חפש בעלונים קודמים

עלון 39 (2017) (6102) כא' חשוון תשע"ח

עלון 39 (2017) (6102) כא' חשוון תשע"ח 10.11.2017



היצירה מורכבת מ- 32 משטחי קנבס,
ובכל אחד מהם פחית מרק, כנגד 32 הטעמים שחברת קמפבל שיווקה באותו הזמן.
פחיות המרק המשוכפלות מייצגות את האוכל המהיר והתעשייתי,
ומעבירות בכך ביקורת על תרבות הצריכה ההמונית.
(באותה שנה וטכניקה, שכפל וורהול עוד מוצר צריכה מפורסם: דיוקן של מרלין מונרו).

"אֵיזֶהוּ עָשִׁיר? הַשָּׂמֵחַ בְּחֶלְקוֹ" (מסכת אבות ד' א')


מאמר מערכת

תקופה זו של השנה, סביב סיום שנת הכספים, חג ההודיה וחג המולד הנוצריים, מתאפיינת בעולם המערבי הצרכני בקניות רבות במיוחד. שני מועדים מנוגדים נקבעו בתקופה זו:
יום ללא קניות – אירוע של מחאה נגד תרבות הצריכה, שבו נמנעים המשתתפים מקניות למשך יממה.
יום שישי השחור – יום של מבצעים מיוחדים ובולמוס קניות בינלאומי.
(המילה "שחור" בשם, מבוססת על כך שבעולם החשבונאות, מקובל לרשום הכנסות ורווחים בצבע שחור, והוצאות והפסדים בצבע אדום).
בעלון השבוע בחרתי לעסוק בנושא מעניין זה, הנוגע לכל אחד מאתנו בחיי היומיום. לשם כך יצאתי לפגוש את המקומות והאנשים בקיבוץ, שנושא הצריכה הוא חלק מהיומיום שלהם:
דודי ברכה הוא איש המיחזור הבלתי רשמי של עין שמר, שמכיר את התחום יומיום מקרוב;
דגנית חננאל מנהלת הכלבו המקומי, שבו רובנו משאירים מידי חודש חלק ניכר מכספנו;
עובדות הדואר – נגה שורר ויפעת אפל – שממיינות מידי יום חבילות רבות של מוצרים, המגיעים ב"משלוחה" מחו"ל ומהארץ עבור קנייני האינטרנט;
וכמובן – אנחנו – הצרכנים, הנבונים קצת יותר או קצת פחות.

החל מהשבוע יצטרפו למדורי העלון הקבועים, שלוש פינות חדשות והכרחיות:
"יד-שניה" – בעקבות שיחתי עם דודי ברכה (ראו להלן), נראה לי לעודד בעלון העדפת יד-שניה על פני קניית מוצרים חדשים, באמצעות פרסום חפצים למסירה.
"מי גאון של אמא?!" – דברי חוכמה של ילדי עין שמר הקטנים והגאונים.
"תכשיט* השבוע" – פרסום הישגים מרשימים של בנות ובני עין שמר המוצלחים.
פינה זו תהיה כתובה ביידיש (יידיש נכתבת באותיות עבריות ויש לה תרגום בגוגל), כדי שהילדים לא יבינו ויכעסו על ההורים שמביכים אותם.
אתם מוזמנים להעביר חומר לפינות החדשות.

העלון בשבוע הבא, יוקדש לגלי יגודה ולתרבות בעין שמר, לכבוד סיום תפקידה.
מוזמנים לכתוב בנושא.
סיגל מורג

* "תכשיט" – בימים עברו, כינוי פולני-ציני לילד מוצלח.
לוח מודעות
פנינה גלעד לא תהיה בבית במהלך שבוע הבא.
במידת הצורך אפשר לפנות לאוריין גנדלמן.

סדנת הבית בספרייה האזורית מנשה
להרשמה לסדנה התקשרו:  052-6884828
בהנחיית רעות אקשטיין בלום.
ימי ג' / החל מתאריך 28.11.17 / 19:30-22:00 בספרייה האזורית מנשה
הסדנא כוללת: 10 מפגשים שבועיים
יש סיפורים שחייבים להסתפר.
אז איך מתחילים? איך הופכים חומרים לסיפור? איך בוראים דמויות ולפעמים גם הורגים אותן? איך מעלילים עלילות שגורמות לקורא להפוך דף? ואז עוד אחד? מהי השראה ומה עושים כשאין? יחד נחלץ את הסיפורים, נתעקש, נקשיב ונלמד מאחרים, נכתוב ונמחק, ונקבל משוב מקצועי.
לא נדרש ניסיון כתיבה.

המביאים לספרייה ספרים מביתם, מתבקשים קודם לכן ליצור קשר עם שלומית תומר,
או לפחות להשאיר פתק. תודה.


מכירת רקפות
ביום שישי 10.11.17 בין השעות 11:00-13:00 ליד הכלבו. תמי צמח



חוג יוגה לילדים, נפתח ב"מקום של יוגה" ביום שני 13/11 בין השעות 16:30-17:15. לאור ההצלחה של שיעור הניסיון עם רימונה, החוג נפתח ומיועד לגילאי הגן וכיתה א׳. פרטים נוספים בדף פייסבוק ״מקום של יוגה״ או אצל הני רוזן.



החממה מחפשת נהג/ת טרקטור מוזיאון
להסעת ועדה ממשרד החינוך המבקרת במועצה האזורית מנשה,
ביום ג', 21.11, בשעות 10:30 - 12:30 (כל מדריכי המוזיאון הקבועים תפוסים ביום זה).
בתשלום כמובן. נדרש רישיון טרקטור. הנהג/ת י/תעבור הסמכה אצל זיו חדוותי
לפרטים - אנא פנו לנועם גבע: 052-3750979


והפעם... תיאטרון "סודות מהספרים" מציג: "היה היה ופטרייה" - הצגה על סתיו, פטריות וחברות אמיתית... מיועד לגילאי 1.5-6 שנה.
ביום שלישי 14.11.17 ורביעי 15.11.17, שעה 17:00 בפיצה קראסט.
הירשמו בהקדם כי מספר המקומות מוגבל. כרטיס: 35 ₪, 2 אחים: 60 ₪, מלווה יחיד - ללא עלות, מלווה שני - עלות כרטיס. להתראות, ליאור שלג-בורלס





