חפש בעלונים קודמים

עלון 3 (2018) (6112) ג' שבט תשע"ח

עלון 3 (2018) (6112) ג' שבט תשע"ח 19.1.2018
  
תַּיָּירִים / יהודה עמיחי

בִּקּוּרֵי אבֵלִים הֵם עוֹרְכִים אֶצְלֵנוּ,
יוֹשְׁבִים בְּיַד וָשֵׁם, מַרְצִינִים לְיַד הַכּותֶל הַמַּערָבִי
וְצוֹחקִים מֵאחוֹרֵי וִילוֹנוֹת כְּבֵדִים בְּחַדְרֵי מָלוֹן,
מִצְטַלְּמִים עִם מֵתִים חשׁוּבִים בְּקֶבֶר רָחֵל
וּבְקֶבֶר הֶרְצְל וּבְגִבְעַת הַתַּחְמושֶׁת,
בּוֹכִים עַל יְפִי גְּבוּרַת נְעָרֵינוּ
וְחוֹשְׁקִים בִּקְשִׁיחוּת נַערוֹתֵינוּ
וְתוֹלִים אֶת תַּחְתּוֹנֵיהֶם
לְיִבּוּשׁ מָהִיר
בְּאַמְבַּטְיָה כְּחֻלָּה וְצוֹנֶנֶת.
  
פַּעַם יָשַבְתִּי עַל מַדְרְגוֹת לְיַד שַׁעַר בִּמְצוּדַת דָוִד, אֶת שְׁנֵי הַסַּלִּים
הַכְּבֵדִים שַׂמְתִּי לְיָדִי. עָמְדָה שָׁם קְבוּצַת תַּיָּרִים סְבִיב הַמַּדְרִיךְ
וְשִׁמַּשְׁתִּי לָהֶם נְקֻודַּת צִיּוּן. "אַתֶּם רוֹאִים אֶת הָאִיש הַזֶּה עִם
הַסַּלִּים? קְצַת יָמִינָה מֵראשׁוֹ נִמְצֵאת קֶשֶת מִן הַתְּקוּפָה הָרוֹמִית.
קְצַת יָמִינָה מֵראשׁוֹ". "אבָל הוּא זַז, הוּא זַז!" אָמַרְתִּי בְּלִבִּי:
הַגְּאֻלָּה תָּבוֹא רַק אִם יָגִידוּ לָהֶם: אַתֶּם רוֹאִים שָׁם אֶת הַקֶּשֶׁת
מִן הַתְּקוּפָה הָרוֹמִית? לא חָשׁוּב: אבָל לְיָדָהּ, קְצַת שְׂמאלָה
וּלְמָטָה מִמֶּנָּה, יוֹשֵׁב אָדָם שֶׁקָנָה פֵּירוֹת וִירָקוֹת לְבֵיתוֹ.
  
 גשם גשם בוא
  
מאמר מערכת
  
המועדון לחבר. בתמונה למעלה משנת 1945, ובתמונה למטה משנת 2018.
כמו חוט עדין שמחבר את כל חלקי החיים פה – את העבר שבו עיקר הפנאי היה משותף וההווה שבו הפנאי מופרט לחלקים; את האנשים, האירועים, השמחות, האסונות, הויכוחים, המסיבות... – לריקמה אחת, שהכל בה ארוג זה בזה. כל אחת ואחד מאיתנו זוכר ממנו רגע מיוחד: סרט בלתי נשכח, חג שמח, הצגה חד פעמית, טקס ברית מרגש, מסיבת יומולדת אחרונה, שיחת קיבוץ קשה, קבלת שבת יפה, התכנסות המומה בסיומה של לוויה, תערוכת נעליים... בייגלה, ופלה, ארטיק, מיץ, קפה, עיתון, משחק, יצירה...
השיפוץ שלו וההתחדשות, הם באותה מידה גם התחלה וגם המשך של מסורת ארוכה. עוד נמשכת השרשרת...
העלון השבוע, עם סיום השיפוץ ולקראת הפתיחה המחודשת בסוף החודש, הוא חגיגת נוסטלגיה למועדון לחבר. התחלתי ממנו אלון שהוא ספר היסטוריה מדבר, עם השלמה של אבנר ארבל, והמשכתי לאימהות המועדון לאורך השנים: שמחה אלון, הדס מור ומרים שינפלד. מעט מהווית חיים שלמה של שנים רבות (75 שנה) שהיא רק בתחילתה...
תודה לשלומית דקל ותמי מור בארכיון, על התמונות והעלונים, שאיתרו לצורך העלון השבוע, כמו בהרבה פעמים קודמות.

עוד בעלון השבוע, שיחה מרתקת עם גיל אלון על פעילותו בצוות חילוץ.
גם גיל הוא בן לקבוצת "אמירים", כמו מספר מרואיינים בולטים בעלונים האחרונים. וזה, חשוב להבהיר, רק משום שהיו בקבוצה הזו באופן יוצא מהכלל הרבה אנשים משכמם ומעלה, ויעידו על כך הרבה מדרכות בקיבוץ הנושאות את החותמת המוצדקת: "יחי אמירים"...

במהלך השבוע הזה פירפר המחשב של העלון את פירפוריו האחרונים, ולבסוף הוחלף באחד חדש ונוצץ. הזדמנות להודות לאוריין גנדלמן, אבי בן אדיבה ו-לב, שטיפלו בבעיה במהירות ובמקצועיות, בלי שהעבודה על העלון תשובש.
עקב החלפת המחשב, אולי תחושו בשינוי בעיצוב הכותרות המסורתיות (חסרים כאן גופנים אחדים), ואני מקווה שיימצא לעניין הזה תרופה במהרה.

הציורים להלן: שמואל כץ מתוך הספר "ארץ הקיבוצים"

סיגל דקל

        

אבל איפה ייפגש בינתיים החוג החדש לחקר שאלות המרכסיזם?

"מתוך חבלי יצירה קשים הולך וקם בית התרבות. ועדת הבניין של הבית סיכמה את העבודה שנעשתה עד כאן וכן עיבדה את פרטי ההוצאות לעתיד, וביחד עם ועדת התרבות הוחלט להציע לוועדת המשק כמה וכמה הצעות בדבר המשך העבודה. מתוך הסיכומים הנ"ל מתברר כי עד ל- 1.3.1940 הגיעו ההוצאות ל- 90.755 לירות ארצ-ישראליות, מזה: 17 לא"י למלט, 43.500 לא"י לברזל, 18 לא"י לחצץ וזיפזיף, 12.265 לא"י הוצאות שונות, 24 לא"י שכר הובלות.
עד לסיום הבניין יש עוד הוצאה של 68.500 לא"י, אולם בסכום זה כלולה כבר התייקרות בחומרים אשר חלה מחדש בזמן האחרון (ההתייקרות מגיעה ל-23 לא"י). עיקר ההוצאה העומדת לפנינו היא לנגרות (30 לא"י), טיח (10 לא"י), ריצוף (15 לא"י) ועוד.
משום העלייה במחירים, בעיקר במחיר העצים, יש הכרח להחיש במידת האפשרות את עבודות הנגרות. הוועדה מציעה על כן לגשת מיד (בעזרת החומרים מהלוואת "ניר") להכנת החלונות והדלתות. ההוצאה למטרה זו מגיעה ל- 18 לא"י ...(לא קריא)... נדחה שוב את העבודה, הרי כבר היום ההתייקרות היא ב- 150% ועלינו להוציא 18 לא"י במקום 7 לא"י (לכל עבודות הנגרות נצטרך להוציא 30 לא"י במקום 12 לא"י מקודם). בדיון בוועדת המשק כדאי וכדאי להתחשב עם המצב ההולך ומחמיר, ואם נתגלתה הזדמנות ("ניר") להחשת הבניה וע"י כך הגשמת החלטת השיחה בשאלת בית תרבות – טוב כי תתקבל הצעת הוועדה.
זוהי פרשת ההוצאות הכספיות והתוכניות לזמן הקרוב. אך עם זאת יש לציין, כי לא נפתרה עדיין שאלת העבודה, התלויה אך ורק בחברים. עד כאן הושקעו בבניין בית התרבות 270 ימי עבודה. נמסרו ע"י החברים 92 י"ע, מזה 4 חברים מסרו 2 י"ע, ו- 11 ימים הושקעו ע"י חברים מהגרעין הקודם אשר חי אצלנו. ההחלטה על שני ימי גיוס לבניית בית התרבות מחייבת. אל נקל בהחלטותינו, נעז נא במידת יכולתנו לקידום העבודה ולסיומה המהיר !"
(מתוך עלון עין-שמר 8.3.1940, שנה שניה, מס' 15)
*עלוני 1942 לא נמצאו, ויתכן לפי מצוקת המערכת העולה מהעלונים של 1941 וגם הפסקות של חודשים בהוצאת העלון עקב תקלות במכונת הכתיבה, שבאותה שנה לא יצאו עלונים לאורך זמן. בכל אופן, בעוד הידיעות על המלחמה באירופה מגיעות מעט-מעט, וההכנות להגעת המלחמה גם לארץ ישראל מעלות הילוך, מתמקדים העלונים בפרטי פרטים של ענייני המשק (מידע על כל פרה בשמה שנולדה או מתה), דיווחים ברמת תוצאות בדיקות הדם והשתן של כל חולה, אבל על בניית בית התרבות וחנוכתו – גורנישט. החוג בכותרת ומצוקתו – היו היו ומוזכרים בעלון, ואינם פרי דמיוני.

