חפש בעלונים קודמים

עלון 9 (2016) (6051) יז אדר א תשע"ו


ילדים של החיים
הנה זה מגיע
המופע שכולנו חיכינו לו
מופע מרגש לילדים מרגשים
יום רביעי הקרוב 2.3.16 בשעה 20:00
באולם המופעים בגן שמואל
 הודעות ושונות
הפסקת חשמל

ביוםשישי הקרוב26.2.16 תהיה הפסקת חשמל בכל הקיבוץ
משעה 8:00 עד 12:00
למטרת עבודות מתח גבוה ולצורך תחזוקת שנאים בקיבוץ.
עקב כך מחסן הבגדים - יהיה סגור.
שאר השירותים: כלבו, חדר האוכל, מרפאה וחינוך -יהיו פתוחים כרגיל.
תודה, מוחמד חשמל וצוות תשתיות

טקס פתיחת הצעירוניות
לחברים שלום
טקס פתיחת הצעירוניות יתקיים
ביום שלישי ה 1.3.16 בשעה 16:30
הבתים יפתחו בשבת הקרובה מ 11:00 עד 13:00
להתראות אוריין גנדלמן

 כרטיס הנחה לסופר אלונית
חברים שלום,
לאחר פתיחת הסופר החדש בצומת, הוחלט להעניק לכל חברי עין-שמר הנחה מוגדלת של 10% על כל הקניות למעט סיגריות.
ההנחה היא אישית ותינתן רק בשימוש בכרטיס המועדון שיש להנפיק בסופר,החל מה- 1 במרץ
חברים המעוניינים מתבקשים להגיע לסופר ולבקש בקופה הראשית (מול הכניסה לסופר) כרטיס הנחה של חברי הקיבוץ.
תודה להנהלת הסופר ומזל טוב ליעל ולסבא ניסים קישיק

מחזירים לצה"ל את המדים
לכל המילואימניקים
תעבירו למחסן הבגדים מה שלא נחוץ לכם.
אנחנו נחזיר לצה"ל
תודה,
רעיה האולינג

פותחים שבת

 השבוע, זהב בשירים, על פרשת "כי תִשַא" חופי.
לפני שבוע דרש אורן תירוש בעזרת בנו, אמיתי, את פרשת "תצווה". הפרשה, אמר אורן, עוסקת בארבעה נושאים שהם ארבעה ציוויים: 1. הציווי למלא יום יום בשמן את מנורת המשכן ולהדליקה. 2. הוראות מדוקדקות על הכנת בגדי הכהונה לאהרון ובניו הכהנים. 3. הקרבת קורבן המילואים, לשם חנוכת המזבח. 4. הקרבת קרבן התמיד והכנת מזבח הזהב.
אמיתי התייחס לשני הנושאים הראשונים: 1. בעניין יציקת השמן למנורה, אמר שהמנורה מסמלת את חיינו, והשמן מסמל את מעשינו, בלי המעשים חיינו יהפכו לחסרי משמעות, ממש כפי שהמנורה לא תאיר ללא השמן שיצקו בה.
2.בנושא השני העוסק בבגדי הכהונה המפוארים של הכוהנים, אמר אמיתי בצער, שלאנשים העשירים תמיד יהיה ארון מלא בגדים, ולעניים יהיה בקושי בגד יחיד... וגם זה לא בטוח...
בהמשך, דיבר אורן על העובדה ששמו של משה לא מוזכר כלל בפרשה. בתחילת הפרשה אלוהים אומר למשה: "אתה תצווה את בני ישראל...". זוהי הפרשה היחידה מבין פרשות התורה, החל מפרשת "שמות", ששמו של משה לא מופיע בה אפילו פעם אחת.
במסורת היהודית מקובל לקשר עובדה זו לבקשתו של משה מה' לאחר חטא העגל: "... מְחֵנִי נָא, מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ" הבקשה הזאת מופיעה אמנם בפרשה הבאה, פרשת "כי תשא" אך הרי נאמר ע"י חכמינו: "אין מוקדם ומאוחר בתורה".
לאחר מכן התמקד אורן בסוגיית השֵם הניתן לכל אדם בהיוולדו:
השם שניתן לנו, אמר, משמש כעֵין תווית, מִן סוג של כותרת, יש בו המון מטענים. לדוגמא: אנשים הנקראים משה, יוסף או יעקב, נושאים איתם לא פעם אסוציאציות מהדמויות המופיעות בתנ"ך.
לעיתים, שם אותנו שְמֵנוּ במקום שאפשר גם להרוויח ממנו, ולעיתים להפך... חלק לא מבוטל מאתנו לא ממש שמחים עם השֵם שניתן להם, הם לא יכולים לעמוד בו. לא כל ה"יפות" הן יפות, לא כל ה"איילות" הן דקיקות וזריזות, וכד'... השֵם לא פעם הוא מעמסה...
יתכן שמשה יוצא נשכר מהעובדה ששמו לא נזכר בפרשה, כך הוא מקבל את האפשרות להיות הוא עצמו, דווקא משום שהשם ניטל ממנו עליו להוכיח מי הוא באמת, ללא הכותרת המלווה אותו כל חייו.
ואולי מכוּנֶה אלוהים: "השֵם" כדי לנטרל את התווית ששֵם כלשהו יטיל עליו, ובכך, תוכל קדושתו להיות טהורה, זכה, נקייה מתוויות, וזמינה לכל...
לסיום דרשתו הקרין אורן קטע מהסרט "הצליל המתוק ביותר", סרטו של הבמאי אלן ברלינר. הסרט מראה את היחס של אנשים שונים אל שמם, ואל ההשפעה שיש לשמם על חייהם ועל הדימוי העצמי שלהם.
תודה לאורן ולאמיתי על דבריהם רבי המחשבה והייחוד. ענה.


