוד הרבה שנים מהיום,
האם עוד תשלחי לי כרטיס ליום וולנטיין
ברכת יום הולדת ובקבוק יין.



ואם אבלה עד רבע לשלוש בבוקר
האם תנעלי בפני את הדלת?
תצטרכי אותי? עוד תכיני לי משהו לאכול?
כשאהיה בן שישים וארבע?

גם את תהיי מבוגרת יותר ... 


כשנכתב השיר, לפני ארבעים ומשהו שנים,  64 נראה רחוק מעבר לכל דמיון. המדינה, כמונו, הייתה צעירה מבולבלת כמו כל אחד בתחילת שנות העשרים לחייו. אבל, כהבטחת הביטלס, שנינו התבגרנו.
עכשיו, כשהצעירים הם הבנים והבנות שלנו בתחילת העשרים, הם מביטים אל גיל 64 – ומה הם מוצאים שם? מדינה שהתבגרה והיא לגמרי בת 64. בגיל העמידה  - עומדת יפה על רגליה.    

ביום העצמאות הזה, בחרתי להעמיד את העלון לרשותם של בנים ובנות המשרתים בסדיר, בקבע (בעצמאות כלכלית) ובשנת שירות.
הקדשתי את עלון יום העצמאות להם ובשבילם במחשבה, שאם כבר מפקידים בידי חיילים נשק מתוחכם, טנק מרכבה או מטוס קרב, צוללת או סטיל, תותח נ"מ או אם-16, תפקידי הדרכה חינוך מפקדה, מודיעין או מחשבי-על, עדיף להפקיד אחריות כבדה כל כך בידיים של הבנים והבנות שלנו.

הימים של הכנת עלון זה היו עבורי הפתעה מתמשכת. כמעט כולם נענו ברצון ונפתחו לספר על  עצמם ועל השירות.
לדור המייסדים בא להגיד: בשביל הנכדים והנינים שלכם - היה שווה. 

כל זה לא פוטר אותנו, דווקא ברגע חגיגי זה של עצמאות, משאלות קשות לגבי מוסריותו של צה"ל והתפקידים המוטלים על חייליו. שאלות על ערכיה של החברה הישראלית כלפי האחר והשונה. על המקום שתופס אצלנו הכוח הצבאי כערך מוביל. מתבקש חשבון נפש על כך, שאחרי 45 שנות כיבוש, שסופו לא נראה באופק, עכשיו תורם של הצעירים האלה לשאת בתוצאותיו. לא להסיט לרגע את הדיון ולהמשיך לתהות, לאן משייטת "הטיטאניק" הלאומית שלנו והאם אנחנו באמת עושים  הכל,  שלא להיכנס בקרחון שמעבר לפינה המכונה אצלנו גם "מלחמת אין ברירה"?
האם עשינו ונעשה הכל לשמור על חייהם של הילדים? האם ברגע האמת,  שנתפלל שלא יגיע, יהיו החיילים של היום טובים יותר? מוסריים יותר? 
הלוואי.
חג עצמאות שמח
נירה

בהכנת העלון סייעו לי: "האמא של החיילים" רעיה האולינג (ועדת קשר);                 סיגל דקל (ועדת צעירים) וכמו תמיד - צביה ויסברג (ששומרת אותי מטעויות מביכות ...).
שי חרודי       
משרתת במודיעין
תפקיד: קצינת בטחון מידע
דרגה: סג"מ
בסיס: גלילות
קורסים: קורס בטחון מידע, קורס הטמעה והדרכה וקק"צ (קורס קצינים). 
פז"מ: שנתיים וחצי. מחויבת לשנה וחצי שירות קבע מהן נותרה עוד שנה. 



לילה ראשון בלי אמא ואבא:  אני זוכרת את הנסיעה מהבקו"ם לטירונות. הייתי כבר על האוטובוס וראיתי את אבא שהגיע לשער היציאה וחיפש אותי. אני מודה שירדה לי דמעה קטנה. ההתחלה לא הייתה פשוטה והייתה בהלה קלה בעיקר בגלל המרחק מהבית.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר? התפקיד שלי הוא קצינת מטה. יש לי אחריות מקצועית בתחום סיווגים בטחונים. זה אומר כל מה שקשור בהתאמה ביטחונית, סיווגים ביטחוניים, הכנת השתלמויות. אני גם אחראית על כשירות המתחקרים הביטחוניים.  
איך הגעת לתפקיד? קיבלתי במנילה את האפשרות לבחור בחיל מודיעין בטחון מידע. לפני השירות אתה לא בעצם מכיר את התפקיד אבל זה נשמע כמו משהו מעניין.
חוויה משמעותית במהלך השירות: ללא ספק קורס הקצינים היה חוויה שונה לגמרי. כחיילת הייתי מדריכה והייתי כל יום בבית. הקורס הוא מסגרת אחרת, אנשים אחרים ואת הבית רואים רק פעם בשבועיים. בבה"ד 1 יש מפגש עם כל החיילות ובאופן כללי הוא בסיס שבו תנאי שירות שונים.
בשורה התחתונה היה לי כיף אדיר ונהניתי מכל רגע. 
על תופעת ההשתמטות: לא חושבת שדעתי תפתיע אם אומר שזה לא לעניין וכל אחד צריך לתרום  את חלקו. כמובן אם מישהו לא יכול  מסיבות בריאות – זה עניין אחר. אני רואה בשירות גם הזדמנות שיכולה להניף אנשים למקומות אחרים שלא חשבו עליהם אפילו.
הקשר עם הקיבוץ במהלך השירות:  אין לי תלונות. בעיקר חשוב שיש מכבסה בשבתות. זה מעולה.
איחולים וברכות למדינה: נראה לי שגם ככה כבר יצאתי בראיון  "קצינה מדי" ... אז רק שיהיה בריאות ומזל טוב לכולנו. אישית אני "סוגרת בחג", שזה אומר שאני בבסיס בחג ואראה את הזיקוקים של תל אביב או רמת השרון  ...




שקד חננאל
משרתת בחיל החינוך והנוער
תפקיד: מורה חיילת במסלול שמע  
דרגה: רב"ט (בחודש הבא - סמל)
קורסים: קורס מורות חיילות
פז"מ: שנה ושמונה חודשים


לילה ראשון בלי אמא ואבא: אני בעיקר זוכרת שהייתי מאוד לחוצה לקראת הגיוס. למרות שידעתי לאיזה תפקיד אני הולכת, הטירונות הצליחה להפחיד אותי. לא היה לי קל בכלל. זה היה שוק ששום אירוע שחווית בעבר לא יכול להכין אותי אליו. קלטתי, שאני די תקועה שם (בטירונות). לא כמו בית ספר, שאם לא הגעת לשיעור רושמים לך הערה בצד ואתה ממשיך כרגיל. בצבא, לא הופעת, או לא מתחשק לך - אתה הולך לכלא צבאי. קושי מיוחד היה להבין, שככה יראו החיים שלי בשנתיים הבאות: המדים יישארו עליי, יהיו מפקדים שיגידו לי מה לעשות, לא יהיה לי יום אחד פנוי (לא כולל חופשים כמובן). לעבור מהחממה של הקיבוץ והחברים הקרובים, למציאות בה אני לבד. זו חוויה שלא אשכח,  שבהחלט עזרה לי להתחזק וללמוד כמה דברים על עצמי שלא ידעתי.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר? התפקיד שלי הוא מורה חיילת במסלול שמע.  יחידת מורות חיילות מחולקת לכמה מסלולים, כל מסלול מיועד לאוכלוסיה אחרת של ילדים ונוער. נבחרתי למסלול מצומצם אליו נבחרות רק 10 בנות – מסלול שמע, שעובד עם אוכלוסיית לקויי שמיעה וחירשים. בנוסף להכשרה הרגילה למדתי גם את שפת הסימנים.      הוצבתי בחיפה במרכז "שמע". אני אחראית להעביר לילדים שמגיעים למרכז (גילאים 6-18) פעילויות ולעזור להם בבית ספר. ילדים בוגרים אנחנו מכינים לצה"ל. זו נשמעת עבודה קלה להרבה אנשים אבל האמת היא שזה לא פשוט בכלל. אני לא מתלוננת אבל זו עבודה מאתגרת שאני מרגישה בה תורמת וחיונית. מאוד התחברתי לילדים שאני עובדת איתם. מרגש לראות ילדים בגיל הזה נלחמים על מקומם בחברה  ונותן פרופורציה לחיים שלי. בהתחלה הסתכלתי עליהם כחירשים ומוגבלים. בהמשך,  אחרי שלמדתי ודיברתי טוב בשפת סימנים, מכשול התקשורת כבר לא היה קיים,  וראיתי אותם כילדים רגילים עם בעיות רגילות כמו של כל שאר הילדים. זו הייתה תחושת הישג.

