חפש בעלונים קודמים

עלון 20 (11) (5839) טו' סיון תשע"א 17.6.11



הצדעה לקיץ 2011 העומד בפתח, תמונת צוות המטעים בטיול לחרמון - חורף 1971
הצלחנו לזהות את: פינו ופרלה, ישי ויצמן, בתיה ושמואל זמיר, מייטק ויגאל כץ


לכבוד הקיץ // דני סנדרסון

לכבוד הקיץ שהגיע כתבתי שיר.
אמנם אני עוד לא מזיע, אבל איני מסתיר
את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לקור.       
ולכבודה עם עפרון כתבתי שיר מזמור:


גלים על פני המים   
ושקט של שמים.
חלום אביב עולה,
ואותי הוא ממלא.                          


השבט אמר את דברו // אסתר לרר


ההצבעה השנייה על ההצעה לשינוי אורחות חיים, מעידה על כך שכ-70% מהאוכלוסייה רוצים את המעבר לשינוי המוצע.
יחודו של השינוי בקיבוץ, שהוא רב ממדי, ומקיף את כל רובדי החיים של חבריו. זהו שינוי מעצב מחדש, דרמטי ובמידה מסוימת - מהפכני.

נועם שטוקמן (מרצה במכללת ספיר ואוניברסיטת דרבי), חקר בעבודת הדוקטורט שלו את השינוי בקיבוצים, הוא מגדיר שלושה מדדים להצלחה במעבר לשכר הדיפרנציאלי:
1.     כלכליים: התייעלות, צמצום חוב, עליה ברמת החיים.
2.     חברתיים: הרמוניה בין החברים, אמון במובילי השינוי ושביעות רצון.
3.     תודעתיים: הבנת החברים את המצופה מהם והמוטל עליהם. וכן, הסתמכות ולקיחת אחריות על עצמם. חיזוק האוטונומיה של החבר ומיגור הנטייה להסתמך על הממסד (המזכיר, הרי, לא פותר את כל הבעיות).

המחקר מדגיש שכדי להצליח בכל המדדים הנ"ל חייבת להיות תחושת אמון חזקה ובלתי ניתנת לערעור, בין מובילי השינוי לציבור הרחב. אמון  הן מבחינת הצדק החלוקתי  (דהינו, משאבי הארגון מחולקים בצורה שנתפשת כהוגנת וצודקת על ידי מרב החברים), והן מבחינת הצדק התהליכי (כלומר, ביצוע תהליכי השינוי זוכה לאמון מלא מצד החברים, ולתחושה שאכן הם שותפים אמיתיים לתהליך).
בתהליך השינוי יש להקפיד על שלושה מרכיבים: על שיתוף מלא ואמיתי של כלל הציבור בהחלטותיו. מרכיב שני: התאמת קצב השינוי ליכולת התפיסה וההסתגלות של הציבור. ומרכיב שלישי: קיומה של תקשורת רב ערוצית, שתבטיח שכל ההחלטות והמהלכים יהיו ידועים ונהירים לחברי הקבוץ.
בקיצור נחוץ צדק אינטראקציוני, שפירושו שיתוף אמיתי מתוך יחס של כבוד והערכה לאנשים.

נראה  לי שתהליכי השינוי בקיבוצנו עונים על כל הפרמטרים הכתובים לעיל. חברה שחרטה על דגלה את ערכי הדמוקרטיה (עקרון הכרעת הרוב ) והמוסר, חייבת לדעת מתי לוותר למען ערכי הקהילה שלנו, אין זה מוסרי יותר להמשיך ולתקוע את התהליך.
לא נשאר לי אלא לקרוא לכל  החברים מהזר"ש, לבוא ולהצטרף מתוך הבנה שרוב השבט אמר את דברו וכדי שנוכל לחיות בהרמוניה הקיבוצית שלנו הגיע הזמן לשפ"ע – שיתוף פעולה עכשיו.

