חפש בעלונים קודמים

עלון 36 (5807) כג תשרי תשעא 1.10.10


חג שמח

 
  

לליגל מור, לדביר בראון
כל הכבוד ובשעה טובה - לרגל השחרור מצה"ל
שיהיה בהצלחה ועדת קשר ובנים






שינויים - אפשר גם עם חיוך
מפגש פנסיונרים על החיים לאחר השינוי

 
ביום חמישי 7/10/10 בשעה 17:00 במועדון
פינטו, חבר קיבוץ נחשולים, מספר בהומור על חייו כפנסיונר בקיבוץ המשתנה.
איתו גם אייל גורן, חבר קיבוץ נחשולים ורכז קהילה בעין החורש.

 
מוזמנים לאחר הצהריים מהנה עם קפה, מאפה להפתעות אודיו-ויזואליות
כולם מוזמנים

 

 

 
השבוע בפותחים שבת
"התחלות בשירים" בהקשר לפרשת "בראשית" הפותחת מחדש את מחזור פרשות השבוע. על הפרשה סיגל דקל.

 
רוב תודות לאדם זרטל על פתיחה נאה של העונה בדברים מאלפים אודות ספר "דברים". דבריו נחלקו לשני חלקים:
בחלק הראשון דיבר על מבנהו של ספר "דברים", על כך שהספר הינו למעשה סיכום ותמצית של הספרים שקדמו לו, ושמובאים בו הרעיונות המרכזיים של התורה הכוללים את ההיסטוריה של ראשית ישראל והחוקים העיקריים האמורים להדריך את העם. אדם הדגיש שזוהי בעצם צוואתו של משה המובעת בנאום פרידה המשתרע על רוב פרקי הספר. ספר דברים קרוי גם "תורת משה" ו"משנה תורה".

 
בחלק השני דיבר אדם על יחסו המיוחד והאינטימי לספר דברים שבו מתואר המזבח בהר עיבל שגילה יחד עם ניבי מרקם ז"ל. סיפר שתגלית המזבח סדקה את ההנחה שספר דברים הוא ספר מאוחר ולכן לא אמין במיוחד... היא עוררה התנגדות בעולם האקדמי מכיוון שהיא מבלבלת את כל התיאוריות והדוקטורטים שנכתבו על הספר. אך היום הולכת התגלית וצוברת תאוצה בארץ ובעולם, והאקדמיה שותקת...
חן, חן לגדעון אברהמי וקובי גרוסמן על תרומתם המבורכת לקבלת השבת. ענה

 

 
שמור עלי על זה הבית על הגן על החומה?

 
יש אנשים שאוהבים קיבוץ וכל היתר מה איתם?
אנחנו מחפשים קיבוץ שאוהב אנשים...
בעצם, אם אוהבים קיבוץ אוהבים גם את העצים המדרכות וגם את החברים שבו...
ההרמוניה כל כך שלמה היום:"שרק לא יהיה גרוע יותר".

 
אז יחד נשלב ידיים לשמור על:
זה שלתרבות הנהדרת שלנו אין רכז תרבות ואין ועדת תרבות...
שכבר הגענו לכך שמשלמים לחברים להיות רכזי ועדות...
שהבטיחות בראש מעיינינו אבל אף אחד לא רוצה להיות רכז ועדת בטיחות...
שכמה עשרות חברים "עושים לביתם" כמה לירות מהצד להשלמת הכנסה...
שהגשמת החלום של אחווה רעות וערבות הדדית מתבטאת בדחיפת כסאות גלגלים של ראשונינו- אבל תמורת תשלום...
שבשביל לקיים את ארוחת הערב ביום שישי צריך לשלם כפליים ובכל זאת מוגשת הארוחה ע"י "אחוות עמים".
ששמירת לילה בימי שישי נעשית בתשלום....
וכל זה כבר עכשיו! פה אצלנו. לא במחר אלא במחר של אתמול...

 
בעולם שכולם שווים – שערך העבודה שווה. ז"א הערך שווה אבל העבודה לא...
שכולנו קיבלנו אותה השכלה, שהצידה היא צידה במינוי קבוע (הנמלה לעולם נמלה והצרצר לעולם צרצר ואין הסבה מקצועית). והחריצות מתקבלת כטיפשות (פראייריות)...

