חפש בעלונים קודמים

עלון 26 (2018) (6135) טז' תמוז תשע"ח


עלון 26 (2018) (6135) טז' תמוז תשע"ח29.6.2018

  
איגרת אל הילדים//אלי אליהו

אֲנִי כּוֹתֵב אֶל הַמַּעְתִּיקִים.
אֶל הַלּוֹחֲשִׁים בַּחֲשָׁשׁ זֶה אַל זֶה.
אֶל הַחוֹרְטִים אֶת אַהֲבָתָם עַל הַשֻּׁלְחָנוֹת.
אֶל הַמְּאַחֲרִים.
אֶל אֵלֶּה שֶׁבּוֹהִים מבעד לַחַלּוֹנוֹת.
בִּשְׁבִיל אֵלֶּה שֶׁשּׁוֹכְחִים אֶת הַמַּחְבָּרוֹת.
בַּשְּׁבִיל מִי שֶׁנִּרְדַּם עַל מוֹשָׁבוֹ.
בִּשְׁבִיל אֵלֶּה שֶׁלֹּא יוֹדְעִים אֶת הַתְּשׁוּבוֹת.
בִּשְׁבִיל זוֹ שֶׁמּוֹחֶקֶת אֶת מָה שֶׁכָּתְבָה.
בִּשְׁבִיל אֵלֶּה שֶׁתָּמִיד יוֹשְׁבִים בַּקָּצֶה.
בִּשְׁבִיל זֶה שֶׁקָּם פִּתְאוֹם וְיוֹצֵא.



מאמר מערכת

השבוע מסתיימת שנת הלימודים תשע"ח גם בבתי הספר היסודיים, וכמיליון ילדים יוצאים לחופשה ארוכה, בסיומה יחזרו רובם לבית הספר המוכר אותו עזבו חודשיים קודם. חלקם, יתחילו בסיומה של החופשה, תקופה חדשה ודרמטית בחייהם, בבית ספר חדש, עם חברים שאת חלקם אינם מכירים ומורים מסוג מעט אחר.
הם מסיימים היום 6 שנים ראשונות בבית הספר, במהלכן רכשו את היכולת המופלאה לקרוא ולכתוב, באמצעותה יוכלו מעתה ואילך להגיע לכל הידע האנושי שנצבר לאורך אלפי שנים. עד כמה ימצאו בכך עניין, עד כמה ייהנו מכך, עד כמה יחושו שהדבר בהישג ידם וכו', גם כל זה כבר נזרע בשנים הראשונות בבית הספר, ועתיד להשפיע על ההמשך.
6 מבין כל הילדים האלו המסיימים השבוע את בית הספר היסודי, הם שלנו מעין-שמר. העלון השבוע מוקדש להכרות עמם, במקום שבו הילדות מתחלפת עם ההתבגרות:
אמיתי אבלגון-תירוש
נטע אפל
איתן ספקטור
טל שוורץ
עמרי אלון
איתי אלימלך
שתהיה לכם חופשה נהדרת, תנוחו, תבלו, ותאגרו כוחות לקראת המשימה המאתגרת והמרגשת שמחכה לכם בשנה הבאה. עלו והצליחו.

ועוד עניין לקראת השנה הבאה:
בימים אלו התחלנו – טל בדרק, שני בראון ואני – לעבוד על הפקת לוח שנה של עין-שמר לשנת תשע"ט. חוץ מחודשים, שבועות וימים, יהיו בלוח הזה 12 תמונות צבע מבוימות, שיצולמו ע"י טל כמובן, בקיבוץ על נופיו ודמויותיו. אז אם תראו התרחשות – תדעו במה מדובר, ואם נפנה אליכם להצטלם – פשוט תגידו כן. יהיה מדהים.


סיגל דקל



תעודת סיום בית ספר יסודי - אמיתי אבלגון תירוש


הורים: נוגה אבלגון ואורן תירוש

אחיות: יערה בת 16, תמר בת 20

סבים: אבי ז"ל ופרידה אבלגון, שוש ויעקב תירוש

חיית מחמד: 3 חתולים: JJ הגור, קוקוס ובגירה.

עיסוק מועדף בשעות הפנאי: משחקי מחשב וחיות

חבר טוב: יש כמה

מקצוע לימוד מועדף: מחשבים ומדעים

תוכנית טלוויזיה מועדפת: המפץ הגדול (The big bang theory)



מאכל אחד שהייתי לוקח לאי בודד: המצייה (מצה ברייט) של אמא שלי



כיצד אחגוג את בר המצווה? עוד לא החלטתי

תוכניות לחופש הגדול: אין הרבה, בעיקר מחשב

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול? מדען, הייטקיסט, מהנדס, משהו בסגנון של
טכנולוגיה.

מה אני מאחל לעצמי לקראת המעבר לחטיבת הביניים: שיהיה לי טוב ושאמצא הרבה חברים.