ולסיכום, עוד המלצה אחת של ד"ר שטוקמן : בתהליך מיסוד השינוי, לאחר שיתבצע, יוקם צוות תיאום, המורכב ממזכיר הקיבוץ, יו"ר הקהילה, מנהלים וחברים, שייפגש דרך קבע, "כי השינוי יוצר ממשקי עבודה שלא מוכרים מהעבר. המפגשים יאפשרו לחברי הצוות שיתוף באינפורמציה לגבי המתרחש בשטח, ויחייבו אותם לבצע "כיול-פתרון בעיות שוטף".
המשך

ואי אפשר להיפרד ללא בית משירו של יהודה עמיחי - "שעת חסד":

פַּעַם חָשַׁבְתִּי שֶׁאֶפְשָׁר לִפְתֹּר כָּךְ:
כְּמוֹ אֲנָשִׁים שֶׁמִּתְאַסְּפִים בַּחֲצוֹת בַּתַּחֲנָה
לָאוֹטוֹבּוּס הָאַחֲרוֹן שֶׁלֹּא יָבוֹא,
בַּתְּחִלָּה מְעַטִּים, אַחַר כָּךְ עוֹד וָעוֹד.
זוֹ הָיְתָה הִזְדַּמְּנוּת לִהְיוֹת קְרוֹבִים זֶה לָזֶה
וּלְשַׁנּוֹת הַכֹּל וּלְהַתְחִיל יַחְדָּו עוֹלָם חָדָשׁ.
בברכת שינוי מוצלח
אסתר לרר
­­­­­­­­­­­­­______________________________________________________________


תמונות בתערוכה - הזמנה פתוחה

שלמה המלך
פינת עין שמר                     
1. שוויון ואמת: כל תהליך הבא לשנות באופן מדויק ומנסה לצפות מראש כל מהלך – נידון לכישלון. הניסיון לדיוק מקסימאלי גורם לקושי בלתי אפשרי. למהלך של שינוי יש בדרך מכשולים.
רק אם פועלים ביחד, בגמישות וברצון אמיתי להזיז – אפשר להצליח.
נחוץ בטחון – ורשת הבטחון שמציעים לנו מספקת אותו.
משפחות צעירות עם ילדים (כן ירבו!) – יקבלו רשת בטחון שתאפשר להמשיך לתת חינוך טוב.
גם משפחות עם הכנסה יפה – גם הן יקבלו בטחון שיוכלו ליהנות מההשקעה שלהן.

כולם צריכים בטחון – גם אני. אבל חברים, עבודה היא ערך עליון אצל כל אדם שרוצה לחיות בכבוד. גם בקיבוץ מתחדש.

דיברנו המון. שנה – ועוד שנה – ועוד שנה. למה לדבר עוד שנה?  מרוב דיבורים אנחנו מוצאים עצמנו שומעים אמירות שונות וגם אנונימיות כמו: "לא להאמין להם!".
למי לא להאמין?
ומי משקר כאן?
כשזה נאמר במדרכות, בחוגים קטנים – זה בסדר. זה משחרר לחצים.
אבל בשיחת קיבוץ - זה עובר את גבול הטעם הטוב.
גם בעלון המשק נכתב שהאדם הלך לאיבוד. אני לא הלכתי לאיבוד!  
מאיימים עלינו שכאשר מזדקנים – יזרקו אותנו לקרח .... למה???

חברים, בואו נדבר זה עם זה. שוויון ושיתוף נמצאים כאן על פני השטח. יש יותר מדי דברים שדחפנו מתחת לשטיח, כשלא רצינו לראות את המציאות הקשורה בשיתוף ושוויון.
בואו נגיד את האמת: לכולנו יש תקציב אחיד   אבל יש חברים שיש להם מקורות נוספים: ירושות, בונוס בעבודה, הכנסות מרכוש פרטי או מקורות פרטיים, הטבות שנותן מקום העבודה ועוד הרבה.
זה לא שוויון!!!

2.                 דיור: פעם גרנו בחדר קטן ויפה. היום גרים בדירות גדולות.  מי שגר בבית של 80 מ"ר נחשב לפרייר. רוצים 100 מ"ר + פרגולה ומחסן. זה בסדר! אני תומך בהם! אבל זה כבר לא שוויון.
3.                 רכב: לא פעם חברים זקוקים לרכב ומחפשים בסידור הרכב. לא תמיד יש.    לידם – חברים עם רכב פרטי או רכב מהעבודה. לא צריכים לבקש מאף אחד. ובנוסף - הקיבוץ מסדר חנייה חינם על יד הבית. כל הכבוד להם. אבל גם זה לא שוויון.             
                                                                      חינוך: אנחנו נותנים לכל ילד חוג אחד. אבל מה לעשות יש כאלה שרוצים 2-3 חוגים לילד. רוצים וגם נותנים. גם כאן אנחנו רואים רק בעין אחת. גם זה בסדר – אבל גם זה איננו שוויון.                                                                                                     
יש עוד הרבה דוגמאות, שכבר התרגלנו לעצום עין אחת ואחר כך עוד אחת. כי השינויים האלה נעשים לאט לאט ולא בתקנונים שהחלטנו עליהם מראש, בדיוק לפי כל מיני סעיפים ותתי סעיפים שהוגדרו פסיק אחרי פסיק. כי אלה החיים.
אי אפשר לקחת שני מושגים כמו שיתוף ושוויון, לנקות את האבק, לתקן תיקון
קוסמטי ולהחזיר למדף  ה - "לא תקין".

