עלון 12 (2018) (6121) ז' ניסן תשע"ח 23.3.2018
דיוקן של עובדת ניקיון
יונית נעמן
כָּל יוֹם בָּאִים לָקַחַת אוֹתָהּ
מֻקְדָּם
בַּהַתְחָלָה הָיָה קָשֶה
לְהַפְרִיד אֶת הַדְּבַש מֵהָעַפְעַפַּיִם
לְהִפָּרֵד
לְהִתְעוֹרֵר כְּשֶהַנֶּהָג עוֹצֵר
בְּעִיר גְּדוֹלָה
לָרֶדֶת בְּלִי חֶמְדָה
כָּל יוֹם לוֹקְחִים אוֹתָהּ
הִיא לוֹקַחַת פִּתוֹת לַהַפְסָקָה
וְעוֹלָה סַהֲרוּרִית עַל הָאוֹטוֹבּוּס
כִּי בְּנוֹת אָדָם מִתְרַגְּלוֹת לַכֹּל:
לַמִּסְדְּרוֹנוֹת הָאֲרֻכִּים
לַשָּעוֹת הַדּוֹמוֹת זוֹ לַזּוֹ
לְרֵיחַ הַלִּיזוֹל
לִצְמַרְמֹרֶת הַלֵּאוּת
לְמַבָּטֵי הַבּוּז
הַמִּצְטַדְּקִים
(לָמָּה אַתְּ פֹּה, יַלְדָּה,
וְלֹא בְּבֵית-הַסֵּפֶר?)
קוֹרְאִים לָהּ הָדִיל
וּכְבָר הִיא רְגִילָה לַכֹּל:
לִהְיוֹת עַרְבִיָּה בְּלִי שֵם
לַבָּנוֹת עִם הַגּוּפִיוֹת
לְהָזִיעַ מִתַּחַת לַמַּנְדִּיל
וּלְהִתְפַּלֵּל לְאַלְלָה
כָּל יוֹם מֵחָדָש
שֶאַחַת מֵהֶן
תַּחְלִיק עַל הַסְּפּוֹנְגָ'ה שֶׁלָּהּ
לְיַד אוּלָם 144
שֶׁבַּפָקוּלְטָה לְמַדָּעֵי הָרוּחַ
מאמר מערכת
פורים הסתיים... קבלו את פסח...
גם הניקיון הוא תחום הנתון במישטור חברתי לוחץ; במיוחד אם את
אישה תהיה מי שבמוקדם או במאוחר תרמוז לך, שמצופה ממך להיות תמיד רעננה ומטופחת
ולהחזיק בית נקי ומסודר.
כמו כל תחום בחיינו, גם הניקיון הוא בעיקר עניין של מידה, ובין
אלו שנכנעו לבלאי ולטינופת המאיימים עלינו מכל עבר, לבין אלו שהכריזו מלחמת שמד עד
אחרון גרגירי האבק, יש את הרוב שמחפשים את שביל הזהב במלאכה הסיזיפית מכולן.
אבל נדמה שלקראת פסח, נעלמים האיזונים וכולם מאבדים את זה
ומתחילים לטפס על קירות, לזחול לתוך מסילות (של חלונות) ולנבור בעומק ארונות...
הלכתי לאנשים שניקיון הוא אצלם מקצוע, לנסות ללמוד מהם איך עושים את זה נכון:
רעיה האולינג ומילכה תיבון במכבסה,
נוגה האולינג שעבדה תקופה מסוימת כמנקת בתים מקצועית,
שגיא נוי הבעלים והמנהל של מתקן שטיפת המכוניות בצומת,
ונגה שורר בעלת מגע הקסם בסדר וטיפוח.
ויש גם קלאסיקה של עירית לינור בנושא, וכתבת שטח ממעמקי
מסילת החלון.
וגם רציתי לומר שוב, כי מידי שבוע אני מתייסרת על הטעויות
שמצליחות להיכנס לעלון, שביום חמישי בבוקר אני מוציאה את העלון ומעבירה להגהה של 7
עיניים: עינת תומר, צביה ויסברג ואני. כל חומר שמגיע אחרי יום רביעי בערב, לא זוכה
לטיפול הזה, ונידון להיות מטופל בשעות הערב המאוחרות ותחת לחץ זמן, דבר שמגדיל את
הסיכוי לטעויות. השתדלו, ככל שניתן, להעביר חומר עד יום רביעי ולא ברגע האחרון.
תודה.
סיגל דקל
על מלח לימון והמון מים עם סבון -
שיחה עם נוגה האולינג
על עבודה בניקיון.
בצעירותך, לפני למעלה מעשור, עבדת בניקיון בתים. מה כללה
העבודה?
כל יום ניקיתי 2 בתים, כל בית 4 שעות. רוב הבתים היו במאור
ובפרדס חנה-כרכור. לפרדס חנה-כרכור הייתי מגיעה באופניים, ולמאור ברכב של הקיבוץ
או שהלקוחות היו מסיעים אותי. מעט מאוד מהבתים היו בעין-שמר.
הייתי עושה אבק, שוטפת, מנקה מקלחות ומסדרת.
באותו זמן המחיר המקובל היה 25 ₪ לשעה. היום כבר מקובל לקחת
50 ₪ לשעה, ובקיסריה ותל-אביב כמובן יותר. יש מנקות שלוקחות לפי בית ולא לפי שעה,
וכך אפשר לסיים בפחות זמן ולהרוויח.
היתה פעם שבאתי לנקות בית והוא היה כל כך נקי, שאמרתי לבעלת
הבית שאין לי מה לעשות אצלה ולא באתי יותר. בזכות היושרה שלי, האמינות (מסכמת
ומגיעה), העובדה שאני מנקה טוב ולא גונבת דברים – היו אלי המון פניות.
איך העבודה?
עבודה מאוד קשה פיזית.
הכי קשה לנקות את המטבח, כי יש בו המון פריטים, וסביב
הכיריים יש שומן שמאוד קשה להוריד וצריך לקרצף חזק. הכי אני אוהבת לשטוף את הרצפה.
אני אוהבת לשפוך מים עם סבון, להזיז את כל הרהיטים ולקרצף עם מטאטא.
אבל אהבתי להיכנס לבית מטונף, ולצאת ממנו כשהוא מבריק ומלא אור.
זה נתן לי המון סיפוק.
מה את לא אוהבת שעושים בעלי הבית כשאת באה לנקות?
לא אוהבת שמשאירים כלים בכיור, כי חבל על הזמן של ניקיון
הבית. שטיפת הכלים יכולה לקחת 20 דקות, שהיה אפשר בהן לעוף על הבית.
והכי מגעיל זה נשים שמשאירות בפח של השירותים דברים.
ספרי על חוויות מיוחדות.
פעם ניקיתי אצל מישהי, שהגעתי אליה דרך מכרה משותפת ולא
ישירות. כשסיימתי לנקות היא האשימה אותי שגנבתי לה משהו. זה הרס אותי, אבל זה קרה
רק פעם אחת.
פעם אחרת ניקיתי מטבח וזרקתי קופסאות ריקות. אחרי מספר ימים
התקשרה בעלת הבית ושאלה אם זרקתי קופסה מסוימת... הסתבר שהיא החביאה באחת הקופסאות
הריקות חשיש בהרבה מאוד כסף...
