חפש בעלונים קודמים

עלון 45 (2019) (4206) כד' חשון תש"ף


מתוך: הרפתקאות אליס בארץ הפלאות  //  לואיס קרול


"התואיל להגיד לי, בבקשה, באיזו דרך עלי ללכת מכאן?", שאלה אליס
"זה תלוי במידה רבה לאן את רוצה להגיע", אמר החתול
"לא אכפת לי כל-כך לאן", אמרה אליס
"אם כך, לא משנה באיזו דרך תלכי", אמר החתול
"בתנאי שאגיע לאנשהו", הוסיפה אליס כהסבר
"בטוח שתגיעי", אמר החתול, "אם רק תתמידי בהליכה".


לואיס קרול, הוא שם העט של צ'ארלס לוטווידג' דודג'סון,
שהיה מרצה למתמטיקה בקולג' קרייסט צ'רץ' שבאוניברסיטת אוקספורד.
את ספריו המקצועיים, שעסקו במתמטיקה ובלוגיקה, פרסם תחת שמו האמיתי,
ואילו את הספרות היפה שכתב, ובראשה הספר "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות",
מספרי הילדים הפופולריים של כל הזמנים, פרסם תחת שם העט שלו (בעילום שם).

שמות עט מפורסמים נוספים:
ע. הלל (הלל עומר)
ס. יזהר (יזהר סמילנסקי)
אחד העם (אשר צבי גינצברג)
מנדלי מוכר ספרים (שלום יעקב אברמוביץ)
ש"י עגנון (שמואל יוסף צ'צ'קס)
און שריג, אבנר כרמלי, יגאל גולן, איתן דרור, איתן נותב ויצחק אחיטוב (שרגא גפני)
ג'יי קיי רולינג, רוברט גילבריית' (ג'ואן רולינג)
יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט)
שלום עליכם (שלום רבינוביץ')
או. הנרי (ויליאם סידני פורטר)
ג'ורג' אליוט (מארי אן אוונס)
מולייר (ז'אן-בטיסט פוקלן)
ועוד-ועוד



מאמר מערכת

השבוע הסתיים בהצלחה מהלך ממושך שהובילה מערכת העלון, של ערעור על החלטת הנהלת-הקהילה לאסור פרסום בעלון בעילום שם.
לאורך הדיונים בנושא, טענו חברי מערכת העלון את עקרי הטענות הבאות:
           בחברה קיבוצית יש לכל אמירה ביקורתית, גם הלגיטימית ביותר, משמעויות אישיות, משפחתיות וחברתיות, שמקשות על רבים להביע את דעתם בפומבי.
           ביקורת עניינית היא אמצעי חשוב ואף הכרחי לתפקודו התקין של כל ארגון. יש לאפשר ואף לעודד אותה.
           העלון הוא במה חשובה לביטוי החברים. נוכחנו כי האיסור על פרסום בעלון בעילום שם, מצמצם כמעט לחלוטין את השימוש בבמה זו.
           הגבלת השימוש בעלון אינה מונעת ביקורת, אלא מעבירה אותה לשולחנות ולשבילים, בלי שניתן יהיה להתייחס אליה ולתקן שמועות חסרות בסיס. בכך הביקורת הופכת מזיקה והרסנית.
           כללי האתיקה של העלון, מבטיחים שכל פרסום, גם בעילום שם, יהיה במסגרת האיסור על לשון הרע ולא תהיה בו פגיעה אישית באדם כלשהו.

לאחר דיונים ארוכים, התקבלה השבוע בוועד-ההנהלה ההחלטה לאפשר פרסום בעלון בעילום שם, בכפוף למספר מגבלות (ראו להלן "משולחנות ההנהלה"), כפי שהיה בעבר. זו הזדמנות חגיגית במיוחד, להזמין את החברים לחזור ולכתוב ולשאול באמצעות העלון. יחד עם זאת, ראוי להזכיר בהקשר זה, כי פעמים רבות אין תחליף לשיחה פנים אל פנים עם בעל-תפקיד או עם חבר, על מנת להשיג הבנות, הסכמות ושינוי.
בעלון השבוע מאמרים ושאילתות בעילום שם וגם לא בעילום שם, שהצטברו על שולחן המערכת בשבועיים האחרונים מאז פורסמה ההזמנה לכתוב לעלון שנושאו "השם שמור במערכת".
ועוד השבוע בעלון – תגובות על המאמר בנושא הלינה המשותפת שהובא מהפייסבוק לפרסום בעלון, והחברים הוזמנו להתייחס אליו.

