חפש בעלונים קודמים

עלון 30 (2013) (5933) ט תשרי תשע"ג


ערב יום כיפור, יום שישי 13.9.13 ט' תשרי

"נשיר בלב, נשיר כאב,
 נשיר את כל התקוות,
נשיר ביחד, נשתלב
ונגשר לבבות"
לנו משלנו...
במועדון לחבר בשעה 21:00                              נשיר ביחד שירת יחיד, שירת רבים
יהיה רצון... שבת שלום


ערב סוכות, יום רביעי 18.9.13 יד תשרי

בשעה 20:30
בדשא  ע"י החשמליה
"והיית אך שמח !"

המורה של עין שמר – המשך מהעלון הקודם
והפעם חמישה מורים ומורות מספרים על הבחירה
 במקצוע ההוראה // עינת תומר

מורן בן דור                                                 
מורה כ-5 שנים, כיום מלמדת בהוסטל שיקומי לאנשים עם הפרעות אישיות והתנהגות קשות שנקרא "בראשית" וממוקם בתוך שער מנשה. מלמדת מבוגרים קריאה, חשבון ולשון.
בחרתי לעסוק במקצוע ההוראה: משום שיש לי אהבה גדולה לאנשים, רצון גדול להעביר ידע ומעבר לכך, לחנך לערכים. אני מאמינה שכמורה אני עוזרת לתלמידיי (שהם אנשים מבוגרים) להפוך לאנשים טובים יותר.
השכלה: למדתי באוניברסיטת חיפה, תחילה לתואר בהיסטוריה של המזרח התיכון ובשפה וספרות ערבית, ולאחר מכן למדתי לתעודת הוראה בהיסטוריה.
הקושי העיקרי: הוא לנסות ללמד תלמידים, בין אם צעירים ובין אם מבוגרים, שאינם רוצים ללמוד, שנפלטו מכל מערכות החינוך. צריך לגרום לאותם אנשים להאמין שוב בעצמם, ביכולת שלהם ללמוד, להבין, להתקדם. לא פעם, מגיעים אותם תלמידים לנקודות ייאוש, והאתגר הגדול הוא לא להתייאש בעצמי, לחפש דרכים יצירתיות לגרום להם לחוות הצלחה, להאמין בעצמם שוב.
סיפור מרגש: במסגרת תכנית "הילה", בה עבדתי כשנה וחצי, לימדתי נערה שנפלטה ממערכת החינוך, לא האמינה בה ולא האמינה בעצמה. לימדתי אותה לשון לבגרות והיסטוריה לבגרות. למרות שהייתה בטוחה שלא הצליחה, כשקיבלה את הציונים גילתה שעברה. היא החליטה להגיע ל 12 שנות לימוד כשהיא עושה אך ורק בגרויות (קיימת אפשרות להשיג 12 שנות לימוד גם ע"י שילוב בין בגרויות לבין מבחנים פנימיים). בסוף שנת הלימודים קיימנו מעין מסיבת סוף שנה לכל היחידה, בבית של אחד התלמידים. אותו יום היה גם יום של פרידה מאותה תלמידה שאמורה הייתה להתגייס קצת לאחר מכן. זו הייתה פרידה מרגשת מאוד. אותה תלמידה הצליחה להגיע ל 12 שנות לימוד, כנגד כל הסיכויים, ואני גאה על שלקחתי חלק בעניין זה ועל שהובלתי אותה, בתחומים שלי, להאמין בעצמה ולהצליח.
אני אוהבת את המקצוע שלי: אני אוהבת אותו משום שהוא נותן את אותה אפשרות להשפיע על החברה, להשפיע על האחר, וליצור עולם טוב יותר.
נילי דורצבכר – תומר
עוסקת בחינוך ובהוראה מזה שמונה - עשרה שנים
במוסד "מבואות עירון".  לפני כן, עבדה במהלך שבע שנים,
כמטפלת וכסייעת למורה, במערכת החינוך של עין שמר.
בחירתי בהוראה וחינוך נעוצה בעובדה שבנערותי עסקתי בהדרכת חניכים צעירים ונפלתי בשבי קסם העבודה עמם. החלטתי למסד את אהבתי זו דרך לימודי חינוך מיוחד עם התמחות בספרות ב"מכללת אורנים", שם למדתי לתואר B.Ed.  ולימודי  M.Aבחינוך מיוחד ב"אוניברסיטת חיפה".  כמו כן, למדתי קואצ'ינג במערכת החינוך, בגרות -קואצ'ינג  וגישור במכון "גבים".                                    במסגרת עבודתי ב"מבואות-עירון" אני מלמדת ספרות בכיתות: י' – י"ב,  אסטרטגיות למידה וסיוע לימודי בכיתות: ז' – ט' במרכז למידה  וחינוך ומגדר בכיתות: י' - י"ב.                                                                                                    מקצוע ההוראה טומן בחובו אתגרים לרוב. אתייחס לקווים המנחים אותי בשלוש הזירות בהן אני פועלת בעבודתי היומיומית: ספרות, חינוך וחינוך מיוחד.                                                               עיקר המורכבות, כמורה לספרות,  נעוץ בניסיון לחבר את היצירות הנלמדות לעולמם  של התלמידים. ביאליק, אלתרמן ואצ"ג,  בתור דוגמה, כבר לא "עושים את זה" לתלמידים ויש לתווך להם את התכנים הנלמדים תוך הפחת  חיים בשלדי היצירות.  הנוער כיום קורא מעט מאוד, שואף לסיפוקים מידיים של "כאן ועכשיו" ורץ למרחקים קצרים ביצירות רחבות היקף הדורשות אורך רוח ועומק.                                                                                                           כמו כן, עם כל הרצון בלמידה חווייתית ועתירת גוונים שתיארג ביריעת עולם התלמיד  - משתלשלת מעל חרב בחינת הבגרות, המזכירה שיש להספיק וללמד את כל היצירות במסגרת זמן קצובה. אי לכך, במלאכת ההוראה עלי לזכור כל העת  את המטרות העומדות בפניי וללמד לאור מאפייניו המגוונים של קהל היעד שלי.              .                                                                                                                 כמחנכת, אני מתמודדת מעת לעת עם דילמות וסוגיות כאלו או אחרות שבהן אני נדרשת לתת את ה"אני מאמין" החינוכי שלי ולהציב גבולות ברורים בעידן ילדי דור ה- Z  הבלתי נלאה.                                                                                                             כמורה לחינוך מיוחד האתגר הגדול הוא לספק מענה מיטבי וייחודי, הן ברמה הלימודית והן ברמה הרגשית, לכל תלמיד בקבוצת הלמידה, דרך סיוע בעבודות ובלמידה לקראת מבחנים, בהקניית אסטרטגיות למידה יעילות שיסייעו להם לתפקד כלומדים עצמאיים ובהקשבה למצוקות חברתיות - לימודיות שעולות ומתן כלים לפתרונן.                                                                                          בד בבד עם האתגרים, מסע החינוך וההוראה מזמן חוויות מרגשות לרוב - הראשונות שעולות במוחי מחזירות אותי למחוזות המצולקים  של פולין ושל גרמניה, עת שימשתי ראש משלחת נוער לפולין וכרכזת משלחת חילופי נוער בגרמניה.                                                                                         לראות את החבר'ה שלנו בפעולה: לומדים את הנושאים, מכינים טקסים מרגשים במחנות הריכוז וההשמדה, כואבים יחד, שמחים יחד, תומכים זה בזה בעתות משבר וחוזרים ארצה עתירי תובנות מחודדות לחיים ותרומה מעשית לחברה סביבנו  -  רואה את הגשר שנבנה כאן בבניית עתיד טוב יותר.  בנוסף, אני סבורה שתפקידנו, כאנשי חינוך, הוא להיות שם במיוחד עבור התלמידים שמתקשים להתנהל במסגרת הלימודית - חברתית.  בכל אחת מכיתות החינוך שלי היה לפחות תלמיד אחד שהתקשה מאוד להתמודד עם הנדרש ממנו,  ובסוף תהליך שנעשה