 
אבל לפחות יש לנו בטחון בעתיד - כי אין לנו פנסיה ואין הורשה והשוויון האמיתי מקבל משמעות כי לכולנו אין (חוץ ממי שיש לו)...

 
וכך נתגייס לשמור שלא יופר הרוגע המושלם בו האחווה הרעות והייחד יהמו בבתינו ונשכון לבטח בעולם הדמיון של שמירה על אין כל-כך נוכח...

 
בשם חברים פקוחי עיניים שלא זקוקים עדיין למכשירי שמיעה, בעין-שמר של מטה. מליק

 

 
פנטזיה בגן העדן
שמעון בן פורת


1. דירה להשכיר


כמי שקרא חלק מהמאמרים שפורסמו ע"י חברים מהזרם השיתופי, איני לא יכול שלא להבחין שישנם מספר חברים החיים בבועה. וכל המתרחש סביבם אינו נוגע להם.
אותם חברים חיים בעולם שהחברה הקיבוצית כבר מזמן איננה נמצאת בו. חיים באיזו פנטזיה של עליסה בארץ הפלאות: עולם בו הכל צבוע בצבעים זוהרים, הכל פורח - "גן עדן" מושלם כמאמר המשורר.
וכשאני קורא את העלון האחרון, איני יכול שלא להיזכר במגדל בן חמש הקומות ב"דירה להשכיר" של לאה גולדברג. ותסלח לי לאה על "שינויים קלים בעלילה" שפה ושם "שיניתי חלק מהעלילה".


להלן תיאור הבניין:
בקומה החמישית גרים ההורים הנעלים והאצילים - בעלי הייחוס.
בקומה הרבעית - גרים הילדים של בעלי הייחוס.
בקומה השלישית - גרות המשרתות, המטפלות והמיניקות של בעלי הייחוס.
בקומה השנייה - גרים בעלי החיים של בעלי הייחוס.
בקומה הראשונה - גרים המפרנסים של בעלי הייחוס, בתנאים קשים בדירה שאין לה ייחוס.
בקומת המרתף (הוספתי קומה קיבלתי אישור מלאה גולדברג) - גר שומר הוילה, שנמצאת... בג'ונגל.
ועכשיו, תודו גם אתם, שיש כאן הקטנת פערים. כי הרי הגלגל מסתובב לו: מחר קומה מספר אחת תעלה למעלה וקומה חמישית תרד למטה. גן העדן יתהפך- והפנטזיה תהפוך למציאות. ופווווף!
גן העדן יעלם.
אבל החלום האמיתי, חלום של שחר חדש – יתגשם. כי לא ניתן לעצור אותו. אפשר רק לעכב את התהליך ואולי קצת לשפץ אותו.
והרקע לא יהיה חום דהוי, כי אם חי וצבעוני, ובו אנשים שקמים בבוקר ומתפרנסים בכבוד.


קיים מיעוט באוכלוסיית עין שמר, אותם חברים המעלילים על אחרים כאילו הם רוצים לקטוף את גן- העדן לעצמם, לזרוק את החלשים, החולים, היחידים והיחידות ואת בעלי ההכנסה הנמוכה.
חלקו הגדול של מיעוט זה אינו רוצה בשינוי אורחות החיים, לא מטעמים אידיאולוגים, כי אם משיקולים של נוחיות גרידא.


אל נשלה את עצמנו: השינוי יבוא, ויפה שעה אחת קודם, כיוון שאת התהליך הזה לא ניתן לעצור. ובסופו - כולנו נצא נשכרים.








2.שגרירים
אנחנו קבוצת חברים שהתנדבה להיות שגרירים של רצון טוב: בעיקר לשמוע וקצת גם להשמיע.
נפגשנו עם לא מעט חברים שלפני כן לא יצא לרובנו להיפגש ולדבר עמם (תהליך הנמשך גם בשעה זו). השיחות גלשו לכל כיוון שהחבר/ים מצאו לנכון.

