חפש בעלונים קודמים

עלון 27 (2020) (4238) י' אב תש"ף

































מאמר מערכת     

בוקר אחד אפרפר ושיגרתי קמו בני-האדם בבתיהם המרווחים, שטפו את גופם השבע בקילוח מפנק של מים חמים וסבון טוב, בחרו מתוך אלפי הפריטים בחדר הארונות בגדים נקיים ומגוהצים למשעי, ענדו תכשיט יקר ושעון משוכלל, לגמו קפה משובח ממכונת האספרסו במטבח המאובזר, ארזו את המחשב והטלפון החכמים ואת ארוחת הצהריים עם נתח הבשר ומנת הפחמימות הריקות, יצאו אל המכונית החדישה שהמתינה להם לבטח בחנייה המקורה... וגילו לפתע שהעולם התהפך.
וירוס זערורי הפך את העולם המוכר והנוח שלהם, למשהו אחר לגמרי. וחמור מכך – המקום הקבוע שלהם בעולם הזה אינו מובטח עוד. משום היבט.
בעולם המערבי הקפיטליסטי השבע והצרכני, שבו שולטת התפיסה כי "מי שמוכשר וחרוץ ישיג ויצליח ומי שלא טוב זו בעיה שלו"... פתאום גם מי שמוכשר וחרוץ ומשיג ומצליח... לא יודע מאיפה יהיה לו כסף להביא אוכל לילדים שלו. בעיה. משהו בכל האמיתות והאמונות והביטחונות והקיבעונות... מוכרח להשתנות. משהו השתבש פה מהיסוד.

כבר חצי-שנה אנחנו חיים בעולם של קורונה, שבו כולנו נדרשים לחשב מסלול מחדש... עניין אותי מאוד לבדוק בהקשר זה את העמדות והמחשבות על השיטה הכלכלית שלנו. זו שבזכותה קמו הקיבוץ והמדינה (סוציאליזם קוראים לה) וזו שכרגע נראה שתוביל לחורבן (בעיקר של כדור-הארץ) או למהפך קיצוני (קפיטליזם שמה).

בעולם הקפיטליסטי, כסף וכוח כלכלי הם מרכיבים מרכזיים מאוד, לעיתים אפילו בלעדיים, באופן שבו בני-אדם תופסים את עצמם. לכן זהו נושא רגיש ומורכב יותר מכל נושא כמעט. זו לא פעם ראשונה שאני מנסה לגעת בו בעלון ותמיד נכווית. מפעם לפעם אני לומדת להיזהר יותר, להרחיב את השאלות, לעקוף את הבורות, לעדן את התשובות...
פניתי למספר אנשים, נעניתי על-ידי אחדים. תודה גדולה לכל אחד מהם על המאמץ והאומץ.
העלון השבוע מוקדש לעולם החדש שלנו, בתקווה לעתיד אחר - צודק, חומל, שוויוני, מוסרי יותר... ובריא.

סיגל דקל


חלב שנשפך  //  אבישי גרוסמן

רציתי ועדיין אני רוצה לחיות בקיבוץ. הכוונה, לחיות בחברה המבוססת על שוויון ערך האדם, שוויון ערך העבודה, ערבות הדדית ברמה הגבוהה ביותר ושיתוף מלא בנכסים השייכים לקיבוץ. לצערי, בניגוד לרצוני, השינוי הדיפרנציאלי שעבר הקיבוץ שלנו, שינה באופן יסודי את מה שהיה פעם קיבוץ. הפכנו לקהילה או יישוב, שהולך והופך דומה יותר-ויותר לישוב קהילתי רגיל.
שנים רבות ומאמצים מסוגים שונים השקענו, השקעתי, כדי להגשים כאן על פני האדמה הזאת את החזון שהגו הראשונים, ואנחנו, בני הדור השני, המשכנו אחריהם. אולי בגלל שהקשיים היו גדולים מדי ואולי סתם התעייפנו, שמטנו את הלפיד ואנחנו הולכים ונעשים ישוב רגיל עם שרידים למה שהיינו בעבר. לאחר השינוי אבדה לי תחושת המשמעות של המעשה היומיומי, של הניסיון לבנות חברה קיבוצית ראויה.
שנים רבות השקעתי במאמצים לבנות כאן, על פני האדמה האהובה הזאת, חברה שראוי וכדאי לחיות בה. ניסינו לשלב בין האינטרס הקולקטיבי לבין הגשמת הרצונות האישיים של החברים החיים במסגרתו. בשנות השמונים פעלה במסגרת התנועה הקיבוצית מעין תנועה שכונתה תנועת המימוש העצמי. מטרתה של התנועה היתה להיאבק על זכותם של חברי הקיבוץ כיחידים, לממש את כישוריהם הייחודיים במסגרת הקיבוץ. במידה רבה הצלחנו במשימה זאת. קיבוץ עין-שמר היה במשך שנים חממה לאנשי-רוח, סופרים ומפעלי תרבות ייחודיים כמו החממה, קבלות-שבת וחצר-הראשונים. ספק רב אם בימינו אלה, ימים בהם הדברים נמדדים על פי העיקרון של עלות-תועלת, היינו יכולים להקים מיזמים אלה ולאפשר ליוצרים שבתוכנו להמשיך וליצור.
למרות שמשמעות המעשים היומיומיים אבדה לי, הרי שבאופן אישי אני זוכה לחיות בתנאים טובים. יש בית, יש חדר-אוכל, מרפאה מתפקדת ונראה שמבחינה פיזית מצבי, מצבנו, מצוין. אבל כאב אובדן המשמעות של המעשים היומיומיים, ממשיך לכאוב ויש להניח שכך יהיה גם במהלך השנים הבאות.
החלב שנשפך עדיין צורב ומזכיר את מה שרציתי פעם ולא הצלחתי להגשים.