גאווה מקומית
לאחרונה מכללת "רופין" הוציאה אלבום פרסום למכללה בה היא כתבה על כמה בוגרים
מצטיינים שלמדו בה. בין הבוגרים ציינו גם את בננו, ירין כץ, בוגר תואר ראשון בכלכלה ומנהל עסקים. רצינו קצת להשוויץ.
 שושי ויגאל כץ


הזמנה למפגש בחממה
היום, יוםשישי 26.2.16 בין השעות 10:00-11:30
יתקיים בחממה מפגש פתוח עם ד"ר אלון גן
 לדיון ושיחה סביב ספרו:
"קורבּנוּתם – אוּמנוּתם"
משיח קורבני לשיח ריבוני
כולם מוזמנים, צוות החממה

תרבות למי?
תהליך שיתוף ציבור לתכנון תקציב התרבות בעין שמר

בשיחת הקיבוץ האחרונה עלה נושא תקציבי הועדות החברתיות השונות בקיבוץ, ביניהן תקציב ועדת תרבות.מאז השינוי, באופן לא מובן מאליו כלל, הצלחנו לשמור על עשייה תרבותית ענפה בקיבוץ. השנה שלנו מלאה בחגים מעשה ידינו ושלל אירועים שונים.אולם, בשנים האחרונות, אנו צופים בירידה בנוכחות בקהל של פנים מוכרות של חברים.הרבה מאוד חברים בוחרים שלא לחגוג יחד בקהילה ולא להגיע לאירועי התרבות השונים. לאורך השנים האחרונות אני תוהה הרבה על הסיבה. שיחות עם חברים, דברים שאני שומעת מציפים סיבות שונות. תקציב התרבות, הוא תקציב ציבורי השייך לכלל החברים, וככזה יש לנהוג בו. הנחת היסוד שלי כרכזת התרבות היא שעלי לתת מענה רחב ומגוון לצרכים השונים לקהילה הרב דורית שלנו. הניסיון "לקלוע" לצרכים המרובים והמשתנים היא משימה סבוכה.בנוסף, אני מאמינה שהדרך הכי טובה להגיע אל כלל הקהילה היא פשוט בדיבור ישיר. ולכן.... בשבועות הקרובים אני מזמינה אתכם, חברי קהילת עין שמר לדורותיהם, להצטרף אלי ולענות יחד על השאלה:איך נחדש את המסורת הקהילתיות תרבותיות של עין שמר כדי שיקדמו חיי קהילה רב דוריים ואיכותיים?אני מתחילה תהליך במסגרתו אפנה אליכם, הקהלים השונים בקיבוץ, כדי לברר מה חשוב לכם בתרבות בעין שמר ומכך נגזור את הפעילויות הקונקרטיות (איזה סוג אירועים, לאיזה קהל יעד, שעות פעילות, מקומות פעילות, כן השתתפות עצמית בתשלום או לא, אופי ואפילו סגנון כיבוד). ננסח באופן רלוונטי להיום מה הרצונות, הצרכים וההרגלים התרבותיים שלנו, מה אנחנו רוצים לחדש ומה אנחנו רוצים לשמר.לצורך התהליך גייסתי את שני מרצ'בסקי, שהתנדבה לסייע לי עם ניסיון וידע מקצועי רחב בנושא ושמעבירה תהליכים כאלו במסגרת עבודתה בקהילות וארגונים. הכוונה להגיע אל כל החברים, בדרך של פגישות, מכתבים ועוד. אם יש לכם כבר רעיונות, מחשבות בנושא, רצונות, וגם ביקורת (מאד חשובה הביקורת!) אשמח מאד שתכתבו ותשלחו אלי. אפשר בתא דואר, אפשר במייל לתרבות tarbut@ein-shemer.comואפשר גם להרים לי טלפון ולקבוע פגישה אישית, בשמחה רבה!את הידע שנאסוף מכמה שיותר אנשים, ננתח ונציג חזרה לקהילה וממנו נגזור את תכנית העבודה והתקציב של התרבות.מחכה בקוצר רוח לדעת מה אתם באמת רוצים בעין שמר לעשות בתרבות!גלי יגודה
למטיילים שלום!
להלן תוכנית הטיול לבית לחם הגלילית:
יציאה ביום שישי 4.3.16 בשעה 8:00 בבוקר.
 נעשה חנייה בצומת "אלונים" לצורך שירותים והצטיידות נוספת למעוניינים.
 בשעה 9:45 נגיע לבית לחם הגלילית ונצא לסיורמודרך בהליכה קלה ונעימה לראות את בתי הטמפלרים ואת יפי הישוב.
הסיור יימשך כשעה וחצי. בסיומו נבקר בחוות התבלינים,להתבשם ומי שירצה גם לקנות.
חזרה משוערת בשעה 12:30
לצערי תקציב הטיולים שלנו מאוד צנועולכן אין באפשרותי לעשות "פינוקים".
אי לכך, כל אחד יצטייד בכריך, שתיה, פרי, כל אחד לפי רצונו.
מחיר הטיול 50 ₪, חיוב בתקציב.
•              דבר נוסף: מרכיב המייקר מאוד את הטיול הוא מחיר האוטובוס לכן, מי שנרשם אשמח אם גם יצא לטיול או שיודיע לי בהקדם על ביטול ואז אזמין רק מיניבוס.
•              אני מבקשת לא לרשום בדף הרישום שמות שונים כהלצה, זה מאוד לא מכבד!