לקנות או לקנות עוד – זו השאלה

פרס נובל לכלכלה, הוענק בשנת 2002 לפרופסור הישראלי דניאל כהנמן, על הישגיו בתחום הכלכלה ההתנהגותית. ישראלי מפורסם אחר בתחום זה, שספריו מוכרים גם בציבור הרחב, הוא פרופסור דן אריאלי מחבר הספר "לא רציונלי ולא במקרה" ועוד. האנשים האלו, יחד עם עמיתיהם לתחום, מנסים ללמוד ולאפיין את הדרך שבה אנשים מקבלים החלטות בתחום הצרכנות.
אם בעבר סברו שקבלת החלטות הוא תהליך רציונלי, ואנשים מחליטים לקנות מוצר מסוים על פי מידת התועלת שיש בו עבורם, הרי שהיום ברור מהמחקר, שהעניין מורכב ובלתי רציונלי בהרבה.
ברור שפעמים רבות אדם מחליט לרכוש מוצר, בלי להיות מודע כלל למידת התועלת של המוצר עבורו. דוגמא לכך הוא תרגיל צביעת הגדר הלבנה:
אדם צובע גדר בצבע לבן. הוא מציע לעוברים ושבים להצטרף אליו לצביעת הגדר. לחלקם הוא מציע להצטרף כדי לעזור לו, לאחרים הוא מציע להצטרף תמורת שכר, ולאחרים הוא מציע להצטרף בתנאי שישלמו לו על כך. למרבה ההפתעה, רמת ההיענות לכל אחת מההצעות, אינה תואמת את רמת התועלת הצפויה לאדם שנענה. בקבלת ההחלטה כאן, פועלים משתנים שאינם רציונליים.
מה הם המשתנים האלו, שמביאים אותנו לרכוש מוצרים גם כשרמת התועלת שלהם עבורנו נמוכה? הנה אחדים מהמשתנים האלו כפי שהוגדרו במחקר:
זמינות – מוצרים שנחשפנו למראה שלהם, אפילו בלי לדעת מה הם, דרך התקשורת למשל, יעוררו בנו, כאשר נפגוש אותם, תחושה של נינוחות, של משהו מוכר, ונרצה לרכוש אותם יותר.
הכנסה – ככל שנהיה עשירים יותר, נרכוש יותר מוצרים שנראים במרחב הציבורי, כמו רכב או שעון (ולא תחתונים או חומרי ניקוי), שיבליטו את הסטטוס הכלכלי-חברתי הגבוה, שבו אנו מעוניינים להתהדר.
חרדה – פחדים ישפיעו עלינו לקנות דברים ללא שיקולי תועלת, כמו למשל הבחירה של אנשים שמפחדים מטיסות, לטוס תמיד "אל-על", שנחשבת לחברת תעופה בטוחה. אנשים ישקיעו ימים שלמים בחיפוש אחרי מיקרוגל חדש, אבל ימנעו מלהכיר את תנאי הביטוח הסיעודי שלהם או לעשות ביטוח כזה. מצב סיעודי הוא מצב שמעורר בנו חרדות ומתח, ולכן נימנע מלעסוק בו ככל האפשר.
דוגמא נוספת לכך היא בתחום תרומת האיברים. המחקר הראה שיש פערים קיצוניים בין מדינות, בנכונות של אזרחיהן לחתום על מה שנקרא אצלנו: "כרטיס אדי" לתרומת איברים לאחר המוות. בין מדינות דומות מאוד מבחינה תרבותית-חברתית, נמצאו פערים של 15% אזרחים תורמים במדינה אחת, לעומת 90% אזרחים תורמים במדינה אחרת. מסתבר שההבדל הקיצוני, קשור בעניין טכני:
במדינות בהן אחוז החותמים נמוך, נדרשים האנשים לסמן   במידה והם מעוניינים לתרום. אם אינם מסמנים, הדבר נחשב שאינם מעוניינים.
במדינות בהן אחוז החותמים גבוה, נדרשים האנשים בדיוק להפך - לסמן   במידה והם אינם מעוניינים לתרום. אם אינם מסמנים, הדבר נחשב שהם מעוניינים.
רוב האנשים פשוט נמנעו מלסמן, לכאן או לכאן; אלא שבמדינה אחת משמעות ההימנעות היא "כן" ובמדינה אחרת ההימנעות שווה "לא". לרצון, לבחירה, לשיקול הרציונלי... היה חלק מזערי בהחלטה החשובה כל כך של תרומת איברים. הגורם המשפיע היה בעיקר הרצון להימנע מלחשוב על תרומת איברים וההקשר הקשה שלה – כאב, מוות, דילמה.
הידלדלות משאבים קוגניטיביים -  ככל שנהיה טרודים ולחוצים יותר, כך נקנה יותר מוצרים עם פחות תועלת עבורנו. עוני ומצוקה כלכלית, הם מצבים בהם אדם נמצא בלחץ. בניסוי שבדק היבט זה, שלחו שתי קבוצות אנשים לקניות בקניון. הקבוצה לה נאמר: "בשום אופן לא לחשוב במהלך הטיול על דובים לבנים", קנתה הרבה יותר. משום שהיו טרודים בהימנעות מלחשוב על דובים לבנים, הצטמצמו משאבי התודעה שלהם, שמרסנים פעולות חסרות תועלת ושוקלים את כדאיות ההוצאות.
כך ניתן להסביר גם מדוע חקלאים עניים באפריקה, נמנעו מלהשתמש בדשן שניתן להם חינם, ויכול היה להגדיל את היבול בשדותיהם ולשפר את מצבם הכלכלי. הזמן בשנה שבו מפזרים דשן בשדה, הוא זמן קשה עבור החקלאי – היבול נגמר מכבר, וכעת הוא נמצא בחוסר ומצוקה. בזמן כזה אין לחקלאי משאבי תודעה לחשוב לטווח רחוק. אנשים בלחץ חושבים בצורת מנהרה – צר ומיידי.

ביום רביעי 27.12.17 בשעה 20:15 בבית המועצה
הרצאה בנושא:
"צרכנות נבונה – קבלת ההחלטות שלנו הצרכנים, בהשפעת תרבות הצריכה, פרסומות ותקשורת"
מרצה: רוהאן שניר פלאות. מחיר: 20 ₪.
קרוב, זול ומעניין. מומלץ ביותר.




                         מתוך: "אצלנו"  //  איגנץ
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם,
כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף".
(פתגם אינדיאני)

שיחה עם דודי ברכה
איש המיחזור הבלתי רשמי של עין שמר

דודי שלום. ממתי אתה בעסקי המיחזור?
כבר מעל 20 שנה. התחלתי כשעוד עבדתי בחשמליה, ולצרכי העבודה הייתי מסתובב בקיבוץ. ראיתי שפחי האשפה גולשים, בגלל שזורקים לתוכם קרטונים, ואז באים כלבים ומפזרים את האשפה... בהתחלה לא חשבתי על מיחזור, חשבתי על ניקיון. לפני ארבע שנים כשיצאתי לפנסיה, התחלתי לראות את ההיבט של המיחזור, והתחלתי לחשוב על מה שנשאיר לדורות הבאים. אנשים דואגים לילדים שלהם שלא יהיו חולים, שלא תקרה להם תאונה... אבל אם נשאיר להם בסוף ערימה אינסופית של אשפה, מה הטעם?
למעשה אני פחות עוסק במיחזור, ויותר במיון. אנשים זורקים הכל יחד: בקבוקים, קרטונים... לא מעניין אותם.

אתה לא האדם הראשון בעין שמר, שהייתי חושבת שיתמסר לעניין כזה. איך זה קרה לך?
אולי בגלל שעבדתי פעם במטעים. היו לקיבוץ מטעי תפוחים בין הוואדי לגלעם. ראיתי אז מה קורה לעצים בגלל ההתחממות של כדור הארץ. עצי התפוח אמורים לישון בחורף, אבל בגלל החום, הם היו מתעוררים לפני הזמן, הפרי לא היה גדל מספיק ובסוף נאלצנו לעקור אותם.