אבל הסיפור הכי יפה ומרגש שהיה לי, קרה דווקא בעין-שמר. היתה
תקופה שניקיתי מטעם הקיבוץ, בתים של וותיקים. אחת הלקוחות שלי היתה שרה גולן כשכבר
היתה מאוד חולה. מתוך הכרת תודה, שרה בחרה
לתת לי במתנה צמח מטפס שהיה לה ונקרא "בת-שבע". היא אמרה שהיא רוצה שהוא
יהיה שלי. הצמח הזה אצלי עד היום, עובר איתי מבית לבית וזו אחת המתנות הכי מרגשות
שקיבלתי בחיי.
במה שונה ניקוי הבית שלך מניקוי בית של מישהו אחר?
ההבדל היחיד הוא שאצלי לוקח לי יותר זמן, כי אני עושה
הפסקות, מחליטה פתאום לעשות מבצע... אני יותר גמישה בזמן ובמשימות.
האם יש סיכוי שתיקחי מנקה לבית שלך?
מקווה שלא אזדקק מבחינה בריאותית, אבל ככל שתהיה לי בחירה,
אקח מנקה רק פעם בשנה לניקוי יסודי של החלונות. בשגרה אני מעדיפה לנקות לבד, כי זה
עושה תחושה טובה ומחבר אותי לבית שלי.
קורה שאין לך כוח לנקות את הבית?
קורה הרבה. השיא הוא חודש וחצי שלא ניקיתי. במצב כזה אני לא
מזמינה אנשים אלי הביתה, ואם באים אני משתדלת לשבת איתם בחוץ ומרגישה מבוכה.
איזה ניקיונות מיוחדים את עושה לפסח?
מסדרת את הארונות, מעבירה לנזקקים או לחברות דברים שלא לבשתי
או לא השתמשתי חצי שנה ומעלה, עושה סדר במגרות ומנקה במקומות שלא רואים. ווילונות
אני מכבסת יותר מאשר רק בפסח.
טיפים לניקיון?
• אני משתמשת במלח לימון לניקיון השירותים והכיורים.
מלח לימון בא בגרגירים שצריך להמיס במים חמים. הוא מחטא,
מלבין, מוריד אבנית וטוב גם לקומקום החשמלי.
• גם בית לא נקי יראה טוב אם יהיה מסודר. סדר זה הבסיס.
• כל חודש כדאי לנקות את הרשתות על החלונות עם קצת מים. זה האוויר שאנחנו
נושמים.
• את המסילות של החלונות כדאי תחילה לשאוב עם שואב אבק ואז להעביר מטלית
רטובה. ככל שמקפידים לנקות בתדירות גבוהה, כך עובדים פחות קשה על הניקיון.
• מידי פעם לעשות שואב אבק למזרון, ולהוציא שמיכות וכריות החוצה לאוויר
הפתוח (זה משהו שקיבלתי מאמא שלי, שקיבלה מאמא שלה...).
ולסיום?
הרגישות שלי לסדר וניקיון וכישרון הניקוי, זה בזכות רעיה
ולני ההורים שלי, ואני מודה להם מאוד על כך.
פח אשפה על גלגלים -
שיחה עם שגיא נוי –
מנהל מכון שטיפת המכוניות בצומת
כשמדובר בניקיון מדובר לרוב בתחום נשי – כביסה, כלים, אבק,
רצפות, שירותים ואמבטיות... כולם באחריותה של האישה... הכל מלבד המכונית. שם
שולטים הגברים. אז הלכתי לשוחח עם שגיא נוי הבעלים והמנהל של "רוט 65"
(ע"ש כביש 65) – מכון שטיפת המכוניות בצומת.
שגיא, יליד 1971, נשוי לטל שחר ואבא של שלוש בנות מקסימות:
עדן, נעמה והילה. גר עם משפחתו בקיבוץ מענית.
לפני ששגיא קנה את המכון, המקום נקרא "Bקלין". שגיא קנה אותו בשנת 2001 ביחד עם שותף, ולאחר 7 שנים השותף
יצא ושגיא קנה גם את חלקו.
ועוד קודם לכן היה לשגיא סמיטריילר עליו עבד כ-9 שנים. ובכלל
הוא בעניין של ספורט מוטורי ומתחרה על רכב שטח פולריס באליפות ישראל... אבל זה
שייך לעלון אחר שמתוכנן בהמשך.
במכון "רוט 65" עובדים 12 אנשים, שיש ביניהם חלוקת
עבודה: סגן מנהל (עושה סידור עבודה), אחראי שואב אבק, אחראי פינישים וכו'. החלוקה
היא קבועה, ולכל עובד יש את התחום המועדף עליו. באופן כללי זו עבודה קשה, פיזית,
אינטנסיבית, בחוץ... צריך לעבוד מהר וללא הפסקה.
אי-אפשר לדבר על מספר מכוניות ביום, כי הכמות משתנה מאוד
ואין שיטתיות. בפסח יש הרבה, ביום של גשם אין בכלל. העובדים מקבלים לרוב שכר לפי שעת
עבודה.
בגלל שעלות העבודה גבוהה והרווח קטן, שגיא מצמצם את שעות
הפתיחה, ולא פותח בשבתות ובערבים. משתדל לנקות כמה שיותר מכוניות, בכמה שפחות זמן.
הלקוחות שמגיעים הם מגוונים מאוד. יש כאלו שמסכימים שרק עובד
מסוים יטפל ברכב שלהם, יש כאלו שבאים 2-3 פעמים בשבוע (לרוב אלו גברים שנוסעים
במכוניות יוקרה של סביב המיליון ₪), ויש כאלו שמנקים את הרכב פעם בשנה לפני פסח
ובין לבין נוסעים
בתוך פח אשפה. למכון יש להציע גם ניקוי מיוחד שמבער חמץ
לקראת פסח, אבל הוא יקר יותר ופחות מבוקש.
מבחינה אקולוגית המכון משתמש בלפחות 50% מים ממוחזרים, וצורך
200-400 קוב לחודש.
שגיא ממליץ לנקות אצלו כי זה ניקוי מקצועי וקל יותר, וגם
העלויות לא שונות בהרבה מניקוי עצמאי אם מחשבים את מחיר הסבון, השואב וכו'. ובכל
זאת, אי אפשר להתווכח עם מי שפשוט אוהב לנקות את הרכב שלו בעצמו.
דברים שהעדפתי לא לראות - שיחה עם נגה שורר על ניקיון
כל
כמה זמן את מנקה את הבית?
כל שבוע, כל השבוע. כל יום אני מנקה משהו – חדר שינה,
שירותים, מטבח, סלון, גיהוץ, ארונות... לפי החשק, וגם מטאטאת ומנגבת את הרצפה.
הילדים מנקים כל אחד את החדר שלו. ביום שישי אחרי שאני מסיימת לבשל, אני שוטפת את
כל הבית שיהיה ריח טוב ונקי.
מה דני עושה?
דני אחראי על החוץ – על הגינון והמרפסות, ואם אני צריכה עזרה
בבית אני מבקשת ממנו, והוא גם כל הזמן מציע. אבל אני אוהבת לרוב לנקות לבד. גם דני
וגם הילדים מסודרים ונקיים מטבעם, ואין צורך ללכת ולאסוף ולנקות אחריהם. דני תמיד
מעודד אותי לשבת, לנוח, להפחית עבודה... לא קל להיות פרפקציוניסט.