מי חלם שכך יהיה:  קרו לי הרבה דברים משמעותיים. אירוע אחד, שקרה לאחרונה, לא אשכח:  בנוסף לשמע אני עובדת גם בבית ספר תיכון לחינוך מיוחד, "רגבים" שבקריית חיים, שבו משולבים גם נערים חירשים שאני עובדת איתם. לפני כחודש  יצאו לגדנ"ע בצלמון. המורות בבית הספר (כמעט כולן לקויות שמיעה) ביקשו ממני לתרגם את כל הגדנ"ע לשפת סימנים.  קפצתי על ההזדמנות ומאוד שמחתי ללוות את הילדים ובכלל שמחתי שהבנתי שאנחנו נוסעים לצלמון כי בבסיס נמצאים הרבה חברים שלי וביניהם מיכל לרר. התברר, שהיא ולא אחרת הולכת להיות המפקדת של הילדים ואני הולכת לתרגם אותה לשפת סימנים. זאת הייתה חוויה מאוד ייחודית. לא רק כי אף פעם לא תרגמתי כל כך הרבה זמן רצוף (ארבעה ימים) אלא גם כי אני ומיכל היינו שתינו בסיטואציה המאוד מוזרה הזאת שהיא בדיסטאנס איתם והקשר הוא דרכי. רק ביום האחרון גילינו לילדים שנולדנו וגדלנו באותו מקום ואנחנו חברות טובות. הם, כמובן, היו בשוק.
>> 
איך הגעת לתפקיד? שמעתי עליו דרך מק"קית בשומר הצעיר שעשתה שנת שירות ב"מבואות עירון". הרעיון נשמע מלהיב: לעבוד עם חירשים וללמוד שפת סימנים, שפה שעניינה אותי מאוד לפני הצבא. בהתחלה לא קיבלתי אפילו הצעה למורות חיילות. אבל אחרי הרבה מכתבים והצקות קיבלתי מיון. אני לא יודעת מה במיונים גרם להם לבחור בי אבל אני פשוט שמחה שזה קרה.
    הקושי העיקרי בשירות: שאני עדיין לא יכולה לעשות את הדברים שאני באמת רוצה ומתעניינת בהם. אני מאוד מרוצה מהתפקיד אבל המסגרת הצבאית מגבילה ואני בסך הכל חיילת שצריכה לעשות מה שאומרים לה. זה קשה לי. וגם הטכניות של התפקיד. תחבורה ציבורית זה לא פשוט בכלל.
איך מתמודדים? החברים והחברות, שהן מורות חיילות, מאוד עוזרות ותומכות ובעיקר מבינות. גם המשפחה מאוד עוזרת. לא מובן מאליו שאמא קופצת כל פעם שאני נתקעת בלי דרך חזרה ברכבת. והאמת, שהחדרים בקיבוץ זה מקום מפלט נהדר לחיילים. מאוד כיף לבוא בסוף היום (במקרה שלי) לחדר הפרטי שלי לקצב החיים שלי. בסופ"ש בכלל כיף. הגוס פאב זו הצלה אמיתית...
סיבה לגאווה: אני מאוד גאה בילדים. לא האמנתי שכל כך אתקשר אליהם. לראות את הסיפוק שלהם מפעילות שהכנתי, או לעבור איזה רגע קשה עם ילד שחווה משהו לא פשוט ואני מצליחה איכשהו לעזור לו או לתמוך בו. זו באמת הרגשה מאוד מיוחדת.
על תופעת ההשתמטות: לפני שהתגייסתי לא הפריע לי. אני מאמינה שכל אדם צריך לבחור בנתיב שמתאים לו. עכשיו קשה לי יותר לראות השתמטות. בעיקר לא מבינה איך אפשר לראות שהחברים שלך שמים בצד שנתיים שלוש מחייהם כדי לתרום ואתה מחליט שלא... יש בזה משהו אגואיסטי לטעמי. יש כל כך הרבה תפקידים בצבא שהם לא "צבאיים" כמו התפקיד שלי, שלא נוגע לצבא הלוחם אלא לצבא מחנך.
הקשר עם הקיבוץ: מבחינתי, הקשר מתבטא בעיקר בנהג בית. לא נסעתי לפני השירות עם נהג בית ומאז שהתגייסתי אני נוסעת איתו בערך כל יום. ואני עוד מגיעה מחיפה (שזה מיעוט לעומת תל אביב). אבל באמת שיש הרבה מאמץ ואני רואה הרבה כבוד והערכה לחיילים בקיבוץ.
ביום שאחרי: ואווו - אני לא יודעת. בטוח שארצה לנוח קצת, לקחת סוג של חופש לפני שאתחיל לעבוד. יש הרבה דברים קטנים בצבא שיהיה לי מאוד כיף להיפרד מהם. לדוגמא, ללכת עם כפכפים בקיץ פריווילגיה שאין לי עכשיו לצערי. או להפסיק לעדכן את המפקדת שלי על כל פיפס. אז אני מניחה שהכי דחוף לי זה להתנער מכל זה ופשוט לנוח קצת לפני הבאלגן הבא שמחכה לי..
איחולים וברכות למדינה: שהשנה שהייתה כל כך מיוחדת ומאחדת, בעקבות המחאה החברתית, תמשיך להוכיח שלאזרחים הפשוטים יש קול. שנמשיך לנסות להיאבק על מה שאנחנו מאמינים בו, רק כדי שנוכל לחיות פה בכבוד. דווקא בגלל שאנחנו אוהבים את המדינה ונותנים לה מזמננו, לכולנו מגיע את המינימום חזרה מהמדינה.
______
ברכות לשקד חננאל
שנבחרה השנה
כחיילת מצטיינת מחוזית


יותם מרקם
משרת בחטיבת הנח"ל – חי"ר
תפקיד:  מפקד חוליה בצוות
בסיס: גדס"ר (גדודי סיור)
דרגה: סמל ראשון (סמ"ר )
קורסים: מ"כים  
פז"מ: שנתיים וקצת



לילה ראשון בלי אמא:
זוכר טוב מאוד. לא היה קל. הוצבתי ביחידה שלא רציתי בה, מה שעוד יותר הקשה, ונלחמתי כדי לעבור. אחרי שעברתי ליחידה בה אני משרת כרגע הכל נעשה קל יותר ואני ממש מבסוט.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?
נכון לעכשיו אנחנו בקו בעזה. זו שיגרה שמוחקת את ההבדלים בין היום ובין הלילה. הכל מתערבב בגלל פעילות קו שלא נגמרת. בכל זאת אני, באופן אישי, מרגיש מיצוי של מה שחשבתי שאני רוצה לעשות.  

הכי משמעותי בשירות:
תכלס, הכי משמעותי היה שאחרי ארבעה חודשים עשיתי גיבוש יח"טיות (לגדס"ר) ומאז אני כבר במסלול מאוד מעניין ומספק.

על תופעת ההשתמטות:                                                                                                    אני מנסה לראות איך אשמור בתשובה על פוליטיקלי קורקט. לדעתי, הכי בסיסי שאם הגעתי עד גיל 18 בשלום והיו מי ששירתו ודאגו להגן עלי בתקופת הילדות והתיכון – זה המינימום שאני יכול לתת לחבר'ה צעירים אחרי שגם הם יזכו לחיות בשקט עד לגיוס שלהם.
המשך המסלול המחכה לך:                                                                                                       יש לי עוד תקופת אימון שמתחילה עכשיו. ואחריה פעילות מבצעית נוספת. אני מחכה לזה.  
איחולים וברכות למדינה:                                                                                                 לאחל שיהיה שלום זה קצת מוגזם, נכון למצבנו הנוכחי. אבל נקווה שיהיו כמה שפחות מלחמות. 



יובל אפשטיין
משרת בפלס"ר נח"ל (סיירת נח"ל)   
בסיס: בסיס האם בית ליד.
תפקיד: לוחם
קורס: כרגע בקורס במסלול פלס"ר
פז"מ: שנה וחודש

יובל כרגע באימונים שלא מאפשרים לנו ליצור איתו קשר.                                                        המקום בעלון שמור לו לספר על השירות     כאשר יוכל. 
מורן תומר
משרתת בשלישות
תפקיד: מש"קית נפגעים
בסיס: מז"י (מפקדת זרוע יבשה)
דרגה: סמלת
קורס: קורס מש"קיות נפגעים בבה"ד 11
טבלת ייאוש: ביולי אני משתחררת. 



לילה ראשון בלי אמא ואבא: לא היה קשה. להודות על האמת, טירונות רובאי 02 מורחב היא לא אתגר קשה במיוחד לא פיזית ולא נפשית. הרגילו אותי לעצמאות מגיל צעיר בקיבוץ – אז זה היה לטובתי בהתחלה.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר? אני מלווה פצועים או חולים המוגדרים קל במקחצ"ר (קצין חי"ר צנחנים). אני מלווה חיילים עם בעיות  בריאותיות לבית החולים. אני שומרת איתם על קשר במשך האישפוז, בודקת אם צריך עזרה נפשית, עזרה כספית, מגישה בשמם תביעות למשרד הביטחון, בודקת שלא חסר דבר, שהיחידה בקשר, והכי כיף: אני גם מביאה מתנה מהצבא. 
איך הגעת לתפקיד? זה הופיע לי ב"מנילה" ולא ידעתי מה זה. פשוט שמחתי לקבל אפשרות כזו ולא להיות סתם עוד פקידה במשרד. לדעתי האישית, זה התפקיד הכי חשוב והכי מעניין. אפשר לומר, אחד החשובים שיש היום לבנות בשירות הצבאי. 
   
