חפש בעלונים קודמים

עלון 6 (2018) (6115) כד' שבט תשע"ח


עלון 6 (2018) (6115) כד' שבט תשע"ח 9.2.2018


נתן אלתרמן
*

עוֹד אָבוֹא אֶל סִפֵּךְ בִּשְׂפָתַיִם כָּבוֹת.
עוֹד אַצְנִיחַ אֵלַיִךְ יָדַיִם.
עוֹד אֹמַר לָךְ אֶת כָּל הַמִּלִּים הַטוֹבוֹת,
שֶׁיֶשְׁנָן,
שֶׁיֶשְׁנָן עֲדַיִן.

כִּי בֵּיתֵךְ הֶעָנִי כֹּה חָשֵׁךְ לְעֵת לַיִל
וְעָצוּב בּוֹ וַדַּאי לְאֵין סוֹף.
וְחַיַי שֶׁכָּרְעוּ בְּלִי הַגִּיעַ אֵלַיִךְ
הֻסְגְרוּ לַחוּצוֹת וְלַתֹּף.

אַךְ פִּתְאֹם אַת נוֹגַעַת כְּיָד מַבְהִיקָה.
אַת פּוֹלַחַת כְּזֵכֶר נִשְׁכָּח.
הַדְמָמָה שֶׁבַּלֵב, בֵּין דְּפִיקָה לִדְפִיקָה,
הַדְמָמָה הַזֹאת
הִיא שֶׁלָךְ.


פורים מתקרב...


מאמר מערכת

העלון השבוע תוכנן להיות מיוחד וחגיגי, ולבשר על קליטתם של ארבעה זוגות של בנים ובני-בנים לחברות בעין-שמר; אבל כרגיל: "דער מענטש טראַכט, און גאָט לאַכט" (הבן-אדם מתכנן ואלוהים צוחק). הדרך עד לרגע הזה, היתה ארוכה וקשה במיוחד, אולי יותר מכל היבט אחר של השינוי, ועדיין היא לא תמה, ועדיין לא תמו הקשיים. העלון השבוע מוקדש להיכרות עם המועמדים לחברות, אף שהחתימה על החוזים נדחתה ברגע האחרון, ובהתאם גם שיחת הקיבוץ שתוכננה ליום שני הקרוב:


בקרוב,
בשעה 20:30 במועדון לחבר
שיחת קיבוץ מס' 3/18
על הפרק - קבלה לחברות:
אורית ותומר גורן
עפרי ואורן גבאי-ארסטר
אורטל וצור אבנר
אפרת ואיתן בן מיור

ראו ראיונות הכרות להלן

ראיון השבוע   עם
       תומר גורן


תומר נולד בשנת 1982, להוריו רותי ולואיס גורן. בגיל שנתיים הגיע עם הוריו לקיבוץ ומאז הוא כאן.
עד כיתה ה' למד בחברת הילדים בקיבוץ, בכיתה ו' עבר יחד עם בני גילו לשנה אחת במחזור א' של בי"ס "רעות", ואת התיכון למד במוסד ("מבואות עירון").
בצבא שרת ביחידת אית"ן (איתור נעדרים) ועד היום עושה בה מילואים.
למד כלכלה וחשבונאות ב"רופין", אבל החליט לעסוק במה שאוהב - לייצר וויסקי. לשמחתו מצליח להתפרנס מזה.
עובד במזקקת הוויסקי הראשונה בישראל, מזקקת "מילק & האני", שממוקמת ביפו.
נשוי באושר לאורית, ואבא לעופר (3.5) וגפן (1.5) המדהימים.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
לא יודע אם זה הזיכרון הראשון, אבל אני זוכר את עצמי מהלך בתחתונים בלילה בשביליי הקיבוץ עוד כשהיתה לינה משותפת.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
הילדים שלי שמלמדים אותי על עצמי כל יום משהו חדש. אבא שלי גם השפיע עלי מאוד, אבל לצערי בעיקר לאחר מותו.

מה הכיף שלך?
קפה של אחר-הצהריים עם אמא.

מתי בכית לאחרונה ולמה?
אני בקלות יכול לבכות מכל דבר מרגש, אם זה מהילדים או משהו בטלוויזיה.

ממי אתה צריך לבקש סליחה?
מצד אחד - לא רוצה להתחמק מהשאלה. מצד שני - אני משתדל לסגור מחלוקות כמה שיותר מהר, כי אני פשוט נוטה לשכוח ריבים ולא לנטור טינה. אז אנא - אם יש מישהו שאני צריך לבקש ממנו סליחה - בואו אלי! אני זמין לסליחות!

