חפש בעלונים קודמים

עלון 4 (2019) (6165) יט' שבט תשע"ט

בצער רב אנו מודיעים
על מותה של חברתנו היקרה

עליזה לוי

ההלוויה תתקיים ביום שישי 25.1.19
בשעה 13:30

המשפחה יושבת שבעה בביתה של עליזה



השבוע בקבלת שבת:
רואים את הקולות בשירים,
על פרשת "יתרו"
אורי שפירא
------------------
בשעה 19:30 קפה ועוגה
ומשחקים לילדים,
בשעה 20:15 תחילת קבלת השבת.
שבת שלום



מאמר מערכת

העלון השבוע לכבוד טו' בשבט, מוקדש ל"סיפורי-בדים" – סיפורם של עצים בעין-שמר מנקודות מבט אישיות מאוד.

אבל רגע לפני הנושא החגיגי והיפה הזה, משהו בהקשר לנושא של העלון הקודם.
בעלון הקודם שעסק בבטיחות של ההצבעות האינטרנטיות, הובא ראיון עם ג'רמי אפשטיין מומחה בנושא אבטחת הצבעות אינטרנטיות, ובתגובה אליו הובאו דבריו של נעם עברון מנכ"ל בית-התוכנה "איניגו" המספקים לעין-שמר את מערכת ההצבעות האינטרנטיות. בנוסף ל-2 דעות המומחים האלו, לא פניתי לתגובת ההנהלה המקומית, משום שחשבתי שמדובר בדיון מקצועי בין מומחים בתחום האבטחה, וממילא היקף הדיון ארוך מאוד.
בעקבות הפרסום בעלון קיבלתי תגובות מסוגים שונים וביניהן גם מחברי הנהלה:
"שוב עושים עלון על נושא חשוב ולא מוסיפים קצת מחקר ונתונים... מתחילת שנת 2016 ממוצע ההשתתפות בהצבעות 'נייר' היה 39%, שזה ממוצע שכולל הצבעות 'לא מייצגות' כמו שיוך ומוזיאון-לאומי. בהצבעות רגילות הממוצע הוא 30% השתתפות. מאז המעבר לקלפי אלקטרונית (בסוף 2017) הממוצע הוא 54% השתתפות. המשמעות היא שבממוצע נוספו לנו רבע מחברי הקיבוץ (כ-67 חברים) לכל הצבעה. נראה לי שלמרות הסיכון... עדיין הדמוקרטיה שלנו מרוויחה. נראה לי שזה הנתון הראשון והעיקרי שהיה צריך להופיע בנושא".
בעקבות תגובות אלו, העברתי להנהלה מספר שאלות המרחיבות את הדיון בנושא ההצבעה האינטרנטית, מעבר להיבט של הבטיחות שנידון בעלון הקודם. עד לרגע סגירת העלון, לא התקבלו תשובות. אולי בהמשך.

סיגל דקל



העץ של יוסי בן מיור

היער בעין-שמר הוא יפהפה. אומרים שבעין-שמר יש 1,000 עצים ובגן-שמואל 3,000, ורק בגלל זה אני לא נרדם.
פיקוס השקמה שליד המרפאה, הוא העץ הכי יפה בעין-שמר ובארץ. הסימטריה שלו מושלמת ולכל ענף יש ענף מקביל שמאזן אותו.
כמו הרבה עצים טרופיים, השורשים ליד הגזע בולטים מעל האדמה.

ונועם גבע מצטרף לבחירה של יוסי בפיקוס השקמה.



ועוד עץ אחד שחייבים להזכיר, זה האלון ליד איה מלומן ושמעון בן פורת.
  
העץ של אורנה אלון

כשעברנו לביתנו החדש לפני 40 שנה, הציעה לנו עלית מגן – רכזת הנוי, לנטוע עץ מאחורי הבית. מזגנים לא היו אז בדירות החברים, ואמצעי הקירור היחידים בבית היו מאוורר "אמקור" וצל עצים. קיבלנו מעלית שתיל עדין ודק-גזע, עם הבטחה שזה הקטן גדול יהיה ואפילו ייתן פריחה צהובה באביב. שתלנו את השתיל העדין מאחורי ביתנו, והוא קיבל מאיתנו טיפול אוהב והתפתח יפה.
בעשור השני לחייו הוא פרץ קדימה, הכה שורש וצמח לגובה ולרוחב בגאווה גדולה. ישבנו בצלו והילדים בילו ושיחקו תחת ההינומה האדירה של עליו, שהגנה עלינו בימי השמש והחום.
ואז הגיע הסתיו והבנתי שגן-העדן שבו חיינו, הופך למשהו אחר לגמרי. העץ הענק החל להשיר את עליו, וגג הבית שלנו ושל השכנים הפך למרבד עלים סמיך. במהלך החורף היה צריך לעלות כל שבוע על הגג ולנקות את המרזבים שלא יסתמו. הפרחים הצהובים והנפלאים נשרו בתחילת הקיץ, התייבשו על הגג והפכו למטרד קשה. הייתי מחוברת לארסנל של מטאטים ושקיות ניילון ועסקתי באיסוף אין-סופי של העלים, ובהתנצלות מתמדת בפני שכניי שסבלו מאוד גם הם. התחלתי לאגור בתוכי אנרגיה שלילית וכעס מזדחל כלפי עצי האהוב. התחלתי לדמיין אותו מתייבש ונופל, ואף עודדתי את הנקרים שניקרו את ענפיו, בתקווה שיביאו את הישועה.
בוקר אחד סיפרה לי שכנתי הטובה, על חלום שחלמה בלילה. בחלומה ראתה את העץ הענק שלנו קורס ארצה, והיא רק מבקשת שנזהר ולא נסתובב עם הנכדים תחת ענפיו האדירים. אמרתי "תודה" ויצאתי לראות את העץ שפעם מזמן אהבתי מאוד ועכשיו אני מייחלת לקריסתו. על אחד הענפים ראיתי זוג נקרים דופקים ומנגנים בעליזות, והכל נראה כל-כך פסטורלי ולא מתקבל על הדעת שחלומה של שכנתי יתגשם.
שבוע לאחר מכן, בחופשת פסח, יצאנו לבילוי עם הנכדים. הרכב שהזמנו עמד תחת העץ הענק, ואנחנו העמסנו את הנכדים והציוד ויצאנו לדרכנו.
לפנות ערב כשחזרנו הביתה, פתחתי את תריסי הבית ופתאום הציפו את החדר קרני שמש בעוצמה שלא הכרתי. לפתע הבנתי שחלומה של שכנתי התגשם. העץ שכה אהבתי וכה כעסתי עליו, חיכה לרגע שלא נהיה בבית, קרס תחתיו וענפיו התפזרו לכל עבר.
הרגשתי שאיבדתי בן-משפחה שאהב אותנו ועזב את משמרתו בצניעות, בלי דרמות ונזקים ברכוש ובנפש. הכורתים שהגיעו אחרי מספר ימים, נדהמו מגודלו של העץ והשאירו לנו חלק מגזעו האדיר למזכרת.
בן 38 היה בנפילתו – גיבור וחבר אמת.


העץ של סיגל דקל

אני רוצה לספר על 2 עצים – אחד שעומד ואני מכירה היטב, ואחד שכבר אינו קיים ולא הכרתי.
האחד הוא עץ צעיר בן 5 שנים בלבד, והוא עומד בין 2 בתי החיילים בדרום. כש-דור בני השתחרר מצה"ל אחרי 5 שנים, חיפשנו (טוב, האמת שזה בעיקר העסיק אותי) דרך הולמת לציין את האירוע החשוב והמרגש. שתי מחשבות עלו בראשי בהקשר זה – מצד אחד זיכרון השמחה הגדולה שאין דומה לה, המלווה כל חייל ובני משפחתו, כשהוא חוזר הביתה אחרי מספר שבועות של ניתוק, או אימון קשה או פעולה מסוכנת...; ומצד שני הידיעה שתקופת החיים שאחרי השירות הצבאי כרוכה לרוב בהתרחקות מהבית לצורך טיול ארוך, לימודים גבוהים או התנסות אחרת. בנקודת הזמן הזו שבין השירות הצבאי להתנסויות שאחריו, חיפשנו (חיפשתי) משהו שיסמל את הבית והקשר אליו.
זמן קצר קודם לכן נפל העץ שעמד ליד בית החיילים, ואני פניתי לעטר שנפלד - רכז הנוי - וביקשתי לנטוע במקום שתיל חדש, שיסמל בשבילנו את המקום שהיה, בתקווה שתמיד גם יהיה – הבית. טקס הנטיעה המשפחתי היה קצר ולווה במלמולים, גיחוכים ו"פרצופים" של המשתתפים בגנותה של בעלת הרעיון המטופש הזה... אבל הבור נחפר, השתיל נשתל ואף הכה שורשים... מעט אחרי שתילתו, כמעט עקרה אותו רוח חזקה, ואני ונועה אחותי יצאנו בליל קור וסערה לחזק ולייצב אותו לאור פנסי הרכב. מאז בכל פעם שאני עוברת בכביש הסמוך, אני מלכסנת מבט אל העץ לראות מה שלומו, לוודא שהשורשים עדיין נטועים באדמת עין-שמר.
את העץ השני שעמד בחורשת המשחקים לא הכרתי. מנו אלון מספר, שפעם מזמן הגיעה להקת אנפות לחורשה. בהתחלה שמחו כולם על האורחות החדשות והיפות, אך בהמשך הפכה הלשלשת שלהן למטרד קשה ואף הביאה למותם של עצי החורשה. על אחד העצים האלו, לפני שבאו האנפות, החביאו פעם הילדים את הדגל במהלך משחק. סיפרו לי שאבא שלי – רמי דקל - טיפס על העץ הזה כדי להביא את הדגל, והותקף על ידי נחיל עצום של דבורים. מהמון העקיצות הכואבות לא הצליח לרדת, ואהוד אחיו טיפס והוריד אותו בזהירות יחד איתו. העץ כבר איננו, גם רמי ואהוד, אבל סיפור הגבורה המשפחתי – לא ישכח.