 
מבחינתי, ואני מאמין ששאר חברי הצוות חשים כמוני, התנסות זו מקרבת, מאתגרת ואולי גם מחשלת. איננו כופים את עצמנו, איננו מאלצים איש לחתום על התחייבות שמחר יצביע בעד השינוי ואיננו מוכרים אשליות שווא. במהלך השיחות אנו שומרים במשנה זהירות שלא להיגרר להכפשת מנהלי הקהילה והמשק.
נשמח להיפגש עם כל אחד ואחת . שמעון בן פורת











נר זיכרון
הדסה לוטן ........... 1.10.94
פרלה כהן ............ 3.10.99
ליקו משיח ........... 7.10.54
יוסי ניידס ............ 9.10.73
רות אלון ............. 10.10.92
שרה וינשטיין .......10.10.97
סלה רייכל ........... 20.10.07
צבי מור .............. 22.10.99

 

 

 

 
אלקה מצקין ......... 13.10.38
יעקב אלון ............ 13.10.95
אסתרקה סיטנר ..... 21.10.93
עמיר דנון ............. 24.10.65
אווה גרוסמן ......... 24.10.72
ליזה משיח ........... 27.10.95
קטיה בוך ............. 27.10.97
אללן שפירא ......... 31.10.96

 

 


 

 

 

 

 

 

 
חג של קלישאות
סיגל דקל

 
בתוך סערת הויכוח על השינויים, נדמה לי שהקשה ביותר עבורי היא ההתמודדות עם הקלישאות. איך מתמודדים עם אותן אמירות ריקות ונבובות, אשר על בסיסן נבנות עמדות, מתגבשות אמונות, מנוסחים תקנונים ומתקבלות החלטות.

 
מזל משמיים: עושר הוא לא סוג של נס שיורד על האדם למזלו משמיים, כפי שנכתב בעלון הקודם. עושר מופלג, לרוב גם אינו נצבר רק בעבודה קשה, כי כולנו בסך הכל בני אדם ובכל יום יש בסך הכל 24 שעות, וכמה קשה כבר יכול לעבוד אדם ביום, שיצדיק שכר של עשרות אלפי שקלים בשעה, פי אלף יותר מעובד אחר. עושר מבוסס לרוב על ניצול כוח עבודה של בני אדם אחרים, כך שהם יקבלו שכר מוגבל עבור עבודתם והעשיר יגרוף לעצמו את שאר רווחיה. שרי אריסון [שהוזכרה בעלון האחרון] היא האישה העשירה בישראל והונה מוערך בכשלושה מיליארד דולר. את רובו כנהוג אצל נשים היא קיבלה במתנה מגבר [במקרה הזה אבא], שעשה אותו בעיקר כבעליה של חברת אוניות פאר. הרבה מאוד אנשים עבדו אצל תד אריסון – הם בנו את האוניות, השיטו אותן, שרתו את נוסעיהן וקיבלו משכורות למחייתם – אך את הרווח הגדול של פירות עבודתם גרף לעצמו מר אריסון לבדו. יש להניח שבחגים נהג האדון תד לברך ולהודות לעובדיו המסורים ואף העניק להם שי נדיב, אך ברגע שרווחיו שלו עלולים היו להיפגע, הוא לא התמהמה ופיטר אותם לגורלם, ממש כפי שעשתה בתו שתחייה עם קרוב לאלף מעובדי בנק הפועלים בשנת 2002. עושר כזה אינו מזל, הוא תוצאה של התנהלות עסקית-כלכלית מחושבת וקרה, אשר רבים מאוד מעריכים ומהללים, ואחרים [כמוני] חושבים שהיא גסה, דוחה ובזויה. גם עוני, אגב, אינו סוג של מזל [ביש]. עוני הוא תוצאה של מדיניות חברתית-כלכלית מחושבת, אשר ברצונה מצמצמת וברצונה מעמיקה את העוול. הקיבוץ יצר מהפכה אדירה כאשר ביטל הלכה למעשה את הניצול של עובדים בידי מעסיקיהם. כולנו עובדים ומעסיקים כאחד, איש אינו גורף מיליונים על גב חבריו, וכל השותפים מתחלקים ברווחים [ובהפסדים] שווה בשווה.