מה אנחנו לא יודעים עליך?
ייצרתי את הוויסקי סינגל-מאלט הישראלי הראשון אי פעם, ואני חתום על הבקבוק.

אם לא היית גר בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
באזור, בדיוק במרחק הזה מתל-אביב.

מה אתה אוהב בעין-שמר?
את הקהילה, את השבילים, את הנופים ואת זיכרונות הילדות שאני משתדל לחוות מחדש עם הילדים שלי (למרות שקשה מאוד היום לשחזר את התמימות שהיתה פעם).

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
הייתי רוצה שכמה שיותר בני קיבוץ ייקלטו בקיבוץ וימשיכו לחיות כאן. זה הבסיס לשמירה על הצביון של הקיבוץ.

חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
קיבלתי הכל, כל החיים, ולא חסר לי כלום: חינוך מדהים, ערכים, סביבה מדהימה, ירוק בעיניים, תרבות, קהילתיות, חברים ומשפחה. אני לא רואה את עצמי מעניק משהו אחר לילדים שלי, ומקווה שהם גם יעריכו את זה כמוני.


ראיון השבוע   עם
       אורית גורן


אורית נולדה בשנת 1982, להוריה מזל ויוסי כץ, בחדרה.
יסודי למדה בבית הספר "אחד העם" בחדרה, ובהמשך ב"תיכון חדרה".
בצבא שרתה כמדריכת נגמש"ים בבית הספר לחי"ר.
למדה חינוך מיוחד לגיל הרך, ועובדת כגננת בגן ילדים לגילאי 3-4 בהרצליה.
נשואה באושר לתומר, ואמא לעופר וגפן המתוקים.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
הטיולים המשפחתיים של שבת בבוקר.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
תומר והילדים, שבכל יום מחדש מלמדים אותי משהו חדש על עצמי ועל החיים.

מה הכיף שלך?
לקרוא ספרים וללכת לים.

ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
סליחות הן משהו אינטימי :)

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
ללא ספק הילדים שלי, והעובדה שאני עובדת בעבודה שאני אוהבת יותר מכל. בעיני זה לא דבר שיש לקחת כברור מאליו כיום.

מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
מאושרת.



מה אנחנו לא יודעים עליך?
אני חובבת ספרי ילדים ויש לי אוסף גדול שנצבר לאורך שנים רבות.

אם לא היית גרה בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
עדיין בעין-שמר.

מה את אוהבת בעין-שמר?
כשהייתי בחופשת הלידה עם עופר, לכל מקום שהלכתי בקיבוץ עצרו אותי אנשים, גם כאלו שלא הכרתי, והתעניינו לשלומי ולשלום הקטנצ'יק, ותמיד חייכו וסיפרו סיפורים. מאז התאהבתי לגמרי בקיבוץ.

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
הייתי רוצה שתהיה קליטה של כמה שיותר בני קיבוץ.

חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
את זה שבשנים שאני כאן, הקיבוץ קיבל אותי בזרועות פתוחות.



ראיון השבוע   עם
עפרי גבאי-ארסטר


עפרי נולדה בקיבוץ בית אלפא.
ביסודי למדה בחברת הילדים בקיבוץ, ובתיכון במוסד החינוכי "גלבוע".
בצבא שרתה כמורה חיילת ברשות הטבע והגנים.
למדה בפקולטה לחקלאות ובמקומות נוספים, וכיום עובדת כאקולוגית בחברה להגנת הטבע.
נשואה לאורָן בעלי היקר והאהוב, ואמא לאלון ורותם.


מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
טיול לגלבוע עם ההורים בשבת.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
מארקס, אֶנגֶלס, לנין, ובעלי היקר (לא בהכרח לפי הסדר הזה).

מה הכיף שלך?
לבלות עם המשפחה, לטייל, לשחות בבריכה ולרוץ בשדות.

מתי בכית לאחרונה ולמה?
כשמרקי לוי הפסיד בבחירות לראשות התנועה ושוב התק"מ ניצחו אותנו.

ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
מבעלי היקר שלפעמים אין לי סבלנות לרחמים העצמיים שלו.

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
הילדים, וזה שגרמתי לבעלי היקר להיפרד מבגדים ישנים שלו (מתקופת המוסד).



מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
לא עבדתי בעבודות שזכורות לי כגרועות במידה יוצאת דופן.