מה קורה לך כשאת רואה בלגן ולכלוך?
אני מרגישה חוסר שקט, נהית עצבנית, לא נעים לי, אני לא
מסוגלת לשבת בשקט ולשתות קפה אם אני רואה סביבי דברים שלא עומדים במקום, משהו
רטוב, כלים בכיור... רק כשהכל נקי ומסודר אני שקטה.
עם השנים הצלחתי קצת להתמתן בתחושות האלו, וללמוד לחיות
בשלום גם עם מצב שלא הכל מבריק כל הזמן. זה שפירקתי את ניקיון הבית לחלקים לאורך
השבוע, מקל עלי. עם השנים כבר אין לי כוח לנקות לאורך שעות ארוכות ברצף. בשבת אני
נחה ומשתדלת לא לעסוק בניקיון.
איך עמדת בסטנדרטים כאלו בשנים שהיו לך 4 ילדים קטנים?
אין לי מושג. אני מסתכלת אחורה ולא מבינה מאיפה היה לי כוח.
מה הכי קשה לך לנקות?
חלונות. יש לי בבית הרבה חלונות, חלקם גדולים, חלקם ישנים
ועשויים מעץ, ואני נפצעת ונכנסים לי לידיים שבבי עץ. גם יש לי בבית הרבה פיצ'יפקס
שזה המון עבודה לנקות אותם מאבק. אני מנקה הכל כל שבוע, ובחלונות שמתפרקים דני
עוזר.
מה הכי כיף לנקות?
לשטוף רצפה – למלא את כל הבית במים וריח טוב,
וזה סימן שהכל כבר נקי ונמצא במקומו.
יש מצב שתיקחי מנקה?
ממש לא. אני לא סומכת על אף אחד אחר בתחום הניקיון, אני
אוהבת ויכולה לנקות בעצמי אז חבל לשלם, וקשה לי שאנשים מסתובבים לי בבית.
מאיפה קיבלת את אהבת הסדר והניקיון?
מאמא שלי. היא לא זוכרת את זה ככה, אבל אני זוכרת שכילדה
הייתי מנקה איתה, והבית של ההורים היה (ועדיין) תמיד נקי ומסודר.
מה מגעיל אותך?
הזנחה ולכלוך. לא מבינה איך אפשר. אבל גם אני לפעמים מרשה
לעצמי לעגל פינות וללכת לקניות עם נעלי קרוקס. אין לי בגדים מוכתמים וקרועים אפילו
לא לבית, אבל אם יש משהו כזה שיש לי אליו קשר רגשי, אשמור בארון ולא אזרוק.
לילדים שלך את מנקה את הבית?
לא. חינכתי אותם לנקות בעצמם, עם הכוונה ועזרה כמובן. אני
עושה להם כביסה וגיהוץ.
איך את שומרת על הניקיון במקום העבודה?
לאחרונה יש לנו מנקה במשרדים, אבל לפעמים אני באה בערב
ומשלימה. כל בוקר כשאני מגיעה, אני מקדישה שעה לנגב, לשים דברים במקום, לנקות
שירותים, לזרוק פחים... הפידבק שאני מקבלת מאוד חזק. אנשים נכנסים ואומרים שנקי
ונעים. בשבילי המשרדים הם בית שני.
תני לנו בבקשה טיפים לניקיון מניסיונך.
• לנקות באופן תדיר ולא להגיע למצב של הזנחה, כי אז הניקיון ייקח הרבה יותר
זמן ומאמץ.
• להשתמש בחומרים טובים שעוזרים, כמו שפריצר לחלונות ולמראות, וחומר לניקוי
שומן מתנורים שחוסך את הצורך לשפשף.
• מכשירים מיוחדים אין לי, מלבד שואב אבק מיוחד למסילות של החלונות.
• להצטייד בסבלנות, לשים מוזיקה, למצוא את השקט ולנקות.
כביסה מלוכלכת מכבסים... במכבסה -
שיחה עם מילכה תיבון ורעיה האולינג
במכבסה של עין-שמר מכבסים מידי חודש 5 טון כביסה. השאיפה
להגיע לכמות של 6.5 טון, כדי להגדיל את הרווח.
יש במכבסה 2 מכונות של 22 ק"ג כל אחת ושני יבשנים.
מתוך כ- 250 משקי בית בעין-שמר, חצי מכבסים בבית וחצי
במכבסה. כ- 35 אנשים מחוץ לעין-שמר, גילו את נפלאות המכבסה ומכבסים אצלנו. השמועה
עושה לה כנפיים וכל הזמן מתווספים עוד.
מחיר הכביסה לחברים מסובסד – 4.90 ₪ לקילו, ולחיצוניים המחיר
מלא – 8 ₪ לקילו.
הטיפול בכביסה בבית הוא אינסופי ומתווסף להמון המטלות הקשות
של עבודת הבית. כדאי מאוד לכבס במכבסה ובכך גם להבטיח שנוכל להמשיך להחזיק את
המקום החשוב. אין כביסה ביתית שיכולה להגיע לרמה של המכבסה, וכל אלו שבאים אלינו
מבחוץ מעידים על כך.
במכבסה מכבסים במקצועיות גם שטיחים ושמיכות, אבל רעיה אומרת
שהיא פחות אוהבת לכבס שמיכות של כלבים (של ארנבים זה בסדר גמור).
המון דיסקאונקי מגיעים למכבסה מכיסיהם של הלקוחות, ואיש אינו
בא לחפש. גם הבגדים האבודים נערמים ללא דורש. אנחנו חברת שפע וכל הזמן קונים, בלי
להרגיש אפילו שמשהו חסר.
גדולי המכבסים מגיעים לכמות של 50-60 ק"ג בחודש, ויש גם
כאלו שלא מגיעים בכלל.
שממית של פסח - כתבת שטח
אחרי שנוגה האולינג דיברה על כך שצריך לנקות חלונות מידי
חודש כי זה האוויר שאנחנו נושמים, הדבר הראשון שהחלטתי לעשות היה כמובן לנקות
חלונות בבית שלי. מאז (+ - 30 שנה) שהראייה שלי התקצרה ונחלשה, אני מצליחה די
בקלות להתעלם מהלכלוך בבית, פשוט כי אינני רואה אותו. גם לקחת מנקה עדיין אינני
מסוגלת ממגוון סיבות ("אף אחת לא תנקה כמוני", "כל זמן שאני מסוגלת
לנקות לבד זה לא מוסרי שמישהו ינקה אחרי", "אני מתביישת שאדם זר יראה את
הטינופת שלי" וכו') וכך הבית המסכן "נופל בין הכיסאות" – או יותר
מדויק בין העצלנות למצפון.
אז בשבת הראשונה אחרי שראיינתי את נוגה, יצאתי למבצע ניקיון.
אספתי לערמה גדולה את כל המבחנים והעבודות שהייתי צריכה לבדוק, ואמרתי להם: כולכם
חשובים וכולכם שלי, אבל אתם תנוחו פה עד חופש פסח, כי יש לי עניין דחוף יותר מכם
לטפל בו... ויצאתי לעבודה.
אקדים עוד דבר ואומר שמבחינתי יש רק עניין אחד גרוע יותר
מלנקות חלונות – וזה חלונות שאי-אפשר לנקות אותם. לכן כבר לפני שנים, הסרתי
מהחלונות בביתי את תריסי הגלילה האיומים שלא ניתן להגיע ולנקות את חלקם הפנימי.