חוץ מלמיין אשפה, איך אתה עוד נלחם בהתחממות כדור הארץ?
•           לכל מקום בטווח של כרכור-פרדס חנה, אני נוסע באופניים ולא ברכב.
•           אני עובר בשכונות הצעירים ומכבה להם את האורות שהם משאירים דולקים בחוץ.
•           אני מכבה את האורות באולם הספורט, ובגלל שלא נתנו לי מפתח, אני מכבה אותם עם מקל שאני מכניס דרך החלון עד למתגים.
•           אני נמנע מלקנות דברים חדשים שאפשר להשיג יד שניה. קניתי קלאבקאר יד שניה.
•           כל בוקר אני הולך לאלונית מענית (שבעה קילומטר, 20,000 צעדים) ואוסף את האשפה בדרך.
•           בקיץ (בחורף לא) אני פותח את הפחים, כי כשהפח סגור החיידקים מתרבים וזה יוצר סירחון.
בתחום המים יוחאי יגודה טיפל יפה ואין נזילות

מה היינו עושים בלעדיך?
במועצה אומרים שבכל קיבוץ יש אחד כמוני, כזה שמאמין שזה חשוב. לא בשביל כסף.
רק על בקבוקים ופחיות אני מקבל כסף. אבל זה לא מעניין אותי, לא חסר לי כסף.

איזה ציון אתה נותן לנו במיחזור?
לא מספיק טוב. הבעיה היא שגם כשממיינים, למדינה אין מי שיטפל בדברים שמתאספים. הנייר מטופל טוב יחסית, אבל בפלסטיק וברזל אין כמעט מפעלים שמטפלים.

תמיד יש לי הרגשה שהפעולות שלנו, האנשים הפרטיים, הן חסרות ערך מול הפגיעה האדירה של מפעלים גדולים.
למרות שכל אדם לבד זה מעט – ביחד זה משמעותי.
כל אחד ידאג אצלו בבית
לכבות אורות, למיין אשפה, לחסוך במים, לא לקנות ללא צורך, כשאפשר להעדיף יד שניה או לתקן...
יש לי מחסן מלא בדברים. אפשר לפנות אלי, אולי יש אצלי משהו שאתם צריכים וכך תחסכו קניית חדש. אם יש לכם משהו מיותר, אפשר להביא אלי (למרות שכבר אין מקום), אולי מישהו יצטרך.
והעיקר לא להפסיק. מיחזור זה לכל החיים. כל זמן שממשיכים לצרוך, צריך להמשיך למחזר.
שימו לב, יש בילבול במיון האריזות:
לפח כתום – לא זורקים בקבוקי זכוכית (בשבילם יש פח סגול ליד מחסן הנוי, ונא להוריד את הפקק לפני שזורקים). הפח הכתום מיועד לאריזות פלסטיק כמו גביעי גבינה, בקבוקי שמפו...
לפח כחול – אפשר לזרוק קרטוני ביצים, קופסאות קורנפלקס...
לפח חום – לא לזרוק את השקית ניילון שאיתה הבאתם את האשפה האורגנית.
על כל פח כתוב למה הוא מיועד, אם לא זוכרים אפשר לקרוא על הפח.
(ראו להלן במדור "משמר לילדים", פעילות משעשעת לתרגול העניין)

אני שומע שאת צרודה.
כן, אתה עוד מרפא אנשים ברייקי?
כן, מי שפונה אלי אני עוזר לו.
עזרתי למישהי שסבלה ממיגרנות קשות ביותר. תוך דקה העלמתי לה את הכאב, שהיא סבלה ממנו ארבעה ימים ושום כדור לא עזר. אחרי טיפול שני המיגרנה לא חזרה יותר. אפשר להיעזר בי גם בתחום זה.

תודה דודי. זה מעורר השראה. אל תתעייף.






שיחה עם נגה שורר ויפעת אפל – רשות הדואר עין שמר

עברה קרוב לשנה מאז שהטיפול בדואר עבר לידיהן של נוגה ויפעת. מהניסיון שצברו בחודשים אלו, מתבררות העובדות הבאות:
1.         מידי יום מגיעות לדואר עין שמר בממוצע 25 חבילות.
2.         כמות החבילות קבועה למדיי, ומושפעת ממה שקורה בחו"ל.
3.         יום שישי השחור, שמצוין גם בארץ במקביל, הוא יום שיא של הזמנות באינטרנט וחבילות.
4.         הקבוצה אליה מיועדות החבילות, היא קטנה, קבועה ובטווח גילאים רחב.
5.         רוב החבילות הן מחו"ל: Ebay, Aliexpress, Next.
6.         החבילות מהארץ הן לרוב מ"קנייה טובה".
7.         מהארץ מזמינים בעיקר בגדי מעצבים, תרופות טבעיות ונעליים.

שיחה עם דגנית חננאל
מנהלת כלבו עין שמר


דגנית עובדת בכלבו 23 שנה, משנת 1994. כשרותי גורן סיימה לנהל בשנת 2005, דגנית החליפה אותה, והיא מנהלת את הכלבו כבר 12 שנה. מתמודדת יום-יום עם מאות הקונים, אלפי המוצרים, ופעם בשנה וחצי בממוצע גם עם שוד מזוין (כמקובל באזור שלנו).

היי דגנית. יש לך חתיכת פרספקטיבה. מה השתנה לאורך השנים?
קודם כל הכלבו השתנה פיזית. בשנת 1996 היה שיפוץ גדול של כל המבנה, ואחריו נעשה גם שיפוץ פנימי בסידור של הכלבו.
עוד דבר בולט שהשתנה, הוא שהיום אנשים הרבה יותר בודקים מחירים. פעם גם הסתכלו בעין לא יפה על מי שקנה בחוץ, והיום זה לגיטימי. היום יש לכלבו הרבה מתחרים אטרקטיביים באזור: "רמי לוי", "סופר אלונית" ועוד.
כשהכלבו הפך למרכז רווח ועודכנו המחירים, הייתה ירידה משמעותית בקניות, אבל אחרי זמן המצב חזר לקדמותו.

איך העסקים היום?
טוב תודה. הכלבו לא מפסיד ולא מרוויח. הוא מאוזן כמו שארהל'ה ליבנה (התמחירן) אוהב. יש הרבה קונים מבחוץ, בעיקר מ"מבואות עירון", "גוונים", ואפילו "רעות" כבר מגיעים לכאן בדרך לחממה.
חברי קיבוץ (קניות בתקציב) קונים בסה"כ ב- 260,000 ₪ בממוצע בחודש. זה נע בין בודדים שלא קונים בכלבו בכלל, להוצאה של 3,500 ₪ בחודש למשפחה.