יאן ורמיר / "מוזגת החלב"

להיות זקן בקיבוץ דיפרנציאלי  //  אבישי גרוסמן

הזיקנה לא קופצת על האדם לפתע. היא באה בשלבים. פה ושם נחלש הזיכרון, הרגליים כואבות, והחברים בני הגיל הולכים ומתמעטים. בהדרגה הופך הזקן לתלוי בסובבים אותו. אם התמזל מזלו ויש לו בן חבר-הקיבוץ, משפחה החיה לצדו, בת-זוג או בן-זוג - הם נעזרים זה בזה. אבל אם, כפי שקורה לעיתים קרובות, הוא או היא התאלמנו, ובסביבתו הקיבוצית אין משפחה תומכת במידה מספקת - תלותו בממסד הקיבוצי הולכת וגוברת.
פעם, בעבר הרחוק, הבין הזקן את הקודים הייחודיים המניעים את המציאות בה הוא חי. אלא שלאחר השינוי הדיפרנציאלי רבים מבין הזקנים, מתקשים להבין את המנועים שמניעים את סביבתם החברתית. הכסף הפרטי שבעבר טופל על ידי הנהלת-החשבונות הקיבוצית, עבר לטיפול הבנקים. חלק גדול מהשירותים ניתנים בתשלום. הטיפול בצרכים המיוחדים של הזקן, כולל סיוע באמצעות מטפלים חיצוניים, נזקף לחשבונו הפרטי. לעיתים קרובות הזקן כבר לא מסוגל להבין את מרכיבי ההתחשבנות. לעיתים הוא יכול להיעזר בקרובי משפחתו, אבל אם אין לו כאלה, הוא נאלץ לקבל על עצמו את דין ההתחשבנות באמצעות מוסדות הקיבוץ, ובכך התלות במוסדות הנבחרים של הקיבוץ גוברת. 
בקיבוץ שהשתנה, רבים מבעלי התפקידים המנהלים את הקיבוץ הם בעלי מקצוע שאינם חברי קיבוצו של הזקן. לעיתים קרובות המנהלים החדשים אינם מכירים את הביוגרפיות של חברי-הקיבוץ, במיוחד של אלה שהזדקנו במהלך בניית הקיבוץ ועיצוב הקודים המייחדים אותו. זרות של פקידים החליפה לעיתים קרובות את ההיכרות של שותפים. בעלי התפקידים שנשכרו על-ידי הקיבוץ, יכולים להכיר את פועלו של הזקן בעבר רק על פי מסמכים ארכיוניים או סיפורי חברים אחרים, אבל באופן טבעי חסר בהתייחסותם של בעלי -התפקידים החיצוניים, מימד הרגש שאמור ללוות את ההיכרות הפורמלית.  
לעיתים קרובות הזקן הקיבוצי כבר לא הולך על שתי רגליו במסגרת חברה מוכרת. רגליו הוחלפו בקביים עליהם הוא מדדה אל המקומות אליהם הוא רוצה להגיע. האידאולוגיות בהן האמין ובשמן פעל, הפכו בעיני רבים למיושנות ולעיתים אפילו נלעגות. רבים מהזקנים נותרו חסרי כיוון רעיוני שבעבר העניק להם את טעם הקיום הקיבוצי. 
אין ספק, עדיין מצבו של הזקן הקיבוצי טוב יותר ממצבם של רבים מהזקנים החיים במסגרות אחרות. עדיין תקפים רבים מהנהלים הישנים של ערבות הדדית וסיוע ההדדי, אבל התהליך בקיבוצים שעברו את השינוי הדיפרנציאלי, הוא של התמעטות רמת הערבות ההדדית.


אבד לרבים מהקיבוצים הרצון לשמור על ייחודיות חברתית, רצונם להיות "כמו כולם" בבחינת עולם כמנהגו נוהג. הם בטוחים שבעולם "האמיתי", הקפיטליסטי, חייבים לחיות זה לצד זה חברים עניים לצד חברים עשירים, כי ככה בנוי העולם וזאת דרך הטבע והקיבוץ הוא חלק בלתי נפרד מהעולם הטבעי המקיף אותו.
והזקנים החיים במסגרת התהליך של העתיד המתקצר, מה יהיה עליהם? והרי זיקנה דינה השלמה עם המציאות. האנרגיה הדרושה למאבק על אינטרסים או על דמות החברה הראויה, כבר אינה מצויה ברשותם. בתי-העלמין בהם נחים חברי-הקיבוץ שבא יומם, מלאים באנשים שלחמו על דמות החברה הקיבוצית הייחודית ועיצבו אותה על פי בחירתם.  בימים אלה האינרציה  הקיבוצית מוליכה אל הכיוונים ההפוכים מאלה בהם האמינו הוגי הרעיון הקיבוצי, ואנחנו כולנו, זקנים וצעירים, נסחפים עם הזרם.  


1918 ימי השפעת הספרדית
)העבירה עדינה כפיר(


תנאים סבירים לקיום של אנשים  //  עודי דגאי

1.         מה שלומך מבחינה כלכלית, בימים אלו של משבר כלכלי קשה בארץ?
למעט קיצוץ במשכורת, לא מורגש. במיוחד שרמת ההוצאות יורדת אף היא במצב של חצי סגר והגבלות.

2.         האם יש בעיניך יתרון כלכלי כלשהו לחברות בקיבוץ בימים אלו?
יתרון עצום - מרחב וחופש בתוך הקיבוץ לתנועה, הרבה מקומות (בחוץ) שניתן גם להיפגש בביטחה. כמובן שהמטרייה הסוציאלית של הקיבוץ היא דבר שלא קיים בשום מקום אחר.

3.         מהו הנושא החשוב ביותר לדעתך, שיש לטפל בו כיום בתחום הכלכלה בקיבוץ?
בתחום המיידי אין דבר ספציפי: החקלאות לא קשורה לסיפור הקורונה, המרכז המסחרי תלוי בהחלטות ממשלה, התעשייה כמובן סובלת אבל זו שאלה של היצע/ביקוש. בינתיים מה שנותר הוא לקצץ בהוצאות, להפסיק השקעות ולהשתדל לא לפטר עובדים שנזדקק להם בהמשך. יש לדאוג לקבל את הזכויות המגיעות למפוטרים כמו לכל אזרח במדינה. ובנוסף, צמיחה כלכלית - חשוב לפעול כעת במרץ לקידום עסקים עתידיים הקשורים בניצול משאבי הקרקע של עין-שמר.

4.         האם וכיצד צריך לדעתך הקיבוץ לפעול כדי לצמצם פערים כלכליים בין חבריו?
לא בעד לפעול לצמצום פערים. זה משדר שמישהו דואג לך, מהווה לטעמי תמריץ שלילי למיצוי פוטנציאל אישי. מצד שני אני בעד אחריות וערבות הדדית מוגבלת, לשמירת תנאים סבירים לקיום של אנשים שבאמת לא מצליחים להגיע לשכר שמעל המינימום. ממילא בקיבוץ המערכת הכללית שווה הרבה כסף ואין שכר דירה לשלם.

5.         האם תתמוך בהפחתת מיסים בקיבוץ, שתביא לצמצום הסבסוד בחינוך ובבריאות?
אני בעד שיפור בשוליים, צמצום סבסוד בשכבה השנייה בחינוך, בפרט בכיסוי הוצאות מחייה אם עלויות החינוך מהוות יותר מ-20% מההכנסה הפנויה. גם בבריאות ניתן לצמצם.