עמו היה יותר ממרגש לראותו ניצב יחד עם חברי הכיתה בסיום י"ב.  הצלחות אלו של אותם תלמידים מהוות את הבונוס האמיתי שלנו המחנכים...                                                                                                                  
לסיום, החל משנתי הראשונה במוסד, שזכורה לי כשנה נפלאה ומפרה, נקשרתי בעבותות לעשייה החינוכית. אני אוהבת את הדיאלוג עם חניכיי והשיתוף הרגשי בעולמם. אני נהנית לחוות יחד עמם את החוויות הלימודיות –תרבותיות – חברתיות שהמוסד מזמן, חוויות שמשאירות אותי בת-עשרה בנשמתי למרות מניין שנותיי.                                                                             
אני חשה שנפלה בחיקי זכות גדולה להיות בעמדת השפעה בתקופה קריטית של גדילתם ועיצוב         זהותם  ולו ניתנה בידי האפשרות לחזור במנהרת זמן  ולבחור את יעודי בחיים – הייתי חוזרת על בחירתי זו שוב ושוב...

חגית ערגי- ששון
מורה כ-10 שנים, מלמדת מקרא ואסטרטגיות למידה
  ז'- י', מחנכת ורכזת חינוך מיוחד בבי"ס גוונים.
הכשרה מקצועית: את התואר הראשון בחינוך מיוחד, לימודי הוראת מקרא, ואת התואר השני ללקויי למידה למדתי במכללת "בית ברל".
האתגר שבמקצוע: מקצוע ההוראה הוא מקצוע מאתגר ולא תמיד פשוט.
אני מלמדת בעיקר תלמידים בעלי לקויות למידה שחוו אכזבות ותסכולים בביה"ס לאורך השנים. הם מגיעים אליי בכיתה ז' כאשר תחושת המסוגלות שלהם נמוכה מאוד. בתחילת הדרך, קשה מאוד להוביל את התלמידים לבצע את התפנית שתוביל אותם להצלחה. הדבר הכי חשוב, בעיניי, הוא להעלות את הדימוי העצמי של התלמידים  ולגרום להם להאמין בעצמם (נשמע קלישאה אך אמיתי לחלוטין). ברגע שהתלמידים מתחילים להצליח ומרגישים טוב ובטוח לגבי הסביבה הלימודית שאינה מאיימת כמקודם- מתחיל שינוי אמיתי בלימודים המשליך על כל תחומי חייהם של התלמידים.                                                                                                           חוויה מרגשת: חינכתי קבוצה של תלמידים במשך 6 שנים, מכיתה ז'- י"ב. מסיבת הסיום והפרידה מהם הייתה מרגשת מאוד עבורי. מדובר בתלמידים שהכרתי בגיל 13 וכשנפרדנו, התגייסו לצבא או לקראת שנת שירות. שבוע לאחר מסיבת הסיום התחתנתי וכמובן שהתלמידים הוזמנו. רובם הגדול הגיעו ועשו שמח וזה היה עבורי מעין סגירת מעגל. עד היום אני בקשר איתם כבוגרים. הם כבר השתחררו מצה"ל ומפלסים את דרכם בין לימודים לטיולים בעולם.

אני אוהבת את החיבור לבני הנוער, הגיל הזה מורכב ומאתגר אך למחנך יש יכולת השפעה גדולה על התלמידים.