מה אנחנו לא יודעים עליך?
הייתי שליחה של השוה"צ בבֶלארוס, ובמוסד הייתי אלופת ההתיישבות העובדת בריצות שדה.

אם לא היית גרה בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
הרחק מהמון מתהולל.

מה את אוהבת בעין-שמר?
את השטחים הפתוחים שמסביב (שהולכים ומתמעטים) וקבלות השבת של ענה ששון (הלוואי ויחזרו במהרה).

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
את היחס של אנשים בקהילה למרחב הציבורי: התחשבות בנסיעת מכוניות וחניה, שמירה על שקט בשעות הלילה, על רכוש הציבור ועל ניקיון המרחב הציבורי.

חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
ילדות מאושרת וסוליות קשיחות בכפות הרגליים.



ראיון השבוע   עם
      אורָן ארסטר


אורָן נולד בעין-שמר להוריו אורי ותמר ארסטר.
גרו בשכונת הדרום ואח"כ עברו לשכונת החממה.
למד ביסודי בחברת הילדים בקבוצת "רימון" (ב') ובתיכון ב"מבואות עירון".
בצבא שירת במערך הנ"מ (חיל האוויר).
בשנת 1997 התחיל ללמוד ביולוגיה באוניברסיטת ת"א ואח"כ במכון ויצמן.
עובד במחקר במכון הווטרינרי במשרד החקלאות.
נשוי לעפרי, ואבא של אלון ורותם.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
אכילת קרטיבים על הדשא אצל שמואל פלומן (אבא של רחל וויליאמס וסבא של שירה, בת קבוצתי).

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
ההורים שלי.

מה הכיף שלך?
לבלות עם המשפחה ועם חברים, לטייל, לעשות סיבוב ריצה בשבת בבוקר.

מתי בכית לאחרונה ולמה?
לא זוכר, בטח במוסד כשנפל עלי סולם פרדסנים ופתח לי את הראש.

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
מכל מי שפגעתי בו, לא בכוונה כמובן.



מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
המשפחה.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
לא היו לי עבודות שממש היו גרועות, אני מנסה למצוא דברים חיוביים בכל עיסוק.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?
האדם שהבן שלי חושב שאני, חוקר שתורם לקהילה המקצועית בתחום המקצועי שלו, חבר שתורם לקהילה.

מה אנחנו לא יודעים עליך?
כשהכרתי את עפרי, הרגע הכי מרגש בפגישה שלנו היה כשהיא ידעה מה זה "מֶנָשקַה".

אם לא היית גר בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
בישוב כפרי כלשהו.

מה אתה אוהב בעין-שמר?
את המשפחה, החברים, הירוק בעיניים, הרגשת הבית שאין בשום מקום אחר.

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
לגרום לחברים לקחת אחריות על תהליכים בקהילה ולהיות מוכנים למלא תפקידים מרכזיים משמעותיים; ומהצד השני, ליצור אוירה של הערכה ותמיכה בבעלי התפקידים שעושים מאמץ ליצור קהילה עם חיים טובים יותר עבור כולם.

חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
הרגשת בית ושייכות,
הבנה שיש לפרט אחריות כלפי הקהילה,
ולהיפך.





ראיון השבוע   עם
      איתן בן מיור



איתן נולד בשנת 1982 להוריו רותי ויובל בן מיור. כל חייו גר בעין שמר.
למד בקיבוץ ביסודי עד כיתה ה', ובכיתה ו' היה בשכבה הראשונה שעברה לבי"ס "רעות" (בימים ההם שהיה רק בית ספר אחד, ולא שלושה כמו היום). בתיכון למד ב"מבואות עירון".
בצבא שירת בתותחנים שירות חלקי, עד שהשתחרר בגלל בעיות בריאות.
בשנת 2001 התחיל ללמוד נטורופתיה במכללה לרפואה הוליסטית בכרכור.
בעל קליניקה לרפואה משלימה – תזונה בדגש על תזונת פליאו ועיסוי רקמות עמוק. עובד כעצמאי. לקליניקה שלו בקיבוץ מגיעים אנשים מכל הארץ ומהעולם (באמצעות סקייפ). בנוסף מלמד בקורס להכשרת מטפלים בתזונה, ומרצה בכל הארץ.
נשוי לאפרת, ואבא לגיא, אביב ואור.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
לא יודע אם זה הזיכרון הראשון, אבל אני זוכר טיולים עם קבוצת "אפונים" בקיבוץ, מלא שלוליות, כשכולנו עם מעילי דובון ומגפי גומי.

 מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
אבא שלי, עם הגישה השקטה, האופטימית והרגועה שלו; והגישה לתיקון של כל דבר אם רק מסתכלים קצת ומבינים איך הוא עובד. רק שהוא עבד עם מכונות ואני לקחתי את זה לכיוון של טיפול באנשים.

מה הכיף שלך?
הכיף שלי הוא בדברים הפשוטים של החיים. להיות הורה פעיל, לבשל, וכמה שזה נדוש להגיד, אני גם נהנה מכל רגע בעבודה שלי.



מתי בכית לאחרונה ולמה?
הבוקר. סיפור חיים של מטופל שהגיע אלי. לא יכול לפרט מטעמי חסיון רפואי, אבל זה דבר שקורה הרבה. אנשים יושבים איתי באינטימיות של הקליניקה, ומספרים על המסע שהם עברו. יוצא לי לבכות די הרבה בסיטואציות האלו.

ממי אתה צריך לבקש סליחה ולמה?
מאישתי. לא חסרות סיבות, וגם אני לא תמיד יודע מה עשיתי לא בסדר, אבל לבקש סליחה מאישתי תמיד רלוונטי.

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
אשתי והילדים. בלי שום ספק.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
עבדתי בתועמלנות של חברת תוספי מזון. היו שם תנאים מעולים, אבל סבלתי מכל רגע. מיד לאחר מכן הפכתי לעצמאי, כך שבכל דבר רע יש גם טוב.

מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול? מאושר.

מה אנחנו לא יודעים עליך?
אני מטפל די ידוע בתחום הרפואה המשלימה, פונים אלי לעזרה אנשים עם מחלות מסובכות מכל הארץ, מגיעים אלי מכל היישובים מלבד עין-שמר.

אם לא היית גר בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
ישוב כפרי אחר.

מה אתה אוהב בעין-שמר?
את השקט. זה גם הדבר הראשון ששמים לב אליו כל העירוניים שמבקרים.

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
להקל על קליטה של צעירים. אנחנו צריכים עוד משפחות צעירות!

ראיון השבוע   עם
    אפרת בן מיור


אפרת נולדה בשנת 1975, להוריה סיגל ושלום צור, במושב אליקים.
יסודי למדה בביה"ס "התקווה" במושב, ובתיכון בביה"ס "חקלאי נהלל".
בצבא שרתה בקצין העיר טבריה חטמ"ר 228 כחובשת קרבית.
בשנת 2005 התחילה ללמוד נטורופתיה במכללה ההוליסטית בכרכור.
עובדת כבר 4 שנים בביה"ס "גוונים", כרכזת בגרויות וספרי לימוד, ומאוד אוהבת את העבודה.
נשואה לאיתן, ואמא לגיא, אביב ואור המקסימים.

מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
זיכרון הילדות שלי הוא בעצם המושב בו גדלתי והאנשים. חיינו כמשפחה אחת גדולה בכפר עם שדות ירוקים, המון טבע וחופש, ללא פחד ועם המון ביטחון.

מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
ללא ספק בן זוגי איתן, מהרגע שפגשתי אותו ועד  היום.

מה הכיף שלך?
לראות את האנשים שאני אוהבת בריאים ומאושרים.







מתי בכית לאחרונה ולמה?
מכל דבר עצוב שקורה אני בוכה, כמו כתבה עצובה, טרגדיה או סיטואציה מסוימת.

מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
המשפחה המקסימה שלי - בן זוגי איתן ושלושת ילדיי גיא, אביב ואור.

מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
אין עבודה גרועה, כל עבודה שעבדתי בה בחיי עזרה לי להתקדם ולשאוף להצלחה והשגיות.

מה אנחנו לא יודעים עליך?
שאני אוהבת לשפץ ולצבוע רהיטים ישנים, ובכלל לקחת את הישן ולחדש אותו בכל דרך יצירתית שעולה לי בראש.

מה את אוהבת בעין-שמר?
יש המון דברים שאני אוהבת בעין-שמר. אני גרה בקיבוץ 11 שנים ואני אוהבת את הבית והשכונה בה אנו גרים, את האנשים המחייכים על השבילים, את הירוק וגני המשחקים לילדים, את התרבות, השיתופיות והעזרה ההדדית. אני רואה בעין-שמר עתיד, ביטחון ויציבות למשפחתי ולי.

מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
הייתי רוצה לעודד את הצמיחה הדמוגרפית, שיקלטו במהרה משפחות צעירות עם אנרגיה חדשה ומרעננת.

חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
קיבלתי את האפשרות לחיות בעין-שמר, לגדל את ילדיי ולהיות חלק מקהילה שיתופית נפלאה. זכיתי להכיר ולחיות עם חברים ושכנים טובים, ובנוסף גם את בעלי היקר שהוא בהחלט מתנה נפלאה מהקיבוץ.






ועוד בהקשר לעלון שעסק במועדון לחבר, כותבת בת עמי יוגב:
"... הכדור שהרג את דוד שניידר שרט גם את רגלה של אימי - חנה בן אשר, כשהיתה בסוף הריונה עם דוד. דוד היה התינוק הראשון בעין-שמר שנולד אחרי המקרה, ושמו ניתן על שמו של דוד שניידר, שהיה בן גרעין של אימי... תיאור המועדון לחבר אליו מגיעות מידי שבוע חנה בן אשר ונחמה אלפרוביץ כדי לפתור תשבצים, מופיע בספר "הם היו אנשים פשוטים" שכתבתי, בעמוד 153..."


כלבת באזורנו!

ביום שישי 2.2.18 אובחן תן נגוע בכלבת ביישוב אומץ.
מחלת הכלבת היא מחלה שלאחר הופעת הסימפטומים, היא חשוכת מרפא ומביאה למוות.
1. מועצה אזורית מנשה ביחד עם רט"ג (רשות הטבע והגנים), מבצעת דילול נרחב באוכלוסיית התנים בכל אזור המועצה.
2. במידה ומבחינים בחיה חשודה, יש להודיע מידית לאחראי הביטחון שייצור קשר עם קב"ט המועצה.
3. כדי לשלול מגע בין חיות הבית לחיות הבר, יש לוודא כי חיות הבית בהשגחה וקשורות.
4. יש לשים לב לחיות בית / משק אשר משנות את התנהגותן. במידה ויש שינוי, יש להתייעץ מידית עם השרות הווטרינרי של המועצה.
5. במקרה של פגיעה או מגע עם בעל חיים החשוד כנגוע בכלבת, יש לפנות מידית ללשכת הבריאות הקרובה.
הטיפול המידי בפצע:
הטיפול המקומי הינו חשוב ביותר, ומטרתו להרחיק את הרוק של בעל החיים הפוגע ולנטרלו. יש לשטוף באופן יסודי ובהקדם האפשרי את כל האזור שנחשף, על ידי מים זורמים וסבון, ולחטא את האזור ע"י אלכוהול % 70 או תמיסת יוד.
מספר הטלפון של איגוד ערים במועצה לבירור בנושא הכלבת: 6373094.
חיסוני הכלבת בקיבוץ יתקיימו לפני פסח, על מועד מדויק תבוא הודעה.
לידיעתכם – עינת תומר, ועדת כלבים




מזל טוֹב להוּלדת אוֹרי.
לגדעון מגן להולדת נכדה מס' 4 בתל-אביב,
לגוּרית ונֹגה מגן-טל להולדת הבת השלישית (אחרי שני בנים מקסימים),
ולכל המשפחה
הרבה בריאות, אהבה ושמחה  !


מזל טוֹב להוּלדת ניצן.
למורן ועידו בן דור להולדת הבן,
 לשני, ליאור וזיו להולדת האח,
לדלית ושמוליק בן דור להולדת נכד מס' 4,
ולכל המשפחה הרחבה
הרבה בריאות, אהבה ושמחה  !


לוח מודעות
תודה לצוות המרפאה – צאלה מור, נירית לוי-דקל, מרים פוקס וד"ר נגב,
על הליווי, הסיוע, ההתעניינות והתמיכה ביגאל קצנלנבוגן
בעת אשפוזו הממושך.
תודה לרבקה שדה - רכזת בריאות ורווחה,
על הליווי והתמיכה הצמודים, על היותך "חברה טלפונית" 24/7,
על הדאגה ותשומת הלב לכל הפרטים,
ובעיקר על ההתגייסות עד לחזרתו של יגאל הביתה.
תודה לחגית בורלס - מנהלת מרפאת שיניים
ולקרן משיח - מנהלת בית דורות,
על הסיוע מלפני ומאחורי הקלעים, אין כמוכן!
תודה לכל החברים והחברות
על הביקורים, ההתעניינות, הסימוסים
וקבלת הפנים החמה בקיבוץ.
ולסיכום: אין כמו בבית!
מעריכים זאת מאוד, משפחת קצנלנבוגן