מספר מנו אלון:
באוגוסט 1938 התרחש בעין-שמר האירוע הקשה ביותר שאירע בקיבוץ מעולם. הזמן הוא שיא תקופת המאורעות בארץ, כשמידי יום מתרחש רצח במקום כלשהו. עם השנים האירוע הזה נשכח כמעט, כי הנפגעים העיקריים בו היו שני חברים רווקים, שלא השאירו אחריהם בנים ומשפחות שיזכירו את אשר קרה:
חוליה של כ- 3 מפגעים, שיצאה מכפר ליד קיבוץ המעפיל, טיפסה על חומת הקיבוץ מצד מערב, ופתחה בירי לתוך צריף חדר האוכל. באותה שעה התכנסו חברים רבים בחדר האוכל להקשיב לרדיו. בגלל הימים המתוחים, שמרו על הקיבוץ באותו זמן מידי לילה כ- 20 חברים (מתוך סה"כ 130-140 חברים), חלקם היו נוטרים במשטרה הבריטית. החוליה חדרה את מעטפת השמירה, ירתה לתוך חדר אוכל וזרקה לתוכו רימון. דוד שניידר נהרג במקום. דב הנדל נפצע קשה ונפטר בדרך לבית החולים. הרימון פגע לקלמן סיטנר בעין ולא התפוצץ. יומיים-שלושה נשאר הרימון מונח בחדר האוכל. אז הגיע קצין בריטי, ירה בו וניסה לפוצץ אותו ללא הצלחה. אחריו הגיע איש מארגון "ההגנה", הרים את הרימון בידו, שם אותו בכיס מכנסיו והלך.
לזכרם של דב ודוד נבנה בשנת 1941 בית התרבות.
במבנה המקורי לא היו שירותים ומטבח. הוא כלל אולם מרכזי אחד ששימש כחדר קריאה, והסתיים מצד דרום בחלק המוגבה, ומצד מזרח במקום בו עמד אחר כך קיר האבנים.
בחדר זה התקיימו כל האירועים. את הסרט הראשון בחיי ראיתי שם, כשהייתי בן 5. בסרט הזה ראו מה קורה בגופו של אדם חולה, כשהכדוריות הלבנות והאדומות נלחמות במחלה...
על המרפסת הצפונית הגדולה, היו עושים הצגות. המרפסת היתה הבמה, והקהל היה יושב על הדשא. בשנת 1958 עשו שם את סדר פסח. ירד גשם בפסח של אותה שנה, אבל החברים זוכרים בעיקר את שני האורחים המכובדים שהביא צבי לוריא:
נחום גולדמן – יו"ר הסוכנות היהודית, ופרופ' רפאל מאהלר – היסטוריון ידוע.
בשנת 1965, אחרי הרבה דיבורים, עשו במועדון שיפוץ גדול. בשיפוץ הזה נבנה קיר האבנים (שעוצב ע"י רודה ריילינגר מקיבוץ הזורע, שעיצב גם את אנדרטת הכנפיים לזכר אמנון חרודי וחנן בוך) ונוספו השירותים והמטבח. החלק המוגבה, שהיה במקור סנדלריה

זמנית ואחר כך ספריה (עם כניסה נפרדת מצד צפון), צורף גם הוא למועדון. לאה מור היתה אם הבית הראשונה, אברהם בן מיור היה המנכ"ל.
בשנת 1966 נערכה חנוכת בית גדולה, הציבו מכונת אספרסו, הוסיפו הרבה משחקי שולחן (לאיסר ספקטור וחַיֵיק איתן היה משחק קבוע) ועיתונים. באותו זמן קיבל כל חבר עיתון "על המשמר", אבל במועדון היו גם "ידיעות אחרונות", "מעריב" וגולת הכותרת: "העולם הזה". ב"עולם הזה" ראינו (בשער האחורי) בפעם הראשונה בחיינו בחורות ערומות. זאת היתה סנסציה אדירה. העיתונים האלו היו כל כך מבוקשים, שהיה עליהם תור קריאה, והם אובטחו בקלסרים כבדים עם ברגים, כדי שלא ייעלמו.
מידי ערב אחרי הארוחה בחדר האוכל, היו החברים עוברים למועדון.
בשנת 1968 התחילה הטלוויזיה הישראלית לשדר, ושנה אחר כך קנה הקיבוץ 3 טלוויזיות שהוצבו במועדון, על גג בית הביטחון ובחדר האוכל.

אבנר ארבל מספר על חלקו של גג המועדון:
אני וקבוצתי "שקד", היינו עושים במועדון שיעורי ריתמיקה עם בתיה סוזין. בקבוצת "זית" מתחתינו היו שני פרחחים: אבשלום גינת ז"ל ומרדכי שפר (בעל שני פרסים על ביטחון ישראל). יום אחד בעודנו עושים תרגילי ריתמיקה, עלו שני הפרחחים על גג המועדון (לא יודע איך, אולי דרך העצים בחורשה) עם אקדח פקקים, השתחלו דרך החלון וירו פנימה. היתה בומבה רצינית וכולנו ברחנו לתעלות ליד החורשה, ושכבנו שם יחד עם בתיה, כי חשבנו שפרצה מלחמה. לאט-לאט קמנו ואז ראינו את שני הפרחחים בורחים והבנו מה קרה.

שמחה אלון עבדה במועדון כשלוש שנים, לפני כ- 40 שנה. היא החליפה את לאה מור בתפקיד. שמחה זוכרת את המועדון באותם ימים, גדוש אנשים, הומה חברים שבאו להיפגש, לדבר, להיות יחד... מאוד מתגעגעת ליחד הזה, שהיום קורה רק בקבלות שבת הנהדרות, וחבל שלא באים יותר חברים לקבלות שבת. יום-יום הגיעו אז כל העיתונים

ואנשים באו לקרוא. פעמיים בשבוע בין השעות 19:00-22:00 המועדון היה נפתח בערב עם כיבוד: וופלות, תה, קפה ולפעמים ארטיקים. אנשים רצו שייפתח בעוד ערבים, אבל זה היה בלתי אפשרי עבור שמחה שהיו לה אז ילדים קטנים. כשהיו משחקים בטלוויזיה, היו נשארים עד מאוחר, צועקים, מתלהבים, ושמחה היתה מוצאת בבוקר ערימות של קליפות גרעינים.
היו במועדון המון משחקי שולחן. היתה קבוצת ברידג' קבועה שכללה את איסר ספקטור, חַיֵיק איתן ואליהו כפיר. והיתה עוד קבוצה ששיחקה דמקה, והיו בה יוסף החייט ועוד.
שמחה זוכרת שהרבה מנורות נשרפו, היו נזילות והיה קשה להוציא את המים. בעזרת מתנדבת היו שתיהן מנקות ומסדרות, ושמחה היתה מעירה לחברים לא לשים רגליים על השולחנות והכיסאות.
ברחבה המזרחית של המועדון היו מתקיימים בקיץ הצגות סיום, סרטים, מופע של חווה אלברשטיין, תצוגת אופנה... החברים היו יושבים בחוץ ונהנים.

הדס מור עובדת במועדון לחבר מעל 20 שנה, עוד מימי גניה סל. זוכרת שבמבנה הישן היו סתימות בשירותים (כל יום שישי אחרי קבלת שבת...) ונזילות בהרבה מקומות. בקבלות שבת היתה מוציאה לכיבוד: ופלים, עוגיות, משהו מלוח, ולילדים בייגלה ובמבה. בשיחות קיבוץ היו לפעמים בוטנים. הכי מתגעגעת לפרלמנט של הוותיקים בימי ב', ד' בשעה 8:30 בבוקר. זוכרת קבלת שבת אחת שהיה גשם מאוד חזק ובאו בקושי 20 איש. אירוע מיוחד בשביל הדס שהתקיים במועדון, היו הבריתות של ים ואופק – אחייניה.

מרים שינפלד עובדת במועדון לחבר כעשור.
הפעילויות הקבועות במועדון הן שיחת קיבוץ וקבלת שבת. בנוסף מתקיימים בו אירועים משפחתיים, פרלמנט ארוחת הבוקר בחסות הרווחה, פעילות של החינוך, ערבי תרבות, כנסים של גורמי חוץ, מפגשים של ועדות, כינוסים של עמותת "אדמתי" שמטפלת באדמות הקיבוצים, מופעים לילדים של ליאור שלג-בורלס, צפייה במשחקי ספורט, פגישות של החבר'ה של אדם זרטל מסקר מנשה, כנסי מחזורים של הקבוצות השונות... כמעט כל יום יש פעילות במועדון והוא מאוד מבוקש.

המבנה הישן סבל בעיקר מחוסר נגישות של השירותים, סדקים, ומטבח לא מתאים. גם ההגברה הודבקה לרצפה באופן בעייתי.
הכיבוד במועדון בשיחות קיבוץ, כלל בייגלה, עוגיות, קפה, שתיה קרה. ובקבלות שבת: עוגה, חלה, דבש, יין וכיבוד לילדים.
הכי יחסר למרים קיר האבנים, שהיה סמל המקום, ונוצר על ידי קובה גבר ואברהם בן מיור.
וזו הזדמנות להודות לאנשים שעשו במלאכה של חידוש המועדון:
אוריין גנדלמן – מנהלת הקהילה שהובילה את השגת המימון.
אמיר תומר – שעודד והיה מעורב במבצע.
אביטל גבע – שסייע בקשר עם אילן שדה ראש המועצה וגיוס תמיכתו.
אילן שדה – שהשיג את המימון ואיפשר את הכל (ואולי גם את המשך השיפוץ בחוץ).
דורון אשד – על ניהול העבודה.
נוגה אבלגון, מרתה מור ואסנת לוטן – על התכנון, העיצוב והמחשבה ועל כל פרט.

לוח מודעות


משתתפים בצערה של רותי דגאי
על מות האב - דב גולדשטיין.
ההלוויה תתקיים ביום שישי 19.1.18 בשעה 13:00,
בקיבוץ מענית.
תנחומים למשפחה.

חדש: שעת ילדים ב"מקום של יוגה",
בימי שני בין השעות 16:15-17:15.
הורים וילדים בגיל הרך, מוזמנים לבלות שעה יפה בשבוע:
משחק חופשי במרחב, ושיעור יוגה לילדים עם רייצ'ל קדוש.
מחיר לכיסוי הוצאות: 10 ₪ למשפחה.


שיחה עם גיל אלון

גיל נולד בשנת 1964 בעין-שמר, להוריו דורית ויורם אלון. בחברת הילדים למד בקבוצת "אמירים", ובהמשך בקבוצת "רשף" ב"מבואות עירון". אחרי הצבא עבד בקיבוץ, הדריך טיולים ולמד כלכלה ומינהל-עסקים לתואר ראשון ושני.

