חפש בעלונים קודמים

עלון 25 (2013) (5929) יב אב תשע"


שבת שלום
כי בעולם הזה, שכל אחד צועק
לתשומת לב ואהבה
אני מודה לאלוהים שאת קרובה (צרויה להב)
חמש שכנות טובות
ראיינה: עינת תומר
בעין שמר ישנן 6 דירוניות, בהן גרות נשים מקסימות. שוחחתי עם חמש מהן. כל אחת מהן חיה בעברה חיים מלאים ומעניינים וכעת, כאן בקיבוץ, פתחה פרק חדש בחייה, מצאה רוגע, שלווה ושכנות טובה.
חיה קרפ
בת 86, אלמנה, אימא לשני בנים, סבתא ל 10 נכדים ו 10 נינים. חיה היא אימא של שאול גלעד.
זיכרונות מהעבר:                                                                                                           
נולדתי בקובה, בעיר הוואנה, עיר הבירה של קובה. היינו 3 אחיות. אמי עבדה עם אבי בחנות וטיפלה בו מפני שהיה חולה לב. לאבי הייתה חנות טקסטיל, בה מכרנו בדים, בגדים. כבר בתור ילדה, בגיל 10, התחלתי לעבוד בחנות של אבי. כל חיי עבדתי כמוכרת בחנויות. כשהייתי בת 19 הכירו לי דרך שידוך את גדליה ונישאנו. לאחר החתונה עברתי לגור בביתו של גדליה, בעיר לימונאר, מרחק של 127 ק"מ מבית הוריי. מיד לאחר החתונה הריתי וילדתי את דב ולאחר שנתיים ילדתי את שאול. לגדליה הייתה חנות בגדים ואביזרי לבוש. הוא נפטר מסרטן כששאול היה בן 6 ודב בן 8 ואני המשכתי לעבוד בחנות. לאחר שהוא נפטר רשמתי את שני בניי לפנימייה כדי שילמדו וירכשו השכלה והם היו באים הביתה בסופי שבוע.
עליתי לישראל: 
בשנת 1959 התחילה בקובה המהפכה, אותה הנהיג פידל קסטרו. הוא הפך את קובה למדינה קומוניסטית והיה חשש שלא יתנו ליהודים לצאת מהמדינה. אז קיבלתי החלטה לעלות לארץ. עליתי ארצה בגיל 35. הייתי אלמנה עם שני ילדים, שאול בן 13 ודב בן 15 ולא ידעתי מילה בעברית. שפת האם שלי הייתה ספרדית. בארץ, עם הזמן, למדתי את השפה לבד, תוך כדי עבודה. מעולם לא למדתי עברית באולפן. כבר בקובה דב ושאול היו חברים בארגון ה"שומר הצעיר" כך שכבר בקובה הם ידעו שכשנגיע לישראל הם ישלחו לגור בקיבוץ. כשעלינו לארץ שאול נשלח לקיבוץ עברון ודב לקיבוץ רמות מנשה. אני גרתי בשיכון "שביב" בהרצליה ועבדתי במפעל ליצור מתכת. לאחר כעשר שנים הכרתי את מנדל ז"ל, דרך חברים משותפים. כשילדיי גדלו ונישאו, הייתי בת 45 נישאתי לו, ועברתי לגור אצלו בעיר רמלה, שם גרתי כארבעים שנים.  באותה התקופה עבדתי במפעל שהיה מרוחק מביתו והוא עבד כפועל בבניין. הצעתי לו שנרכוש חנות ונוכל לעבוד בה יחד. היה לי ניסיון רב בעבודה בחנות. לאחר שהתחתנתי רכשתי חנות צמר. זה היה בחודש פברואר, בדיוק כשנגמרה עונת הסריגה. לכן, הוספתי לחנות גם בגדי ילדים, מצעים ועוד. החנות מאוד הצליחה והיוותה מקור פרנסה טוב למשפחתי. מנדל נפטר לפני 20 שנים. היינו יחד 23 שנים. לאחר שהוא נפטר, סגרתי את החנות והתנדבתי במשך 15 שנים בקופת חולים ברמלה.
איך אני מרגישה בעין שמר?                                                                                           מרמלה עברתי לגור פה, בדירונית בעין שמר. אני גרה בעין שמר שנתיים וחודשיים. בזמני הפנוי אני מבשלת, מכבסת, סורגת, קוראת ומארחת את משפחתי שבאה לבקר. אני מאוד מרוצה מהשכנות שלי. אנחנו נפגשות ומדברות ואני נהנית בחברתן. טוב לי פה, התרגלתי, נעים לי .
רותי עמל  
רותי עמל, בת 78, אלמנה, אימא לשלושה בנים, גרי, גילי וגדי, סבתא לעשרה נכדים ונינה. גרה בדירונית כשנתיים ושלושה חודשים.           
רותי היא אמו של גיל עמל, מנהל הנהלת חשבונות.
זיכרונות מהעבר:                                                                                                          
נולדתי בתל אביב. כשמלאו לי  5 עברנו לגור בבני ברק ולמדתי בבית ספר תיכון "אוהל שם" ברמת גן. לאחר 12 שנים עברנו לגור בקריית שלום, השיכון הראשון של ההסתדרות ולמדתי גננות בסמינר "לוינסקי". לאחר חצי שנה, כשמלאו לי 17 וחצי, הכרתי את זאב ולאחר שנה וחצי של היכרות  נישאנו. מגיל 21 עד גיל 29 ילדתי שלושה בנים. באותה התקופה לא עבדתי. רק כשגדי, בן הזקונים שלי, התחיל ללכת לגן, התחלתי לעבוד. זה היה בדיוק כשפרצה מלחמת ששת הימים. בשנת 1968 עברנו לגור בעיר ערד. זאב עבד כמנהל בית חרושת לקירות טרומיים. בערד עבדתי כגננת. בשנת 1973 פתחנו שם את החטיבה לגיל הרך, לגילאי גן עד כיתה א' ועבדתי כגננת וכמורה. במקביל לעבודתי, התחלתי ללמוד הוראת מתמטיקה והתמקצעתי בהדרכת מורות למתמטיקה. מאוד אהבתי לעסוק בחינוך בכלל ובהוראת המתמטיקה בפרט. זכורה לי במיוחד קבוצה אותה ליוויתי כארבע שנים, מהגן ועד כיתה ג'. כשעברנו לערד, רוב התושבים היו חברי קיבוץ לשעבר. הייתה אז ועדת קבלה והתקבלו למגורים ביישוב רק מי שהייתה לו עבודה. בייגה שוחט היה ראש עיריית ערד בזמנו. הוא ומשפחתו גרו מול הגן בו עבדתי. בערד הצטרפנו לחבורה של עשרים אנשים שהיינו בקשר איתם 44 שנים. היינו מבלים ומטיילים יחד, מאוד קשורים האחד לשני. כשעזבתי את ערד היה לי קשה לעזוב את החברים, ואני מתגעגעת אליהם.                                                                                                       