העץ של מנו אלון

לשני עצים בקיבוצנו אני מרגיש קירבה מיוחדת:

האחד, שהוא הוותיק מבין השניים, הוא האלון הגדול בשכונת שפירא, שקרס בשנה האחרונה. העץ הזה שגילו, כפי שאני מבין, הוא כמה מאות שנים, שרד מסיבה כלשהי את השמדת יערות האלונים בכל הסביבה שלנו בזמן מלחמת העולם הראשונה. התורכים שליטי הארץ ב-400 השנים האחרונות, סבלו ממחסור בפחם להזנת קטרי הקיטור שלהם, עקב מצור של הצי הבריטי על כל הנמלים של האימפריה העותומנית בים-התיכון. בארכיון שלנו ראיתי תמונה שצולמה כנראה בתחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת מכביש 65 (ממזרח למוסד "מבואות-עירון"), בה נראה האלון בכל הדרו ובאופק נראים בתי לובזובסקי. בכל המרחב שנראה בתמונה, אין ולו עץ אחד מלבד האלון שלנו



העץ השני הוא האקליפטוס הענק בקדמת בית-העלמין שלנו. הוא שייך לקבוצת בני-מינו שהובאו מאוסטרליה, וניטעו לפני כ-100 שנה במקביל להקמת החצר-הישנה. את העצים נטעו ב-2 קבוצות: האחת היא כיום בית-הקברות שלנו, והשנייה היתה בחלק הצפוני של שכונת לוינסון של היום. העץ הענק, שהוא אחד העצים הגדולים ביותר בארץ-ישראל, ניצל את העובדה שבקרבתו אין עצים אחרים, גדל על שפת תעלה שבחורף זורמים בה מים רבים, וכך הצליח לגדול לממדיו הנוכחיים.            

ראו על הקאקים הגרים על האקליפטוס – ב"פותחים שבת" בהמשך.


העץ של אמיר תומר

לבחור את ה"עץ" שלי, היא משימה לא פשוטה עבורי, מפני שעצים רבים מקשטים את קיבוצנו וברוחב לב סוככים עלינו בצלם. לכן החלטתי להביא 2 סיפורי עצים אליהם אני קשור בנימי נפשי:
האחד, הוא שדרת פיקוסי השדרה, ששורשיהם וענפיהם מחברים אותי בעבותות לקיבוצנו דרך סביי רומה ואלימלך שטרקמן.
השנה היא 1935 ורומה ואלימלך (אנטול) החליטו להקים בית בקיבוץ עין-שמר. לשם כך נדרשת הכרות עם משפחות בני-הזוג, ולכן הוחלט לשוט לפולין - לוורשה שם גרה משפחתה של רומה, וללודג' שם גרה משפחתו של אלימלך. המפגש עם המשפחות, לאחר 6 שנים שלא התראו (עת עלו ארצה בשנת 1929), היה מרגש מאוד. על רומה ואנטול הורעפו שלל מתנות, ואחת מהן היתה מצלמה משוכללת במושגי אותם הימים.
לאחר חודש שב הזוג ארצה. באותם ימים היה נהוג להביא מתנה לקיבוץ כשחוזרים מביקור בחו"ל. לרומה ואנטול לא היה כסף בכיסם, לכן החליטו למכור את המצלמה שקיבלו, ובכסף רכשו מהמשתלה במשק הפועלות בחדרה, מספר שתילי פיקוס.
בקיבוץ נערך מבצע שתילה בהנהגתה של ז'ניה ריפתין, שהיתה אז הנויניקית של הקיבוץ. בשנת 1950, ירד שלג כבד בכל הארץ וגם בעין-שמר. השלג נערם על ענפי הפיקוסים בשדרה, ויצר בהם צורות מיוחדות.
ומאז, אלפי שקיעות צובעות בצבעים מרהיבים את השדרה היפה הזו, שסוככת עלינו כבר 84 שנים וראתה לאורכה אירועים מרגשים מאוד במשך השנים.

הסיפור השני נוגע לפרדס עין-שמר. דורות רבים של מרכזי-ענף, עובדים, נערות ונערים - גזמו, ריססו וקטפו את פירות ההדר על שלל מיניהם וזניהם, שקישטו את פרדסנו ובעיקר את ילדותנו, כולל את שלי. הילדות שלי סבבה את עצי הפרי עמוסי הריח המשכר והפרי העסיסי והמתוק. רבות חיפשתי, בעקבות סיפורי אביטל (גבע), אחר ארנבות ושועלים; לילות רבים שמעו אותנו העצים בא"ש לילה, שרים ליד המדורה, פוחדים לבד בלילה במבחן אומץ. לאט-לאט הפכו עצי הפרדס להיות חלק מהידיים והרגליים שלנו, חלק מאיתנו.
לאורך השנים עקרו חלקות ונטעו חדשות, מניבות יותר, אך שנים ארוכות מאוד היה שטח הפרדס מלא בעצים ואף התרחב עם השנים. אם זיכרוני אינו מטעה אותי, בשנת 2001, עקב בעיה במים שפירים להשקיה, עקרו חלקות רבות בכל הארץ, ולצערי גם אצלנו. קרחות לא יפות, מעין כתמים, ביתרו את הפרדס לחלקים ועימם נחמץ גם הלב.
עם השנים, עוד-ועוד חלקות הוכחו כלא-כלכליות ונעקרו, פרויקט הצומת הלך והתפתח, תכנון השכונה החדשה בפרדס-חנה התקדם... והתקבלה החלטה לעקור את שארית הפרדס.    
לא יכולתי לשבת מהצד, וחשבתי שראוי להיאבק כדי להשאיר, לפחות בשטח שברשותנו לאורך הכביש, חלק מעצי האשכוליות הוותיקים. אולי להפכו לגן משחקים לילדים, כחלק מהשירות למבקרים במרכז הקניות בצומת, ובלבד שיישארו העצים לספר לדורות הבאים על גידול פירות בארץ הזו – לאורך שנים  רבות של עבודה קשה, אכזבות, מאבקים, תקוות וניצחונות.
דיונים בהנהלת המשק, והבהרה של ידידי הטוב, חן שוורץ, שלא יהיה מי שיוכל לבוא במיוחד לצומת כדי להשקות, לטפל, לקטוף... התעצבתי וחשבתי שלא יתכן שזה הסוף של הפרדס. חשבתי שהאדמה חשובה אבל העץ חשוב אפילו יותר, ואם נעביר את העצים אל תוך הקיבוץ, הם יוכלו להמשיך לספר לנו מדי יום על יצירה יש מאין.
מהרגע הראשון הרגשתי, שחייבים להציל קודם כל את עצי האשכוליות הוותיקים, שהורכבו על עצי חושחש אי-שם בשנת 1932, והיו העצים הראשונים בפרדס. וחשבתי שצריך להציל גם את עצי התפוזים שהם הסמל של הפרדס.
ביקשתי מאורי שפירא, אביטל גבע ומנו אלון לנסוע יחד לשטח הפרדס, ולשחזר את סיפורו של פרדס עין-שמר על אנשיו ועציו השונים. בעקבות הנסיעה הזו, החלטתי להעביר 6 עצי אשכוליות מפרדס א' (משנת 1932) ו-2 עצי תפוזים מזן "ושינגטון" (משנת 1953). בחרתי את העצים שנראו בריאים וחזקים ביותר וסימנתי אותם (הכורתים לא התחשבו בסימון ונאלצתי לסמן עצים אחרים). לאורך קיץ 2014 נשארו העצים לבד בשטח, והיה צריך למצוא להם סידורי השקייה. לעצי האשכוליות סידרתי טפטפות, ואל התפוזים הרחוקים נסעתי פעמיים בשבוע בטרקטור רתום לכבאית של הקיבוץ להביא להם מים.

עמי גלעד מהצד המשקי ומרב הדר-פרומר מהצד הקהילתי, נתנו בפרויקט אמון והעמידו את הכסף הנחוץ. התוכנית היתה להעביר את העצים בסמוך למרכז-הצעיר, אך יוחאי יגודה מצא שיש במקום צינורות תת-קרקעיים שעלות הזזתם תהיה גדולה. לאחר התלבטות יחד עם נגה אבלגון, אוסנת לוטן ועוד, הוחלט על רחבת המועדון. השלב הבא היה למצוא מעתיק עצים מקצועי, שיש באמתחתו ניסיון בהעתקת עצים גדולים ומבוגרים כמו שלנו. שמעון איפרגן מחברת "עץ השדה" נבחר להעתיק את העצים, והוא וציוותו גזמו את ענפי העצים כך שיתאימו להיקף השורשים המצומצם, וצבעו אותם במשחה לבנה המגינה מהשמש.
אז התברר שהאדמה ברחבת המועדון (בזמן הבנייה הובאה לשם אדמה עם אבנים וחומרי בנייה) אינה מתאימה לעצים. עמי לא נבהל מההוצאה הכספית הנוספת, והאדמה ברחבת המועדון עד עומק של 2 מטר, הוחלפה באדמת חמרה טובה שהובאה מהפרדס.
ובתאריך 21.9.2014, ביום נעים, הגיע שמעון לשטח, מצויד במשאית-מנוף עד 50 טון וטרקטור עם סכין מיוחדת לחיתוך שורשים. כל עץ נחתך מהאדמה בהיקף של 2 מטר לכל צד, והורם על המשאית (משקל של 3 טון כל אחד).
במקביל נחפרו ברחבת המועדון בורות גדולים, ובשעת ערב מאוחרת, לאחר שעות עבודה רבות ובזהירות רבה, הועתקו לביתם החדש כל 8 העצים, המלבלבים מאז ברחבת המועדון ובלבבות, ממלאים את האף בריח משכר וממתיקים את הפה בפירות מתוקים (או חמוצים/מרים), כבר 4.5 שנים. אני תקווה שנשמור על האוצר הזה, שימשיך להעמיק שורשים ולהגביה אמירים.
חג ט"ו בשבט שמח לכל בית עין-שמר.
       

העץ של אדם אלון
שלושה סיפורים קטנים אודות גן-בוטני גדול ונהדר ושמו קיבוץ עין-שמר

שני חברים, מחבוא אחד, מלכה חסרת-שקט באופן מיוחד והמון-המון קרח לרפואה - איפשהו בתחילת שנות ה-80, בין גן-חובה לכיתות ״חברת-הילדים״ הראשונות (מודה ומתוודה כי אינני זוכר במדויק את השנה), אמיר תומר (״אמיגוס״ האחד והיחיד) ואנוכי מזהים באחד משיטוטי אחה״צ שלנו, שיח עבות במיוחד בעל חלל גדול במרכזו, ומחליטים כי שם יהיה המיקום המושלם למחבוא הסודי שלנו. היה זה השיח הכלוא בין בית התינוקות לעץ ה״פיטולקה״ הגדול בואכה שכונת ״החממה״. ביום המחרת בשעה 15:45, עוד בטרם סיימו ה״מקימות״ את המשפט המצופה והגואל: ״אפשר ללכת להורים״ (אחד מצירופי המילים היפים שהכרתי מימיי...), טסנו שנינו לשיח על מנת להבטיח כי פולשים אחרים לא יגלוהו ויתפסוהו לפנינו, וכמו כן להתחיל לסדרו ולאפסן בו ציוד שהבאנו עמנו מבעוד מועד. רק מה, נתון קטן אך משמעותי ביותר נוסף למשוואה, בתווך השעות אשר נקפו בין סיור השטח המקדים שערכנו בשיח, לבין הגעתנו אליו הלכה למעשה ביום המחרת: נחיל-דבורים גדול עם מלכה דומיננטית וחסרת-שקט באופן מיוחד התמקם שם, ועוד בטרם הספקנו לומר את המשפט ״נספר לכם עליה נספר גם על כולם, ועל בזיק ויויו גם״, הותקפנו ונעקצנו פעמים רבות בכל חלקי גופנו, כשאנו בורחים משם על נפשנו בצווחות כאב עד לב-השמיים. מה עבר על אמיגוס בדקות הבאות איני יודע במדויק, משום שהתפצלנו ובאופן אינסטינקטיבי רצנו כל אחד לבית הוריו. על עצמי אני יכול להעיד, כי אורנה ומנו אלון גירדו במהירות ובאדיקות כל נטיף קרח מזדמן שקפא על סיפו של ה״פריזר״ במקרר ה״אמקור״ הקטנטן והצנוע שעמד במטבח ביתנו, קיררו והרגיעו אט-אט את המקומות בהם נעקצתי, כך שבסופו של דבר הגיעו מזור ונחת-מה לחלקי גופי הדואבים והנפוחים. נשארנו, אמיגוס ואני, חברים טובים עוד שנים רבות אחר-כך, אך בנו נשבענו כי חיפוש מקומות מחבוא ומסתור כבר לא יהווה יותר חלק מבילוי שעות אחר-הצהריים שלנו...