וכאן אני מבקשת למרות התנגדותו של גיל, לקטוע את הדיווח היבש ולתאר את השיחה בינינו לפרטיה בקטע זה, שיותר מכל פרט ביוגרפי מלמדת על אישיותו המרגשת של גיל:
במה אתה עובד?
גיל: אני עובד ככלכלן.
איפה?
גיל: בבנק. פקיד.
(השיחה מופרעת, גיל מספר שבתו מעירה לו על דבריו)
מה מפריע לה שאמרת?
גיל: היא לא אוהבת שאני אומר שאני פקיד.
למה?
גיל: היא רוצה שאגיד שאני מנהל הסניף.


המשך הדיווח:
עובד כמנהל סניף בנק הפועלים בחיפה, מתגורר בישוב הקהילתי כמו¬ן, נשוי לתמי ניב-אלון ואבא של עומר, מאיה ושירה, ושל הכלבים: ג'ולי וסוקו.

שמעתי שאתה פעיל ביחידת חילוץ?
אני מתנדב ביחידת חילוץ גליל-כרמל, שאחראית על השטח שבין חדרה לגבול הצפון, כלומר כל צפון הארץ מלבד רמת הגולן. ביחידה כ- 100 מתנדבים, בגילאים שבין 30-70 שנה. יש בינינו 8 נשים, ואין שום הבדלה בין משימות הנשים לגברים. כולם ללא יוצא מהכלל, מהזוטר ועד המובילים – מתנדבים.

מה היקף הפעילות של מתנדב ביחידה?
מאוד משתנה. אנו יוצאים לפעולה על פי קריאה. בתקופת הטיולים של האביב והקיץ יש יותר פעילות. בתקופת "בין הזמנים" כשהחרדים יוצאים לשטח, הפעילות בשיאה. יכולות להיות שלוש קריאות ביום, ומצד שני יכולים להיות שבועיים של שקט. אפשר לומר שהעיקרון הוא שכשהמשפחה יוצאת לחתונה, חג, חופשה וכו' – אז תהיה קריאה.

מה ההכשרה שלך לתפקיד?
נחוץ כושר גופני סביר ויכולת ניווט. פעם בחודש היחידה עושה אימון למתנדבים, ובנוסף יש לנו שבועיים בשנה של אימון מרוכז.
היחידה מחולקת לצוותי עבודה:
צוות גלישה וטיפוס,
צוות מים זורמים - לטיפול במקרים של נלכדים בהצפות,
צוות סריקות – לסריקת שטחים בהליכה,
והצוות שלי לאיתור וטכנולוגיה – (צוות פחות פיזי שמתאים למתנדבים המבוגרים יותר) להפעלת טכנולוגיה של איכון טלפון, סריקת מחשב, שליחת מסוק, רחפן וכו'. לדוגמא מקרה של תייר בריטי שנעלם עכשיו בהר הנגב. יצא לטייל באופניים ונעלם. התחלנו להתקשר לחברים, לאכסניות, לנסות לאכן את הטלפון שלו... אגב, כל הציוד של היחידה, מלבד חולצות עם הלוגו, הוא פרטי של המתנדבים.
יום אחד התקשרה אלינו בחורה עיוורת וסיפרה שיצאה לטייל עם חבר שלה, שגם הוא כבד ראייה. לדבריה החבר נפל ומת, לכן הוא לא עונה לקריאותיה והיא לא יודעת איפה היא נמצאת. היא מבקשת שנמצא אותה ונחלץ אותה משם. היא לא הקשיבה ולא זוכרת לאן נסעו, רק יודעת שהיא גרה בחיפה והם נסעו ברכב 25 דקות בערך עד למסלול ההליכה. בינתיים החשכה מתחילה לרדת ומעוורת גם


אותנו, ואנחנו מקפיצים את כל המתנדבים כדי לפעול הכי מהר שאפשר. אבל מאיפה מתחילים? יש עשרות מסלולי הליכה ברדיוס של 25 דקות נסיעה מחיפה. לאחד האנשים בצוות האיתור עלה רעיון
כשהבחורה מספרת שהיא שומעת רכב עובר. הזעקנו מסוק שחג באזור, עד שהבחורה אמרה שהיא שומעת רעש של מסוק. מכאן החל פשוט משחק "חם-קר" שבו היא דיווחה לנו מתי רעש המסוק מתרחק ומתי מתקרב, עד שהמסוק נעמד בדיוק מעליה והגענו אליה ואל בן זוגה באמצעות כלב נחייה. בן הזוג, אגב, לא מת והוא חי ובועט.
מצד שני היה מקרה של הורים שהתקשרו וסיפרו שהם לא מצליחים ליצור קשר עם בתם, שיצאה לטייל בשביל ישראל עם חברה. הסיכום היה שכל יום לפנות ערב הן שולחות הודעה שהכל בסדר. אלא שהן לא שלחו הודעה ולא עונות לטלפון. יצאנו לחפש אותן, ומצאנו אותן אחרי שלוש שעות ישנות בשלווה.
פעם אחרת יצאנו לחלץ אבא ושני ילדים שקמו בשבת בבוקר, לא רצו להפריע לאמא לישון, אז בלי לומר לה דבר יצאו לטייל במערה. הילד מתקשר שאבא נפל, הוא לא רואה אותו והשיחה מתנתקת. מאוד קשה במצב כזה להתקשר לאמא שלא יודעת מכלום ולספר לה...



מי ה"קליינטים" שלכם?
מכל הסוגים: טיולי בית ספר, טיולים פרטיים וגם מתאבדים.
יום אחד קיבלנו קריאה ממשטרת עכו, על אישה שהשאירה בבוקר את הילדים בגן ולא הגיעה לאסוף אותם. בעברה ניסיון אובדני. אחד מחברי הצוות פרץ למחשב שלה, ומצא חומר על התאבדויות ואיך מקשים על המחפשים למצוא אותך... באינטואיציה לא מוסברת, הוא מצא בין המון התמונות במחשב שלה, תמונה אחת שלתחושתו היתה בעלת משמעות. הוא שלח לנו את התמונה ואמר: תנסו לזהות את המקום הזה. בתמונה ראו רק הר, לכאורה בלי אף פרט מאפיין. הבנות שלי זיהו את המקום מיד, ושם היה הרכב ובתוכו גופתה.
יש לנו 7-10 מקרים של מוות בשנה.

מה הגורמים העיקריים לתאונות?
חשוב להדגיש שלרוב לא מדובר במקרי מוות. בישראל יש כ- 5 מקרי מוות של מטיילים בשנה, וזה לא הרבה. לרוב מדובר בשבר ברגל, כתוצאה מרגע של חוסר תשומת לב או שמישהו מדרדר אבן...
בטיולי בית ספר, לרוב הנפגעים הם לא הילדים אלא המורות וההורים המלווים.
אם מדובר באדם כבד, אנחנו באים הרבה אנשים ומתחלפים בסחיבה. יש לנו אלונקה עם רתמות שמתלבשות על הכתף כמו תרמיל. אם השביל צר אז אחד סוחב מקדימה ואחד מאחורה, ומתחלפים כל מספר דקות. אם השביל מאפשר, אז נרתמים לאלונקה עוד אנשים מהצדדים, והמשקל מתחלק. פעם היה לנו מקרה של יום חם מאוד ופצוע ששקל מעל 120 קילו. אחרי מספר ניסיונות הבנו שזה בלתי אפשרי, והזמנתי מסוק. לפעמים גם מסוק קטן לא מצליח...

האם יש אירוע מיוחד בחייך שלדעתך הביא אותך לפעילות הזאת?
הכרתי את יחידות החילוץ הראשוניות כשרק החלו לקום, עוד כשהדרכתי טיולים ונעזרנו בחילוץ. בשבילי זה פשוט כיף: זה במקום מילואים, אני אוהב לטייל, להכיר מקומות חדשים, נהנה מהחברה, אוהב את האימונים של הסנפלינג והאתגר...

ספר על היישוב שבו אתה מתגורר?
כמון הוא ישוב קהילתי, שיש בו כ- 130 משפחות. כשהכרתי את תמי היא גרה ביישוב צורית השכן. כשהחלטנו לעבור מ-צורית, מצאנו את המקום הזה שהוא צנוע יותר והבתים קטנים ושפויים יותר.

גיל ואני עוד המשכנו לדבר בנושא הבתים המופרזים הנהוגים היום, אבל נדמה לי שזהו מקום מתאים לסיים בו, שהרי היותו של גיל אדם צנוע ונדיר כל כך, ניכר כבר בתחילת השיחה...

מאת הכתבים הצעירים: נעמה אייזן, אביגיל כץ דגאי ועומר יגודה
שלום ילדי עין שמר! השבוע חשבנו להכין לכם דף בנושא רוגע.
אז הכנו לכם פעילויות נחמדות, שיעזרו לכם לחשוב על דרכים יצירתיות להירגע.
10 דרכים להירגע
-לעשות יוגה
-ללכת לטיול ברגל
-לישון
-להכין שייק עם הפירות שהכי אהובים עליכם
-להקשיב למוסיקה מרגיעה
-לצייר את העין שלכם מקרוב
-לחפש ברחבי הקיבוץ נוצה צבעונית, פקק כחול ועלה אדום
-לעשות מדיטציה
ולבסוף צביעת המנדלה שנמצאת לפניכם:

כפיים מדור תרבות וספורט
מס' 3 סיכום
בחמישי קיימנו את הערב השלישי בסדרת המפגשים של "טד עין שמר". אולם ההרצאות היה עמוס לעייפה בסטודנטים סקרנים, אשר הקשיבו רוב קשב, העירו ואף שאלו שאלות. המרצה הראשון היה אורן תירוש, אשר בהרצאתו סקר את תחום היצירה הדוקומנטרית בקולנוע, מראשית המאה שעברה ועד למאה הנוכחית שלנו. שנייה אחריו עלתה עלוית מרקם, אשר סיפרה על עצמה ועל שנות התבגרותה והתעצבותה בפתיחות רבה, דרך טקסטים אשר השפיעו עליה כמו הספר "פו הדב" ושירי משוררים. שלישי התייצב איתן בן מיור, שהראה כיצד התייחסו בעבר לסוגי השומן באוכל ומדוע מי שבעבר סומן כאויב, נחשב כעת לחבר לגיטימי בכל תפריט.
תודתנו נתונה לגלי יגודה על הפרסום, לאנשי הקראסט על האירוח, ולקובי גרוסמן על ההנחיה והעזרה בהפקה.
גל ונועם גרוסמן, תרבות עין שמר

