חפש בעלונים קודמים

עלון 2 (2019) (6163) ה' שבט תשע"ט



מְכוֹפֵף הַבַּנָּנוֹת  //  מאיר אריאל


הַיְדַעְתֶּם מָה מִתְרַחֵשׁ בְּכָל הַבֻּסְתָּנִים
בַּלַּיְלָה בּוֹ שׁוֹתְקִים הַצִּרְצָרִים וְהַתַּנִּים?
מוֹפִיעַ לוֹ פִּתְאוֹם מֵאֵי מִשָּׁם אוֹ אֵי מִזֶּה
אֶפְּס אֵיזֶה מִן גַּמָּד עֲנָק, אֲנִי חוֹשֵׁב כָּזֶה
הַשֵּׁד יוֹדֵעַ אֵיזֶה שֵׁד אוֹתוֹ כָּל כָּךְ מֵרִיץ
לְכָל הַמִּשְׁמְשִׁים נִגַּשׁ הוּא וְעוֹשֶׂה חָרִיץ
בְּכָל הַתַּפּוּזִים הוּא מְנַקֵּב נַקְבּוּבִיּוּת
וּבַפֵּרוֹת הַנְּגוּעִים הוּא שָׂם רַקְבּוּבִיּוֹת.

אֲבַטִּיחִים הֲרֵי רְאִיתֶם בְּצִדֵּי דְּרָכִים
עַכְשָׁו אַתֶּם יוֹדְעִים מִי מְסַמֵּן אֶת הַפְּלָחִים
תּוֹדוּ שֶׁכָּכָה לֹא הָיָה בִּכְלָל נִרְאֶה פִּלְפֵּל
לוּלֵא מְיֻדָּעֵנוּ הַזָּרִיז גַּם בּוֹ טִפֵּל
זֶה הוּא אֲשֶׁר מוֹשֵׁךְ אֶת הַפְּטָמוֹת בַּלִּימוֹנִים
אָה, נוּ, תְּנַחֲשׁוּ מָה הוּא עוֹשֶׂה לָרִמּוֹנִים
אֲנִי צָרִיךְ לוֹמַר לָכֶם, כִּמְעַט חָטַפְתִּי שׁוֹק כְּשֶׁרַק שָׁמַעְתִּי מָה שֶׁהוּא עוֹשֶׂה לָאַרְטִישׁוֹק.

לִרְאוֹת אוֹתוֹ אֶפְשָׁר עִם אֵיזֶה אִינְפְרָה צָעִיר
אִם כִּי מָה שֶׁרוֹאִים זֶה רַק הַפַּס שֶׁהוּא מַשְׁאִיר
תֵּרֵד אֶל הַבַּנָּנוֹת, אִם אַתָּה לֹא מְפֻנָּק
וְשָׁם, אוֹמְרִים, אוּלַי תּוּכַל לִשְׁמֹעַ אֶת הַקְּנַאק
הוּא אֶת כָּל הַתַּפְקִיד הַזֶּה עַתִּיר הַמַּעֲשִׂים
יָרַשׁ מֵאֲבוֹתָיו הַנְּפִילִים הַנַּנָּסִים
מֵהֵם לָמַד הוּא טְרִיקִים מִדֵּי לַיְלָה בְּלֵילוֹ
אֲבָל כִּיפוּף בַּנָּנוֹת זֹאת הַהַבְרָקָה שֶׁלּוֹ.

אֲבָל יוֹתֵר מִכָּל אוֹהֵב הוּא לְכוֹפֵף בַּנָּנוֹת
מְכוֹפֵף הַבַּנָּנוֹת...


השבוע בקבלת השבת:

שִירִים על חופש,
על פרשת "בוא" - עזרא מזרחי.
------------------
בשעה 19:30 קפה ועוגה
ומשחקים לילדים,
בשעה 20:15 תחילת קבלת השבת.
שבת שלום


מאמר מערכת


כיפוף בננות זאת אמנם ההברקה שלו,
אבל יש פרי בו לעולם אין הוא מטפל בעצמו,
ויש לו במיוחד לכך יחידה של קומנדו,
שעושה את העבודה המקצועית והסודית ב... אבוקדו...

