חפש בעלונים קודמים

עלון 30 (2015) (6026) כט אב תשע"ה


"צמיחה מחודשת"  החיים דרך הפסיפס האומנותי
עם: עירית שפירא
ביום חמישי הבא 20.8.15
בשעה 20:30
במועדון לחבר
הודעות ושונות

מזל טוב
לפיט וגדעון אברהמי
להולדת הנכדה
בתם של ענת ואדם
אחות לתאומים גיא ואסף
ברכות לכל המשפחה!!!

מזל טוב  לתמי ובני צמח  להולדת הנכד בנם של עדי ושי  אח ליהלי ואלה  שנולד בצפון קרוליינה הרחוקה.    ברכות לכל המשפחה בארץ ובחו"ל

תוצאות הקלפי מתאריך 9.8.15
1.אושרה חלוקת רווחים בגין רווחי 2014 – "שמר".
2. גלי יגודה נבחרה לתפקיד רכזת תרבות – בהצלחה לגלי.
3. אושר תיקון החלטות חוברת השינוי בנושא תשלום חובה של ביטוח לאומי.
4. אושרו כל חברי ועד ההנהלה: אוריין גנדלמן, עומר גבע, שרית אלימלך, צביה ויסברג ועודי דגאי.

מרב הדר-פרומר

למשפחת אייזן טל, יוסי והבנות: נעמה, נועה ותמר  ברוכים החוזרים אלינו
מאוסטרליה הרחוקה.
קליטה מהירה
ובהצלחה בהסתגלות לחיים החדשים – ישנים     אצלנו בעין שמר


מהמרפאה
ברצוננו להזכיר לחברים שבמרפאה יש
מיכל לפינוי תרופות שפג תוקפן.
הסתבר לנו שישנם אנשים המשליכים תרופות לפחי האשפה
במסגרת הרצון למנוע זיהום סביבתי נוסף
ושמירה אל איכות הסביבה
רצוי וחשוב לרכז את התרופות הללו במרפאה במיכל המיועד לכך,
בברכה צוות המרפאה

ספר טלפונים קטן
לבקשת חברים רבים
הוצאתי ספר טלפונים קטן שניתן
לשאת בתיק או בתא הכפפות במכונית.
בספר הקטן עודכנו מספרי הטלפון שנשמטו בטעות בספר הגדול.
תודה לטל אייזן ולענת גרוסמן על העזרה.
מקווה שתמצאו בו שימוש
עינת תומר

גלריה חדשה לאמנות פלסטית בלובי בניין גרנות
בימים אלו מוקמת גלריה חדשה לאמנות פלסטית בלובי בניין גרנות, במתחם גרנות.
בגלריה יוצגו עבודות אמנות של אמנים מקצועיים מהסביבה.
אמנים מתחום האמנות הפלסטית המעוניינים להציג את עבודותיהם בגלריה מוזמנים לשלוח מייל בצרוף קורות חיים, תערוכות וצילומי עבודות
לצביקה אלטמן
Svika_@walla.com

