עלון 18 (2014) (5964) ב אייר תשע"ד

טקס יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל תשע"ד

יתקיים ביום ראשון, 4.5.14, ד' אייר

בבית הבנים

בשעה 20:00

טקס בבית הקברות

יתקיים ביום שני, 5.5.14, ה' באייר

בשעה 11:00 - עם הצפירה

הציבור מוזמן להניח זרים על קברי הנופלים

מופע יום העצמאות של המועצה  

      יתקיים ביום שני, 5.5.1

דוכנים ואטרקציות בשעה 20:15 

התחלת המופע בשעה 21:00

במתחם גוונים

בבימויו של חיים חננאל

יש נציגות מאוד נרחבת של חברי עין שמר והילדים בסרטים המשולבים במופע וגם על הבמה ומובטח מופע קצבי ומהנה לא פחות ואפילו יותר מהשנה שעברה

המופע מוקדש לשירי אריק איינשטיין

יום העצמאות ה –- 66 למדינת ישראל תשע"ד

הפנינג עצמאות בחצר- הישנה

חוגגים ביום שלישי 6.5.14

מהשעה 17:00

קישוטי אופניים, חנוכת המדרכה הלבנה, טיול אופניים, ריקודי עם, אפיית לחמניות, ציור משותף על בד, הקרנת סרטים, ביקור במוזיאון, "חפשו את המטמון". 

כיבוד: קפה ועוגה ונשנושי עצמאות: פלאפל וחמוצים בפיתה

נזכור את חברינו

בנינו ובנותינו

דוד שניידר - נרצח בחצר הישנה בעין שמר -  1938

יצחק פרלברג - נפטר בעת שירותו בצבא הבריטי - 1942

מקי שטיינברג - נפטר ממחלה בעת שירותו בפלמ"ח - 1943

אלימלך שטרקמן - נהרג במצור על גבעת חיים - כ"א בכסלו  1945

ישראל שטרק - נהרג כפלמחניק בדרך לירושלים - 1948

אמנון חרודי - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967

חנן בוך - נפל במלחמת ששת הימים בקרב על ירושלים - 1967

יוסי ניידס - נפל במלחמת יום כיפור ברמת הגולן - 1973

אבשלום בן יהודה - נפל במבצע ליטני - 1978

יפתח מור - נהרג בתאונת אימוני טייס - 1987

מיה סגולי - נהרגה בתאונה בעת שירותה הצבאי - 1989

צבי מור - נפטר ממחלה כתוצאה משירותו הצבאי - 1999

לואיס גורן - נהרג בתאונה בעת שירותו במשמר הגבול  - 2001

דב הנדל - נרצח בחצר הישנה בעין שמר - 1938

י ה י   ז כ ר ם   ב ר ו ך 

הממלכה הקטנה

באזור גני הילדים, מול החורשה, נמצאת ספריית ילדים מופלאה:      

מגוון רחב של ספרים, מקום אסתטי ונעים.

זו הממלכה הקטנה שיצרה וטיפחה איה מלומן // עינת תומר

בשנים האחרונות נפתחה ספריית הילדים המחודשת. הספרים מוצגים על מדפים בהישג ידו של הילד. כשחזית הספר פונה החוצה וניתן לראות את שם הספר ואת האיורים המרהיבים.

במקום שטיחים, פופים לישיבה, תמונות צבעוניות מקשטות את הקירות, אווירה נעימה ומזמינה לעיון וקריאה.

ספריית הילדים המחודשת:

הרעיון לחידוש הספרייה היה של איילת מוזס, שהייתה בזמנו מנהלת הקהילה, שתמכה בנושא, גם רעיונית וגם כלכלית ונתנה לי יד חופשית לארגן את הספרייה כראות עיניי, עזרה לי בעצה טובה ובארגון הספרייה שלומית תומר.

מה החשיבות בספריית ילדים?

לספרייה ערך חשוב מאוד. קריאת ספר בגיל צעיר נותן לילד עם גדילתו רצון להמשיך ולקרוא ספרים. אלו הניצנים הראשונים של אהבת הספר כילד ובהמשך כמבוגר, מה גם שבתקופתנו המחשב והטלוויזיה מהווים תחרות גדולה מאוד. הספרייה מיועדת לילדים ולכל המשפחה. ספרות ילדים היא הספרות היחידה שילדים ומבוגרים קוראים יחד. המפגש סביב הסיפור הוא הזדמנות נפלאה לקרוב לבבות. הספרייה מיועדת גם להחלפת ספרים ונוצרת הזדמנות למשפחה ולילד לקרוא, לעיין ולהחליף ספרים בספריה. מלבד זאת, יש שעת סיפור לילדים החל מגן חמשוש (גיל שנתיים וחצי) עד גן אורן (גיל 6).

מה הערך המוסף שאת מספרת לילדים סיפור בספרייה על פני הגננת שמספרת בגן?

כשהילדים מגיעים לספרייה לשמוע סיפור, המוקד הוא הסיפור. הספרייה מזמנת להם את השקט ואת ההקשבה ללא גירויים חיצוניים על מנת לשמוע סיפור. בתחילת המפגש אנו שרים שיר שחיברתי על ה"ספרייה שלנו" ונוצר הקשר הראשוני ביני ובינם. השיר מהנה וממקד לקראת שמיעת הסיפור בהמשך. 

 אני מקפידה לגוון וליצור עניין. מלבד קריאת הסיפור אני משתמשת בפנס קסם, בבובות בובטרון, בשיר ובתנועה ובהמחשות שונות שנותנות חיזוק לסיפור. בנוסף לכך, אני מספרת סיפורים הבדויים מליבי ומחוויות ילדותי. בספריה נוצרת לילדים תחושה של יחד, של קבוצה. הילדים באים לשעת סיפור בקבוצות קטנות, כך שיש אפשרות לפתח שיחה הנותנת הזדמנות לביטוי עצמי לכל ילד וילד ומתפתחת שיחה מעניינת בתוך הקבוצה.

מהו ספר טוב? 

 להבנה מהו ספר טוב הוסיפה לי מרים רות שהייתה המורה שלי לספרות ילדים באורנים. ספר טוב הוא ספר שעונה על הצרכים של הילד: רגשות, ציפיות, פחדים, שמחות, עצב, צחוק. על הסיפור לחזק את ההרגשה של הילד שלא רק הוא לבדו חווה את החוויה אלא יש לו שותפים שהן הדמויות בספר. גם ספר שהעלילה בו מרחיבה את עולמו של הילד ע"י התנסויות שאינן יכולות לקרות לו במציאות, וכן השאלה מי אני ומקומי בתוך העולם הסובב אותי.