עלון 2 (2018) (6111) כה' טבת תשע"ח

עלון 2 (2018) (6111) כה' טבת תשע"ח 12.1.2018

אלוהים



אשפיל אפי  //  ראובן ואסתי "ארץ נהדרת" לשיר (גברים בלבד) בעיניים מכוסות

בונה עולם,
כאן ראובן בן לאה, מהקוצרים 9,
דיברנו פעם, זוכר? מקווה שאני לא מפריע.
רציתי בהילולים את פי למלא,
ולפאר שמך בפלייבק מלא ואוטו-טיונז.
מי אני ומה שמי לעומתך?
אפס אפסים אני, אבק תריסייך,
מסטיק דבוק מתחת לשולחן,
התחלה של חלודה בשפיץ של הפותחן.
אני פח אמבט בחדר מדרגות,
נוצה דבוקה על זפת של גגות,
בקבוק "בדין" שכוב במחזורית,
עיגול של ריר על הכרית.
מ-ים של עוונות אני שוחה אליך אבא,
זוכר ת'חטאים שלי? אם לא, אז גם סבבה.
איזה כלי עולם אתה?! שפתיי רק ילחשו,
המצאת את התורה, איפה אתה ואיפה ישו?!
אשפיל אפי לעומתך, ישתדרג שמך לעד,
אל נורא בקטע טוב, ברוך שלא עשני בת.
עליך פנטזתי לילות וימים,
מספר אחת היושן במרומים.
בונה עולם, אשפיל אפי לעומתך,
ישתדרג שמך לעד,
ריקדו כערק איילים, אמא הבטחת עוף לשבת.
גנובה עליך כמים גנובים,
מספר אחת היושן במרומים.
בונה עולם, ומשה הכה בסלע ויצא ממנו מים,
ויזעק "שלח את המיץ".

יהי רצון מלפניך, אבל אתה יכול לעקוף אבא,
כי אצלי תמיד, אתה ראשון יא קב"ה.
הצילני נא,
חצילי גבינה,
גמדי גינה!


אלוהים מת
פרידריך ניטשה
("המדע העליז" קטע 125)

האם לא שמעתם על האיש המשוגע ההוא, שבוקר בהיר אחד הדליק פנס, רץ אל השוק וצעק ללא הרף: "אני מחפש את אלוהים, אני מחפש את אלוהים".
מאחר שבאותה השעה נאספו שם דווקא רבים מהללו שאינם מאמינים באלוהים, עורר האיש צחוק גדול. האם הלך לאיבוד? שאל אחד מהם, או שמא תעה בדרך כילד? שאל אחר. ואולי הוא מתחבא מפחד מפנינו? אולי עלה על סיפונה של אוניה? היגר? - כך צעקו וצחקו כולם יחד בערבוביה.
האיש המשוגע קפץ והתערב ביניהם ונקב אותם במבטיו. "היכן נעלם אלוהים?", שאל, "אני אגיד לכם היכן. אנחנו הרגנו אותו - אתם ואני! כולנו רוצחיו! אבל איך עשינו זאת? איך הצלחנו לשתות את הים עד תומו? מי נתן לנו את הספוג למחות בו את האופק מקצה ועד קצה? מה המעשה אשר עשינו כאשר התרנו את הארץ הזאת משמשה? לאן היא נעה עכשיו? לאן נעים אנו? הלאה מן הממשויות כולן? איך אנו צונחים מטה מטה? ואחורה והצידה ולפנים ולכל עבר? היש עדיין למעלה ולמטה? האין אנו תועים כבתוהו אינסופי? האין החלל הריק נושף עלינו? האם לא נעשה קר יותר? האין יורד הלילה כל הזמן? עוד ועוד לילה? האין צורך להדליק פנסים לפני הצהריים? האם עדיין איננו שומעים כלל את שאון הקברנים הקוברים את אלוהים? האם עדיין איננו מריחים כלל את הריקבון האלוהי? גם אלים נרקבים! ואלוהים מת! מת ולא יחיה עוד! ואנחנו הרגנו אותו! במה נתנחם, רוצחים בני רוצחים שכמונו? הקדוש והאדיר מכל מה שהיה בעולם עד כה שתת דם למוות תחת סכינינו - מי ימחה את הדם הזה מעלינו? היכן המים שיטהרונו? אלו טקסי כפרה, אלו משחקים קדושים יהיה עלינו להמציא? האין גודל המעשה הזה גדול לנו מידי? האין אנו עצמנו חייבים להיות לאלים, ולו כדי להיות ראויים לו? עדיין לא נעשה מעשה גדול מזה - וכל מי שייוולד אחרינו יהיה שייך, מכוח המעשה הזה, להיסטוריה נעלה מכל היסטוריה שהיתה עד כה".
כאן השתתק האיש המשוגע ושב והתבונן במאזיניו: גם הם שתקו והסתכלו בו תוהים ובוהים. לבסוף השליך את פנסו ארצה, והפנס התנפץ לרסיסים וכבה. ואז אמר: "הקדמתי לבוא. עדיין לא הגיע זמני. המאורע הכביר הזה עודנו בדרך, נודד - בני האדם עוד לא שמעו את שמעו. הברק והרעם צריכים זמן, אור הכוכבים צריך זמן, ומעשים, אף לאחר שנעשו, צריכים זמן כדי להיראות ולהישמע. המעשה הזה עודנו רחוק מהם יותר מן הרחוקים שבכוכבים - ואף על פי כן - הלא עשוהו".
ועוד מספרים, שבאותו היום עצמו התפרץ האיש המשוגע לכנסיות אחדות והתחיל מתפלל בהן את תפילת האשכבה לאלוהים. וכאשר הוציאוהו החוצה ותבעו ממנו הסברים, לא היה בפיו אלא מענה אחד שוב ושוב:
"הרי הכנסיות האלה, מה הן עכשיו עוד אם לא קבריו ומצבותיו של אלוהים?".

מאמר מערכת
אני לא מאמינה באלוהים, אבל הוא חלק מאוד מרכזי בחיי. כל (4) התארים האקדמיים שלמדתי בחיי קשורים באלוהים (תנ"ך ומחשבת ישראל), וכל השנים (25) שלי במקצוע קשורות באלוהים. וכל הזמן הזה הוא עצמו נפקד-נוכח. נפקד - כי איננו קיים, ונוכח - כי עודנו משפיע. כמו שניסח זאת במדויק לפני שנים תלמיד שלי בכיתה יב': "איך זה שהמורות בבית ספר, שאין להן אלוהים, הן דווקא המורות לתנ"ך?". אי אפשר היה מבחינתי, לדחות עוד את העיסוק בנושא הזה...
כשביקשו במזכירות רעיון לשאלת ניסיון במערכת ההצבעה האלקטרונית, לא לקח לי הרבה זמן להציע את: "יש אלוהים?". שאלה שהמחלוקת סביבה כוללת את כולם, ועם זאת אינה נתונה בוויכוח פעיל ומפלג. אז באיחור מכוון של חודש, קבלו את התוצאות בסקופ עולמי של עלון המשק:

מתברר שיותר משליש מחברי קיבוץ השומר הצעיר עין-שמר מאמינים באלוהים. לזכותם יאמר שאיני זוכרת מקרה שבו עלתה דרישה להתאים לכך את חיי הציבור כולו. אין זה עניין של מה בכך. באוכלוסייה הכללית הרוב הגדול של מעל 80% מהאוכלוסייה היהודית, מעידים על עצמם שהם מאמינים באלוהים, ועל ההדתה הפושה בכל מקום אני לא רוצה לדבר הפעם. כי הפעם העניין הוא אלוהים.
החלטתי הפעם לבחור במתודה שונה לדיון: "קרב" ביניים. נציג אחד מכל צד, מייצג את המחנה כולו. ביקשתי מזמיר גולן לייצג את מחנה המאמינים, ובחרתי בעצמי לייצג את מחנה החופשיים. תכננו לשלוח זה לזה את הדברים שכל אחד כתב לפני הפרסום, כדי שנוכל להתמודד עם הטיעונים, אבל זה לא הסתדר וכשקיבלתי ברגע האחרון את הדברים המקסימים מאוד שזמיר כתב, נדהמתי עד כמה נדמה שכאילו דיברנו זה עם זה. לכן גם שמתי את הדברים של זמיר אחרי אלו שלי, כמעין תשובה, ולא להפך כמתבקש. אין זאת אלא שהתקיים בינינו הפסוק המפורסם (מסכת אבות ה' יז'):
"כָּל מַחֲלוֹקֶת שֶׁהִיא לְשֵׁם שָׁמַיִם, סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים. וְשֶׁאֵינָהּ לְשֵׁם שָׁמַיִם, אֵין סוֹפָהּ לְהִתְקַיֵּים", וזה כלל לא משנה מה משמעות המושג "שמיים" עבור כל אחד מאיתנו.
ס. דקל
אלוהים – נגד