תעודת סיום בית ספר יסודי - נטע אפל


הורים: יפעת וערן אפל

אחים: שני 18, עומרי 14, גיא 9

סבים: ברוך ז"ל ומרים שנפלד, נעמי ואלי אפל

חיית מחמד: כלבה - לולה

עיסוק מועדף בשעות הפנאי: להכין סליים


חברה טובה: יש לי הרבה חברות טובות

מקצוע לימוד מועדף: אין לי

דמות נערצת: ההורים שלי

תוכנית טלוויזיה מועדפת: "שכונה", "נעלמים"

זמר אהוב: נתן גושן, ישי ריבו

מאכל אחד שהייתי לוקחת לאי בודד: פסטה

כיצד חגגתי את בת המצווה? חגגתי עם המשפחה וחברים

תוכניות לחופש הגדול: לישון

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדולה? מעצבת בגדי ים

מה אני מאחלת לעצמי לקראת המעבר לחטיבת הביניים: שאהיה עם חברות שלי בכיתה


תעודת סיום בית ספר יסודי – איתן ספקטור


הורים: טיפני וטל

אח: אברי בן 11

סבים: תרצה ז"ל ועידו ספקטור, מילצרד

חיית מחמד: חתולים

עיסוק מועדף בשעות הפנאי: פלייסטיישן



חבר טוב: אמיתי תירוש

מקצוע לימוד מועדף: חשבון

דמות נערצת: ברונו מרס



מאכל אחד שהייתי לוקח לאי בודד: שווארמה

כיצד חגגתי או אחגוג את בר המצווה? בפינטבול




תוכניות לחופש הגדול: לילה לבן במרכז

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול? שחיין אולימפי

מה אני מאחל לעצמי לקראת המעבר לחטיבת הביניים: הצלחה בלימודים





תעודת סיום בית ספר יסודי – טל שוורץ



הורים: שני ו-חן

אח: בן (8)

סבים: לאה ומיכה שורץ, אליסיה וסרחיו מרצ'בסקי

חיית מחמד: קרמל החתול ושמואל החתול


עיסוק מועדף בשעות הפנאי: לשחק במשחקי מחשב.

חבר טוב: יש לי מספר חברים טובים מבית הספר ומהקיבוץ.

מקצוע לימוד מועדף: מחשבים.

דמות נערצת: אין.

תוכנית טלוויזיה מועדפת: אני לא צופה בטלוויזיה.

זמר/ת, להקה אהובים: לא מתעניין במוזיקה.

מאכל אחד שהייתי לוקח לאי בודד: פיצה כמובן.


כיצד אחגוג את בר המצווה? בר המצווה בעוד שנה, כרגע אנחנו מתכננים לטוס, כל המשפחה, לאיטליה, אך אולי עוד יהיו שינויים בתכניות.




תוכניות לחופש הגדול: להיות במרכז, לבלות עם המשפחה בחופש, לחגוג יומולדת.

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול? כשאגדל אחליט...

מה אני מאחל לעצמי לקראת המעבר לחטיבת הביניים:
להכיר חברים חדשים ב"מבואות-עירון", שיצאו לי החברים שבחרתי בכיתה.


תעודת סיום בית ספר יסודי – עמרי אלון


הורים: רויטל דהן ואדם אלון

אחים: מיה בת 8 ועידו בן 3

סבים: אורנה ומנו אלון, איזק (ז"ל) וסילביה דהן

חיית מחמד: אזמרלדה, חתולת הבית שחורת הפרווה

עיסוק מועדף בשעות הפנאי: מחשב ועיסוק בספורט

חברים טובים: אמרי אלימלך ועיליי גולובנוב

מקצוע לימוד מועדף: אנגלית

דמות נערצת: אמא, אבא וטום בריידי (הקוורטרבק של קבוצת הפוטבול ניו-אינגלנד "פטריוטס")



תוכנית טלוויזיה מועדפת: "זגורי אימפריה"



להקה אהובה: קולדפליי

מאכל אחד שהייתי לוקח לאי בודד: השניצל והאורז של אמא

כיצד אחגוג את בר המצווה? טיול שורשים לעיר בה נולדתי (ניו-יורק סיטי...) בקיץ הבא

תוכניות לחופש הגדול: שבוע ראשון עם סבתא סילביה בכרתים, ואח"כ לאכול להורים את הראש עד סוף החופש.

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול? שחקן פוטבול בארה"ב

מה אני מאחל לעצמי לקראת המעבר לחטיבת הביניים: הצלחה בלימודים וליהנות מהחיים.


תעודת סיום בית ספר יסודי – איתי אלימלך



הורים: שרית וגבי

אחים: מורן (16), אוּרי (14), אמרי (10)

סבים: מאיר ז"ל וסימי אלימלך, רמי ז"ל ושלומית דקל

חיית מחמד: החתולים חביב, טוליפ וגורית והארנב ציון

עיסוק מועדף בשעות הפנאי: משחקי מחשב

חבר טוב: נועם מתלמי אלעזר

מקצוע לימוד מועדף: ספורט

תוכנית טלוויזיה מועדפת: "שכונה"



מאכל אחד שהייתי לוקח לאי בודד: קובה שאמא מכינה


כיצד אחגוג את בר המצווה? עוד לא החלטתי איך אני רוצה.

תוכניות לחופש הגדול: עבודה, בילויים והרבה מנוחה.