6.         בימים טרופים אלו של מגיפת קורונה, האם תוכל למצוא יתרון כלכלי אחד שהיה בקיבוץ
השיתופי?
לא מוצא יתרון בקיבוץ השיתופי עם או בלי קורונה. פשוט לא מתאים לחיים במאה ה-21.

7.         מה נכון לדעתך, אם בכלל, לעשות כדי לצמצם בעין-שמר את הרס כדור-הארץ?
לא נראה לי שיש לנו מה לעשות שישפיע על הזיהום.

מה כן עובד בקיבוץ  //  דור מורג  (דוקטורנט בכלכלה התנהגותית)

מבחינה כלכלית אפשר להגדיר את הקיבוץ השיתופי (מהימים שהיה מותר לעשן בחדר-אוכל) על-פי המאפיין הכלכלי המרכזי שלו – 100% מס-הכנסה. או במילים פשוטות: תן את כל המשכורת – קבל תקציב שוויוני.
100% מס-הכנסה זו שיטה שנדיר למצוא, כי לפי כל מודל כלכלי, אם השכר לא תלוי במאמץ, אף-אחד לא יתאמץ. אדם יעדיף לעבוד 4 שעות תמורת 20 ₪ בחודש, מאשר לעבוד 8 שעות תמורת אותו סכום. לכן המודל צופה שבמצב של 100% מס-הכנסה -> יעבדו פחות -> פחות ייצור -> רמת חיים נמוכה. זו הסיבה שבכל העולם גובה המס הוא ממוצע ומאזן בין הרצון לתמרץ אנשים להתאמץ ולעבוד יותר, לבין הרצון לתמוך בחלשים (או לבנות התנחלויות).
אמה-מה, בפועל לאורך עשרות שנים, קיבוצניקים עם 100% מס-הכנסה, בניגוד למודלים - משקיעים בקריירה, רוכשים השכלה, בונים מפעלים מצליחים וחיים ברמת-חיים גבוהה (באופן יחסי לשאר מדינת-ישראל). למרות שנהוג לדבר על "כישלון הרעיון הקיבוצי", הקיבוץ בדרך נס מתפקד יותר טוב ממה שכל מודל כלכלי אי-פעם ניבא לו, ולאורך שנים. ההסבר לכך הוא שמניעים חברתיים משפיעים לא פחות ממניעים כספיים.
ביישוב גדול עם 100% מס, אדם שעובד יותר לא מרוויח כלום - אף אחד לא שם-לב למאמץ שהשקיע וגם המשכורת שלו לא עולה. בקהילה של אלפי אנשים, לא אפשרית היכרות קרובה, והאדם מסווג לפי מאפיינים שטחיים (מין, גזע, גיל, מצב כלכלי). בקהילה גדולה כזו, אפשר להעריך אדם לפי סוג הרכב שבו הוא נוהג או צבע השיער, אבל אין אפשרות להעריך אותו לפי מידת ההשקעה שלו בעבודה או התרומה שלו לתרבות, פשוט כי לא ניתן לעבד כל-כך הרבה מידע על כמות גדולה של אנשים. לעומת זאת, בקהילה קטנה יחסית, כמו קיבוץ, אפשר להחזיק כמות גבוהה של מידע על כל חבר, וגם פרארי אדומה בחנייה לא תכפר על זה שלא קמת לגיוס בכותנה. ההיכרות הקרובה בין החברים, מאפשרת להעריך כל אחד בצורה עמוקה יחסית. לכן בקיבוץ קטן, בניגוד לעיר גדולה והרבה מודלים, שעת עבודה נוספת אומנם לא נותנת לחבר עוד כסף בכיס, אבל נותנת לו ערך חברתי כי שמים לב למאמץ שלו. ההערכה החברתית היא התמריץ שמחליף את הכסף במודל הקיבוצי והיא גורם מרכזי להצלחתו (חוץ מבמקרה של עין-שמר, בו ההצלחה מגיעה בבירור מעליונות גנטית).
מצד שני, כמו שחדרה תמיד מזכירה לנו, מקום קטן לא חייב להיות מוצלח. זה שאפשר להחזיק הרבה מידע על כל אחד, לא אומר שהמידע הזה עובר או שהוא נכון. בשביל זה יש בקיבוץ חדר-אוכל. מידי יום מגיע כל חבר שלוש פעמים (לפני, באמצע ואחרי העבודה) למקום אחד, שבו כולם רואים אותו מקרוב ומדברים עליו ואיתו. סביבה

כזאת מעודדת מאמץ, פשוט כי עדיף להשקיע שעה בעבודה מאשר לקבל "חפירות" בארוחת-צהריים. במובן הזה חדר-האוכל הוא דוגמה לאיך קהילתיות (ולא רק גודל) מאפשרת יעילות של תמריצים חברתיים, גם בלי שכר דיפרנציאלי.
יש עוד הרבה היבטים למבנה הכלכלי של הקיבוץ והמציאות מורכבת (למשל בעלות משותפת, חינוך ואידיאליזם), אבל באופן כללי, שיטות שיתופיות וסוציאליסטיות עובדות טוב יותר כשהצרכים של כולם דומים ובסיסיים. בזמן מלחמה, מגיפה או הקמת מדינה - המיקוד של כולם הוא בביטחון בסיסי (בריאות, מחסה, אוכל), דברים שקל יותר להשיג כקבוצה מאוחדת ולחלק בצורה שוויונית. לעומת זאת, בשיגרה של השנים האחרונות, המיקוד הוא בהגשמה עצמית שמעצם הגדרתה ("עצמית") דוחפת לאינדיבידואליזם והפרטה.
רעיון הקיבוץ לא נכשל כלכלית יותר משיטות אחרות נפוצות (חובות כספיים יש גם לרוב האנשים והחברות, Apple למשל חייבת 100.4 מיליארד דולר והולך להם סבבה) ובטח לא כמו שהמודלים חוזים. השינוי שעברו הקיבוצים בשנים האחרונות, הוא לא בהכרח עדות לכישלון כלכלי של השיטה השיתופית, אלא התאמה לצרכים החדשים של החברים. כל עוד תישמר בקיבוץ העברה גבוהה של מידע איכותי אחד על השני (קהילתיות), לקיבוץ יהיו הרבה יתרונות כלכליים, יהיה אחוז מס-ההכנסה אשר יהיה.


חיים בכבוד לכולם זה מספיק  //  גלי והראל יגודה

1. מה שלומכם מבחינה כלכלית, בימים אלו של משבר כלכלי קשה בארץ?
בסה"כ מצבנו טוב. בימי סגר הקורונה, מצד אחד נפגענו מבחינת המשכורת שירדה, ומצד שני ירדו ההוצאות כי מערכת החינוך נסגרה.