אני מכירה שתי בנות (תאומות) שלא-אוהבות לאכול אבוקדו... ליתר דיוק ממש נגעלות ממנו. אבל אני יודעת בוודאות שהן השתיים היחידות בעולם בעניין הזה, כי איך אפשר?! זה ממש טעים. ואומרים שגם בריא.
איזה כיף שיש לנו מטעי אבוקדו ליד הבית ואפשר, בעונה, ללכת לטיול נחמד בנוף, ועל הדרך לחזור הביתה עם שלל שלא יסולא בפז.
בתקווה שלא תפגשו שם פתאום איזה חזיר-בר שחשב לעשות את אותו דבר בדיוק... כפי שקרה לי בשבת האחרונה (האחרונה שבה אני הולכת לאסוף אבוקדו).
אצלנו במשפחה מאוד אוהבים אבוקדו, ויוצאים לאסוף, ודואגים מאוד-מאוד שהעונה לא תגמר לפני פסח והמצות, כי מצה עם אבוקדו זה הכי טעים. בסלט, על לחם או חלה (או פריכית), בפיתה או מצה, עם ביצה קשה או עם כפית ישר מתוך הקליפה... 
העלון השבוע מוקדש לאבוקדו. פחות לפרי ויותר לענף בניהולו של חן שוורץ.
מבחינתי כבר מזמן היה מוקדש עלון לאבוקדו, אבל חן לא מתמסר בקלות, ולקח הרבה זמן והרבה מאמצים עד שהסכים: "אולי... נראה ביום ראשון בבוקר... תתקשרי בשני בערב... ננסה בשלישי אחר הצהריים"...
אז בכל זאת, יש ראיון, ויש תמונות וכמובן מתכונים. לבריאות!

סיגל דקל






 האבוקדו
שיחה עם חן שוורץ – רכז ענף האבוקדו בעין-שמר

אולי ידוע לך מתי הוקם הענף בעין-שמר ומי היו מייסדיו?
מקורו של האבוקדו, עץ סובטרופי שכולל כ-15 זנים, במקסיקו ומרכז אמריקה. לישראל הוא הגיע אמנם בתחילת שנות ה-20, אבל רק בשנות ה-50 החלה נטיעת אבוקדו בארץ בהיקף ניכר.
כשאני קיבלתי את הענף, המטע הבוגר ביותר היה משנת 1963. להערכתי הענף הוקם בסוף שנות ה-50. בין מייסדיו היו יעקב ניידס, יצחק עצמון (שהיה מומחה בתחום, עבד בארגון וב"גרנות") וניבי מרקם. עוד עובדי עבר: אדם זרטל, שלמה וניר ברכה, חמי סל ושי מרקם.
מוסיף מנו אלון:
בשנות ה-40 היה באזור "קוקימן" בוסתן, שהיו בו המון סוגי פירות: פג'ויות, אנונות, רימונים, אפרסמונים... וגם 3-4 עצי אבוקדו.
בסוף שנות ה-50 נטעו בפרדס, באופן ניסיוני, כ-10 דונם אבוקדו, אבל אדמת הפרדס לא התאימה לאבוקדו.
בשנת 1962/3 נטעו במטע הבננות שהיה באזור בתי לובזובסקי, בין שורות הבננות, עצי אבוקדו. היבולים לא היו גבוהים.
בהמשך נטעו שטחי אבוקדו גם במסלולים ובדרך אליהם ("הפרוזדור").

כמה עצי אבוקדו יש לעין-שמר? (אני יודעת ששואלים את זה בדונמים, אבל דונם זו מידה שלא מובנת להרבה אנשים).
יש הבדלים גדולים בכמות העצים לדונם, יש דונמים שיש בהם 26 עצים לדונם, יש כאלו עם 73 עצים וגם 80. לכן אין ברירה אלא לענות על השאלה הזאת בדונמים. לעין-שמר יש 650 דונם אבוקדו (600 דונם מניב, ועוד 50 דונם צעיר) + 100 דונם פרדס (קליפים - קלמנטינות ומנדרינות).
בשנת 2019 עתידים לנטוע עוד 130 דונם, ובשנה הבאה עוד 210 דונם.

האם זו כמות גדולה יחסית לארץ?
זה נחשב מטע בגודל בינוני.

איפה ממוקמות חלקות האבוקדו?
500 דונם נמצאים מזרחית לקיבוץ, ליד גבעת-חביבה.
150 דונם ניטעו על בסיס הפרדס באזור המסלולים, ושם נמצאים גם 100 דונם הפרדס שניטע בשנים 2016-2018.

איזה סוגי אבוקדו מגדלים? מה הייחוד והיתרונות של כל אחד מהם?
אנחנו מגדלים 10-11 זנים שונים, שהעיקריים הם:
אטינגר, האס, פינקרטון ו-ריד.
כל זן מבשיל בזמנו, והשילוב ביניהם מאריך לנו את העונה.
אחוזי השומן באבוקדו משפיעים על מועד ההבשלה שלו. ה"ריד" מיועד לשוק המקומי, ואנחנו מקררים אותו בשיטה מיוחדת שמאפשרת לשווק אותו עד יולי. באוגוסט מתחילים לקטוף את הזנים המוקדמים, ובעצם יוצא כך שכל השנה יש אבוקדו.

כמה טון אבוקדו נמכרו בעונה שעברה? בארץ ובחו"ל?
בעונה שעברה היבול הגיע ל-570 טון, והעונה אנחנו צפויים לעבור את ה-900 טון. מתוך זה 70% הולך לייצוא.