מהו ספר לא טוב בעינייך? 

דוגמא לספר שבעבר נחשב לספר ילדים ידוע ומוכר לגיל הרך הוא "עליקמא  הקטן" שכתבה מרים בר טוב שסופר הרבה בילדותי. הוא פותח במילים "ראו ילדים כאן עומד עליקמא עליז ושמח, יודעים אתם למה? ראשית הוא כושון ושנית שחרחרון." בילדותנו למושג כושי הייתה קונוטציה של ילד שונה ואחר. זהו סיפור גרוטסקי על ילדון שחרחרון שחי אי שם באפריקה הרחוקה והמסתורית ולא קיים בעולמנו. בזמננו, ילד שחום עור הוא אחד כמונו, משלנו על כל המשתמע מכך. ולכן, ספר כדוגמתו אינו נכנס לספריה. בנוסף לכך, ספרים המנסים לחנך את הילד במה מותר, מה אסור, מה תעשה ואל תעשה ומטיף מוסר.

מה ערכו של האיור בספר? 

האיור הוא חלק בלתי נפרד מהספר. האיור ממקד את המוטיבים המרכזיים והעלילה של הסיפור ומפתח את האסתטיקה של הילד. לא כמו בילדותי, שברוב ספרי הילדים המלל היה העיקר והאיור היה דרך רישום. דוגמא לאיור לא מוצלח הוא הספר: "מיץ פטל" שנכתב על ידי חיה שנהב, ואויר על ידי תמרה ריקמן. הסיפור עצמו בעל ערך ומרתק אך באיוריו יש חוסר חשיבות לנכתב. הציורים נראים כאילו צוירו כלאחר יד, הם לא מספיק טובים. 

דוגמא טובה של ספר שלמחבר ולמאייר יש אותו קו משותף הם ספרי הילדים של מאיר שלו עם איוריו של יוסי אבולעפיה כמו "אבא עושה בושות" ו"הטרקטור בארגז החול". האיור והמלל הם חטיבה אחת. אי אפשר בלי המלל ואי אפשר ללא האיור על מנת להבין ולחוות את הסיפור.

איך את חשה בתוך העשייה הזאת?

זה הבייבי שלי. ניתנת לי אפשרות לבטא את היצירתיות שבי: בשירה, תנועה, סיפור, יצירה.

אני מאוד אוהבת לספר. גם סיפורים שאני בודה מליבי או סיפור מתוך חוויות ילדות.

ספגתי את האהבה לספרים בתוך הבית המשפחתי כשאמא שלנו הייתה מספרת לנו הרבה סיפורים. ספר בשבילי הוא ידיד על אחת כמה וכמה ספרי ילדים.

(כל סופר הכותב לילדים חוזר עם חוויותיו לילדותו). בשביל לספר סיפור צריך לאהוב לספר, להיפתח רגשית על מנת לייצג את הסיפור בצורה טובה. מבחינתי כל מפגש עם הילדים זו חוויה מעניינת ומרגשת.  

שתיים מהלקוחות הקבועות של הספרייה מספרות:                                                    

 תמנע דגאי: ספריית הילדים בגלגולה הנוכחי נעימה ביותר. בכניסה לספרייה מיד מורגש שינוי אווירה אל מול הרעש וההמולה שבחורשה בחוץ. נכנסים לתוך חדר רגוע, מאוד מזמין עם ספרים מונחים בגובה עיניי הילדים ובצורה נוחה לחיפוש. היחס והשירות נעימים ובהחלט מעודדים לשוב לביקור נוסף.

רנה גבע: כל יום שני אחר הצהריים פתוחה ספרית הילדים. הילדים כבר יודעים ומבקשים ללכת... ומשבוע לשבוע נוצר מן מנהג שכזה: נכנסים בכיף ומברכים את איה לשלום. מסתובבים בין המדפים, בוחרים ספר. או שניים. או שלושה. מסדרים מקום על כריות קטנות. בשורה, או במעגל. או סתם בפינה. וקוראים. לפעמים אני, לפעמים נעם שמתנדבת למלא את התפקיד. ותמיד שומרים גם ספר בצד. כי זה הספר שניקח איתנו היום הביתה...ומסביבנו עוד סבים, הורים ועוד ילדים ועוד סיפורים. נכנסים, יוצאים, לוקחים ספרים. איזה כיף שכל יום שני אחר הצהריים פתוחה ספרית הילדים! תודה לאיה, משיר, עדו ונעם גבע.

הודעות ושונות

 זמני ארוחות בחדר האוכל ביום העצמאות:

יום שני, 5.5.14 יום הזיכרון לחללי צה"ל – ארוחת צהריים בשרית בין השעות 12:30-11:30

יום שני, 5.5.14, ערב יום העצמאות, ארוחת ערב חגיגית, על האש, בין השעות 20:00-18:15

יום שלישי, 6.5.14 חג העצמאות – חדר האוכל סגור

 חג עצמאות שמח, מצוות המטבח

דרושים וילונות ישנים

נשמח לקבל וילונות ישנים לחממה

               תודה מראש,

              צוות החממה

דרושים עותקים של הספר

  "שיח לוחמים"                                           

מי שיש בידו עותק של ספר זה 

ומוכן להעביר אותו אליי יבורך.

בתודה אבישי גרוסמן

ממקום של יוגה

הזמנה לשיעור חדש במערכת:

אני מזמין את כל מי שמעוניין להצטרף לשעה חדשה בסטודיו המקסים מקום של יוגה   כל חמישי 18:30 אשטנגה יוגה ויניאסה.

מוזמנים בחום לנוע ולנשום!

שיעור ניסיון בחינם

עוד פרטים בטלפון 0547908122 עמית מנבר

ולאירוע יוגה השנה:

הכנס השנתי של ארגון מורי היוגה בישראל

16.5.14-17.5.14 בעין שמר

גלידת נעוריסימו חוזרת מחופשת החג ותחכה לכם בחדר האוכל ביום שישי בערב!!!

שיחת קיבוץ הבאה

שימו לב לשינוי היום..

ביום שלישי  ה – 13/5/14 בשעה 20:30 במועדון.