 
ים של כסף: כסף הוא אמצעי, מסכימים כולם חסידים ומתנגדים, אך כמדומני שחלקם שכחו כי אותו אמצעי אינו מתגלגל בהמוניו על מדרכות הקיבוץ, ממתין רק לשיטה הנכונה שתצליח לאסוף אותו ולפזר אותו חזרה [כפי שנאמר בעלון הקודם:] לבנייה לכל דכפין, לסיוע לבנים עוזבים, ללימודים, לפנסיה, לנסיעות לחו"ל... מאין יבואו לנו לפתע פתאום כל עשרות המיליונים האלו בהתחדש עלינו השינוי הנכסף? איזה בסיס, היגיון, אמת...יש בהבטחות האלו? לא, ברצינות? אני באופן אישי מרגישה לשמע הדברים האלו, שמישהו כנראה חושב אותי לממש טיפשה.

 
צדק עולמי: ושוב אותן אמירות חסרות כל בסיס על כך שבשיטה החדשה יתבטל הפער בין חברי קיבוץ הנהנים מתמיכת וירושת הוריהם בחוץ לבין בני הקיבוץ [נו באמת?! בשיטה החדשה יעברו הכספים המשפחתיים הללו לטובת הכלל?], ועל הכסף כתמריץ לעבודה [עיין ערך עבודה בערבי שבת בחדר אוכל], ועל היכולת לעזור לילדים בחוץ [אבל המחקרים על הקיבוץ המשתנה מסמנים בדיוק את העניין הזה כנפגע ביותר, אתם לא קוראים?], ועל שכר עבודה דיפרנציאלי כאמצעי ליתר חופש אישי [כל אדם רביעי בישראל הוא עני שאת רוב החופש הגדול הזה שקיבל מקדיש לעמידה בתורים המתארכים בבתי התמחוי]...

 

 

 

 
הישרדות המזרח התיכון: באחד העלונים הקודמים יותר, תוארה ההיסטוריה של התנועה הקיבוצית באופן הבא: "צורת החיים הקיבוצית אינה מהווה יותר צורך קיומי. הצרכים שהוגדרו לקיבוץ של פעם – לא קיימים יותר. אם בעבר לא היו אמצעי קיום ולכן הקהילה הקיבוצית נתנה תשובות לצרכי השעה והזמן ואפשרה הישרדות של היחיד והכלל, היום אין זה כך". והתיאור הזה החליק בגרון של כולנו ללא השתנקות. צורת החיים הקיבוצית לא התפתחה מתוך צורך קיומי לשרוד, כמו ברית השפקסלך בהישרדות אוהדים נגד שורדים, שמרגע שחדלה לקדם את חבריה לעבר המיליון הנכסף התפזרה לכל רוח. החברה הקיבוצית היא תנועה אידיאולוגית, ובראש וראשונה אלטרנטיבה עבור אנשים שמבקשים לעצמם הזדמנות לחיות בחברה צודקת יותר. היא אינה הגשמת האידיליה של הצדק, אבל היא ניסיון להתכוון אליו. ניסיון ראוי ביותר.

 
אחרונה ודי (להפעם): באותו עלון נאמר גם: "כדי לקיים חברה כמו קיבוץ צריך כמעט 100% הסכמה"! עוד קלישאה החוטאת בהכללה [הסכמה על מה? על הכל?] ובהפרזה [איפה יש אפילו שני אנשים שיש ביניהם כמעט 100% הסכמה?], ויחד עם זאת אם ימצא פה רוב גדול המסכים על ההתכוונות אל אלטרנטיבה צודקת יותר, המשך קיומו של הקיבוץ יהיה אפשרי ביותר. מעבר להבטחות הפנסיה, החישובים התמוהים [עכשיו הפער הוא 3.6 ואחרי השינוי הוא יהיה 3.4 או להפך], שקלול הוצאות אחזקת הרכב הפרטי מול ההכנסות הצפויות, ניתוח תוחלת החיים המשפחתית והגיליון הרפואי...זו בעצם ההצבעה העומדת בפנינו -
חברה הדוגלת במקסימום רווח כלכלי אישי – בה העיקר הוא שוויו הכספי של האדם, או חברה הדוגלת בצדק חברתי כללי – בה העיקר הוא שוויון ערך האדם. חג שמח, סיגל דקל

 

 

 

 
צריך להקליק פעמיים:

 
שני קישורים ברשת - לקטעי וידאו שצולמו עבור עין שמר:

 
  1. יובל ולאה דניאלי מ"המעפיל": על החיים בקיבוץ מתחדש 8 שנים לאחר השינוי: על ההתנגדות הראשונית, על התחלה קשה, על פירות ההתייעלות, על שמירת הליבה הקהילתית-קיבוצית, על הדאגה והשמירה על הוותיקים, על ההתייחסות לגילאי הביניים ועל האופק לצעירים.