להתראות בשמחות
רבקה שדה
פנסיונרים ובריאות
עבודה זה בריאות. זו דעתי. חשוב שתהיה לאדם מוטיבציה לקום בבוקר. ולפי החלטותיה,גם הנהלת הקהילה חושבת כך. אבל לדעתי בגיל הפנסיה יותר חשובה תעסוקה מאשר כסף. והרשו לי לשתף אתכם בנימה אישית: אני פנסיונרית עובדת. נכון, מקבלת יותר מ-600 ₪ כל חודש אבל מה שממריץ אותי כל בוקר לקום ב-6:00 לעבודה זו אותה בריאות שכתבתי עליה קודם ולא תלוש המשכורת.
זה כמה שנים שאני אומרת לנעמן "אם המוסד יגיד לך שיותר לא משלמים לך עבור העבודה תציע להם לעבוד בהתנדבות". והשנה הגיע רגע האמת. נעמן ממשיך לתת עזרה לימודית ולעבוד בספרייה בהתנדבות ואני אסירת תודה למוסד על הסכמתם.
אני חושבת שלבעלי התפקידים מגיעה תוספת ביקורת כתמורה על כל הביקורת הלא כל כך חיובית שהם מקבלים.
 אסתר אפשטיין

משה איתן             2.3.1964
שמואל שועלי       2.3.1988
לואיס גורן             5.3.2001
איז'ק לוטן             6.3.1989
רחל מצקין            6.3.1997
אהוד דקל             7.3.2013
מאשה יגודה        8.3.1996
אהרון שדמון        10.3.1970
צבי דקל 10.3.1989
מייטק זרטל         12.3.1993
אריה שמרי           13.3.1978
זכריה סל              14.3.1963
אלי רוטמן

 דברי ההספד שכתב מליק גור בשם קיבוץ עין שמר
אלי רוטמן נולד בשם ארנסט ב-7.7.1922 בווינה שבאוסטריה להוריו יעקב ושרה.
יעקב אביו היה ידען גדול וציוני ולימד את השפה העברית. משפחה חילונית השומרת את המסורת היהודית, חגים ומועדים. חג הפסח זכור לו במיוחד במאכלים ובאפיקומן.
לאלי אח הגדול ממנו בשנה ושמו אריה.
התקופה הייתה רווית אנטישמיות עם פלישת הגרמנים, למרות שהיהודים היו בעמדות גבוהות במדינה. בנעוריו היה ב"השומר הצעיר" והיה בהכשרה לעליה.
הוא נפרד ממשפחתו ועולה לארץ לבד בגיל 16 במסגרת עליית הנוער עלייה לגאלית.
המשפחה תומכת בעלייתו ומקווה לבוא בעקבותיו. בהמשך ההורים יוצאים למסע העלייה לארץ אבל לא הצליחו לצאת מאירופה ולא זכו להגיע לארץ, הם נספו בניסיון זה בשנת 1941. על גורלם נודע לו בהמשך, כשבמסגרת השרות בצבא הבריטי פגש פרטיזנים שסיפרו לו על קורות הוריו.
באוקטובר 1938 מגיע אלי לעין שמר עם קבוצה של עליית הנוער. הם גרים בבית האבן היחיד שהיה בית הביטחון (בחדר האחרון למעלה). עמו כל הדרך היה דב אנגל. זוהי חברת הנוער הראשונה בקיבוץ שנקראה "נצר". תקופת חברת הנוער היא שעיצבה אותו. הוא סיפר רבות איך הפך לציוני בישוב על הגבול, מגן על עצמו ושותף בבניית ישוב יהודי בארץ שלו.
עין שמר, אז קיבוץ עם 70 חברים כשחברת הנוער הם צעירי המקום. אלי רוכש עברית במשך הזמן כשבהתחלה מדבר גרמנית עם הפולנים הוותיקים. המדריכים שליוו את החברה היו עזרי אוכמני ורבקה גורפיין והמטפלות פולה אדיב ורות עצמון.
אלי מספר ש-80 אחוז מתוך כל מה שהשיג במשך חייו זה בזכות המחנכים האלו.
הקשר עם הוריו נשמר על ידי מכתבים הדדיים. באחד המכתבים כותב לו אביו
"הפתעה נעימה היו שורותיך לי. לא רק תוכנם כי אם הסגנון שלך. זאת עברית מודרנית. מכתבך שימש לי חומר בחוג לעברית שלנו בלימודי הסגנון, משתתפי החוג הודו לך מאוד".
ב1943 אלי ודב מתגייסים לצבא הבריטי ומשרתים בו עד 1946 ביחידת התובלה650.הוא בוחר ביחידת התובלה כנהג ולא בחילהרגלים, שהיה המסלול העיקרי, כדי להגיע לאירופה ולנסות לברר את גורל משפחתו.
הםעוברים אימונים בצריפין ובמצרים בנהיגה מדברית ומוצבים באיטליה. הם מובילים תחמושת ואספקה ופוגשים יחידות גרמניות שנכנעות ופרטיזנים. שם הוא מתוודע לגורל משפחתו. בעקבות ההתנדבות לצבא הבריטי שהייתה בניגוד לדעת התנועה והקיבוץ אלי ודב הוצאו מחברת הנוער שעברה בינתיים לשער הגולן. בתום המלחמה ביקש אלי לשוב לעין שמר, שבשמחה קיבל אותו חזרה. ומאז מאי 1947 הוא חבר קיבוץ עין שמר.
במלחמת השחרור אלי נשלח כחלק מקבוצה להגן על הישובים והיה חוזר רק בסופי שבוע לקיבוץ. הוא משתתף בכיבוש מידי הערבים את הגבעה עליה עמד בית גדול שבו גר האפנדי כדי להקים במקום מאחז עברי. הם מצליחים לכבוש את היעד ולימים מוקם במקום קיבוץ ברקאי (שבנו גר בו).לאחר מכן השתתף במבצעים נוספים.
בשנת 1951 נשלחת לעין שמר בחורה צעירה לשמש מורה. אלי מבחין בה באחד מסופי השבוע שבא לקיבוץ ו..."פשוט נדהמתי ממנה"!!! זאת הייתה הדסה קריזה וכך נרקם הרומן ואהבה גדולה.
לאלי והדסה נולדו שני בנים שחר וזוהר, כשהוא שלם לגמרי עם דרך החינוך המשותף הקיבוצי.
זוהר בנו הופך לטייס קרב ואלי גאה בהיותו אב לבן טייס, גאווה המלווה בחרדה ודאגה לסכנות הכרוכות בתפקיד שבו משימות קשות ומסוכנות.
שחר נשוי לנרדה וגר בקיבוץ "מצר".
אלי עבד במגוון עבודות בקיבוץ: בצאן, בפרדס, בזבל, חצרנות בית ילדים, בטרקטורים הגדולים, פלחה, עצי הפרי, ריכוז מטבח, מפעל הגומי. באחד העלונים ישנו סעיף של מזכירות הקיבוץ "עזרה לטרקטורים בעבודות חוץ" בהשתתפות אלי "הוחלט לגייס את אלי לחודשיים לעזרה בעבודות חוץ בטרקטורים. לאור התנגדותו של אלי יובא הדבר להכרעת שיחת הקיבוץ".
אלי ממלא תפקידים רבים בקיבוץ ומחוצה לו. בקיבוץ היה גזבר ובהמשך מזכיר. שני תפקידים שנוגעים לחברים רבים. הוא זוכה להערכה רבה על היסודיות והגיונו הבריא בטיפול בנושאים הרגישים. הוא מנהל את האולפן לעברית ומשתתף בוועדות רבות בקיבוץ.
בגבעת חביבה מכין את הקורסים ולומד באוניברסיטת חיפה.
המשפחה יוצאת לשליחות התנועה לשווייץ לתקופה וזוכים להערכה רבה.
לאלי דעה מאוד מגובשת על הקיבוץ ודרכו בתקופת הוויכוחים על הפרטת הקיבוץ. באחד העלונים הוא כותב "הקיבוץ נכשל. הקרב על הקיבוץ הסתיים. הקיבוץ נכשל",מאמר שזוכה לתגובות רבות.
אלי והדסה, זוג שבנה את ביתו כשסביבו גן קסום ומטופח כשהם פרחיו. נוף עין שמר בנוי גם ממך. אלי שהיה מצעירי הקיבוץ הפך ברבות הימים לחבר הכי מבוגר בקיבוץ.
אלי, אתה נאסף אל אדמת עין שמר, קיבוצך, ביתך לעד עטוף משפחה גדולה.
 מעשיך ממשיכים לדבר ואנחנו ממשיכים להקשיב לקולך הצלול והמחכים.