 איך אני מרגישה בעין שמר?                                                                                        
כשהגעתי לקיבוץ עין שמר, בהתחלה היה לי קשה בשל מחלתו של בעלי, זאב. כעת טוב לי בקיבוץ. אני רוצה להודות לאחות הקיבוץ, צאלה מור, שהציעה לי ללכת להדרן. בהדרן מקבלים אותי מעל ומעבר למצופה. וחברתן נעימה לי.  בהתחלה לא זכרתי שאני יודעת לסרוג. החזקתי את המסרגות ביד ופתאום הכל חזר אלי ויש גם "תוצרות נאות" כמו: אפודות, שכמיה וחותלות. כמו כן, אני עצמאית, יש לי רכב ואני נוהגת. שוחה בבריכת השחייה של גן שמואל, אני קוראת הרבה ואני קשורה לשכנותיי,  שנעים לי בחברתן.
תמר צלאל                                   
תמר צלאל בת 92, אימא לשלושה ילדים, שתי בנות ובן, סבתא ל 8 נכדים ו 6 נינים.  תמר היא סבתא של חני, בת זוגו של דגן גרוסמן.
זיכרונות מהעבר:                                                                                                            
נולדתי בתל אביב, בנווה צדק. היינו שלוש אחיות. אבי היה איש משכיל, הוא היה רופא שיניים. אמי עבדה בבית אך הייתה אישה משכילה מאוד. הוריי נפרדו כשהייתי בת 12 ונשלחתי ללמוד בכפר הילדים מאיר שפיה לשנתיים. שנתיים אלו היו שנים יפות ונפלאות בחיי. חזרתי לתל אביב בגיל 14, ללימודי בתיכון ואז גם הצטרפתי כחברה ב"הגנה" עד גיל 18. את צבי צלאל, בעלי הכרתי בעזרת מכרים משותפים. חיינו יחד 57 שנים וילדנו שתי בנות ובן. גרתי בחיפה. במשך 30 שנים התנדבתי במגן דוד אדום. הייתי בין היתר, מדריכת מתנדבים וחברת הנהלה של מגן דוד אדום. לאחר נישואי הפסקתי לעבוד. בעלי עבד ב"צים" באניות. היינו מפליגים הרבה. כל שנתיים הפלגנו לאירופה. זו הייתה חוויה נהדרת. טיילנו הרבה, ראיתי עולם. חייתי חיים מעניינים ומלאים.
הספרים ואני:                                                                                                                      
כל חיי אהבתי לקרוא. כשהייתי ילדה אמי הייתה נותנת לי פתק ובו רשימה של ספרים ומבקשת ממני שאביא לה ספרים מהספרייה ברחוב מונטיפיורי. אמי הייתה קוראת ספרים עבי כרס ברוסית, יידיש ועברית. היא הייתה אישה משכילה. באחת הפעמים, הספרן הנחמד, שאל אותי אם גם אני קוראת ועניתי שלא. הוא נתן לי את הספר "רובינזון קרוזו", אמר שזה במתנה ממנו ושאיני צריכה לשלם. ומאז לא הפסקתי לקרוא. קראתי אלפי ספרים.
תחביבים:                                                                                                                            
בזמני הפנוי אני סורגת, קוראת, צופה בטלוויזיה. יש לי שכנות מקסימות, יש לי מזל. אני פה שנה וחצי. כשבאתי לפה הן כבר היו פה וקיבלו אותי מכל הלב.
איך אני מרגישה בעין שמר?                                                                                            
לאחר שבעלי נפטר בגיל 87 , גרתי בחיפה. בתי, שגרה בכרכור ונכדתי, חני, שגרה פה, בעין שמר ,הציעו לי לעבור לגור בדירונית בעין שמר ונעניתי להצעתן.  אני נהנית פה. טוב לי, אני שלווה.
ברטה וייס
בת 83 , גרושה, אימא לשלושה בנים, 8 נכדים ו2 נינים
זיכרונות מהעבר:                                                                  
נולדתי בסרדנה, שהייתה חלק מפולין ועכשיו שייכת לאוקראינה, בכפר קטן שאפילו לא מופיע במפה. הייתי בת יחידה. כשהייתי תינוקת הורי היגרו לבלגיה ושם גדלתי. בתקופת מלחמת העולם השנייה התחבאנו בעזרת הפרטיזנים במקומות מסתור שונים. כל פעם נדדנו למחבוא אחר.  התחבאנו עם בלגים שלא הסכימו לעבוד עבור הגרמנים. בשנתיים הראשונות הסתתרתי במחבוא במשפחות שכנים שונות. אמי הצטרפה לפרטיזנים. לא ידעתי אם אמי חיה או לא. בתום המלחמה, אמי לקחה תמונה שלי והלכה ברחובות העיר שחשבה ששם אני נמצאת, ושאלה עוברים ושבים אם ראו את הילדה הזו. למזלה, פגשה במקרה את האיש שאצלו הייתי. וכך היא מצאה אותי. כשהייתי כבת 18 השתתפתי במסיבה שהקהילה היהודית באנטורפן ארגנה לחיילי הבריגדה, שם הכרתי את בעלי שעמו עליתי ארצה. בארץ נולד לנו בן. לאחר מספר שנים התגרשנו. באחת הפעמים טיילתי עם חברים בהר כנען בצפת, שם הכרתי את בעלי השני והתאהבנו בעוצמה חזקה. נולדו לנו שני בנים נהדרים.
תחביבים:
תרגול פזיוטרפיה, קריאה, כתיבת שירים וברכות לילדים