למה כדאי לקנות בכלבו?
הכלבו זמין, זה יתרונו הגדול. לא צריך לנסוע, אפשר "לקפוץ" עם האופניים. לראייה: בימי גשם, שלא נעים לצאת ולנסוע, כמות הקונים בכלבו גדלה מאוד.
כמו כן שעות הפתיחה רבות, קל להתמצא ולא הולכים לאיבוד בחלל ענק, ואפשר לבקש שנביא משהו שרוצים וחסר (אם נוכל לעמוד בכמות המינימום הנדרשת להזמנה, נביא).
אנשים מבחוץ שבאים לקנות אצלנו, אומרים לנו שבכלבו נעים וזול.
החיסרון העיקרי של הכלבו, הוא המגוון המצומצם יחסית, הנובע מגודלו. כלומר: מקטנותו.

מה המצב בתחום המחירים?
בגלל שאנחנו קונים מהספקים בכמויות יותר קטנות בהשוואה לסופרים גדולים, אנחנו לא תמיד הכי זולים באזור (למרות מחירי גרנות). אבל יש מוצרים שבהם אנחנו יקרים יותר, ומוצרים אחרים שבהם אנחנו זולים יותר. לפני שנה עשינו בדיקה מול "רמי לוי". קנינו שם סל של 100 מוצרים, וההבדל במחיר בהשוואה לכלבו יצא בסדר גודל של 100 ₪ לכל הסל. וזה בלי לשקלל את הנסיעה, ההמתנה בתור (שעתיים במקרה שלנו) וחווית הקניה המלחיצה.
אנחנו למשל הכי זולים ב"דבש יד-מרדכי", אבל במוצרי ניקיון והיגיינה אנחנו יותר יקרים.
"טסטרז-צ'ויס" עולה אצלנו 34 ₪ ובסופרים באזור רק 21 ₪, וזה בלי שנרוויח עליו שקל. ועדיין קונים אותו אצלנו, כי הנוחיות משתלמת. "רמי לוי" מפסיד על חלק מהמוצרים שלו.

מה קונים הכי הרבה?
חלב ומוצריו, ירקות, מאפים וממתקים.
בני הנוער קונים בעיקר מאפים, ומאפים
הולכים טוב ביחד עם קוקה קולה
(בקבוק אישי).
בכלל, הפחיות של השתייה הקלה
הולכות מאוד חזק

איפה את אוהבת לקנות באופן פרטי?
אני קונה רק בכלבו. אם מוצר כלשהו חסר בכלבו – אני פשוט מוותרת עליו. לא קונה כלום אצל המתחרים.

מי בצוות הכלבו היום?
לילך גרנדיר ואני – שתי העובדות הקבועות במשרה מלאה.
אילן שייביץ – גם הוא עובד במשרה מלאה, אבל הוא מסיים בסוף החודש. זו הזדמנות לפרסם שאנחנו מחפשים לו מחליף, ומי שמעוניין מוזמן.
אלמוג שמואל ושיר ברכה – קופאיות אחר הצהריים, במשרה חלקית. גם לתפקיד הזה אנחנו מחפשים עובדים/ות, ומי שמעוניין מוזמן לפנות.

מה קשה לכן בעבודה בכלבו?
אנחנו עובדות קשה, ומעט אנשים מביעים הערכה לעבודה שלנו. יש כאלו שמוציאים עלינו את הכעס, על כך שהם צריכים להוציא בכלבו כסף. אנחנו מאוד מנסות להבין את כולם, אבל לפעמים מאוד קשה להבין הערות שנזרקות עלינו. יש מספר אנשים קבועים שיודעים לפרגן, ואחרים שחושבים שאנחנו עובדים שלהם וכועסים עלינו.

דגנית, בואי תנצלי את הבמה הגדולה של העלון ותעבירי מסר לקהל הקונים.
1.         אל תכנסו לבד למקררים ולמחסן. אם חסר משהו, תבקשו מאיתנו ונביא לכם. זה בסדר, זה לא מטריח אותנו.
2.         כשאתם עומדים בתור לקופה, אל תעירו למי שלפניכם על מה וכמה הוא קונה. זה מאוד מפריע לאלו שמעירים להם.
3.         אל תגיעו בשעה 18:55 לעשות קנייה גדולה.
4.         תפנו אלינו בנימוס ובכבוד, וננסה לעשות כמיטב יכולתנו.



סקר קניות
ספר/י על קנייה מיותרת
נגה שורר: לא הייתה כזו.
יפעת אפל: לא הייתה כזו.
שרית אלימלך: לא הייתה כזו. בעוד 3, 2, 1... יוצאת האמת -
גבי אלימלך: שרית קנתה מכשיר לכושר ב- 1,400 ₪ בערוץ הקניות, השתמשה קצת והפסיקה. בסוף נתנה אותו מתנה.
שלומי אליהו: קנינו דובי מתנפח לקפוץ עליו לליה, אבל היא לא אוהבת לקפוץ עליו. ובכלל, בהרבה קניות באינטרנט, כשמגיעה מידה קטנה מידי, או צעצוע שנראה גדול בתמונה ומסתבר שהוא קטנטן.
מילכה תיבון: לא הייתה כזו (אני לא מאמינה ויגאל מאשר שהתשובה נכונה).
אורן תירוש: יש לי שתיים:
פעם קניתי לאבא שלי במתנה זוג מכנסיים, והסתבר שיש לו כבר בדיוק כאלה.
פעם אחרת קניתי מתקן לסלולארי לאוטו, והתברר שאין מקום מתאים באוטו לחבר אותו.
דגנית חננאל: לחתונה של לימור או של עידן קניתי שמלה מאוד יפה ומאוד יקרה. הלכתי בה פעם אחת בחתונה וזהו. לא הייתה עוד הזדמנות מתאימה.
הדס זרטל: קניתי ספה מאוד-מאוד יקרה, ולא נוחה. אחרי שנה מסרתי אותה לקרוב משפחה.
נבות זרטל: 70% מהקניות שלי מיותרות. קניתי בבלק פריידי אקס-בוקס ב- 1,200 ₪, והוא שוכב מאז כמו אנדרטה ללא שימוש.
רויטל אלון: קניתי מנקה חלונות מגנטי, שאמור לנקות את החלון משני הצדדים, אבל הוא לא מנקה.
שני בראון: רוב הקניות שלי מיותרות, אבל יש לי צורך בלתי נשלט לקנות, זו התמכרות. פעם קניתי שלושה כיסויים לטלפון, ששניים מהם לא התאימו, וקוצץ סלט עם ידית, שניצב במטבח כמו אנדרטה.
חגית ערגי-ששון: כשהייתה בת 3 חודשים, קניתי לתמר בכורתי
סרבל ג'ינס עבה מהמם ויקר... היא אף פעם לא לבשה אותו.