ראיון עם רקפת זהר  לסיום תפקידה כמזכירת הקיבוץ//עדה גבע ועינת תומר

כאשר הצעת את עצמך לתפקיד, מה הייתה תמונת העתיד שלך? מה רצית לקדם בעין שמר? האם היו לך חששות אישיים?      לכבוד הריאיון פתחתי את העלון שבו פורסם שנבחרתי, וזה מה שאמרתי אז על השקפותיי וכוונותיי: "בנושא השינויים אין לי עמדה מגובשת. באופן אישי אני מעדיפה לחיות בחברה שיתופית וסולידרית ואני מאמינה שקשר טוב בין אנשים יוצר ערך מוסף (סינרגיה). מצד שני אני רואה את חולשות השיטה, כמו צפיפות ותלות. גרוע מכך, אינני מאמינה שאפשר לקיים שיתוף בכפייה, כי זה מאמלל את כל הצדדים. הגדולה של חיי קיבוץ היא שהם נותנים לאנשים הזדמנות לעצב לעצמם את חייהם לפי בחירתם החופשית. החירות הזו יותר חשובה לי מרצוני האישי בחיי שיתוף. לכן אני חושבת שנכון לבדוק מחדש את אורחות חיינו כדי להתאים אותם לרצון החברים.
מעבר לשאלת השיתוף, אני רואה חשיבות עליונה במנהל תקין. צריך לחזק את כל שדרות המנהל – הענפים, הוועדות, בעלי התפקידים, ולהשריש נורמות של תכנון, בקרה ושקיפות.      אלה יוצרים את האמון והיציבות של החברה – ולא משנה לפי איזו שיטה היא מתנהלת."
לגבי חששות אישיים, אמרתי אז שאני מגיעה עם פחות מדי ניסיון, וגם הייתה לי בעיה עם זה שאני מחליפה את חמי, כי היה לי חשוב מאד לגבש עמדות עצמאיות משלי.
רבים אומרים כי בלעדיך, לא היה מתרחש ה"שינוי" בעין שמר. ספרי לנו על הקווים העקרוניים על פיהם רצית לקדם שינוי, והאם הצלחת לעמוד בהם?   אני לא חושבת שזה נכון, שבלעדי לא היה מתרחש שינוי, אבל אולי הוא היה קורה בדרך אחרת. אני ניסיתי להיות כמו אותו פסל, שמוריד מהאבן את החלקים המיותרים, עד שמתגלה הדמות שהייתה טמונה באבן מלכתחילה. הייתה לי תחושה חזקה שעין שמר בעצם כבר השתנתה מבפנים, וצריך להתאים את הנהלים הפורמאליים לשינוי הפנימי, כי אם לא נעשה את השינוי בצורה מסודרת נתפרק לאנרכיה. מכאן באה הנחישות שלי להתקדם ולא לעצור.
מבחינת התוכן, חשבתי שהעיקר הוא לשנות את מודל ההתפרנסות כך שאנשים יוכלו לקחת אחריות על התנהלותם וישתחררו מהפיקוח הקיבוצי. השאלה הגדולה הייתה איך לא לזרוק את התינוק עם המים. איך לשמר את הערבות ההדדית, את זכויות הוותיקים, את התרבות המשותפת. אני מאמינה שאת זה הצלחנו לעשות.
מבחינת הדרך, הייתה לי טעות בתפיסת הסיטואציה. חשבתי שאחרי שתים-עשרה שנים של דיונים, חוגים וצוותים, הציבור כבר רוצה לבצע את השינוי וכל מה שנשאר זה לגבש הצעה רצינית, ולהביאה לאישור השיחה. בדיעבד אני מבינה שאמון הציבור אינו ניתן בקלות ויש לזכות בו. נדרשנו לבצע "חריש עמוק" בקרב החברים, הרבה שיחות אישיות, הקשבה וניסיון להפוך את התוכנית הסטנדרטית שאיתה התחלנו ל"תוכנית עין שמר" שהחברים ירגישו שבאמת מתאימה להם.
תוך כדי התקדמות, התגלו גם הבקיעים העמוקים בין החברים, הן ברמה האישית והחברתית הן ברמה הרעיונית, והיה קשה מאד מצד אחד לקדם את התוכנית שהאמנתי בה ומצד שני לשמור על "ממלכתיות", ויש חברים שבהחלט לא הסכימו לראות בי "מזכירה של כולם".
אם אפשר היה לבחור, מה היית "מתקנת" בתהליך השינוי שעברה עין שמר?הייתי שמחה אילו התהליך היה מנוהל על ידי צוות משותף, ולא על ידי צוות נבחר ו"אופוזיציה", אבל לא בטוח שזאת הייתה אפשרות. הנה, גם כשהקמנו צוות אסטרטגי    "לא מפלגתי" לקידום נושאי הקליטה וזכויות החברים, הוא נתקל בהתנגדויות סוערות. ייתכן שמלחמות פנימיות הן חלק מה-DNA שלנו. אני מקווה שלא. מבחינת תוכנית השינוי עצמה, נושא המיסוי טופל באופן לא די מעמיק ונוצרו לא מעט עיוותים.
רבים רואים את כישרונותייך המעולים, ומשבחים אותך מאד, בצד כאלה שהיו ועודם מתנגדים. מה יחסך לאנשים שהתנגדו לשינוי והביעו עמדתם בפומבי? האם היית רוצה לומר להם משהו כעת?     כמו שאומרים, כמה מחברי הטובים ביותר (שלא לדבר על בני משפחתי) הם מתנגדי השינוי... ולא חיכיתי לראיון הזה כדי לדבר איתם. לכל אורך הדרך הערכתי מאד את אלה שהביעו את דעתם בפומבי (בניגוד להתכנסויות מחתרתיות ומכתבים אנונימיים), ולעתים גם הסכמתי עם חלק מהדברים. היה לי קשה יותר עם הסגנון הבוטה ובעיקר עם ההתקפות האישיות, שעל חלקן קיבלתי בהמשך התנצלויות שהתקבלו בלב שלם. בכל אופן את התשובות שהיו לי השבתי     "בזמן אמת" והיום הרצון העיקרי שלי הוא לשים את הדברים הצידה. מקווה שאצליח.