סיגל דקל


מ  אמר

כילד ונער, תמיד התגאיתי בחתימת שמי על כל דף משוב והערכה שקיבלתי בבית-הספר. גם כאשר התעקשו המורים כי אין צורך בחתימת השם וכי חשיבות הנייר היא בתוכן הדברים, תמיד כתבתי את שמי באופן שלא ישתמע לשתי פנים. אולי הייתה זו דרכי להפגין אומץ, שלא הייתי ברוך בו בשדות אחרים של חיי.                 
נשמת אפה של העיתונות הוא חקר האמת, והרמה הגבוהה ביותר של זו היא הבאת הדברים בשם אומרם, הצמדת שם לבכיר שמעל, הסרת הלוט מעל זהותה של מי שעברה עבירה על טוהר המידות וכן הלאה. אך יש מקרים, בהם גם דגולי העיתונאים החוקרים מבינים כי יש לשמור על חיסיון האדם, על מנת שאמת גדולה יותר וחשובה יותר תצא לאור.                                                         
ומהי אותה אמת חשובה?                                                              
כאשר קורבן אונס נחקרת במשטרה ולאחר מכן על דוכן העדים, יקפידו כל כלי-התקשורת שלא למסור פרטים מזהים אפילו ברמז. זאת מכיוון שהאמת שלה ותפיסתו של הפושע, חשובות יותר מחשיפתה. כאשר סוכן משטרתי מושתל בארגון פשע גדול ולבסוף נחשף בעת מעצרם של העבריינים, נזהרים כולם לבל ייחשף ויהיה יעד לפגיעה עתידית בשל עבודתו הקדושה. ולבסוף, כאשר אנחנו שומעים ידיעות מישיבות הממשלה, הקבינט והסיעות השונות, כולן תחת הפסבדון של "גורם בכיר", "חבר קבינט" ו"מקורב ליו"ר", כל המידע הוא באדיבות אדם אשר אינו מעוניין ששמו יוזכר, אך המידע שברשותו חשוב וראוי שישמע בכל בית בישראל.                                                                     
לכן חברים, עילום השם הוא לא כמיהה, לא יעד או מטרה, אך הוא חשוב מאין כמותו לעיתונות בכלל ולעלון הקיבוץ בפרט. ועוד דבר, כאשר נכתב דבר מה בעמוד דעות כלשהו, הוא נקרא "מאמר", צירוף המילים מה+אמר, ולא מי אמר.          
ולסיום, בישיבת ועד-ההנהלה עם מערכת העלון, הוזכר עיתון "הארץ" כדוגמה לכך שמאמריו נכתבים תמיד בגילוי שם הכותב ובחתימתו. אז לא, ב"הארץ" מתפרסמים מאמרים רבים בזהות מטושטשת של הכותב/ת, ויותר מכך, המאמר היומי הפותח את העיתון – הוא "מאמר המערכת" – אינו בחתימת אף אדם.

השם שמור במערכת




תשובה לאירית פואה ושרית אלימלך  //  צביה ויסברג

לפני שמונה שנים הוחלט לאפשר לוותיקים, להשאיר את החשבונות שלהם בתוך הקיבוץ, מתוך התחשבות בקושי שלהם לנהל חשבון בבנק. וגם, זאת הייתה אחת ה"סוכריות" שניתנו למתנגדי השינוי, על מנת לרכך את התנגדותם. הוותיקים האלו לא נעשו צעירים יותר והקושי בנושא הזה עוד גבר. אבל, עכשיו כבר לא צריך "סוכריה". מהיכרותי את הנהלת-חשבונות, אני יכולה להעיד על מספר חברות שהמהלך הזה הפך אותן מחברות שמנהלות את עסקיהן הכספיים בעצמאות ובביטחון, לחברות שמתקשות בניהול ענייניהן הכספיים ותלויות בעזרת ילדיהן.
אבל, הרשימה שלי לא באה לתקוף את המהלך הזה, שהוא כבר בחזקת "חלב שנשפך" ורק מראה את המגמה.
אני מדברת על מתן שירותים לחברים על-ידי הנהלת-חשבונות, ואיני רואה את הקשר בין זה לבין העובדה שהקיבוץ אינו משמש כבנק של החבר (נכדתי הקטנה מדקלמת: "מה הקשר? בירה נשר", וכך גם אני מרגישה). בהידברות עם רכזי-הענפים, אפשר להגיע לפתרונות שיביאו להתייעלות בהעברת החיובים לחברים. בכמה ענפים זה כבר נעשה. צריך רק לרצות, ולזכור שזה מאמץ קטן להנהלת-חשבונות ועזרה גדולה לכלל חברי הקיבוץ. העברות בין חברים, הוא מהלך שמצריך בין 5-15 דקות בחודש. אז זה החיסכון? פעם בחודש ממילא מעבירים את הזיכויים והחיובים לבנק של החברים, כמו שזה נעשה היום.
אירית ושרית מציינות שההחלטות החדשות נותנות מענה לחברים. אני רואה בשתי החלטות אלו פגיעה ברווחת כל ציבור חברי עין-שמר, ברווח של חיסכון כמעט אפסי. קשה להימנע מההרגשה המעיקה והמכאיבה, שחברי הקיבוץ הופכים למטרד בעיני המערכת המנהלת אותנו, שעושה מאמץ להשתחרר מהחברים במסווה של מילים גבוהות כמו "שינוי" ו"חיסכון".
אני, שמרימה את קולי וגם יודעת מבפנים, שהמהלך הזה שפוגע, כאמור, ברווחת כל חברי עין-שמר, יביא איתו חיסכון מועט ביותר - מזמן הפכתי ל"ילד הרע" של המערכת. לפי תשובתן של אירית ושרית, אני מבינה גם שקולי הוא "קול קורא במדבר", כי "הכלבים נובחים והשיירה עוברת". וכמו שהגדירה חברה שפירגנה על רשימתי בעלון הקודם: "נהייה קצת פחות עין-שמר".
קיבלתי מחברים רבים תגובות אוהדות ומפרגנות על רשימתי בעלון הקודם. אני מודה לכל מברכיי וקוראת להם שוב, להרים גם הם את קולם בנושא הזה.