בתמונה: השיח – מבט מבית התינוקות

״...וגם זבת חלב ודבש היא, וזה פריה״ (במדבר יג' 27) -
שוב שנות ה-80 העליזות, שוב חברת-הילדים, מסיימים את הלימודים, אוכלים צהריים ויוצאים לתור את מרחבי הקיבוץ הבלתי-נגמרים לצורך סיפוק תאוותנו לפירות בשלים וטריים: בעונת הסתיו - גויאבות (וחייבים לשים-לב ולהקשיב מבעוד מועד לטרטור מנוע הווספה הכחולה של דודי ברכה ולנביחות המפחידות של צ׳ף, כלבו הענק הדוהר לצידו, כשאנו מתקרבים לעץ הגדול והשופע בכניסה לשכונת ״החממה״, כי אחרת דמנו בראשנו...), רימון ופטל (כוח-קדמי נשלח דרך קבע לסייר ולתצפת על הבוסתן של רפי ארליכמן, במטרה לוודא כי הדרך פנויה ובטוחה לכניסתו של הכוח הבוזז); בעונת החורף - פרי הדר (עץ הפומלות של שמוליק בראון, עץ הקלמנטינות של אורי ארסטר ועץ המנדרינות המניב מסוג ״מיכל״ הצמוד לביתם של איה ודוד מלומן, אליו עוד נחזור בהמשך); בעונת האביב - שסק כמובן, אוכלים, אוכלים ואוכלים עד שהבטן כואבת. אגב, איני בטוח כלל כי אתם יודעים, אך ״טבור העולם״ מחזיק בשיא עולמי (לא-רשמי...) של ריכוז עצי שסק לדונם אחד (בצעו פעם סיור והיווכחו כי אנו בעצם חיים בתוך מטע שסק ענק המתקרא בשם ״קיבוץ עין-שמר״); ובעונת הקיץ - פירות עץ הליצ׳י האדומים של לאה וניבי מרקם והפיטנגו המתוק מאחורי חדר המורים של אז (הסטודיו של צילה ליס דהיום) הציתו את דמיוננו, ערבו לחכנו ומילאו את קיבותינו. ואם כבר הזכרנו את עץ המנדרינות הצמוד לביתם של איה ודוד מלומן: היה זה בתחילת לימודינו ב״מבואות-עירון״, כאשר השעמום מחד והחשק העז למשהו מתוק ומיצי מאידך, דחפו אותנו שוב לכיוון שכונת ״לוינסון״, בואך עץ ה״מיכל״ המתואר לעיל. בעודנו מתקרבים אל היעד ובוחנים את המטרות הכתומות והעסיסיות, עוברת לפתע אחת מדיירות השכונה הוותיקות. רגע לפני שלקחנו את רגלינו וטסנו משם סמוקים מבושה ועם לב מפרפר על שנתפסנו בקלקלתנו, פתע שמענו אותה אומרת (לא נגענו): ״ילדים, לאן אתם בורחים. בואו, תקטפו כמה שאתם רוצים. אני יודעת מי בעלת העץ ומגיע לה שתיקחו מפירותיו״. דחינו את ההצעה בנימוס ובמבוכת-מה ועשינו דרכנו בשקט חזרה למוסד-החינוכי...

היום כבר לא תמצא מקומות כאלה
גדלתי על סיפוריו של אבי מנו בהקשר למקום הזה, ערכנו שם פיקניקים משפחתיים בילדותנו, כילד אני עוד זוכר את עצמי מתלווה לאבי לגיוסי החברים בשבת בבוקר בתחילת שנות ה-80, כאשר יהודה ריפתין היה עומד בכניסה לחלקת ה״וושינגטון״ הקרובה למחסן ומכניס אותנו לקטיף בשורות העצים. בכיתה ח׳ עבדתי שם כל יום אחרי הלימודים ובחופשים, בודק השקייה, הולך אחרי הטרקטור ומרסס, מהווה חלק בלתי-נפרד מצוות הקוטפים המוריד את הפרי מצמרות העצים וממלא בהתמדה את מיכלי העץ המיתולוגיים


בתוצרת המקומית, ואפילו, ובבקשה אל תגלו זאת לאיש, עושה את צעדיי הראשונים בנהיגה איטית על טרקטור ה״ג׳ון דיר״ הישן והטוב (למקרה ששאלתם מדוע כמה מחלקות העצים גדלו בצורה לא-ישרה ובזוויות שונות ומשונות...). התמזל מזלם של 2 ילדיי הגדולים, עמרי ומיה, ליהנות עדיין מיפי המקום וממרחביו הגדולים בטיולי-אופניים בשבתות, לטייל בחלקותיו, לשחק מחבואים בין עציו, לרדוף אחרי ארנבת מזדמנת, להרוות את הצימאון בעזרת עסיסו של פרי בשל או להשביע את הרעב עם סנדוויץ׳ טעים מהבית תחת גג סככת המחסן של אניס. אני בהחלט מודע לעובדה, כי בימינו ובעולמנו גם לשכיית-החמדה הנהדרת ביותר, סיכויים קלושים עד לא-קיימים לעמוד מול יוזמות ותכניות להפכה
להזדמנות נדל״נית-עסקית-מסחרית מניבת מזומנים, אך כאדם נוסטלגי הנוהג לערוג אל העבר חדשות לבקרים, איני יכול שלא לבכות בסתר-ליבי את לכתו לבלי שוב של ״מגרש המשחקים״ הגדול ורחב הידיים הזה, שהיה אחד מיהלומי הכתר של קיבוצנו. היום כבר לא תמצאו מקומות כמו פרדס עין-שמר.


עורך: עומר תומר

העץ האהוב עלי בקיבוץ הוא הפיטולקה, שנמצא בשכונת הדרום. אני אוהב לטפס עליו ולעמוד עליו, לגלוש ולקפוץ. ט"ו בשבט שמח לכל עין-שמר.



  לוח מודעות

הודעה בעניין פניות למענקים לשנת 2019
מהקרן לעידוד היצירה והוועדה לספרי תנועה.

"חבצלת" פועלת כבר למעלה מ-50 שנה
ותומכת לאורך שנים במגוון פרויקטים אומנותיים, ביניהם אומנים ויוצרים ידועי-שם
צעירים וותיקים מקיבוצי השומר-הצעיר.
אנו רואים חשיבות גדולה
בהצגת התרבות הקיבוצית בחברה הישראלית
ומקדמים מטרה זו באמצעות תמיכה ביוצרים.

מנהלת המלגות קבעה 2 מועדי הגשה,
במטרה לאפשר גמישות מול היוצרים ולוחות הזמנים של הפרויקטים:
מועד ראשון – קבלת בקשות עד 30 באפריל, אישור תמיכה ביוני.
מועד שני – קבלת בקשות עד 30 בספטמבר, אישור תמיכות בנובמבר.

התמיכה מיועדת לחברי ובני-קיבוצים מקיבוצי השומר-הצעיר.
תחומי תמיכה
         הקרן לעידוד היצירה האמנותית – פרויקטים אומנותיים בתחומים: קולנוע, מוזיקה,
אומנות פלסטית, תיאטרון, מחול וספרות (יוענקו עד 3 מענקים בכל תחום).
         הוועדה לספרי תנועה – תמיכה בהוצאת ספרים שעיקרם סיפורי חיים בתנועה ובקיבוץ.
לפרטים נוספים והרשמה:
http://www.havatzelet.org.il/
או במייל -  kerens@givathaviva.org.il


נוער עין-שמר
הורים יקרים, חשוב לנו שפעילות בני-הנוער בקיבוץ תהווה חלק מרכזי בקהילה, תוך השתתפות מירב הנוער. לכן ברצוננו, ביחד אתכם ועם הנוער, לקבוע את נורמות התנהגות הרצויות בקהילה, ומתוך הסכמות אלו, לכוון את בנינו ובנותינו לפעול מתוך ידע והבנה במצבים שונים ודילמות, בהם בני-הנוער והורים נתקלים בעולם המודרני ובסביבה רבת הפיתויים בה אנו חיים.
לשם-כך בנינו בשיתוף מלא עם תכנית להב"ה – למען הנוער במגזר הכפרי, תכנית המשלבת אתכם ההורים ואת בני-הנוער ללמידה, שיחות וסדנאות בתחומים שונים המעסיקים אותנו כחברה וקהילה.
להלן התכנית, מצפים לראותכם במפגשים ולעידוד השתתפות בני-הנוער בתכנית.
צוות ההיגוי לתכנית הוא: אפרת פלד רכזת תכנית להב"ה, בר דנון עו"ס תכנית להב"ה
הדר ביבס, ספיר בן צבי (מדריכי נעורים), רוני גלעד (נציגת הורים),  עידית יוקר קמינר (מנהלת החינוך החברתי).
מחכים לכם.