מה אני רוצה להיות כשאהיה גדול? מאושר

מה אני מאחל לעצמי לקראת המעבר לחטיבת הביניים: להכיר הרבה חברים חדשים.
סוף שנתהלימודים
בימים אלו הסתיימה לה עוד שנת לימודים פורייה ומוצלחת, ובצעדי ענק נכנס לו החופש הגדול. זהו ללא ספק זמן למנוחה, חברויות, טיולים, הרפתקאות והתרעננות.
חופשה ארוכה גדושה בפעילויות של בילויים קבוצתיים משותפים, שיוצרים אחווה ואחדות.
בהזדמנות זו ברצוני לאחל לכל ילדי עין-שמר, שתהיה לכם חופשה נעימה, כיפית ובטוחה.
שתדעו לנצל כל רגע בחופש להפוגה גדולה ומנוחה.
זוהי ההזדמנותגם לברך את מסיימי שכבת יב' בזו הברכה:
שני אפל ויולי שמואל-מרקם - בהצלחה בהמשך דרככם, בגיוס לצה"ל וביציאה לשנת שירות.
נאחל המון הצלחה גם לילדי קבוצת "דקל" - כיתה ו':
נטע אפל, עמרי אלון, איתי אלימלך, אמיתי תירוש, טל שוורץ ואיתן ספקטור. המון הצלחה עם סיום בית הספר היסודי והעלייה לחטיבה. מאחלת לכם חופשה נעימה וקליטה רכה ומהירה בנעורים.
ומספר מילים נוספות לילדים במערכת החינוך:
יש אין סוף הזדמנויות חדשות שיקרו בדרככם החדשה, אז הישירו מבט אל העתיד ללא מורא. השכילו תמיד לעשות בחירות חכמות ומושכלות, דאגו תמיד לעצמכם, ולסובבים אתכם לא פחות. צעדו בביטחה בנתיב המפולס, בו השערים עבורכם פתוחים, ותמיד תאמינו בעצמכם, ולא פחות מכך גם בחברים. אז צאו לדרך נרגשים ושמחים, כי היום תמה לה סוף סוף שנת הלימודים. נוחו הרבה והטעינו המון מרץ, סבלנות וכוחות, כי זהו הזמן שלכם לחייך, לשמוח וליהנות. מאחלת לכולם חופשה נעימה בטוחה ופורייה, מלאה בהמון כיופים, צחוקים ושמחה.
ולסיכום אצטט מתוך שירו של שלום חנוך "בגלגול הזה":
"שתהיו תמיד שמחים,
שלעולם לא תפסיקו לשיר,
שתמיד תמשיכו לגדול,
ושתמיד תישארו צעירים.
שתמיד תלכו קדימה,
ושלא תאבדו תקווה,
שתדעו שלום וטוב,
ושתמצאו את האהבה".
חופשה נעימה, עידית יוקר-קמינר, מנהלת החינוך הבלתי פורמאלי

לוח מודעות



״איפה שותים קפה?!״
מפגש עם אירית פואה מנהלת הקהילה.
ביום ראשון 1.7.18 בשעה 17:00, במועדון לחבר,
הזדמנות להתעניין, להתלונן והכל בגובה העיניים. מה דעתכם?

רבקה שדה וועדת תרבות.

  

שבעה צעדים//גלי תומר


חורף, שלג צח על פניו,
ברדס על ראשו, זוהרות עיניו,
ידיו מגוידות, מעמל רב שנים,
צועד קדימה, הריםעוד רבים.

צעד ראשון – תחילת המסע.
יוצא בראש מורם,
שובר מתרס וחומה.

צעד שני – הקור מתחיל,
הקושי עולה,
זה הוא קור לא רגיל.

צעד שלישי – ידיו קפאו,
ממשיך בעוז,
אותו לא יעצרו.





צעד רביעי – סוף קרב,
רגל קפאה,
את אהוביו נוצר בלב.

צעד חמישי – תר אחר כוחות,
רגליים קפאו,
רגליים נופלות.

צעד שישי – קראו לזה זחילה,
הוא ממשיך,
החלופה נוראה.

צעד שביעי – לא התקיים,
נפל בשלג,
המסע לא שלם.

הלך לעולמו,
ועל אבדנו לא תשמע,
זכרונו נקבר איתו,
ודרכו נשכחה.