אנו משתתפים בצערה של

סיגל אפטרוט, אחות במרפאה

על מות אביה

במלאות שלושים לפטירת

יהודה ברכה ז"ל

נעלה לקברו

ביום ראשון 4.5.14

בשעה 16:30

המשפחה

בעקבות המכתב "בשולי הדמוקרטיה" שפורסם בעלון הקודם הגיעו תגובות רבות 

תגובה לקפיטליזם החזירי

בקיבוץ השיתופי קיבלתי לתקציב כל חודש מתלוש המשכורת שלי 300 ₪. אבל בעלי המשכורות הגבוהות קיבלו כל חודש 1,000 ₪ לתקציבם. אז לא הבנתי שזה קפיטליזם חזירי אבל כן הבנתי שלא כולם שווים והשוויון לא קיים וצריך לשנות את השיטה.

אכן, הקיבוץ עבר שינוי אני ממשיכה להביא כל חודש תלוש משכורת ומשלמת מס איזון.

אני לא נמנית עם בעלי השכר הגבוה, אבל כל שנה מופתעת לטובה שמס האיזון שלי יורד ונוספים עוד כמה עשרות שקלים לתקציבי.

ההצעה שהציתה את האש היא לא פרטית של רקפת אלא של הנהלת הקהילה וגם אם רקפת רוצה להוציאה לפועל היא לא יכולה לעשות זאת ללא החלטת הקלפי שבה כולנו שותפים. הייתי מצפה ממזכירי הקיבוץ בעבר החתומים על המכתב לגלות יותר רגישות לקושי שבמילוי תפקיד המזכיר. מאלה שמתווכחים בלהט בחדר האוכל להיות אמיצים לבוא לשיחה ולהגיד את דברם. ומאלה החתומים שנהנו בעבר מרכב צמוד, אש"ל ושאר הטבות לחשוב האם היה בזה צדק חברתי. 

תגובה למכתב מהעלון הקודם

הרגשתי צורך להגיב על הבישול דמוקרטי עם עשן שחור. אני לא יודע איפה אני נמצא??

אני בעין שמר המון שנים התחלפו המון מזכירים טובים וגם לא טובים. גם ועדות למיניהן. תמיד הייתה ביקורת בלי עלבונות. היום בזמנים קשים יש ביקורת הנשמעת מאוד חריפה וגם מזלזלת ומעליבה לכל ממלא תפקידים, החל ברקפת המזכירה, מנהלת קהילה, מנהל תשתיות, מנהלה, פרויקטים ועוד כמה שאנו רוצים את עזרתם.

לא מגיע להם יחס מזלזל ומשפיל. אותם חברים טובים שרוצים להחליף את רקפת וגם חלק של ההנהלה, הם לא מוכנים לקבל על עצמם את תפקיד המזכיר או מנהל תשתיות.

אף אחד לא מרים את הכפפה, כל אחד מסיבותיו שלו וגם נוחיות עם סמכות.

רקפת, אני מרגיש פגיעה כמוך. את חורקת שיניים וממשיכה לעבוד יחד עם כל הצוות שלך וגם שלנו. חברים, תמיד אפשר לשנות לתקן ברוח חברתית ולא משפילה. מילה טובה תמיד מוסיפה. ויש מילים כאלו המון. לסיכום חברים, אפשר גם אחרת אם רוצים. 

בלי המון שמות- וגם חמולות-  לא נעים. 

שלמה בורלס 

אסתר אפשטיין

כדברי קזבלן דמו דמו דמוקרטיה

במאמר מלפני שבוע שכותרתו בשולי הדמוקרטיה חתומים חברים שכביכול נעלבו מכך שרקפת תייגה אותם כאנשים לא נבונים, קראתי שוב ושוב את פתיחת מאמרה של רקפת ולא ראיתי רמז אפילו הקטן ביותר על מי נבון ומי לא, אני בטוח שרקפת התכוונה שמשני הצדדים חברים לא בדיוק הבינו על מה מצביעים אך כידוע להעלב זאת בחירה.

בניגוד לכתוב במאמר כאילו רקפת לבדה ובעצמה ובכוחה האין סופי.... מכרסמת בדמוקרטיה כי הרי דבר זה הוא שטות גמורה, אפשר להגיד בצורה ברורה שידועה אגב גם לחותמים שחלקם הגדול היו מזכירים בעבר.

שרק בחברה כל כך דמוקרטית כמו קיבוץ ניתנת לכל אחד ההזדמנות להביע את דעתו, להציע הצעות בכל תחום, להסתייג מהצעות להחלטה ולנסות להשפיע.

רק בחברה כל כך דמוקרטית כמו בקיבוץ יש החלטות על דברים עקרוניים וגדולים שרק ברוב עצום ניתן יהיה לשנותם.

רק בחברה כל כך דמוקרטית כמו קיבוץ מתוך התחשבות במיעוט ניתן לסבך כל כך את הדרך להגיע אל ההצבעה על העיקר. (ראו ההצבעה האחרונה)

ולצערי רק בחברה כל כך דמוקרטית ניתן  בזמן האחרון להשתלח בכל ממלא תפקיד מבלי למצמץ ומבלי לפחד מתביעת לשון הרע.

  במדינה שהאופוזיציה אומרת מילים קשות על ראש הממשלה, באורח פלא כולם רוצים להיות ראש הממשלה, אצלנו לא היה אפילו מתנדב אחד להיות מזכיר כי מי ירצה שיכתבו עליו שהוא קפיטליסט חזיר, חוטא בחטא היוהרה, עובד במוקתעה ועוד כהנה וכהנה דברים שאפילו הנייר לא סובל.

אז אם כל הכבוד די עם סיפורי ברברה טוכמן ומצעדי האיוולת כי בקלות ניתן להיזכר בהרבה החלטות מימים עברו בקיבוץ שהתבררו כאיוולת מושלמת.  ובבקשה על תספרו לנו על הדמוקרטיה בארה"ב שבה אגב באמת יש עניים ללא כיסויי בריאות וסיעוד, ועשירים עם הון עתק. וזאת לא רק סיסמא שזורקים לאוויר על עשירים ועניים, לשמחתי אין פה חבר שאפילו יודע מה זה  אדם עני באמת, אני ממליץ להצטרף פעם אחת לחיה חרודי שעושה עבודת קודש כל שנה בפסח מתרימה ומחלקת מזון לאנשים עניים בפרדס חנה כדי להיכנס לפרופורציה.

אני תמה מעבר למילים הגדולות על דמוקרטיה ועריצות המיעוט האם אותם חברים החתומים ותומכיהם באמת מנסים להבין את עיקר ההצעה שמנסה הנהלת הקהילה (אגב לא רקפת) לקדם, וזאת הקלה במס האיזון על משפחות בגיל העבודה שמרוויחות יפה ונושאות בעול הגדול של רשתות הביטחון אך רבות מהן מתקשות לגמור את החודש, עם יד על הלב ולצורך העניין, ראיתם פעם מדינה שבה הממשלה מבקשת להוריד מיסים ולהקל על אזרחיה וכתמורה יוצאים מולה האזרחים להפגנות ומאמרי נגד שבהם מבקשים לא בבקשה, לא להוריד לנו מיסים.....נשמע קצת מצחיק. בדרך כלל זה הפוך לא??