 
  1. שאול דובשני - בן קיבוץ ומנהל קהילה בברקאי: על צמיחה דמוגרפית ואיך זה קשור לשינויים, על אוויר ואווירה אחרים ואיך לא מאבדים את הקיבוץ אלא מרוויחים אותו בחזרה.


    בהמשך – קטע נוסף מתוך סרט שהוכן בעין חרוד (מאוחד) תקופה קצרה לפני ההצבעה על השינוי. וותיקים וצעירים מדברים על החששות, ההתלבטות ועל ההכרה בצורך לצאת לדרך חדשה.
     

    לחברים בתפוצת עין שמר נשלח דוא"ל עם הקישורים.
    כל שיש לעשות הוא להקליק פעמיים - ולצפות

     

 

 

 
סוכות 2010 – סיכום

 
מאיפה מתחילים?
כששותפתי למשרד אמרה לי מספר ימים לפני החג – "את יודעת שכנראה לא יהיה חג סוכות בקיבוץ כי אין מי שיעשה..." – פשוט הזדעזעתי!!! לאיזה מצב הגענו? התחושה שלי הייתה – אסור לתת לזה לקרות!! ולכן לא הרגשתי שיש לי ברירה – נכנסתי לעניינים והחג החל לקרום עור וגידים...
מייד הייתה התגייסות משפחתית – אבא הרגיש כמוני וכמובן נרתם למשימה, מרק הבין שהוא הולך לעבוד מאוד קשה ואת אמא הכנתי מראש למשימת הבייביסטריות...
התכנסנו לישיבת צוות – אבא ואני, וכמובן גייסנו את שועל התרבות הותיק – אבנר ארבל!
התחלתנו להעלות רעיונות לתוכן – ואני חייבת לציין – שכל מי שפניתי אליו להופיע – נענה בחיוב מיד! זה נתן לי הרגשה טובה- שיש פה התגייסות קהילתית לנושא!
ועכשיו לחלק הטכני:
ביום ראשון – הוקמה סוכה בחסות צוות החממה, תודה ענקית לעתר ואביטל, ותודה גם לכל מי שהסכים להתגייס למשימה ברגע האחרון: עודד גרנדיר, רם מור, יוחק'ה, אמיגוס, רונן שאשא, יואל גרוסברג, זיו חדוותי, ניר ועלי אלון, מרק צ' ומנו.
תודה לזוהר משיח שהכינה את השלט עם האינפורמציה לחג, ולתמי צמח על הכנת הלוח המבשר.
ביום שני – גייסתי את עתר גבע, מרק צ', אורן תירוש ועידן יגודה להבאת הציוד ממחסן חגים – אלף תודות לכם! לעידן – שדאג שהציוד יוחזר לאן שצריך – תודה!
ביום שלישי – הכנת הקישוטים לסוכה בחסות המוסדניקים ובניצוחה של אדווה בראון - המוסדניקים (גל יגודה, רותם ארליכמן, אמרי גלעד, דרור גרנות, אוריין מור, תמר תירוש, יובל שורר, ליפז חרודי, אופיר חננאל, אמיר משיח ותומר בורלס – תודה לכולכם!) עשו עבודה מעולה, ותודה לכל ההורים והילדים על הקישוטים המדהימים שהכנתם! תודה גם לחיה שתיזזה איתי בהכנת השטח...
בזמן שהילדים הכינו את הקישוטים – התגייסו מיטב הכוחות לסדר כיסאות, שולחנות, במה, תאורה וכו' – ישראל עזר, עתר גבע, מרק צ', אמיגוס,עלי אלון, עידן גלעד, רונן שאשא, יותם שורר, תמיר אלון אורי ואבשלום זוהר-סל ועידן בורלס.
תוך זמן קצר עמדה לה סוכה לתפארת!!! איזו גאווה!
ביום רביעי – המשכנו להכין את החג – אבא – עמד שעות ארוכות בשמש לתלות את הקישוטים, מרים שנפלד קישטה בכשרונה הרב את הבמה – תודה למרים! ותודה גם לטל ספקטור על הבאת חבילות החציר. חיה, צביה וייסברג ואנוכי בעזרת בנות המוסד – שירה גלעד, אוריין מור וגל יגודה הכנו את הכיבוד לערב והמשכנו בעבודת השטח...
בינתיים – בצהריים התחילו עידו בן-דור ועומר ארליכמן לעמול על ההגברה והתאורה – תודה לכם חבר'ה!!! ותודה גם לצוק חרודי על הבאת והקמת המסך.
ובערב – מה הייתי עושה בלעדיהן – אורלי ארליכמן ורעיה האולינג שתיקתקו עבודה כמו שתי נמלים חרוצות, חיה ובנות המוסד – ליפז חרודי, גל יגודה, אוריין מור, שחר לוי-דקל, יובל שורר, תום חרודי ועוד - כולנו ערכנו את הכיבוד – ועכשיו – הכל מוכן, והחג עומד להתחיל – האדרנלין בשיאו:
לכל המופיעים – לגדעון אברהמי, מירי גרוסברג (וחנניה), עלי אלון, גלי וילדי גן-אורן, אסתר אפשטיין, גל יגודה, אופיר חננאל, אורי ואבשלום זוהר-סל, מרק צ' ואמיתי, שרה אבל, אוריין ובנות הסיעוד (בימלה ולטי), עופר גלעד, עומר עזר, יונתן בן-חיים וליאור גנדלמן, עודי דגאי, להקת החליליות (ענה ששון שבין היתר דאגה לארגון- תודה, שלומית תומר, אורי שפירא, נעמן, איה מלומן, אילן לוטן, יואל, עדה גבע ומירי גרוס'), קובי גרוסמן, אבנר ארבל, ניר אלון, איריס ארבל ואביעד שפירא – תודה ענקית לכולכם על ההיענות, ההתגייסות והרצון לתרום! הייתם כולכם מעולים ועשיתם את החג!!!
לעמי גלעד – האחד והיחיד – תודה שנרתמת בעל כורחך ברגע האחרון למשימת המקרן / DVD/ לפטופ/הקרנת הסרט! ותודה גם לגדי ורוני!
ולבסוף – למפרקים- שבראשם – רפי ארליכמן המפרק המיומן של כל החגים, רעיה, אורלי ארליכמן, חיה, המוסדניקיות, וכל מי שנתרם למשימת הפרוק - אלפי תודות לכם אנשים יקרים!
תודה לעטר שנפלד וגיא משיח על פינוי הבמות, ולאורן תירוש על פירוק התאורה.
תודות מיוחדות שלוחות כמובן למשפחה : לבעלי היקר – תודה לך על שאיפשרת לי לעשות זאת ותרמת מכוחך ומכשרונך הענק לערב הזה! להורים – על העזרה וההתגייסות.