האושר נמצא ב... מכבסה
במוסף "7 ימים" של "ידיעות אחרונות", בשבוע שעבר (20.6.18), פורסמה כתבה על קורס אקדמי באוניברסיטת ייל העוסק באושר. אחד הנושאים בהם עוסק הקורס, הוא האופן שבו אנחנו מתייחסים לזמן בהשוואה לכסף, ואיך יחס זה משפיע על תחושת האושר והרווחה. ראשית יש להבין את ההבדל המהותי בין השניים: כסף הוא מצרך גמיש ביותר, שניתן תיאורטית לצבור בכמות אינסופית, ושהכמות שלו יכולה להשתנות בנקודות שונות בחיים. זמן, לעומת זאת, הוא לא גמיש: אי־אפשר לצבור אותו, ואף פעם אין מעט או יותר ממנו. בכל יום אנחנו מקבלים בדיוק את אותו מספר דקות ושעות.
לפי ההיגיון הזה, הערך של שעה בחיים אמור להיות גבוה בהרבה מזה של שקל – ובכל זאת אנחנו מתנהגים כאילו ההפך הוא הנכון. הייתם שוקלים לקחת משרה שכוללת 20 אחוז העלאה בשכר, אם פירוש הדבר הוא 25 אחוז יותר שעות עבודה, או 50 אחוז תוספת לזמן הנסיעה לעבודה? אם כן, אז אתם מחשיבים כסף יותר מאשר זמן.
מעניין לגלות שאנשים נחלקים כמעט שווה בשווה בין שתי האפשרויות, אבל אלו שמעדיפים את הזמן על פני הכסף, מדווחים על רמה גבוהה יותר של אושר כללי.
ועוד דרך לא הגיונית שבה אנו מתייחסים לשני המצרכים הללו: שפע של כסף נחשב לסמל סטטוס, בעוד ששפע של זמן לא מעורר כבוד.
במחקר אחד הציעו למשתתפים 40 דולר, שאותם הם היו צריכים להשקיע במשהו שחוסך זמן. חלק מהמשתתפים הזמינו טייק אוויי, אחרים שילמו על עזרה בניקיון הבית ועוד. אחר כך חילקו למשתתפים 40 דולר נוספים, והפעם ביקשו מהם להוציא אותם על משהו חומרי, כמו ספר או בגד. המשתתפים דיווחו ששימח אותם יותר להשתמש בכסף כדי לקנות זמן, ושתחושת האושר היתה קשורה ישירות להקלה בלחץ הזמן.
כל האמור כאן בא ללמד, שאחד הדברים שעשויים לגרום לאדם להיות מאושר בחיים, היא בפשטות העובדה שעומדת לרשותו מכבסה...
לנו, בעין-שמר, יש מכבסה מקצועית ונהדרת, ובכל זאת יש חברים שמתעקשים להפנות גבם לאושר.




מהם הרדיקלים החופשיים?

מטופלות שואלות אותי מהם הרדיקלים החופשיים? אז הנה לכם התשובה -
הרדיקלים החופשיים הם תרכובות ומולקולות אשר משבשות תהליכים תקינים בגופנו ופוגעות בתאים שלנו. הם עלולים להיות בכל תא ותא בגופנו.
לדוגמה: אם אנו מתמקדים בעור שלנו... כתמי עור הנקראים לנטיגו, עור אפרפר ועייף, צלקות, חוסר ברק, קמטוטים ומרקם העור... כל אלו הם תהליכים שליליים בעורנו, אשר מושפעים באופן ישיר מהרדיקלים החופשיים.
מעצבנים הרדיקלים האלה! נכון! אבלללללללל, יש מה לעשות! צריכה מוגברת של אנטי אוקסידנטיים משפיעה באופן ישיר על הרדיקלים החופשיים. כלומר, צריכת ויטמינים ומינרלים הנכונים לגופנו, תאזן ותתקן את התהליכים השליליים הללו בגופנו.
זהו פרמטר חשוב מאוד, אך... לא מספיק! זה כמו שתעשו מלא ספורט, אבל תאכלו באופן לא בריא בכלל, אז נכון הספורט חשוב, אבל לא תראו תוצאות אם לא תשלבו תזונה מאוזנת וגם פעילות גופנית.
הכוונה היא שבנוסף לצריכת מינרלים וויטמינים, אנו צריכים להשתמש בתכשירים עם חומרים פעילים חזקים או מתונים, שיתקנו ויפחיתו את נוכחותם של הרדיקלים החופשיים, וכך נתקוף את הרדיקלים החופשיים גם מבפנים (תזונה) וגם מבחוץ (תכשירים).
ולשם כך אני פה! מזמינה גם אותך להיות יפה ובריאה. תוצאות מובטחות.
מוזמנת/ מוזמן לאבחון אישי וייעוץ ללא תשלום והתחייבות.
מבצע מיוחד לחודש יולי בלבד - טיפול פנים ב-230 ₪.
באהבה, ליאור שלג-בורלס קוסמטיקאית פרא רפואית 053-2298282