להיות זקן בקיבוץ דיפרנציאלי  //  אבישי גרוסמן

הזיקנה לא קופצת על האדם לפתע. היא באה בשלבים. פה ושם נחלש הזיכרון, הרגליים כואבות, והחברים בני הגיל הולכים ומתמעטים. בהדרגה הופך הזקן לתלוי בסובבים אותו. אם התמזל מזלו ויש לו בן חבר-הקיבוץ, משפחה החיה לצדו, או בת/בן-זוג, יוכל להיעזר בהם. אבל אם, כפי שקורה לעיתים קרובות, הוא או היא התאלמנו, ובסביבתו הקיבוצית אין משפחה תומכת במידה מספקת, תלותו בממסד הקיבוצי הולכת וגוברת.
פעם, בעבר הרחוק, הבין הזקן את הקודים הייחודיים המניעים את המציאות בה הוא חי. אלא שלאחר השינוי הדיפרנציאלי, רבים מבין הזקנים מתקשים להבין את המנועים שמניעים את סביבתם החברתית. הכסף הפרטי, שבעבר טופל על ידי הנהלת-החשבונות הקיבוצית, עבר לטיפול הבנקים. חלק גדול מהשירותים ניתנים בתשלום. הטיפול בצרכים המיוחדים של הזקן, כולל סיוע באמצעות מטפלים חיצוניים, נזקף לחשבונו הפרטי. לעיתים קרובות הזקן כבר לא מסוגל להבין את מרכיבי ההתחשבנות. לעיתים הוא יכול להיעזר בקרובי משפחתו, אבל אם אין לו כאלה, הוא נאלץ לקבל על עצמו את דין ההתחשבנות באמצעות מוסדות הקיבוץ. ובכך, התלות במוסדות הנבחרים של הקיבוץ גוברת.
בקיבוץ שהשתנה, רבים מבעלי-התפקידים המנהלים את הקיבוץ, הם בעלי מקצוע שאינם חברי קיבוצו של הזקן. לעיתים קרובות המנהלים החדשים אינם מכירים את הביוגרפיות של חברי-הקיבוץ, במיוחד של אלה שהזדקנו במהלך בניית הקיבוץ ועיצוב הקודים המייחדים אותו. זרות של פקידים, החליפה לעיתים קרובות את ההיכרות של שותפים. בעלי-התפקידים שנשכרו על ידי הקיבוץ, יכולים להכיר את פועלו של הזקן בעבר, רק על פי מסמכים ארכיוניים או סיפורי חברים אחרים; אבל באופן טבעי חסר בהתייחסותם של בעלי-התפקידים החיצוניים, המימד הרגשי שאמור ללוות את ההיכרות הפורמלית.
לעיתים קרובות, הזקן הקיבוצי כבר לא הולך על שתי רגליו במסגרת חברה מוכרת. רגליו הוחלפו בקביים, עליהן הוא מדדה אל המקומות אליהם הוא רוצה להגיע. האידאולוגיות בהן האמין ובשמן פעל, הפכו בעיני רבים למיושנות ולעיתים אפילו נלעגות. רבים מהזקנים נותרו חסרי כיוון רעיוני, שבעבר העניק להם את טעם הקיום הקיבוצי.
אין ספק, עדיין מצבו של הזקן הקיבוצי טוב יותר ממצבם של רבים מהזקנים החיים במסגרות אחרות. רבים מהנהלים הישנים של ערבות הדדית והסיוע ההדדי עדיין תקפים, אבל התהליך אותו עוברים הקיבוצים הוא של התמעטות רמת הערבות ההדדית. אבד לרבים מהקיבוצים שעברו להתנהלות דיפרנציאלית, הרצון לשמור על ייחודיות חברתית. רצונם להיות "כמו כולם", בבחינת עולם כמנהגו נוהג. הם בטוחים שבעולם "האמיתי",
           
הקפיטליסטי, חייבים לחיות זה לצד זה חברים עניים לצד חברים עשירים, כי ככה בנוי העולם וזאת דרך הטבע, והקיבוץ הוא חלק בלתי נפרד מהעולם הטבעי המקיף אותו.   
והזקנים החיים במסגרת התהליך של העתיד המתקצר, מה יהיה עליהם? והרי זיקנה דינה השלמה עם המציאות. האנרגיה הדרושה למאבק על אינטרסים, או על דמות החברה הראויה, כבר אינה מצויה ברשותם. בתי-העלמין, בהם נחים חברי-הקיבוץ שבא יומם, מלאים באנשים שלחמו על דמות החברה הקיבוצית הייחודית ועיצבו אותה על-פי בחירתם. 
בימים אלה, האינרציה הקיבוצית מוליכה אל הכיוונים ההפוכים מאלה בהם האמינו הוגי הרעיון הקיבוצי, ואנחנו כולנו, זקנים וצעירים, נסחפים עם הזרם.  