    הקושי העיקרי בשירות:          הטרטור בנסיעות ממקום למקום. זהו לא קושי פיזי, לפעמים קצת נפשי. אבל בסופו של יום זה מאוד מספק.
סיבה לגאווה: בין היתר, אני נפגשת בתפקיד עם חיילים ומפקדים גם מהמגזר הדרוזי והבדואי. לא הכרתי אותם לפני השירות ורק בצבא נפתח לי פתח למפגש עימם. אני מקווה שגם בעתיד זה יעזור לי ויפתח אותי לאוכלוסיות נוספות בחברה הישראלית.
הקשר עם הקיבוץ: בחגים מאוד נעים לקבל את השי לחג ולדעת שיש מי שחושב עלינו ודואג לנו בקיבוץ בכלל ולא רק במשפחה הקרובה.
איחולים וברכות למדינה: מאחלת המשך שגשוג וחוסן בטחוני וכלכלי. אני רואה חשיבות גדולה להמשך קיומנו כמדינה יהודית ודמוקרטית. נוכל לעשות זאת רק אם נהיה מלוכדים ונדע להקשיב ולהיות סובלניים אחד כלפי האחר.


ליעד בורלס
משרת בגדוד שריון 77
תפקיד: רס"פ מפקדה
דרגה: סמל
בסיס: כרגע, מצודות יהודה (ליד חברון)
קורס: מסלול בפלס"ר שריון
טבלת ייאוש: נשארו עוד שמונה חודשים לשירות סדיר. שוקל המשך לקבע.



לילה ראשון בלי אמא ואבא: לא זוכר משבר או קושי מיוחד בהתחלה. אני יכול להגיד שהצבא הוא כיף בשבילי. לא סבלתי לרגע.
מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? כרס"פ מפקדה התפקיד שלי מחייב להרבה התעסקות במשמעת: מסדר בוקר, אירגון שמירות, תורנויות מטבח, מסדרי מ"פ, סמג"ד ומג"ד. יש בזה גם קטעים "משביזים", אבל בסך הכל זאת בחירה שלי ואני נהנה.
איך הגעת לתפקיד? נפלתי מהמסלול והחליטו שאני מתאים וגם אני מצאתי בזה עניין .     
מי חלם שכך יהיה: בטירונות היה לי מ"פ שאני לא שוכח ומאוד הערכתי. למדתי ממנו שאין דבר שלא ניתן לעשות – והכל בראש. מבחינה פיזית ומנטאלית גיליתי שאפשר להוציא הרבה מאוד מכל בן אדם וגם ממני. לכל אחד יכולות שהצבא מוציא ממנו.
מורשת קרב של היחידה: בגדוד 77 חלק ממורשת הקרב, המוכרת להרבה מאוד אנשים במדינה, הוא סיפור קרב הבלימה של אביגדור קהלני והגדוד ברמת הגולן במלחמת יום הכיפורים.  זו גאווה גדולה בגדוד עד היום וחלק ממה שכל חייל לומד.                                
       
    הקושי העיקרי בשירות:      התמודדות עם המשמעת של החיילים. אם זה  כאשר צריך להעניש חייל ודברים דומים. זה לא תמיד קל. רס"פ מפקדה זה תפקיד שממילא אין בו הרבה חברים כי אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. 
על תופעת ההשתמטות: ברור שאני לא תומך בזה. צריך לתת למדינה ולחברה שלוש שנים. גם אם יש שלא לשרת, עדיין יש מספיק תפקידים שכל אחד יכול לתרום גם אם הוא על כיסא גלגלים. חשוב לי לציין, שאני לא מגנה מי שלא מתגייס, כי אולי עדיף שלא יגיעו לשירות אנשים שממילא רק יעמיסו על המערכת הצבאית בעיות בגלל חוסר התאמה. 
הקשר עם הקיבוץ: אין לי טענות. יש את רעיה האולינג כועדת קשר שדואגת לשי בחגים וכד'. זה מאוד יפה ולי זה מספיק.
איחולים וברכות למדינה? אני תמיד מאחל שקט ושלום ורק שיפתרו הבעיות.
ביום שאחרי:  מן הסתם קריירה שזה אומר לימודים ומקצוע. אחרי זה - משפחה.


נוי גורן
משרתת בצנחנים
תפקיד: פקידה פלוגתית
בסיס: בא"ח צנחנים (בסיס אימון חי"ר) 
דרגה: טוראי
פז"מ: התגייסתי לפני ארבעה חודשים. 


לילה ראשון בלי אמא:
לא היו שוקים מיוחדים הכל עבר חלק. התגייסתי בשמחה כל כך שזה הגיע.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר?
דו"ח 1 שזה דו"ח נוכחות, להביא לחיילים עיתונים, חבילות, דואר ולהיות כמו אמא שלהם. אחרי מסע – דואגים לממתקים ופינוקים.  ובעיקר נמצאת איתם. החברה' ממש על הכיפאק – אחרי הכל מגלן דובדבן.
איך הגעת לתפקיד?                                                                                                        הגעתי לתפקיד דרך קצין  הנפגעים של המשפחה. אנחנו, כמשפחה שכולה, קשורים עם הצבא ומשרד הביטחון, שעזרו לי גם בתהליך הגיוס.   
כשיש קושי איך את מתמודדת?                                                         גם כאן מאוד עוזר קצין הנפגעים של המשפחה, ששומר איתי על קשר ואני תמיד יכולה לפנות אליו בכל עניין.                                         
משהו מעניין: אני פקידה פלוגתית של יוגב מור ונמצאת איתו בקשר קבוע. היינו חברים טובים לפני הגיוס ואני מנסה לעשות מה שאני יכולה לתת לו יחס חם.
הקשר עם הקיבוץ בתקופת הצבא? אני יוצאת חמשושים. שזה אומר יוצאת הביתה בימי חמישי לסוף שבוע. ותמיד כיף להגיע הביתה למשפחה ולחברים.
המשך המסלול: אני עולה איתם ליחידה. שזה אומר שאני אמשיך עם הפלוגה לאורך כל המסלול.
איחולים וברכות למדינה:  שקט עם כל מה שמשתמע מזה.

אילון אדר
אני מתגייס ב- 1 במאי. עדיין לא יודע מהו המסלול שאעשה. מקווה שהשירות יהיה אתגרי ומעניין בשבילי. יש לי רצון ואמביציה להתגייס, אלו שנים מאד משמעותיות וברור לי שזוהי חובתו של כל אזרח במדינה לשרת אותה ולתרום למענה. ישנן חששות כמו בכל מעבר למסגרת חדשה, הבלתי מוכר, הדרישות..החברה החדשה... יום עצמאות שמח לכולם!
שחר גרוסברג
משרתת בחיל חינוך
תפקיד: מורה חיילת במסלול פנימיות
בסיס: גרה בדירת מורות חיילות בכפר הנוער "מאיר שפייה"
דרגה: טוראית
קורס:  קורס הכשרה למורות חיילות  
פז"מ: חצי שנה בשירות


לילה ראשון בלי אמא ואבא: הייתי בטירונות נח"ל במחנה 80 עם בנות גרעיני נח"ל. זה הרגיש קצת כמו סמינר תנועה או מחנה של תנועות נוער והרוח הייתה בהתאם. קראו לנו "סמינר נחת". הרבה טירונות מהסוג ששמעתי עליו – לא הייתה שם. טירונות של שבועיים וחצי  ושיחררו אותנו מוקדם יותר... 

מה את עושה כשאת קמה בבוקר? התפקיד שלנו הוא סביב השעון. השכמת החניכים  ב- 06:30 וכיבוי אורות ב- 22:00. ובטווח הזה אנחנו אחראיות על נוכחות בכיתות, העברת שיעורי עברית וסיוע למדריך ולאם הבית. אני צמודה לקבוצה של תלמידי כיתה ט' שבהם יש  יוצאי אתיופיה, יוצאי רוסיה וותיקים, בדואים, דרוזים ואפילו בני קיבוץ. בכפר, באופן כללי, יש גם פליטים מאריתריאה וסודן אבל לא בשכבה שאני אחראית עליה. 

מי חלם שכך יהיה: המפגש עם ההרכב האנושי המיוחד - מאוד מלמד. אוכלוסיות שונות ממגוון רב של מקומות. הפערים הקיימים ביניהם מאוד מורגשים ומעלים המון התמודדויות. למשל, אני זוכרת מקרה ביום הורים של ילד שהורה מתגורר בישוב קרוב אבל בגלל מערכת היחסים עם הילד לא הגיע.  לעומת זה ילד ממאג'דל כרום שאביו עובד בדרום והיה מגיע בכל סוף שבוע.
בשביל זה אנחנו  שם. חלק נוסף מהאחריות שלנו היא ההכנה לשירות הצבאי – ובזה אנחנו מתמקדות בעיקר. מטפלים בכל מה שקשור בגיוס כמו מילוי טפסים, הפניה לגיבושים ליווי ללשכת גיוס וכד'.
    הקושי העיקרי בשירות: אני לא יודעת מאיפה להתחיל... יכולה למלא לך כמה עלונים רק על הקשיים. הייתה לנו כניסה מאוד לא חלקה לכפר. ההשתלבות לא הייתה באמת השתלבות ועדיין יש קושי. אבל אנחנו לא מרימות ידיים מרגישות מחויבות לחניכים. אני מבדילה בין התמודדות עם  הצוות ובין התמודדות עם החניכים כרגע ההתמודדות עם הצוות היא אתגר יותר קשה בגלל מחלוקות וגישה שונה.                               
    על תופעת ההשתמטות: הצבא מציע מספיק אפשרויות, לא משנה כמה אתה מוגבל. יכולה להבין למה מי שרוצה משתמט. אבל דרך החניכים שלי אני רואה כמה השירות הוא קריטי להשתלבות בחברה הישראלית.                                                                          
איחולים וברכות למדינה: עכשיו, שכבר החזירו את גלעד שליט, מה נותר?  מאחלת הדברות בין הפלגים השונים  של החברה הישראלית ועם שכנינו. הלוואי והמחאה החברתית תוביל לחברה יותר סוציאלית ושוויונית.
המשך המסלול: עוד שנה הגרעין יתקבץ ונתחיל את פרק המשימה לכיוון מסגרת הנח"ל . יכול להיות שאעבור למסגרת חינוכית אחרת. זה אומר שכל הגרעין נתגורר ביחד ונצטרך להתמודד עם משימות אחרות.