איך הגעתי לעין שמר?
עם הרגשת הזקנה והצורך בעזרה לא רציתי להיעזר בעובדת זרה. בני שגר בישוב קציר שמע על הדירוניות בעין שמר מבנה של רותי עמל, שכנתי. 

איך אני מרגישה בעין שמר?
אני גרה בעין שמר כחודש. הגעתי הנה בהיסוסים רבים. המעבר היה לי קשה בגלל הבירוקרטיה. לדוגמא, מעבר מקופת חולים לאומית לכללית הוא מסורבל ודורש הרבה התעסקות, דבר המקשה עלי. אני לא אוהבת להטריד את בניי, אבל זקוקה לעזרתם. הפתעה נעימה ציפתה לי פה בעין שמר, כי חששתי משכנים חדשים. הסולידריות של השכנות שלי הפתיעה אותי לטובה.
אביבה ויסברג
בת 81, גרושה, אימא ל 3 ילדים, סבתא ל 10 נכדים ונין אחד. אביבה היא אחותו של משה ויסברג.
זיכרונות מהעבר:                                                                                                           נולדתי בתל אביב, בשכונת מונטיפיורי ועל כן נקראתי אביבה. אנחנו 5 אחים ואחיות וכולנו בקשר משפחתי הדוק עד היום, נפגשים ומשוחחים כמעט מדי יום. בילדותי, היה לנו בית מכניס אורחים. תמיד היו אורחים: חיילים מהבריגדה, אנשים חסרי בית, שכנים ועוד. אמי הייתה עקרת בית ואבי עבד בשירות המדינה ככל יכולתו. הוא היה שוטר רכוב על סוסה. שרתי בצבא 7 שנים וחצי, סיימתי כקצינה בדרגת סרן. עזבתי את הצבא לטובת לימודים בבצלאל. למדתי רישום וגרפיקה. התחתנתי עם ראובן, שהכרתי בבצלאל, הוא למד שם פיסול. הוא מפסל עד היום. התחתנתי בגיל 26 וגרנו בשכונת גאולים בירושלים, בבית ערבי עתיק. הייתי עקרת בית וטיפלתי בשלושת ילדיי. כשהילדים גדלו יצאתי לעבוד, עבדתי כסוכנת ביטוח. כשילדיי  בגרו ועזבו את הבית, התגרשתי. אחרי גירושיי למדתי והעברתי קורסים וסדנאות באיזון גופני ונפשי. לימדתי בבתי ספר ללימודים אלטרנטיביים. ראובן, הגרוש שלי, יליד פולין, הוא ניצול שואה. הוא היה הרבה שנים בגטו לודג' ומשם הועבר לשני מחנות אושוויץ ודכאו וניצל. כשהייתי בת 12 החלטתי שכשאגדל אתחתן עם ניצול שואה, מפני שראיתי את היחס המזלזל שהיה בזמנו כלפי נערים ונערות שניצלו מהשואה. כשהכרנו, אמי קיבלה אותו כבן. במשך השנים בארץ הוא עבד כנגר מקצוע שלמד בגטו, בבית חרושת למיטות ילדים.
תחביבים:                                                                                                                         
בזמני הפנוי אני מאוד אוהבת לעשות מ"כלום" "משהו", מדבר שזרקו אני אוהבת למחזר ויוצרת רעיון חדש. זה מעסיק את המחשבות שלי ונותן לי רצון לקום בבוקר, לשמוע את ציוץ הציפורים ולראות זריחה ושקיעה. לדוגמא: מעניבות יפהפיות שקיבלתי מאנשים שלא היה להם צורך בהן, תפרתי תיק מקסים לשאת בו בקבוק מים. אני מוצאת בארגזי המחזור בגדים שאני משנה אותם שיתאימו לאופי שלי . אני שמחה לתת במתנה דברים שאני יוצרת, כמו: תיקים מחומרים שונים. אני מרבה בכתיבת סיפורים. ראשי מלא רעיונות מהרפתקאות של חיי שהיו גדושים בחוויות ועניין.
איך אני מרגישה בעין שמר?                                                                                             
 בעין שמר אני גרה כשנה. ברגע שחליתי לא רציתי להכביד על ילדיי. גיסתי האהובה עלי מאוד, צביה, הזמינה אותי לבוא לגור בעין שמר. הוריי קבורים כאן. ואחי האהוב, משה, גר פה. אני מאושרת בעין שמר. מדי בוקר אני קמה לציוץ הציפורים, מטיילת בקיבוץ, מתבוננת בעץ השקמה הגדול מול המרפאה. אני מאושרת כאן יום יום ומצאתי חברים כלבבי. השכנות בדירוניות מרגישות יחסי ידידות ותמיכה הדדית.
אחד הסיפורים שכתבתי:  רק עוד רגע אימא...
בת ים. חוף הסלע. כשהיינו ילדים, אבא היה לוקח אותנו בשבתות לחוף הזה. אבא, אימא וחמישה ילדים שובבים. עכשיו, כבר עברתי את שנתי השבעים, ואני שוחה כמעט כל יום באותו מקום. חורף וקיץ, אני ממהרת לים. נכנסת למים הקרים ומחכה להרגשת העונג שמציפה אותי. עבר והווה מתחברים. אני שוחה כמה שטוב לי ויוצאת לאטי מהמים. כשאני מתקרבת לקו המים, אני קוראת ב"קול גדול (בלב פנימה) ובתחנונים" ומבקשת מאימא: "רק עוד רגע אימא, רק עוד קצת..." אימא הטובה שלנו מתקרבת, נעצרת, ומראה לי את האצבעות. אני מסתכלת: "הן עוד לא מקומטות!" אני מסמנת לה מרחוק, "שלא, הן לא מקומטות". היא מחייכת את חיוכה הטוב ובניע ראש, מראה לי שהיא מרשה. אני קיבלתי "תוספת". בשמחה ובעונג אני חוזרת לעומק המים ושוחה עוד קצת. עכשיו אני יוצאת מאושרת מהמים. כל יום חוזר "הקטע" הזה מחדש. אימא נפטרה כשהייתי בת ארבעים וארבע והיא חיה איתי יום-יום, תומכת ואוהבת. זה כל כך נעים, מערסל ומנחם.       
אביבה ויסברג, בת ים, חורף 2003

הודעות ושונות


הודעה ממחסן הבגדים
לחברים שלום,
המודעה בעלון האחרון בקשר לשעות פתיחת מחסן הבגדים מתייחסת
 לימי שישי בלבד!
במשך השבוע שעות הפתיחה נשארות כרגיל.
תודה, צוות מחסן הבגדים

שימו לב, העלון הבא ייצא בעוד שבועיים בתאריך 2.8.13 ויעסוק בנושא הצעיריאדה



בהדרן מעוניינים במחשב
אם שלכם סיים תפקידו אצלכם אבל עדיין עובד סביר / טוב
נא עדכנו
תודה,
נורית משיח
הקרנת סרט
ביום חמישי 25.7.13  בשעה 20:15,  במועדון לחבר
יוקרן הסרט הבריטי "השיר של מריון" קטן, צנוע ומרגש.
מוזמנים ליהנות
א.ש. הפקות
מספריית הילדים
הורים וסבים המעוניינים בתקופת החופש לבקר בספריית הילדים,
מוזמנים ליצור עמי קשר,
איה מלומן
עדכון מספרי טלפון
מספר הטלפון החדש של עידו בן דור 052-5014807
מספר הטלפון של המזכירות הטכנית הוא: 4483
נגנבו לנו 2 זוגות אופניים ממרפסת הבית 
1-שחורים מרוססים בספריי זהב עם ארגז ירוק מאחור
2-כתומים נראים כמו אופניי הרים

נשמח מאוד לקבלם חזרה.
בתודה,
שני בראון דור

בת 40 היא... הצעיריאדה!
השבוע יתלה בחדר האוכל לוח מיוחד ובו הרשמות לתחרויות ההווה והעבר המפוארות. יהיו מקצי גברים ונשים, משפחתי, אתלטיקה קלה, שחייה, ובעיקר המון רוח ספורטיבית, ילדות נשכחת וכיף. בבקשה הירשמו למקצים השונים (יחידים או משפחתיים) במהרה.
זכרו – האירוע יתקיים ביום רביעי 7.8.13 משעה 16:00 באצטדיון (עם הרבה מים ותרועות עידוד) ובבריכה (העידוד יימשך – מובטח).
לאחר התחרויות תהיה התכבדות, התרעננות ואז הטקס המרכזי לציון 40 שנות ספורט בחברת הילדים.
חכו לפרסומים, התחילו להתאמן (בשביל מה לדעתכם הוקמו קבוצות הריצה של אלעד יגודה???) והירשמו, הירשמו, הירשמו!
מחכים לכם, כיתה ו' וצוות הצעיריאדה ה-40.