השלב הראשון היה קל יחסית: צינור מים, דלי עם סבון ומטאטא.
באתי מבחוץ, התזתי, קרצפתי, שטפתי... עלים רקובים, רגבי אדמה, אבנים, שפע עכבישים
ומאובנים מתקופת שקר כלשהו, עפו בזרם המים לכל עבר.
השלב השני כבר היה קשה בהרבה: נייר סופג, מגבונים חד פעמיים,
מטליות מסוגים שונים, מגבות... כולם הוחרדו מרבצם כדי להתגייס למאמץ הגדול של
הוצאת הג'יפה ממסילות החלונות. מהניסיון הקשה שצברתי אני יכולה לתרום את העצות
הבאות:
• כמו שנוגה אמרה, כדאי להקפיד על שגרת ניקיון ולא לצבור "אוצרות"
של שנים.
• היות ומדובר בפיקוח נפש שדוחה את שמירת הסביבה, עדיף להשתמש בנייר חד
פעמי, כי הלכלוך ממש מגעיל ולא מתאים לשטיפה חוזרת.
• את העברת המטלית במסילה, כדאי לעשות עם סכין למשל, ולחסוך שריטות ופצעים
באצבעות.
אז על מה חושבת עקרת הבית החרוצה, בשעות בהן היא מעבירה שוב
ושוב לאורך ולרוחב מטליות במסילות החלונות שלה? גם כאן צברתי ניסיון חשוב ואני
משתפת:
• "אף אחד ממילא לא רואה את הבפנים של המסילות, אולי נעזוב את זה?"
• "לא צריך לסיים הכל בפעם אחת. אמשיך מחר".
• "לא תהיה עוד פעם כזאת, כי עד הפעם הבאה כבר אתעוור ולא אראה כלום".
• "אולי אעשה מכל המחשבות האלו כתבת שטח לעלון, הרי כבר מזמן רציתי לעשות
כתבת שטח..."
לוח מודעות
פק"ק 2018
מנהל אמנותי: אורן תירוש
מיום ה' 22.3.18 עד שבת 24.3.18, בקיבוץ נען.
פרטי תוכנית הפסטיבל והרשמה –
בדף הפייסבוק של הפסטיבל:
https://www.facebook.com/pg/pkak11/posts/
למרות ההפרטה - הכניסה ללא תשלום!
כולם מוזמנים !
שיחת קיבוץ הקרובה ביום רביעי 28.3.2018
בשעה 20:30 במועדון לחבר
סיכום 2017
ראיון השבוע עם –
פרידה אבלגון
פרידה נולדה בשנת 1941 באיסטנבול תורכיה, להוריה אסתר ומשה
בכר. כשנולדה היה אבא שלה מגויס לצבא. לפרידה היתה אחות אחת, שמבוגרת ממנה ב-10
שנים.
יסודי למדה בבית ספר יהודי "בני ברית". הלימודים
היו בתורכית, ושפה שנייה – צרפתית. פעמיים בשבוע למדו עברית לימודי רשות, ופרידה
לא רצתה לקחת בהם חלק.
כשסיימה בית ספר יסודי, נפטר אביה. בעלה של אחות של אבא, היה
יווני אורתודוכסי (לא יהודי) ועשיר. הוא הבטיח לאביה שידאג לתת לפרידה חינוך טוב,
ושלח אותה ללמוד בתיכון לבנות דיפלומטים – "סנט פולושרי". בית הספר היה
ממוקם בתוך ארמון ונוהל על ידי נזירות. המורים לימדו בצרפתית, מלבד שני שיעורים
בהיסטוריה וגיאוגרפיה של תורכיה, שהועברו בתורכית. לאחר שנתיים מכינה בצרפתית ועוד
4 שנות לימודים, סיימה פרידה את הלימודים בגיל 16.5 והחלה לעבוד כפקידה בחנות
דמוית סופר-פארם. המשפחה כולה גרה אז בבית אחד: פרידה, אמא שלה, אחותה, בעלה ובתה.
בת אחותה היתה צעירה מפרידה רק ב- 12 שנה, ופרידה טיפלה בה הרבה משום שאחותה היתה
חולנית.
כשפרידה היתה בת 20 נקלע בעלה של אחותה לקשיים, והוחלט לעלות
לארץ. פרידה העדיפה להישאר עם המשפחה הגדולה באיסטנבול, ואמא שלה לא רצתה לעלות
בלעדיה; אבל בת אחותה לא הסכימה לעלות בלי פרידה וסבתא, וכך עלו לבסוף כולם.
כשהגיעו לארץ קיבלו בית ביבנה. פרידה לא ידעה מילה בעברית, ולכן
פנו לסוכנות לברר על לימודי עברית. האיש בסוכנות אמר: "אני שולח אותך לאולפן
בקיבוץ עין-שמר, זה הקיבוץ הכי טוב בעולם, אני הייתי שם חבר וקוראים לי אבא
בוטויניק" (היה אופה בעין-שמר).
בשנת 1961, בהיותה בת 20, הגיעה פרידה לעין-שמר. האדם הראשון
שפגשה בקיבוץ, היתה חנה דנון שידעה קצת צרפתית, ולקחה אותה למזכירת הקיבוץ ז'ניה
ריפתין. משם לקחה אותה הלה פינמסר ונתנה לה בגדים, נעליים וחדר בצריף. בדרך עברו
ליד המאפיה, שם קיבלה העולה החדשה לחמנייה חמה וטרייה, שהיא זוכרת היטב עד היום.
פרידה הצטרפה למחזור הראשון של האולפן בעין-שמר, ולמדה בו חצי שנה.
בלילה השני שלה בצריף, הגיעה אליה שותפה - בחורה מצרפת בשם
נלי. נלי, שהגיעה באוניה יחד עם צבי ודפנה נחמד שחזרו משליחות באלג'יר, הובאה יחד
איתם מהנמל לקיבוץ על ידי אחד מחברי הקיבוץ. למחרת הגיע אותו חבר לצריף, לשאול
לשלומה של נלי, אבל נלי לא היתה שם. פרידה ניסתה להסביר לו באנגלית שנלי יצאה, ואז
גילו שניהם שהם מדברים צרפתית ושמחו מאוד. הם המשיכו לדבר בצרפתית... ואחרי 8
חודשים כבר עמדו פרידה ואבי מתחת לחופה.
לאורך השנים בקיבוץ, פרידה לא יצאה ללימודים ארוכים, אבל
השתלמה בתחומים בהם עבדה – 20 שנה כמבשלת במטבח, בבית ילדים ובהדרן.
לפרידה 3 ילדים: נילי, נוגה ומושיקו, ו-9 נכדים (6 בנות ו-3
בנים).
מהו זיכרון הילדות הראשון שלך?
אבא שלי ניהל את המסעדה הגדולה שהיתה בבעלות דודי. מאוחר
בלילה היה חוזר הביתה ויושב ומדבר עם אמא שלי. אני זוכרת את עצמי בגיל שנתיים
יושבת איתם בלילה ומקשיבה. אני זוכרת גם אזעקות שהיו באיסטנבול כשהייתי בת 3.
מי האדם שהשפיע עליך הרבה?