לאיזה מדינות עין-שמר מייצאים אבוקדו?
אנחנו מייצאים דרך "גרנות" לאירופה: בריטניה, צרפת, גרמניה, הולנד, מזרח אירופה. הפרי מגיע ל-3 נקודות מרכזיות: אנגליה, מרסיי ורוטרדם ומשם משווק לכל אירופה.



אם בעבר האבוקדו היה מונח בסופרמרקט באנגליה, על מדף אחד עם מדגם קטן של פירות טרופיים ותחת השלט "פירות אקזוטיים", הרי שכיום הוא מוצג במדף נפרד והאירופאים נוהגים לקנות אותו מידי יום לצריכה מידית. אחוזי צריכת האבוקדו באירופה עולים מידי שנה בכ-13%.

מה היתרון של האבוקדו בארץ על זה שמגדלים במקומות אחרים?
ישראל מובילה בטון לדונם (תלוי זנים). המתחרים הגדולים שלנו הם הספרדים והצ'יליינים, והיתרון שלנו הוא שכשהם מסיימים את העונה בינואר, אנחנו נכנסים מינואר והלאה.

כמה כסף הרוויח האבוקדו אחרי כל ההוצאות?
בשנת 2017 - 1,700,000 ₪.

מי בצוות האבוקדו ומה תפקידו של כל אחד?
בנוסף אלי, רונן ברכה הוא סגני וממלא מקומי, נבות זרטל הוא אחראי השקיה ואניס.
בקטיף יש צוותים של 12-10 איש, ובמקביל הצוות שלנו קוטף על אפרונים (מיכלזון).


האם הצוות מגובש ויש בו גאוות יחידה?
הצוות מגובש ועובד הרבה שנים יחד. אני עובד באבוקדו מגיל 15, ומרכז את הענף משנת 2000.

מה הקושי העיקרי בעבודה?
זאת לא עבודה קלה כי היא עבודה פיזית, אינטנסיבית, אין הפסקות בעונה, יש הרבה אילוצים שאין לנו שליטה עליהם, ומזג האוויר לעיתים קשה. לי באופן אישי יותר קשה בחום הקיץ.

מה הכי כיף?
אני אוהב חקלאות.

ממה נגרמים הנזקים הקשים ביותר לענף? (חזירים, חברים, קור, ברד...)
מזג האוויר הוא הגורם העיקרי: רוחות, ברד, טמפרטורה נמוכה מתחת לאפס (זה קורה לא מעט שהטמפרטורה בשטח יורדת גם מתחת לאפס), וגם חמסין (באפריל-מאי) כשהעץ פורח והחמסין מפיל את החניטה והפריחה.
בנוסף יש בעיה של גניבות. לפעמים אנחנו מקדימים קטיף בחלקה מסוימת, רק כדי שלא יגנבו את הפרי.

ספר על חוויה מיוחדת שהיתה לך וקשורה לענף.
כל יום חוויה אחרת.



אתה אוהב אבוקדו?
כן, מאוד. אני אוכל בערך אחד ביום, ומעדיף "אטינגר".

למה בריא לאכול אבוקדו?
לעומת מרבית הפירות העשירים בפחמימות, האבוקדו מורכב בעיקר משומנים בריאים (שומן חד בלתי רווי), ונחשב למזון-על (Superfood) בגלל יתרונותיו הבריאותיים.
ערכים תזונתיים נבחרים ל- 100גרם אבוקדו (אבוקדו בינוני ללא קליפה וגלעין שוקל כ-150 גרם):
קלוריות: 160
חלבונים: 2 גרם
שומנים: 14.7 גרם
פחמימות: 8.5 גרם
סיבים תזונתיים: 7 גרם
ויטמין C (סי): 10 מ"ג
ויטמין E (אי): 2 מ"ג
ויטמין K (קיי): 21 מק"ג
פולאט (חומצה פולית): 81 מק"ג
אשלגן: 485 מ"ג
מגנזיום: 29 מ"ג


מה אתה מאחל לענף בהמשך?
שנגיע ל- 1,000 דונם אבוקדו ושנצליח לעשות את הפרדס ריווחי.

מסר לחברים?
המטע והפרדס שייכים לכולנו, תמיד אפשר לפנות אלינו ונסביר איפה אפשר ללקט, אבל לקטוף מחלקה שטרם נקטפה זה לא מקובל כי אנחנו מרכז רווח. שתהיה לכולנו עונה פורייה ושבת שלום.



לוח מודעות

גשם גשם בוא
ביום א'  6.1.19 ירדו 32 מ"מ,
ביום ב'  7.1.19 ירדו 16 מ"מ,
סה"כ ירדו עד יום חמישי 520 מ"מ.