הודעה מועדת רווחה:
חוגים במילוא – הקיבוץ מסבסד 50 אחוז מהעלות לשני חוגים, מעבר לכך על חשבון החבר.

תלמדו ותיהנו, אוריין גנדלמן

עלון 24 (2013) (5928) ה אב תשע"ג

חוגגים מאה שנה לתנועה שבנתה את המדינה!
כל השומרים והשומרות באירוע של פעם במאה שנה
השומריה העשירית!

המקום: יער משמר העמק
הזמן: 17-20/7/2013
17.7.13 בערב המופע המרכזי

על הלוח בחדר האוכל תתלה רשימה לנסיעה מרוכזת לאירוע הפתיחה


הודעות ושונות
מזל טוב                                           
לאסתר ונעמן אפשטיין לנישואי                           
אילת עם עומר                                                                     
 ברכות לאחים עמית, עידית וליאור ולכל המשפחה

חדר אירוח
האחריות על חדר האירוח עברה למירי גרוסברג שהתנדבה לתפקיד.
ניתן לפנות למירי לתיאום.
כל הכבוד למירי על התנדבותה ובהצלחה
עידן יגודה, מש"א

מלגות מפעל הפיס לסטודנטים לשנת הלימודים תשע"ד
בשנת 2006 יזם מפעל הפיס את פרויקט "מלגות פיס להשכלה גבוהה", שבמסגרתו מוענקות מלגות לימודים להשכלה גבוהה לסטודנטים שידם אינה משגת לממן לימודים אקדמאיים. הסטודנטים מקבלים מלגה ללימודי תואר ראשון, בסך של 30,000 ₪ לשלוש שנים. הסטודנטים מקבלי המלגות, תורמים לקהילה בהיקף של 130 שעות התנדבות בשנה. כך נושאים הסטודנטים את לפיד "הקבלה והנתינה". ההרשמה לקבלת מלגה תתקיים בין התאריכים 17.7.13-17.6.13 המעוניינים מתבקשים לכתוב מייל לכתובת: ido.dov@pais.so.il
למכירה מכונית
פורד פיאסטה שנת 2001 צבע ירקרק, טסט לשנה, במצב מצוין, חסכונית בדלק
מחיר 8,000 ₪ . לפרטים נוספים: אמיר תומר 052-2236217

ספירת מלאי בכלבו 
ביום שני, 15.7.13 הכלבו יהיה סגור עקב ספירת מלאי. הוא יפתח שוב ביום שלישי 16.7.13 בין השעות 17:00-19:00 נא להצטייד בהתאם. תודה, צוות הכלבו 
הודעה ממחסן הבגדים                                    
מטעמי התייעלות וחיסכון מתחילת אוגוסט מחסן הבגדים יהיה פתוח
בין השעות 8:00-12:00 נא להתארגן בהתאם! 
בהזדמנות זו בואו בבקשה לחפש פריטים לא מסומנים, הארונות גולשים! 
בתודה, צוות מחסן הבגדים

שינויים בקבלת רופא:
יום חמישי 18.7.13 אל-תור בשעות 8:30-9:30 קבלה רגילה 9:30-13:00
יום ראשון 21.7.13 אל-תור בשעות 14:00-15:00 קבלה רגילה: 15:00-17:30
בברכה, צוות המרפאה

אינטרנט אלחוטי לצעירים שגרים בבתי החיילים ובית הביטחון
לאחרונה הותקן אינטרנט אלחוטי בשני בתי החיילים ובבית הביטחון. צעירים שגרים בבתים אלה מוזמנים להחזיר את המודם לאבי בן אדיבה כדי שנוכל בחודש הבא להפסיק את החיוב שלהם עבור טלפון קווי. בברכה, סיגל דקל וענת גרוסמן, ועדת צעירים

נעורי עין שמר –-  מקום ראשון במאסטר שף

ביום ד' האחרון התקיימה בחממה תחרות "מאסטר מנשף" של המועצה, במסגרתה התחרו קבוצות הנעורים מיישובי האזור בבישול של מנות שונות שנבחנו על ידי צוות של שופטים. נעורי עין-שמר התייצבו למאורע ובעזרת המון מוטיבציה, יכולת קולינרית מרשימה ובעיקר המון שיתוף פעולה ועבודת צוות מדהימים (!!!)- שמרו על השושלת וזכו (שוב...) במקום הראשון!!!!
המנות המנצחות: כדורי בשר ברוטב חלב קוקוס עם נודלס, גזר ואפונה ומאפה של חציל, בשר וטחינה ותוספת של קוסוקוס עם רוטב מיוחד. הפרס לזוכים: סיר פוייקה

           
כמה מלים על השומריה העשירית //
                        חמי סל, מפיק השומריה העשירית
"השומריה" הינה אירוע שיא בן 4 ימים שמתקיים בערך אחת לעשור מאז הקמת התנועה. זהו אירוע תרבותי, חינוכי, צופי ורעיוני מרוכז של כל תנועת השומר הצעיר: החניכים הצעירים, המדריכים, חברי שנת שירות, חניכי התנועה העולמית, חיילי הנח"ל ובוגרי התנועה. השומריה העשירית מציינת 100 שנה של פעילות שומרית ופתיחת 100 שנים חדשות של עשיה, ציונות והגשמה.
השומריה מתקיימת ביער הקיבוצים בסמוך לקיבוץ משמר העמק בתאריכים 17-20 ביולי.
מה כוללת השומריה:
•           מחנות שכבתיים לחניכי ד-י"ב
•           אירועים מרוכזים של ספורט, ריקודי עם, צופיות, שירה ועוד
•           כנס מחזורים
•           ערב פתיחה חגיגי שאליו מוזמנים גם הורים ובוגרים מכל הארץ. יתקיים ביום רביעי בערב (ראו מודעה בשער העלון). הערב יכלול מפקד אש ענק ואופרת רוק חסרת תקדים, בהשתתפות מאה חניכי התנועה!
•           יום הורים: יתקיים ביום שישי 19.7 בשעה 11:00 בשטח המחנה.
•           צעדה חגיגית במרכז העיר חיפה, שבסיומה יתקיים מופע מרכזי.
פרטים על כל האירועים – באתר התנועה ובדף הפייסבוק של השומריה.