אז הנושא הוא לא דת, משום שהדת היא הפרקטיקה לכאורה של אלוהים, ולא אלוהים עצמו. והנושא הוא לא שאלת קיומו של אלוהים, משום שברור שאינו קיים מחוץ לליבם של מאמיניו, שום אלוהים – לא יהוה, לא אללה, לא בודהה. הנושא הוא אלוהים עצמו, כלומר האמונה בו.
אפשר היה לצפות, כפי שכתב ניטשה, שאלוהים ימות בליבם של בני האדם, כאשר הם יגלו את חוקי הטבע, וכאשר המחשבה האנושית תגיע לדרגה שבה היא מבוססת ומנומקת מספיק בפני עצמה ללא צורך בקביים של כוח עליון.
אבל הידיעה על מותו של אלוהים היתה מוקדמת, והוא ממשיך באופן תמוה, ילדותי ואנכרוניסטי לחיות בליבם של המונים.
לפני שהמדע והפילוסופיה איימו להחליף את אלוהים, היה לו תפקיד חשוב. הוא היה המנגנון שמפעיל את הטבע, והוא היה ההבחנה בין טוב לרע. הוא היה זה שהציע מעט סדר בעולם שנראה שרירותי, והוא היה זה שאיפשר תקינות בסיסית בחברה שאיימה בכל רגע להפוך לכאוטית. אבל הזמנים האלו עברו לבלי שוב.
אם אדם בוגר בן זמננו, יאמר שהוא מפחד בחושך ממפלצת שגרה מתחת למיטה שלו, אני מניחה שנוכל לעזור לו בכך שנדליק את האור ונראה לו שאין שם מפלצת. איך נדליק את האור למען המאמינים באלוהים? אולי בכך שנראה להם שהאמונה באלוהים משרתת את אלו שמינו עצמם לנציגיו – הממסד הדתי (ולא משנה אם הוא יושב בבית כנסת, כנסייה, מקדש או מנזר), המונע מתאוות בצע וכוח.
כמו שהקפיטליזם משרת את אנשי ההון, הנאציזם משרת את הגזענים, והפשיזם משרת את אנשי השלטון, כך האמונה באלוהים משרתת את אנשי הדת. ומה שעוד משותף לכל אלו – לקפיטליזם, לנאציזם, לפשיזם ולאלוהים – זה שהם כולם הצליחו לשכנע מיליונים שהם בכלל למענם ולטובתם. אבל האמונה באלוהים איכשהו בהשוואה לאחרים, מחזיקה הכי הרבה זמן, הכי הרבה אנשים והכי חזק. ועדיין, גם בעולם שבו פועל מאיץ חלקיקים והמחשבה האנושית התעלתה לגבהים – עדיין מיליארדים של בני אדם מאמינים באלוהים ומוכנים למות למענו ובעיקר להרוג בשמו אחרים, ולשנוא, ולדכא, ולהכאיב... עד כדי כך שנדמה לי שאלוהים בעצמו, אם היה קיים, לא היה מאמין באלוהים כזה נורא. ולא בקטע טוב.

סיגל דקל




אם אלוהים

אם אלוהים הוא סבא משוגע עם זקן לבן שיושב בשמיים,
אם הוא איזו מין דמות הזויה
שבראה רק תוהו ובוהו וחושך על פני תהום,
ואז בשישה ימים ועוד אחד על הערסל
בראה איזה גן של עצים טרופיים
ויצר איש ואישה ותקע ביניהם נחש,
אחר כך זרק אותם מטה-מטה
לאיזה מין עולם מטורלל
לאיזה הרף עין של קיום ארעי
סתמי, מקרי, כאוטי, מקולל
שאפשר לספור את רגעי האושר שלו על יד אחת,
ובנוסף על כל זה הוא עוד מצפה מאיתנו,
ילדיו "האהובים", החוטאים -
בני האדם,
אחרי שנתן לנו בראש, מבול אחר מבול, חורבן אחר חורבן,
להאמין בו, להתפלל אליו, להלל את שמו,
לקיים כל מיני מצוות מוזרות,
לאהוב את רעך כמוך על רגל אחת
וברגל השנייה לבעוט לו בפרצוף,
או למעוך אותו כמו בדל סיגריה עלוב,
לרקוד מסביב לאיזה ספר בקריאות שמחה,
בזמן שהעולם נמק במלחמות, ודם יזע ודמעות.
אם זה האלוהים, ואם זה העולם שיש לו להציע ...
אז וואלה, אולי באמת עדיף שיישאר שם, במשכנו השמימי
ויעזוב אותנו בשקט עם הזעם הקדוש שלו
למען השם
פעם אחת ולתמיד!
אבל מה אם הוא לא ?
זאת אומרת, מה אם יש יותר ממה שנראה לעין הצרה, הכל-כך בטוחה בצדקתה, הריאליסטית, הנאורה, המפוקחת...
מה אם העין הזו מחמיצה משהו, קטן, חמקמק, אבל חשוב,
ושכל השמות והסיפורים האלו, על בריאת העולם, והמבול, ופרעה והמדבר, הם יותר מסתם משלים חביבים, שלא לומר ילדותיים, בלשון המעטה
שיש משמעות פנימית עמוקה ונפלאה לכל מושג ומושג,
כלומר, מה אם אלוהים הוא לא כזה אידיוט כמו שאנחנו חושבים,
מה אם הוא לא דתי, ולא פונדמנטליסט, ולא שוביניסט,
והוא דווקא כן מצפה ממך להטיל ספק, לפקפק גם במה שנראה לך הכי  בטוח, הכי טריוויאלי, ולא לקבל את מה שאמרו לך, את איך שחינכו אותך כמובן מאליו?
מה אם הבורא הוא בעצם הזמנה לחקירה, "בוא-וראה", שניתן לחקור אותו כמו שחוקרים בחקירה מדעית, דרך הנחות ובדיקות, וניסויים, במחקר הגדול מכולם


- המחקר של לב האדם עצמו !
ואולי הוא לא צריך את האמונה העיוורת שלך, אלא דווקא את ניצוץ החיים שלך, את הדחף לגלות, להבין, לחקור, זה שהיה לך פעם כשהיית ילד (זוכר?), את התשוקה לדעת מה טעם בחיים האלו, בשביל מה אנחנו כאן נידפים כמו עלים בסערה, נזרקים מפה לשם, נולדים, נושמים, אוכלים, ישנים,
מתים  ...
אם אלוהים הוא לא סבא זועף שיושב בשמיים,
אם הוא אחד מאיתנו, חי בינינו, בגובה העיניים,
אם דווקא אנחנו אלו שקובעים, שיוצרים אותו,
שבוראים אותו בחזרה, יש מאין
במחשבות שלנו, במעשים שלנו, בכוונות שלנו, ביחס שלנו זה לזה, זו לזו,
אם הוא בכלל לא "דמות", אלא חוק או תכונה פנימית של הטבע,


שיש לנו חופש בחירה, לקבוע להחליט
איך להשתמש בה, איך להפעיל אותו
לטובה או לרעה,
אם גן עדן וגיהינום הם כאן ועכשיו דווקא,
והעולם הבא, הוא זה שאנחנו יכולים לבנות בעולם הזה,
אני רק אומר ...
מה אם זה לא מדויק מה שסיפרו לנו בשיעור תנ"ך בכיתה ד' שתיים,
ואם אנחנו קצת מפספסים פה
משהו גדול מהחיים
הרי אולי היינו יכולים ...
אלוהים,
מה אם?

זמיר גולן


גשם גשם בוא
ביום חמישי 4.1.18 ירדו 65 מ"מ,
ביום שישי 5.1.18 ירדו 51 מ"מ,
(ראו משמאל את הואדי הגדול)
סה"כ מתחילת העונה: 248 מ"מ.



מאת הכתבים הצעירים: נעמה אייזן, אביגיל כץ דגאי ועומר יגודה
שלום לילדי עין שמר! השבוע העלון בנושא "אלוהים", ולכן ערכנו סקר בקיבוץ
ושאלנו ילדים איך הם חושבים שאלוהים נראה. הנה מה שהילדים ענו לנו:
״הוא לא בן אדם, הוא בלתי נראה״- אוריין ארבל (כיתה ד')
״הוא מין רוח כזאת״- שי זרטל (כיתה ד')
״אלוהים הוא ענן״- רומי גבע (כיתה א')
״הוא שקוף״- יובל צ׳נסקי (כיתה ה')
״הוא נמצא בשמיים, אי אפשר לדעת איך הוא נראה״- מורן עזר (כיתה ה')
״לדעתי אלוהים הוא לבן, שמן, גדול וחזק״- עמית תומר (כיתה ה')
״אני מאמין שקיים דבר כזה אלוהים והוא נראה כמו האיש שיושב על הירח עם חכה, כמו הדמות של dreamworks"- רני ארבל (כיתה ז')
״הוא ראש עם שיער שחור קצר, עם פס ארוך ושקוף מראשו ועד הרצפה״- עלמה כץ-דגאי (כיתה ג')
״הוא חתול״- לירון שאשא (בת 5)
״הוא השמיים״- רות ששון (בת 5)
״אלוהים הוא גדול וחזק והוא מתחבא בעננים״- נועה אייזן (כיתה ד')
״אני חושבת שהוא נראה כמו איש גדול עם זקן ושרביט של מגן דוד״- תמר אייזן (כיתה ג')

איך לדעתכם אלוהים נראה\ת – מוזמנים לצייר כאן:



מה אלוהים באמת רוצה מאיתנו?
יג' מתוך תרי"ג
השלימו את הציווי של ה' בעזרת הרמזים מסביב
(תשובות בסוף העלון)


לוח מודעות

משתתפים באבלה של רקפת זהר
על מות אמה – עליזה עמיר-זהר
בקיבוץ ברעם.
עליזה היתה בשנות ה-90 מזכירת הקיבוץ הארצי,
מנכ"לית ונשיאת מכללת תל-חי.
תנחומים לרקפת, חמי, שחר, יונתן, אבשלום ואורי, ולכל המשפחה.


חידוש פוליסת ביטוח בריאות לחברי הקיבוץ
בתחילת שנת 2018 יתעדכנו פוליסות הבריאות, וכמו כן מחירי פוליסות הבריאות של התנועה הקיבוצית. בביטוח הבסיס "קטסטרופות" - מבוטחים כל החברים והילדים, ובביטוח "הבריאות המורחב" - מבוטחים רק חברים שביקשו להצטרף לביטוח.
להלן תזכורת עקרונות הערבות ההדדית בפוליסה:
         כולם מבוטחים - כל ילוד/ילד/בן/מועמד/חבר זכאים להצטרף ללא חיתום רפואי וללא תקופת אכשרה. אין מגבלת גיל להצטרפות ואין גיל יציאה.