אמא. את אבא כמעט שלא הכרתי, כי הוא נפטר כשהייתי בת 10 בלבד.
מה הכיף שלך?
לעשות עבודות יד, לרקום, לפתור תשבצים ולראות טלוויזיה. אני
רואה משחקי ידע בצרפתית (לפחות 5 משחקים ביום) וטלנובלות בתורכית. אוהבת גם לטייל
בחו"ל, אבל אני לא אסע יותר אחרי שמהטיול האחרון חזרתי מאוד חולה. אני גם
מבשלת בבית.
מתי בכית לאחרונה ולמה?
אני בוכה הרבה. אני אדם אופטימי ולא בכיינית, אבל איבדתי
הרבה אנשים יקרים. כמעט את כל משפחתי – דודים, בני דודים, אחות, גיס... וגם קרו לי
בחיים דברים קשים: המחלה של אבי, המחלה של מושיקו, הלב שלי.
ממי את צריכה לבקש סליחה ולמה?
מאף אחד, לא עשיתי רע לאיש. אני אוהבת לעזור, יש לי הרבה
חברים, ואין מישהו בעין-שמר שאני לא יכולה להגיד לו שלום.
מה ההישג הכי גדול שלך לדעתך?
המשפחה המקסימה שלי. מאז שהייתי חולה, מושיקו מגיע כל בוקר
לראות מה שלומי ולוודא שאכלתי. יש לי קשר מאוד חזק עם הילדים שלי.
מה העבודה הכי גרועה שהיתה לך?
לא היתה. כל פעם שהרגשתי שמספיק, המשכתי הלאה.
מה את רוצה להיות כשתהיי גדולה?
מקווה שימשיך ככה, במצב הזה. יש לי כל מה שאני צריכה.
מה אנחנו לא יודעים עליך?
יש לי חתול בשם בורקיטה, אבל אני לא נוגעת בו אף-פעם, כי יש
לי פוביה מחיות.
אם לא היית גרה בעין-שמר, איפה היית רוצה לגור?
בסאן פרנסיסקו. התאהבתי בירידות, בעליות ובצבעוניות של הבתים
בה.
מה את אוהבת בעין-שמר?
הכל. אני מאוד-מאוד-מאוד אוהבת את הקיבוץ. את המשפחה,
החברים, הקיבוץ, הבית שלי. אני אוהבת לראות את הטוב, והרע לא מעניין אותי.
מה היית רוצה לשנות בעין-שמר?
לא יודעת. אני לא מספיק מעורבת ומכירה את הבעיות.
חברים נוהגים לומר שכולם מקבלים הכל מהקיבוץ, ורק הם אף פעם
לא קיבלו שום דבר. מה הדבר שקיבלת מהקיבוץ?
הכל.
ים השיבולים – מסע מ-ים אל ים // אמיר תומר
כמדי שנה כמעט, אנו, בני קבוצת "שיבולים" וחברינו
ממענית לקבוצת "פלג-מעיין" במוסד, מתאחדים לטיול גיבוש בארץ. את הרעיון
לטיול הפעם, קיבלנו מחברנו היקר אבנר עופר, בעלה של נאוה רן, בת כיתתנו ממענית,
אשר עשה את המסלול לפני שנה:
מים אל ים – מסע מהים התיכון לים כנרת. כותרת הטומנת בחובה
כ-70 ק"מ של נופים מרהיבים, יערות קסומים, פרחים ריחניים, נחלים זורמים יותר
וזורמים פחות, הר מירון אחד והווי קבוצתי מיוחד.
מקורו של מסלול זה הולך רחוק בזמן לשנות ה-50 וה-60, אז היה
נפוץ במיוחד בעיקר בקרב תנועות הנוער ובתי הספר. בשנות ה-60 חניכי תנועתנו,
"השומר-הצעיר", נהגו לצאת למסע זה בכיתה ח', החל מקיבוץ אדמית לאורך נחל
בצת, נחל כזיב וטיפוס לפסגת הר מירון. כיום הטיול הזה חוזר למסלולו, ולאחר ששנים
לא כל-כך הלכו בו, חזרו לסמנו שוב בסימון שבילים מיוחד, וללכת בו בטיולי תנועות
הנוער. ראיה לכך קיבלנו, כשפגשנו במסלול מדריך שוה"צ אחד בטיול הכנה, עלם
חמודות העונה לשם עופר גלעד.
זה היה לפני שבועיים, יצאנו ב-3 מכוניות צפונה לחוף אכזיב,
לתחילת המסלול, מצוידים במזג-אוויר שמשי ונפלא, וחולצות אחידות שנוצרו במיוחד למסע
זה. נגענו בים התיכון והתחלנו את דרכנו מערבה – אסף דגאי, עמי גלעד, רועי עצמון,
יריב כרמון (מענית), עמיחי ברקת (מענית), אבנר עופר (מענית) ואנוכי. מאוחר יותר
הצטרפו עתר גבע ודור אדליסט. לצערנו היינו נטולי יוסי אייזן (מילואים), אלעד
יגודה, עידן גלעדי (מענית), ושני נציגים בחו"ל - איתמר ששון (ניו-יורק) ואלעד
רימון (דרום קוריאה).
(בעוד חצי עמוד... תמונת המילניום של העלון...)
בימים הלכנו כ-20 ק"מ כל יום, בין נופים משתנים, פעמים
רבות ללא אנשים סביבנו, נהנים מירוק חורפי-בואכה-אביב, סביבנו פרחים בשלל צבעים
ופרפרים ממינים רבים, אותם למדנו לזהות בעזרת אסף, שלא זז בלי רשת הפרפרים שלו,
ממש כמו שהיה בילדותנו. מדי ערב לנו במקום אחר – באוהלים במושב אבירים, בחדרי
אירוח בחורפיש, ובלילה האחרון בצפת בבית רחב מידות, מרובה חדרים ומצויד בג'קוזי,
אל מול יער בירייה היפיפה. למרות העייפות, דאגנו מידי ערב לארוחה טובה והווי
קבוצתי. בערב השני בילינו בפאב אירי בכפר פסוטה המצטיין בבשרים ומשקאות משובחים, ועונה
לשם -
Grandfather House Bar, על שם סבו של ג'רי בעל הפאב.
בצהרי שבת, היום הרביעי לטיול, הגענו לכנרת, שם הסתיים
מסענו. לאחר טבילה מרעננת במי הכנרת נפרדנו ושבנו הביתה מרוצים, עייפים, עם טעם של
עוד, ועשירים בחוויות שילוונו עד למפגש הקבוצתי הבא. מצטיין הטיול, ללא צל של ספק
– עמי גלעד, שלמרות הכאבים ברגליו, לא ויתר בנחישות כמעט על אף שעל.
בדשא שלנו...
רעות מהרל
רעות מהר"ל בת הזוג של נועם גבע, חיה בעין-שמר כבר מעל
ל-6 שנים. לפני חודשיים פתחה במזל טוב סטודיו לקדרות בשדרת האומנים, בו היא מייצרת
ומוכרת כלי קרמיקה. מתוך האהבה שלה למטבח, הכלים שהיא יוצרת הם לא רק יפים, אלא גם
פונקציונאליים. רעות מספרת שהיא מייצרת את הכלים כאילו עבור עצמה, ולכן קשה לה
להיפרד מהם.