עין שמר, מראשוני קיבוצי השומר הצעיר בארץ וממקימי הקיבוץ הארצי מברך את התנועה במלאת לה מאה, וגאה לשלוח לשומריה העשירית את בני הקיבוץ החניכים, המדריכים והמארגנים – הרבה הצלחה לכולם.
חזק ואמץ!


זיכרונות מהשומריה // מנו אלון

בין השנים 1956-1966 לא התקיימה שומריה. לכן אנחנו, קבוצת "ערבה", פספסנו את האירוע כחניכים בתנועה.
בשנת 1956 ביקרתי בשומריה את אחי הגדול יורם ומה שבמיוחד זכור לי - הוא קרב הגמר במשיכת חבל בין מוסד "נעמן" למוסד "מבואות עירון". רוב המושכים אצל כוחותינו היו חברי קבוצת רימון, שסיימה אז י"ב. הכוכב של הקבוצה  היה מיכה מילשטיין, שנחשב לכבד  ביותר ושלא ניתן להזיזו ממקומו..
נותן הקצב, שהיה תפקיד מאוד מרכזי בקבוצה, היה אבשלום מרימון.
אצל  "האויב" בלט בגודלו איתן שרייבר.
הקרב היה מאוד צמוד ודקות ארוכות זז החבל רק סנטימטרים מצד לצד.
לעיני כל באי השומריה ניצחנו וזה נחשב להישג ברמה של אליפות הארץ בכדורעף.

אירוע שני שזכור לי, הוא מהשומריה משנת 1966.
השומריה נערכה בגבעות מצפון מזרח לקיבוץ שער העמקים, ושימשתי בתפקיד ניהולי בצוות המחנה.
בסיום השומריה נערך מצעד של רוב משתתפי האירוע ברחובות של חיפה. נראה שכוונת ההנהגה הייתה לשחזר בקטן את מצעד כוחות המהפכה בכיכר האדומה במוסקבה. המנהיגות של הקיבוץ הארצי ומפ"ם ישבה על מרפסת שאמורה להזכיר את אותה במה מוסקבאית, ששם סדר העמידה ליד המנהיג (סטלין, כרושצ'וב, ברז'נייב וכו') קבעה את מקומו של האדם בהיררכיה הסובייטית נכון לאותה תקופה.
בעבור הצועדים ליד המרפסת הייתה שם ממש אופוריה. היטיב לתאר זאת חזן (יעקב):
"אלו הם כוחות המחר"  יש  עתיד למהפכה.
ניתן לציין שכשמאוחר יותר פרצה מלחמת ששת הימים, הכל השתנה וכוחות המחר נעלמו כלא היו.


שומריית הבילהרציה // רקפת זהר

השומריה שלי התחילה בטרגדיה. ישי גודל, חניך מקן גלבוע, נהרג תוך כדי עבודה על מבנה צופי לשומריה. הייתם חושבים שזה ישפיע על שאר הקינים לאמץ נוהלי בטיחות נוקשים יותר, אבל מי יכול לחשוב על בטיחות כשעל הפרק עומדת שאלת השאלות – למי יהיה מגדל גבוה יותר, למנור או לשומריה? וכשהתברר ששלנו גבוה יותר – אז מי רימה והכניס ברגים איפה שמותר רק חבלים? ואצל מי השפיץ עקום יותר? התחרות בין הקנים הייתה חלק בלתי נפרד מהשומריה, לא רק בבניה, גם בשטפטה, במספר החניכים, בהופעה לערב התרבות, באיכות הארוחות... וכאן, אני חייבת להודות ממרחק של זמן, הרמה הייתה די דומה, ובצוות החלוץ שהגיע לשטח שבועיים לפני השומריה לצורך חזרות על המופעים ובניית המתקנים, היה אחוז המשלשלים קרוב ל-100%. כיוון שגם אני הייתי ב"חלוץ" יצא לי לראות מקרוב את היוד-בתניקים מכינים מרק מעופות שרגע קודם קרקרו בכלובים שלהם. מה אני אגיד, לא לחינם זכינו לכינוי שומריית הבילהרציה.
אבל הייתה אוירה טובה. תחושת שייכות למחנה אחד גדול, שהורכב בעיקר מילדי קיבוץ, כי מי ספר את החניכים העירוניים (שהיוו מספרית מעל לחצי המשתתפים מן הסתם). הרי מה הם יודעים על כפיתות, בוסים וסנדות? מה שכן, כולם לבשו חולצות כחולות ומכנסי עבודה
או שבעצם לא? את חבריי הטובים ביותר אני זוכרת דווקא בטריקו קרוע ומגבעות שוליים סטייל וודסטוק. הזיכרון מתעתע. האם ייתכן שבדיוק שם, ברגעי השיא של התנועה, דיברו בתוך האוהלים על איין ראנד ואגואיזם ומימוש עצמי? האם אני זוכרת נכון שלצד מפקד האש האדיר ביותר, מרבית המופעים שהועלו על הבמה היו של לגלוג וסאטירה?
השומריה החמישית עמדה עם רגל אחת בעולם האמונה ורגל שניה באוויר, יד אחת הניפה דגל והשנייה החזיקה סיגריה מגולגלת. בתוך מפגן העוצמה הגדול למדנו שהכל משחק, ואין מה להתרגש ממפקדי אש...
דעתי זו על דגלים וסיסמאות נותרה בעינה עד עצם היום הזה, ורק כשהגעתי לשומריה התשיעית לאחר שהתבקשתי לכתוב טקסט למופע המרכזי, הבנתי שאני בכלל לא בעניינים. כתבתי איזו סאטירה משודרגת, ואילו החניכים שעמדו להציג אותה, בכלל לא חשבו שזה מצחיק. להם היו כוונות לגמרי רציניות. כך הכרתי את תנועת הבוגרים, שלתדהמתי, ממשיכה באותה רצינות גם לשומריה העשירית. זהו, עכשיו כבר חייבים להודות: איין ראנד פאסה, תחי המחאה החברתית!