עוד על השיוך (בהמשך לעלון מהשבוע שעבר)  //  עודי דגאי

סיגל שלום,
אקדים ואומר כי העלון בעריכתך מצוין בעיני, הוא מעניין, מעלה נושאים חשובים ובדרך כלל מעמיק ומושך.
לכן, הרגשתי אכזבה רבה למקרא העלון מהשבוע שעבר, שחורג לטעמי ממוסכמות של עיתונאות סבירה ושל ניהול רב-שיח דמוקרטי המביא את קשת הדעות בנושא כה מורכב. הוא גם אינו מקרב לבבות כפי שציינת בפתיח לעלון.
למקרא העלון מצטיירת תמונה כאילו רובם המכריע של חברי עין-שמר מתנגדים להליך השיוך, וכמעט לא ניתן פתחון פה למצדדים, למעט מנו אלון שכידוע לא נוטה להרחיב.
אירית פואה - חברת ההנהלה, שהיא בין השאר מושא לחלק מהביקורת, ענתה לשאלון  מבלי שקיבלה את הזכות להגיב על הטענות שעלו מדברי החברים, שבחלקן לא נכונות ו/או אינן מדויקות ו/או נובעות ממחסור בידע.
אין גם אזכור לעובדה שעין-שמר אישר בקלפי את חלופת האגודה, שנרשמה כדת וכדין אצל רשם האגודות.
צורת הצגת הנושא יכולה לנבוע אחת משתיים - מטעות או מכוונת מכוון. אני מעריך ומקווה שהייתה פה טעות.
מכיוון שלמשאל שערכת בין כמה משתתפים, נוסף מאמר בן מספר עמודים של אדם אלון, שגם הוא מתנגד לחלופת האגודה, אנסה לענות/להתייחס לחלק מהטענות שלו ושל אחרים, מנקודת מבט של מי שעוסק ביומיום בנושא הטכני של השיוך (רמ"י, ועדה מקומית ומחוזית).

           "השיוך בחלופת האגודה מת" – טעות. שני קיבוצים עומדים לסיים בחודשים הקרובים את התהליך - מעלה גלבוע ורעים. נתון זה נבדק מול התנועה היום.
אין החלטה ברמ"י שלא לקדם את החלופה, נהפוך הוא - אם בעבר הציב רמ"י מכשולים להתקדמות, הרי כיום נובע העיכוב ברובו מהקיבוצים שאמורים להגיש תיק הכולל מסמכים רבים, שחלקם עדיין לא מוכנים (לדוגמא: לעין-שמר עדיין לא אושר בוועדה המקומית תשריט חלוקה למגרשים בחלקת המגורים, שהוא תנאי לכניסה למתווה).
אם תבדקו תמצאו, כי קיבוצים ספורים בלבד ביצעו שיוך עפ"י החלופה הפרטנית (הידוע כ"קנייני" במחוזותינו) ומאותן סיבות. במחוז חיפה למשל, הגיש עד היום קיבוץ אחד בלבד בקשה לשיוך שגם אושרה (רגבים). נתון זה נבדק ברמ"י היום.
בכל מדינת ישראל אושר שיוך לפי 1528 (החלופה הפרטנית) - ל-4 קיבוצים בלבד!


בהחלטה הישנה, 751 מתחילת שנות ה-2000, אושר שיוך ל-60 קיבוצים. כולם, למעט מגל ולהבות-חביבה, ממוקמים באזורי עדיפות, שם הקרקע שווה 0. נתון זה נבדק היום עם הממונה על השיוך בתנועה.

           "אפשר להעביר את הנכסים ללא רמ"י בשיוך פנימי" – נכון, אלא שבתור "בעל הקרקע", רמ"י מסרב לחתום על היתרי בנייה ללא ביצוע השיוך, אלא אם כן יתכבד הנקלט הבונה ויעמיד ערבות בסך 200,000 ₪ ע"ח השיוך, ובתנאי שהקיבוץ יצטרף להחלטת הביניים. עד לאחרונה גם התנתה רמ"י את חתימתה, בכך שהבונה מצהיר כי הוא יודע שאם לא יכנס הקיבוץ לשיוך באחד המתווים הקיימים, ישלם הבונה לרמ"י 91% משווי המגרש. סנקציה חמורה ביותר.

           "המתווה הקנייני הוא היחידי הראוי לתואר שיוך" – לא נכון עובדתית. מתווה האגודה הינו שיוך קנייני, מורכב יותר, אבל שיוך קנייני. במסגרת שיוך זה, בעל חוזה החכירה הוא הקיבוץ, שמחכיר החכרת משנה את המגרש לחבר, כמו במושבים היום. החבר יכול לרשום חכירת משנה זו, כזכות חכירה בלשכת רישום מקרקעין. זו, אם כן, זכות קניינית שניתן לתת כבטוחה לבנק למימון בנייה/שיפוץ.