מה את רואה כהישג הכי גדול שלך? הנוכחות של נשים בחיים הציבוריים של עין שמר. אחד הרשמים הכי חזקים שלי כעולה חדשה בעין שמר היה החלוקה בין גברים בניהול ובייצור לבין נשים בשירותים ובמשפחה. שיחות קיבוץ ממש נשלטו על ידי הגברים. לשמחתי זה השתנה מאד. השינוי לא התחיל איתי, אבל קיבל תאוצה בקדנציה שלי, ואני מאד גאה על כך. לפעמים אני מוצאת שנדרשת כבר אפליה מתקנת לצד השני.
מה הם הדברים המרכזיים שנותרו לטיפול? האם תוכלי לציין דרכים לטפל בהם?    כמו שציינתי למעלה, היה לי מאד חשוב להטמיע עקרונות של ניהול תקין, קבלת החלטות ועמידה על מימושן. התמודדתי על כך כבר כמרכזת ועדת תכנון, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה זה יהיה קשה. יש חברים שלא מוכנים לקבל שמישהו אחר "מחליט עליהם", והופכים כל תשובה שלילית למלחמה אישית. זה יכול להיות על מקום חניה, או חתימה על מסמכים או העברת כספים, ותמיד זה מלווה בתחושת צדק מוחלטת. מה שעשינו בשינוי זה להקטין את החזית ולהמעיט את נקודות החיכוך בין החברים לבין המוסדות, שבאמת חברים יקבלו את רוב ההחלטות עבור עצמם. אבל באותן נקודות חיכוך שנשארו, חשוב לעמוד על כך שהחלטות מתקבלות בצורה מסודרת והן תקפות, גם אם החבר לא מרוצה מהן.
בתחומי "השינוי", הנושא הראשון הוא ללא ספק הקליטה שעומד בראש מעייניהם של כל ממלאי התפקידים, ובמיוחד מרב ועומר. הנושא השני הוא השלמת הטיפול בזכויות הוותיקים, ובמיוחד בנושא ההורשה. כל הזמן ניסינו שהמטרות הללו לא יתנגשו, אבל ייתכן שיגיע רגע שבו נצטרך להחליט מה יותר חשוב לנו – קליטת הבנים או הורשת הדירה.
ובאותו הקשר: האם לא קידמנו מהלכים רחוק מדי, בטרם החלטנו עקרונית על שיוך?
יש בעיה לקבל החלטות במצב של חוסר ודאות ותנאים משתנים. מצד אחד – לא רוצים לעמוד במקום, מצד שני – חוששים ליצור עובדות בלתי הפיכות וכל מיני הסדרי "כלאיים".  אני חושבת שהסדר "דיור קבע" הוא דרך טובה להתקדמות. קודם כל, כי הוא מוצלח כשלעצמו - נותן לחברים חופש (לכל אחד הדירה שלו והוא אחראי עליה ועל טיפוחה) ויחד עם זאת שומר על שוויוניות בסיסית (דירה לכל חבר, עם השוואת פערי דיור). ושנית, כי יהיה נוח להלביש עליו את השיוך בעתיד, אם נחליט לשייך, כי חלוקת הדירות לחברים כבר קיימת. אם ב"קידום מהלכים" הכוונה היא לאיחוד דירות, זאת לא בעיה עקרונית אלא קושי טכני – האיחוד מקטין את מספר הדירות הפנויות של הצעירים, ואכן אנחנו מנסים להאט את מהלך האיחודים עד שייבנו הצעירוניות ולצעירים יהיו פתרונות חלופיים.
בעין שמר התקבלו עם השנים אינספור החלטות, תקנות והתחייבויות. הכרת היטב את ההחלטות השונות  והיה לך חשוב להיות נאמנה להחלטות הקיבוץ גם כאשר ההחלטות לא תמיד הטיבו עם כולם. כיצד תמרנת בין הרצון להיות נאמנה לקיבוץ ובין הרצון להיות הוגנת ולעזור לחברים?     השתדלתי מאד לתת לחברים מענה בתוך ההחלטות ולא מחוץ להן, וכאשר יש נכונות מצד החבר לעבוד לפי הכללים, הרי שההחלטות שלנו מאפשרות עזרה רבה מאד. היה לי קשה יותר עם חברים שתבעו לעצמם זכויות-יתר בנימוקים שונים. במקרים אלה הנטייה שלי הייתה "לשמור על החומות".
עבדת שעות אין ספור, השקעת מזמנך מעל ומעבר, מה את מרגישה ש"הרווחת" משרותך לעין שמר בתפקיד המזכירה?     הרווחתי המון. ראשית, למדתי על אנשים, על ניהול, על קיבוץ ועל עצמי. שנית, נהניתי מאד מעבודה עם ממלאי תפקידים, חברי צוותים, ועדות והנהלות. ההרגשה של מטרה משותפת ותמיכה הדדית נותנת תחושה של משמעות. הרגעים המתגמלים ביותר היו כשהצלחתי לפתור בעיה או בקשה של אנשים, וידעתי שעבורם הייתי משמעותית. בהקשר זה, פינה מיוחדת יש לי לבני קיבוץ שעזבו והיו איתי בקשר סביב פטירת הוריהם, מצב רגיש ולא פשוט לכולם.
בסופו של דבר, הכי חשוב זה הקשר עם האנשים שאת ממשיכה לחיות איתם. חברים רבים ניגשו לאורך הדרך לומר מילה טובה, של תודה או של תמיכה, ובמבט לאחור את המלים הללו אני זוכרת יותר מכל השאר.