איך את/ה אוהב/ת לעשות קניות?
נגה שורר: עם דני. כי זה זמן איכות זוגי, והוא אומר לי את האמת.
יפעת אפל: עם חברה או עם נטע שלי.
שרית אלימלך: עם גבי, כי הוא מפרגן  את מה שאני לא הייתי קונה לעצמי.
גבי אלימלך: לבד, בכפר קרע, בדרך הביתה מהעבודה; או בעלי אקספרס; או עם שרית בסופר אלונית.
שלומי אליהו: עם מורין וליה, כי ככה קונים בו בזמן את כל מה שצריך.
מילכה תיבון: לבד ובחנות שאפשר לראות ולגעת. לא באינטרנט.
אורן תירוש: לבד, כמה שאפשר יותר מהר, ולא עם הבנות שלי. פעם כשהייתי בניו-יורק, חיפשתי להן נעליים שהן שלחו לי תמונה שלהן וביקשו כמוהן. רצתי יום שלם בין החנויות, בגשם, לא מצאתי, והלך יום שלם.
דגנית חננאל: אני קניינית גרועה. קונה עם חברה ובחנות. לא באינטרנט.
הדס זרטל: לבד עם עצמי ממוקדת במטרה, או עם נבות כי כיף איתו. לא באינטרנט, מעדיפה לראות ולהרגיש.
נבות זרטל: בחנות לבד. בלי הדס כי היא מפריעה – בודקת, שואלת, מתלבטת... ואני אוהב להחליט מהר. כשמתעכבים זה הורס לי את חוויית הקניה.
רויטל אלון: לבית אני אוהבת לקנות עם הילדים ועם אדם בחנות, בגדים אני אוהבת לקנות באינטרנט.
שני בראון: הכי מעדיפה לבד ובחנויות. במקצועי אני קניינית של "ביגוד" ובוחרת עבור החברה דברים מתוך תמונות, אבל לעצמי ולבנות אני לא מצליחה לקנות באינטרנט. לרוב זה יוצא לא טוב במידה או בעונה.
חגית ערגי-ששון: בכל מצב, ובעיקר עם חברתי הטובה נויה. יש לנו סבלנות זו לזו, ואנחנו מתייחסות למשימה בכובד ראש.

בלק פריידי או יום ללא קניות?

נגה שורר: באמצע. קונים כשצריך.
יפעת אפל: יום ללא קניות.
שלומי אליהו: יום ללא קניות עדיף.
מילכה תיבון: יום ללא קניות.
אורן תירוש: יום ללא קניות.
דגנית חננאל: אם הייתי מצליחה לקנות באינטרנט הייתי מעדיפה את הבלק פריידי, אבל היות ואני לא מצליחה, נשאר לי יום ללא קניות.
הדס זרטל: יום ללא קניות, קונה רק כשצריכה.
רויטל אלון: יום ללא קניות.
נבות זרטל: בלק פריידי.
גבי אלימלך: בלק פריידי, אבל רק דברים נחוצים ושימושיים.
שני בראון: בלק פריידי.
חגית ערגי-ששון: בלק פריידי.


הפרדת אשפה

לפניכם ארבעה פחים.
הוסיפו כותרת לתווית שעל כל פח, וצבעו אותו בצבע המתאים:

חום – פסולת מתחום החי או הצומח
כתום – אריזות פלסטיק
כחול – נייר ומוצריו
סגול – מוצרי זכוכית

מתחו קו בין המוצר בתמונה לבין הפח המתאים לו:

      
חום   כתום    כחול      סגול
 ה י ו    ה י ה


החידה השבועית לילד - מה יוצא דופן?
המצרכים החופשיים בכלבו: שרוכים, משחת נעליים, נורות, נייר טואלט, צמר גפן, סיגריות.
(עלון המשק 4.1.1985)

אומרים שהיה פה שמח... או שלא?
יש עליה מתמדת במחירי המצרכים, גם בלי אישור הממשלה.
מאוקטובר התייקרו המצרכים ב- 30-40%.
(עלון המשק 21.12.1973)

אגב, זה ככה איתם בכל מקום
ילדים רבים באים לכלבו עם הוריהם, שאינם מבינים שהכלבו אינו מקום לבילוי.
הילדים עושים אי-סדר, לוקחים דברים שונים וגורמים נזקים כמו שבירת כלים וכו'.
(עלון המשק 23.2.1979)

זה מה שאמרתי כבר קודם
הנהגנו שעת פתיחה מ- 21:00 עד 22:00,
כדי שהחברים יוכלו לבוא אחרי ההשכבה בראש שקט ונקי.
(זלמן צמח וקלמן סיטנר – עובדי הכולבו, בראיון ל"הדף הירוק" 25.1.1986)

תרבות הצריכה – כאן זה התחיל...
אצלנו יום שישי זהו גיהנום. כאילו פתוח רק אז. ממש כמו יריד. החבר'ה באים לבלות. זה קרוב למרכז, ועושים סיבוב יחד עם המרכולית... יש גם שבאים יום יום להציץ, אם הגיע משהו חדש...
(זלמן צמח וקלמן סיטנר– עובדי הכולבו, בראיון ל"הדף הירוק" 25.1.1986)

חוליגנים
אחד הבילויים העיקריים שלהם (של האולפן והמתנדבים),
כשהם מתאספים ושותים כוסות וודקה. הם גם קונים מיץ ועושים קוקטיל.
(עלון המשק)
כפיים
             מדור תרבות וספורט

ראיון עם כדורגלן העבר אבינועם גולן 
מאת כתב הספורט: נועם גרוסמן

בימים בהם נראה כי כישרונות מקומיים כערן זהבי, תומר חמד ושאול אברג'יל, וכוכבים בין לאומיים ככריסטיאנו רונאלדו, ליונל מסי וכמובן- איך לא, שאול אברג'יל, הם שהמציאו את הכדורגל; חובה להיזכר גם באלה ששיחקו את המשחק בעבר. המדור גאה ומתרגש להציג ראיון חובה לכל חובב כדורגל מקומי, מישיש ועד זאטוט - עם אבינועם גולן. אגדה שהייתה באמת.

אז אבו,  באילו קבוצות שיחקת ומי היה המאמן שלך?
הקבוצה היחידה בה שיחקתי היתה הפועל עין-שמר, בשנות ה-60 וה-70. שיחקנו בליגה האזורית מול מענית, להבות-חביבה, מאור, שדה-יצחק, מצר וכפר-גליקסון, והמאמן הנצחי והמוציא לאור היה גיגי כץ. בעין שמר לא היה מגרש ביתי, וכל המשחקים נערכו על המגרשים של מענית, ולאחר מכן בגבעת-חביבה או להבות-חביבה. מגרשים שהיו ברמה ירודה להחריד: "מסרת מסירה ולא ידעת לאן הכדור יפנה".

באיזה תפקיד שיחקת בקבוצה?
בגדול - ללא תפקיד, מה שמכנים היום שחקן חופשי, אבל בעיקר קשר תוקף. הקבוצה התפרסה בשטח לפי הא'-ב', לא היו תפקידים מוגדרים, חוץ מתפקידו של ג. כץ שעליו נדבר בהמשך.