           "השיוך יגזול את כל הרזרבה הכספית של החברים והקיבוץ" – לקיבוץ אין רזרבה ומכיוון שחוקי המשחק השתנו, ולמעט תרגילים לא חוקיים שיש קיבוצים שנוקטים בהם,  לא ניתן לבנות ללא שיוך ואין ברירה אלא לבצע שיוך. בפרספקטיבה של עשרות שנים, נבין אולי שזו מתנה גדולה. מי שמאמין כי ניתן להתחמק משיוך היום בתרגילים שונים ומשונים, יגיע לזה בעוד 10-20 שנה במחירים שלא דומים למה שהמדינה מציעה היום.

           "אין יכולת כלכלית לבצע את השיוך בחלופת האגודה וזה יעשה על גבם של המצטרפים החדשים" – ובכן, לתחשיב של 74 מיליון ₪ שצוין בראיון, אין קשר למציאות. אם מדובר על החברים הוותיקים, הסכום הוא בין 30-40 מיליון ₪, תלוי בהחלטות שלנו. התכנית הכלכלית של הצוות, מניחה שחלק גדול יירכש ע"י החברים, ואם יהיו 20-30 בתי-אב שלא יעמדו בכך, הקיבוץ ירכשם באמצעות הלוואה. עפ"י תחשיב שהוצג לשיחה, ההלוואה הדרושה היא בסדר גודל של 15 מיליון ₪ על פני כל התהליך. אנחנו אכן גובים כסף רב על הצטרפות ליישוב, שהוא יישוב פורח עם מוניטין מצוין ורמת שירותים שלא מביישת עשירון 8, למרות שאיננו שייכים אליו עפ"י ההכנסה פר-נפש.

           קליטת בנים – זה מאוד מצער, אבל אין ביכולת הקיבוץ לבנות היום דירות, ומשום כך אם לא נשייך כפי שמציעים חלק מהחברים, לא נוכל לקלוט אפילו בן נוסף אחד. המצב העובדתי יישאר כפי שהיה, רק שבתוך עשור עין-שמר ייהפך לאתר "דיור מוגן", מצב שהוא קרוב אליו כבר עכשיו.

           ההשגות של אדם אלון -
1.         רמ"י אינה מסכלת שיוך במידה שכל אזור המגורים מתוכנן (כמו בעין-שמר), אלא ממתינה כרגע שהקיבוצים יגישו מסמכים, עפ"י "הוראות ההפעלה" של ההחלטה.
2.         רמ"י אינה דורשת תשלום 200 אלף ₪ במזומן, אלא ערבות. אם יש לך פיקדון או חסכון בבנק, ניתן לקבל כנגדו ערבות, והכסף ממשיך לעבוד בשבילך. עם הפעלת השיוך ניתן יהיה לקבל מימון כנגד שיעבוד הנכס.
3.         מימוש חלופת האגודה ניתן לביצוע ב-3 פעימות. רוב הפעימה הראשונה היא החברים הוותיקים (כלומר, כל מי שהיה חבר קיבוץ לפני מרץ 2007). בפעימה זו יהיה צורך כנראה בהלוואת גישור. הפעימות האחרות קשורות בקליטה שתזרים פנימה כספים.
4.         החלופה הפרטנית – ניתן לדחות את התשלום, אבל אי-מימוש רכישה של מגרש כעת, משמעותו הצמדה למדד + 4% ריבית לשנה, כלומר סה"כ כ-5% לשנה.
אם הבית יימכר אחרי 10 שנים, יתווספו קרן וריבית-דריבית על יתרה של 970 אלף ₪ שלא שולמו עדיין, וה-29.9% הנותר יגיע לכ-1/2 מיליון ₪. מבלי לקחת בחשבון מס-שבח על מכירה.




הפקת סרט הגמר של שקד חננאל. תודה לעין-שמר!