דרורה בן-פורת
עוסקת בהוראה כ- 25 שנים, עובדת כמחנכת ומורה לחינוך מיוחד בבית הספר העל-יסודי "מבואות עירון"
בחרתי ללמוד הוראה: לא בחרתי לעסוק בהוראה. למדתי היסטוריה וספרות לתואר ראשון כי רציתי לדעת... בהמשך החלטתי לעשות גם תעודת הוראה (אולי אצטרך... שיהיה...) וכשסיימתי ללמוד לתואר ראשון והגעתי לעין שמר, החלטתי לנסות ללמד במבואות עירון. מאז אני שם, עם הפסקה של כשמונה שנים בהן ריכזתי את בית הספר היסודי כשעוד היה בעין שמר ולאחר מכן ניהלתי את ה"חצר הישנה" כחמש שנים.
לימודים אקדמאיים: למדתי שנה ראשונה באוניברסיטת חיפה ולאחר מכן, כשעברתי לגור בעין שמר, עברתי לחטיבה האקדמית במכללת "אורנים" שם סיימתי את התואר הראשון. בהמשך למדתי חינוך מיוחד במסגרת לימודי תעודה בסמינר "לוינסקי".
מקצוע ההוראה: בתחילת דרכי לימדתי היסטוריה וספרות. כיום אני מלמדת במרכז הלמידה של בית הספר, אליו מגיעים ילדים המשולבים בכיתות רגילות, לצורך חיזוק ותמיכה. רוב הילדים שמגיעים למרכז הם ילדים עם לקויות למידה או קשיים רגשיים ואנחנו, צוות המרכז, מסייעים להם להתמודד עם המטלות והחומר הלימודי שנלמד בכיתות האם. אני מלמדת קבוצות של ילדים מכיתות ז'-ט' וגם תלמידים הניגשים לבגרות בחטיבה הבוגרת, בעיקר במקצוע תנ"ך.
בהוראה כל שנה וכל כיתה חדשה הן כמו הפעם הראשונה. גם אחרי כל כך הרבה שנים, במפגש ראשון עם כיתה חדשה שאני מחנכת וגם עם קבוצה חדשה במרכז הלמידה יש התרגשות ופרפרים בבטן. השנים שעוברות נותנות לי ביטחון וניסיון החשובים מאוד בעבודת החינוך וההוראה. אבל כל כיתה וקבוצה היא שונה ומיוחדת ותמיד אני פוגשת ילדים שלא הכרתי לפני כן. במובן מסוים זהו הקושי של המקצוע, אבל גם האתגר והמיוחדות שבו. אין יום שדומה למשנהו ואין ילד שדומה בדיוק לחברו.
קשיים במקצוע: ההוראה והחינוך, מעצם היותם מקצוע שמתעסק בבני אדם, מזמנים קשיים ותסכולים וגם הרבה רגעים של סיפוק, תחושת הישג, הצלחה, וחוויות מרגשות. הקשיים יכולים לבוא לידי ביטוי בשיעורים שהתנהלו בצורה מאכזבת מבחינתי, מפגש עם ילד שלא הצלחתי להבין בדיוק מה קורה לו וכיצד לעזור לו, פגישה עם הורים שיצרה כעס ותסכול במקום עבודת צוות ושיתוף פעולה, התמודדות עם הצבת גבולות ובעיות משמעת שהן פרויקט לא פשוט בכלל ובמיוחד כשמדובר בגיל הנעורים.

הצלחות ותחושת סיפוק: החוויות, ההצלחות ותחושת ההישג הן חלק בלתי נפרד מחיי היום-יום שלי כמורה. זה יכול להיות בפרטים הקטנים, כמו: שיחה טובה עם נער, הצלחה של תלמידים במבחן אחרי שעזרתי להם להתכונן, שיחה מחזקת עם הורים, מילה טובה שנאמרה לי בחדר מורים ועוד. וגם מסיכומי שנה שאני שומעת מהתלמידים שלי, דברי תודה, משיחות סיכום אחרי 3 שנות חינוך שבהן אנחנו מסכמים תהליך ודרך שעברנו יחד. אין ספק שעבורי, מקצוע ההוראה והחינוך הוא מרתק, מאתגר, מתחדש תמיד, דורש ממני התמודדות אינטלקטואלית וגם רגשית. המצבים שאני עומדת בפניהם מדי יום מחייבים חשיבה והתייחסות שתתאים למי שעומד מולי. כל יום שונה מיום שקדם לו. וזה, אני חושבת, מה שעושה את העבודה שלי מרתקת ומאתגרת למרות ואולי בגלל 25 השנים שעברו. ב-11 השנים האחרונות אני עוסקת בחינוך מיוחד ומחנכת כיתות מ"בר (מסלול בגרות רגיל). כל מה שכתבתי עד כה מתעצב ומתחזק בעבודה עם ילדים לקויי למידה שזקוקים מאוד לליווי ותמיכה על מנת להצליח.
 אז כן, אני אוהבת את המקצוע שלי,  הוא ממלא ושואב אותי לתוכו ומאפשר לי לחוות חוויות של נתינה וקבלה שמעשירות ומעצימות אותי.
 בדיעבד, האם הייתי בוחרת שוב בהוראה? קשה לענות של שאלה זו. אני לא מכירה מקצועות אחרים שאינם קשורים להוראה. יתכן ואם הייתי בוחרת אחרת היית מגיעה למסקנות שונות. היום, מהמקום בו אני נמצאת, אני מרגישה שהבחירה שעשיתי הייתה נכונה עבורי.

אורי תומר
עוסק בחינוך והוראה כ-14 שנים. מתוכן היה רכז פנימייה, מחנך, מורה למגדר ורכז חברתי. מלמד במבואות עירון בכיתות י'-י'ב'
בחרתי במקצוע ההוראה: העיסוק בהוראה היה המשך טבעי לדרך חיי. לפני שירותי הצבאי התנדבתי שנה כמדריך בקן "קריית יובל" בירושלים, מטעם השומר הצעיר. בצבא הייתי קצין חינוך ובאופן טבעי המשכתי לתחום החינוך.
השנה הראשונה שלי כמורה: העמידה מול כיתה שונה מהדרכה חברתית, בה הייתי מורגל. כשהתחלתי ללמד בכיתה זה היה בשבילי אתגר גדול. בנוסף לחומר הלימוד הייתי צריך לדאוג לכל נושא המשמעת. בפעם הראשונה שעמדתי מול כיתה היו לי דפיקות לב, חשבתי: איך אצליח, האם אהיה מספיק משמעותי בשבילם כמחנך. היו לי הרבה פרפרים בבטן...