הכל אנשים  //  צביה ויסברג

המשפט "אפשר להוציא את הבחורה מהקיבוץ", משתמע ההמשך: "אבל אי-אפשר להוציא את הקיבוץ מהבחורה". אני יכולה רק להצטער על כל אלה ש"סוחבים" איתם את הלינה-המשותפת, כמשהו מאיים המעיב על חייהם. בשבילי הקיבוץ היה תמיד אנשים, ואף פעם לא ישות אנונימית שלא לוקחת אחריות. בילדותי אלו היו ההורים שלי ושל חבריי. הנשים הטובות שקיבלו בחום ואהבה את אמי החלוצה, ועזרו לה בקשיים של אם צעירה ללא עזרה ותמיכה של הורים, סבתות ודודות. לא היתה זו "נטישה איומה", אלא להיפך, הרבה אהבה ואכפתיות (ה"תינוקיות" של היום, בהן אימהות שחוזרות לעבודה משאירות את ילדיהן התינוקות לשעות ארוכות, נשמעות יותר טוב?). האנשים שדאגו לחבריי ולי לבית בנוי ומסודר, בעת שהאוהלים שלהם התעופפו בסערות החורף. המטפלות שאהבו אותי. החברים והמחנכים שלי, שתמכו בי ונתנו לי ביטחון בעת שאמי חלתה במחלה קשה ואושפזה למשך חודשים ארוכים.
למדתי להיות עצמאית, להתמודד עם קשיים ולגבור עליהם.
החברים שלי, אחיי עד היום, שיחד חלקנו את חיי היום-יום, את מעשי הקונדס, את "סידור" המטפלות לאחר ההשכבה, את ההתפלחויות לסרטים ולמופעים שלא הוזמנו אליהם (דוגמא: שמואל רודנסקי, שחקן "הבימה", הגיע להופעה. הוא התחיל אותה במונולוג מתוך "זעקי ארץ אהובה" בקולו הרועם: "היי, אתם שם בחוץ...", ואנחנו, הילדים, היינו שם בחוץ, תלויים על החלונות, משוכנעים שנתפסנו בקלקלתנו). היתה לנו ילדות קסומה למרות המחסור והעוני החומרי.
ואחרונים חביבים – הוריי, שתמיד אהבו אותי, נתנו לי ביטחון ביכולתי להתמודד והיו תמיד שלמים עם דרך החיים שבחרו לעצמם.


קיבוץ יקר, אין לך על מה להתנצל  //  דוד בן אשר

עם הגיעי מעין-עירון לקיבוץ עין-שמר על עגלה רתומה לסוסים, חבוק בידיה של אמי חנה, הועברתי מיד לבית-הילדים, לתחילת תקופת הלינה-המשותפת, שתלווה אותי עד סוף י"ב. נכון שחיכיתי ל-10 ימי המחלה השנתיים, בהם נשלחתי לאיזולציה בחדר ההורים, פינוק שאין בילתו. נכון שהמטפלת עליזה לימון גנבה את הפנס שלי – מצרך רב-ערך של אז (מצאו בחדרה של עליזה הרבה חפצים גנובים של ילדים). נכון שהפרידה בערב לעת ההשכבה הקיבוצית, הייתה קשה ולעתים מלווה בבכי וגעגועים להורים "הנוטשים". אכן, היו בסגנון הזה לא מעט סיבוכים וקשיים.
אבל, צריך להסתכל גם על הצד האחר של מטבע הלינה-המשותפת. האלטרנטיבה הייתה מגורים באוהל או בצריף, גרוע בהרבה מבית-הילדים בו שוכנו. הארוחות היו וודאי מעולות, לעומת אפשרות של ארוחה ביתית דלה ועלובה, כחלופה למטבח המשותף בבית-הילדים. ועוד – זמן האיכות עם ההורים בין השעות 16:00-19:00 בערב, היה 3 שעות של הורים נטו, עם כל המשמעות החינוכית והמשפחתית שהייתה בהן. תראו לי כיום בית, בו ההורים מקדישים 3 שעות ביום! לילדיהם. אין דבר כזה בשום יישוב בארץ.
אני חושב, וגם מרגיש, שהלינה-המשותפת לא פגמה ביכולת הקשר האישי ויצירת האינטימיות הבין-אישית שלנו. אפשר שזה גם תרם לכישורים החברתיים שלנו בהמשך חיינו.


רוקמת איחוי והכלה – תערוכת יחיד
בגלריית קריית-טבעון במרכז ההנצחה  //
יואל אמת

ביום שישי 25.10.19 נפתחה תערוכתה של אדווה דרורי, אמנית רב-תחומית. התערוכה נקראת "שומרת לילה – בואי לגן תכלת". את הפתיחה והתערוכה מלווה פס-קול מאת ובביצוע אתי בן-זקן. התערוכה היא מיצב רב-נושאים, החל מאוהלים מרובדי צבעים, בובות דמויות ילדים חסרי פנים, מזרוני שינה, משטח דשא סינתטי ואביזרים שונים המתעדים תקופה משמעותית וכואבת של ילדות בקיבוץ בימי הלינה המשותפת.
ראו עוד בקישור: http://cafe.themarker.com/post/3484425/