צעירינו – לאן ?  //  נילי תומר, רותי גורן

                              לנוכח שאלות שנשאלנו לאחר שיחת-הקיבוץ לגבי ההצעה שהעלינו, ננסה להבהיר כאן את הרקע להצעה ואת המקור הכספי שלה. הצעתנו תעמוד מול הצעת הנהלת-קהילה, ואנו מבקשות את תמיכתכם בה. ההצעה היא להשאיר את אחוזי סבסוד שכר-הדירה לצעירים ולסטודנטים עד גיל 30, כפי שהיו בשנת 2018. הסיבות להצעה:
א. חברתית - בנינו הם ההמשך הטבעי שלנו כאן, והמסר שעל הקהילה לשדר להם הוא שהם רצויים פה. מסר זה מופר חדשות לבקרים, דרך העלאות שונות המוטלות עליהם, דבר המשליך על תחושתם והישארותם במקום. עלינו כהורים להאיר נקודה זו ולמצוא את המינון המתאים בין צרכי הקהילה וצרכי הבנים.
ב. כלכלית - הצעירים ספגו במהלך השנה החולפת (מחירון השכרות 6.18) העלאות שכר-דירה המגיעות ל- 73% ! העלאה שכמותה לא היתה בעין-שמר בשום מגזר, ונראה שהיא לא הובאה בחשבון כשהחליטו שוב לפגוע במגזר זה. לדוגמה: דירות בדרום ובמרכז, עליהן שילמו בשנת 2017 – 1,040 ₪, עלו במחירון יוני 2018 ל- 1,800 ₪ (טבלת מחירי שכר-הדירה לשנים 2017/8 נמסרה לנו באדיבותה של אירית פואה). למחירים הנ"ל מתווספת עלות של מאות שקלים עבור אגרת-קהילה, ארנונה, אינטרנט, ביוב ועוד. וכאילו לא די בהעלאה שערורייתית זו, שנעשתה במחתרת וכבר מיושמת בשטח, ולא די בגזירות 2017 שבאו לידי ביטוי בהעלאת מחירי שכר-הדירה בינואר 2018 - מוצע כעת, להמשיך ולהפחית עוד 20% בסבסוד הצעירים והסטודנטים עד גיל 30, ולהעלות את אגרת הקהילה שלהם מ-250 ₪ ל-360 ₪. האם זה נראה לכם מידתי ומוסרי? התשובה בעינינו ברורה...
המקור הכספי שאנו מציעות לחילופין, הוא השארת תקציב התרבות כפי שהיה בשנת 2018. לא להפחית – להשאיר את אותו הסכום! בזמן שבו מקצצים בכל תחום, אנו סבורות שהגדלת תקציב התרבות ב-80,000 ₪, כשלא נערך מיפוי מסודר של הצרכים והטעמים של חברי-הקיבוץ, ורבים מאוד מדירים את רגליהם מאירועי התרבות המקומית – אינו מחויב המציאות. בפגישתנו עם פורום ההנהלות בתאריך 14.1.19, הצענו כמקור כספי חלופי, את העמקת הגבייה של שכר-הדירה הפרטי והעסקי משוכרים חיצוניים. לפי המידע שברשותנו, ניתן לעשות בתחום זה עוד הרבה, אך התשובה שקיבלנו היתה שמקור זה אינו אפשרי, ולכן נשאר סעיף התרבות מקור יחיד.
לסיכום - הצעתנו תביא רווח ערכי/מוסרי, שכן לא ראוי להמשיך ולהכביד על מגזר אחד שכבר ספג העלאות עצומות בשנה שעברה, ותביא רווח כספי של 10,000 ₪.                                                                                                                    בני-הקיבוץ המחשבים בשלב זה של חייהם את עתידם, הם המשאב החשוב ביותר שלנו, ועלינו - ההורים, הסבים וכל מי שעתידנו ועתיד בנינו כאן חשוב לו - לשמור עליהם.

פותחים שבת
לפני שבוע ערכנו קבלת-שבת חגיגית לכבוד ט"ו בשבט. אביטל גבע ועטר שנפלד הביאו מהחממה צמחים שונים, ועיצבו אותם לתַפְאורָה יפה ומרשימה שתרמה רבות לתחושת החג בערב זה. המון תודה לעטר ולאביטל.
כמצוות המסורת הטובה שלנו, גם בט"ו בשבט זה הדובר היה יוסי בן מיור. במרכז דבריו של יוסי עמד סיפורה של להקת קאקים (סוג של עורבים קטנים), שהגיעה אלינו לחרוף בחורשת האקליפטוסים של בית-הקברות. הקאק נחשב לאחת הציפורים החכמות ביותר בעולם.
כל יום בשעה 17:00 אחה"צ מגיעים הקאקים בתעופה יפה אל האקליפטוס הגדול בחורשה, ומתמקמים שם לשנת הלילה, אך עד שעה 21:00-22:00 בלילה אפשר לשמוע שהם מדברים ביניהם על החוויות והרשמים שלהם מהיום שחלף... רק לאחר מכן הם משתתקים ונמים את שנת הלילה.
בהמשך דבריו סיפר יוסי על חוקר הטבע האוסטרי קונראד לורנץ, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה לשנת 1973, שהביא לעולם את המושג "אֵתוֹלוֹגיה" (מדע העוסק בחקר התנהגותם של בעלי-חיים). לורנץ הוא האיש שגילה את תופעת "ההחתמה" של בעלי החיים ("החתמה" היא תהליך למידה של בעלי-חיים, הנרכש בגיל צעיר ועתיד להשפיע על בעל-החיים במשך כל חייו...).
בעברו היה לורנץ חבר המפלגה הנאצית וישב בכלא הרוסי בין השנים 1944 – 1948.
הוא חקר רבות את הקאקים, והגיע למסקנות חשובות ומעניינות, שעד היום הן בעלות חשיבות גבוהה בעיני המדענים.
יוסי סיפר שתמיד רצה לגדל קאקים. לאחרונה אין כבר בעיה לקבל גוזלים לגידול, ולכן יש לו עכשיו 2 ציפורים גדולות ויפות, שאפשר ללמד אותן הרבה דברים: למשל להראות להן שיש לו בכיס תולעת, להוציא אותה בנוכחותן ולתת להן לאכול אותה. אחרי פעמיים כאלה, הקאקים כבר יודעים להכניס בעצמם את המקור לכיס, לדלות את התולעת ולאכול אותה. היות וציפורים אלה כל-כך אינטליגנטיות, ניתן בקלות ל"החתים" אותן מגיל צעיר ולקשור אותן לכל מיני דברים, אפילו ל"החתים" אותן לקרן לייזר.
לבסוף אמר שבעבר, למרות התנגדותו הנמרצת, נלקחו ממנו בהוראת פרופסור מאוניברסיטת תל-אביב, 3 קאקים שהוא גידל במסירות. הקאקים הללו ניתנו כנראה לצבא האמריקני, והיום הוא מתנחם ב-2 הקאקים שהוא מטפח באהבה גדולה.
תודה ליוסי על דבריו רבי הלהט והעניין, הספוגים באהבת טבע רעננה ומרעננת תמיד.                                ענה ששון.

עלון 3 (2019) (6164) יב' שבט תשע"ט

אבי בערב פסח  //  יהודה עמיחי


בָּעֶרֶב הָאַחֲרוֹן הִמְשַׁלְתִי לְךָ
אֶת מְשַׁל אָבִי, אֲשֶׁר בְּעֶרֶב עֶרֶב פֶּסַח
הָיָה חוֹתֵךְ לֶחֶם בְּהַקְפָּדָה
לְקֻבּיּוֹת מְדֻיָּקוֹת וְשָׂם
אוֹתָן עַל אֶדֶן הַחַלּוֹן כְּדֵי שֶׁיּוּכַל
לִמְצֹא אוֹתָן בְּעֵינָיו הַכְּבֵדוֹת
לְאוֹר הַנֵּר הָרוֹקֵד רִיקּוּדֵי מִצְוָה.
וְלֹא תְּהִי בִּרְכַּת בִּעוּר חָמֵץ שֶׁלּוֹ לְבַטָּלָה.

כָּך לִחְיוֹת:
בַּמָּאִים שֶׁל עַצְמֵנוּ,
בַּמָּאִים רַמָּאִים
בֶּאֱמוּנָה שְׁלֵמָה, כִּמְעַט,
וְלֹא נִהְיֶה
לְבַטָּלָה.



השבוע קבלת שבת חגיגית,
לכבוד טו' בשבט -
עם שִירִים מהצומח,
צלילי חליליות, כיבוד של טו' בשבט
ועם יוסי בן מיור
על התרחשויות טבע בקיבוצנו.
------------------
בשעה 19:30 קפה ועוגה
ומשחקים לילדים,
בשעה 20:15 תחילת קבלת השבת.
שבת שלום

  
מאמר מערכת

את נושא העלון הפעם בחרה רותי בן מיור.
כבר הרבה זמן שרותי מציעה לי בנימוס להקדיש עלון לבעייתיות שבהצבעה אינטרנטית, שנדמה שהיתה פה תמיד, אבל היא בת שנה אחת בלבד. על פניו הדיון בנושא הזה היה נראה לי כמעט מיותר – נכון, יש בזה הרבה בעיות, אבל אין דרך חזרה...
סיפרתי לרותי שבימי הקלפי עם פתקי הנייר וההצבעות בימי שישי וראשון בארוחת צהריים, כמעט שלא הייתי מגיעה להצביע. לזכור, וללכת במיוחד, ויש לי משהו אחר באותו זמן, וממילא אני לא בטוחה מה דעתי בנושא שבהצבעה... ועכשיו, כשההצבעה נעשית מהטלפון בכל שעה ומקום, אני ועוד רבים, מצביעים בכל הצבעה.
סיפרתי לה שכשאמא שלי הייתה בוועדת קלפי, היא היתה מביאה את הקלפי הביתה אחרי ההצבעה של יום שישי, שמה את הקלפי בחדר השינה שלה (עם הפתקים המלאים והפתקים הריקים) וכל מי שקצת רצה, יכול היה להיכנס לשם ולעשות בהצבעה ככל העולה על רוחו. אז מה יש לדבר על בטיחות ההצבעה האינטרנטית, הרי זה כאין וכאפס לעומת השיטה הקודמת.
אבל אז דפנה ילדה במזל-טוב בארה"ב, ורותי נסעה אליה להיות איתה ולעזור, ועל הדרך ראיינה את אח שלה שהוא מומחה בנושא. כשקראתי את הריאיון עם ג'רמי, הבנתי שאין שום תירוץ שיכול לאפשר לי להתעלם מדבריו. אולי זה הרע במיעוטו, אולי אין דרך חזרה... אבל צריך לדעת.
בעלון השבוע ראיון עם ג'רמי אפשטיין על הבעיות והסכנות בהצבעה אינטרנטית,
וגם תגובת מנכ"ל חברת התוכנה "איניגו" – נעם עברון - האחראית להצבעות אצלנו.
את הדברים מלוות קריקטורות שאספה רותי, ויותר מאשר הן מוסיפות "צבע" וחיוך לדיון, הרי הן מעידות עד כמה הנושא מעסיק את הציבור בארה"ב.

מוגש לכולנו כחומר למחשבה.