דברי פרידה מאבא, זוהר רוטמןתודה לכולכם שהגעתם היום לחלוק כבוד אחרון לאבא,זה מאוד מרגש אותנו. אהבתי והערצתי את אבא, הוא היה סמל ומופת עבורי, הרבה ממה שאני היום הוא בזכות הדוגמא שהוא היווה עבורי. אבא שייך לדור הנפילים, דור שהתמודד עם תלאות חיים שקשה לנו להבין ולדמיין, דור ששילם מחיר אישי כבד אבל גם זכה להגשים חלום של חיי שליחות אמיתיים, של הקמת מדינה, הקמת חיים חדשים של תקומה. אבא נולד ב-1922 בוינה ליעקב ושרה, אח צעיר לאריה זכרו לברכה. כילד צעיר אבא ואחיו אריה נשלחו ללימודים בחדר. שם למדו תורה ויסודות היהדות. קשה לי לדמיין זאת על רקע העובדה שלימים הפך להיות אתאיסט בלב ובנשמה. האמונה שלו התרכזה באדם ובהומניזם כמרכז החיים.בילדותו נקרתה בדרכו הזדמנות, הוא הוזמן למקהלת הילדים של בית הכנסת הקהילתי בוינה ושם התגלה ככישרון שירה גדול. את ההשתתפות במקהלה הוא לא גילה להוריו וכשהגיעו יום אחד להופעה בבית הכנסת התפלאו לגלות שבנם הקטן הוא סולן המקהלה. כמה חבל שקריירה מבטיחה זו לא המשיכה לעתיד.... באחד הימים, כששאלתי אותו על ילדותו, הוא סיפר לי בגאווה שבשלב מוקדם מאוד של חייו הוא הבין שבית הספר הוא משעמם ולא עבורו. לכן, כל יום בדרך ללימודים הוא נפרד מהחברים שהלכו לבית הספר והיה פונה לכיוון אחר ויוצא לסיורים עצמאיים במוזיאונים הרבים של וינה. כבר כילד באו לביטוי תכונות האישיות שלו כאדם עצמאי נון-קונפורמיסט המחליט לעצמו. מסתבר שהתפוח לא נופל רחוק מהעץ, זה כנראה בגנטיקה המשפחתית שלנו למצוא עיסוקים חשובים יותר מאשר מסגרת בית ספר. המאורע המשמעותי ביותר בחייו קרה בגיל 16 כאשר אבא נפרד מהוריו ונשלח ארצה במסגרת קבוצת נוער של ה"שומר הצעיר", רגע לפני כניסת הנאצים לאוסטריה ב- 1939. הפרידה הזו תהיה הפעם האחרונה שאבא רואה את הוריו והופך להיות יתום בארץ חדשה, בארץ ישראל. שנה לאחר מכן הוריו נתפסו ונרצחו ע"י הנאצים כאשר הם במנוסה מאירופה עם קבוצה גדולה של יהודים בדרכם ארצה, זהו הסיפור הידוע של יהודי קלאודביץ. אבא נשלח עם חברו מילדות דב אנגל להיות בקבוצת הנוער הראשונה של קיבוץ עין שמר שהיה אז קיבוץ צעיר ובתחילת דרכו. אבא אהב את החיים בקיבוץ. באותה תקופה התחיל לעבוד כרועה צאן, מה שנתן לו תחושת חופש ואחריות. הוא סיפר לי שאת זמנו במרעה עם הכבשים היה מנצל לאימונים בנאום והתפלספות בסוגיות שנידונו אז בקבוצה בנושאים פוליטיים, סוציאליזם, מעמד הפועלים, מדינה וחיי חברה. שם התפתחו יכולות הנאום והסיפור המרשימות שלו ששירתו אותו היטב בהמשך חייו. אני זוכר שכל חיי כילד וכבוגר הייתי מרותק ליכולת של אבא לשוחח ולהקשיב לאנשים תמיד בחוכמה ובגובה העיניים.בגיל 20, כשמלחמת העולם בעיצומה, החליט אבא להתגייס לצבא הבריטי ולקחת חלק בלחימה. הוא נשלח לחזית האיטלקית כחלק מכוחות הכיבוש ושם שירת כנהג להובלת אספקה.כשחזר ארצה הצטרף למשלחת מיוחדת שיצאה לעזור בחקלאות בדרום, שם שימשו אותו כישורי הנהיגה לעבודה על כלים חקלאיים.
