חפש בעלונים קודמים

עלון 20 (2019) (4181) יט' אייר תשע"ט



השבוע בקבלת השבת:
האש תהבהב מן השירים,
על מרד בר-כוכבא ותוצאותיו
מנו אלון
----------
בשעה 19:30 קפה ועוגה
ומשחקים לילדים,
בשעה 20:15 תחילת קבלת-השבת.
שבת שלום



בצער רב אנו מודיעים
על מותו של חברנו היקר

יעקב ניידס
תנחומים למשפחה


ההלוויה התקיימה ביום רביעי.

המשפחה יושבת שבעה מיום חמישי עד שלישי,
בשעות 9:00-12:00 ו- 16:00-20:00



מאמר מערכת

את גורית מגן ניסיתי לראיין לעלון כבר לפני כשנה וחצי. אבל לגורית יש כישרון נפלא לסרב ובו בזמן לתת לך תחושה שהיא נענית. קשה להתנגד לסירוב כזה... לפני שבועות אחדים, לקראת חודש יוני – חודש הגאווה, חידשתי את ניסיונותיי ואלמלא הסתבר לי לפתע שהיא מועמדת לקבלה לחברות, היה מן הסתם גורל הניסיון הזה כגורל קודמיו...
אבל גורית למרבה השמחה יחד עם בת-זוגה נגה טל מועמדות לקבלה לחברות, וגם לי-את וניר בכמן, והרי אחד מתנאי הקבלה לעין-שמר הוא ראיון לעלון...
אז העלון השבוע, גם אם הוא מקדים מעט את חודש הגאווה, מוקדש גם לקליטה וגם לגאווה – גם לשמחה וגם לששון.

וכדי ששני הנושאים החשובים לא ייטמעו זה בתוך זה, כמה מילים במיוחד לכבוד חודש הגאווה:
מבחינתי, המאבק הגאה הוא שם נרדף למאבק לזכויות-אדם. קהילת הלהט"ב בישראל היא קהילה חזקה – רבים מחבריה הם בעלי אמצעים כלכליים ומחזיקים בעמדות של כוח והשפעה. מהמקום החזק הזה אפשר לפעול ולשנות, ובכך מיוחדת הקהילה הזו מקהילות מוחלשות אחרות (כמו מבקשי-מקלט, נכים, זקנים וכו').
על מדינת ישראל של 2019 יורדת בימים אלו עלטה כבדה של שחיתות, לאומנות ופגיעה בשלטון החוק. המאבק הגאה הוא קרן-אור בתוך העלטה הזו. כוחה של הקהילה מקשה גם על הגרועים ביותר לפגוע בה, ובכך הופך המאבק הגאה למעין קטר שביכולתו למשוך איתו עוד קרונות של אור באפלה. מעט מידי אולי... אבל יותר מכלום.

אחד מחברי הקהילה הגאה, סיפר לי שפעם מזמן השתתף במצעד הגאווה בניו-יורק. משני צדי הכביש בו הלכו הצועדים, ניצבו אזרחים רבים וגם השוטרים הקשוחים של משטרת ניו-יורק שאבטחו את האירוע. לפתע הוא הבחין בדבר שמילא את עיניו בדמעות והשפיע על כל הבנתו את המאבק הגאה - אחד השוטרים שניצב שם בתפקיד... הצדיע לצועדים...
עלון עין-שמר השבוע, מצדיע למאבק הגאה - המאבק שאין חשוב ממנו על זכויות אדם ועל התקווה לשוויון בין כל בני-האדם ללא הבדל דת, גזע ומין.

סיגל דקל
*עקב תקלת קול בשידור שיחת-הקיבוץ, העלון מקדים את הוצאתו לאור ליום רביעי.


ראיון השבוע   עם
לי-את בכמן

לי-את נולדה בירושלים, בשנת 1977, להוריה עלמה וחיים לב-אל, עולים מארגנטינה.
למדה בתיכון ע"ש רנה קסין, ושירתה בצבא כמ"כית.
למדה לתואר ראשון במדעי המדינה, קולנוע וטלוויזיה, במכללת עמק-הירדן.
עבדה 8 שנים בחדשות ערוץ 2 בנווה-אילן, כמפיקה ובמאית של תוכניות שונות (עובדה, אולפן-שישי, שש עם...).
אחרי שהכירה את ניר, החליטו להשתקע באזור. לי-את למדה עיצוב פנים ובשנים האחרונות עשתה מגוון פרויקטים פרטיים. כיום עובדת בחברת "אלפנט" בחדרה.
נשואה באושר לניר, ואמא לרונה (כיתה ה'), רעות (כיתה ג') ודרור הקטנה בת השנתיים.

זיכרון הילדות הראשון שלי קשור לטיסה לארגנטינה. ראיתי שם לראשונה את הסבים והסבתות שלי, וכל הדודים והדודות. פתאום הרבה משפחה ושולחנות ארוכים-ארוכים...

האנשים שהשפיע עלי הרבה הם כמובן ההורים שלי, שהחדירו בי תמיד ציונות ועצמאות, אבל האדם הראשון שעלה בראשי הוא המורה שלי להיסטוריה מהתיכון, אבי סלמנוביץ', שהצליח לראות אותי מעבר לתלמידה שהייתי ונטע בי את האמון במערכת-החינוך.