האם יש דברים שהפסדת כתוצאה מהתפקיד? מחירים יקרים מדי ששילמת? כנראה כמו כל המזכירים שלפניי, ההפסד הגדול ביותר הוא קשרים עם אנשים, ואיזו תמימות שאי אפשר לשחזר אחרי שנתקלים בכל כך הרבה מציאות.
במסיבת הפרידה המרגשת שנערכה לך בשבוע שעבר במועדון לחבר אמרת "אני משחררת את החברים ממני". אחרי 6 שנים אינטנסיביות כמזכירת קיבוץ, האם את גם מרגישה שהצלחת להשתחרר מתפקיד המזכירה?      בהחלט. "למלא תפקיד" זה קצת כמו הצגה – את תמיד נדרשת להיות על הבמה ולומר את הטקסט הנכון... בשבילי זו הקלה גדולה לרדת מהבמה ולפנות אותה למחליפיי. היה לי קשה לעשות זאת כל עוד לא ידעתי מי יחליף אותי וחששתי שהישגים שהושגו יימחקו בהיעדר יד מכוונת. ברגע שהתגבש הצוות המוביל של מרב עומר ואוריין, וסביבם כל צוות התיאום וההנהלות הנבחרות, ההרגשה שלי טובה מאד ואני יודעת ש"יש ממשלה בעין שמר". היום אני יכולה בלב שלם להודות לחברים שנתנו לי את ההזדמנות לעמוד בראש המערכת בכל התקופה הזו, וגם לבקש סליחה מכל מי שפגעתי בו, אני מקווה שתהיה לי הזדמנות לכפר על כך.
לאן פנייך מועדת כעת?    עדיין לא החלטתי. למדתי מחברי עין שמר שלפני קבלת החלטות חשוב ללמוד את הנושא, לשמוע דעות שונות ולהתלבט... כך שאני לוקחת את הזמן והכל פתוח.


דרוש/ה למוזיאון חצר הראשונים     
למוזיאון חצר ראשונים דרוש/ה איש/ת צוות היקף המשרה: חצי משרה
ימים: א'-ה' בשעות הבוקר
ימי שישי ושבת (ערבי חג, וחגים) לפי הצורך – מתחלק בין כל אנשי הצוות.
תפקיד: הדרכת מבקרים בסיורי טרקטור ורכבת.    (הכשרת נהיגה ברכבת תינתן במקום).
עבודות ניקיון, עבודות אחזקה.
דרישות: מאור פנים, אדיבות, סבלנות וסובלנות.
הגעה עצמאית למקום העבודה.
רישיון נהיגה לטרקטור (מעל שנתיים), רישיון נהיגה לרכב.
המשרה מתאימה לפנסיונר בכושר ובריאות תקינה.
ניתן לפנות לטובית שפירא בשעות העבודה 04-637327