הכשרה אקדמאית: למדתי לתואר ראשון  בחינוך בלתי פורמלי משולב עם חברה ואזרחות כולל תעודת הוראה בתחום האזרחות - במכללת בית ברל.
ולתואר שני בחינוך בלתי פורמלי ויהדות בת זמננו במכון שכטר בירושלים.
התמודדות עם בעיות משמעת: אני משתדל להתמודד עם בעיות משמעת בדרכי נועם. אני משתמש בהומור ובד בבד מציב גבולות מאוד ברורים, מה מותר ומה אסור.
לימודי המגדר: בלימודי המגדר מחלקים את הכיתה לבנים לחוד ובנות לחוד. אני מלמד את הבנים. זו סדנא של פעילויות שעוסקות ב"מה זה אומר להיות גבר בעידן הפוסט-מודרני" . תכנים שמעסיקים את בני הנוער, מחיי היום יום שלהם כמו: התחום שבינו לבינה, רגשות, קשרים חברתיים, צבא מהזווית המגדרית, ניתוח החיים במשפחה והחלוקה הפנימית שבה, מה זה להיות בן בחברה מצ'ואיסטית ועוד. זו תכנית ייחודית, שהתחילה לפני כשמונה שנים ביוזמת מספר מורות. תחילה לבנות בלבד, ולאחר כשנתיים הוחלט להרחיב את התכנית גם לבנים. הנושאים שעוסקים בהם בסדנא הזו נותנים לתלמידים כלים להמשך החיים. הנושא הזה מרתק אותי ואני אוהב  ללמד אותו.
הקושי העיקרי במקצוע: ההתמודדות עם השחיקה. כמו-כן, לפעמים אני מתכנן מערך שיעור מסוים ובסוף אני לא מצליח להעביר את זה כמו שתכננתי. ולפעמים דווקא משהו קטן שתכננתי ברגע האחרון מצליח יותר...
חוויות מרגשות: היו לי הרבה חוויות מרגשות. החוויות היפות במקצוע זה שאני מצליח "לגעת" בתלמידים במשהו, אפילו קטן, בעיקר דרך השיחות אישיות.
סיפור מרגש: הייתה לי תלמידה שהצטרפה לכיתתי באמצע השנה, התחילה מ"נקודה נמוכה". במקום ממנו באה – היא לא הצליחה להביא את יכולותיה לידי מיצוי. עם הזמן, היא הצליחה ושגשגה והיה מרגש לראות אותה משתפרת ומתקדמת ולדעת שהצלחתי לנתב אותה למצוא את
הכוחות שמצויים בה. ראיתי אותה צומחת לי מול העיניים כבר בשנה הראשונה שלמדה אצלי. היא גם ידעה להעריך את מה שקיבלה ממני וממורים ואנשי צוות אחרים בבית הספר.
סיפור מרגש נוסף: היה לי תלמיד בעל צרכים מיוחדים, שהיה בודד חברתית. אחד המורים הצליח ליצור אתו קשר מיוחד ולעזור לו מבחינה לימודית ואישית. אני סייעתי בתחום החברתי, חיברתי בינו לבין תלמיד נוסף. החיבור ביניהם היה מאוד מרגש. הוא הצליח לסיים את בית הספר בצורה יפה ואף לעשות מספר בגרויות.
בהחלט הייתי בוחר שוב במקצוע ההוראה: זה אחד המקצועות התובעניים ביותר, אך גם המספקים ביותר. אין כמו הזיק בעיניים של התלמידים. זה נותן המון כוחות להמשיך.
ולסיום – כולי תקוה, שעוד הרבה צעירים, בנות ובנים יילמדו את מקצוע ההוראה                             ויבחרו בזה כדרך חיים.


מורה לחיים
סיפורים מהשטח (מתוך: הגיע זמן חינוך(
הסופר מאיר שלו מספר את סיפורו של המורה יעקב איצקוביץ, שהשפעתו על תלמידיו נמשכה עשרות שנים ולימדה אותם את מהות החקר, הגילוי והלמידה:
"לפני שנים פגשתי אדם מיוחד במינו, פרופ' דרור שדה ז"ל. פרופ' שדה היה פיזיקאי ואני שאלתי אותו מדוע בחר בתחום הזה
הוא סיפר לי סיפור מעניין:
בשנת 1943 הוא היה תלמיד כיתה ג' ב"בית הספר לנערים עובדים" בחיפה. היה להם שם מורה לטבע ששמו יעקב איצקוביץ. במשך שנה תמימה לימד המורה איצקוביץ את כיתה ג' ב"בית הספר לנערים עובדים" בחיפה רק על צמח אחד, ששמו העממי הוא "אל תיגע בי" ושמו המדעי הוא" מימוזה ביישנית".
לצמח הזה יש תכונה מעניינת: עליו נסגרים במהירות כשנוגעים בו כדי להרתיע את הבהמה שרוצה לאכלו, וגם בתנאי שרב ובמשך הלילה. ובכן, במשך שנה תמימה, שנת הלימודים 1943 כולה, למדו ילדי כיתה ג' של "בית הספר לנערים עובדים" בחיפה רק דבר אחד – את התנהגותה של המימוזה הביישנית. הם גידלו אותה בחדר הטבע, טיפלו בה, השקו אותה, צפו בה וחקרו אותה. המורה יעקב איצקוביץ גם הוציא אותם אל הכרמל לעקוב אחריה במקום חיותה הטבעי.
פרופ' שדה סיפר לי שאיצקוביץ מינה אותו להיות האחראי על כיבוי האור בחדר הטבע, וכך הוא הבחין בדבר מעניין – שאופן הסגירה של העלים בלילה שונה מסגירתם באור יום. לא אכנס לפרטים, אבל המורה בדק ומצא שמדובר בתגלית של ממש ודאג לפרסמה בעיתון מדעי.
"בכיתה ג' ההיא היינו שמונה תלמידים", סיפר לי פרופ' שדה, "שלושה נעשו מהנדסים, שתיים היו למורות, אחד משפטן ושניים פרופסורים באוניברסיטה. אני מאמין שיעקב איצקוביץ תרם לכך תרומה של ממש".
"האם מישהו מכם עסק בבוטניקה?" שאלתי.
"לא" הוא אמר, "אנחנו לא למדנו ממנו בוטניקה, אנחנו למדנו ממנו לחקור וללמוד ולגלות".
"והמשכתם ללמוד אתו גם בשנים הבאות?"
"לא," אמר פרופסור שדה, " בסוף אותה שנה התלוננו כמה הורים שהמורה יעקב איצקוביץ לימד אותנו רק על צמח אחד ולא הספיק את כל תכנית הלימודים, ומנהל בית הספר פיטר אותו".                                                                                