בעקבות סקר שביעות רצון – מרפאת שיניים
לאחרונה נפגשתי עם רבקה שדה ואוריין גנדלמן, לשיחה על תוצאות סקר שביעות הרצון שנעשה במרפאת השיניים. התרשמנו שבאופן כללי יש שביעות רצון גבוהה מתפקוד מרפאת השיניים, ובכל זאת ברצוני להתייחס למספר נושאים שהועלו ע"י ממלאי הסקר:

תאום תורים
הפתק הוורוד הוא הזמנה למרפאה, וביחד עם זאת גם תזכורת לכך שהגיע הזמן להגיע לרופא. במידה והמועד הרשום בפתק מתאים לכם - הפתק ישמש כהזמנה, ובמידה והמועד אינו מתאים – הוא ישמש כתזכורת, ליצור עמי קשר ולתאם מועד אחר. אפשר להחזיר את הפתק ולהשאיר לי לקבוע מועד אחר, או לדבר איתי ולתאם מועד יחד.
תזכורות אני משתדלת לעשות יום מראש בטלפון. אני עובדת לבד, בלי מזכירה כפי שמקובל במרפאות שיניים. אין לנו תוכנה ששולחת תורים ותזכורות במייל, וממילא לא לכולם מתאימה תקשורת דרך המחשב. אנחנו עובדים עם הפתקים הוורודים, וזה לרוב עובד יפה. אין לנו כמעט מקרים של תורים אבודים.

זמני עבודה
למרות שניסיתי, לא הצלחתי למצוא רופאי שיניים שיכולים ומוכנים לעבוד יותר אחה"צ וביום שישי. כמו כן אין באפשרותנו לעבוד עם רופא מחוץ למרפאה שלנו מול חשבוניות, בגלל הביטוח. יש לנו רופא שעובד יום בשבוע אחה"צ, ועם נכונות לגמישות משני הצדדים, אפשר להסתדר.

זמינות
באופן כללי, האוכלוסייה בעין-שמר מטופלת בשוטף ברמה גבוהה מאוד, ולכן אין אצלנו הרבה מקרים דחופים. במקרה הצורך אפשר להתקשר אלי ואני לרוב זמינה. במידה ולא עניתי מיד, השאירו הודעה ואחזור אליכם.

בחירת רופא -
יש לנו שני רופאים במרפאה, ואפשר לבחור ביניהם, גם בהתאם לשעות העבודה שלהם. שני הרופאים שלנו נותנים מגוון רחב מאוד של טיפולים (שתלים, ניתוחי חניכיים) בהשתתפות עצמית נמוכה.

מודה לכל אלו שמילאו את הסקר ומאפשרים לנו להשתפר,
ומאחלת לכולנו בריאות טובה עם המון חיוכים מבהיקים.
חגית בורלס

ולסיום סיומת

בשנתיים האחרונות, מאז סיימה ועדת צעירים את הקדנציה ולא נמצאה ועדת צעירים חדשה, טיפלתי באופן לא-רשמי במעט מענייני הצעירים ההכרחיים. בעיקר עשיתי זאת כדי למנוע מצב בו תור המעבר לדירות צעירים, ייפרץ וישלט ע"י אותם בעלי כוח ועזות מצח בודדים, שמשוכנעים שתורים נועדו לכל השאר מלבדם. באותה הזדמנות טיפלתי גם בהכנת שי הקיבוץ לראש השנה ופסח, בכוונה לנסות להעביר באמצעותו לצעירים, למרות שאין ועדת צעירים פעילה, מעט תחושה של בית, שייכות, אכפתיות ואהבה.
ועכשיו החלטתי להפסיק גם את המעט הזה, מהסיבות הבאות:

-           תור המעבר לדירות צעירים התרוקן כמעט. דירות שעד לא מזמן היו מבוקשות ביותר, עומדות ריקות ללא דורש. להערכתי זו תוצאה של גזרות שונות והעלאות מחירים תכופות, המסתכמות במאות שקלים בחודש, שהוטלו על הצעירים בשנה האחרונה, והפכו את המגורים בעין-שמר לחסרי כל יתרון כלכלי עבור הצעירים. בימים הקרובים יושכרו דירות בשכונת המרכז לראשונה בתולדותינו לשוכרים חיצוניים, ומכאן שכבר אין בי עוד צורך כשומרת תור, פשוט כי כבר אין תור.