יוגב מור
משרת בצנחנים
בסיס: בא"ח צנחנים (בסיס אימון חי"ר)
קורס: כרגע בטירונות  
תפקיד: לוחם


מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? אימונים בשטח, מטווחים, המון שיעורים בכיתה, הרבה מד"סים (אימוני כושר גופני).

מי חלם שכך יהיה: יש הרבה משמעת ועומס. עובדים הרבה ...  מקווה להצליח ובדרך ליהנות מזה כמה שאפשר.
איך הגעת לתפקיד? עשיתי גיבוש מטכ"ל. לא עברתי וקיבלתי זימון למגלן.
      הקושי העיקרי בשירות: לעמוד בדרישות הגבוהות. עוזר להתמודד שהחבר'ה מצוינים. לומדים לאט לאט להכיר אחד את השני לעומק.
סיבה לגאווה: שהגעתי ליחידה בה אני נמצא כרגע.
איחולים וברכות למדינה:           שלום עם המדינות העוינות סביבנו.

דור מורג  
משרת בשייטת 7 – חיל הים
בסיס: חיפה
דרגה: סמל ראשון                                                     
קורס: צוללן מרץ 10 
תפקיד: לוחם בצוללת דולפין
פז"מ: שנתיים


איך הייתה ההתחלה? ביום ראשון אחרי שנגמרה הטירונות פגשנו את מפקדי קורס צוללן. קיבלנו מהם הוראה להתקשר להורים, ולהודיע שבחודש הקרוב לא יהיה איתנו קשר. אחרי 21 יום קשים מאוד פיזית ומנטלית, ביום שישי, אספו אותנו וכבר חשבנו שאולי עומדים להודיע לנו שיוצאים הביתה. במקום זה הודיעו לנו על ספינת המרמרה שמתקרבת ויצאנו משם ישר לנמל אשדוד...


מורשת הקרב של השייטת: יש בצוללת מסורת, שבפעם הראשונה כשלוחם יורד לעומק מקסימאלי, נותנים לו לשתות כוס מי-ים מהעומק. אחריה מגישים לו כוס מיץ פטל להעביר את הטעם... אבל כשהוא שותה ממנה, מתברר לו שגם המיץ עשוי ממי-ים...

על תופעת ההשתמטות: אני חושב שמי שמשתמט מחובת הגיוס, גם פוגע במדינה וגם פוגע בעצמו. החוויות שעברתי בצבא, גם הקשות, היו חוויות מעצבות.

חר זוהר-סל  
בשנת י"ג בשומר הצעיר  
בסיס: הגרעין אליו אני משתייך מתגורר בקיבוץ עברון
סמינרים: כל השנה. עברנו סמינר מחנכים, הגשמה, באוגוסט חוות הכשרה (כן, כך מחברים את תחילת המאה ה-20 לתחילת המאה ה-21) עכשיו אנחנו בסמינר נח"ל – ועם הגרעין אתגייס בסוף השנה לנח"ל   
תפקיד: מק"ק (מרכז קן קיבוצי) בקן "מנור" בקיבוץ אילון 
פז"מ: יצאתי לשנת י"ג בתחילת יולי 2011



מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? קן "מנור" הוא חלק ממועדון הנעורים של הקיבוץ. זה אומר שאני והשותפה שלי חלק ממערכת החינוך של הקיבוץ. בפועל אני מדריך בכיתות ט' –י'. מלווה את המד"צים שהם המדריכים של השכבות הצעירות יותר.

מי חלם שכך יהיה? זו חוויה מטורפת ומעצבת. אם חשבתי שאכנס ואצא כאותו אדם אני מגלה שכבר עכשיו אני אדם אחר. זו חוויה מאוד מבגרת. התפיסה החינוכית שלי את עצמי כמחנך כלפי בני נוער והיכולת להיות אדם שמשפיע על חייהם ומעצב אותם – ובכלל איך אני תופש את עמדת המחנך כמשמעותית וחשובה. אני גם מרגיש חלק הרבה יותר גדול בחברה ואני חושב שמה שאני עושה זה לקחת את החברה בידיים ולשנות אותה לא רק כי אני מדריך בקן אלא גם כי אני חלק מתנועה שלמה שהרבה יותר מעניין להיות חלק ממנה.
על תופעת ההשתמטות: אני מאוד נזהר כשאני מדבר על זה. כי יש כאלה שיש להם הצדקה לא להתגייס. עם זאת, יש אפשרות לתרום לא במסגרת צבאית ועוד דרכים לתרום. השתמטות בלי סיבה ממשית – אולי אין לה הצדקה.


אירוע שהשפיע עלי: סמינר הגשמה בתחילת ינואר השנה. באחד מהימים נסענו לחוות כינרת ולבית הקברות של כנרת, לראות איך הכל התחיל, מאיזה תפיסה אנשים עשו את מה שהם מאמינים בו, או במילים אחרות – הגשימו. מה שקרה בחצר כנרת השפיע על השומר הצעיר ועל עין שמר, זה עוזר לי להבין גם שכל דבר שיש בקיבוץ זה ביטויי לאיזשהו רעיון.
איחולים וברכות למדינה: מאחל למדינה שהמחאה שראינו בקיץ, כשאזרחים החליטו לקחת אחריות על חייהם, ההתעוררות תמשיך כל השנה ולא רק בחום יולי-אוגוסט. שגם בעתיד ניקח אחריות על מה שקורה אצלנו. הלוואי וכולנו נמשיך לאהוב את המדינה ולשמור עליה – וזה בהרבה מובנים.
עוד משהו: כבן קיבוץ עין שמר, קיבוץ השוה"צ, אני רואה חשיבות אדירה בכל מה שאני עושה עכשיו. אני רוצה להגיד לחברים שכיף לקבל תמיכה ופירגון בלי סוף. אני מרגיש גאה להיות י"ג מ"מבואות עירון" אבל במיוחד גאה  להיות נציג עין שמר בשומר הצעיר.


עומר גרנות
משרתת ב: חיל תקשוב
תפקיד: מנהלת רשת מחשוב
בסיס: בית חולים 10 (בי"ח צבאי בחיפה)
דרגה: רב"ט
קורסים: ניהול רשת מחשוב וקורס שלב לקבלת דרגת סמל VBS 
פז"מ: שנה וחצי


לילה ראשון בלי אמא: תחנה ראשונה בגיוס הייתה בחוף הכרמל (שהיום, כל בוקר אני עוברת דרכו לבסיס וזה סוג של סגירת מעגל). עד לרגע הגיוס לא היה מושג לקראת מה אני הולכת. בסופו של תהליך החיול הגעתי לעשות טירונות במחנה 80 (במקום לבה"ד 7). עד היום לא לגמרי ברור לי אם זה היה טוב או רע כי בסופו דבר עשיתי טירונות ארוכה יותר. אבל עמדתי בזה.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר:  במסגרת התפקיד אני מטפלת בציוד המחשבים בבסיס, פותרת בעיות תוכנה וחומרה, נותנת תמיכה טכנית לתקלות בציוד.

מי חלם שכך יהיה: לא ידעתי שיש תפקיד כזה עד שקיבלתי את צו הגיוס. אפילו במנילה זה לא הופיע ואין לי מושג איך התגלגלתי לזה כי לא הייתה לי נגיעה קודמת למחשבים. אני שמחה על התפקיד שפתח לפני דלתות לתחומים שלא חשבתי שאתמצא  בהם. נראה לי,  שהתפקיד נותן הרבה כלים לחיים ולכל תחום שאבחר לעסוק בו בעתיד.
      הקושי העיקרי בשירות: המסגרת הצבאית היא קשה לכשעצמה. צריך למלא פקודות ולעשות גם דברים שאתה לא
      בהכרח רוצה כמו תורנויות לסוגיהן, שהפחות "מלהיבה" מכולן הן השמירות. לא אטרקציה בלשון המעטה. הנסיעות היום יומיות גם לא כיף ואפילו קצת מתישות  – אבל בבסיס פתוח אין אלטרנטיבה.  אפילו מיקומו של הבסיס, בעיר, חשף אותי למפגש עם חיי עיר ופתח לי עולם שלא הכרתי קודם.
איך מתמודדים עם הקושי? יש לי מפקדת שאני מאוד אוהבת ומחלקה שאני אוהבת – וזה מאוד מקל ברגעים של קושי. המפקדת שלי היא אדם מאוד פתוח שתמיד ידעתי שכאשר קשה אפשר לגשת ולשתף אותה – וזה לדעתי מאוד חשוב לכל חייל  שיש לו דמות שהיא כמו אמא או אבא במסגרת הצבאית
סיבה לגאווה: כאדם שלא  אוהב מסגרות אני בעיקר גאה שאני מצליחה לעמוד במסגרת ובדרישות שלה. נקודה נוספת לגאווה היא היותי בת קיבוץ. אנחנו רק כמה קיבוצניקים וזה מוסיף להרגשת הייחוד והמיוחדות.
איחולים וברכות למדינה:  שלום או לפחות שקט ביטחוני באזור ומצב כלכלי משופר לכלל האוכלוסיה במדינה ככלל ובקיבוץ בפרט.
ביום שאחרי: נשאר לי עוד זמן להחליט. ברור שאצא ללימודים אבל יותר מזה, כרגע, אני לא יכולה להגיד. העתיד פתוח.