אודות קיבוצנו ובית אקשטיין

בעקבות מכתב אשר נשלח למיכה טיסר ואירית פואה אודות החלטתו של... בעצם אינני בטוחה איזה פורום החליט, מצומצם או רחב..., לסיים את ההתקשרות עם בית-אקשטיין, מקום עבודתי, הוזמנתי לישיבה של הנהלת הקהילה בתאריך 21.6.18.
השליתי את עצמי כי יש סיכוי להשפיע על ההחלטה. מה שלא ידעתי ולא הובהר, לא לנוכחים כמו גם לא לי, האורחת בישיבה הנ"ל, הוא שבפגישה אליה הוזמן, שבועות לפני-כן, מנהל בית-אקשטיין, נאמר לו ולראש ועד ההורים כבר בפתיחה, ש... "רבותי, חד-משמעית, אין חידוש חוזה".
מהידוע למנהלת ההוסטל, מתוך רצון לגשר על הפערים בין הצדדים, בית אקשטיין היה פתוח לשיח עם עין-שמר אודות: 1) פתרון אקוסטי לתלונות של שכנים. 2) סיווג המגרש על-פי דרישות מקרקעי ישראל וסיוע משפטי מול המנהל. 3) התאמת חוזה מחודש לצרכיי האוכלוסייה הגדלה אצלנו. מתוכנן היה גם להציע את העתקת פעילות היום לאתר חלופי. אבל עם ה-"לא רוצים הוסטל בינינו", מראש המשחק היה מכור. כן, לצערנו, קבלת האחר הוא נושא לא פתור בקיבוץ, אף כי נראה שמדובר בקומץ "נסיכים" המקצין אותו.
אני כאובה באמת. בעיקר עבור הוריהם של החניכים, שהגורל היכה בהם, ובנוסף לנטל של הילד השונה והאהוב (ויותר מאחד באחת המשפחות), גם נחשפים להתרסות מילוליות מטעם מקומיים. עם מי בדיוק ניהלתם חשבון? סליחה?
ההוסטל הינו מקום עבודה גם של מדריכי חוגים וספרית מעין-שמר. כמו כן, ישנה פעילות התנדבותית ענפה של קן "השומר הצעיר - מבואות עירון", המתייצב מדי שבוע נכון לתרומה. תודה על העשייה.
לגבי נתונים עכשוויים: אחד מכל כ-70 ילדים, נולד עם או מפתח אוטיזם. אזי הגישה של "חריגים לא אצלנו" עד מתי?

עדינה כפיר        



שאלה – על טלפון בסיב אופטי
אני עדיין משתמשת לא מעט בטלפון הקווי של "בזק". לאחרונה יש ריבוי תקלות, לפעמים של מספר ימים. הייתה החלטה שהטלפון יעבור לסיב האופטי, נדמה לי אפילו שהקיבוץ שילם על כך, רציתי לשאול מה קורה עם זה?
בתודה, ביריט שפירא

תשובה – על טלפון בסיב אופטי
חיבור הטלפונים לסיב האופטי, תוכנן לסוף הפרויקט, שזהו השלב שבו אנחנו עומדים. באופן קונקרטי לביריט, אם זה דחוף אחבר אותה לסיב אפילו היום.
אבי בן אדיבה





שאלה – על השקיה אוטומטית בבית העלמין
1) מי אחראי?
2) האם קיים בכלל אחראי?
3) במידה ואכן קיים אחראי, האם ההשקיה האוטומטית נבדקת, והאם מטפלים בליקויים רבים הקיימים בה?

תשובה – על השקיה אוטומטית בבית העלמין
האחריות לגינון בבית העלמין היא של ענף הנוי. עטר שנפלד יוודא שמערכת ההשקיה תקינה ועובדת.
עטר מבקש ליידע אותו אם רואים שיש בעיה בהשקיה. לפעמים הבטרייה של המערכת נגמרת ופשוט צריך להחליף.
דורון אשד
תשתיות


מכתב לעורכת בעקבות מאמרו של אורי שפירא
(״תקנונים והחלטות״) מהשבוע שעבר

סיגל שלום,
בעלון הקודם שיצא לאור ערב הצבעת הקלפי בעניינה של עדי גור, פורסם מאמר-דעה מאת אורי שפירא תחת הכותרת ״תקנונים והחלטות״.
מחד, זוהי כמובן זכותו המלאה של אורי להביע בפני הציבור את שעל לבו ולנסות להניעו מלתמוך במהלך אשר לפי דעתו יהיה בעל השלכות חמורות במידה ויצליח. מי כמוני, העושה בחודשים האחרונים בעלון המשק כבמגרש המשחקים הפרטי שלו, מעודד וקורא לחברי הקיבוץ לכתוב ולבטא את דעותיהם ותחושותיהם ב״כיכר העיר״ המחודשת והמשודרגת שלנו. אך מאידך וחרף העובדה כי המאמר המוזכר לעיל כלל מספר הנחות וקביעות לא נכונות ובלתי-מבוססות בנוגע לפנייתה של עדי - היה עלייך להעבירו לידיה טרם הפרסום, ע״מ שתוכל להביא תגובה שכנגד, להעמיד דברים על דיוקם ולמזער נזקים.
משפטים הנזרקים למרחב הציבורי ונשארים מרחפים בחללו במהלך ימי ההצבעה ללא תגובת הצד השני, כגון ״חברה צעירה ביקשה להגדיל את תחום הנחלה שלה״, ״אם הפנייה תתקבל, יהיה שטח הנחלה (הכולל את המבנה והשטח מסביב) שיעמוד לרשות החברה, גדול בהרבה מכל שטח העומד היום לרשות כל חבר בודד או משפחה״, ״אותה חברה פתחה עסק פרטי בתחומי דירתה, ולכן רצתה להגדיל את שטחה. גם זה נוגד את התקנון ואף את החוק...״ ו״לחצים אישיים לא-לגיטימיים״ - מהווים פגיעה בטוהר ההליך ומפחיתים דרמטית את סיכויי הצלחתו של החבר הפונה.
הוסיפי לכך את המנשר/נייר העמדה/מסמך חומר הרקע התמוה והבעייתי לקראת השיחה, אשר חולק בתאי החברים ונשלח במקביל לתיבות הדוא״ל שלהם ימים ספורים לפני כן ע״י ההנהלה, ותוכלי לקבל מושג אודות כמות הלחצים, היקף הדיסאינפורמציה ועוצמת האמוציות בפניהם עמדה עדי בשבועיים האחרונים.
נכון, אמנם תוצאות הקלפי במקרה דנן הינן חד-משמעיות ולא משאירות מקום לספק באשר לרצון העם, תהיינה סיבותיו אשר תהיינה, אך אם בשיפור, טיוב התהליך והגברת אמון הציבור במערכת ומוסדותיה השונים עסקינן - יש לפעול ולעשות כל מאמץ ע״מ שלא ישנו יותר בעתיד.