אות מופת על שיקום ותרומה לחברה
ניתן לעוזי מור
זו השנה השנייה שאגף שיקום נכים במשרד הביטחון מעניק אות מופת על שיקום ותרומה לחברה מטעם שר הביטחון. את אות המופת קיבלו שלושה נכי צה"ל, שאני הייתי אחד מהם.
האות ניתן על כך שנכים, שנפגעו באופן קשה, מגיעים להישגים בתחום התפקוד האישי, הכלכלי והחברתי, ויחד עם זה גם מוצאים זמן, רצון וכוחות לתרום מיכולתם וניסיונם לקהילה.
השניים הנוספים שנבחרו הם משותקים על כסאות גלגלים: שמוליק שנפצע במלחמת יום הכיפורים בהיותו בסדיר, וקובי שנפצע לפני כ-20 שנה בפעולה בלבנון גם בזמן היותו בסדיר.
הטקס נערך בחסות שר הביטחון משה (בוגי) יעלון ובהשתתפות מנכ"ל משרד הביטחון, סגן הרמטכ"ל ומנהל אגף השיקום. כמו כן נכחו בטכס גם משפחות המקבלים, חברים ועובדי אגף השיקום.
בטקס תיארו את פועלם של שלושת מקבלי האות והוקרן סרט אישי על כל אחד, שהופק במיוחד לערב הזה. נישאו גם ברכות, כאשר אני נתבקשתי לברך בשם המקבלים. בין המברכים היה גם שר הביטחון שדיבר באופן מאוד יפה, קולע ומלא רגש.
הטקס כולו היה מאוד מכובד ומרגש, ועם סיומו ניגשו אלי אנשים רבים מלאי התרגשות, מילים חמות, לחיצות יד וחיבוקים. אני מודה שגם אני התרגשתי (למרות שקשה לראות עלי...), גם בטקס עצמו וגם בימים שקדמו לו.
(ניתן לקרוא עוד על הטקס, שהיה ב-4.8.2015, באינטרנט, תחת הכותרת:    'שיקום למופת' – משרד הביטחון מוקיר את נכי צה"ל).
עוזי מור

 6 שנים לפטירתו של דיויד בן-אברהם

מתוך החוברת שהוכנה לזכרו של דיויד
"דיויד יקירי,
זו שעת בין ערביים.
אני הוא, שישבתי איתך הרבה ערבים על סוללת המאגר מול מזרקת המים, כאשר שמים מאדימים ברקע, והכל משתקף במים. זה מקומך, זה מפעל חייך.
מעל 30 שנים, הייתי שותף למאבקים ולביצוע הקמת המאגרים, מפעל המים בעין שמר: הולכת צינורות השקיה, חפירת קווי חשמל למשאבות המים וקווים לניקוז.
אני חוזר למאגרים, רואה את השדות המוריקים, את ערפילי המים של הקו-נוע. זוהי מצבת חייך.
נכון, לא תמיד הסכמנו על דרך הביצוע, אבל מעז יצא מתוק. תמיד ידענו בסוף להגיע לפשרות ולמצוא את הפתרון ואת הדרך הנכונה לביצוע הדברים.
דיויד, כשעבדתי איתך בפלחה, לפני כחמישים שנים, למדתי ממך, כי אין לחזור הביתה מעיבוד השדה, אם העבודה לא נגמרה, גם אם הערב הגיע.
בדרכנו המשותפת, רבת השנים, תמיד ידעת להילחם על דעותיך. תמיד במקום הראשון הייתה טובתו של הקיבוץ. הצורך להילחם על מפעל חייך שבר את לבך!
בכל קוב מים הנאסף למאגר, וכל רגב אדמה המצמיח יבול, רעש המשאבות, בכל אלה, אזכור אותך ידיד. תנחומים למרים, לילדים ולכל משפחתך הענפה.
ידידך, אלישע שמרי."

לסיום החופש הגדול
עם: "דרבוקמניה"
סדנאות תיפוף לכל המשפחה
יום שלישי 25.8.15
בין השעות 18:30-17:00
בבריכת השחייה
מוזמנים כולם!