חוויות שומריות // אורי תומר

השומריה השביעית
בשומריה השביעית הייתי בכיתה ט'. אני זוכר הכנות קדחתניות, כי שמענו הרבה על המפעל הענק הזה ומאוד היינו גאים להיות חלק ממנו. מספר חודשים לפני השומריה – כל קן החל לחשוב איזה מתקן הוא יבנה – גולת הכותרת של היצירה השומרית. הייתה גם מעין תחרות סמויה ולא כל כך סמויה, לאיזה קן יהיה את המתקן היפה והמקורי ביותר. אצלנו, בתקופה זו, התחילו להקים ספינת מעפילים ענקית בהובלת חן חדוותי, גיא אדליסט ואמנון ארליכמן (אני מקווה שלא שכחתי מישהו...). הבנייה החלה, כאמור, חודשים לפני – והייתה חלק חשוב מההכנות לקראת השומריה. השומריה עצמה התקיימה ביער אחיהוד והייתה מהגדולות והמפוארות שהיו. היו בה מתקנים רבים, כמו גשר תלוי ענקי, המגדל של עמקים ו..כמובן – ספינת המעפילים הענקית שלנו – גאוות הקן. במסגרת השומריה התקיימו תחרויות ספורט שונות וקבוצתנו התבלטה – איך לא – בכדורעף. בנוסף זכור לי גם שהביאו לשטח השומריה את תכנית הטלוויזיה האלמותית – "זהו-זה" – מה שתרם לחגיגה הגדולה מסביב. שני דברים העיבו על השמחה והיצירה הכל-כך יפים של השומריה: האחד, שסמינר מד"צים באותה שנה – לא התקיים במתכונתנו הרגילה באזור קיבוץ שדה נחמיה אלא באזור המחנה ואני כמדריך לעתיד הייתי קצת מאוכזב...והשני, שלאחר השומריה – המושבניקים מאחיהוד, שלא היו מרוצים מהמתקנים ביער ומכך שרצו לקרוא לו מעתה ואילך – "יער השומר הצעיר" – ניפצו את מרבית המתקנים שנבנו בעמל רב. אך נשארו שני מתקנים, שהובאו אחר כבוד לגבעת חביבה: המגדל של עמקים ו...ניחשתם: ספינת המעפילים של מבואות עירון. המתקנים עוד עמדו זמן רב ליד הגדר של הגבעה – ואפשר היה לראותם מהכביש. סה"כ השומריה, מבחינתי, הייתה אירוע משמעותי ומכונן, והיה לו חלק גם בהכרעה שלי להמשיך לאחר שנות ההדרכה במוסד גם לשנת הי"ג לפני הצבא.

השומריה השמינית
בשומריה זו, שהתקיימה כמו השומריה שתתקיים השנה – ביער משמר העמק, הייתי, הפעם, בכובע של חבר הנהגה. בתקופה זו הייתי אחראי על הקן הקיבוצי באזור הצפון. זכורה לי שומריה גדולה מאוד – אך עם קצת פחות מתקנים... עם זאת – עדין הבנייה הייתה חלק חשוב בהכנות ה"קיניות" לקראת השומריה. בשומריה זו גם שילבו, לראשונה, בניצוחו של חמי סל הבלתי נילאה, את "שיר היונה". כך שלסיום השומריה עשינו צעדה ברחובות העיר חיפה לפי קינים, והגענו עד חוף הים שם התקיים טקס סיום מרהיב ואירוע "שיר היונה" גדול ומרגש. כחבר הנהגה הייתי הפעם בצד האחראי והמארגן, אך עדין הצלחתי גם ליהנות ולהיווכח שמבואות עירון לא מביישים את הפירמה...

השומריה העשירית
השנה אסע לשומריה העשירית לאותו יער נפלא במשמר העמק – הפעם כהורה מלווה (וגאה...) לגלי, בני הבכור,  כחניך בכיתה ד' בקן מבואות עירון (וגם כדוד של אלה...). כך, שמבחינתי זו סגירת מעגל אישית ומשפחתית ומקווה שהחוויות של גלי בשומריה ובשומר הצעיר בכלל (כמו שהיו עבורי) יהיו חוויות מעשירות, מהנות ואולי גם עבורו השומר הצעיר יהיה סוג של דרך חיים...
...אז חזק ואמץ ו..תנו קפיצה לשומריה – זה לא רחוק, זה יפה ובטח יהיה לא פחות מרגש משנים עברו...

"שומריה" ב"שומרייה" // דני רימון
"הו שומר מה מליל..."   "משמר העמק"  "דיברות השומר"  "השומר איש אמת"  את השורש ש.מ.ר הפכנו, הטינו ולעסנו כדבעי. ואז הגיעה השומריה. השומריה ביער משמר העמק (מהיערות הגדולים במדינה) הייתה מן אולימפיאדה. ההתרגשות לקראת... הרקיעה שחקים זמן רב לפני. חשבנו לתומנו כי השומריה היא אירוע מרכזי עולמי וכל העולם נע סביבנו. זו הייתה הזדמנות (לפני חמש מאות שנה) לפגוש את בני גילינו מכל הארץ. לצאת מ ד' אמותינו ולעסוק בבנייה צופית, באכילה צופית, בכיבוי צופי המוני " "והעיקר לפנטז" כי "תנועת השומר הצעיר" היא כמעט התנועה היחידה ואין בילתה. חזרנו משם, כמובן, רצוצים, עייפים אך מרוצים.
ים כחול של חולצות עם שרוך לבן // שלומית תומר
ים כחול של חולצות עם שרוך לבן.
החולצה הכחולה עם השרוך הלבן הביאה אתה חיי נעורים תוססים, טיולים מאתגרים ומחנות צופיים שהוציאו אותנו מה"בועה" של המוסד החינוכי, הדרכה, "פעולות" עם מדריך, מבחנים וטקסים של עלייה משכבה לשכבה, בירורי סמלים, הפגנות ועצרות  כשבשיאן ה"שומריה" –  תוכן חיים שלם שלנו בשנות הנעורים של סוף שנות הארבעים וראשית שנות החמישים.
זהו  ה ש ו מ ר  ה צ ע י ר  בשבילי. ים כחול...
בנוסטלגיה לעבר זכור לטוב המדריך האהוב והנערץ שלנו – יעקב היערי מגרעין "פגים" שעבר להשלים את קיבוץ גת, חוויות רבות מהדרכתי במעברות העולים בסביבה (מעברת-עירון, התימנים בשער מנשה ג', "פתח עירון" מול ברקאי) והדרכה בחדרה כשליחת י"ב. היינו חבורת מדריכים עם הרגשה של תרומה למדינה בקליטת העלייה ההמונית שלאחר קום המדינה. הרחבנו את היריעה והמעגל החברתי שלנו במחנות וטיולי תנועה כשיצאנו לאוויר העולם מהחברה הקטנה שהייתה לנו אז במוסד ונפגשנו עם "שמוצניקים" מקיבוצים אחרים ומהתנועה בעיר. והיו גם הלבטים והקשיים של הבירורים לקבלת סמלי בוגרים.

והשנה, כשנכחתי בכניסה לתנועה של נכדיי אלה וגלי תומר במוסד החינוכי מבואות-עירון, חזרתי והתרגשתי שוב מהים הכחול של החולצות עם השרוך הלבן ומשמחת הנעורים ב"מעגל החברים" השמוצניקי.
מאה שנים של השומר הצעיר, מדור לדור, לדור.