בהערכה רבה ועל טיפולך אודה,
אדם אלון

אדם שלום.

ראשית, אתה צודק. עשיתי טעות חמורה ואם אפשר היה לתקן, הייתי מתקנת בהקלה גדולה.
חשוב לי להדגיש, כי הטעות שעשיתי נעשתה בתום לב, ללא שום כוונה לפגוע, לחבל, להביע עמדה וכו'. אני מאוד מצטערת עליה ומבקשת סליחה.
ביום חמישי שעבר בשעה 20:00 בערב (השעה שבה העלון "יורד" לדפוס), אורי שפירא, שהוא שכן שלי, שאל אותי באגביות על הדשא, אם קיבלתי את המאמר שלו. כך במקרה התברר שהמאמר נשלח בטעות למייל ישן של העלון. אורי הסביר שחשוב לו מאוד שהמאמר יתפרסם בעלון הקרוב, ומאותו רגע המחשבה שלי היתה ממוקדת בלהתגבר על התקלה, וכך לא שמתי לב לנוהל הידוע והצודק, לאפשר לאלו שמוזכרים במאמר, להגיב באותו העלון. רק ביום רביעי האחרון, כשנאווה גור הפנתה את תשומת ליבי לטעות שעשיתי, חזרתי למאמר והבנתי את הנזק שנגרם.
אני מתנחמת מעט בעובדה, שהעניין נדון כבר בפורומים רבים (בשיחה, בדפים בתאי הדואר, בעצומה, בעלון וכו'), ולמעשה היתה לכל מי שמעוניין, הזדמנות לומר את דעתו לפני ההצבעה.

המסקנה שלי בעקבות המקרה הזה, חד משמעית:
עבודה לחוצה של הרגע האחרון, בלי שניתן לעבור על הכתוב פעם שנייה או עם עוד זוג עיניים, היא מקור לטעויות. כאשר מדובר בטעות בשם משפחה או בתקינות העברית – מיילא, אפשר לתקן. כאשר מדובר בטעות כמו זו שקרתה הפעם – עוגמת הנפש גדולה. לכן מעתה אעמוד בתוקף על כך, שחומר שיגיע אלי אחרי השעה 23:59 של יום רביעי, יכנס לעלון של השבוע הבא, גם אם לא מחויבת תגובה של גורם כלשהו.
(וזה כולל אותך אדם יקירי... ראה הוזהרת)

סיגל דקל




פותחים שבת

לפני שבוע ערכנו קבלת שבת חגיגית של סיום. השירים היו שירי סוף וסיום בביצועים שונים. את פרשת השבוע, פרשת "חוקת" דרשה סיגל דקל. וזוהי דרשתה המלאה:
פרשת השבוע, פרשת חוקת, בספר במדבר פרקים יט'-כא'.
פרשה זו כוללת מספר סיפורים ידועים מתקופת נדודי עם ישראל במדבר, סמוך לכניסה לארץ. אחד מהסיפורים הידועים הללו, הוא סיפור בן 6 פסוקים על נחש עשוי נחושת:
העם כהרגלו מתלונן על אלוהים ועל משה, שהוציאו אותם ממצרים למות במדבר, כי אין מים ונמאס עליהם לאכול רק מן. אלוהים מתעצבן ושולח נחשים שינשכו את העם. כאשר רואים האנשים שרבים מהם מתים מנשיכות הנחשים, הם באים אל משה ומודים בטעותם, וגם מבקשים שיתפלל לאלוהים שיפסיק עם הנחשים. משה מתפלל, אלוהים מנחה אותו כיצד להציל את הנשוכים ומשה פועל במדויק על פי הנחיותיו:
"וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה נְחַשׁ נְחֹשֶׁת, וַיְשִׂמֵהוּ עַל-הַנֵּס; וְהָיָה אִם-נָשַׁךְ הַנָּחָשׁ אֶת-אִישׁ, וְהִבִּיט אֶל-נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת וָחָי" (במדבר כא' 9).
המבט בנחש העשוי נחושת אשר בראש הדגל, מרפא את הנשוך.
הסיפור בפרשתנו על נחש הנחושת, מזכיר עוד סיפור דומה בספר שמות יז'. בסיפור זה, המתרחש 40 שנה קודם לכן, בתחילת הנדודים במדבר, נערכת מלחמה במדבר בין עם ישראל לעמלק. ומסופר על כך שמשה עולה למקום גבוה, "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ--וְגָבַר יִשְׂרָאֵל; וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ, וְגָבַר עֲמָלֵק" (שמות יז' 11). ושוב די במבט ממוקד כראוי, ומיד מגיעה לישראל תשועה גדולה.
תמהו על כך חכמי המשנה במסכת ראש השנה (ג', ח') ושאלו:
"וְכִי יָדָיו שֶׁל משֶׁה עוֹשׂוֹת מִלְחָמָה אוֹ שׁוֹבְרוֹת מִלְחָמָה?" ובדומה בהקשר לפרשתנו:
"וְכִי נָחָשׁ מֵמִית, אוֹ נָחָשׁ מְחַיֶּה?" (הכוונה כמובן לנחש מנחושת, שהרי נחש ממש, כידוע, בהחלט עלול להמית, ומהארס שלו בהחלט ניתן לייצר תרופה ולהחיות).
ונותנים חז"ל לשתי השאלות תשובה אחת:
"כָּל זְמַן שֶׁהָיוּ יִשְׂרָאֵל מִסְתַּכְּלִים כְּלַפֵּי מַעְלָה וּמְשַׁעְבְּדִין אֶת לִבָּם לַאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם
הָיוּ מִתְגַּבְּרִים או לעניינינו: מִתְרַפְּאִים.
וְאִם לָאו, הָיוּ נוֹפְלִין או לעניינינו: נִמּוֹקִים.