סיגל דקל


הצבעה אינטרנטית – ראיון עם ג'רמי אפשטיין

ג'רמי אפשטיין, אח של רותי בן-מיור, גר במדינת וירג'יניה שליד וושינגטון הבירה. הוא פקיד בכיר בממשל האמריקני, שם הוא מפקח על מעל 1,000 מחקרים בנושא אבטחת מידע ממוחשב (cybersecurity) באוניברסיטאות אמריקניות, כולל רבים המנוהלים בשיתוף עם אוניברסיטאות ישראליות. ג'רמי חוקר בתחום אבטחת הצבעה ובחירות, במשך יותר מעשור, ושימש כיועץ למספר ממשלים במדינות שונות בארה"ב וכן לממשל הפדרלי. הוא מתראיין ומצוטט רבות במדיה בארה"ב, בנושאים הקשורים בהצבעה אלקטרונית/אינטרנטית, ולאחרונה צוטט ארוכות ב"ניו-יורק טיימס". ג'רמי בן 59, חי כל חייו בארה"ב ובעל תואר שני במדעי-המחשב מאוניברסיטת פרדו Purdue. יש לו חיבה גדולה לישראל ולעין-שמר וביקר כאן פעמים רבות. הוא נאות להתראיין לעלון מתוך אכפתיות ודאגה למתרחש אצלנו. העמדות המובעות כאן, הן שלו בלבד.
לתשומת-לב: ג'רמי משתמש במונח "הצבעה אינטרנטית" ולא "הצבעה אלקטרונית", שכן המונח הראשון מתייחס להצבעה מהבית, להבדיל מהצבעה מקלפי ציבורית.

רבים חושבים לעצמם: "אני עושה באינטרנט פעולות בנקאיות וקניות, למה להצביע באינטרנט זה לא אותו דבר"?
יש מספר הבדלים בסיסיים בין בנקאות/רכישה באינטרנט לבין הצבעה באינטרנט:
1.         בבנקאות/רכישה, כל עסקה חייבת להיות מקושרת לזהותך, בעוד שבהצבעה אסור שה"עסקה" תהיה מקושרת למצביע.
2.         בבנקאות/רכישה, החיסכון בעלויות כל-כך גדול, שמשתלם לבעל העסק לספוג הונאות, שהן בממוצע בהיקף של 1%. בהצבעה היקף של 1% הונאה, אינו מתקבל על הדעת.
3.         לעסקים יש משאבים משמעותיים למניעה/גילוי של הונאה, בעוד שלגורמים העורכים הצבעות אין מימון מספיק לרכישת אבטחה משוכללת.
4.         בבנקאות/רכישה ניתן להשבית את המערכת במקרה של בעיה עד שהיא נפתרת, ואילו בהצבעה זה לא ניתן.
כך שבאופן כללי יש דמיון שטחי בלבד בין בעיות אבטחה בבנקאות/רכישה, לבין בעיות אבטחה בהצבעה.





מהם היתרונות והחסרונות של הצבעה אינטרנטית לעומת הצבעה בפתק בקלפי?
הצבעה אינטרנטית נוחה יותר, מכיוון שניתן לבצעה בזמנו החופשי של המצביע, אם כי ניתן היום להצביע בפתק שנשלח בדואר (שיטה שהולכת וצוברת תאוצה במדינות המערביות של ארה"ב).
הצבעה אינטרנטית יותר זמינה למצביעים בעלי מוגבלות פיזית, במידה שהתוכנה מותאמת (כגון למצביעים עיוורים).
הצבעה אינטרנטית גם יכולה לסייע במניעת טעויות של מצביעים, כגון הצבעה בעד יותר אפשרויות מהמותר.
להצבעה בפתק בקלפי יש יתרון שהיא חסינה לתקלות  בתוכנה ולפריצות, והסכנות באבטחה שלה ידועות מניסיון של למעלה ממאה שנה.
ההצבעה האינטרנטית דורשת הוצאה כדי לפתח תוכנה ולהגן עליה באופן מתמיד מפריצות, אבל נחוצים לעריכתה פחות אנשים בהשוואה להצבעה בפתק בקלפי. במקרים בהם נוסתה ההצבעה האינטרנטית בארה"ב ובאירופה, ההוצאות עלו ברמה ניכרת.

האם הצבעה אינטרנטית מעלה את מספר המצביעים בהשוואה להצבעה בפתקים?
מאוד קשה לדעת מכיוון שאין 2 הצבעות זהות, אבל בהצבעות שנוהלו על-ידי ממשלות ברחבי העולם, כמעט בכל המקרים השימוש בהצבעה אינטרנטית לא השפיע בכלל או הפחית את שיעור ההצבעה.
אסטוניה היא יוצאת דופן בעניין זה. שם השימוש בתעודת זהות חכמה המשמשת לכל דבר, מבנקאות ועד שירותים ממשלתיים, גורם לעלייה איטית אך מתמדת במספר המצביעים.
בהוואי המעבר מפתקי נייר להצבעה אינטרנטית, הסתכם בירידה של 84%. אבל יתכן שהדבר נבע מהשוני בנושאי ההצבעה ולא מהשינוי בטכנולוגיה.


מהן הבעיות בתוכנה/חומרה שטרם נפתרו לגבי הצבעה אינטרנטית?
יש מספר בעיות עיקריות:

* כיצד מערכת מסוגלת להכיל גם את זהות המצביע (כדי למנוע ריבוי הצבעות על ידי מצביע אחד, או הצבעה על ידי אדם שאין לו זכות להצביע), וגם לערוך הצבעה חשאית בה לא ניתן לקשור את ההצבעה למצביע.

* כיצד אפשר להיות בטוחים שהתוכנה אכן קולטת את ההצבעה שהמצביע התכוון שתיקלט, ולא מראה דבר אחד במסך ועושה בפועל דבר אחר לגמרי. דבר כזה עלול לקרות בשל וירוס במחשב האישי של המצביע, בגלל תקלות, ואפילו בגלל שגיאות מכוונות בתוכנה.

* כיצד אפשר להיות בטוחים שהקולות שנרשמו בשרת, לא ישונו לאחר קבלתם.

* כיצד לעצב את ההצבעה, כך שלא תמנע את זכות ההצבעה מאנשים שמתקשים עם הטכנולוגיה של מחשבים.

קיימות מערכות העונות בהצלחה על חלק מבעיות אלו, אבל הן יוצרות בתוך כך בעיות אחרות. למשל יצירת תוכנה ה"מודעת" לכך שהיא נמצאת תחת פיקוח, ומתנהגת בצורה שונה כאשר היא נבדקת וכאשר היא לא נבדקת. בפרשת הדיזל של "פולקסווגן", כאשר התוכנה של המכונית זיהתה שהיא תחת ביקורת, היא פלטה פחות מזהמים. זו "התנהגות" שמאוד קשה למנוע.


מה ההבדל באופן ההצבעה בין אדם שהולך לקלפי פיזית, לעומת אדם שיושב מול המחשב בביתו ולוחץ על כמה כפתורים?
היתרון של קלפי פיזית, הוא שמקום ציבורי מאפשר השגחה, אשר מונעת כפייה (אם כי לא לחלוטין). הצבעה אינטרנטית מהבית, מאפשרת לכפות הצבעה על אדם, היות ואין השגחה
פתרון טוב לכך נמצא באסטוניה: שם כל בוחר יכול להצביע כמה פעמים שהוא רוצה, ורק ההצבעה האחרונה נחשבת. אם מצביע חש שנכפתה עליו הצבעה, הוא יכול להצביע שוב והפעם הנוספת נספרת במקום הקודמת.

באלו נסיבות היית תומך בהצבעה אינטרנטית בקהילה בגודל של עין-שמר?
אם נושא ההצבעה הוא בעל השפעה מועטה, המוטיבציה להונאה נמוכה וההצבעה האינטרנטית תהיה הולמת. לדוגמא: הצבעה לגבי התפריט בחדר-האוכל בערב שבת, או על סוגי הפרחים שישתלו בכניסה לקיבוץ.
מפתיע באיזו קלות אנשים מוכנים להונות. לפני מספר שנים נשלח סטודנט באוניברסיטה בקליפורניה לכלא, כי הונה בהצבעה אינטרנטית למועצת הסטודנטים, תפקיד הנושא מעט כסף וכוח. לכן לא הייתי ממליץ על הצבעה אינטרנטית בסוגיות יותר מהותיות מהדוגמאות המעט מגוחכות הנ"ל.



גם הצבעה בפתק בקלפי חשופה להונאות. מדוע בהצבעה אינטרנטית ההונאה חמורה יותר?
הונאה בהצבעה של פתקים, מהווה סיכון למבצע מכיוון שהיא נראית לעין, ובאופן כללי דורשת קשירת קשר. הונאה בהצבעה אינטרנטית, ניתנת לביצוע על-ידי אדם בודד ללא השארת עקבות, גם אם האדם הוא מבפנים (מי שאחראי לניהול ההצבעה) וגם אם הוא מבחוץ (פורץ כלשהו).
ברגע שמישהו מגלה כיצד לשנות קול, יעלה לו אותו דבר לשנות קול אחד או 1,000, בעוד ששינוי פתקים נעשה על כל פתק בנפרד. מכאן שהונאה אינטרנטית היא בהיקפים גדולים בהרבה.

האם ניתן לשבש בהצבעה אינטרנטית את רישום קולות המצביעים?
מאחר ובהצבעה חשאית לא ניתן לקשור בין המצביע לבין קולו, זו בעיה חמורה מאוד.
אם הקולות פשוט מאוכסנים במסד נתונים (השיטה הרגילה לעניינים כאלה), ניתן לשנות בקלות את מסד הנתונים, ומאוד קשה לתכנן מערכת שלא תהיה בה אפשרות לשינוי מסוג זה. מכיוון שחובה לשמור את הקולות ללא קישור לזהות המצביע, אם מסד הנתונים ישונה, לא ניתן יהיה לשחזר את ההצבעות המקוריות של המצביעים.



האם קרה שהצבעות נפרצו בקהילות קטנות כמו עין-שמר או בכלל?
הצבעה אינטרנטית עלולה להשתבש בגלל פריצות ובגלל תקלות בתוכנה. הפריצות מתפרסמות יותר בתקשורת, אבל בפועל התקלות קורות יותר.
קשה לגלות פריצות ותקלות בהצבעות אינטרנטיות, ולכן קשה לדעת בוודאות אם אין ידיעות על מקרים בגלל שאין מקרים, או בגלל שהם לא התגלו. לעתים כאשר מתגלה תקלה, חוזרים אחורה להצבעות שנעשו באותה טכנולוגיה, ומגלים שכבר היו תקלות כאלו ולא הבחינו בהן.
מכיוון שרוב התוכנות להצבעה (כולל תוכנות ש"נתפרו לפי מידה", כמו זו שבשימוש בעין-שמר ובעוד קיבוצים) מעולם לא עברו פיקוח על-ידי גוף עצמאי, אין אפשרות לדעת כמה הן חשופות לפריצות. כשבית-תוכנה או ספק-תוכנה מכריזים שהתוכנה שלהם מאובטחת ושאין חשש לפריצות ותקלות, יש לקחת הבטחות אלו בערבון מוגבל.
מערכות לגילוי פריצות נמצאות בשימוש נרחב, ויכולות להקשות על הונאות אך אינן פותרות את הבעיה. יתרה מכך, מערכות כאלו לא עושות מאומה כדי לפתור תקלות במחשב הפרטי (שעלולות לגרום להצבעה בפועל שונה מהכתוב על המסך), ולא מתייחסות לתקלות בתוכנה (שגורמות לספירה מוטעית של הקולות).