-           לאחרונה הבנתי באיחור, שאין לי לבדי שום יכולת להשפיע ולמנוע או לפחות להקטין, את גל ההחלטות הפוגעות בצעירים. הבנתי שציבור גדול הדורש להוריד מיסים בכל מחיר, מפעיל לחץ רב על ההנהלה, ואין שום סיכוי לניסיון הרפה שלי, להגן על הצהרת הקיבוץ בתקנון הצעירים, שגם קיבלה תוקף של הצבעת קלפי בשנת 2014, לגבי מחויבות הקיבוץ לתמוך בבניו הצעירים גם מבחינה כלכלית בתחילת דרכם, ולהציע להם כאן מקום שהוא בית גם לעתיד. שיקולי הכסף ושורת הרווח הפכו לבלעדיים כמעט, ומגויסים למען המטרה הנעלה של הורדת המיסים.
לפני כחודש, כשחמי סל ואני יצאנו מישיבה של הנהלת הקהילה בעניין הנוגע לחיילים, חמי אמר שהוא מקווה ששמעו אותנו ויקבלו החלטה מתוקנת. להפתעתי שמעתי את עצמי עונה לו בביטחון מוחלט: "אין שום סיכוי". לרגע נבהלתי מהתעוזה שלי לנבא באופן כל כך חד-משמעי החלטה שאינה בידי, אבל באותו רגע גם הבנתי שלא מדובר פה בעוד "קרב" שנכשל (אולי כי לא באנו מוכנים מספיק, או אולי כי לא הצגנו את עניינינו נכון וכו'), מדובר פה במלחמה אבודה...


-           כאשר טובית שפירא נכנסה לתפקיד רכזת ההשכרות, ותוך זמן קצר השתלטה על הפרטים ועל הנעשה בשטח, הבנתי שהעניין בידיים בטוחות ואין בי עוד צורך. אמנם בינתיים טובית יצאה, אבל איתן שמואל נכנס במקומה, ואני מאמינה שהוא ימשיך בדרכה ויהיה מעתה כתובת טובה עבור הצעירים בנושא הדיור.

אז לפני סיום סיומת שתי תודות גדולות:
ראשונה לצוות דיור שזכיתי להיות חלק ממנו – אוריין גנדלמן, דנה שחר, נאווה גור, ניבה גולן וסיגל יגודה. צוות כמו שרק צוות בנות יכול להיות: בלי אגו נפוח, בלי מאבקי כוח, רק הקשבה, תמיכה, פירגון, חברות, כבוד הדדי וכיופים משותפים. הלוואי שהיינו ממשיכות לעשות ישיבות, אף שבינתיים כולנו כבר לא בתפקיד.
וקצת לפניו לשותפה הנהדרת שלי לוועדת צעירים – ענת גרוסמן, שהיא בשבילי אז ומאז חברה יקרה לכל החיים.
ותודה אחרונה לצעירי עין-שמר.
מרגע שנכנסתי לתפקיד בוועדת צעירים, שמעתי משפט שהפך למנטרה, כמו דיבוק שאי-אפשר לגרש: "אתם לא רוצים אותנו פה". כל-כך רצינו וניסינו להוציא את הדיבוק, לפרק אותו, למחוק, לפוגג... גם במילים וגם במעשים, אבל נכשלנו כל הדרך. ענת לימדה אותי שגם תשובה שלילית, אפשר לומר בצורה אמפתית ומכבדת: אז אמנם לא הצלחנו הרבה, ובכל זאת אני רוצה לומר לצעירים, שגם אם ההחלטות שנעשו אולי שגויות ומצערות, הן לא סותרות את היותכם באמת ובתמים, רצויים וברוכים כאן בבית שלכם עין-שמר תמיד.
בתודה, בהצלחה ובאהבה, סיגל דקל                        
(התמונה למטה מתוך אחד מטיולי הח"צ שלא יישכחו)