 וכל זאת עוד לפני שהזכרנו את העזרה  להצלחת הקליטה שמהלך כזה יביא, כי הקליטה כידוע היא סם חיים בשביל עין שמר שאוכלוסייתה הולכת ומזדקנת.

או שכל זה באמת סתם ספורט טוב לחתום תמיד על עצומות ולהכנס ברקפת..... והעיקר, העיקר לא ממש חשוב....

חברים יקרים הפעם חציתם קווים אדומים, מקווה שיהיה לכם העוז והחוכמה להתנצל.

עידן יגודה

 תגובה למכתב בשולי הדמוקרטיה

חשבתי שלא ניתן להפתיע אותי בנושאים הקשורים לקיבוצנו, אבל הפעם הופתעתי. 

 בתגובה על מאמר של רקפת בעלון קודם, למצוא בין החותמים את שמותיהם של ארבעה מזכירים בעבר. חלקה הראשון של התגובה עוסק בוויכוח על הדמוקרטיה בכלל ועל זו שלנו וזהו ויכוח לגיטימי והוא מתנהל ברוב המדינות הדמוקרטיות. חלקה השני של התגובה הוא אלים ומכוון למטרה אחת והיא רקפת, וזה בעיני לא לגיטימי. לכן הופתעתי לראות את חתימותיהם של ארבעה אקס מזכירים שיודעים משהו על התפקיד הקשה והבעייתי הזה.    

נראה לי שיש דרכים מתאימות יותר לבקר בעלת תפקיד כל כך מרכזי למרות הנושא הרגיש כל כך.

מנו אלון

קערת העץ

וכך כותבת רקפת זהר מזכירת קיבוץ עין שמר בעלון הקיבוץ: ....   "הם אלה" ( הכוונה למשלמי מס איזון ) "שמשלמים מדי חודש מכיסם ומפרי עבודתם, את הסיעוד שלכם,  החותמים על המכתב, את הבריאות שלכם ואת חינוך ילדיכם ונכדיכם. ... " סוף ציטוט. נכון, הזדקנו. לעיתים אנחנו חולים ולעיתים אנחנו נזקקים אפילו לשירותי סיעוד כדי להמשיך ולתפקד. הלכנו ועדיין אנחנו הולכים בדרך ארוכה ולעיתים מלאת קשיים ומהמורות. לאורך  מסלול חיינו בקיבוץ תרמנו ונתרמנו, נכשלנו והצלחנו בו זמנית. כמו בחיים בכלל, כמו גם בחיי הקיבוץ. האם עלינו להרגיש בימים אלה "כנתמכי סעד"  התלויים ברצונם הטוב של בנינו וחבריהם העובדים קשה לפרנסתם, לפרנסתנו, כפי שעשינו אנחנו במשך עשרות שנים?

האם עלינו לומר תודה  על שעדיין מותר לנו לנשום אוויר חופשי בזכות ולא בחסד בקיבוץ בו עבדנו ויצרנו במשך שנים רבות. אני רוצה לקוות  שעד להודעה חדשה מובטח לנו, בזכות ולא בחסד, מקום שוויוני בחורשת האיקליפטוס, על קו הסיום של חיינו לצד הורינו וחברינו שנתנו במשך שנים רבות את כול מה שיכלו לתת למען שגשוגו של הקיבוץ בו אנחנו חיים עד היום.

אבישי גרוסמן

למערכת העלון ולעומדת בראשה

כפי שהבהירה לי העורכת לפני חודשים ספורים בנסיבות שכרגע לא לעניין, מדיניות העלון גורסת כי יש להימנע בכל תנאי מלפרסם חומר אשר עלול לפגוע אישית, ולקחת בחשבון כי העלון מופץ מחוץ לקיבוץ. לכן, תמוהים בעיני השיקולים אשר הביאו לפרסום המכתב המופנה אל רקפת זהר, המזכירה, בעלון מתאריך ה-25 באפריל.

האם השתנתה מדיניות הפרסום בעלון למגמתית, או מה? מה שברור שהייתה כאן פגיעה אישית ומכוונת כלפי רקפת. שיקולי המערכת בזה לתת בימה לקול טעון טומאה ורפש עומדים לרועץ. 

עדינה כפיר

הבהרה: 

אני מסירה את חתימתי מהמאמר "בשולי הדמוקרטיה" שהופיע בעלון בשבוע שעבר. 

בדיעבד שגיתי. בצורת כתיבתו היו חלקים בוטים ופוגעניים.

בכך תרמתי להקצנת מערכת היחסים בין החברים, המוליכה אותנו למקומות רעים.

איה מלומן

האם זאת דמוקרטיה?

(בתגובה למאמר תחת הכותרת "בשולי הדמוקרטיה") 

על המאמר חתמה קבוצה של אנשים, כך שאינני יודעת מי כתב אותו והאם כל אלה שחתמו עליו קראו אותו קודם ועדיין עומדים מאחורי חתימתם??? 

 מאמר המתחיל ב"משתמע מ...." ונמשך ב"מבין השורות", עובר ל"דמוקרטיה האמריקאית", מסתמך על ברברה טוכמן, על הפוליטיקה והכלכלה הישראלית ומגיע אל המשפט הקשה המגלם בתוכו פגיעה 

 אישית ונוקבת ברקפת.

המאמר כולו נכתב כדי לפגוע במי שנושאת במשא הקהילה הגדולה והכבדה הזאת, שנבחרה על ידינו, היא אחת מאתנו, וכל משפחתה חיה אתנו. 

 בלב קבוצת החתומים על המאמר נמצאים אנשים שנראה שהציבו לעצמם למטרה לפגוע ברקפת בכל דרך אפשרית ובכל הזדמנות וכל פעם באמתלה אחרת.

האם זאת דמוקרטיה??? 

את הדמוקרטיה שלכם הייתי משווה יותר לצליבתה של המזכירה שלנו בכיכר העיר. את דרך המאבק שלכם הייתי מגדירה כאלימות מילולית הפוגעת בכולנו. 

רק אם תיפסק הפגיעה האישית בממלאי תפקידים, ובכל חבר אחר מעל דפי העלון ובשיחות הקיבוץ נוכל באמת להיות קהילה שתצמח, תגדל ותפרח. 