כמומחה בתחום, האם אתה בעד או נגד הצבעה אינטרנטית?
הסיכונים בבחירות ארציות הם כמובן הרבה יותר מדי גדולים, בכדי להנהיג הצבעה אינטרנטית. למיטב הבנתי הבחירות בערים ובמפלגות בארץ מאוד תחרותיות, ויש מניע גדול להונאות. במצבים כאלו ההצבעה האינטרנטית מהווה סיכון גדול.
אינני מכיר מספיק טוב את רמת האמון ואת תרבות ההצבעה בעין-שמר, כדי לדעת את גודל הסיכונים. אם הייתם מוכנים לערוך הצבעה בפתקי נייר, באופן כזה שכל חבר מגיע לקלפי לא-מאוישת, לוקח פתק ללא השגחה ומכניס אותו לתיבה, לוקח על עצמו להצביע רק פעם אחת, אף אדם מלבד אלו שמורשים לא מצביע ולא משמיד הצבעות, ואדם אחד סופר את הקולות ללא השגחה... – אז ייתכן שעין-שמר הוא אחד המקרים הנדירים בהם ההצבעה האינטרנטית תתאים, מכיוון שהסיכון להונאות נמוך יחסית
בנוסף עליכם לחשוב מה יקרה, אם נניח שנה אחרי הצבעה כלשהי, תתגלה תקלה בתוכנה אשר שינתה את התוצאה.
יש לקחת בחשבון, שלהבדיל משיטת הצבעה בפתקים, בה במקרה הכי גרוע תהיה מניפולציה על-ידי שחקנים מקומיים, בהצבעה אינטרנטית ההצבעה נתונה למניפולציה על-ידי כל אדם בעולם.
אילו הייתי בקהילה כמו עין-שמר ורציתי להצביע בהצבעה אינטרנטית, הייתי בוחר במערכת כמו SurveyMonkey שכבר עברה בחינה נרחבת בתחום האבטחה. זאת לא מערכת אידיאלית (היא פותחה עבור סקרים ולא בחירות), אבל המפתחים שלה חסרי פניות לגבי הצבעות בעין-שמר. יש בה בקרה על הצבעה חוזרת בידי אדם אחד, מניעת כפייה וכדומה, ובסך-הכל יש בה פחות סיכונים בהשוואה לתוכנה שנתפרה למידה של הקיבוץ/קיבוצים.




האם לדעתך הזכות הדמוקרטית של חברי עין-שמר לבחירות הוגנות, מוגנת בשיטה של הצבעה אינטרנטית עם התוכנה שהיא בשימוש כיום בעין-שמר?
טכנולוגיה מתקדמת יותר היא לא בהכרח טכנולוגיה טובה יותר. זו הסיבה שמדינות דמוקרטיות מערביות (כולל מדינות אירופה, ארה"ב וקנדה) חוזרות לפתקי-נייר וקלפי או שמעולם לא עזבו אותם. השיטה שבשימוש בעין-שמר היא, למיטב הבנתי, תוכנה שפותחה על-ידי חברה פרטית ומעולם לא עברה בדיקה חיצונית על-ידי מומחה בתחום. בעין-שמר סומכים על טענת החברה שהמערכת מאובטחת, ללא הוכחה כלשהי. אם המערכת הזו אכן היתה מאובטחת לגמרי - היא היתה המערכת הראשונה והיחידה מסוגה בעולם, שכן כל מערכת הצבעה אינטרנטית שנבדקה, הוכחה כפגיעה לטווח רחב של פריצות. כפי שכתבתי במאמר לפני מספר שנים בהתייחס לשיטת הצבעה אחרת: "אם המערכת לא נפרצה בהצלחה, זה רק מפני שאף-אחד לא ניסה לפרוץ אותה". אפילו מתכנתי ותומכי תוכנת "הליוס Helios", טוענים שהיא מתאימה לשימוש רק בהצבעות בסיכון נמוך, ובשום אופן לא לבחירות ממשלתיות.

עין-שמר והרבה קיבוצים אחרים, משתמשים בתוכנה של "איניגו". ברשימת הלקוחות שלהם מוזכרות מפלגות (מרצ, עבודה וליכוד), ההסתדרות ועוד. מה אתה אומר על כך?
סוחר תוכנה אשר מנהל הצבעות מרובות, זו "ברכה שקללה בצידה" מבחינת אבטחת סייבר. פירוש הדבר שהסוחר יהווה מטרה יותר אטרקטיבית לפורצים, מכיוון שפריצה מוצלחת תהיה יעילה בהרבה הצבעות. הברכה בכך, היא שהדבר עשוי לתת לסוחר מספיק ממון כדי לבצע עבודה מקצועית בנושא אבטחה, כולל שכירת מומחים חסרי פניות, שיבצעו בדיקה של אבטחת התוכנה. חבל שרוב הסוחרים של טכנולוגיות הצבעה אינטרנטית, אינם מנצלים את יתרון גודלם כדי להשיג בדיקות אבטחה חיצוניות מקצועיות.
בחיפושיי באינטרנט אחר מידע על החברה המדוברת, נתקלתי בכתבה ב"ידיעות אחרונות" מתאריך 7.4.2017 אודות הבחירות הפנימיות במפלגת-העבודה בה נכתב: "לפי מפלגת העבודה, מערכת ההצבעה האלקטרונית תוכנתה במיוחד עבור בחירות אלו על-ידי 'איניגו תוכנה', והיא מוגנת מפני מתקפות סייבר, נסיונות פצחנות ונוזקה". בכתבה אחרת באותו נושא, מצוטט מזכ"ל מפלגת-העבודה כך: "הקמנו מערכת הצבעה ממוחשבת על מנת להבטיח הצבעה חשאית, מהירה, יעילה, מודרנית ובטוחה".  
הסיכוי שהתוכנה מאובטחת לחלוטין הוא אפסי (אציין שהתוכנה ששימשה בבחירות הנ"ל אינה זהה לזו המשמשת את עין-שמר, אבל היא פרי פיתוח של אותו בית-תוכנה ומבטיחה הבטחות דומות). הארגונים שבחרו להשתמש בתוכנה על סמך הבטחות של בית-התוכנה, נוהגים לדעתי ללא רמה הולמת של בדיקה, שמצופה בכל רכישה משמעותית. כמובן שאם אקבל מידע על בדיקה חיצונית שבוצעה בתוכנה והראתה תוצאות מצוינות, (א) אופתע מאוד ו-(ב) אשקול שנית את אשר קבעתי כאן.

הצבעה אינטרנטית – תגובת מנכ"ל "איניגו" נעם עברון

"איניגו תוכנה", בית-תוכנה בבעלות מלאה של קיבוץ עין-השופט, פעילה בעולם הבחירות הממוחשבות קרוב לעשור. אנו פעילים בעשרות קיבוצים, בעולם המפלגות, ועדי-עובדים, עמותות וארגונים שונים.
אבטחת המידע הינה נושא משמעותי ומרכזי בפעילותנו ואנו עוסקים בו ברצינות רבה. השקענו ואנו ממשיכים להשקיע רבות, בניסיון לייצר מערכת מאובטחת, אמינה, נגישה, ידידותית ונוחה לתפעול.
במרבית הקיבוצים נרשמה עלייה ברורה, בחלקם דרמטית, בכמות המצביעים, עם תחילת השימוש במערכת הצבעה ממוחשבת. הקיבוץ, כקהילת מצביעים קטנה ומגובשת, מציע מודל משולב המאפשר להצביע מכל מקום ובכל עת, לצד סיוע מקומי למעוניינים (כל קיבוץ במודל הסיוע בו בחר).
באופן אישי, הייתי שמח לו לפני הקביעה הנחרצת על חוסר ההתאמה או היעדר הבדיקה של התוכנה, היו נשאלות תחילה מספר שאלות: האם מתבצעות בדיקות? על ידי מי? מהי המוטיבציה של כותבי התוכנה (שזוהי פרנסתם) להתערב בהצבעות בעין-שמר? מה ירוויחו מכך? מהם הסטנדרטים על פיהם נכתבה ופועלת המערכת?
1.         אנו פועלים לפי סטנדרטים מחמירים המקובלים בעולם אבטחת המידע.
2.         חברתנו מעסיקה יועץ אבטחה חיצוני, ומקיימת תהליך חשיבה ביקורתי ומתמיד בנושא אבטחת המידע.
3.         אנו מבצעים מבדקי חדירה על ידי מומחי אבטחה חיצוניים, במטרה לבחון את אבטחת המערכת (האחרונה שבהן בוצעה בדצמבר 2018 ותוצאתה A, הציון הגבוה ביותר במבדקי אבטחה).
4.         אנו משתמשים באופן שוטף בשירותי חברת ניטור סייבר חיצונית, המנטרת את פעילות המערכת ומודיעה מידית במקרה ומאותרת פעילות חריגה סביב המערכת.
5.         אנו מפעילים מנגנון ייחודי להפרדת נתוני המצביע והצבעתו. גם מנהל בסיס הנתונים מטעמנו, לא יכול לקשר בין מצביע לבין הצבעתו.
6.         אנו מפעילים מערך חתימות פנימי, המאפשר בדיקת שלמות ועקיבות המידע השמור במערכת (וכמובן שכל המידע מוצפן).
אנו מבצעים פעולות רבות נוספות אולם לא אלאה אתכם בכולן. הנכתב מעלה איננו מעיד על יוהרה או זחיחות; כאמור, הנושא בראש מעיינינו, אולם, בוודאי ביחס למוטיבציה לפריצת הקלפי של קיבוץ זה או אחר, לא ניתן לומר כי לא נעשית עבודת הגנה.
אירוע בחירות ברמת המדינה או המפלגה, הוא אירוע קריטי ובו יש הזדמנות אחת במועד שנקבע. הצבעה בקיבוץ שונה מהצבעה ברמת המדינה. בעוד ברמת המדינה יש יום אחד ושעות מוגדרות, בקיבוץ משך ההצבעה ארוך יותר, רשימת הבוחרים מצומצמת ונגישה ובמקרה שיש בעיה (למשל בהגדרת סוג השאלה או בניסוח) ניתן להגיע לכל הבוחרים בקלות, ניתן לעצור את המערכת, לבדוק ולטפל בהתאם.
אני מזמין את חברי הקיבוץ להמשיך ולממש את זכותם הדמוקרטית ולהצביע בכל קלפי, בין אם עניינה בתפריט ארוחת-הערב ובין אם בנושאים ברומו של עולם.
לוח מודעות


מכתבי קוראים



כי האדם עץ השדה – הגירסה הקולינרית  //  דוד בן-אשר

  שלום סיגל,
העלון שהוקדש לאבוקדו כמובן מעניין ומחכים. לאחרונה, במסגרת עבודתי העיתונאית (ב"מעריב") עשיתי כתבה על איש אחד, שהתפריט הקבוע שלו הוא גלעיני אבוקדו ועוד כמה גרעינים מסוגים שונים. רציתי להביא לידיעתך כתבה מוזרה זו. אם תרצי תוכלי להביא לחברים קטע מהכתבה להשלמת סיפור האבוקדו:
הוא אוכל גלעינים של אבוקדו וגרעיני תמרים וחרובים. אוכל עלי-תאנה (עם החלב הרעיל המטפטף) ועוד דברים מוזרים שכאלה. הוא, בן ה-74, לא יודע כבר שנים מה זה רופא, מה זה תרופות ומה זה רופא שיניים. "הבריאות באה מן הטבע", הוא אומר, "כי האדם עץ השדה". יעקב פטל עם התיאוריה הקולינרית המוזרה שלו – היחידה בישראל.