המקום האהוב עלי ביותר בעולם הוא כמובן המקום שבו היקרים לי נמצאים. חוץ מהבית שלנו, אני מאד אוהבת את מדריד בספרד - אנשים חמים, תרבות עשירה, פארקים ואדריכלות, אוכל טוב, יין טוב והרבה אווירה.

הכיף שלי הוא בשעות המאוחרות של היום, כשהבית ישן ושקט, ואני על הספה רואה שטות בטלוויזיה, ואז נכנסת לחדרים של הבנות, לנשיקת לילה-טוב ומבט עליהן כשהן ישנות. תענוג לסגור ככה את היום.



האמת שבכיתי בכי אמיתי וקורע לב לפני כשבועיים, כשהיה נראה שהחתולה שלנו, בת ה-19, קרובה לסיים את חייה... אבל היא בזבזה עוד נשמה וחזרה לעצמה...

אני חושבת שאני צריכה לבקש סליחה מהבנות שלי, שאני לא מספיק מתנתקת מהנייד כשאני איתן. מקווה ליישם סוג של גמילה מהמכשיר הארור הזה.

ההרגל שהייתי רוצה להיגמל ממנו, פרט לטלפון, הוא קולה זירו. אני מתרצת לעצמי שזה במקום קפה.

ההישג הגדול ביותר שלי הוא המשפחה שלי – הזוגיות עם ניר, והבנות כמובן.

העבודה הגרועה ביותר שלי הייתה כסטודנטית, במסגרת הדרכה של משרד-התחבורה לחוק של חגירת חגורת בטיחות גם מאחור - "חגור גם מאחור". הייתי בתחנות-דלק שונות, הריח לאורך השעות הארוכות והנהגים הישראלים... היה לא פשוט, טוב שנמשך רק כמה ימים.

כשאהיה גדולה אני רוצה להיות סבתא - סבתא נוכחת, כייפית, וחברה של הנכדים (ועל הדרך עוזרת להורים שלהם...).

אני מניחה שיש המון דברים שאתם לא יודעים עלי, בכל זאת אנחנו עדיין לא מכירים.

אם לא נגור בעין-שמר, אני מניחה שנישאר באחד מיישובי המועצה, למרות ההבדלים הבולטים ביניהם.

עד כה מה שאני אוהבת בעין-שמר הם האנשים שיצא לי להכיר בהזדמנויות שונות, ואת השכנים שלנו לעתיד בשכונת שפירא - כולם פתוחים, חייכנים, אדיבים. וגם את העצים וכל הירוק בעיניים.



ראיון השבוע   עם
ניר בכמן

ניר נולד בשנת 1974, להורים ילידי הארץ. אביו היה מורה למכונאות-רכב, ואימו (ז"ל) אחות בקופת-חולים כללית.
ניר גדל בשכונת נווה-שאנן בחיפה ושם למד.
בצה"ל שרת בהנדסה-קרבית ועדיין משרת במילואים. לאחרונה סיים תפקיד מג"ד מילואים בדרגת סא"ל.
למד בטכניון הנדסת תעשייה וניהול.
לאחר-מכן עבד בחברת ייעוץ בארץ, בגרמניה ובארה"ב, ובחברה טכנולוגית בתחום הדפוס הדיגיטלי בפורמט רחב. בעשור האחרון התמקד בתחום המכשור הרפואי, וב-4 השנים האחרונות מנהל את השירות הטכני והפרויקטים בחברת "מדטכניקה".
נשוי בכיף ללי-את, ואבא לרונה (בת 11), רעות (בת 8 וחצי) ודרור הקטנה בת שנתיים וחצי.

זיכרון ילדות ראשון שלי זו החתונה של בן-דוד שלי. אני זוכר שמחה, ריקודים ובגדים צבעוניים.

אדם שהשפיע עלי רבות, מעבר להורי, הוא סבא שלי, שעזב את ביתו בגיל 16 בכדי לעלות לארץ במסגרת תנועת-הנוער, עבד בהקמת חברת-חשמל ובסולל-בונה, שירת ב"הגנה", בצבא הבריטי ובצה"ל. איש ערכים, עבודה ומשפחה.

המקום בעולם שאני הכי אוהב הוא הבית שלי עם לי-את והבנות, וצפון הארץ - הגולן, אצבע-הגליל והחרמון. שרתתי ועבדתי באזור הזה והתחברתי אליו מאוד.

הכיף שלי הוא לבלות עם המשפחה, לטייל, ולרכב על אופניים.

הזלתי דמעה לאחרונה בהלוויה של אחות של חבר.

אני צריך לבקש סליחה, מהבנות שאני לא מצליח לפנות להן יותר זמן איכות יחד, ונאלץ לעבוד גם כשאני בבית.

הרגל שאני רוצה להיגמל ממנו, הוא לעבוד באינטנסיביות. חשוב לי להגיע לאיזון טוב יותר בין העבודה והבית.