2. האם יש בעיניכם יתרון כלכלי כלשהו לחברות בקיבוץ בימים אלו?
וודאי. ישנן רשתות ביטחון ששומרות שאף משפחה לא תידרדר לעוני או חרפת רעב. יש עוד הרבה יתרונות בתקופה זו לחיים בקיבוץ, אך שאלת על יתרון כלכלי גרידא. ניתן לומר שאת כל היתרונות הקהילתיים/חברתיים של החיים בקיבוץ, אפשר לתרגם למספרים וליתרון כלכלי.

3. מהו הנושא החשוב ביותר לדעתכם, שיש לטפל בו כיום בתחום הכלכלה בקיבוץ?
שמירה על איזון תקציבי ועל הקופה הציבורית, קיצוץ בהוצאות לא הכרחיות ושקילה זהירה של השקעות.

4. האם וכיצד צריך לדעתכם הקיבוץ לפעול כדי לצמצם פערים כלכליים בין חבריו?
אין צורך לצמצם פערים. אנו כבר לא קיבוץ שיתופי ואין שום בעיה שיהיו חברים יותר "עשירים", כל עוד אנו מבטיחים חיים בכבוד לכולם.

5. האם תתמכו בהפחתת מיסים בקיבוץ, שתביא לצמצום הסבסוד בחינוך ובבריאות?
השאלה מערבבת שני דברים שונים. אנו נגד הורדה של הסבסוד בחינוך ובבריאות. במידה ויהיו מקורות אחרים שיוכלו לממן את הסבסוד הנ"ל, אזי יהיה אפשר להוריד מיסים. המיסים הם אמצעי ולא מטרה.

6. בימים טרופים אלו של מגיפת קורונה, האם תוכלו למצוא יתרון כלכלי אחד שהיה בקיבוץ השיתופי? באמת שלא.

7. מה נכון לדעתכם, אם בכלל, לעשות כדי לצמצם בעין-שמר את הרס כדור-הארץ?
קודם כל עידוד ופיתוח המיחזור - שיהיה נגיש, הרבה ופינוי מהיר. עידוד תחבורה שיתופית (לוח טרמפים למשל). מעבר לרכבים חשמליים בסידור הרכב. עידוד חנייה רחוק מהבית והקמה של חנייה לאופניים ליד כל מגרש חנייה. עידוד יוזמות של יד-שנייה/שוק מקומי/יריד החלפות ועוד מסוג זה. חלוקת ערכת פיקניק רב-פעמית לכל משפחה ולהפסיק שימוש בחד-פעמי בכל האירועים הציבוריים.

ערבות הדדית למרות הכל  //  הגר צ'נסקי

מה שלומך מבחינה כלכלית, בימים אלו של משבר כלכלי קשה בארץ?
למזלי גם אני וגם בן-זוגי ממשיכים לעבוד כרגיל גם בזמן משבר הקורונה ולכן אין לנו כרגע פגיעה כלכלית, אבל החרב עדיין נשארת באוויר כי אין לדעת מה יהיה...

האם יש בעיניך יתרון כלכלי כלשהו לחברות בקיבוץ בימים אלו?
בוודאי – הידיעה שיש מאחורינו גב כלכלי, ושבעת צרה תמיד יש לאן לפנות. אנחנו חיים חיי קהילה בהם מתקיימת ערבות הדדית ולא אדם לאדם זאב כמו בעיר... עצם הידיעה נוסכת בי ביטחון...
כמובן שבשביל זה צריך שיהיה אמון במערכת – בשל היותי עובדת בתוך המערכת, אני מכירה את הנפשות הפועלות, יודעת וסומכת על כך שבעת צרה יש למי לפנות ויש לי אמון מלא. אני יכולה להעיד מהנעשה בחודשים האחרונים, שהקיבוץ תומך ובא לקראת כל מי שנפגע מהמשבר הנוכחי.

מהו הנושא החשוב ביותר לדעתך, שיש לטפל בו כיום בתחום הכלכלה בקיבוץ?
יש לדעתי להבטיח שגם אם המשבר ימשך, תהיה לנו אפשרות קיום, המשך תשלום פנסיה לוותיקים וקיום הערבות ההדדית.

האם וכיצד צריך לדעתך הקיבוץ לפעול כדי לצמצם פערים כלכליים בין חבריו?
שאלה קשה... בעיקרון, ברגע שהחלטנו על שינוי בקיבוץ, קשה מאוד לשלוט על הפערים...
בעבר אחת המטרות של מס האיזון היתה לווסת את הפערים הכלכליים, כיום מס האיזון משמש לרשתות הביטחון והערבות ההדדית.

האם תתמכי בהפחתת מיסים בקיבוץ, שתביא לצמצום הסבסוד בחינוך ובבריאות?
בוודאי שלא, אני סאקרית גדולה של ערבות הדדית.

בימים טרופים אלו של מגיפת קורונה, האם תוכלי למצוא יתרון כלכלי אחד שהיה בקיבוץ השיתופי?
אני נורא רוצה להגיד שכן, אבל למעשה בינתיים אנחנו יודעים לשמור יפה מאוד על הערבות ההדדית ולדאוג לרווחת כלל החברים.