גל זוהר
משרת בשריון – חטיבה 188
בסיס: כרגע בגדוד מכבים שצמוד למכבים-רעות ליד רמאללה
דרגה: סמל ראשון
קורסים: מסלול רגיל וקורס מפקדי טנק
תפקיד: סמל מחלקת טנקי מרכבה 3-ב
פז"מ: שנתיים וארבעה  חודשים כבר מאחורי.


לילה ראשון בלי אמא ואבא: זה אולי מוזר, אבל היום הראשון היה חוויה די נעימה. רק בבוקר של היום השני פתאום נחת עלי איפה אני נמצא והחל שבוע קשה. ומאז משבוע לשבוע זה רק משתפר.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? זה משתנה. יש את החלק בשירות  של תרגול מבצעי עם הטנקים למקרה של מלחמה. כרגע אני בגיזרה שאין בה טנקים לכן זו פעילות חי"ר שגם לכך אנחנו מאומנים. העבודה עם הטנק היא יותר קשה אבל יש גם סיפוק יותר גדול, להניע כלי כל כך מיוחד.

מי חלם שכך יהיה: כמעט לא זוכר איך דמיינתי את השירות. לא חשבתי שאצליח להוציא מהשירות כל כך הרבה ואצליח להתפתח לכל כך הרבה כיוונים. לגלות שיש בי גם יכולת מנהיגות, פיקוד, ניהול ולדעת להתמודד במצבי לחץ קיצונים.
איך הגעת לתפקיד? לפני השירות הגיעו אלי הביתה מהיחידה והסבירו לי פרטים ושכנעו אותי. כנראה שקיבלו את הנתונים שלי מצה"ל ונתנו לי להבין שהם מעוניינים בי. זה כנראה משהו שמקובל בשריון.
    מורשת קרב: חטיבה 188 החזיקה את הקו הראשון ברמת הגולן במלחמת יום כיפור. זה חלק  ממורשת הקרב שמאוד גאים בה אצלנו. מספרים על "כוח צביקה" שהיה חלק מהחטיבה . את סיפור החטיבה העלו באלבום מיוחד שנקרא "על בלימה". יש בו סיפורי גבורה מאוד מעניינים ביניהם גם הסיפור של יוסי ניידס ז"ל. אנחנו מכירים את השמות והסיפורים.
על תופעת ההשתמטות: אני נוטה  לא להעריך את אלה שלא מוכנים להקריב למען המדינה או משהו שמעבר לעצמם. יחד עם זאת אם מישהו איננו מסוגל לשרת מתוך משהו אישי פנימי- אז אין אלא לקבל את זה. מי שיכול, לדעתי, צריך לתת את חלקו.
הקשר עם הקיבוץ: ועדת קשר וצעירים הנוכחית מאוד פעילה. הן משתמשות יותר בכלים שמתאימים לצעירים, כמו פייס בוק ודרכים עדכניות אחרות. זה מאוד חיבר אותי בתקופה האחרונה. באופן כללי – כל השירות קשה להיות בקשר עם הקיבוץ. כל חופשה היא קצרה כל כך וכל ביקור משאיר טעם  של עוד. בהזדמנות זאת אני רוצה להודות לועדת קשר ולאחל חג עצמאות שמח לחברי הקיבוץ.

רהב מור
משרת בחיל אוויר 
דרגה: סגן
בסיס: חצרים 
קורסים: קורס פיקוח טיסה וקורס קצינים.   
תפקיד: פקח טיסה וקצין הדרכה במגדל פיקוח
פז"מ: שלוש וחצי שנים. נשארה עוד חצי שנה.


לילה ראשון בלי אמא: היה בעיקר "שוק". משהו לא צפוי שהכל קצת הפוך ומתערבב. עדיין קצת באזרחי ובכל זאת כבר במסגרת צבאית. לא לגמרי ברור איפה אתה ולאן נפלת. הכל נורא מבלבל.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? מתחילים בתדריך בוקר לטיסות המתוכננות להיום וכל העניינים המנהלתיים  כמו הדרכות ומטלות אחרות להמשך.
להיות פקח טיסה זה להיות אחראי על מרחב אווירי מסוים ולתפעול שוטף של המראות ונחיתות בשדה. תפקיד לא קל עם הרבה לחץ. מתמודדים עם טעויות הטייסים וטעויות שלנו במגדל. צריך לזכור שזהו גם בסיס בית הספר לטיסה של חיל האוויר, שהן רוב הטיסות של מגדל הפיקוח שלנו. כמדריך, יש לי אחריות על וסמכות על תכנית ההדרכה, הסמכות מקצועיות שצריך לבנות אותן בראייה לעתיד  ולקיים את הפעילות כסידרה באופן שוטף.

מי חלם שכך יהיה: שמעתי שזה תפקיד טוב ואמרתי לעצמי: ננסה. לשמחתי עברתי את המיונים. כשהגעתי הבנתי שזה תפקיד  שאי אפשר להסביר אותו. לאחר שאתה בפנים אתה מבין אותו יותר לעומק.
    הקושי העיקרי: בעיקר העומס והלחץ תוך כדי. כשאני במגדל הפיקוח אני זקוק מדי פעם לקצת אוויר אבל אין מה לעשות אסור לצאת.                                            
    סיבה לגאווה: יש  אירועים חריגים, כמו האירוע לפני כשנה וחצי של נטישת מטוס בנחיתה ע"י חניכת קורס טייס. כשזה קרה הייתי באחת העמדות היותר אחראיות לתפעול מערכתי. הייתה תחושה של סיפוק לכל מי שהיה במגדל באותו זמן, שתפעול האירוע, כמו פינוי החניכה וכיבוי השרפה שנגרמה למטוס, הכל פעל ותיקתק כמו שתרגלנו.
על תופעת ההשתמטות: אני לא בעד השתמטות באופן כללי. עם זאת, שירות לאומי שווה ערך לשירות בצה"ל וצריך למצוא דרך לתת למדינה משהו.
הקשר עם הקיבוץ: מרגיש שמשלבים אותנו כמה שניתן. קשה לשמור על קשר מרחוק אבל יש הרגשה של בית שעומד מאחוריך.        
איחולים וברכות למדינה: מה עוד אפשר להגיד חוץ מלאחל שיהיה שלום ושנזכה לשקט.
ביום שאחרי: אשאר לגור בקיבוץ אבל לגבי מקום עבודה עוד צריך לבדוק. מתכנן כמובן את הטיול הגדול – בהתאם ובהכוונה  ליעד החשוב: ימי המונדיאל בברזיל. 


נרי דנון  
משרתת בכפולת חיל: גם שלישות וגם חיל החינוך ונוער
בסיס: תל השומר
דרגה: טוראית
קורס:  מש"קיות נפגעים 
תפקיד: מש"קית נפגעים
פז"מ:   4 חודשים


לילה ראשון בלי אמא ואבא: היום הראשון התחיל בהתרגשות ובחשש מהלא נודע אך עם ידיעה לאן אני הולכת ולאיזה קורס, נפרדתי מההורים ועליתי על האוטובוס עם עוד שתי חברות. הלילה הראשון היה קצת מוזר אבל לא התקשיתי בשינה כי לפני כן ישנתי במוסד והייתי במחנה בחו"ל. בטירונות התחיל הצבא בשבילי: להכיר בנות חדשות, להתחיל להגיד "כן המפקדת" ולעמוד בזמנים. לא היה פשוט בהתחלה ועם הרבה פאשלות בדרך כמו לכבס את החוגר, לאחר ולאבד את התיק... הכרתי בקורס בנות מדהימות ואיכותיות. למדתי לעמוד יציבה בשיעורי נשק ובמטווחים, להיות חיילת טובה וסיימתי כמצטיינת טירונות!