מה מתקדם  בתקנון הדיור? דו"ח מצוות היגוי
לפני כשבועיים הצגנו במועדון לחבר את תקנון הדיור, ושמענו הערות ראשונות מחברים, בין היתר בקשות ליותר מידע לגבי תכנית חלוקת דירות. הצוות התלבט כיצד להתייחס לבעיה זו. מצד אחד, ברור לנו שלא ניתן לקבל החלטות פרטניות לגבי חברים ודירות לפני שיש החלטות עקרוניות. יתר על כן, אנחנו עדיין לא עושים שיוך, איננו "מחלקים מגרשים", ולא עוסקים בבעיות סבוכות של השכרה והורשה – ולכן חלק מהשאלות אינן רלוונטיות בשלב זה, ואף אין להן תשובות מן המוכן. בעיה נוספת – יש לנו שמאות עקרונית לדגמי הדירות בקיבוץ, אולם לא נעשתה עבודה פרטנית לגבי מצבה של כל משפחה.
בסופו של דבר הצוות החליט לחלק לחברים דפים המציגים נתונים בסיסיים על הדירה והזכאות הכספית של המשפחה. מטרת הדפים לתת לחברים מושג כללי על "השוואת פערי דיור" – שהוא הנושא העיקרי בתקנון הפרטת הדיור. מדובר בטיוטה ראשונה בלבד! בהמשך נקים צוותי עבודה, הן להקצאת הדירות והן לנושא השמאות. צוותים אלה יתחילו את עבודתם רק לאחר שהתקנון יאושר בקלפי, שכן מדובר בעבודה רבה, שדורשת השקעת זמן ומשאבים, ומבוססת על החלטות שטרם התקבלו.
ביום ה' 18.7.13 בשעה 20:30 ניפגש עם גיל שינה, שהכין את שמאות הדגמים. גיל יסביר את עקרונות השמאות, וחברים יוכלו לשאול ולהגיב.
הצוות דן בהצעות נוספות שעלו מאז השיחה:
•           הטבות מס לחברים שבונים – סוכם שמי שמשקיע בשיפוץ למעלה מ-300,000 ₪ זכאי להטבות מס מקבילות לאלה של הנקלטים.
•           כיצד מחליטים אילו דירות מיועדות לדירות קבע – נטען כי חלק מהדירות הן במצב גרוע מאד. סוכם כי ההגדרה נשענת על "תכנית הצל" לחלוקת מגרשים. תכנית זו אינה מתייחסת למצב הדירות אלא לפוטנציאל שלהן להיות דירות קבע. התשובה למצב הגרוע של חלק מהדירות היא הכסף שיקבלו החברים במסגרת איזון פערי הדיור.
•           חברים המתגוררים בדירות שאינן מוגדרות כבתי קבע – סוכם כי צוות מצומצם ייפגש עם המשפחות, ויבחן איתן את מצבן והאפשרויות העומדות בפניהן.
חברים שרוצים להגיש הסתייגויות או הצעות לתקנון הדיור – זה הזמן! מסרה: רקפת
                                  
למוסד החינוכי מבואות עירון  דרוש/ה רכז/ת נעל"ה
         מהות התפקיד:
אחראי/ת על חינוך ילדי נעל"ה להתאזרחות ולהצטרפות לחברה הישראלית של חניכי נעל"ה, עם שימת דגש על ערכים יהודיים- ישראליים וטיפוח ושיפור קליטתם  במוסד החינוכי מבואות עירון.
דרישות התפקיד:
1.         ניסיון בעבודה חינוכית עם בני נוער
2.         ניסיון בניהול והובלת צוות
3.         נכונות לעבודה בשעות אחה"צ וערב
4.         ניסיון עבודה במערכת בית ספרית
5.         תואר ראשון בחינוך / מדעי התנהגות או תחומים משיקים

קו"ח למייל breiman@gmail.com  או בפקס 04-6372857
לפרטים נוספים: 054-5627507  - ריטה

הנידון: חישובי פנסיה
אנחנו מקבלים לכתובת המייל שלנו אינפורמציה על הנעשה בתנועה הקיבוצית.
בין היתר גם בעניין הפנסיה. הנושא מעסיק את התנועה וגם יש התערבות של הכנסת.
יש תקנות והמלצות של התנועה וצפויה גם חקיקה בכנסת.
לאור זאת, מומלץ שהקיבוץ לא יקבל החלטות  פרטניות של עצמו. יאמץ את התקנות
הרחבות של התנועה ושל המדינה.
בברכה,
עידו ספקטור

חדשות משדרת האמנים


חידושים וחדשות מהשדרה:
סטודיו חדש לקרמיקה עומד להיפתח בשדרה. בסטודיו צפויים להתקיים קורסים וחוגים לילדים, נוער ומבוגרים. כמו כן, יהווה הסטודיו מקום לעבודה ויצירה לעוסקים בקרמיקה המחפשים השראה ומקום ליצור בו.
סטודיו תֶנָע לאמנויות הגוף והתנועה מקיים סדנאות ופעילויות במגוון תחומים בקיץ ונערך לשנת הפעילות הקרובה: הגוף המודע - התוכנית ללימודי תנועה ואימפרוביזציה: Flowork, BMC  ומעבדת אימפרוביזציה.
חופי ממשיך להתחדש וליצור, והנפחייה מהווה אבן שואבת למתעניינים מהארץ ומהעולם. עתר גבע מפתח סטודיו וגלריה לאמנות. באורווה לומדים ילדים רבים לטפל בסוסים ולאהוב אותם, לרכב ולבצע תרגילי רכיבה מגניבים.
מקום בזמן - במרחב העבודה המשותף מזגן, מטבחון, חדר לישיבות, אינטרנט, מדפסת אלחוטית/פקס ומקרן. עכשיו כשהילדים בחופש הגדול וצריך זמן עבודה שקט מחוץ לבית - מקום בזמן הוא המקום! במקום מארחים הרצאות וסדנאות במגוון נושאים, וביניהם אמנות, חברה, קיימות, יזמות עסקית וחברתית ועוד... תאמו את בואכם מראש עם רואי: 052-4636456 רונית: 054-4691310
קרקס שבזי צומח ומתרחב, ויפעיל בשנה הקרובה קורסים חדשים למבוגרים וחוגים לילדים ולנוער. אתם מוזמנים להגיע לאירוע הקרוב, בשבת הקרובה. 17:30 סדנאות קרקס וב 19:00 מופע תאטרון קרקס, זוכה פסטיבל להצגות ילדים, סופר סבתא!