יש לבצע שינוי עם בטחון לכולם. לדבר פחות - ולעשות יותר. לשלב דיבור ועשייה.
בלי להשמיץ אחד את השני ואת ממלאי התפקידים.
חברים, שינוי יהיה!  חבל על הזמן של כולנו ...               באהבה  - שלמה בורלס



שווה  ציטוט: בעלון קיבוץ, שעבר  שינוי  לאחר משבר  שכמעט  הביא  להתפרקותו, התפרסם ראיון עם מנהל  הקהילה, שהצליח לייצב ולקדם לצמיחה והתחדשות.  וכך זה הולך, בתשובה לשאלה הקשורה למשבר שעבר הקיבוץ לפני השינוי:
"ש: למה הגענו לכך?
ת: כי בחרתם לא לעשות מהלכים נדרשים. הציעו לכם לעשות אותם לפני לא מעט שנים. והעדפתם במשך זמן רב לא לחתוך, לא לבחור, לא לעשות החלטות קשות. לשמור על הקיים. הדימוי שאני יכול להציע למצבכם לקוח מעולם הזן: החיים זורמים כנהר, הזרם חזק וזה די מפחיד לעמוד בתוכו ולהיסחף במים ללא שליטה. לכן, רבים בונים לעצמם מעין בריכה בשולי הזרם ומרפדים את בריכתם בבוץ ובאבנים. עם הזמן המים העומדים בבריכונת מתעפשים ומתחילים להסריח. אבל אנחנו ממשיכים לרבוץ בביצה בלי לשים לב. עד שלפתע הקיר מתמוטט והנהר סוחף אותנו שוב אל תוכו...".
                                                                    הדמיון למקומותינו – על אחריות הקורא ...
                            

פותחים שבת
השבוע, בהקשר לפרשת "שלח לך" בה מסופר על המרגלים הנשלחים לתור את הארץ, נשיר שירי דרך יפים, ונאזין לסיפורי חברים על מפגשים וחוויות בדרכים.
------------------------------------------------------------------------------
לסמדר שם טוב על הטקס הנאה והמרגש לכבוד מסיימי י"ב, לאסנת אדר ולאמנון מור נציגי ההורים, לאילון אדר נציג החניכים, ולי"ביתניקים מבצעי השיר: "טוב לי בקבוץ" בהנהגתו של שחר זוהר- סל יישר כוח וכל הכבוד.                                                                                                  ענה



מזל טוב
לרוני ועמי גלעד להולדת – נטע     
אחות לעופר, שני ותומר
 נכדה לפנינה ושאול גלעד
        נינה לאלי שלזינגר ולחיה קרפ
                       ברכות חמות לדודים ולבני הדודים


מזל טוב
למרים שנפלד להולדת הנכד – עידו
בן לרוית ורענן
                 ברכות חמות לכל המשפחה



שימו לב - חברי וצעירי עין שמר
חשבתם שהשינוי הדיפרנציאלי זה השינוי הגדול? זהו שלא ... זה הזמן לעשות את השינוי האמיתי בחייכם!!!
ועדת בריאות מארגנת סדנת גמילה מעישון כאן אצלנו בעין  שמר – אין צורך להזמין  רכב...
הסדנא – ללא תשלום ואפשר להזמין חברים מהסביבה.
כיבוד מובטח. אז בואו הירשמו אצל קרן משיח.