גם בקרבות בארץ הייתה לאבא הזכות להשתתף. בקרב על שחרור מענית אבא נפצע מכדור בירך שלמזלו לא גרם לנזק אבל השאיר צלקת לגאווה. כתושב ברקאי כיום חשוב לי להזכיר שלאבא היה חלק בשחרור הגבעה משבט הבדויים שהחזיק בה אז. אבא היה רב פעלים ובעל ידע נרחב בתחומים מגוונים. אני זוכר שכילד לימד אותי לבצע כל מיני דברים שעסק בהם. למשל בזמן שכיהן כרכז ענף המטעים, הוא לימד אותי להוציא עם חוט ברזל את תולעי עש התפוחים מתוך גזעי העצים וכמובן שגם לימד אותי לנהוג בטרקטור. ב-1967 נבחר אבא להיות שליח השומר הצעיר בשווייץ, ולכן נסענו, כל המשפחה, לשלוש שנים לשליחות. אחת המשימות החשובות הייתה להכשיר את נוער ה"שומר הצעיר" לעלייה ארצה. אבא הפך להיות דמות מרכזית בחייהם של אותם צעירים שחלק גדול מהם עלו לארץ. כשחזרנו מהשליחות הישר ללינה המשותפת לא היה לנו הרבה זמן משפחה, אבל המעט שהיה היה משמעותי עבורי. אני זוכר שאבא אהב מאוד את משחק השח, אהבה שהנחיל לי מילדות. היינו משחקים שעות יחד, אלו היו רגעים של אושר בעיקר כשהצלחתי לנצחו ברגעי חסד של חוסר תשומת לב. לאבא היה אוסף בולים גדול ואנחנו כילדים התעסקנו שעות במלאכת הורדת הבולים ייבושם ומיונם. אבא היה תערובת של זאב בודד ואיש של אנשים. סוג של מנהיג עם נוכחות שקטה, כזו שבאה בטבעיות ללא צורך לדבר על עצמו, בצניעות, ללא יהירות ועם הרבה כבוד לאחר. תכונות אלו הוא יישם בהצלחה כמזכיר קיבוץ עין שמר ובהמשך כגזבר.אני זוכר שבאחת השיחות שלנו התפעלתי מהשליטה שלו בידע הפיננסי ובנוסחאות מתמטיות שהיה צריך כגזבר ושאלתי אותו מאיפה הוא יודע את כל זה כי הרי הוא מעולם לא למד. והוא סיפר לי שלקח את העניין כפרויקט ופשוט למד בעצמו. אבא היה אוטודידקט בחסד, ממנו למדתי שאם אתה רוצה ואם אתה בוטח בעצמך הכל אפשרי ובכל גיל. בגיל חמישים הוא החליט שהגיע הזמן ללכת ללמוד באוניברסיטה את הנושא האהוב עליו מכל, מדע המדינה והיסטוריה. את המסלול של שלוש השנים הוא סיים בשנתיים ועוד בהצטיינות.את המשימה הזו הוא לקח באופן טוטאלי, כל כולו בעניין. כזה הוא היה. בגיל שישים, כאשר הוא בשיאו, החליט אבא לחזור לעבוד במפעל הקיבוץ בתפקיד של פועל רגיל מהשורה. כנער שהעריץ וידע את יכולותיו חשתי בתחילה סוג של אכזבה הרי אבא יכול להיות כל דבר שיבחר בו, לא הבנתי את הבחירה. אבל לימים זה הפך להיות עבורי שיעור חשוב לחיים, שיעור של ענווה, של לכבד כל עבודה באשר היא ולא לזלזל בדבר. כשנולדו הנכדים אמא ואבא הפכו להיות סבים מאושרים ומשקיעים, כאלו שהיו כל כולם בעניין. מגיעים לכל מקום בארץ, יושבים שעות לסיפור ולמשחק, מתעניינים, שואלים ומוכנים לבוא לעזור בכל רגע ובכל מצב. עבור הנכדים היית מקור לידע בלתי נדלה, ספר היסטוריה מהלך כפי שהם כינו אותך, ומקור לגאווה גדולה. אבא, למדתי ממך להיות אופטימי, להוקיר ולאהוב אנשים, לעמוד על שלי ובאותו זמן להיות קשוב לאחרים. אני אוהב אותך אהבה גדולה על אף שלא תמיד ידעתי להביע זאת במילים. תמיד תהיה עבורי סמל ומצפן ותחסר לי מאוד. אני לא יכול לסיים בלי מילות תודה לקיבוץ. לתמיכה ולאכפתיות שליוו ומלווים את ההורים ולמלאכים של בית דורות שעשו כל מאמץ לאפשר לאבא רגעים אחרונים של כבוד ואיכות חיים. תודה לכם מקרב לב. זוהר רוטמן