אל הקדרות הגיעה רעות בעקבות אמא שלה, שעסקה בתחום, ודרכה
הכירה אותו. היא מספרת שתמיד אהבה לעבוד עם הידיים, וחיפשה תחום שישלב בין האהבה
הזו לתחום העיצוב. הקדרות התאימה לה בדיוק, וגם העבודה עם האובניים שהיא מאוד
אוהבת.
זו השנה הרביעית שרעות לומדת קדרות בגבעת חביבה, במרכז הנפלא
לאומנות. הלימודים מאוד מפרים ופותחים את הראש לכיוונים חדשים, והיא עדיין בשלב של
חיפוש הקו והסגנון המיוחדים לה. כל שיטוט בטבע או בסביבה אורבנית, מזמין בדיקה של
טקסטורות, דוגמאות, מבנים, צורות, צבעים... שבאים לביטוי בחומר.
רעות היא קדרית בחצי משרה, ומתפרנסת כאגרונומית – מנהלת
מחלקת בקרת איכות בחברה ליצוא תוצרת חקלאית, שמשרדיה ממוקמים בשדה התעופה.
המעבר לשדרת האומנים משמח ומאפשר מפגש עם המון אנשים שבאים
ומתלהבים מהמקום, מגניב מאוד שיש לנו במרכז הקיבוץ מקום לתרבות, אומנות ויצירה.
החברים מוזמנים לבוא לבקר בשדרה ובסטודיו של רעות. מי שיודע לעבוד עם אובניים
מוזמן להתנסות בעבודה, וכולם מוזמנים לראות ולקנות מתנות מיוחדות ויפות לפסח.
עדכונים בנושא הפרדת פסולת ומחזור
לפני כחודש בוצעו הדרכות בבתי התושבים בעין שמר. סה"כ
בוצעו הדרכות ב- 103 בתים, שהם 87% מסך הבתים בקיבוץ. להלן ריכוז תשובות לשאלות
והערות שעלו בזמן ההדרכה:
- "חסרים פחי נייר צהובים למחזור ניילונים" – ניילונים יש לזרוק לפחים
הכתומים, מאחר ומדובר באריזה. הפחים הצהובים הוצאו על מנת למנוע בלבול.
- "הפחים לא מספיק נגישים" – רוב פחי המחזור נמצאים בקרבה לפחי האשפה,
ומושקע מאמץ רב בהנגשה מקסימלית מצד אחד, ומניעת עומס של פחים בכבישים ובשבילים
מצד שני. אם קיים מחסור באזור מגוריכם, אנא פנו לנווה תומר 054-5627502.
- "חסר מתקן למחזור אלקטרוניקה" – בקרוב יוצב דולב למחזור פסולת
אלקטרונית בעמדה מרכזית, וקופסאות למחזור סוללות יוצבו במזכירות, במכולות ובגנים.
פרסום ייצא בקרוב.
- "מחסור בפחים כתומים" – בעין שמר הוספו בחודש האחרון מספר רב של פחים.
אם חסר במקום ספציפי נא לפנות לנווה תומר.
- בכל שאלה ניתן לפנות לחמוטל דיכטר, רכזת מחזור במועצה – hamutald@menashe.co.il, 052-3213449.
כל סוף הוא התחלה של משהו חדש...
מזה שנתיים וחצי אני מנהלת את מערכת החינוך בגיל הרך של
קיבוץ עין-שמר. בזמן הזה הצלחתי להכיר כל אחד מילדיכם, אתכם ואת הצוות המקצועי
שנותן את אהבתו ומקדם את תהליך הלמידה של כל אחת מהקבוצות וכל ילד בפרט. הרגשתי
שייכת לכם ולקהילה, וראיתי את עין-שמר כ"הבית" שלי.
אומרים שילדים אומרים תמיד את האמת... וכך קיבלתי מילדיכם
אהבה ושמחת חיים. כל בוקר בכניסתי לגנים התקבלתי בחיוך, חיבוק וקריאות שמחה.
בתקופת ניהולי נעשו תהליכים פרטניים, תהליכים עם הצוותים ותהליכים מערכתיים, כולם
במטרה לתת מענה חינוכי מיטיבי.
בימים הקרובים אני עוברת ניתוח מורכב, שידרוש ממני להיעדר
להחלמה לפרק זמן ארוך, ולכן, אחרי הרבה התלבטויות, החלטתי לסיים את תפקידי כמנהלת
המערכת. עד שייצא מכרז ותמצא מנהלת חדשה, עידית יוקר קרמינר רכזת החינוך החברתי
קהילתי (בלתי פורמאלי), תהיה כתובת לכולם בנושא סידור עבודה ותפעול; ואורית אבריאל
היועצת החינוכית שלנו, תיתן מענה בנושאים הפדגוגיים לפי הצורך. אני אהיה בקשר עם
עידית ואורית לכל שאלה. עד סוף השבוע אהיה עוד במערכת.
תודה לכל מי שידע לפרגן, לחבק, לתמוך ולעזור. תודה רבה רבה!
תודה לאוריין גנדלמן על הליווי וההקשבה לאורך כל הדרך,
ולאירית פואה על כל המאמצים והעזרה.
שיהיה לכם המשך פורה וחג שמח!
מאחלת לכל המשפחות חג שמח בקרב משפחותיכם ואהובכם, שתמיד
תזכו להיות בקרבתם ולזכור שאלו הם רגעים קטנים של אושר, שעושים את הסביבה של הילד
מאוד משמעותית לחיים שלו.
בברכה, עלי וורבוף
עידית יוקר, טלפון: 054-5203784
דקה עם עטר שינפלד
דורון אשד שלום.
בעקבות סקר שביעות הרצון על הנוי, והעדר התגובה של עטר,
הובאה לעלון בקשה שאתה כמנהל הנוי תגיב בנושא. באותה הזדמנות הועלו עוד שתי שאלות
בנושא הנוי:
מדוע אין בעין-שמר, כמו במקומות אחרים, פרחי אביב בעונה זו?
ומדוע הקהילה מממנת שתילת עשרות עצים בשדרת האומנים?
חברים יקרים,
לא הגבתי עד עכשיו לסקר, שהתפרסם לפני מספר שבועות, אלא פשוט
לקחתי את הדברים לתשומת לבי. עם זאת, בין השבילים ודפי העלון שמעתי גם קולות שאינם
מחמאות, וגם דרישות חוזרות ונשנות לתשובה. הרגשתי שאין ברירה אלא לנסות לשנות את
כיוון הרוח.
מצב העניינים בקיבוץ הוא פשוט: על פי התחשיב המקובל (בסיוע
משרד החקלאות), גינון השטח של עין-שמר, אמור לעלות מעל מיליון שקל לשנה (כולל מים)
על פי התקן המומלץ. המשאבים שמוקצים אצלנו לכך, הם בפועל מעט יותר מחצי אותו סכום.
במסגרת אותה הקצבה, אנו מנסים לתת מענה הולם למספר צרכים גוברים בשנים האחרונות:
א. למרות שהנוי הופרט, אנו ממשיכים ומשתדלים לתת ברצון עזרה
לחברים בשטחים פרטיים, כאשר הם מתקשים בכך עצמאית (גם מעבר לפתרון בעיות בטיחות).
כן, לעתים המענה עלול להתעכב, ואפילו ליפול בין הכיסאות, אבל שאיפתנו היא לתת סיוע
לכל אחד ואחת.