יש רגעים שבהם אנחנו אומרים: עשינו טוב שבחרנו לחיות בעין-שמר, ואני רוצה לשתף אתכם בכמה מהרגעים האלה, שהתרחשו עלינו בשבוע סוער ומתיש...
באופן כמעט טבעי, בחרה בתנו, שקד, לצלם את סרט הגמר שלה למכללת ספיר, בקיבוץ עין-שמר. עלילת הסרט עוסקת בבת-קיבוץ שעברה לעיר הגדולה, הסתבכה במעשה פלילי, ונשלחה להסגר בבית הוריה כשצמיד לרגלה והיא אינה יכולה לצאת מהקיבוץ למשך 6 חודשים.
צילום הסרט נמשך שבוע שלם, במהלכו אירחנו כ-15 אנשי הפקה צעירים, חלקם סטודנטים משדרות וכמה מהם אנשי מקצוע בשכר. היה מי שהבחין במקומות שונים בקיבוץ, בציוד מקצועי בכמויות, פנסי ענק לתאורת לילה ומסכים בגודל המסך של הקיבוץ, שהוקמו רק כדי לרכך את האור הבוקע מהפנסים העזים או את אור-השמש.
המון אנשים טובים עמדו לעזרתנו, ואנחנו נזכיר כמה על קצה המזלג, כי מאז הפקת ה-90 לקיבוץ עין-שמר, לא נענו רבים כל-כך לפרויקט כלשהו כמו הסרט הזה. דוגמאות על קצה המזלג:
זיו חדוותי איפשר לנו לצלם במוזיאון שעות רבות ובפארק הרכבת, ואפילו הזיז למעננו את הקטר, כי הוא לא בא בדיוק בזווית של הצלמת. רענן הרמן העמיד לרשותנו את חדר-האוכל, כשבארוחת הצהריים כמעט כל הסועדים השתתפו כניצבים. בערב, הצוות הקים תפאורה ל"חג-חנוכה" שלא היה מביישת את החג עצמו, כשכל קישוטי החג סופקו לנו על-ידי תמי צמח. הני רוזן שחזרה עבור הסרט את מופע "נרותיי הזעירים", עידן בורלס העמיד לרשות הצוות את הדירה שלו לצילומים שנמשכו מהצהריים עד... 2:00 בלילה, משפחת אפל אירחה את הצוות בחצר ביתה לצילומים שהתקיימו ליד הרפת... שכננו, גדעון אברהמי, נקלע לסיטואציה, שכניצב נאלץ במשך שעה ללכת הלוך ושוב כ-20 פעם, רק כדי להיראות למרחוק כשהוא קורא בקול: "איתמר", ואילן יגודה נחלץ לעזרה בערב, כשלפתע נגמר הגז... (אבל זה לא חוכמה - הוא משפחה...). אני רוצה להודות לצעירים החביבים שהעמידו לרשותנו את החדרים שלהם: תומר בורלס, אוריין מור, אימרי גלעד ואבשלום זהר-סל. ואני דווקא רוצה להודות יותר מכל לכל מי ש... לא עשה כלום. ולמה ומדוע? כי אין ספק שצוות שמתרוצץ עם טונה של ציוד, פשוטו כמשמעו, וחוסם צירי תנועה - מהווה מטרד... והנה, פלא: לא הגיעה אף תלונה לאוזנינו, אף כי היינו מוכנים לכך. ומי שממש-ממש לא עשה כלום ושום דבר וראוי לציון, הם שכנינו למדרכה, משפחת שורר, ששרדו את מפגשי הצוות עמוס האנרגיות, בשעה 2:00 בלילה, במרפסת (סתם במאמר מוסגר, רגע של חינוך: אפשר לחיות בשכנות טובה. אם רוצים - זה לא מסובך).

אז כמו שאמרתי: אנחנו ממש נרגשים לנוכח העזרה הרבה,
שהושיט הקיבוץ לסרט של שקד. תודה גדולה משקד ומאיתנו: חיים ודגנית חננאל






הסילבסטר - סיכום

אירוע הסילבסטר שנחגג ביום 31.12.18 במועדון לחבר, הוכיח שעם הרבה רצון ותקציב סביר, אפשר לארגן אירוע מקסים.
האירוע התקיים ביוזמה ובביצוע של 3 חברים, שהתרבות נמצאת אצלם בלב ובנפש:              יגאל כץ, תמי צמח וגלי יגודה.
המועדון לחבר אורגן וסודר באווירה נעימה, כולל רחבת ריקודים, כורסאות למנוחה, נרות רומנטיים, שתייה + אלכוהול וכיבוד קל.
החברים שהגיעו לאירוע, כולל נקלטים חדשים (היה נחמד אם היו מגיעים יותר חברים),                 נהנו מאוד מהמוסיקה הישנה והטובה שהושמעה (תודה גיגי על שירי הנוסטלגיה),                           ורקדו בהתלהבות, שמחה וכיף.
הייתה אווירה ממש טובה ונעימה. תודה על אירוע צנוע ונחמד, שפתח את שנת 2019 במצב רוח מרומם.
תודה מכל הלב, עינת תומר







ינואר חם בחממה
חברים ומשפחות מוזמנים לאירועי חודש ינואר בחממה, חופשי וחינם:

           יום א' 13.1  16:00-20:00 - "ג'נקטון" - האקתון זבל. תצוגת אופנה מחומרים בשימוש חוזר, הרכבת מכשיר להפקת גז מזבל אורגני וחשיבה על רעיונות לאיסוף פלסטיק מהאוקיינוסים. מתאים לכל המשפחה.

           שבת-ראשון 19-20.1 – "ארטפטפת, מדע ואמנות נפגשים". בהפקת עתר גבע, עטר שנפלד וארז אוזן.
שבת 12:00-15:00 שיחה נינוחה עם האמנים המשתתפים, סיור במיצגים וסדנת רישום עם יוסי וסיד. יום ראשון 19:00-22:00 מיד אחרי TED חממה.