אכלו לי שתו לי  //  סיגל דקל

המאמר הזה עיצבן אותי.
פחות בגלל תוכנו, ויותר בגלל השתייכותו לז'אנר (סוגה) ההתבכיינות וההתקרבנות הרווח סביבנו. ז'אנר מתפתח, עולה ופורח, המציע לחבריו שתי טובות הנאה מפתות ביותר:
האחת בתחום הרגשי – התנערות מאחריות, והשנייה בתחום הכספי – פיצויים.
כמו כל דבר רע בעולם (כמעט), גם את זה פיתח ושיכלל ראש-הממשלה ביבי נתניהו.
מול העולם (באו"ם) – הוא נציגו המתייסר של עם ניצולי שואה נרדפים ומעונים.
מול העם (שבו הוא מכהן בתפקיד הבכיר ביותר לאורך שנים רבות) – הוא ובוחריו הם קבוצה מודרת וחלשה של בני עדות המזרח ותומכי ימין.
מול התקשורת (שחלקים מרכזיים ממנה נמצאים בשליטתו) – הוא שעיר לעזאזל הנרדף עם בני משפחתו על לא עוול בכפם.
ב"רוח המפקד" הפכו הסבל, הנרדפות, החולשה והבכיינות לספורט לאומי. לא פלא, שגם בקיבוצים יש מי שבוחר להצטרף לחגיגה, ולא רק בהקשר ללינה המשותפת.
ללינה המשותפת היו יתרונות רבים (למשל, כפי שהזכירו קודמיי, תנאים משופרים בהשוואה לחדרי ההורים וחיי חברה משמעותיים) וגם חסרונות (למשל, פחדים קשים שליוו חלק מהילדים לאורך שנים). גם ללינה המשפחתית יש מאלה (למשל, קירבה להורים הנוסכת ביטחון בהורים ובילדים) ומאלה (למשל, אמא מותשת מחוסר שינה, בודדה וחסרת אונים השוקעת בדיכאון עד כדי חוסר יכולת לתפקד).
כך או אחרת, הלינה המשותפת לא נכפתה בכוח על איש. היא היתה חלק חשוב בתפיסת עולמו של הקיבוץ ובאורחות חייו, ולכן חלק בלתי נפרד מהחברות הוולנטרית בקיבוץ. מי שמחפש אחראים לנזק שגרמה לו הלינה המשותפת, צריך לפנות להוריו ולהאשים אותם בכך שבחרו להיות חברי-קיבוץ. הם גם הכתובת לתביעת הפיצויים. בהצלחה.




לוח מודעות


היי, יש תערוכה בקרוב!
המציג: אני.
20 צילומים מהשנה האחרונה, תלויים יפה-יפה על הקיר הארוך והמואר היטב בלובי של בניין המועצה האזורית מנשה.
התערוכה נקראת "גבולי" ובאה להתעכב לרגע על המקום בו פרט או קהילה ניצבים בתווך בין אז למחר, בין כן ללא, בין ידוע ללא-ידוע...
יהיה כיבוד, יין, דברי טעם ומפגש!


שישי תרבות בחממה
רשימת פעילויות עד חנוכה

ביום שישי 22.11 שני מפגשים: 
בשעה 9:00 - סדנה: "התנועה הקיבוצית לאן?", עבודת צוותים עם ליאור שמחה,  מועמד להנהגת התנועה הקיבוצית בבחירות הקרובות.
בשעה 10:00 - מפגש יזמים אזורי להתמודדות עם התחממות כדור-הארץ.

ביום שישי 29.11
בשעה 10:00 - מפגש חברים עם אילן שדה. נדון בנושא שדה-התעופה, מפעל המים האזורי, קריית החינוך היסודי ושאלות נוספות שהחברים יעלו.

ביום שישי 5.12
בשעה 9:00 - מפגש עם ניר מאיר מזכ"ל התנועה הקיבוצית. החברים מוזמנים להעלות שאלות, כגון: השיוך, התמודדות עם החלטות רמ"י, תוכניות התנועה הקיבוצית לעתיד, ועוד.
הציבור מוזמן לכל המפגשים
תמי צמח, גלי יגודה, אביטל גבע, נועם גבע




ברכה לבני-המצווה עם פתיחת שנת הפעילות

שכבת "גולן" האהובים שלנו
רועי יגודה (של גלי והראל), גל חדוותי (של טלי וחן), שי זרטל (של הדס ונבות), אוריין ארבל ויטמן (של איריס ושגיא), נועה אייזן (של טל ויוסי), איתי שאשא (של רונית ורונן), רונה בכמן (של ליאת וניר), אמרי אלימלך (של שרית וגבי), גיא בן מיור (של אפרת ואיתן), עומר קצנלנבוגן (של ענתי ויאיר) -
היום אתם מתחילים את השלב הבוגר של הילדות שלכם. ילדים וילדות בני-מצווה בדרך להיות נערים ונערות.
במהלך השנה תעברו חוויות רבות ותתנסו במגוון דברים, שיעזרו לכם להבין איזה סוג של אדם אתם הולכים להיות. אנחנו מאחלים לכם שכל מה שתתנסו בו, יעצים אתכם ושתדעו להפיק את המיטב מאירועי השנה הזו.
כבוגרי חברת-הילדים בכלל והמרכז הבוגר בפרט, מתייחסים אליכם כבר אחרת ומצפים מכם להוביל ולשמש דוגמא. ואנחנו אכן מסתכלים עליכם אחרת, ילדים שלנו, ויודעים שכל אחד ואחת מכם מסוגל להנהיג ולהוביל את ילדי עין-שמר בדרך הנכונה ביותר.
אין לנו ספק שהמשימות בהן תעמדו השנה, יגבשו אתכם כקבוצה ושתסיימו את שנת-המצווה מאוחדים, מסוגלים ובעיקר מסופקים מהדרך אותה עברתם.
אנחנו גאים בכם מאוד ואוהבים אתכם מאוד ומצפים לחוות איתכם את שנת-המצווה.
הורי "גולן".