 

 

 
לגלי יגודה – על הזמן, העזרה וההיענות לנדנודים הרבים שלי – תודה על הסבלנות!
לצוות הכלבו – על העזרה, הסבלנות וההבנה!
ולכל מי ששכחתי – אני מצטערת מראש – פשוט היו כל כך הרבה שהיו מעורבים (וטוב שכך!!!) שקשה לזכור את כולם - אבל תודתי נתונה לכולכם!
מקווה שכולכם נהניתם מהחג! הגר צ'נסקי



 

 


לצוות ראש השנה ולכל העוזרים שתרמו מזמנם
תודה גדולה! מש"א בשם החברים

 




CINEMA חממה
הסתיים ארוע מס' 6 של "סינימה חממה", עם 3 סרטים –"עידן הקרח 3"של אולפני פיקסאר, "פוניו" של הייאקו מייזאקי ו"מרי פופינס" של אולפני דיסני.
הנוכחות הייתה מרשימה ומגוונת (מזקני היישוב ועד ילדי "חרצית"), המרק היה חם וטעים (ונגמר כמעט באותה מהירות כמו השקדים) והאווירה נעימה ומסבירת פנים כמו שאנשי החממה יודעים להשרות.
תודה לכל אלו שהצביעו ברגליים, עזבו את המזגנים והערוצים הפתוחים של "הוט" ובאו ליהנות מחוויית צפייה קצת אחרת.
תודה רבה מצוות "סינמה חממה" ולהתראות בשנה הבאה