הוא לוקח את גלעין האבוקדו, חותך בסכין לחתיכות, מקלף את הקליפה החומה, מכניס לבלנדר ומרסק (עם הריסוק הגרעין הלבן הופך אדום). מוסיף לבלנדר גרעיני תמרים וגרעיני חרובים וגרעיני דובדבנים וכותש יחד. אח"כ במטחנת קפה טוחן עד דק. תוסף המזון, כתבלין, מוכן...
פגשנו את יעקב בביתו המטופח, מוקף גינה פורחת גדושת צמחים עם עץ חושחש מניב... "ניקח לדוגמה את האבוקדו. הגלעין שלו הוא בעצם הכל. הוא השורשים, הענפים, העלים, הפרי. ממנו הרי צומח הכל. בגלעין הקטן והקשה הזה טמון כל כוחו העצום של העץ הענק, הכל בגרעין עצמו. בעצם בו מרוכז כל הכוח, שיפרוץ בעתיד ויעמיד עוצמה כל-כך גדולה. ובכן אם נכניס את הגרעין הזה לגוף שלנו, נקבל את החוזק של העץ כולו. תמצית הכוח נטמע בתוך גופי. כך גם עם גרעין התמר והחרוב, בהם טמון המון כוח. נספוג אנו את הכוח העצום הזה נטו, מהגרעינים הללו... אין מחקרים וחוות-דעת מדעית כלל. הכל המצאה פרטית שלי. אם אתה מאמין בראש שלך שזה נכון וחושב על זה לפי התאוריה שלי, זה עובד, ועוד איך... אינני טבעוני וגם לא צמחוני. אני אוכל רגיל, גם בשר ודגים ושאר ירקות, אבל באופן מדוד ובלי מלח וסוכר וכל מיני מאכלים משומרים למיניהם. ובכל ארוחה, עם האוכל הרגיל, מוסיף כמות סבירה של התבלינים שהכנתי... ואז, כמו שאמר הרמב"ם, ללעוס הרבה זמן, לחוש את הטעם בלשון ובחיך, ליהנות הרבה, כי הרי משם עובר האוכל ישר לקיבה שהיא כידוע פח האשפה של גופנו. ולא אכחיש, להכין  את כל זה זוהי עבודה לא קטנה ומחייב השקעה של זמן וסבלנות רבה. פעם בחודש אני מכין הכל והפריזר מתמלא להמשך החיים...".
(המעוניינים בכתבה המלאה, עם מתכונים נוספים, יפנו לסיגל וייענו בשמחה)

אירוע פתיחת המועדון המחודש

ערב טוב ובשעה טובה.
אומרים שתרבות יוצרת קהילה, אני מאוד מאמינה באמירה הזו. לשמחתי הרבה, התרבות בעין-שמר מאוד מפותחת ומגוונת, והמועדון הוא חלק בלתי נפרד מהעשייה המבורכת.
המועדון משמש למגוון פעילויות החל בקבלות-שבת נהדרות, חגים, שיחות-קיבוץ, מפגשים חברתיים, אירועים פרטיים של חברים ועוד.
היום אנחנו חוגגים את פתיחתו של המועדון המחודש, וזה הזמן לתודות:
ראשית לאילן שדה שבלעדיו כל זה לא היה קורה. אילן עזר, תמך וליווה את התהליך. ללא הכספים שהתקבלו מהמועצה האזורית מנשה, לא יכולנו לשפץ את המועדון. אז תודה גדולה עם הרבה הערכה.
שנית לצוות שיפוץ המועדון, שניפגש לעיתים קרובות ועשה כל שביכולתו על מנת שהכל יהיה יפה ופונקציונאלי. יש לציין שחלק מהעבודה הקשה והטובה נעשה בהתנדבות. הושקעו הרבה שעות עבודה ומחשבה בשילוב אכפתיות והתגייסות.
לדורון אשד שניצח על העבודות בפועל, לנוגה אבלגון על התכנון, הפיקוח והעיצוב, למרים שנפלד על ההארות, ולמעצבות המוכשרות מרתה מור ואסנת לוטן.
התהליך לא היה פשוט, בעיקר כשיש תקציב מוגדר שאף-פעם לא מספיק, אך התוצאה מדברת בעד עצמה וכל המאמץ השתלם.
מאחלת לכולנו שנהנה מהמועדון המקסים שלנו ונשתמש בו רק לשמחות.

אוריין גנדלמן



המועדון לחבר משרת את קהילת עין-שמר בחיי הרוח והתרבות מאז הקמתו. כילדה הייתי מגיעה לכאן המון – למפעל הספר, תערוכות נעליים, משחקי מחשב ביום-הילד, וסתם לקרוא מגזינים שאין בשום מקום אחר, ואפילו החתונה של אחותי נערכה פה ברחבה החיצונית.
לכן כשקיבלתי את פרויקט שיפוץ המועדון התרגשתי מאוד.
ניגשתי למלאכה בחשש לא-קטן מגודל המעמד, גם בגלל חשיבות המועדון ומרכזיותו בחיי הקיבוץ, וגם בגלל היותו מבנה היסטורי הראוי לשמירה ושימור.
המבנה תוכנן על-ידי קובה גבר ב-2 שלבים: השלב הראשון כלל את האולם המרכזי והבמה, ובשלב השני נוספו אזור הכניסה והישיבה, ואזור המטבחון והשירותים.
המשימה היתה לתכנן את השלב השלישי, זה שייתן פתרונות פונקציונאליים לצרכים שגדלו בנושא המטבח, השירותים, שטחי האירוח והרחבה החיצונית שהפכה בלתי שמישה.
בנוסף רציתי לתת תחושת מרחב גדולה יותר, לשמור על הערכים האדריכליים של המבנה המקורי, לרענן את המראה ולחדש את החיבור בין פנים לחוץ שאבד.
הפתרון האדריכלי כלל הגדרת 3 אזורים בעלי אופי שונה, כשבכל אירוע אפשר להשתמש בחלק מהם או בכולם:
פנים המבנה – בו סידרתי מחדש את אזורי השירותים והמטבח, הגבהתי את החלל המרכזי באמצעות הורדת הקורות מהתקרה, והחלפתי את חומרי הגמר והחלונות תוך שמירה על הפתחים המקוריים והחיצוניות המקורית של המבנה כולו.
מקווה שנסיים את העבודה בפנים המבנה, על-ידי הכנסת אומנות מקומית לחלל.
המרפסת – נולדה מתוך צורך פונקציונאלי ביותר מקום אירוח, והפכה לאתגר אדריכלי של חיבור פנים וחוץ, שלב ביניים של מעבר, תוך התאמה אסתטית לאופיו של המבנה ההיסטורי.
הרחבה החיצונית – סודרה ורוצפה מחדש, בתוספת עצי פרי-הדר בני 70, ואפשרה לחבר בין שימור המועדון לשימור הפרדס.

לסיום אני רוצה להודות למועצה בכלל ולאילן שדה בפרט, שאפשרו לכל זה לקרות,
לקיבוץ עין-שמר על ההזדמנות והאמון,
למינהלת המועדון – אוריין גנדלמן, אירית פואה, דורון אשד, מרים שנפלד, מרתה מור ובמיוחד לאסנת לוטן, שהיתה שותפה לדרך והשקיעה מאמץ עצום בהתנדבות ובאהבה,
ולכל העושים במלאכת הבנייה, אלו שפירקו והקימו וצבעו והרכיבו וחשמלו והפכו תכניות למציאות.
תודה לכולכם, נוגה אבלגון

"ארטפטפת 2" – הכרות עם האמנית לירון חוגג

לירון חוגג, אמנית בינתחומית, ילידת 1987, מתגוררת ויוצרת בהרצליה.
בוגרת הפקולטה לאמנויות "המדרשה", מכללת בית-ברל. זוכת מלגת קרן התרבות אמריקה-ישראל באמנות פלסטית, ומלגת הצטיינות בתחום האמנות על-שם שלמה ויתקין.

"עשיית אמנות היא פעולה אינטימית בין הגוף לחומר. הפעולה בחומר מהווה עבורי נקודת מוצא לתהליך העבודה וגשר למעבר בין המדיום החזותי לפרפורמטיבי. בתהליך העבודה חומרי הגלם עוברים גלגולים בין מצבי צבירה שונים, חומר פיזי מומר לחומר דיגיטלי, אורגני הופך לסינטטי, ממשי לדמיוני.
במהלך המפגש בין הגוף לחומר מתרחש מאבק כוחות, הכרעתו מולידה פעולה. החומר מכתיב מצב פיזי ותודעתי מסוים, דורש השקעת אנרגיה מיוחדת, מבקש הקדשת זמן למשך הפעולה שתכניס בו חיים. הגוף מצדו משאיר בחומר חתימה, סימן, צורה. במערכת היחסים הזאת מצטברים תוצרי לוואי, שאריות, עקבות, זיכרון של הפעולה שנעשתה.
בתערוכה "ארטפטפת 2 – ניסוי, התנסות", מוצגים רישומים שנוצרו על ידי מחטי אורן. פעולת הרישום התחילה בליקוט צמחים להפקת צבע בסביבת החממה. הקו הרישומי הוא תוצר של תהליך הכתמה של הצמח עצמו. בדומה לקיבוע הדימוי בתהליך הצילום, הטבע 'רושם את עצמו'. החומר הצמחי נקשר כימית למצע ומשאיר בו חותם".