זריחת הקיבוץ בימי קורונה  //  אמיתי ששון

הקורונה שנחתה עלינו בין לילה, הביאה הרבה מאוד שינויים שהצטרכנו ועוד נצטרך לעשות. השינויים האלו גם משפיעים מאוד על תרבות הצריכה בעולם ועל האופן שבו אנחנו מוציאים כסף. השינוי מורגש בכל תחום, האיזון הופר, כל החלקים זזים, ויש הרבה אי-ודאות אבל גם הרבה הזדמנויות כלכליות וחברתיות.
ללא ספק, להיות חלק מקהילה תומכת כמו קיבוץ בתקופה כזו, זה מזל גדול לכולנו. לאורך ההיסטוריה, בשעות הקשות ביותר, הקיבוץ ידע "לזרוח" ולתת הרגשה של ביטחון לכל רובדי האוכלוסייה. העזרה לאוכלוסיות בסיכון והשארת מערכת החינוך בתפקוד כמעט מלא, נותנים הרגשה של עוצמה וגאווה בתקופה כזאת.
ויש גם הזדמנויות - אני מעריך שהרבה בנים יצטרכו לחזור לגור עם ההורים בתקופה זו. זאת הזדמנות בלתי רגילה לחבר חזרה את הצעירים לקיבוץ, ואני מקווה שזה יבליט את החשיבות של הימצאות הבנים כאן. צריך לעשות מאמץ ולשלב אותם חזרה בקיבוץ.
מבחינה כלכלית נראה שהקיבוץ שלנו נפגע באופן מינורי מהמשבר הנוכחי, למרות שימים יגידו. תחום החקלאות והתעשייה שלנו לא חשוף במיוחד. הצומת חשופה אבל אני מקווה שנצליח לעבור את השנה הקרובה בנזק קל יחסית. הסופרמרקט שלנו עושה חיל. 
בתחום הבילויים והאירועים חל השינוי הגדול ביותר לנו כמשפחה. אי-אפשר ללכת לסרט או להופעה ובטח לא לנסוע לחו"ל, ואנו מבלים הרבה בים, בבריכה ובטיולים ברחבי הארץ.
אחד השינויים הגדולים בעולם חל בתחום האונליין. אמנם אנו שומעים על קניות ברשת כבר לא מעט זמן, אבל הקורונה הביאה להאצה מאוד גדולה בתחום. בשנת 2010 הקניות באינטרנט היוו 5% מסך כל הרכישות הקמעונאיות בארצות-הברית, ובסוף 2019 המכירות אונליין היוו 10% מהרכישות הקמעונאיות. בשנת 2020 הרכישות אונליין צפויות להגיע לכ-20% מסך הקניות. קפיצה של 5-6 שנים בשנה אחת.
לסיכום, יש עוד המון אי-ודאות בעולם בכלל ובישראל בפרט, אבל אפשר לומר שעוד לא נס-לחנו, שצריך לשמור על הקיבוץ שלנו שידע להמשיך "לזרוח" לאורך כל תקופת המשבר הזה, ושנדע לנצל את ההזדמנויות הבלתי חוזרות ולחזק את הקהילה שלנו.
  
לוח מודעות



כמה מילים לפרידה
אחרי יותר מעשרים שנות עבודה כמזכירה רפואית,
אני מסיימת בסוף החודש את עבודתי ונפרדת.
זכיתי למלא תפקיד מאתגר ומעניין,
תפקיד שיש בו הרבה אחריות, דיסקרטיות ומחויבות, ובעיקר יש בו קשר עם חברים.
אני מאחלת לכולם בריאות טובה ושנמשיך להיפגש על המדרכות ולא במרפאה.
רוצה להודות לצוות האחיות והרופאה על העבודה המשותפת רבת השנים,
לאחל להן שימשיכו להעניק לכולנו שירות מסור ונאמן,
ולאחל למחליפה שלי – חגית בורלס
הצלחה רבה. אני בטוחה שתמלא את התפקיד על הצד הטוב ביותר. 
להתראות, מרים פוקס

למרים
כשחבר פונה למזכירה הרפואית, הוא בדרך-כלל לא נמצא ברגע הכי פשוט וכיפי בחייו.
הבריאות שלנו ושל הקרובים לנו,
שככל שאנו מתבגרים אנחנו מבינים כמה היא שברירית ולא מובנת מאליה,
משליכה על הכל ברגע שהיא אפילו רק מעט מתערערת.
כמה מרגיע, מנחם ועוזר לפגוש ברגעים האלו את מרים
תמיד זמינה, עניינית, יעילה, אכפתית, מנוסה, חרוצה...

מבקשים לומר לך כאן תודה מכל הלב, שזו היית את ברגעים האלו.
מאחלים לך שתמלאי בעניין והנאה את הזמן שמתפנה,
לעוד שנים רבות של בריאות טובה בלי להזדקק לשירותי המזכירה הרפואית.
מהחברים


בדרך להחלמה  //  רקפת זהר

השבוע פירסמתי בקבוצת הווטסאפ של הקיבוץ, שעמותת "בדרך להחלמה" צריכה כיסאות בטיחות לילדים – ותוך שעה היו כבר ארבעה כיסאות ברשימה! חשבתי שאנצל את ההזדמנות ואספר כאן קצת על העמותה ופעילותה.
מתנדבי "בדרך להחלמה" מסיעים חולים פלסטינים, בעיקר ילדים, לטיפולים מצילי חיים בבתי-חולים ברחבי הארץ. החולים מגיעים לבדיקות, אשפוזים וקבלת טיפולים שאין באפשרותם לקבל בתחומי הרשות הפלסטינית. משפחות החולים מצויות במצוקה כלכלית, שאינה מאפשרת את מימון הנסיעה.
המתנדבים מסיעים מידי יום לפחות 100 אנשים לבתי-חולים בארץ ובחזרה, החל ממעבר גלבוע הצפוני ביותר (ליד גן-נר) ועד מעבר ארז בדרום. בנוסף לכך, העמותה מסייעת ברכישת ציוד עזר רפואי וארגון ימי כיף למשפחות החולים במהלך השנה.
מעבר להיבט ההומניטרי, זוהי פעילות שמקרבת לבבות, מעמיקה את ההיכרות ובכך אולי מקדמת את הפיוס בין שני העמים לא פחות ואולי יותר מהרבה דרכים אחרות.
מאז הוקמה העמותה אני עוקבת אחריה בהתפעלות ואהדה, הן דרך המייסד שלה יובל רוט, שכננו מפרדס-חנה, והן דרך יגאל ז"ל ושרהל'ה סיטנר שהתנדבו בעמותה במשך שנים. לאחרונה קפצתי למים ואני מסיעה ילדים מבתי-החולים חזרה למעברים. הנסיעות שונות. לפעמים הילדים פשוט נכנסים ונרדמים וההורים המותשים איתם... לפעמים רוצים לדבר, ואז יש שיחות מעניינות, בשילוב של עברית, אנגלית וערבית (לומדת!). לא מדברים פוליטיקה, רק משפחה, עבודה, קורונה, בירוקרטיה, חלומות... ולרגע האנושיות מנצחת ומשכיחה את המציאות המטורפת שאנו חיים בה.
רוב המתנדבים בעמותה הם פנסיונרים, ועכשיו בתקופת הקורונה לא יכולים להגיע כי הם בקבוצת סיכון. במקביל, אחרי תקופה ארוכה של סגר, יש שטף עצום של פניות ונסיעות, כך שהצורך במתנדבים מאוד גדל.
אז אני פונה מפה – אם אתם בעניין, אל תהססו – בואו תצטרפו, בהתנדבות או בתרומה. גם נסיעה אחת בחודש עוזרת!
יובל רוט  050-5281899

כשענני הקורונה מתקדרים מעל ראשינו
הצבע הירוק העז ששוטף את שכונתנו תמיד מזכיר שעוד לא אבדה תקוותנו
אדם אלון