ההישג הכי גדול שלי בחיים הוא ללא ספק הזוגיות עם לי-את, והבנות.

העבודה הכי גרועה שהייתה לי, כנער, היתה בפינוי שולחנות ושטיפת כלים במסעדה של דוד של חבר. תוך מספר ימים היה ברור שאם רוצים שיישארו כלים במסעדה, עדיף שאפסיק לעבוד שם.

כשאהיה גדול אני רוצה להיות בן-זוג, אבא וסבא טוב, מעורב ומכיל.

לא יודעים עלי עדיין את הרוב... אנחנו לא מכירים.

אם לא נגור בעין-שמר, כנראה נגור בישוב אחר במנשה.

אני אוהב בעין-שמר את הסביבה הירוקה, מוסדות הקיבוץ הוותיקים (רפת, חדר-האוכל, הגנים הקיבוציים), החממה וסדנאות האומנות.

ראיון השבוע   עם
גורית מגן

גורית נולדה בעין-שמר בשנת 1975 להוריה שולמית וגדעון מגן.
יסודי למדה בחברת-הילדים, תיכון ב"מבואות-עירון", ובצבא שירתה בחיל-האוויר בקריה וברמת-דוד, בתפקיד פקידותי.
בין השנים 2000-2006 למדה אדריכלות באוניברסיטת תל-אביב. כשסיימה את הלימודים עבדה כשנה במשרד אדריכלים, ופתחה עסק עצמאי בשם Junktion (ג'אנקשן) - סטודיו לעיצוב ואומנות, שחומרי הגלם שלו הם ג'אנק – "זבל". גורית היא המעצבת ואיתה עובדת נוספת המטפלת בשיווק ומכירות. בשנה הראשונה בעיקר אספה חומרי-גלם. מאז, ב-10 השנים שהעסק פועל, הוא עבר מהתחנה המרכזית הישנה בתל-אביב, לנמל יפו וכיום הוא ממוקם בקרית המלאכה - אזור ובו 300 אומנים, גלריות וחדרי סטודיו.
להיות בעלת עסק עצמאית זו עבודה קשה, ובמיוחד קשה להיות עצמאית בתחום האומנות, אבל כשרואים את העבודות של גורית, מבינים שמדובר בכישרון מיוחד במינו.
גורית חיה בזוגיות עם נגה, ואמא לנמרוד (7 וחצי), אסף (5 וחצי) ואורי (בת שנה).
את הריאיון עם גורית, רציתי להקדיש גם לזוגיות המיוחדת של 2 נשים, לרגל חודש הגאווה, אבל מבחינת גורית אין מה לעסוק בנושא זה כי אין בו שום ייחוד. גורית בחרה בנגה כשותפה לחיים, לא משום שהיא אישה ולא למרות שהיא אישה, אלא משום הבן-אדם שהיא.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
מעבר לתשובה המובנת מאליו – בני משפחה ואנשים קרובים... אני בוחרת במורה שלי לציור באוניברסיטה. כל השנה ציירנו בקורס שלו ציור אחד בלבד. ציור סופר ראליסטי בשמן. השיעור הזה היה לי קשה מאוד, לא הבנתי מה הוא רוצה, לא הייתי טובה בזה, ואם אני זוכרת נכון גם נכשלתי בקורס. אבל למדתי ממנו להתבונן באמת בצורות ובצבעים, וזה היה בשבילי שיעור גדול.



מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת?
את שוק הפשפשים, שנמצא מאחורי אחת מתחנות המטרו בטיבלסי, גרוזיה. טיילתי הרבה פעמים בגרוזיה (היום גאורגיה), ולכל מקום שאני מגיעה, אני הולכת (הרגלים לוקחות אותי מעצמן) דבר ראשון לשוק הפשפשים. שוק פשפשים אמיתי, לא שוק עתיקות, אלא שוק שנולד מכורח, מחוסר...
הטיולים שלי בשווקי הפשפשים בעולם, גם כיוונו את ג'אנקשן וגיבשו את התפיסה האסתטית והאומנותית שלי.

 

מה הכיף שלך?
העבודה שלי בסטודיו. זה טוען אותי.

מתי בכית לאחרונה ולמה?
כשהייתי בהריון בכיתי כל הזמן, אפילו מפרסומות בטלוויזיה.

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
שהילדים שלי חושבים שאני האדם הכי מצחיק בעולם. ואני לא.


מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
במהלך לימודי האדריכלות, נסעתי לחצי-שנה להלסינקי, פינלנד. ניסיתי להתפרנס מכל הבא ליד, ובין השאר עבדתי יום שלם באפיית עוגות בקונדיטוריה. בסוף היום אמרו לי שזה בסדר אם מחר אני לא אבוא.

אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור?
בכל מקום שהגעתי אליו. במיוחד כפר אחד בקירגיסטן.

מה את אוהבת בעין-שמר?
חצי-שנה אחרי שהשתחררתי מהצבא, עזבתי את הקיבוץ. באותן שנים הוקסמתי מהאנונימיות שהעיר מציעה. מאז הרבה דברים השתנו, גם אני וגם הקיבוץ.
היום אני (קצת) פחות חרדה לפרטיות שלי, ויותר פתוחה לרעיון של קהילתיות, וגם הילדים עשו חלק מהשינוי. בשבתות כשאנחנו באות לקיבוץ עם הילדים, אני רואה כמה טוב להם פה.