משולחנות ההנהלה


הצבעת קלפי אלקטרונית
מיום שישי 22.11.2019 בשעה 9:00, עד יום ראשון 24.11.2019 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה ב-הנהלת-חשבונות אצל הגר צ'נסקי
ביום ראשון 24.11 בין השעות 9:00-13:00.


תקנון הרכב החדש אושר בהנהלת-קהילה. עם התקנון אושר גם הרכב הוועדה, שכוללת את עידן יגודה (מרכז), אירית פואה (מנהלת הקהילה), איתי מילוא (תמחירן), שרית אלימלך (ביטוח) ונציגי ציבור. עקב כך אנו מחפשים שני נציגי ציבור שיצטרפו לצוות.

דרוש/ה נציג/ת ציבור לוועדת רכב
דרישות התפקיד:
1.         נוכחות בישיבות
2.         דיסקרטיות
3.         התמדה
4.         רצינות
5.         רצון לתרום
בחירה בקלפי

המעוניינים יפנו לשרית אלימלך עד תאריך 30.11.2019.

משולחנה של ועדת-רכב  //  עידן יגודה

כבר תקופה ארוכה שענף הרכב אינו מצליח להיות מאוזן ונמצא בגירעון די גדול. עד עתה, מתחילת השנה - 90,000 ₪. מצב זה נובע מכמה סיבות עיקריות:
1. אנחנו נוסעים פחות ברכבי הקיבוץ (לחברים רבים יש רכב פרטי) בהשוואה לשנים קודמות, והכמות הולכת ופוחתת.
2. בגלל ריבוי תאונות, מחירי הביטוח שאנו משלמים יקרים מאוד.
3. הרכבים הגדולים שנקנו בשנים 2016 ו-2018, דורשים החזרי פחת גבוהים ומחיר הק"מ
    שהחברים והענפים מחויבים בהם כיום, אינו ריאלי להוצאה האמתית לק"מ ברכבים אלו.
4. חלק מהרכבים ישנים ונזקקים לטיפולים יקרים.

מצב של גירעון אינו אפשרי, ולכן הורתה הנהלת-הקהילה לוועדת-רכב, לאזן את התקציב עד סוף השנה ולנקוט צעדים כדי שהענף יהיה מאוזן גם בשנה הבאה. לאחר בדיקת הנתונים הוחלטו ההחלטות הבאות:
1.     רכב גדול אחד יימכר עוד השנה (זאת לאור הכוונה להעביר את נהג-בית לרכב קטן).
2.     רכב מזדה ישן יימכר עוד השנה.
3.     מחיר הק"מ לרכב הגדול ולטנדר 68, יעלה מינואר לחברים 2 ₪ ולענפים 3 ₪.
4.     יעשו בדיקות עם חברות ביטוח נוספות, כדי לנסות להוריד את מחירי הביטוח.

אני יודע שצעדים אלו לא קלים למספר גדול של חברים וצעירים שמשתמשים ברכבים. עדה גבע השכילה אותי השבוע, שחופש התנועה הוא אחת הזכויות הבסיסיות בחברה דמוקרטית. לכן אנחנו מנסים לצמצם את הפגיעה בצי-הרכב ולהשאיר כמות רכבים שתיתן מענה סביר. בקיבוצים רבים שעברו שינוי, ענף זה הצטמצם עם השנים למינימום של 2-3 רכבים, ואני מקווה שנוכל בעין-שמר לשמור על שירות חשוב זה. אני תקווה שהענף יתייצב ונוכל אפילו לחדש במקצת את הצי בשנה הבאה.

מוזמנים להתנדב להיות נציגי ציבור בוועדת-רכב (נחוצים לנו שניים), והעיקר -
סעו בבטחה ובזהירות ושימרו על הרכבים.




התנהלות העלון בעין-שמר. עודכן בוועד-ההנהלה  18.11.2019
        
תפקיד העלון
           לדווח באופן שוטף על המתרחש בקיבוץ, כולל החלטות בגופים השונים.
           לאפשר דיון ציבורי בנושאים שעל סדר-היום, לפי פניות הציבור, הוועדות, ההנהלות וביוזמת העורך.
           להוות במה לאמירות אישיות ואמנותיות, לפי פניות הציבור.
           להאיר היבטים שונים בחיינו הציבוריים, התרבותיים והחברתיים, בנוף האנושי של קיבוצנו, באחריות וביוזמת העורך.
           להיות כלי לחיזוק הלכידות החברתית של עין-שמר.
           להוות במה לכלל הדעות הקיימות בציבור.
           ללוות תהליכים מרכזיים בקיבוץ.

עורך העלון
עורך העלון נבחר בוועד-ההנהלה וכפוף למנהל/ת-קהילה. תפקיד העורך:
           לממש את תפקידי העלון.
           לעמוד בקשר עם ממלאי תפקידים ולדאוג שיפרסמו סיכומים והחלטות.
           ליזום כתבות וראיונות שיביאו לביטוי את הנושאים שעל סדר-היום, כמו גם את פניו החברתיים והתרבותיים של הקיבוץ.
           לבצע עריכה תוכנית, לשונית וגרפית של החומרים המתפרסמים בעלון.
           לעמוד בתקציב השנתי של העלון.