צילה ליס

בושה וחרפה

די כבר אי אפשר יותר עם הסגנון המעליב  ועם ההכפשות.

לכל אחד מחותמי המכתב הייתה הזדמנות פז להחליף את רקפת. אבל אף אחד לא קם. ואני בטוחה שזה לא בגלל העדר כישורים דווקא, אלא בעיקר בגלל שאף אחד לא מוכן לקבל מכתבים כאלה כל שני וחמישי. 

זה בסדר ואף נחוץ להשמיע דעות מנוגדות ולהילחם עליהן אבל לא בדרך הזאת שאתם בחרתם. תראו באיזה דרך אתם נוקטים. לא הצלחתם בקלפי אז אתם מנסים שוב ושוב להעליב ולהכפיש את רקפת עד שתאמר "נמאס לי" .

זאת דרך חברית ? זאת דמוקרטיה? הייתם רוצים שינהגו בכם כך?

ויותר מזאת, הרי בין החותמים ישנם כאלה שחוו על בשרם התנהגויות כאלה ולא עמדו בזה. כבר נאמר "מה ששנוא עליך אל תעשה לחבריך" פשוט בושה וחרפה .

רקפת נבחרה ברוב בקלפי ולא ע"י "פוטצ' והיא אינה מחליטה לבד. מאחוריה צוות נבחר אשר  יושב, דן ומחליט ביחד .

אנחנו לא מציעים לקחת כסף מאנשים "מסכנים "  שאין להם ולהעביר לאנשים "עשירים שיש להם." 

 אנחנו מציעים להקל את עול המיסים שמעיק על אותם חברים שעובדים קשה מאד כדי להגדיל את משכורתם. ודרך אגב, מדובר גם בחברים שלא מרוויחים הרבה מאד אבל גם כן משלמים את מס האיזון ובשבילם גם כמה מאות שקלים זה הרבה כסף. בדרך כלל הנ"ל הינה שכבה אשר לה הוצאות רציניות באחזקת המשפחה.

 לסיכום, מה שצריך לעניין אותנו הוא שרשתות הביטחון ימשיכו לתפקד ושלא נכרסם בהן כי כאן טמון השוויון  האמיתי  והערבות ההדדית . 

ולכן צריך לדאוג שתהיה תוכנית ברורה מאין יבוא הכסף למימון הרשתות ואת זה יש לדרוש מנציגי הציבור האמונים על כך.

אנחנו יודעים מההיסטוריה שמלחמות היהודים גרמו לחורבן ירושלים. בואו נפסיק עם 

יצא המרצע מן השק

אחרי שגמרתי לשפשף את העיניים כדי להאמין, שמה שהן רואות תחת הכותרת "תגובת רקפת זוהר" זהה למה שכתוב, ואחרי שהצלחתי להרגיע את דפיקותיו של הלב הנסער – אמרתי לעצמי: נו טוב, נתנחם בזה שהמרצע האורבני יצא סוף סוף מן השק ההומני, ואפשר להגיע אל הדיון האמיתי ללא כחל ושרק.

שהרי לא נאמרה במכתב עליו חתמנו (שלא התכוון לפגוע, כי אם להתריע בחריפות המתבקשת) אף מלה לגבי "חזירים קפיטליסטיים" - גם אם רקפת, שעולה על כולנו בהבנת הנקרא, השתמשה בביטוי זה מטעמים השמורים עמה. דובר על "קפיטליזם חזירי" כמושג, כאורח מחשבה, כהלך רוח – ומה מאפיין תפיסה זו יותר מהצגת משלמי המיסים (שחלק מחותמי המכתב, אגב, שייכים אליהם) כפטרוניהם רבי החסד של אלו שהפרוטה אינה מצויה בכיסם, כפי שעשתה רקפת בתגובתה? לי זה נשמע – אם נתרגם זאת לשפה פשוטה יותר - כמו " תגידו תודה לאלה שמקיימים אתכם ותנו לעבוד. ושקט שיהיה!". אם זו איננה שבירת כלים – אינני יודע שבירת כלים מהי.

לפני שנים רבות, בראשית שנות ה-70, נקלעתי בעל כרחי ושלא בטובתי לויכוח סוער בין אחד מצעירי הקיבוץ דאז לבין אחת הותיקות – אשה חרוצה ומסורה שצמצמה את שעות עבודתה מפאת גילה המתקדם. במהלך חילופי הדברים צעק הצעיר ביהירות מתנשאת את המשפט השקרי: "אנחנו מפרנסים אתכם!", שפגע כחץ מורעל בעקב אכילס של בת שיחו והותירה נטולת מלים ומושפלת. אני זוכר את הזעזוע שעבר עלי, כמי שרק נכנס בשערי הקיבוץ, כשהתוודעתי לאפשרות דורסנותו של החזק כלפי חסרת הישע בחברה המוסרית שבה התעתדתי לבנות את חיי – ואני עובר אותו שוב בימים אלה, כמעין "דה-ז'א-וו" כאוב ומדאיג, בעקבות מילותיה של רקפת.

הדיון האמיתי, אם כן, איננו על הרוב הדרוש לשינוי תקנון, ולא על גובה המיסים (שכולנו רוצים להוריד), וגם לא על הבחירה המוצלחת פחות או יותר של המלים שאנחנו בוחרים כדי לבטא את עמדתנו, כי אם על צביונו המוסרי של הקיבוץ בעת הזאת – חרף השינוי באורחות חיינו, ואולי דווקא בגללו. רבי אמצעים ודלי אמצעים, קולטים ונקלטים, מזינים ומוזנים (איך מבדילים ביניהם? מי מזין את מי ומתי? באיזו דרך מכמתים זאת, ובשביל מה זה נחוץ?...), זכויות הווה וזכויות עבר, רוב ומיעוט – כיצד בונים מן הניגודים הללו תלכיד חברתי המבוסס על שותפות, כבוד הדדי ותחושת ערך? עד היום לא נמצא לשאלות אלו מקום על שולחן ההנהלה בתוך ים החוזים, ההסכמים והתקנונים – ועכשיו הן חובטות בפנינו ותובעות טיפול מיידי, שימיר את כיפוף הידיים בשיח בונה אמון, מכיל ומקרב.

ושני משפטים אחרונים: ענת ואני תמכנו בשינוי, ואף הפעלנו את השפעתנו כדי להעבירו – אבל לא לילד הזה התפללנו. 

אנחנו עדיין מאמינים שאפשר גם אחרת.