ראיון השבוע   עם
נגה טל

נגה נולדה בקיבוץ אורים בשנת 1975, להוריה יוכבד ועפר טל.
יסודי למדה בקיבוץ ותיכון ב"אשל הנשיא".
בצבא שירתה בנח"ל כמדריכת ספורט.
לאורך השנים למדה כמה תחומים, בעיקר פסיכותרפיה גופנית וטיפול בשיטת אלבאום.
עובדת בחברת הייטק – "רדוור", כמנהלת יחידת לוגיסטיקה וניהול הזמנות.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
עבודת מקרמה של אנשים שמחזיקים ידיים, שהיתה תלויה מעל המיטה שלי.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
גורית

מה המקום בעולם שאת הכי אוהבת?
ערוצי נחל הבשור בוואדי שליד אורים.

מה הכיף שלך?
קפה שקט של בוקר

מתי בכית לאחרונה ולמה?
אני בוכה בקלות, בעיקר מאז שנולדו הילדים, כל סצינה קיטשית בסדרת טלוויזיה יכולה לגרום לי לדמוע.

מה ההרגל שאת רוצה להיגמל ממנו?
מהדחף לסדר אחרי הילדים כל הזמן.


מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
האדם שאני היום מול הילדה שהייתי פעם, והמשפחה שלי.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
בילדות, לנקות את השקתות של התרנגולות בפינת-החי של הקיבוץ.

מה את רוצה להיות כשתהיה גדולה?
אף-פעם לא היתה לי תשובה לשאלה הזו, וגם היום לא.

אם לא לגור בעין-שמר איפה היית רוצה לגור?
בביקתה קטנה ביער בן-שמן.

מה את אוהבת בעין-שמר?
את גדעון, את הירוק, את הקירבה לאדמה ואת המשפחתיות שיש בקיבוץ.






לוח מודעות

יום א' 26.5 בשעה 17:00 במועדון-לחבר
"מה קורה במשק?" עם אירית פואה,
בנושאים הבוערים: מה אומר תקנון בית-דורות? מה זה הבילינג הזה? למה אנחנו צריכים לשלם לנהג-בית? וכל מה שמציק, מעצבן ומסקרן, בשיחה רגועה. קפה ומאפה מובטחים.

נהג-בית שלנו  //  שלמה בורלס
למה לתת הרגשה לא נעימה? מה מביא לביטול שירות חיוני? האם פשטנו את הרגל ואיננו יכולים לתת שירותים חיוניים בחינם? האם הסעות היום ובריכת-השחייה מחר?
צריך לומר את האמת לצעירים שרוצים לחיות בקיבוץ, וגם לוותיקים, שאין לקהילה כסף לחינוך טוב, לתרבות טובה ולהסעות לחדרה.
נהג-בית הוא שירות טוב – יהודה בן גידה נותן לנוסעים יחס נעים, החיילים שלנו יכולים להגיע לרכבת בזמן, חברים מגיעים איתו לקופת-חולים וגם חוזרים יותר בריאים. ואפשר לנסוע לחדרה, לשתות קפה ולאכול מאפה טעים, וגם זה מוסיף בריאות.
50% מהנוסעים עם נהג-בית הם פנסיונרים שנוסעים לחדרה ו-10% חיילים שנוסעים לרכבת. צריך לזכור שלא נשארים צעירים לתמיד. אני שואל לאיפה נעלמה הרגישות שהיתה לנו, גם כשלא היה כסף? קצת רגישות זה תמיד עוזר.
תודה ליהודה על השירות של נהג-בית שמוסיף לנו בריאות. תהיו בריאים.


משולחנות ההנהלה

הצבעת קלפי אלקטרונית
מיום שישי 24.5.2019 בשעה 9:00, עד יום ראשון 26.5.2019 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה ב-הנהלת-חשבונות אצל הגר צ'נסקי
ביום ראשון 26.5 בין השעות 9:00-13:00.



דרושים חברים להנהלת קרן המילואים

הנהלת קרן המילואים סיימה קדנציה.
אנו מודים לשמוליק בראון, תמנע דגאי, ויפתח אלון,
על 4 שנים בהן לקחו על עצמם תפקיד חשוב זה.
עומר גבע ממשיך בתפקידו כיו"ר הקרן.
אנו מחפשים 3 חברים המוכנים להתנדב ולהיות חלק מהנהלת קרן המילואים.

כשיר לכהן בהנהלת הקרן, מי שנתקיימו בו כל הפרטים הבאים:
           אינו מכהן בגוף המבקר של הקרן.
           אינו משמש בקיבוץ כגזבר ו/או כמרכז-משק ו/או כיו"ר כלכלי.
           אין לו קרובי-משפחה המכהנים בהנהלת הקרן או בגוף המבקר של הקרן.
(לעניין סעיף זה: "קרוב-משפחה" – בן-זוג, אח, הורה, הורי הורה, צאצא של כל אחד מאלה ובן-זוגו של כל אחד מאלה).