מה היה המשחק הגדול ביותר בו שיחקת?
נגד קבוצת נערי "גלטסראי" הטורקית, שהגיעה לביקור בארץ בתיווכו של טורקו ז"ל הבלתי נשכח ממענית. במשחק הידידות שנערך באצטדיון גבעת-חביבה, מול נבחרת מנשה שהורכבה מכוכבי קבוצות האזור. הובסנו בתוצאה 3:1, למרות ששיחקנו בהרכב מלא כולל שחקני חיזוק שגויסו מהפועל בנימינה. התורכים, כמו תורכים, כללו בהרכב את אחד המדריכים שלא היה נער, אלא שחקן בוגר, וזה עשה את כל ההבדל והותיר אותנו עם תבוסה בינ-לאומית ראשונה ואחרונה. המשחק משך אליו אוהדים רבים, בעיקר חברי מענית שליוו באופן קבוע את קבוצתם בליגה האזורית, ולרוע מזלם לא טעמו שמחת ניצחון גם הפעם.

ציין שחקן אהוב או מודל לחיקוי?
בנימין בלנרו – יהודי רומני שעלה עם הוריו לישראל, התחיל לשחק בהפועל פרדס-חנה בשנות השישים, ובהמשך התגלה כשחקן מוכשר ועבר להפועל חדרה מליגה א'. לשמחתי התמזל מזלי לראות אותו נותן הצגות נהדרות כל שבת שניה, ומביא קהל של אלפים לחזות בתעלוליו, בביצועיו המופלאים, בבעיטות הבננה והשערים הנדירים בהם כיבד את כל שוערי ישראל, כולל את יענקל'ה חודורוב האגדי. לצערי ולצערם של אלפי אוהדים נוספים, בלנרו נתפס ע"י חוקרי הטיות משחקים, כשותף למכירת משחק להפועל זיכרון-יעקב, ובעקבות האשמה זו עזב לדרום אפריקה לחמש שנים. שם כיכב בקבוצת יוהנסבורג כשחקן מקצועי. מתוך געגועים שב לארץ, אך לדעת רבים: לא אותו שחקן שיצא. עם שובו, נחטף לבית"ר ת"א של יוסלה מרימוביץ, ולנבחרת ישראל של גיולה מנדי, ושיחק בהן בעמדה של קיצוני שמאלי. מאז ועד היום לא נולד בישראל כישרון גדול ממנו (בלי הגזמה - יגיד לך כל חדרתי - היחיד שמזכיר את בלנרו בצורת המשחק, הוא לא אחר מארמנדו מראדונה). הוא הלך לעולמו בגיל 68 בחוסר כל, יהי זכרו ברוך. למשחקיו היינו נוסעים, וחוזרים בטרמפים על הכביש הישן לחדרה.

מי השחקן הטוב ביותר שאיתו שיתפת פעולה?
ללא ספק היו שניים: הראשון היה גיגי כץ, יחד שיחקנו בנבחרת החלומות של הפועל עין שמר. גיגי ניחן ביכולת מהירות ריצה בלתי מובנת. מבנה גופו לא היה של אתלט, אבל לא היה אחד בכל האזור שיכול היה להשיגו, לכן שיטת המשחק שלנו הייתה הגנתית בעיקר, תוך שליחת כדורים ארוכים לעבר שער היריב, אותם גיגי היה משיג ומגלגל את הכדור בין רגליו של השוער הנבוך. זה לא היה קשה כמו שאתם מתארים, בדרך כלל השוערים היו מעין דחלילים שנבחרו כברירת מחדל - מי שלא מצאו לו תפקיד אחר על המגרש נעמד בין הקורות. לעניות דעתי, גיגי היה אצן גדול יותר מאשר כדורגלן. חלק מהכדורים שנשלחו לעברו, לאחר כמה מטרים של כדרור, הסתחררו בין רגל אחת לרעותה, וזה המשיך לעבר השער בעוד הכדור מקפץ ללא כתובת מאחור. לא תאמינו, אבל עד היום בחלומות אני רואה את זה לנגד עיניי. יחד עם זאת אני חייב לציין, כי בסוף העונה תמיד זכה בתואר מלך השערים של מנשה.
והשני היה לא אחר מאשר ניצן עצמון, שחקן עצל עם בעיטות תותח, שחלפו תמיד בסמוך לקורות השער. באחד המשחקים נגד שדה-יצחק, על המגרש הביתי של להבות-חביבה, שבר את אחת מקורות השער, שהוחלפה מידית בצינור השקיה שהיה בשטח.


מי הם השחקנים המפורסמים נגדם יצא לך לשחק?
הארגנטינאים של להבות-חביבה. אבל הם לא היו מפורסמים. כמו כן במצר שיחקו שני בלמים: יואב ונחום (הנהג של המוסד), שלא ידעו מי נגד מי, ובזכותם מצר קיבלו מאתנו כל משחק 4 חתיכות... עבור לשאלה הבאה... לא רוצה לקבל מהם מכות. הם עדיין לא השלימו עם התבוסות שחטפו...

מיהו הכדורגלן הטוב בכל הזמנים?
אין לזה תשובה חד-ערכית. בכל תקופה היה שחקן שביצועיו היו טובים משל אחרים. הרשימה שלי: שנות הארבעים – אלפרדו די סטפנו. שנות החמישים - פרנץ פושקש. שנות השישים - פלה. שנות השבעים- יוהן קרויף. התשעים - מרדונה. 2000 – רונלדיניו. והחל מ-2005 ועד היום – מסי.

מה לדעתך ההבדל בין הכדורגל של היום לכדורגל שלכם?
לא בר-השוואה. אנחנו לא שיחקנו כדורגל מודרך, שיחקנו כדורגל שכונתי, חובבני ופרימיטיבי; על מגרשים שגידלו עליהם חיטה, תירס, קוצים ועשבי בר; בכדור אובלי שנסגר בשרוך נעליים (היה דבר כזה!).
ואם אתה שואל על הבדלי הרמות בין היום לאתמול במישור העולמי, אז דעתי "המקצועית" היא: שבעבר הכדורגל הסתמך על יכולת כדרור ושליטה של בודדים, והיום המשחק הפך לקבוצתי יותר, אם כי עדיין לא מתוכנן כמו משחק כדורסל או משחקי כדור אחרים. ניתן להוסיף שאת המהפכה הגדולה בכדורגל העולמי, עשו מיכלס בנבחרת הולנד, ויוהן קרויף בהיותו מאמן ברצלונה, כאשר המציא את ה"כדורגל הטוטאלי", אשר התבסס על מסירות קצרות והרבה חילופי מקום בין השחקנים.

מי הקבוצה האהובה עליך באירופה?
באירופה ובכלל בעולם, אני אוהב את המשחק של ברצלונה. ולא אוהד של אף קבוצה.
בארץ אני "שרוף" על הפועל חיפה, מחלת ילדות. למרות ששנים הקבוצה לא הצליחה להתברג במקומות מכובדים והשתרכה בקצה הטבלה, תמיד ליבי היה עמה. למרות היותי "שרוף", אני מתקשה לדקלם את שמות השחקנים בסגל הקבוצה (שנמצאת כעת במקום הראשון בליגה! נ.ג.). פה המקום להוסיף כי הכדורגל בישראל משעמם, לא מתקדם, לא יצירתי, ומצוי בפיגור גדול אחרי העולמי, ואין לי הסבר למה! מגרשים מכובדים סוף סוף יש! תלבושות יש! תסרוקות ונעליים צבעוניות יש! תקשורת ושידורי טלוויזיה יש! כסף גם יש! וכדורגל אין...