ב. צוות הנוי הוסיף למשימותיו את שטחי בתי הילדים, מפעל
הגומי, משק החי, בית הקברות וחממה ג' (שכבר מטופלת).
ג. אנו עושים מאמץ מיוחד להפחית משמעותית את ההדברה ברעלים
מסוכנים בשטח. המחיר לכך הוא הרבה יותר עבודת כיסוח, שהיא מלאכה קשה יותר, אבל
אקולוגית.
ד. תסתכלו רגע סביבנו. הנוי בעין-שמר לא נדרש לתת את אותן
תשובות שנדרשות למשל מהצוות של ברקאי, מצר או מענית, שמשרתים את דיירי הנקודה
בלבד. אנחנו בחרנו
להפוך את המרחב הקיבוצי שלנו לאזורי. המקום שוקק חיים – לטוב
ולרע. מאות כניסות של כלי רכב פרטיים וציבוריים, קריית חינוך ענקית, עסקים פנימיים
שמביאים קהל רב ושוכרים חיצוניים שעושים את אותו דבר בדיוק. כל אותה פעילות מייצרת
צורך בתחזוקה רבה ושוטפת שאינה אופיינית לקיבוצים.
גם אני מסתובב אצל השכנים (לא פחות ממבקריי שהביאו דוגמאות)
ורואה תצוגות תכלית שעליהן אני יכול רק לפנטז. כשאני שואל מהי מידת ההשקעה שלהם
בנדון, מתברר לי שהיא פי 2-3 משלנו.
אם חברי הקיבוץ מעוניינים להגיע לאותם הישגים גם אצלנו, יש
צורך בשינוי תפיסתי מקיף לגבי ההוצאה שלנו על גנים ושטחים ציבוריים. לנו כצוות
נותר רק לעשות כמיטב היכולת במסגרת המגבלות הנתונות – כאשר לדעתי ולדעת רבים המצב
לא כזה גרוע.
בסופו של דבר, הדשא של השכן ירוק יותר אם הוא משקה יותר.
להמשך השאילתא -
א. אנחנו אכן משקיעים פחות מבעבר בפרחים עונתיים (כל הכבוד
על תשומת הלב!), כיוון שבמבחן עלות-תועלת הם נחותים לעומת פרחים ועצים קבועים,
שמצריכים פחות תחזוקה שוטפת ומים, שחסרים לנו כמו מים.
ב. בניגוד לרמיזה הקנטרנית, שדרת האמנים היא לא שלי, אלא של
הקיבוץ. לאחר שהשטח היה מוזנח שנים, כעת הוא מקום לשפע פעילות חדשה (יצירתית וגם
כלכלית) שמצדיקה גם פיתוח סביבתי מינימלי.
לשם כך ערכנו פעילות שתילה חגיגית בט"ו בשבט, של דולבים
ואגסים שיקסימו את כולנו ממש עוד שנים בודדות. מגמה זו מצטרפת למאמצים הקבועים
שלנו לנטוע צמחיית קבע חסכונית במים, בדגש על עצי פרי ציבוריים שמעניקים בעיניי
הנאה כפולה לסובבים.
עטר שינפלד
מעשה בתן
לפני כשבוע מצאה אסנת לוטן, בצעידתה ביום שישי בבוקר, תן מת
מחוץ לפשפש. אסנת, בתחושת שליחות ואחריות רבה, פנתה מיד לכל גורם שחשבה שיוכל
לעזור. בשל העובדה שהתן התגלה ביום שישי ועובדי המועצה לא עובדים ביום שישי, יצר
מנו אלון קשר עם ראש המועצה אילן שדה, ואילן התקשר מיד לווטרינר האזורי שהגיע
לפנות את התן. בינתיים התן כבר לא היה במקומו – דודי ברכה פינה אותו לאזור הוואדי.
למה חשוב לדווח למועצה כשנמצא תן מת?
חשוב שווטרינר המועצה יבדוק אם התן היה חולה בכלבת או מת
מסיבה אחרת. במידה והיה
חולה בכלבת, יש חשש שהמחלה הגיעה לאזור, והמועצה צריכה לפעול בהתאם – לבדוק את כל
בעלי החיים כולל חיות בית ולוודא שלא נדבקו. במידה והתן מת מסיבה אחרת (נדרס,
ננשך..), אפשר לחזור לשגרה.
מה יש לעשות במידה ומצאתם תן מת?
ראשית להתקשר לאיגוד ערים במועצה 04-6373094, פתוחים עד השעה
15:00. לאחר שעה
זו יש להודיע לי ואני אצור קשר עם הגורמים הרלוונטיים.
תודה ובברכה, עינת תומר
מכתבים מביטוח "הראל"
השבוע קיבלו חברים מכתב מחברת הביטוח "הראל"
כדוגמת המכתב להלן. במכתב יש הסבר
על השינוי שיחול על ביטוחי הבריאות, כפי שעדכנתי בעלון בעבר. אין צורך לעשות דבר,
הביטוח מתעדכן באופן אוטומטי וגם המחירים בהתאם. המחירים החדשים יועברו
לחברת הביטוח דרך התקציב, כפי שהיה עד היום.
אין צורך לשמור את המכתבים. תודה ובברכה, עינת תומר –
ביטוח
עדכון מחירי הביטוחים החל מה- 1.5.18
רובד מורחב ג'
רובד מורחב ב'
רובד מורחב א'
רובד בסיס
פרקים א'-ג' גיל המבוטח
8 ₪
26 ₪
10.20 ₪
0-20
15.5 ₪
15 ₪
77 ₪
30.5 ₪
21 ואילך
משולחנות ההנהלה
טובית שפירא היקרה,
תודה רבה על כל השנים של ישיבה במליאת המועצה.
בשם כל בית עין-שמר,
אוריין גנדלמן ואירית פואה
לחברים שלום.
בימים אלו סיימתי תקופה ארוכה בשירות הציבורי: רכזת רווחה,
סדרנית רכב, אחראית על בעלי צרכים מיוחדים, ובשלוש השנים האחרונות מנהלת קהילה.
ניהול קהילה הוא היום מקצוע, תפקיד רב-תחומי שיש להתמקצע בו. היום אני יכולה להעיד
שצברתי ידע רב במקצוע זה.
כמנהלת קהילה נדרשתי לעתים לומר "לא" לפניה זו או
אחרת. אני מבינה היטב את התסכול של אלו שמקבלים תשובה שלילית, אך בתפקידי היה עלי
לפעול במסגרת התקציבים והחלטות הקיבוץ.
יושר, הקפדה על נהלים, הקשבה, רגישות ושתוף פעולה – הם
המרכיבים החשובים ביותר לדעתי לניהול קהילה קיבוצית, ועל פיהם שאפתי למלא את
התפקיד. ניסיתי לעשות את תפקידי על הצד הטוב ביותר, אך אין ספק שבמהלך הקדנציה
עשיתי גם טעויות ועל כך אני מצטערת. השתדלתי ללמוד מהטעויות על מנת שלא יחזרו. לא
יכולתי למלא את התפקיד הקשה, בלעדי עמיתיי בהנהלה ובמזכירות, מרכזי הענפים, הוועדות
והחברים.