הבהרה לדבריה של רותי בן מיור בשיחת הקיבוץ
עידן יגודה - מש"א


רותי סיפרה בשיחה, שלפני 12 שנה נחשפה לרשימת תמחור החברים במפעל הגומי והייתה, כדבריה,
"מזועזעת". על מנת להבהיר במה דברים אמורים ועד כמה הם רחוקים מהמצב הקיים היום:
התמחור הראשון במפעל הגומי נעשה ב- 1992 בעקבות משבר כלכלי גדול שהיה במפעל. הוא התייחס רק לחלוקה בין עובדי ייצור ועובדי מנהלה, וביטא התחלה של שימוש בכלים מקצועיים בניהול המפעל – ניהול שלוקח בחשבון את הערך הכלכלי של העבודה, ולא רק את התפיסה האידיאולוגית, ש"כל המשרות שוות בערכן".
בכל אופן, אין כל קשר ודמיון בין התמחור הזה והתמחור האישי הראשוני שבא בעקבותיו, לבין התמחור המקצועי שנעשה בעין שמר לראשונה ב-2006, בו נקבע תמחור לכל משרה בקיבוץ בהתחשב במחירי השוק.
יש לי ביקורת  על העבודה שנעשתה אז, שלדעתי לא הייתה מספיק מקצועית , אולם אין ספק שמהלך זה חיבר את החברים אל המציאות הכלכלית הסובבת אותנו, ונתן לחברים יכולת לקבל החלטות לגבי עתידם.
אני חושב שתהליך תיקון התמחור שעשתה רוזי אפרתי לאחר ההצבעה הראשונה היה מוצלח הרבה יותר. ניתנה אפשרות לחברים להשפיע ולהשמיע את קולם. במקרים רבים הוא תיקן עיוותים, ובסופו של דבר נתן גם תוצאות לא רעות בכלל לרוב החברים. לא צריך לראות בתמחור סוף פסוק. החברים ילמדו, כך אני מאמין, לדרוש ולעדכן את שכרם. אין בזה כל פסול זה קיים בכל העולם.
בכל מקרה אין להשוות בין התקופות, ולא כדאי להפחיד את החברים בהתבסס על מציאות שהייתה קיימת לפני שנים ארוכות.  כדאי לציין גם, שמפעל הגומי, שהיה החלוץ בניהול מודרני בקיבוץ, מעביר שכר מאוד יפה לחברים שעובדים בו שנים ארוכות במסירות רבה.


אל תפסיקו לחסוך // יואל גרוסברג
בפתחו של הקיץ, אבקש להזכיר מעל דפי העלון בנושא חיסכון שוטף במים:
א.    חסכמים: לאחר שחולקו החסכמים לציבור, הברזים נוטים להיסתם יותר מהר. שמתי לב שיש נטייה להסיר את החסכם ולוותר על שירותיו, במקום לנקותו (בחומץ) ולהחזירו לברז.  אני מוצא לנכון להזכיר, שהמאמץ משתלם לאור העובד שחסכם חוסך כ- 30% בצריכת המים (בדיוק כך!).
ב.     אסלות: מים רבים ניגרים לאסלות כאשר מתבלה האטם הראשי במיכל ההדחה (הניאגרה). כאשר מאבחנים נזילה קטנה וקבועה - אנא פנו בהקדם להחלפת האטם (עבודה קטנה של 10 דקות. אפשר לפנות אלי לעזרה).
ג.      גם זה רעיון: כל רעיון או נוהג להפסקת זרימת מים מיותרת ובזבזנית יתקבל בברכה. לדוגמא:                                                                                                        
1.     אפשר להתגלח עם כוס אחת של מים חמים מאוד.
2.     אפשר לשטוף פנים ולצחצח שיניים עם כוס אחת של מים צוננים.
3.     בזמן שמחכים למים החמים המקלחת, להניח דלי מתחת לדוש ולאגור את המים. ניתן להשתמש בהם לצורך השקיית עציצים, לשטיפת הרצפה, להדחת האסלה ועוד.
העיקר – אל תרגיעו.  אנחנו עדיין בקצה המדבר.
מנעל"ה לנעל"ה - כוחנו עולה

כשהייתה בת 15, השתתפה יבגניה (ג'ניה) ויינברג במחנה קיץ בארץ מולדתה – בלרוס.
כשחזרה הביתה, ניגשה ללא ידיעת הוריה למשרדי הקהילה היהודית ונרשמה לתכנית נעל"ה.
"במהלך השנה בין ההרשמה להגעתי לארץ – עברתי המון מבחנים. אבל בתוך תוכי ידעתי שאתקבל....".