הספד לאבא,שחר רותם
ב- 1942 התקדמו כוחותיו של רומל דרך מדבריות לוב לעבר מצרים ותעלת סואץ. בישוב היהודי הקטן של אותם ימים התקיים ויכוח עז האם להצטרף לעזרתו של הצבא הבריטי.
על אף הכרעת הקיבוץ כנגד הגיוס, החליט אבא, ביחד עם חברו דב, להתגייס ולהצטרף לכוחות הבריטים. תחילה במצריים, משם לסיציליה ולאורך המגף האיטלקי עד לגבולה הצפוני עם אוסטריה. זו הייתה דרכו של אבא. לחשוב מחוץ לקופסה, לעמוד על דעותיו, להעיז.

סיפור חייו של אבא הוא סיפור חיי כולנו. סיפור תקומת העם היהודי מאדמתה המעשנת של אירופה, סיפור הקמתה של מדינת ישראל.
20 שנה קודם לכן נולד אבא בווינה לסבי יעקב ולסבתי שרה. משפחתו הייתה חסרת אמצעים. אביו, שלא מזמן השתחרר כחייל מהמלחמה הגדולה, התקשה למצוא עבודה במיתון ששרר לאחריה. את חינוכו הראשון עשה אבא בחדר. כשגדל התקשו הוריו לממן חינוך מסודר לשני בניהם. אחיו הגדול, אריה, נשלח לגימנסיה היהודית ואבא מצא את עצמו עובר בין מוסדות חינוך שונים, שעיקרם היו רחובות וינה.
בגיל 16, באווירה האנטישמית המתלהטת, הצליחו הוריו, שהיו מאוד ציונים, לצרפו לקבוצות ילדים שאורגנו במסגרת עליית הנוער, כחלק ממאמץ להצלת יהודי אירופה. אבא לא שיער אז שזו תהיה הפעם האחרונה בה הוא יראה את הוריו. קבוצתו של אבא הגיעה בסופו של דבר לקיבוץ עין שמר.

עבודתו הראשונה כנער בקיבוץ הייתה כרועה צאן. אבא אהב מאוד עבודה זו שאפשרה לו לקרוא בהסתר ספרים. אהבה שלוותה אותו לאורך כול חייו.
עם סיום המלחמה חזר אבא לקיבוץ וכהרגלו קיבל החלטה עצמאית להישאר בעין שמר ביחד עם דב. יתר חברי קבוצתו מעליית הנוער עברו כגרעין השלמה לקיבוץ שער הגולן.
בגלל ניסיונו של אבא בצבא בהפעלת כלים כבדים הוא הצטרף לענף הפלחה שהיה אז בראשית דרכו, ובמשך מספר עונות ניהל את פעילות הענף באדמות הנגב של הקיבוץ. באותם שנים, טרם הקמת ההתיישבות בנגב, חולקו אדמות אלו בין מספר קיבוצים "מבוססים" במרכז הארץ.כל קיבוץ החזיק עשרות אלפי דונמים לגידולי בעל. מאוחר יותר עבד אבא על דחפורים בהקמת ברכות הדגים של גן שמואל ובהקמת כביש החוף.

בהמשך, לאחר שסבל מפריקות כתף חוזרות ונשנות, היה אבא ממקימי ענף המטעים בקיבוץ.
כחייל משוחרר מהצבא הבריטי הצטרף אבא לפעילויות ביטחוניות באזורנו וכפי שתיאר אותם לימים, "לא כולן נחלו הצלחה גדולה", בניגוד לאתוס המקובל. בין היתר השתתף אבא בקרב הסחה במהלך הניסיונות לכיבוש משטרת קאקון. הקרב התנהל כנגד הגדוד העירקי שישב באותם ימים באזור באקה. הקרב, שנחל כישלון, התרחש במה שנקרא היום יער מענית. בקרב נפצע אבא מכדור ברגלו וכמעט הושאר בשטח. לפני מספר ימים התברר לנו שאבא מוגדר כנכה צה"ל. מעמד שמעולם לא הזכיר או ניצל.
אחת התגליות שהדהימו את הישוב היהודי והעולם כולו בשנות ה- 50 הייתה גילוין של מגילות קומראן. אהבתו של אבא לארץ ישראל ולהיסטוריה שלה הובילה אותו להשתתף במספר משלחות שחפרו באותן שנים במערות אלו ובחפירות שהתקיימו במצדה. הייתה זו חוויה שאבא נצר בליבו לאורך כל חייו.

לאחר מלחמת ששת הימים יצאו אבא ואמא לשליחות מטעם השומר הצעיר במטרה להעלות צעירים יהודיים לארץ. רבים מחניכיו של אבא עלו לארץ וחלקם הצטרפו לקיבוץ סאסא ולקיבוץ מגן. השליחות התקיימה בשוויץ אך במהלכה עסק אבא גם בהכשרת נוער יהודי שהוברח בחשאי ממרוקו דרך אירופה לארץ. נציגה של נוער זה בעין שמר היא ענת מילשטיין.
לאחר חזרתנו לארץ נבחר אבא לגזבר בתקופה הסוערת של "כלכלת מרידור". זכור לי היטב עם איזה לחצים היה אבא צריך להתמודד בתקופה זו. למיטב זכרוני אחת הפעילויות המרכזיות שאבא עסק בהן הייתה לגייס כספים להקמת חדר האוכל "החדש". מספר שנים לאחר מכן נבחר אבא לשמש כמזכיר הקיבוץ ביחד עם רפי שפירא ז"ל.

בשנות ה- 50 לחייו החליט אבא, שמעולם לא למד באופן מסודר, ללכת וללמוד באוניברסיטה. לימודים שגמר בהצטיינות למרות שלא הייתה לו שום השכלה פורמלית קודמת.
אבא שמעולם לא רדף אחרי שררה ומעמד עבד בשנות פעילותו האחרונות כפועל יצור פשוט במפעל הגומי. אני זוכר שהוא מאוד נהנה מעבודה זו.
בשנות ה- 70 לחייו גילה אבא תגלית מרעישה: את עולם המחשבים והאינטרנט. כמו ילד קטן, לא היה ניתן לנתקו מהמחשב. הוא ניצל מדיה זו לבצע מחקרים חובקי עולם תוך יצירת קשרים עם חוקרים ממדינות שנות. זאת על מנת לגלות מה התרחש בשנותיהם האחרונות של הוריו לפני שהוצאו להורג בידיי הנאצים. פרשה עגומה בתולדות העלייה שעלתה רק בשנים האחרונות לכותרות בשם פרשת קלאדובו-שאבאץ.