אומרים החכמים: לא ידי משה ולא נחש הנחושת, הצילו את ישראל, אלא העובדה שבהביטם למעלה אל הידיים או אל הנחש, כיוונו את ליבם ודעתם לאלוהים, והאמונה בו נתנה בהם את הכוח לנצח ולהבריא.
הקשר הזה בין הרוח לגוף מזכיר לי סיפור ששמעתי פעם במפגש בנושא זה, עם פרופסור רפי קרסו. אני מספרת אותו מהזיכרון, ומתנצלת מראש על אי דיוקים שאולי נפלו בפרטים. רפי קרסו סיפר על מקרה שנתקל בו, כששירת כרופא בטייסת של חיל האוויר בנגב. פעם בשבוע היה רופא הטייסת מקבל במרפאה בדואים מאזור הבסיס. עבור הבדואים היה הרופא של טייסי חיל האוויר הישראלי, לא פחות מאלוהים. יום אחד בעודו מטפל בחיילים, הוא מבחין מהדלת הפתוחה, ברכב הצבאי מגיע וממנו יורדים הבדואים שבאו לקבל טיפול. אחד מהם סבל מאוד מקלקול קיבה, ותוך כדי ההמתנה בחוץ, היה מתפתל מכאבים ורץ מידי מספר דקות לעשות את צרכיו מאחורי שיח סמוך. כאשר הגיע תורו להיכנס, בדק אותו הרופא, אבחן דלקת חריפה, רשם לו תרופה והסביר לו כיצד לצרוך אותה ואיך להשיג אותה. הבחור לא הבין מילה מהדברים שהרופא כתב ואמר לו, אבל מבחינתו אלוהים בכבודו ובעצמו בדק וטיפל בו. בעודו מקבל את החולה הבא, הבחין הרופא שהבחור קורע בחוץ את המירשם לחתיכות קטנות ובולע אותן. מאותו רגע, אף שנשאר לחכות בחוץ לרכב שייקח אותו חזרה, לא היה לו עוד צורך לרוץ לשיח והוא ישב רגוע ושלו. המירשם פעל פלאים.
הרבה שנים (בערך 600 שנה) אחרי הנדודים במדבר והסיפור על נחש הנחושת, מוזכר הנחש הזה פתאום שוב בתנ"ך. עם ישראל כבר יושב בארצו, כבר הוקמה המלוכה, כבר התפלגה הממלכה, ומלך יהודה - חזקיה מחליט לערוך בממלכת יהודה, רפורמה דתית גדולה ולסלק את העבודה הזרה. הוא שובר את הפסלים, מבטל את הטקסים האליליים, שורף את כלי הפולחן של הגויים וגם: "וְכִתַּת נְחַשׁ הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר-עָשָׂה מֹשֶׁה, כִּי עַד-הַיָּמִים הָהֵמָּה הָיוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מְקַטְּרִים לוֹ; וַיִּקְרָא-לוֹ נְחֻשְׁתָּן" (מל"ב יח' 4). כך אנחנו לומדים, שהנחש שעשה משה במדבר, וכל מטרתו היתה לכוון את ליבם של עם ישראל לאלוהים - למקור של אמונה שהיא כוח מרפא, נשכח והפך ברבות השנים לפסל עבודה זרה, שנתיני ממלכת יהודה ייחסו לו כוחות משל עצמו, ללא קשר לאלוהים.

פרשת חוקת שבה אנחנו קוראים השבוע, יכולה להזכיר גם לנו היום, 3,500 שנה אחרי ימי נחש הנחושת של משה, את עוצמתה של הרוח על החומר. מקור הכוח והריפוי של כל אדם וחברה, אינו בנחושת, בזהב או בכסף, אלא ברוח ובאמונה. ומידי קבלת שבת, כאשר ענה מרימה את ידיה לנצח על השירה כאן, היא בעצם מאפשרת לכולנו, כיחידים וכיחד, להרים מעט את העיניים למעלה, מהיומיומי והחומרי, אל הנשגב והרוחני. להתעלות, להתרפא ולהתגבר.