נתוני פתיחה:                            
בת 19 ילידת בלרוס
בת יחידה לאמא – מהנדסת כימיה ואדריכלית; אבא – קבלן בניין.
השבוע סיימה את "מבואות עירון" במגמת קולנוע ואמנות.

למה דווקא תכנית נעל"ה?
הגעתי למחנה קיץ  של הסוכנות, בת דודתי הייתה מדריכה שם. שמעתי על התכנית - 
אבל חשבתי שאין סיכוי להתקבל – כי אין מצב שנותנים משהו בחינם ...

מה את זוכרת מההתחלה?
הגעתי מאוחר יחסית. שבועיים אחרי התחלת הלימודים. דיקלה לרר פגשה אותי בשדה התעופה. כשהתקרבנו למוסד הכל נראה לי בצבעים חזקים מאוד. ראיתי בעיקר את הצמחייה הירוקה ופחדתי לצאת מהמכונית. 
הדבר הבא שאני זוכרת - נוה תומר מגיע לצלם אותנו. עד היום לא ברור לי למה. בכל אופן  הרושם הראשון היה, שהוא כנראה ממש איש חשוב ...

בימים הראשונים רוצים לחזור מהר הביתה?
לא. גם אז ואף פעם לאורך 3 השנים לא התחרטתי על ההחלטה.
הייתי היחידה מכיתה מבלרוס – אבל זה לא ממש שינה לי.
החלטתי לעשות מאמץ ולא לוותר כי התחייבתי לפתוח דף חדש.

איך רמת הלימודים?
מאוד גבוהה. בהתחלה כמובן היה דגש על לימוד העברית. לשמחתי גיליתי שיש לי כשרון לשפות, והאנגלית, שנראתה לי בבלרוס בלתי אפשרית, התבררה כלא רעה בכלל (עשיתי בגרות עם 5 יחידות באנגלית!!) אז גם על העברית השתלטתי די מהר.
חוץ מזה התחלתי עם החבר שלי כבר בכיתה י'  – זה הכריח אותי.
חיפשתי גם הגיון של שפה – וכך לקחתי את עצמי לשם.
וכנראה שאני גם קשקשנית וגם מעיזה – אז הכל ביחד עזר לי.

למה הלכת על מגמת קולנוע ואמנות?
חיים חננאל לימד אותי ציור ואפשר להגיד שגילה אותי בחוג לאמנות. הוא זה שדחף אותי לכיוון. למעשה, התחלתי לצייר רק כאן בישראל.
המשך

יש משהו שאת יכולה להגיד שרכשת כאן בישראל?
כנראה שטיפה של תוקפנות. זה לא שהחברה מאוד תוקפנית אבל יש משהו שמחייב אותך להתנהג כך. קיבלתי גם הרבה ביטחון עצמי.
קודם כל אנשים  מאוד פתוחים, תמיד מוכנים לעזור. למשל משפחות מאמצות – זה משהו שלא בכל חברה קיים או מובן מאליו.

במה שונים הלימודים ב"מבואות עירון" ממה שהכרת בבלרוס?
מאוד אהבתי כאן שיש חלוקה לרמות ויש לך בחירה – עם אפשרות לשים דגש על מה שמעניין אותך. ובכלל, הרעיון שיש מועד ב' למבחן - היא  משהו שלא חלמתי עליו. זה מוריד הרבה לחץ ומאפשר ליהנות יותר מהלימודים.

איך היו המורים?
תראי, נווה תומר הוא אבא שלנו ואמא שלנו והוא הכל בשבילנו. הידיעה שהוא תמיד נמצא שם בשבילנו בכל שעה ובכל רגע – היא הרגשה מאוד טובה. הוא הרבה יותר ממחנך וזה דבר גדול.
בכלל כל המורים – ממש מעולים. אבל אם אני צריכה לבחור אז עם סרגיי ורונין, המורה שלי לצילום, היה לי קשר מיוחד.
יעלי פרי, המורה לספרות, היא מורה מהסוג שאתה לא כל כך מאמין שיש כאלו.
זה קצת לא פייר לציין רק שניים – כי כל המורים מתייחסים אלינו בגובה העיניים. וזה נהדר! רוב המורים הם גם קצת חברים, עד כדי כך, שמורה יכול לקחת אותך ברכב שלו לחיפה לחפש דירה לקראת היציאה לחיים. מזל גדול שהם גם אנשים טובים שנתנו לנו את הלב והנשמה.