בנוהג שבעולם – אלף בני אדם נכנסים למקרא
יוצאים מהם מאה למשנה
יוצאים מהם עשרה לתלמוד
יוצא מהם אחד להוראה

פתיחה // מליק גור
ראש-השנה תשע"ד

שנה טובה לכולם, ליחיד, ליחד, לאנחנו לבית עין-שמר.
שנה טובה מורכבת מטוב קטן ועוד טוב קטן שיחד הופכים לטוב גדול המפגיש בין היחיד ליחד
ואז נוגע ברבים.
גם בשנה הזו נולדו ילדים, נולדו נכדים ונינים "בחצרו של קיבוץ"
עימם נולדו התקוות, החלומות ומעט חרדות.
היום-יום, הדקות הרודפות אחת את השנייה תוקעות אותנו בהישרדות, במלחמה להשיג, לשמור על הקיים שלא יגרע ממה שיש.
כשנביט למרחוק, וניסע באורות גבוהים אולי נוכל לראות את השלם, את הטעם לדברים, את משמעותם.
יצירת חיינו המשותפת חוגגת עוד שנה, 86 שנים של דרך חיים, לא פרויקט לרגע, לא רק כלכלית, מאזנית, מהוונת, נומינלית, ריאלית עם מקורות ושימושים. הקיבוץ-הבית שבנינו נבחן במשך דורות שכל אחד נמצא בו והוא נמצא בכל אחד.
בואו נביט על היצירה באהבה, ברוך, בחיבה ואז נחוש שיש בחלת הדבש הכללית גם טיפה מהדבש הפרטי. שהחלום שנחלם – מורכב מחלומות חבריו.
כל עוד אנחנו חולמים ומקווים למשהו טוב יותר, שלם יותר, מתאים יותר, הדגל יתנופף ברוח הנושבת ממנו.
לא הכל התגשם אבל נמשיך לחלום (בעיקר כשאנחנו ערים)
נאסוף את כל הכוחות הנמצאים בביתנו ואז בטוח שנגיע וניגע בחלומות הבאים.
על מעשינו משקיף החצב בחיוך סלחני יש לו עיתים משלו, פורח בפרחיו לפי הגיון הטבע.
כל אחד ייתן לחצב שבו לפרוח בעתו לכולנו ולו.
ומפריחת כל הפרחים נעשה זר גדול, נשים בסל הכללי את יתרונותינו ועימם נגיע למרחוק.
חג-שמח לכל בית עין-שמר

 לסיום,
נפתח לנו שער בעת נעילת שער
נצא אליו עם המון תקוות והתחלות חדשות, נמצה את יכולותינו
כי כידוע השלם הוא הרבה יותר מחלקיו, כמו שאמרה רבקה גורפיין בספרה "טעם של בחירה".
שתמיד נמצא את הטעם במעשינו וגם נעשה אותם בטעם. שנה טובה לקיבוץ עין שמר

זיכרונות ילדה קטנה מהמלחמה ההיא...

שבת בבוקר, בהגיעי הביתה מבית הילדים, ישב אבא על המדרגות לבוש מדים ובדיוק קשר את השרוכים בנעליו הצבאיות. לא הבנתי – רק לפני ימים ספורים חזר לאחר שבועות ארוכים בצבא, והבטיח שעכשיו יהיה איתנו הרבה עד שיחזור לשם שוב.
שאלתי בבהלה למה הוא שוב לובש מדים לאחר שהבטיח... והתחלתי לבכות. אבא ניסה להרגיע ואמר שצריכים אותו למשהו קטן ויחזור מהר. הייתי "הילדה של אבא" ולכן היה לי נורא קשה וכעסתי עליו, במיוחד לאחר שכה שמחתי שהיה כבר שוב בבית, "ואבא תמיד מקיים הבטחות"...

למחרת, כשחזרתי שוב הביתה אחה"צ, במקום ההורים היו בבית שלנו המון אנשים וכולם בכו. נאמר לי שיש מלחמה ואבא נפצע. ידעתי שמבוגרים בוכים כשמישהו מת, אז הייתי בטוחה שאבא נהרג במלחמה והתחלתי לבכות עם כולם. למרות שניסו להרגיע ולשכנע שאבא לא מת, לא האמנתי וביקשתי לראות אותו אם אכן כך. מאחר ולא נתנו, זו היתה עוד הוכחה עבורי שאין לי אבא יותר.

רק כחודש לאחר מכן איפשרו לנו, הילדים, לבקרו בביה"ח. אולם משך כל אותם ימים ארוכים עד הביקור, כשלא ידעתי מצבו, חשבתי רק על אבא שכה אהבתי והערצתי ויותר לא אראה לעולם, ואיך נוכל בכלל להמשיך בלעדיו? אבא, שידע ולימד אותנו כל דבר, עשה לנו ואיתנו דברים כיפיים, שיחק איתנו...  אפילו ידע לצייר באופן מדהים כל דבר שביקשנו (כישרון נסתר).
גם בדרך לביה"ח לא ידעתי למה לצפות. בכניסה לחדר בו שכב נעמדנו המומים – כל הפצועים ששכבו בו היו עטופים תחבושות, בעיקר על הפנים, ולא יכולנו לזהות את אבא שלנו. רק לאחר שאמא לחשה לו שהילדים הגיעו, קרא לנו בהתרגשות והקול המוכר עשה את שלו...
היה מפחיד, קשה ועצוב לראות את אבא במצב כזה, שלא מסוגל אף לראות אותנו, ואיך נעלמה פתאום יד אחת שבמקומה היתה רק תחבושת ענקית?! גם לחבק אינו יכול. הדבר היחיד שנותר גלוי בפניו במלואו היה הפה, שחייך אלינו, מה שעזר לי להתגבר על המבוכה והפחד, להתיישב על המיטה צמוד אליו וקרוב במיוחד לראשו (אולי הוא גם לא שומע טוב), והתחלתי להקריא ולתאר לו את כל המכתבים, ציורים ואיחולים ששלחו ילדים רבים בקיבוץ, מכל הגילאים, במיוחד בשבילו, וכמובן שציינתי שמו של כל ילד/ה שהכין את הדף. הציורים שלנו ושל ילדים נוספים ניתלו מעל מיטתו, למלא את הקיר בצבעים וחיים, למרות שאף אחד מהפצועים לא יכול היה לראות ולהתעודד מציורי הילדים הקטנים.