מערכת העלון וועדת אתיקה
           מערכת העלון הינה גם ועדת האתיקה שלו. היא תמנה 5 חברים, ביניהם העורכת ומנהלת-הקהילה.
           מערכת העלון נבחרת בוועד-ההנהלה.
           במקרה של חילוקי דעות במערכת העלון, ההחלטה תתקבל על פי דעת הרוב. במידה ואין רוב לעורך סמכות החלטה אחרונה.
           העורכת תיצור קשר עם חברים נוספים, לפי ראות עיניה, שיסייעו בכתיבת העלון ועריכתו.
           ועדת האתיקה תפעל בהתאם להגדרות הכלולות במסמך זה.
           ועדת האתיקה תכונס לפי הצורך, על מנת לקבל החלטות לגבי פרסומים שנויים במחלוקת. את הוועדה יכול לכנס כל אחד מחבריה. החלטות הוועדה יתבססו על הקוד האתי של העלון.

פרסומים של מוסדות הקיבוץ
           יפורסמו החלטות המוסדות הבאים: שיחת-קיבוץ, הנהלת-קהילה, הנהלה-כלכלית, מש"א, ועדות. הפרסום באחריותם של רכזי הוועדות והתחומים. הפרסום יתבצע סמוך ככל האפשר לקבלת ההחלטות. בסמכות עורכת העלון להעביר הערות למפרסמים ולבקש תיקונים ושינויים.
           ימסרו דוחות תקופתיים (אפשר גם כראיונות), על-ידי מנהלי תחומים, ועדות ורכזי מפעלים.

דעות
           המערכת מחויבת לתת ביטוי למגוון הדעות של החברים. לא ייפסל מאמר בגין הדעה שהוא מביע.
           פרסום דעה יתפרסם עם חתימת הכותב, או בעילום-שם בהסכמה של מערכת העלון. 
           לא יפורסמו ביקורת ומידע על אופיו או חייו האישיים של אדם, בין אם חבר או לא, גם אם הוא ממלא תפקיד.
           לא יפורסמו מאמרים שכוללים התבטאות אלימה או תוקפנית כלפי אדם או קבוצת אנשים, או שמנוסחים בלשון גסה או מעליבה.
           מאמר הכולל ביקורת על ועדה או ממלא תפקיד, יעמוד בכללים הבאים:
o          הביקורת תהיה בנושאים רלוונטיים בלבד לתפקיד האדם או הוועדה.
o          המאמר יועבר להתייחסות האדם האחראי על תחום זה, ולא יתפרסם בטרם התקבלה תגובתו של האחראי. על בעל התפקיד להעביר את תגובתו בתוך כ-6 ימים, אם אין סיבות המונעות ממנו לענות.
o          לא תתפרסם תגובה על תגובה באותו עלון (כלומר, סך הכל: מאמר + תגובה).
o          מאמר שקיבל תשובה יפורסם כלשונו (כותב המאמר לא יוכל לתקן את דבריו לאחר קבלת התשובה, אך יוכל למשוך את הפרסום, ובמקרה כזה לא תפורסם גם התגובה).
           במידה שהמערכת תיזום שאלון עמדות, עליה לעשות מאמץ סביר להביא לביטוי עמדות שונות.

מודעות והודעות
           מודעות יפורסמו בחתימת ועדה, בעל-תפקיד או חבר.
           מודעות מסחריות של גורמי חוץ, לא יתפרסמו בעלון, למעט לפי שיקול העורך.
           מודעה לא תתפרסם ברצף יותר מפעמיים, אלא לפי שיקול העורך.

מגבלות לשון-הרע
           עורך העלון ילמד את חוק איסור לשון-הרע, ויקפיד להימנע מכל פרסום היכול להוות לשון-הרע.
           במצבים של ספק והתלבטות, יפנה העורך לגורם מקצועי להיוועצות.


           עורך העלון אחראי על כל פרסומי העלון. על העורך לעשות מאמץ סביר לבדיקת אמיתות העובדות לפני פרסומן, ואם ידוע לו, או שהוא מתרשם, כי אינן אמת – לא יפרסם (העורך יהיה זכאי לביטוח שנעשה לשאר מנהלי הקיבוץ).

שאילתות
           תפקידה המרכזי של השאילתה הוא לאפשר לחברים לבקש מידע בנושאים הנוגעים לכלל הציבור.
           השאילתה תנוסח כשאלה קצרה ועניינית, ולא תכלול הבעת דעה, לא באופן מפורש ולא באופן מובלע.
           השאילתה תופנה לממלא תפקיד ספציפי או למנהל מגזר. השאילתה תועבר על-ידי העורך למנהל הרלוונטי, שיכין תשובה בתוך כשבוע. ניתן לאחר את מועד התשובה במקרים מיוחדים תוך יידוע של השואל, ולכל היותר עד שבועיים. התשובה תועבר קודם כל לחבר, ורק לאחר מכן היא תפורסם בעלון.
           תשובת ממלא התפקיד תהיה עניינית ותכבד את השואל.
           תפורסם שאילתה ללא שם השואל, בתנאי שמערכת העלון אישרה את הפרסום.
           לא יתפרסמו שאילתות בנושאים פרטיים של השואל, אלא רק בנושאים הנוגעים לכלל הציבור.
           השאילתה והתשובה עליה יפורסמו באותו עלון.

מאמרים שהתפרסמו בעלונים או עיתונים אחרים
           לפי שיקול דעת העורך, יפורסמו בעלון נושאים בעלי רלוונטיות לקיבוץ עין-שמר.
           היקף פרסום כזה יהיה עמוד אחד לכל היותר.
           במקרים של מאמרי דעה – יש לציין את כותב המאמר המקורי ואת שם החבר שהביא אותו לדפוס.