           יום א' 20.1 17:00-19:00 (במקביל ל"ארטפטפת") - כנס חדשנות בחקלאות לזכרה של עירית דרומי. תלמידים יציגו מחקרים חדשניים בחקלאות וסביבה, והרצאת אורח של ד"ר עדו אביאני, בנושא: חקלאות בעידן של שינויי אקלים.

           שבת 26.1, 10:00-13:30 - הפנינג שבוע הסביבה של מנשה. סדנאות, פעילויות חווייתיות בנושא סביבה, סיור בטרקטור המוזיאון, סדנאות בשדרת האמנים והצגה של לא אחר מאשר אורן אדר - השף אנטוניו!

כל הפרטים בפייסבוק החממה ובאתר החממה.


"ארטפטפת 2" – הכרות עם ארז אוזן
אחד מהאומנים המציגים באירוע

ארז אוזן (יליד 1988), בוגר המדרשה לאומנות בהצטיינות, וכיום עובד כמנהל סדנת הפיסול במכללה. גדל במושב ניצני-עוז (מושב חקלאי) וכיום גר ויוצר בקיבוץ עין-שמר. העבודה בסביבה פריפריאלית, כפרית ומשפחתית, מספקת לו חומרי גלם רבים - רעיוניים  וחומריים.
נקודות המוצא לעבודותיו הן החומרים שהוא אוסף מסביבתו - זיכרונות, צילומים וחפצים:
"אני אוסף חומרי-גלם שמהווים לי אתגר במהלך הפיסולי והזדמנות לחקור ולמצוא פתרונות אסתטיים. חלק מהאובייקטים הם חפצים שאני מוצא בפינות הזבל, חפצים תעשייתיים וחומרים אורגניים שעוברים טיפול ומקבלים חיים מחדש אחרי שנזרקו".
חומרים אלו הם דגימות של מציאות ישראלית. גם את הביוגרפיה שלו הוא רואה ככזאת. הסיפורים המקומיים מתארגנים מתוך רסיסים של מציאות יומית, שולית כביכול. פעולות שגרתיות, אירועים משפחתיים-חברתיים, טבע דומם וחפצים "שוליים" - מכילים בתוכם זהות מקומית ומהווים את אבני היסוד ליצירה. 
בעבודותיו משתדל לייצר מראה אל החברה המקומית. סצנות ביזאריות ועוויתות של המציאות - הם חלק מהאינטרפרטציה לחברה המקומית, מעמדה שנעה בין הזדהות והרגשת שייכות, לביקורת והתבוננות מבחוץ.

בקבוצת העבודות שיוצגו ב"ארטפטפת 2" בחממה האקולוגית עין-שמר, יהיו עבודות שעושות שימוש בחומרים אורגניים, מתכלים, שסיימו את תפקידם הפונקציונלי בעולם. ארטישוקים שננטשו בשדה של ההורים בסוף הקטיף, וגזעי דקלים ששימשו כהגבהה לאדניות בחצר עד שנרקבו.
החפצים האלו עוברים תהליך וטיפול, שמחייה אותם מחדש כפסלים חיים/מתים.




נא להכיר: קדי ואפי
אורחות מאוניברסיטת MIT


מי אתן ומאיפה באתן?
קדי: אני קדי, בת 21 מאוהיו ואני סטודנטית שנה ג' לאדריכלות והנדסת חומרים ב-MIT.
אפי: ואני אפי, בת 20 מקליפורניה ואני סטודנטית שנה ג' לאדריכלות ועיצוב ב-MIT.

מה אתן עושות בקיבוץ?
אפי: באנו לעבוד כמורות בחממה במסגרת תוכנית של האוניברסיטה, אנחנו מלמדות את התלמידים מיומנויות למידה ונושאים שקשורים לתחום העיצוב והקיימות. 

ספרו לנו בבקשה קצת על המשפחות שלכן.
קדי: יש לי אחות אחת בכיתה י"א. שני ההורים שלי הם דוקטורים להנדסת חומרים, אבל הם לא רצו שאני אלמד הנדסת חומרים.
אפי: גם לי יש אחות אחת, היא סטודנטית שנה א' בקולג'. שני ההורים שלי עובדים בתחום הפיננסיים.

מה דעתכן על החממה?
אפי: החממה היא ממש מגניבה! אני אוהבת את איך שהיא פתוחה ונותנת המון מרחב ליצירה. רק אתמול דיברתי עם קדי על איך אני רוצה שיהיה מקום כזה בארה"ב.

שאלה אחרונה: מה החלום שלכן?
קדי: אני רוצה לבנות מבנים אמנותיים שרותמים אנרגיות מתחדשות.
אפי: ואני רוצה לעצב ולבנות בקתה ביער, שתהיה מושתתת על רעיונות של קיימות.