וההמשך - חלקכם וודאי גם הייתם עדים להתגברותו, יכולותיו ומעשיו – ובמיוחד ואולי דווקא בגלל המלחמה ההיא ומה שעבר, חזרתו ופעילותו בצבא בעיקר בעזרה, לימוד ונתינה לאחרים.


                                                                                                                                  שיר מור




זיכרון ילדות ממלחמה רחוקה // מרה אבנר
====================
ארבעים שנה חלפו מאז אותו צהרי יום שבת, השבת הגורלית ההיא בה התהפכו היוצרות, בה נמוג עולם ילדותי.
בחטיבת הביניים "יעלים" אשר בסמטת רחוב שניאור בבאר שבע, היה ממוקם בית ספרי.
מחלון סלון דירתנו יכולתי לצפות ישר לתוך כיתתי, כיתה ח' 3.
בכיתה שלי למדנו ילדים בני עולים חדשים ובני ותיקי השכונה.
המחנכת שלי, שאת שמה איני זוכרת, הייתה קרוצה מחומר מיוחד.
לזכותה בעיקר אני מייחסת את ההצלחה ביצירת אינטגרציה כמעט בלתי אפשרית בין ילדי עולים, אשר הגיעו מתרבויות, שפות ועולמות כל כך שונים.
עובדה...הנה אנחנו, אחרי ארבעים שנה, כולנו ישראליים, והרבה תודות לאנשי חינוך כמו המחנכת שלי מאז .אך לא רק המחנכת שלי, גם אותו אירוע גורלי של אותה שבת, 6 באוקטובר 1973, הפכה את כולנו, בני עולים חדשים וותיקים למקשה אחת, למטרה אחת.
באותה העת בשכונתי, שיכון ב', למדו לחיות בדוחק ובשיתוף מאולץ עולים חדשים, חילונים ודתיים, משלל העדות המרכיבות את עמנו.
בשכונה לא היו מספיק בתי כנסת, רק בית כנסת אחד זכור לי, אך גם הוא מעבר ל"תחום שבת".
זכור לי איך כל יום כיפור נהפכה כיתתי לחדר תפילה מאולתר אשר בקעו ממנו קולות תפילה במהלך ימי הצום.
נוסח התפילה שבקע מכיתתי היה ספרדי במובהק. לא ידעתי להבדיל אם מדובר היה על מתפללים יוצאי מרוקו, לוב, מצרים, או גרוזינים אשר חיו בשכנות אלינו בבניין בעל 4 קומות.
העולים הרוסים והרומנים עדיין לא התפללו ובוודאי לא אנחנו, משפחה של תושבים חוזרים יוצאי קיבוץ השומר הצעיר.
זכור לי איך קולות המתפללים הדהדו בין סמטאות הבלוקים בהם שכנו העולים החדשים.
הכי עוצמתי ומטלטל היה עבורי קולו של השופר. תקיעתו סימנה לא רק את סיום הצום אלא גם התפוגגות הקסם בה שרויה הייתה כיתתי במהלך יום הכיפור, עטיפת הקדושה שנמוגה עם תקיעת השופר. וכך, בבת אחת חדלה כיתתי לשמש כמקדש וחדר תפילה ושוב חזרה להיות שדה קרב והישרדות, למפגש כמעט בלתי אפשרי בין בני הנוער, בני עולים שהיינו אז.

                        השבת הגדולה// מרה אבנר
=========                                      
מאותו יום שבת, ה-6 לאוקטובר 1973, חרוטים בזיכרוני במיוחד קולות המתפללים, בפרט קול תפילתו/שירתו של ילד קטן אשר בלטה בין קהל המתפללים. קול דק וצלול כמו של שירת זמיר. בסביבות השעה אחת נשמעה צפירה חודרנית ואימתנית אשר טמאה כבמעשה סדום ללא רחמים את הקדושה של אותו יום.
זכור לי איך בבת אחת השתתקה שירת המתפללים וכל רחבת הבית ספר התמלאה אנשי מילואים. מתפללים הוצאו מהכיתה, נדחפו החוצה מבין כתלי בית הספר. זכור לי הבלבול, הבכי, חוסר האונים של המתפללים, הכלימה, ובמיוחד תלונותיו של איש זקן בעל מבטא מאוד כבד על כך ש"איך איך, לנו, בארץ ישראל, בארץ הקודש קטעו לנו את התפילה, הכתימו את היום הכי קדוש". אחרי כן הגיע שיא המלחמה, רחובות הוחשכו, החדשות ברדיו, הטלפונים והשיחות בלחש, חוסר האונים שהפך לנחלת הכלל, ומאזן האימה... כמה הרוגים וכמה פצועים, האם מהמשפחה או ממעגל המכרים?
אבל זה היה המשחק של הגדולים.
בשבילי,
ילדה בת 12,
יום כיפור, י תשרי התשל"ד, הוא התאריך בו התהפכו היוצרות, בו נמוג עולם ילדותי.                                                                                                                                 
ארבעים שנה למלחמת יום כיפור
ייזום המלחמה על ידי מדינות ערב הפתיעה את אגף המודיעין של צה"ל, שלאחר הניצחון הגדול במלחמת ששת הימים ב-1967, לא צפה את פתיחתה, ולא את עוצמת המתקפה ומאפייני הלוחמה של צבאות ערב.
בחמשת ימי הלחימה הראשונים, שבהם ניכרה השפעת ההפתעה וצה"ל ניהל קרבות בלימה מרים, ספג צה"ל כמחצית מכלל אבדותיו בלוחמים, במטוסים ובטנקים. בחמשת הימים הראשונים של המלחמה נהרגו בממוצע כ- 190 איש ביום, לאחר מכן האבדות ירדו בממוצע לכ-91 ביום. רוב השבויים הישראליים נשבו בחמשת ימי המלחמה הראשונים (כ-220).