רוצים להודות מעומק הלב ולהביע את הערכתנו הרבה לצוות הנוי המקומי, אשר בחריצות ובהתמדה שתל כרי דשא ירוקים ורעננים בחלקה הצפון-מזרחי של שכונת שפירא.
אזור זה, שאך לפני פחות משנה שינה את פניו בעקבות עבודות התשתית הנרחבות שבוצעו בו, זכה לשדרוג משמעותי ומלבב במבנה הנוף והמרחב שבו, לשמחתם של הדיירים ובדגש על ילדיהם, אשר ממש לנגד עיניהם נפתחו "מרחבי-מחייה" חדשים למשחק, התרוצצות ומפגש נעים עם חבריהם. הוסיפו לזה את "מתיחת הפנים" הכללית שהקיבוץ עובר בזכות עבודתם הנמרצת של עובדי הנוי, בדגש על נטיעת עצים חדשים, גיזום שיחים וצמחייה, שיפור פני שכונות ותיקות וחדשות כאחד, ולאחרונה אף ה"דובדבן שבקצפת": שתילת דשא חדש סביב המקלט שמול חדר-האוכל, חיבורו משני צדדיו ל"דשא הגדול" והפיכתו לפינת חמד אמיתית ונגישה, בשטח שמאז שאני זוכר את עצמי היה תמיד זרוע-שיחים, נסתר ולא מטופח.
חן-חן לעוסקים במלאכה - עטר שנפלד שירד אל השטח, סייר עם הדיירים, תכנן וניהל את המבצע מקרוב וביד רמה, עלאא החביב והבלתי-נלאה אשר נראה כי אין כזה דבר עבודה הגדולה על מידותיו, מור רימון (שעוד יגיע עם המכסחת), שלמה ברכה על ההשקייה (ואם יורשה לי גם להחמיא לו על תיחזוק וניקיון עמדות הפחים והגזם ברחבי הקיבוץ), דורון אשד אשר היה קשוב לרצונותינו וקידם את הפרויקט במהירות לכדי ביצוע, וכמובן לחווה כהן שהבטיחה לפני יותר משנה, עוד בטרם החלו עבודות התשתית בשכונה, כי נושא עיצוב הנוף וטיפוח הנוי בחלקה הצפון-מזרחי של שכונת שפירא יטופל ברגע שידומו מנועי הדחפורים והטרקטורים והאדמה תכוסה חזרה כבימי קדם - וללא ספק עמדה במילתה.
ואם להיות קצת מליצי ו"לחפור" לכם כמיטב המסורת, אסכם זאת כך:
בימינו אלה, כשאדם קם בבוקר, פותח את דלת ביתו, נושא עיניו לשמיים רק בכדי להבחין בחשכת ענני הקורונה המתקדרת לה ממעל וליבו נחמץ - מספיק לו כי יוריד עיניו אל הקרקע, ישטוף בהן את כל הירוק הנפלא הזה שאך עתה נשתל, יתנחם מעט ויזכיר לעצמו תמיד כי עדיין לא אבדה תקוותנו...

גינה על הגובה  //
תמר עוזרי עובדת תעסוקה בבית-דורות, ליאת צאירי מרפאה בעיסוק

בימי סגר הקורונה, כשעברנו ליד החממה בעין-שמר, ראינו "גינות לגובה", מעין
מגדלים הבנויים ממיכלי "דולב", ועליהם גדלים ירקות, פרחים ותבלינים.
חשבנו שאפשר להשתמש במגדלים כאלו גם לגינות מותאמות לדיירים סיעודיים.
ידוע שעבודה בגינה מפעילה מוטורית, מעוררת מוטיבציה ומביאה לשיפור במצב הרוח. על מנת שהדיירים שלנו יוכלו לעבוד בגינה, יש צורך להנגישה ולהתאימה לישיבה בכיסא-גלגלים, הגבלה בטווחי תנועה ועוד... עלות הקמת גינה מונגשת גבוהה מאוד, תקציבי הבית הסיעודי מוגבלים, ויש צורך למצוא פתרונות זולים וזמינים.
בשיחות עם דיירים בבית-דורות, עלו זיכרונות וגעגועים לגינה הביתית שלהם ורצון לחזור לעיסוק בפעילות פנאי משמעותית זו. מ' סיפרה על התנדבותה בגן הבוטני בירושלים, שמה לב למצב הצמחים בחוץ, ידעה את שמותיהם ורצתה להשקותם, אולם התקשתה בביצוע הפעולה בגלל חוסר נגישות הסביבה. ל-כ' היתה ליד ביתו גינה פורחת אותה דאג לטפח. ג' זקוק לפעילות משמעותית שיש לה תוצרים ומחובר לפעילות גננית. י' טיפחה בבית צמחי תבלין שהיתה משתמשת בהם לבישול... עלה מהדיירים בבית רצון למצוא דרך לממש את הצורך שלהם לחזור לעבוד בגינה, לצאת לאוויר הפתוח...
יצרנו קשר ראשוני עם יעל אגוזי המנהלת הטכנית של החממה, והיא באה לבקר אותנו בבית-דורות, ראתה את האנשים והבינה את הצרכים שלנו. התחלנו בשיתוף הפעולה בין בית-דורות לחממה, כשהמטרה ליצור גינה טיפולית מותאמת לדיירים הסיעודיים.
החממה החליטה להפוך את הפרויקט למשימה של תלמידיה. קבוצה של 20 תלמידים מעין-שמר ויישובי המועצה התגייסו לפרויקט. חברת "דולב" תרמה את מיכלי הגידול, ובהנחיית צוות החממה הקימו התלמידים "גינה על הגובה" בכניסה לבית-דורות. הגינה מותאמת לדיירים בכמה אופנים: גובה האדניות בקומה השנייה והשלישית מותאם לגובה כיסא גלגלים והגובה העליון מותאם לדיירים שיכולים לעמוד. פתח האדניות מספיק רחב בכדי שהדיירים יוכלו לשתול ולמלא תערובת גידול. בצד המגדל יש ברז השקייה המחובר לטפטוף בגובה מותאם, בכדי שיוכלו לשלוט על ההשקיה באופן עצמאי. הגינה משמשת אותנו באהבה רבה.
מספרת כ': "תמיד היתה לי גינה. אני אוהבת לשתול שתילים ולראות אותם גדלים. טוב שיש לנו פלפל חריף בערוגה להוסיף לאוכל". כ' מספר: "אני נהנה לצאת ולהשקות את הגינה למרות שחם. אני נהנה לראות את הערוגה פורחת ומתמלאת". י' מוסיפה: "העבודה מזכירה ימים אחרים... אין הרגשה טובה יותר מלשתול ירק, לטפל ולהשקות, ובסוף לקטוף את היבול".
רוצים להודות ליעל ונועם גבע, שהרימו את הכפפה ועשו איתנו פרויקט כל-כך משמעותי.