      
 כפיים
מדור תרבות וספורט


סיכום חג ט"ו בשבט בקיבוץ
בשבת האחרונה התקיים במשק החי המיתולוגי שלנו חג ט"ו בשבט. החג כלל מספר פינות של יצירה, בנייה, ושתילה; והיה פתוח לכל מערכת החינוך בקיבוץ. מכל קצוות האזור הגיעו אלינו הורים וילדים, אשר מילאו את המקום ברחש של התחדשות, עשייה וחיוניות.
המחשבה מאחורי החג, הייתה לקיימו בצורה שתחבר את החברים לעבודת האדמה, ליצירה ויופי, ולבנייה בעזרת חומרים שאפשר למצוא בקלות יחסית. הבחירה במשק-חי סימלה הן את הרצון להיזכר בקשר ארוך השנים בין ילדי עין-שמר (ששבו אליו כהורים) לבין בעלי חיים וטבע, והן את המחשבה המתעוררת להחזיר את המקום לפעילות ולהפכו למקום זמין גם עבור החינוך וגם עבור כלל הקיבוץ.                                                            
לא היינו מצליחים לקיים את החג ללא עזרה מחברים טובים, אשר התגייסו לצוות ט"ו בשבט ונתנו מגופם ומזמנם. על כך תודתנו הרבה. והם: טל אייזן, גלי יגודה, אורי תומר, אדווה בראון, דביר בראון, זוהר מור, עתר גבע, עטר שינפלד וסרגיי, שהיה הרוח החיה מאחורי האירוע. תודה גם לכל מי שלקח יוזמה באירוע עצמו, ועזר להפעיל את גלגלי החג. בנוסף, תודה רבה לעלי וורבוף מהחינוך, על השותפות והעזרה בהכנה ובציוד.            
לסיום, בנימה אישית, זה היה לנו חג ראשון כרכזי התרבות בקיבוץ. גילינו לשמחתנו הרבה שיש בקיבוץ רצון ענק לעזור ולתמוך, אוזן קשבת לבקשות ולהתייעצות, ופרגון גדול בזמן ואחרי האירוע. זה נותן לנו תמיכה אדירה ומוטיבציית שיא לקראת המשך האירועים והפעילויות. תודה רבה לכל מי שנתן את מילתו הטובה.
יאללה נתראה בפורים מהאגדות!
גל ונועם גרוסמן - תרבות עין שמר






ב-שבת 17.2.18 בין השעות 10:00-14:00, בחממה האקולוגית בעין-שמר -
ההפנינג המסורתי של שבוע הסביבה והחקלאות במועצה.
שלל מופעים והפעלות למשפחות, בנושאי קיימות ואיכות סביבה:
סיורים מודרכים בחממה, סיורים בטרקטור המוזיאון, דוכני פעילות בהפקת בתי הספר של המועצה, סדנאות בקרקס ובסטודיו "תנע", דוכני מזון בתשלום,
ומופע מרכזי: "דר' מולקולה - שומר על הסביבה".
פתוח לקהל הרחב. נשמח לראותכם!
נועה סגל ונועם גבע
  

תזכורת!
ביום שלישי 13.2.2018,
נצא לביקור בתערוכות במוזיאון תל אביב.
היציאה מחדר האוכל בשעה 16:00, תחילת הסיור 17:15,
סיום הסיור 20:30, חזרה הביתה בסביבות 22:00.
כל אחד ישלם באופן אישי כרטיס כניסה, ויחויב ב- 30 ₪ עלות הנסיעה.
חובה להצטייד בנעלים נוחות ותעודה מזהה + תעודת אזרח ותיק. מובטח סיור מעניין.
צילה ליס ותמי צמח
  

ביום רביעי 21.2.18, בשעה 9:30 בבוקר, באולם גן-שמואל -
ההצגה – סאלח שבתי
בביצוע תיאטרון קופ"ח כללית,
מחווה לאזרחים הוותיקים במועצה.
ללא תשלום.



פורים מתקרב…..

בני קיבוץ (עבר, הווה וגם שלא גרים פה) - מוזמנים חופשי כמובן!
השנה שחררנו את הגבלת כמות האורחים, אבל הכל דרך התקציב שלכם (70 ₪ לאורח/ת). אין עיסוק במכירה במזומן במסיבה עצמה. אפשר להירשם אצלי (סמס, ווטסאפ, צ'ט, שבילים, מה שבא). אם יגיעו חברים ספונטניים בלי להזמין מראש, אז נקרא לכם להגיע לכניסה לאשר רישום כניסה על חשבונכם. אז עדיף מראש שלא נתזז אתכם...
תזכירו לאורחים שיש הפסקה להופעות (הורסות כמו תמיד) אז שיזרמו.
וגם, כמובן, תזכרו שזו ה-מסיבה של כולנו, אז להזמין חבר'ה טובים בבקשה (זה היה הרגע הכי פולני במאמר הזה).
ושכחתי כמעט, כל מי שיכול להתגייס לעזור בבנייה (ובפירוק) ועוד לא גויס, בבקשה לפנות לנועם וגל גרוסמן.

להתראות באגדות, גלי יגודה.