הודעות ושונות
פותחים שבת
"פותחים שבת" תשוב לפעול
בעוד שבועיים
בתאריך: 27.9.13

צוות "פותחים שבת"

לציבור הנהגים שלום,
יום כיפור-
ארון המפתחות ייסגר ביום שישי, 13.9.13 בשעה 18:00
וייפתח במוצאי שבת, 14.9.13 בשעה 19:30.
 גמר חתימה טובה,
אדווה בראון, סדרנית הרכב
תורנות שמירה
בתאריכים 15.9.13-24.9.13 אהיה בחופש.
בנושאי שמירה לפנות לרועי פרילינג בטלפון: 057-8746323
תודה ושנה טובה,
מנו אלון
שיחת קיבוץ

שיחת קיבוץ הקרובה תתקיים ביום שלישי בתאריך

17.9.13 בשעה 20:30 במועדון לחבר.

שימו לב, העלון הבא ייצא ביום רביעי, 25.9.13, ערב שמחת תורה

שעות פתיחת חדר האוכל במועדים ובחגים הקרובים
יום שישי, 13.913, ארוחת צהריים תוגש בין השעות 11:30-12:30
יום שישי, 13.913, ערב יום כיפור, ארוחת ערב תוגש בין השעות 18:15-20:00
יום רביעי, 18.9.13, ערב חג סוכות, ארוחת צהריים תוגש בין השעות 11:30-12:30
יום רביעי, 18.9.13, ערב חג סוכות, ארוחת ערב תוגש בין השעות 18:15-20:00
יום שישי, 20.9.13 אין ארוחת צהריים, ארוחת ערב תוגש בין השעות 18:15-20:00
יום רביעי, 25.9.13 ארוחת צהריים תוגש בין השעות 11:30-12:30, אין ארוחת ערב
יום שישי, 27.9.13 אין ארוחת צהריים, ארוחת ערב תוגש בין השעות 18:15-20:00
שנה טובה ובתיאבון
צוות המטבח וחדר האוכל

קסם הקולנוע
ישנו מקום מופלא בכפרנו הקט, מקום קסום ומיוחד, אחת לשבועיים הוא עוטה חג, אינו תלוי בשום ממסד, מושך אליו כאבן שואבת קהל חסידים נאמן ואוהב הגומע בשקיקה עוד פנינה קולנועית ומודה על כך מכל הלב לאחיות ש.א "הפקות" (שרה ואיה התאומות) ובליבו הוא מייחל "הלוואי שימשיכו רגעים אלה עוד ועוד".
תודות לשרה ואיה
מאוהדי הסרט הטוב

נשים בונות קהילה
ארבעה קורסים לנשים מטעם המועצה יפתחו לאחר החגים

הדרכת פייסבוק מקיפה למתחילות
ההדרכה מיועדת למי שאין לה פייסוק וגם למי שיש לה פייסבוק אך לא יודעת לממש את הפוטנציאל שיש בכלי החשוב הזה. משך הקורס: שני מפגשים בימי שני 17:00-19:00

הדרכת פייסבוק ושיווק לבעלות עסקים
הסדנה מיועדת לבעלות עסקים אשר רוצות לקדם עצמן בפייסבוק. משך הקורס 4 מפגשים בשעות 19:30-21:30 בכיתת מחשבים במרכז מילוא
6 מפגשים המקנים כלים מעולם הגישור להתמודדות עם מחלוקות, קונפליקטים ואתגרים בעולם הנשי
עלות למשתתפת 400 ₪. קבוצת בוקר ימי ה' 10:00-12:00 בתלמי אלעזר קבוצת ערב 19:30-21:30 בבית המועצה
קורס ניהול תקציב המשפחה
שישה מפגשים בימי שלישי בשעה 20:30 בבית המועצה 240 ₪ למשתתפת
פרטים נוספים והרשמה לכל הקורסים ניתן לשלוח מייל ל: maya@menashe.co.il
מהמועדון לחבר

נעלמה, נלקחה!!!
פלטה חשמלית
אבקש להחזירה. היא נחוצה מאוד לאירועים במועדון.
תהיה אמיץ – כמו שלקחת,  כך מצא דרך להחזירה!
שנה טובה ושקטה, מלאת פעילות ושמחה.
מרלן לא תהיה עד ה 5.10.13 , לקוחותיה מתבקשים ליצור קשר לאחר תאריך זה.

לציבור הנהגים שלום,                                       כמה תזכורות...
1.    לכלל הנהגים- כשאתם מזמינים רכב לאותו היום או יום לפני אחרי השעה 10:00 המערכת יכולה לשבץ אתכם בסידור ולהוציא אתכם על אף ש"קיבלתם" אוטו. שימו לב שבמקרים אלה לאחר שאתם מזמינים את הרכב נרשמת הודעה: "שיבוץ רכב להזמנה זו אינו מובטח מכיוון שההזמנה הוזנה לאחר השעה 10:00".
במידה ונסיעה זו חשובה עבורכם- פנו אליי ואדאג מראש לחזק/לקבע את ההזמנה, במידה וזה אפשרי.
בכל מקרה מומלץ להזמין כמה שיותר מוקדם רכב.
 2. כשאתם מזמינים רכב אל תסמנו בסוג הרכב פעמיים "כן" (מערכת סידור הרכב לא יודעת לקרוא כמה פעמים כן, ולא תקבלו רכב).
במידה ולא משנה לכם סוג הרכב סמנו "לא משנה".
דוגמה לא נכונה- X                                                 דוגמה נכונה-        

כמו כן, במידה ואתם רוצים להזמין רק רכב פרטי, מומלץ לא לסמן בעדיפות רק "רכב פרטי" , אלא סמנו "לא משנה" על רכב פרטי ועל רכב עם ביטול כרית אויר. כך יינתנו לכם יותר אופציות.
דוגמה:
לא מומלץ                                                       מומלץ
   

3.       לנהגים בעצמאות כלכלית- במערכת סידור הרכב יש לחברי קיבוץ עדיפות על עצמאות כלכלית, לפי החלטות הקיבוץ, ולכן מערכת סידור הרכב לפעמים מוציאה אתכם מהסידור (אלא אם הזמנתם הרבה זמן מראש(.
בכל מצב ושעה ניתן לפנות אליי, אני תמיד משתדלת להיות זמינה. במידה ואיני עונה- שלחו אליי הודעת טקסט ואחזור אליכם כמה שיותר מהר.
אדווה בראון, סדרנית רכב.
0584414832    advabrown@gmail.com
ראש השנה תשע"ד
"ולכאורה עסקנו בשלנו, רק בשלנו
בלי לבקש גדולות ונצורות
שואל עדיין
שואל מאיין
כן, מאיין כוחות לשאוב?"