איזה נבחרת תזכה במונדיאל לדעתך?
מוקדם עדיין לנחש, קצב השינויים מהיר, אני מהמר על הפועל חיפה...
לעבודה ולמלאכה // עינת תומר
איברהים דיב עבד בעין שמר תקופה משמעותית בתחום האינסטלציה,
עזב לפני שלוש שנים וחזר לאחרונה כחלק מצוות העובדים בבניין ובתשתיות.

נולדתי בכפר כעביה בצפון, וכשהייתי בן 5 עברנו לכפר ערערה ומאז אני שם.                                                אני בן 60, נשוי, אב ל- 7 ילדים, וסב ל-3 נכדים. יש לי בת נשואה שגרה בטמרה,                                    בת נשואה שגרה בבאקה, בן נשוי שגר בערערה בבית משלו, וכל השאר אצלנו בבית.
למדתי בבית הספר עד כיתה י' ואז יצאתי לעבוד באינסטלציה. למדתי את המקצוע תוך כדי עבודה. עבדתי בכל מיני מקומות בארץ. לעין שמר הגעתי לפני 18 שנים. לפני 3 שנים פיטרו אותי בגלל עודף כוח אדם. בתקופה הזו עבדתי במצר, ולאחרונה חזרתי לעבוד בעין שמר. יש פה הרבה עבודה - במשרדים, בבתי החברים. כשעבדתי אז, היה לי טוב עם כל הצוות והאנשים. היום כשחזרתי, כמעט לא השתנה דבר: אני מקבל יחס טוב, עובד כמו שצריך ובא לעבוד ברצון. אני אוהב לעבוד פה, אני קשור לאנשים פה מאז התקופה שעבדתי פה. אהבתי את האנשים, אהבו אותי ואני שמח לחזור לעבוד פה.


 מי גאון של אמא?!    ים מור (בן 3.5 שנים)
בדרך לגן ים ואמו (שיר מור) פוגשים את חנה פיפנו. כשחנה מתרחקת,
ים שואל: "איך קוראים לה?"
אמא עונה: "חנהל'ה".
ים שואל: "היא גם אופה חלות?"


 יד שנייה
למסירה קרש איכותי למיטה זוגית. בחיבור רגליים יכול לשמש כמיטה.             לפנות לסיגל דקל.





משולחנות ההנהלה


מכתב לחברי הקיבוצים והנהלותיהם בעקבות מקרה הירי ברשפים  //  הנהלת התנועה הקיבוצית

במוצ”ש האחרון השתתפו רבים מאתנו בעצרת שגינתה את האלימות בישראל בכלל ואת רצח רבין כנושא משרה שנרצח במילוי תפקידו בשל אי הסכמה לדרכו. פחות מיממה אחרי העצרת נורה ממלא תפקיד בקיבוץ בשל אי הסכמה עם דרכו. אי אפשר שלא לעשות את ההקבלה. כמעט כל ממלא תפקיד בקיבוץ נחשף לפחות פעם אחת בעת מילוי תפקידו להתנהגות אלימה של חבר כלפיו. המנעד הוא רחב – מאלימות מילולית, אלימות ברשתות החברתיות, אלימות פיזית ועד לירי מנשק חם. לצערנו כבר לא ניתן לומר שהאלימות נעצרת בגדר הקיבוץ.
אין אנו באים להתייחס ישירות למקרה האחרון בקיבוץ רשפים. אירוע זה נמצא בחקירת המשטרה ורק לאחר הצגת מסקנותיה ניתן יהיה להתייחס לפרטים. אנו מבקשים להתייחס למכלול היחסים שבין אדם לחברו, בין חבר לממלא תפקיד ובינם לבין הקהילה הקיבוצית.
בראשית דברינו חשוב לנו להדגיש – אלימות על כל סוגיה, אינה מקובלת בחברתנו, אינה דרך להשגת מטרות כלשהן ואין לה מקום בחברה הקיבוצית. אנו מוקיעים כל שימוש באלימות, בין חברים לחברים בכלל, ובין חברים לממלאי תפקידים המופקדים על שמירת כללי ההתנהגות וההסכמות החברתיות, בפרט. בסביבה אלימה לא ניתן לקיים חברה בריאה, לא ניתן לקיים שיח חברי ושיח ציבורי. האלימות סותרת את תפיסת האחריות והערבות ההדדית העומדת בבסיסו של הרעיון הקיבוצי, פוגעת בתחושת המוגנות של החברים, מונעת התייחסות עניינית ולכן מסכנת את עצם קיומו של הקיבוץ. אשר על כן על הקהילה הקיבוצית להעביר מסר ברור – אין מקום לאלימות בחצר הקיבוץ! מה אם כן הכלים בידי הקהילה וממלאי התפקידים בקיבוץ בכדי לצמצם את ממדי התופעה:
1.         עידוד תרבות השיח והדיון וגינוי תקיף של כל התבטאות מילולית חריגה בכל דיון. הגינוי יכול להיות בפיזור הדיון, בהוצאת חבר מאולם הדיונים, בפרסום במערכת המידע על האירוע ועל הצעדים שננקטו וכמובן גינוי של האירוע.
2.         נוהל יישוב מחלוקות שקוף, ידוע ומקובל. על הנוהל לכלול גם הליך של יישוב מחלוקות במוסד חיצוני באם מוצו התהליכים הפנימיים. למוסד לבוררות וגישור של התנועה הקיבוצית יש אנשי מקצוע שיכולים לתת מענה מהיר והוגן לכל סוג מחלוקת בין החבר לקיבוצו וצריך וכדאי להנגיש את הכלי הזה. יש לזכור שאלימות במקרים רבים היא פרי של תסכול ותחושה של חוסר מוצא.
3.         בניית אמנת שיח במוסדות הקיבוץ- כחלק מתהליך זה, קביעת מדרג תגובות לאדם החורג מהכללים הרגילים.
4.         בשיחה עם חבר קיבוץ על בעיה פרטית, רצוי להיפגש ביחד עם חבר נוסף מהמזכירות, מהנהלת הקהילה או ממלא תפקיד נוסף.
5.         ברוב ההתנהגויות האלימות ניתן לראות תהליך של הסלמה באמצעים האלימים. אי לכך יש להתייחס בחומרה רבה לכל אירוע קטן ככל שיקרה.
6.         כדאי ורצוי להתייעץ ולשתף אנשי מקצוע. את השיחה על הבעיה כדאי לערוך ביחד עם החבר ואיש מקצוע שיכול לעזור בשיקוף ותיווך הבעיה.
7.         בתהליכים בהם רואים הסלמה וקושי של חבר, ניתן לערב בן משפחה או חבר שיתווך, ירגיע ויהווה מקור לסיוע נפשי לחבר שנמצא במצוקה.
8.         ניתן להפנות את החבר לאחראית על פניות הפרט- אורית גלאור מאגף החברה. הפנייה תיבדק ותטופל בשיתוף עם הגורמים המתאימים ובהסכמת החבר.
9.         במקרה הצורך יש להיעזר במשטרה ובגורמי אכיפת החוק.
10.       אדם שהראה בעברו התנהגות אלימה יש לשקול לשלול ממנו את האפשרות להחזקת נשק.
המערכת הקיבוצית חייבת לדאוג לכך שכל ממלא תפקיד ירגיש מוגן ויוכל לפעול על פי שיקול דעת נקי והוגן שאינו מושפע מאיומים וממסרים אלימים. על הקיבוץ להתייחס בחומרה רבה לכל גילוי אלימות זעיר ככל שיהיה. חשוב לקבל תמיכה ציבורית ואישור מראש למהלכים מורכבים בהם נדרש ממלא התפקיד לעמוד מול חבר או קבוצת חברים, לצורך קיום החלטות הקיבוץ והצבת גבולות ברורים. כאשר מתקשה הקהילה להגיע להסכמות בתוכה או במגעים בין פרט זה או אחר למוסדות הקיבוץ, ניתן לפנות למוסד לבוררות ולגישור של התנועה הקיבוצית, בראשותה של תקוה טננבוים.
ולסיום, ברצוננו לחזק את חברי רשפים בשעתם הקשה ולאחל החלמה מהירה למנהל הקהילה ברשפים, איתן בלניקוב.