מוזמנים לשדרה, יש רוח אחרי הצהרים, ורוח חיובית כל היום!
עמי גלעד ונועם גבע

סיכום שנה בחממה האקולוגית
אנו מסמכים שנה בחממה האקולוגית, ונערכים לשנת הלימודים הבאה. הייתה זו שנה של התרחבות והעמקה, תלמידים נוספים מכל הסביבה הצטרפו, וכעת לוקחים חלק בתכניות הלימוד של החממה תלמידים מבתי הספר מבואות עירון, גוונים, חוף הכרמל, ביה"ס החדש של המועצה, נטעים, א-שאפעי בקה, הדמוקרטי פרדס חנה, חקלאי ימה, אולפנה כפר פינס ועוד... בשנה הקרובה אנו מקווים להתחיל לקיים תכניות חקר גם לתלמידי ניצני רעות ורעות, בתקווה שיצטרפו למעגל התלמידים-החוקרים מכל הסביבה.
תלמידי החממה עוסקים בנושאים ייחודיים ברמה הארצית לבתי ספר, וביניהם גידול אצות חד תאיות מהן ניתן להפיק אומגה 3, חלבונים וסוכרים, טיפול במים בעזרת חיידקים, צמחים וקרינת UV, הדברה ביולוגית, חקלאות ימית, חקלאות מדייקת, ונושא חדש ומסקרן - "ביו-מימיקרי", העוסק בלימוד פתרונות אותם פיתחו אורגניזמים בטבע, ושימוש בפתרונות אלו לצרכי האדם, בתחומי ארכיטקטורה, רפואה, הנדסה ועוד...
אנו רוצים להודות לחברי הקיבוץ על התמיכה והחיוך לאורך כל הדרך, ומזמינים אתכם לחממה לקפה, תה ומפגש עם התלמידים. תודה להנהלת הקיבוץ ולמועצה האזורית מנשה על התמיכה והסיוע.
לסיום, נביא מכתב של תלמידי בי"ס "תום" חרב לאת, עולים מאתיופיה אשר לקחו חלק בתכנית "דוקטור דג" בחממה:

תכנית תרבות חודש יולי

18.7.13 יום חמישי  16:30: מתרחצים ונהנים בבריכה ואירובי במים עם אלעד יגודה

19.7.13 יום שישי : "שפיים ונהנים". ההסעה תצא בשעה 16:30 פתיחת המתקנים בשעה 17:30 הסעה חזרה הביתה בשעה 21:00. כרטיסים יחולקו לתיבות הדואר ביום חמישי. בילוי נעים!

25.7.13 יום חמישי 16:30 : מתרחצים ונהנים בבריכה וריקודי עם עלוית מרקם

סיור קיץ במוזיאון תל אביב לאמנות
הביקור יתקיים ביום שלישי ה- 30.7.2013  בהנחיית :  צילה ליס

מוזיאון תל אביב פתח לאחרונה שפע של תערוכות מעניינות. בשל כך נקיים השנה סיור קיץ .
נבקר בתערוכות:

דגנית ברסט – "המזימה של הטבע"
תערוכה רטרוספקטיבית לאמנית זוכת פרס רפופורט לצייר ישראלי בכיר 2012 .

אבנר כץ – "חזרה גנרלית"
בדרכו האירונית והמושחזת מבטא בציוריו את החרדה מפני עתיד לא נודע, סוף, חידלון, פחד ומוות.

wysiwyg: what you see is what you get

תערוכה קבוצתית העוסקת בגבולות הפוליטיים, המיסטיים והפואטיים של המכונה בפיסול ובווידיאו.

מוצגות תערוכות נוספות בהן ניתן יהיה לצפות ככל שיותיר הזמן.

מוזמנים לחוויה מעניינת ומרגשת. הרשמה על לוח המודעות בשבוע הבא


יום שישי 16.8.13 "רק אהבה" לנו משלנו
בבריכת השחייה פרטים בהמשך
מהנעשה בכפרנו
מחיר הרכב - המשך הטיפול
דברים שהשמענו בישיבת הנהלת הקהילה
שמחה ועלי אלון

לאחר השינוי, כשהמאבק הסתיים, החלטנו להיות "חיוביים" ולהיאבק רק על עוולות שעוד אפשר לתקן ולשפר.
מה שמפליא אותנו שמאז השינוי נעלם הכסף. אין כסף לשום דבר. והרי הבטיחו לנו מצב הפוך! וכתוצאה מכך צריך להעלות את המחירים בכל ענפי השירות - כולל הרכב. והיות ואין כסף לקהילה לסבסד שום דבר.
למה קודם היה כסף לרכב, לכביסה, לאוכל? הרי היו שנים טובות - לא כמו השנה. פתאום הכסף נעלם. "אז איפה הכסף?" - כמו ששאל יאיר לפיד.
אותה כמות כסף פשוט מתחלקת היום אחרת. מה שקודם נכנס לקופת הקהילה נכנס היום לכיסים הפרטיים ואת השכבות החלשות - העניים, הפועלים הפשוטים, המשפחות מרובות הילדים, הפנסיונרים - השאירו על הקרח (והרחבנו על כך במאמרים שכתבנו בעלון).
הפערים בקיבוץ גדֵלים במהירות. בשעה שחלק מהאנשים מתעשרים (אבל דורשים כל הזמן "להוריד את המיסים") - אחרים לא גומרים את החודש. הקצבה של הפנסיונרים לא מגיעה אפילו להמלצת התנועה - ויוקר השירותים עולה, כלומר ערך הקצבה יורד.
המקרה של מחיר הרכב הציבורי הוא אופייני:
השכבות החלשות, שאין ידן משגת לקנות ולהחזיק רכב פרטי - כלואות בקיבוץ. וכשצריך להסיע ילד חולה לבית-החולים משלמים מחיר אסטרונומי.
לפני השינוי מחיר הק"מ היה כ-90 אגורות ומחיר הזמן כמעט זניח. היום המחיר כמעט הוכפל!
בכלל, כל התהליך נראה לא הגיוני: יש לנו מערכת ציבורית טובה ומתפקדת, כולל המוסך. הרכב היה מנוצל על ידי הרבה חברים ולכן חסכוני. כיום - בגלל גובה המחיר - הרכבים עומדים לא מנוצלים - והמחיר עולה. מי שיכול קונה מכונית, מאות מכוניות, עשרות מגרשי חנייה (והגבירים חייבים לחנות דווקא לפני הבית...).
על ה"ממסד" לתת פתרון למצוקה. יהיה זה סבסוד או כל פתרון אחר - כשהמטרה היא להוריד את מחיר הק"מ לחברים. זה פתרון ערכי-מוסרי כדאגה לשכבות החלשות. נדמה לנו שמחיר הרכב לק"מ צריך להיות כ-1.30 - אז ייסעו יותר והענף יהיה יותר רווחי - במקום לסגור אותו.
לאחר שהבאנו את הנושא להנהלת הקהילה אנו מצפים לפתרון, ואם לא יימצא אנו מציעים להעביר את הנושא לשיחת הקיבוץ