אז תודה מכל הלב לכל העוסקים והעוזרים במלאכה
שהכינו לנו את החג
כולל האירועים שקדמו לו.
שתמיד תהיו שם לעזור ולשתף פעולה, שיהיו לנו עוד הרבה חגים מוצלחים השנה.
תמי צמח וצוות ראש השנה:
רונן ברכה, קובי גרוסמן, טלי וטל בדרק (גרוסמן), אפרת מרקם, דגנית חננאל,
אורלי ארליכמן ושביט שפירא

אנו משתתפים בצערה של
מרלן אלבז
על מות האח בצרפת
תנחומים לכל המשפחה

הגיע זמן יוגה!
 היוגה מעניקה כלים לחיים: לבריאות ואיזון, לגוף חזק וגמיש, לנשימה נכונה,                לפיתוח יכולות של ריפוי עצמי והרפיה. מוזמנים לנסות ולהכיר את נפלאות היוגה                  בכל ימות השבוע עם מגוון מורים מנוסים ומסורים:
הני - ימי א' וד' בשעה 19:00 - אשטנגה יוגה - תרגול בזרימה המתאים לכל - 4151 או 6372323
לאחר החגים - שיעור נוסף - יוגה רכה עם הני - פרטים נוספים והזמנה - יבואו!
רותי - ימי ב' וה' בשעה 19:30 - יוגה ויג'נאנה - התרגול מפתח גמישות, כוח, יציבה נכונה וריכוז ומאפשר לכל מתרגל להתקדם על פי יכולתו - 052-2368077
אריאלה - יום ו' בשעה 8:45 - איינגאר יוגה - עבודה נכונה עם הגוף תוך דיוק ובשילוב עם זרימה ותיאום בין הנשימה לתנועה - 050-2030485
מירב - יום ג' בשעה 19:30 - ויג'נאנה יוגה - 052-3908825
עמית - יום ד' בשעה 17:30 - שעה קבועה תקבע לאחר החגים - אשטנגה יוגה ויניאסה - שיעורים מתאימים במיוחד לצעירים - תרגול בזרימה, טכניקות נשימה - 054-7908122
לאחר החגים: חוג יוגה לפעוטות והורים - ימי ד' בשעה 17:00 - קיה - 052-4545213
ניתן להתייעץ עמי או להתקשר ישירות לאחד המורים - כדאי!
עוד ב"מקום של יוגה":
- פילאטיס מזרן - מיכל גולן
- חוג בונה עצם - פרטים אצל נירה קישיק
- שיעורי טאי- צ'י בסגנון ייחודי - יום ו' בשעה 7:00 ויום ג' בערב בסטודיו אחר בעין שמר - דוד נתנאל - האימון  בטאי צ'י  בסגנון וודאן משלב גמישות, עוצמה ומיומנות לחימה פרקטית, לצד מדיטציה, תרגילי נשימה/ צ'י קונג וסידרת תנועה איטית וזורמת (זו המוכרת מהפארקים שבסין). התרגול בשיטה משפר את בריאות הגוף ומטפח את האיזון הפנימי. יכולתנו לנהל את הקונפליקטים הקיימים בחיינו גדלה. מיומנות ההקשבה הפנימית מתפתחת ואיתה החיבור ויכולתנו להשפיע טוב לסביבת חיינו. שיעור ניסיון ללא תשלום! (רק בתאום מראש בבקשה) - 052-8848808

יום ראשון 22.9.13 י"ח בתשרי
"אי כישלון למופת"
בשעה 21:00
במועדון לחבר
עם : אורית פראג
חברת דפנה, עיתונאית ועורכת...
הרצאה מלווה במצגת ובסיפור היסטורי כפי שהעיתונות
הקיבוצית סיפרה אותו
אקטואלי, מעניין, מרגש וחשוב


ציפורי עין שמר
פגישה עם עודי דגאי ויוסי בן-מיור
ביום שלישי 24.9.13
 בשעה 20:30 בחממה
כולם מוזמנים!
יום חמישי 19.9.13 ט"ו תשרי
חוזרים לריצת והליכת לילה לאור ירח מלא...
מיועד לכולם: לרצים ולהולכים מבוגרים, ילדים ואורחים
תנצלו את החופש ובואו לחגיגת ספורט ובריאות
נפגשים בחממה בשעה 20:30 לקפה וחטיף אנרגיה
יהיו שני מסלולים שיהיו מסומנים בסטיק- לייטים
מסלול של 4 קילומטר
ומסלול של 8 קילומטר
בשני המסלולים ניתן גם לרוץ וגם ללכת.
חזרה לחממה לכיבוד.
נתראה, תמי צמח, אלעד יגודה ונועם גבע


שיר תשרי
מילים: רחל שפירא לחן: דני עמיהוד


השמיים משתנים
לעיני החקלאים.
השכנים מתכוננים
לימים הנוראים.

מישהו חושב עליך
ורושם את מעשיך.
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה.

מנדרינות מבשילות
בפרדס במועדן.
המורות משתעלות
והולכות לישון מוקדם.


כבר ראיתי נחליאלי
ואולי זה רק נדמה לי
עוד חמסין נשבר אתמול
גם החופש הגדול
עוד חמסין נשבר אתמול
גם החופש הגדול.

מה יקרה ומה יחלוף?
שואלים הכתבים,
כשלאורך כביש החוף
מתייצבים החצבים.

מה בעיתוני הערב
מבשרת הכותרת?
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה
בוא הביתה במהרה
עם הרוח הקרירה.