קובי גרוסמן

החלום הוורוד של נביא "הקיבוץ המתחדש"

אני רוצה להביא בפני קוראי העלון כמה משפטים חשובים ממאמר של איתן קליש מקיבוץ גזית ב"זמן הירוק", המשתלבים בוויכוח הקשה שלנו על פערי השכר, ונדמה לי שהרבה חברים החמיצו אותו.

המאמר שולל מכל וכל את ערכי הקיבוץ "המתחדש" כפי שהם משתקפים במאמרו של צפריר בן אור וטוען ש"ערכיו הם כלכליים גרידא ויכולים להיות מאומצים על ידי כל מושב. הוא אינו מזכיר כלל ערבות הדדית, שותפות מינימלית, פערים מוגבלים - כל מה שמתקרב לאידיאלים הישנים הס מלהזכיר. האם השם 'קיבוץ מתחדש' יש בו המשכיות למה שהיינו רגילים לכנות קיבוץ?" מה הם האידיאלים שנותרו בו? 'שיוך דירות'? 'שיוך נכסים?'

"לאחרונה שמעתי על קיבוץ שאין בו חדר-אוכל, מועדון, ואפילו לא כולבו. ישנם קיבוצים שאין בהם כלל שירותים ציבוריים. שעיקרון 'הערבות ההדדית' הוא מס שפתיים בלבד. בקיבוצים רבים אין כל הגבלה בנושא הפערים המותרים בקיבוץ" (קרוב לוודאי שיש החולמים להוסיף גם את עין-שמר לרשימה המכובדת הזאת רק עדיין לא מעיזים לומר זאת...).

"הפיסקה המקוממת ביותר במאמרו של בן אור [נביא הקיבוץ המתחדש] מראה לנו לאן הקיבוץ המתחדש רוצה להגיע." לביטולו של "מס האיזון": "... צריך להיפטר מהמושג 'מס איזון' - שהוא שם קוד שמשמעו: הבה לא נאפשר לאף אחד בתוכנו להרוויח מעבודתו כפי יכולתו אלא נקצץ בכנפיו כל הזמן...' [האם טענה זו לא נשמעת כל הזמן ברחבי עין-שמר?]

"בן אור יודע כי 'מס האיזון' הוא מקור להחזקתם של רוב השירותים הציבוריים בקיבוץ: חדר-אוכל, מועדון, בריכה, נוי, תרבות, ועוד. בלעדיו אין להם קיום, והקיבוץ יגלוש להפרטה מלאה ויפסיק להיות קיבוץ. על 'מס אחיד' בלבד אי אפשר לקיים את השירותים הציבוריים. אני מבין את תאוותם של רבים מאנשי ה'עשירון העליון' בקיבוץ המתחדש לחסל את המס הזה, ושכל המשכורת שהם מרוויחים תלך לכיסם. אבל אזכיר להם ולבן אור, שגם המדינה לוקחת 'מס איזון' בצורת מדרגות מס הכנסה, וכל העשירים משלמים הרבה יותר מהעניים, וזהו 'צדק חברתי'. בקיבוץ המיסוי הוא פֶּר קיבוץ, והעשיר והעני משלמים אותו מס הכנסה, לכן אין לומר כי עשירי הקיבוץ משלמים פעמיים מס הכנסה.

כמעט שכחתי, מס האיזון משמש גם כביטוי חשוב, לשרידי אידיאל השוויון שנותרו בקיבוץ.

תחת מעטה כתבה פרגמטית, לפנינו כתבה החושפת את חוסר האידיאליזם של נביאי הקיבוץ המתחדש".

נדמה שכל מילה מיותרת...

הביא לעלון: עלי אלון

להיעלב זו בחירה

אפשר לבחור להיעלב מאמירה שהמהלכים שעושים הם קפיטליזם חזירי.

אפשר לבחור להיעלב מהגדרתך כעריץ.

אפשר לבחור להיעלב מהקביעה שב 50 שנות עבודה ומילוי תפקידים, לא צברת כלום ואחרים ממנים את מערכת הערבות ההדדית ואת הבריאות והסיעוד שלך. 

כאמור, כל אחד רשאי לבחור ממה להיעלב וזכות זו היא לא נחלתם של בעלי דעה כזו או אחרת. 

אילן לוטן

תגובת מספר חברים על המכתב שפורסם בשבוע שעבר

קשה היה לפתוח את העלון האחרון ולקרוא רשימה גדולה של חברים שחתומים על מאמר שמנפץ את הערבות ההדדית, הכבוד וערך האדם שחרוטים על דגלנו, שאפילו השינוי (למרות נבואות האימה) הצליח לשמר. מאמר שכל מטרתו תקיפה אישית, מעליבה שנראית כמו סגירת חשבונות עם ממלאת תפקיד בקיבוץ ולא כדיון ענייני.

משלל הכתבות בעלי אותו אופי עולה לא פעם שהמזכירה היא עריצה ופועלת לבדה. אם כך הוא הדבר, אזי מי הם אותם חברים רבים היושבים איתה בהנהלות, בצוותים ובוועדות? האם אלו אנשיי - כן אשר מהנהנים בראשם או שאולי הם חותמות גומי בלבד? בכתיבתכם הורדתם השאולה גם כל חבר או חברה הנוטל חלק בניהול הקיבוץ, החל בחברי הנהלת הקהילה והמשק, דיור וקליטה וכלה בוועדות הרווחה, הבריאות והתרבות.

אם מדלגים על השורות העושות השוואה מופרכת עם ההיסטוריה ועל הדוגמאות מארה"ב, מגיעים לשורות של הכפשות קשות של שכבה שלמה בקיבוץ, שעובדת קשה למחייתה, משלמת מיסים כבדים, מתנדבת בהנהלות, מרימה חגים, ובכל זאת נקראת פעם אחר פעם על גבי העלון ובשיחות הקיבוץ "חזירים קפיטליסטים".

והשאלה הנשאלת למה זה מגיע לנו, למה אנחנו, המשלמים מיסים גבוהים, שותפים לתשלומי החינוך, לתשלומי רשתות הביטחון למשפחות / חברים שנזקקים לכך, למה אנחנו לא ראויים לסיים את החודש בכבוד ללא הכינויים וההשמצות.  הקיבוץ החליט לשנות אורחותיו לפני שנתיים ואין אנו מסכימים להיות אשמים על שאנו עושים ככל שביכולתנו על מנת לפרנס בכבוד את משפחתנו ועל כך שאנו חיים את מציאות השינוי ולוקחים עליה את מלוא האחריות. גם אם המחיר האישי והמשפחתי הוא לא תמיד קל ופשוט.