סיפורה של נמלה, אבל גם שלנו  //  מליק גור

כל יום הייתה הנמלה הקטנה מגיעה לעבודה מוקדם מאוד ומיד מתחילה בעבודתה. התפוקה שלה הייתה עצומה והנמלה הייתה מאושרת מאוד. האריה - מנהל החברה, היה מאוד מופתע לגלות שהנמלה החרוצה עובדת ללא פיקוח. הוא חשב על הנושא והגיע למסקנה שאם הנמלה תעבוד תחת פיקוח, התפוקה שלה תגדל עוד יותר...
האריה פנה לחברת חיפוש כוח-אדם וקיבל ממנה, עם המלצות מצוינות, מקק בעל ניסיון ניהולי, ששמו יצא לפניו כמי שיודע להכין דו"חות ניהוליים מעולים. החלטתו הראשונה של המקק, הייתה להכניס שעון נוכחות למפעל. הוא הביא למשרדו מזכירה שתסייע לו בהכנת וכתיבת הדו"חות הניהוליים שלו. הוא גייס עכביש לנהל את ארכיון המסמכים ולעקוב אחר שיחות הטלפון של העובדים. האריה, היה מאוד מרוצה מהדו"חות הניהוליים שהמקק הגיש לו, וביקש ממנו להוסיף לדו"חות שלו גם גרפים המנתחים את התפוקה, מצביעים על מגמות ומסייעים לאריה להציג למועצת-המנהלים את הישגיו ותכניותיו לעתיד. המקק קיבל בשמחה את האחריות הנוספת, ויצא מיד לרכוש מחשב חדש ומדפסת משוכללת. כמו כן, הוא גייס זבוב שינהל את נושא ניהול מאגר הנתונים.
הנמלה שנאה את כל הדו"חות הרבים שהיה עליה למלא ושגזלו את רוב שעות עבודתה. האריה, מצא לנכון למנות לנמלה מנהל ישיר. התפקיד הוצע לצרצר והחלטתו הראשונה הייתה לקנות שטיח, שולחן וכיסא-מנהלים יוקרתי למשרדו. הצרצר הבין שגם הוא חייב שיהיה לו מחשב ועוזר-אישי לניהול המחלקה, ולכן שכר לו עוזר-אישי שיסייע לו להכין את התקציב ואת תכניות הבקרה שהוא תכנן, כדי לשפר את תהליכי העבודה במחלקה. המחלקה שבה עבדה הנמלה, הפכה ממחלקה שמחה למחלקה עצובה, שבה איש כבר לא חייך...
הצרצר הצליח לשכנע את האריה, שיש להתחיל מיד בלימוד תנאי הסביבה והשפעתם על המתרחש. האריה עבר בקפידה על הדו"חות המעולים שקיבל מהמקק ומצא ירידה משמעותית בתפוקות העבודה של הצרצר, שזו כמובן המחלקה בה עובדת הנמלה. האריה הבין שמשהו לא בסדר, וגייס מיד את הינשוף בעל המוניטין בייעוץ ארגוני, וביקש ממנו להמליץ את המלצותיו. הינשוף השקיע 3 חודשים במחלקה של הצרצר, והגיש דו"ח של מאות עמודים, המובילים למסקנה שבמחלקה יש עודף כוח-אדם.
נחשו את מי האריה פיטר?
את הנמלה. כי בדו"ח נכתב: "הנמלה מראה חוסר מוטיבציה ויחס שלילי כלפי מנהליה".


תקציב קהילה 2019  //  עידו ספקטור

מטרת התקציב, כפי שהוצהר, היא להוריד את מס-איזון בסך 400,000 ₪. כלומר בכ-שליש מהמס הקיים. לפי ההצעה, מימון הסכום הנ"ל, ייעשה על-ידי ייקור וביטול השירותים הקיימים בקיבוץ. כלומר, ההכרעה בקלפי היא בין הורדת המס, לבין הפגיעה בשירותים.
ברשימה בעלון מהשבוע שעבר, נאמר שהשירותים בקיבוץ עין-שמר הם ברמה של העשירון ה-8 במדינה. לרמת שירותים זו הגענו בזכות פעולת חברים במשך עשרות שנים בקיבוץ השיתופי. השירותים מאפשרים לחבר לקבל את מירב צרכיו בלי לצאת מהישוב.
ייקור השירותים יצמצם את יכולת החברים (במיוחד מהעשירונים התחתונים) להשתמש בהם, ודבר זה יביא בהדרגה לסגירתם וחיסולם.
כלומר: עלינו להכריע בין הורדת מס-איזון, לבין חיסול הדרגתי של השירותים.
בידינו להכריע.



גשם גשם בוא
ביום ב'  14.1.19 ירדו 30 מ"מ,
ביום ד'  16.1.19 ירדו 27 מ"מ,
סה"כ ירדו עד יום חמישי 577 מ"מ.



משולחנות ההנהלה

ביום שני 21.1.2019, בשעה 20:00 במועדון לחבר
שיחת קיבוץ מס' 2/19
על הפרק:
•           אישור סדר היום.
•           תכנית 2019 עסקים וקהילה.
חומר לשיחה ניתן למצוא במייל ובמשרדי המשק.
הצבעת קלפי אלקטרונית
מיום שישי 25.1.2019 בשעה 9:00, עד יום ראשון 27.1.2019 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה ב-הנהלת חשבונות אצל הגר צ'נסקי
ביום ראשון 27.1 בין השעות 9:00-13:00.




דרוש/ה מנהל/ת השכרות


מטרה: ניצול מיטבי של מבני קיבוץ עין-שמר לדיור ועסקים, תוך שמירה על ערך הנכס לאורך זמן ומתן תשואה הולמת לבעלים בהתאם לנוהל השכרות.
אחריות:
-           השכרת מבני הקיבוץ המיועדים להשכרה, לעסקים ולמגורים.
-           מיון וקבלה, עריכת חוזים חדשים ועדכון חוזים, בקרה ואכיפה, גבייה וטיפול שוטף בכלל השוכרים.
-           קביעת מדיניות מחירים בשיתוף עם מנהל/ת קהילה ועסקים.
-           איש קשר בין הקיבוץ לבנים, בכל הקשור לדיור ואחזקת הדירות.
-           אחראי לשמירה ותחזוקה של המבנים, כדי שיהיו זמינים וכשירים להשכרה, במסגרת תקציב השקעות ותחזוקה, בהתאם לתכנית השנתית, וכן תחזוקת שבר בעת הצורך.
-           ניהול ספר הרכוש, הכולל את פירוט הנכסים העומדים להשכרה ומיונם לפי ייעודם, גודלם,  מצב תחזוקתם, עלות הארנונה ותקופת ההסכם.
-           הזמנת עבודה מספקי בנייה ושירותים שונים במחירים תחרותיים, וקבלת העבודה בסיומה.
-           ניהול שומות ותשלומי הארנונה.
-           בקרה תקציבית של ביצוע מול תכנית.
-           עדכון, ביצוע קריאות, העברת הוראות חיוב ובקרה שוטפת, על מערכות מוני המים והחשמל.
-           ניהול ארכיון הבנייה בעין-שמר.
דרישות: תקשורת בין-אישית ברמה גבוהה / יחסי אנוש טובים ויכולת עבודה בצוות ושיתוף פעולה / ניסיון ויכולת ניהול עסקי / ניסיון בניהול מו"מ ועריכת הסכמים / יכולת שיווק / ניסיון וידע בתחזוקת מבנים / יכולת גבייה והתמודדות במצבי קונפליקט / שליטה בתוכנות מחשב כגון "אקסל" ו"וורד" / נכונות לעבודה בשעות לא שגרתיות.
פורומים בהם משתתף: רשות התכנון, ועדות רלוונטיות.
כפיפות: מנהל/ת עסקים ומנהל/ת קהילה.
היקף משרה: מלאה. בחירה: צוות איתור ימליץ. הבחירה בוועד הנהלה.

מועמדים הרואים עצמם מתאימים, מוזמנים לפנות לשרית אלימלך בצירוף קורות חיים
במייל: sarit@ein-shemer.com
עד תאריך 25.1.19

פותחים שבת
לפני שבוע דרש עזרא מזרחי את פרשת "בֹּא". אמסור רק את עיקרי דבריו:
בפרשת "בֹּא" מסופר על 3 המכות האחרונות שהוכו בהן המצרים, ועל הרגע הגדול בו עם-ישראל יוצא ממצרים אחרי שנים ארוכות של שיעבוד וגלות.
מטרתן של מכות מצריים הייתה להראות לפרעה ולבני עמו (וגם לבני-ישראל), את שליטתו המוחלטת של אלוהים בעולם
שלוש המכות: ארבה, חושך ובכורות, באו על המצרים בסדר מדורג מבחינת היקפן ועוצמתן, כל אחת נוראה מקודמתה, כשבמכה האחרונה – מכת-בכורות, מתו כל בכורי מצרים - בנים ובנות, ילדים ומבוגרים. בעקבות מכה זו, שולח פרעה את בני-ישראל ממצרים, ואכן, רגע החירות והגאולה סוף-סוף מגיע.
המצב החדש של בני-ישראל, החירות מהשעבוד, גורם להם אמנם אושר גדול ותחושת ניצחון, אך הוא מציב גם הרבה אתגרים חדשים. עליהם לבחור המון בחירות חדשות ולהחליט החלטות גורליות. הסיפור לא תם הוא רק מתחיל... הן החיים עצמם דומים לסדרה של דלתות, וכאשר מצליחים לפתוח דלת אחת, מגלים שהיא רק מובילה אל הדלת הבאה... מהרגע שעם-ישראל יצא ממצרים, עליו להתגבר על קשיים רבים בדרך: ההליכה הקשה במדבר, הצמא והרעב, התלונות, הגעגועים למצריים, חטא העגל ועוד, ועוד, ועוד...
האתגרים שיש לאדם בן-חורין מאתגרים במידה רבה, אפילו יותר מאלה שיש לאדם משועבד. אדם משועבד יודע שהוא קם בבוקר ועליו לבצע את מה שמצווים עליו, האדם  החופשי חייב כל העת לבחור לעצמו את דרכו. ולכן המילה "בוא" - השם של פרשתנו - מסמלת התחלה ולא סוף, ראשית ולא סיום.
במהלך השחרור מהעבדות התרחשו נסים רבים, אבל הדרך להפוך מעם עבדים בורחים לעם אחד מלוכד, דורשת עבודה קשה, התמדה ומנהיגות איתנה. המשימה של בניית אומה ובניית מדינה היא משימה ארוכה ומפרכת, משימה שלא מתאימה לפתרונות קלים ופשוטים. אין בה מקום למפריחי סיסמאות הגובלות בהסתה ובפילוג בין חלקי העם, כפי שאנו רואים היום (בעיקר לפני הבחירות). זו משימה שיש לנהלה בתבונה, ברגישות ובראייה לטווח רחוק. ערכים שהיום חסרים להנהגה שלנו.
לכן, כשכל אחד מאתנו ילך בקרוב לשים את הפתק בקלפי, כדאי שיחשוב על הדלת שהוא פותח, שמובילה לעוד-ועוד דלתות, שיש בכוחן ליצור עבורנו, ובעיקר עבור ילדינו, עתיד טוב ומוצלח הרבה יותר.
תודה לעזרא על דבריו הייחודיים מעוררי המחשבה והעניין.              
ענה ששון