לגדול במחיצתו של אבא הייתה חוויה וזכות. אבא, איש רנסנס בכול רמ"ח איבריו, שלעיתים היה נדמה שלתחומי התעניינותו וידיעותיו אין גבולות, היה שילוב נדיר של איש מעשה ואיש ספר. עם אבא זה אף פעם לא היה משחקי כדורגל, רכיבה על אופניים או כיוצא בזה. עם אבא זה היה לשחק שח, לקבל הסבר מדוקדק כיצד יש לחמם עם פרימוס את מנועי הדיזל של טרקטורי הזחל הראשונים כדי שניתן יהיה להניעם. עם אבא זה היה ללכת שעות על גבי שעות בחולות קיסריה ולחפש מטבעות עבריים ורומאים. טיולים שהניבו דרך אגב אוסף מרשים. עם אבא זה היה לבקר במוזאונים או באתרי מורשת ולקבל הסברים מאלפים על כול דבר ודבר. זכור לי שכבר בגיל 9 הייתי קורא עם אבא ספרי פיזיקה פופולרית על מבנה האטום. הינו יושבים שעות על גבי שעות ומדיינים על פרוטונים, אלקטרונים, רדיו אקטיביות, מסה קריטית ותגובות שרשרת. שיחות עם אבא על אפלטון, שפינוזה, דקראט וניצ'ה היו נמשכות פעמים רבות לתוך הלילה.
ברצוני לסיים בשני סיפורים אקטואליים שאולי מאפיינים יותר מכל את אופיו הכול כך הומני של אבא:
•              בשנות ה- 50 עבד בענף המטעים ערבי צעיר, איברהים, מאום אל קוטף. אשתו מתה בעת לידת ביתם הראשונה. איברהים, אבא צעיר, היה אובד עצות ולא ידע כיצד לטפל בילדה. אבא עם אנשי ענף נוספים דאג להביא את התינוקת הרכה לבית התינוקות של הקיבוץ למשך מספר חודשים. לימים זכור לי בתור ילד קטן שהוזמנו להשתתף בחתונתה של אותה ילדה שגדלה לאישה.
•              בשבוע האחרון לחייו היה אבא מאושפז בבית דורות במצב של חולשה גדולה שהקשתה עליו מאוד לדבר. בקושי הוציא מילה פה ושם. נהגתי לשבת לידו ולהקריא לו מדי פעם חדשות מהעיתונות, לא בטוח שאבא מקשיב או שומע. באחד הימים יצא לי להקריא לו מאמר על הצעת החוק לשלילת מעמדם של חברי הכנסת הערבים שמקודמת בימים אלה. שאלתי את אבא מה דעתו והוא מיד נזעק "בשום פנים ואופן" אלו היו מילותיו היחידות באותו יום.
אבא, אהבתיך אהבה גדולה. היווית עבורי ולכל בני משפחתך מגדלור ענק המאיר את חיינו באור חוכמה ודעת, מודל לענווה, לאהבת הזולת, לרדיפת ידע ודעת. נזכור אותך לעד.
שחר רותם

דברי ההספד של אורי רוטמן, אחיינו של אלי רוטמןדוד אלי היה אדם משכמו ומעלה. שילוב מיוחד של אינטלקטואליות ושל פרגמטיזם - חוכמה וגם הבנה עמוקה של טבע האדם. אלי היה האח הקטן של אבא אריה אבל בהרבה מובנים היה האח הגדול, צוק איתן, תמיד עם חיוךוקול רגוע. אלי והדסה מתקשרים אצלנו לחופש, לנסיעות ארוכות מעין המפרץ לעין שמר ולעוגות תותים של הדסה.לדירה שהיא תמיד מטופחת כולל גינה מדהימה. וכמובן לשחר ולזוהר הילדים שהוא כל כך היה גאה בהם. יש משהו בשמות שחר וזוהר שהוא ראשוני ואופטימי ממש כמו אלי עצמו. לאלי היה חיוך מקסים, לב רחב וקומונסנס. אנחנו כבר עכשיו מתגעגעים אליך. נוח על משכבך בשלום.
דברי ההספד של אילן רוטמן, אחיינו של אלי רוטמןדודי האהוב, אלי, איננו. אלי היה לי כאב. אלי והדסה קיבלו אותי למשפחתם כבן בית , תמיד במאור פנים, תמיד בכוונה רבה. זיכרון ראשון שלי מאלי ואני כבן חמש. אלי מושיב אותי על ברכיו ומודיע לי "עכשיו תבחר לך סיפור וכל מה שתבחר יש לי סיפור לספר לך". מרבית פרטי הסיפור נשתכחו ממני, אך זכור לי שהיה קשור לשירותו בצבא הבריטי במהלך מלחמת העולם השנייה והיה בו נהר וגשר ומשאיות לרוב שצריכות לעבור את הגשר ובאחת מהן נוהג דודי הנערץ והגיבור, אלי. מאז סיפורים הרבה שמעתי מאלי וסקרנותי לעולם לא פגה. אין נושא שלא שוחחנו עליו ותמיד הפליאה אותי ידענותו, בהירות המחשבה, סקרנות שאינה יודעת שובע ועמקנות של חוקר. מלימוד ההיסטוריה שכל כך אהב עבר לחקר ההיסטוריה המשפחתית ובה ראה את העיקר. כל פיסת מידע הייתה כאוצר. תילי תילים של דוקומנטים נערמו על שולחנו, את מה שנדרש תרגם, ערך, הוסיף מראי מקומות והערות הרבה ממש כתלמיד חכם. ככל שהצטמצם והעמיק במשפחתו, כך הגביה ליצור אנדרטה משפחתית שהיא מעין שיקוף תקופה של כמחצית המאה העשרים. כמו טיפה מהאוקיינוס המלמדת על האוקיינוס כולו כך גם תולדות משפחתו משתרגים בתולדות העם היהודי, תהומות השואה ופסגת הקמת המדינה. את מסכת חייו לא ניתן להקיף במספר מילים אך אם יש אמת בדבר דור הנפילים, אלי היה אחד מהם. אלי היה איש של אידיאות וקנאי כלפי עצמו וסביבתו. פעם שוחחנו, כבר הרחק ממשבר התפרקות ברית המועצות ושאלתי אותך איך היית מגדיר עצמך בעולם האידיאות. שאפת אוויר, השתהית קמעה וענית לי " הומניסט ". למראה פליאתי הוספת ואמרת "ההומניסט רואה את האדם במרכז". אכן, מעל לכל, אלי היה בן אדם, מה שפעם כינו "אה מאנטש". היה שלום דוד אהוב, משפחתך האוהבת סביבך, ימתקו לך רגבי מולדת, תמיד אהיה עימך.