         פירוט הכיסויים בפוליסה
•           השתלות איברים בארץ ובחו"ל
•           ניתוחים וטיפולים מיוחדים בחו"ל
•           תרופות שאינן בסל הבריאות
•           מחלות קשות – מגוון טיפולים ושירותים משפרי איכות חיים
         רובד בסיסי: מבוטחים כל חברי הקיבוץ כולל ילדים -
ניתוחים וטיפולים מיוחדים בחו"ל:
•           הרחבת מקרה הביטוח – מעבר לניתוחים המתבצעים בחו"ל לצורך הצלת חיים ולמניעת נכות, נוסף כיסוי לניתוחים וטיפולים אשר סיכויי ההצלחה או ההחלמה בחו"ל גבוהים יותר, ולניתוחים אשר זמן ההמתנה בארץ אינו סביר.
•           ניסויים קליניים בחו"ל – נוסף כיסוי להוצאות טיסה ושהייה בחו"ל, למבוטח חולה סרטן, אשר נוסע לצורך השתתפות בניסוי קליני (כולל הוצאות טיסה ושהייה למלווה).
תרופות שאינן מכוסות במסגרת סל הבריאות:
•           הרחבת הכיסוי – גדל סכום הכיסוי מ- 1,500,000 ₪ ל- 2,000,000 ₪ (הסכום מתאפס ומתחדש כל 3 שנים).
•           נוסף כיסוי בסך 20,000 ₪ לבדיקות גנטיות הנדרשות לצורך התאמת הטיפול התרופתי.
•           השתתפות עצמית – ההשתתפות העצמית הנה 150 ₪ למרשם חודשי. הגבלת השתתפות עצמית ל- 300 ₪ בגין כלל המרשמים בחודש. בוטלה ההשתתפות העצמית לתרופות למחלת הסרטן.
כיסויים נוספים במקרה של מחלה קשה:
•           בדיקות MRI לחולי סרטן, ייעוץ עם רופא מומחה, חוות דעת שנייה בחו"ל, טיפולים בתא לחץ, הידרותרפיה, ריפוי בעיסוק, השכרת ציוד סיעודי, דמיון מודרך, נוירו-פידבק ודיקור סיני.
•           נוסף כיסוי בסך 2,500 ₪ לבדיקות אונקולוגיות ולבדיקות גנומיות לחולי סרטן.
         רובד מורחב א':  מבוטחים רק חברים שביקשו להצטרף לפוליסה -
ניתוחים פרטיים בחו"ל:
•           הכיסוי ניתן ללא תלות בביטוח המשלים.
•           בוטלה ההשתתפות העצמית לניתוחים, בסך 4,000 ₪.
שירותים אמבולטוריים:
•           ייעוצים עם רופאים מומחים
•           בדיקות הריון וטיפולי הפריה חוץ גופית
•           טיפולי שיניים חירום
•           פיצוי בגין ימי אשפוז (ללא קשר לניתוח)
•           אחות פרטית בבי"ח או בבית המבוטח
         רובד מורחב ב': מבוטחים רק חברים שביקשו להצטרף לפוליסה -
טכנולוגיות רפואיות מתקדמות:
•           שירותי פונדקאות
•           טיפולי שיקום לאחר אירוע מוחי
•           מנוי למשדר קרדיולוגי לחולי לב
•           החלמה ושיקום לאחר אירוע לב
•           טיפולי פיזיותרפיה והידרותרפיה
•           בדיקות אבחנתיות כגון C.T  ו- M.R.I
•           חוות דעת שנייה לבדיקה פתולוגית לחולי סרטן
•           חוות דעת שנייה לפיענוח בדיקת הדמיה
•           טיפולים בחדר מלח לחולי אסטמה ומחלות ריאה נוספות
•           אבחונים לילדים כגון אבחון דידקטי, TOVA ופסיכו-דידקטי
•           רפואה משלימה
•           טיפול למניעת דום נשימה בשינה
•           טיפול בפצעים שאינם נרפים במקרופאגים
•           טיפול בגלי הלם
•           הזרקת חומרי סיכוך למפרקים
•           רפואה מונעת ובדיקות סקר תקופתיות
         שינויים בפוליסה:
הכיסוי "כתבי שירות" בוטלו עפ"י דרישות הרגולציה:
-           פיצוי בגין פטירה כתוצאה ממחלה קשה - בוטל עפ"י דרישות הרגולציה.
-           שירותי הסעה באמבולנס לביה"ח לביצוע הניתוח ובחזרה – בוטל
-           שירותי אחות פרטית בעת אשפוז בבי"ח פרטי – בוטל
דמי הביטוח
רובד בסיסי – כל החברים והילדים מבוטחים


רובד מורחב א'

רובד מורחב ב'

סכום מרבי למבוטח בוגר: 123.5 ₪//סכום מרבי לילד: 44.2 ₪
דוגמאות להחזר מביטוח הקטסטרופות (כולם מבוטחים):
החזר על תרופות מסוג: "המפטמין", "פוקלין" (לטיפול בבעיות קשב וריכוז), "קסולטופי" (לטיפול בסוכרת), קיטרודה (לטיפול בסרטן) ופיצוי עבור השתלת איבר.
דוגמאות לפיצוי כספי מהביטוח המורחב (מבוטחים חברים שביקשו):
         אשפוז בבית חולים (מהלילה הרביעי)
         טיפולי פוריות
         רפואה משלימה: דיקור, שיאצו, טיפול כירופרקטור, פיזיותרפיה, רפואה סינית, הידרותרפיה (פיזיותרפיה במים).
         אבחון פסיכולוגי
         התייעצות עם רופא מומחה
         החזר עלות ניתוח
         החזר עבור בדיקות רפואיות
         החזר עבור טיפול רפואי
•           דמי הביטוח משתנים החל מחודש ינואר, אך חברים יראו את השינוי רק בהמשך.
•           חברים מוזמנים לפנות אלי בנושא החזרים רפואיים, ולתבוע את המגיע להם מחברת הביטוח.

תודה וברכה עינת תומר – ביטוח
ראיון עם יואל אמת - יועץ הביטוח של עין שמר // עינת תומר

מה סכום הביטוח המקסימלי לכל תכולת הבית, במקרה פריצה או שריפה?
סכום הביטוח המקסימלי לתכולת בית יחיד היא 321,000 ₪ למקרה של אש או נזק טבע (סערה, שטפון), ו- 40,000 ₪ למקרה פריצה וגניבה. אם יש בבית ירושה, אוספים מיוחדים וכו' כדאי להעריך את השווי ע"י מעריך מוסמך, על מנת שיהיה מבוטח.

מה סכום הביטוח המקסימלי לפריט אחד במקרה של אש, נזק טבע או גניבה?
הסכום המירבי לפריט שאבד, הוא ערכו לרכישה מחדש של פריט זהה מאותו סוג ודגם. עבור פריטים מיוחדים, כפי שיפורט להלן, המבטח ציין גבולות:
1. כלי כסף - לפריט אחד עד 5% מסכום הביטוח הכולל לתכולה ועד 10% לכל כלי הכסף.
2. יצירות אמנות, אוספים מיוחדים - עד 5% לפריט ועד 10% מערך התכולה.
3. מערכת של כלי אוכל (קומפלט) - עד 5% מערך התכולה (אין אומדן לספל בודד או צלחת).
4. שטיחים, פרוות - עד 10% מערך התכולה למקרה (שטיח או מספר שטיחים).
5. אוסף בולים, מטבעות - עד 5% מערך התכולה לכל הנזק.
6. תכשיטים, שעונים יקרים, כלי זהב - עד 2% לפריט ועד 10% מערך כל התכולה.

כיצד נכון לבטח תכשיטים ודברי ערך?
תכשיטים, שטיחים מיוחדים, אוספים, כלי זהב וכו' הם בעלי ערך ייחודי ולא סטנדרטי. לפיכך רק  צורף או מעריך מוסמך יוכל לקבוע מראש את ערכם ולתת רשימה המעידה על כך למבוטח. הרשימה נדרשת מראש לפני קרות נזק או אובדן, והיא הוכחה לקיום הפריט במועד ההערכה. הרשימה תתויק אצל המבטח בתיק הפוליסה ותופעל במועד קרות נזק מבוטח. בנוסף רצוי לשמור על העתקי חשבוניות וצילומים של הפריטים היקרים, כולל בעת אירועים.
את התכשיטים ופריטים שמקובל להוציא מהבית לאירועים ופעילות, ניתן לבטח בנוסף בפוליסת "כל הסיכונים" נפרדת, המבטחת גם אובדן, שוד, גניבה... מחוץ לבית בעלות נוספת.

האם יש כיסוי למצלמה / מחשב נייד / כלי נגינה מחוץ לבית?
יש כיסוי במקום מגורים חלופי או מלון, מהסיכונים המקובלים. ניתן לבטח בתשלום נוסף בפוליסת "כל הסיכונים" נפרדת, בעת שימוש שוטף בהם.

האם יש כיסוי לארנק שנגנב מחוץ לבית/ברכב?
אין כיסוי לארנק ולתכולתו.
מה האחריות של חבר כלפי הבאים לביתו וכלפי עובדי משק הבית כמו מנקה/בייביסיטר?
החבר אחראי לכך שאורחיו לא ייפגעו מפעילות ומתקנים בחצרו ובבית.
כלפי עובדי משק הבית הוא אחראי כמעביד לבטיחותם, ולכל תאונה שתיגרם אם נגרמה עקב מעשה או מחדל שלו ושל בני ביתו. מומלץ לכן שיחזיק תיק ניכויים בביטוח הלאומי עבורם.

כיצד לבטח עבודה עסקית מהבית?
ביטוח התכולה לא מבטח רכוש, ציוד ומלאי עסקי. כמו כן, לא מבוטחת האחריות כלפי לקוחות או ספקים המגיעים לבית עבור כל תאונה שתיגרם להם, וכמובן לא כלפי עובדים. לפיכך יש לערוך ביטוח לרכוש שנמצא בבית בערכו לרכישה מחדש.
בנוסף יש לערוך ביטוח צד ג' עבור האחריות כלפי הציבור בגין העיסוק בבית ומחוץ לבית.
בגין העסקת עובדים יש לערוך ביטוח חבות המעביד, וגם לבטחם בביטוח לאומי.
ניתן להרחיב את פוליסת התכולה, תלוי בפעילות, בתאום עם נציג המבטח.
לעוסק מוסמך – מהנדס, חוקר, מטפל, סַפר וכו', יש לערוך ביטוח אחריות מקצועית.