נקודה נוספת שעולה פעם אחר פעם, היא הטענה שיש חברים שהתעשרו בעקבות השינוי למול החברים שהשינוי הפך אותם לעניים. שלעומת הקיבוץ השיתופי בו כולנו היינו שווים. אז קצת עובדות: המיסוי בעין שמר הוא מהגבוהים בתנועה, דבר המאלץ את החברים בגיל העבודה לעבוד במספר עבודות או שעות ארוכות באותה העבודה, וזאת כדי לסיים את החודש בכבוד מבלי להיות עול על הקיבוץ. ומהצד השני משפחות / חברים שנזקקים להשלמה מקבלים אותה כמעט באופן אוטומטי, אז בואו לא נתבלבל: אף אחד מאתנו לא התעשר ולשמחתנו גם אף אחד לא מחפש אוכל בפחי האשפה.          

לסיכום, מותר להתווכח / לא להסכים אבל בואו נזכור שכולנו בעלי משפחות בקיבוץ הזה, כולנו רוצים להמשיך ללכת עם ראש מורם, האמירות החוזרות ונשנות שכל מי שעובד ומעז להרוויח כסף למחיתו הוא "קפיטליסט חזירי" לא מקדמות אותנו ובעיקר מעליבות (כי גם החותמים על הכתבה בסוף מדברים על כסף – כך שכנראה "החזירות" דבקה בכולנו...). ואולי בפעם הבאה לפני שחותמים על מכתב נגד ממלאי תפקידים, כדאי לחשוב לרגע לפני שחותמים איך הצורך לפגוע באחר משרת אותנו כקהילה.

ענתי ויאיר קצנלנבוגן, רפי ואורלי ארליכמן, אוריין גנדלמן, עידית עזר, טובית ושביט שפירא ג'ני ויוחאי יגודה, גלי והראל יגודה, דני שורר, דגנית וחיים חננאל, טלי חדוותי ורוני גלעד.

תגובה למכתב "בשולי הדמוקרטיה"

היות ולפני שבוע פורסם בעלון מכתב שטנה נגד בעלת תפקיד ובעקיפין נגד שאר בעלי התפקיד בקהילה שלנו, לא נשאר לי מצפון נקי אלא להגיב על המכתב, דבר שלא עשיתי מעולם.       

אילו כל כותבי, חותמי ומצדדי המכתב היו צדיקים גדולים – ניחא. אך כשאני רואה את חלקם, אותם גדולים ובעלי האידיאלים, ליבי נחמץ אל מול הצביעות. תופעת המעמדות הכה מושמצת התחילה כאשר אושרה התושבות בקיבוצנו ע"י אותם מנהיגים בעלי האידיאלים הגבוהים. תופעת התושבות יצרה את המעמדות בעין שמר מאז ועד היום, כאשר היום יש מס איזון ענקי אותו המעמד הזה לא משלם ואנחנו ובנינו כן משלמים. יש כמובן את הצדיקים אשר לאורך שנים עושים יפה מאד לביתם בתוך הקיבוץ ומחוצה לו על חשבון כולנו, מגרדי שנות הוותק על חשבון שנים של אי נוכחות, ועוד כאלו שמקבלים ירושות, דירות ושאר אמצעים המאפשרים חיים נוחים מאד. כל אותם צדיקים, מטיפים לנו ולבנינו הנובורישים מה ואיך בשם הצדק הדמוקרטי. היד רועדת מלכתוב עוד סיפורים על אי הצדק הקיים מזה שנים בקרב חלק מהעומדים מאחורי המכתב ההוא.

בהתייחס ל"מיליונרים", יש לזכור שרוב ההוצאות שבעבר הקיבוץ היה משלם או מספק (כגון בית חדש, לימודים, רכב, אוכל, כלכלת הבית, חינוך, בריאות) והיום הן באחריות המשפחות (המיליונרים), כל אותן הוצאות הן לאחר ששילמו את מס האיזון לקיבוץ. לכן אותן משפחות קורעות עצמן בעבודה, מראש לא גומרות את החודש ולגבי העתיד בכלל לא מעזות להסתכל קדימה. אנחנו ההורים לאותן משפחות שבחרו להישאר כאן ולהמשיך לבנות את הקהילה כולה ולתרום ככל יכולתם, מוחים בתוקף על ההשמצות הזולות והיחס המתנשא ממטיפי הדרך.

ואומר לאלה שמובילים בגבורה את דרכינו בדרך הנכונה "ואף על פי כן", המשיכו הלאה.   

 אילן יגודה

המקום לבקש סליחה

First things first.

מצטערים. המכתב שעליו חתמנו היה מנוסח לא טוב. הנוסח פגע ברקפת וזה דבר לא טוב.

זה לא טוב משום שאין שום חכמה בלהוסיף דלק למדורה שכבר בוערת חזק מדי, זמן רב מדי.

להודות בטעות זה עניין די פשוט  - סליחה, טעינו.

צניעות, ענווה ורגישות לזולת הן דבר חשוב.

בל יגבה לבנו, אמר פעם איש חכם אחד. מול אף אחד, אף פעם.

במכתב עליו חתמנו גבה ליבנו קצת. ולכן זהו המקום לבקש סליחה.

העלון השבוע רווי ביצרים ובאנשים צודקים.... נמשיך ונכתוב בשבוע הבא

עטר שנפלד ועתר גבע

קצת איזון לשם שינוי... 

בימים האחרונים מתפתח שיח עלבונות הדדי בין שתי קבוצות בעין שמר, שגם הנהלת הקהילה שותפה לו למרבה הצער.

אני מעלה שלוש הצעות הקשורות אחת בשנייה:

1. הימנעות מעלבונות מיותרים ודיון ענייני בנושא.

2. הצגת תוכנית מסודרת ע"י הנהלת הקהילה שתכלול הצגה מפורשת של כוונותיה, כגון -

 מהו שיעור מס האיזון שהיא חותרת אליו: מה יהיה גובה הפער כתוצאה מכך? מה עמדתה  באשר לסבסודים של החינוך, הרווחה והבריאות.

3. הצגת תוכנית כלכלית לשנים הקרובות, בה יפורשו הדרכים שבהן ימומנו הסבסודים השונים, ובאיזו רמה של סבסוד.

כל אלה הם מהלכים שצריך לעשותם לפני שמביאים לציבור הצעות כלשהן הקשורות בהורדת מס  האיזון. התנהלות כזו מלכתחילה הייתה יכולה למנוע את מחול השדים שאנחנו עדים לו עתה.