חילופי גברי במש"א
מ - 1/10/10 אני נכנס לתפקיד של מנהל מש"א.
הימים בהם אעבוד הם א' – ה' (עד להודעה חדשה)
הפלאפון שלי – 052-8908904
המייל שלי: idan@ein-shemer.com
בהצלחה לכולנו... שבת שלום, עידן יגודה

 

 

 
הבהרה: הדברים המתפרסמים במדור "מה נשתנה?", נשלחים למערכת על דעת ובניסוח הצוות המוביל את השינוי, וממלאי תפקידים המעורבים בהכנת הצעת השינוי.
מערכת העלון מקבלת את החומר לפרסום, באמצעות הדואר האלקטרוני, כפי
שנהוג לגבי חומרים אחרים, ומפרסמת בשיטת "העתק-הדבק".

 

 

 

 


דברים שרואים מפה לא רואים משם

 
ביולי פנתה אלי איריס ארבל, שאקשר בינה לבין משפחות נזקקות למתן תרומה לראש השנה. למרות ניסיונותיה של איריס לצערי ולצערה הרב מבצע זה בראש השנה לא יצא לפועל. במהלך החג גמלה בליבי ההחלטה כי אנסה להשיג מזון למשפחות נזקקות לחג סוכות.

 
בתי, ליפז, סיפרה שהיא בצוות פרויקטים של ילדי המוסד בעין שמר וברצונה לבצע פרויקט בעל משמעות. הצעתי לה פרויקט איסוף כסף לרכישת מזון למשפחות נזקקות לסוכות. ליפז מאוד שמחה אבל גם חששה וביקשה שאני אוביל אותן במהלך הזה. הצוות כלל את : ליפז חרודי, גל יגודה, אוריין מור ויובל שורר.

 
באותו יום כבר התרמנו בחדר אוכל . ליד השולחן ישבו הבנות והחתימו את מי שהיה מעוניין לשמוע ו/או לתרום תוך ציון הולך וחוזר כי התרומה נעשית אך ורק לקניית מזון יבש ולא לשם נתינת כספים למשפחות. לאחר ההתרמה עברנו בבתי החברים. הייתה היענות רבה ורובם אף שמחו שהגענו כי רצו להיות חלק מהמבצע.
בהזדמנות זו אני רוצה להתנצל על כך שלא הודענו מראש על ההתרמה בבתים, מפאת קוצר הזמן. לאחר התרמה של 3 ימים, עם מוטיבציה גבוהה , פניתי ליוסי בוריס לשם מתן תרומה , יוסי נענה בשמחה.

 
לאחר בירור מחירים, החלטתי על רכישת מזון דרך ספק של הכלבו. במקביל עמדה עגלה בכלבו לשם התרמת מזון יבש. ראוי לציין שהיה גם שם היענות גבוהה.
ביום שני הגיעו שני משטחים של מזון יבש (המצרכים כללו אוכל יבש בסיסי וקצת חטיפים לילדים כדי להנעים גם להם את החג עם משהו מתוק).

 
כמו כן, קונדיטוריית "עוגה ופרח", בתיווכה של דניאל כץ תרמה לנו מספר רב של עוגות לשם חלוקה למשפחות.
בצהריים הצטרפו אלי בנות הצוות, אליהן הצטרפה גם אלמוג שמואל באריזה. התחלנו את החלוקה תוך התחשבות במספר הנפשות בכל משפחה. תהליך האריזה נמשך עד שעה 21:00 פלוס.
גייסנו מספר גברברים לביצוע החלוקה: הראל יגודה, אלעד יגודה, רונן ברכה ועמי גלעד אשר נענו בשמחה למשימה. הבנות התקבלו בברכה ע"י המשפחות והייתה גם אינטראקציה טובה ביניהן. הייתה הרגשת קבלה בצד מבוכה קלה.