התפקיד בהתנדבות.


חברים הרואים עצמם מתאימים, מוזמנים לפנות לשרית אלימלך
בטלפון: 052-3750991 או במייל sarit@ein-shemer.com,
עד תאריך 2.6.19.



עלון 18 (2019) (4179) ג' אייר תשע"ט

השבוע בקבלת-השבת:
אומרים ומספרים בשירים,
על פרשת "אמור" -
אורי ליס
----------
בשעה 19:30 קפה ועוגה
ומשחקים לילדים,
בשעה 20:15 תחילת קבלת-השבת.
שבת-שלום !


מאמר מערכת

את מאמר המערכת השבוע החלטתי להשאיר ריק...
אין ביכולתי לברך את המדינה שהגיעה בזמננו לשפל מוסרי כזה. אין ביכולתי אפילו "לשחק את המשחק" כמתבקש... הבחירות האחרונות הוכיחו (ואני לא תמימה להאמין שמי שדרך-חייו היא מרמה וכחש, לא מרמה ומכחש גם בזה) שאין מדובר ביחידים מקולקלים, אלא בהמון גדול, ברוב...
אינני רוצה (כפי שעשיתי בעבר) לפנות למישהו שיכתוב את מאמר המערכת הפעם במקומי. אינני רוצה למלא את הדף הזה שבאחריותי, בעוד פטריוטיות נבובה, לאומנות חולנית, שמחה מזויפת וכזב.
השבוע, לכבוד יום-העצמאות ה-71 של מדינת-ישראל, מאמר המערכת נשאר ריק. כמו דקה-דומיה לנס הגדול שהוקם פה בכוח האמונה בתיקון האדם והעולם, ובהרבה יותר מידי זיעה ודם... ונחרב מול עינינו בידי חבורת פושעים מנוולים ועובדי-אלילים
חג שמח, סיגל דקל



נזכור את חברינו בנינו ובנותינו
 דב הנדל - נרצח בחצר הישנה בעין שמר - 1938
 דוד שניידר - נרצח בחצר הישנה בעין שמר -  1938
 יצחק פרלברג - נפטר בעת שירותו בצבא הבריטי - 1942
 מקי שטיינברג - נפטר ממחלה בעת שירותו בפלמ"ח - 1943
 אלימלך שטרקמן - נהרג במצור על גבעת חיים - כ"א בכסלו  1945
 ישראל שטרק - נהרג כפלמ"חניק, בדרך לירושלים - 1948
 אמנון חרודי - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
 חנן בוך - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967
 יוסי ניידס - נפל במלחמת יום כיפור ברמת הגולן - 1973
 אבשלום בן יהודה - נפל במבצע ליטני – 1978
 יפתח מור - נהרג בתאונת אימוני טייס - 1987
 מיה סגולי - נהרגה בתאונה בעת שירותה הצבאי - 1989
 צבי מור - נפטר ממחלה כתוצאה משירותו הצבאי - 1999
 לואיס גורן - נהרג בתאונה בעת שירותו במשמר הגבול  - 2001

עלון עין-שמר מצדיע ל-12 בנותינו ובנינו
המשרתים בצה"ל ובשנת-שירות:


•           אבשלום זהר-סל
•           אור ברכה
•           אורי זהר-סל
•           אמיר משיח
•           יואב חדוותי
•           יולי שמואל

•           יותם שורר
•           יפתח-חיים ברכה
•           מאי תומר
•           שגב אדר
•           שיר ברכה
•           שני אפל


שתשמרו עלינו ועל צלם האדם תמיד,
ובעיקר שתשמרו על עצמכם ותשובו במהרה בריאים ושלמים הביתה.



אבשלום זהר-סל –
עד מתי אוגוסט 17...
משרת בחיל-החינוך, בחיפה, בשלב של פרק משימה.
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, שתראה את טובת אזרחיה (וחייליה), שנצא מגישת "לנצח נאכל חרב", שנשאף לשוויון ושלום, ושילדינו לא יכירו את השכול.




אור ברכה –
עד מתי מרץ 18...
משרת בחיל הנדסה-קרבית ברמת-הגולן, בתפקיד נהג קרבי.
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, יום עצמאות שמח ושתהיה שנה שקטה ורגועה.



אורי זהר-סל –
עד מתי אוגוסט 17...
משרת בנח"ל. לפני חודשיים התחיל את פרק המשימה הלאומית (במערכת החינוך ברחובות) עם גרעין "השומר-הצעיר". קודם לכן היה  לוחם בגדוד 50 של הנח"ל.
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, שינוי ותקווה.




אמיר משיח –
עד מתי דצמבר 17...
עושה שירות-לאומי בבית-חולים רמב"ם, בארכיון של המחלקה האונקולוגית (ממיין תיקים, עושה שליחויות ליחידת קרינה ועוד...).
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, שיגיע כבר שלום ושתמיד נהיה מגובשים ואהובים, וטוב לי בקיבוץ.