כרמלה וחגי זיכרונם לברכה  //  בת-עמי יוגב (בן אשר)

אנחנו רוצים לשתף את המשפחה ואת החברים בעין-שמר בזיכרון שלנו, משפחת יוגב (בן אשר) מיטבתה, עם הזוג המופלא כרמלה וחגי.
ה"רומן" שלנו התחיל כאשר אורלי, בתם הבכורה, היתה בקבוצת "אילנות", אותה לימדתי בכיתות ג'-ז'. בשבילי זו היתה ההתנסות הראשונה במלאכת ההוראה, וההורים של ילדי הכיתה היו חלק בלתי נפרד מהתהליך החינוכי שחווינו כולנו יחד בבנייה ובעיצוב נפש הילדים והתפתחותם. לא במקרה נקראה הקבוצה "שמורת טבע".
גם כשהסתיימו שנות ההוראה, נשארנו בקשרים חזקים ואוהבים – הילדים, ההורים ואני. יופיו וקסמו של הקשר נותר עוד שנים רבות, גם כשנדדתי הרחק עד יטבתה.
עמיצור למד חקלאות ברחובות באותן שנים בהן למד גם חגי. שעות רבות ואיכותיות הם היו עושים יחד במסלול עין-שמר – רחובות ומוצאים אוזן קשבת זה אצל זה בענייני לימודים, חקלאות ובעניינים אישיים.
כאשר הוריי חנה וניומקה ז"ל נהרגו במפתיע בתאונת-דרכים איומה, אנחנו כבר חיינו כמשפחה בקיבוץ יטבתה הרחוק. נדרשנו להרבה תשובות מול המערכת המוסדית הקיבוצית בעין-שמר, ואף שזו עמדה לצדנו, לא יכולנו למצוא את דרכנו בסבך הנהלים.
ביקשנו את חגי וכרמלה להיות החוליה המקשרת בינינו לבין הקיבוץ, ביקשנו שיהיו ההורים המאמצים שלנו. חגי מצוי בנבכי הבירוקרטיה וכרמלה היא הבית החם והמקבל.
הם קיבלו את המשימה ברצון ובשמחה ונכנסו לתפקיד בכל שנדרש ויותר מכך.
כשהגענו לעין-שמר תמיד חיכתה כרמלה בבית הנקי שלהם עם החיוך הכובש, עם המאפים שאין יכולת ואין רצון לעמוד בפניהם (ואפילו ויתרה לנו על חליצת הנעליים בכניסה), וחגי שיתף אותנו בעולמו העשיר והמרתק וכמובן טיפל בעניינינו ביעילות ונועם.
הם היו בשבילנו המאמצים המושלמים.
הילדים שלנו כבר גדלו אל תוך השותפות המופלאה הזו ונקשרו בכרמלה וחגי בהערכה ובאהבה. אפילו כלתנו זכתה לאירוח לא מתוכנן באמצע הלילה כשנתקע הרכב שלהם, וכמובן מאליו, לנו אצלם את שארית הלילה.
לאחר שחגי עזב אותנו, עוד היינו בקשר עם כרמלה שנים רבות.
בשבילנו הם היו אנשים חמים ואוהבים וכל שעשו – מהלב עשו.
תמיד נזכור אותם בהרבה-הרבה טוב.
כמה עצוב שהם אינם כבר איתנו.

בת-עמי, עמיצור, יפתח ואליאור, גלעד וארנון

שאלות למיכה טיסר

           מה תוכנית העבודה שלך בעין-שמר לשנה הקרובה?
תכנית העבודה הינה התכנית השנתית לשנת 2020 שאושרה לקהילה ולעסקים.

           איך מתארגנים כלכלית לטווח הארוך בנושא הקורונה?
עושים את הטוב שאפשר. מצמצמים בהוצאות והשקעות רק לנושאים עם תשואה מהירה יחסית, משיגים מימון חיצוני ארוך טווח היכן שניתן.
הגל השני בתחלואה מסמן שמדובר במשבר ארוך לצערנו, ויש להיערך לכך. 
טיפלנו בגל הראשון, בהתחלה בצמצום שכר ההנהלה ב-15%, בהמשך בצמצום לכל העובדים, הוצאה לחל"ת, עצירת השקעות ועוד. שחררנו, ונראה שיש לבחון הערכות מחדש.

           איפה עומד נושא השיוך בעקבות הקורונה?
יש עיכובים בעבודת רמ"י. אם חשבנו שנסיים את התהליך עד סוף השנה, נראה שיתארך עד הרבעון השני של 2021.

           מה ההסבר לפער בין הדיווח של חוה כהן על קשיים כלכליים גדולים בעקבות מגיפת הקורונה, לבין הדיווח שלך על מצב טוב?
לא ראיתי את הדיווח של חוה, אני אחראי על מה שאני אומר. התקופה בהחלט מאתגרת, יש בעקבות הקורונה ירידה בהכנסות מהצומת וגם מהגומי. אך יש יתרות לעין-שמר שמאפשרות ביטחון (מצב טוב).


שאלה בנושא השכרת דירות
כבר שנים רבות גרות עמנו שתי משפחות יקרות לנו מאוד - אנה ברומברג ומיי וסרגיי, שהפכו לחלק בלתי נפרד מאיתנו בחיינו המשותפים.
בעקבות פינוי שכונת הקרוונים, נאלצות המשפחות לעזוב את הקיבוץ עם ילדיהן ועצוב לנו מאוד על כך. אין הם שוכרים רגילים, כי הם תורמים ומשולבים בתרבות ובחיים פה שנים רבות והם יקרים לנו.
האם בהתאם לכך, נעשו מירב המאמצים למציאת דירות חלופיות עבורם כדי שלא יאלצו לעזוב?

תשובת אירית פואה ועדי רובין
הנוהל בעין-שמר ועל פיו אנו פועלים, קובע כי סדר העדיפויות בקבלת דירה הוא: חברי קיבוץ (משפצים/פרודים), בני קיבוץ, נקלטים ולבסוף שוכרים חיצוניים.
מלאי הדירות בקיבוץ מצומצם ביותר ואף שאנו מבינות את הרגישות הגבוהה, עלינו לפעול בהתאם להחלטות הקיבוץ.
נזכיר כי בגלל החוסר בדירות להשכרה עבור משפחות, הוחלט על תוכנית רב-שנתית. השנה סיימנו את השלב הראשון ומתקדמים הלאה.