טובית שפירא החליטה לסיים את עבודתה כמנהלת ענף ההשכרות, ואנו מתחילים בחיפוש מחליפ/ה:
דרוש/ה מנהל/ת לענף השכרות
ייעוד: ניצול מיטבי של מבניי קיבוץ עין שמר לדיור ועסקים, תוך שמירה על ערך הנכס לאורך זמן ומתן תשואה הולמת לבעלים.
תחומי תפקיד:
-           ניהול ספר הרכוש הכולל את פירוט הנכסים העומדים להשכרה ומיונם לפי ייעודם, גודלם, מצב
תחזוקתם, עלות הארנונה ותקופת ההסכם.
-           קביעת מדיניות מחירים.
-           השכרת מבני הקיבוץ המיועדים להשכרה לעסקים ולמגורים.
-           אחריות על תחזוקת דירות צעירים.
-           איש קשר בין הקיבוץ לבנים בכל הקשור לדיור.
-           שמירה ותחזוקה של המבנים, כדי שיהיו זמינים וכשירים להשכרה במסגרת תקציב, השקעות ותחזוקה בהתאם לתכנית השנתית, וכן תחזוקת שבר בעת הצורך.
-           מיון וקבלה של שוכרים מתאימים.
-           עריכת חוזים חדשים וחוזים לחידוש, והפקת דוחות חיוב חודשיים לשוכרים.
-           קבלת הנכסים בתום התקופה במצב טוב כפי שנמסרו.
-           בקרה ואכיפה של ביצוע הסכמי השכירות.
-           הזמנת עבודה מספקי בניה ושירותים שונים במחירים תחרותיים, וקבלת העבודה בסיומה.
-           גביית שכ"ד, ארנונה, חשמל, מים, תקשורת, ואגרות ביוב וקהילה.
-           ניהול שומות ותשלומי הארנונה.
-           בקרה תקציבית של ביצוע מול תכנית.
דרישות:
ניסיון ויכולת ניהול עסקי
ניסיון בניהול מו"מ ועריכת הסכמים
יכולת שיווק – ללקוחות חיצוניים
ניסיון ויכולת גבייה
יחסי אנוש טובים ויכולת שיתוף פעולה
שליטה במחשב
נכונות לעבודה בשעות לא שגרתיות
כפיפות: מנהל/ת עסקי ומנהל/ת קהילה  //  היקף משרה: חלקית  //  בחירה: צוות איתור
ניתן לפנות לשרית אלימלך במייל sarit@ein-shemer.com או בטלפון 052-3750991
עד תאריך 15.11.2017

לחברים שלום.
במסגרת תהליכים שונים המתבצעים לשיפור השירות וההתייעלות למען החבר, ברצוננו לערוך סקר שביעות רצון בקרב כל תושבי הקיבוץ כולל חברים, צעירים ותושבים.
הסקר יכלול מספר שאלות המתייחסות לרמת השירות של הענפים השונים, ומיועד כאמור לאפשר לנו ללמוד, להשתפר ולהתייעל, למען כולנו!
כדי שהסקר יהיה אפקטיבי, ונוכל  להפיק ממנו את המירב, הנכם מתבקשים להתייחס
לשאלות בצורה עניינית ולא לנצל את ההזדמנות ל"חיסול חשבונות".
אנא, הקדישו את הזמן הראוי למילוי הסקר, על מנת לאפשר לנו לקבל תמונת מצב אמיתית.
בעזרת ניתוח הסקר נוכל לחזק ולשפר את ענפי השירות, להפיק לקחים, ובעתיד בהסתמך
על הסקר, נייצר אמנת שירות שתהיה ברורה לכלל הצבור.
על הסקר ניתן יהיה לענות הן דרך אתר הקיבוץ, והן במילוי שאלון שיימצא בחדר תאי הדואר ויוחזר לתיבה שנציב במיוחד לשם כך.
מנהלי ענפי השירות עברו סדנא בנושא סקר שביעות רצון, שהועברה על ידי שרית בק יועצת ארגונית.
תודה על שיתוף הפעולה. אוריין גנדלמן ושרית אלימלך


לציבור שלום.
ברצוננו ליידע אתכם כי בימים הקרובים, נחל בתהליך של מתן משוב לעובדים ולמנהלים על ידי המנהלים בקבוץ. מתן משוב הוא כלי ניהולי חשוב, המשקף את רמת שביעות הרצון של המנהל מתפקודו של העובד במשך כל השנה. מתוך כך מתאפשר בין השניים שיח מקצועי, ולעובד ניתנת הזדמנות להגיב ולהשתפר בתהליך מובנה של הצבת יעדים מדידים לשיפור. אנו רואים בכך חשיבות עליונה, ומקווים שמעתה ואילך יהיה זה נוהל שיוטמע בתהליכי העבודה בכל הענפים.
על מנת שהתהליך יהיה מקצועי ואחיד, קיימנו ביום שלישי בגרנות סדנת הדרכה למנהלים,
בה קיבלנו כלים מעשיים למתן משוב אפקטיבי, דנו בחשיבותו הרבה של המשוב לשיפור
הבצועים המקצועיים, ועסקנו בסוגיות שונות בנושא.
בשיחות המשוב נתמקד בשלושה נושאים: תפקוד המנהל/ העובד, מתן יעדים מדידים לשנת העבודה הקרובה, ועיבוד תוצאות הסקר עם המנהלים. חשוב לציין שבשיחת המשוב אין בכוונתנו לדון בנושאי שכר. שיחות שכר מתקיימות במועדים נפרדים, על פי הצורך.
מיכה טיסר, עמי גלעד, אבי ברג, אוריין גנדלמן ושרית אלימלך.