תתגייסי?
בטח! עדיין לא ברור לי לגמרי מה אעשה במהלך השירות.

שורת סיכום?
התבגרתי פה. 3 שנים מגיל 16 עד היום – זה תקופת חיים משמעותית ביותר.
אולי הדבר המשמעותי ביותר שלמדתי  - להיות יותר סבלנית ורגועה.



השבוע התקיימה מסיבת סיום מרגשת מאוד למחזור נוסף  של כיתת נעל"ה. בדברי הפרידה אמר, בין  השאר, נוה תומר – מחנך המחזור:

זוכר שפגשתי אתכם בשדה התעופה וניסיונות התקשורת עם "קקדילה" וכל "חארשו" ו"ספסיבה" וקצת תנועות ידיים – בקיצור ממש תקשורת נהדרת.
עברנו הרבה ביחד: לימודים, בגרויות, קבלת שבת, חגים, טיולים, שמחות ואבלות, מחלות, תה עם לימון, אהבות ואכזבות, געגועים לבית, טלוויזיה ברוסית – ושיעור חופשי שאפשר לישון בבוקר עוד קצת.
זוהי תחילת הדרך עבורכם בישראל. ניסיתי להיות בשבילכם כל יום ולתת מעצמי את המיטב.
בשבילי לחנך את נעל"ה זו לא עבודה – זוהי דרך חיים וזכות גדולה. אני שמח שיצא לי להכיר כל אחד מכם, ומקווה שנתתי לכם "ארגז כלים" קטן לדרך בישראל ובחיים. מקווה לשמור על קשר איתכם גם בעתיד.                                                                                                    באהבה -  נוה

לא הסתפקנו וזימנו את נוה תומר לשיחת סיכום קצרה:


כבר 14 שנה מאז לקחתי על עצמי את המחזור הראשון של נעל"ה. במבואות עירון זהו המחזור ה- 19 שמסיים. מעורב ומלווה כבר 14 שנה בפרויקט וזהו המחזור הרביעי שאני מסיים. התחלנו עם 27 חניכים וסיימו – 23. 
כפי שאמרתי בדברי הפרידה שלי, זוהי לא בדיוק עבודה – זוהי דרך חיים. עבודה תובענית – מצד אחד עם הרבה סיפוק אך גם דרושה הרבה סבלנות וזמינות של 10-11 חודשים בשנה.

איזה ילדים מגיעים היום לפרויקט נעל"ה?
לכל קבוצה יש האופי שלה וייחוד שלה. הקבוצה הזאת הצטיינה בחום אנושי, בקשרים טובים עם הישראלים, חלק גדול - מוסיקאליים מאוד.  ברמה הלימודית יש פערים וההתמודדות היא לא פשוטה. אני נדרש להתארגנות פרטנית מול כל חניך וחניכה. גם הרקע המשפחתי ממנו הגיעו – מורכב ומגוון.
מאוד ריגש אותנו שלמסיבה הגיעו במיוחד שתי משפחות.

אתה גם מלמד או רק מחנך?
אני מחנך ומקיים שיעורי חינוך ומגדר. ב"מבואות" יש גישה המאפשרת שיעורים נפרדים לבנות ובנים. בכיתות נעל"ה זה עוד יותר מעניין, כי הם באים מחברה שבה ההכרה במיגדריות איננה מפותחת וצריך להתמודד עם הרבה דעות קדומות ומיתוסים.

כמו?
כמו הנושא של הבכי – נערים אינם מרשים לעצמם לבכות כי זה לא מקובל אצלם.
ויש גם את החינוך, שכולל הקנייה של ערכים וחוויות ישראלים ויהודים. רובם באו בלי שום  רקע קודם מהי יהדות או הזדהות עם המדינה. 
בעיה מאפיינת היא כאשר ילד עונד שרשרת עם צלב – האם להעיר? אם כן – איך? אם

בכלל יש לי זכות להתערב? והתלבטויות דומות.
המוטו שלי הוא לתת כבוד והערכה ומקום לתרבות ממנה באו – אבל לא לוותר להעביר ערכים של זהות ומהי הסיבה שהם כאן ואנחנו כאן. זה תהליך שרק התחיל בבית הספר ונמשך מעבר לשנים האלה. יש כאלה שייקחו את זה איתם לחיים ויש כאלה שזה לא מתאים להם – וזה גם בסדר.