מה את עושה כשאת קמה בבוקר? כשסיימתי את הקורס, שובצתי לחיל החינוך והנוער. אני מש"קית נפגעים של כל החיילים בחיל חינוך: מדריכי גדנ"ע, מורות חיילות, בני גרעינים בפרק משימה, נערי מקא"ם, חיילים בודדים (עולים חדשים) וכו'. בתפקיד עושים יומיות כך שאני חוזרת הביתה כל יום. יומיים בשבוע אני במשרד מטפלת בבעיות  חיילים אותם אני מלווה. שלושה ימים בשבוע אני מסתובבת באזור צפון ושרון ומבקרת חיילים מאושפזים. בסביבות חמש עד שבע אני חוזרת הביתה. מכיוון שעד כה הייתי  רק בחפיפה ואני חדשה יחסית עוד לא הרגשתי לגמרי את העבודה ואת רגעי הסיפוק וההישגים אך אני רואה דרך המשקיות האחרות את התפקיד והנתינה שבו, האיכפתיות, הדאגה


והטיפול בפרט. חיילים שמודים לנו על העזרה ובהחלט נותנים תחושת סיפוק.
איך הגעת לתפקיד? שמעתי עליו הרבה לפני שהתגייסתי. יש לנו מסורת מכובדת בקיבוץ של מש"קיות נפגעים שסיפרו לי. במקרה, קיבלתי אותו ב"מנילה" אני מאוד מרוצה ומרגישה שהוא חשוב ומשמעותי.
סיבה לגאווה: על כך שהתפקיד נוגע בטיפול בפרט, בהסתכלות על כל חייל כאדם ופחות כחלק מהכלל. אני אמנם חדשה ולא עברתי הרבה. בכל זאת אני גאה בכך שאני יכולה לעזור לחייל גם ברגעיו הקשים, המתסכלים והלא פשוטים בשירות לתמוך בו ולהראות לו פתרונות אפשריים ולעזור לו לאורך תקופת החלמתו.
על תופעת ההשתמטות:  יכולה להבין את שני צידי המטבע. מצד אחד מאוד חשוב ואפילו הכרחי לשרת בכדי להגן על המדינה ולתרום, כי אחרת לא תוכל להתקיים. לדעתי, בצבא הנוער עובר חוויה ייחודית ומבגרת שמהווה גם סוג של כור היתוך חשוב. מצד שני לא לכולם מתאים הצבא. ולכן לא כולם יכולים לשרת בין אם זה מזיק להם פיזית/בריאותית ובין אם זה מזיק להם נפשית או לא תואם את אמונתם, צריך לכבד כל אחד.
                                                                >>

איחולים וברכות למדינה: מאחלת למדינה ולאזרחיה שנדע להיות סבלניים אחד לשני, שנהיה מעורבים במתרחש בה שלא נהיה אדישים למה שקורה בה ונפעל למען עתיד טוב יותר בה, נשמור על הסביבה והטבע שלה, שנחיה בשלום עם העם השכן לנו ובעיקר אחד עם השני.




שיר
משרת בחיל אויר  
דרגה: סרן
קורסים: אוניברסיטת בן גוריון –מתמטיקה ומדעי המחשב


לילה ראשון בלי אמא ואבא: אני זוכר שמביאים לי בוחטה של ניירות שצריך לחתום עליהם. לאט לאט אני מגלה על מה חתמתי. כמו: לכמה שנים בקבע ועוד כמה התחייבויות.
אבל אני מרוצה.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? הרבה אימונים מהבוקר עד הערב.

מי חלם שכך יהיה: אני שמח לגלות שהשרות מעניין, מאתגר ופותח את הראש.

הקושי העיקרי בשירות: יש אחריות גדולה בכל דבר ומשימה. אין דבר יותר מהנה מלהיות במקום בו אני נמצא, לא משנה אם קשה או קל.


יש משהו מיוחד לשרת כקצין בתפקיד שלך? אני מרגיש שיש הרבה סיפוק ושליחות במה שאני עושה. אני חושב, שכל אדם המוצא עצמו במקום שהוא גם נהנה וגם משפיע –
אז הוא כנראה נמצא במקום הנכון.

הקשר עם הקיבוץ: מאוד מרוצה שיש לי כאן חדר שאפשר לחזור אליו כל שבוע. כל עוד זה כך – זו הצלחה מבחינתי.

ביום שאחרי: להמשיך להיות מחובר למה שאני עושה היום, כמה שיותר שנים. 

איחולים למדינה ביום העצמאות: שתהיה לכולנו שנה מוצלחת. 


ניר בן דור
משרת בשריון
בסיס: כרגע בשיזפון בקורס קצינים בהשלמה חיילית 
דרגה: צוער 
קורסים: מט"קים (מפקדי טנקים) וקורס קצינים  
תפקיד: עד  בה"ד 1 - מפקד בפלוגה א' גדוד 53 של חט' 188
פז"מ: שנתיים



לילה ראשון בלי אמא ואבא: נסיעה ארוכה מהבקו"ם לשיזפון שהסתיימה באחת בלילה. הרגע הראשון נראה כמו מפגש המוני של אנשים שלאט לאט הופכים להיות קבוצה מגובשת.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר?  כתיבת פקודות ותרגול כמפקדי מחלקות. התמקצעות בטנקים ולימודים תיאורטיים של פרטים טכניים. 

מי חלם שכך יהיה:  רציתי להגיע לחי"ר אבל אני לא מתחרט על כלום כרגע. כי מי שהיה שיריונר יודע להגיד שזה יותר טוב מכל דבר אחר.
איך הגעת לתפקיד? יום אחד התקשרו מבית השריון בתל אביב ואמרו שרוב הסיכויים שאהיה בחיל. אמרתי להם שלי לא צריך לספר על השריון יש רקע משפחתי ארוך בחיל. יום אחד קיבלתי מכתב בדואר, שכותרתו: "ברוך הבא לחיל השריון". מצד אחד מכיר את הדרום עם מקומות שלא חשבתי שאכיר ולמזלי יצא לי גם שאכיר את הרמה.
הקושי העיקרי בשירות: כמה דברים: הרבה פעמים סוגר שבתות ולא  נמצא בבית.                        בקורס אני ישן מעט ואוכל לא הרבה. כרגע זה כבר עניין  של הרגל.
עוזר להתמודד:  החברה' בשריון שהם הכי טובים וזה ידוע... דבר נוסף הן האחייניות שלי - שני וליאור. כל מפגש איתן זה כמו לטעון בטרייה להרבה זמן. וכמובן, החבילות שאמא שולחת.                       
סיבה לגאווה: אחרי ארבעה חודשים נבחרתי מט"ק מצטיין גדודי. הייתה הרגשה של הפתעה וגם הרגשת הישג. חוץ מזה יצא לי להכיר את הדרום ולגלות מקומות שלא ידעתי שקיימים.                                 
הקשר עם הקיבוץ: הקשר מצוין בעיקר השי בחגים או ההתייחסות לחיילים מבחינת דיור ושמירת זכויות הדיור שלנו. וכמובן, המילים הטובות שאנחנו מקבלים, כמו עכשיו שהעלון לכבודנו ...
 מורשת קרב: 1. האלבום שיצא "על בלימה" עם סיפור החטיבה במלחמת יום כיפור.                      2.  סיפורו של עוז צמח מט"ק במלחמת לבנון השנייה בגדוד 53. במהלך תנועה בציר, המ"פ ירד לחלץ ונפצע וגם המט"ק השני נפגע מנ"ט.  עוז צמח ירד מהטנק שלו כיוון את הטנק עד שיצאו מסכנה. חזר לטנק שלו, שמיד חטף פגיעה  ישירה וכול הצוות נהרג. על זה קיבלו את עיטור המופת.
איחולים למדינה: שהחברה הישראלית תמשיך להיות חמה ואוהבת לחיילים.                 
ביום שאחרי: יום השחרור עוד רחוק אבל בכל זאת מתוכנן טיול אצטדיוני כדורגל באירופה  שיתחיל, מן הסתם, בסן-סירו במילאנו.   


מיכל לרר 
משרתת בחיל חינוך במסגרת בני גרעינים  של הנח"ל
בסיס: גדנ"ע צלמון // דרגה: רב"ט
קורסים: מפקדי גדנ"ע  
תפקיד: מדריכת נוער בסיס (מד"ן) ומפקדי גדנ"ע
פז"מ: שמונה חודשים


לילה ראשון בלי אמא ואבא: לא היה נורא. עברתי גדנ"ע בי"א וגם הבאתי את הידע והניסיון  מפנימייה במוסד, כך שלא היה קושי להסתדר. היה "שוק" שבטח יש לכולם:  פתאום צועקים עליך, מורידים פקודות ואי אפשר להגיד לא. הלם ראשוני מהסיטואציה. מזל שהטירונות עוברת מהר, בכל זאת מדובר רק בשלושה שבועות.

מה את עושה כשאת קמה בבוקר? התפקיד הוא הכנת נערים לקראת הגיוס. אנחנו מקבלים כ- 15 נערים ונערות ומעבירים להם תכנים של אהבת הארץ ערכי צה"ל, פעילות שטח, שדאות ושיעורי נשק. למשך שבוע  מדמים טירונות. אנחנו המפקדים ואנחנו הכתובת שלהם.