חדש על קיר בית התינוקות הישן

  
משולחנות ההנהלה


ביום שני 3.8.2020 ברחבת המועדון-לחבר
וגם בערוץ הפנימי ובזום, ניתן להגיב גם בטלפון 4333 -

שיחת-קיבוץ
1.         אישור דוחות כספיים. בהשתתפות איציק מור ואופיר מורדיאן
2.         קבלה לחברות מותנית - שיר מור, יעל ואיתן בר און
ראיונות עם המועמדים יפורסמו במייל ובעלון בשבוע הבא.
3.         הסדר קרן עזרה הדדית ודו"ח שנתי. בהשתתפות איציק מור
4.         בחירת 3 נציגי ציבור לוועדת קלפי: איתן שמואל, דגנית חננאל, מילכה תיבון

אספת חברים "שמר"
1.         בחירת יו"ר ומזכיר לאסיפה
2.         אישור הדוחות הכספיים של האגודה לשנת 2019
הדוחות נשלחו במייל וזמינים לחברים גם אצל רימונה
3.         בחירת רואה חשבון לאגודה
4.         אישור הכלת סעיף 62 לפקודה על שנת 2019

הצבעת קלפי אלקטרונית - מיום שישי 7.8 בשעה 9:00, עד יום ראשון 9.8 בשעה 13:00.
הצבעת קלפי "שמר" - מיום ראשון 9.8 בשעה 13:05, עד יום שלישי 11.8 בשעה 13:00.

מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה ב-הנהלת-חשבונות אצל הגר צ'נסקי
ביום ראשון 9.8 בין השעות 9:00-13:00.




דרוש/ה עובד/ת רפת
הגדרת תפקיד:
-           חלוקת מזון
-           עבודה על הכלים
-           תחזוקה שוטפת
-           חליבות לפי הצורך
-           עבודות שונות ברפת לפי צורך

כישורים ותכונות נדרשים:
-           רישיון לטרקטור – חובה
-           רישיון על מכונה ניידת - חובה
-           יכולת ורצון ללמידה ופתיחות לשינויים
-           שיקול דעת וזהירות
-           יחסי אנוש טובים ויכולת לעבוד בצוות
-           יכולת קבלת החלטות באופן עצמאי

היקף משרה: משרה מלאה, שישה ימים בשבוע, שבתות לפי צורך.
כפיפות: מנהל הרפת
אופן בחירה: צוות איתור יבחר מבין המועמדים.

מועמדים הרואים עצמם מתאימים מוזמנים לפנות לחוה כהן
במייל Chava@ein-shemer.com או בטלפון 054-3239165, עד תאריך 8.8.2020

סטודנטיות וסטודנטים -
נפתחה ההרשמה למלגות מועצה אזורית מנשה לשנת תשפ"א 2021,
כל הפרטים אודות המלגה נמצאים באתר המועצה ואתר מפעל הפיס.
ההרשמה פתוחה עד תאריך 15.9.                     
ניתן לפנות בשאלות למייל Bard@menashe.co.il


שולה קצנלנבוגן   5.8.2007
דוד בן אברהם     9.8.2009
יגאל סיטנר         9.8.2017
שי מרקם            12.8.2009
פולה ארסטר       14.8.2009
זאב שטיין           16.8.1987
פרנקה גבר          17.8.1998
אורה אדר           19.8.2002
מטי דגאי משיח    20.8.2009
שאול מרקם        23.8.2001
חיים איתן           24.8.1987
קובה גבר           24.8.1993
סוניה וילן           27.8.1978
מרים בן אברהם   27.8.2015
דוד שניידר          28.8.1938
דב הנדל 28.8.1938
נירה יריב            28.8.1994
רונה ויסברג        30.8.2005
נורי בן יהודה       30.8.2007
שלמה בן פורת    31.8.1968

   
נזכור
נירה יריב נפטרה בסוף אוגוסט 1994, לפני 26 שנה. בת 47 היתה במותה.
בטקס הדלקת המשואות של יום העצמאות ה-45 למדינת ישראל, בשנת 1993, הציגה נירה את עצמה כך:
"אני נירה יריב, נצר למשפחת טביב, שנודעה בתימן בזכות אבי-סבי הרופא (אל טביב), שריפא חולים בעשבים וצמחי מרפא. לאחר שנים של כמיהה לציון, מכרה משפחתי את כל רכושה, שכרה מורה-דרך ויצאה בדרך לירושלים. אני מדליקה משואה זו לכבודם של יהודים שאמרו יומיום: "ותחזינה עינינו בשיבת ציון" ושתכפו מעשה לתפילת דורות והגשימוה, ובנו ביתם בארץ-ישראל".

בשנת 1969 הגיעה נירה לקיבוץ שריד כמורה שכירה, ושם נישאה למיכאל. בשנת 1972 הגיעה המשפחה לעין-שמר כשכירים, והתקבלה לחברות בקיבוץ ארבע שנים אחר-כך. לאורך השנים היתה נירה מורה בחברת-הילדים של הקבוצות: "אילנות", "ניצנים" ו"אגוז" וגם ב"מבואות-עירון" לימדה.
מיכאל, זוהר, לילך ומתן חיים בעין-שמר, ענבל עם משפחתה חיה בלהבות-חביבה.



וכך כותבת ענבל על אמה במילותיו של ש"י עגנון האהוב על נירה המורה לספרות:
"בדמי ימיה מתה אמי... על מיטתה שכבה אמי ודבריה היו מעטים, ובדברה כמו נפרשו כנפיים זכות ויובילוני אל היכל הברכה. מה אהבתי את קולה".

כותב יצחק גור:
"לעולם לא אשכח את ליל החרדות שטרף את שנתי, לאחר שיחתנו הטלפונית הקצרה, ממנה נשמעה לי מצוקת נפשך הסוערת. ועם שחר של יום, התאמתה חרדתי במסגרת שחורה... נירה, הרי נתברכת בכל התכונות הטובות שנותנות טעם לחיים – משכילה, נעימת הליכות, בעלת כושר אינטלקטואלי של ניתוח, מחשבה צלולה, קול של זמיר וכוכבת במות עין-שמר בלילות שישי וחג, אשר זיכו אותך בכל-כך הרבה אהבה מכל הסובבים אותך, שלא כולם זוכים לה, שבעזרתה ניתן לך להיאבק וגם לזכות במנעמי החיים שנכונו לך – נחת מילדים ובני-בנים ושחר של שמש אור שתפזר את העננה השחורה..."

נירה מתאפרת לתפקיד הבלתי נשכח של הנחש במופע יובל ה-50 לעין-שמר