אני מאמינה כי ניתן לקדם את
היעדים השונים אותם הקיבוץ מציב לעצמו. במהלך הקדנציה ניסיתי לקדם תחומים
שישפרו את איכות החיים בקיבוץ ויחזקו את תחושת הביטחון האישי: פתרונות דיור, תקנון
סיעוד, הורדת מיסים והתייעלות, התארגנות למיסוי החדש, סיום פרויקט הצעירוניות,
שיפוץ המועדון, הכנסת סיבים אופטיים ועוד. יש עוד הרבה עבודה לעשות. מאחלת להנהלה
ולאירית פואה הרבה הצלחה.
עין-שמר זה הבית שלי - בית אהוב שבחרתי לחיות בו. אני מאחלת
לנו שנגדל ונצמח, נדע לכבד אחד את השני, ונשמור על שיח מכבד ואנושי.
להתראות על השבילים, אוריין גנדלמן
עליזה וורבוף שניהלה את הגיל הרך בשנים האחרונות, סיימה את
תפקידה. אנחנו מתחילים בחיפוש מנהל/ת לגיל הרך.
לעלי תודות על ההשקעה והנתינה. מאחלים לך הרבה בריאות והצלחה
בהמשך הדרך.
הגדרת תפקיד מנהל/ת גיל הרך
תחומי אחריות:
• אחריות ניהולית על מערכת הגיל הרך – קיום קשר עם מוסדות הקהילה, גורמי
חוץ, רישום, תקינות חוזים, הסכמים עם הורים, גביית כספים מלקוחות חוץ, אחזקה וציוד.
• אחריות פדגוגית על מערכת הגיל הרך – ניהול מקצועי, חינוכי, כללי, פיתוח
סביבה חינוכית מותאמת גיל והתפתחות, אחריות להכנת תוכנית פעילות שנתית, המשך בניית
ופיתוח מערכת הגיל הרך.
• מחויבות לרוח החינוך הקיבוצי וקהילת עין-שמר.
• אחריות לתכנון תקציב מידי שנה, בקרה ועמידה בתקציב.
• ניהול ופיתוח עובדי מערכת הגיל הרך, אחריות לרמה המקצועית במערכת לרבות
יועצים מקצועיים.
• ליווי, הדרכה, פיקוח וייעוץ מקצועי לעובדים והמועסקים במערכת.
• קיום שיחות הערכה ומשוב תקופתיות לעובדים.
• אחריות לבניית צוותי החינוך (גיוס ופיטורי עובדים) בתיאום וסיוע של משאבי
אנוש עין-שמר.
• אחריות לקשר עם ההורים, הקשבה, ייעוץ והדרכה קבוצתית ופרטנית תוך שמירה על
כללי הסודיות וצנעת הפרט.
• השתתפות בצוותים אזוריים, ימי עיון וקורסים נדרשים במידת הצורך.
• שיווק המערכת.
כישורים נדרשים: תואר ראשון בחינוך – חובה //
בוגר/ת ניהול מערכות גיל הרך – יתרון
// ניסיון בעבודה במערכת קיבוצית –
יתרון //
ראייה מערכתית, סדר וארגון, יכולת ניהול מערכת הכוללת צוותי חינוך
והורים // שירותיות ותקשורת בינאישית גבוהה, יכולת הכלה
והקשבה, מתן וקבלת משוב // יושרה מקצועית
// דיסקרטיות ברמה גבוהה //
יוזמה, יצירתיות, חריצות ומסירות.
כפיפות: מנהל/ת קהילה.
היקף משרה: 80% ארבעה ימים בשבוע.
קדנציה: 3 שנים.
בחירה: צוות איתור יביא המלצה לוועד הנהלה. הבחירה בוועד
הנהלה.
מועמדים הרואים עצמם מתאימים, מוזמנים לפנות לשרית אלימלך
בצירוף קורות חיים
למייל: sarit@ein-shemer.com עד - 29.3.2018.
דרוש/ה מנהל/ת לגד"ש
תחומי אחריות:
• אחריות לקביעת תכנית עסקית רב שנתית לענף וביצועה.
• תכנון וקביעת תכנית גידול שנתית.
• אחריות להתנהלות הכלכלית השוטפת של הענף.
• אחריות ליישום האסטרטגיה שנקבעה יחד עם הנהלה כלכלית.
• אחריות על רכש.
• אחריות על אמצעי גידול (קרקע, מים, ציוד).
• אחריות על צוות עובדים.
• אחריות על הכנסת גידולים חדשים ומו"פ.
כישורים נדרשים:
• ניסיון בניהול עסקי וכללי של ענף הגד"ש.
• יכולת הובלה וביצוע שינויים בענף ותיק.
• ידע וניסיון בחקלאות – הבנה במים, קרקע ומיכון.
• רישיון נהיגה ברכב ובטרקטור.
• יכולת ניהול צוות.
• יכולת עבודה עם תוכנת מחשב.
היקף משרה: 100%
בחירה: צוות איתור יגיש המלצה להנהלה כלכלית. בחירה בהנהלה
כלכלית.
מועמדים הרואים עצמם מתאימים, מוזמנים לפנות בצירוף קורות
חיים
לשרית אלימלך במייל
sarit@ein-shemer.com עד - 29.3.2018.
פותחים שבת
לפני שבוע, דיבר מנו אלון במסגרת הפינה "הוי ארצי
מולדתי" על המניע שהביא את בנימין זאב הרצל לכתוב את הספר "מדינת
היהודים". וזהו סיכום מקוצר של דבריו:
הרצל נולד באמצע המאה ה- 19, מאה שבה שנאת היהודים הלכה והתעצמה. בסקירה
היסטורית רחבה הצביע מנו על תהליכים שונים שהתרחשו בתקופה ההיא באירופה, תהליכים
שגרמו להתפרקות האימפריות הגדולות שכללו בתוכן עמים שונים שחיו זה לצד זה.
כשהאימפריות התפרקו, התחזקו הזהויות הלאומיות של העמים שישבו בהן, אך ליהודים
שבתוכן לא הייתה זהות לאומית, רק זהות דתית.
בעקבות המהפכה הצרפתית הרגשות הלאומיים עלו, והשאיפה לחופש
אישי ולאומי גברה. היהודים זכו לאמנציפציה, ובוטלו רבות מן ההגבלות עליהם. הם יצאו
מתחום המושב, השתלבו בחברה הכללית, ורבים מהם הצליחו מאד במעשיהם, אך דווקא עקב כך
התעצמו אצל הגויים רגשות הקנאה והכעס נגדם. התוצאה הייתה חיזוק האנטישמיות.
פרשת דרייפוס, שהרצל היה עד לה כעיתונאי, חידדה אצלו את
התחושה כי דרוש למצוא במהרה פתרון ליהודים, פתרון לאומי: יש להקים ישות יהודית.
הוא האמין שרק בתנאי אחד יוכלו היהודים להתקבל כשווים במשפחת העמים: בתנאי שהם
יתאחדו ויפעלו למען הקמת מדינה יהודית ריבונית. הרצל דגל בציונות מדינית האומרת
שיש לקבל אישורים מהמעצמות כדי להקים בארץ (או במקום אחר) מדינה יהודית. והוא אכן
פעל לאור זאת עם מנהיגים שונים בעולם.
המסקנה, אם כן, היא שהאנטישמיות הגואה היא שהמריצה ודחפה את
הרצל לכתוב את ספרו "מדינת היהודים".
תודה למנו על דבריו החשובים ורבי העניין.
ענה ששון