מי חלם שכך יהיה:  הקורס לא היה קל אפילו קשה ונוקשה בכל מה שקשור למשמעת צבאית. אבל מהרגע שאני בתפקיד יש לי הרבה יותר עצמאות וחופש לקבל החלטות. משרתים איתי הרבה אנשים טובים, מה שהופך את השירות למשהו מאוד חוויתי ומהנה . מודה שלא ציפיתי לזה. אחרי הכל זה צבא ...
    הקושי העיקרי בשירות: יש קושי, למי שמגיע להיות מפקד גדנ"ע, להתמודד עם נוער ישראלי מכל קבוצות האוכלוסייה בישראל: דרוזים, בעלי מוגבלויות (תקראו את שקד חננאל), נוער חו"ל, 'פליטי' מסגרות וגם נוער נורמטיבי כמו מ"מבואות עירון". כל שבוע מחדש מתמודדים עם אוכלוסיית יעד שונה.
איך מתמודדים עם קושי? בעזרת סגל הבסיס. כצוות מגובש תומכים אחד בשני. עד כדי כך, שאין לנו תסמונת של "שביזות יום א'" כשחוזרים לצלמון אחרי סופ"ש. יש גם משפחה וחברים בבית – שאפשר להרים  טלפון והם שם בשבילי.                    
סיבה לגאווה: עצם ההתמודדות עם מערכת שאני לא לגמרי שלמה עם כל מה שהיא תובעת. זו מסגרת מלמדת וחושפת לאפשרות להתקשר ולהתיידד עם אנשים שונים ממני.
תופעת ההשתמטות: יש כזו שבאה מבריחה ופחד מהתמודדות. ויש שצה"ל מחליט לא לגייס מכל מיני סיבות. היו לי חניכים שצה"ל דחה וביקשו שאתן חוות דעת כדי שיוכלו להתגייס.
הקשר עם הקיבוץ:  מאוד מרוצה שיש חדר, שאפשר להגיע הביתה לקצת פרטיות.  להיות ליד חברים שלא רואים כל השבוע. ועדת צעירים מעדכנת בפייס-בוק ומיילים וזה עוזר לשמור על קשר. משרתים איתי חבר'ה שמאוד מתרשמים מזה שאני קיבוצניקית ובטוחים שאני עומדת בתור לביצים וחלב ... בעיקר מבקשים שאזמין אותם לארוחות שישי.  עדין יש מי שמתלהב מצורת החיים הזאת...
איחולים וברכות למדינה: הקיץ שעבר היה מלא בהתעוררות חברתית. מקווה שההתעוררות לא תירדם.  שנצא כולנו מסוג של אדישות ונצליח להוביל  לדברים טובים בעתיד. כי בסופו של יום ישראל זו מדינה מאוד ייחודית.

אורלי האולינג
משרתת ביחידת מגל – חי"ר
בסיס ותפקיד: מ"כית במחנה 80
דרגה: רב"ט (עוד חודש סמל)
קורסים: קורס פיקוד שהיה מחובר עם טירונות 03 (אני תומכת לחימה)  
פז"מ: שנה וחצי (הפז"מ דופק...) 


לילה ראשון בלי אמא ואבא: כולנו היינו ב"שוק בקו"ם". לא הפסקתי לצחוק על עצמי במדים. ומאותו רגע, בלאק אאוט! אני זוכרת שלא היה לי כוח לצעקות שלהם וכל מה שבא לי להגיד להם היה: תנוחו! מלא אנשים חדשים, שפה חדשה הכל חדש. 

מה את עושה כשאת קמה בבוקר? אני מפקדת על  כ-15 חבר'ה, מכשירה אותם לטירונות, מעבירה חומר מקצועי וערכי צה"ל, מכניסה אותם לכללי המערכת והמשמעת הצבאית. זה כמו להיות אמא ל - 15 ילדים שצריכה ללמד אותם להסתדר בעולם החדש שנקרא צבא.  

מי חלם שכך יהיה: היה קשה לדמיין את עצמי בשירות צבאי. לא חשבתי שאהיה פקידה וקיוויתי שאשרת בתפקיד שטח. עברתי מיונים שכללו צו ראשון "מנילה" ואיכשהו המיונים הובילו לתפקיד.
      הקושי העיקרי בשירות: מבחינתי, הקושי הוא לאבד את הפרטיות, את מי שאני ומה שחשוב לי, ולהיות כבולה למסגרת מאוד מגבילה. אני לא אומרת שאיננה נכונה – אבל לי לקח זמן להתרגל ולהתאים את עצמי לסוג של  חיים כפולים: אלה שהמערכת מצפה ומה שאני באמת.
מה עוזר  בהתמודדות: המשפחה והחברים בבית. הצוות בצבא הופך לחלק מאוד משמעותי בחיים – וגם בהם אני נעזרת, כשצריך, מכולם הם מבינים וחווים איתי הכל.
סיבה לגאווה: לא האמנתי שאקח אחריות על חיים של 15 חבר'ה צעירים החיילים שלי הם לא כאלה שיש להם  הכל בחיים. הם מביאים ניסיון חיים קשה – ואני צריכה להיות עבורם הכל. להתמודד עם צרות של אחרים – זאת הרגשת הישג.
תופעת ההשתמטות: יש שהצבא מתאים להם והם מתאימים לצבא. אני נפגשת עם אלה שהצבא לא בהכרח מתאים להם ולמרות הכל עושים את זה. כל מקרה לגופו ויש חריגים. לדעתי, אזרח      בישראל שיכול, מחויב לתת שנתיים שלוש למדינה.
הקשר עם הקיבוץ: ברור שאמא שלי מככבת!! הקשר השתפר מאז כניסתן של ענת וסיגל. אני לא הרבה בבית עושה בעיקר "שושים" (יציאות יום שישי). החיים שלי מלאים במשימות ומטלות – וטוב לדעת שיש מקום ובית שאפשר לחזור אליהם.
מה בהמשך: קידום לתפקיד סמלת מחלקה וזה יקרה עוד חודש.
איחולים וברכות למדינה: שנזכה לעוד שנים רבות של אושר – זה בידיים שלנו. ושנזכה לשלום ושלווה  - גם כמדינה וגם  כל אחד עם עצמו.
ביום שאחרי: ברור שלטייל. במפה שלי יש כבר הרבה דגלים קטנים. רק צריך לעבוד קצת לגייס את הכסף ולהחליט איזה יעד יהיה הראשון. 

אורן לסטון 
משרת בחיל אוויר
בסיס: נבטים
קורסים: טכנאי מערכות בקרה ורובוטיקה מתקדמות
תפקיד: טכנאי מערכות בקרה ורובוטיקה.
פז"מ: שנתיים וחצי


לילה ראשון בלי אמא: הלילה הראשון עבר בהצלחה יתרה, אין כמו כמה ימים חופש מהבית. מיותר לציין שהלילה השני היה קשה יותר כי אתה נכנס לשוק של הצבא יותר חזק אבל סה"כ עבר די טוב.

מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? קם, מתארגן, ויוצא לעוד יום של פיקוח ותחזוקה של המערכות השונות.

מי חלם שכך יהיה: בתור ילד שלא אהב מסגרות אני יכול בהחלט להגיד שלא חשבתי שיגיע היום שאתקרב לסיום שירותי הצבאי ובנוסף על כך אצא ללימודים בזמן הצבא.

איך הגעת לתפקיד? הגעתי לתפקיד לאחר מיונים ממושכים ומס' קורסים שונים שנמשכו למעלה מחצי שנה.




על תופעת ההשתמטות: כל אחד ודעותיו, אני אישית ממליץ בחום על השירות הצבאי מכיוון שזו חוויה בונה ומתקנת.
מי שלא מעוניין לשרת שיהיה לו בהצלחה.

הקשר עם הקיבוץ בתקופת השירות? תמיד נחמד לראות התעניינות ולשמוע שאלות מצד ועדת קשר וצעירים.

המשך המסלול המחכה לך בצבא:  בינתיים לימודים אולי קבע אולי קצונה בקבע... מי יודע.

איחולים וברכות למדינה: בריאות ועושר, ושלא נדע מצרות .

ביום שאחרי: מתכנן טיול חוצה אירופה על אופנועים עם חברים.

  לחיילינו המשרתים בכל פינה במדינה בכל חייל ובכל תפקיד
אוהבים אתכם, דואגים לכם
ומחכים שתחזרו הביתה
בריאים ושלמים בגופכם ובנפשכם
בית עין שמר


עניין לציבור


      מזל טוב לסימה וגיורא ריפתין
      להולדת הנין (החמישי!) – אלון
       נכד לתמר ודני
                    ברכות לכל המשפחה


דחוף מהחלבייה:                                    לקראת שבועות אנחנו מחפשות עובד/ת לחודש מאי במשרה מלאה. מתנדבים מוזמנים לפנות אל גלי



מכירה מיוחדת:
חזיות ולבני נשים של החברות המובילות
ביום ראשון 29.4.12 בשעות: 16:00-18:00 במחסן הבגדים

מי שמע מי יודע:
נוגה שורר מבקשת לדעת, האם מישהו קיבל או לקח את מטול השקפים ושכח להחזיר? היא תשמח לקבלו חזרה

מפגש חברתי וחנוכת מוזיאון הטרקטורים:
ביום ד' 9.5.12 בשעה 16:00 יתקיים מפגש בנושא "מיכון חקלאי וחנוכת מוזיאון הטרקטורים החדש" ליד סדנת שועלי.
פרטים על התכנית – יפורסמו. בינתיים, סמנו ביומנים.
עדכונים מועדת תכנון // יובל בן מיור