יואב חדוותי –
עד מתי יולי 16...
קצין בחיל אמ"ן, בתפקיד מפקד צוות מסלול.
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, מזל-טוב ליום הולדתה. מאחל שתהיה לנו שנה שקטה ורגועה בכל גבולות המדינה, ושכל חיילנו יחזרו הביתה בשלום.





יולי שמואל –
עד מתי אוגוסט 18...
עושה שנת-שירות ב"השומר-הצעיר", בתפקיד קומונרית בגרעין ״להט״ באשקלון, והמשימה היא במוסד "שקמה" ביד-מרדכי וכרמיה.
מאחלת למדינה ליום העצמאות ה-71, שתדע לעשות בחירות נכונות עבור עתידנו, ושכולנו נתחיל לאהוב אחד את השני ולתת מעצמנו למען המדינה ולמען עתיד טוב יותר.


יותם שורר –
עד מתי יולי 16...
משרת בחיל-הים, בתפקיד טכנאי אלקטרוניקה תת-מימית של ספינות הטילים בשייטת 3.
משרת ביחידת מספנה הנמצאת בחיפה בת-גלים.
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, שתמשיך להיות מדינה לתפארת. מדינה שמובילה בכל תחום אפשרי כמו טכנולוגיה, מדע, רפואה, חקלאות ועוד. שתהיה לנו שנה של שגשוג, צמיחה, התפתחות והתחדשות. אבל בעיקר אני מאחל המון מזל-טוב למדינה הקטנה שלנו, שעם כמה שהיא קטנה, ככה היא חזקה. יום עצמאות שמח לכולם.




יפתח-חיים ברכה –
עד מתי יולי 17...
לוחם בחיל רגלים ביחידת "כפיר" גדוד "נחשון".
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, שתמשיך לצמוח ולפרוח אחי.




מאי תומר –
עד מתי נובמבר 16...
לוחמת חילוץ והצלה, מ"כ טירונים בפיקוד העורף.
כרגע תופסים קו בקלקיליה בחטמ"ר "אפריים".
מאחלת למדינה ליום העצמאות ה-71, שיהיה לנו בהצלחה אחרי הבחירות.




שגב אדר –
עד מתי יולי 19...
משרת בחיל האיסוף-הקרבי, בתפקיד לוחם בצוות יחמ"מ (יחידת מודיעין מטרות)
ברמת-הגולן.
כרגע בקורס מפקדי איסוף בסיירים (ליד אילת) ואז מחנה ירדן ברמת-הגולן.



שיר ברכה –
עד מתי דצמבר 17...
משרתת בחיל-תותחנים, בתפקיד לוחמת בקורס מפקדים.
כרגע נמצאת בשבטה (נקווה שישתנה מתישהו).
מאחלת למדינה ליום העצמאות ה-71, שתמשיך להיות שונה ומגוונת אבל קצת יותר רגועה.




שני אפל
עד מתי יולי 18...
משרת בחיל-הים, בבסיס באשדוד, ביחידת "סנפיר" - יחידה מיוחדת בחיל-הים, מעורבת (בנים ובנות), שנועדה במקור לאבטח את הנמלים הצבאיים, על גבי כלי-שייט קטנים. באשדוד היחידה מתעסקת בעיקר בסיכול פעילות חבלנית עוינת בקרבת החוף בגבול שלנו עם עזה, ובמעצרים ברצועת החוף בעזה.
מאחל למדינה ליום העצמאות ה-71, להמשיך לפרוח ולצמוח, להמשיך להתפתח ולהתקדם - בביטחון, בבריאות, בחינוך, בכלכלה ובכל-דבר. שתישאר מיוחדת ומעניינת כמו שהיא כיום, והנופים והשטחים הגדולים יישארו יפים ונקיים. וכמובן – מזל-טוב!


תודה
בכל פעם שאני עוברת בכביש, אני רוצה לברך את שלמה ברכה, שמציל אותנו מלכלוך ואי-סדר. מנקה, מסדר ואוסף את כל הלכלוכים שאנחנו משאירים סביב פחי-האשפה, ובכלל בכל מיני מקומות, והכל בחריצות, נעימות ובכל מזג-אוויר.
מגיעה לך תודה-גדולה.
נורית משיח

ט.ל.ח - זה שיוצא/ת וזה שנכנס/ת (חלק ב')
מנכ"ל גומי עין-שמר שמחליף את נתן וילנר, הוא רוני סיטון,
ולא כפי שהיה רשום (רוני קוברובסקי – יו"ר מועצת המנהלים של החברה).