נותר רק לקוות, שבשנה הבאה, כאשר על-פי הכללים הנוהגים בעין שמר אפשר יהיה להעלות מחדש את הנושא לקלפי, תהיה ההתנהלות חכמה ונבונה יותר.                                               

אשרית רובין וקבוצת חברים

תודה וסליחה

תודה לחברים הרבים שבלי קשר לדעות ומחלוקות מצאו לנכון להביע השבוע את תמיכתם ואהדתם, וגם לחברים שהתנצלו, תודה.

רציתי גם אני להתנצל בפני כל מי שנפגע מדבריי, ובמיוחד הוותיקים. רשתות הביטחון של פנסיה, בריאות, סיעוד וחינוך הן בעיני לב לבו של הקיבוץ, ואני גאה בכך שיצרנו כאן מערכת ערבות הדדית מהחזקות בתנועה הקיבוצית. נראה לי שאם נעבור לדיון ענייני יותר, המבוסס על נתונים ועובדות, נגלה שההסכמות בינינו עולות על המחלוקת.

בתקווה שנוכל כולנו להתגאות בקיבוצנו ולא נחפש עוולות במקום שאינן.

רקפת זהר

              

 השבוע, לקראת יום העצמאות נשיר "שירי ארץ", על פרשת "אמור" עלי אלון.

לפני שבוע דרש אורי שפירא את פרשת "קדושים". פרשה זו, אמר, הינה אחת מהפרשות המיוחדות, ורק אחת לארבע שנים (השנים המעוברות) היא עומדת בפני עצמה. בשנים שאינן מעוברות היא מופיעה יחד עם קודמתה, "אחרי מות".

הפרשה כוללת בתוכה מצוות שכולנו מכירים ומוקירים, מצוות שמייחדות את היהדות כדת של חסד ואנושיות.

על השאלה: מהי מצווה? ענה אורי שמצווה היא חוק, ושניהם הן תקנות שעל האזרחים למלא. ההבדל בין מצווה לחוק הוא שהחוק נכתב ע"י בני אנוש והוא ניתן לשינוי ע"י המחוקק, ואילו מצווה היא חוק שניתן ע"י כוח אלוהי השריר וקיים לנצח.

רק הפרשנות לגבי המצווה משתנה עם הזמן, ופעמים רבות ניתן למצוא חילוקי דעות מהותיים בין הפרשנים השונים בפירוש המצוות.

גם המצוות וגם החוקים נחלקים למצוות "עשה" ומצוות "אל תעשה", והם כוללים גם את "השכר והעונש": אם תמלא אחר דרישות המצווה או החוק – תזכה, אם תפר אותם – תיענש.

בימינו יש לכל מדינה ספר חוקים, ולמדינות היותר מתוקנות יש גם חוקה. ספר החוקים מפרט כל חוק, אך הכלל החשוב הוא שאין תוקף לחוק הנוגד את החוקה.

"החוקה" שהעביר משה לבני ישראל הן עשרת הדיברות שניתנו בלוחות הברית.

הנושאים שבהם עוסקות המצוות בפרשה הם: מצוות שבין אדם לאלוהים, מצוות שבין אדם לחברו, חתירה לצדק חברתי, דיני הקרבת קורבנות ואיסור גילויי עריות שונים.

הפרשה מקפידה להזכיר בעיקר את העונשים שיוטלו על המפר את המצוות. בימינו רבות מהמדינות מבטלות את עונש המוות, ואילו בפרשתנו העונש על הפרת מרבית המצוות הוא הֲמָתה, תוך פירוט מדוקדק כיצד יומת החוטא...

חלק לא קטן ממצוות הפרשה עוסק בניאוף ובהתנהגויות מיניות מכל הסוגים: בין אדם לאשת איש, בין בני אדם מאותו המין, בין אדם לבהמה, בין אדם לחותנתו ועוד... העונש על חטאים אלה הוא מוות, או נידוי.

המצוות, הזכיר אורי, אינן ברות שינוי, הן באו מאלוהים...

את דבריו סיים בשאלה: "האם רוצים אנו לחזור אלפי שנים לאחור ולהנהיג במדינתנו את חוקי ההלכה – המצוות? האם לא מוטב לחיות תחת חוקה מתקדמת, שתדע גם לאמץ את היפה והאנושי שבמצוות היהדות?"             

תודה לאורי על הדרשה הנאה רבת העיון והמחשבה.

ענה.     

פסח, רגע לפני יום העצמאות...

חג האביב מביא עמו צורך לעזור ולשמח גם את אלו שאינם ברי מזל כמונו. חיה חרודי, המובילה מזה כמה שנים מבצעי התרמה למשפחות נזקקות גייסה את ילדי שנת המצוות (כיתה ו') והוריהם, יחד עם צוות המרכז הבוגר למבצע לפסח.

הילדים נתרמו מיד למבצע שהחל עם גיוס כספים. חברי הקיבוץ תרמו מתקציבם ביד רחבה ואליהם נוספו תורמים רבים מהמוסד והסביבה.

יחד עם ההורים נפגשו כולם כשבוע לפני ליל הסדר לארגן את כל המצרכים שנרכשו בכסף שנתרם. מתחת לחדר האוכל, ארגזים על ארגזים מלאי כל טוב. יין, ירקות, פירות, עופות, ביצים, קניידלעך, שימורים, קינוחים ואפילו תיקים אופנתיים. כל המצרכים חולקו שווה בשווה בין כולם. סה"כ כ-25 משפחות אשר קיבלו סל חג עשיר ומפנק. הילדים ארזו וחילקו, סחבו והתגבשו סביב העבודה. והחלק העיקרי עוד לפניהם. לאחר סיום האריזות, הועמסו כל הארגזים על רכבים ויחד עם ההורים יצאו כולם לפרדס חנה לחלוקת החבילות ישירות למשפחות. חשיבות מסע החלוקה הוא אדיר והילדים נפגשו לראשונה בחייהם בעוני ובאנשים קשיי יום ממש. המפגש לא קל לעיתים אך תורם רבות לכל המעורבים.

לסיום המבצע פונקו הילדים בפיצות ועם הירח במרכז השמיים חזרו הביתה.

תודה גדולה לחיה חרודי אשר מנצחת על המבצע החשוב הזה מדי שנה ומצליחה להנחיל את חשיבותו לילדים וגם להורים. תודה לכל ההורים שנתרמו וכמובן לילדי כיתה ו' הנפלאים:    מורן אלימלך, גל אלון, יונתן גרוסמן, יובל שבתאי, מעיין בן אברהם, תום חרודי וירדן לסטון. תודה גם לכל החברים שתרמו ועזרו לנו להביא אור גדול למשפחות רבות כל כך.

בברכת חגים שמחים ושלווה נפלאה,

צוות המרכז הבוגר