בימים אלו נראות יותר ויותר מכוניות חדשות ברחבי המשק ולהערכתי אנו רק בתחילתו של תהליך.
לכן חברים, אנא מכם הקפידו לחנות במגרשי החניה שאושרו בוועדת תכנון והנהלת הקהילה. עוד כמה מטר הליכה עושים את כל ההבדל בין התנהלות תחבורתית אחראית ובטוחה לבין פריצת כל המסגרות.  גם הנהגים שבאים מבחוץ מתייחסים אחרת לקיבוץ מסודר.  יש לזכור כי אלמנט החינוך של כל אחד ואחד מאתנו הוא הגורם מספר אחד להגברת הבטיחות של כולנו.                              בנוסף, צוות הנוי יוצא מגדרו לשמור על הניקיון והיופי בקיבוץ, אבל כל זה לא יעזור אם עולים על הדשא פעם ועוד פעם להחנות מכוניות .   
אני רוצה לחזור ולעדכן על מיקום מגרשי החניה, כפי שאושרו לאחרונה:
שכונת החממה: מצפון/מערב למבנהRDP    ליד משק החי; מול מרים שנפלד, ובכניסה המזרחית ליד המקלט מיד אחרי הקרוונים.
בשכונת המרכז:  מול החדר של עלוית מרקם.  
קוטג'ים:  החניה המרכזית ליד ח"א.
לוינסון מערב:  לאורך הגדר של המוסד, (הקפידו שלא לחסום את שער הכניסה למוסד); בין אילן בורלס לדירתה של ג'ין סדווין; מקום חניה לרכב אחד על משטח הבטון מול עליזה לוי.
לויסון מזרח: במגרש החדש ליד דירת הדסה ואלי רוטמן.
השכונה האמריקאית:  בכניסה לשכונה מול יפעת וערן אפל; ליד הנגרייה הישנה.  ובבקשה, השאירו את הכביש פנוי.
כמו כן מגרשים המרוחקים קצת יותר ממגורי חברים:
ליד החממה, המגרש בכניסה למבני החינוך ליד הדרן, המגרש ליד המוסך. 

בעתיד, לאחר סיום סלילת כביש הכניסה הדרומי והעברת התנועה לקיבוץ וממנו,  נעדכן גם את מגרשי החניה ליד מוזיאון החצר.

ולבסוף- נושא התחבורה והחניות יגיע לדיון בשיחת קיבוץ עם המלצות מסודרות של יועץ תחבורה, שמקצועו להציע מהלך משולב ובטוח של כלי רכב והולכי רגל.

הבהרה:  לאחרונה אנו עדים לתופעה חדשה: חברים השותלים עצים או שיחים בניסיון "לתפוס שטח" כדי להשפיע על  גבולות המגרש האישי שיוקצה להם בעתיד.
אנחנו מבקשים להבהיר, שעצים או שיחים הנשתלים, לא קובעים ולא יקבעו בעתיד בשום צורה את גודל המגרש שיוקצה לכל משפחה או יחידת דיור. נטיעת עצים או שיחים לא תשפיע בשום אופן על קביעת גבולות הפרצלציה כאשר נגיע לשלב המעשי. 

לכן, אנא הימנעו מנקיטת צעדים או פעולות שעלולים להגביר את המתח בין שכנים או בין החבר/ה למוסדות ולועדת תכנון.

בשלב זה אין לנו תשובות ברורות, כי הנושא עדיין בדיונים ויתברר בחודשים הקרובים. אנא תאזרו בסבלנות וסובלנות הדדית – ואנו נשתדל לפעול במלוא ההגינות כפי שפעלנו עד היום.
לטל, אסנת וחברים
לנו, עובדי החוץ, יש יתרון. יש לנו קלף חזק ביד: תלוש המשכורת. כמה ספרות מפרידות בינינו לבין שאר החברים, וזה מספר חשבון הבנק. ההחלטות שלא נראות לנו, מצוקה כלכלית שמישהו מבני משפחתנו נקלע אליו – לנו אין בעיה!. אומרים למנהל לשנות את מספר הבנק בתלוש והמשכורת נכנסת לחשבון שלנו ולא לקיבוץ.
לנו יש פנסיה מהעבודה, שצריכה עד סוף  שנת 2011 לעבור לקיבוץ – ושוב הכוח הוא אצלנו: לא נרצה לא נחתום, לא נעביר.
האם הציבור מודע להבדלים האלה?
בקיבוץ שאנו ואתם בחרתם לחיות בו, יש חוקים והחלטות שנקבעו ע"י  רוב בקלפי, ומחייבות את כולנו. גם את אלה שההחלטות לא נראות להם. זו דרכנו הקיבוצית. מי שדרך זו לא נראית לו – עזב אותנו.
הייתי חברה בהנהלת הקהילה. "המשטרה" כפי שאתם מכנים אותה. האם אתם  יודעים איזו תחושה כבדה זו להיות שוטרת במשטרה? מניסיוני האישי אני יכולה לבשר לכם שזה עונג מפוקפק למדי.
כדי להפסיק את פעילות "המשטרה", נתנהג כולנו בהתאם להחלטות ולכולנו יהיה יותר טוב לחיות בביתנו הקיבוצי.
שוטרת בעבר ועובדת חוץ בהווה – אסתר אפשטיין 




עוד בנושא קנס על אי העברת המשכורת דרך הקיבוץ // צביה ויסברג 

ערב ההצבעה בנושא, חולק מכתב לתאי החברים החתום על ידי טל ואסנת אדר וקבוצת חברים ובו האשמות כבדות כלפי ממלאי התפקידים המרכזיים בקיבוץ. בחרנו את ממלאי התפקידים שלנו, על מנת שישמרו על האינטרסים של כולנו כקהילה וכיחידים.    אנו מצפים שינהלו את עניינינו בצורה המיטבית.
האם אפשר להציג את  ממלאי התפקידים, כמשתמע מהמכתב הנ"ל, כחבורה של אנשים שהכוח עלה להם לראש ובאמצעים  של "מאחז עיניים" כל מטרתם להציק לחברים ולשלוח יד לכיסם?

אין מקום בעלון להיכנס להסברים מקצועיים, אבל אשמח לעשות זאת באופן אישי למי שיפנה אלי.





פותחים שבת
         השבוע נשיר "שירי אֶרֶץ", על פרשת "אחרי מות קדושים" אבישי גרוסמן.

שתי דוברות עסקו לפני שבועיים ב"אביב": צילה ליס שדיברה על יצירתו של האמן האיטלקי סנדרו בוטיצ'לי– "האביב". היא סיפרה מעט על האמן, והסבירה את המשמעויות הסמליות של הדמויות ביצירה. אמרה שזוהי אלגוריה מיתולוגית עם נגיעות נוצריות על בואו של האביב לגנה של וֶנוּס. לסיום ציינה שהיצירה נמצאת היום בגלריה "אופיצי" בפירנצה, והדגישה שמי שמגיע לשם חייב לראות את האורגינל שלה, כי הוא יפה להפליא.
עדה גבע דיברה על מהות המושג "אביב" במקרא ובעולמם של חז"ל. במקרא, אביב הוא שם תואר לצמחיה רעננה, ירוקה ופורחת, לקראת הבשלתה, וזו משמעות הביטוי "אל גינת אגוז ירדתי לראות בְּאִבֵּי הנחל": אלו הם השיחים הירוקים והרעננים שליד הנחל. וכך גם באשר לשעורה, עליה להיות במצב "אביב" לקראת קורבן העומר, ומשמעו שלא יקצרו את התבואה טרם זמנה, אלא כשהיא  ירוקה ורעננה. בהשאלה, עבר המושג לתאר את חודש האביב, ומשם לעונת האביב ולשיר השירים הנחשב לשירת האביב שבו הטבע כולו פריחה וצבע, וניחוחותיהם סוחפים בחגיגתם גם את בני האדם.
שירי האהבה של שיר השירים הינם למעשה שירי אהבה בלתי ממומשת, אלה הם שירי חיזור שלפני מפגש הדודים, וכדברי ד"ר מיכה גודמן זוהי שירת השתוקקות. זוהי מגילה שונה, מלאת תום וחיוניות, שאין בה תוכחות, חוקים, הלכות, ועונשים, וכמוה כל חגי ישראל, וקבלות השבת, שנועדו לסמן גבול לימי החולין ולשמור שלא יאטם ליבנו ליופי שסביבנו ולא נחדל מלהשתוקק.
לצילה ועדה רוב תודות על דבריהן הנאים והמאלפים, כל אחת בתחומה היא.
אורי שפירא דיבר על פרשת "תזריע-מצורע", סיפר שהפרשה העוסקת בטומאה וטהרה עוררה בו התנגדות. הלין שהתקופה היפה בחיי היולדת נתפסת בפרשה כטומאה. כשאין ביכולת כותבי התנ"ך להסביר תופעות שונות, הן מוכרזות כטמאות. דיבר על גדולתו של הרמב"ם שאמר שעל האדם מוטל לנסות להבין וללמוד עוד ועוד, ולא לדבוק באמונות שווא. כמו כן תהה מדוע תקופת הטומאה ארוכה יותר אחרי לידת בת מאשר אחרי לידת בן?
בהמשך דיבר על טומאת הצרעת. החולה בצרעת נחשב טמא, וחי מחוץ למחנה, בדד בשדה...
סיים בשאלה: למרות שיש הצדקה מסוימת למניעת מגֵפות, האם נוכל לקבל שמי שהטבע כה התאכזר אליו יסבול בנידוי ובטומאה גם מידי אדם?   תודות לאורי על הדרשה היפה.                             ענה