 
היו רגעים מרגשים בהם עמדנו מול גבר וילד בעלי אותו שם משפחה כאשר ברשימה רק את הכתובת של האחד. "נתמזל מזלנו" ושניהם היו יחד כאשר אמרנו לאחד שהוא לא מופיע ברשימה. הילד הרכין את ראשו והלך לעבר ביתו. לא יכולנו לעמוד ולצפות בזה, קראנו לו וישר התארגנו עם תרכיז, עוגות של שושי וכמובן פסטות, אורז וכו'...

 

 

 
היה מקרה בו לאחר שהעלו אליהם הביתה את האוכל, שני ילדים ירדו למטה צהלו וקראו "יש לנו אוכל לחג". מראה שריגש וגם זעזע את הבנות עד לסף דמעות.

 
החוויות וההתרשמות של הבנות מהתהליך היו מעורבות. הן אמרו שלא היו מפסידות את הרגעים הללו בחיים והן שמחות וגאות על שהן חלק מפרויקט כזה.
מטרתי הייתה לתת לבנות חופש פעולה בארגון הכספים מהחברים, תוך זה שאני מלווה אותן לאורך כל הדרך ומופיעה כאשר הן צריכות עזרה או נתקלות בקשיים. לאחר מכן הן ארזו והיו חלק בלתי נפרד מהתהליך תוך הרגשת שייכות . במהלך האריזה עלו שאלות על המשפחות ואני ניסיתי לתת את המידע המתבקש ללא חדירה לפרטיות.
בזמן החלוקה הבנות חוו צד לא קל של המציאות. למרות שלא היו אמורות להיכנס לבתים כדי לא להביך את המשפחות, נוצר מצב שזה קרה והן הגיעו לבתים וראו שם מראות לא הכי נעימים ולא מוכרים.

 
המטרה הייתה הן חינוכית והן קהילתית, וכל כולה בוצעה תוך רצון רב שיחוו את מה שהן עמלות למענו, מאסיפת הכספים ועד החלוקה בפועל.
חלוקת המזון נמשכה עד 23:30 בלילה וביום הבא עדיין הועברו חבילות לעוד משפחות.
ביום שלישי בלילה לאחר קבלת תרומתם הנדיבה של שרית וגבי אלימלך (מיטה ועוד ציוד לתינוק), נסענו עם שאול אברג'יל לרמז ושם הנחנו בפעם האחרונה את הציוד כחלק מאותו פרויקט שהחל עם האוכל.

 
ברצוני להודות ליוסי בוריס על תרומתו ותמיכתו בהצלחת הפרויקט. לדניאל, ירין, טליה ושושי כץ על התרומה הנדיבה. להראל יגודה, אלעד יגודה, עמי גלעד ורונן ברכה הנהדרים שהושיטו יד ועזרו בחלוקת המזון תוך מתן חיוך ומאור פנים למי שנקרה בדרכם. לצוות הכולבו שאפשר לשים עגלה לתרומת מזון יבש. לחברים הנהדרים שפתחו את ליבם ותרמו הן כסף והן מצרכים למשפחות. לשאול אשר ליווה אותנו למקום המסירה . וכמובן איך לא ,לבנות המקסימות ליפז, יובל, גל ואוריין שלקחו את הפרויקט הקשה הזה, נלחמו ואף צלחו במאמץ וכוחות רבים ולמדו ממנו רבות, הייתן נהדרות .
ברגשי תודה על החוויה הנהדרת שזכיתי להיות חלק בלתי נפרד ממנה ובברכת שנה טובה וחג שמח – חיה חרודי.

 


לחיה היקרה
אנו מודות לך מאוד על ששיתפת אותנו בפרויקט מרגש ונפלא כמו שרק שאת יודעת.
פרויקט חלוקת המזון לנזקקים בסוכות הייתה התנדבות הקהילה הגדולה ביותר שהייתה בקיבוץ וזאת בזכותך.
מראות עיננו וריגשי ליבנו היו חזקים מאוד אך גם נפלאים ומרגשים עד מאוד.
גרמת לנו שמחה ענקית ואנחנו מקוות שעזרנו לך ולא עשינו יותר מידי בעיות ושיגועים (טוב אולי קצת).
אנו אוהבות אותך מאוד ומקוות שניפגש בפרויקט הבא.
מאיתנו חבורת "פפה אמריקנו" (גל,אוריין,ליפז ויובל)