תודה לסיגל על דרשתה היפה, שופעת הרעיונות והידע.

וכעת ברצוני להודות לחברים רבים: ראשית, למרים שנפלד. מרים היוותה גורם חשוב ביותר עבור קבלות השבת, צלע הכרחית ממש. היא דאגה שתמיד דבר לא יחסר לנו, אני חשה שבלעדיה יקשה עלינו מאוד להתקיים... תודה מרים על תרומתך המבורכת לערבי השבת שלנו, אני מאחלת לך שתיהני מהמשך חייך, שתהא לך בריאות טובה והרבה נחת מהמשפחה ומהחברים.
תודה גדולה לנגנים הנהדרים שלנו: מירי גרוסברג, ניר ושי אלון, המתייצבים שבוע אחר שבוע ומובילים בצליליהם היפים את שירת הרבים והשירה הסולנית.
תודה לדרשני פרשות השבוע: עדה גבע, אבישי גרוסמן, אורי שפירא, מרב חופי, סיגל דקל ואורי ליס, המעניקים לקבלות השבת את הרובד האינטלקטואלי, מחזקים את שורשינו ומקשרים אותם אל המציאות של ימינו אלה.
לדוברים ולמספרים מנו אלון, אבנר ארבל, עדנה חרודי, אלישע שמרי ואורי אשכולי. לנגני החליליות נעמן אפשטיין, שלומית תומר, אורי שפירא, ענת אלון, אילן לוטן, יואל גרוסברג וחמוטל ששון, הכותבת פעמים רבות את העיבודים.
לסולני הזֶמֶר הקבועים: קובי גרוסמן, יואל גרוסברג ואילן לוטן. לסולניות המנגנות: מירי גרוסברג וענת אלון. לגיורא פיידמן המרגש אותנו כל פעם מחדש.
להדס מור על המסירות הגדולה והנעימה. לקובי גרוסמן על העצות והתמיכה, לאורי אשכולי אשר על היין ולפעמים גם על הזיתים. לאמיל ששון על כל ההפעלה הטכנית, ועל אלף מיליון עזרות נוספות.
והעיקר, והעיקר, תודה לכולכם קהל יקר! כי אתם הנכם קבלות השבת: אתם הקריינים, המספרים, הדרשנים, הזמרים, המנגנים ומתנדבי התמיד לסידור שאחרי... בלעדיכם דבר לא היה קם! אז לכולכם, לכולכם המון תודה ושפע טוב!

קבלת השבת הסתיימה במילותיו היפות של עלי אלון הלקוחות משירו "תהילות הציפורים": הֲיִי נַפשִי צִיפּוֹר/ בַּמָקוֹם שֶאָהבְתִי/ שִכְנִי בֵּין עָפָאָיו כְּיַרְגָזִי עַז-הַצְבָעִים./ כּעֶפְרוֹנִי, כְּשַחֲרוּר עִם שַחַר - / בָּרְכִי נַפְשִי אֶת הַיְקוּם מִבֵּין הֶעָלִים/
הֲיִי נַפשִי צִיפּוֹר/ בַּמָקוֹם שֶאָהבְתִי.../
יהי זכרו ברוך!

ענה ששון




דברים שאמרה מירב חופי בקבלת שבת האחרונה בשם כולנו -

ענה ואמיל יקרים!
אני רוצה להודות לכם בשם כל באי קבלת השבת.
קבלת השבת עבורנו היא חוויה תרבותית, אינטלקטואלית, רוחנית
ובמיוחד חוויה של יחד.
כל מפגש מושקע ומתוזמר, עשיר ומהנה, מקורי וממלא את הלב בשירה
ובמילות חכמה, במצגות היפות, בתזמורת החלילים ובסולנים המתחלפים.
כל שישי אנו מתחברים בזכותכם לפרשות השבוע,
ומרקיעים עם האווירה של יום השישי מעל ליומיום.
תודה ענה, תודה אמיל, על ההשקעה והנתינה הבלתי נלאית שלכם.
מאחלים לכם קיץ נפלא בחיק המשפחה, ומבקשים פה אחד
להמשיך את המסורת היפה הזאת גם בשנה הבאה.
(אם יש צורך לסייע ולעזור כ"צוות קבלת שבת" - נשמח לעשות זאת).
אז שוב תודה מקרב לב, מכולנו בטבור העולם.

מירב בירכה בשם כולם,
גם את מרים שנפלד לרגל סיום תפקידה במועדון לחבר,
והודתה לה מאוד על עבודה מסורה עם כל הנשמה,
לאורך שנים רבות.



ברונקה מונשטיין 1.7.1930
שולמית מגן         2.7.1992
איגנץ פלגי          5.7.1985
אברהם בן מיור    14.7.1970
סוניה מגן            15.7.1987
ישראל שטרק     18.7.1948
רוזה לוין            21.7.1991
עליזה דגאי         27.7.1950
חיים אשכנזי       28.7.1962
אברהם מילשטיין 29.7.1995
ליבי וילן 31.7.2008