דברי הספד של חניכי אלי מהשומר הצעיר שוויץ
מאת ניקולס ינטיאן, ברליןאני הכרתי את אלי בזמן שהיה שליח ה"שומר הצעיר" בשווייץ בשנים 1968-1971. הוא היה דמות כריזמטית עם כושר אינטלקטואלי אדיר שהשפיעה עלי רבות. לא אשכח אותו לעולם. אני משתתף בצער אישתו הדסה ושני בניו שחר וזוהר. יהיה זכרו ברוך.
 מאת מרק (ויקו) הרש, קיבוץ סאסא את אלי רוטמן הכרתי בקן ציריך של השומר הצעיר. הוא עשה לי רושם ענק מהידע האדיר וטוהר המידות שהוא גילם עבורנו. אבי ז"ל לא הרשה לי להצטרף לתנועת ה"שומר הצעיר", מתוך חשש שזו תנועה קומוניסטית שתהלל את ברית המועצות, אך אלי רוטמן שכנע אותו, לאחר אין ספור שיחות, שהתנועה היא ערכית על פי הערכים הטהורים של הציונות, הסוציאליזם וההגשמה במסגרת התנועה הקיבוצית. אלי פתח לי את העיניים וגרם לי לחלום על חיים בארץ ישראל, בתוך קיבוץ המבוסס על שוויון, אחווה ועשיה משותפת.
אלי היה גם מורה יוצא מן הכלל, שניתח איתנו טקסטים סבוכים של בר בורוכוב, פינסקר, א.ד. גורדון ועוד בשפה מובנת וקשר את תורתם למציאות שלנו דאז.
תמיד נשארנו בקשר וביתם של אלי והדסה רוטמן היה פתוח בכל עת לחניכיהם לשעבר אפילו אחרי שנים רבות!
נזכור את יום הולדת 80 של אלי, בו הגיעו חניכיו של פעם לכבד אותו ולהביע את אהבתם למורה דרך שהוא תמיד היה.יהי זכרו ברוך! תנחומים לכל המשפחה.
 מאת אנג'לה ינטיאן,קיבוץ ברעם
אני מצטרפת לדבריו של אחי.
אלי רוטמן היווה עבורי דוגמה של חבר קיבוץ מהזן הישן.
ביתו תמיד היה פתוח עבורי ובשנים הראשונות שלי בארץ הרביתי לבקר אצל משפחת רוטמן.
התקבלתי תמיד בחום ובאהבה ובהמון סבלנות ופתיחות.
יהיה זכרו ברוך.

סבא בתור ילד לא חשבתי שאי פעם אני אתגעגע לקבל ממך נשיקה. הזיפים בני יום שתמיד גירדו,אחת על כל לחי, רטובה, רטובה ככה שחייבים לנגב מיד.עם השנים התרגלתי לנשיקות האלה. ואחרי עוד כמה שנים כבר התחלתי לצפות לקבלם בקוצר רוח. כל פעם מחדש. את הנשיקה האחרונה קיבלתי לפני קצת פחות מחודש. זיפים מול זיפים. אני גדול ואתה כבר קטן. למזלי הרב זכיתי להיות בקרבתך במהלך כל חיי, זכיתי לשחק איתך המון בתור ילד, ללמוד ממך המון בתור נער ולקבל ממך השראה כצעיר מתבגר איזה גבר אני רוצה להיות בהמשך חיי. בהידרדרות המהירה שלך ובמותך כפית עלי להיזכר בכל חיינו המשותפים.בנוסף לשלל הגדול של זיכרונות חמים ונעימים שהשארת אחריך השארת גם את הילת דמותך. הילה חמה, חזקה ומורגשת, מלאה יראת כבוד ומעוררת הערצה. הילה שזוהרת מעליך, סבא, ועוטפת את כל סובבך בתוכה. למשחק השחמט האחרון שלנו כבר הגעתי מוכן. דו קרב בין מוח צעיר ורענן לבין מוח עייף וסדוק בשנות התשעים לחייו. מי שמכיר את סבא ויודע עם מי היה לי עסק לא יהיה מופתע לשמוע שהוא ניצח אותי אחרי עשרה מהלכים. סיבוב שני התרכזתי כפליים ובסופו ניצחתי. הניצחון הראשון שלי עליך, והאחרון. ניצחתי אותך הרבה כשהייתי קטן אבל זה ברור שאתה תמיד ויתרת לי. גם הפעם, בתוך תוכי, אני יודע שוויתרת לי. המוח העייף והסדוק נשאר עדיין מבריק חד ואצילי. והילה שלך, ההילה הבהירה שלך שתמשיך להיות לי לשביל במהלך חיי. אורה הבהיר ימשיך ללוות אותי, את כל המשפחה המדהימה שבנית ואת כל האנשים שנפל לזכותם להיחשף לקסמיה. כולנו זכינו בה. שקד רותם


תודות
ברצוננו להודות לאנשים הרבים שתומכים בנו לאורך השנים, במיוחד במהלך התקופה האחרונה.לצוות המרפאה ולעובדי בית דורות שליוו את אבא ועשו הכל כדי לסייע ולהקל. ולאנשי הקהילה שעזרו בארגון ההלוויה והאירוח. ותודה אישית לריקה שדה ואוריין גנדלמן, לצאלה מור וקרן משיחעל האור שהכנסתן לאבא ולמשפחה משפחת רוטמן