מה קורה כשאורח נפגע בשטח הקיבוץ?
במידה והאורח נפגע או רכושו נפגע בשטח הקיבוץ, הוא זכאי לתבוע את הקיבוץ וגם את הוועד המקומי על נזקו. אם נפגע מכלב, הוא זכאי לתבוע את בעל הכלב. לקיבוץ יש ביטוח צד ג' לתביעות. המחיר לקיבוץ עלול להגיע ל- 10,000 ₪ בגין השתתפות עצמית.

מה קורה כשרכב של אורח נפגע בקיבוץ?
לאורח הזכות לתבוע את הקיבוץ על כל פגיעה ברכב, שנגרמה מרכוש של הקיבוץ לרבות עצים, עצמים, בורות, רכב של הקיבוץ, אש וכו'. עליו יהיה להוכיח את הנזק ע"י דו"ח של שמאי רכב.

מה קורה כשרכב של אורח פוגע ברכוש של הקיבוץ או חבר?
במקרה כזה הקיבוץ, החבר וחברת הביטוח של הקיבוץ, זכאים לתבוע את האורח על נזקים שגרם.

שימו לב ! במידה ומציעים לכם בטלפון ביטוחים שונים, מומלץ לא להסכים.

פינת המילה הטובה
והפעם יותר ממילה אחת,
לרעיה האולינג ומילכה תיבון.
התמונות להלן לקוחות מקבוצת פייסבוק שנקראת "הבנות השוות באזור" והן מדברות בעד עצמן.


ראיון השבועעם
  דורית אלון

דורית נולדה בנובמבר 1939 להוריה אליגה וזיגפריד אדלאר, בהולנד. חצי שנה מאוחר יותר במאי 1940, פלשו הנאצים להולנד. דורית ואחותה הועברו לבית ילדים, משם עברו בסוף המלחמה למשפחה אומנת, ומשם הגיעו, כשדורית היתה בת 11, לבית דודן. בגיל 19 עלתה דורית לארץ. תחילה היתה באולפן בקיבוץ "הזורע" ומשם עברה לקיבוץ הראל; שם הכירה את הש"ש יורם אלון מקיבוץ עין-שמר והגיעה בעקבותיו לקיבוץ.
עשתה קורס תפירה ועבדה במטבח, במטעים ובתפירה – תיקונים. היום בפנסיה.
אמא של נעמה, גיל, אלה ורון, וסבתא לשמונה נכדים.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
כששאלו אותי אחרי המלחמה אם אני רוצה הורים חדשים. אמרתי: כן.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
לא היו אנשים שהשפיעו עלי לטובה. הדוד שלי השפיע עלי לרעה.

מה הכיף שלך?
לראות טלוויזיה – BBC, חדשות, ערוץ 8. אני מדפדפת, אבל לא אוהבת ריאליטי.

ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
מהילדים שלי, שהייתי יכולה להיות עבורם אמא יותר טובה. העבר רדף אותי והקשה עלי.

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
הילדים שלי והמשפחות שלהם, אבל בזה שותף גם הקיבוץ שחלק גדול מהחינוך נעשה על ידו. חוץ מזה לא השגתי הרבה בחיים. לא למדתי מקצוע, והייתי רוצה לעבוד במעבדה וזה לא קרה.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
באף עבודה לא היה לי מדהים, אבל הכי גרוע היה במטבח, כשרק הגעתי לקיבוץ. אף אחד לא התעניין בי ונשלחתי מיד לקלף תפוחי אדמה.

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
להיות פחות לבד.

מה אנחנו לא יודעים עליך?
לא יודעים עלי כמעט כלום, כי אני לא משתפת וגם אף אחד לא מאוד מתעניין.

אם לא היית גרה בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
בילדותי נדדתי הרבה, ולכן טוב לי להיות במקום אחד. אני לא רוצה שום מקום אחר.

מה את אוהבת בעין-שמר?
שאני לא צריכה לבשל.

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
שאנשים יותר יתעניינו אחד בשני. אבל אי אפשר לדרוש ממישהו אחר את מה שאני בעצמי לא עושה.

חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
קיבלתי הכל מוכן, לא הייתי צריכה להתמודד עם חיי היום-יום.


MIT בחממה - כאן אצלנו!
מאת נועם ברעם - מתנדב שירות לאומי בחממה

השבוע הגיעו לקיבוץ קלייר (Clair Goul) וריינה (Rayna Higuchi) במסגרת פרויקט MISTI של אוניברסיטת MIT היוקרתית מבוסטון, ארה"ב. קלייר וריינה ישהו בקיבוץ עד סוף חודש ינואר, ויעבדו עם תלמידי החממה ועם ילדי הקיבוץ על פרויקטים מיוחדים ומלאי השראה. ילדי כיתות ו' ז' ח' מוזמנים באהבה להצטרף למשימת החודש – פיתוח מערכות גידול ירקות למשלחת חלל למאדים! – ימי רביעי 16:00 - 19:00 בחממה. פתוח לכולם, הורים וילדים.

ספרו לנו קצת על עצמכן.
קלייר: אני מדרום קליפורניה, בת 20, יש לי שני אחים, אני בשנה השלישית שלי ב-MIT,  מתעניינת בטכנולוגיה ביולוגית, מתמקדת בביולוגיה ומדעי המחשב. אני אוהבת לרוץ, לבשל ואני בנבחרת החתירה של MIT.
ריינה: אני בת 19, גם מדרום קליפורניה, סאן דייגו אם להיות יותר ספציפית, יש לי אחות אחת שכעת לומדת הוראה, ואני לומדת הנדסה סביבתית ומתמטיקה דרך מדעי המחשב ב-MIT. אני משחקת הוקי שדה ולקרוס, ומלמדת כישורי הנהגה.

כיצד נראה יום של סטודנט MIT?
קלייר: יש לי 3 שעות קורסים בכל יום, ובשאר הזמן אני מבצעת מחקר במעבדת ההנדסה הביולוגית או לומדת. בסופי השבוע אני נפגשת עם חברים או לומדת.
ריינה: כן, אנחנו בעיקר לומדות ב-MIT.

מה זה MISTI, ספרו לנו למה הצטרפתן לפרויקט?
ריינה: MISTI זו תוכנית שקיימת ב-MIT ומאפשרת לסטודנטים ומורים מהאוניברסיטה לעבוד מחוץ לארץ. אנחנו בחממה בתור מורות.
קלייר: תמיד רצינו לטייל בישראל ולהכיר מקומות חדשים ואנחנו אוהבות ללמד, כך אנחנו "הורגות שתי ציפורים במכה אחת" (צוחקות).

איך בחרתן בעין-שמר?
ריינה: הוצבנו כאן ע"י התוכנית, אבל מאוד שמחנו כאשר קיבלנו את השיבוץ. דיברנו עם סטודנטית שהייתה פה בעבר פעמיים, קמיל ריצ'מן, והיא המליצה במלים חמות מאוד.
קלייר: אני מאוד מתעניינת במדעי הסביבה וכדור הארץ.
ריינה: ואני פשוט אוהבת חממות.

מה אתן יודעות על ישראל? מה אתן רוצות לראות בישראל?
קלייר: אנחנו יודעות טיפה על ההיסטוריה. על הכרזת העצמאות ומלחמת ששת הימים. גם קראתי ספר של יוסי קליין הלוי - "Like Dreamers" (בגרסה העברית: "כחולמים - על ששה צנחנים שאיחדו את ירושלים והפרידו אומה").
ריינה: גם למדנו מה זה קיבוץ, כאשר הבנו שאנחנו מגיעות לאחד. אנחנו רוצות לבקר ולראות את ירושלים, מצדה, תל אביב, ועוד הרבה מקומות.

משהו לסיום בשביל הקיבוץ?
יש לכם מקום נהדר, אנשים ממש נחמדים ומאירי פנים. כיף לנו פה בינתיים ואנחנו מזמינות את כולם לבוא לחממה, במיוחד לימי רביעי ל'מבצע מאדים', בו אנחנו ביחד עם מבוגרים וצעירים, חולמים, מתכננים ובונים מערכת לגידול חקלאי על מאדים. אנחנו עושים זאת בהשראת הפרויקט של נאס"א ש'שיגרו' משימה, והצהירו שעד שנת 2030 הם מנחיתים חללית מאוישת על הכוכב האדום. זה פרויקט ממש מגניב. תבואו בימי רביעי 16:00 – 19:00.


בהזדמנות זו תודה לאדוה ואורי תומר ולגלי והראל יגודה על אירוח הבנות; ולדלין מקגרגור על העזרה.



בדשא שלנו... עידן גולקו


סטודיו"Analog I"  נפתח בשדרת האומנים רק לפני חודשיים, והוא שייך לעידן גולקו מפרדס חנה (במקור חיפאי). עידן בן 42 נשוי+1 עוסק בסטודיו בשתי האהבות שלו:
1.         צילום רחוב וצילום דוקומנטרי – לעידן יש בלוג צילום בשם: Idan Golko.com , ובמקביל הוא עובד על פרויקט וידאו.
2.         אספנות מוזיקה של פוסטרים יד שניה.
לפני 15 שנה סיים באוניברסיטה העברית תואר במזרח אסיה, סינית ולימודים כלליים, עבד בחברה לסחר בינלאומי, היה שותף במסעדת בירה ועוזר לאספן אומנות.
אפשר לקנות אצלו מאוסף המוזיקה ולהזמין תמונות, אבל צריך לתאם מראש כי הוא לא כל הזמן בסטודיו. הטלפון: 052-8760141