לצעירים שחתומים על המכתב
בהקשר של השכרת דירות למשפחות נקלטות -

יש קבוצה של חברים שמאוד אתכם, אל תוותרו. זה קיבוץ שלכם ובבקשה אל תעזבו. תיצרו גוש חוסם גדול, תחזירו את החברים שלכם שעזבו (טל גולן ושני זוהר שילדו) ותבנו כאן את ביתכם. אתם המשך של ההורים שלכם ולכן זה הבית הטוב ביותר בעולם בשבילכם. אנחנו נעזור לכם אבל אתם צריכים לרצות מאוד ולא לוותר. שום החלטה לא תיקח לכם את הבתים, אבל אתם צריכים לרצות לגור כאן, ליצור חברה שלכם ולראות פה את עתידכם.
רוב המשפחות שרוצות להיקלט יש להן בתים בחדרה, בבנימינה, כרכור ועוד, ועד שהם יגמרו לבנות יש להם מקום לגור בו. כך נהוג בכל יישוב בארץ. ברור שהם לא יכולים לקחת לכם אפילו בית אחד.
ולהורים החלביים שלכם אני אומר: צאו מהבית שלכם ותנו קול צעקה, ההחלטה של השכרת הבתים עברה את הקו-האדום וחייבים להתנגד לזה.

יוסי בן-מיור



לוח מודעות




נושאים בקיצור  //  עידו ספקטור

 קליטה ואיוש מקומות-עבודה בקיבוץ.
לאחרונה פורסמה בעלון טבלה של יוצאים\נכנסים במקומות-עבודה בקיבוץ. המאפיין בנתונים הוא שהיוצאים הם חברי-קיבוץ והנכנסים הם זרים. מקומות-עבודה מבוקשים, שהקיבוץ יצר במאמץ ובכספים רבים, נמסרים לזרים. חברי-קיבוץ וצעירים המבקשים להיקלט בקיבוץ, נאלצים לחפש פרנסה בחוץ. מדיניות דומה נהוגה גם לגבי פנסיונרים, שמוצאים עצמם מחוץ למעגל העבודה, כאשר מקומות-העבודה נתפסים על-ידי זרים.


כניסת אוטובוס לקיבוץ.
בקיבוצים שכנים, האוטובוס נכנס לחצר-הקיבוץ. מדוע קיבוצנו לא מקבל שירות זה?


נהג-בית.
יש מצב חדש של חיוב הנוסעים הנעזרים בנהג-בית. זה בניגוד לסיכום שיהיה דיון בנושא. חובה להביא את הנושא לשיחת-קיבוץ.



תשובות בקיצור  //  אירית פואה

קליטה ואיוש מקומות-עבודה בקיבוץ.
איוש מקום-עבודה נעשה בראש וראשונה לפי התאמת המועמד מבחינת ידע, ניסיון וכישורים. זאת בכדי שהפעילויות השונות יתפקדו בצורה המקצועית המיטבית. מבין מועמדים המתאימים מהבחינות הנ"ל, יש עדיפות למועמד חבר-קיבוץ בגיל העבודה ופנסיונר. כמובן שיש חשיבות לתעסוקה של פנסיונרים וגם להכנסתם, ורבים מהם עובדים במשרות שונות בקיבוץ ומחוץ לקיבוץ.

כניסת אוטובוס לקיבוץ.
למעלה משנה אנו עומדים מול הוועדה המקומית ומהנדס התנועה של המועצה, כדי למצוא מיקום לתחנה ונתיב כניסה ויציאה לאוטובוס. שני הגורמים מעוניינים בקידום הנושא ואף עוסקים בכך. הבעיה העיקרית היא במשרד-התחבורה, שצריך להקצות משאבים לפתיחת קווים חדשים. המועצה מנסה לקדם קו, שאנו כלולים בו, שיגיע עד בית-חולים הלל-יפה ויעצור גם ב"דגני", בהנחה שאולי דגש על "קו בריאותי" יקדם את הנושא במשרד-התחבורה. כרגע לא ניתנה תשובה לכך ולא ידוע על לוח-זמנים, אבל נמשיך לנסות לקדם אוטובוס שיכנס לקיבוץ.


נהג-בית.
הדיון על התשלומים לנהג-בית נמשכו זמן רב, ובמהלך שנת 2018 לא הגענו לכדי החלטה שתיתן מענה כולל לשירות זה. בדיון על נהג-בית לקראת תקציב 2019 הוחלט כי הנושא "עובר לדיון חוזר בוועד-ההנהלה, עד אז על-פי החלטת תקציב 2018".
ואכן אנו בודקים את האפשרויות השונות, ונביא אותן לדיון בהנהלת-הקהילה ולאחר מכן בוועד-ההנהלה.
בחודש מאי התחלנו ברישום הנוסעים עם נהג-בית (ללא חיוב), בכדי לאסוף נתונים. החל מחודש יוני יתבצע החיוב כפי שסוכם בתקציב 2018:
חדרה – 8.5 ₪
בנימינה – 8.5 ₪
פרדס חנה – 5 ₪
צומת – 5 ₪
חיילים ותלמידים - ללא תשלום