הספדים
           לאחר מותו של חבר, יתפרסמו בעלון כמה מן ההספדים שנישאו עליו בהלוויה ויפורסמו כמה תמונות, וזאת בתיאום ועל פי רצון המשפחה, וקרוב ככל האפשר למועד ההלוויה.

היקף ומימון
           תקציב העלון ייקבע בהתאם לתקציב הקהילה, בכל שנה בעת בניית התקציב.
           העלון ייצא אחת לשבוע. לשיקול דעתו של העורך, ביטול עלון מדי פעם.




פותחים שבת
לפני שבוע דרשה רקפת זהר את פרשת "וירא", וזוהי דרשתה:
 הפרשה נפתחת בתיאור הבא של אברהם אבינו: "וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם...".  איזה פתיחה שאנטית... אבל מתברר שזו רק הטעיה. תוך שנייה מתחיל רצף אירועים, שעד סוף הפרשה משאיר אותנו חסרי נשימה: שלושה מלאכים מתארחים ומבטיחים לשרה שתלד, סדום ועמורה נהרסות, אשת לוט הופכת נציב מלח ובנותיו שוכבות עם אביהן, אברהם מתארח אצל מלך גרר ומנסה לסרסר לו את שרה, יצחק נולד, ישמעאל מגורש למדבר, עקידת יצחק... וכל זה בפרשה אחת, טירוף. וגם סיפורים די מחרידים. אז כדי לא לקלקל את השבת, אני בוחרת לחזור לרגע הפתיחה

"וַיֵּרָא אֵלָיו ה' בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם".
מה עושה אלוהים אצל אברהם? הוא בביקור-חולים. זמן קצר קודם כרתו השניים ברית, ומהצד של אברהם – האיש בן 90 – מדובר על ברית-מילה! אמיתית וכואבת. אז אלוהים בא לבקר, שזה יפה, זה אומר שהוא לא מסתפק בחוזה טכני, אלא רואה את אברהם בכאבו ומתייחס אליו.
אלא שאז – "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם מִפֶּתַח הָאֹהֶל וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה. וַיֹּאמַר אֲדֹנָי אִם-נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ אַל-נָא תַעֲבֹר מֵעַל עַבְדֶּךָ". אברהם מתנצל בפני הבוס והולך לטפל באורחים. מה זה הולך – רץ! מביא להם מים לרחוץ רגליים ומזמין אותם פנימה, וממשיך לרוץ – "וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל-שָׂרָה וַיֹּאמֶר מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר ויְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן-הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם וְהוּא-עֹמֵד עֲלֵיהֶם תַּחַת הָעֵץ וַיֹּאכֵלוּ".
למה הוא קם? למה הוא טורח? הוא בהחלט לא חייב. אלף, הבוס אצלו בביקור. בית, הוא חולה ובאמת לא מרגיש טוב. גימל – הוא העם הנבחר ואלה סתם חבורת עוברי-אורח... אבל מה שקורה הוא שאברהם רואה את האורחים. ממש כמו שאלוהים ראה אותו ובא אליו. לא סתם נקראת הפרשה "וירא" – והפועל הזה חוזר ונשנה בסיפור.
אני נזכרת בגניה (סל) שהיתה מצטטת את אביה, שאמר: "במקום להסתכל כל היום בראי, אולי כדאי להסתכל בחלון". הראייה היא לא עניין טכני. אברהם יכול היה לנפנף לאורחים
מרחוק, לשלוח אותם לשרה ולהמשיך לעסוק בעצמו ובכאביו. אבל כשאתה רואה, באמת רואה את הזולת, זה יוצר איזו תגובה נפשית. חולה כמו שהוא, אברהם מיד מגיב בעשייה,

הוא קם, רץ, הולך, נותן הוראות, משרת את האורחים. באופן מופלא נראה שהנתינה הזאת מבריאה אותו, ממש מרקידה אותו.
כמו שאירוח החברים מכרמיה בימים האחרונים הקים את אורלי ארליכמן ואת כולנו, שפתאום ראינו מעבר לעצמנו. הנתינה שימחה אותנו, הבריאה אותנו. השאלה עד כמה המבט הזה הוא אירוע חד פעמי, ועד כמה אני באופן אישי, וכל אחד, באמת מחוברים למצב הנפשי הזה של היענות לזולת.
לפעמים אפילו לא מדובר על היענות. סתם על קשר, הכרה בקיום של מישהו מחוצה לי. מי מאיתנו לא חווה ארוחה משפחתית, כאשר כולם יושבים יחד וכל אחד מביט בטלפון הסלולרי שלו... הטלפון הוא הרי מין שיטה כזאת, כאילו להיות "מחובר לעולם" אבל בעצם לא לראות את העולם שבו אתה נמצא. 
בקריקטורה של יוני שלמון שמצאתי אצל סיון רהב-מאיר, רואים המון אנשים עם המבט בסלולרי. אולי כולם קיבלו ברגע זה התראת "צבע כחול" – שהמשיח הגיע... בין כולם מסתובב לו המשיח על חמור לבן, אבל הם כל-כך בסלולרי שאיש אינו רואה...
שנרים עיניים ונראה זה את זה, ושתהיה לנו שבת שלום!
תודה לרקפת על דרשתה הייחודית, החשובה, והכל-כך עכשווית.    

ענה ששון