סיגל שלום,
ראשית, תודה על התייחסותך העניינית והמנומקת למאמרי מהשבוע שעבר.
שנית, על-אף כי הנני יכול להתחבר לדברייך ולהסכים עמם באופן כללי, נקודתית ובהקשר לנושא הספציפי אשר מונח על שולחנך/שולחן יו"ר הקיבוץ מזה כשבוע - כנראה שעדיין קיימים אי-אלו הבדלים בין תפיסותינו, וברשותך אסביר:
קחו למשל את השיר השבועי המופיע על השער, מאמר-דעה בנושא מסוים, סיפור אישי של חבר או כל מובאה סובייקטיבית אחרת המתפרסמת מעל דפי העלון. מטרתם של אלה, בין היתר, הינה לגרות את האינטלקט, יצר הסקרנות והמעורבות החברתית הטבועים ב"הומו-סאפיינס" ("האדם החושב") משחר בריאתו, ועל-ידי כך לגרום לו לגבש השקפה ותפיסה-מחשבתית עצמאית, אשר יכול ותדחופנה אותו להתארגן, לנסות ולתקן עוולות ועל-ידי כך לשנות סדרי-עולם - לטובתם ולרווחתם של שאר הבריות הסובבות אותו (וואו, יצא לי קצת אוטופי מדי, אך אני מקווה כי המסר הובן...).
בשונה מהנ"ל, דיווחי ההנהלה/וועדות המשנה הקיבוציות, אודות דיוניהן והחלטותיהן בדבר פניות אישיות של חברים המועלות בפניהן מפעם לפעם והעוסקות ב"דיני-נפשות" ברמה המקומית, כך לתפיסתי, מחויבים להישאר נאמנים למקור, לפרטי העניין ולעובדות כהווייתן, משום השפעתן הישירה והמיידית על זכויותיו, רווחתו ומהלך חייו של הפרט ב"הקיבוץ המתחדש".
ולהלן דוגמא להמחשת דבריי וכוונתי - אנא תנו דעתכם לדיווח הבא (פרי דמיוני המפותח בלבד):
מדיוני וועד ההנהלה
"החבר X פנה לקבל סכום בגובה Y, בהתבסס על זכותו לכך מכוח תקנון Z.
ההנהלה החליטה לא לאשר את הבקשה".
מעיין בנ"ל הקורא הממוצע וסימני השאלה מיד מתחילים לרחף: X פנה לקבל סכום כסף? איך הוא מעז? עוד הפעם כסף, כסף, כסף? הרי רק לפני שבוע חזר מחופשה בת חודש בתאילנד!?! ולפני שבועיים קנה מכונית חדשה!?! ומה לכל הרוחות אומר תקנון Z ועל איזה סעיף קטן בתוכו הוא מתבסס? ואם כבר הוא פנה - מדוע שאני לא אפנה? ובכלל, הסכום המבוקש נראה יחסית זניח, אזי מדוע לא אישרו לו? הרי בשנה שעברה חולקו סכומים גבוהים בהרבה למספר מסוים של חברים אשר הגישו בקשות דומות - האם ישנם כאן פרטים שלא חושפים בפניי משום-מה ...?
שימו-לב כמה תהיות והרהורים עשוי דיווח קצר בנושא סתמי וסתום למדי לעורר, לכאורה, בראשיהם ובליבותיהם של הקוראים שנחשפו אך עתה וללא הודעה מוקדמת למידע המתואר, שלא בהכרח בטובתו של החבר הפונה, המצוי עמוק בנבכי הסוגיה ואשר עבורו המדובר בעולם ומלואו; חישבו רק על כמות הרינונים וה"לרלורים" (פטפוטים, דיבורים בלי סוף) אשר יפיח מידע כללי ויבש מסוג זה ברחבי חצר המחנה ובחדרי-חדרים, בעוד שהחבר הפונה בכלל לא ידע שהוא כזה; תארו לכם את הרגשתו של האחרון, אשר אזר אומץ והחליט לבסוף ולאחר לבטים רבים להעלות את עניינו האישי/ציבורי בפני ההנהלה, ועכשיו נחשף, לעיתים בניגוד לרצונו בפני הציבור ומצטייר בעיני רבים כתאב-ממון וכרודף-בצע...
אז נכון, המדובר אמנם במקרה בידיוני אשר פרטיו נדלו ממוחי הקודח, אך בכל זאת אני מאמין כי יהיו מי מבינינו אשר יכול וייזכרו באירוע דומה מהעבר אותו חוו על-בשרם; ובטח נכון, כי הדבר אינו קורה בהכרח לעיתים קרובות, לא אחת לשבוע ולרוב גם לא פעם בחודש; וברור לגמרי כי לא כולם רואים את העניין עין בעין כמוני, ובהכרח יבקשו את שירותיי גם אם יימצאו במצב דומה; ואין לי ספק בכלל כי גם אם יובאו כלל הפרטים והעובדות לאשורם ובצורה מופתית לקוראים - תמיד ייווצר ריבוי הבנות, תובנות ופרשנויות בליבו של כל אחד ואחד מהם. אך על-אף כל זאת ולעניות דעתי, מספיק מקרה אחד בו יונגש דיווח שכזה בצורה לא-מוצלחת למרחב הציבורי וייפגע באחד החברים בצורה כזו או אחרת, ע״מ להצדיק את הקמפיין אותו הנני מנהל בשבוע האחרון.
לכן, אני קורא בשנית ובהתבסס על מאמרי הקודם, לכל אותם אלה אשר פנייה אותה ביצעו לאחד ממוסדות השלטון השונים - הגיע זמנה לעלות על הכתב ולהתפרסם בעלון המשק, מועברת לידיהם מבעוד מועד לצורך אישור טרם הבאתה לידיעת הציבור, והינם חשים כי אינם לגמרי שלמים איתה בשלב זה.
דברו איתי, הסבירו, תנו קצת רקע ותארו את ההתרחשות כפי שאתם חווים אותה, ומדוע לדעתכם הדיווח אינו משקף נאמנה או באופן שלם את המציאות כפי שנתפסת בעיניכם. אני מצדי מתחייב, כי תוך זמן קצר אוציא תחת ידיי דיווח בהיר, מתומצת, מנוסח היטב ונאמן לרוח המקור, אשר ישקף ויפגיש בסופו של יום את האינטרסים של שני צדי המתרס לכדי אמירה אחת משותפת וברורה (לפחות ב"סאבטקסט"): לפרט הבודד המתנהל עפ"י חוקי המשחק הנהוגים במקומותינו, יש את הזכות המלאה לפנות למוסדות הקיבוץ השונים לצורך שיפור, שדרוג ושינוי מצבו האישי. אותם מוסדות, בשבתם כאחראים הממונים מטעם הריבון על ניהול המערכת, תפעולה, ייצובה וניווטה במימיה הסוערים של המציאות הישראלית והקיבוצית המשתנה בימינו, עושים כל שלאל ידם ע"מ ללכת לקראת החבר ולסייע לו בשיפור איכות חייו בכל תחום אפשרי. בהמשך לכך, בהתייחס לפנייה הספציפית המתוארת לעיל ולאחר שנבחן לעומק את מכלול השיקולים הרלבנטיים לגביה, מצאנו לנכון לאשרה/לדחותה בשלב זה.
חברים יקרים, קהילתנו הקטנה והענייה פצועה, מדממת ומסוכסכת זה שנים לא-מעטות, ואני הקטן - צדקן מטעם עצמו, קולני, אגרסיבי, אובססיבי וטרחן בלתי-נלאה ככל שאהיה - לא מתיימר בהעלאת נושא זה לתקן עוולות היסטוריות, לשנות את מצבנו הכלכלי הדוחק בן-לילה, או להביא בהכרח מזור ותרופה לכל מכאובינו. אם זאת הנני עדיין מתעקש וגורס, כי שיפור וטיוב התחום המתואר במאמרי זה, עשוי להחזיר ולו במעט את האמון שאבד למי מאיתנו ביושבי ה"חלונות הגבוהים", יפחית במידה כזאת או אחרת את רמת הניכור בין האזרח הקטן למקבלי ההחלטות, ובאופן כללי יתרום להזרמת אוויר נקי וצלול יותר למקומותינו במקום זה העכור והמחניק, אשר בהחלט מקשה עלינו לנשום.
שנאמר: "גם המסע הארוך ביותר מתחיל בצעד אחד קטן" (לאו-דזה, פילוסוף סיני, המאה השישית לפנה"ס).  לשירותכם תמיד, אדם אלון.
גונבים אותנו ???
השבוע חולק לתאינו מאמרו של חגי מירום בנושא השיוך, בצרוף כותרת הכוללת את המילים: "גונבים אותנו".
נושא השיוך הוא מורכב ובוודאי עוד נדון בו ונידרש להחלטות. ויכוח ודעות שונות בנושא הם לגיטימיים, אך חלוקת דף זה נראית לנו פסולה משני טעמים:
חלוקת חומר מגמתי לתאי החברים ללא ציון שם המפיץ, היא בלתי ראויה לדעתנו, ומאד בלתי תקינה (בלשון המעטה). על המפיץ לזהות את עצמו, להיות מוכן לעמוד מאחורי דבריו ולא להסתתר מאחורי האנונימיות.
הנוסח: "גונבים" הוא תמוה. מי גונב? מה הוא יעשה עם התקציב הנגנב? האשמה חמורה.
הנושא דורש דיון רציני. פרסום אנונימי זה ובצורה פסולה זו, אינו תורם לדיון בנושא ורק מזיק לקבלת החלטות בהליך תקין.
אורי ליס ואבנר ארבל

דרוש/ה נציג/ת ציבור לצוות סיעוד
צוות סיעוד מורכב מהגורמים הבאים:
מנהלת רווחה
אחות
איש כספים מטעם הקיבוץ
שני נציגי ציבור
הועדה מתכנסת פעמיים בשנה לצורך מתן דו"ח לקרן, ובנוסף מתכנסת לפי הצורך.
נציגי הציבור כיום הם: אילן לוטן וטובית שפירא.
טובית ביקשה לסיים את חברותה בוועדה, ולכן אנו מחפשים נציג ציבור במקומה.
דרישות התפקיד:
הבנה בקריאת תקנוני ודו"חות הקיבוץ
דיסקרטיות
אמינות
רגישות
זמינות
בחירה:  בקלפי
ניתן לפנות לשרית אלימלך עד 21.01.18


הצבעת קלפי אלקטרונית
מיום שישי 12.1.2018 בשעה 9:00,
עד יום ראשון 14.1.2018 בשעה 13:00.
מוזמנים להיכנס לקישור: Kalfi Ein Shemer ולהצביע.
ניתן יהיה להצביע ולקבל עזרה בחדר האוכל
ביום שישי 12.1 בין השעות 11:30-12:30
וביום ראשון 14.1 בין השעות 12:00-13:00.

על פרק:
אישור תקציב 2018 עסקים
אישור תקציב 2018 קהילה

חומר לקראת ההצבעה נמצא בחדר תאי הדואר.
שבת שלום ובהצלחה, אוריין גנדלמן