פותחים שבת


את פרשת "קדושים" דרשה לפני שבוע איריס ארבל. וזוהי דרשתה:
לעמים השונים יש חוקה. האמריקאים המציאו את הקונספט, הצרפתים שיכללו אותו ושאר העמים המשיכו-חיקו אותם: מסמך מכונן המצהיר כיצד העם מתכוון לחיות את חייו. מהם הערכים המכוונים אותו, מה חשוב ומה מוסרי.
פרשת "קדושים" בספר ויקרא ראויה להוות את החוקה היהודית, לו הייתה נכתבת אחת כזו. פרשה קצרה המלאה בהלכות עשה ואל-תעשה. אלא שהפעם לא עבודת האל עומדת לעיני הכותב, אלא היחסים בין אדם לאדם. התורה מנסה לחשוב 3 צעדים קדימה: מהם המקומות העלולים להיות בעיתיים, היכן בני-האדם מועדים לפשל, אילו יחסים מועדים לפורענות – ובמשפטים קצרים היא מעניקה לנו את אחד המסמכים המדהימים, המסדרים את מערכת היחסים האידיאלית והרצויה בין בני-האדם.
הפרשה מיטיבה לפענח את המין-האנושי. לו הייתה התורה מאמינה בטבע האדם הייתה פשוט כותבת: נהגו בכל אדם כפי שהייתם רוצים שינהגו בכם. נקודה. כי ברגע שכולנו נתנהג באנושיות אחד כלפי השני, הרי כיסינו את כל האפשרויות ואין צורך בירידה לפרטים.
אלא שבני-האדם אינם היצורים הטובים והמיטיבים שהיינו רוצים לקוות שהם. במקום בו יש חזק וחלש – סביר שבני-האדם ינהגו על פי אמות-מידה הנוחות ומיטיבות עם החזק, ולא על פי אמות-מידה מוסריות. ולכן יורדת פרשת "קדושים" לפרטי-פרטים של התנהגות אנושית צפויה, ומנסה לכסות את כל הפינות: היא מתחילה עם שמירת-שבת ואיסור על עבודת-אלילים, ומשיכה בהלכות זבח. שם היא משנה את פניה ועוברת מדיבור כללי לציווים פרטניים יותר: השארת תבואה לגר ולעני והיחס אליהם,  איסור על שקר, על עדות שקר, על העלבה פומבית, רכילות, נטירת טינה, האשמת שווא, שנאה כלפי האחר, פגיעה בזקנים, אי-צדק במשפט. היהדות במיטבה המוסרי.
כקוראת, מדהים היה בעיני לראות כיצד אין לתורה שום אשליות בדבר היכולת האנושית לעשיית רע. היא מכירה את הפינות האפלות של ברואי "בצלם", ויודעת למה אפשר לצפות מהם. מדהים לא פחות היה להיווכח עד כמה חשוב לסופר המקראי, שיהודים כן ינהגו באופן מוסרי, ולא רק כלפי יהודים אחרים. הערכים האנושיים העולים מהפרשה הפכו לתמצית המוסר האוניברסאלי, וכבוד גדול להגיד – גם כאן אנחנו היינו ראשונים.

פרשת "קדושים" עמוסה במשפטים שהפכו לנכסי צאן ברזל בכל אתר ציטוטים, משפטי פוסטר בבתי-ספר, אפילו באוטובוסים: "לא תלקט לעני ולגר", "לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו", "לא תשבעו בשמי לשקר", "לפני עיוור לא תשים מכשול", "לא תלך רכיל בעמך" וכמובן: "מפני שיבה תקום". המפורסם שבין המשפטים הוא כמובן "ואהבת לרעך כמוך".
איך אפשר לצוות על מישהו לאהוב את הזולת כפי שהוא אוהב את עצמו? אי-אפשר. לא זו כוונת הסופר. הקונטקסט של הפרשה, מעניק לנו את האפשרות לחבר את המשפט המדהים הזה עם שאר הערכים המקראיים: האהבה עליה מדובר היא ביטוי של חמלה כלפי הזולת, של אכפתיות כלפי מה שקורה לאחר, של פתיחת לב בפני כל אדם באשר הוא אדם
התורה איננה כותבת: התייחסו רק אל בני מינכם. אהבו את שאר היהודים. הרֵעַ הוא כל אחד. הוא כל אחר. וסמכו על התורה שהיא יודעת היטב להבדיל בין יהודי ללא יהודי. וכאן חשוב לה שנבין שזהו היחס המצופה מאיתנו כלפי כל בן-אנוש.
וכמובן שהאנושות נכשלת  בגדול במילוי מצווה זו.
באחד הנאומים המפורסמים ביותר שלו, דיבר אלי ויזל על האדישות. לא הרוע הנאצי כשורש כל רע, אלא האדישות של העומדים מנגד שאפשרה את השמדת העם היהודי: "האדישות גרמה במאה ה-20 לקטסטרופות גדולות, אדישות לרשע מאפשרת לרשע לצבור כוח. מה שלמדנו במאה ה-20, צריך להיות הצורך הבלתי מעורער למגר את האדישות", אמר ויזל בנאום בבית-הלבן. האדישות היא האנטי-תזה לאהבת האחר שהתורה מדברת עליה. הייה קשוב לאחר, מצווים אנחנו, היו חומלים, השמיעו קול בפני עוול, בפני אי-צדק. אל תהיו אדישים אל מול סבלות עם אחר, אל מול מצוקתו של השכן.
האם אנחנו עדיין נכשלים במילוי מצוות "ואהבת לרעך כמוך"? כל אחד ומצפונו הוא...

תודה לאיריס על דרשתה העשירה במחשבות ובתובנות מעניינות.
ענה ששון