פותחים שבת

לפני שבוע, בהקשר לפרשת "וארא" השופעת מַרְאוֹת מְגוּוָנִים, שרנו על מראות בשירים. בין השירים הציג טל בדרק עבודה יפה ומעניינת שלו. טל סיפר שהוא משוטט לעיתים באֵזוֹר, ומנסה לצוד במצלמתו מראות המעוררים בו התרגשות ועניין מיוחד. העבודות שלו הינן מיזוג בין עולמו הפנימי לבין רשמיו מהטבע ומההרכבים השונים של המראות אשר סובבים אותו. רוב תודות לטל, היה מעניין ומרגש.

את פרשת "וארא" דרשה נילי ארבל, וזוהי דרשתה המקוצרת מעט:
לאחר שקם מלך חדש על מצרים "שלא ידע את יוסף", הורע מאוד מצבם של בני ישראל. המלך החדש, שחשש מהתעצמותו הרבה של השבט העברי הזר, גזר עליו גזרות קשות והפך אותו לעם עבדים (לראשונה אנו פוגשים את הפחד הקמאי מהיהודים).
בצר להם זועקים בני-ישראל לאלוהים. ה' מחליט שזה הזמן ליציאה ממצרים, והאיש שהוא מועיד להוביל ולהנהיג את בני-ישראל הוא משה.
וכאן למעשה נפתחת פרשת "וארא":
בתחילת הפרשה מופיע אזכור הקושאן שלנו על ארץ-ישראל:
"וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶל-מֹשֶׁה... אֱמֹר לִבְנֵי-יִשְׂרָאֵל, אֲנִי ה', וְהוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מִתַּחַת סִבְלֹת מִצְרַיִם... וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם לִי לְעָם... וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם אֶל-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר נָשָׂאתִי אֶת-יָדִי לָתֵת אֹתָהּ לְאַבְרָהָם לְיִצְחָק וּלְיַעֲקֹב; וְנָתַתִּי אֹתָהּ לָכֶם מוֹרָשָׁה, אֲנִי ה" (שמות ו' 2-8).
העם העייף מעבודה, לא שומע בקול משה. משה מתלונן, ואלוהים שולח אותו פעם נוספת לשכנע את פרעה שישלח את בני-עמו מארצו. משה מנסה להתחמק מהשליחות, אך ה' לא מוותר לו ואומר: לך אל פרעה, קח את אהרון אחיך והוא יהיה לך דובר.
אלוהים מכין את משה ואהרון לשליחותם ואומר להם שמלאכתם לא תהיה קלה, משום שהוא יכביד את לב פרעה, כך שלא יסכים לשחרר מיד את בני-ישראל, אלא רק לאחר שיטיל עליו מכות קשות וכואבות, שימחישו לפרעה ולמצרים עד כמה גדול כוחו.

סוגיית המכות מעלה שאלות מוסריות קשות. למעשה ה' לא נותן לפרעה את חופש הבחירה, כי הרי הוא מקשה את ליבו כדי שלא יסכים לשלח את בני-ישראל, ולא יתכן שגם יקשה את ליבו וגם יעניש אותו.
וכאן באים לעזרתנו הפרשנים, האומרים שלמעשה הייתה לפרעה ברירה, ואם היה רוצה יכול היה לשלח את בני-ישראל. הביטוי "הקשה את לבו" משמעותו - חיזק את ליבו כדי

שיוכל לשאת את הסבל של המכות, וכל זאת כדי שהעונש בסופו של דבר יהיה משמעותי ותואם את גודל החטא.
הקושי השני: פרעה העביד את בני ישראל וצִווה על השמדתם, אבל מה חטא העם המצרי?
ובכן, אומרים הפרשנים: בכל שלב ושלב הם יכלו למרוד במלך ולא עשו דבר.
הפרשנים מקשים: העם המצרי חטא, אבל בוודאי היו במצריים גם "חסידי אומות עולם" שעזרו לבני ישראל. ואנו זוכרים את סיפור 2 המיילדות, שלא הרגו את הבנים בלידתם כפי שצוו. כאן התשובה: הן כנראה לא נפגעו. וכיצד עשה זאת? כשם שידע הקב"ה להבדיל בין המצרים ובני-ישראל, כך ידע להבדיל בין המצרים הרעים לאותם אלה שעזרו לבני-ישראל.
ובכל זאת, השאלה מדוע סבל העם המצרי מטרידה מאוד. על כך עונה דרשן אחד: "אי אפשר לפטור את העם המצרי מאחריות למעשים שנעשו בשם עמם...", ומסיים אותו דרשן: "בדומה לזה, ניתן אולי להשיג שכל יהוּדֵי ישראל החיים עמנו כיום, אחראים לעוולות הנעשות ע"י המדינה בשם עמם..."

בפרשה זאת מוזכרות 7 מכות: דם, צפרדע, כינים, ערוב, דבר, שחין וברד. על יתר המכות נקרא בפרשה הבאה.

תודה לנילי על דבריה הנאים, שהעלו בפנינו סוגיות מוסריות חשובות ומעניינות.
                                                    
ענה ששון.