מה מחזיק אותך?
כמו בכל דבר - יש יתרונות וחסרונות. אבל אני מאוד אוהב את העצמאות בעבודה, את התכנים, את סדר היום וגם ההרגשה שאתה משפיע. אני מרגיש שאני משמעותי עבורם. האתגר הגדול הוא לקחת אוסף של פרטים שלא הכירו זה  את זה – ולהפוך אותם ל"צוות", לגבש אותם לקבוצה  עם קשר - זה עם זה וגם איתי.
ברור שעבודה כזאת לא ניתן לעשות ללא תמיכה של המשפחה: קתרין מאי ואלה – שמוכנות לוותר עלי או לחלופין להיות שותפות באירועים משמחים וגם פחות.

מה למדת על עצמך?
כל מחזור אני לומד. בשנים האחרונות אני נעשה קצת פחות קשוח, למדתי להקשיב, למדתי להתאים את עצמי לעבודת צוות שהוא בכל שונה  מחזור.
העבודה נותנת לי התמודדות עם סיטואציות שלא לומדים בבית הספר – אלא צריך להפעיל אינטואיציה ושיקול אישי ואנושי.

הולך לעוד מחזור?
כן, אבל כנראה בפורמט אחר שבו אהיה רק מחנך ופחות "מטפלת". אמשיך לעסוק ולקדם את החינוך הסביבתי ב"מבואות עירון" – שזה תחום נוסף  שאני אחראי עליו ומאוד אוהב אותו.


ארטנס - אמנות ותרבות בקיבוץ

בסוף השבוע הבא, בימים חמישי (23.6.11) ושבת (25.6.11) - בית ארטנס חוגג סיום שנה באירוע של קולטורה גדולה!

ומה זה "הקולטורה"?
לצד הסטודיו של בית הספר נמצאת גלריית תיאטרון של ארטנס. הגלריה היא מרחב לתערוכות ולהופעות, ומהווה גם סדנא וכיתה ללימודים רב תחומיים בתחום של אומנויות הבמה, האומנויות הפלסטיות, ארכיטקטורה ומוסיקה והשילובים ביניהם.
בכל שבת אחרונה בחודש, מתקיים בגלריה ערב אומנות רב-תחומית שנקרא קולטורה.
בקולטורה משתתפים אמנים מתוך ביה"ס של ארטנס ואמנים אורחים מהתחומים השונים.

אנחנו מזמינים את כל חברי הקיבוץ להגיע וליהנות איתנו מערב משובח ביותר של אמנות ותרבות.
ביום חמישי הכניסה לחברי הקיבוץ היא חופשית.
בשבת המחיר הוא 30 ₪ לכל האורחים.
נשמח לראות את כולכם!

בתוכנית:
18:00 פתיחת מתחם          
19:30 טיולי הופעות
21:30 הפסקה
22:00 אנסמבל ארטנס
22:30 מסיבה ובר פתוח...

(באותם ערבים יהיה רעש מסוים מכיווננו... עמכם החברים - הסליחה!)




תרגיל  כוננות
בשבוע הבא, בימים ד'-ה' 22-23.6.11 יתקיימו תרגילי שטח ברשויות ובמשרדי ממשלה.
התרגיל מהווה הזדמנות להכנת הציבור בארץ – למצבי חירום שיתרחשו ללא הכנה מוקדמת.

במסגרת התרגיל מבקשים להנחות אותנו – ליום ד' 22.6.11 :
1.      בזמן השמע האזעקה, מתבקשים תושבי המדינה להיכנס למרחב מוגן שנבחר מראש, בהתאם לזמן  העומד לרשותם.
2.      הכניסה למרחב המוגן יכולה להתבצע בכל מקום – בבית, במקום העבודה וכד'.
3.      אם הכניסה למרחב המוגן כרוכה בשיבושים משמעותיים לשגרת החיים – ניתן להמשיך בפעילות. בכל מקרה רצוי וכדאי להכיר את מיקומו של המרחב המוגן  ולסמנו באופן בולט.

אם יהיו תקלות באזעקה – יש לפנות למרכז המידע של פיקוד העורף בטלפון 1207.